עוברת אורח

נו, כתבת בינתיים את הרעיונות שהיו לך בראש?
תכתבי אותם אפילו אם אין לך כוח לנסח את זה יפה. כאילו שאת מסבירה לחברה מה הרעיון. אח"כ כשיהיה לך זמן מחר או מחרתיים, תוכלי להתחיל לנסח את זה יפה, משפט אחר משפט.
יש לך הוראות לכתיבת הצעת מחקר? אילו סעיפים צריך? להעתיק לך לפה ?

_טוב, פילוסופיה זה לא ממש מחקר. זה לא כאילו שאני צריכה לבדוק היפותזה באמצעות ניסוי.
(זה לא כאילו שיש לי מושג מה אני כן צריכה לעשות....)_

אני קיבלתי ממזכירות הסטודנטים במחקה הנחיות להגשת הצעת מחקר. אולי גם את יכולה לבקש? עשיתי הכל בטלפון-מייל-פקס.
אולי את יכולה ללכת לספרייה או לשאול במזכירות מי הגיש השנה ולמצוא 4 עבודות מאסטר בפילוסופיה של הלשון, כדי לראות איך בדיוק זה נכתב?
בכל מקרה, אל תחשבי על זה יותר מדי. תתמקדי אך ורק בהגשת הצעת מחקר.

ובגללך עכשיו קראתי את כל דמותנו הוירטואלי וכו' במקום לעשות פסטה בולונז, שזה מה שהתכוונתי לעשות לפני חצי שעה!

סליחה. טוב שיש את מי להאשים!!

עוברת,
דוקא נראה לי נורא מעניין, הפילוסופיה הזאתי של השפה/לשון.
נכון, חומסקי הוא מעט גבוה מעל לראש שלי, אבל עצם הנושא - איך יכול להיות שזה לא מעניין אותך? נו, זה מה שקורה (לפעמים) באקדמיה: לוקחים משהו מרתק ופורטים אותו לסיגים. נסי למצוא פשרה בין השלמה עם זה שמדובר בעבודה שחורה ולא מעניינת, לבין נושא שמטבעו הוא נפלא ובסיסי להשקפת-עולמנו.
ואת, עם כושר הניסוח שלך (לא להסמיק), יכולה להוציא מיץ אפילו מלימון סחוט, או מאבן-צור, ותוכלי לפברק משהו גם בלי הרבה בשר.
אולי תדסקסי אתנו בציבור כמה רעיונות, וזה גם יסב לנו עונג ואולי גם יקדם אותך.
<אני מקוה שלא פיספסתי, ושאני מדבר לעניין ושהדברים מדברים אליך.>
<ושהדברים מדברים אליך - גם זה כמובן פילוסופיה של הלשון>

פילוסופיה של הלשון? פשוט תקחי את הטקסטים של ה-מיני קהילה כפי שהם, ותוסיפי הערות שוליים.

> יונת רצינית לחלוטין. <

א. סליחה על דבריי מלפני-יומיים-או-משהו-כזה. פרשנות שגויה, שכנראה נובעת מרגישות-יתר.
ב. דיוני-התיזה, כמובן, מרתקים אותי - אם כי לא הספקתי לקרוא את כולם. כמו כולם, הנושא שלך נשמע לי מדליק (את בקשר עם תמר סוברן? היא מתעסקת בזה, לא?) - אבל מכיוון שנשבעתי לעצמי שאני חייב להתחיל לקדם את התיזה שלי, אני נכנס בימים אלו לסמי-התפוגגות. אז כרגע אני לא תורם את חלקי, בהנחה (הטעונה ביסוס מצד עצמה) שלחלקי יש מה לתרום.

שלך,
מירי בוהדנה.

<מתנצלת שלא כתבה עד כה. הייתה עסוקה בצילומים לאולפני העצמאות בערוץ 2>
<איך עלית עליי?>

עוברת, עברתי כאן במקרה וראיתי שאת זוממת לכתוב תזה בנושא שפה.
האם אפשר להתעניין?

<אורי פעם הזה קשות איך הוא יושב בהולנד ומחבר פוליטיקה-תודעה-לאקאן-שפה-תרבות>
<שום דבר מזה לא יצא לפועל ואין לו אפילו מושג קלוש מה התחולל לו בראש בתקופה קסומה זו>

אה? שום תרבות מסביב?!? קורט חומסקי?
שו הדה הרד קור של שפה? זרקי עצם.

