סקר לנשים על תדירות היחסים

[אנונימי]

_{דף שנולד מן הדף הזה: זוגיות ומיניות בראי הטנטרה}

[חוחית*]

נשים יקרות ואהובות שלום@}
מזה זמן אני "חוקרת" את הנושא המורכב והמופלא: יחסי מין בזוגיות.
אני כמובן משתדלת "לחקור" את זה לא רק באופן תאורטי אלא גם מעשי ומוצאת שאני מוטרדת מאוד מתדירות קיום יחסי המין של בנזוגי ושלי. לי זה לא מספיק.
אני חושבת שאי שם ברחבי האתר משוטט לו איזה גריין שלי מהבלוג שבו אני מצהירה שאני חשה מרומה בכל פעם שאני מבינה שסתם עבדו עלי, הגברים לא תמיד מוכנים לפעולה והנשים לא תמיד במחזור/ עם כאב ראש/ מניקות וכו'.
יותר ויותר אני פוגשת (פנים אל פנים ווירטואלית) נשים שמעוניינות יותר, יוזמות יותר, (מתאכזבות יותר?).
ואני מרגישה שיש סביב הנושא הזה המון טאבו למרות שכביכול אנחנו משוחחות עליו בחופשיות ושזה מקובל יותר מבעבר.

ולענייננו-
החלטתי לעשות סקר, אמנם חתך לא ממש מייצג של האוכלוסיה ובכל זאת...
אשמח אם תכתבו כאן, אפשר כמובן גם בעילום שם:

• באיזו תדירות את ובנזוגך מקיימים יחסי מין (לא משנה אם מלאים או לא, אם את מגדירה אותם יחסי מין זה נחשב מבחינתי) אני בכוונה לא כותבת כמה פעמים בשבוע/ בחודש/ בשנה כדי שזה לא יהיה תחום בפרק זמן מסויים אלא שכל אחת תגדיר לעצמה.
• האם את מרוצה מהתדירות/ רוצה יותר/ רוצה פחות/ לא רוצה בכלל

האם חווית שינוי משמעותי בתחום (לטובה/ לרעה) בזוגיות הנוכחית* וממה נבע השינוי (חיזוק הקשר/ לידה/ הנקה/ מיטה משפחתית)

נראה לי שזהו, הסקר מיועד רק לנשים בזוגיות קבועה (בימי רווקותי היו לי תקופות סוערות ביותר, לא מייצג בעליל) אז סליחה מהסינגליות.

יאללה בלאגן... (-;

[חוחית*]

וכמובן שאני אתחיל,
אנחנו מקיימים יחסי מין בערך פעם בשבוע, לא יותר מפעמיים כמעט אף פעם.
לי זה לא מספיק (כפי שכבר כתבתי בהקדמה).
לא חוויתי שינוי משמעותי אבל אנחנו לא זוג מספיק ותיק ואין לנו ילדים עדיין.

[סוסת_פרא*]

יחסי מין בערך פעם בשבוע
אמאל'ה !

<לסוסת פרא אין כ"כ מה להגיד בנושא שלשמו נפתח הדף, כי הכוס שלה משווע למילוי, מה שלא קרה הרבה לאחרונה, בטח שלא בקביעות, מן הסתם כיוון שאין לה בנזוג, אבל היא מאוד מקווה שכשיהיה לה בנזוג, יהיו לה דברים מאוד כיפיים לכתוב כאן, רק שהיא הייתה חייבת לומר כבר עכשיו, שפעם בשבוע זה ממש אמאל'ה, במיוחד אם אין עדיין ילדים, במיוחד לעקרביות, והיא לא רוצה לדכא כאן אף אחד, אבל היא חושבת שחסך כזה לא מגיע לאף אחד... והיא לא רוצה להגיד שהיא לא הייתה מסכימה בחיים, כדי שהיא לא תזמן לעצמה איזו הוכחה הפוכה, למרות שנראה שהיא כן מסכימה, כי עובדה שאין לה בן זוג, מה שאומר שבכל מקרה אין לה הרבה סקס, ובכל זאת, להיות בתוך זוגיות, ורק פעם בשבוע, אפילו לא בשביל עקרביות, ובשביל עקרביות על אחת כמה וכמה, זה פשוט לא יעלה על הדעת, וממש פשע שאין עליו כפרה... והיא מבקשת סליחה מראש על הכול... >

[דומה_מאד*]

מזדהה!
אצלנו - מעט, מעט מדי, לי, בכל אופן, זה לא מספיק, ממש לא!
במשך תקופה ארוכה זה היה פעם בשבוע ועכשיו אפילו זה כבר לא!
3 שנים של זוגיות, עתיד מבטיח, אהבה חזקה, למה זה קורה לנו?
לא רגילה לכתוב כאן באתר, לרוב רק קוראת (בשקיקה) אבל הנושא הזה הקפיץ בי משהו..
סקרנית לראות את תוצאות הסקר..
תודה על הדף

[מתפלמנת_לשנייה*]

בזוגיות מזה שבעה חודשים אחרי בצורת של 3 (!) שנים. עוד לא רגילה לחשוב על עצמי בתור זוגית אז מצטרפת לסקר של חוחית בחדווה. אצלנו זה משתנה אבל הייתי אומרת שבערך 3 פעמים בממוצע בשבוע. לא בטוחה מה זה אומר. יש לי עוד מה לומר בנושא (יש פה דף על אורגזמות נשיות ועל כמה זה קשה?? אם לא - קטקטית איך?) . אני מרגישה שבשבילי זה יותר מספק צורך באינטימיות ופחות בא מתוך עוררות מינית גבוהה. הייתי שמחה לעבוד על האיכות. הכמות פחות משנה..

[זוהרה*]

אנחנו ביחד מ- 1990. בשש השנים הראשונות, לפני שנולדו ילדים זה היה די זמין, כך שאפילו לא ספרתי ולא הטריד אותי בכלל.
אחר כך נולדו ילדים, יש הרבה פחות זמן פנוי והרבה עייפות, היו משברים והמון חילוקי דיעות יומיומיים בעניינים שונים (לאו דוווקא ילדים, שיהיו בריאים).

בואי נגיד שלמעלה מעשור אנחנו עומדים על פעם בחודש. לפעמים כמה פעמים בשבוע אבל זה נדיר.
זה תמיד סקס מאוד מענג אז שווה לחכות. הא הא.
זה הטריד אותי יותר מעשור. תמיד רציתי יותר.
אם כי, אצלי זה עובד על התפרצויות תשוקה מטורפות פעם בחודש בערך שלא תמיד באות על סיפוקן בדיוק ברגע ההתפרצות.

למדתי כמה דברים אם מותר לי (חבל שלא לפני עשור):
יש גברים (דווקא הנאמנים שביניהם) שזה עובד אצלהם כמו אצל אשה- אם רע להם, אם לא הרמוני בבית:
לא בא להם!
זה לא קשור לכמה את מושכת וסקסית אלא רק מצב רוחם.
בלי שום קשר- אם הם לא בוגדים, אז הם מאוננים.

קחי את זה בחשבון שמבחינה זו: אין ריק אצל גברים.

[פרטית*]

אצלינו בערך 5 פעמים בחודש בממוצע.
די והותר בשבילי (על חלק הייתי מוותרת).
פחות מדי לבעלי.

הסקס מעייף אותי כי הזיונים ארוכים מדי. אני צריכה כל כך להתאמץ כדי להגמיר אותו, ופשוט אין לי כוח. גם אין לי כוח לכל האורגזמות האלה (וסליחה ממי שבמצב הפוך), רוצה להירדם אחרי הראשונה ונאלצת להמשיך.
אילו הזיונים היו קצרים וממוקדים, לא היה אכפת לי להזדיין כל יום אפילו (טוב, אני מגזימה. כל יומיים שלושה).

[נועה*]

וואוו,אחלה דף.
אצלנו זה בערך פעם בשבוע, בממוצע. אנחנו כבר שלוש שנים ביחד(בלי ילדים). כל פעם כזו היא משהו מיוחד, וקירות הבית רועדים, כך ששנינו מסופקים מאוד. גם כן בתקופות של התפרצות תשוקתית יכול להיות הרבה יותר, אבל בגדול זה הממוצע.
_למדתי כמה דברים אם מותר לי (חבל שלא לפני עשור):
יש גברים (דווקא הנאמנים שביניהם) שזה עובד אצלהם כמו אצל אשה- אם רע להם, אם לא הרמוני בבית:
לא בא להם!
זה לא קשור לכמה את מושכת וסקסית אלא רק מצב רוחם.
בלי שום קשר- אם הם לא בוגדים, אז הם מאוננים.
קחי את זה בחשבון שמבחינה זו: אין ריק אצל גברים._
כל כך, אבל כל כך מזדהה. בן זוגי,אם אנחנו "מתקוטטים" הוא לא יכול לשכב איתי,ואני איתו. צריך שיהיה הרמוני בבית.

[קט_קטית*]

אילו הזיונים היו קצרים וממוקדים, לא היה אכפת לי להזדיין כל יום אפילו
D-: D-:
הרסתותי...
להעביר לדף זיון קצר וממוקד

[פלוני_אלמונית*]

בכלל לא!!! בגללי. נמאס ומשעמם לי אפילו שאני מגיעה לאורגזמה. אנחנו כבר 25 שנים ביחד

[חוחית*]

תודה גדולה לכל המשתתפות, שמחה שהדף מתחיל לחיות, נראה לי שזה מעניין וחשוב לכולנו.

ובכל זאת, להיות בתוך זוגיות, ורק פעם בשבוע, אפילו לא בשביל עקרביות, ובשביל עקרביות על אחת כמה וכמה, זה פשוט לא יעלה על הדעת, וממש פשע שאין עליו כפרה... אוי פראית, אכן אין כפרה.

בלי שום קשר- אם הם לא בוגדים, אז הם מאוננים. קשה לי להאמין שהוא בוגד בי ולגבי האוננות אני סקרנית, כנראה שאצטרך לשאול אותו.

כל כך, אבל כל כך מזדהה. בן זוגי,אם אנחנו "מתקוטטים" הוא לא יכול לשכב איתי,ואני איתו. צריך שיהיה הרמוני בבית.
אני מרגישה שאצלנו זה הרבה מעבר לזה, יכול להיות הרמוני וקסום, אנחנו מתחבקים ומתלטפים מלא, אוהבים מאוד וזה לא מתקדם לסקס אלא אם אני יוזמת ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים, אם אני רומזת הלך עלי.
מה שאולי מכניס מתח הביתה ובטוח שסביב הנושא זה הפער הזה בינינו וזה שהוא כבר מזמן יודע שלי זה לא מספיק, הלוואי והייתי מצליחה לשחרר את זה כי אני מרגישה שזה משפיע עליו לרעה. (אבל זה כבר דיון על אימון ואי השתוקקות).

[נועה_אחרת*]

אצלנו משתנה בתחילת החודש (יעני לפני ביוץ) כמעט ולא אולי פעמיים. בשבוע שאחרי הביוץ (ואז לא צריך חוצצים) 3-4 פעמים.

מסכימה שצריך הרמוניה בבית ואז החשק עולה. כך גם אצל הזוגי שלי.

נשואה 9 שנים + שניים

[הגבירה_בחום*]

מה שאולי מכניס מתח הביתה ובטוח שסביב הנושא זה הפער הזה בינינו וזה שהוא כבר מזמן יודע שלי זה לא מספיק, הלוואי והייתי מצליחה לשחרר את זה כי אני מרגישה שזה משפיע עליו לרעה. (אבל זה כבר דיון על אימון ואי השתוקקות).
הי חוחי
אני לא מהמתפקדות כאן בעניין נושא הדף (אבל הנה מצאתי סיבה להתפקד)
נראה לי שבאמת באמת זה מרכז הבעיה ביניכם (לא שאין מה לשפר או לשנות בפועל דברים שקשורים לסקס) ושכל ההשוואות בעולם לא יקרבו אותך אל לב ליבו של העניין ואולי אף יפזרו אותך החוצה.
הרי בסופו של דבר זה די ברור שהעניין הזה כ"כ יחסי ותלוי באינספור משתנים והכימות שלו כשהוא תלוש ונפרד מכל שאר הגורמים שבתוכם הוא מתקיים, קשה לו לספק איזה מידע אמיתי שאפשר להשען עליו לדעתי....
והנה להוכחה התגובות השונות של המתפקדות. לפעמים פעם בשבוע לא מספקת, לפעמים היא עולם ומלואו ולפעמים היא הרבה הרבה יותר מידי....
לכי תבני על זה תיאוריה....(-:
נשיקות בלי קשר @}

[פלוני_אלמונית*]

אצלי זה גם לא כמו שאני הייתי רוצה ומזדהה עם:

שאני חשה מרומה בכל פעם שאני מבינה שסתם עבדו עלי, הגברים לא תמיד מוכנים לפעולה והנשים לא תמיד במחזור/ עם כאב ראש/ מניקות וכו'

אנחנו 5 שנים יחד וזה בדרך כלל פעם בשבוע, כשיש זמן אז זה עולה במספר, אבל בשביל זה כאמור צריך זמן פנוי ואנחנו לרוב מרגישים שיש פחות.
חוץ מזה לאחרונה אני מנסה לא לעשות כלום סביב הנידה ועוד כמה ימים (בלי מקווה וכל זה , סתם לעצמי) אז זה מוריד את היחס לחודש.

