עסק נשי

[תמר_בן_חור*]

נראה לי שזה שופך אור על התפיסה שלנו של "הצלחה". נותן נקודת מבט רחבה יותר. מעורר ענווה. לקח לי זמן להתחבר למשפט הזה, אך בגלל שזה הדאלי למה, נתתי לו מקום. הוא הולך ומתבהר לי עם הזמן. אני מוצאת שיש בו הרבה אמת ועומק.

[נהורה*]

שעה שתיים עשרה ומשהו בלילה האדרנלין עדין זורם, עוד אירוע חלף עבר לו, אירוע נעים סה"כ.
מספר המלצרים באירוע היה גדול יותר, וזה נתן מן מרחב נשימה- על אף שעדין משהו בחלוקת הזמן היה מוטעה. חוץ מזה שליוותה אותי במהלך היום עוזרת, וכך הנטל נחלק באופן סביר.תגובות מאוד חיוביות,אין ספק כשהדברים עובדים נכון מרגישים את זה גם מצדו של הקליינט- נינוחות כזו.
הנינוחות הזו אפשרה גם להיות עם האורחים מזווית בלתי פורמאלית.
מירב- שאלתי אותך לגבי המאמנת/יועצת עיסקית כי הגדרתית אילו הם שני תחום נפרדים בפועל כשאני מאמנת אני מוצאת תחום השקה דיי ברור בין השניים, אולי כי באופיי אני דעתנית. חוץ מזה עניין אותי לשמוע עוד על התהליך שעברת.

[סבתא_לשמונה*]

חג אורים שמח
וגם
A HAPPY NEW YEAR

[נהורה*]

תודה לך סבתא יקרה,
בחגיגיות אני מודיעה על איחוד הדף שיפון 1 עם נהורה, יחד עם ציטוט קטן:
'פער היושרה'..ככל שהפער בין מי שאנחנו באמת מבפנים, האני האמיתי שלנו, לבין האופן שבו אנחנו מופיעים לפני העולם, האני החברתי שלנו, גדול יותר, כן תגבר האומללות בחיינו".(רובין שארמה)
ולהיפך

[נהורה*]

מה יש בגבול הזה של האני שכשהוא נפרץ, יש מן ניחוח אינסופי של אושר-קצת כמו הריח שאחריי הגשם?
כן אני במין תחושה כזו, אחרי אירוע הכי גדול שלי, במעוני הקטן, שהיה מוצלח מעבר לכל דמיוניי.
הייתי במתח עצום כיוון שהוא נערך בשני חללים ולא כרגיל בחלל נפרד, וזה דרש הערכות מראש לפרטים. אני מרגישה איך אני עוברת מבחני אומץ כל פעם מחדש, מאתגר לאתגר. איתותים קטנים מבצבצים לגבי הזדמנויות מעבר לאינטימיות של לעבוד בבית. שואלת את עצמי מה אני באמת רוצה.זקוקה להאמין במאת האחוזים, במה שאני עושה. באסטתיקה, בתמחור-נתינה מול קבלה,בחידוש שלי לעומת הקיים בשוק. הייעוד? הוא עדיין רחוק, אני (כולי תפילה) נמצאת בחלק המאוד ראשוני של דרך ארוכה-דרך שתביא אותי לעמדת השפעה אמיתית על עולם העסקים בו קיימת נוכחות נפקדת שלנו הנשים.. ולהביא לשינוי.
הם מפסידים אותנו כל כך, ולנו יש כל כך הרבה מה לתרום.

[נהורה*]

רציתי לשתף אתכן בספר חשוב לדעתי "צעד קטן לשינוי גדול"- של דר' רוברט מאורר, הספר שוטח את התמצית הרעיונית של השיטה היפאנית של הקאיזן, העוסקת באיך ניתן לממש יעדים ולהגיע להצלחה דרך טכניקות עדינות של שינויים קטנים במחשבות, בשאלות, בפעולות ובפיתרון בעיות.
מעבר להמלצתי החמה על הספר,רציתי לצטט אמירה שאותי הקסימה,שאם הייתי נתקלת בה לפני יתכן והייתי חוסכת לעצמי הרבה כאבי לב.
"...ככל שאנחנו חולמים יותר, הפחד מופיע יותר..
ההבנה שפחד הוא תופעה נורמלית, סימן טבעי לשאפתנות, עשויה לעזור לנו לדבוק בתקווה ובאופטימיות- תכונות שמגבירות את נכונותנו לעשות את ה צעדים הקטנים שחומקים על פני הפחד ועוקפים אותו".

[נהורה*]

צוללת פנימה כבר שבוע מן תחושת חוסר בהירות עמוקה...משהו מציק. מועקה. העסק הנובט שלי בעליה ואני לא נוכחת, אני לא שם.
מתח גיליתי בדרך שהמתח בצירוף עם השגת השגים הוא מן תופעת לוואי רשומה וברורה מאליו. רובנו כחלק מאיזה נוסחה תרבותית במתח כרוני על אחת כמה וכמה לתחושתי אנו האמהות היזמיות.עושה רושם שהאתגר האמיתי הוא לעשות את הדברים בניחותא, או לפחות אחריי שיא המתח פשוט להשתחרר ממנו. אבל איך שהוא להרגשתי היומיום מלווה אצלי בתחושת חירום בלתי פוסקת כמעט.. וזה מתיש. אני לא ממש יכולה להתפנות לשאלה האם מה שאני עושה נכון לי- כי אבק של דאגה וחששות מערפל אותי. אני חשה שהתמקדות במה נכון לי ומה לא מן חוקי עבודה, איתם אני עובדת מול לקוחות וספקים צריכים להיות ברורים יותר. מה שמוביל אותי ל גבולות, השיח האינסופי וכל כך חשוב עם גבולות האני מול האחר.אני מגלה שאני מתרוקנת לחלוטין כשגבולותי לא ברורים, האמירה אתה צריך להיות אכזר כדי להיות נחמד(תרגום גרוע) היא כל כך מדוייקת. אני מוצאת את עצמי רוצה להיות עדינה באה לקראת וכו'..אבל הגמישות כביכול הזו באה על חשבוני ובסוף גם על חשבון הלקוח. אוקיי לדוגמה היום, וויכוח על שיריון מקום ללקוח עד שיקבל החלטה על הזמנה, מה שקורה שמשריינים חודש לפני כאשר ההזמנה מגיעה 4 ימים לפני האירוע, התוצאה, דחיית אירועים אחרים לעיתים באופן לא מוצדק, היסטריה לפני האירוע, אין שף, אין מלצרים, ולעיתים קרובות נסיבות משתנות לגבי נוחות התאריך.
מסקנה ביניים שיריון ל 4 ימים וזהו.

