סקר נולדות מולידות

חברה שלי לומדת להיות דולה וכותבת כעת עבודת תזה. לצורך כך היא מעוניינת בתגובות שמספרות עלינו, הנשים, ועל האופן שבו נולדנו, ולאחר שנים - ילדנו. הרעיון שהיא כותבת עליו הוא הקשר שבין לידה קיצונית שבה אולי נולדנו אנחנו, לבין הגישה שלנו ללידה שבה אנחנו היולדות. היא מנסה לבסס את ההנחה שלה שאם נולדנו בלידה קיצונית (קיסרי, מלקחיים, ואקום, לאחר ימים רבים של צירים כואבים, לאחר שמירת הריון ארוכה, פחדים מוקצנים וכדומה), ייתכן שנחרתה טראומה מסוימת או פחדים שאותם אנחנו נושאות לאחר מכן ומבטאות בזמן הלידה שבה אנחנו יולדות. ברור לה שיש גורמים משפיעים רבים אחרים, אך היא רוצה לערוך סקר כאן כדי להבין אם יש קשר כלשהו.

אני אתחיל:
נולדתי בלידה קלה במיוחד, אחרי רבע שעה בחדר לידה ובלי צירים בכלל. אמא שלי הלכה לבית החולים ברגל, אחרי ששטפה את כל הבית, ובעצם הלכה משום שירדו לה המים.
אני ילדתי פעמיים בניתוח קיסרי שלמעשה נקבע מראש (אם כי הניתוחים לא בוצעו במועדם: בפעם הראשונה קיבלתי התקף אפנדיציט בשבוע 36 ועברתי ניתוח משולב; בפעם השנייה היה לי מועד קבוע לניתוח, אך ירדו לי המים שלושה ימים קודם לכו, בשבוע 38).
הסיבה לכך שנקבעו לי ניתוחים היא רפואית שלי, ולא של התינוקות.

אני נולדתי בלידה ארוכה, שנמשכה כמה ימים. נדמה לי שעם פיטוצין.
ילדתי בלידה ארוכה כנ"ל -- בלי פיטוצין אבל עם אפידורל למשך שעה וחצי בערך.
מעבר לאורך הלידה, לא היו סיבוכים מיוחדים. לא כשנולדתי ולא כשילדתי.

לפני שאספר על עצמי אביע את דעתי-יש קשר. אבל כל אישה גם נושאת עימה את העניינים שלה שמוסיפים על אופי הלידה. וגם,יש קשר לדעתי אל מערכת יחסים של אמא/בת. הרבה כעסים לא פתורים מוסיפים צ'אנס ללידה ארוכה/קשה.
עד כאן דעתי.
נולדתי בקיסרי לא מתוכנן.
לידה ראשונה-קיסרי. לחלוטין לא האמנתי ביכולתי ללדת ולא הפנמתי את תהליך הלידה.
לידה שנייה-ארוכה,קשה וואגינלית. בלי וואקום וכד'.עם אפידורל.
לידה שלישית-בבית,קצרה וטבעית.

תודה! תמשיכו!

אני נולדתי בבית חולים, בלידה שהייתה טראומתית בשביל אמא שלי - בעיקר מהכיוון של הצוות שהיא לא הבינה את שפתו לא הסבירו לה שום דבר.
הסיפור שאני שמעתי שבסוף הרופא התיישב לה על הבטן בהפתעה בלי להזהיר אותה, ואני עפתי החוצה. עוד סיפר ששמעתי הרבה פעמים שהביאו לה אותי בפעם הראשונה הייתי כבר עטופה חזק חזק וכעסו עליה כשפתחה את העטיפות כדי לראות את הידיים והרגליים שלי.

אני ילדתי בבית

שליחה על ידי Manty_T* » 02 יוני 2005, 14:49

אני נולדתי בלידה קלה ונפלאה (שמעתי את הסיפור בכל ימי ההולדת שלי

).
אמי הלכה למרכז הלידה לאחר שהצירים החלו בבוקר. לקראת הצהריים היא נהייתה מאד רעבה אך הרופא אמר לה שקודם עליה ללדת, אחר כך תוכל לאכול, ובזה הוא יצא לארוחת צהריים. אבי נשאר עם אימי בחדר כשלפתע אימי אומרת לאבי "אני חושבת שהתינוק מגיע" אבי הסתכל בין רגליה וראה את ראשי מגיח. הוא צעק לאחיות להגיע אך תפס אותי לפני שהן הספיקו

תמיד רציתי לחוות לידה ואף פעם לא היה לי חשש מהכאבים וה"סכנות". בני הבכור נולד קיסרי בשבוע ה 37 לאחר דימום פתאומי ולא מוסבר..
ביתי נולדה ויבק בבית חולים בשבוע ה 40 לאחר 35 שעות צירים ללא זירוזים, אפידורלים, וואקום וכדומה, אבל כן חתכו

בני הקטן נולד בבית בלידה ללא מיילדת בשבוע ה 42 לאחר 12 שעות צירים ובלי שום סיבוכים.