מאמר מצויין הדן בחיבור שבין שפה לאינטרנט שקראתי לאחרונה - 'וואלה צ'אט' - חברה, קהילה, זהות: מבט אתנוגרפי על צ'אט ישראלי, דותן בלייס, קשר 30 (2001), עמ' 77-92. אולי תוכלי לקבל מהמאמר רעיונות...
אם את מעוניינת בגרסה מקוונת של המאמר, כתבי לי למייל שלי ואשלח לך.

קראת את "יומולדת שמח נוח"?

אחלה ספר. חבל שהוא לא כותב עוד כמה. אישתו לשעבר הפחות כשרונית כתבה שניים

אישתו היא שלי יחימוביץ , הם היו יחד אז. זה היה לפני יותר מ10 שנים.

אגב התחברת לסוף? אני לא הבנתי איך הוא הצליח לקבל סליחה בסוף ולהשתחרר.

מזל שיש את יאיר ליפשיץ, לפחות צוחקים קצת....

שנינה קורבנית נדרשת.
מה אני, עז?

>אמגוש רב אמן<

נכון, אתה צודק.
ביחס למה?

קודם כל אין בעיה, אין לי אחוזים על המאמר ההוא

רק לידע כללי הוא לא מדבר על אינטרנט אלא משתמש באינטרנט כפלטפורמה לניתוח שפה
מהו תחום המחקר שלך (אם אפשר לשאול) ? האם מצאת כבר רעיון ספציפי ? איך הולך לך ? אני בעצמי בשלב מתקדם של בחירת נושא לעבודה אקדמית, אז אני מזדהה עם הקשיים...

הארדקור. תודה שלום.

<נס על נפשו>

כמו למשל שלמילה "שלג" בעברית יש מספר מקבילות עם משמעויות שונות במדינות בהן אכן יש שלג ?
אני מכירה קצת את הנושא דרך מאמרים של פרופ' תמר כתריאל מאוניברסיטת חיפה. נדמה לי שזה התחום שלה, אם הבנתי אותך נכון.

אה - מותר לי להסמיק?

תודה.

את שוננת קורבנית מעולה, הרבה יותר טובה ממני. והשנינה האחרונה - היא ממש עילוי. השתיקה הביעה הכל.

עם דמעות אני לא מתעסק.

פשוט, את מבינה, הן מאיימות על קיומי כחילזון.

תודה!
<בשנייה האחרונה>

רציתי באמת לשאול: רכשת לך מיומנויות חברתיות שאת ממעטת כל כך לכתוב? או שזו שנינה שותקת מ---ת----מ------ש---כ---ת?

עוברת,
פתאום בשעה כזאת של לילה (סוג של "נדודים") ראיתי את הודעתך בדף שלי - בעניין "זמן לעצמי"....

אז, נכון. את צודקת. השנים הראשונות עם ילדים מלוות בתחושה של אבדן אוטונומיה. בהבדל מנשות קרירה שנכנסות למרוץ בלתי פוסק - זהו אכן זמן שעובר (ואם את לא עושה שבעה ילדים אז זה גם לא כל-כך הרבה שנים).

משהו שאני מרבה לחשוב עליו לאחרונה -
אנו נוטים להתעלם באופן מדהים מכל עניין המחזוריות בחיים שלנו. למה מדהים? כי זה נוכח בחיינו כל רגע, כל יום, כל חודש ושנה וכו' - בכל מה שקורה סביבנו: יום ולילה, עונות שנה, גאות ושפל....
ולנו, לבני האדם יש איזו אשליה שאנחנו נמצאים מעל כל זה. שחיינו מתפתחים בקו ישר.... שאם משהו השתנה אז זה לנצח הנצחים.

ואיך זה קשור?
כל תקופת ההריון והינקות של ילדינו מלוות אצלנו, האמהות, בשינויים אינטנסיביים ביותר מכל בחינה שהיא - גופנית, מנטלית, אורח-חיים וכו' רוב השינויים מתאפיינים בצמצום. צמצום התודעה, צמצום בתוכן האישי, צמצום בזמן האישי שלנו, באוטונומיה שלנו ועוד כל מה שלא עולה כרגע בדעתי.