[אלמונית_לצורך_ההתפקדות*]

אנחנו יחד שנה וחצי, עם ילד אחד בבית ועד כמה שבאים לסופי שבוע.
מתעלסים המון, סקס מענג מאד מאד תמיד, הרבה טנטרה, אינטימיות גבוהה, מביטים זה לזה בעיניים, לפעמים סקס פרוע לגמרי ולפעמים איטי ורגוע ולפעמים עם המון צחוקים.
התדירות משתנה בין 5 פעמים בשבוע (וזה קורה כשאחד מאיתנו חולה או שיש הרבה מתח בבית) לבין 3 פעמים ביום, כל יום.
היוזמה לפעמים שלי ולפעמים שלו ובדרך כלל זה פשוט קורה בלי יוזמה ספציפית של מי מאיתנו.
כשעובר יות מים ללא התעלסות - אנחו נהיים מתוחים, בדרך כלל לא שמים לב להקשר שבין הדברים, אבל תמיד אחרי התעלסות המתח מתפוגג ואז מביטים אחרוה ומבינים מה קרה.....
מרוצה מאד מאד מהמיניות שלנו, זה מה שתמי רציתי, גם מבחינת האיכות וגם מבחינת האינטימיות וגם מבחינת התדירות.

בעבר - כמעט תמיד הייתי רעבה לעוד מין, היו לי מעט קשרים שבהם הייתי מסופקת וגם אז זה לא היה בכל התחומים (תדירות, אינטימיות, אורגזמות וכו'), ובמבט לאחרו - זו היתה אחת הסיבות העיקריות לגירושים שלי.

בקשר הנוכחי האינטימיות גבוהה בהרבה ממה שהיה בקשרים בעבר, לא רק במין - אלא בכלל. התקשורת בינינו מאד פתוחה ועמוקה ואין חשש לגעת בכל דבר שהוא, אני בטוחה שזה חלק מהמיניות המצויינת שבינינו.

[פלוני_אלמונית*]

נשואים שש שנים, צאצא אחד/ת

ממוצע של פעמים בחודש, לפעמים פחות לפעמים יותר

[דומה_מאד*]

אני מרגישה שאצלנו זה הרבה מעבר לזה, יכול להיות הרמוני וקסום, אנחנו מתחבקים ומתלטפים מלא, אוהבים מאוד וזה לא מתקדם לסקס אלא אם אני יוזמת ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים, אם אני רומזת הלך עלי.
וואו, נכון, נכון! אז מה את עושה?

מה שאולי מכניס מתח הביתה ובטוח שסביב הנושא זה הפער הזה בינינו וזה שהוא כבר מזמן יודע שלי זה לא מספיק, הלוואי והייתי מצליחה לשחרר את זה כי אני מרגישה שזה משפיע עליו לרעה
אני די ויתרתי, שיחררתי.. אכן השתחרר המתח. והתדירות, התדירות ירדה עוד יותר..

[בעילום*]

6 שנים ביחד, 2 ילדים.
מעט מאוד מין . לצערי. פחות מפעם בחודש.
מאז הלידה השניה אני גם פחות נהנת, ונעלמו האורגזמות.
הוא פחות מיני ממני בהרבה.

[פלוני_אלמונית*]

בקשר זוגי שנתיים, שנה ראשונה שכבנו 3-4 פעמים בשבוע, אחרי שנה החל תהליך של הפחתה, בחצי שנה האחרונה שוכבים ממש מעט, פעם-פעמיים בחודש.
אותי זה לא מספק ומאוד מטריד, אם זה קורה כשעוד אין ילדים מה יקרה אחרי זה.
חוחית יקרה - מזדהה עם כל מה שכתבת (חוץ מכך שהלוואי שכשלב ראשון זה היה פעם בשבוע אצלנו).
כל ניסיונותי לדבר ולתקשר את הצורך שלי ביותר נתקלים בתגובה שלו שהוא פשוט לחוץ מהלימודים (הוא ימשיך ללמוד לפחות עוד שנתיים) ושאין לו חשק, וזה לא משהו שאפשר לעבוד עליו או לשנות, זה אמור לקרות באופן טבעי בעיניו.
בכל הקשרים שהיו לי לפני הנוכחי תמיד הגבר רצהתדירות יותר גבוהה של סקס לכן מזדהה עם האמירה של חוחית שמרגישה מרומה, לכולם לא תיארתי לעצמי אפשרות שארצה פחות...)-:

[פלונית_אלמונית*]

יחד 5 שנים +תינוק קטן.
בהתחלה- לפחות פעם ביום.
אחרי שנתיים זה ירד לפעם בשבועיים.
בהריון זה קרה פחות מפעם בחודש.
מאז הלידה פעם בחודשיים.

זה תמיד הפריע לו, התדירות הנמוכה.
לי פשוט אין חשק מיני מפותח (רק בהתחלה של זוגיות)
הייתי רוצה שזה יהיה יותר, בשביל הזוגיות שלנו ובשבילו. כמה זמן גבר יכול לשרוד עם כזה יובש?
כשכבר עושים סקס- זה לרוב מעולה. לפעמים אפילו אלוהי. פשוט, אין לי את החשק הראשוני כדי להתחיל את זה, והוא מזמן הפסיק לנסות, אחרי אינספור סירובים..

[אחת_בעילום*]

מאז הלידה (חודשים ספורים) זה מעט מאוד. אולי פעם או פעמיים בשבוע.
ההנקה מכניסה אותי למצב של להיות אמא פחות מבת זוג.
הציצים שלי שייכים לתינוק, לא לי ולא לאישי.
לפני הלידה זה היה אחרת, המון סקס. לפעמים טוב ולפעמים פחות, אבל היה.
עכשיו אני מעדיפה לוותר על סקס ולישון עוד חצי שעה.

[סוסת_פרא*]

אני חייבת שוב לומר אמאל'ה !
איזה דף מדכא.
אם בהתחלה נראה לי מבהיל פעם בשבוע, פתאום מתברר שבשביל רוב הכותבות זו השגרה, או שאפילו זה הרבה. |פרצוף מבועת|

המעודדת היחידה הייתה אלמונית לצורך התפקדות. תודה לך !!!
אנא המשיכו כך עוד הרבה שנים !

הסקס מעייף אותי כי הזיונים ארוכים מדי
אח, אח, אח, נותנים אגוזים למי שאין שיניים...

[סוסת_פרא*]

אני שולחת את כו---לכם ללכת ללמוד טנטרה. עכשיו ! מה זה צריך להיות?!

תלמדו מ-אלמונית לצורך התפקדות.
אתם לא יודעים שסקס עושה טוב לכל הרבדים גוף-נפש-נשמה?!
מה זה הזלזול הזה באחד הדברים הכי חשובים בחיים?

(קטקטית ציינה בבלוג שלה 'האנרגיה המינית - זו אנרגיית החיים !!!)

בחייכם, זאת בושה וחרפה שאנשים חיים יחד ולא עושים סקס. אפילו לא הבלי-ילדים שבהם.

מה קרה לכם, אנשים????!!!!
עורו לעבודת הבורא !

[סוסת_פרא*]

(אם כי אני בהחלט מתכוונת לדברים, הנ"ל נכתב בטון מבודח. אז לא להיפגע לי פה, טוב?)

[קט_קטית*]

בחייכם, זאת בושה וחרפה שאנשים חיים יחד ולא עושים סקס. אפילו לא הבלי-ילדים שבהם.

הלו!
לא לרדת על נשים אחרי לידה.
או כאלה הנמצאות בקשר ארוך.
זו לא חוכמה להזד**ן בלהט כל פעם עם גבר אחר D-:
קבלו:
אצלי התדירות היא בין X פעמים בשבוע ל-X פעמים בחודש,
לאחרונה חזרתי לבייץ ועומדים על X פעמים בשבוע + Y פעמים בשבוע בערך לבד.
כל פעם כזאת לוקחת הרבה זמן
פלוס פעם בשבוע הולכת לריקוד/יוגה/תנועה חופשית שמבחינתי גם זה די מיני. או אקסטטי.
כלומר - שוב, מה הכוונה לסקס?

האם לי זה מספיק?
כן
כשלא מספיק לי - מוסיפה ,
כשמיותר לי - מורידה

לפעמים בעלי מתחיל, לפעמים אני

נחמד, משחקים

המילה שעולה לי :

ס י פ ו ק

מסופקת - מול לא מסופקת

[עיפרון_פחם*]

אני לא יכולה להתפקד, כי אני לבד.
אבל קט קטית, לא לימדת ביומעיון איך לעשות יותר סקס גם כשלא מתחשק? איך להביא את החשק? הבנתי שהתייחסת רק לנשים, אבל מהדף הזה נראה שגברים צריכים ללמוד את זה יותר. לנשים יש הריונות, לידות והנקות כתרוץ, ואמרת שאפשר להתגבר על זה. לגברים אין תרוצים כאלו, אז למה שלא הם יתגברו על חוסר החשק??
שיעשו מאמץ, מה יש?

[סוסת_פרא*]

_הלו!
לא לרדת על נשים אחרי לידה._
טוב, אני כתבתי שזה בטון מבודח - ובלי כוונה לפגוע.
חוצמזה, כתבו פה גם כאלה שאין להם ילדים - שהם נכנסו לשגרה של מיעוט סקס.

אני חושבת שכדאי להתנער קצת בעניין הזה.
סקס זה לא משהו שולי, שכל דבר חשוב אחר יכול לדחוק אותו הצידה.
סקס זה אחד הדברים הכי חשובים בחיים.

וכמו שכתבה אלמונית לצורך התפקדות:
בקשר הנוכחי האינטימיות גבוהה בהרבה ממה שהיה בקשרים בעבר, לא רק במין - אלא בכלל. התקשורת בינינו מאד פתוחה ועמוקה ואין חשש לגעת בכל דבר שהוא, אני בטוחה שזה חלק מהמיניות המצויינת שבינינו.
המין משפיע לטובה על כל שאר היחסים, על האינטימיות ועל התקשורת.

לדעתי, אנשים יותר מדי מזלזלים בחשיבות של סקס. רואים בו רק משהו פיזי.
ברור לי שיש הרבה מצבים שזה קשה.
אבל גם בלי קשר לילדים - הרבה אנשים ברור להם שאחרי כך וכך זמן ביחד, אמורים להיכנס לשגרה והסקס אמור להישחק, ולאט לאט זה כבר לא זה, והטעם אובד....
האם זה באמת צריך להיות כך???!

אני חושבת שצריך להתעורר בעניין הזה, ולחשוב איך להעלות את כמות הסקס בחיים, ואת ההנאה ממנו.
מי שמתרגל טנטרה, אני חושבת, מבין את זה.

אני שוב מציינת - האנרגיה המינית זו אנרגיית החיים. זו האנרגיה הכי חשובה בחיים !
היא לא קשורה רק למין. זו האנרגיה שמניעה אותנו. זו האנרגיה שמתוכה אנחנו יוצרים. היא נותנת לנו חיות...

מנטאק צ'יאה התאילנדי שכתב את הספרים הידועים בטאו מיני (המקבילה של הטנטרה) - מציין שהוא ואשתו כל בוקר מסתגרים בחדר במשך שעה שלמה לתרגול של הטאו (שזה כמובן כולל סקס, אבל מתוך מקום מדיטטיבי). הם מקדישים כל יום לפחות שעה - כי הם מבינים את החשיבות של זה.