נולדתי - לידה שנייה לאמא, קיבלה צירים ולקחה מונית לבית החולים. לא יודעת כמה זמן נמשכה הלידה. זו היתה לידת ואקום, מלווה מן הסתם בטשטוש. היא זוכרת שאחד התינוקות (אני או אחי) נולדנו עם חבל הטבור מסביב לצוואר, ולא זוכרת מי.

ילדתי - לידת בית שלא התקדמה, הסתיימה בוואקום (פלוס פיטוצין ואפידורל).

נולדתי בקיסרי מתוכנן מפני שפעם לפני 27 שנים במידה וילדת ילד ראשון בקיסרי מיד קבעו לך תור מתוכנן גם לכל שאר הלידות.
וילדתי בקיסרי מתוכנן עקב מצג עכוז, שלא התהפך(התהפכה) על אף ניסיון היפוך בבי"ח.
לעומתי אחותי הגדולה נולדה כאמור בקיסרי לא מתוכנן אחרי שבוע שמירה והפרדות שיליה חלקית
וילדה לידה ואגינאלית אחרי זירוז - בלון בשבוע 37 (הילדה לא התפתחה טוב ברחם) והלידה היתה קצרה עם אפידורל.

הערה קטנונית:
נשים לא מולידות. הן יולדות. גברים מולידים.
כדאי לשנות את שם הדף.

נולדתי בלידת בזק מהירה וקלה, אם כי קצת מפחידה לאמא שלי.
ילדתי: ראשונה: לידה רגילה של כמה שעות, לידה שניה אצל אילנה שמש, לידה שלישית - של הבת שלי, לידת בזק כמו שלי, ככה סגרתי את המעגל....

נולדתי בלידה מהירה וקלה שהתחילה טבעי בשבוע 38 אבל עם טשטוש וזירוז ("כי ככה עשו אז"). כל כך מהירה שהרופא יצא מהחדר, האחיות הלכו לרכל ואמא שלי נותרה לבדה וכמעט יצאתי החוצה לזרועות אף אחד, ברגע האחרון האחות תפסה אותי. אבא שלי חיכה בחוץ ו"לא הספיק אפילו לסיים לקרוא את מוסף השבת".

ילדתי בלידה מהירה קלה וטבעית בבי"ח בשבוע 38 ללא רופא ואחיות אלא מיילדת. אבא של הבן שלי היה איתנו בלידה.

סליחה על ההתערבות בתזה אבל אותי יהיה מעניין לשמוע מאילו שילדו הפוך מאימותיהן איך מערכת היחסים שלהן עימן. וגם,האם אופי הלידות השתנה במקביל לשינוי כלשהו במערכת היחסים עם האם...

נולדתי בלידת וואקום , הייתי גדולה (אמא עם סכרת) .
אמא שלי התחילה לדמם וסבא שלי שלא האמין לרופאים שאמרו שהכל בסדר, ביקש מחבר - רופא לבוא לראות.
גילו קרע ברחם ואמא שלי היתה עוד שבועיים אחרי בבית החולים.
הגדולה נולדה עם זירוז שלא רציתי , אחרי שבע שעות צירי לחץ כשפתיחה התקדמה רק בשעה וחצי האחרונות ואני התעקשתי על לא קיסרי.
הקטנה נולדה בבית.

וסבא שלי שלא האמין לרופאים שאמרו שהכל בסדר, ביקש מחבר - רופא לבוא לראות
כל הכבוד לסבא!

נשים לא מולידות. הן יולדות.
אולי זה לא נכון בעברית, אבל כן נכון בהרגשה. אנחנו בהחלט לא רק יולדות. אנחנו גם מולידות.
<הסבר בהמשך, אם אצליח להביא הסבר>
נסיון לתחילת הסבר:
אנחנו יולדות כאשר הגוף פועל להוציא וולד מתוכינו.
ז"א, יש הבדל בין פעולת הילידה לפעולת ההולדה, שמתחילה הרבה לפני וממשיכה הרבה אחרי.
ולכן, לכתוב את ההפך מנולדות במילה מולידות, נשמע לי נכון להפליא. רחב חסר גבולות זמן וערטילאי בדיוק כמו הפעולה הזאת.

בדיוק, אמא בחינוך ביתי .

אנינולדתי בלידה יחסית לא ארוכה ולא קשה במיוחד. ולידה וגינלית רגילה.

גיא שלי נולדה בלידה ארוכה וטראומתית גם לה וגם לי... שכללה זירוז ובסופו של דבר ואקום.
ועוד 3 חודשים אוכל לספר לגבי הלידה השניה... בתקווה שתהיה טובה יותר..

POOH

נולדתי שניה לאמי, אחרי לידה ראשונה קשה עם נזק פיזי לתינוק.
הייתי גדולה ועכוזית ולכן נולדתי בקיסרי מתוכנן.
הלידה הראשונה שלי התעכבה ואחרי שלל זירוזים והתערבויות נגמרה בקיסרי חירום.
הלידה השניה שלי היתה א-ר-ו-כ-ה אבל וגינלית, בלי מכשירים (כן עם קצת כימיקלים).

