עוברים לצפון קופצים ראש

הי מיץ, כמה טוב לשמוע אותך שוב, אכן ניצחתם את הפחד!!!
יום עצמאות שמח!

מה שלומך מיץ פטל. איך מתקדם החלום. אני יודעת שבכל החלומות שלי גיליתי שיש בהם גם דברים שלא חלמתי עליהם. האם זה גם משהוא שאת עוברת עכשיו לדעתי גם על החלום היפה ביותר צריך לשלם מחיר ולפעמים הוא יותר גדול ממה שאנו חשבנו לפני הגשמת החלום אך יחד עם זאת הקשיים מאתגרים אותנו ולפעמים הם המקור ללימוד של דבר מה חדש שלא יכולנו להחשף אליו בלי החלום. לפעמים אני אומרת לעצמי שאם הייתי יודעת שזה יהיה כל כך קשה לא הייתי מתחילה את ההגשמה של הרעיון שרציתי כל כך ולפעמים להיפך אני אומרת לעצמי שבלי השינויים שבצעתי לעולם לא הייתי יודעת את הדברים שאני יודעת היום .גם אם אלה דברים קשים שקל יותר לא לדעת אותם ולהיות העולם תמים שכולו יופי וטבע וטוב לבם של אנשים שמסביבי. הגשמה של חלום מרחיבה את המציאות. אולי גילית על משגב דברים שלא ידעת קודם אך בכל מקרה הנוף שם מדהים האויר נקי וכל משבא לטייל מתלהב מהדברים האלה. ביי

היי מיץ יקירתי,
כל יום אני פותחת את דף הבלוג רוצה לקרוא עוד, התפתחויות, חדשות, פשוט מרתקת הדרך שאתם עוברים וגם האופן בו את כותבת, חשבת לעשות מזה ספר? אולי ספר וירטואלי?
להישתמע מתוקה, כתבתי לך מייל ענק בטח את עסוקה, אז מתי שיהיה לך זמן נדבר
ביי

מיץ פטל היקרה ! אחרי שכתבתי לך בדף הבית,מצאתי את הבלוג הזה והתעדכנתי בשקיקה....
אז אכשיו אני יודעת הרבה יותר.אך עדיין יותר מאשמח לשמוע ממך!
מתגעגעת
חני

חיפשתי קודם את הדף הראשון ולא זכרתי את שמו.

מציעה לך להוסיף בראש דף זה: 'התחלה ראו בדף: לא לוותר על חלומי'.
ואולי אפילו בראש הדף לא לוותר על חלומי להוסיף 'המשך ראו בדף: עוברים לצפון קופצים ראש'.

לטובת הקוראים כמובן.

רגעים של החלטות ובחירות.
זה לראות איך אני מסדרת לעצמי את החיים כך שאני יוכל להיות יותר בבית.(מתוך פשטות מרצון).
מזכירה לעצמי מהן האבנים החשובות בחיי.
אותי רגועה, בריאה, ושמחה.
המשפחה שלי . חינוך ביתי,חינוך מתאים לבני, זוגיות יציבה ותומכת.
הסביבה שלי הקירבה לטבע,לאדמה,אנשים אכפתיים ותומכים,איכותית.
מזכירה לעצמי שאני יכולה שיהיה לי הכל.
שיש לי הכל.
שיעורי החיים .מבחן חדש.
אני לא מוותרת.
ירידה ברמת החיים לצורך עליה באיכות החיים.
תרגיל משובח.

ברור לי שאני רוצה להשאר פה. בצפון בגליל .
ברור לי שאני רוצה לחיות בישוב קטן.כפרי.איכותי.
ברור לי שאני רוצה לא לעבוד בכלל לפרנסה (רק אם יהיה משהו ממש מיוחד ושווה וקטנטן - בשביל הכיף).
ברור לי שאני רוצה חינוך ביתי בחיי ובחיי ביתי.

והכי חשוב ברור לי שאני לא לא רוצה לחיות יותר בחובות.
אלא בדיוק ממה שיש לי. רוצה לשים את המילה אוברדרפט בארגז ולזרוק לים.
אני רוצה להיות בשליטה על חיי. לקחת אחריות גם על התחום הזה.האפל הזה, המסובך הזה.

והכי חשוב אני יודעת שאני יכולה.

