עוברים לצפון קופצים ראש

אני הרי ארנב , לא? מזכיר לי לברר מה זה מיץ פטל (בטח איזו דמות מסיפור...)
ומיץ, ממש לא התכוונתי לסחוט ממך פרטים @}
אולי משרון ברקת D-:

מזכיר לי לברר מה זה מיץ פטל (בטח איזו דמות מסיפור...)
בטח דמות מסיפור. הספר של חיה שנהב "מיץ פטל". אחד מספרי הילדים הכי פופולריים בארצנו.
ביקורת מלומדת על הספר ראי בדף ספרי ילדים מעצבנים.

תודה לג'ירפה.
הדף מאוד מאוד מאוד מאוד ארוך...
אקצר תהליכים ואתחקר את בעלי.
סליחה מיץ על הסטיה (מהנושא).

איזה יופי!!!{@ בהצלחה.
<מתה מסקרנות>

מרגש לקרוא את כל מה שאתן כותבות.
אני ובעלי כבר גרים בצפון ומחפשים קהילה או מקום שיהיה "בית חלומותינו".
כל הלבטים, החלומות, הפחדים, החיפוש, הרצון לפגוש אנשים עם אותם חלומות ולהגשים אותם יחד, החדד מהבדידות בצפון - הכול כל כך מוכר

פמוקית, איזה צפון? יש כאן הרבה אנשים בכל מיני מקומות בצפון, נסי ליצור קשר, אולי דרך הרשימה הצהובה או בטלפון לחדווה או יונת.

היי מיץ, אמנם באיחור אבל רק היום הגעתי למחשב... אם לא ילך עם הבית הנוכחי והסודי, יש לי טלפונים של 2 בתים במצפה עדי (קרוב להרדוף) ובית בכמון וביחד. אם זה מעניין, תכתבי, רציתי גם להציע את טבעון ורמת ישי, אני מוכנה לשמש מיני-קהילה ויכולה להמליץ (או לא) על גנים. בכל מקרה בהצלחה!

הי מיץ! רק עכשיו נכנסתי לדף!
רק רציתי להגיד לך כל הכבוד ע-נ-ק-י על האומץ להגשים את החלום, ועל כל השאר (על היוזמה, התושיה, האהבה, החשיבות שאתם מקנים לילד, היחס לחיים וכן הלאה וכן הלאה).
בהצלחה גדולה ואני שולחת קצת אנרגיה חיובית משלי, שהכל יסתדר לכם!

אמא של אופק תודה לך.בשלב זה אין צורך בחיפוש נוסף של בתים.
תודה לכם פומיקית, ליזה, בשמת ענתי,ולכל המברכים.
דברים מתחילים אט אט להתבהר ולהסתדר.

התחלנו לארוז אך עדיין לא התקשרו לגבי השכרת הבית שלנו.
מחר אגש לאוניברסיטה לתלות מודעות ואכנס למשרדי תיווך.

אני אט אט נפרדת מעוד ומעוד אנשים.
אני מתכננת לערוך מעגל פרידה מחברות שלי. וגם לחברים של הבן.

עדיין אני לא מעכלת את משמעות העניין. מרב שינויים יצרתי לי מעין מסך שלא להתלהב יותר מידי, לא להתרגש יותר מידי, לא להלחץ יותר מידי
ולא לפחד יותר מידי.
לא יודעת אם זה טוב או לא. ככה אני מרגישה בנתיים.

יש לנו כל כך הרבה חפצים שאני מתקשה לזהות מה אני צריכה ומה באמת לא.
להתרכז. מירכוז. הפחד הזה שארצה משהו והוא לא יהיה לי שם. אז אני אומרת: אז מה? יהיה משהו אחר.
הרי זה השיעור של המסלול הזה עכשיו. אז למה אני בכל זאת פוחדת מזה?

טוב לכל הקוראים המלויים הידועים והנסתרים..
אני מודה לכם על הבמה הזו. ועכשיו אפרוש לשנת היופי שלי, שלשם שינוי היא בשעה סבירה.
לילה טוב!

שליחה על ידי יעל* » 28 יולי 2004, 23:28

מתוקונת, הרבה זמן לא הייתי באתר. איזה חדשות טובות. שיהיה בהצלח. האם לחפש לכם גם באיזור שלנו? להזכירך אנחנו גרים בעופר שבכרמל, יש פה גן אנרופוסופי הכי מדהים בעולם, גרים פה גם אילנה אילן ואורי זאפה ועוד מלא אנשים מדהימים, כך שכבר תהיה לכם מראש קהילה תומכת מוכנה. לא קראתי את כל מה שכתבו בדף הפופולרי שלך, אז אולי יש למעלה תשובות שהתעצלתי לקרוא
באהבה

שירי,
בשלב זה אין צורך בחיפוש נוסף של בתים

שליחה על ידי רננה* » 30 יולי 2004, 16:19

צר לי אבל אני צריכה להיות נביאת הזעם. עם כל הכבוד על האומץ, אי הוויתור על החלום וכו' וכו' איך לא קם עדיין אף אחד וטען: "הלו מיץ פטל, המלך ערום"!. מה זה צריך להיות?! משגעים ילדים קטנים, מאביסים אותם בפנטזיות שווא, מתפטרים מהעבודה וכל זאת בשביל שום דבר שמחכה לכם? יאללה, חזרנו מהודו וכבר סיימנו את הפרק הסטודנטיאלי, יש פה ילדים!!!
אנא קחו את החיים צעד אחר צעד ובשיקול דעת, זו חוסר אחריות הורית ולאו דווקא אחריות כמו שניסית להסביר פה.
חוץ מזה, וסליחה על הבוטות, יש לך (מיץ) נטיה ליצור פרובוקציות כאן מדי פעם כדי לאגד מסביבך את כל העם ולזכות בתשומת לב. לגיטימי אמנם אבל פתאטי.

מחקתי את מה שרננה כתבה.