נודלתי ראשונה, לידה טבעית, קלה ומהירה אבל עם לחץ דם גבוה ותרופות להורדת לחץ דם. אימי מספרת שכל הלידה שכבה במיטה והקשיבה לרחש הגלים...
בגלל שאמא שלי היסטרית ועברה לידה קלה ובלי משככי כאבים, תמיד היה לי ברור שגם אני אלד טבעי.
לידה ראשונה: בבית - קלה, מהירה, עם לחץ דם גבוה , איום לנסיעה לבי"ח בעקבות לחץ הדם ותרופה הומיאופטית שהוכנה מראש שהורידה את לחץ הדם. בזמנים הקשים שאבתי כח מהעמק הירוק שניבט מהחלון....
לידה שניה - בי"ח עם זירוז בגלל התחלה של צירים ופגית שהפסיקה להתפתח. לחץ דם תקין (בלידה השניה גם לאמא שלי היה לחץ דם תקין), באותו בית חולים שאמא שלי ילדה את שתינו, במדיטציה מול הים.....

נולדתי ראשונה, לידה טבעית, קלה ומהירה אבל עם לחץ דם גבוה גמני כך, בדיוק.

אצלי: לידה ראשונה בקיסרי חירום, עם רעלת קשה ותינוקת שלא גדלה. חורף, ערב גשום וסוער.
לידה שניה - שידור חוזר של הלידה הראשונה רק מוקדם יותר. חורף, בוקר גשום. זוכרת שקצת ריחמתי על הצוות שהיה צריך להגיע לעבודה ברבע לשבע בבוקר סגרירי.

נולדתי בלידה ארוכה וטראומטית, במיוחד מבחינת יחס הצוות לאמי ("מה את צועקת??! תשתקי כבר!"). ואקום, חבל טבור כרוך סביב הצואר, לקחו לה אותי בלי שהספיקה להרכיב משקפיים כדי לראות ("ראית מספיק!") והעבירה כמה שעות מתוחות בפחד שאין לי מספיק אצבעות..

ילדתי בבית, לידת בזק כמעט בלי מיילדת (הגיעה לחצי שעה האחרונה). חבל טבור כרוך סביב הצואר והזרוע השמאלית מושטת למעלה, כמו סופרמן. כאב לי ופחדתי בסיטואציה הבלתי צפויה הזו. (אבל לא הייתי מחליפה את הלידה הזאת)

איזה מעניין...

אני נולדתי בלידה כאילו די קלה, אבל בעצם גם די קשה. ככה אמא שלי מספרת, אולי חלקכן יוכלו לפענח מה היה: היו לה צירים כל היום, קלים, בערב נסעו במונית לבית חולים, אמרו לאבא שלי שילך לסרט כי זה יקח עוד הרבה שעות, בינתיים תוך ממש מהר נהיו צירי לחץ. בחדר איתה היתה יולדת עם חום גבוה כל הצוות היה עליה. אמא שלי התאפקה לא לדחוף. בציר לחץ הבא נולדתי אני עם השיליה (היפרדות שיליה). רק עכשיו היא נזכרת שהיה גם ואקום. נולדתי מתה. שמו אותי באינקובטור ונהייתי חיה. אמא שלי בכלל לא הבינה מה קורה, היא חשבה שכל התינוקות נולדים סגולים. רק אחר כך היא הבינה כשראתה את דו"ח האפגר.

הלידה הראשונה שלי היתה אומנם אפידורלית אבל קלה מאוד. אבל הלידה השניה היא המעניינת בנוגע לסקר הזה.

הוא נולד יום לפני היומולדת שלי. היתה ירידת מים, צירים חזקים מאוד כל חצי דקה, אבל בלי פתיחה (זהה ללידה הראשונה) במשך כמה שעות. בלידה הראשונה האפידורל עזר מאוד לעניינים להתקדם. הפעם הפתיחה פתאום טסה, אבל העובר לא ירד ולא עזרו כל הדחיפות. פתאום - היפרדות שיליה. כבר הכינו לי חדר ניתוח אבל ידעתי שאני לא אגיע לזה. היה ואקום, הוא יצא חלוש ומותש.

או בשורה אחת - שנינו נולדנו עם הפרדות שליה ו-ואקום. אני נולדתי מתה כתוספת פיקנטית.