אני רוצה לחיות בפשטות מרצון. להתרכז. להיות מרוכזת בצרכי האמת שלי.
יש לי הזדמנות לגדילה עכשיו, להתפתחות נוספת. לצמיחה .אני הולכת לגלות עוד דברים חשובים על עצמי ועל החיים.

שינויים.

ואני כאן תמיד לצידך.
היי חזקה, עוד מעט הסערה תחלוף.
חיבוק.

אנו עוברים בסופשבוע הבא לבית קטן קטנטנן.
יחידת דיור. 50 מ"ר.
אני מוצפת בתחושות במחשבות. מנסה להבין שוב מה אני עושה.
מה זה הצעד הזה?
אתמול ביקרתי בו שוב.וקלטתי כמה הוא קטן. פיצי.
אמאל'ה.
הצילו.
מה אני עושה לעזעזל?
נפלתי על כל הראש?
האם זה לא פאנטי מידי? מוגזם מידי?
כאלו אני חייבת ללכת עד הסוף.
להתנסות ממש ממש ממש.לגעת בדבר עצמו. כאלו רק שם אמצא תשובה.
כאלו שאם אני לא אגיע למיצוי ההתנסות הזו של פשטות מרצון לא אלמד משהו.זה לא יהיה זה.
אתם מתארים לעצמכם על כמה חפצים ויתרתי?
על הסלון שלי על כוננית ספרים ענקית, על שולחן כתיבה, על ארוניות מגרות, על ספרים רבים, בגדים, נעליים, ומה לא.
ואתמול קלטתי שגם ממה שחשבתי להשאיר עלי להפרד. כן על עוד הרבה.
על כלי אוכל, על מוצרי חשמל, על המדיח האהוב שלי ( אולי לא...הזוגי ימצא פתרון...), על אוףףףף............
אם אני רוצה מאוד. הכל יכנס. אבל זה יהיה צפוף ודחוס.
ואני רוצה שה יהיה מרווח ככל האפשר.

החיבור הזה לחומר משגע אותייייייייייייייייייייי.
איזה גועל.

בעקרון זו בחירה מצויינת :
גם ישוב במשגב, גם ישוב כפרי, גם אני לא אעבוד ( מושלם!!!!!), גם הילדה נשארת איתי (הרבה יותר מושלם).
גם הגדול ממשיך בבית הספר המאים לו, גם הזוגי ממשיך באותה עבודה, גם יש לנו גינה כיפיית, גם יש קרבה הרבה יותר גדולה לטבע, ליערות האלונים, לשבילי טיוליים. גם יש שם אנשים אהובים.
בתכלס גם בבית הקטן שאנו גרים בו אנו לא ממצים את רב חדריו.
רב הפעילות היא בחלק התחתון שלו קרי מטבח-פינת אוכל- סלון-שירותים.
בחלק העליון לחדר השינה אין כניסה במהלך היום.
ובחדר הנוסף שהוא חדר המשחקים יש פעילות בד"כ כשבאים אורחים, חברים של הילדים, הכביסה, ולפעמים כשהגדול רוצה להתבודד לו.או שהוא נשלח לשם הפסקה.
הוא משמש ברובו כמקום אחסון לבגדים ומשחקים.
חוץ מזה רב שעות היום הדגול אינו בבית אלא במסגרת ואחה"צ אצל חברים או דוהר באופניים .
אז מה ההבדל????
גם פה יהיה חדר לשינה והחדר השני וחלל המטבח ינוצל לשהיה יחד ולמשחקים.
הכי חשוב לדאוד זה שלא יהיו יותר מידי חפצים שיחסמו את החלל הזה. וליצור נישות של פעילות.
למשל במעבר ליד מכונת הכביסה אוכל לשים את פינת הבובות והמשחקים של הקטנה. להוסיף מדפים.ולשים שטיחון על הרצפה.אוכל לשים לה גם פרגוד קטן או בד לאנטימיות..
באזור המטבח יש את שולחן האוכל שמשמש גם לעבודות היצירה, להכנת השיעורים, לאירוח..
וגם את המחשב .אפשר לשים שטיח או מחצלת במרכז לעוד אזור משחק.
ובחדר השני לשים מדף רחב מתקפל שישמש עוד אזור של פעילות..וגם שם ליצור לגדול נישה של משחקים.

