עירית ל

אנונימי

עירית - אמא ליונתן, שנולד בתחילת 2001 ולאביגיל שנולדה בספטמבר 2003.
"email" [email protected]

עירית?
פתחתי לך דף בית כדי להפטר מהסימן שאלה

אמאל'ה. בעצם - תודה.

עירית, יש לי שאלה מוזרה: כשאת עושה כאן באתר Refresh לדף או Back לדף הקודם, האם את מקבלת הודעת שגיאה?
אם כן, אשמח אם תשלחי דיווח על בעיה. תודה!

עירית - הבעיה לא רק אצלך, אז כנראה שהם יעלו עליה (או שכבר עובדים על זה...)

תודה עירית, תהיתי אם יכול להיות נזק בלתי הפיך, או לחילופין קושי גדול יותר בהחלמה מהניתוח - מה שהיה לי...

אין, אין לי מלים ואני לא יכולה בכלל להעביר את כל התחושות שלי. התרגשות ושמחה והערכה עצומה - זה בטוח. הערכה לא רק בגלל הביצוע, אלא גם בגלל הדוקטורט שעשית בנושא. זה במסגרת המחשבות עליך.

אבל אני חושבת גם על עצמי (תסלחו לי) ומרגישה גם קצת פחד, בעיקר מהמשפט שלך: פתיחה של 5-6 ס"מ ואני מקטרת נורא. אני לא אצליח. הייתי יומרנית מדי. רוצה בית חולים ואפידורל. רוצה קסמים. מה יהיה איתי? אני אהיה בבית חולים ואסור, פשוט אסור לי להשבר. אני יודעת ממש בודאות שבשבילי אפידורל = עוד קיסרי.

עירית,

תחשבי: מה יעזור לך שם "לא להישבר"?
קחי אותו איתך...

עירית, בהמשך למה שכתבת בדף סיפור הלידה של כרמית - התיאור הזה אופייני מאוד ללידות. למעשה, ככה אפשר לדעת שאת בשלב הטרנזישן (-:
אני יכולה לספר לך שבלידה הראשונה שלי, גם כן ביקשתי מהמיילדת שתיתן לי "משהו" - אבל שיהיה בלי תופעות לוואי, ואח"כ כבר ביקשתי משהו ולא משנה מה (-; זו היתה לידה לא פרטית, אבל כשהגעתי לחדר הלידה ופגשתי אותה הבהרתי לה שאני רוצה ללדת בלידה טבעית, ומאחר שזה היה במשגב לדך, זה לא בדיוק תפס אותה לא מוכנה (-; אז היא הלכה איתי ותמכה בי, אבל כשהבקשות שלי חזרו על עצמן, אמרה, בסדר, בואי תשכבי על המיטה. ואני, שעד אותו רגע הסתובבתי במעגלים בחדר, לא הייתי מסוגלת להעלות על דעתי לשכב שוב על המיטה - כי זה היה הדבר הכי כואב ולא נוח. אז חשבתי שאני הולכת למות, אבל אני אמות על הרגליים (-:
בלידה השנייה, גם במשגב לדך אבל פרטית, עם עם אילנה שמש, היה איזה שלב בין צירים כואבים במיוחד שאמרתי לה, בצחוק, "נו, בשביל מה הייתי צריכה את כל זה? מה היה רע לי עם אפידורל?" והיא, שהיא אדם די קורקטי ורציני, הסתכלה לי בעיניים ואמרה, "באמת, מסעדה, את יודעת שזו הבחירה הכי טובה בשבילך ובשביל התינוק שלך." הצחיק אותי שהיא התייחסה לשאלה שלי ברצינות שכזו, וזה הקל עלי (-:
מה שעוד הקל היה העובדה שפשוט הייתי בחדר שאי אפשר לקבל בו אפידורל, כי ברגע שאת לוקחת אפידורל את נחשבת לידה בסיכון, ולידה בסיכון צריכה להיות בקירבת חדרי הניתוח. החדרים הפרטיים במשגב לדך היו בקומה מעל.
אני מזכירה גם שהלידה השנייה היתה הרבה פחות כואבת, כי באתי עם "ארגז כלים" מפואר - ידע בלחיצות (כמו שתיארה כרמית את העיסוי בגב), ועוד הרבה עזרים טקטיים שאפשר לראות את פירוטם בסיפור הלידה שלי בדף מדור סיפורי לידה.
טוב, אני מקשקשת על עצמי... השורה התחתונה היא שכמו שראית אצל כרמית, הכנה טובה מראש וצוות תומך מגדילים לאין שיעור את היכולת שלך לקיים את התסריט שאת רוצה בו.

ממש תודה על ההתייחסות לחששות שלי. נחמד לחשוב שאם ממש רע, סימן שממש טוב.
אני הייתי שמחה ללדת כמו כרמית, בבית, או כמוך, בחדר שבו פשוט אי אפשר לקבל בו אפידורל.
הבעיה היא שגם אם הכל יהיה תקין כל ההריון אני כנראה אחשב הריון בסיכון גבוה כי בלידה הקודמת היתה לי רעלת שהתפתחה בקצב מהיר יותר מהלידה וכשמצבי התדרדר הועברתי אחר כבוד לחדר הניתוח. אני בסיכון לרעלת חוזרת וזו פשוט רולטה.
אני מתכוונת לנצל כל תמיכה, עזרה וידע אפשריים. אם אני אסיים הריון בלי אשפוז (שאז בטח אעדיף בי"ח קרוב לבית), קרוב לודאי שאלד בלניאדו עם מילדת פרטית. אני גם אשנן את סיפור הלידה שלך ושל אחרות כדי להרחיב את "ארגז הכלים" שלי, כמו שקראת לו.
ושוב תודה.