שלום
תודה לכל הכותבות ...אני ג'יני חברתה של שיבולת שועל (ומזל שיש לי כזאת חברה ).
כמו שהיא הסבירה אני מסיימת בימיים אלה קורס דולות (אצל רונית קופוליס )...קורס מדהים למי שמעוניינת..
אני מכינה עבודת סיום..והנושא שבחרתי הוא "הכנה ללידה בדימיון מודרך " ..בזמן עבודה עם אישה בהריון שילדה בעבר פעמיים בניתוח קיסרי ..התברר שאין לה מושג "איך יוצאים משם..... " (כמובן בתת המודע.)
התברר גם שהיא נולדה בניתוח קיסרי-חרום.ןהיו גם עוד פרטים מדהימים ...אבל זה כבר הסיפור שלה..
ואז עלתה בדעתי השאלה..."האם כל אחת שנולדה בניתוח קיסרי "לא יודעת איך יוצאים משם " והרי אם אישה לא יודעת "איך יוצאים משם " היא תעשה הכל כדי שהתינוק שלה לא יצתרך להגיע למצב הזה..."ותדאג " לגרום לעצמה להגיע לניתוח...
ניסיתי לחפש ספרים ומחקרים שבדקו את הנושא ולא ממש מצאתי...(משהיא מכירה ??? ) הדבר הכי קרוב היה מישל אודן שדיבר על לידות טראומטיות והשפעתם על חיינו ומי שאנחנו...ואם יש השפעה על חיינו אז כמובן גם על לידותינן (זאת הנחה שלי כמובן )...
היום לאחר התעסקות בנושא הכוללת שיחות עם נשים...מחשבות מרובות וכמובן אתכן והסיפורים שלכן ...
אני חושבת שיש קשר בעיקר לצד השלילי -טראומטי...כלומר נראה לי שאישה שנולדה בקיסרי או בלידה טראומטית..נושאת איתה את הזכרון הזה ביחד עם זכרון הלידה וכאשר היא מגיעה ללדת הזכרון-מערכת אמונות זו היא שיוצרת את המציאות של לידתה !!!! בעיקר הלידה הראשונה.
כמובן שיש מקרים יוצאי דופן ..ו!!!!!
לצערי נראה לי שהפוך זה לא ממש עובד...גם אם הלידה שלנו היתה קלה..יש לנו מספיק זמן כל השנים שקודמות ללידה שלנו לאסוף לנו איזושהי טראומה , פחד או משהו לא פתור שיהרוס לנו את הלידה....אולם נראה לי שבכל זאת לזו שנולדה בלידה קלה ושכל חייה שמעה סיפורים כמה הלידה שלה היתה טובה...יש יותר סיכוי ללדת לידה טבעית וקלה מאשר למישהי שנולדה בלידה קיסרית,חרום,וואקום וכו".
והכי חשוב כמובן שאם אישה בהריון תדע שיש לה "סיכון " יותר גבוה...ללידה שתיסתבך ואם כהכנה ללידה היא תבדוק את מערכת האמונות שלה בנושא הלידה..תחווה את המקום שמימנה מגיעה הטראומה (כמובן אם יש )..תכיר אותו ותפתור אותו ..לפחות חלקית..הסיכוי שלה ללדת לידה טובה ללא הסתבכויות והתערבויות גדל...
זאת דעתי-לפחות כרגע..
אשמח לשמוע את דעתכן ...וכמובן לשמוע עוד סיפורים ביחוד של נשים שנולדו בלידה קיסרית או קשה במיוחד....
אשמח גם לשמוע מנשים שהתכוננו בדמיון מודרך ללידה ואיך נראה להן שזה השפיע...
תודה לכולכן.
ג'יני

הי ג'יני
קבלי

, נראה אם תנחשי מי אני...
(רמז: הקטנה שלי בקלות יכלה להיוולד 30 מטר מימך ו 30 מחני ....)

גם אם הלידה שלנו היתה קלה..יש לנו מספיק זמן כל השנים שקודמות ללידה שלנו לאסוף לנו איזושהי טראומה , פחד או משהו לא פתור שיהרוס לנו את הלידה....אולם נראה לי שבכל זאת לזו שנולדה בלידה קלה ושכל חייה שמעה סיפורים כמה הלידה שלה היתה טובה...יש יותר סיכוי ללדת לידה טבעית וקלה מאשר למישהי שנולדה בלידה קיסרית,חרום,וואקום וכו"...

גם אני חושבת שאישה שחוותה בעצמה לידה קלה יש לה יותר סיכוי להיות אישה "שיודעת ללדת" . אולי רק צריך להתייחס גם למה שקורה אחרי הלידה -
נראה לי טראומטי לא פחות מיציאה החוצה בקיסרי/חרום/וואקום וכו', יציאה החוצה אל התרחשויות לא נעימות. חוסר במגע האם, בדיקות מכאיבות , וכו'.
נשאלת השאלה האם לידה מסתיימת ברגע ההגחה החוצה לאויר העולם , או שבעצם יש קשר גם לארועים שבאים אח"כ?
נראה לי שגם לעובר ישנן ציפיות בסיסיות למה יקרה אחרי המעבר, וכשאלו לא מיושמות בפועל, הטראומה יכולה להיות גם מהכיוון הזה.
גם אם הלידה שלנו היתה קלה, לא צריך שנים כדי לאסוף טראומות ופחדים שיהרסו לנו את חוויית הלידה. מספיק חוויה טראומטית של השעות הראשונות לא?