אבל האם גם לפה הוא יוכל להביא חברים.?
אני מנסה מאוד שהם לא יפגעו מהמעבר הזה.שהם לא יצטרכו להפרד משום משחק או חפץ שלהם או מפעילות אהובה.
כבר לא אוכל לארח כמקודם. מצד שני אולי כן?

הישוב המרוחק הזה יחייב אותנו להיות הרבה יותר מתוכננים, הרבה יותר יוצריים.הרבה יותר יצירתיים.

אמשיך אח"כ.

מיץ, שתהיה לכם שנה טובה, והרבה טוב .
@}
את אמיצה, מדוייקת וקשובה לצרכיך.
חיבוקים וחיזוקים להמשך הדרך

מאחלת לכם שנה טובה ונעימה
הבית הוא המקום בו נמצא הלב
וכאחת שגרה כעת בדירה 50 מ"ר עם כמות עצומה של חפצים- אני מזדהה-
במטבח שלנו יש שולחן אוכל עליו אני תופרת ויוצרת ומארחת ועורמת ערימות של ניירת. הסלון הוא גם חדר המשחקים וגם פינת המנוחה וגם מקום מיון הכביסה.
בחדר השינה אנחנו גם ישנים כולנו יחד וגם מקפלים כביסה נקייה ושמים בארון.
הזמנו לכאן הרבה פעמים חברים, אפילו מפגשים. היה צפוף מאוד אבל גם נעים. אז אני בטוה שתהנו, יש משהו מאוד מקרב בערימת אנשים בסלון קטן:-]
אז שוב- המון הצלחה, ושנה מקסימה!

שוב אני כותבת לך בבלוג.
במעבר לדירה של 50 מ"ר מדובר בתהליך התנקות, הטהרות, הרבה תכנון בפנג שווי מאוד מועילים. כשעברנו לדירתנו הנוכחית, תיכננו את הדברים כך שיזרמו עם האנרגיה, כך למשל מיקמנו ליד קיר זוויתי בריכת מים קטנטנה עם משאבת אקווריום שהזרימה מים ויצרה פינת רוגע (גם אקוריום טוב, היינו צריכים מוטיב מים בשביל האיזון). אחרי זמן מה שגרנו בבית, והמשאבה נסתמה שוב ושוב משערות החתולים, פשוט שמנו שם את מי השתיה שלהם וסגרנו את המשאבה. מה שאני מנסה להגיד זה שצפוי לכם מעבר לא קל, אבל מנקה מאוד, מרווה מאוד. בית כזה יוצר הרבה יותר מפגשים עם עצמך, ועם היצירתיות שלך. בכל פינה את מוצאת משהו לעשות, מחד זו עבודה שלא נגמרת ומאידך זה יצירתיות מופלאה, שאני קוראת שכבר חלה עלייך.
לגבי איחסון, אנחנו מצאנו פתרונות אחסון שונים: בוידמים שהאיש שלי תלה תחת התקרה בכל מיני מקומות (מסדרון קטן ומסדרון כניסה ואפילו בחדר הקטן), חשבנו לעשות גלריה- מיטה שיושבת גבוה כמטר שמונים מעל הרצפה וכל השטח שלמטה הופך לחדר עבודה עם פינת עבודה וכו'. בסוף זה לא יצא אצלנו לפועל אבל יש לנו את הרעיון והתכנוני, והרבה מדפים שרצים לאורך רוב קירות הבית עם הספרים שלנו והקלסרים. עיקר הבלגן כיום הם חומרי היצירה שלי, צמר הפיות וערימות הדפים לקולאז', בדים וכלי תפירה, אבל זה בלגן שמח, כי כל כמה זמן נובט ממנו איזה משהו חדש (הכנתי קוף מגרביים שלשום).
ואם ההדחפות שלי כאן לבלוגך מפריעה- חופשי תמחקי!

