ענבל מארחת

[ענ_בל*]

אני בהתרגשות עצומה. חזרתי לצייר אחרי שנה ויותר שלקחתי פסק זמן. האמנות היתה תמיד חלק מהותי בחיים שלי.
אמשיך אחרכך. יש כאן רעש.

[ענ_בל*]

העונג הזה לא קיים בשום תחום אחר בחיים. קשה להסביר ולתאר את זה למי שלא חש התעלות מיצירה. אני משערת שיוצרים בתחום המוסיקה, המחשב, המחול... כולם חשים את ההתעלות הזאת.

עכשיו בשבילי זה לקחת מכחול, להניח צבע שמן על משטח עבודה, לערבב ולגוון אותו עם צבעים נוספים. להוסיף טרפנטין. הצבע הופך למשחתי, שמנוני, קרמי.
להניח אותו על הבד. להתענג על הצבע, הריח, המריחה עצמה. חושניות לשמה.

[ענ_בל*]

מה שהדליק אותי לגמרי השבוע זה שהחלטתי לארח את החברים/חברות/ילדים של חברים שלי/ ועוד בציורים שלי.

להזמין חברה לצייר איתי בציור שלי. להתערב, לשנות. לנהל דו שיח במקום הזה.

להתמודד עם מה שיש לה לתת לי. להתמודד עם מה שיש לי לתת לה.

נתינה
מחוברת למקום הזה מאוד.

ציירתי ציור מדהים שחלק ממנו נעשה עם ילדי וקרו שם דברים שלא הייתי מעלה בדעתי. זה פתח לי פתח למקום בו החיים והאמנות הופכים לאחד. מרגיש לי נכון מאוד.

[הגמד_חיוכון*]

נשמע מקסים, ומענין! ספרי עוד...
איך אתם עובדים ביחד? איך מתערבים ללא הפרעה, בדו קיום?

[נועה_בר*]

איזה יופי. כמה כייף ההתרגשות והשמחה עוברים מבין המילים ומגיעים עד אלי.
שלא יגמר לעולם!

[ענ_בל*]

זה התחיל בציור של עץ שציירתי לקיר הכניסה לדירה החדשה שלי. נכנסתי לכאן בקיץ. לקחתי יועצת פאנג שווי שמיפתה את הבית ונתנה לי עצות לגבי צביעת הדירה, חומרים שמתאימים לכל חדר ורעיונות עיצוביים. היא המליצה לי על ציור בגווני אש לכניסה לבית. דימיינתי עץ עם צמרת רחבה, ענפים חזקים, גזע יציב ושורשים עמוקים. דימיינתי את הסידור של העלים עליו. ציירתי אותו על פורמט מאורך כשאני מתחילה דווקא בצבעים קרים . בשכבות הבאות עליתי על הכל בצבעים חמים.
זה די טיפשי לתאר ציור במילים. צריכה להשיג מצלמה דיגיטלית ולהעלות את הציור הזה לאתר.

בכל אופן, הייתי מציירת , מפסיקה לשבועיים, מתבוננת בציור ולא יודעת ממש לאן זה יוביל. בשיכבה השלישית של הציור בקשתי מהילדים שלי לבוא לצייר איתי. בהתחלה הגבלתי אותם לשטחי ציור מסוימים אבל אז ביתי בת הארבע החלה לשנות לי את הצורה של האדמה. להוסיף לבבות ופרחים עם צורה מאוד מיוחדת.

מצא חן בעיני מאוד. הוספתי קצת קוים. נתתי כמה נגיעות של ירוק בתוך כל האדומים והכתומים ויצא מקסים.

[מיץ_פטל*]

איזה דף מקסים.
אני חוגגת איתך.

[ענ_בל*]

תתארחו, תתארחו חברים.

[עירית_לוי]

איזה דף מקסים.
תתחדשי

[מיצי_החתולה*]

ענ בל, נשמע מקסים. גורם לי הצטער שאני לא מציירת.

[ענ_בל*]

מבטיחה לעצמי שמחר אקנה בדי ציור גדולים נוספים.

בנתיים, התחלתי לספר לחברים על הרעיון. יהיה ממה להתחיל.
הכל עדיין בראש שלי. מסקרן מאוד איך זה יתורגם למעשה.

הדבר שאני חשה בעוצמה רבה בחודשים האחרונים זה את החיבור שלי לאנשים כאן. התברר לי הרבה יותר לעומק המשמעות של חברות. המקום של חברים טובים בחיי. עברתי תקופה קשה בקיץ. משבר, משבר.
בתוך זה הרגשתי בת מזל כי הייתי מוקפת באנשים אוהבים שהיו כאן בשבילי.

וזה מתחבר לי עמוק מאוד למה שאני עושה היום באומנות שלי.

[חני_בונה*]

תתחדשי

[מיץ_פטל*]

את מרגשת אותי.ואני כבר עם דמעות.

[ענ_בל*]

הדו שיח הזה מתחיל.

נפגשתי עם זוג חברים שלי. שניהם אומנים בנשמה. עוסקים בציור, בקרמיקה. הצעתי לה לפני כמה ימים והיא סכימה. הצעתי לו עכשיו והתחלנו לדבר. הם היו מציירים לפעמים ביחד באותה עבודה או שכל אחד היה מתחיל יצירה ובשלב כלשהו משחרר אותה לבן זוג. מי שמקבל עבודה יכול לעשות בה מה שהוא רוצה. מעניין.