תודה.
כנראה שמה שיעזור לי זה לחשוב שאם אני אלך לניתוח, אני אפרד מהבן שלי לחמישה לילות שזה פי אינסוף ממה שהיה עד היום... אני אצטרך מישהו שישנן לי את זה ברגעים הקשים (בעלי מן הסתם).

הכנה טובה מראש וצוות תומך מגדילים לאין שיעור את היכולת שלך לקיים את התסריט שאת רוצה בו.
בדיוק מה שרציתי להגיד.
וכשאני לקראת הסוף אמרתי למיילדת "אני רוצה אפידורל" , היא אמרה "אני אתן לך פליק" .נשמע קצת מרושע , אבל עזר לי מאד . גם בבית חולים אפשר בלי אפידורל. פעמיים עשיתי את זה ופעמיים זה היה קשה ושווה .
קראתי פעם פה באתר או בעיתון מישהי שכתבה " : פתאם הבנתי שזה הרגע שכולן מפחדות ממנו . והנה אני בתוכו .זה הכאב המפחיד" (ציטוט לא מדוייק אבל זו רוח הדברים) . וגם להרגיש איך כל הנשים בעולם מכירות את מה שאת מרגישה עכשיו , והמון מהן ממש איתך שם באותו הרגע .
כואב כואב כואב , ועובר. הכי חשוב תמיכה טובה . את יכולה לעשות את זה. האם קראת את אומנות הלידה של רותי קרני הורביץ?
והאם יש לך דולה (תומכת לידה) טובה? איפה תלדי? רוצה המלצות על דולות?

הי ענת. תודה על ההצעות. לא יודעת לגבי דולה, נראה לי שיהיה לי קשה להכניס מישהו זר לאינטימיות שלי. אבל יש לי את בעלי וזה נכס חשוב.
עכשיו הוא עדיין חושש מכל התכניות שלי כי הוא מפחד שאם יהיה עוד ניתוח אני אתפרק. הוא מרגיש שאני בונה מגדלים באויר ועוד לא מבין כמה מעשית ותכליתית אני. אבל בשעת צרה (או שמחה) הוא שם בשבילי, בצד שלי ממש.
אני מתכננת ללדת עם מיילדת פרטית בלניאדו. איכשהו מיילדת לא מאיימת עלי כמו דולה, וכמובן שעליה אי אפשר לוותר - היא חיונית. אולי אני צריכה לעשות סוויצ' במחשבה.

היי! בשעה טובה!

ואללה?
בשעה טובה!
עד כמה מתוזמנות - מתי את צפויה ללדת?

כמעט - תחילת ספטמבר. (אם כי די ברור לי שאני אקדים. למה? ככה.)

עירית, נקלעתי במקרה לשיחותיך על התכוונות ללידת בית או לידה טבעית, אני לא בטוחה שאני יודעת מספיק פרטים בשביל ליעץ אבל ממה שהבנתי אני רוצה לשתף אותך בניסיון שלי.
התחלתי ללדת בבית וגמרתי בבית חולים בקיסרי.
התחושה שלי היום שאם הצוות בבית (שכלל רק את בעלי ואת המיילדת) היה כולל יותר נשים שיודעות לתמוך בלידה, זה היה יכול להתגלגל אחרת. כי לא היתה לי כימיה עם המיילדת, ומהבעל לא כדאי לצפות ליותר מדי במצב הזה, (במיוחד אם הוא מראש לא בטוח בעניין) ונוצרה סיטואציה קצת חסרת מוצא. לפי הרבה סיפורים ששמעתי, נוכחות של כמה נשים תומכות (חכמות, מנוסות ונעימות) יכולה להביא לתוצאות אופטימאליות.
אל תפחדי מאינטימיות בלידה עם צוות נשים מבין ותומך. בניתוח קיסרי הפגיעה באינטימיות תהיה גדולה הרבה יותר.

הי ענת. תודה על השיתוף. את כותבת לי דברים דומים לאלו שכתבה ענת גביש על נוכחות נשית אחרת בלידה, אבל אני עדיין ספקנית. אני מכירה את עצמי.
אין לי ספק שאין סיכוי ללידת בית, גם כי אני אחרי קיסרי וגם כי לא תהיה לי שום תמיכה מהמשפחה לנושא.
אם אני אגיע ללידה טבעית, בלי רעלת ושאר מרעין בישין, אז בעלי הוא התמיכה החזקה ביותר שאני יכולה ליחל לה. בלידה הקודמת הסיבה היחידה שנתנו ללידה צ'אנס להתקדם כל כך הרבה זמן עד שנפלה החלטה חד-משמעית על ניתוח, זה בעלי. הוא הכריח אותם להתייעץ עם מנהל המחלקה ולהביא רופאים נוספים לראות את בדיקות הדם שלי, ובסופו של דבר הוא גם התעקש שרופא זה ולא אחר ינתח אותי וקיבל את מבוקשו. והוא לא עשה את זה כי לו היה חשוב להמנע מניתוח, אלא אך ורק בשבילי. אז עליו אני סומכת.