אצלי שתי הנשים החשובות בחיי;אימי ודודתי, חוו את הלידה כדבר כואב וטראומתי. אימי עברה ניתוח קיסרי למרות שלא ברור לי עד היום למה. כל פעם יש גרסה אחרת לגבי חבל הטבור שהיה כרוך עליי כך או כך. גם אחי- בקיסרי.
דודתי סוממה קשות בלידה וחתכו אותה בשתי לידות.היא חוותה את הלידה כאירוע שלל איבוד שליטה וכאב.
זה מה ששמעתי תמיד.וגם היה עניין של כעסים במערכות היחסים הנשיות שלי(אמא ודודה).
בהריון הראשון היה לי כ'כ קשה לדמיין את עצמי יולדת שלא באמת התכוננתי ללידה טבעית ולכן איבדתי שליטה לחלוטין על תהליך הלידה.לא היתה לי תמיכה נשית.
בשנייה-לקחתי שליטה אבל לא האמנתי במלא מובן האמונה.תמיכה נשית מועטה מאד.
בשלישית-בגלל שילדתי כבר האמנתי ובאתי ממקום מאוזן ומפוייס לגמרי.תמיכה נשית מלאה.

אשמח גם לשמוע מנשים שהתכוננו בדמיון מודרך ללידה ואיך נראה להן שזה השפיע...
אמא שלי ילדה אותי בהיפנוזה ללא כאבים.
הלידה הראשונה שלי היתה לידה מוקדמת שהיתה מהירה מאוד (בחדר לידה עצמו הייתי שעה בלבד). הייתי מאוד בטוחה בעצמי (לא בלי פחד) וילדתי יחסית לידה טבעית בבי"ח. ז"א ללא זירוז ואפידורל.
בעלי לא הספיק להגיע ללידה ובאיזשהו אופן זה התאים לי להיות לבד עם עצמי. זה היה כ"כ מהר שהייתי בריכוז שיא. הוא הגיע ל'לידה' של השליה ולתפרים. אז כבר התאים לי שיהיה נוכח. מה גם שהוא היה ראש בראש עם הרופא אצלי ב'עולם התחתון' ויכולתי להירגע מההלם ומהאינטנסיביות.
לידה שנייה היתה בדיוק ביום המשוער של הלידה. היתה התפתחות תקינה אבל משום מה לקחתי אפידורל. ז"א נכנעתי די בקלות לבקשת הרופאה שאמרה שהעובר מדי פעם בירידת דופק וכדאי. בנוסף ראיתי שאני כבר כמה שעות בחדר לידה אז החלטתי להתפנק. בכל מקרה גם היתה לידה מאוד קלה ולשמחתי הפעם ללא תפרים כך שההתאוששות היתה מהירה מאוד.
משיחה, בדיעבד, עם איריס יוטבת התברר שבאופןטבעי עשיתי דברים טובים כדי להקל על התהליך. (בלידה הראשונה כמובן)
> בגדול, אני מאחלת לכולן את הלידות שלי

<

אני נולדתי בלידת עכוז שהיתה טראומטית מאוד בשביל אמא שלי. באותם ימים לא היה אולטרסאונד, והיא לא ידעה שאני במנח עכוז.
לדבריה, כשגילו את המנחה בחדר לידה, בא רופא, הכניס יד פנימה וסובב אותי כדי שאצא עם הראש. היא אומרת שזה היה כואב בצורה נוראית, וזכור לה כטראומה איומה. כמובן שלא היה אפידורל.

אני ילדתי בלידה יחסית קלה, עם אפידורל, שנמשכה שעות ספורות.

נולדתי בלידה ארוכה, ולדברי אמא שלי קשה. תמיד אמרה שכל הלילה הרופא לחץ לה על הבטן, כנראה גם קיבלה זירוז כלשהו (לא ידעה להגיד לי איזה) וכמובן בשכיבה על הגב עם חתך. לא הראו לה אותי מיד או שהראו ולקחו, אבל בטח שלא שמו אותי מיד עליה.
אני ילדתי בלידה ארוכה שהתחילה בבית והסתיימה בבית חולים עם פיטוצין ואפידורל, אבל בלי חתכים ובלי התערבויות מעבר למה שציינתי, על הצד.
בעניין ההקשר בין דרך האימהות לדרך הבנות, אני יכולה לומר שאני "ידעתי מראש" כאילו החלטתי, שתהיה לי לידה מאד ארוכה, ולכן בבית היה לי המון אורך רוח ומשכתי יחסית הרבה זמן ויכולתי עוד למשוך, אילמלא הרגשתי שהמיילדת לא בטוחה אם צריך לעבור לבית חולים. חלק ממהחלטה שיהיה ארוך נבעה מזה שתיחקרתי לא מעט בנות משפחה, אמא, אחות, דודה(מצד אבא), בנות דודה (גם מצד אבא) והבנתי שהיו משני הכיוונים לידות ארוכות מאד ככה שנראה היה לי שהכנתי את עצמי נפשית למצב כזה שיקח המון זמן אבל גם כנראה עזרתי לנבואה הזו להתגשם.