[תמר_בן_חור*]

נהורה היקרה,
למילה הכתובה יש ערך רב חשיבות כשרוצים להעביר אינפורמציה של "חוקי המשחק", כשרואים משהו כתוב הוא מופנם ופחות מעלה התנגדות. ולכן יכול להיות שכדאי להוציא פלייר שבו כתובים כל הדברים, שלא בא לך להגיד כל פעם מחדש. כך הדברים ברורים ולא ניתנים למשא ומתן.

אפשר גם לתלות את זה על הקיר במשרד, או בכל מקום שמקבל לקוחות חדשים.

[תמר_בן_חור*]

שוב אני, והפעם משהו ממה שקורה איתי.

אני מרגישה גל של שינויי באויר. אני במעבר. שוב החיים מפתיעים אותי, חשבתי שאני על המסלול שמוביל למקום מסויים, והופ הגעתי למקום אחר. אני יודעת שככול שאוכל לזהות, מה שייך לי באופן מציאותי, ולא בפנטזיות, כך ייטב ופחות יכאב.

אז מה שקורה זה שפתאום נהיה לי עסק. דומה מאוד למה שהיה לי בארץ. האם אני אמורה ללכת על זה?
אני עדיין מניקה, הקטן בן שנתיים, לא יודעת איך עושים את זה. עם שני ילדים, בית... הסיפור הרגיל, שחוזר על עצמו. הסיפור שכל "אישה יזמית", כפי שקוראת לזה נהורה, כותבת את הוריאציה שלה, עליו.

אני לא יודעת. אני ממש לא יודעת. אני בשוק, עד כמה שהצומת הזו נדמת לי גורלית. אני בהלם, מזה שלא קלטתי את הגל הזה מגיע, הייתי כל כך שקועה בעולמי הפנימי, ובום הבחוץ מזמין אותי כמעט באלימות, להשתתף במשחק, להתערבב, להיות אני, בתוכו. זה נראה מפחיד ומאיים מהמקום שבו אני נמצאת עכשיו.

האם כשהחיים פותחים דלת עליי לעבור? היום אני במקום ביקורתי, מרשה לעצמי לבחור, לא שיש לי מושג של מה נכון או מה עדיף, רק יודעת שתמיד יש מחיר. נאלצת לשאול את עצמי, על מה אני מוכנה לותר?

מזמינה את היונברס לדבר איתי, לשלוח סימנים, רוצה לקבל הדרכה, ברורה מכוונת. מבקשת דיבור ישיר, ערוץ פתוח עם מודעות נאורה ואוהבת. מה לעשות, האם ללכת על זה?

יודעת שבמציאות הדברים לא כאלה דרמתיים כמו שהם נדמים, כשהם מומשגים וממוללים. המציאות רכה יותר, עגולה יותר, אפורה יותר, זאת אומרת לא הכל שחור ולבן. במציאות יש קצב לדברים, שמאפשר להם להתגבש. כל אישה שחוותה הריון ולידה מכירה את התהליך, וכל אישה יודעת, שכל יום מתוך תשעת החודשים היה הכרחי, על מנת שהתינוק יצא שלם. ולכן אני בוחרת לסמוך. מאמינה בחיים, הם גדולים וחכמים ממני. שוב אני מתמסרת לזרימה. החיים קחו אותי אני כאן כדי לחיות.

[נהורה*]

תמר איזה קרשנדו, נפלא לשמוע אותך בקול רם וברור עם התכנים והמחשבות שלך, עם הלבטים והתשובות הכל כך מלומדות שלך לעצמך.
השאלה המרכזית החשובה ששאלת היא באמת "על מה אני מוכנה לוותר?", כדי למלא בתוכן צריך להווצר מרחב וזמן, שמאפשרים יצירה של משהו חדש.
הייתי שואלת בנוסף שאלה מקדימה האם בתוכך משהו מבקש להתמלא? האם בתוכך את חשה צמא ליצירה בעולם החיצוני לאמהות? מבלי להתייחס עוד לנקישה בדלת שהגיעה. מנסיוני שהצמא קיים הוא צועק מכל החדרים.
באשר למחיר הוויתור, תהיי עדינה עם עצמך אם קיימת בך קריאה אמיתית מבפנים לעשייה, לכי על זה, בפרופורציה הסבירה, תיסכול הוא רעיל ומזיק הרבה יותר, מפחות זמן בילוי עם הילדים. את הריי הדוגמה החיה שלהן/ם למימוש עצמי. ברירת המחדל שלהן/ם כאנשים בוגרים תהיה בהתאם למה שאת תבחרי לנהוג לפיו.
ואז אולי אחרי איזה תה אוסטרלי חמים עם קנמון.. האם יש אהבה בקריאה מבחוץ שבאה אליי עכשיו?, באנשים שאהיה כרוכה איתם, בתחום, האם אוהב לבלות את זמני בעיסוק הזה? בדמיונותיי האם ארגיש מתוגמלת ומסופקת?
אומרת איתך כן למה שיבוא...

[נהורה*]

תמר לגבי "חוקי המשחק" את צודקת במאה אחוז. יש לי כרגע מן מרווח בין הידיעה לעשייה בכל מה שקשור לשכלול העסק, אני חשה שעומד להתרחש מפנה ואני במן השהייה. תחושה של דבק בין הנעלים לריצפה. חלצתי את הנעלים ואני מסתובבת יחפה מחפשת על קצות האצבעות עדין לא בעשייה ממשית.

אני פועלת כרגע במספר כיוונים של יזמות, מפוזרת עם כיוון ברור בחיפוש אחר השלב הבא. יתכן שהצעד הבא יהיה בכיוון אחר לגמרי. משננת לעצמי היעד שלי הוא לעשות כסף כדי להגשים את החלומות החברתיים שלי, שלחלקם יש פנים ולחלקם אני רואה רק את הזנב.
הייעוד שלי נוגע בעולמן של הנשים. הדילמה הנשית-יזמית מרתקת אותי, היא מעוררת בי כעס שמחה עצב הזדהות חידלון אימה ומורא מהעולם הגברי עד כאב בו אנו חיות. אני עדיין לא יודעת איך לגעת בעולם הנשי. זה מסע ארוך כל כך, שאני רק בתחילתו. קשה לי הצניעות הנדרשת למסע, אין לי סבלנות בכלל, אני כל כך מתפרצת בטבע שלי. הולכת בצעדים קטנים, כמו הקורס הזה עכשיו, שגם לו עדיין לא התמסרתי.
רואה נשים בפנלים ניהוליים אצלי בבית בארוחות יושבות בקרן זווית עם חיוך מפוברק, נמצאות לא נמצאות, כמו ילדים שההורים הרשו להם להשאר לראות טלויזיה למרות שהשעה מאוחרת.
רוצה לנפץ את חוקי המשחק, לבעוט לשער גול אחרי גול, אני מודה זו אנרגיה גברית טהורה ששוטפת אותי, אולי אחרי שאני ארוקן את האנרגיה הקווית מתוכי האנרגיה המעגלית תצוץ לה...
מזמינה אליי אהבת עשייה, תשוקה יוקדת תחושת ייעוד שמתורגמת לא רק לעשיית כסף לצורך מימוש הייעוד העתידי, אלא גם לעשות היסטוריה עכשיו.