נכון שיש להם ילדים כבר גדולים, שיודעים שזה הזמן של אבא ואמא ולא מפריעים, ונכון שהורים לילדים קטנים לא יכולים לעשות בבוקר שעה, אבל בכל זאת אפשר מתוך זה לקבל מושג על החשיבות של העניין....

אני חושבת שכשרוצים וכשזה חשוב, אז אפשר למצוא דרכים.
אבל אם מרגישים שחוקים והרצון אובד - אז איך תימצא הדרך?

[אלמונימינית*]

בערך פעם בשבוע, יוצא פעמיים בחודש בממוצע במגבלות של נידה. אם אנחנו בחופש נופש, אז יותר.
אנחנו שלוש עשרה שנים ביחד ויש לנו מספר מסויים ולא מועט לא של צאצאים.
פעם הייתי מאד לא מסופקת ועצבנית, אבל ככלוף השנים אני בסדר עם זה.
הזוגי שלי זקוק לתנאים מוקדמים מוצלחים, ולא תמיד יש תנאים כאלה, בעיקר לא עם המספר המסויים והלא מועט של הצאצאים.
יש גם הבדל טרמינלי בינינו - אני זקוקה לזה כשאני עצבנית, הוא צריך דווקא להיות רגוע...כך שקשה לתזמן.
פעם חשבתי שאנחנו ממש מתחת לממוצע הכלל-ארצי, מן הדף הזה אני רואה שאנחנו יוצאים דווקא די נורמלים.

[קט_קטית*]

עיפרון, אהבתי את השליטה בחומר!



איך לעשות יותר סקס גם כשלא מתחשק? איך להביא את החשק?

שני דברים שונים! D-:
איך להביא את החשק_ לעומת _לעשות סקס גם כשלא מתחשק.
לעשות שיתחשק, לא לעשות כשלא מתחשק (בכוח על יבש או עם חומר סיכה על בסיס מים, ימח שימו).
זה כואב, גם לגבר!


לגברים אין תרוצים כאלו, אז למה שלא הם יתגברו על חוסר החשק??
מי אמר שהם חייבים לשכב איתנו?
איך בכלל אפשר להכריח זכר לשכב עם מישהי?
איך מזייפים זקפה?
כשהנפש לא רוצה - איך הגוף ירצה?


{@{@


רוצה לשחק איתי משחק?

[חוחית*]

_אני חייבת שוב לומר אמאל'ה !
איזה דף מדכא._
הלכתי לכמה שעות וחזרתי לדף מלא בנשים מתוסכלות מינית, זה מה שמדכא אותי ולא התדירות, כי לא משנה כמה פעמים עושים את זה אם לא חשים סיפוק ובדף הזה רב למתפקדות הלא מסופקות. כמו שכתבה הקטקטית:
_המילה שעולה לי :
ס י פ ו ק
מסופקת - מול לא מסופקת_

רוצה להתייחס לכמה דברים שציטטתי מעלי:
הרי בסופו של דבר זה די ברור שהעניין הזה כ"כ יחסי ותלוי באינספור משתנים והכימות שלו כשהוא תלוש ונפרד מכל שאר הגורמים שבתוכם הוא מתקיים, קשה לו לספק איזה מידע אמיתי שאפשר להשען עליו לדעתי....
אני לא חושבת שצריך לקבל מידע אמיתי או משהו לשען עליו, אותי באופן אישי הנושא הזה מעניין בלי קשר לחוסר שביעות הרצון שלי (ואולי עם קשר אבל זה לא העיקר), כמו שכתבו כאן הרבה נשים, יש חיה כזאת אשה שרוצה יותר מבנזוגה ובעיני הרבה מהתסכול נובע מקושי להתגבר על זה, לא לדעת איך לגשת לנושא, להרגיש זמשהו אצלי "לא בסדר" או אצלו כי איזה מן גבר הוא וכו'.
אני חושבת שמעניין מאוד להסתכל על הדברים שעולים פה בדף ואלי יחד נוכל למצוא דרכי התמודדות עם "הכולרע" הזאת (-:

מרוצה מאד מאד מהמיניות שלנו, זה מה שתמיד רציתי, גם מבחינת האיכות וגם מבחינת האינטימיות וגם מבחינת התדירות.
איזה כיף, נשמע נהדר.

בעבר - כמעט תמיד הייתי רעבה לעוד מין, היו לי מעט קשרים שבהם הייתי מסופקת וגם אז זה לא היה בכל התחומים (תדירות, אינטימיות, אורגזמות וכו'), ובמבט לאחרו - זו היתה אחת הסיבות העיקריות לגירושים שלי. זה מאוד מאוד מפחיד אותי, אני יודעת שהמין חשוב לי מאוד וחוששת מגודל הקרע שהחסך יכול ליצור ביני לבין זוגי שאותו אני אוהבת מאוד ורואה בו שותף מלא לחיי בכל תחום.

אני די ויתרתי, שיחררתי.. אכן השתחרר המתח. והתדירות, התדירות ירדה עוד יותר.. כמה מוכר, גם אני עושה מדי פעם איזה "הרפו ודעו..." וזה בדיוק מה שקורה.

_האם לי זה מספיק?
כן
כשלא מספיק לי - מוסיפה ,
כשמיותר לי - מורידה_
קט קטית אהובתי, זה מדהים בעיני מה שכתבת, בעצם זה אמור להיות פשוט כפי שאת מתארת את זה אז למה לעזאזל זה ככה אצל כל כך מעט זוגות?

איך להביא את החשק? הבנתי שהתייחסת רק לנשים, אבל מהדף הזה נראה שגברים צריכים ללמוד את זה יותר. אני לא יודעת אם גברים צריכים ללמוד את זה יותר אבל ברור שגם הם צריכים ללמוד, אני לא יודעת מה היה פעם אבל יש לי הרגשה שהיום הרבה מהגברים שרויים במתח גדול יותר, חוצמזה שהם צריכים להיות חזקים/ מפרנסים/ מגנים הם גם צריכים להתחבר לצד הנשי שלהם ולהיות קשובים ורגישים ולהתמודד עם נשים אסרטיביות יותר, שיודעות גם לרצות ולא מפחדות מהמיניות שלהן. נראה לי שבתוך כל הסמטוחה הזאת כולם קצת הולכים לאיבוד.

[עוד_אחת*]

איך בכלל אפשר להכריח זכר לשכב עם מישהי?
אה, בקלות.
כלומר, זה כנראה לא ממש להכריח, אבל זה אחרי "אני ממש עייף, אולי מחר?".
"טוב, אז רק תיתן לי לגמור עליך?"
"בסדר"
ואז שולחים ידיים נמרצות לכמה מקומות אסטרטגיים ושלום על ישראל.
אגב, הפוך זה לא עובד. אם אני עייפה אז אני עייפה. אם אני אומרת שאני עייפה הוא גם לא מנסה, המתוק. זו רק אני שחצופה.
ולסקר: כנראה פעמיים בחודש, אם רוצים הריון אז 3-4 פעמים בשבוע שלקראת הביוץ. ואז אין תירוצים - לא עייפים ולא כלום. רק שאז אפשר להגיע, למשל, לסקס עם בנזוג משתעל ומנוזל, כי אני מבייצת ע-כ-ש-י-ו, ולא מעניין אותי. זה לא חייב בכלל להיות סקס רע, אבל גם סופר-מתחשב זה לא (כלומר, זה על דעת שנינו, כי רוצים ילד וכו'. אבל זה לא באמת בחשק מלא).
פעמיים בחודש, כששנינו רוצים ופנויים, בסדר גמור מבחינתי.
המודעות, התקשורת הזוגית בנושא, ההסכמה ההדדית, התכנון והציפייה לפעם הבאה - הרבה יותר חשובים לדעתי מהתדירות.
נשואים כ-6 שנים, וילד.

[עיפרון_פחם*]

כמובן ש לעשות שיתחשק, לא לעשות כשלא מתחשק. לא להכריח אף אחד.
וברור שהגברים לא חייבים לשכב איתנו. פשוט התרשמתי שתמיד מדברים על הנשים במשוואה. להן אין מספיק חשק, והן צריכות (או כדאי להן), ללמוד איך לעורר את החשק הזה. את אמרת שהמעגל שלך ידבר בעיקר על חוסר חשק ועל דרכים לעורר אותו, בהתייחס לזוגיות ותיקה בעיקר. אני מניחה שהתייחסת רק לנשים (וכאן אני מתוודה שפרשתי ממנו בשלב מוקדם. עקב חוסר ברלוונטיות. עוד לא הייתי במערכת יחסים ארוכה מספיק שתגרום לחשק שלי לרדת).

וכאן נשים מספרות שלגברים שלהן אין מספיק חשק (לטעמן). אז אולי את צריכה לעשות מעגל כזה לגברים...שילמדו על דרכים לעורר את החשק, ולא ישאירו את כל הנשים כאן חרמניות ולא מסופקות (-:


איזה מין משחק זה?

[אלמונית*]

סוסת פרא אני רוצה להגיד לך משהו, אבל אל תעלבי. גם לי סקס פעם בשבוע היה נראה פתטי כשלא הייתי בזוגיות בכלל. הלכתי כל הזמן חרמנית וכל סקס העלה אותי לרמות מטורפות שחשבתי, איך אפשר בכלל לוותר על זה?
כשיש ילדים קטנים, במיוחד למי שישן במיטה עם הילדים ובמיוחד למי שמיניקה, חלק גדול מהצורך בפיזיות ממולא מהקשר הפיזי עם הילד/תינוק והצורך המיני יורד. זה לא עצוב, זה פשוט אחר. החיים זה דבר דינאמי. יש תקופות של יותר סקס ותקופות של פחות. לא נורא, לא קרה כלום, אף אחד לא צריך לעמוד כאן באיזה סטנדרטים בשביל להיות נורמאלי או להוכיח למישהו משהו.
ואני לא מדברת על המצב שלך, חוחית, שנראה לי אולי בעיה בזוגיות שמצריכה עזרה מקצועית.

[סוסת_פרא*]

אלמונית, אם מרגישים טוב עם זה שזה מעט, אז בסדר. יכול להיות שאת צודקת.

אבל מה אם מרגישים מזה לא מסופקים? (כאשר 'עבודה עצמית' ממש לא ממלאת את הצורך?)

[לצורך_הדף_בלבד*]

ביחד כמעט 10 שנים
2 ילדים + בדרך.
לפחות פעמיים בשבוע.
נשואה לעקרבולבול - ,
שחרמן כל הזמן.
אני מאמינה שאם הוא לא היה כזה חרמן ומדליק אותי,
אולי היינו שוכבים רק כדי לעשות ילדים...
צוחקת...
אני בקלות יכולה לשכוח מזה שזה בכלל קיים.
מזל שהוא האיש שלי.

[מתפקדת*]

חמש שנים ביחד+אחד בדרך. בהתחלה, הזדיינו כמו שפנים, כל יום לפחות פעם ביום.
עד לפני ההריון היו תקופות של עליות וירידות במינון. אני חושבת שהכי מעט היה פעם בשבוע, והכי הרבה היה 4-5 פעמים בשבוע.
בהריון, בהתחלה היה ממש ממש מעט (לא יודעת להגיד כמה, אבל שליש ראשון, כמה יכול להיות..), בשליש שני היה מלא סקס מעולה וזיונים יצירתיים להפליא, ועכשיו בשליש האחרון שוב התדירות ירדה, למרות שאחרי שדיברנו על זה, עלינו חזרה לממוצע של פעם - פעמיים בשבוע. מצד שני, גם אני רוצה פחות כי נורא כבד לי ולוחץ לי, אז זה גם פחות מתסכל.

[אלמונית_לצורך_מפקד*]

ב 4 שנים הראשונות-פעמיים בשבוע, כשאני רוצה יותר והוא עייף.
כשילדתי למשך שנה נשאר אותו דבר. כשביתי הייתה בת שנה ירדה התדירות לפעם בשבוע.
כיום התחלפו היוצרות והוא רוצה יותר. אני תמיד מעדיפה לקרוא או לראות טלויזיה...
עושים כ 3 פעמים בחודש. כשהוא היה רוצה יותר אך לא לוחץ, ואני פחות גם בגלל שהאיכות ירדה בגלל הילדים שישנים איתנו במיטה. אני חושבת שבגלל זה בא לי פחות, למרות ש"גומרת " כל פעם. (ביחד כמעט 10 שנים).