העברתי את התגובות שלי מדפים אחרים כדי שיהיה רצף.
ההתחלה היתה בדף ילד שלישי הריון שני לידה ראשונה

נ.ב. אני אומרת כל כך הרבה תודה. אני מקווה שזה לא נשמע מוזר - זה מהלב.

עוד לא נתקלתי בבאופן באיזה שהן קובלנות על אמירת-יתר של תודה.
אני מאחלת לך שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

עירית, בדקת איך אפשר להימנע מרעלת? שמעתי משהו על מחקר שהראה שדיאטה עשירה בחלבונים מונעת - מכירה?

ראיתי באתר אמנות הלידה הפניה של שרה לאתר http://www.blueribbonbaby.org. זה נראה לי, אפעס, קצת מופרך. אני מתכננת לשאול את הרופא שלי על זה.
אני יודעת גם שנהגו לתת אספירין כמניעה לרעלת ועל זה היו מחקרים שלא מצאו השפעה מובהקת במניעת רעלת.

שאלתי כמה ידידות אינטרנט, ואני מצטטת לך תגובות. את זה כתבה לי מדריכת הכנה ללידה:

Our recommendations are based on the research of Dr. Thomas Brewer. He conducted a 1990 study of 7000 women which showed that pregnant women who consumed 75 grams of protein a day or more had a 0% rate of toxemia. We recommend a diet including 80-100 grams of protein per day. Full details regarding his diet recommendations, including great stuff on balanced diet and weight gain, can be found in the book "The Brewer Medical Diet for Normal and High-Risk Pregnancy," co-authored with his wife Gail.

האם לזה מתייחס האתר שכתבת עליו? אולי חיפוש brewer diet toxemia יעלה עוד מידע שמראה אם יש לזה סימוכין רציניים?
צריכה לצאת להביא את הבכורה לגן... אוסיף אח"כ מה שעוד כתבו לי.
(לא יודעת איך לישר לשמאל את האנגלית...)

וואלה, זה בדיוק זה. אני אדבר על זה עם הרופא שלי וגם אקבע פגישה עם דיאטנית. תודה.

תסבירו לי איך מיישרים?
עירית, לא ביקשת אבל הנה עוד לינק (אולי בהזדמנות נפתח דף רעלת הריון).
http://www.preeclampsia.org/
וקובץ לינקים:
http://www.gentlebirth.org/Midwife/pih.html

וזה שממש כדאי שתדאגי לשתות הרבה, בפרט עכשיו כשהקיץ מתקרב, את בטח יודעת...

מה צריך ליישר? ראיתי כל מה שכתבת מצויין.
ובקשר לשתיה - אני ומים חברים טובים. זה הרגל עוד מימי ההנקה: יש בקבוק מים על השיש במטבח והחוק אומר שאסור לי להכנס למטבח בלי לשתות כוס.

חשבתי שמישהו יישר לי - בהתחלה ראיתי את הטקסט באנגלית מיושר לימין.

אני יישרתי. פשוט מכניסים שורה ריקה לפני ואחרי הקטע הלועזי.

שלחתי להם מייל עם השאלה הזו. וזו התשובה שקיבלתי "תבחרי פקטיבית את הספר שישנו ברשימה וצייני בהערות איזה ספר תרצי במקומו".
ואכן המשלוח הגיע בדיוק כפי שביקשתי.
תהנו (-:

האיורים באמת מדהימים.
שאלנו את כל הסדרה מהספריה לפני כשנה ואני זוכרת שיובל התלהב מכולם.
אבל אני לא זוכרת את התוכן המדויק שלהם...
קיבלתי כבר את המשלוח אבל עוד לא נתתי ליובל את הספרים. (והם עטופים בעטיפת מתנה...)
כך שאני לא יכולה להמליץ על ספר ספציפי מהסדרה.

אגב מהמבצע שהם הנוכחי שווה לקנות גם את "אהרון והעפרון הסגול" ואת ה"ימים הצבעוניים שלי". (-:

(-:

את גורילה יש לנו. חשבתי להמליץ לך אבל בגלל האבא שלא עושה כלום - נרתעתי.
אני חושבת שהספר נפלא. (ומקסימום ילדינו ידעו שיש גם אבות כאלו...)

את אבא שלי אין לנו. נתקלתי בו פעם ואני חושבת שהוא נחמד.

הימים הצבעוניים שלי שונה משאר ספריו של ד"ר סוס. הוא לא אייר אותו!

נו, אז מה קנית?

ואני מבינה את המחלה... (-:

עירית, אם תאשרי, אני אעתיק מדף הבית שלך את הדיון הקודם על הרעלת לדף רעלת הריון.

