עברנו דירה ונשארנו בבית

[נעמה...*]

וואי, כמה אני מחכה לרגע הזה... (שילדיי יתחילו לקרוא ספרים לבד...)
מקנאה בשקט מהצד...

[עולם_ומלואו*]

ילדים יכולים להיות כל כך אכזריים. חיבוקים לך ולאיתי.

[ציפ_ציף*]

בלה,אולי תנסי ליזום מפגש רק לאיתי עם ילדים בשכבת גילו.
(לנצל זמן שתמר באמצע ספר מותח במיוחד ולקחת רק אותו)
כך אולי הוא יגלה את היתרון בחברה שמתאימה לו.יחווה פחות עגמת נפש ויצבור חוויות חברתיות חיוביות.

[בלה_שנדמה_לה*]

תודה לכם על התגובות והחיבוקים.
זה קורה, ציפ ציף, כמו שכתבתי, במפגשים שלנו בצפון הנגב שמתקיימים פעם בשבוע. לזה התכוונתי:
והיום היינו במפגש שבו הוא היה בין הגדולים, וכו'.

[אלודאה_בלבן*]

במפגשי במתן (שהשתתפנו בהם מעט מדי פעמים) הגיבור שלי באופן קבוע הצטרף לילדים שגדולים בשלוש שנים ממנו, וזה היה בסדר גמור. להפך - הוא רכש מספיק בטחון בשביל לתקשר עכשיו עם ילדים גדולים בהרבה ממנו (בני 10-11) בצהרון הדמוקרטי.
אני מסכימה בהחלט שצריך לתת לילד לבחור לאן הוא הולך, ורק להיות הכתף בשבילו כאשר הוא זקוק לכתף ולחיבוק של אמא. וכמו שאת יודעת כבר, גם אני נפגעת הרבה פעמים בגלל עלבונות שהגיבור שלי בכלל לא מודע להם...

לאמא המיוחדת שאת, ותמסרי לתמר שזה נהדר שהיא קוראת ככה. אולי היא תסכים לשתף ברשימת הקריאה שלה? (אני סקרנית לדעת האם היא דומה לרשימה שלי כשהייתי בגילה)

[בלה_שנדמה_לה*]

גם אני נפגעת הרבה פעמים בגלל עלבונות שהגיבור שלי בכלל לא מודע להם...
כן, אני יודעת. קראתי את חוויות יום ההולדת שלכם וחשבתי עליך היום....
תודה על התמיכה.

[בלה_שנדמה_לה*]

הי שרון ס הטיול היה טוב, החלמוניות מרשימות.
כשאני מארגנת טיול, למשל, אני דואגת שמא זה ארוך לאחרים, קשה להם... אבל התגובות היו אוהדות. סתם אני בלחץ בשביל כולם. /-:

איך היא מתייחסת להימצאותו שם?
לפעמים לא אכפת לה, ולפעמים היא מנסה לגרש אותו כי לא מתאים לה שיהיה איתה ועם "הגדולים".

איתי נשלח להתלבשות. חוזר: "אימא, בואי תעזרי לי להתלבש. אני לא מוצא בגדים מעניינים..." (-:

[בלה_שנדמה_לה*]

אולי היא תסכים לשתף ברשימת הקריאה שלה?
מאז שהיינו בספריה היא קראה שני ספרים מסדרת "חבורת כוח המוח". אתמול נתתי לה את הספר הראשון של הארי פוטר - והיחיד שיש לנו בעברית - והיא התחילה לקרוא בזמן הארוחה אבל לא נשבתה. כנראה שהשפה גבוהה מדי.... אחר כך לפני השינה היא המשיכה בעצמה את "הקיץ של אביה".
אני מהמרת שלא דומה לרשימת הקריאה שלך... נכון? (-;

[בלה_שנדמה_לה*]

מצאתם בגדים מעניינים?
לא, סתם פיג'מה.. /-:

הילדים גררו מזרון למסדרון ומשחקים בחוג. תמר עם משרוקית מחלקת הוראות לתלמיד(ים) ומאיימת שאם לא יבצעו נכון היא תתקשר להורים 0-:
מסתבר שאני המנהלת. D-: וגם אימא של התלמיד(ים)

בתוכנית המקורית של היום היתה נסיעה לי-ם, אבל אני חולה כבר שלושה ימים. צמצמתי תוכניות וחשבתי שניסע למפגש קרוב הרבה יותר, כאן בבאר שבע, אבל גם לזה אין לי כוח. מזל שהילדים מסתגלים למצבי הרוח שלי. נראה לי שאני חוזרת למיטה....
אתמול הצלחתי לצאת מהבית והלכנו לראות את מצעד הפרשים האוסטרלים לציון 90 שנה למלחמת העולם הראשונה בא"י. איך מצרפים פה קובץ????
היה מרשים. שואו כזה נחמד. בתחילת המצעד היו המון תלמידי בית ספר ששרו "הבאנו שלום עליכם", וכשהפרשים עברו הלאה, הכרוז הודיע שתלמידי בתי הספר צריכים להישאר במקומם, ואילו שאר הקהל (משפחות חינוך ביתי, למשל (-: ) יכולים להמשיך עם המצעד וללוות את הפרשים.
זה היה ארוע מאוד לא רגיל לבאר שבע המנומנמת בדרך כלל....היו שם המון אורחים מכובדים מחו"ל, ראשי ערים ומפקדי צבאות בעבר ובהווה, גברים מחויטים בחליפות ונשים בשמלות אותנטיות, דגלים מתנופפים של בריטניה (שהצבא האוסטרלי בעצם בא לעזור לממלכה, ועשה הסטוריה), ניו זילנד, אוסטרליה, ישראל...... וגם תורכיה וגרמניה (נכון, הן היו בצד השני של המאבק, אבל כמו שיובל אמר - כנראה שזה מה שהיה להם במחסנים של העירייה, אז זה מה שהם תלו D-: )
הלכנו איתם עד לבית הקברות הבריטי, ואחרי שקשרו את הסוסים בצל היה טקס זיכרון. היה כיף! מעניין מה יהיה בעוד עשר שנים...100 שנה למלחמת העולם הראשונה.... תמר תהיה בת 17, איתי בן 15....

[בלה_שנדמה_לה*]

הנה קישור
לפורום טיולים בארץ שבו יובל העלה את מיטב התמונות שצילמתי אתמול במצעד הפרשים האוסטרלים. תהנו!

[בלה_שנדמה_לה*]

תרגישי טוב
תודה, אני בסדר.

חזרנו מסופ"ש אצל הבני דודים שלנו. היה נורא כיף. גם רבצנו גם שיחקנו גם טיילנו טיפ טיפה. גם רכשתי מתכון חדש ופשוט לתיבול עוף (הוא בסיסי כזה, יכולתי לחשוב עליו בעצמי אבל אני גרועה ביצירות מהסוג הזה....).

כל יום אני משחררת עוד קצת. מהאחריות שלי לאושרם של ילדיי, לשלמות חפציהם, לניקיון שיניהם, לשעת השינה שלהם....
זה לא פשוט. אני שמה לב שהורים לארבעה או חמישה ילדים משקיעים בכולם יחד פחות אנרגיה ממה שאני משקיעה בכל אחד מהשניים שיש לי. זה מתיש. נראה שאני עובדת הרבה יותר מדי קשה. אפשר להגיד שאני לוקחת את התפקיד שלי הרבה יותר מדי ברצינות. לא, באמת. אני מתכוונת מהבחינות הקטנות, מהדברים הפעוטים, שיכולים לקרות בעצמם גם אם אני לא אתערב, אזכיר, אנדנד.... ואם הם לא יקרו זה גם לא נורא. אין לי דוגמאות ספציפיות, אני אוסיף אם יהיו.
אה, הנה אחת מגיעה: השבוע למשל, עוד לפני שהייתי חולה, הלכתי לישון לפני כולם. וגם נרדמתי, זה החידוש הגדול!
פעם, לא מזמן אפילו, לא יכולתי להירדם כשהילדים עוד ערים כי פשוט הייתי שומרת על רמת קשב מאוד גבוהה. מה הם עושים? מה הם אומרים? הם בסדר?
אין לי מושג מה קרה, הם הסתדרו נהדר ובשלב כלשהו הגיעו לישון לידי. באמצע הלילה גיליתי את תמר לידי במיטה, את איתי על הרצפה למרגלות המיטה (על שטיח ועוד מצע, לא לדאוג) ואת יובל במיטה של איתי (-; הוא קורא לזה מחנה פליטים.... (-:

[בלה_שנדמה_לה*]

בדרך הביתה הערב שמענו את תחילת עצרת הזיכרון ליצחק רבין באוטו, וכשהגענו איתי ביקש להדליק את הרדיו כדי להמשיך לשמוע. בדרך הסברנו להם מה שומעים, איפה זה מתקיים ולמה, מי זה יצחק רבין, למה הוא נרצח....
אחר כך בבית תמר באה להיות איתי במטבח, בררנו זרעים של תירס כדי לנקות אותם מחדקוניות... ובסוף, אחרי שעה של עבודה, בא האוטוריטה ואמר לזרוק הכל. גילינו שיש שם גם המון זחלים וזה היה ממש מגעיל כבר! )-: אבל זה לא מה שרציתי לספר בכלל....
כשהקשבנו לעצרת תמר שאלה המון שאלות. זה היה ממש שיעור מרתק.
על יצחק רבין עצמו, ומי רצח אותו..., ועל שר הביטחון, ואורי לופוליאנסקי הזכיר את פרשת לך לך ותמר שאלה למה... ומה זה הלוויה, ומה זה אזכרה, ולמה לפעמים לא קוברים אנשים באותו יום שבו הם נפטרים...
בתחילת השבוע היא ראתה תמונה מההלויה של ישראל פוליאקוב ושאלה מה זה, ומי הוא היה, וגם שמענו איזה חמישים פעם השבוע את הביצוע של הגשש עם נעמי שמר ל'לו יהי', והיא כבר מכירה את זה ואת כל הדמויות שם....ובתחילת העצרת שייקה לוי שר את שיר הרעות וזה התחבר, ואז היא שוב שאלה על הלויה ושוב הסברתי... אני אוהבת כשהדברים מתחברים ככה קרוב, אם כי אני מעדיפה לנצל הזדמנויות חגיגיות יותר. |-:
וגם על שחזור דיברנו השבוע כי היה שחזור הקרב הזה על באר שבע, שבסוף לא הלכנו אליו כי הייתי חצי פגר במיטה. אז דיברנו על מה זה שחזור, ומאז - וזה היה שלשום! - מצאנו עוד שתי הזדמנויות להשתמש במילה הזאת. זה פעוט, אבל אני אוהבת כאמור את הצירופים האלה....