[אלמונימית*]

ביחד 12 שנה, ילד/ה אחד/ת.
סקס בממוצע פעם בחודש וחצי.
אני מורעבת בלי הפסקה, הוא עושה לי טובה גם בפעם הזו.

[עצה_ועץ*]

אלמונימית,
אני מורעבת בלי הפסקה, הוא עושה לי טובה גם בפעם הזו.

אני במקומך הייתי מסתכלת על זה כמשפט מפתח.
מה אומר המשפט הזה עלייך? מורעבת בלי הפסקה - מה זה מורעבת בלי הפסקה? חרמנית כל הזמן? מורעבת למה? למין בעצמו או למשהו אחר?
רק מציעה להתבונן.
וגם החלק השני של המשפט -
הוא עושה לך טובה?
מה בך גורם לו "לעשות לך טובה". למה הוא לא טורף אותך בלילה ונותן לך לטרוף אותו ביום - מאהבה וחושניות?

הייתי שם.
זו את יקירתי. זה לא הוא.
זו את ששכחת לפתות, שכחת לרצות, שכחת להעניק, שכחת הרבה דברים בזוגיות הזו.
אני מדברת כמובן מניסיוני שלי.
כי ברגע שהתחלתי עם יחס אחר והפסקתי לדרוש ברגע שלמדתי פשוט לאהוב אותו אפילו שאני לא מתה על הרגלי הניקיון שלו, הוא לא רק שהתפתה, חיינו השתנו מהקצה אל הקצה.

אז תזכרי מאחת שזוכה לסיפוק מיני כמה שהיא צריכה אחרי שנים של תסכולים - זה בידיים שלך - תרתי משמע.
ואם את מובנת מאלייך מדי לאהבתו, כמה מפגשים עם חברות כשאת חוזרת שמחה ומאושרת, אצלי עשו ממש מהפכה.

[קט_קטית*]

אלמונית,

כשיש ילדים קטנים, במיוחד למי שישן במיטה עם הילדים ובמיוחד למי שמיניקה, חלק גדול מהצורך בפיזיות ממולא מהקשר הפיזי עם הילד/תינוק והצורך המיני יורד. זה לא עצוב, זה פשוט אחר. החיים זה דבר דינאמי. יש תקופות של יותר סקס ותקופות של פחות. לא נורא, לא קרה כלום, אף אחד לא צריך לעמוד כאן באיזה סטנדרטים בשביל להיות נורמאלי או להוכיח למישהו משהו.

כל מילה!!
תינוקות יונקים אכן מאוד מספקים פיזית, רגשית, נוצר קשר, אינטימיות, זורמים הורמונים של אהבה...
זה לא רע.
זה וואו



חוחית,

זה מדהים בעיני מה שכתבת, בעצם זה אמור להיות פשוט כפי שאת מתארת את זה אז למה לעזאזל זה ככה אצל כל כך מעט זוגות?

אהה
לא דיברתי על זוגות
דיברתי עלי D-:
אני לא מדברת בשם בן זוגי, כן?
הוא אף פעם לא מרוצה.
בהתחלה היה לו יותר מדי,
אח"כ מעט מדי...
או שפיספסתי את הרגע בו הוא הרגיש מסופק בול,
או שאי אפשר להגיע לשם כשזורם בעורקך דם פולני.
וזה לא משנה אם עשינו סקס לפני יומיים או לפני חודש,
הוא לא מרוצה במידה שווה D-:
אהה בעצם מיד אחרי הוא מאוד מרוצה!

אז מבחינת תחושת הסיפוק....


די לי להיות אחראית לעצמי
ואני מסופקת D-:
כלומר, לא תולה את הסיפוק שלי בבעלי,
אלא קודם כל - אני מסופקת
זו בחירה
וזו עבודה
(ואני לאו דווקא מתכוונת לעבודת כפיים )

בהקשר למה שאמרתי במעגל - אמרתי המון מילים, המון משפתים,
שום דבר לא תורה מסיני, אלא הסתכלות שלי על הנושא.
לא אזכור את כל ההקשרים ואת כל השיחות ונושאים וכיוונים,
כל אחד תיאר טיפה קטנה בתוך ים המיניות, ים החיים

עיפרון, חוחית, פראית והאלמוניות,
משחק!

המשחק הוא דמיון מודרך.
תחשבו על פר. מי זה פר .
איך הוא נראה.
איפה הוא חי.
ממה ניזון.
מה עושה ביום-יום
איך מתנהג
ממש לעצום עיניים עד שהדמות עולה בבירור

ואז - תחשבו על שור .
כל אותם הדברים.

תארו כל אחת מהדמויות

(לכאורה לא קשור, אבל נורא בא לי, וחוחית מרשה )

[גם_אני_במתפקדות*]

ביחד 5 שנים, מההתחלה היה בערך פעם ביומיים, תמיד רציתי יותר (במערכות יחסים קודמות לא היה מצב של פחות מפעם ביום... גמני עקרבית)
אחרי הילד הראשון התאזנו על פעמיים- שלוש בשבוע (מינימום אחת לשבוע). אני תמיד גומרת ובן זוגי מאהב מדהים אבל לא היה לי מספיק (מצד שני הייתי כל כך עייפה ומותשת שפחות היה לי אכפת).
אחרי הילד השני היו עליות וירידות, עם הנקה ובלי מחזור הייתה תדירות זהה כמו אחרי הראשון, רק שהעייפות שלי גדלה ונהיה לי מספיק...
מה שמבאס אותי זה שאין פעמיים באותו לילה או אפילו יום אחרי יום זה נדיר אבל עם זה התחתנתי, וידעתי את זה מהיום הראשון... מצד שני אם עובר שבוע הוא מתחיל לרדוף אחרי...
אחרי הלידה השניה התחלתי לשמור נידה, ופתאום חל שינוי מאוד חיובי (ולא, זו לא פרסומת, אני אפילו לא דתיה...)- אבל פתאום הקטע שאסור אחרי כל הזמן הזה שהיה מותר תמיד (הריון הנקה הריון הנקה...) --- ממש עשה לנו את זה, לפעמים אפילו אני לא מגיעה לטבול במקווה כי פשוט לא מתאפקים, והתאווה חוגגת

[קט_קטית*]

אחרי הלידה השניה התחלתי לשמור נידה, ופתאום חל שינוי מאוד חיובי (ולא, זו לא פרסומת, אני אפילו לא דתיה...)
מי שהמציא את הנידה - גאון
אני עצמי מתכננת להתחיל עם זה (מחכה שיפתח שיעור באיזור מגוריי )
כדי להפריד בין קודש לחול D-:
לתת לגיטימציה לגלים, מחזוריות,
להתנתק--- להתגעגע --- להתחבר.
אם אין ניתוק - איך יהיה חיבור?

מאוד אשמח לשמוע חוויות מנשים שהתחילו לשמור נידה.
איך הגיעו לזה.
מה נשתנה...

לא באה מהמקום של להביא את התחתונים לרבי כדי שיאשר לי מין עם בעלי,
אלא מהמקום של ליצור מרחק, מרחב - בתוך הזוגיות
מתוך הכוונה להתאחד

תודה

[טרה_רוסה*]

נידה וטבילה

[קט_קטית*]

לפעמים אפילו אני לא מגיעה לטבול במקווה כי פשוט לא מתאפקים, והתאווה חוגגת
טבילה באש D-:

[גם_אני_במתפקדות*]

ההתחלה אצלי בכל אופן הייתה פשוט משיחות עם חברות.
אף פעם לא ראיתי את עצמי טובלת במקווה, אני באה מבית דתי והייתה כפיה, ו"ברחתי" הכי רחוק שיש. תמיד דיבר אלי הקטע הזה של הנידה, אבל בראש זה התקשר לי עם דת וישר נהיה לי אנטי.
בזמן האחרון בשיחות עם חברות עלה הנושא, וכמה חברות שלי שהן ממש לא דתיות סיפרו שהן הולכות, ואיזה שינוי חיובי חל בקשר...
אבל עדיין לא רציתי ללכת כי לי מפריע ה"חקירה" בדבר שהוא כל כך אינטימי לערב את הבלנית נראה לי לא קשור. (יש לי בעיה חמורה עם נושא החשיפה מול אדם שלא אני בוחרת להיחשף בפניו...)
בקיצור גיליתי שבמקוואות בישובים הקטנים אפשר ללכת עם חברה ולא חייב בלנית, אז התחלתי לחשוב בכיוון. ואז קיבלתי ממשיהי ספר על הלכות נידה, וגיליתי שכל המיתוסים על המקווה וכו' זה שטויות- סתם למשל שלא חייבים לגזור ציפורניים אלא מספיק לשייף ולנקות טוב טוב. שאפשר לטבול בלי אשה אחרת (במצב כזה מותר לקשור את השיער בחוט דק ואז זה לא חוצץ). שלא חייבים לבדוק כל יום פעמיים ביום אלא מספיק ביום הראשון והאחרון (היה כתוב שזה כאילו בדיעבד, אבל בשבילי זה תופס, גם ככה אני לא דתיה בכלל).
בקיצור מלא מלא דברים שגרמו לי לאנטי כי הרגשתי שנכנסים לי לתחתונים ובסוף התברר שלא חייב בכלל... אז שוכנעתי (להקשיב לעצמי וללכת לטבול)

זה היה מדהים:
א. ביום של המקווה את כמו כלה לפני החתונה: מורידה שיערות, מתקלחת מקלחת טובה וארוכה, גוזרת או מסדרת ציפורניים... ממש תחושה טובה.
ב. בכל הזמן שלפני הטבילה בעלי כל כך רדף אחרי, כמו שאפילו בחודשים הראשונים לא... ממש ראו את האהבה (או החרמנות D-: ) בעיניים שלו...
ג. והסקס... או, הסקס... 3 ימים ברצף! אף פעם לא היה כזה... הלכתי עם חיוך דבילי כל היום D-: D-: D-:

בקיצור אחרי 5 שנים ו-2 ילדים זה היה הרענון הכי חזק שיכולתי לחשוב עליו, וזה פשוט עובד... כי בשבועיים של ה"פסק זמן" נחמדים אחד לשני מהחרמנות, ובשבועיים שאחרי משלימים את החסר וגם חושבים על המחזור הבא אז כמו שהבעל אומר "לוקחים צידה לדרך..."

[אמאלה*]

ביחד 9 שנים + 3 ילדים. 1-2 פעמים בשבוע. הוא תמיד רוצה יותר, ואני בד"כ עייפה, או עם תינוק יונק, או צריכה לעשות משהו למחר. אין לי כוח להתחיל. כשאני בתוך העניינים, אז אני נהנית (אורגזמות והכל), הוא גם ממש משקיען. אבל אני כמעט אף פעם לא יוזמת, והרבה פעמים משתכנעת תוך כדי. אני קוראת על כל הנשים פה, ואני חושבת לעצמי שבטח הוא היה כל כך שמח אם הייתי קצת ככה...

[סוסת_פרא*]

אני קוראת על כל הנשים פה, ואני חושבת לעצמי שבטח הוא היה כל כך שמח אם הייתי קצת ככה...

מה, זה תמיד חייב להיות או הוא רוצה יותר או היא רוצה יותר? (בהבדל משמעותי....)
אין מצבים של הרמוניה?

[ס_ק_ס*]

_מה, זה תמיד חייב להיות או הוא רוצה יותר או היא רוצה יותר? (בהבדל משמעותי....)
אין מצבים של הרמוניה?_
יש כאן דוגמאות להרמוניה....

[ס_ק_ס*]

מאז שהפסקתי גלולות אני נהנית יותר,
לי יש וסת ארוכה וגם אני מעדיפה לחכות עד סופה,
הבעיה היא שבזמן ההפסקה/ההמתנה מבעס (מבאס?) את בנזוגי לפנקת'צמו בלעדיי,
ואני רוצה ממש הפסקה - אפילו לא לישון לצידו (בגלל המתח המיני מצידו).