[תמר_בן_חור*]

יועצת אירגונית, מהבכירות בעולם, אישה שממלאת אולמות. היא מדברת על "ניהול נשי", לאו דוקא על נשים מנהלות, כמו על אנרגיה נשית בניהול.
Margaret Wheatley
"Leadership and the New Science"

בשבילי, "לגעת בעולם הנשי" זה לגעת בפצע עתיק יומין ושותת דם. זה לא משהו שאני בוחרת לעשות, אלא זה נעשה מתוך מי שאני. זו בחירה ראשונית יותר, בחירה של הנשמה, והיא תלך איתי לאן שאני אלך, היא חלק ממי שאני.

אני מבינה, שעלי לשחרר את ההצהרות, הן מגבילות ומצמצמות אותי. מה שצריך להעשות, ברמה של ייעוד, יעשה בכל מקרה. לא נותר לי אלא להיות אני. להיות נוכחת. להיות כמה שיותר במודעות, וללא שיפוטיות.

אין עשייה אחת שהיא משמעותית יותר או שווה יותר. זה איך אני עושה, ולא מה אני עושה. אני מפחדת לשחרר אחיזות, האגו משתולל, אומר לי: "את כלום בלעדיי", אני אומרת: "סימן שאני קרובה".







l

[נהורה*]

אין עשייה אחת שהיא משמעותית יותר או שווה יותר. זה איך אני עושה, ולא מה אני עושה
מדויק מאוד.

[נהורה*]

מודה מקרב לב לאוהביי הכלבים שסייעו לי במציאת פנסיון לכלבה.

[נהורה*]

המסע הארוך ממשיך להתפתל, מוצאת את עצמי בוחרת לצלול עמוק עמוק אל תוך הנפש תוך כדי הקריירה הזו שצומחת לה ומסתעפת כמתוך הרפתקה לעבר יעד לא ממש ידוע.
הקורס קאוצ'ינג, מוציא ממני את כל הקשיים שלי אל מול נשים, אל מול מסגרת, אל מול הובלה אל מול להיות מובלת. מתבוננת בעצמי בקושי, אני יודעת שהמטא-סיפור הוא העיקר, אבל נופלת בכל הפחים של הסיפור. זה מכה בי כל פעם מחדש שהכל אחד, ששיעור שמתרחש בזירת חיים אחת כביכול, מתקיים בו זמנית בכל זירות החיים האחרות באופן שהוא חבוי יותר. אני חשה ש- התיזמונים מדוייקים להפליא ספר מוביל לחלום כואב מוביל לחלום כואב מאוד ואז התפרצות הכל יוצא החוצה כל כאב הקושי כל מקור הכאב. הקווים העדינים בין הדברים אני חיה בעיוורון עד רגע ההתגלות, שחושף עוד מליון נימים עדינים המובילים למקור כאב לא נודע חדש. הכאב הוא המנהל אותנו בו זמנית עם תהליך מירוק הנפש.
כמה משקע נותר בכוס הדמעות? איזה בכי עוד לא בכינו כדי שכוס הדמעות תנצוץ?זה כמו להזיע את התפילות של גבריאל רוט, דרך הריקוד. הזיעה ואנרגיית הריקוד, משולה אף היא לבכי המתוק המרפא- אחרי כל פעם כזו אנחנו קצת יותר קרובים לאלוהים.
בהמשך לשיחה עם תמר, כשאנחנו רוצים להכניס תוכן חדש לחיינו אנו צריכים לפנות מקום, לוותר על משהו, בכי הוא פינוי מקום. משקלה של הדמעה כמשקע כבד לאין שיעור, ממשקלן של הדמעות הזורמות החוצה.

[תמר_בן_חור*]

שומעת אותך.

[מירב_שרמן*]

נעים לי לקרוא כאן, מרגישה בבית. תודה על השיתופים שלכן. מצטערת שלא פנויה להוסיף משלי. זקוקה מאוד, אבל ממש מנסה להגמל כמה שאפשר מהמחשב... זקוקה למפגשים. נראה לי שבקרוב יהיו. נהורה יקרה, תודה שקפצת לבקר, את נעימה לי מאוד.

[עינת_טל*]

את מדהימה וממלאת אותי בהשראה.

[תמר_בן_חור*]

קפצתי למים. דוקא לא קרים כמו שחששתי. בסך הכל מרגיש מוכר ונעים. ממשיכה בדיוק מאותה הנקודה שעזבתי, אך ממש לא מאותה הנקודה. איזה כיף להיות אישה, כמה ריגושים.

[נהורה*]

המון תודה על התגובות הן מחזקות ומחממות אותי בחורף הירושלמי הקפוא הזה.
תמרק'ה מה יהיה תמיד את זורקת איזה עצם דקיקה המגלה טפח ומכסה טפחיים, יאללה תשחררי קצת, תני קצת בפרטים..
וכן להיות אשה זה כיף... כי אנחנו חכמות, יפות, עגולות, אמהות, ומחוברות קצת יותר להיותנו חיות, המחזור ההתעברות הלידה.
צוחקות לירח, קצת מתוך טירוף, קצת מתוך הומור שיבידיעת העולם הקסום הזה, קצת מתוך כאב,
מרגישות בקצות הגוף את החיים והמוות.