תהיתי.... בנתיים זה רק דיבורים, אני יודעת. אבל, הדו שיח צריך להתחיל ממש מהתחלה. חוקי המשחק יקבעו עם כל פרטנר ליצירה בנפרד. אני קובעת אולי את החומרים (צבעי שמן) ואת המצע עליו נעבוד (בדי ציור), אבל אני לא יכולה לכפות את הנושא שמעסיק אותי כרגע. או שכן? אני רוצה לצייר בעיקר עצים. מקווה שזה ידבר למי שיתארח בציורים שלי.

ואם לא עצים אז פרחים. בכל מקרה משהו שקשור לצומח בטבע כשיש פוקוס עליו. לא נוף פנורמי שרואים במבט מרחוק אלא מבט מקרוב.

[לוונדר_סגול*]

[סאן_שיין*]

@}

[ענ_בל*]

סוף סוף זה מתחיל ממש.

חזרנו מהעבודה/גן/בית ספר, נכנסנו לחדרון הקטן שבו מאופסנות עבודות שהתחלתי לאחרונה. זה פשוט זרם. הצעתי לביתי הקטנה לצייר על ציור שלי. היא בחרה צבעים והתחילה לעבוד ולשנות מה שהיא רוצה. זה פשוט מרתק. למרות האגו המפותח שלי, כשאני מסתכלת על איך שהיא מציירת אני מרגישה קטנה לידה, מקובעת לגמרי.

התחלפנו בעבודות. היא לקחה ציור אחר שלי ואני חזרתי לציור שהיא שינתה. מרתק להמשיך לעבוד מהמקום שלה.

כל הזמן כשהיא מציירת היא מדקלמת עצמה כל מיני פיזמונים שיברי שירים מישפטים....
אני אוהבת לשמוע אותה.

דובים גדולים, גדולים,

בובות קטנות

דובים גדולים, גדולים,

בובות קטנות.

[ענ_בל*]

סאן שיין , כייף לראות אותך כאן.
לוונדר סגול , את תמיד מוזמנת.

[מיץ_פטל*]

נשמע מסקרן ומרתק מאוד.
איזה יופי שאת כבר במקום שכזה.

[ענ_בל*]

התשוקה

לציור, לצבע. למגע של המכחול בקנווס.

לצבעים.
תורכיזים, ורודים, אדום לוהט על רקע ירוק.
כל מיני ירוקים. מהבהירים ועד הכהים.
הורוד עכשיו קופץ אלי.

כתמתמים. אני חשה את הצבעים בגוף. תחושה פיזית כמעט.

זה הולך איתי בתחושה רוב היום. אני לא פנויה לצייר הרבה אבל זה נמצא בהוויה כמעט כל הזמן.

בימים האחרונים היצירתיות יוצאת לי בתפירה. תפרתי לילדי בד עם כיסים . מן מחבוא כזה לכל מיני חפצים ואוספים.
הבן שלי אוסף כל מיני דברים וגם לבת לא חסר.
יש להם חדר תורכיזי קסום.

אני צריכה מצלמה דיגיטלית ולהעלות את זה לרשת.

[תבשיל_קדרה*]

מענין.
מעורר מחשבה.

[ענת_ב_פ*]

תתחדשי על הצבעים הריחות והאנרגיות
@}

[ענ_בל*]

שאלה למי שקורא כאן.
יש ךי צילומים השמורים במחשב של העבודות שלי. איך אני מעלה אותם לכאן?
תודה.

[ענ_בל*]

[ענ_בל*]

אלה שני ציורים שאירחתי בהם את ביתי.
הצילומים שאני מצליחה להעלות כאן נראים מטושטשים שלא כמו במציאות. בקיצור, יש לי עדיין בעיות טכניות להעלות אותם לכאן.

[לוטם_מרווני*]

ענבל, מרתק!
תודה על השיתוף!
מה גיל ילדייך?

[ענ_בל*]

הבן בן 8 וחצי.
הבת ארבע ושלושת רבעי.

[עודד_המחפש*]

ענבל, סידרתי קצת את התמונות. יש אחת שלא מוצגת, כנראה הכתובת לא נכונה.
כשרוצים להכניס תמונה צריך פשוט לכתוב את הכתובת שלה בתיבת ההוספה ( בפורמט {{ ) בלי שום דבר לפני או אחרי.
החכמה היא לדעת מה הכתובת של התמונה... זה כבר תלוי איפה היא נמצאת ובאיזה דפדן את משתמשת (ובאיזו שפה).
באקספלורר באנגלית, אם את רואה את התמונה באתר שבו שמת אותה, את יכולה פשוט לעשות קליק ימני על התמונה, ולבחור properties. שם יש את הכתובת ליד הכותרת Address(URL). שימי לב שלפעמים לא רואים את הכל, בייחוד אם הכתובת ארוכה מאוד. אז צריך להקפיד להעתיק את הכל.
בהצלחה.

[ענ_בל*]

ועכשיו להתפרע.

הבדים קטנים לי מידי. אני מתפוצצת מאנרגיות, צבעים וצורות.
לפעמים בא לי פשוט להרוס.

בונה איזשהו מרקם צבעוני
והורסת
כדי למצוא משהו חדש, דרך חדשה.