וכאן אני מגיעה לחדשות הטובות:
ראשית, זה עובר. לאחר מספר שנים מתחילה תקופת התרחבות - ובעניין זה סיפור אישי קטן. צפריר נוהג מזה מספר שנים להפגש עם מתקשרת אחת למספר שבועות. לפני כמה שנים הצלחנו לארגן פגישה בה גם אני נכחתי, ומאז רציתי מאד להפגש אתה שוב, אבל לא הסתייע.... ואני התאכזבתי, כעסתי, ובסופו של דבר עזבתי את זה.
והנה, בשבוע הבא אני כנראה אוכל להפגש אתה ביחד עם צפריר. המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש כשצפריר הגה את הרעיון היתה - זה עבר כל-כך מהר, הזמן של הציפיה. אבל כמובן זה עבר מהר כי הפסקתי לצפות, לכעוס, להתאכזב ועוד כאלה הרגשות מרעילות.
והחדשה החשובה באמת: בקבלת האר"י מתואר שאלוהים צמצמם את עצמו כדי לברוא את העולם. צמצום בורא עולם. וזה להרגשתי בדיוק מה שעובר על אמא בזמן ההריון ובשנות חייו הראשונות של הילד. מתוך צמצום עולמה נברא עולם ומלואו, שבסופו של דבר מרחיב עד מאד גם את עולמה.
לי, המחשבה הזאת מאד עוזרת בכל מה שקשור לאמהות.

והנה התעורר אחד "המתרחבים" וזקוק לי נואשות....
לילה טוב.

או במילים אחרות: עזבי, יותר עדיף לך ככה, הולך פה באלאגן שחבל על הזמן ובתור מיין סטרימית בכלל אכלת אותה.

או במילים אחרות: שובי שובי. קולך חסר. וסתם נוכחותך. תמצאי כבר איזה סוגייה להפיל עלינו בדף בלי גבולות, מיומנויות, פיתות עם ריבה, משהו. הנה הצעת הגשה: אני מתרשמת שילדים שקיבלו שכבה דקה של שוקולד על הפיתה האורגנית שלהם חשו בצורה לא מודעת בספקות של ההורה המורח, ספקות אלה חילחלו להם חורים בבטחונם העצמי וגם יצרו בעיות עיכול . מה דעתכם?
<ענת מתגרה באנשים בגמילה. סליחה. זה לא דבר יפה לעשות. טוב בסדר חזרי קצת למציאות. ושיהיה לך בכיף ותחזרי לספר איך היה>

סלחתי בזכות שמה היפה

התכוונתי לכתוב: תודה עוברת אורח...
והתלבלבתי.

לא ראיתי אותך ביומיון!!!

שלום לך עוברת.

איך בגמילה?
רק שתדעי לך שעדיף לך בלעדינו.

<ג'מבו זה משאבת זמן בעברית>

אוף, אמרו לי שהיית! אז נרגעתי עכשיו לקרוא שלא.
יתכן שבאת לטיול ברמת הנדיב, בלי ילדים, ישבת על סלע בכניסה וחשבו שאת מדריכה? זו את?

ענת, את לא מדברת אליי, נכון?

<האמבה תמיד קופצת כשמשהו לא ברור לה, והיא חוששת שמא דיברו אליה, ואם לא תענה עלולים להעלב>

לא לא (-: , דיברתי אל עוברת, ומתשובתה נכנסתי לפאראנויה קטנה, פתאם הייתי בטוחה שהיא היתה גם ברמת הנדיב וגם אתמול, והיא פשוט לא מגלה לנו.

טוב חזרתי להיזכר בתשובה שלך, וראיתי שהשארתי שם את השאלה כיוון שאני לא משתלחת באפאחד תחת המסווה של עילום שם(נכון?)
את שואלת אותי? אז נכון. וביקשת שאספר איך היה:
טוב, הרגיע אותי הערב להיווכח שעוד כמה מחבריי לא מצליחים להירגע מהאינטנסיביות של האירוע. לכאורה היה מאד שליו ורגוע אבל בעצם היה נורא מרגש וכאילו לא היה רגע לנשום. לכל כך הרבה אנשים יצא להגיד שלום וכל כך מעט שיחות נמשכו טיפה יותר מדקה ורבע. הכל היה באוירת חג כזאת. הרבה פנים שלא ראיתי אף פעם , רק שמות וניקים מהאתר, וזו חוויה שעוד לא הצלחתי להגדיר אותה. בטוח לא רעה, ממש לא. זה פשוט, כאילו חושים אחרים לגמרי מופעלים בלא וירטואלי ובכן. כאילו, באת ערוך אחרת, ופתאם נעזבת, מה זה, ננטשת על ידי כל כישוריך החברתיים לתקשור עם הדמויות החביבות עליך האלה כל כך, כי פתאם הכל בשפה אחרת. עיניים, חיוך, קול, גוף, תנועת הגוף, לפעמים אפילו שם אמיתי.. מתח והתרגשות ושמחה אמיתית קצת כמו ילדים קטנים בקייטנה בנושא ממתקים. איך מישהי כתבה "לא דמיינתי אותך אבל הופתעתי שאת נראית ככה" בדיוק! אני יכולה להישבע שאת המילים האלה בדיוק אמרתי מתישהוא לעצמי, במפגש אחר. יותר נכון את המילים מהציטוט המדוייק שבטח מופיע בדף על המפגש, כי הציטוט הזה נשמע לי לא משהו.
ולמרות הפארק הענק כאילו לא היה מקום לשבת. אני לא יכולה להסביר את התחושה הזאת. זוכרת את ענין קבורת המסרקים? קצת ככה.
אני רוצה להגיד לך שהיו אנשים מקסימים. שתעיפי את האנונימיות הזאת לכל הרוחות ותבואי. כשיבוא לך.