לא נורא. זה באמת מאד מאד זול.
גלגלים אכן מקסים.(אין לנו אבל קראנו אצל חברים.... הי לילה (-: )
את אמורי אשיג אטוסה ראיתי בחנות ונראה לי שהוא אפילו עוד לא בשבילנו (-:
את האחרון אני לא מכירה.
אבל למה שלא תנסי להחליף???
איפה קנית?
בדר"כ יש להם שרות לקוחות טוב. ניסיתי כבר בכמה מקרים.

עירית הידועה בשמה עיריתוש ??? (-:
עכשיו תורי להיות המומה.

טוב, גם אני מאד התרגשתי כבר בצהריים כשקראתי ולא היה לי זמן להגיב. מוזר, האינטרנט מעביר אותך קשוחה. כל כך שונה ממה שראיתי...(-:
אז זו את עם יונתן, וזו את שבהריון, סרבנית הדולה !! איזה יופי. בהצלחה רבה.
כמעט התקשרתי לידידינו המשותף שיכנס לכאן מהר,אבל יש גבול לפאדיחות שאני יכולה לארגן לעצמי.

בכלל לא התכוונתי קשוחה במובן שלילי. אולי עניינית התכוונתי?
והבנתי גם את העכבות עם הדולה. שוב מאחלת בהצלחה רבה איך שזה לא יהיה.

איזה כיף שאת מוקסמת (-:

רשמי לפנייך את "צפרדי וקרפד" לעוד שנה בערך.

ואם בא לך עוד המלצות - בבקשה.

(היום קיבלתי זמן נדיר לשוטט בחנויות. מיד נכנסתי לחנות ספרים. מצאתי תא וכולם חברים של לאה גולדברג ב15 ש"ח. כיף (-: )

תשלחי לי לדוא"ל, את כתובת הדואר-צב שלך, ואשלח לך את הספר.
לגבי קו-סליפר, לא קנינו, אבל אלתרנו. ניצלנו קשרים במפעל לקבלת לוחות "חלת דבש" (קרטון שבנוי באופן מיוחד שהופך אותו לחזק מאד), ובנינו ממנו חצי מיטה צמודה למיטתנו. למעשה, אני לא משתמשת בה (מלבד כמחסן), והפצפון ישן איתי במיטה, אבל זה גם כי אבא עשה "ויברח" כדי לא להתעורר, אז יש הרבה מקום.

יש לי, מסתבר, איזשהו צורך לתעד את השבועיים האחרונים. לא יודעת למה...

אז מה היה לנו?

ביום העצמאות - מחלה. צינון קשה שלא נורא הפריע לתפקוד ביום, אבל הפך כארבעה לילות לסיוט מתמשך. יונתן כל הזמן רצה לישון על הבטן (התופחת והולכת) שלי, לא מצא מנוחה - לא במיטתו, לא במיטתנו, לפרקים על הספה בסלון. חיבוקים מיוזעים, הצמדויות נואשות בלילות הכי חמים, בכי תמרורים מעייפות וסבל ואני בוכה איתו ולא יכולה להושיע. בלילות הקשים גם השפה המשובחת שלו הלכה לו לאיבוד. "בּוּדי, בּוּדי, עוֹדי, עוֹדי" וכמובן "אמא, אמא, אמא, אמא, אמא".
ובימים - עייפות והצמדות נואשת לאמא. על הידיים, ביחד, "אמא", "מה?", "אמא", "מה?", "אמא"...

המחלה חלפה, הצמידוּת נשארה בסביבה עוד יום יומיים וחזל"ש.

ואז - מילואים. פתאום אבא נעלם מהבית. יום יומיים לפני זה התחילו חיכוכים ביני לבינו. פתאום הוא מרגיז אותי, פתאום אני גוערת בקול רם (שלא לומר צעקה) "יונתן! באמת!". בכי של עלבון - פעם ביום לפחות. אולי חוסר הסבלנות הוא בגלל ההריון החדש, אולי סתם תופעות גיל שנתיים שלא ידענו עד כה.
למשל - יונתן מורח גבינה לבנה על כל סביבותיו בארוחת הערב, זורק סכו"ם על הרצפה, פשוט מטנף לזוועתי הרבה.
עוד למשל - אני שוטפת לו את הטוסיק בכיור והוא מצמיד את היד לברז כך שכל האזור מושפרץ. אחרי פעם פעמיים, לקחתי אותו, עטפתי במגבת, והופ - החוצה מהאמבטיה. שום דבר חדש בזה, אבל אני לא מסוגלת לעשות זאת באופן ענייני ומתרגזת נורא. כמובן - בכי נעלב. נו טוב, הוא באמת לא רגיל לזה.
למשל אחרון - הוא מרביץ לי. בהתחלה לא חזק ושואל - כואב לך? אם התשובה היא לא, הוא מרביץ חזק יותר. אני כמובן לא מרשה להרביץ ו(לא כמובן) כועסת. בכי כבר אמרתי?

בהתחלה עוד לא ידעתי מה שורש הבעיות. היו לי מחשבות טורדות שאולי יש בעיה בגן. אבל כנראה שלא - הימים הנוכחיים בגן הם מהמוצלחים ביותר שהיו. פריחה חברתית. איילי נהיה החבר הטוב של יונתן והם משחקים כל היום ביחד. יונתן ממציא משחקי דמיון ומזמין ילדים לשחק איתו. אתמול כשבאתי לקחת אותו הוא שיחק עם נעמה שהם משפחת פילים - היא פילה קטנה והוא פיל גדול. היא מצמידה אצבע לאף והוא את כל היד. הם בנו להם בית שבו הם גרים ושיחקו להם בכיף.
אבל בבית, המצב התדרדר. ניסיתי ללכת איתו לספריה ואין לו סבלנות לקריאת ספר אחד אפילו. כל הזמן כסאח ומתח באויר, למרות שהתנגשויות ממש יש אולי פעם-פעמיים ביום.

