ספרים ואתרים מומלצים לתקופת ההריון והלידה:
ספרים
"טבעי ללדת" http://mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=133387 מומלץ כדי ללמוד על הלידה, ואחריה. טוב לשלבים השנים של ההריון. התייחסות נרחבת לנושא התזונה, התפתחות העובר וכד'.
"אנציקלופדיה להריון ולידה" של שילה קיצינגר. אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלה. מאוד עוצמתית, מאוד נוגעת, אבל בלי להשתפך. על המחקרים האחרונים אפשר להתעדכן באינטרנט, אבל איכשהו הגישה והרוח שהיא מעבירה – זה משהו נטול מגבלת זמן.
"הריון ולידה" מאת שילה קיצינגר, מומלץ לתקופת ההריון.
"לידה פעילה" מאת ג'נט בלאסקאז. ספר מעולה. הוא עוסק בעיקר בלידה ופחות בהריון. ראו גם הספר לידה פעילה.
"ללדת בבית" מאת המיילדת אילנה שמש. (ראו ללדת בבית המדריך ללידות בית בישראל). הוא מפורט, ונותן לי תחושה של בטחון לגבי התהליכים שקורים בלידה, והשיטות שקיימות כדי להתמודד, והטריקים שמיילדות ויולדות יכולות להשתמש בהם אם נדמה שמשהו לא זורם. בקיצור ספר נפלא. עולם שלם נפתח בפני. העריכה והעיצוב שלו הכי טובים וקלים לקריאה מבחינתי. וסיפורי הלידה מרגשים. האיש אפילו הזיל דמעות...
"לידה ללא אלימות" של פרדריק לבואייה (1978, תרגום רפי רוזן)
מצאתי את הספר ממש במקרה ,הוא ישן למדי ואני מבינה שיש בו תאורים שאולי אינם מדויקים לגבי הלידות בבית החולים. מצד שני הגישה שלו ללידה ואיך שהיא צריכה להתבצע מדהימות בעיני. הוא כותב כל כך יפה, שאי אפשר שלא להבין את התינוק.
"רואות את הנולד" מאת יערה בר און הוא לא ספר הכנה ללידה במובן המקובל, הוא ספר אקדמי\הסטורי אבל מרתק וסוקר את הפיכת מקצוע המיילדות ממקצוע נשי של מיילדות למקצוע גברי של רופאים בד בבד עם ההתערבויות והנזקים שזה גורם.
מגב הספר: "הספר נע בין סיפור תולדות הלידה והיילוד... לבין סיפור קורותיה של אשה אחת.. בפמלייה של המלכה מרי דה מדיצ'י.. בפריס של ראשית המאה ה-17."
"חוכמת חוה" מאת דבורה ג'קסון הוא ספר המביא מסורות שונות מכל העולם ומזמנים שונים בדברים הקשורים להריון, לידה, גידול ילדים, פריון וכו'. מקסים.
"מבטן ומלידה", ספר סיפורי הלידה של נועה ברקת, להכנה רגשית ללידה.
"מדריך הבנות להריון ולידה" של ויקי יוביין: חמוד. טוב לבעל, למילואים. אפשר גם בלעדיו.
"אמהות בדרך הטבע" של יצחק בן- אורי
"פתאום הורים" - מי שכבר קראה את הספרים על הצד הפיזיולוגי של הלידה שמתמקדים ומחפשת ספר על ההתמודדות הנפשית שלאחר הלידה אני ממליצה על הספר "פתאום הורים" (ספר בצבע כתום). הוא מביא דוגמאות מהחיים, ועזרה ופתרונות ליישום, ובעצם הסבר על הקשיים. אני שאבתי ממנו המון כוח. מומלץ.
"spiritual midwifery" מדהים! גם לכאלה שלא בעניין של לידות טבעיות. הסיפורים מקסימים פשוט.
"הולדתה של אם" של ד"ר דניאל סטרן. ספר חובה לדעתי לכל אמא מתחילה ולא רק. זה לא מדריך, אבל מחזק כל כך. וכדאי להביא גם כמתנה.