ובכל זאת מתגעגעת לסדר שהיה פעם בציור שלי.
מן רקמה עדינה, עיגולים עיגולים או צורות אחרות שחוזרות על עצמן. מן איזון סמוי בין תנועה לקיפאון ולא לשכוח לשמור על המסגרת.

[ענ_בל*]

[ענ_בל*]

מה יהיה? עכשיו יצא לי צילום ע-נ-ק.
אלה עבודות שעשיתי בלי שום כוונה רגשית או נפשית לפני כמה שנים. גירי פסטל על נייר קנסון ציבעוני.

[ענ_בל*]

סוף סוף הצלחתי לסדר את הדף.

אשמח לתגובות בנוגע לציורים ובכלל....

[ענ_בל*]

היינו אצל חברים אתמול.
מתה עליהם. שניהם אומנים. היא בנוסף, עוסקת בטיפול באומנות. הוא, בנוסף, דוקטור למחשבים. מדהים, לא?

מדי כמה שבתות אנחנו מתכנסים לארוחת ערב. כל אחד מכין משהו ויאללה...

הבן שלי מת ללכת אליהם למרות שיש להם רק בנות קטנות ובדרך כלל הוא מתחבר לאנרגיות של בנים. תמיד שמח שם.
הוא מבקש מוסיקה לריקודים. פרינס ברקע, הילדים לוקחים צעיפים, שמלות ,מתחפשים ורוקדים. כולם נורא מאושרים.
אנחנו מדברים על ציורים, שלהם, שלי.
קבעתי איתה לשבוע הבא. אנחנו רוצות ללכת ברגל הליכה טובה (לא עשינו את זה מהקיץ) ולצייר ביחד. אמרתי שאני מארחת אותה בציור שלי (שיהיה ברור, זה לא ממש שיוויוני, או שכן. מי יודע?)

[ענ_בל*]

כתבתי עכשיו בדף של נועה בר , הקהילה שלי . מתאים לי לכאן.
את יודעת? במידה מסויימת הדף שלך חידד אצלי כל מיני מחשבות לגבי החיים שלי עם מה שאני קוראת לו "השבט שלי".
יש לי כאן קבוצה של חברים טובים טובים . יש תחושה של ערבות הדדית. זה מתבטא במפגש, תמיכה, עשיה משותפת, שיחות, גידול ילדים , עזרה עם הילדים, ארוחות, ועוד ועוד. זו לא חבורה אלא קשר שיש לי עם מספר משפחות כאן.
החיים כאן, רחוק מהמשפחה שלי , בנפרד מבן זוג, דחפו עוד יותר ליצור מציאות כזאת.
למונח חברות יש משמעות עמוקה ויפה בחיי.
הבנתי שאתה תמיד לבד ואתה אף פעם לא לבד.

[ענ_בל*]

חברתי הטובה ריין מגיעה לכאן עוד מעט.

בדי הציור מוכנים,
אני אחרי שישי שבת של ציור. עדיין בתוך זה. מרגישה שרוצה לצייר עוד, אבל איתה.
אתמול אכלתי אצלהם ואחרכך ירדנו לסטודיו שלהם ויצרנו בחימר. אני וחימר? לא תמיד הסתדר לי אבל כייף לעבוד יחד.

ריין. בואי כבר.

[ענ_בל*]

היינו יחד כמה שעות.
שיכורות מלגעת בחומר. רוקדות, כל אחת את הריקוד שלה על משטח הציור.
מקשיבות, מביטות האחת בשניה.

הכללים שקבענו:
מותר לעשות מה שרוצים על הבד. מותר למחוק את מה שהשניה מציירת.
בנתיים הסכמנו שנמשיך לעבוד על הציור ביחד.

ומה יהיה אם יבוא לי להמשיך לעבוד עליו לבד?

(אז כך זה נראה אחרי שעבדתי עליו לבד)

[ארץ_נהדרת*]

גם אני @}

[ענ_בל*]

נו, מה יהיה?
יום שלישי היום. אחד הדברים שהכי קשה לארגן כמו שרוצים. זמן . עכשיו כבר עשר בלילה. הילדים שלי עוד ערים. אמא שלי כאן. בא לי (בראש) להזמין אותה לצייר איתי. איך זה יהיה? רוצה להתחיל בזה.
אני עייפה.
אין לי כוח.
אני רוצה לצייר.
יאללה.

עניינתי איש מיקצועי להכנס לפרוייקט הזה כצלם. חלק ממה שמעניין כאן זה השיחות שנוצרות לפני, תוך כדי העבודה. בא לי לתעד. אז חשבתי בהתחלה לצלם במצלמת הוידיו שלי שהיא לא דיגיטלית. אבל זה לא יצא כמו שצריך.
בכל מקרה הוא מבקש שאעדכן אותו. נפלא.

[לוונדר_סגול*]

ריחות של צבע וחיים מגיעות עד לכאן....

[ענ_בל*]

הלוואי והריחות היו קצת יותר כאן...

יום חמישי בערב, אחרי שבוע של עבודה סביב השעון. כמעט אין ערב שאני סתם כך בבית, לבד או עם ילדי, לוחצים עלי (תמיד מסיבות טובות) לבוא לערב שאורגן לכבוד חנוכה בעבודה.
אמרתי: כן.
אמרתי: אקח בייבי סיטר לילדים.
אמרתי: אבוא.

שמונה בערב ואני מרגישה פשוט לא מסוגלת. די, לא רוצה, לא הולכת.