נולדתי ראשונה לאחר שירדו לאמי המיים, יצאתי לבסוף, לא יודעת אחרי כמה שעות, אחרי שהסטודנטים שנכחו בלידה של אמא שלי התיישבו לה על הבטן(!), ללא שום חומר מטשטש או עזרים חצוניים, ועם קרעים.
ילדתי לאחר טפטופים ארוכים של המי שפיר שהחלו כשמונה עשרה שעות בערך לפני שהלידה הסתיימה, לידה מאוד קשה וכואבת, צירי לחץ שנמשכו שעתיים וחצי.
נתנו לי פיטוציטין, אקופונטורה, ועוד חומר שאמור היה להרגיע ואני לא יודעת את שמו. ואחרי שהתאפקתי כמעט עד הסוף, שעה לפני שהתחילו הצירי לחץ, קבלתי אפידורל.
בסופו של דבר הנסיכון יצא החוצה בלי שום עזרה, לאחר שהדופק שלו קצת נהייה איטי, ואותי חתכו, אבל מאוחר מדי, כך שבעצם החתך התחיל בתור קרע.

אינני יודעת לגבי ההשפעה הישירה של צורת היוולדנו לצורה בה אנו עצמנו יולדות - אך ברור לי שיש קשר עקיף והוא באופן בו האימהות שלנו מלמדות אותנו על חווית הלידה. מי שאימה חוותה לידה קלה ומעצימה, שמעה בוודאי כמה וכמה פעמים במהלך חייה על חוויה זו במונחים חיוביים ולמדה לצפות ללידה כדבר טבעי, חיובי ומעצים. לעומת זאת, מי שאימה עברה טראומה - למדה באמצעות סיפורים והתייחסות האם עצמה לנושא - שלידה היא דבר קשה, מכאיב וגורם סבל ולכן יש לעשות הכל על מנת למזער את התחושות במהלך התהליך.
אמא שלי שנאה ללדת - כך היא מתנסחת. הלידה בה אני נולדתי (בכורה) נמשכה 24 שעות ולא התקדמה. רגע לפני חדר הניתוח התיישב הרופא על הבטן (יש כאן כמה וכמה סיפורים על רופאים שמתישבים על בטנים - נראה לכם שזה היה פעם מנהג שכיח או שמדובר באותו רופא?) ואני יצאתי סגולה וכחולה ובקושי חיה. סיפורי הלידה של אימי תמיד סופרו ממקום של סבל, כאב, איבוד שליטה וחוסר אונים. וכך - באופן מאוד לא מפתיע - ילדתי את שלושת ילדי בניתוחים קיסריים... (שניים מהם בהרדמה מלאה!!!! כדי לא להיות שם בכלל)

נדהמתי לקרוא על תיאוריית הקשר בין הלידה שבה נולדתי לבין זו שילדתי. אף פעם לא קישרתי בין הדברים ואני שמחה שזה עלה, כי אולי אני אוכל לנקות עם עצמי חששות לפני הלידה הבאה.
אני ילדת סנדוויץ'. נולדתי בלידה ארוכה שהסתיימה בוואקום. אחי הגדול ואחותי הקטנה נולדו בקיסרי.
מאז ומתמיד אימי סיפרה לנו כמה קשות היו הלידות שלנו וכשהיייתי בהריון והודעתי שאני יולדת בבית, כמובן שהיא סיפרה שוב על הלידות שלה ושאולי לא כדאי להסתכן, כי זה תורשתי. (לזכותה ייאמר שהיום היא תומכת בלידות בית).

ילדתי בבית והלידה היתה מאד ארוכה (30 שעות), אבל בלי זירוזים ובעיות.
אימי גם לא הניקה אף אחד מאיתנו, כי יצא לה דם ולא חלב , ואחרי התחלה קצת כואבת, אני עדיין מניקה את הילדה שלי (בת 8 חודשים) בהנאה רבה.

נולדתי בלידה ארוכה וקשה עד מאוד (לידה שלישית של אימי). גדלתי על המיתוס שלידות הן עונש.
ילדתי שלושה בלידות קצרות וקלות.
אולי יש מקום לבדוק את "תאורית הקשר" בין הלידות שלנו לבין הלידות של אמותינו בהקשר של דרך החיים . עד כמה אנחנו בוחרות להתרחק מהמיתוסים עליהם גדלנו גם בתחומי חיים אחרים.
אני עושה הכל הפוך מאמא שלי.

אני עושה הכל הפוך מאמא שלי. כנ"ל.
אני גם לא מבינה איך אפשר להשוות.
אני מניחה שעל הלידה שלי שבעיני היתה טובה, תחשב בעיני אמי כארוכה וקשה (וכואבת

). כשאני מנסה למדוד אותה בזמן אני לא יכולה לומר אם היא היתה קצרה או ארוכה.