ביקורת על "המדריך הישראלי להריון ולידה" (הספר עם הגלגל) של ד"ר עמוס בר וטלי רוזין:
- אחרי שגיליתי את הפורומים, השתמשתי בו רק כשמישהי ביקשה שנציץ בספר, ונגיד לה מה הוא אומר על...
- הוא טוב בענייני בדיקות, וקצת מעבר לזה, למרות שהוא עצבן אותי קצת.
- אני מודה שזה ספר שימושי, אבל הוא מה זה מעצבן.
- אותי מרגיז בעיקר הטון המתנשא והפטרוני, והתחושה שנוצרת היא שאת לא באמת יכולה לקבוע מה יעשו לך. כמו "בסיום הלידה יזריקו לך פיטוצין לכיווץ הרחם. לדעתנו זו לא זריקה הכרחית, כי הרחם מתכווץ היטב מעצמו, אבל ברוב חדרי הלידה עושים זאת כשגרה". אני לא מתחייבת על הציטוט, כי אין לי כוח לחפש עכשיו, אבל צורם שלא מוזכרת בכלל האופציה שהיולדת פשוט לא תסכים לקבל פיטוצין, ושאי אפשר לתת לה אם היא לא מעוניינת.
- ואני אהבתי את "אין אישה שלא מפחדת מהלידה, אבל בסוף תשעת החודשים את כבר בדרך כלל כל כך עייפה ומותשת, שלא אכפת לך מאיפה שזה יצא, ובלבד שיצא כבר!". יאק.
- ובעיקר: "היות שברוב המקומות בארץ לא יאפשרו לך לנהוג כרצונך, בררי היטב איפה את כן יכולה ללדת איך שאת רוצה. רק הסתייגות אחת יש לנו: לא בבית.
- היה גם משהו מבחיל בסגנון (ציטוט מהזיכרון): "מותר לצבוע את שערותייך בזמן ההריון. אין סיבה שהצריחה הראשונה של התינוק תהיה בגלל איך שאת נראית". וגם משהו בסגנון: "אין שום סיבה שתראי בסוף ההריון כמו קציצה. (בשביל ההמשך אני פותחת את הספר, זו פשוט שירה צרופה:) זו תמצית הנשיות על רגל אחת: גם אמא בדרך, וגם אשה שתענוג להסתכל עליה". ניסוחים רגישים, נעימים ולא מתנשאים בכלל, כבר אמרנו?
- פתאום הוא כל כך הרגיז אותי בניסוחים שלו ! ועוד שכתבה את זה איתו טלי רוזין, שלדעתי (לא זוכרת איפה קראתי את זה) מחשיבה עצמה כפמיניסטית
. בהקדמה שלו כתוב שהם מאמינים בנשים, בזכות האשה על גופה, ושחשוב להם "להתייחס אלייך כאל אדם חושב ואינטיליגנטי, בגובה העיניים". אז אולי היו להם כוונות טובות, ואולי בזמנו הם נחשבו מתקדמים, ואולי סתם מין הומור לא ברור. עם כל השינויים שקורים והמודעות הציבורית הגוברת, הספר נראה לא לעניין. וזה דווקא אופטימי בעיני - לראות כמה הדברים השתנו בינתיים.
יש משהו קונבנציונלי של "טיפת חלב ברשת" www.tipa.co.il
יש את המוסף של באופן
אתר על הומיאופטיה והריון
"עוד אתר" www.geocities.com/startingmothers אתר המיועד לנשים לאחר הלידה ובו מידע המתאים ל-3 חודשי החיים הראשונים של התינוק
אתר "על הנקה" www.hanaka.itgo.com
אתר אמנות הלידה שהתוכן שלו מצויין. (אם כי יש לנו השגות על הטכנולוגיה...)
האתר של שילה קיצינגר - כתבה הרבה מאוד ספרים על אמהות. מאוד כיף לקרא, התחברתי לשלושת הספרים שיש לי בקלות. במיוחד לOurselves as Mothers . אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלה. מאוד עוצמתית, מאוד נוגעת, אבל בלי להשתפך.