[בלה_שנדמה_לה*]

ודבר אחרון - ותודה ע-נ-ק-י-ת לנועם ונעמה קודם כל. בזכותכם אנחנו קוראים את פרשת השבוע, זו השבת השלישית ברציפות!!! הפעם הראשונה היתה איתכם בקמפינג, בפרשת לך לך, ומאז, כבר שתי שבתות אנחנו ממשיכים! אני כל כך שמחה על זה, ממש מברכת.
היה לא קל לרתום את יובל למשימה - הוא זה שקורא ומוביל, אני נדחפת מדי פעם עם שאלות שאני שואלת אותו או את הילדים אז אפשר להגיד שהוא נרתם, עכשיו זה כבר זורם לו. הילדים קפצו אתמול משמחה, באמצע משחק עם הבני דודים כשהזכרנו את זה. ואם אני מזכירה את פרשת השבוע באמצע השבוע הם זוכרים ומתעניינים....
כשדיברנו על זה, יובל שאל אותי למה זה חשוב לי בכלל.... איך אני אוהבת את השאלות האלה, שהמענה עליהן נותן לי הזדמנות לחדד את הדברים, להסביר לעצמי מה שעד עכשיו לא עצרתי לחשוב עליו.
אז למה, בעצם, חשוב לי לקרוא את פרשת השבוע?!

• אני לא בקיאה לצערי בסיפורי התנ"ך, פשוט כי זה היה מקצוע לא מעניין בבית הספר, ובבית לא קיבלתי בתחום הזה כלום מהוריי (אבל אני נהית בקיאה יותר משבוע לשבוע!!). אני מרגישה בורה בתחום שהוא בסיסי בעיני לכל יהודי. עולם תוכן שמתקשר לכל כך הרבה תחומים אחרים - ספרות, אומנות, הסטוריה, ידיעת הארץ על שלל היבטיה......היתי רוצה שהילדים שלי יהיו בקיאים בסיפורי התנך. הנה, השבוע פרשת חיי שרה. קראתי בעיתון שאנשים רבים באים לבלות את השבת בחברון, להתפלל במערת המכפלה. עכשיו אנחנו מבינים למה, וגם דיברנו על חברון בהקשר אחר, והכל פתאום שלם כל כך!
• חשוב לי ששפת התנ"ך לא תהיה זרה להם. יום אחד אולי הם ירצו לשבת ולקרוא, אולי יקלעו לאיזה ארוע שבו קוראים, אולי סבא יקרא פרשת השבוע...הבר מצווה של איתי...בת המצווה של תמר.....מליון הזדמנויות. וגם כדי שאם במקרה מי מהם יחליט לגשת לבגרות בתנ"ך, אז חצי מהעבודה כבר נעשתה.
• אם אנחנו קוראים שבוע אחרי שבוע, פרשה אחרי פרשה, אנחנו מתחברים למחזוריות של קריאת התורה, מבינים את המשמעות של שמחת תורה.

שבוע טוב לכולנו

[נשוי_לסוציולוגיה*]

באיחור, טוב שחזרת (למעשה, בכלל לא עזבת... רק איימת P-: )
נשוב לקרוא קבוע - פמיניסטית תשמח לשמוע (בבוקר...)
שבוע טוב

[נעמה...*]

היי בלה
כל הכבוד על ההחלטה(לקרוא כל המשפחה את פרשת השבוע...)-עבורנו זה כייף גדול. בהתחלה זה באמת מלהיב,אבל צריך נחישות כדי להתמיד גם בהמשך,כשהסיפורים הופכים לרשימת מצוות -דברים שאני פחות התחברתי אליהם,וכך יצא שחצי מספר דברים לא קראנו,כל פעם בגלל תירוץ אחר...
אם מעניין לך,את יכולה לקרוא בדף שפתחתי,כשרק התחלנו אנחנו לקרוא _דיון בפרשת השבוע יש שם שאלות נוקבות שעלו אצלי בעקבות קריאת הפרשה. האמת שאני החלטתי לקרוא את התורה,בעיקר בשביל עצמי ופחות עבור הילדים. אח"כ זה התאזן. מרתק עבורי לעשות השלכות מעולם הרוח ולראות איך הם מתחברים לחוויות המציאות שלי. גם מעניין לי להשתעשע בפרשנויות שאני בוחנת עם עצמי. מאמינה שהפרשנות שלי לדברים לא פחות "נכונה" מפרשנות של איזה רב,גדול ככל שיהיה. חשוב לי החיבור שלי לנשמה הגדולה של אלוהים שבתוכי. והוא נמצא שם,אני יודעת,מרגישה.
קריאת הטכסט המקורי,כפי שהוא (ולא כל מני מדרשים ופרשנויות פוליטיות) חשובה לי גם כדי להתחבר ולחבר את ילדיי למשהו הגדול הזה שמלווה אותנו כל רגע בחיים. גם אם לא קוראים לזה אלוהים,אלא הגורל/הטבע/כל שם אחר-זה לא משנה. זה שם וחשוב לי לתת לזה מקום. זו גם הזדמנות להעביר לילדיי מסרים שאני מאמינה בהם ולפתח דיון בשאלות מהחיים . בפרשה השבוע למשל,מעניין היה ללמוד איך מה שם הפרשה אומר על תוכנה. הפרשה נקראת "חיי שרה" על אף שכבר במשפט הראשון כתוב שהיא מתה,כלומר-בעצם מדובר פה על איך הנשמה שלנו ממשיכה לחיות גם אחרי המוות הפיזי,ואיך מי שאנחנו ואיך שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו,ואיך שהם גדלים להיות ומה עולה בגורלם-כל זה הוא גם חלק מאיתנו,ממה שאנחנו משאירים בעולם אחרי מותנו הפיזי,אבל רוחה של שרה,השאיפות שלה לגבי יצחק בנה-המשיכו להתקיים גם לאחר מותה.
ועוד משהו מעניין שהיה כייף לי "לעלות עליו" לבד: שמנו לב ששרה מתה בגיל 127,כלומר-כשיצחק היה בן 37- בדיוק בשנה שבו לקח אותו אברהם לעקדה (וגם כתוב שם שאברהם חזר עם יצחק מההר ומצא את שרה מתה)
כלומר- ייתכן שהיא מתה מרוב צער,כשחשבה שיצחק בנה הולך אל מותו. ובעצם הפרשה באה ללמד אותנו שהמוות איננו באמת הסוף,אלא יש המשך גם אחרי ובעצם אין צורך לפחד מהמוות
בקיצור... כל מני פלפולים על החיים...

יאללה,כבר בוקר... היילדים מחכים לתשומת ליבי...
תוכלי להמשיך את הפלסופים,אם מעניין לך,בדף של _דיון בפרשת השבוע ואולי נפגש גם שם.
ביי ויום נעים
נעמה

[אלודאה_בלבן*]

רק מסמנת שקראתי, ועוקבת, אבל נטולת זמן להגיב
(והרשימה שלה קצת שונה משלי בגילה. "הקיץ של אביה" קראתי בגיל מבוגר יותר, למשל. ובגיל 7-8 כבר הייתי אחרי "האריה, המכשפה וארון הבגדים", למשל )

[בלה_שנדמה_לה*]

רק מסמנת שקראתי, ועוקבת, אבל נטולת זמן להגיב
הי, סופסופ את יכולה להשתמש בזה: ! למה לא לנצל?!

אשמח לקבל המלצות לספרים לתמר, אגב....

[פמיניסטית*]

היי, איזה כיף. הברוכה השבה/ לא עוזבת. נשיקות

[אלודאה_בלבן*]

לבקשת הקהל -

המלצות ספרים (בערך בת שש, נכון?). אני מכניסה רשימה מעורבת מבחינת מה ש"מתאים לגילה" כי אני מאמינה שאם זה לא יתאים לה היא לא תקרא, ואם כן - היא לא תוריד מהיד.

(גילוי נאות - הזכרון שלי הוא לא מה שהיה לפני הלידה, אז הרשימה מוגבלת למה שיש לי על המדף).

מתורגמים:

• האריה, המכשפה וארון הבגדים, וכל מה שאחריו. יש עכשיו הוצאה מחודשת, כך שבטוח אפשר למצוא בספריה הקרובה אליכם. מנוקד ונפלא.
• הסיפור שאינו נגמר - לקריאה משותפת. הוא לא מנוקד אבל עשיר בדמיון, ונהדר לילדים שאוהבים לקרוא.
• עמק החיות המוזרות - הבנזוג מאד אהב בתור ילד, אני מעולם לא קראתי אבל אני סומכת עליו.
• כל הספרים של ד"ר סוס - אמנם השפה יותר נמוכה, אבל אני חושבת שאמרת שהיא אוהבת אותם, ותירגמו די הרבה מהם לעברית
• שלושה בסירה אחת - של ג'רום ק' ג'רום. יש הוצאה מחודשת עכשיו, בתרגום של דני קרמן, עם תמונות מהמסע שהוא עשה בעקבות מה שמתואר בספר. התרגום טוב, צריך להתעלם מהערות השוליים.
• ספרים של ז'ול ורן - זו המלצה מסויגת. קראתי אותם בגיל עשר בערך, והם מנוקדים, אבל התרגום די ישן ומסובך. אולי כדאי לקרוא ביחד איתה, רק כדי לענות על דברים שעולים במהלך הקריאה.