המצב הזה הלך והחריף כשאבא הלך למילואים. יונתן מתגעגע אימים. הוא כל הזמן מדבר על אבא ושומר לו - כסא, בסקויט, בובה... בהתחלה היו גם אמירות קורעות לב: בשיחות הטלפון הוא שואל אותו אם הוא בדרך הביתה; בבוקר הוא מתעורר ומספר לי שהוא חיכה לאבא ואבא לא בא.

אחרי כחמישה ימים קשים עשיתי חושבים ו-סטופ. החלטתי לא להתרגז יותר, לשחרר אותי ואותו. החלטתי גם לבלות כמה שפחות לבד איתו בבית. אין לי הרבה כוחות לאחרונה ואני נוטה לשבת על הספה ולקרוא עיתון (אפילו לא ספר) ולא ממש להיות פנוייה אליו. זה כמובן מזמין צרות בתקופות כאלה. בנוסף הכנתי טבלת יאוש שיהיה לו מושג מתי אבא יחזור, דבר שמאוד עזר לו להבין שלא מדובר בנצח, למרות שאינו מבין את משך הזמן המדובר.

אז הימים באמת נרגעו באורח פלא תוך יום אחד (לספריה עוד לא ניסינו לחזור), אבל המתח חייב לצאת איכשהו - הלילות הפכו לזוועה. שידור חוזר של לילות המחלה. "בּוּדי, בּוּדי, עוֹדי, עוֹדי", כל פעם שהוא נרדם, הוא מתחיל לנופף בידיים ולבעוט ברגלים וממש מעיר את עצמו. ובניגוד לימי המחלה, אין לי סבלנות אינסופית ואני לא בוכה איתו. לא - אני כועסת. "יונתן, תפסיק להעיר את עצמך. נו די, אולי תישן כבר". ממש עוזר...
אני כמובן כועסת גם על עצמי, מה קרה לסבלנות האינסופית שלי? אני יכולה להשתמש בהריון כבסיבה מקלה, או שאולי עלי להחמיר עם עצמי ולנסות לגייס כוחות שאין לי כרגע?

מחר אבא יחזור ונתחיל את המסע חזרה לנורמליות ולשגרה...

עירית, אני לא יודעת אם ציפית לתגובה כלשהי, בכל מקרה - בפרט בשבועות האחרונים, כשיש המוני דפים במה חדש כל הזמן, אנשים נכנסים כנראה פחות לדפי בית, בפרט אם לא התחיל שם דיון כלשהו.
אז הרבה

ים, אני חושבת שהגעת להחלטה נבונה ביותר - לא להישאר הרבה לבד בבית. מקווה שהמצב משתפר. (אצלנו, אגב, המילואים האחרונים כמעט יצרו אצלנו גירסה פרטית של סיפורי מעבר לחינוך ביתי - הקטנצ'יק נשאר בבית כמעט שבוע, ובשבוע שחלף עדיין אנחנו בתהליך קליטה מחדש בגן, וזה לא פשוט - אתמול נשארתי שם כל ה(חצי) יום.
תרגישי טוב ואם את לא מוצאת פרטנרים לאחה"צ את מוזמנת לנדוד אלינו לשרון (-:

עירית

אין אפס. הדרך היחידה לשרוד מילואים היא יום-יום.
ולזכור, שמבחינת יונתן - זה כמו מחלה: יש לו סיבה טובה לבכות, להיות מסכן, לרצות על הידיים...

אוי, המון הזדהות, מוכר ולא חביב.

ציפיתי ולא ציפיתי לתגובות. הטריגר לכתיבה היה, כאמור, צורך לתעד וחיפשתי בתוכי איפה אני אהיה הכי שלמה עם החשיפה המוזרה הזו של עצמי. כך שגם רציתי קצת להסתתר.
בכל אופן תודה על החיבוקים וההזדהות.
אני אעדכן - ביום חמישי בצהרים עדכנו את טבלת היאוש וראינו שנשאר עוד יום אחד. בערב, בסיום ארוחת החג, הופיע פתאום בעלי. הילד ההמום (לקח לו כמה דקות להתאושש) רק הצליח למלמל "הכנו טבלה... הכנו טבלה...".
השיפור היה מיידי - ימים נורמליים, לילות נורמליים, הכעס כנראה התפוגג לו. נקווה שחופשת המילואים הזו תתארך ותסמן את קיצם הסופי ולא רק הזמני.

היי, ותודה על ההזמנה לשרון...

עירית!

גם זמבורה, גם איין ראנד. נדודי שינה / חלומות מאד פרודוקטיביים!

מה אני אגיד לך - אנחנו לפחות יוצאים נשכרים...

