עקרון הרצף בחברה מודרנית

ראשית כל, שמואל בהצלחה עם הספר! כשיהיה לי טיפה יותר פנאי, אקרא ואתייחס. תודה על הדוגמא עם אסקימוסים, בהחלט מעניין.

זה נשמע כאילו את חוששת מהמיטה המשפחתית, ומנסה לקבל אישור שזה אולי לא הכרחי. אני מציעה לא לחפש אישורים, וגם לא לחשוש – אף אחד כאן לא מחלק חותמות כשרות עקרון הרצף. ואם אחרי שתנסי תגלי שלא מתאים לך שהתינוק יישן איתך – פשוט תשני את הסידור.
אני אכן חוששת מהמיטה המשפחתית, אמרתי זאת מפורשות! אולם אני ממש לא מחפשת אישורים, מכל מלמדיי החכמתי וברור לי שאני לא חייבת לאמץ את עיקרון הרצף במלואו. יותר מכך, לאמץ משהו שאני לא שלמה איתו רק יעשה נזק לילדים בטווח הארוך כי הם ירגישו את הדיסוננס או את חוסר ההסכמה בין ההורים.

דניאלה, אני כ"כ מסכימה איתך! למה לא פשוט לנסות ולראות מה מתאים? לא חייבים סיבה רציונלית, אפשר שהסיבה פשוט תהיה - כי זה מה שהכי טוב לנו כרגע.
הייתי רוצה פשוט לזרום, אך במקרה הזה אני חושבת על הדברים מראש. אני רוצה להימנע ממצב שקרה לאנשים רבים שאני מכירה, שלנו במיטה משפחתית (גם אם לא קראו לזה כך) עד גיל שנה בערך, הזמן שהסידור הזה נמאס עליהם לחלוטין ואז הם הוציאו את הילד מהחדר. בגיל הזה הילד כמובן חווה את המעבר כגירוש, עלבון וכו' מהמקום המוכר ואהוב. במידה ומחליטים על מיטה משפחתית ממקום "אידאולוגי", לא מגיעים לנקודת השבר הזאת. לכן אני חושבת שאו שעושים את המעבר בגיל חצי שנה כפי שעשיתי עם בכורתי, שלא הרגישה בכלל בשינוי (צרכיה המשיכו להיות ממולאים גם כשישנה בחדר השני - הנקה וכו'), או שמחכים שהילד יסכים לשינוי בגיל שנתיים לפחות (או יותר?).

מצד שני, אם אהיה בטוחה שלדבר כלשהו, גם אם הוא מאד לא נוח לי בחלק מהזמן, יש יתרונות משמעותיים לילדיי אעשה אותו למרות חוסר הנוחות. ולכן שאלתי -
האם לדעתכם זה חיסרון לתינוק/פעוט שלא לן בלינה משפחתית?
זו שאלה אמיתית, שבה אשמח לקבל תשובות אמיתיות כי אני שוקלת את העניין ברצינות.

בסביבה שבטית, אין כמובן מצב בו תינוק או פעוט הולך לישון ב"חדר השני", ולו רק מסיבות בטיחותיות.
בעולם המערבי המודרני אין ממש ענין של בטיחות - אף צבוע לא יגיע ויקח איתו את הפעוט - אבל עדיין, יש להניח, שהתינוקות/פעוטות מצפים לישון עם הוריהם.

אני רואה את זה גם כך: גם אנחנו המבוגרים מתעוררים לעיתים באמצע הלילה מחלום רע, או שיש לנו מחשבות לא נעימות, ואנחנו מוצאים נחמה מנוכחותו של בן הזוג. על אחת כמה וכמה ילדים. אני לא מאמין שניתן להרגיל את התינוק בגיל חצי שנה (או משהו כזה) לשינה לבד, וזה יעבור חלק מכאן ואילך. כאמור, הוא יכול להתעורר לבדו במיטה בכל גיל, והרגע הזה, שהוא (אולי) פוחד והוא לבדו... אני לא יודע... אני לא רוצה שהילד שלי ירגיש דברים כאלו.