שליחה על ידי רננה* » 30 יולי 2004, 18:12

מאמא-זו חוצפה! אני עומדת מאחורי כל מלה שלי ולפעמים האמת כואבת, אלה החיים. זו לא חוכמה להסתיר ממשהו את האמת ולהתייפיף באופן תדיר. למה לא נתת בידי מיץ את האופציה להחליט מה מתאים לה שישאר בדף הבלוג שלה???
ממה ולמה את מגוננת?
חוץ-חוץ מזה כאחת (מיני בודדים) שמשלמת על השימוש באתר, אני לוקחת את הלגיטמציה להתבטא בחופשיות ולהעז. אני לא אנדרדוג, אני כנה.
השיבי הדברים על מקומם ולהבא-בקשי ממני למחוק הדברים. חוצפה שכזו.

מאמא יקרה , תודה על כוונותיך הטובות אך רננה צודקת לגבי זכות ההחלטה שלי בעניין זה.
אינני יודעת אך להחזיר את דבריך רננה , אך קראתי אותם.

ובכן קודם כל אני מודה לך מאוד על דאגתך הכנה לי ולבני משפחתי. אני בטוחה כי משם מאמרו דבריך.
ובאמת לא ידעתי שזה כרוך בסיכונים. אף אחד לא אמר לי. כולם הבטיחו לי גן של שושנים עם ניחוחות גן עדן.
ואני שמחה שבא לציון גואל כי אחרת לא הייתי ערה לסכנות.
האם יש לך נסיון שכזה? את מוזמנת לחלוק אותו עימנו. אולי משהו מדבריך יאיר את דרכנו החשוכה.

כמו כל דבר בחיים לכל דבר יש מחיר. ויש לקחת עליו אחריות. ולכל החלטה כבדת משקל יש סיכונים.
בעיני ללדת בית הרבה יותר מסוכנת מלקפוץ ראש לצפון. וגם כאן מדובר ב י ל ד י ם !!!! כל שכן ללדת לידת עכוז בלידה וגינאלית! ועוד בבית..! ממש ממש
גובל בסכנת נפשות.
ואפילו לא לחסן בכלל עוד יותר מסוכן בעיני מאשר לעשות "צעד חסר אחריות" כמו שאנו עושים.
ואת יודעת מה....להחליט על חינוך ביתי , להתפטר מהעבודה , לחיות ממשכורת אחת....ממש ממש צעד חסר אחריות! ומסוכן!!!!

אבל החיים למדו אותי שבמצבים מסוימים, אין ברירה אלא לקפוץ.לשמוט את חבל ולזנק.
יש מצבים כשאשר מגיעים אליהם אין דרך חזרה. וזה יכול להיות מצב תודעתי, נפשי, ופיזי.
ומצבים בהם זה חייב להיות שינוי חד כי כל בחירה אחרת תהיה כרוכה במצב בלתי נסבל.
להעז. למרות הפחדים והסכנות ולהיות חדורי אמונה. שזה יצליח.

ולגבי דבריך על נטייתי לרכז סביבי תשומת לב...
את יודעת משהו? את לגמרי צודקת.
אני חושבת שכל מי שכותב כאן, כל שכן פותח דף בלוג, מנסה לרכז סביבו תשומת לב במידה כזו או אחרת...כולל אותך...מן הסתם, שכן אחרת היית שומרת על שתיקה.
ואם לדבריך, יש לי נטייה להציג את דברי בצורה פרובקטיבית, ואת כה מודאגת לגורל אותם הקוראים התמימים שנפלו ברשתי, את מוזמנת לפתוח דף
"איך להזהר מדפים פרובוקטיבים או הכנה לקורא הנבון או איך לכתוב דפים עניניים מעניינים וחשובים! בואי , אולי עוד נשכיל ממך.

וברצינות.... כזאת אני.
ואת?
פשוט דלגי.

שירי חמודה.
תודה על כוונותיך. איך לא חשבתי על האזור שלכם....??
טוב ,אולי בפעם אחרת...הרי החיים צופנים בתוכם הרבה הפטעות...

חוץ-חוץ מזה כאחת (מיני בודדים) שמשלמת על השימוש באתר, אני לוקחת את הלגיטמציה להתבטא בחופשיות ולהעז

מה הקשר בין שמיטה להר סיני?
ובבקשה אל תפתחו על זה דיון בדף שלי.

אולי נוסיף דף תמיכה ?, ועם רננה הסליחה.

שליחה על ידי יעל* » 30 יולי 2004, 22:08

מיץ פטל, הרשי לי להקדיש לך את השורות הבאות (נעמי שמר):

על בית חלומותי איני יודעת כלום
ככל חלומותי אפל הוא וחתום
ולי הוא מחכה בסבלנות אי שם
אולי בראש הרים, או לי על חוף הים

אולי הוא בית חומה נטוש ונעזב
אולי הוא צריף קטן, אולי מגדל שנהב

דבר אחד ידוע לי עכשיו

.יגור בו איש אחד אשר אותי יאהב

אינני יודעת אך להחזיר את דבריך רננה , אך קראתי אותם.
אם את מעוניינת להחזיר את דבריה של רננה לדף - רק תגידי...
בשמחה אעשה שרות זה בשבילך.

רננה,
השיבי הדברים על מקומם - את מוזמנת לעשות את זה בעצמך.
כיון שזה אתר פתוח וכל אחד יכול לפתוח דף, לערוך ולמחוק - וכל אחד גם יכול ללמוד לעשות את זה - כאחת (מיני בודדים) שמשלמת על השימוש באתר, אני לוקחת את הלגיטמציה להתבטא בחופשיות ולהעז (פרט לעניין "מיני בודדים" שזה בכלל לא ענייני).
אין לי כוונה להמשיך את הדיון איתך - מבחינתי הוא נסגר ולא אתייחס אליו יותר.

איתך הסליחה, מיץ

לבקשתה של מיץ פטל החזרתי את דבריה של רננה.

היי מיץ, אני שומעת שכל מה שאת מנסה לעשות כאן זה בעצם פרובוקציות לצורכי תשומת לב על חשבון המשלם התמים. חוצפה שכזו!
איך אכלתי אותה, יא אללה. ועכשיו אני כבר קשורה רגשית לסיפור ההזוי. מה יהיה?
אני מבקשת לטובת קוראים תמימים כמוני למחוק את הדף הזה ובנוסף לבטל את תוכניותיכם לעבור לצפון. (ואם אפשר גם לקבל חזרה את דמי השימוש היחסיים באתר.)

אח, ענת.
ציניות מבורכת.
נהניתי מכל רגע.
כבר מזמן אמרתי שצריך אייקון המבטא ציניות (אולי בצורת פתית-שלג?)