הי עירית,
מנסיוני הצנוע מאד מאד: ילד שלא רוצה להכנס לאוטו ולחגור אחרי הגן לפעמים פשוט צריך פיפי, כי בגן לא תמיד יש פנאי או הזדמנות לכך. כל עוד עסוקים בפעילות זה נבלע. ברגע שאמא באה ויש קצת התפרקות כללית של המערכות פתאום זה בא לידי ביטוי פיזי אך לא מודע עדיין. ובמצב כזה בלתי נסבל להכנס לכסא ולחגור...
אם הגן מאפשר (או התנאים בחוץ), כדאי לשאול או להמליץ -לפני נסיעה (אפילו קצרה), אולי אתה צריך פיפי?
מעניין אותי אם התיאוריה שגבשתי על סמך מאגר נבדקים שמונה 1 היא נכונה...

תודה פלונית. ההסבר אכן בעקרון מאוד הגיוני, רק שבני עוד עם חיתולים. בכל אופן אין בעיה להכנס לאוטו, כל עוד הוא במושב הנהג. אני מתארת לעצמי שאם הייתי סובלת מכך ביותר, המצב היה משתנה כי בכל זאת יש ביננו מערכת יחסים של התחשבות הדדית. אני כנראה מאפשרת את ההתמרחות הזאת ברמה עמוקה יותר מהרמה המודעת.

עירית, למה את חושבת שמדובר בטרול? ועוד באחד שהשקיע לכתוב כל כך הרבה?

שגית, עכשיו עונת הטרולים - החופש הגדול, יש הרבה זמן לכתוב. פתאום שפע הודעות ש"פלוני אלמוני" חתום על כולן, עם מספר ילדים שדורש אישור משטרה על התקהלות, עם שפע בעיות וניסיונות פתרון שנשמעים כאילו נוצרו ע"י פרופ' אמברידג' (היא דמות חדשה המופיעה ב-הארי פוטר החמישי, בוא נאמר שלא סימפטית במיוחד...), ועם סתירות עלילתיות - ילד בן 10 שהוא הצעיר ביותר, ובהודעות אחרות ילדים בני שבע... ואם נמשיך וניסחף במטאפורות זולות, אז אם היא לא טרול, היא התסריטאית של תיקים באפילה.

מסעדה,
זאת פריחה עונתית?...

עירית, למה את חושבת שמדובר בטרול? ועוד באחד שהשקיע לכתוב כל כך הרבה?
אחד המאפינים של טרול, להבדיל מסתם עוברי-אורח-מציקנים, הוא שהם כותבים הרבה.
art]הנה id[/po]=13 הסבר טוב על טרולים.

אש"י - בהחלט. (-: אם כי יש התפרצויות גם בחגים...

רק עכשיו ראיתי את השאלה, אבל כבר ענו במקומי. הרגשתי רע בעיקר כי ראיתי שיש מי שלקחו ברצינות והשקיעו בתשובה.

אתר המרפאה למחלות עור באמצעות מנורות שיזוף מיוחדות
http://uvclinic.8m.com

אתר עמותת הויטיליגו
http://vitiligo.8m.com

אתר המנורות לשימוש ביתי
http://uvblamps.8m.com

כאן בארה"ב יש מכונות ביתיות לברד (קוראים לזה SNOWCONE ), במחיר 30-50 $, בטוח אפשר להזמין און-ליין דרך אמזון וכד'.

יופי, בדיוק רציתי לשאול אותך...

עירית, כבר מזמן רציתי להכנס לכאן להגיד תודה, אז הנה זה הצליח סופסוף. אני שמחה שאהבת את מה שכתבתי, ושמחה שכתבת לי שאהבת - היו לי המון לבטים לגבי הקטע ואפילו חשבתי לבקש שלא יפרסמו, בסוף בעיקר מתוך עצלות ומבוכה לא עשיתי את זה וזה התפרסם אבל הייתי קצת ברגשות מעורבים אז בקיצור- תודה.
ודרך אגב, גם אני מרחובות. (קראתי באחד הדפים שאת גם).

הצלחתי! אתמול בבוקר נולדה לי בת בלידה מדהימה, קצרה יחסית וכואבת. coming up soon סיפורי הלידה של עירית ל (כן, אולי עכשיו אני אצליח לכתוב גם את הקודם).
אנחנו בבית, כולנו, מתחילים את חיינו החדשים. בניגוד ללידה השונה שמים וארץ מהלידה הקודמת, הילדה היא קופי של הבן הגדול. יונקת כל שעה וחצי כמו שעון. יש בעיית הנקה קלה - ציצי ימין נתפס פחות טוב מהרצוי, אני מקווה שזה יסתדר כבר מחר ואם לא - אני יודעת למי לפנות

.
תודה לכל מי שעזר לי פה באתר, בידיעתו ושלא בידיעתו. כרמית - הספר ישלח חזרה תוך יום-יומיים. תודה לבעלי ולמיילדת שבלעדיהם לא הייתי עוברת את זה בחיים.
במקרה שלא מרגישים - אני בהיי טוטאלי. כיף לי.

עירית, מזל טוב! איזה יופי וכל הכבוד!
הרבה אושר והצלחה בגידול הקטנה.

מזל טוב!

מאחלת לך הרבה מנוחה והנאה!

עירית איזה יופי!!