[נהורה*]

ומפואטיקה לפרקטיקה, מכוונת מחדש את הספינה שלי צעד קטן ברוח הקיאזן לעבר חוף שהוא יותר אני. מוסיפה תבלין עדין של נגיעה בעולם האומנות. מתחברת לסביבה היוצרת של עין כרם מנסה לבנות תוכנית שתחבר בין ארוחות עם האווירה המיוחדת העינכרמית מתוך בייתי שלי למעטפת של הסביבה היוצרת, חצרות האומנים, גלריות, הסיפורים.
האומנים פה קצת רדומים, אולי אפילו מיואשים. לתחושתי הקהל ששוטף את עין כרם ומחפש בנרות את האומנים לא מצליח לאתר אותה מהעבר השני. למה הרבה סיבות..אבל אני לא מתעסקת בהבנת תהליכים, זה אני משאירה לבעלי ההסטוריון. אני בתוצאות, מתכווננת. שתי פגישות היום נראה מה יצא.

[חני_בונה*]

מוסיפה תבלין עדין של נגיעה בעולם האומנות
דימוי מדהים
אהבה והצלחה

[נהורה*]

ועכשיו הכל בכלל מתערבל, מה שנראה היה כל כך ברור וחד משמעי, הפך לבלתי ידוע רצוף סימני שאלה. אישה חכמה אמרה לי שאנשי הזן בדיוק מייחלים לרגע הזה בו הכל לא ידוע- אבל כחוויה זה לא פשוט בכלל, וחוץ מזה אולי האי ידיעה שלי החובק כל כרגע הוא לא מאותו סוג זני.
אין אדמה, והפחדים עולים בדמות הנורמטיבי, בדמות מה אני עלולה להפסיד שכבר שלי, ועוד אינסוף שדים.
אבל מתחת להכל מסתתרת איזה עצמה שקטה אני יודעת להבחין בה כי לא היתה שם לפני כן במצבים שנראים כמו דומים מהעבר. אני מציצה אל תוך הליבה, שם בליבה ישנן שאלות קודמות לעשייה,
איך אוכל לדעת לאן לנתב את ההצלחות שלי את העשייה שלי אם בפנים המניעים עדיין לא ממורקים דיים כדי לראות את האור זורם דרכם החוצה.

[עינת_טל*]

אני יודעת להבחין בה
את יודעת.

[נהורה*]

אני כאן וקר, המון טלפונים פגישות או בעגה המקומית אקשיין. חלק ניכר ממציאות השפע נמצא ברשת החברתית שאני יוצרת סביבי, ה מקום שלי בקרב אורחיי, חברותיי, דורשיי שלומי. הרשת הזו יקרה מפז. הרשת היא חיבור כל אהבותיי לעולם והדהוד שהן מחוללות חזרה לעומתי. במציאות היומיומית חוטים עדינים נוצרים בין הסלים, אותם אני מביאה החוצה כנתינה, אט אט האירועים האימון והאמונה שלי, שלנשיות מגיע מרחב של כבוד במרכז הבמה, הופכים לאחד. האינטגרציה נוצרת מעצמה- אני מוצאת את עצמי משפיעה בצעדים קטנטנים.

[תמר_בן_חור*]

קיבלתי.

[לוונדר_סגול*]

וחוץ מזה אולי האי ידיעה שלי החובק כל כרגע הוא לא מאותו סוג זני.
אני עדיין לא מבינה בזן לעומק, אם כי יש לי כוונות כאלה,
אבל ממה שנראה לי, זה לא מחולק לסוגים ...
במיוחד שאני יודעת שזן משלב את העולם הרוחני בארצי, מדיטצית שטיפת כלים וכאלה.
בתהליך שאני נמצאת בו כעת, שיפוץ הבית,
אני נמצאת המון בתוך ליבת כאוס כזותי שאין לי מושג מה אני אמורה לעשות עכשיו. כל כך הרבה אפשרויות ואני צריכה לבחור בהכי טוב
והכל כרוך בכל כך הרבה כסף
וגם - זה הבית שלי, ז"א - אם אני אעשה טעות אני ארגיש אותה ביומיום שלי...
נורא משמעותי כזה הכל... וגם לחוץ - לעכשיו! אחרת העבודה תתקע והפועלים לא ינצלו את הזמן שלהם הכי טוב. שוב כסף...
לפעמים אני מרגישה מחנק בגרון ובמוח ובנשימה, אז אני עוזבת. אומרת לוידעת, וזזה מההחלטה, גם אם זה ישבש קצת את התהליך.
מכבדת את הצורך שלי בזמן הזה, עד שאני אדע מה.
אח"כ כשאני חוזרת אליה, זה בדרך כלל משתחרר, והתשובה כבר יותר ברורה.
לפעמים יש כמה מחזורים של התקרבות, ונסיגה, עד שהפתרון כבר ידוע לי, וזה תמיד בזמן.

את מתארת תהליכים נפלאים
עם כל כך הרבה מודעות עדינה ושפע.
מקסים.


רק עכשיו ראיתי ונזכרתי שהצעת לי איזה טרייד אין קרמיקאי... אבל זה כבר מאחורי.
לונורא...

[נהורה*]

לוונדר יקרה את מזכירה לי נשכחות שבעצם לא
התרחשו מזמן, פועלים, תיאומים אבק, פחדים, גורליות כזו באוויר.
חקוקה לי התמונה שיומיים אחרי שריצפנו באיזו קרמיקה דמויית, טרה קוטה, קלטתי שזה הולך להיות קטסטרופה ופשוט בלי להסתכל לאחור ביקשתי להרים את המרצפות יעלה כמה שיעלה, כולם חשבו שאני מטורפת - מה שכמובן נכון,
ואני לא מצטערת לרגע!
אבל לענייננו אנו..

לפעמים אני מרגישה מחנק בגרון ובמוח ובנשימה, אז אני עוזבת. אומרת לוידעת, וזזה מההחלטה, גם אם זה ישבש קצת את התהליך.

כן..אני מזדהה,
אבל מה קורה שהיעד הגדול, נקרא לו הייעוד או החזון, מטושטש,
לא רק שיש אי ידיעה אם לסוע קודם לירושלים או לת"א, או לקחת את האירוע הזה או לדחות אותו,
אלא קיימת אי ידיעה עמוקה יותר, הטמונה ב- בחירה על מה לשים את הדגש,
איך עובדים נכון עם ניהול הזמן של היומיום כדי להגיע לתוצאות הנכספות?
עליי להרוויח כסף כי זה מה שנחוץ להגשמה של החזון הגדול שלי? או שאולי הכי חשוב לי עכשיו זה להביא את היצירה שלי את הקול האומנותי שלי דרך סוג האירועים שאני עושה, דרך אולי כתיבה וכל שאר הדברים שעדיין לא התגלו.
ואולי עוד לפני הכל איך מנוסח בכלל החזון שלי, איפה הכאב שמניע אותי לעשייה
"יושב"? ואיך החזון יכול לסייע לי לעבד אותו במציאות?