אופס... זה מה שקורה כשלא קוראים יומיים בדף המרגש הזה.
פתאום תפנית מאוד משעשעת...

ל מיץ פטל ול ענת גביש.

ואני חייבת לאמר (ברצינות) למיץ פטל שהיא אצילת נפש, איזו תשובה מקסימה, אני במקומך ישר הייתי חוטפת קריזה מרננה.

ואו..תודה על התגובות שלכם. זה מאוד מחזק אותי.
מאיה, תודה אני נבוכה קצת. אני לקחתי את הדברים של רננה גם למקום אחר. גם למקום שבו אני שוב בוחנת את הפחדים שלי. כי הרי מהם דבריה אם לא שיקופם? זו היתה שוב הזדמנות טובה לבדוק כמה הם אמתיים.
כמה אני נחושה בדעתי? כמה אני דבקה באמונותי? באבנים החשובות של חיי?
רק חבל שהם נאמרו ממקום קנטרני כי אחרת זה באמת יכל להתפתח לדיאלוג חשוב.
אבל ניחא.

רציתי לספר לכם שהיום היה יומי האחרון בעבודה.
ואתמול והיום היו ימים קשים עבורי. הוצפתי מקולגות וממטופלים במכתבים, מיילים, תעודות הוקרה, פרחים, שוקולד , מזכרות והמון המון אהבה.
כמה אהבה יש בעולם? ה מ ו ן . רק עכשיו אני חווה עד כמה. לא הפסקתי לבכות. מדמעה לחיבוק לאיחולים לברכות.
אני זו שמציעה את הטישו ועכשיו הציעו לי...
אני כל כך אוהבת את העבודה שלי. את האנשים שלי. ואני הולכת ועוזבת את כל העושר האנושי הזה.את החממה שלי שבניתי בעמל רב .
הבטחתי לחזור למפגש פרידה מהצוות. גם את החפצים במשרד השארתי כמו שהם. בנתיים אין מי שתגיע במקומי.
אחרי שנתארגן בצפון אחזור לשם שוב.
החבר'ה מתכננים בסוכות לבוא לטיול באזור ואני הבטחתי לבשל מטעמים ערקיים לצהרים......
מפנטזים....רק להמתיק את הפרידה.

עכשיו אני רוצה גם לעשות מעגל פרידה מהחברות שלי. מאותן נשים יקרות שליוו ותמכו ועזרו לי בכל אותן 11 השנים פה.להגיד תודה.
גם הגדול רוצה מסיבה להפרד מהחברים שלו.
כמה פרידות. כמה אנשים .

כל כך קשה לי הפרידה . לא רק עכשיו בכלל. עוד מהגן. כשעליתי לכיתה א'. ואז מהיסודי לתיכון. ומשם למגמות, ומשם לצבא ומשם....
החלטתי שהפעם אני לא משאירה קצוות . שאני לא מתחמקת. שאני לא אומרת"טוב, נו, עוד נהיה בקשר".
אני עושה את זה כמו שצריך. המילים שצרכות להאמר יאמרו. הרגשות שצריכים להתבטא יבוטאו.(פחחח...שוב נפלתי למלכודת ה"צריך").

אולי אני מגזימה?אולי זה יותר מידי רעש? אבל אני חושבת שאני לא יכולה אחרת.בעצם לא רוצה אחרת.

אולי עוד קיץ אנחנו נפגש ....

מיץ פטל - לא קראתי את כל הדף. עקבתי בהתחלה כשפתחת אותו וקראתי עכשיו חלקים.
אז כל הכבוד על המעבר!!! ועל האומץ!!! אנחנו שנים דיברנו על לעבור לצפון ואף פעם לא היה לנו אומץ. רק כשהחברה שבה גיא נסגרה ואני הייתי בהריון, החלטנו שזה הזמן לעבור לצפון. מרוב פחד, כמעט שינינו את דעתנו המון פעמים - מזל שכל פעם רק אחד מאיתנו התחרט, כך שהשני לא הסכים לוותר.
והיום גיא עובד ביקנעם - לקח לא מעט זמן למצוא עבודה באזור, אבל הוא המשיך והתמיד בחיפושים. ולפני שבוע עברנו לגור בקיבוץ מקסים. נפלא כאן. אני מאושרת, גיא מאושר, התינוק מאושר (טוב, הוא מבסוט כל עוד הוא צמוד אלי, לא חשוב איפה

) והכלבה מאושרת.
הפרידה מכולם הייתה עצובה, גם מהעבודה וגם מהחברים. אבל האמת - ברגע שהגענו לכאן שכחתי מזה. נזכרתי רק עכשיו כשקראתי את דברייך.

שיהיה לכם המון בהצלחה בכל החוויות החדשות שעומדות בפניכם. אני בטוחה שלא תתחרטו. (ואם כן - תמיד אפשר לחזור או לשנות שוב).

אולי תגידי כבר איפה בחרת לגור?

אולי אפשר לא להאיץ במיץ? שלא ייצא לנו סודה.
ברכות לשינוי, ומיץ פטל טוב לא מגלה עד הרגע של העוגיות והכוסות הגבוהות. קראנו את זה פעמים רבות ואנחנו כבר יודעים שעם מיץ פטל צריך לחכות בסבלנות

אגב, אם זה ישוב קטן אולי תעדיפי לא לכתוב את שמו בכלל כאן באינטרנט. זה לא תמיד נוח להחשף כך, זה לא כמו בעיר הגדולה.

מיץ,
אני די חדשה באתר אבל עוקבת אחריך בעיקביות

גם אנחנו החלטנו היום לעבור- מניו יורק חזרה לארץ- ואנחנו (אני) עדיין קצת בשלב של "לישון על זה"... ז'תומרת, ההחלטה כנראה קיימת ולקראתה אנחנו מתקדמים, אבל המוח שלי עוד לא ממש עיכל את זה (רק עברו כמה שעות).

בכל אופן- אני לא אשתלט לך על הבלוג אבל רציתי שתדעי שיש כאן אנשים ש כן מבינים אותך, מזדהים איתך, ואפילו עוברים חוויה מאוד דומה ופרשת דרכים מאוד דומה בחייהם!