מקוריים:

• סבתא מספרת, צימוקים ושקדים - אוספי סיפורים נהדרים, מנוקדים, וחוץ מהמלה "אנדרלמוסיה" שמופיעה באחד מהסיפורים, גם מתאימים לילדים בראשית הקריאה.
• ספרים של שלמה אבס - המלצה גורפת. סיפורי אגדות בתרגום נהדר, מנוקדים, קצרים, ומגניבים לגמרי.
• היער המכושף / היער הקסום - שני ספרי אגדות בתרגום של ... לא זוכרת. לא משנה, ספרים נהדרים.
• חסמב"ה, ג'ינג'י, כל שאר הזיבליה שקראנו בתור ילדים - רק כדי לתרגל את הקריאה
• ויש, כמובן, את "הכינה נחמה", "הילד חיים והמפלצת מירושליים" ושאר ספרים מעולים שמיועדים מבחינת התוכן לילדים קטנים יותר, אבל הם כתובים באופן שמתאים להתחלת קריאה. רק במידה והערכתי יותר מדי את יכולת הקריאה של תמר (כתבת שהיא קוראת את "הקיץ של אביה", אז אני מניחה שהרמה שלה כבר די גבוהה).

אבל הדרך הכי טובה להתנסות בקריאה היא ללכת לספריה ופשוט להוציא ספר אחר ספר. זה מה שאני עשיתי בגילה, ולא הפסקתי עד היום, רק שעכשיו אני עושה את זה בחנויות ספרים.

רוצה לשמוע מה עוד היא קוראת - זה ממש נחמד לראות את זה מהצד

ועכשיו, הולכת לאכול משהו ולהניק...

[אחות_של_המחליף*]

ומה עם 'האסופית'?
ספר נפלא!
יש לי אותו על המדף בחדר, אם את רוצה לתת לה לקרוא.

אלודאה בלבן - ד"ר סוס בעברית??? את עושה מהם צחוק? הם כבר קוראים אותם מזמן באנגלית..

[בלה*]

(בערך בת שש, נכון?).
בת שבע וחודש, אם נדייק.

הם כבר קוראים אותם מזמן באנגלית
זה נכון.

ותודה על כל ההמלצות. את נהדרת!
נדמה לי שבדף הזה עוד לא קיטרתי על הספריה שלנו כאן בבירת הנגב, אז אני אנצל את הבמה...הספרניות שם נראות כאילו לא גמרו שמונה שנות לימוד, שלא לדבר על תואר ראשון במידענות למשל....
הספרים לא מקוטלגים במחשב, רק ממוספרים. כך שאי אפשר לחפש ספר בקטלוג בממוחשב ולראות אם הוא נמצא, למשל....שלא לדבר על להזמין מהבית ספר שהושאל, או להאריך מהבית את תקופת ההשאלה....(חזרנו מאמריקה, התרגלנו לטוב)
והכי גרוע, זה שהספרים מסודרים (או בעצם לא מסודרים.../-:) על המדף בבלאגן גדול - כל ספרי האות ר' ביחד, בלי סדר פנימי. אם אני לא מוצאת ספר זה לא אומר שהוא איננו, אלא שלא מצאתי אותו, כי הוא יכול להיות על כל אחד מהמדפים של האות הרלונטית....וכל ילד יכול לשאול רק ספר אחד! סוף קיטור בענייני ספריה.

איתי מנג'ס לי שאבוא לקרוא לו סיפור, אז לילה טוב

[אלודאה_בלבן*]

מה עם ספרים יד שניה? זה יותר יקר מספריה אבל הרבה יותר זול מאשר ספרים חדשים. ואולי אפשר גם להשתמש בספריה של בית הספר?
(אמורים לרשום את הילדים לבית ספר כדי לקבל אישור, נכון? אז אולי אפשר להשתמש בספריה של בית הספר שתמר רשומה אליו?)

ואם כבר הזכירו את האסופית - מה עם נשים קטנות? אבל לדעתי שניהם קצת מבוגרים מדי בשבילה, עם כל ההתעסקות במוות ואהבה...

חוזרת לתינוקת...

[אשה_שמחה*]

בתור תולעת ספרים ותיקה נדחפת לדיון על הספרים ומוסיפה המלצות -

כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי - של דבורה עומר- ספר על ילדה חולמנית בקיבוץ- אהבתי אותו כילדה ונהניתי להקריא אותו לבת שלי, אם כי גם קצת הזדעזעתי מאיך שהם חיו, הילדים בבתי הילדים. הבת שלי נהנתה ממנו מאוד ומאז כבר הקראתי לה אותו שוב

האבן הלבנה ספר שכתבה סופרת שוודית, הגעתי אליו בעקבות המלצה כאן באתר. ספר מקסים!

אורה הכפולה - של אריך קסטנר, קראנו עכשיו ונהנינו מאוד. עכשיו אנחנו קוראות את פצפונת ואנטון ובעיני הוא פחות מוצלח.

הקוסם מארץ עוץ

היידי בת ההרים - הגירסא המקורית ולא אחד מהתקצירים עם הציורים כמובן. נחמד מאוד.

כל סדרת ילדי כפר המהומה של אסטריד לינדרגן (זו שכתבה את בילבי- אני כנראה משבשת את השם). מצחיק וכיפי ומעניין- יש כמה ספרים בסידרה אבל לא הצלחנו להשיג את כולם בספרייה.

קראנו את בית קטן ביער הגדול, (הספר הראשון בסדרת בית קטן בערבה של לורה אינגלס ויילדר) והמשכנו עד לספר שבו מרי מתעוורת ואז זה נהיה עצוב וכבד מדי, היסורים שהמשפחה הזו עוברת- לא נעים...עצרנו שם, אבל עד לספר ההוא (נדמה לי בית קטן ליד אגם הכסף) היה מאוד מעניין, היא מתארת שם את כל צורת החיים החלוצית שלהם, איך הם חובצים גבינה ומכינים את הבשר לכל החורף וכו' וכו'.

אהבנו גם כמה מספריה של דורית אורגד- תמיד הם על ילדים שמאמצים כל מיני חיות מחמד, בעיקר אוגרים וציפורים , ועל ההתמודדויות שלהם.

גם בעיני עדיין מוקדם מדי בשביל האסופית ונשים קטנות.

זהו בינתיים- אם אזכר בעוד אוסיף לרשימה

[בלה_שנדמה_לה*]

ואו, כמה רעיונות. ממה להתחיל?
תודה לכולכן על ההמלצות.
עכשיו אנחנו קוראות את האסופית ומאוד נהנות.
ואם כבר הזכירו את האסופית - מה עם נשים קטנות? אבל לדעתי שניהם קצת מבוגרים מדי בשבילה, עם כל ההתעסקות במוות ואהבה... 0-: עוד לא הגענו לזה.

אז אולי אפשר להשתמש בספריה של בית הספר שתמר רשומה אליו?
סביר להניח שאפשר,
רק שבשביל זה צריך ללכת לשם, להיפגש עם המנהלת,.....אני לא מגיעה לחצי מהדברים שהייתי רוצה להגיע אליהם. )-: חינוך ביתי זה סיפור מתיש, זאת האמת. ואני אומרת את זה אחרי יום מקסים שהיה לנו בבית. (-:

[לילה_טוב*]

אדוה מאוד אהבה את סדרת אן שרלי והתחלנו בערך בגילה אני חושבת.

שלושה בסירה אחת לילדים? אני קראתי אותו לפני שנתיים בערך בתרגום שאת מדברת עליו והוא היה מאוד משעשע (הערות השוליים מאלפות) אבל אני מכירה גם די הרבה מבוגרים שהיו נוחרים ממנו אחרי שתי שניות. ממש לא ספר לילדים בעיני.
אולי את מחליפה עם הרוח בערבי הנחל?

קראנו ספר נחמד מהספרייה - עד קצה המושב של עמליה רוזנבלום. וגם - מלך הגנבים של סופרת איטלקייה ששכחתי את שמה (קורנליה פונקה?). ( ספרים חדשים, לא מילדותי העשוקה שעכשיו יש לי בלאק אאוט מוחלט ולא נזכרת מה קראתי)
אדוה ממליצה על דפי תמר ועל ווינטר בלו הפיה.. היא פשוט הולכת לספרייה כל יומיים ומחליפה שלושה ספרים. די הרבה ג'ינג'ים ושטויות כאלה שהיא גומרת בחצי שעה אבל גם מדי פעם דברים קצת יותר איכותיים.

וגם - כל הספרים בסדרת מרגנית. מעולים להקראה. אולי עוד קשים לקריאה. ובעצם צריך לשים לב לתכנים. לפעמים גם הם לגיל קצת יותר מבוגר.

היי בלה!

[אלודאה_בלבן*]

אולי את מחליפה עם הרוח בערבי הנחל? לא קראתי את הרוח בערבי הנחל
לדעתי התרגום אחלה לידלים, אבל על טעם ועל ריח, את יודעת...

ואני אומרת את זה אחרי יום מקסים שהיה לנו בבית._ - אז תספרי עליו! (אני עדיין מתכננת את הטיול לתחת כיבוי האש שליד בית ההורים שלי - מבינה לגמרי את _לא מגיעה לחצי מהדברים שהייתי רוצה להגיע אליהם).

[לילה_טוב*]

זה לא התרגום, זה הספר, מה בו מתאים לילדים? שואלת באמת, כי בחיים לא חשבתי עליו כעל ספר ילדים.

[פלונית_כרגע*]

סליחה על ההתערבות בדף, אני אוהבת לקרוא אותך.
בנוגע להמלצות ספרים. מה עם הסדרה של בית קטן בערבה? בהוצאת מרגנית. או שהיא עוד צעירה מידי?
יש לי בלק אאוט ואני לא זטכרת מה קראתי בגיל הזה ,וקראתי בכמויות מסחריות..

[בלה_שנדמה_לה*]

הי לילה טוב! איזה כיף שבאת!!! אדוה מאוד אהבה את סדרת אן שרלי והתחלנו בערך בגילה אני חושבת.
מה, זאת סדרה? 0-:

הרוח בערבי הנחל נשמע לי מתאים, את שלושה בסירה אחת גם אני התחלתי לקרוא לפני מספר שנים, ואני שייכת לקטגוריה של: הרבה מבוגרים שהיו נוחרים ממנו אחרי שתי שניות. (-:


וגם - כל הספרים בסדרת מרגנית.
סדרת מרגנית? איפה מוצאים אותה בספריה המיושנת שלנו?