ביי ביי לך ספתי הכחולה והאהובה. ממך הכי קשה לי להפרד.
חלמתי אותך , רציתי אותך מזמן.ידעתי שכאשר אכנס לבית החדש שלנו את תהיי שלי.
לקראת לידתו של בני מצאתי אותך בגלריה וידעתי שאנו מתאימות. שמחת אותי כל כך. קשטת את ביתי והיית נוחה למרות שהיית שבורה עוד מכנסתך לביתי ..
ספה כחולה שלי, אני נזכרת במגע הבד שלך ,ברכות שלך ומודה לך על כל מה שהיית עבורי.
על ערמות הכביסה שהכלת, על משחקי הילדים עליך ובין כריותייך, על הלנת האורחים , על לילות ארוטיים עם אהובי,
על חמימותך לכלבתינו בלילות, על תמיכתך בנו בזמן מחלה. תודה לך ספה אהובה.
עכשיו את הולכת לשמח את ליבותיהם של אנשים אחרים. עכשיו את הולכת לחבוק בתוכך הרפתקאות חדשות.
אני משחררת אותך באהבה ובשמחה.

חברה חכמה שאלה אותי למה זימנתי לחיי בית קטן כל כך? מה הקטנות הזו בשבילי?
את ילדותי עברתי בבית קטנטן. בית של שניים וחצי חדרים שגדלו בו באהבה 5 ילדים ואמא אחת.
החצי חדר היה החדר שלי. קטן וחמוד ואהוב מאוד. הספיק לי בדיוק.
פעם עברתי לחדר הגדול. ולא הרגשתי בו נוח. אז חזרתי חזרה.
קטן זה חמים, זה קרוב, זה חיבוק.
קטן זו הצטנפות. אני מצטנפת עכשיו, מתכדררת, מתכנסת, נאספת...
משהו בי מרגיש להתכנס פנימה. להיות כמו גרגר קטן. כמו גרעין קטן באדמה.
לקראת משהו אחר.
תחושה שמשהו בי מרגיש כמו גרעין שעתיד לנבוט ממנו משהו מופלא, מיוחד, מרתק.

יש לי כבר המון זמן תחושה של רצון להשיל ממני שכבות. להשיל ולהשיל.את כל מה שמיותר, את כל מה שהוא לא רלוונטי לחיי , את כל מה שהוא דמה, את כל מה שהוא לא שייך לי. שהוא לא אני.
עוד קליפה יורדת ועוד אחת...זו תחושה מופלאה. עדינה ומבריקה.
לא יודעת עד מתי ,לא יודעת כמה עוד ,לא יודעת מה עוד. אבל אני כל הזמן מוצאת עוד ועוד דברים, תפיסות, חפצים, קשרים, חלומות, דמיונות, להשיל ממני.
כאלו בעצם המעבר הזה אני מסירה שכבה עבה נוספת.
עד שאגיע לדבר עצמו. למהות עצמה, לזכות של הדבר.
זה יהיה אולי חשוף ורגיש אבל זה בטח יהיה מופלא.

עכשיו זה קצת כמו ללכת במדבר.
ללכת ללכת ללכת , חייבים לקלף את השכבות, חייבים ללכת לאט, לחשוב, לנוח. ללכת רק שהתנאים מאפשרים.
ללכת ללכת.ולשתות.
אולי 40 שנה/ חודשים/ שבועות....
עד שנגיע לארץ הבחירה.
וואוו. ארץ הבחירה. הארץ שבה אבחר. שבה אפשרי לחיות מבחירה.
שבה אוכל לבחור איך לחיות.

כמה יפה הדרך בה השארתי את פסיעותיי שלי על אדמתך.

אך עוד רבה הדרך.
ואני עדיין הגרעין.

לוטם , ממש תודה על דבריך.
אני גם מרגישה ככה. שזה תהליך של התנקות.
מצא חן בעיני הבריכה הקנטנה. הזוגי רוצה לשים את האקווריום הגדול שלנו אך אולי נחפש משהו קטן יותר.
מדפים רצים לאורך הקירות? איך?תודה על הרעיונות.

שלום מיץ, ניהנתי לשוב ולקורא אותך בבלוג שלך המרגש.
יש ספר שמדבר בדיוק על השאיפות שלך (ושל הרבה גולשים אחרים באתר)
"ליהנות מחיים פשוטים" של ג'ורג'ין לוקווד, הוצאת אופוס.
יש להשיג בסטימצקי. הספר מדבר גם על חיסול חובות ואוברדרפט אבל גם על מעבר של זוג אמריקאי לחיים טיבעיים עם המון המון המלצות והסברים. תקראי ותהני.
בהצלחה ושנה טובה,