וזה לא רק מעבר דירה, אלא יותר "קיצוני" מהרגיל, היות ואנחנו עוזבים עבודה (שאני מתה עליה והיא בשבילי הגשמת אחד החלומות שלי), עוזבים רמת חיים די נחמדה, והולכים להרפתקה בלי הרבה כסף בצד, בלי מקום עבודה שמחכה לנו, בלי מקום לגור (קצת קשה למצוא מקום מיבשת אחרת! אבל אנחנו לא עוברים מחר), ו עם כלב חולה אחד שצריך תרופות צמחיות יקרות ואוכל מיוחד, ו עם שלושה חתולים כולל רחובניקית אחת (שולה חתולה, ילדתי הבכורה

) שלא אוהבת ליסוע, בטח שלא לטוס, ועם מרתף מלא דברים שנצטרך או למיין ולזרוק או לשלם להביאם איתנו...

אופס, שוב אני משתלטת לך על הדף בהשתפכות שלי. סליחה!
רק רציתי לתת לך חיבוק ממישהי שמבינה מה את עוברת מתוך מצב דומה...
ואם את רוצה אפשר לדבר במייל: noadotoo ביאהו.

!

אולי תגידי כבר איפה בחרת לגור?
סליחה??? האין זו דרישה קצת - איך לומר - תובענית מדי?
למשל - אם זה ישוב קטן אולי תעדיפי לא לכתוב את שמו בכלל כאן באינטרנט. זה לא תמיד נוח להחשף כך, זה לא כמו בעיר הגדולה.

ואם לנסות להיות גם יעילה, ולא רק נוזפת -
פלוני אלמונית, את/ה יכול/ה ליצור קשר עם מיץ פטל (ללא מסווה האלמוניות) באמצעות הרשימה הלבנה או רני וחדוה כשר.

תודה על עזרתכן גילה ופלונית.
פלוני אם זה מעניין אותך במיוחד תוכל ליצור קשר ואגלה לך קרוב באוזן...

שולה, נהפוך הוא...אני מאוד שמחה לדעת שיש עוד כמוני. ואשמח לשמוע ממך עוד.

הי מיץ,
פתחתי דף בית אישי!
איזה פחד...
בכל אופן, כתבתי שם קצת על התכניות שלנו אם מעניין אותך להמשיך בשיחה

מה חדש אצלכם? יש התקדמות?

עוד שבועיים המעבר.
זה נראה לי לפעמים עוד רחוק ולפעמים מאוד קצר.
אורזים ואורזים וזה לא נגמר. אנחנו עוד רק בהתחלה. ממש לא פשוט לארוז עם הילדים. אולי קופסא מקסימום שניים.
מצד אחד אני כבר רוצה להיות"שם", ומצד שני אני רוצה עוד קצת להיות עם החברות, עם המוכר, עם הבית הנעים, עם....
הדברים מתקדמים על אש נמוכה. בישול איטי.

קשה לי עם זה לפעמים כי אני רגילה לחוות הכל עכשיו וכאן ומהר. אבל זה שיעור טוב בלהמתין. כמו סיפור ילדים שקראתי לבני " לחפש את מר סבלנות".
הבישול האיטי הזה גם מלמד אותי הרבה על להתבונן. על להבחין בין אמיתי לצל. במרוץ של החיים אני נוטה לבחור בדברים מתוך כניעה לפחד..
שלא יהיה לי, שלא יקרה לי. ועכשיו אני יכולה לעצור ולבחון היטב מה זה ? האם זה הדבר האמיתי שאני מחפשת ומבקשת? או שאני אוחזת בכך כי אני פוחדת שלא יהיה לי. וזה לא משנה מה: בגד, רהיט, עבודה, גן, בית..
כמה רציתי ללמוד להתבונן. הלהט הפנימי תמיד מוביל אותי קדימה, קדימה , קדימה....להספיק ולהספיק....כל הזמן בתנועה.
ועכשיו יש לי אפשרות ללמוד גם לעצור, לבהות, ולחשוב...

היום הייתי בקניון עם חברה. כמה מבצעים, כמה פיתויים. ראינו בגדים מדהימים. העין רואה, הלב מתלהב, היד לוקחת ......ו.....
אבל אני עצרתי היום. שאלתי אותה על בגד לילדתה, היא באמת צריכה ?לא, יש לה המון בארון. אז למה? כי זה ממש במבצע.זיל הזול.
והיא רוצה אותה?לא יודעת. זה צל אמרתי. זה לא הדבר האמיתי. על מה זה בא לענות לך? על יסורי המצפון שאת לא נמצאת איתה הרבה? על כך שאת תחשבי בעיני עצמך כאמא טובה יותר? ירגיע איתך הידיעה שלבת שלך יש הרבה בגדים?או אולי שיש לך צורך אחר שלא ממומש?

אנחנו ממלאים את הבית שלנו ואת הארונות שלנו בעוד ועוד חפצי-צל, ואח"כ אני מתפלאת למה האריזה הזו לא נגמרת.....

וזה לא רק בגדים . גם תמונות. אלבומים על אלבומים. תמונה כשהילד ככה וכשהוא ככה וגם ככה.למה? זכרונות . למה אני צריכה לשמור ולאגור את כל קג'
הזכרונות? התחלתי גם פה למיין תמונה אחת משמעותית מכל אירוע. כבר חסכתי 6 אלבומים.

אני מתרגלת כאן המון דברים , מחשבות, רעיונות, תפיסות,שקראתי פה באתר. בית הספר הכי טוב שהייתי בו בחיי....

את כותבת יפה, מיץ

בהצלחה עם המשך ההתבוננות (אבל לא רק בקרטונים

).

תמונה אחת משמעותית מכל אירוע
רעיון נפלא!

אנונימי

וואי מיץ,
מה הולך פה!
מזל שסיפרו לי קצת על הדף הזה ודרבנו אותי לבדוק אותו.
צ'מעי - אשכרה כל הכבוד לכם, על היותכם מופקרים וחסרי אחריות שכאלה! רק דברים נפלאים יכולים לצמוח מכזו התנהגות שערוריתית!

הסיפא שלך מזכיר לי סטנדאפיסט אמריקאי שאלעד נוהג לצטט בחיבה הגובלת בהערצה. שמו ג'ורג' קרלין. יש לו קטעים שעוסקים בצבירת stuff.
וזה נכון. זה מה שאנחנו עושים.