יושבת על הספה, קוראת אגי משעול ואהרון שבתאי. מפנטזת לסיים ציור אחד אחרי שהילדים ירדמו...

מוצאת עצמי על הספה, שתיים לפנות בוקר. הילדים נכנסו לבד למיטותיהם, החמודים שלי.

אז ככה זה עכשיו? רצון כלכך גדול ליצור, להיות במקום הזה, פנטזיה בועטת בראש
וכלכך מעט שעות ציור?

[ענ_בל*]

הוא אומר לי לפני שאנחנו נכנסים למכונית בדרך לסרט.
"תראי איזה עננים יפים".

מושך אותי.

[עירית_לוי]

^{<עוקבת בשקט>}

[ענ_בל*]

[ענ_בל*]

[ענ_בל*]

[אילת_מ*]

ואו, איזה כיף! לא היה לי מושג....
כלכך בא לי קצת מהצבעים האלה גם על הקירות שלי...
תודה , תודה!!!

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

וואו!!!
כמה חיים, כמה חיות, כמה תנועה, הכל כל כך מלא התרגשות מציפה שכזו
משהו מתעורר (מעניין שדווקא בעונה שבה הטבע הולך לישון את מתעוררת)
תודה שהזמנת אותי לכאן

[עירית_לוי]

כמה יפה פה

רואים שאת נהנית...

[מאיר*]

נחמד מאוד כאן.
מחכה לצייר איתך.

[ענ_בל*]

תודה על התגובות שלכם. הייתי זקוקה לשמוע.

אני שמחה לכל מבקר ומבקרת בדף הזה.

תחושת השיתוף חשובה לי, כרגיל.

עדיין, מעט מידי שעות לציור פעיל, אבל העשיה קורית כל הזמן, בראש שלי, בתחושות הבטן, במראות שאני רואה. לפעמים מרגישה מוצפת בתשוקה, באהבה, ביצרים, בצבעים.
החלק הפרוע מתחיל לבצבץ וזה טוב. רוצה לחיות בשלום גם עם הפרוע וגם עם המסודר.
לא רוצה שהמסודר יכבה ויגביל מידי. עד עכשיו החלק השכלתני הוביל אותי. בכל העבודות שלי היה מקום לרגש כמניע אבל התוצאה הסופית היתה בדרך כלל מחושבת, עצורה. רגשות שהכניעו אותם לתוך מסגרת.
וזאת אני . כך יכולתי לחיות עד עכשיו.

נראה לי שאני דורכת בדרך שונה במקצת. טוב שכך.

[אורה_גבריאלי*]

איזה יופי! איזה יופי! איזה יופי!

חיוניות שמתפרצת ביופי מרגש.
תודה על ההזמנה!

[ענ_בל*]

[רוני_בלוני*]

ענבל, דף מעניין. מביא אותי להרבה תהיות.

תוכלי לתת עצות למי שחולם להרגיש כמוך את הצבעים (איך לא לפחד, איך מתחילים, איך מבטאים בצבע ובצורות)?
מה אתם עושים עם הציורים המוכנים?
מה הציור המשותף בעצם מבטא? האם מבטא את הקשרים בניכם? כל אחד מבטא בעצמו את עצמו ואת רגשותיו?
איך זה בעצם עובד? מבחינה ריגשית. בדרך כלל ציור הוא דבר מאוד אישי איך זה מסתדר ביחד?? לי זה נשמע כמו תרפיה חברתית. מעניין מאוד. לא נפגשתי בדבר כזה. פשוט מעניין.

[מיץ_פטל*]

מחכה לצייר איתך

גם אני גם אני.
ממש מקסים!!!

את ממש מלאת גלים מרטטים של אנרגיות.

שחי עם הזרם...

[נועה_בר*]

_איזה יופי! איזה יופי! איזה יופי!
חיוניות שמתפרצת ביופי מרגש.
תודה על ההזמנה!_
@}@}@}

[ענ_בל*]

תודה מיץ. תודה נועה.

רוני בלוני . אנסה לחשוב תוך כדי זה שאני עונה על השאלות שלך. השאלות הן חלקן גם שלי, והדרך הזאת של שיתוף, של חברותא, מעורר אותן.

בדרך כלל אין לי בעיה להתחיל לצייר.. זאת אומרת כשאני כבר שם, מול הבד והצבעים זה זורם.
הרצון לשתף בא ממקום של החיים עצמם. מתפיסה שהתגבשה אצלי בעקבות גירושין ופרידה מבן זוג . המקום של חברויות אמת בחיי גדול מאוד. גיליתי כמה אנשים נמצאים כאן האחד בשביל השני. גיליתי המון רצון של מכרים לתמוך ולעזור. לפעמים הייתי צריכה לומר בקול שאני צריכה, לפעמים פשוט הציעו לי.בעבר, היה לי חשש שאני לא חברה מספיק טובה. הייתי מסוגרת מאוד בעצמי. חיפשתי תמיד את השעות של הלבד. לצייר, לקרוא, להרהר. חשבתי שאם יצטרכו אותי אני לא אהיה מספיק פנויה בשביל אחרים.

השיעור הזה של הגירושין לימד אותי המון גם על יכולת הנתינה שלי. היום אני יודעת שאני החברה הכי טובה.
אז הצורך שלי לשתף חברים בתהליך הציור עצמו בא מהמקום הזה של ההתחברות, של שיתוף מהחיים.