עוברת יקרה, סליחה שאני נדחפת לך לשיחה, אבל אפשר בבקשה להצטרף להזמנה של גילה לבוא ל כאן ?

מישהי כתבה "לא דמיינתי אותך אבל הופתעתי שאת נראית ככה" בדיוק!

ענת, את בטח מתכוונת לדברי בדף הבית שלי אל שרון ג ו חגית ל ועוד:
לא דמיינתי אתכן, ובכל זאת הייתן לא כמו שחשבתי

כן, כן, תודה בשמת (-:
וכל כך הצטערתי שהפסדתי את רבקה מיכאלי, זאת אומרת אותך (-: , והבנתי שיש שידור חוזר באיזה מאתיים בלילה, יש לך מושג מתי?

עוברת, אני אשב לך בסלון קצת עד שתחזרי. בשמת פה, נדליק טלויזיה, בין כך היא רואה כל הזמן. (אה, זו הייתי אני שמחקה.)

אהלן!

<ותהייה מזהויות עברו: ש.ק. ???>

צריך. צריך.

התמכרות זו אל הפורום מלווה בכאבים. התמכרות זו, ואתה מכור מכור, מטבע עובר לסוחר.
זהו הפורום מכונה מטביעה והיא מטביעה את חותמה, ואתה הופך מטבע.
ואתה יכול לקנות בעצמך את עצמך או לקנות בעצמך משהו אחר.

מכרה או כורה.
ואפשר כורה מעצמך.

נומיסמטיקה:

המטבעות שמלפני מלחמת העולם השנייה עוד בוהקים, צוחקים.
המטבעות מימי סופה כבר השחירו.

פדיחות...
<מצידי, מצידי>

דך?

<סתם, סתם>
<סתאאאאאאאאאאאאאאאם!>

אבל זו לא ההתמכרות שהופכת אותך למטבע. זה ההרגל שלך לשלם בעצמך

נראה לי שהתמכרות היא ההרגל שלך לשלם בעצמך.

עוברת,
רוב תודות!

עוברת,
עקבי אחרי מקסי קהילה.
גם זו אני.

עוברת,
הו, הסירי דאגה, אני חי, ואשם, וצודק, וכל אלה.
עם זאת, (את יודעת אי אפשר בלי איזה 'עם זאת' אחד לפחות) הכתיבה הפכה להיות ערוץ תקשורת דרכו עוברים מסרים.
הפירוש שלך להתרגזות שלי על שרון ס מעניין, ובאמת מאז כמעט שלא נקראתי לעמוד מנגד, או לא הסכמתי לעמוד מנגד ולשמש כשק אגרוף למאן דהוא.
שאני למד מכל התייחסות, ומכל תגובה, ולמרות שמעטים המקרים בהם אני לא שולח את דברי, הם מתאפיינים בדרך כלל בכך שאני מוצא את עצמי מלבין פני אדם ברבים בכך שאני מציין בפניו שהוא מלבין פני אדם ברבים, או שאני מוצא את עצמי מעביר בקורת על העברת בקורת, וכן הלאה...

והיות ונוכחתי אל עוצמת המילים, וראיתי כיצד אותיות הופכות לאותות, ומילים למופתים, מחובתי להתכוון אל האיזון.

שכוונה לא טהורה עשויה להניח סקילה עצמית בעבורי. וכניסה אל מחוזות חשיבות העצמי מתוך ביטול האחר מהווה בעבורי מנורה אדומה.
ולכן, רוב הזמן בשווי. ונבחן השווי על ידי אלה הנדרשים לאיזו התנגחות טובה. שנמצאים מתנגחים, והשווי נשאר בשלו, סופג. ומאפשר שוב ושוב אורך רוח והסבר פנים.

ומשתף, בהחלט משתף. התבונני ביומן הגות.

לא רק כלי, לא רק צינור, אבל בעיקר.
שהצנור מניח את התבנית שלו על מה שעובר דרכו, כך הדברים שעוברים דרכי עשויים לעבור בפריזמה של מי שאני הוא.

באותה מדה אני צנור ליצירה, או במילים אחרות: מבטא את החיים האלה בדמותי, בהגותי, בגופי, ובהדף האישי שלי.