[עינת_טל*]

אני פה מקשיבה בצמא לכל מילה שלך.

[נהורה*]

עינת נעים ומחמיא לי מאוד,

רציתי לספר על הספר האחרון שקראתי, כרגיל קצת אחריי כולם,
"אבא עשיר, אבא עני" , בספר הזה ישנה בשורה וקריאה להתעוררות דרג הביניים, דווקא לאלה שמרוויחים משכורת לא רעה אבל תקועים, כמו שקיוסאקי מגדיר את זה ב- "מרוץ העכברים" אחר המשכנתא ושלל התחייבויות קבועות אחרות, כאשר בסופו של יום הם משוללי נכסים, המספקים להם תזרים מזומנים חיובי, שאינו תלוי בהכנסותיהם הקבועות.
הספר הזה הוא ספר חשוב כי הוא מעיז לקרוא תיגר על הרגלי הצריכה החמדניים שלנו וקורא להם בשמם. הנורמה לפיה אנו צורכים יותר ממה שאנו יכולים להרשות לעצמינו, גובה מחיר מאיתנו של אורך חיים עם מעט מאוד חופש פעולה. אנו מחוייבים ברובנו למשרות הדורשות שעות עבודה מרובות, זמן מועט עם ילדינו וכן הלאה.
מה זה אומר הלכה למעשה? זה אומר שאולי לא כדאי לקנות בכל כספינו (על אחת כמה וכמה בכספי משכנתא) דירה, שאולי כדאי להסתפק ברכב במודל ישן עד אשר נוכל להרשות לעצמינו באמת לרכוש מכונית חדשה, (המהווה כלכלית השקעה גרועה למדיי), ולערוך השקעות מעט יותר מתוחכמות(נדל"ן, ני"ע, אג"ח, חסכונות) שיוציאו אותנו ממרוץ העכברים דרך הכנסות פאסיביות.

אולי המסקנה החשובה ביותר מהספר הזה היא לזכות את עצמינו ואהובנו בהשכלה מעשית בתחום הפיננסים. השכלה פיננסית טובה יכולה לא רק לסייע באופן משמעותי ביציאה מהמרוץ המטורף אחרי לסגור את החודש בלי מינוסים, אלה לצור רזרבות כספיות הממשות את עצמאותו הכלכלית.

וכאן סוף סוף אני עוברת לרלבנטיות שלנו הנשים בכל הסיפור הזה,
שכמובן אינו מוזכר בספר הזה,
נשים לרוב אם מבחירה ואם בשל נסיבות חיצוניות חסרות עצמאות כלכלית וחמור מזה נעדרות השכלה כלכלית, כאן בנקודה הזו לפחות 75% מאיתנו, מאבדות את חופש הפעולה שלהן על חייהן,
יתכן ולעולם לא יזדקקו לחופש הזה אבל יתכן ואולי רק באופן תת מודע, השוליות הכלכלית שלהן תוביל אותן לבחירות שאינן חלק מהדרך והייעוד שלהן.
אני אישית מכירה עשרות נשים הממשיכות בנישואים כושלים וחיות חיי סבל בדיוק בגלל ההעדר הזה,
יתכן וחלק מאיתנו אם הן היו בוחרות גם או רק באפיקי הכנסה פאסיביים, ההקרעות הזו בין עבודה לגידול ילדים היתה פחות דומיננטית. אה.. כן ויש המספרים שיש קשר כלשהו בין כסף לכח והשפעה, אז אולי גם היה לנו ייצוג הולם יותר בדירקטוריונים, בכנסת וכו'.

ועכשיו וידוי קטן כשאני רואה גרף, שומעת חיבור של חמישה מונחים כלכליים ברצף, נוצרת בתוכי רתיעה, התנגדות, עירפול עיניים איך שתקראו לזה.
כך רובינו מתוכנות, זה בחינוך, זה בדוגמה החיה של הורינו, זה בשוק העבודה
זה לא חייב להיות ככה.

אז החלטתי לקחת קורס בפיננסים אחרי שנים שאני רק מדברת על זה,
אני מתלבטתבין שתי מכללות:
אחת שנשמעת לי מדהימה לפחות מבחינת המסר שלה, שמה בישראל פמיננסי, http://www.feminanci.co.il
כשמה כן היא, היא נוגעת בדיוק בחיבור בין העצמת נשים להשכלה פיננסית, דרך המחסום הנשי.
השניה: http://cashflowclub.org.il
שמנסה ליישם את מישנתו של קיוסאקי.
אשמח לשמוע המלצות ותגובות.

[עינת_טל*]

אשמח לדעת אם מלמדות שם נשים.

[עינת_טל*]

מקריאה שטחית הייתי ממליצה על שילוב בין קורס ומאמן אישי.

[נהורה*]

בהמשך לתהייתך עינת ציטוט מהאתר פמיננסי, באשר להיות הצוות נשי בהחלט:
ד"ר לילי ניר, מייסדת ומנהלת המכללה, ריכזה צוות מנחות ומרצות הכולל נשים מן התחום הפיננסי, יועצות ארגוניות ובוגרות לימודי המגדר הנשי. ההרכב הרב-תחומי של צוות המכללה מסייע ליצירת שילוב אופטימלי עבור המשתתפות בקורסים. הקניית ידע כלכלי ומיומנויות שליטה בכלים, ניתנים תוך הבנת היבטיה הייחודיים של החשיבה הנשית ומקדמים פיתוח כלים ויכולת התמודדות עם החששות המונעים נשים מפריצת המחסומים הניצבים בפניהן בתחום הכלכלי.

מקריאה שטחית הייתי ממליצה על שילוב בין קורס ומאמן אישי.
אני כרגע מסיימת קורס קואוצ'ינג, ואנו חוות תהליך אימון במסגרתו,
ובכלל כרגע תהליך ההזנה שלי, פרץ את כל הגבולות, לצורך האיזון אני צריכה להתרכז יותר באפיק התפוקות(כלומר להרוויח יותר), כדי להרשות לעצמי את ההתרחבות "עזת המצח" הזו.

[עינת_טל*]

תהליך ההזנה שלי
מה פירוש תהליך הזנה בהקשר הפרטי שלך ?
לגבי נשים באתר הפמיננסי -אח"כ קראתי,תודה.

