עבודה בעתיד

אנונימי

דיון שהתחיל בדף חינוך באופן טבעי ומעמד האשה.

החברה שלנו צועדת במרץ לקראת מצב בו רוב האנשים לא יצטרכו לעבוד בכלל על מנת לקיים את עצמם. בעתיד הזה שלדעתי הוא במרחק של כמה עשרות שנים, קבוצה קטנה יחסית עובדת על מנת לספק את כל צרכיהם של שאר האנשים, ולכן רוב האנשים יהיו בבית ויעסקו במה שחפצה נפשם - לימודים, גידול ילדים, משחקים, יצירה. יש הרבה סימנים לכך שאנחנו צועדים לעבר העתיד הזה: כמות שעות העבודה השבועית בכל מגזרי התעשיה יורדת (בארץ עברו לפני כעשור משישה ימי עבודה לחמישה; באירופה המערבית עברו בחלק מהארצות כבר לארבעה ימים), אחוז האנשים שעוסקים בגידול מזון יורד (בארץ לדוגמא מ-30% חקלאים מכלל האוכלוסיה בשנות החמישים, ירדנו לפחות מ-3% כיום), משך החיים עולה אבל סוף הגיל התעסוקתי לא עולה, אלא אפילו יורד (מ-65 גיל פנסיה זה יורד לאיטו ל-60, ואילו משך החיים עלה בינתיים מ-70 ל-78 לנשים). למה כל הנתונים האלה מכוונים? לזה שפחות שעות עבודה נחוצות על מנת לספק את צרכיהם של כלל האנשים (וזה תוך עליה משמעותית מאד ברמת החיים). כלומר, בעתיד הלא מאד רחוק הזה יהיו שני ההורים כנראה בבית.

רועי,
אני לא מצליחה לדמיין את העתיד הזה שאתה מדבר עליו. מי תהיה הקבוצה הקטנה שכן תעבוד? האם יהיו בה נשים? למה שתהיה קבוצה קטנה שתהיה מוכנה לעבוד עבור אחרים שלא עובדים?

לגבי העתיד שדיברתי עליו: עובדתית נדרשות פחות שעות עבודה כל שנה על מנת לספק את צרכי האוכלוסיה (זה לפחות המצב בעולם המערבי): גודל האוכלוסיה הזו עולה באופן איטי, בקצב יורד ופוחת (סביר שזה יגיע לאיזון בין כמות הילדים למשפחה שעומד כיום על קצת פחות מ-2 בעולם המערבי, לבין התארכות תוחלת החיים); ומצד שני גיל היציאה לפנסיה לא עולה, ועוד יותר מזה -- כמות שעות העבודה בשבוע יורדת. מה המסקנה? שבטווח רחוק לא כולם יצטרכו לעבוד בשביל להתקיים. במצב כזה רמה מינימלית מסויימת של מזון, קורת גג ושירותים תסופק על ידי המדינה (כמו שגם קורה היום, אבל ברמת חיים גבוהה יותר), ומעבר לכך אפשר יהיה לקנות במעט כסף יחסית. עד כאן הסקה מתבקשת מהמציאות הנוכחית.

עכשיו קצת השערות: מה יעשו האנשים בעתיד הזה? צריך לזכור שהעתיד הזה לא יקרה בבת אחת, אלא בתהליך שימשך שנים. אז במשך שנים אנשים יעבדו פחות ופחות שעות כל שבוע, ויהיה להם יותר זמן לעשות דברים אחרים. הם יפתחו תחביבים, ישקיעו בילדים (שילכו ויתמעטו ביחס לכלל האוכלוסיה עקב הארכת משך החיים וההזדקנות הכללית של האוכלוסיה שתבוא בעקבותיה), יעסקו ביצירה אומנותית, יעשו פרוייקטים למען רווחת הכלל. אל תשכחי שיהיה להם הרבה זמן: גם יותר שעות חופשיות כל שבוע, וגם יותר שנים עקב התארכות החיים. הקבוצה הקטנה שכן תעבוד באופן משמעותי תעשה את זה כי הם יקבלו תמריצים כלכליים ואחרים, וכי זה יהיה מעניין. האם יהיו בה נשים? סביר שכן. זהו, סוף ההשערות.