מיץ,אני עשיתי משהו דומה לפני ארבע שנים,עזבתי בית ועברתי לקראוון וחצי ,75 מ' קצת יותר גדול ממה שאת מקבלת,עברתי לשם עם ארבעה ילדים קטנים,לקחתי איתי רק מה שהיה הכרחי,הצהרתי שאני עוברת לשנה גג שנה וחצי.בסוף נשארנו כמעט ארבע שנים...
הרווחנו חברים טובים מאוד שהיום הם חלק מהמשפחה שלנו,זכיתי לזריחות היפות ביותר שראיתי בימי חיי.
להמון כוסות תה צמחים...שהייתי בהריון האחרון הרגשתי שאני צריכה בית אמיתי,חלק מתחושת הקינון שמתעוררת בי בכל הריון.רציתי בית לא בהקשר של גודל אלא בהקשר של יציבות לעומת קראוון(הוא היה במצב מזעזע...)
חזרנו לבית שלנו אחרי שהוא שודרג עם עליית גג מדהימה.
היום טוב לי בבית ,אבל אני מתגעגעת לזריחות ולכוס תה ריחני עם חברה טובה...

בצמצום יש המון הרחבה!
יהיה טוב,במילא הכל עושים בסוף על השולחן במטבח...

בצמצום יש המון הרחבה!
וואו, איזה יופי ציף ציף... כל כך נעים לקרוא. יופי של התחלה ליום חדש.

יהיה טוב,במילא הכל עושים בסוף על השולחן במטבח... משפט שראוי להכנס ב"משפטים לתלייה על המקרר... "

הי מיץ,
בוודאי שמעת כבר הרבה פעמים בחייך את הביטוי של לרדת בשביל לעלות.
כמי שהחליף עבודה משרה לפני מספר חודשים וויתר כל רכב ועוד כמה דברים, רוצה אני לומר לך שאני ירדתי למשרה שהיא מאוד קטנה עליי. במקום לטפס ולטפח קריירה, החלטתי לנוח קצת מהקצב המטורף של החיים ואני בטוח שיגיע היום ושוב אנסוק מעלה, (בכל אופן, זה התכנון).

תרשמי לעצמך שתי נקודות. לי קשה מאוד להיפטר מחפצים, בגדים ושאר זכרונות. כל חג פסח אנחנו מנצלים לדילול הארונות.
נהנתי לקרוא את תאורי הבית החדש. לפי התיאור נראה שאת עוברת למינימום חמישה חדרים. אולי תבואי אצלי ותייעצי לי איך להשתמש בצורה יותר נבונה בחדרי הבית?
ראיתי אתכם ישנים באוהל של 2 על 2 מטר, ישנתם כולכם כמו תינוקות ואני משוכנע שבבית תחיו כמו משפחת מלוכה.

בהצלחה במעבר.

_ואני משוכנע שבבית תחיו כמו משפחת מלוכה.
בהצלחה במעבר._ גמני!

זהו עברנו.
ביום הראשון פה כשהמובילים הביאו את החפצים, דפקו לנו את המדיח, הארונות לא הסתדרו לנו במקומות שלהם,
השולחן נראה לי תקוע באמצע החיים...
מה אני אגיד לכם....בכיתי. ישבתי על המיטה עם הנילונים. ובכיתי. לאן הבאתי אותנו. מה קורה לי? אני רוצה לברוח. ללכת מפה.
בערב , בעלי הבית שלנו שהם גם הצמודים שלנו, הזמנו אותנו לארוחת ערב.
.בסוף הערב הקטנה שלנו והקטן שלהם שחקו יחד והגדול נעלם עם הגדול שלהם.
זה היה כל כך מרגש ומחמם את הלב. אפילו הכינו לנו עוגה לקפה של שבת. הרגשתי שיכול להיות שיהיה פה נחמד.

למחרת כבר ננזפתי ע"י אחד השכנים ואח"כ ע"י שכן אחר ואח"כ שכן שלישי...
פעם על הכלב , פעם על הילד פעם על החניה....
זה היה יותר מידי עבורי. שוב דמעות ותחושה של אכזבה. של ניכור.מי רוצה בכלל לפרוק את הארגזים? רק לארוז הכל מחדש ו..לברוח מפה.
ואז..הופיע אחי המקסים והחכם.שדי דיבר לליבי. אפשר לי לפרוק את הכאב אך מיד התחיל להראות לי כמה נפלא הבית והישוב וכמה החיים פה יהיו לנו לנעמים . כמה הבית הוא משפחתי ועוטף.ושבטוח נמצא פה את האנשים שלנו.