ברגע שמבינים שזה הצורך של הילדים - קל יותר לסדר את השינה סביב זה ולחשוב פחות על מה שההורים מפסידים כביכול. אצלנו בבית זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת שאחד מהילדים יישן בחדר אחר ואנחנו "משלמים את המחיר" אבל כבר לא חושבים עליו.

אבל... חשובה גם הזוגיות של ההורים (כמו שכתבת) והיציבות של המשפחה כולה. אם מיטה משפחתית מתבררת ככל-כך בעייתית עבור המשפחה הספציפית אז יש מקום לבחון אלטרנטיבות. אבל כדאי, לדעתי, להתחיל ממה שנכון לילד ולזרום משם.
הבעייה היא שכל מיני מומחים ואנשי מקצוע מנסים ללמד אותנו שילד בן 4 חודשים צריך ללמוד לישון לבד (ועוד לילה שלם ללא הפסקה!), ושזה "טבעי"...

_האם לדעתכם זה חיסרון לתינוק/פעוט שלא לן בלינה משפחתית?
זו שאלה אמיתית, שבה אשמח לקבל תשובות אמיתיות כי אני שוקלת את העניין ברצינות._
כאמור לדעתי התשובה יותר מורכבת מזה אבל אפם מורידים ממנה את המורכבות ומתייחסים לגרעין וללב העניין - כן.
אני חושבת שתינוקות ופעוטות (ולמען האמת גם ילדים) זקוקים לשינה עם עוד אדם, זה צורך.
אני חושבת שהם מצפים, אבולוציונית, לחוש חום, ריח ונשימה של אדם אחר, כי זה מספק להם תחושת ביטחון והגנה.
האם אני חושבת שהם ניזוקים קשות משינה לבד? לא בהכרח, זה מאוד מאוד תלוי בנסיבות.

בגיל הזה הילד כמובן חווה את המעבר כגירוש, עלבון וכו' מהמקום המוכר ואהוב. במידה ומחליטים על מיטה משפחתית ממקום "אידאולוגי", לא מגיעים לנקודת השבר הזאת.
קשה לי להגיב על זה כי יש לי רתיעה די חזקה מהחלטות אידאולוגיות מכל סוג במה שקשור לגידול הילדים, ולהרבה תחומים אחרים האמת.
כמו שכתבתי קודם, אני חושבת שההחלטה צריכה להיעשות על סמך מה שנראה לנו הכי נכון באותה עת לכמה שיותר מבני המשפחה,
ואם זה מתגלה כלא נכון או הופך ללא נכון, אז משנים את זה ומתמודדים עם התוצאות.
לדוגמה אם מחליטים לישון עם הילדים וזה פשוט בלתי נסבל עבורכם, מעבירים את הילד למיטה משלו בצורה כמה שיותר הדרגתית ורכה,
ומתמודדים עם הרגשות הקשים שעלולים לצוץ אצלו.
אבל אני חושבת שזה צריך להיות מצב מאוד קיצוני, כי כאמור לדעתי לכל הקשיים מסביב (זמן זוגיות, נוחות וכו') יש פתרונות לוגיסטיים שאפשר לנסות לפני שמחליטים להוציא את הילד למיטה משלו.
אני חושבת שניסוי וטעייה הם הכרחיים בהרבה מקרים

יש לי רתיעה די חזקה מהחלטות אידאולוגיות
אני לא יודעת אם יצאתי ברורה פה.
מן הסתם אני מקבלת הרבה החלטות שדומות להחלטות שלך, כמו ההחלטה לישון עם הילדים.
אבל המוטיבציה להחלטה היא אחרת. זה לא נובע מאידאולוגיה, זה פשוט מה שמרגיש לי כדבר הטוב ביותר, וברור לי שזה עשוי להשתנות עם הזמן או הנסיבות.
בתחושה שלי, בחירה מתוך אידאולוגיה לא מאפשרת את הגמישות הזו