אז ככה - אצלנו מערכת היחסים הייתה ממש לא יציבה (בעקבות הבדלים באופי + חוסר מודעות + הצטברות של כעסים), במשך השנים למדנו מהטעויות, התבגרנו והתייצבנו.

[חוחית*]

הדף נפתח לפני קצת יותר מיממה וכבר מלא בתגובות (ולחשוב ש 20 דקות אחרי שפתחתי אותו ראיתי שאת אחת עוד לא התפקדה ושקלתי למחוק...). רוצה להגיב על כמה ציטוטים מהשעות האחרונות שדיברו אלי מאוד:

המודעות, התקשורת הזוגית בנושא, ההסכמה ההדדית, התכנון והציפייה לפעם הבאה - הרבה יותר חשובים לדעתי מהתדירות.
כל כך נכון. כשהייתי בת 12 בערך סבתא שלי אמרה לי: "המפתח לזוגיות ארוכה וטובה היא להיות חברים ושה"עניינים" במיטה יהיו בסדר" ברבות השנים הבנתי ששני הדברים מתחילים בונגמרים בתקשורת טובה, בערוצים פתוחים שאפשר לדבר, לתאם ציפיות, לדייק אחד לשניה.

כי ברגע שהתחלתי עם יחס אחר והפסקתי לדרוש ברגע שלמדתי פשוט לאהוב אותו אפילו שאני לא מתה על הרגלי הניקיון שלו, הוא לא רק שהתפתה, חיינו השתנו מהקצה אל הקצה.
כבר מזמן אני יודעת שהבעיה אצלי, מה שקשה לי זה להפסיק לדרוש אפילו שברור לי שאני צריכה לפעמים או קודם כל פשוט לאהוב אותו.
לא תולה את הסיפוק שלי בבעלי, מה שנקרא לא מוציאה מהארון יותר ציפיות ממספר הכריות שיש לי בבית.

_או שפיספסתי את הרגע בו הוא הרגיש מסופק בול,
או שאי אפשר להגיע לשם כשזורם בעורקך דם פולני._
כמו שכתבתן לי בבלוג ששאלתי מה שורש אי שביעות הרצון שלי- בפולניה כמובן, פולניה טובה מרוצה רק אם היא לא מרוצה,
~בדיחה על פולניות:
יאז'ק ובז'יז'ינה נכנסים למיטה,
אומר יאז'ק לאשתו:
"אני שמעתי שיש נשים שמשמיעות קולות במיטה,
למה את אף פעם לא?"
אומרת הבז'יז'ינה:
"למה לא אמרת קודם, בשבילך הכל"
מתחילים להשתגל
אחרי חצי דקה שואלת: "עכשיו?"
הוא: "לא, עוד לא"
אחרי דקה: "עכשיו?" הוא: "עוד לא"
עוד דקה: "עכשיו?" הוא: "כן עכשיו"
בז'יז'ינה מתחילה לגנוח במלוא גרון:
"אוי כמה שרע לי, אוי כמה שאני סובלת..."~
D-:

---

אחרי הלידה השניה התחלתי לשמור נידה, ופתאום חל שינוי מאוד חיובי

בשבועיים של ה"פסק זמן" נחמדים אחד לשני מהחרמנות, ובשבועיים שאחרי משלימים את החסר וגם חושבים על המחזור הבא אז כמו שהבעל אומר "לוקחים צידה לדרך..."
מזכיר לי שפעם רציתי לכתוב בבלוג על נידה וטבילה
מעניין אותי האם אתן לא באות בשום מגע עם הבנזוג בימים האלה, לא חיבוק, לא יד על הכתף (השאלה לא מופנית לדתיות שבינכן)
אנחנו לא שוכבים כשאני בווסת אבל זה לא ממש משפיע כי זה מסתכם במקסימום שבוע ולזה אנחנו רגילים...
חיבוקים והכל יש כרגיל- הרבה אצלנו ובנזוגי לא נראה לחוץ ממחסור במין, מה שכן אם עברו קרוב לשבועיים (וזה קרה איזה פעמיים שמישהו היה חולה בסמוך לווסת או בנסיעה) הוא כבר יגיד: "שנה לא עשית איתי אהבה" אז אולי באמת צריך לנסות שבועיים פסק זמן, שבועיים כיף כיף.

[חוחית*]

עוד כמה מילים על ציפייה ואכזבה:
אתמול תוך כדי שטיפת כלים חשבתי על זה שבכל תחום כמעט שאני אעלה על דעתי אני יודעת למה לצפות מבנזוגי, נניח: את הבגדים שהוא מפזר על הכסאות בסלון אני יודעת שהוא לא יסדר, אין בי כעס על זה ואני מסדרת אותם אם לא מתאים לי שמפוזרים בגדים בסלון, גם אם אבקש ממנו לסדר (וזה קרה בדיוק שלשום) איך שהוא הוא לא יגיע לזה, ולא מכוונת זדון.
כמובן שאני יכולה להגיד לעצמי, איזה מן דבר זה, למה שרק אני אדאג לזה וכו' אבל הרבה יותר מתאים לי להתייחס לזה בשיוויון נפש.
אותו דבר לגבי דברים שאני כן מצפה ממנו לעשות כי יודעת שהוא אוהב/ רוצה/ יכול לעשות- לקנות ירקות ופירות הביתה, לשים מצעים נקיים (אבל לא להוריד את המלוכלכים (-:), לשבת איתי לשיחה עמוקה, לחבק אותי כשאני עצובה ועוד כהנה וכהנה.
בעניין המין אני לא מסונכרנת איתו ולא הצלחתי עד היום לקבל את זה שהוא כנראה לא ירצה לשכב איתי אם הוא כרגע אמר שהוא נכנס למיטה כי הוא מת מעייפות, אני מצפה ממנו לרצות אותי גם כשהוא עייף, אם לא כל יום אז לפחות פעם ביומיים ובכלל אני מצפה ממנו להתחיל איתי ואת זה הוא לא עושה כמעט אף פעם, לעומת זאת הוא נענה בשמחה אם אני תופסת אותו בזמן טוב.
בקיצור, זה מתכון בטוח לאכזבה, אני מצפה ממנו לדברים שהוא לא יכול או לא רוצה לספק לי במקום לעשות מהלכים לכיוונו בזמן מתאים.
מכיוון שקיבלתי כבר די הרבה דחיות, הפכתי חסרת בטחון בכל הנוגע לזה וכל מחשבה שלי בכיוון כבר ספוגה בתחושת קיפוח עוד לפני שמשהו קרה בכלל, אז ברור שאני מזמנת לעצמי את זה.

רוצה לשתף אתכן שמאז שפתחתי את הדף חלו שינויים חיוביים, לפחות בגישה שלי, לקרוא על כל כך הרבה נשים שנמצאות באותה סירה עזר לי להבין שאני/ הוא / אנחנו נורמליים, שלא מדובר כאן בבעיה אקוטית ואפשר לי להבין שכנראה בזוגיות שלנו אני צריכה ליזום והעיקר לא לחוש רגשות אשם על זה, לא לבוא בתחושה מתקרבנת, ליזום בשמחה ולא מלית ברירה.
זה התפקיד שלי, לפחות כרגע, כמו שהוא אחראי לעשות קניות הביתה, אני אחראית לחמם את האוירה בינינו, אם אני מסתכלת על זה ככה זה הופך להיות די פשוט.

[נועה_אחרת*]

גם אני שומרת נידה. לא מקווה ולא טבילה, אלא מעקב אחרי ההפרשות. בערך יומיים אחרי תום המחזור.
אף פעם לא קיימתי יחסי מין בזמן מחזור, היום אני שומרת יותר.

בן זוגי מרגיש שינוי אצלי כשזה מיד אחרי מחזור (לפעמים לא ממש מתאפקים ולא מחכים את היומיים). הוא מרגיש מעין חיספוס. גם ביומיים שלפני המחזור הוא מרגיש את אותו השינוי.

אני מרגישה מאוד טוב עם הגעגוע, בערך 10 ימי הפסקה.

אני גם קצת מדוכאת מהדף ולא בגלל התדירות, היא לא רלוונטית בעיני. חוסר הסיפוק מטריד יותר.

_בקשר הנוכחי האינטימיות גבוהה בהרבה ממה שהיה בקשרים בעבר, לא רק במין - אלא בכלל. התקשורת בינינו מאד פתוחה ועמוקה ואין חשש לגעת בכל דבר שהוא, אני בטוחה שזה חלק מהמיניות המצויינת שבינינו.
המין משפיע לטובה על כל שאר היחסים, על האינטימיות ועל התקשורת._
בעיניי זה הפוך. תקשורת טובה ואינטימיות ביחסים, יוצרת יחסי מין טובים ומספקים לשני הצדדים.
אנחנו קודם כל חיים יחד, משתפים...אח"כ מקיימים יחסי מין.
כמובן, שאין הכוונה למין מזדמן, אלא למערכות יחסים ארוכות.

[חוחית*]

אני גם קצת מדוכאת מהדף ולא בגלל התדירות, היא לא רלוונטית בעיני. חוסר הסיפוק מטריד יותר.
נועה, האם את מדברת על חוסר סיפוק כי את רוצה עוד או כי את לא מצליחה להגיע לאורגזמה או...

בעיניי _תקשורת טובה ואינטימיות ביחסים, יוצרת יחסי מין טובים ומספקים לשני הצדדים.
אנחנו קודם כל חיים יחד, משתפים...אח"כ מקיימים יחסי מין. וגם _המין משפיע לטובה על כל שאר היחסים, על האינטימיות ועל התקשורת. זה הולך ביחד.

[הגבירה_בחום*]

_אנחנו נורמליים, שלא מדובר כאן בבעיה אקוטית ואפשר לי להבין שכנראה בזוגיות שלנו אני צריכה ליזום והעיקר לא לחוש רגשות אשם על זה, לא לבוא בתחושה מתקרבנת, ליזום בשמחה ולא מלית ברירה.
זה התפקיד שלי, לפחות כרגע, כמו שהוא אחראי לעשות קניות הביתה, אני אחראית לחמם את האוירה בינינו, אם אני מסתכלת על זה ככה זה הופך להיות די פשוט._
מעולה!!!
איזה יופי כשמשתחרר הפלונטר הזה....כשפתאום מבינים שמצב מסויים שנראה כמו כורח בעצם לא חייב בכלל להיות ככה
כל הכבוד חוחי (-:

[דומה_מאד*]

אנחנו קודם כל חיים יחד, משתפים...אח"כ מקיימים יחסי מין. וגם המין משפיע לטובה על כל שאר היחסים, על האינטימיות ועל התקשורת. זה הולך ביחד.
גם אני חושבת.
המין משפיע על התקשורת והאינטימיות והתקשורת והאינטימיות משפיעות לטובה על המין ולא -אחד מהם שמשפיע על השני או שגורם לשני. זה מן משהו מעגלי, ביצה ותרנגולת.
מה שכן, התהליך המעגלי הזה יכול לשקף הרבה מאד, לחדד דקויות לגבי תמונת המצב הנוכחית בזוגיות.
אני מתסכלת עלינו ורואה שאנחנו כרגע בתקופה של ריחוק יחסי, מן לפתח ולמצוא את הלבד העצמאי בתוך הביחד. ואחנו מתמודדים גם עם מתח ועומס, כל אחד בתחומי חייו העצמאיים (עבודה, לימודים).
והופ, איך לא, זה צץ ומבטא את עצמו בכל מיני רגעים, בתקשורת בינינו, פתאום יותר קושי למצוא את הערוץ הזה הזורם, הנעים. ברגעי יחד איכותיים שמתמוססים אל מול הטלביזיה, וכמובן גם תדירות יחסי המין.. יורדת.. ויורדת.. (אמאלה, זה כבר כמעט לא קיים!)
ואני, שמחה שיכולה לראות את כל זה, אבל מתלבטת - לוותר או להתעקש?
לוותר, כלומר להאמין, להאמין בנו וביחד שלנו ולשחרר כי לפעמים יש תקופות כאלה והכל חלק ממכלול גדול יותר של החיים המשותפים שלנו שאנחנו בוראים לעצמנו ואולי זה משהו שאנחנו צריכים עכשיו, אולי המצב הזה משרת אותנו כרגע, אולי זה הטוב ביותר. המצב הזה לא, ממש לא גורם לי לפקפק בקשר הזה, בעתיד המובטח שלנו (הספקות עולים לפעמים אבל מסיבות אחרות) באהבה. אז אולי באמת להרפות..? הרי יהיה בסדר, בטוח, מתישהו זה יגיע וייצא איכשהו ויאלץ אותנו להתמודד ונשב ונפתח את זה ונדבר ונלבן את כל הדורש ליבון ונפתור את זה (כרגע זה פשוט לא עולה לדיון, לא מדובר, הרי אמרנו, הקושי הוא גם בתקשורת ..)
ומצד שני, לפעמים, בא לי לטלטל בזעם אותו ואותי ואותנו, כי אני לא רוצה לחיות ככה אפילו דקה נוספת, אני רוצה קרבה ואינטימיות ותקשורת זורמת וסקס, לא רוצה להתפשר על הדברים האלה ב-כ-ל-ל, רוצה להתעקש איתו, שיבין אותי, שיראה אותי, לא מבינה איך הגעתי למצב כזה, להיות בקשר עם מעט סקס, אני?? איך זה יכול להיות? וזה גם מפחיד, כי אולי זה לא ישתנה, אולי באמת בסדר לו עם המצב הקיים? אולי אנחנו לא מתאימים?? אז אולי לא להרפות, אולי זה הזמן להתעקש ולברוא את המציאות האידאלית בשבילי? הרי זה אפשרי.. (כמובן עם טונות אנרגיות שלא ברור בדיוק איך לייצר אותן..)
נמצאת בהתלבטות הזו, מטוטלת שנעה בין שתי האפשרויות.
בנתיים רק צופה בזה, לא מוצאת את הכוח להחליט.