רק התחלתי לעשות את זה. עוד אין לי הרבה מה לדווח מלבד שהיה לי כייף לצייר עם ריין ושלמדתי המון מהציורים שציירתי עם ביתי. זה מקום שבודק את המרחב שאתה נותן לפרטנר בתוך יצירה שהיא שלך. מקום שבודק איזה ריקוד נרקוד ביחד. יש יחסים שלמים בעבודה אחת. החיים עצמם. אסרטיביות, חוצפה, נתינה וקבלה, מגע, אהבה, גבולות, התפשרות......

ואם את רוצה להתחיל לצייר ולא יודעת איך.
תפני לך מקום בבית, אפילו רק פינה, מקום שתוכלי להניח בו את הצבעים, את הניירות וכו,. תמיד אפשר למצוא פינה כזאת. תקני צבעים (אקריליק או צבעי שמן) וניירות טובים בשביל התחלה. אפשר לצייר על בריסטולים או על נייר דופלקס. היה כאן דף נהדר על ציור אינטואיטיבי. נאמרו שם דברים שיכולים לכוון אותך לעבוד מהבטן ולנטרל כמה שיותר את הביקורת הפנימית, את הציניות ואת השכלתנות.
בהצלחה.

[עירית_לוי]

^{<עוקבת בשקט>}

[רוני_בלוני*]

המון תודה ענבל, באמת מרתק!
אמשיך לקרוא אותך ואולי אתפוס אומץ לנסות.

[חברה_אחת*]

שלום למארחת
שמחתי לקרוא את השתלשלות הציורים והחברויות.
מתשיכי, זה ממש מותח לחיות כך. ד.

[ענ_בל*]

איזה שקט שיש כאן עכשיו, בבוקר.
אחרי שבוע של חופש, עם הילדים כאן בבית, עם חברים של הילדים, עם חברות. כייף אמיתי. תחושה של התכרבלות, הסגירות הזאת של החורף. תחושה של ביחד עם אנשים וילדים שאני אוהבת.

בשבת הילדים היו אצל האבא. הספקתי להכנס לשבת עם הציורים שלי.
תחושות פרועות. משיכות מכחול חזקות, פראיות. המקום הזה רק מבצבץ וכבר אני נבהלת.
הפרוע מפחיד אותי. היכן הגבולות?
אז כל הזמן יש את המתח הזה בין החופשי, היצרי ובין הסדר והמסגרת.

התחלתי ציור אחד עם מטרה ברורה לצייר עץ שמתחיל חופשי עם המון כתמי צבע והופך להיות מסודר ומוקפד.
מקווה שריין תביא לי מצלמה ואוכל לצלם אותו בתהליך.

[ארץ_נהדרת*]

בקר טוב, באתי להתארח. (קפה של בוקר) את לא בבית כבר כמה ימים? או רק מתחבאת מאחורה בשקט מציצה מי נכנס? מה שלום העץ הפראי? אני החלטתי לפני כמה זמן שאני רוצה לצייר (2 ידיים מאד רחוקות מאומנות) ונמשכתי מאד לפחם..לקחתי דפים והתחלתי לרשום את עצמי מול המראה (בערך שבוע) יצאו המון דפים מעניינים. אולי יום אחד אראה לך ב"ה. אבל זה נפסק ככמו שהגיע וזהו. נראה לי שבזה הסתכם פרק הציירות שלי אבל מי יודע. אצלי הדחפים (לצערי) אורכים מעט זמן ומתמוססים הלוואי ואמצא כמוך את הדחף הבלתי פוסק הזה ליצור לאורך זמן משהו ולא משנה מה. @}
יום נפלא

[ענ_בל*]

ארץ חיים, כייף לשתות איתך קפה של בוקר. את יכולה לצלם את העבודות שעשית ולשתול אותן כאן. אני מארחת אותך ואת האומנות שלך.

עכשיו יצא מכאן בן של חברים טובים שלי. אני מכירה אותו מאז שנולד . מקסים. הוא בכיתה ה' אז צריך להיות בן 10 בטח. יש לי דיבור איתו. הזמנתי אותו לצייר איתי וקבענו לנו את ימי שני בערב.

היה מעניין נורא. נתתי לו לבחור את גודל הבד שנעבוד עליו. הוא בחר את הצבעים לרקע של הציור. צבענו בכתומים, אדומים עם ורודים מהממים. צבע שמן עם המון חושניות מפתה. ואז פינטזנו מה אנחנו רוצים שיהיה על הרקע הזה. דיברנו על נוף עם עצים בשקיעה עם עננים. מעניין אותי להתבונן בזה שפיניתי לו במה רחבה ועמדתי קצת מהצד מתבוננת בו כשהוא משרטט את קוי המתאר של הציור כפי שהוא רואה אותם.
ועולות בי שתחושות מנוגדות.
נדיבות ונצלנות . אנחנו נמצאים שם ונותנים אחד לשני. אז איזו נצלנות יש כאן? ולמה זה מפחיד אותי?

נראה לי שפיניתי לו מקום דווקא בגלל שאנחנו צריכים להכיר אחד את הסגנון של השני. זה דו שיח עדין. עם ריין יכולנו לרקוד ממש יחד. כי אנחנו חברות טובות, קרובות נורא והיא גם אומנית ונדיבה.
איתו, אני נזהרת יותר כרגע כי אני "היותר גדולה והיותר מבינה באומנות". ויש לי ניסיון של חיים ארוכים יותר אבל יש לו המון מה ללמד אותי דווקא מהמקום הנקי שלו.
תודה לך ברק.