אט אט החפצים מסתדרים. אני נהנת מחדר המיטות שלנו מהמטבח שלי שהוא ממש לב הבית.
ושאני יכולה להרגיש טוב יותר את כולנו.
אני כבר יכולה לראות את הפינת זולה שלנו, את גינת התבלינים וגינת הירקות.
יש פינת משחקים לקטנה ולגדול הכנו שולחן כתיבה.
יש לנו עץ שקד עם פירות מתוקים וטעימים להפלא.
הצלחנו לארח פה חברים ולהאכיל עוד חבר'ה שהיו פה בתפילות יום הכיפור.
הילדים מצאו חברים חדשים ונקשרו יותר לחברים הותיקים שלנו.
וגם אנחנו
הולכת להיות לנו שנה נהדרת פה.
אני מרגישה.
הולכת להיות לנו שנה של המון שלוה, התחלות חדשות, התקרבות.של עשיה חברתית,
של התרחבות הלב.
שנה של אהבה.
ל כ ו ל כ ם.

_הולכת להיות לנו שנה נהדרת פה.
אני מרגישה.
הולכת להיות לנו שנה של המון שלוה, התחלות חדשות, התקרבות.של עשיה חברתית,
של התרחבות הלב.
שנה של אהבה.
ל כ ו ל כ ם._

אמן !

התחיל קודר ובסוף הסתיים עם תקווה.
את הבנאדם הכי חי שהכרתי מעודי.
אני תמיד לצידך. התקשרי או שלחי לי SMS SOS מתיי שאת מרגישה.
מחזק את ידייך.
שנה טובה,
אופיר

בשעה טובה מאמי! שנה נהדרת!

<תמיד עוקבת>

קמתי אתמול והיום עם תחושה גדולה של הודיה .
אני חיה את החיים שאני בוחרת .
זו תחושה חזקה.
תחושה שאין דבר בעולם שלא אוכל לעשות .אם ארצה.
הכל פתוח לי.מרות הפציעה.
רק להתמודד עם .......... פ ח ד .
זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר.
ואחרי שזה משתחרר זו תחושה של חירות
חרות מכבלים פנימיים מכבלים חיצוניים.

אתמול שוחחתי עם חברה אהובה שעברה תאונת דרכים ביום חמישי.
היא מהרה לגן בסוף יום עמוס. בסוף שבוע עמוס. חיים עמוסים.
איך עוצרים היא שאלה? איך יורדים מהרכבת?
היא לא מאפשרת לעצמה לנוח לקבל עזרה.
מה יגרום לך לעצור? שאלתי.
תאונה קשה יותר? סרטן? אירוע מוחי?
תעצרי אהובה . חיי את החיים שאת רוצה שאת בוחרת.
זה רק פחד.
בואי אני כאן.
נעשה לו ביחד בוווווווווו.
בבוווווווווווווווווווווווווווווווווווו.

אני חיה את החיים שאני בוחרת .
נכון תמיד,רק לא תמיד מבינים שגם מה שלא נראה שבחרנו ,
זאת בחירה לא מודעת,
אז באמת עדיף להיות מודעים לכך שכל מה שקורה איתנו נעשה מתוך בחירה שלימה.

היי נשמה.
קוראת כאן שוב.
התחלה נפלאה ושנה נפלאה לכולכם.

מיץ יקרה... אני הייתי במשגב בבית גדול של 200 מר ועוד מרפסת של כ80 מר..לא הגדודל של בית ולא הנוף היפה משכו אותי להשאר שם. בכל מקרה בהצלחה.

את נותנת לי כוח. המילים שלך חזקות וממלאות .
תודה!

יש לי המון מה ללמוד ממך.
אוהב ומחבב,
אופיר

ואו. אני קוראת אותך כבר שעתיים . ופשוט - ואו.
התחלתי מהאדם מחפש משמעות.
התכוונתי לכתוב כמעט את מה שאת כתבת ואז מצאתי שם את מילותיך. שהן מנוסחות להדהים- (אולי זו פרנסתך - אגב)
ומאז קראתי וקראתי בעניין רב כמו ספר מתח - אולי גם דרכינו נסללת כך?
מכל מקום - בהצלחה ושתמשיכו לחיות את החיים במשמעם.