[צפריר_שפרון*]

דומה מאוד,
דייקת להפליא באבחנתך.
כלומר, תקופות של ריחוק וקרבה, נדרשות לכל אחד מבני הזוג.
כאשר עולה הזיהוי בצורך בריחוק אצלי, באופן מודע, אני יכול להודיע לסביבתי - הנני זקוק למרחב, ולזמן.

מה שמדהים כל פעם מחדש, זה כשהצורך בריחוק לא מודע, לא מאובחן, אלא מתפרש אל אירועים שיצדיקו ריחוק.
כלומר, בתחילת הדברים, עולה הצורך בהתכרבלות פנימה אצלי. מצב זה לא מזוהה, אלא חבוי מתחת לפני השטח.
אז, נאמר שאחד נילדי, או אהובתי, או סתם חתול מקרי, יעלו בי פרשנות שתצדיק כעס, עלבון או ציניות, כל מה שמרחיק את האחרים מעלי.

מכאן, מתחיל כדור להתגלגל, ונרגע, רק כאשר אצלי משתנה הצורך בריחוק, לצורך בקרבה.

אם היה ניתן להיות מודע, ברמה האישית, לתנועות האנרגטיות של ריחוק וקרבה, או הצורך באלה, באופן נרחב, היו נמנעים שעורים כואבים לאדם ולסביבתו.

כל העניין כולו נסב סביב האמונה בחוסר, האמונה שלא ראוי שיהיה טוב. או שלטוב - יש מחיר.

ולא כך הם פני הדברים.
איננו מודעים אל הטוב בעולמנו, איננו חשים את החסד - אלה מובנים מאליהם.

ולמה אני אומר לך את זה?
אין שום סיבה שלא תיהני מחייך באופן מלא, ותקבלי מה שמענג אותך - במידתך.
הסיבה היחידה היא ההצדקות שאת מוצאת לאלה, הצדקות חיצוניות.

כאשר את עצמך, תהיי סקסית בעינייך שלך, ותצליחי לאהוב, ולהסכים, ולקבל, את הטוב, על כל צורותיו, לא יחסר לך דבר. כבר עכשיו לא חסר לך דבר - אלא בפרשנותך.

כאן, אבחנתך מדויקת, הניחי הצידה פרשנויות.
הניחי בקורת (כל בקורת היא בקורת עצמית), הניחי שיפוטיות (גם זו עצמית), התמקדי באבחנה, ואז דלגי עם אבחנותייך אל תהודת האהבה, משם, תוכלי לאבחן איך לאהוב, איך להיות נאהבת.

זה, מניסיון אישי, מעלה את נחת הרוח אל רום סולם חוויית ההווה.

אז, עולה התמודדות חדשה, עם הטוב, הטוב יותר והמצויין.
וזה למרבה הפליאה, לא פשוט.
לא פשוט לה לנפש להיצמד אל הטוב ולהיפרד מחוסריה, תפישותיה והרגליה.

אמר מי שאמר:
אם יהיה עוד יותר טוב - אני אשתגע!!!!!!

תודות.

>צפריר<

[לוטם_מרווני*]

דף מוצנע של יתגגלו לכאן כולמיני אורחא פרחא.

[מעוננת*]

לפעמים, בא לי לטלטל בזעם אותו ואותי ואותנו, כי אני לא רוצה לחיות ככה אפילו דקה נוספת, אני רוצה קרבה ואינטימיות ותקשורת זורמת וסקס, לא רוצה להתפשר על הדברים האלה ב-כ-ל-ל, רוצה להתעקש איתו, שיבין אותי, שיראה אותי, לא מבינה איך הגעתי למצב כזה, להיות בקשר עם מעט סקס, אני??

התאור שלך כואב ומדוייק עד כדי דמעות
בהחלט מזכיר את המצב העגום בביתנו (במיטתנו)
אנחנו זוג כמעט עשור וחצי וכאשר כבר נוצרת ההזדמנות להתאחד (להתייחד)
הכל נפלא מהבחינה הגשמית, הפיזית,
אבל כל כך חסרה קירבה
אין חיבוק אמיתי וחם
אין מבט אוהב או אינטימיות
יש בעיקר טכניקה (טובה)
לכן זה קורה אולי פעם בחודש, אחרי אינספור סירובים מצידי ושידולים מצידו.
ושלא יהיו כאן טעויות, מאז ומתמיד הייתי טיפוס מיני להפליא, רק לא בזוגיות הזאת.
)-:

[הדף_הזה_עשה_לי_עצוב*]

נשואים 3 שנים
ביחד 5
מאז לידת בננו הראשון (והיחיד כרגע) עושים את זה בערך פעם-פעמיים בחודש
לפני הלידה זה היה בערך פעם בשבוע - שבועיים

אני רוצה יותר , אבל לא מצליחה ליזום - נרתעת מליזום כי זכורה לי שיחה שלנו מתחילת הקשר בה הוא אמר שהוא נרתע מנשים שיוזמות סקס , זה מייד מוריד לו את החשק...

ןאני בהחלט תוהה כל פעם מחדש אם זה מספיק לו - פעם בחודש מספיקה לו? אני לא חושבת שהוא בוגד , ולאונן- איפה יש לו לאונן? בבית הוא לא (אנחנו תמיד יחד בבית) בעבודה אי אפשר.. בדרך מהעבוד? בקניות? אני לא חושבת שיש לו היכן...

וכ"כ צר לי על העניין. כ"כ הייתי רוצה ליזום, לפתות, שיהיה יותר
אחרי סקס כ"כ טוב לנו , אוהבים יותר, רגועים יותר, פחות כועסים ורבים על קטנות....

[חוחית*]

איפה יש לו לאונן?
במקלחת?

[אלמונית_גם_כן*]

נושא שהעסיק אותי רבות בשנה האחרונה
אנחנו נשואים 5 שנים + ילדה בת שנה וקצת.

בהתחלה היה כל יום, ואני הייתי מוכנה לכמה פעמים רצופות, אבל איך הבחור אמר - "אני כבר לא בן 18..."
אח"כ ירד בהדרגה, באופן מובן - לחצים של החיים, עבודה וכו'.
בהיריון אני זוכרת שוב ירידה בתדירות, חלקה בגללי (היריון קשה) וחלקה בגללו (למה גם גברים שיודעים שזה בסדר פוחדים לפגוע בתינוק?!)

אחרי ההיריון - סוסת פרא, אל תקראי, לא רוצה להרוס לך את היום
כמעט ואין.
הלידה הייתה קשה והתערבותית, ורק היום, שנה+ אחרי, אני מתחילה לעכל שאולי פגעו לי במשהו בפנים בצורה חמורה (הייתי בלי הכרה די הרבה זמן אחרי שהילדה יצאה, והוצאת השילייה הסתבכה).
הסקס הראשון היה אחרי חצי שנה, והפסקנו מיד כי כאב לי נורא. הפעם הבאה הייתה אחרי כמה חודשים וגם הייתה לי די נוראה. הפעם השלישית כבר הוכתרה בהצלחה D-: - לפני שבוע בערך. אז התדירות הממוצעת היא פעם בחצי שנה.

חשוב לי לסייג: התקשורת שלנו פתוחה ומצויינת. דיברנו כמה פעמים על חוסר החשק שלי ומאיפה אני חושבת שהוא נובע. אמנם הרגשתי אשמה על כך שאני "מונעת ממנו" (ומכאן נבע הניסיון הראשון, שלא הייתי מוכנה אליו), אבל האיש המדהים שלי הסביר לי שההנאה הכי גדולה שלו מהסקס הייתה מאז ומעולם ההנאה שלי, ושוב - הוא לא בן 18, ומקסימום - יש לו ידיים. אני גם חייבת לציין שהוא לא הרגיש צורך להשתמש בהן הרבה.

עוד סייג נוסף הוא שאנחנו מאוד פיזיים ומאוד "ביחד"- נוגעים, מתחבקים,מתנשקים ובעיקר מדברים ומדברים ומדברים.
אני אישית לא מרגישה שחסר לי, אולי זה לא אמור להיות ככה וזה ככה בגלל הלידה הקשה, אבל מבירורים חוזרים ונשנים עם האיש הגעתי למסקנה שיש תקופות יבשות וזה בסדר. האנרגיה צריכה ללכת למקום אחר. גם אצל גברים.

[שקדיה*]

_אצלינו בערך 5 פעמים בחודש בממוצע.
די והותר בשבילי (על חלק הייתי מוותרת).
פחות מדי לבעלי.
הסקס מעייף אותי כי הזיונים ארוכים מדי. אני צריכה כל כך להתאמץ כדי להגמיר אותו, ופשוט אין לי כוח. גם אין לי כוח לכל האורגזמות האלה (וסליחה ממי שבמצב הפוך), רוצה להירדם אחרי הראשונה ונאלצת להמשיך.
אילו הזיונים היו קצרים וממוקדים, לא היה אכפת לי להזדיין כל יום אפילו (טוב, אני מגזימה. כל יומיים שלושה)._

חותמת על כל מה שכתבת, תגידי את לא במקרה הזבוב שעל הקיר שלנו

[אלמונית*]

מה שאני הולכת לכתוב די מבאס אותי
אני בכלל לא אוהבת סקס. מעולם לא הגעתי לאורגזמה.
תמיד אני אומרת לבעלי (6 שנים) שהלוואי שהייתי גבר, אני כל כך מקנאה בו שהוא מסוגל להנות ככה. אני נדהמת לגלות שגם נשים מסוגלות להנות ככה.
לכן בגללי אנחנו ממעטים, מסכן בעלי, כבר די התיאש מלהתחנן. פשוט הלכלוך והכאב לא שווים את האכזבה שאני נוחלת ואת הקנאה (ואפילו קצת כעס ותחושת ניצול) שלי בבעלי שנהנה.
אולי אשם בזה החינוך הדתי שלי? שלא מאפשר לי להשתחרר במין? אולי.

[שלוש_בשבוע*]

שלוש שנים ביחד, בלי ילדים, התדירות די קבועה מההתחלה ועד היום - ממוצע של שלוש פעמים בשבוע.
הוא יוזם קצת יותר ממני אבל גם אני יוזמת, שנינו אוהבים סקס, זקוקים לסקס, מרגישים ברי מזל ששנינו כאלה (מנסיון תסכולי העבר).

הוא תמיד זמין ומוכן לקריאתי, כמעט אין מצב שאני ארצה והוא לא יקפוץ על המציאה, חוץ ממצבים של עייפות קיצונית מאוד. איזה מזל יש לי. אני מסרבת לו הרבה יותר פעמים מאשר הוא לי, הוא לא מביע תסכול.

האיכות - ידעתי סקס מדהים יותר, אך אף פעם לא לאורך זמן. אני מסופקת רוב הזמן, וגם החשק לא יורד.