[נהורה*]

תהליך ההזנה שלי..
כרגע אני עוברת סוג של התמקדות בנושא הקשבה:
גם הקשבה עצמית נושאים כמו: מה אני אוכלת, מה גורם לי סבל/הנאה, איך אני מגיבה לשני המצבים.
וגם הקשבה החוצה, האם אני מקשיבה באמת לאילו שמסביבי, האם יש לי הקשבה שפותחת צוהר לתכנים חדשים או שאני ספונה ברעיונותיי, ועוד מיני ואריאציות.
הרגישות שלי לאי הקשבה.
כל התהליך הזה כרוך בתהליך אימון, טיפול יציאות לחופשים לעיתים קרובות, טיפולים אלטרנטיביים, אוכל בריא, זמן איכות עם אהוביי. אני עכשיו במן שלב משברי של שיא הקושי...הורדתי דרסטית את עומס העבודה,
אני יודעת שההזנה הזו היא הכרחית לשלב הבא, לו ידרש עוד אומץ מהאינסוף....

[נהורה*]

בסימן איטיות, אוויר, מי החליט שצריך לעבוד כל הזמן, מי אמר שצריך להזיע כדי להרוויח.
מוזר כמה אומץ דרוש לאי עשייה, לרווח
בודקת אפשרויות, נזונה מהשראת חבריי ומכריי שמזנקים קדימה.
שואלת את עצמי האם זה בא להם בקלות,
ולמה אצלי הכל קשה, ואולי אצלם זה רק נראה קל,
ואולי זה בעצם מעטיי מעט, ואי אפשר להתייחס אליהם כתופעה,
ואולי כי הם גברים ואולי כי הם בלי ילדים,
ואולי אני מחפשת תירוצים לזה שאני עוד לא בשלב הבא.
מה בוער לי לכל הרוחות והאם זה אנרגיית הכסף, באמת חלק מהדרך שלי?
היום הייתי אצל חברתי בת ה-73, יש בה תמהיל מאלף של תמימות ילדית מוארות בת אלמוות ויופי שעוברת דרכה וממנה כמו מנסרה.
היא שאלה אותי שאלות כמו: מה דוחף אותי?
מאיפה האנרגיה?מה הפרוייקטים החברתיים אותם אני מתכננת אחרי שהכסף יבוא?
דיברנו ודיברנו ואז תוך כדי צפה לה השאלה האם אני אוכל להתמסר לפרוייקטים שאני כל כך מאמינה בהם,
או שאחרי זמן מסויים אני ארגיש את הקוצים,
לכבוש עוד הר,
זו אנרגיה נשית שרוצה התחדשות כל הזמן?
זו אנרגיה גברית שדורשת השגים ללא הרף?
ואוליי התמכרות לחוסר התמדה,
האם אפשר לתעל את נטייה הזו על הקושי שבה?
לא סתם בשלב היותי שכירה הייתי פרוייקטנית.
שאלות.

[נהורה*]

בחזרה לעבודה,
הלחץ רוצה להיות חלק, נושמת לתוכו, תופעות פיזיות, זה לא חייב להיות חלק,
אני טובה ושווה אז למה להלחץ? שבע בבוקר היום הזה הולך להיות ארוך (ומהנה).

[דליתוש_ב*]

מוזר כמה אומץ דרוש לאי עשייה

תודה @}

יום טוב

[נהורה*]

..ותודה לך.
שבוע ארוך שכמעט וסרב להגמר שני אירועים בשבוע אחד,
לא ראיתי מספיק את ביתי וזה כואב.
כן אני לא מצליחה להגיע איתה לזמן איכות, גם שאני כאן- אני לא כאן, טרודה בענייני פרנסה, יעד שהעמדתי לעצמי ואני חייבת לעמוד בו-
אבל דקה לפני המוות האם זה מה שיעמוד לנגד עייני סביר שלא.
האם ביתי? סביר שכן
סדר עדיפויות? קשה מאוד, שהרי אי אפשר לחיות באיזון שרוצים להגיע להצלחות יוצאות מגדר הרגיל,
כן אני יודעת שצריך לנהל את הזמנים שאנו ביחד ביעילות גדולה יותר, אבל זה לא קורה.
חוץ מזה היו אירועים טובים, אפילו מצויינים,
ומה?לא יודעת, חשה צורך להמשיך ליעד הבא.
כסף? לא רק, חזון? לא רק, הוכחה ל... מתחמם, מודה

[נהורה*]

ושוב רווח ועוד חופשה בפתח, אולי עכשיו.

[פריחה_והתחדשות*]

מזדהה ומחזקת את ידייך
אל תשכחי ששלב הדגירה חיוני לשלב הבקיעה@}

[פריחה_והתחדשות*]

ועוד כמה@}@}@}

[נהורה*]

תודה לך פריחה, נעמו לי דברייך,

הגיג על השורש: ב. ח. ר
צירוף של שני רצפים של משמעויות:
חבר ו רחב
לעומת
חרב ו ברח

ושם בעולם המשמעויות הזה מנסה למצוא את הדרך.

[סבתא_לשמונה*]

מזמן לא ביקרתי אצלך. הצלחתי להבין שהעסק פועל אבל את רוצה להפיק ממנו יותר. הרעיון ללמוד הוא מצויין ואני משוכנעת שתמצאי גם דרך להיות עם ביתך - את נראית לי כמישהי שמסוגלת לכל וגם להקשבה פנימית. עוד מעט פורים ובוודאי תהיי עמוסה בעבודה, אבל כדאי שתמצאי כמה דקות לעיין בהמשך הדיון ב - יום האישה הבינלאומי.

[נהורה*]

אהלן סבתא לשמונה, תודה על התגובה ,
יש לי בעיית זמן והאמת גם בעייה טכנית להכנס לפה משום מה, אני תוהה איך לפתור את הבעייה הטכנית
לפחות (אני ממש צריכה לתמרן כדי להכנס ללינק של עסק נשי- כל עזרה בנושא תתקבל בברכה)
בכל מקרה כן אני בכיוון של שינוי, מדובר בתהליך שיקח זמן , ויניב פרי אינשאלה עד החורף הבא.

[נהורה*]

עבר הרבה זמן מאז שכתבתי, הרבה דברים קרו, בעיקר בפנים פחות בחוץ,
מן תהליכי הבשלה איטיים, זרמים תת קרקעיים שעוד לא התגבשו לגמריי לידי תוכנית.
עם זאת קורס הנדל"ן בדרך, קורס קוצ'ינג והנחיית קבוצות, כמעט כבר מאחוריי.
התחלתי להעביר קצת באופן פרטי תהליכי אימון אבל, ברור לי כי עיקר העבודה שלי צריכה להיות בקבוצות.
זה כבר כמעט פה .
בינתיים משתדלת לזכור לנשום.