מצחיק שאת שואלת - רק צינור?
כמה עבודה נדרשה על מנת להיות גם צינור, נקי עד כמה שאפשר. ועכשיו את באה ושואלת "רק צינור"?

אבל הסירי דאגה מעל לבך, צפריר לא נעלם, הוא חי, ומרוצה מחייו.

_לתפיסתי, לא חשוב כמה תהיה מוצלח בתור צינור, כמה גאולה תביא לעולם ואלו אמיתות מהפכות קרביים תנביע, עדיין חשוב יותר שתהיה צפריר.
המקור ולא האמצעי._

לתפיסתי לא חשוב כמה אהיה מוצלח בתור צפריר, כמה גאולה אביא לעולם, ואלו אמיתות מהפכות קרביים אנביע, עדיין חשוב יותר שאהיה גם צפריר, ומתוך כך אהפוך מעת לעת לצנור יותר משוכלל, יותר טהור ופחות נוכח.
אז, אוכל להיות גם צינור וגם צפריר - בו זמנית.
על פני המקור ולא האמצעי - האמצעי אל המקור, או המקור כאמצעי, או האמצעי כמקור.
שדרך זו של הנבדלות מובטחת בכל מקרה. ובתוך הפגנת הנבדלות הזו, אותה ייחודיות אישית - עולה דווקא הדרך הזאת של התחברות לאחדות - כייחודית.

אמשיל כך:
יושבים משה רבנו, בודהה, וישו ועושים מדיטציה או לדימוייך - הופכים ל "צינור". שלושתם קדושים והם כמעט שקופים כשהם מתכוונים לשם.
לאחר עשר שעות, בהם כמעט כבר נעלמו מהפן הפיזי, הגיע זמנם להפסקה.

הם חוזרים לעולמנו, גופם נדחס לדחיסותו הרגילה ומשה קם לעשות קפה, שהגיע תורו.

האופן בו הוא יעשה קפה, חן הילוכו, הדרך המיוחדת בה הוא שופת את שפתי הפינג'ן אל הכוס וכן הלאה - לעולם ישארו ייחודיים אליו.

כאן, הנך נכנסת אל תוך עולמי ועבודתי, מה שנסלל לאט לאט, בעבוןדה זהירה, כדרך חיים, הכוללת גם את היכולת להוות צנור מידע, גם את עבודת הבורא שלי הכרוכה באלה: שללא אלה לא רק שהידע העובר היה מצטמצם, אלא גם רעיונות "מקוריים" (כהגדרתך), היו נאלמים או נעלמים. שהכל שזור ובלתי ניתן להפרדה, אלא זו המלאכותית.

עבודה זו נובעת או עולה מתוך רצון חופשי ובחירה אישית.

ואת נכנסת ומציינת מה לדעתך יותר חשוב או פחות חשוב, כשאת מפרידה במקום שהפרדה לא נדרשת, שהכל שזור.
זה פשוט נראה לי מוזר.

בערך כמו שאני אומר לך, ללא כל קשר - סתם כי זה מה שאני חושב, שחשוב יותר להתחבר מפעם לפעם למקור האמיתי שלך, להפוך להיות צנור ולחוש את תחושת ההזדככות שמלווה בכך, ומכאן להיטהר ולהתקדש, ומכאן להיות מי שאת באמת היא, מאשר להשאר סתם 'עוברת'.

בתור אחד שבאופן תמידי נדרש להכנס אל דעותיהם או אמונותיהם של אנשים אחרים למטרת איזונם על פי בקשתם, ומתוך ידיעתם כי מי שנכנס שמה הוא אותו צנור דווקא, עולה אצלי פליאה בכל פעם שיש מי שמצליח להניח כי הוא באמת מבין מה משמעות עבודתי האישית, זו המקודשת ולתת בה סמנים.
אפילו מבלי שבקשתי.

אבל, שלא יעלה חשש בלבך, אין הדבר אלא מפליא אותי. והוא תוצאה ישירה של אותה שקיפות. שאלולא הייתי שקוף, או אילולא הייתי מצטנר מעת לעת, לא היה עולה על דעתך להכנס שם כך. ומעבר לכך, הריני מכיר היטב את אותו מקום של השגת גבולות הנבדלות על מנת להתגונן מפחד ההטמעות או ההעלמות אל האחדות.

ומתוך שהעלית את שהעלית גרמת לי קורת רוח. שמבלי משים הגדרת בעבורי את אותו יעד שלפני נאמר חצי שנה או שנה היה לי קשה להאמין שאגיע אליו, והנה, בקלות וביעילות הגעתי לשם, אם לא על פי ראייתי האישית (עדיין בקורת עצמית קיימת), לפחות - על פי ראייתך.