מזל טוב, מחכה לקרוא את כל הסיפור אבל בינתיים די בהודעה הזו לשמחה גדולה.
מצטרפת ליונת, הרבה מנוחה והנאה. ואוכל טוב . ומים!!

כן כן - מרגישים (-:
הודעה נפלאה!
ספרי גם על הגדול, ואיך החזרה לשגרה.

מזל טוב, מזל טוב! רק עכשיו ראיתי!
אל תמהרי עם הספר. אין עליו תור...
איזה כיף לך! יופי שהלך לך הלנל"ק! מחכה לסיפור... (או לפחות לפרטים מקוצרים).
אפשר עוד מזל טוב לסיום?

מזל טוב!

עירית מזל טוב!

אתן ממש גיבורות אמיתיות, הלנלקיות

.

מזל טוב!

מזל טוב עירית!

אנחנו נהיה ממש באילת, באמבסדור- גם נופש מהעבודה של בעלי (אני כ"כ נהנית לומר את זה

)
מה? תגיעו עם הקטנטונת?
אז אולי נארגן פגישה?

הי, תודה לכולם. לקח לי קצת זמן לחזור למחשב וכיף לקרוא את כל הברכות. אם לצטט את בשמת - אני כותבת ביד אחת עם "ינוקית" על הכתף. אני צריכה להתארגן עם מנשא ואז בטח יהיה לי יותר קל.
תשמעו - היה לא קל בכלל, מסתבר שלא התקרבתי אפילו לדמיין כמה זה יכול לכאוב. אבל הכאב עבר והתינוקת נשארת.
יונתן מקסים. הוא מאוד מתעניין בה, מנשק, מלטף ורוצה להחזיק אותה. מנסה לפענח את הקולות שהיא עושה ולייעץ לי מתי היא רוצה להחליף צד. איתנו הוא קצת פורק מתחים, אבל איתה הוא עדין לאין שיעור.
הבעיה בציצי ימין נפתרה. עכשיו אני בעיקר מנסה לפענח את דפוס היניקה/שינה שלה, שמאוד שונה משל אחיה, בוגר הצינוקיה. נראה לי שהיא יונקת בלי סוף. יניקות של שעתיים רצוף ואז שעתיים שינה או משהו דומה. היא כבר עברה את משקל הלידה שלה והיא סה"כ בת ארבעה ימים!

שוב תודה על האיחולים. אני אתחיל היום לכתוב את הסיפור המלא, לפני שהוא מתפוגג.

עירית? אילת? עם מלקטת-הפירורים? (-;
איזה אומץ!

חוצמזה -
יניקות של שעתיים רצוף ואז שעתיים שינה או משהו דומה
זה די דומה למצב אצלינו.
השעתיים יניקה הן עם קצת הפסקות, קצת פיפי-קקי, קצת ערנות מדהימה שאני בכלל לא זוכרת מהגדולים. נפלא בעיני.
השעתיים שינה הן שעתיים רצופות רק אם זה במנשא או במיטה (רצוי עם אמא ליד). אחרת - כל שינוי תנוחה מעיר, מעצבן, מבכה, קשה להרדים בחזרה.

אה - ואם אני כבר כותבת - לגבי הפירורים -
היה מאוד יפה (בעיני) לראות אצלינו איך תוך ימים הקטנה התרגלה לרעשים (צעקות, צחוק, טריקת דלת, הטחת צעצועים ברצפה) של הגדולים. בהתחלה - כל דבר כזה היה מפעיל-מורו, ועכשיו - זה עובר לידה. אולי זה כמו בתותחנים - האוזניים נדפקות (-;

גילה,
בדרך כלל, ילדים שרגילים לרעש מסביב נרדמים גם ברעש. ילדים שזקוקים לשקט מוחלט הם לרוב ילדים ש"עטפו אותם בצמר-גפן" והגנו עליהם מפני כל הפרעה, כולל רעש. ראיתי את זה המון פעמים (בית-ילדים בקיבוץ, את יודעת...). נדירים מאד הילדים שיש להם רגישות לרעש מלידה (מוצרט היה כזה, למשל).

כלילםים

זאת הילדה הגדולה שלי קוראים לה כליל השתלטה על המחשב, מפחיד, רציתי לאחל לך מזל-טוב, וכל הכבוד, ואני שמחה לשמוע שגם לפעוטות בנים יש רגשות אמהיים, זה היה נחמד לקרוא.

עירית,
ממש לא בכוונה, כנראה שכשערכתי את לוג הידברות בדיוק את הכנסת הערה וזו התאיינה לה. מתנצל, אנא כתבי שוב.

שיחזרתי.
זה היה שם, בגירסא קודמת.