קחי בחשבון שאני לא עתידן במקצועי (אפילו יש לי התנגדות עקרונית למקצוע הזה, שאם תעניין מישהו אסביר אותה). אבל מה שכתבתי נתפס בעיני כמשהו שהוא מחוייב מציאות מהתהליכים הגדולים שמתרחשים בעולם. אלא אם תהיה הפתעה טראומטית באמצע, כמו למשל מלחמת עולם שלישית, או נחיתה של יצורים מהחלל החיצון

. אם מעניין אותך לקרוא מחקר על הנושא, אז יש אחד מעניין יחסית ב-http://[email protected]/2025.htm, וגם יש מלא ספרי מדע בדיוני שעוסקים בדיוק בזה.

לגבי העתיד כפי שאת רואה אותו, אני לגמרי מסכים. נראה לי טבעי שיהיה מגוון כזה של אפשרויות. סתם לדוגמא: אם אשה מסיימת ללדת בגיל 25, ובוחרת לגדל את ילדיה בבית, אז בגיל 40~45 היא כבר יכולה להתחיל קריירה שניה שתמשך עוד עשרות שנים נוספות. או מישהי שבונה לעצמה קריירה ובגיל 40 מחליטה ללדת ילד, וממשיכה עם הקריירה אחר כך. או מישהי שבזמן שמגדלת את ילדיה ממשיכה לשמור על קשר עם העולם המקצועי שלה, לדוגמא על ידי כתיבת מאמרים, השתתפות בכנסים (אפשרי כשהילדים קצת גדולים יותר), ייעוץ.

הי רועי, גם אחרי שהסברת שנית את השערתך היא נראית לי מאוד אופטימית ונאיבית. אני דווקא מתרשמת שימיי העבודה הולכים ומתארכים, פעם היה נהוג לעבוד עד ארבע ואילו היום מי שחוזר הביתה בשש נחשב כמסיים לעבוד "מוקדם". שעת הפקקים שפוקדת את הערים בשעות גמר העבודה התאחרה ליפני כמה שנים הפקקים היו מסתיימים בשבע , שבע וחצי והיום אפילו בתשע בערב אתה עוד עלול למצוא פקק (יציאות מתל אביב, כתוצאה מעומס). שים לב מה קרה לצהרונים, כמה הם גדלו ותפסו וכול שנה הם רבים ביותר, נשים היום עובדות ימים ארוכים. הכסף הולך ותופס יותר ויותר את האנשים ההוצאות והצרכים גדלים ועימם יוקר המחיה.

אני דווקא מצליחה לראות מצב הפוך לחלוטין, מצב שבו החומר והכסף מושכים ומנהלים יותר ויותר את האדם והאנושות, זמן העבודה מתארך (המשפחה מתקצרת) העוני והפער בין המעמד התחתון לעליון גדלים, ועימה ההתמרמרות. ואולי המהפכה שתבוא מלמטה, מהעם אולי היא תוכל לישבור את אורח החיים הקפיטליסטי שמתנהל כאן וחונק לכולנו את הצוואר. סליחה על אי האופטימיות

כן יופי, את צודקת, באמת מסיימים לעבוד יותר מאוחר. אבל עובדים פחות ימים. ומתחילים יותר מאוחר. משרה מלאה נורמלית נתפסת כיום כ-5 ימי עבודה מ-9 עד 6. זה משתנה כמובן ממקום למקום ובין תחומים שונים, אבל זה פחות או יותר שבוע העבודה "ההסתדרותי". בסך הכל 45 שעות שבועיות. לפני עשור משרה מלאה "נורמלית" היתה שישה ימי עבודה, מ-8 עד 5, למעט יום שישי שהיה מ-8 עד 12. בסך הכל 49 שעות שבועיות.

לגבי השכר וההוצאות: רמת המחיה בארץ עלתה פי 2 (אם אני לא טועה) בעשרים וחמש השנים האחרונות. זה אומר עליה בכמות ההוצאות המשפחתית, ועליה ברמת ההכנסה המשפחתית (כי אחרת לא היה מאיפה לכסות את ההוצאות הנוספות). כלומר: אנשים עובדים פחות, מרוויחים יותר, ומוציאים יותר. מאחר שאלה שינויים איטיים יחסית, קצת קשה להרגיש בהם באופן סובייקטיבי -- צריך לראות מספרים היסטוריים בשביל להבחין בזה.