[ארץ_נהדרת*]

עכשיו קראתי את כל הדף. איזה דף מקסים. עושה חשק לחיות. לרוץ, לצעוק, לשים מוזיקה בפול ווליום, לרוץ יחפה ברחוב ולחבק עצים. שומעים צלילים במלים. מרגישים את המקום של הויתור על האחיזה מכל הדף, מרגישים את המקום של המוכנות לקבל, לשתף, מרגישים זרימה וקשב.

[ענ_בל*]

[ענ_בל*]

עכשיו אני אחרי חוויה קשה.

ציירתי עם ריין. התחלנו את הריקוד שלנו ביחד. כל אחת עם המכחול והצבעים שהיא בוחרת על אותו קנווס. נגענו אחת אצל השניה אבל לא התפרענו. זאתאומרת לא קלקלנו אחת לשניה. ודברנו על מה יפה ומיוחד בציור שלנו.

אני עשיתי הפסקה ואמרתי לה שתמשיך מה שהיא רוצה. ואז חזרתי וראיתי שלא הרבה השתנה.

הרגשתי שבא לי להתפרע ולמחוק ולשנות. אמרתי לה וריין עודדה אותי. תעשי את זה.
אז זהו, שמהרגע שאני התפרעתי גם היא התפרעה. אני מחקתי והיא ציירה (בכוונה) במקומות שמחקתי. או אם אמרתי לה שאני אוהבת קטע מסויים אז היא בכוונה שנתה לי אותו.

איזו מעצבנת.

עכשיו זאת ענבלי בת החמש . ענבל שיודעת כמה אגרסיות ויצרים יש בתוכה. ענבל הזאת בחרה לעצמה פאסדה. איך החברה תראה אותה. מי היא בעיני אנשים אחרים. וענבל הזאת בחרה להיות עדינה, טובה, לא מבקשת יותר מידי, מתחשבת, נבונה ולא כעסנית.
אז אני חוזרת לנקודה הזאת. אני הילדה שמרשה לעצמה לכעוס עליך, חברתי היקרה. עצבנת אותי.

[ענ_בל*]

אז זהו, חשבת שתמיד זה יהיה בהרמוניה? חשבת שלשתף חברים ביצירה שלך יהיה נפלא ויפיפה?
הנה צדדים נוספים.
את לא יכולה להנות רק מנתינה.
שלך להם ושלהם לך.
יש גם את המקומות האלה שמפגישים אותך עם מבוכה, חוסר רצון לשיתוף פעולה, כעס. לא רוצה שתפרצו לי את הגבולות שלי.
והיכן הגבול שלי עובר?
הכל כלכך יפה וורוד?
אז לא.

ואולי היא לא תרצה להיות חברה שלי יותר, אם אני אכעס מידי?

[מיץ_פטל*]

ואולי היא לא תרצה להיות חברה שלי יותר, אם אני אכעס מידי?

כאלו דא.
אז אולי היא לא חברה....

חשבתי על זה שאם אני אצייר איתך אז גם לנו בטח יהיו קטעים כאלו.
ואז בטח שנקח את זה למקום של צחוק (פורקן) וגם למקום של דיבור . ונדבר ונדבר.
ועל הכעס הזה.. מאיפה ולמה ומה לא נסגר....

אז אם היא חברה....אני מתארת לעצמי שגם איתה זה אפשרי.

ואת ענבלונת מתוקונת ומקסימונת.
גם
ובמיוחד
כשאת כועסת.

[ענ_בל*]

קל מאוד להתחיל בשיתוף. כשברק (בן של חברים שלי) בא לצייר כאן לפני שבוע הייתי הכי לארג'ית.
"תבחר את הצבעים לרקע."
"מה אתה מדמיין שיהיה בציור?"
"תשרטט את מה שאתה חושב..."

כן, יפה יפה.
אתמול הוא בא ושנינו יצאנו לא ממש מרוצים. אני לא התחלתי אפילו להתפרע והוא הגביל אותי.
הוא רוצה ציור מסודר. ציור יפה באופן המקובל של המילה.
אני רוצה חופש. להרגיש שאני יכולה לעשות מה שבא לי.
יצא ציור מהמם בצבעים שלו. ציור יפה. אבל מאוד מוגבל.
אין בו את העיוות הקטן שנדרש. איזשהו טוויסט..


מה אני עושה?
את הציור הזה אני לא יכולה להמשיך לבד.
אז אולי אצייר ציור דומה וארשה לעצמי לחרבש אותו. ואז יצא משהו מעניין עוד יותר.

[ענ_בל*]

מחר נפגשת עם ברק ונמשיך את התהליך המשותף. נראה לי שנדבר על הקונפליקט הזה בין המסודר שלו לרצון הפרוע שלי.

ענבל הפרועה חה חה חה חה חה חה חה

[ענ_בל*]

בין לבין מהרהרת איזה סוג של קשר מתאים לי. מה אני צריכה?
כמה קרוב מבקשת בקשר עם האיש שעכשיו נמצא בתמונה.
ולאו דווקא איתו. כמה קרוב רוצה להרגיש בקשר עם גבר כלשהו.