אז תספרי עליו!
לא זוכרת כבר, זה היה מזמן.... P-:
בנינו מדי גשם והצבנו אותם בחצר...זה מה שאני זוכרת. הספקתי לבשל קצת בין לבין.....מן הסתם קראנו קצת, שיחקנו קצת... שום דבר מיוחד... ובכל זאת יום טוב.


אדוה ממליצה על דפי תמר
אני זוכרת שהלכתי למדף של דבורה עומר וחיפשתי את הסדרה (בעיקר בגלל השם של הדמות הראשית ) אבל היה רק הספר השלישי. אחר כך שכחתי מזה....


שלא יהיה ספק - אני רושמת את כל ההמלצות! תבורכו!
(פתאום מסתבר שאני כבר שעה ליד המחשב, ורק נכנסתי לראות אם יש אימייל חדש....אמצע הלילה!!!!)

[אמא_בבית*]

סדרת מרגנית? איפה מוצאים אותה בספריה המיושנת שלנו?
הי בלה, דווקא בכל הספריות המיושנות יש את סדרת מרגנית. זו סדרה של ספרים בעיצוב דומה ועל כולם יש פרח לבן בכריכה. יש שם ספרים של סופרים שונים ומזמנים שונים אבל כנראה שיש שם בעריכה מישהו עם טעם נפלא ורוב הספרים שם ממש טובים. מתוכם כדאי לחפש ספרים של רואלד דאל ושל מיכאל אנדה ואת גלגל על הגג של מיינדרט דה יונג.
חוץ מזה, אני ממליצה על הסדרה של לורה אינגלס ווילדר בית קטן ביער גדול, בית קטן בערבה ועוד. יש די הרבה המשכים. גם ספרים של אסטריד לינדגרן שכתבה את בילבי ועוד המון ספרים מקסימים פחות מוכרים אבל מתורגמים לעברית - ילדי כפר המהומה, הילדים מרחוב הרעשנים, מיו מיו שלי ועוד.
לא הייתי נבהלת גם מספרים ברמה נמוכה לכאורה. כשאני הייתי ילדה מאוד אהבתי את חסמב"ה, טרזן, דנידין, השביעיה הסודית והחמישיה הסודית.

[לילה_טוב*]

מה, זאת סדרה?
חמישה ספרים. בסוף אן היא אם לששה..

[פמיניסטית*]

וגם תרומה מילדותי - לפתן צימוקים הקטנה של יונה טפר

[פלונית_כרגע*]

ואו אני נזכרת פתאום בכול סדרת מרגנית- ג'ימס והאפרסק, צ'רלי והשוקולדה, ילדי המסילה אבל פתאום נראה לי שחלקם הם לילדים בוגרים יותר מבחינת נושאים, היא בת 7 לא? כי דפי תמר עוסק בילדה בת 12 וההתבגרות שלה בקיבוץ שבעמק ואח"כ בשליחות בחו"ל- בתיכון. אז נראה לי שזה פחות מתאים.
אני חושבת עכשיו שהסדרה של האלמונים הצעירים- הרפתקאות חבורת ילדים בתק' הקמת המדינה תתאים יותר ( אני זוכרת באופן אישי את הבריחה מעתלית..)
זה של גלילה רון פדר אם אני לא טועה וזה ישן לאללה בטוח יש את זה בספריה העתיקה שלכם...
עוד כמה: ילד הכרובית של יונתן גפן, שוקי בקבוקי של פוצ'ו, האח הקטן והאמיץ או המציק? של פוצ'ו ויש לו עוד רבים וטובים.
אולי כדאי להעביר מפה להמלצות ספרים לילדים ובאופן כללי להציץ שם. בהצלחה

[אלודאה_בלבן*]

בסוף אן היא אם לששה
כן, אבל האם ששת ילדיה נולדו בלידת בית או עם אפידורל ?

בהיותי אם לילד גן ותינוקת בת חודש, כל בנית הבוץ והבישולים בין לבין מחזיקים אותי. בבקשה, תכתבי על הימים הרגילים שלכם...

(מחקתי את התגובה שלי וכתבתי מחדש, הפעם בלי שגיאות כתיב. לא נעים - תמר יכולה לקרוא ולחשוב שלאמא יש חברות שלא יודעות לאיית מילים פשוטות, ואחר כך עוד ממליצות על ספרים בשבילה)

[בלה_שנדמה_לה*]

תודה לכולכן! אנחנו מתקדמות בקצב של פרק אחד ליום בספר הראשון של אן, כך שייקח לנו זמן..... אבל תודה!

תמר יכולה לקרוא ולחשוב שלאמא יש חברות שלא יודעות לאיית מילים פשוטות, ואחר כך עוד ממליצות על ספרים בשבילה)
D-:
תמר לא קוראת כל דבר, היא למדה לשאול אותי אם זה בסדר, לפני שהיא קוראת לי מאחורי הגב כי היא יודעת שזה מעצבן אותי לפעמים. והיא לא יודעת על קיומו של הבלוג, כמובן. אני מרשה לך לחטוב אם שגיעות.

בבקשה, תכתבי על הימים הרגילים שלכם...
אתמול היה לנו יום לגמרי רגיל, אבל מה זה מהנה! היה שבת, והיה יום שמש. ברדיו אמרו שזה יום מתאים לטיולים. ואיתי רצה לנסוע לחוף הים לחפש אוצרות, תמר דיברה על טיול, ויובל לא צריך להגיד כלום, כי תמיד יש לו איזו תוכנית בראש.... לי באופן אישי לא היה כוח וחשק לצאת מהבית, וככל שהתקדם היום היה לי עוד פחות חשק פשוט כי היה נורא כיף.
קצת רכבנו על אופניים (שניהם רוכבים בלי גלגלי עזר!!!!), הילדים סחטו מיץ מתפוזים בהרבה עמל כפיים, קראנו קצת סיפור, שיחקנו קצת, אכלנו עוגות שמרים שהכנו (שוב בעמל כפיים) יום קודם, קצת יצירה, קצת שיעורי בית באנגלית...והופ נגמר היום. אני הספקתי לעבוד קצת בין לבין ולהכין שקשוקה מעולה כמו שאני אוהבת וסופסופ למדתי להכין! אה, וגם נחתי קצת בצוהריים כשהילדים שיחקו במחשב.... /-:

היום לקחתי במפגש שתי שקיות עם בדידים מאחת האימהות שאמרה שאין לה מה לעשות איתם. חשבתי שהילדים שלי בטח ימצאו מה לעשות עם זה....גם בגלל שזה פשוט קוביות יפות וגם אולי בגלל המתמטיקה... וצדקתי! הערב הם כבר הספיקו להתחיל לבנות, לסדר לפי גודל....

[לוסי_ליפקינד*]

תודה, בלה!
שאלה: איך אתם מסדרים את העיניין עם קצין ביקור סדיר? (חוק חינוך חובה)
ומשאלה: הייתי רוצה לקרוא משהו מעין "יומן האם" - איך עובר עליכם יום? מה הילדים שואלים?
לילה טוב!

[בלה*]

הי לוסי,
איך אתם מסדרים את העיניין עם קצין ביקור סדיר? (
הסיפור עם האישור לפטור מחוק חינוך חובה מתחיל בתאריך 20 באוגוסט, נמשך דרך 1 בספטמבר ונגמר ב-17 בו. את מוזמנת לגלול למעלה ולקרוא (את יכולה לראות את התאריך של ההערה ליד השם בשורה הירוקה).
בסוף יש לנו אישור (-:

איך עובר עליכם יום? מה הילדים שואלים?
את הדברים הנבחרים אני כותבת פה מדי פעם. אולי לא מספיק, גם לדעתי, אבל קשה לי לעדכן לעתים קרובות יותר....

[בלה*]

איך לומדים חילוק?
קראנו ספר- האסופית - ומוזכר שם שצריך לחלק שלוש לחמניות ריחניות וטריות בין 10 תלמידות. תמר קפצה על רגליה, והחלה לחשב את התרגיל. היא היתה בדרך למחשבון, אבל גם כשמקישים שאלה על המחשבון צריך קודם להחליט מהו התרגיל. היא חשבה, והגיעה לתרגיל החילוק הנכון. אבל לא ידעה איך נראה סימן חילוק....הראיתי לה, והיא קיבלה שבר עשרוני....וזה שייך לשיעור אחר. (-;

[אלודאה_בלבן*]

וזה שייך לשיעור אחר.
נהדרות שתיכן

[אלודאה_בלבן*]

טוב...אל תצחקי עלי, אבל הגיבור המציא את השיטה הכי מגניבה ללמוד ספרות - הוא מקריא את המספרים שכתובים על עמודי חשמל....

[בלה_שנדמה_לה*]

הוא מקריא את המספרים שכתובים על עמודי חשמל....
למה שאצחק עלייך?
ושנית - למה יש אצלכם מספרים על עמודי חשמל? פיספסתי משהו?
איתי למד הרבה על מספרים דו ספרתיים ממספרי הצמתים המרומזרים. נו, הנה (עוד) יתרון למגורים בעיר גדולה. /-:

[אלודאה_בלבן*]

למה יש אצלכם מספרים על עמודי חשמל
על עמודי החשמל בכל מקום יש מספרים. זה משהו של חברת חשמל, אל תשאלי אותי למה....
ועל מספרים דו-ספרתיים אפשר ללמוד ממספרי העמודים בספרים, לא?
מה שמזכיר לי - איפה הילדה שלך נמצאת מבחינת הקריאה? עדיין בולעת ספרים או שעברה למשחקים אחרים?