אני אחדד את נושא האידיאולוגיה במילים שלי (למרות שאני מצטרף לכל מה שדניאלה כתבה):
אני מחפש את הדרך הנכונה עבור התינוק שלי ואין לי ספק שהדבר הנכון עבורו הוא לישון עם הוריו.
אבל, יש גם את הדבר הנכון עבור האם, והדבר הנכון עבור האב, וכו'. למשל, ההורים צריכים לקום רעננים ברמה סבירה בשביל להתמודד עם מלאכת יומם ובלי זה אולי התא המשפחתי לא יתפקד - מה שוודאי לא יהיה טוב עבור התינוק. וכמובן, גם איכות היחסים בין ההורים חשובה, ומה שחשים האחים האחרים, ומגבלות פיזיות וחומריות משפיעות, ועוד, ועוד.

כיוון שהחברה המודרנית לא מאפשרת לנו לחיות במצב הטבעי, אנחנו נאלצים לתמרן בתוך המגבלות שהיא מטילה עלינו, ובתוך המגבלות האלו למצוא את הנתיב האופטימלי עבורנו. אז אנחנו מתחילים ממה שאנחנו יודעים שנכון ומנסים להיצמד אליו ככל שניתן.
אז אולי לא נשיג את ה-"100" - אבל נכוון אליו, ואם נשיג "85" זה גם מצוין.

תודה על התובנות, כנראה שאין מנוס מלזרום בהתחלה ולהחליט תוך כדי.
כמה שאני אוהבת את החופש לבחור את הדרך הכי טובה עבורי, לפעמים אני מקנאה בקהילות השבטיות (או לצורך העניין דתיים אדוקים בני ימינו או חברות סגורות אחרות) שעבורם אין התחבטויות, אין רגשות אשמה, עבורם אורח החיים ברור כמו שברור שהשמש זורחת בבוקר <אולי אני קצת מקצינה, אך בהרגשה שלי עודף הבחירה בחיים המודרניים מקשה על השגת אושר>.

זה לא עודף הבחירה, זה עודף ההתחבטות (ואני מדברת מנסיון, אני גם נוטה להתלבטויות).
אני יודעת על עצמי שאם אני מחליטה משהו, לא משנה מה, ואז זורמת עם זה עד שזה כבר לא מתאים, יותר קל לי בחיים.

לגבי השאלה על היתרון, אני מצטרפת לכל קודמי, אני חושבת שלישון עם הילדים זה מאד חשוב. יותר מהרבה דברים אחרים. מדובר על המון שעות ביממה, שחבל שלא יהיו מוקדשות לקירבה.

אנחנו ישנים עם הילדים, בערך עד גיל שבע זה יוצא ,עם גיחות חזרה לחדרנו עד גיל עשר בערך.
אני מרגישה שגיל שנה זה הרבה, הרבה יותר מדי מוקדם להתרחק כך מהתינוק באופן קבוע, הווית הניתוק והריחוק הזה משפיעה מאוד על הקשר עם התינוק. מה יש למהר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ובאופן ספציפי אצלנו אנו מאד אוהבים את הזמן שלנו לבד במיטה בערב (לאו דווקא קשור לסקס).
אבל בטוח עולה נושא הסקס (-:
אז בחדר שמיועד לילדים שמים מזרון, ו-ולה חדר משחקים בבוקר חדר אהבה בלילה. אפשר להתכרבל לדבר וכשמרגשים תשושים עוברים למיטה עם הילדים.

מתרצפת, כדאי לך להציץ ב-מדור מיטה משפחתית.