אני נולדתי בלידה שהיתה קשה לאמי (לידה שלישית) רק בגלל היחס של הצוות. היא מספרת שכל הלידות שלה היו "קלות", ורק בלידה שלי הצוות התנהג ממש באלימות (אני חושבת ששתי מיילדות ניסו ללחוץ לה על הבטן ואבי נאלץ לעצור אותן בגופו!).
אני תכננתי ללדת בלידת בית וילדתי בקיסרי חירום עקב צניחת חבל הטבור בשבוע 31.
אני מרגישה שיש קשר בין הדברים. אמי מתייחסת ללידות כאל חלק טבעי מהחיים וכך גם אני. בלידה שלי נתקלה בקושי מיוחד שלא היה תלוי בה, וכך גם אני.

אני נולדתי בלידה (שלישית) מהירה, כמעט בדרך לבי"ח. נדמה לי שזה חסך את רוב ההכנות, שהיו הכרח באותה תקופה (חוקן, גילוח...) אבל לא דברים כמו חתך ושכיבה על הגב.
ילדתי בקיסרי מתוכנן (הראשונה והיחידה במשפחה הקטנה) עקב מצגים בתאומים, ולידת בית שנחשבת מהירה יחסית ללידה ראשונה, והיתה כואבת אך מצוינת.
אני יכולה למצוא שורשים לבחירה בלידת בית, אצל אמא שלי (אף שבהתחלה זה נראה בעיניה שגיאה גדולה, אבל נדמה לי שהיא די השתכנעה. בכל מקרה, זה בהחלט מתאים להשקפת העולם הכללית שלה על רפואה, ורק היה מוקף בהרבה מיתוסים מקובלים... כמו שגם לי היה פעם). גם הלידות הקלות יחסית הן "תורשתיות" (מבלי לדעת אם מדובר על גנטיקה או על סביבה) - אבל קשה לי לראות קשר בין אופן הלידה שבה נולדתי, ללידות שלי.

מכל הלידות של אמא שלי, הלידה שלי הייתה הארוכה ביותר. שלושת הלידות של ילדי גם הן התקדמו לאט ובטוח. באופן ככלי אני עושה דברים לאט-לאט. את יולדת כמו שאת חיה.

נולדתי בלידה טראומטית, קשה, כואבת.
36 שעות על הגב עם צירים בחדר יולדות. עם וילונות בין יולדת ליולדת. כך שאימי ראתה כל יולדת מסביב ושמעה את כולן. כל רופא שעבר בדק אותה בלי לשאול. חתכו אותה ולקחו אותי מייד לאחר שנולדתי.

אני ילדתי את שני בניי בלידה טבעית, בלי אף אחד רופא בחדר,גם כשילדתי את הראשון בבית חולים והשני בבית. אף אחד לא בדק אותי, לא חתכו אותי, זזתי כל הצירים. הלידות היו קצרות הרבה יותר. ורחוקות מאוד מלהיות טראומה. וכמובן לא נלקחו ממני לדקה.

שליחה על ידי סיגל* » 11 יוני 2005, 23:13

נולדתי בלידת ואקום וזה כבר אומר הכל.
ילדתי את שתי בנותי בלידה טבעית, קלה וקצרה. הראשונה בב"ח והשניה כבר בבית.

בוקר טוב ..וחג שמח..
אני מאד נהניית מהסיפורים שלכן ..תכתבו עוד...
היתי רוצה לשאול אותך- הבת של אמא שלי אם את יכולה לספר קצת על הלידה בהיפנוזה שבה נולדת ?? תודה.
היתי גם רוצה לשמוע מנשים אחרות (אם יש )על התכוננות ללידה בדימיון מודרך או דימיון מודרך בלידה ..או היפנוזה בלידה.

אני חייבת לספר לכן שבשבוע שעבר הייתי בסטאג' בבית חולים לניאדו ....ליוויתי שתי לידות ששתיהן היתקדמו מהר ונגמרו בלי אפידורל....למרות שהנשים בכלל לא חשבו שיש אופציה ללדת בלי אפידורל....אבל בגלל שהצאתי להם לקום ולזוז וכדור ועוד...הלידות התקדמו מאד מהר ואפילו המיילדת עודדה אותן ללדת לידה טבעית...אפילו צוות בית החולים היו מאד נחמדים ומפרגנים...בקיצור או שהגיעו ימות המשיח.. ..או שיש לי מזל של מתחילים.....
אני יודעת שזה לא קשור לבלוג..אבל היתי חייבת לספר...

אגב אמא לביאה...השם הזה ממש מתאים לך.. קבלי חיבוק בחזרה...

תעשו חיים ויום טוב
ג'יני

ג'יני,
היתי רוצה לשאול אותך- הבת של אמא שלי? אם את יכולה לספר קצת על הלידה בהיפנוזה שבה נולדת ?? תודה.
אני לא יודעת הרבה יותר ממה שכתבתי. אולי תשאלי שאלות שמעניינות אותך?
> למרות שעברו הרבה שנים מאז אני ואמא שלי דווקא בקשר טוב

<
> את תשאלי, אני אעביר את הכדור אליה, ואת התשובות אעביר לפה <

הי ...הבת של אמא שלי?