[בלה*]

עדיין בולעת ספרים או שעברה למשחקים אחרים?
ועוד איך.
אנחנו הולכים עוד מעט לספריה - פעם שלישית השבוע. היא גומרת לפעמים ספר שלם בערב אחד.
חזרנו מהספריה. (השארתי את המסך פתוח כמה שעות... ). כמו לאבא של תמר בילדותו, גם לה הירשו לקחת באופן חריג יותר ספרים מהמותר בד"כ. הייתי אסרטיבית וחביבה אל הספרנית....בסוף יצאנו עם חמישה ספרים במקום שלושה....יהיה לה מה לעשות בסופ"ש.

היינו השבוע בבית הספר: כבר מזמן תמר ביקשה להשתלב בפעילויות של בית הספר. אחרי שהמפקחת סיפרה לנו על בית הספר וקיבלנו אישור, סיפרתי לה שיש מקומות שבהם זה אפשרי. אז סופ סופ התקשרתי ונקבעה לנו פגישה עם המנהלת, שהיתה חביבה וידידותית, מזמינה ולבבית. היא רשמה את כל הבקשות של תמר ואמרה שתבדוק איך היא תוכל לשלב את תמר במערכת השעות - תמר ביקשה להשתלב בחוג צ'לו (יש המון חוגי מוסיקה, זה בית ספר שלקח את נושא המוסיקה ברצינות), בשיעורי ספורט, בפעילויות חברתיות כגון טיולים וטקסים והמנהלת הציעה מיוזמתה גם חוג אוריגאמי. ממש לפי הזמנה בשביל תמר! בול בשבילה.
אני מקווה שזה באמת יצא אל הפועל.

חוצמזה, בלי להתכוון הגענו השבוע לביקור בגן הילדים הסמוך. איתי ותמר שיחקו על הגג המשופע של המקלט הסמוך בשעה שילדי הגן היו בחצר. הסייעת ראתה אותם ופתחה בשיחה (בצעקות, כי היא בחצר והם על גג המקלט הסמוך):

• שלום ילדים, "למה אתם לא בגן ובבי"ס?"
• כי אנחנו לא הולכים לגן ולבי"ס
• למה?!
• כי אנחנו בחינוך ביתי
• במה אתם?
• בחינוך ביתי
• מה זה?....בואו, בואו קרוב אלינו כדי שנוכל לדבר.

הילדים ירדו והתקרבו, ותמר הסבירה לה בכמה מלים מה זה אומר.
ואז היא הזמינה אותם לבוא פנימה ולעשות הכירות מסודרת....ובעוד איתי ותמר הולכים אל עבר השער של הגן, אני שומעת אותה צועקת לחברתה:
'מזל, בואי. בואי תראי יש פה שני ילדים שלא הולכים לבית ספר ולגן. הם בבית, בואי תראי!'

אז הצטרפתי אליהם, והלכנו לגן. בהתחלה דיברנו מבעד לגדר ואחר כך נכנסנו. יש שם שני גנים צמודים ואיתי רשום לאחד מהם. הגננת זכרה שדיברנו בטלפון בתחילת השנה....
הילדים שלי היו יחפים, למרות שחורף, ועובדת היותם יחפים התקשרה שם לעובדה שהם בבית. כנראה שיותר נוח לקשר בין שתי מוזרויות, גם אם לא באמת יש קשר ביניהן....

בינתיים תמר סיימה ספר אחד והתחילה את זה מהספריה....

(-:
לילה טוב

[עדינה_ניפו*]

באמת נזכרתי שלא שמעתי את סוף הסיפור באותו היום,
ממש נחמד!!!!!!!

[אחות_של_המחליף*]

כנראה שיותר נוח לקשר בין שתי מוזרויות, גם אם לא באמת יש קשר ביניהן....

מוזרויות??

[טלי_מא*]

כנראה שיותר נוח לקשר בין שתי מוזרויות, גם אם לא באמת יש קשר ביניהן....
D-:

[טליה_אלמתן*]

סיפור מצויין!

[בלה*]

אהלן,
תמר היתה בבית הספר אתמול והיום, כל פעם לשעה אחת. אתמול היא היתה בשיעור התעמלות. היא נכנסה לבדה לכיתה שבה היא לא מכירה אף אחד, עמדה בפתח עם המורה, הציגה את עצמה וזהו, אחרי שנייה הם יצאו לחצר, ואני ראיתי אותה מוקפת בחבורת ילדות...ככה, בקלות. כשאספנו אותה, אחרי השיעור, היא אמרה שזה המקום הכי כיפי בעולם! 0-:
לא נלחצתי, לא נבהלתי, לא ביטלתי את כל העסק ולא יצאתי להפגנה בעד החינוך הביתי.
הבוקר השכמנו ויצאנו בכפור לשיעור אוריגאמי, שהחיסרון הגדול שלו זה שהוא מתחיל בשעה שמונה! בבוקר!!! (ואנחנו חשבנו ששמונה יש רק בערב.... ). היום ילדות שהיא הכירה אתמול אמרו לה שלום בכניסה, והיא הלכה יחד איתן לכיתה... האמת היא, שבית הספר הזה נראה מאוד לא מאיים. אין שם המוני ילדים שרצים במסדרונות ושועטים במדרגות, רומסים את הקטנים. יש כניסות צדדיות אל החללים של הכיתות הנמוכות, כך שאפשר לעקוף את הכניסה המאיימת לכאורה.... ממש נעים. אמרתי כבר כמה הקירות מקושטים יפה? בצורה מאוד יוצאת דופן, מאוד נעים להסתובב שם. נשמע שאני לא בדף הנכון, עם כל המחמאות האלה על בית הספר, אבל נראה שאני צריכה להסביר לעצמי למה גם אני לא מפחדת להשאיר שם את תמר, ולמה טוב לה (או בסדר הפוך).
אז שאלתי אותה ממה היא נהנתה, והיא אמרה שזה כיף להיות בחברה! מה שמאשר את התזה שלי שכל העניין של בית ספר התחיל אצלה מהצורך בחברה. היום היא שאלה האם אחד השיעורים שלה הוא בסוף היום, כדי שהיא תוכל ללכת הביתה עם אחת הילדות....אבל היא לא לוקחת בחשבון שיש צהרון, וארוחת צהוריים ומכינים שם שיעורים... לא כל כך מהר הולכים הביתה....
כשחזרנו היום הביתה מהאוריגמי, שאלתי מה הם לומדים עכשיו בכיתה, והיא אמרה חשבון. שאלתי אם היא היתה רוצה להישאר (וקיוויתי שהתשובה תהיה 'לא'...) והיא אמרה כזה 'לאאאא'... כאילו, 'מה פתאום העלת על דעתך שאני ארצה להישאר שם ללמוד חשבון?!' <אנחת רווחה. טוב לה בבית, היא רק רוצה להעשיר את עולמה ולפגוש עוד ילדים>
חוצמזה, יש לה פעמיים בשבוע צ'לו, עם ילדות בכיתה גימל, וגם שיעור מחול לפני הצ'לו - עיניה אורו כשבישרתי לה שהיא תוכל ללמוד עוד סוג של ריקוד בנוסף לבלט. שבוע עמוס לעייפה. הבהרתי לה שאנחנו לא נתעלם ממפגשים החל מעכשיו, ונמשיך לנסוע לסיורים גם אם הם בימים של חוגים בבית ספר. אני אמנם מאוד אוהבת ימים של בית, שבהם אנחנו עושים כלום אבל עושים המון, אבל יש לי הרגשה שתמר רוצה לטעום עכשיו מכמה שיותר, ולשבת ימים שלמים בבית לא עולה בקנה אחד עם השאיפות שלה - צ'לו, מחול, אוריגאמי, התעמלות, בלט, אומנות, אנגלית... זה מה שעושה לה טוב עכשיו. סבבה.
זה מצחיק, איך שכל החוויות של בית הספר אצלה הן ראשוניות - יש שני סוגי צלצולים, יש תורנים בכיתה, יש מישהו שבא לדבר על התנהגות... באחד הימים, בין שיעור צ'לו למחול, היא תוכל לאכול שם ארוחת עשר בכיתה.... היא כל כך שמחה מההזדמנות הזאת! פסגת האושר ממש! אימא בחינוך ביתי שמכינה לבת שלה סנדביץ' להפסקת עשר?! P-:
אני מרגישה כאילו בכל החוויות הקטנות האלה בין כותלי בית הספר היא טועמת את העולם האחר, העולם של המיינסטרים. יהיה לה על מה לדבר בשיעור אומנות כשמדברים על בית ספר, אולי היא תיסע לטיול שנתי...היא יודעת מה זה הפסקה...אני לא אומרת שזה חשוב לי שילדיי ידעו את כל זה, אני יודעת בוודאות שאת איתי זה לא מעניין בכלל, אבל נדמה לי שלתמר זה חשוב באיזשהו מקום.
טוב, די לפלסף!

[בלה*]

התקשרה אליי השבוע מישהי שאני לא מכירה, שחיפשה תמיכה בחינוך הביתי ברשת הקשר של israel homeschooling והזמנתי אותה להתקשר אליי. תוך כדי שיחה, כשהיא שאלה את מה שוכלם שואלים - מה אני יכולה ללמד אותה?! איך אני יודעת מה צריך ללמד מתי? עניתי לה משהו שבטח כתוב פה באתר מליון פעמים, אבל אני לא חשבתי עליו אף פעם לעצמי... אמרתי לה שהיא יכולה לתת לילדים שלה חום ואהבה, תמיכה והגנה, וזה מה שהם צריכים כדי שכל השאר יקרה מעצמו - הלמידה, הסקרנות. אז מה אכפת לי אם אחרים כתבו את זה לפניי, זה שווה מליון כי עליתי על זה לבד!
זאת עוד דוגמה לשיעור שאני לומדת בעצמי, בלי הוראה, בזכות הקצב האיטי של החיים שאני חיה עכשיו. זה אומנם קצב מטורף ביום יום, ואין כמעט רגע מנוחה (אל תתפסו אותי במילה, ישנתי היום בצוהריים (-:) - לבשל, לנסוע, לארגן, לקבוע, לתאם, לקנות, לסדר, לעבוד, לשחק, לקרוא, לנהוג, לשטוף, לתכנן - אבל פה ושם אני מוצאת זמן לעצור ולהתבונן, לקחת צעד אחורה ולהסתכל עלינו מהצד, ללמוד עוד שיעור על עצמי ועל הילדים, על כל אחד בנפרד ועל החיים שלנו יחד, על הזוגיות, על הצמיחה שלי כאדם, על השאיפות, על היקום....על הכל. אני מודה ומברכת על שניתן לי ללמוד את כל אלה בשידור חי, בזמן אמת. זאת חוויה מופלאה. מרגשת ומעצימה. אני בספק אם הייתי חווה את כל זה בצורה כזאת אם הייתי שוקעת במערבולת של משרה לשלוח ילדים לאסוף לפזר לחוג ארוחת ערב להכין בגדים ואוכל למחר להחליף שתי מלים עם הבעל לילה טוב עוד יום נגמר ומתחיל חדש.