שליחה על ידי ללו* » 14 מאי 2015, 06:17

שלום מתרצפת, ברוכה הבאה @}
הנה כמה מחשבות שעלו לי כשקראתי את הניתוח המעמיק שלך:

מהניסיון שלי עם הבכורה, כאשר כל צרכיה נענו במלואם במהלך היום (בעיקר מגע, הנקה ותנועה), השינה בלילה הייתה טבעית. יונקת, שמה במיטה ונרדמת לכמה שעות עד היניקה הבאה
איזה כיף! נשמע שהיה זורם ונהדר, גם לך וגם לה.
הרבה מאוד תינוקות לא מגיבים ככה. מילוי הצרכים האלה ביום לא מספיק להם - הם רוצים אותם גם בלילה (-:
אם שוב תגרילי תינוק מהסוג שמסתדר עם שינה נפרדת, ולאור העובדה שבשבילך המיטה המשפחתית היא קושי גדול - נשמע לי סביר לוותר עליה ולמקד את ההורות המקרבת בתחומים אחרים, שבהם ההרגשה שלך תהיה שונה.

מהתיאור שלך בהמשך נשמע שיש "חלון הזדמנויות" להוצאת תינוק מהחדר בגיל חצי שנה, ושאם מפספסים את הגיל האופטימלי הזה נגזר על התהליך שיהיה קשה יותר. אז שוב - מניסיוני להרבה מאוד תינוקות השינה הנפרדת בגיל חצי שנה קשה הרבה יותר מבגיל שנה. ככל שהילד גדל הצורך שלו בצמידות להורה יורד. אני גם לא מסכימה עם יתרון ההחלטה האידאולוגית על הנסיבתית. תהיה אשר תהיה הסיבה לאימוץ המנהג - כל הורה יכול להגיע לרגע שבו זה לא מתאים לו יותר, ולא כדאי לפחד מהרגע הזה. כשבא קושי - מתמודדים. גם לנו, גם לילדים, יש הרבה כוחות ויכולות (-: אנחנו יכולים להסתדר עם קשיים. כל זמן שהסידור הקיים נוח לכולם - לא כדאי לשנות אותו בגלל חרדות מעתיד לא ידוע. עדיף להשקיע את האנרגיות בהתמודדות עם ההווה.

האם לדעתכם זה חיסרון לתינוק/פעוט שלא לן בלינה משפחתית?{{}}
דעתנו לא כל כך משנה... השאלה היא מה תהיה דעתו של התינוק. אם הוא לא יהיה מרוצה מהלינה הנפרדת, הוא ידע להודיע לך.

ו- אמנם לא זה עיקר הדיון, אבל מתחשק לי להגיב גם על
החיבור של עיקרון הרצף עם חינוך ביתי עוד יותר לא מתיישב עם עיקרון הרצף של לידלוף, שהרי חלק גדול מהחנ"ב בארץ הוא על רצף האנסקולינג, כלומר לילד יש בחירה אינסופית לפתח את עצמו וללמוד מה שמעניין אותו - ההפך הגמור מחברה שבא הנשים לומדות ללקט וכו' והגברים לומדים לצוד.
האופי של החברה המערבית, עם הדגשים על האינדיבידואל, על מימוש עצמי וכו' וכו' - אכן רחוק למדי מהאופי של החברה השבטית. מהבחינה הזאת אפשר אולי לומר אפילו ההפך הגמור{{}}. אבל במסגרת השוני הזה, האופי של החינוך הביתי כלל וכלל לא הפוך מהחברה השבטית - כאן וכאן הילדים מקדישים זמן רב לצפייה במבוגרים ומפנימים את הדרך שהם חווים ופועלים בעולם. בין אם הדרך הזאת היא ליקוט וציד, ובין אם פיתוח עצמי והשכלה נרחבת (ויש עוד אפשרויות).

בכל מקרה אני מסכימה לגמרי עם ה{{}}מסקנה: אנו בוחרים מעיקרון הרצף את הדברים שמתאימים לנו.