חוששת ממה שיקרה עם התווספות ילדים למשפחה, העייפות שתגדל, הזמן הזוגי שיקטן.

[דומה_מאד*]

_התאור שלך כואב ומדוייק עד כדי דמעות
בהחלט מזכיר את המצב העגום בביתנו (במיטתנו)
אנחנו זוג כמעט עשור וחצי_
ואנחנו רק שלוש שנים! ובלי ילדים.. (עדיין) זה באמת נשמע תאור שמתאים לשלבים מתקדמים הרבה יותר )-:


כאשר את עצמך, תהיי סקסית בעינייך שלך, ותצליחי לאהוב, ולהסכים, ולקבל, את הטוב, על כל צורותיו, לא יחסר לך דבר. כבר עכשיו לא חסר לך דבר - אלא בפרשנותך.
צפריר, תודה, תודה על התזכורת!
זה הדהד לי כל היום..
@}

[נ*]

אנחנו נשואים עשר שנים עם ילדים. יש סקס בערך פעמיים בשבוע. לפעמים שלוש, לפעמים רק פעם אחת (נדיר).
הוא רוצה כל יום. לקח לו כמה וכמה שנים עד שהפסיק להיות מאוד מתוסכל מכך שאני רוצה הרבה פחות. על זה היו בערך כל המריבות שלנו. בהתחלה כשהכרנו גם אני רציתי כמעט כל יום וכשנכנסנו לשיגרה אחרי חצי שנה בערך, התחלתי לרצות פחות ופחות. הוא היה מעיר אותי בשביל סקס (כאילו לא בכוונה), נושא לי נאומים על כמה זה חשוב וחיוני לו כשהייתי מסרבת (גם אם זה היה בשתיים בלילה) ויוזם בלי הפסקה.
זה גרם ריחוק מאוד גדול שלי והחשק הלך וירד.
לפני שנתיים בערך אחרי משבר גדול הוא שינה גישה ועדיין יוזם אבל כבר לא לוחץ. אני כמעט לא יוזמת ממש אבל כן ברור לו מתי אני רוצה והוא תמיד רוצה.
חוץ מהפעמיים בשבוע האלה, הוא מאונן כמעט כל יום.
זה נשמע כמו החלום הרטוב של כמה מהנשים כאן אבל אני מרגישה שבמערכות יחסים קודמות רציתי הרבה יותר סקס. דווקא כי הוא תמיד רוצה ונותן לי הרגשה שאני לא בסדר אם אני לא רוצה שלושה ימים רצוף, אני כבר הרבה פחות בעניין.

[אלמונית_לצורך_ההתפקדות*]

בקשר הנוכחי האינטימיות גבוהה בהרבה ממה שהיה בקשרים בעבר, לא רק במין - אלא בכלל. התקשורת בינינו מאד פתוחה ועמוקה ואין חשש לגעת בכל דבר שהוא, אני בטוחה שזה חלק מהמיניות המצויינת שבינינו.

המין משפיע לטובה על כל שאר היחסים, על האינטימיות ועל התקשורת

בעיניי זה הפוך. תקשורת טובה ואינטימיות ביחסים, יוצרת יחסי מין טובים ומספקים לשני הצדדים.
מסיכמה!! לזה התכוונתי, המשפט הראשון הוא שלי, השני פרשנות של מישהי(אולי סוסת פרא?) על מה שכתבתי.

_אנחנו נורמליים, שלא מדובר כאן בבעיה אקוטית ואפשר לי להבין שכנראה בזוגיות שלנו אני צריכה ליזום והעיקר לא לחוש רגשות אשם על זה, לא לבוא בתחושה מתקרבנת, ליזום בשמחה ולא מלית ברירה.
זה התפקיד שלי, לפחות כרגע, כמו שהוא אחראי לעשות קניות הביתה, אני אחראית לחמם את האוירה בינינו, אם אני מסתכלת על זה ככה זה הופך להיות די פשוט_
זו מסקנה מעולה חוחית! אנחנו, בזוגיות שלנו, עובדים על הקטע הזה המון, לא להתקרבן, לא להכנס לפינות, לא לצפות מהבנזוג למשהו שבלאו הכי אין לו לתת לי, לראות איפה אני יכולה לתת, רק כי אני אוהבת אותו ורוצה בטובתו. בסוף זה תמיד חוזר אלי, וההפך כמובן.

---

רוצה להרחיב עוד קצת בנוגע לטנטרה.
גם הטנטרה, בדומה מעט לנידה, גורמת לנו לא לראות את המין בינינו למשהו מובן מאליו.
בטנטרה אנחנו לומדים לראות זה בזו את האל/אלה, הוא אל האהבה שלי, שיווה שלי, ואני אלת האהבה שלו, שאקטי שלו. רק מלשבת ולהתבונן אחד לשני בעיניים, בלי לדבר ובלי לגעת, אנחנו יכולים ממש לבכות מרוב אהבה. זה נפלא וזה משהו שהולך לאיבוד בהרבה מהקשרים במשך הזמן, אבל זה שם ותמיד אפשר למצוא שוב את האהבה הזו, למצוא שוב את האל איתו קשרנו את חיינו בתוך הבנזוג היומיומי הזה שמסתובב לנו בבית...

מתוך זה אנחנו למדים למצוא את הקדושה בכל דבר, בכל פעולה הכי אפרורית ויומיומית שתוכלו לדמיין (לא, אנחנו עוד לא לגמרי שם, אבל בהחלט בדרך ), ומשהו באוירה בינינו הוא כל הזמן כזה אינטימי ונורא נורא שלנו. קשה לי קצת להסביר את זה במילים, אבל מקווה שהבנתן את הרעיון הכללי.

ודבר אחרון לבינתיים- האורגזמות.
אנחנו לגמרי לא גומרים בכל התעלסות שלנו, בכוונה. זה מעלה את האנרגיה המינית בלי לפרוק אותה ובעצם משאיר כל הזמן "טעם של עוד", גם לסקס אבל לא רק.
יצר = יצירה, האנרגיה המינית הזו שהעלנו נותנת לנו הרבה אנרגיה לכל שאר הדברים בחיים, היומיום הופך ליותר חיוני, ויטאלי, יצירתי וכן הלאה.
נסו, תראו מה זה עושה לחיי המין שלכם בפרט ולחיים שלכם בכלל.

[פלוניה*]

אנחנו זוג דתי, נשואים 10 שנים. יש ילדים (יותר מ 2...)
בתקופות שיש לי מחזור, אז התדירות בערך פעמיים בשבוע - (בשבועיים שאפשר). פעם בשבת ופעם באמצע השבוע.
בהריונות וכו - בערך פעם בשבוע, בד"כ בשבת אחרי שנחתי.

בעלי תמיד רוצה יותר, ואני תמיד עייפה.
אני צריכה להיות עם כוח, ולא כועסת, ושיהיה שקט מהילדים שמסביב...
הרבה פעמים זה מרגיש לי כמו מטלה, לא כמו משהו מהנה שאני מחכה לו. אבל לאחר מעשה, אני מרגישה את פורקן המתח, שלא הייתי אפילו מודעת לקיומו לפני כן.
לקח לי זמן למצוא מה עושה לי טוב. בכלאופן, אני כמעט אף פעם לא גומרת מחדירה, אלא רק מגירוי לפני או אחרי הסקס עצמו. אני מתנחמת בזה שלפחות אני גומרת...

בעלי תמיד בטוח שאצל כולם יש יותר סקס מאשר אצלנו, והוא מה-זה מסכן. הוא לא מאמין לי כשאני מספרת לו שיש זוגות ששוכבים פעם בחודש\חצי שנה\שנה... והוא אומר גם: טוב, הם חגגו לפני שהם התחתנו, ואני לא...

[נועה_אחרת*]

נועה, האם את מדברת על חוסר סיפוק כי את רוצה עוד או כי את לא מצליחה להגיע לאורגזמה או...
הבהרה, לא התכוונתי לחוסר הסיפוק האישי שלי (אני מסופקת). התכוונתי, שבאופן כללי, עצוב לראות כמה אנשים שחיים בתוך זוגיות ולא טוב להם.

אנחנו קודם כל חיים יחד, משתפים...אח"כ מקיימים יחסי מין. וגם המין משפיע לטובה על כל שאר היחסים, על האינטימיות ועל התקשורת. זה הולך ביחד.
נכון שזה הולך יחד. אבל אם הנשים שכאן (או חלק מהן) היו מדברות עם בן זוגן על נושא חוסר הסיפוק, אולי היו משתנים הדברים.
כתבו כאן שיש פחד מליזום יחסי מין, אם יש פתיחות ותקשורת זורמת, לא יהיה פחד ליזום...
אני מסכימה שזה מעגל, תקשורת טובה תוביל למין טוב וההפך. ובכל זאת נראה לי, שאם יש בעיה ביחסי המין יש לבדוק קודם את טיב התקשורת.

ובעניין הזה היה דף בעיה במיטה כמנוף לבירור הזוגיות

מקווה שאני ברורה יותר

[תרומתי_לסקר*]

שמחה להוסיף כאן סיפוק.
ביחד 4.5 שנים. שני גרושים עם ילדים לא משותפים. הילדים לפעמים בבית, לפעמים בבתים האחרים.
שומרים נידה (למרות שאורח החיים חילוני). אחרי שבוע המחזור 3 פעמים, בשבוע שלאחריו פעמיים, בשבוע שלפניו מסתכן מי שמדבר איתי (אני בלתי נסבלת (-: ). בין לבין אני מנצלת את זקפת הבוקר למציצה טובה כדי שלא יצא מהבית רעב. מאוד מסופקת והסקס נפלא, במיוחד לאחר ההתנזרות של המחזור. בשנתיים הראשונות להיכרותנו אגב היינו מתנפלים אחד על השני בכל פעם.

[ס_ק_ס*]

ןאני בהחלט תוהה כל פעם מחדש אם זה מספיק לו - פעם בחודש מספיקה לו? אני לא חושבת שהוא בוגד , ולאונן- איפה יש לו לאונן? בבית הוא לא (אנחנו תמיד יחד בבית) בעבודה אי אפשר.. בדרך מהעבוד? בקניות? אני לא חושבת שיש לו היכן...
במקלחת, בשירותים, באוטו...

בקשר לנשים שרוצות יותר -

• ייתכן שבנזוגכן מעוניין במין מוקדם בבוקר...
• הרבה גברים חוזרים מאוחר מהעבודה ואין להם כוח וסבלנות ב"משחק מקדים".
• האם בנזוגכן מאונן? כי אם כן אז למעשה יש אנרגיה מינית.

לדעתי, החושניות פותחת ומטעינה את הנפש: למי שיש יותר חשק צריך קודם כל להעניק תשומת לב חושנית (ולא מינית) - וכמה שיותר הרי זה משובח...

בעלי תמיד בטוח שאצל כולם יש יותר סקס מאשר אצלנו
תני לו לקרוא את הדף הזה ודפים נוספים באתר.
_

[ניצה_פורחת*]

נקוד למחשבה









נקודה למחשבה:
הגבר חייב בכסות, שאר ועונה. כסות - בגד, שאר - כל שאר הדברים כמו פרנסה, עונה - זהו צרכיה המיניים. עליו לספק אותה כל אימת שתחפוץ בכך.
כאשר היא חוזרת מהמקווה - הוא חייב.
לכל הנשים שלא מרוצות זה יכול לתת כיוון - תסתכלו בכתובה שלכן )
וחוץ מזה עוד סיבה לשמור טהרת המשפחה - זה עוזר מאוד בהפגת השיעמום. שבועיים במתח ושבועיים כמו חתן וכלה.

[זוהרה*]

אני קובעת עובדה (אתם מוזמנים לערער עליה):

כל הגברים צריכים מין על בסיס של כמה פעמים בשבוע.
יש כאלו שמגיל צעיר רגילים לאונן ולכן גם בזוגיות יודעים לספק את עצמם, במיוחד כשהתשוקה ההתחלתית קצת יורדת ונכנסים מתחים.
ויש את אלו שצריכים זיון ממש. אז או שהם נדבקים לאשה ומורטים את עצביה או שהם משלימים מהצד.

[דומה_מאד*]

אני קובעת עובדה (אתם מוזמנים לערער עליה):
מערערת עליה!