תרמו: תות שדה, אביב חדש, ורד לב, תבשיל קדרה, עדי יותם, יונת שרון, רוני בלוני, ב דרך, א גרויסע מויש, בת ההרים, מ.שלווה, סיגל ב, טרה רוסה, ההולכת בדרכים, סירופ מייפל, אמא של אופק
דיון על הספר "מיילדות" מאת כריס בוג'אליאן.
עירית ל (2002-12-12T09:07:00
אני קוראת עכשיו ספר מאוד נחמד ומעניין בשם "מיילדות" של כריס בוג'אליאן. סיפורת ולא עיון.
אני רק באמצע, אבל קטעי היומן של המיילדת בבית גיבורת הסיפור פשוט מופלאים ומצחיקים והשקפת העולם שלה על הריון ולידה אינה זרה למשתתפי אתר זה.
קישור לספר: http://bookme.msn.co.il/bookdetail.asp?[po]book id[/po]=25494
אם פי 3 (2002-12-12T09:47:00)
יצא גם סרט עפ"י הספר הזה.
נהניתי לראות (לא קראתי את הספר). הבעיה היא ש"דרישות הרייטינג" גורמות להדגשה, כרגיל, של מקרי הסיבוך וההתקעות של לידות בית - וזה מקבע את התפישה, השגויה, שלידת בית היא מסוכנת, אפילו אם לא זאת כוונת המחברת.
עדי יותם (2002-12-12T13:24:00)
קראתי את הספר ואני די בטוחה שהכותב נגד לידות בית. מאחר שקודם כבר קראתי את Spiritual Midwifery, הרגיז אותי קצת השימוש השטחי בדברים שהוא לקח משם (בסוף יש גם אחרית דבר שבה הוא מספר שנעזר בספר הזה). מיילדת הבית, הגיבורה, נתפסת כפריקית של הסיקסטיז, עם חצאיות פרחוניות ארוכות ותזונה טבעית, ומצוירת כמישהי לא אמינה ומקצועית דיה לטפל בלידות מסובכות. הפיסקה האחרונה, מפי המספרת, בתה, מדגישה ביותר את הנקודה הזו.
עירית ל (2002-12-12T13:54:00)
לא הגעתי עוד לסוף, אבל ההתרשמות שלי לגבי דמות האם עד כה היא אחרת. היא לאו דווקא פריקית, אלא שהיא, כמו רבים אחרים, עברה את שנות השישים עם רעיונות על אהבה חופשית וסמים ובמקרה "נפלה" על התנסות שגרמה לה להבין את היעוד שלה בחיים.
קטעי היומן שלה נפלאים ומהם עולה דמות של אשה פשוט נהדרת, אינטיליגנטית להפליא ואכן עם מבט לא שגרתי על החיים.
אני מאוד אתאכזב אם הדמות שלה "תושחר" בהמשך כדי לשרת איזו תיזה אנטי-לידות-בית של הכותב.
נועה ברקת (2002-12-13T18:00:00):
אני דווקא מאד אהבתי את הספר והוא נראה לי מאד אותנטי וייתכן. אני גם מאד אוהבת את הדמות של המיילדת והעובדה שקרה מה שקרה היא חלק מהחיים אני חושבת ולאו דווקא איזה עניין גורף נגד לידות בית.
עדי יותם (2002-12-14T12:22:00):
ברור שיש פשלות גם בלידות בית. אבל בארה"ב כל הנושא של מיילדות מוסמכות לבין מיילדות לא מוסמכות הוא עניין חם מאוד. בקונטקסט התרבותי, אותי זה עיצבן.
תמרוש רוש (4002-12-14T14:24:00 :
אני אהבתי את "מיילדות" אבל זה נראה לי ממש לא ספר לאשה בהריון, והמלצתי בכוונה לחברה שלי לא לקרוא אותו עד שהיא יולדת. הסיפור על הלידה שהסתבכה מפחיד מדי, לדעתי, לאשה בהריון.