שליחה על ידי ללו* » 14 מאי 2015, 14:46

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוד דבר קטן - גם בתוך המושג "לינה משותפת" יש המון מרחב לגיוון לפי הטעם האישי, והרבה רמות צמידות שאפשר לבחור ביניהן בכל פעם מחדש. אפשר על אותו משטח (מוגבה או לא מוגבה), על משטח צמוד, לא צמד אבל בטווח יד, אפשר עור לעור בטן על בטן או על הצד ליד, ובעיקר - אפשר לשחק בזמנים: אפשר להתחיל את הלילה ביחד ולהעביר כשנרדם עמוק, או דווקא להפך - להתחיל בנפרד ולהעביר בהתעוררות ראשונה. זה נותן את הביחד הזוגי בתחילת הלילה, ואת הנוחיות של לינה משותפת בהמשך, ורבים עושים כך - עם או בלי משנה סדורה בנידון.
אז לא הכול או לא כלום (-: בוחנים את צורכי התינוק ואת צורכי ההורים, ומגבשים את הנוסחה המשפחתית שמתאימה לכם. אפשר גם לעשות את השיקול הזה בכל לילה מחדש @}

להתחיל בנפרד ולהעביר בהתעוררות ראשונה.
זה בעצם מה שאנחנו עשינו אחרי שהילדים עברו למיטות משלהם.
אבל זה כבר היה בגיל שאין כמעט התעוררויות.
למעשה עד היום הם באים בבוקר קודם כל למיטה שלנו לקצת קימצ'וצ'ים לפני שמתחילים את היום (בני 9 ו-6).
וכשהם חולים הם לרוב ישנים איתנו.
אגב לי תמיד היה יותר נוח שהילדים יישנו איתנו, עד גיל שבו הם יכולים לקום ולבוא בעצמם אלינו,
זה פשוט חוסך התעוררויות בשבילי ואני גם יותר שקטה שאני לא ישנה עמוק מדי ולא שומעת את הבכי שלהם.
(אמנם זה לרוב לא קורה לי, אבל זה בכל זאת מייצר אצלי דריכות מסוימת).
במילים אחרות, אני מרגישה שהלינה המשותפת היא לא פחות בשבילי מאשר בשבילם, בעיקר מסיבות של נוחות
(לקום בלילה? למה??)

חלק גדול מהחנ"ב בארץ הוא על רצף האנסקולינג, כלומר לילד יש בחירה אינסופית לפתח את עצמו וללמוד מה שמעניין אותו - ההפך הגמור מחברה שבא הנשים לומדות ללקט וכו' והגברים לומדים לצוד.
בן השש שלי אמר לי היום: אמא, אני חושב שכשאני אהיה גדול אני אדע להדפיס במדפסת. את יודעת איך? כי אני תמיד מסתכל באבא כשהוא מדפיס ורואה איך עושים את זה.
לי אישית זה לא נשמע ההפך הגמור מ
אמא, אני חושב שכשאני אהיה גדול אני אדע לצוד. את יודעת איך? כי אני תמיד מסתכל באבא כשהוא צד ורואה איך עושים את זה.

זה לא עודף הבחירה, זה עודף ההתחבטות (ואני מדברת מנסיון, אני גם נוטה להתלבטויות). נכון מאד, זה בר שליטה (למרות שאני לא מצליחה בכך). אפשר לפתח את המיומנות הזאת של לחיות בכאן ועכשיו.

אם שוב תגרילי תינוק מהסוג שמסתדר עם שינה נפרדת, ולאור העובדה שבשבילך המיטה המשפחתית היא קושי גדול - נשמע לי סביר לוותר עליה ולמקד את ההורות המקרבת בתחומים אחרים, שבהם ההרגשה שלך תהיה שונה. שוב תודה ללו על העצה המצוינת, כמו גם על הניואנס "תגרילי תינוק מהסוג שמסתדר עם שינה נפרדת...". זו התובנה המרכזית - מה התינוק ירצה, נחכה ונראה ואתאים את עצמנו אליו

יונת שרון תודה על ההפניה, קראתי בעיון לפני שפתחתי פה את השרשור <אולי זאת הייתה הבעיה, נחשפתי למקרי קצה של גילויי מיניות במיטה המשפחתית חלילה בין ילדים והורים ונרתעתי. למרות שבאמת מדובר במקרי קצה ויש הרבה דרכים להימנע מהם>.
בסופו של דבר כתבתי בדף הזה, בגלל המחשבות שלי לגבי איך אני יוצרת את הרצף המשפחתי שלנו על כל רבדיו. בתהיות לגבי חינוך ביתי ובשלב ראשון החלטתי כבר על מסגרת של חצי יום לגדולה והישארות בבית של לפחות שנה עם הילד הבא. נמשיך משם. הדיון נטה להתרכז במיטה המשפחתית, היות ששם הקושי שלי ביישום. מקווה שזה המקום המתאים.