שלום לך עירית. ומזל טוב להולדת הבת. הגעתי לדף הבית שלך דווקא. דרך הדף על שקרים. שם כתבת, שקרים נפלטים לך כך בלי שליטה. אז זה המצב אצל הבת שלי בת שש וחצי. זה קורה לה בבית ספר עם חברות ונורא קשה לה עם זה. היא מודעת לזה , היא לא רוצה שזה יקרה . בבית אני מיד מעמידה אותה על מקומה. אם היא מנסה לשקר, כי אני מיד מבחינה כשהיא עושה את זה. אולי יש לך איזשהי עיצה להתמודדות. אני לא בטוחה שזה הדף המתאים, אבל אשמח גם לקבל הפנייה.
תודה

אירית, אני מקווה שאת קוראת כי אני לא נכנסת עכשיו בתדירות גבוהה ורק עכשיו ראיתי את השאלה. תראי, אצלי השקרים היו קשורים לבעיית בטחון עצמי. מן צורך להיות מישהו שאני חושבת שיהיה נעים להיות איתו, לדבר איתו, אולי נסיון להיות קולית. אולי נסיון דבילי להמנע מחיכוכים (מומצאים לגמרי כמובן, כי איזה חיכוך יעלה מהודאה שלא קראתי ספר?). לכן בשנים האחרונות זה הולך ופוחת וזה קשור לדעתי להשלמה עם עצמי ולבניית בטחון עצמי. זה תהליך שאני עוברת כמבוגרת אחרי שנים של חוסר בטחון כילדה וכנערה.
אני לא בטוחה שלעמת את הילדה עם השקר זה פתרון נכון. למה שלא תעלי את הבעיה לדיון בדף הרלוונטי?

עירית, לקח לי 20 דקות ארוכות להבין על מה את מדברת....זה על ה'אוטינג', נכון?
זה כל כך בסדר ונכון ושפוי ההתיחסות שלך לנושא, כך שממש אין מקום להתנצלויות (לא שאני מזמינה 'אוטינג' נוסף...

).
בכלל, נהניתי להכיר וחברתך נעמה לי מאוד, כך שאם רצונך במייל, לצרכים בלתי אפולוגטים, אשלח בשמחה (אך מזהירה שיקח קצת זמן), וכמובן שאשמח לשמוע עוד מילים בנושא.
להתראות @}

איזה כיף לראות אותך כאן שוב!

איזה כיף לראות אותך כאן שוב!
גם לי.

עירית, תודה על ההמלצה על קוני וויליס. גיליתי והתמכרתי... אם עוד לא קראת את "מעבר" אני ממליצה בחום.

בשיטוטי באתר נתקלתי בשאלתך מ-2003.... בקשר למתרגם הנפלא והכן מצחיק של שלושה בסירה אחת. אז אם עדיין לא קיבלת תשובה - ומאחר שזה נושא נכבד ורציני בעיני - זהו יאיר בורלא.

עירית, שלחתי לך מייל @}

הי עירית
אנחנו לא כל-כך מכירות, אבל בעצם אני מכירה אותך מאז ומתמיד. לאחרונה אני משוטטת לי די הרבה באתר הזה, וכשניתקלתי בעירית ל, איכשהו ישר ידעתי שזאת את.
אז נחמד לדעת שיש לנו כמה תחביבים משותפים (לגדל ילדים למשל).
המפגשים בינינו מתקיימים לעיתים רחוקות, הם תמיד קצרים מאד ועם המולת משפחה מסביב, כך שמאז שהתארחתי אצליך בבית לשבוע, כשהייתי בת עשר (משהו כזה), אפשר לומר שלא ניפגשנו.
בכל-זאת משהו בעיניים נפגש גם נפגש.

ולהסרה מוחלטת של מעטה המיסתוריות:
אני בת דודתך, אמא לערבה ולירי

עננה! האמת שאני ממש כבר לא מזדמנת לאתר - אני מתקשה למצוא זמן. נכנסתי במקרה כדי להתלונן שעוד לא קיבלתי את גליון ינואר של העלון.
מיד אני עושה חיפוש על כל המופעים של עננה באתר...

עירית, הגיליון מתעכב עקב הלידה במשפחת כשר...אמור להגיע בימים הקרובים.

לא תגלי עליי הרבה. אני בעיקר קוראת סמויה.
אני עכשיו בקטע של בלי טיטולים (כבר חודש וחצי ובאופן חלקי) ובעוד אני כותבת ערבה מפשפשת עליי.
אני גם נהנית לקרוא על חינוך ביתי. ללא מסקנות אישיות חותכות, בנתיים.
אגב, מה דעתך על העלון. ממליצה?

שוב לוקח לי עידן ועידנים להכנס שוב - ממליצה בהחלט על העלון. גם כי מעניין וגם כדי לשאת תרומה למען מפעילי האתר/מוציאי העלון לאור/הפועלים למען הקהילה הזו.

שלום עירית ל. קראתי שלקחת את יונתן לחוג שחיה מגיל צעיר מאוד (6 חודשים?). בני בן חודשיים וחצי ואני מאוד רוצה לקחת אותו לחוג שחיה לתינוקות (שמתחיל מחר!!!). אני פתאום נתקפתי חרדה משני דברים. האחד - הכלור שיהיה בכמות גבוהה בגלל המים החמים ומצד שני המחלות שיחגגו בטמפרטורת הללו, והשני - מעבר קיצוני בין טמפרטורה גבוהה של המים לטמפרטורה בחוץ (בבית כשעושים אמבטיה יש לי שליטה על זה). מה דעתך?

עירית,

קראתי רק עתה, במקרה, את הקישור לביקורת של בתיה גור
שהבאת לדף אלימות חוקית .

כמה נכון וכמה עצוב שהאשה הזו כבר לא עמנו.
רון