[נהורה*]

אלוהים ניבט אלינו דרך הכישרונות שלנו, העבודה שלנו היא מירוק חלונות הנפש,
כך שהכישרונות יעברו דרכינו החוצה ביתר קלות.
זה לא קל בכלל.
הטעם הזה, תכליתו מאבק בלתי פוסק- היצירה יוצאת מאיתנו בתהליך כואב של מירוק גיצני של הליבה.
הסיפוק מגיע כאשר המשמעת העצמית, ה- "אהבה חסרת פשרות" לעצמינו,
מותירה את כוחות הניוון שבתוכנו מובסים וחסרי כוחות.

הסיפוק מגיע שיש תוצר, הנפלא שבנו מקבל אז תוקף חיצוני.

חובה עלינו לחיות חיים משמעותיים, שהיצירה בהם נובעת מאיתנו, ומציפה בשפע את העולם החיצוני.
העבדות לאלילי הנוחות המקובל והלא מקובל העצלות,
הם המבחנים שלנו,
אלוהים יושב בצד ומחכה,
לפעמים חיים שלמים עוברים מבלי שנביט בו,
אנו נענשים בעודנו בחיים על סוג כזה של הווית שקר.
אנו מתים בעודנו חיים. מסורסים ומושפלים אל מול הבריאה.

בריאות ובריאה באים מאותו השורש, ב.ר.א.
אנחנו נבראנו לבריאות, כשאנו לא בוראים את הוייתינו הפנימית במלוא העוצמה אנחנו חוטאים חטא
לעצמינו ולכל מה שמסביבנו- זוהי בגידה במי שנתן לנו חיים. אנו נהיים חולים.

הגשמה עצמית איננה סודית לעולם, התוקף שלה מוכרח להיות חברתי,
כשנחייה את חיינו באמת בוהקת, בהכרח גם נתרום, ולו רק על ידי דוגמה אישית, מעצם היותינו.

תפילה לאומץ לב- חג החירות 2006.

[פלוני_אלמונית*]

שלום אישה יקרה
חזרנו לאוסטרליה ועדיין אני בג'טלג.
המפגש איתך היה קסום ומעורר השראה. תודה לך.

אמשיך בקרוב

[לוונדר_סגול*]

מקנאה...

[סבתא_לשמונה*]

_שמה עצמית איננה סודית לעולם, התוקף שלה מוכרח להיות חברתי,
כשנחייה את חיינו באמת בוהקת, בהכרח גם נתרום, ולו רק על ידי דוגמה אישית, מעצם היותינו.
תפילה לאומץ לב- חג החירות 2006._
נכון מאוד

[מירב_שרמן*]

הי נהורה יקרה,
חשבתי לבדוק איתך משהו בקשר לפסטיבל שאקטי (פסטיבל נשים) שיתקים ב 8-10.6. אם מתאים, תתקשרי אלי ל 08-9403853.

[נהורה*]

יקרות, אחרי קשיים טכניים מתמשכים סוף סוף הצלחתי להיכנס לדף,
בינתיים פתחתי את עסק נשי 2,
שהיה לי למפלט,
לא יודעת מה לעשות איתו עכשיו, ואם הקלות הזו להיכנס לדף תחזור על עצמה.

אלמונית יקרה, אני שמחה כל כך לשמוע ממך, מקווה לעידכונים בקרוב.

לוונדר את בלשית חמודה.

ס.ל. תודה

מירב, רשמתי לי אני אחזור אליך בקרוב.

[נהורה*]

ביתי בת הארבע וחצי, בשבועיים האחרונים ביתי היפה החכמה המוצלחת להפליא והכי חשוב המאוד אהובה מכל צדדיה,
מרבה להתלונן שלא אוהבים אותה, שהיא מכוערת שהיא לא מסוגלת,
ששום דבר לא מצליח לה, בהתחלה הרעפתי עליה תשבוחות, כמה היא מעולה וכו' מתוך נסיון לחפות על הפער שנפער בתוכה.
אחרי הקשבה..פתאום הבנתי שיש כאן בור לא ממש עם תחתית, מאחר ואין טריגר חיצוני, הפתרון לכך אינו חיצוני.
כל שאני יכולה לעשות זה לתת לה את המרחב הבטוח, לחקור ולגלות את הכוחות הטמונים בה.
זה מאוד קשה לי.

[נהורה*]

לפני חודשיים נפגשתי עם אחד היזמים הבולטים בתחום המסעדנות בירושלים, במסגרת פגישת עבודה. יפה וחסון על אף שנותיו, עם איזה ניצוץ ממזרי בעיינים, טוב לב וממולחות ירושלמית מוכרת. באופן מרענן הוא הצליח להשכיח ממני בנוכחותו הישירה והלא מפלרטטת,את היותו גבר. חשתי לראשונה במחיצת איש עסקים, שאני יושבת במחיצת מורה אולי אפילו מאסטר, שרק השהייה לידו, היא הלימוד.
היה בו איזה מיקס של עזות מצח יחד עם עיקשות, בדיעבד זוהי לב ליבה של היזמות.
חשתי זערורית לידו, נועזת ובועטת אולי מעט כמוהו, אבל נעדרת קור הרוח ונכונות ההקרבה שלו.
שיתפתי אותו בתוכניותיי קצת מעבר למה שבאמת רציתי, ואז הוא ציטט לי את הציטוט הקטן הזה:
"כווני עצמך לירח, גם אם תחטיאי, תנחתי בין כוכבים" (לס בראון)
המשפט הזה ישב לי בבטן ודגר,
בתהליך איטי עיכלתי עד כמה הוא חשוב, אנחנו החלומות שלנו,
ככל שנכוון גבוהה יותר בתעוזה שלנו כך נגיע רחוק יותר, המציאות מוצאת את הדרך להדביק את החלום-
ומקסימום נינחת בין כוכבים- מה כבר יכול להיות.
שוב מתכווננת לשינוי, בולעת רוק, מישירה מבט,
הלוואי והיה לי קצת יותר ביטחון וטקס בישבן,
אבל הריי לעולם זה לא מספיק,
כאילו כל ההצלחות נמחקות כשמדובר בריסק בסדר גודל שעוד לא נחווה כמוהו.