אנחנו נפגשים תקופה, ודווקא הזרימה האיטית הזאת נעימה לי. יודעת שצריכה קרוב יותר. להיות חברה של... לתת יותר. אז אולי לתת יותר? לראות איך מכאן תצמח חברות?

העדינות שלו, טוב הלב, האהבה והדאגה לילדים שלו, וגם ההתגוששויות וההתמוששויות.

תודה שאתה כאן.

[ענ_בל*]

אני בת ארבעים.
כלכך משמעותי הגיל הזה עבורי.
אישה, אישה. משהו בוגר. בגדים נעימים, רפויים קצת על הגוף. לא ללחוץ. לתת לגוף שלי להיות כאן בנעימות.
הבטן, שתמיד היתה מכווצת , שחררתי אותה.
קמטים. העור כבר לא מדהים.
שיערות לבנות מסובכות לי בין התלתלים.
לא לכסות עם חזיות שמשנות לי את הצורה. זאת הכי אני.
הכי מושכת, הכי נחשקת, תמיד.

הליכה איטית ברחוב. גם כשממהרת, כבר לא ממש. אוהבת את האיטיות הזאת ( תודה אורה גבריאלי )
הירהורים, חלומות, זמן עם עצמי.

[ענ_בל*]

זה הציור שציירתי עם ריין. כך הוא נראה בהתחלה. אהבתי אותו מאוד.


אחרכך התגוששנו (-; והוא נראה כבר ככה

[ענ_בל*]

שווה לדפדף בדף אחורה. אני מוסיפה עכשיו צילומים של עבודות במקומות המתאימים.

[נועה_בר*]

מזל-טוב-טוב-טוב-טוב
איזה גיל נפלא!
יש לך הכל! את מושלמת והולכת בדרכך המיוחדת.
ברכות @}

[שאול_ה*]

ענבל, פשוט מהמם.

[עירית_לוי]

[ארץ_נהדרת*]

מזל טוב ענקי

[ענ_בל*]

אף אחד לא חושב שיש בעיה עם זה שאני משתפת חברים בעשיית הציורים שלי?
אני סקרנית לשמוע מה חושבים.

[מים_שקטים*]

גם אני התחלתי לצייר לפי העקרונות של ציור אינטואיטיבי. ומאז לא מוכנה שיגעו לי בציור כשאני מציירת (יותר נכון מקשקשת - אבל מה זה משנה).
בעקבות קריאת הדף שלך - החלטתי להפסיק לבקש מהגדולה שלי (שהיא קטנה - בת שלוש וחצי) לא להתערב לי בציור.

היא דווקא מאוד נהנית "להרוס" לי את "הציורים". ואני בעקבות זה גיליתי כמה גבולות אני שמה בקשרים שלי - אפילו עם הילדים שלי.
תודה לך. עזרת לי למצוא דרך לפרוץ חלק מהגבולות.

[ענ_בל*]

מים שקטים
איזו הודעה משמחת.
היא דווקא מאוד נהנית "להרוס" לי את "הציורים". ואני בעקבות זה גיליתי כמה גבולות אני שמה בקשרים שלי - אפילו עם הילדים שלי.
זה באמת לא פשוט לאפשר למישהו אחר (אפילו אם זה ילדך האהוב) להתערב בעבודה שלך ולהרוס אותה. מעניין לראות בהקשר הזה היכן עוברים הגבולות שלנו.
עדיין המחשבות שלי על מה שאני עושה עם חברים ביצירה נעות בין נדיבות, זרימה, פתח ללא ידוע, ובין ניצול. הייתי שמחה אם מישהו יוכל להתיחס לזה.

עוד הירהורים על העבודות שלי.
יש בהן המון אופטימיות.
הן עבודות אישיות מאוד וחברתיות מאוד. עד לפני שנתיים התיחסתי חזק מאוד לחברה הצרכנית, לשפע, לעומס הויזואלי, לאופנה, ועוד ועוד..... הגעתי לסוג של ציניות, הייתי במקום של ביקורת והאשמה. לראות את הרע, לשים את הדגש עליו.

הפסקתי ליצור בשנה שעברה. ידעתי שכשאחזור לזה נקודת המוצא תהיה אחרת.
ואכן כך.
היום, החיובי בחיים שלי מדבר. המפגש עם חברים, העולם כמקום של קשרים משמעותיים. הידיעה שאתה תמיד לבד ואף פעם לא לבד. (תודה לריין שנסחה את זה כלכך יפה עבורי).
וגם תחושת השיתוף. שאני כאן בשבילך ואתה כאן בשבילי.
המון המון אהבה.

[אופירה_אוריאל*]

אני חושבת שזה דבר נהדר לצייר עם חברים, הרי ציור זה סוג של תקשורת
נראה לי מתאים לארח מישהוא לציור.....לא חשבתי על זה לפניכן, זה מקסים.
מעניין אותי איך את מציירת, האם את מתכננת, אולי תעשירי את קוראי הדף ציור אינטואיטיבי בנסיונך,
כי אנחנו יוצרות הדף באות משיטה מסוימת ונשמח לשמוע על דרכים חדשות.

[ענ_בל*]

נפלא, נהדר.

התשוקה הזאת חוזרת ומציפה.
התענוג.
להתמשמש עם הצבעים. הריח של הטרפנטין.
ורוד בהיר מול כתם של ירקרק. מדהים בעיני.