ועוד קישור אחרון - קורים לי תהליכים מקבילים לתהליכים שעוברים על הילדים שלי. והחוויה שבלמידה של משהו בעצמי, גם אם אחרים גילו אותו לפניי, היא אחת הדוגמאות לתהליך כזה.
אני אסביר עוד בפעם אחרת כשאיזכר בעוד דוגמאות.

לילה טוב

[חני_תה*]

בלה, נשיקות

[חני_תה*]

בבית הספר לא מפחדים שתמר תשפיע על הילדים וגם הם ירצו לבחור את השיעורים שלהם ולהיות בבית בשאר הזמן?

[בלה*]

בבית הספר לא מפחדים שתמר תשפיע על הילדים וגם הם ירצו לבחור את השיעורים שלהם ולהיות בבית בשאר הזמן?
כנראה שלא. ואם הם ירצו, ההורים ירשו להם?! P-:
אבל נראה לי שעלית על הנקודה שבגללה יש מנהלים שלא ששים לשלב ילדים של חינוך ביתי בפעילויות של בית הספר.
חמותי העלתה היום רעיון אחר, שמנהלים יכולים לחשוב - למה שהיא 'תיקח' רק את החלקים הכיפיים, הקלילים של בית הספר? הכל או לא כלום. לא יודעת, במקרה שלנו זה לא זה ולא זה. נראה שהיא לא מפחדת ולא חוששת ולא שום דבר.

[עולם_ומלואו*]

נראה שהיא לא מפחדת ולא חוששת ולא שום דבר
ג'דה הילדה. כמו אמא שלה....

[אמא_בבית*]

הי, את כותבת מקסים והתהליך שאתם עוברים מאוד מעניין בעיניי. נשיקות מטלי

[בלה*]

הי יקרות, תודה לכולכן. מחמם את הלב לראות שמישהו קורא את הגיגיי.

ונתחיל בהברקה של איתי:
אני מקלפת פומלה, אחרי שאיתי ותמר סחבו כל אחד פומלה בדרך מהשוק הביתה, והוא יודע כמה היא כבדה.
אימא, זאת אשכולית?
לא, זאת פומלה.
אני קורא לפומלה אשכולית כי היא שוקלת הרבה. D-:

אני חושבת שאנחנו, יודעי הקרוא וכתוב, כל כך שבויים בתפיסת המילה כמילה כתובה, שקשה לרובנו לחשוב על קשר כזה בין לשקול ואשכולית.

היתה תקופה שאיתי היה מנצל כל רגע פנוי כדי לגלוש ב- google earth. עכשיו קצת נרגע מזה. יום אחד, בדרך הביתה ממרכז הטניס, הוא ביקש מיובל לנסוע בדרך שאף פעם לא נסענו בה, שבדיעבד מסתבר שמקצרת את הדרך הביתה בהרבה וחוסכת עמידה בכמה רמזורים. יובל הסכים לנסות, ואז הסתבר שאחד הרחובות הוא חד סטרי וצריך לעשות עיקוף קטן. איתי הרגיש לא בנוח שהוא הוביל אותנו משם, כי הוא מצא את הדרך הזאת הביתה בצילום הלווין בגוגל, ומשם הוא לא יכול לדעת שהרחוב חד סטרי....מאז, בכל פעם שאני נוסעת משם אני חושבת על איך מצאנו את הדרך הזאת וכמה זמן זה חוסך לנו.....

ובאותו עניין בערך:
איתי מוכן כבר למבחן התיאוריה. הוא מדקלם מה אומר כל תמרור שרואים בכביש.
זה נשמע ככה:
פניה ימינה, צומת טי עם רמזור, סכנת החלקה, מותר לנסוע לא יותר מ-60, יוצאים משטח בנוי, למשאיות אסור לעקוף, מהירות לא יותר מ-80, פניה שמאלה, סכנת החלקה, צומת איקס, תן זכות קדימה....וככה, כמעט בלי לסגור את הפה לרגע.
אנחנו צוחקים שאפשר להושיב עיוור ליד ההגה, ואיתי יגיד לו איזה תמרור יש עכשיו, וגם כמה דלק נשאר ובאיזו מהירות הוא נוסע, מתי מתחלף האור ברמזור....

[ענבלולי*]

הי בלוש, איזה מותק הילדים שלך. כל אחד מהם ותחומי העניין השונים שלו. נשמע שטוב לכם שם. (מתי תבואו לבקר בצפון הקרוב?)

[טליה_אלמתן*]

הוא מצא את הדרך הזאת הביתה בצילום הלווין בגוגל
אני בשוק!

[שחר*]

אהלן

מרתק לעקוב אחרי הילדים הלומדים שלכם . אני מופתעת כל פעם מחדש מהדרכים היצירתיות שמהן שואבים הילדים שלנו את הידע. האמת שמה שכתבת לאחרונה מעורר אצלי רגשות אשם שאולי אני לא מאפשרת לילדיי מספיק חשיפה לגירויים ללמידה, או ליתר דיוק: לא מספיק פנויה ללוות ולעזור להם בתהליך הלמידה הטבעי שהם בוחרים בו.מרגישה שהם זקוקים ליותר תמיכה ממני, ושבהעדרה הם עסוקים בעיקר במשחק. לא שזה רע,כן.. טוב כשלעצמו לא פחות אם לא יותר...
ובכל זאת, במיוחד לאחרונה,כשאני כל כך מוגבלת עם ההריון הזה שבקושי יוצאים מהבית והכל אני עושה כל כך לאט
יודעת,יודעת... אפשר ללמוד בכל מקום ומכל דבר... יודעת... ובכל זאת...

נצבט לי הלב השבוע,כששחר תיארה איך עד היום תמיד תשומת הלב הלכה קודם כל לאחותה הקטנה:כי חייבים להניק ואח"כ חייבים להחליף את הקקי וחייבים לתת לה לאכול ו..בקיצור-איכשהוא סדרי העדיפויות למי להתפנות קודם-הופנו כלפיה. ועכשיו- עד שהיא גדלה וכבר יכולה להסתדר יותר לבד-אז עכשיו יגיע תינוק/ת חדש/ה ושוב לא אהיה מספיק פנויה
ללוות אותה בלמידה שלה את העולם.

יכולה לראות את הצדדים הטובים שבמציאות הזו- כי כך אין לה ברירה אלא לקחת אחריות על תהליך הלמידה שלה: לבקש,ליזום,לשאול, לחפש לבד את התשובות,להמציא פתרונות יש מאין
גם יודעת שהמתנה שאני נותנת לה - הזדמנות להיות אחות בכורה לעוד אח/אחות, גדולה ומשמעותית יותר מכל פיסת ידע כזו או אחרת.
ובכל זאת...
נצבט לי הלב
מרגישה גם קצת פיספוס לעצמי,כי גם אני כל כך נהניית ללמוד איתם,לגלות דברים חדשים ולנסות ,להעשיר את הידע שלי בכל כך הרבה תחומים. כשיש לנו חופש ללמוד מה שרוצים-אז הכל כל כך מפתה-אין סוף למה וכמה שאפשר ושהייתי רוצה ללמוד.אז יכולה להתחבר לחתושת ההחמצה שלה-שהיא חשה שרוצה אותי יותר שם בשבילה,להיות איתה ולעזור לה בלמידה משותפת.
אפילו לשבת לקרוא ספר זו משימה שלא פשוט להתפנות אליה,כי איכשהו במשך היום,עם עומס המשימות בבית והקטנה שלא ממש מאפשרת לנו להתרכז בשקט בספר -זה מתמוסס, וכשהיא (הקטנה)ישנה סוף סוף בערב,אז אני כבר שפוכה מדי בעצמי ומנקרת לה תוך כדי קריאה

אוי...
רגשות אשמה הן דבר כל כך מטומטם ומיותר. למה אי אפשר פשוט לרמוס אותם קיבינימט ושילכו לעזאזל?...

[נ_ע_מ_ה*]

יצא לי כאילו שחר כתבה את הדברים.(כי היא השתמשה במחשב אחרונה,.בדף הילדים הביתיים...)
איזה "צירוף מקרים". יאללה,שוב נצבט לי הלב. כנראה שניסחתי נכונה את הדברים ,כאילו באמת יצאו ממנה...

[אחות_של_המחליף*]

_הוא מצא את הדרך הזאת הביתה בצילום הלווין בגוגל
אני בשוק!_


גם אני!
איזה ילדים נהדרים!
נקרעתי מהאשכולית ששוקלת הרבה

[נשוי_לסוציולוגיה*]

בלה, תודה

מצטרף ל אחות של המחליף בקריאות ההתפעלות. מ-ל-כים.

חוץ מזה, אני מרגיש כאילו אני קורא חוויות של ילדים מארץ אחרת, בלי קשר לזה שהם האחיינים האהובים שלי: ארץ שבה הילדים הולכים לראשונה לבית הספר כשבא להם, ורק לשיעור שבא להם, ונכנסים לגן ילדים ישראלי לראות איך זה ולהראות לילדים ולמטפלות איך זה... להישאר בבית.