[נהורה*]

למה כסף כל כך חשוב?
או אולי יותר מדוייק, למה היחס לכסף כל כך משמעותי בניהול החיים האנושיים?
כסף כרוכה באנרגיית חיים, מן דלק,
כמובן לא כל הדלקים הם באיכות משובחת,
לא תמיד המיכל מלא וכן הלאה.
האם את בוחרת בנוכחות מלאה באנרגיית חיים ובמצבך הכספי,
האם את בוחרת בלחיות חלש, לבלות חלש,להנות חלש להרוויח חלש?ובעיקר להשפיע חלש.
אני קוראת עכשיו מן מדריך מהוצאת אופוס לחיים פשוטים,
כן קצת נשמע מגוחך ספר ב-25 ש"ח, ששואף לערוך רשימת מטלות מומלצת- ולא מומלצת לחיים..שיהיו פשוטים.
ובכל זאת מצאתי שם כמה פנינים..
<הגיעו אלינו המשך יבוא>

[נהורה*]

אני נחה ..עברתי היום ניתוחונצ'יק,
יש בי לאות מובנית, עצלות לא מנומקת,וחוסר שקט.
אולי זה גם המחזור שמגיח לו עכשיו עם עיבורו של הירח.
היום קראתי התייחסות של קיוסאקי לעצלות- המאופיינת בהתחמקות ממשהו חשוב, תוך כדי עיסוקים בלתי רלבנטיים ובלתי פוסקים. זה נוגע בי.
לאחר שנתתי לאנרגיית הכסף לעבור דרכי, נולדה בי איזה עצלות, אני לא "מטריחה" את עצמי לעבוד, עבור סכומים שפעם נחשבו בעייני פיסגת כל השאיפות . אני חשה מן בושה להצהיר על זה אפילו.

למה בעצם? וזה מעביר אותי שוב לק' שאומר שהתרופה לעצלות היא מידה של חמדנות .
איך יראו החיים שלי, אם אני אוכל להרשות לעצמי לא לעבוד, כי הכסף כבר יעבוד בשבילי?
מה אני אעשה בחיי אם יהיה לי כסף אינסופי? המחשבות האלה יוצרות התקדמות...מטרה...
והאשמה...האם זה "בסדר" להיות אשה יפה מושכת עשירה ואמא?
למה לעזאזל זה נשמע לי מזעזע?

[שיר_נ*]

נהורה יקרה,
מאוד אוהבת את הדף שלך:-)
באתי להתייעץ לגבי אימון אישי כי הבנתי שאת בעיניין.. אז ככה, (נשימה עמוקה) זה כבר כמה זמן שאני מחפשת מאמנת אישית, תכף אציין כמה שמות ש"קפצו " מולי משך החיפוש אך לפני זה רציתי לשאול אותך אם בכלל מה שאני צריכה זה מאמנת אישית או פסיכולוגית ? על הפרק החלטות. (כמו תמיד אבל עכשיו בעיקר)
צריכה להחליט על דרך ומקום, להתמקד לגבי הצעד הבא, לברור את האופציות ולהתחיל לפעול באון ובעוז קדימה. נשמע תכליתי כמו אימון אישי אך נזקק כאן גם תהליך של ברור והבהרה שאולי גם לזה האימון טוב?! בקיצור צריכה את עצתך..הזמן עובר ולבד אני לא ממש מצליחה להחליט..נורא התחברתי גם עם כל מה שכתבת על יוזמה ולדבר יותר מידי, אני חושבת שזה יהיה חשוב להניח את כל "הצרות" במקום אחד בלי להסתיר, ולעשות סלקציה באינפורמציה..מאוד בא לי גם "לשפוך" הכל ולשתף בדרך הזו עוד מישהי שיחד נעזור לי. אני גרה במרכז, ראיתי שניי אתרים של מאמנות שקפצו לי על אחת מהן אפילו שמעתי (אימושיין)
http://www.emotion.co.il/1.html
http://www.place2b.co.il/index.asp
השניה היא דרורית הר פז שאת בטח מכירה או שמעת..מעניין אותי מה את חושבת..
שלישית היא ליסה גרוסמן מכוכב יאיר שאהבתי את האתר והיא גם פסיכולוגית במקצועה
ורביעית היא אסתי פישר היים שיש לה גם בהס לאימון אינטואטיבי בת"א , מכירה? (לוקחת הרבה כסף)
צריך אפילו מאמן בשביל למצוא מאמן ראית מה זה?:-)
מבולבל לי..אשמח מאוד אם תעזרי, כל המלצה או טיפ יבורכו..
מקווה לשמוע ממך בקרוב,
ד"ש חם,
שיר. (עושה חשק לבוא לבקר בעין כרם הדף הזה):-)

[נהורה*]

המון זמן לא הייתי,
השמות עדיין מוכרים אבל מן מסך של זרות נוצר בי.
אני מתגעגעת לכור ההיתוך שנוצר לי פה מבחינת רעיונות, יוזמות ותובנות
אני מתגעגעת לשותפות ולעזרה שניתנה פה, מתוך רצון אמיתי לסייע.
יש בי עצבות עכשיו תחושה של סיום פרק בחיי,הרבה זמן אני כבר מדברת על השלב הבא והנה הוא מגיע. אבל אני רגע לפני במרווח הזה שבין סיום הפרק הקודם ותחילת הפרק הזה הנוכחי.
עדין צריכה לפרוק את הבגדים מהמזוודה, כואב לי הגב ואני עייפה
הטיול לאסלן עדיין לא עוכל בכל הרמות, מבטיחה לעצמי לכתוב ולנסח את כתביי משם. מרגישה את ריח ההצלחה, למרות שחוש הריח שלי פחת לאחרונה, עצבות אמרתי. בודקת.
סוגרת את קנמון העסק הראשון שלי, סוגרת מסיבות טובות מתוך רצון לפרוץ קדימה מסרבת זו הפעם האחרונה לאירוע, מכאן ואילך תענה המזכירה. מרגישה צורך להתנצל.
מוזר לסגור עסק כשהוא מצליח. קשה להסביר לאנשים, שהעסק הזה מיצה את כל הפוטנציאל הטמון בו ועכשיו צריך להמשיך הלאה לארץ לא נודעת חדשה.
אבל אני עדיין לא פנויה לזה משקולת מונחת על ליבי.
עדיין לא מוכנה, המרווח מסמן לי להשתהות.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יפה שאתן מקימות עסקים חדשים וממשיכות לנסות עם כל הקשיים. מי שמתמידה מצליחה בסופו של יום, חשוב לא להתייאש, הקושי מלבד במתן שירות או מוצר איכותי הוא גם ללמוד את תורת השיווק של השירות או המוצר אותו אתן מספקות, לאחר שמתמידים בסופו של יום מבינים את העסק ומצליחים להרוויח. בהצלחה לכולן, שור רואי חשבון.

http://www.shorcpa.co.il/