שאלות שמענינות אותי..
קודם כל איך היא הגיעה לזה ולמה ??הרי זה לא דבר מאד מקובל..בטח לא אז..או שאולי כן ??
האם זוהי היפנוזה שבה לא ממש" נוכחים " בלידה או שנוכחים בלידה ורק לא מרגישים את הכאבים ??
מי עשה לה את הלידה בהיפנוזה...
אם לא "נוכחים בלידה " האם זה לא מוזר להתעורר אם תינוקת ..כשלא חווים את הגעתה ???
האם אפשר להשוות את ההיפנוזה להרדמה בניתוח שבה לא חשים כלום ???
האם הלידה הזאת זכורה לה כחוויה טובה ????
אני מקווה שאמא שלך תשמח לענות..
תודה
ג'יני

נולדתי בניתוח קיסרי שהיזדהם ונגמר בדלקת קרום הבטן. אמי הייתה בבית חולים עם שאיבות מוגלה יומיות חודשיים אחרי הלידה. אני הייתי בתינוקיה.

לקראת הלידה של ביתי פחדתי מאוד מניתוח קיסרי. כאשר ירדו לי המיים ללא צירים דאגתי מאוד כי כך התחילה לידתה של אימי אבל בסוף ילדתי בלידה רגילה, אחרי 16 שעות, עם אפידורל. בלי התערבות נוספת, בלי חתכים ובלי קרעים.

אהלן ג'יני!
חזרתי עם התשובות.

קודם כל איך היא הגיעה לזה ולמה ??
מה שנקרא באופן 'מקרי'. היתה במעקב בטיפת חלב, בשלב יחסית מוקדם של ההריון, וראתה מודעה שתפסה את תשומת ליבה. חיפשו נשים שהיו מעוניינות להצטרף לקורס לידה בהיפנוזה עצמית. ללמוד איך להרפות את גופך בעצמך כך שבשעת הלידה יהיה אפשרי להרגיש את הצירים אל להקל על הלידה. (אל תשכחי שזה היה לפני 40 שנה ולא היה אפידורל וגם לא היתה מודעות ותמיכה ביולדות. לידה בשיטת הסרט הנע).
הרופא שהעביר את הקורס היה גינקולוג. אמא שלי מאוד התרשמה ממנו ולקחה אותו באופן פרטי.

הרי זה לא דבר מאד מקובל..
כנראה שלא מאוד מקובל כי עד היום אנשים מרימים גבה כשאני מספרת על זה. אבל אפשר לברר עם נשות חיפה והצפון שילדו לפני 30 40 שנה אולי יתברר שהיו עוד. הבנתי מאמא שלי שכשיטה זו כן שיטה מקובלת בקרב רופאים רוסיים.
> כל אלו עם הרקע הרוסי מתבקשים להתפקד. על החתום ק.ג.ב חדר לידה <

האם זוהי היפנוזה שבה לא ממש" נוכחים " בלידה או שנוכחים בלידה ורק לא מרגישים את הכאבים ??
הרגישה נוכחת לגמרי ועדיין ממש לא הרגישה שום כאב לטענתה!
> ממש לידה הוקוס פוקוס ע"י פרופ' פוקס שזה שמו האמיתי!!! <
היא גם לא הרגישה בכלל שהוא עושה משהו כדי להפנט אותה. ז"א לא הרגישה ת'מניפולציה או איך שלא נקרא לזה. לטענתה ההתכווצויות של הרחם לאחר הלידה כאבו הרבה יותר מהלידה עצמה.
להזכירך זה לא היה באמת הוקוס פוקוס אלא הלידה היתה פרי עבודה ותרגול של מספר החודשים של לפני הלידה. כשהתחילו הצירים היא תירגלה את מה שלימד אותה וזה עבד.
מכאן שהתשובה לשאלה האם זה לא מוזר להתעורר אם תינוקת היא לא מוזר. כי היא זוכרת את כל מהלך הלידה! ובוודאי שזה לא כמו הרדמה. מתברר שגם בהיפנוזה יש דרגות 'שינה'.

האם הלידה הזאת זכורה לה כחוויה טובה ????
ככה היא ענתה- "בהחלט! איזו שאלה!!"

גם ילדה אותי וגם נהנתה

,תודה !!!
מדהים.....אם מישהו ידע את זה לפני כל כך הרבה שנים...איך לא כולם עושים את זה.... ??? (הרהורים שלי !!)
היתי ממש רוצה ללמוד את השיטה הזאת.
את או משהי אחרת יודעת איפה ??? אני מניחה שאת דוקטור פוקס כבר אי אפשר לפגוש !!

אני מניחה שאת דוקטור פוקס כבר אי אפשר לפגוש !!
וואלה אינני יודעת.

היתי ממש רוצה ללמוד את השיטה הזאת
כנסי "לכאן" www.hypno.co.il יש כאן מידע על מטפלים מכל הארץ ובירור קורסים ללימוד.
בהצלחה@}