תודה.

בשעתו לא ראיתי שהפלת את הבורסה. אנטי גלובליסטית, הא?

כפר פעמיים חשבתי על זה שיש לנו טעם דומה בספרים. אז החלטתי לבקש המלצה@}

נו, אז אולי כבר תעברי לחינוך ביתי ונדבר קצת?
כי אם לא אני איאלץ להמשיך בקו שפתחתי לאחרונה.

זה גם בצחוק. בתוך הרצינות התהומית אני פתאם לא בטוחה שברור מתי צחוק.
אגב, למה לדעתך לא עלה ה"כעס המיינסטרימי" הרווח עכשיו באתר לפני שנה, שנתיים ושלוש? או ארבע? כמה שנים קיים האתר, אני כבר לא בטוחה.
סתם כי אנשים לא ידעו על האתר?
הרי תמיד היו כאן אנשים שהם הרבה יותר "מיינסטרים" מאחרים. ובכל זאת הדיונים הצליחו להתנהל לא ברמה אישית אלא ברמה של הרעיון.

אבל אני לא מסוגלת להיות כל היום בבית עם הילדים .
פרטי? נמקי? מה זה ככה הלא מסוגלת הזה כאילו אחריו אין מקום אלא לשתיקה והנהון?
שאלות מנחות: ניסית פעם?איך את יודעת? מהחופש הגדול?
<מפעילה בולדוזרים>

טוב, למרבה המבוכה אני סובלת מאותם הדברים. חוץ מהתזה. ההבדל האמיתי הוא לא שאני יותר מקרבת וכל זה, כמו שמתבקש לחשוב, אלא פשוט שאצלי הן היו בבית מהתחלה.
אם הייתי צריכה עכשיו לוותר כל כך הרבה ויתורים לא יודעת איך הייתי עושה את זה.
וכשכתבתי סובלת התכוונתי. אבל הדף ההוא פאסה...הא?
דיר באלאק לסקול אותי.
<מדוממת מנועים. בינתיים>

שבת שלום!

איזה קטע! (-:
בדיוק כתבתי על זה לנגה בדף שלה.
אגב אני לא מבסוטית מאיך שכל שיחת הבולדוזרים שלנו נגנזה. (עצמתי עיניים וביקשתי מגילה לעשות את זה מהיר וכמה שפחות כואב, לא במילים האלה אבל היא הבינה מצויין, גילה היקרה, ועשתה לי את העבודה השחורה. אבל אני רוצה להחזיר את השיחה ההיא לדף של עכשיו.)
אה עכשיו אני רואה שהבולדוזרים בעצם כאן.

מצטערת, עוברת יקרה, לשמוע שהיה לך קשה. רוצה לספר?
כשתתאוששי אמשיך איתך את הויכוח, בקשר לאיך אי אפשר על פי משכי זמן מקריים עם הילדים להחליט שזה לא בשבילך חינוך ביתי. בינתיים קבלי חיבוק.
וגם בכלל אין מה להעריץ אותי. ראי רמז ב בעיות של אמהות בחינוך ביתי

...ובהמשך לשיחותינו, תדעי שההבנה הזאת, מה שכתבתי שם על כך שאין בחירה בעצם, זו הבנה שהגעתי אליה באופן עמוק יותר בזכות השיחות איתך, אז תודה. ואם גם את מפיקה ממנה עיסוי כתפיים מצויין אז בכלל שיחקנו אותה.

טוב, ההצעה כל כך מפתה שאני יושבת ומנסה לחשוב על נושאים להתווכח איתך!
אז רגע, אני אחכה שזה יעלה באופן המאוס ההוא. הטבעי.
מה יש לי להתווכח על פיתה עם שוקולד? אני חושבת שזה טעים. ובכלל אנחנו אוכלים הרבה אוכל לא בריא. אבל טעים.

חוץ מזה, בכלל לא הרגשתי שאנחנו מתווכחות (-:

@} @} @}

לק לא שמים לבנים

איפה הוא שמע את זה !?!?!!?!?

<הנדת ראש וציקצוקי איפה נכשלנו>

תשמעי, אכלתי עכשיו את הסנדביץ' הכי טעים שאכלתי בחיים שלי.
יש לחם של הרדוף שנקרא לחם שפע
אין מילים שיכולות לתאר את הלחם המדהים הזה. לרוץ לחנות טבע ולקנות ולהסתכל על התאריך כי זה לחם חי ממש.
אז את זה עם שוקולד השחר. אין. אין.