[אלודאה_בלבן*]

מצטרף ל אחות של המחליף בקריאות ההתפעלות. מ-ל-כים
וגם אני מלאת התפעלות.
וחוצמזה - בפעם הבאה שתלכו לספריה תחפשו את "הטירה הנעה" של דיאנה וויין-ג'ונס. קראתי אותו ממש עכשיו (עליו מבוסס הסרט של מיאזקי, אבל הוא ממש לא דומה), וכל הספר חשבת ישאני חייבת לספר לך עליו כי הוא נהדר לתמר. מלא דמיון, והסיפור מדהים, ובכלל - בול למישהי כמוך

[בלה*]

ואוו, איזה כיף של חיבוק מכם!!!
עשיתם לי את היום. תודה

למרות מזג האוויר הסוער בחוץ - עשיתי שטות ותליתי חלק מהכביסה על קולבים. נו, באמת! - אנחנו יוצאים לשיעור צ'לו, משאירים שם את תמר לחסדי מערכת החינוך המשלימה (קרן קרב וממונה) ומשם איתי ואני ממשיכים לשיעור אנגלית. לבקשתו!!!!
אני ממש שמחה שלא הכרחתי אותו כשתמר התחילה עם האנגלית כאן. כלומר לא היה סיכוי ממילא. טוב, בעצם זה לא קשור אליי בכלל. מה שקרה, זה שהוא אמר לי לפני כמה ימים - אימא, אני רוצה גם ללמוד אנגלית. אני כבר מתחיל לשכוח את כל האנגלית שלי...
התנאי שלו היה שאני אשב איתו בשיעור אצל המורה. מילא. בהתחלה אני אשתתף קצת, ומקווה לזוז ממרכז הבמה בהמשך. מפתיע שזה בא לו מעצמו. בתור מחנכת מהבית אני אמורה לא להתרגש מזה ולדעת שככה זה, אבל אני בכל זאת בשוק מהרצון שלו ללמוד אנגלית עכשיו. בערך שמונה שנים לפני הצפי שהיה לי.....

יאללה ביי.
נשיקות לכולכם.

[בלה_שנדמה_לה*]

נ ע מ ה - תודה על המחמאות שחלקת לי בדף הבית. לא חשבתי על אומץ. בית הספר כאן הוא באמת נורא קרוב - שלוש דקות ברגל. באמת. ובדרך כלל איתי (או שניהם) רוכב על אופניים ואני מנסה להשיג אותו, אז זה לוקח פחות זמן....אבל זה באמת טרטור, כי זה ללכת פעמיים, ויש גם שיעור אנגלית , וחוגים אחרי הצוהריים.... ונשאר מעט זמן להיות 'סתם' בבית, כי יש גם לא מעט מפגשים ונסיעות וסיורים....
אני חושבת שמה שעזר לי זה העובדה שהרעיון בא מתמר, לגמרי. ואולי גם הידיעה של הגבולות של ההתנסות הזאת - היא הולכת לאחד, שניים, שלושה שיעורים מסוימים וזהו. זה לא פתוח לשום דבר נוסף. ולשמחתי היא באמת לא רוצה להרחיב את זה לשיעורי חשבון, תודה וכו'. היא מבינה שזה משעמם למדי....
ועכשיו, כשהתחלנו, אני רואה איך היא כולה רתומה לזה, לשיעורים האלה. קמה בשמחה בשעות שקודם לא הכירה מחוץ לחלום (שבע ורבע בבוקר!), נהנית שם, מספרת חוויות, מלאה בהתנסויות חדשות - חברתיות ואחרות. המנהלת אמרה עליה שהיא פורחת ממש. לאן הגענו? אני מקבלת מחמאות על הבת שלי ממנהלת בית הספר.... אבל כנראה שזה באמת עושה לה טוב - לראות אנשים, להיות בין ילדים, ללמוד עוד דברים.... במינון המתאים.

[בלה_שנדמה_לה*]

תראו איזו שעה יפה יצאה לי....

[בלה_שנדמה_לה*]

התנאי שלו היה שאני אשב איתו בשיעור אצל המורה. מילא. בהתחלה אני אשתתף קצת, ומקווה לזוז ממרכז הבמה בהמשך
השבוע, בשיעור השני, כבר לא נשארתי עם איתי. הוא אמר שאני לא צריכה להישאר איתו...

תמר גילתה היום שילד מהכיתה שלה גר בבניין השכן. איזה כיף! הם קבעו שמחר הם ייפגשו ליד המקלטים שמאחורי הבית.
האמת היא, שההתערות שלה בבית הספר והגדלת המעגל החברתי כאן בעיר, גורמים לי לחשוב שזה יהיה עוול לעזוב כאן כל כך מהר, ממש כשהתחלנו להרגיש כאן סוג של בית. אני מסייגת במילה 'סוג' כי קשה לי עם השכונה, עם הקקי של הכלבים, עם השכן שלא יודע מה זה קומפוסט ומבקש שאני אסלק את זה כי זה לא מתאים לעיר.... )-:
ביקרתי לפני שבוע אצל חברה מהחינוך הביתי. הם גרים במושב, בבית שעבר הסבה מלול לבית, ונבנה בלי קירות פנימיים. חיים בחלל אחד גדול - המטבח, פינת עבודה, חדר משחקים, סלון... חדר השינה המשפחתי הוא נפרד, ויש כמובן אמבטיה ושירותים כרגיל, אבל זהו. מאז, אני רואה פתאום כמה הקירות מכבידים עלינו. במיוחד בדירה הזאת שבה אנחנו גרים עכשיו - יש המון קירות, החלוקה פה נוראית, ומבזבזים המון זמן על מעבר בין החדרים, על הליכה, על ניסיון לשמוע מה אמרו לי בחדר האחר....אני לא יכולה לבוא לראות, אני לא שומעת....כמה אנרגיה מבוזבזת.

[בלה_שנדמה_לה*]

לאיתי יש מליון רעיונות בראש. הוא רוצה לעשות ולנסות הכל. עכשיו.
אפשר לעשות פה קמפינג? (רואים חורשת אקליפטוסים בצד הדרך)
אפשר לקנות מסוק בלי שלט?
אני רוצה שיהיה לנו כלב (את יכולה לרשום ברשימת הקניות כלב? תשאירי מקום לעוד שם של חנות. חנות של חיות)
לבנות, ולקנות, ולעשות, ולטייל פה, ולנסות, ולנסוע לשם....ואנחנו לא יכולים לעשות מיד הכל. לא עכשיו. חלק לא בכלל. אולי פעם.
ולפעמים אני משתיקה אותו כי זה מעמיס עליי, כי אני עייפה מלסרב לרוב התוכניות שלו, אבל בלב אני מבקשת ומקווה שהוא יישאר חולם ומפנטז כזה.

[עולם_ומלואו*]

אתם עוברים? פיספסתי משהו?

[בלה_שנדמה_לה*]

אתם עוברים? פיספסתי משהו?
לא, בינתיים לא.
רק חושבים על האפשרות, מתלבטים, תוהים לאן דרכנו, מה אנחנו מחפשים, מה צריכים וכו'.

[אחות_של_המחליף*]

אבל בלב אני מבקשת ומקווה שהוא יישאר חולם ומפנטז כזה
גם אני מקווה!
זו תכונה מקסימה בעיני.

[אלודאה_בלבן*]

תוהים לאן דרכנו, מה אנחנו מחפשים, מה צריכים אתם צריכים לעבור לגור קרוב אלינו, כמובן

אני לא יודעת האם הייתי מסתדרת בבית בלי קירות. לפעמים אני צריכה לסגור את הדלת ולהיות בשקט, בייחוד עם אופי החיים שלנו. אבל סידור פנימי טוב הוא הכרחי לחיים נורמלים.

ומדהים איך הילדים שלך משתנים

[בלה*]

אני לא יודעת האם הייתי מסתדרת בבית בלי קירות
זה לא בלי קירות לגמרי, אפשר ליצור חללים סגורים, אבל שהחלל המרכזי יהיה משותף לרביצה, למשחק, לאוכל....אפשר גם לשינה אם רוצים...ספריה, פינת מחשב....

[בלה_שנדמה_לה*]

ומדהים איך הילדים שלך משתנים
כן. אני לא לומדת מהמעברים הקודמים שלנו, או לפחות לא לומדת מספיק, ולא זוכרת כמה הרבה זמן לוקח לכולנו להסתגל. אז עכשיו אני מרגישה שסופסופ נכנסנו לשגרה ברוכה בעיר הזאת.
<רצה לשיעור טניס>

[בלה*]

משפטים שאהבתי:
היינו במוסך, ונסענו עם בעל המוסך שנהג באוטו שלנו במהירות מטורפת כדי לבדוק משהו.
כשחזרנו בשלום והוא הלך, איתי אמר: הוא נהג במהירות בלתי אפשרית.

נכנסנו לאולם לאיזו הופעה (מה זה 'איזו' - מיומנה!), ועשן לבן כזה של הופעות כיסה את הבמה וגלש לכיוון המושבים. תמר אמרה: האוויר כאן צרוד. אהבתי (-:

[בלה*]

היינו בבית של ילד אחד מקבוצת החינוך הביתי שלנו. הוא בגיל של תמר, וברוב המפגשים הוא הבן הכי גדול, והבנים (יש שם הרבה בני חמש) מתייחסים אליו כמו אל אלוהים בערך. בדרך כלל יש לאיתי חיכוכים איתו ועם בנים אחרים, אבל לא כל הזמן. הוא גם משחק ומשתתף בהרבה עניינים. כלומר לכולם יש שם חיכוכים ומריבות זה עם זה באופן קבוע....
אחרי הביקור אצלו בבית אתמול, איתי אמר:
היום גיא היה אליי יותר נחמד מאשר במפגשים. אני השתדלתי שהוא יהיה אליי יותר נחמד, וזה עזר. (-:
רק עכשיו אני מבינה כמה זה מדהים שהוא הבין - שהכל מתחיל אצלו. ככה, בקלות. ואוו!

[אלודאה_בלבן*]

ואוו תני לו איזו נשיקה וחיבוק בשמי.
אני מתכננת נסיעה ברכבת אליכם, מתישהו, אולי באחד מימי החופש שיגיעו בקרוב (פורים כאן, הידעת?)

מתאים?