[גם_אני_במתפקדות*]

מערערת מאוד!
אצלנו המצב הפוך, גם בתקופות של הריון/ הנקה וכשאני הייתי גם יוזמת זה לא הגיע ליותר מפעמיים בשבוע, וזה אחרי לחצים שלי! רק אחרי שהתחלתי לשמור נידה, ראיתי שאחרי שבועיים הגברבר מתחיל להיות חסר סבלנות... אבל לחלוטין הוא לא צריך כמה פעמים בשבוע...

[סוסת_פרא*]

_גם הטנטרה, בדומה מעט לנידה, גורמת לנו לא לראות את המין בינינו למשהו מובן מאליו.
בטנטרה אנחנו לומדים לראות זה בזו את האל/אלה, הוא אל האהבה שלי, שיווה שלי, ואני אלת האהבה שלו, שאקטי שלו. רק מלשבת ולהתבונן אחד לשני בעיניים, בלי לדבר ובלי לגעת, אנחנו יכולים ממש לבכות מרוב אהבה. זה נפלא וזה משהו שהולך לאיבוד בהרבה מהקשרים במשך הזמן, אבל זה שם ותמיד אפשר למצוא שוב את האהבה הזו, למצוא שוב את האל איתו קשרנו את חיינו בתוך הבנזוג היומיומי הזה שמסתובב לנו בבית...
מתוך זה אנחנו למדים למצוא את הקדושה בכל דבר, בכל פעולה הכי אפרורית ויומיומית שתוכלו לדמיין (לא, אנחנו עוד לא לגמרי שם, אבל בהחלט בדרך ), ומשהו באוירה בינינו הוא כל הזמן כזה אינטימי ונורא נורא שלנו. קשה לי קצת להסביר את זה במילים, אבל מקווה שהבנתן את הרעיון הכללי.
ודבר אחרון לבינתיים- האורגזמות.

אנחנו לגמרי לא גומרים בכל התעלסות שלנו, בכוונה. זה מעלה את האנרגיה המינית בלי לפרוק אותה ובעצם משאיר כל הזמן "טעם של עוד", גם לסקס אבל לא רק.
יצר = יצירה, האנרגיה המינית הזו שהעלנו נותנת לנו הרבה אנרגיה לכל שאר הדברים בחיים, היומיום הופך ליותר חיוני, ויטאלי, יצירתי וכן הלאה.
נסו, תראו מה זה עושה לחיי המין שלכם בפרט ולחיים שלכם בכלל._

אלמונית לצורך התפקדות, מאוד אהבתי את דברייך.
במיוחד הקטע של 'לא חייבים להגיע לאורגזמה'. (אני הדגשתי בטקסט)

מנסיון אישי שלי זה גם יכול להיות הרבה יותר מהנה מכמה סיבות:

• גם - לי יותר מהנה כשהגבר לא גומר, ונשאר בעניינים כמה זמן שאני רוצה.
• גם - לגבר יותר מהנה שהוא נשאר עוד ועוד עם האנרגיה המינית (לא חייב להיות בחדירה כל הזמן. אבל באנרגיה מינית גבוהה. שיכולה אמנם לעלות ולרדת ושוב לעלות, אבל לא יורדת דרסטית כמו אחרי שפיכה, ואז אפשר בקלות להמשיך.).
• וגם - כשאני בעצמי לא גומרת זה הרבה פעמים יותר כיף לי. אני פשוט נהנית מכל מה שקורה, בלי לחתור לאיזו מטרה.
• ובכלל, כשאין איזו 'מטרה' שצריך להגיע אליה - אז כל פרט בדרך נהיה משמעותי ומהנה.

גברים שנהגו כך איתי, אמרו שבנוסף מרגישים הרבה יותר טוב שאין להם את העייפות שלאחר השפיכה. והרגישו הרבה יותר מלאי אנרגיה.
אחרי שמִתְרגלים לזה, כבר לא רוצים לחזור להרגלים הקודמים.

גם ממה ששמעתי מזוגות שחיים יחד ונוהגים כך, אני יודעת שזה משפר מאוד את חיי המין, ובהשלכה, את שאר החיים הזוגיים.

נסו, תראו מה זה עושה לחיי המין שלכם בפרט ולחיים שלכם בכלל.

[סוסת_פרא*]

שכחתי לומר גם שמובן שכאשר הגבר לא שופך, הסיכוי שיהיה לו חשק לעתים יותר קרובות הוא גדול יותר.
כי יש גברים אחרי ששופכים, נעלמת להם האנרגיה המינית להרבה זמן. (אצל חלק מכם תואר שבוע-שבועיים)

זה טוב, כמובן, לנשים שתיארו שרוצות יותר סקס. זה יכול להוביל לפתרון.

יחד עם זאת, ממה שאני יודעת על הטנטרה היא יכולה לעשות מאוד טוב גם לכאלה שנדמה להן שהן לא כל-כך אוהבות סקס, ואולי אז הן יגלו שזה בעצם יכול להיות מאוד נעים.
(כאן מדובר על הכרת הטנטרה באופן נרחב יותר, לא רק על הקטע של 'לא לגמור'. למשל, הדברים שכתבה אלמונית לצורך התפקדות בתחילת הודעתה האחרונה, ועוד הרבה דברים שהטנטרה מלמדת...)

כך שאני חושבת שבכל מקרה כדאי.

[ענבל*]

כאן מדובר על הכרת הטנטרה באופן נרחב יותר,
מבקשת מהמשתתפות ובעיקר מהאלמונית לצורך התפקדות לפתוח דף על הטנטרה ולספר בו איך עושים את זה, האם חייבים הדרכה או שאפשר לבד...
ועוד פרטים טכניים

[פלונית*]

לפני שהיכרתי את בעלי הייתי מאוד מינית, שכבתי עם מספר דו סיפרתי של גברים ,כמעט תלת . . .
הרבה יותר מדליק אותי לעשות סקס עם גבר חדש מאשר עם אותו אחד , למרות שהסקס עם בעלי יותר טוב מכל הגברים שהייתי איתם, (יותר אורגזמות איתו , יותר נעים ריגשית),
קצר אחרי שהיכרנו , והוא כבר לא נחשב בעיניי ל"גבר חדש" התחילה ירידה בתדירות .מאז הלידה ובעיקבות ההנקה התדירות ירדה עוד יותר,הוא תמיד היוזם, אני תמיד מתחרמנת לאט לאט מהפיתוי שלו ומגיעה למצב שאני כן רוצה ואז מתחיל סקס,הרבה פעמים אני צריכה לפנטז שזה מישהו אחר, חדש , כדי שיבוא לי החשק.נועם מהישרדות היה אצלי השבוע למשל
מה שעוד מפריע זה הפחד שלי מלהכנס להריון,אנחנו עושים סקס "לא מוגן" רק פעמיים בחודש ביומיים שאחרי המחזור כי אלו הימים היחידים שאני יודעת בוודאות שלא אכנס להריון , שאר החודש בעלי כל הזמן צריך להזהר לא לגמור בפנים וזה ממש מבאס אותו, מבאס אותו גם שרק הוא יוזם למרות שאחרי שהוא יוזם ומצליח להדליק אותי אני ממש אונסת אותו.

בעוד כחודשיים יהיה יום נישואים, אולי אזמין לנו סדנת טנטרה? אפשר בכלל ללמוד טנטרה רק מסדנא צשל כמה שעות?

[קט_קטית*]

אפשר בכלל ללמוד טנטרה רק מסדנא צשל כמה שעות?

אפשר לנער את המיניות גם על ידי סדנה בודדת, ללא ספק

[בשמת_א*]

אנחנו עושים סקס "לא מוגן" רק פעמיים בחודש ביומיים שאחרי המחזור כי אלו הימים היחידים שאני יודעת בוודאות שלא אכנס להריון , שאר החודש בעלי כל הזמן צריך להזהר לא לגמור בפנים
וגם הייתי ממליצה לך בדחיפות על סדנה של מודעות לפוריות, דחוף.
חבל על כל כך הרבה ימים "בטוחים" שאתם מאבדים, למשל כל הימים מהביוץ ועד הוסת הבאה.

[ס_ק_ס*]

כי יש גברים אחרי ששופכים, נעלמת להם האנרגיה המינית להרבה זמן
נכון ולכן בימים אלו יש מקום לחושניות שהיא מטעינה מחדש את האנרגיה המינית.
לבנזוגי מתאים פעמיים-שלוש בשבוע לי פחות. אצלי מתעורר החשק לאחר הוסת (אני עם התקן) אבל החשק לא עז - אני יכולה להרגיש טוב גם תקופה ארוכה מאוד ללא יחסי מין.
מגע חושני הרבה יותר מתאים לי.
בכלל להרגיש טוב בקשר זוגי, מבחינתי זה כולל הרבה דברים אחרים (הקשבה, תשומת לב, אווירה נוחה ובטוחה, ועוד ועוד).

[רוצה_להיות_אני*]

ואני מרגישה שיש סביב הנושא הזה המון טאבו למרות שכביכול אנחנו משוחחות עליו בחופשיות ושזה מקובל יותר מבעבר.

לא יודעת לגבי מקובל/לא מקובל,
קשה לי אפילו לענות בעילום שם, ללא קשר לטאבו.

באופן כללי,
בתקופות שאני מרוצה יותר ומרוצה פחות הכל ניזון כמובן ממערכת היחסים. אני מוצאת,
שיחסי המין (אצלנו) משקפים במדויק את הלך הרוח בבית. אבל מה זה במדויק! עד לויכוח הכי קטן; זה משפיע כמובן על תדירות ועל הסיפוק. כך שקשה לי לענות על השאלה, גם לו הייתי מוכנה לנקוב במספר @}
התשובות ממש מעניינות.

[זוהרה*]

לכל המערערות:
האם אתן בטוחות שהם לא מאוננים?

[פלוני_אלמונית*]

אותי הדף הזה מדכא מסיבה אחרת. כל כך הרבה וידויים הכי אישיים יש כאן, כל כך הרבה שיתוף כנה, והתגובות השיפוטיות ממש לא במקום. "איך אפשר?" "מה, באמת?" והכי גרוע "זו את , זה לא הוא, תעבדי על עצמך"...

[אלמונית_גם_כן*]

לזוהרה - מערערת ודוחה את הטענה ב-100%

אני חוזרת ושואלת את האיש שלי אם מספיק לו, אם הוא כועס/מתוסכל/עצבני שאין סקס, והתשובה חד משמעית - לא, ואם הוא רוצה ואני לא פנויה, אז הוא מאונן, אבל כמו שכבר אמרתי, אני יכולה לספור את הפעמים על כף יד אחת בתקופה של שנה.

ורק כדיסקליימר - הוא אומר לי בגאווה כל פעם שהוא מאונן, מאוד אוהב שאני מסתכלת עליו, ככה שהוא לא יסתיר את זה ממני.

וקצת מסכימה עם פלונית אלמונית מעליי, אבל מכיוון שרוב התגובות של "מה באמת?!" מגיעות מנשים ללא ילדים, אני מבינה בלי כעס. גם אני חשבתי ככה.

[עוברת_אורח*]

כל הגברים צריכים מין על בסיס של כמה פעמים בשבוע.
אם יש משהו שאפשר לראות בדף הזה, זה כמה אנשים שונים זה מזה בנושא הזה (כמו בכל נושא בעצם).

<כלומר, מהדף רואים כמה שוני יש בין נשים, אבל אני מאמינה שגם גברים הם בני אדם.....>

[סוסת_פרא*]

מה שאני ראיתי בדף הזה (בעיקר):

נשים שרוצות יותר סקס - ומתוסכלות.
גברים שרוצים יותר סקס - ומתוסכלים.

או שני צדדים שקיבלו עליהם את הדין.

אבל בעיקר בעיקר: נורא מעט סקס !



<והמחכימון: 'הכל בעיני המתבונן'. אז אם אני טועה, נא לא לכעוס עליי>

[גם_אני_במתפקדות*]

זוהרה
אני בטוחה ב-100% במה שאמרתי לגבי בעלי הפרטי, גם כי הוא מספר וגם כי הוא בד"כ נכנס למייל שלי לראות סרטים כחולים
אז אני רואה כשאני פותחת את המייל שמישהו "ביקר" שם. וזה קורה פעמים מועטות ביותר, נגיד אם למעלה משבוע לא הייתה שום פעילות, שזה נדיר...