אני מניחה שזה התשובה על ילדים ואוכל בריא ?
כי זה לא מספיק וכחני לטעמי.
אבל עוד לא טעמתי.
נראה.

הי לך.
@}

נו, טעמת? ולשמור במקרר, שכחתי להוסיף קודם.
באתי אחרי קלא לשאול אותו אם קיבל את המייל, ולראות אם את בבית.

בהמשך לדף התלבטויות הכלבה, עניין אותי לשאול אותך למה אתה חושב שיש הבדל בין להרוג אדם ללהרוג חיה.

אהמממ...
עכשיו אני באמת מתחרט על שבחרתי להציג את העמדות האלו שם.

בכל אופן - אני לא "חושב" שיש הבדל, אני "מרגיש" שיש הבדל.

אני לא נוהג להרוג חיות להנאתי או בכלל למרות שזה עשוי היה אולי להשתמע מטענותי. אני פשוט חושב שאיני יכול, ונדמה לי שגם רוב משתתפי הדיון אינם יכולים, לשפוט מוות, בגלל שאני כל כך מרוחק ממנו ביומיום.
כשהוא מתקרב אליי זה סיפור אחר - אז אני חייב לשפוט אותו.

קיצורו של דבר - אני הייתי רוצה לחשוב שהחיים הם כל כך קדושים, אבל נדמה שהעולם אינו תואם את ההשקפה הזו.
וזה קשה לקבל את זה. גם לי זה קשה לקבל את זה.

_לכן הלחם שלי היה של אסף ארטיזאנל - שיפון ושאור
לא חי ולא אורגני ולא נעליים (בטוח לא נעליים, אחרת הייתי מרגישה בטעם)
ונאכל עם חמאה
ונחתם בקפוצ'ינו עם הרבה קצף ועוגת בבקה קנמון-אגוזים (גם היא של אסף הנ"ל)
אחחחחחחחחחח, כמה טוב לחיות באופן לא טבעי!_
אוי. אוי, ידעתי שאת לא מבינה כלום.
זה לחיות באופן לא טבעי???
עכשיו אני מבינה למה את רוצה להתווכח כל הזמן. כי את לא רואה עד כמה אנחנו מסכימות וחושבת שרק כך תוכלי לדבר איתי.
יקירתי, אני מוכנה ללכת על התפריט הזה בכל רגע.
רק במקום הקפוצ'ינו הייתי מעדיפה קפה שחור עם חלב.
מי זה האסף הזה?

עכשיו כשהתקלחתי חשבתי עוד על שאלתך. ובכן, בעצם איני חושב שיש הבדל בין מוות של אדם למוות של חיה דווקא - אני חושב שיש הבדל בין מוות למוות. לרצוח חיה בדם קר סתם ככה זה מבחינה מוסרית גרוע כמו לרצוח בן אדם בדם קר, על אף שרצח של ג'וק מעורר הרבה פחות הזדהות. אבל אני לא חושב שכל הפסקת חיים דינה רצח.

_תני מידע פנים מגזרת הותיקים-מזעיפי-הפנים-על-השתלטות-מיינסטרימים-קשקשנים-זה-מקרוב-באו-
על-האתר. מה יונת מתכננת? אתם הולכים לפרוש לשרת נסתר במעבי הרשת שסיסמתו תעבור מפה לאוזן?_
ששששש...!!!
תגידי השתגעת?
רואים שלא שתית מספיק שחור עם חלב בצבא.
איפה נהר שתמחק פה הכל.
הייתי אומרת לך תני מידע תמורת מידע ומאיפה את יודעת אבל אז אני מסתבכת עם אושיות מה זה כבדות.

יש!!!! איזה יופי! חדשות מצויינות ממש. עכשיו עזבי את כל הדיון המשעמם באיך מסתדרים וניגש לעיקר:
יש שם שיחים. אני הולכת לשם לפחות פעם ביום עם שני בקבוקי ליטר מלאים במים רותחים מהברזייה ומתקלחת.
נמלא ארבעה, כאילו שתינו הולכות להתקלח, וכשאתקלח, את, בספידים שרק לאמהות מיין סטרימיות יש, תערבבי את האבקות. אף אחד לא יראה. אם מישהו במקרה יבוא, אני אשפוך לך על הראש את השניים הנותרים ונהיה מכוסות. סגרנו?
<ממש שמחה. יופי

>

טוב אולי התבאסת מהענייניות.
היו דפים בנושא מה הבאתי אתי לפארק הירדן , מה הבאתי אתי מפארק הירדן.
אני מנסה להיזכר עכשיו מה אכלנו חוץ מהממרח שוקולד של משפחת שליט ולא ממש מצליחה. (בטוח לא את העוף ששמנו בפוייקה המשותף...הפעם לא מאמינים.)
אבל מבטיחה לרענן זכרון ולכתוב לך. בכל אופן יש מכולת כרבע שעה נסיעה משם. שימורים, צידנית עם דברים...
וואללה, ממש לא זוכרת מה אכלנו.