אלעד לא. הוא לגמרי, אבל לגמרי ההפך. (מספיק לו בקבוק מים גדול, שק שינה וכובע בוקרים רחב שולים שיגן עליו משמש. זהו!) - מה שמאד מקשה עלי כמובן, כי אני לגמרי כזו בעצמי, אבל אחרי 5 שנים איתו, מתחילה להיגמל. ובאמת, במצבים כמו שתיארת, אני עומדת בפיתוי ולא תמיד קונה. רק לפעמים, רק אחרי שכבר התאפקתי הרבה פעמים, וכבר ממש בא לי... (ולכן יש לי סוףסוף מקלות ג'אגלינג )

אז אנחנו צוברים stuff ואז אנחנו צריכם מקום בשביל לשים בו את כל ה stuff הזה, והבתים שלנו גדלים אבל הופכים להיות מחסני stuff ואז אנחנו צריכם עוד stuff כדי לאחסן יותר טוב את כל ה stuff שכבר יש לנו...

סתם, שתדעי.

המון הצלחה וטוב שיהיה לכם במקום החדש.

אם את צריכה טיפים בעיניני אריזה - לא ממני, אבל מי כל אלופה בזה... אם את רוצה לדבר איתה, אשמח לקשר ביניכן.

@} @}

לא הייתי זורק תמונות של הילדים אולי כשיגדלו יהיו חובבי נוסטלגיה ויהיה להם מעט מידי

איזה יום שמח יום של הפתעות העולם מלא נסים ונפלאות....

היום הודיעו לנו כי התקבלנו לעבודה באזור!!!!!!!
ישששש!!!!!

היום הודיעו לנו כי הגן שפללנו לו יוצא לדרך!!!!!!
ישששששששששש!!!!!

אני מלאת אהבה לעולם , ולך אלוהים:

"פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"

אמן!

מזל טוב!!!!!!!! @} @} @} @}
אשריכם!!! מקווה שמכאן הכל רק ימשיך להיות טוב

ובהצלחה עם האריזה, מקווה שעכשיו יש לך אנרגיות חדשות לזה, מרוב התלהבות

או, מצוין!

נשמע מצויין.
אנחנו מתרבים וכובשים את הגוש...
יאללה בואו כבר....

חדשות נפלאות!@}

מיץ פטל, איזה יופי! (נו, אמרנו לך שהכל יסתדר...)

איזה יופי! @}

@} @} @}

איזה יופי!!!

מ ז ל ט ו ב ! מזל טוב ענקי!!! רק אושר.

אנונימי

כנראה שאתם לא מספיק מופקרים וחסרי אחריות אם ההוא שם למעלה כל כך מהר נענה לתפילותכם.
איפה הנסיונות הכבדים שהוא מעמיד אנשים בפניהם? איפה איזה שנה של יסורים קשים, משהו, איזו עצם, שיהיה מענין, שיהיה אקשן?!
אתם טובים מדי. זו המסקנה.

ושוב: כל הכבוד!
< איזה באעסה שלא יכולה להגיד "אמרתי לך!" עם כיסוי... >

< ד"א, ידיד שלי, גר במיתר ועובד ברעננה 4 ימים בשבוע ויום בבית... לילה אחד, מתוך השלושה הוא ישן אצל הוריו במרכז והשאר בבית. מה דעתכם על הסידור? לא שאתם צריכים, אבל אם תזדקקו, אפשר לשקול גם אופציה כזו. >

תודה על כל הברכות והאיחולים.
ליאתי, אני מסתפקת בייסורים הללו.תודה.יש לי עוד המון יסורים אחרים אז אם בא לך לשמוע........
אחרי שקצת נרגענו מהשמחה, שוב שאלת החינוך הביתי עולה על הפרק.....
לגן או לבית? רק את הגדול או גם את הקטנה? מה איתי? מה היכולות שלי.....
וזו שאלת השאלות. הגעתי עד הלום. אז לחזור לעבוד במסגרת שעות מלאה או חלקית מוציאה לי הרבה רוח מהמיפרשים.

מיץ, רק עכשיו קראתי את קורות מסעך,
החזיר אותי למסע ארוך משלי שהסתיים לפני כמעט שנה.

רק משפט אחד - שיהיה מעבר קל!!

מיצי... קראתי, קראתי, קראתי ולא הצלחתי להפסיק לקרוא. שוב ושוב. התהליך שתיארת נראה כתהליך העצמה אישית הכי מרשים שניתן לעבור. התחברות אל החלומות והאני האמיתי, התחברות אל היכולות ואל החלשות, התחברות אל המשפחה וצמיחה אין סופית. הדהמת אותי. לא תיארתי לי שהסיפור שסיפרת כה בקצרה כה עצום.
מאיפה העוצמה הזו?
מאחלת לך המון-המון הצלחה בכל המובנים של המילה! ומקווה לעבור תהליך דומה בקרוב.

תודה מ. יקרה!
ונאוה , תודה על התמיכה!

ביום שני הקרוב אנו עוברים!
הבית מתמלא בעוד ועוד ארגזים. היום בני נכנס עם החבר שלו ומיד התנצל בפניו על הבגלאן ואמר לו " אל תדאג החדר שלי עוד מסודר"! (מאיפה זה בא לו? חשבתי שהוא חולה על בלאגן!). עוד ועוד ציוד נזרק.או נמסר.
מצאתי קופסא עם כל כרטיסי הברכה או המכתבים האישיים שקבלתי מאז כיתה ג'. העברתי ערב שלם בלקרוא, לצחוק, להתגעגע ולזרוק.
שמרתי כמה אחדים מיוחדים .אבל שמחתי להפטר מכל השק הכבד הזה של הזכורנות...

בן זוגי וחברו שוקדים על צבעת הבית בצפון.ולפי מה שהם מספרים יש לנו " בית גלידה". החלטנו לבחור צבעים פסטלים לשם שינוי. (קבלנו יעוץ פנג-שואי).
ואני סקרנית נורא לראות איך זה יצא.
(שרון, אני מצטערת שלא יצא לנו בית עם : וילונות צהובים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים כמו שקיוות אבל הבית של "עמי ותמי" יכול לבוא בחשבון?)