<מה עם המרצפת השבורה במעלה המדרגות?>

סתיו שלישי בצפון. אני אוהבת את הגליל. מתה על הגליל. נושמת אההההה את האויר המיוחד הזה.
ריח גלילי. ריח שבשעות הערב מתערבב עם ריח מדורות. שומעת את המואזין והוא כבר חלק מחיי.
הכבישים המפותלים שעולים ויורדים. עדרי הפרות. העיזים.
גליל. אוף. אני אוהבת את זה עד כדי כאב.
היום יצאנו למרעה עם יובל (מומלץץץץץץ ביותר לכל המבקרים באזורנו אטרקציות בצפון) באחה"צ סתווי וקריר.
3 ילדים ו23 עיזים קופצניות. מצאנו מטות ארוכים וקפצנו בין הסלעים. השמש החלה לשקוע. כל אזור נטופה ועד לים נפרש לפננו , הכינרת הציצה מבעד להרים וראינו את הים הכחול הגדול. נשמתי. הרגשתי כמו מלכה. מלכת הגליל. זה שרביטי וזו ממלכתי.

איזה כיף לפתוח את הבוקר ולקרוא אותך ככה מאושרת.

אני מנסה לדמיין... עוצמת עיניים לרגע....

נושמת אההההה את האויר
מנסה לנשום מעט מהתחושה שלך, למה אי אפשר להידבק בזה???

מזמן לא הייתי פה...............
נשמע כמו אתגר, מה שקורה כאן. את מדהימה אותי כל פעם מחדש. תודה
שולחת לך חיוך וקרן אור.
מרווה

מיץ פטל.....איפה את היום ? תני איזה עדכון לנו החולמים שעדיין לא קפצו

מעניין, אתם עדיין בצפון?

כן היא עדיין בצפון...

פשש.. חוויה באופנית שמזמן לא קרתה לי
לקרוא בלוג מהתחלה עד הסוף
ללוות לאורך כל השנים והתהליכים
וההתחלות וההגשמות והקושי והפריחה
מחזוריות כזאת נפלאה
נותנת השראה
אהההה @}

שלום יקירותי, אולי תוכלו לעזור לי... אנחנו מאוד רוצים לעבור לאיזור הגליל, בעקבות עבודתו של בן זוגי. חשבתי על משגב בגלל אפשרויות החינוך הרבות שם. יש לי ילד בן 4 וילדה בת שנה. אני מחפשת מקום נעים שיהיה בו גן לילד שלי, עם חום אהבה ונשמה ובלי זרזי גדילה למיניהם (חוץ מהאנטרופוסופי והחינוך המוזהב). באתר "גן באופני" לא ענו לי על כך. אולי מישהי/הו יכול לתת לי כיוון ... כבר הייתי בהמון מקומות שם ואני חושבת שרק התבלבלתי, ממש אשמח לשמוע רשמים מגוף ראשון. אפשרות נוספת שלנו היא איזור איילת השחר/ יסוד המעלה, מישהו... תודה

אנתרופוסופי יש ביודפת ובאמירים.חינוך מוזהב- כפי שאת יודעת ,גר במעלה צביה.
היה מאמר מאוד חיובי על הגנים ביובלים-שהכניסו שם סטנדרטים של יותר מטפלות ובנוגע לאופן העבודה שלהן שיותר מתרכז בילד.
מעבר לזה אני לא יודעת .
אם תתקשרי לישובים ישמחו להסביר לך ואת יכולה לבוא למפגש עם הגגנת ונציג ועדת חינוך(שזו הועדה שממונה על הגנים)

לנו יש קבוצת ח"ב עליזה וצוהלת,כרגע קיץ , אז נפגשים לעיתים רחוקות יותר ובדרך כלל במקום קריר-למקרה שזה מענין אותך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולכם,
האם מישהוא יודע את מספר הטלפון של מיץ פטל והאם היא מוכנה לעזור באינפורמציה לגבי המעבר לצפון?
בתודה מראש,
אילנית, [email protected]

הדף הזה עושה לי צמרמורת מתחילתו עד סופו.
זה פשוט כל כך מדוייק לחלום שלי ומיץ פטל המדהימה.
הלוואי שעוד היית בסביבה להתייעצות.
תודה על הדף הזה.