כלכך הרבה ימים עברו בלי השיכרון הזה. חודשיים משמעותיים ביותר.
נפרדתי מיחסים לא מתאימים. סגרתי דלתות. ודלת חדשה נפתחה. קסום, חלומי, ובעיקר מתאים.

אני עם איש של יצירה, איש של מוסיקה, של עיצוב, של רוחניות.

לא התאפקתי היום. מה אכפת לי? אני שוברת את הכללים של עצמי לפעמים. הציור שציירתי עם ברק אותת לי. היום, סוף סוף ידעתי מה אני צריכה לעשות בו. אז, לא בקשתי רשות מהשותף שלי לציור. עשיתי בעצמי. החלטתי.
הא! [-:

אני מלאת התרגשות להמשך.

[מתי_יש_המשך*]

איזה יופי של דף. הריחות והאנרגיות מגיעות עד אלי.
ענבל?? יש המשך???? חיזרי לדף ושתפי אותנו שוב באנרגיות שלך!! ובאמנות שלך!!!

[ענ_בל*]

תודה שכתבת.

בנתיים אני ביצירה מסוג אחר.
יצירה של זוגיות בריאה עם איש נפלא. יש כאן אהבה וחברות ואמון וכל מה שקיוויתי לו.
טוב לי.

העבודה שלי עם תיכוניסטים דורשת ממני כרגע תעצומות נפש, יצירתיות בלתי נדלית. לא לשכוח אף אחד מהם, לעזור למי שאפשר.
זו המון המון אנרגיה.

אז היצירה הפרטית שלי קצת נדחקה.
אבל רק מחכה לקצת פנאי נפשי
וזה יצא בוער.

[מתי_יש_המשך*]

שיהיה לך רק טוב, הרבה כוח והרבה אהבה, ענבל.

[ארץ_נהדרת*]

שימשיך ויתעצם ויהיה רק טוב וחיבורים וזוגיות אמיתית ששיכת לשורש הנשמה

[ענ_בל*]

היום נחתה תובנה, או תחושה.
אני יכולה למצוא את האנרגיה לאמנות שלי.
צריכה פשוט ללכת עוד צעד קדימה ולקשור את האמנות לחיים, לעבודה, לילדים שלי.
זה משהו יותר מאשר לצייר עם חברים טובים. זה יותר מזה.


עוברים לי בראש רעיונות של להסתובב עם מצלמת הוידאו שלי. להשתמש בה כמקור לעשיה.

זה יותר קל לי מלצייר בצבעי שמן על בד כרגע.

וגם, משרבטת עם כל מיני חומרים. עפרונות צבעוניים, פנדה, גרפיט,
קצת צבעי שמן על ניירות קטנים.
לא חייבת גדול.

אני מרגישה שבלי ליצור אמנות אני חסרה. זקוקה לזה באמת.

[אופירה_אוריאל*]

לאומנות יש כנפיים גדולות, לדעתי.
לא חייבים להשאר בחומר, אפשר ליצור בדמיון, אפשר ליצור בתקשורת עם אחרים
בזוגיות זה הכי חזק עד כדי יצירת חיים חדשים.
כל שינוי אנרגיה בעייני זאת יצירה.
אבל אני חייבת לצייר. זה החיבור שלי לעולם החומרי,
אחרת אני מתנהלת כאילו אני מטר מעל האדמה, לא נוגעת ממש.
אצלי אני חושבת שזה צורך קיומי.

[ענ_בל*]

_אבל אני חייבת לצייר. זה החיבור שלי לעולם החומרי,
אחרת אני מתנהלת כאילו אני מטר מעל האדמה, לא נוגעת ממש.
אצלי אני חושבת שזה צורך קיומי._

מסכימה לגמרי.

[ענ_בל*]

בתקופת החופש הנפלא הזה, אני נותנת לעצמי את האפשרות ליצור ביחד.
היצירה כמקום של שיתוף ולא מקום בודד.

אם פעם הייתי מחכה ללילה כדי לצייר (שישנו כבר, שיהיה כבר שקט) היום אני זורמת עם היצירה בכל שעה. אני חיה בבית סביר בגדלו. יש לי חדר עבודה קטנטנון. מציירת שם אבל רוב הזמן פורסת נילון על שולחן הראוכל בחלל המרכזי של הבית ועובדת שם.

בימים האחרונים יש לי מחשבות לצייר את המשפחות שקרובות אלי. אלו איתם יש לי יחסי חברות עמוקים. יחסים שהתגבשו במיוחד מאז הפרידה מבן זוגי הקודם והמשבר שעברתי בעקבות הגירושין.
התחלתי כל מיני סקיצות.

כרגע מה שנראה לי זה שאני מעמידה מצלמת וידאו בבית,
על קיר מסויים בסלון אני מציירת אותי ואת שני ילדי לפי עבודה שעשיתי למוזיאון רמת גן לפני כמה שנים.
בעבודה הזאת אנחנו מצולמים (רק ראשים) בעיניים עצומות מרחפים בין מילים של עיתון.
זו עבודה מאוד מרוכזת, מדיטטיבית ומטרידה כי התכנים של העיתון.... יוצרים מתח מסויים.

אז, אני מציירת אותנו על הקיר. בפנטזיה שלי הילדים שלי מצטרפים ומציירים על הקיר יחד איתי מה שבא להם.

יש לפנטזיה שלי המשך, אבל צריכה להתחיל, לזרום, ואז להמשיך עם הפנטזיה.