[אלודאה_בלבן*]

פסח, כנראה, אם כך.
אבל אם אתם מגיעים למרכז - בואו לבקר אותנו גם!

[בלה_שנדמה_לה*]

לא רק שהם משחקים את החיים האמיתיים במשחקי הכאילו שלהם, הם משחקים גם את המאוויים הכמוסים (והפחות כמוסים) שלהם.
כבר המון זמן שאיתי מדבר על התינוק שיהיה לנו. לא, זה לא שאני מסתירה מכם מידע מרגש. זה רק איתי. זה מה שהוא רוצה והוא מדבר על זה כדבר מובן מאליו, והשאלה מבחינתו זה רק מתי יהיה לנו תינוק.

הבוקר, בעודנו מתכרבלים במיטה, הוא שואל:

• אימא, מתי כבר תהיי בהריון?
• לא יודעת.

אחרי שתי דקות:

• אימא, אני רוצה שיהיה לנו צב.
• אז אתה רוצה תינוק או צב?
• אפשר צב-תינוק? D-:

מהדקות האחרונות (אירוע שגרם לי לזנוח את הכביסה המשוועת להיתלות ולפנות למחשב):
תמר שוכבת במיטה ללא בגדים, איתי הוא הבן שלה, הוא בן 9, והלילה היא הולידה את אח שלו - הדובון /-: . עכשיו היא מניקה
הוא בא לעדכן אותי ליד מכונת הכביסה שהוא לא הולך לבית הספר כי אימא שלו חלשה מההריון והוא עוזר לה.
הוא מסיים לעדכן אותי וחוזר אליה: "רק דיברתי עם סבתא". (זאת אני כנראה.... 0-: )

בשידור חי: אימא, כשתינוק נולד הוא עיוור?

מהחודשים האחרונים:
לפני חודשיים: כשתהיי בהריון בהתחלה תהיה לך זיגוטה. (זה מתום ומובי)
לפני חודש: אימא, כשתהיי בהריון תהיה לך מחלה שנקראת 'בחילות הריון' (ע"ע תום ומובי).
השבוע: אימא, איך את חושבת שנקרא לתינוק שיהיה לנו?
הבוקר, בסיטואציה של ההתכרבלות, הוא שאל מתי לאחרונה עשו לי עם המכשיר הזה על הבטן (הוא התכוון לאולטרא-סאונד). הוא זוכר שעשו לי כשהיתה לי דלקת פנימית, וקישר את הבדיקה שעליה שמע, איך לא, מתום ומובי.....כנראה שקיווה שזה יעזור לו בעניין התינוק.....

לעתים קרובות: אימא מתי יהיה לנו תינוק?!
אני: לא יודעת.
איתי: אני רוצה שזה יהיה אח.
תמר: אחות!
איתי: אח!
תמר: אחות!

[עולם_ומלואו*]

נשמע שהם יודעים מה הם רוצים שני אלה.
אני סיכמתי עם הקטנה (שגם שואלת על זה כל הזמן) שבעניין אחים לא בוחרים: "מה שיוצא אני מרוצה"
התקבל בהבנה.

[נ_ע_מ_ה*]

יאללה,סבבה.גם אני בעד (ההריון...)

גם אצלנו שחר רצתה בת וזהר בן. כמה לא מפתיע,אה?..
אצלנו מאמינים שאם אתה רוצה משהו,אבל באמת רוצה,מאד,ומאמין שכך זה צריך להיות,אז זה נהיה! כך,הרצון החזק של זהר גבר על הרצונות המעורפלים של כל שאר בני המשפחה ואכן זהר קיבל את הבן שהוא ביקש.
נשמע שאיתי יודע מה הוא רוצה...

אגב,נגנבתי מהקטע עם ה"זיגוטה". איזה ילד נבון יש לכם. גם אצלנו גומעים בשקיקה כל פיסת מידע ש תום ומוביק מוציאים מפיהם

יש מצב שנתראה מתישהוא?
פסח נהיה אצל סבא וסבתא ליד נתניה,אולי אפשר יהיה לשלב משהו?....

ביי

[אלודאה_בלבן*]

חייבת לציין שהגיבור כב רמזמן הודיע לנו שהוא הולך להתחתן עם אחותו, ואז אנחנו נהיה סבא וסבתא. אחר כך, דרך אגב, הוא מתכוון להתחתן עם חברה שלו מהגן.
לא רק גילוי עריות, גם ביגמיה...

[בלה_שנדמה_לה*]

לא רק גילוי עריות, גם ביגמיה...
D-:

[אלודאה_בלבן*]

נו...
מה עוד?
העם דורש עדכונים בחיי המשפחה ההוללת והמהוללת!

[בלה*]

תודה על ההתעניינות.
אין לי מושג איך הימים עוברים. מהר, זה בטוח.
הרבה מפגשים, הרבה נסיעות, הרבה סידורים, חוגים, קניות (של אוכל בעיקר). אפס הכנות לפסח. לא מנקה, לא מבשלת, לא כלום.
לא מעט שוהים בבית, נורא נורא כיף לנו בבית עכשיו. היתה תקופה ארוכה שהיה לא רגוע ועכשיו כל כך נעים....כל אחד מוצא את עיסוקו, החיים זורמים על מי מנוחות, הילדים יודעים מה הם רוצים, עושים דברים יחד מדי פעם....תענוג. לפעמים לא בא לי לצאת למפגש בכלל. מי היה מאמין.
אנחנו בארץ כמעט שנה. וצריך אולי לסכם אותה כי היא היתה כל כך משמעותית.... אבל נרוא מאוחר בלילה ואני נרדמת, תנו לי לחשוב על הסיכום.

[נ_ע_מ_ה*]

היי חמודה
איזה כייף זה כשמישהוא מבין ומזדהה (בעניין האביב...)
לגבי פסח:קבענו גם לקבוע עם שירי בן דב ושרית אמיר. שחר פתחה דף בבאופן והיא מצאה חברים חדשים,אז נראה לי שאעשה מאמץ עבורה שניפגש. הבן של שרית הזמין אותנו למוזאון המדע בחיפה והבת של שירי בעין הוד. אנחנו נהיה אצל הוריי במושב ינוב,ליד נתניה. איפה אתם?אולי נתכוונן על איזה מפגש ביום שני/שלישי?

[בלה_שנדמה_לה*]

• אימא, למורות באמת יש עיניים בגב?
• מה את חושבת (יוצאת מנק' הנחה שהיא תגיד 'לא'...)?
• שכן. 0-:
• אהמממ....והן נולדות עם העיניים בגב, או שמתקינים להן אותן כשהן נהיות מורות?
• לא, העיניים מתפתחות כשהן לומדות 'מורים'.
• ואם הן מפסיקות להיות מורות, מה קורה עם העיניים? (מציעה לה לבדוק אם יש לי בגב שרידים מתקופת היותי מורה, אבל היא רק מתפלאת על הפרט הביוגרפי הזה ולא מתפתה להציץ.....)

חוצמזה, אני שואלת, למה בכלל מורות צריכות עיניים בגב?

• כי לפעמים לילדים משעמם בשיעורים, אז לפעמים הם עושים מטוס מנייר ואם המורה מסתובבת למשל ללוח לכתוב משהו, היא יכולה לראות.....

[בלה_שנדמה_לה*]

אימא, איפה כוכב הצפון?
אני חושבת שבצפון....
ואיפה כוכב נוגה?
איתי, אני הבן אדם האחרון לשאול אותו שאלות באסטרונומיה. /-:
אז מי הראשון?
D-:

[בלה_שנדמה_לה*]

אנחנו מגדלים בבית תולעת ספרים - בולעת ספרים. היא קמה בבוקר, משפשפת את עיניה, עושה פיפי וחוזרת לעמוד בו הפסיקה לקרוא אתמול בערב, שכובה על המזרון בסלון, מסביבה פזורים עשרות ספרים. אני לא מגזימה. אם לא הייתי טורחת להחזירם למקום מדי פעם, הארון כולו היה עובר לסביבת המזרון הזה..... מסיימת לאכול, שוכחת להוריד את הכלים, חוזרת למרבצה עם ספריה. חוזרים מהחוג / ממפגש / מטיול בחוץ - אתם יודעים.....חוזרת למזרון עם הספרים שלה. גם אבא שלה היה ככה לפני שהוא גילה את הצמחים.....

[נ_ע_מ_ה*]

איך עושים את זה? יש לך מתכון?...

[בלה_שנדמה_לה*]

איך עושים את זה? יש לך מתכון?...
הי נעמה.
מתכון למה? לתולעיות?
א. זה תורשתי אצלנו (רמז: לא ממני (-; )
ב. היא ילדה כזאת של סיפורים, ועולמות רחוקים, ודמיונות..... זה לא מתאים לכל אחד, להיות תולעת ספרים. נגיד, לאח שלה זה לא יקרה, אני מנחשת. הוא פשוט בקצב אחר. אני לא חושבת שהוא עסוק בבניה ובמשחקי קופסא ובאופניים רק כי הוא עדיין לא קורא, אלא כי זה פשוט העולם שלו. יכול להיות שהעולם הזה ישתנה כשהוא יתחיל לקרוא, אבל אני אופתע אם הוא ישתנה מאוד. ימים יגידו, ויהיה מעניין לחזור ולבדוק בעוד....

ג. מה שאני רוצה לשאול, נעמה, זה למה את רוצה לגדל בבית תולעת ספרים. כלומר, אני מבינה שזה נחמד שיש ילדה שאוהבת לקרוא.....יש במה להשוויץ לדודות. זה מספק גם המון שקט בבית כי יש פחות מריבות, וגם תמיד אני יודעת איפה למצוא אותה..... . אבל באמת - למה זה נחשב אצלנו טוב יותר מאשר ילדה שמטפסת על עצים ובונה ארמונות מחול, או ילדה שעסוקה בעיצוב שמלות לבובותיה... מבינה מה אני אומרת?
ההשערה שלי היא שזה בגלל ההקשר האקדמי של קריאת ספרים, אבל אני לא בטוחה.

אשמח לשמוע מה את חושבת. וגם כל שאר הנוכחים מוזמנים כמובן.