הפער בין העשירים לעניים אכן גדל. אבל גם רמת החיים שמוגדרת כ"עני" גדלה. כלומר: מצבם של העניים השתפר, ומצבם של העשירים השתפר עוד יותר. לדעתי זה עוד יחמיר. אבל ברמה הבסיסית, מי שבוחר להיות "עני" או שהוא עני לא מבחירה -- כי זה שמישהו הוא עני במובן הסטטיסטי לא אומר שהוא לא מרגיש טוב עם עצמו, או שאין לו מה לאכול או איפה לגור או ביטוח רפואי -- מצבו משתפר עם השנים. מסקר שקראתי לאחרונה עולה שמעל חצי מהקיבוצניקים נחשבים "עניים". המושג "עני" הוא לא מה שהיה פעם. אני אישית לא חושב שהמצב של העניים טוב בארץ, אבל מצד שני אני גם בהחלט לא בעד הקטנה מלאכותית של הפער בין עשירים ועניים (לזה קוראים סוציאליזם, ובגרסתו הקיצונית יותר קומוניזם).

לגבי התארכות ימי העבודה של הנשים: בסך הכל נשים עובדות יותר. זה ללא ספק נכון. זה תוצאת לוואי של השינוי במעמד האשה: ממי שמוציאה את הכסף המשפחתי, ושתפקידה לגדל את הילדים ולתמוך בקריירה של הבעל, האשה הפכה להיות מפרנסת, בעלת קריירה משל עצמה. זה גם אומר הרבה יותר שעות עבודה לנשים. שימי לב שזה שינוי שעוד לא נגמר: נשים מתחילות להכנס ליחידות הצבא בחזית, לקורס טייס, קורס חובלים, וכך גם ההיכרויות מהצבא שמהוות בסיס להרבה מקפיצות הקריירה של גברים מתחיל להיות שיוויוני.

אבל כל השינוי הזה (שהוא חיובי בעיני) עומד לדעתי בסתירה רבתי לרצון לחנך ילדים בבית. תמיד יהיו כאלה כמו החברה של ענת שמסתדרות עם עסק עצמאי שבמקרה לא נפגע מהימצאות הילדים בו (למפתחי הקריירה למיניהם, נשים וגברים כאחד, זה לא ריאלי שהילד יצטרף לפגישה, או יבוא לכנס, או יבקש מהאמא לינוק בזמן שהיא עסוקה בניהול צוות...). אבל לרוב הנשים זה לא אופציה. ולכן רוב הנשים כנראה ימצאו פתרונות בסגנון שתיארה נורית מ.

(זו, לפחות, דעתי. יש לי נטיה לעתים להיות מאד נחרץ בדעותי (יונת קוראת לזה "דעתן"). אז אני אשתוק קצת ואתן לאנשים אחרים להתבטא.)

יותר ויותר משפחות בארה"ב ואירופה עוברות לסגנון חיים שנקרא self sustainable שאומר גידול מזון באופן עצמאי, חינוך ביתי, כלכלה עצמאית ועוד ועוד.

סגנון החיים הזה נשמע כמו שלב ראשוני בתהליך מוכר: משפחה גרעינית, משפחה מורחבת, שבט/אחוזה, עיר-מדינה, מדינה (אולי פספסתי או בלבלתי כמה שלבים). מוזר, לא?

לא מוזר בכלל. כבר נאמר שאנחנו סך הכל חוזרים אחורה קרוב יותר למקור עם ההבנות והחוכמה שרכשנו עם הקדמה. (חרוז)
בארה"ב באמת יש הרבה קהילות קטנות, או שבטים ברעיון הקומונה, אפילו בתוך תוכי הערים. (לדוג' דאוןטאון ל.א.) הרעיון הוא קהילות קטנות שדואגות לעצמן, ללא הצורך בממשלה. אין כוונה או מטרה להבנות עד כדי שליטה וריבונות. הרעיון הוא קבוצה של אנשים המאמינים באותו הרעיון ובוחרים לחיות ביחד, בין היתר באידאלים של חינוך דמוקרטי, או חופשי ביתי, חקלאות אורגנית, כלכלה פרטית ואפילו ללא השימוש בכסף.

לאדם מן השורה דרך החיים הזאת נראית מאד משונה. בדיוק כמו שחינוך ביתי, וחינוך ביתי חופשי נראים לאדם הממוצע.
עם ההליכה בתלם הלא חרוש בפילוסופיית החינוך המתקדמת, יותר ויותר אלמנטים שמתחברים עם ההשארות בבית מתחברים למשפחה, ויותר ויותר פתרונות מתגלים כמתאימים ונכונים לדרך החיים הזאת.