מה לקחתי איתי לפארק הירדן
מה לקחתי איתי מפארק הירדן

(-:
אם אני צריכה לצייר את עצמי, דמייני את בובות המטריושקה (אלו שבטעות קוראים להן "בבושקה") - רק עם מנשא גב...

ואני חשבתי שאני הפסיכית היחידה שמתביישת לגשת....
את יודעת כמה פעמים תהיתי אם אולי במקרה זו עוברת אורח ההיא, שם, עם החולצה האדומה?

מה שלומך?

<נדמה לי שזו שהצלחתי לגבור על שתיקתנו הלא כן?>
לילה טוב @}

נראית סנובית. בלבה מצטערת שאין יותר אנשים שמבינים שסנוביות היא צורה קיצונית במיוחד של ביישנות.
נראה לי שאני מבינה... נראה לי שיש הרבה סיטואציות שבהם אני נראית סנובית. זה קורה כשאני לא מרגישה נוח בסיטאוציה (למשל, להציק קצת לנהגי אוטובוס לגבי איפה בדיוק אני צריכה לרדת, לשאול אנשים ברחוב איך מגיעים לרחוב מסויים, או סתם בשיחות עם אנשים שאין להם קשר ישיר אליי, הם חברים של האחים גדולים\ הורים.) ומנסה לסיים אותה כמה שיותר מהר -- אבל הצד השני מרגיש נוח ביותר ולא מבין למה אני נעלמת...

<מאז שאמא שלי, גילתה לי, שכשיש סוגריים במשפט קוראים את המשפט פעם אחת עם הסוגריים, ולאחר מכן קוראים פעם שניה ומדלגים על הסוגריים, אני לא שמה לב לאורך הסוגריים....>

מזהה? לא

ואני חשבתי שאני הפסיכית היחידה שמתביישת לגשת....
ישר מחשבות צער אפילו שכבר הבהרת שלא היית בשום מפגש.

אוה, אני רואה שגם את נוגה המשפט הזה הקפיץ (-:
נוגה, רק תדעי שזה הרחיב את לבי כל פעם בשנה האחרונה שבאת ואמרת לי בייאוש שאת רעבה.
זה עשה לי להרגיש שאנחנו קרובות מאד מאד, כאילו באותה משפחה.

מה, היתה "שתיקתנו"?
את שתקת, אני שתקתי, זו שתיקה לא?
לא נראה לי שהיא היתה רשמית.. סתם נסיון לא חינני להצחיק ולצחוק...

שכחת שאת ראש וראשונה לסלבריטאי המיני?
נחמד פה, אני ואת... אני סלב' את עם רייטינג...

לא. למה להגיד ככה? הנה.
@}

טוזיג. לכי תראי במילון.
בחום הזה? נו בחייאת.
כבר התייבשה לי היד ב דף פתיחה ועליה גם כמה גרעיני עגבניות שהיו טריות עד שנפלו (לא בטוח שמקפית שמה אותן, אגב, אולי הן בכלל מהגננת.) כי חשבתי שאת לא רואה.

קטן עלינו.

אחת שתיים, אחת שתיים, נסיון.
<אלה, גם בחופש הגדול עסוקים אצלהם>
<או שהם סתם מתחילים להוריד כבר ביולי פרופיל, שעד ספטמבר לא נזכור כל מיני פליטות על הכתף שלנו שהם מה זה מנסים למחות עם האצבע וזה רק נמרח עוד יותר>
<בקיצור כן נחכה לך בפארק גם אם לא תכתבי אפילו מילה אחת עד אז>

חשבתי שאנחנו כבר דבוקות! (בב' דגושה)

בסוף הדרך לא מחלקים פרסים למי שהיה "בסדר"
הזכיר לי, שבלידה הראשונה זה מה שאמרה לי המיילדת כשסירבתי לאפידורל. (מחקתי מה שכתבתי בהמשך, היו בזה המילים כאפה והאם מאוחר מדי אבל אני מרססת את האתר ביותר מדי אלימות היום)
דווקא אהבתי מאד מה שכתבת ב כשאת בבית , לא קשור. רק שזה לא תמיד הקטע עם הפרס, ההתעקשות גם כשקשה. ולא הכל נמחק. החומר שנמסך בך ובסביבתך כשאת מסדרת מיטה נגיד לא נמחק.