במוצא"ש נערך מעגל החברות שלי שהיה אירוע בלתי נשכח. מרגש מאוד.
לפעמים המרוץ הזה של החיים משכיח מאיתנו את החשיבות של ה- להביט בעינים ולהגיד תודה. יש מילים שחשוב שיאמרו, יש רגשות שחשוב שיבוטאו.
יש חיבוק שחשוב להחבק.כמה טוב היה לעצור ולעשות זאת. הרי כל הנשים הנפלאות הללו היו המשפחה שלי פה.תמכו, פרגנו, עזרו, והיו פה בשבילי.אז נכון שנשמור על קשר, אבל הוא כבר לא יהי אותו הדבר. החום העז שחשתי שם , היה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו.

עדיין לא מצאנו שוכרים לבית שלנו. זה מאוד מאוד מטריד אותי. פרסמתי, הלכתי, תליתי מודעות..ונדה!
אני צריכה איזה קסם!! יש לכם רעיון?

התקבלתי לעבודה באזור . משהו נחמד.בהתחלת ספטמבר.
אבל היום התקשרתי להגיד שאני דוחה את המועומדות לתפקיד.
כי היה לי קשה מידי הרעיון לפספס את המפגש בפארק הירדן.

סתםםםםם.......כי החלטנו לתת צאנס' לחינוך הביתי עד אחרי החגים. ואז נראה. אם אשאר שפויה, אז ננסה לעוד זמן.
אם לא.....ואאפוך למכשפה בדמות אם - (כזו שרצה עם המטאטא אחרי הילד שלה ) הגן כבר אוטוטו נפתח.
ועבודה? יגיע מה שנכון לי.

את יכולה לשלוח אותם אלינו לארוחת-משהו (צהרים, ערב, כוסקפה - מהשמתאים), בעלי בבית מחר כלהיום (-:

שיהיה בכיף ובמזל בכל דרך שתבחרי . welcome לצפון !

בהצלחה מיץ!
שיהיה לכם יום מעבר קל ושהכל ילך חלק...
האם גרתם בב"ש, או בסביבה?
אם יש לך רגע תקפצי לדף בלוג שלי, לחזור לארץ... אני מאוד מזדהה עם רוב מה שאת כותבת, היות וקפיצת הראש שלנו תתקיים בע"ה בעוד שנה...

וגלים חיוביים של מעבר-קל-ולא-טראומתי!

פטל
עוד המון חיבוקים ממני מעבר לחיבוקים שהיו במעגל החברות ובכלל.
לא פשוט לי להפרד ממך. זה ברור שזו רק פרידה פיזית אבל יש לזה משמעות.
אני כלכך שמחה שהיה את החופש הגדול הזה עכשיו ומילאנו אותו בזמן משותף.
אוהבת

איזה אושר גדול! כשאני עזבתי אחרי 20 שנה את איזור הדרום (דרדומית לבאר שבע) היינו בפחד גדול וחוסר מזל היה לנו (ולהורים שלי שעזבו יחד איתנו אחרי 36 שנים) עד לרגע שבו עזבנו.
אבל מרגע שעזבנו רק מזל טוב פקד אותנו, רק אושר ושלווה, את כל הדברים הטובים אני מעבירה אליכם. נראה לי שאתם אנשים רגישים והרבה בזכות זה תצליחו.
רק טוב, תחשבו חיובי (כמו עד עכשיו?!) ותשתפו אותנו במעבר ובתחושות השונות. אנחנו איתכם.

מיץ, כדי להשכיר את יכולה לנסות משהו שנקרא "שפת האור"
אני יכולה לתת לך טלפון של מישהי שעושה את זה - בדיוק באמצע הדרך (במרכז)

רושמים את הבקשה עם תאריך יעד, היא בונה לך מין תרשים של 49 צורות (7X7) (נקרא: גריד) - לפי השיחה ביניכן (על הנושא)
את ממשיכה בחייך. וכמו קסם - זה עובד!!!

כך מצאתי את ביתי - אחרי יותר משנה של חיפושים כמעט בכל רחבי המדינה.

עכשיו היא בונה לי גריד לבית - שיתחיל לעבוד בשבילי כמו שאני רוצה.

ויש גם גריד אישי - שעוזר לך לקדם בתוך עצמך דברים שאת מרגישה קצת תקועה איתם.

אם תרצי, שלחי לי מייל ואשלח לך את פרטיה.

סיימתי לארוז. הכל. נשארו דברים של הרגע האחרון.(מצעים, כלי מטבח קטנים, כלי רחצה)
יחד עם עוד חברה , ארזנו במרץ ובשמחה.
זרקנו הרבה, מסרנו הרבה. והיד עוד נטוייה. בטח גם כשאפורק יהיו עוד דברים.
עוד יומיים החלום שלי מתגשם.עוד יומיים כבר אהיה שם.בבית גלידה שלנו.
אני נרגשת כל כך. כמה חלמתי להגיע לרגע הזה , ליום הזה. כמה הרהורים, מחשבות, פחדים, התרגשיות...
שוב קבלנו הודעה ממקום העבודה שלו , שזה לא הולך. בהתחלה זה מאוד אכזב. אבל די מהר הבנו כי משהו אחר, מוצלח יותר מחכה לנו .
אתמול גם שמעתי סיפור הרבה יותר "משוגע " משלי על משהי שהולכת אחרי אהוב ליבה שעבר לארץ אחרת. והיא שרק הגיעה לפה מארצה לפני 6 שנים, ורק עכשיו החלה להתייצב מבחנת מגורים ועבודה, עוזבת הכל, מוכרת הכל והולכת אחריו. והוא אמר לה שלא יחכה לה. היא אמרה לו שזה בסדר. היא מרגישה שהיא "חייבת " לעבור לשם. שמשהו מחכה לה שם בין אם זה איתו או בלעדיו. שהיא מרגישה בצורה מאוד עמוקה אך בילתי נתנת להסבר שמשהו קורא לה לנסוע לשם אחריו. ככה גם חשה שרצתה לעלות לארץ. בחורה מדהימה עם סיפור מעורר הערכה על אומץ ליבה, ונחישותה ללכת אחרי הלב.