מעין קיבוץ קטן בתוך עצמו.
אפשר לקרוא יותר על ההיסטוריה של הקהילות הבינלאומיות התומכות בדרך חיים עצמונית באתר: www.ic.org

חאן יא כתבה "...אנחנו סך הכל חוזרים אחורה קרוב יותר למקור עם ההבנות והחוכמה שרכשנו עם הקדמה" השאלה היא אם הסיבות שגרמו לקהילות לגדול, כבר לא תקפות? כלומר, לא סתם עברו ממשק אוטרקי לקהילות גדולות יותר, ואני לא בטוחה אם פג תקפן...

אני לא יודעת איך עושים טוב את השילוב בין כל הצרכים והרצונות, אבל ברור לי שלגדול עם הילדים שלי, זה אחד הדברים שאני לא מוכנה לוותר עליהם - גם בשביל הילדים, גם בשבילי. הלוואי ואצל כולם זה היה ככה (גם גברים). המינונים הם כבר עניין יותר אישי, ואין לי אפשרות לקבוע בופן מוחלט מה נכון ומה לא. אני, כרגע, מאד שלמה עם הבחירה (מחדל) שלי לשלוח את הילדים לפעוטון, אבל לעבוד משרה חלקית, ככה שאני איתם בכל השעות שהם בבית (למעט חריגים). אולי זה בגלל שהפעוטון שלהם כל כך מוצלח. שנה הבאה, אני כבר צופה יותר קשיים....

שלום לכולם! אני חדש במערכת ,קורא ותיק אבל פורומיסט חדש ואשמח לתגובות.אני רוצה להציג איזה"אני מאמין" בעניין .לדעתי כל עניין ה"עבודה" הוא אמצעי. אני יודע שרובכם יסכים איתי -אבל אמצעי למה? לכסף? לאגו? להערכה מבחוץ או מבפנים? לא. אני רוצה להציע: אמצעי להגשמה עצמית. מושג גבוה מעט ,ובמיוחד כאשר צריך לשלם חשבונות, אבל בואו נחשוב על זה רגע. מתי אנחנו הכי שלווים, הכי מפוקסים, הכי אפקטיביים ונעימים לסביבה אם לא כאשר אנחנו מגשימים את עצמינו על מסלול הייעוד? אם כן, מדוע שלא מיום ראשון הקרוב נתחיל לעסוק במה שמקדם אותנו על מסלול זה? איך מוצאים את הייעוד? זהו תהליך נלמד. גם איך לעלות על המסלול זה תהליך נלמד. והרי אנו אנשים שאוהבים ללמוד...אני מאמין שנוכחותינו למשפחה מתוך מצב הוויתי שכזה תעורר השראה , אמפתיה ויעודד צמיחה אישית אצל כל בני המשפחה.

עודד, יפה כתבת (כבר די מזמן...) אבל איך עושים זאת??? אשמח לשמוע רעיונות...

מחקרים חדשים מוכיחים שכמות האוכלוסיה בעולם בשנים אלו יורדת ויוצר מצב שלידות לא מחליפות פטירות כמו שהיה קודם.

הלוואי וזה נכון.."המבול הגדול" רק יכול לעשות טוב לעולם. אני בעד איכות על כמות וכל עינין השרצת הילדים במיוחד במדינות ענייות מזעזע אותי. אני בעד בקרת ילודה, אנשים צריכים רישיון כדיי לדוג דגים אבל כל אחד יכול לעשות ילדים ולנצלם באופן כזה או אחר. קודם תעשה אחד כמו שצריך ואז תמשיך לא?
יש לי חברה גרושה פעמיים עם שני ילדים משני אבות שונים, מבולבלים ונבוכים מול החיים והלוגיסטיקה שנולדו אליה, שניהם לא ממש מתוכננים.
ועוד חבר שהוא כבר בילד השלישי שלו כי זוגתו (לא נשואים) החליטה שזה ייעודה בחיים ללא קשר ליכולת כלכלית (שאין להם) לספק את צרכי הילדים וכו..,אני רואה את הילדים האלה בכל מסעותיי בעולם, קורבנות צרכים וחסכים של הוריהם וכואב לי על כך. אני חושבת שאדם צריך להרוויח את זכותו ביצירת המין האנושי, זה בעיני יכול להיות התחלה של עולם חדש, יציב ושלם יותר.

שילכו ויתמעטו ביחס לכלל האוכלוסיה עקב הארכת משך החיים וההזדקנות הכללית של האוכלוסיה שתבוא בעקבותיה),-מתחיל להווכח שזה לא ככה

במדינות כמו ארה"ב כמות הילדים לאישה ירד, משך החיים ירד בעקבות מגפת ההשמנה והסוכרת שיש שם, יש יותר בעיות פוריות בעקבות האוכל הלא בריא שנמכר שם.