זהו נפרדתי כבר מכולם ומהכל. אני ממתינה לזמן שיחלוף. איזה מוזר.
אנו אוכלים מכלים חד פעמיים. ישובים בין ארגזים. ואני מרגישה שמחה בכל הלב והגוף.
בנשמתי אני כבר שם, אך גופי עוד כאן.
למה?לאן אני ממהרת? לקחת את הרגע ולחוות אותו. את המעבר. את הבית הזה. את רעש סגירה של המסקנטיפ ,את שקשוק הכלים שנערמים בקופסא...
את טעם האוכל בהכלים החד פעמיים...את תחושת החופש , את תחושת השחרור שבכל ארגז של ציוד !!

למה?לאן אני ממהרת? לקחת את הרגע ולחוות אותו.

דרך צלחה מיץ
@}

אמא שלי תמיד אומרת: "תיכנסו (למקום החדש) ברגל ימין".

מיץ
שלחתי לך מייל.

ואני שולחת לחם ומלח וירטואלים.
בהצלחה.

אני מרגישה שהתרחקתי ממך קצת במחשבותי בימים האחרונים, כאילו אני מכינה את עצמי לזמן שלא תהיי כאן לידי. זה היה כלכך הרבה ביחד בשנה וחצי האחרונים. זה היה נפלא עבורי. את ממש אחותי. תרמנו המון אחת לשניה. את קיבלת אותי כמו שאני , על אמת, בלי לשפוט ובלי ביקורת. למדתי מזה המון. הייתי הרבה יותר שיפוטית כלפי אנשים אחרים בעבר. גם בזכות הקבלה שלך למדתי שאין, אין אין מה לשפוט אדם אחר ולא משנה מה. המון דברים שאמרת לי התבררו כנכונים. הגדרת עבורי במילים תהליכים שחיכו לי במהלך הפרידה שלי ממנו. ליווית אותי באמת.
כלכך הרבה תודה.
אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב ודומעת.
עכשיו זה רגע עצוב עבורי.
המון חיבוקים ואהבה

בשעה טובה ובהצלחה! אנחנו אחריכם...

|בלונים|}|בלונים||בלונים||בלונים||בלונים|}|בלונים||בלונים|!!!

עוד יומיים החלום שלי מתגשם.עוד יומיים כבר אהיה שם.בבית גלידה שלנו
כל כך כל כך מרגש! שיהיה בשעה טובה ובכיף! @}

מיץ פטל,
רוצה להצטרף למאחלים ולמברכים!
היום חזרנו מטיול בצפון ועברנו גם ליד גוש שגב. חשבתי עליך!

שוב קבלנו הודעה ממקום העבודה שלו , שזה לא הולך. בהתחלה זה מאוד אכזב. אבל די מהר הבנו כי משהו אחר, מוצלח יותר מחכה לנו .
מיץ פטל, גם לנו קרה בדיוק אותו הדבר. גיא היה בטוח שהוא יעבוד בחברה מסוימת, וכשהוא לא התקבל התאכזבנו מאוד ופחדנו שהוא לא ימצא משהו אחר כאן באזור. אמא שלי אמרה שיהיה משהו יותר טוב, לא האמנתי, אבל היא צדקה. כעבור זמן מה, גיא מצא עבודה הרבה יותר טובה.

מיץ ובן זוגה,
אני מניחה שאתם עכשיו בעיצומו של המעבר
אז כשתקראו מילים אלו, זה כבר יהיה:

בשעה טובה!!!! |@|

ברוכים הבאים לצפון!!

ואני מצטרפת בברכת מעבר קל ומוצלח- קראתי עכשיו את כל הדף ומרגש לחשוב עליכם עכשיו מסדרים את הבית, מנקים, מארגנים, מסתכלים על בית הגלידה ומתמוגגים. בהצלחה רבה בהמשך הדרך!

היי מקסימה
לא הספקנו לדבר היום .
הייתי בטוחה שנכנסת כבר לאינטרנט. אז כשתכנסי תקראי כבר את כל הברכות.
שהזמן הקרוב ירופד בהמון תמיכה של חברים ישנים וחדשים.
תספגו את כל המרחבים, החופש והירוק.
תהנו בבית החדש שלכם.
אני בטוחה שהילדים מוקסמים ונהנים.
אוהבת.

א נ ח נ ו . ג ר י ם . ב צ פ ו ן !!!!!

אני מאושרת עד הגג ולא מפסיקה לחייך מאוזן לאוזן.
הבית מ ק ס י ם! ואנו עסוקים מאוד בסידור ופרוק כל הארגזים.הוא הרבה יותר קטן ממה שחשבתי ועכשיו אני מגלה שאני צריכה להעיף עוד המון . (אז אני מכינה קופסאות של מציאות למפגש).
מאוד משתדלת ל ה נ ו ת מכל רגע ורגע. מהניקוי, מסידור החפצים , מהתיכנון.
וכמובן שזה הולך נורא לאט. כי יש פה שניים שכ הזמן קוראים "אמא בואי תראי..." "אמא, מה זה ?...."
"אמא איפה ה.." "אמא אני רוצה חיבוקי".
ובין לבין מכינים אוכל, ושותים קפה, ורבים, ומדברים, ורוקדים ואפילו מבקרים חברים .
ובאים אלינו להציע עזרה או משהו טעים.

אתמול הגענו לפה בערך ב 12 ואחרי שהמובילים סיימו, הלכנו לאכול חומוס ופול בסכנין. עם חמוצים וסלט ופיתות חמות. יממממי. הילדים היו אצל חברים שגם עברו לאזור והיה לנו קצת זמן לארגן דברים באופן ראשוני.להכין את המיטות. ואז הלכנו להביא אותם.הם כמובן נרדמו בדרך.
והיום כשהתעוררו, הם קצת לא הבינו איפה הם. המיטה מוכרת אבל לא החדר. הגדול מיד קפץ בשמחה, ושר "אנחנו בצפון".ומיד יצא לסיור מהיר בבית.וחזר כולו מבסוט.
לקטנה היה קצת קשה. "אמא אנחנו לא בצפון. הצפון רחוק. " והיא נצמדה אלי כל היום. מהססת לצאת לגינה או לרדת במדרגות הבית, או ללכת לשירותים. אך אחרי הצהרים כבר הרגישה ברבה יותר בנוח.
גם לכלבה היה מעניין. נכנסת ויוצאת כרצונה. ופגשה חברים חדשים לרחרח.

אני הולכת לישון. השעמה באמת מאוחרת. אבל לא כי עבדתי עד עכשיו אלא כי ראיתי סרט .
אני לוקחת הכל באיזי. יש לי את הזמן שבעולם.

יש לי עוד הרבה מה לכתוב, מה לשאול ומה להתייעץ.
כמו מה עושים עם ריח העובש בארונות המטבח?
והאם מישהו זקוק לקרטונים?יש לנו ממש המון.אחרת זה ילך למיחוזר.

אבל אני אלך לישון.לאגור כוחות.
מחר נסע לקניות בכרמיאל. בקי, אני מזכירה לך!

לילה טוב
ותחלמו חלומות נפלאים. במיוחד כאלו שתוכלו להגשים!

אה ! ותודה תודה לכל המברכים היקרים. ממש כיף לקרוא את כל המילךים החמות הללו שעוטפות אותי בהרבה חום.
וענבלי, מתה עליך!

עובש בארונות מטבח - יש מין חומר כזה, שבא עם קופסת פלסטיק מתאימה (אח"כ יש מילוי)
הוא סופח לחות.
הגרגירים הופכים למים שמתנקזים למטה בקופסא
שופכים ושמים מילוי.

ובמקביל - מחפשים למה יש רטיבות ועושים מה שצריך:
פותרים נזילה או אוטמים מפני רטיבות שחודרת מבחוץ.

קני אחד - בכייף אעביר לך את מה שיש לי כשארכז אותם (יש לי כמה

בגלל בעייה באחד הבתים שלי בעבר)

אשמח לקבל קרטונים זה יחסוך לי לטייל בין ארגזי האיסוף בעיר ביום חמישי.
יש מצב שאת מקפיצה לי כשאת נוסעת לכרמיאל? (אני 10 דקות מכרמיאל)

וחוץ מזה, אני לא יודעת היכן אתם...

ברוכים הבאים! @}
הגעתכם משביחה עוד יותר את הצפון...

והאם מישהו זקוק לקרטונים?
אני מניח שאנחנו נשמח לכמה אחדים, כי למרות ההדחקה היחסית, אנחנו עוברים תוך חודש...

וחוץ מזה, אני לא יודעת היכן אתם...
נאווה, על ההר שבדיוק מדרום לך (מיץ, גם אם אתם עוד בשו-שו, לא נראה לי שחשפתי יותר מדי, ואם כן - תמחקי)

בשעה טובה! @}@}@}
מיץ, את מעוררת השראה, הגשמת חלום! כל הכבוד לך!
אני מאושרת עד הגג ולא מפסיקה לחייך מאוזן לאוזן.
רק המשפט הזה שווה את כל התלאות.
קבלי זר פרחים לבית החדש! @}@}@}
@}@}
@}@}@}

מיץ יקרה,
ברוכים הבאים והמון מזל טוב על כל ההתחלות החדשות, שיהיה בהצלחה!!
אשמח לעזור ולסייע בכל דרך שמתאימה לך, את יכולה להתקשר אלי 04-9587358

מיץ, תעבירו ארגזים לשרון ברקת - הם עוברים דירה וצריכים אותם יותר ממני.
אני אאסוף לי כמה בכרמיאל היום

אז עכשיו הבית הולך ומסתדר לו אט אט.
ועכשיו אחרי שחלמנו והגשמנו, צריך גם לחיות עם החלום הזה.
וכנראה שגם זה לא תהליך כל כך פשוט.
לכולם פה קשה חוץ מאשר לי.
בן זוגי מאוד מוטרד, מתוח. לא מוצא את עצמו. שם היה לו חדר עבודה להתבודד, פה אין לו.
פתאום הוא צריך לבלות יום שלם עם כולנו וזה משגע אותו.
הגדול בודק פה את הכל. גם את הסבלנות שלנו. יש לו הרבה רעיונות מקוריים.והוא פשוט בהיי.
חוץ מזה הוא נעשה תוקפני ומדבר בצורה עצבנית ומריסה.
הקטנה נצמדת אלי משהו משהו. גם לשרותים . אני מנסה לפרוק איזה קופסא והיא פוצחת ביללות ובכי כי היא לבד.
אמא אל תלכי, אמא בואי אלי.. וחוץ מזה פתאום היא התחילה לדבר בעגה תינוקית כזו. בהתחלה זה יהי חמוד עכשיו די מעצבן.
אפילו הכלבה, פוצחת בנביחות רעשניות.

אני מנסה לתפוס פה את כולם והכל. להרגיע את הגדול, לגשר, לפשר, לתת זמן לבן זוג,לשחררר אותו לזמנים לעצמו, לנער אותו,להתחבק עם הקטנה,להרים אותה, לשחק איתה,ל הקשיב לכולם, להיות סמכותית,להעסיק,להציב גבולות, להאכיל, לקלח, להרדים,וכן...לסדר ולפרוק ולנהל את כל החגיגה פה.
אני כל כך מלאת שמחה ואהבה שהכל מוצא אצלי מקום ענקי בלב.

קוראים לזה הסתגלות. וזה בטח יקח לו עוד הרבה הרבה זמן.

מיץ
דיברתי עם ליאור והוא אמר שאם מיסטר מיץ ישלח לו קו"ח הוא ישמח להעביר אותם לכ"א אצלם בחברה. יש סיכוי שהם מחפשים עכשיו מישהו לתפקיד שיכול להתאים למיסטר מיץ.
[email protected]

מיסטר מיץ
אהבתי

א נ ח נ ו . ג ר י ם . ב צ פ ו ן !!!!!
מזל טוב! איזה יופי

שבת שלום לך, למיסטר מיץ ולילדים.
מאחלת לכם להתאקלם בזמן שלכם וכל אחד בדרכו.
שימשיכו להיות לך כוחות להחזיק את כל החבילה ביחד ולתת לכל אחד את הזמן שלו.
אני לומדת ממך המון (בדרך הזוגית שלך).
עם חיבוק ענקי

חזרנו עכשיו מסוף שבוע בצפון המקסים ושמחנו לגלות שכבר עברתם ואתם מתחילים בהסתגלות למקום החדש.
רצינו לומר שוב תודה על העגלה שמשמשת את גלעד ללא הפסקה. מקווים שנצליח להגיע למפגש בפארק הירדן ולהיפגש.
מאחלים לכם הרבה הצלחה במקום החדש!