בן השש שלי אמר לי היום: אמא, אני חושב שכשאני אהיה גדול אני אדע להדפיס במדפסת. את יודעת איך? כי אני תמיד מסתכל באבא כשהוא מדפיס ורואה איך עושים את זה. מקסים.

נחשפתי למקרי קצה של גילויי מיניות במיטה המשפחתית חלילה בין ילדים והורים ונרתעתי
אם כבר אנחנו עוסקים בעיקרון הרצף... אני מניחה שגילויי מיניות לפני הילדים היו דבר נפוץ למדי בחברות שבטיות, ושהפרטיות אינה ערך עליון כמו בחברה שלנו.
זה לא אומר כמובן שזה נכון עבורנו, אני פשוט לא רואה בזה אסון גדול אם זה קורה בטעות, בעיקר אם הילדים צעירים מאוד
(לא משהו שהייתי אומרת עליו "חלילה").
בכל מקרה, אנחנו מעבירים לרוב את "העניינים" שלנו אל מחוץ לחדר השינה, אם הוא משותף

_אם כבר אנחנו עוסקים בעיקרון הרצף... אני מניחה שגילויי מיניות לפני הילדים היו דבר נפוץ למדי בחברות שבטיות, ושהפרטיות אינה ערך עליון כמו בחברה שלנו.
זה לא אומר כמובן שזה נכון עבורנו, אני פשוט לא רואה בזה אסון גדול אם זה קורה בטעות, בעיקר אם הילדים צעירים מאוד
(לא משהו שהייתי אומרת עליו "חלילה").
בכל מקרה, אנחנו מעבירים לרוב את "העניינים" שלנו אל מחוץ לחדר השינה, אם הוא משותף_
לא נראה לי שהבנת אותי. כשכתבתי גילויי מיניות בין ילדים והורים, התכוונתי לאינטראקציות מיניות בין הילדים להורים (לא ההורים בינם לבין עצמם). בכלל לא רוצה להיכנס לנקודה הזאת שהיא באמת נקודת קצה ולא חושבת שזה היה קורה אצלנו או ברוב המכריע של המשפחות.

גילוי עריות?!
הרי זה לא משהו שקשור בכלל למיטה משפחתית, בין שההורים ישנים עם הילדים ובין שלא...

זה קורה גם אצל משפחות שלנות בנפרד. יש לצערנו אנשים עם גבולות לא ברורים בקשר למיניות עם ילדים. לטעון שזה בגלל המיטה המשפחתית זה בערך כמו לטעון שמישהי נאנסה כי היא הלכה בלי חיג׳אב.

לדעתי, אם את חוששת ממצב כזה, דווקא לשמור את הילדים קרוב ולהשגיח יכול לעזור יותר מאשר להשאיר אותם בחדר אחר...

_גילוי עריות?!

הרי זה לא משהו שקשור בכלל למיטה משפחתית, בין שההורים ישנים עם הילדים ובין שלא..._

כתבתי שאני לא רוצה להיכנס לזה כי זה באמת לא רלוונטי. לא בדיוק גילוי עריות, יותר בכיוון תסביך אדיפוס. נניח ילד שנצמד לאמא שלו או ילדה שקופצת על אביה בצורה מינית. או בין הילדים. אתן מוזמנות להיכנס לראות את הסיפורים, לא מתחשק לי לצטטט מהם ולא זוכרת את הפרטים. ושוב, לא חוששת מהמצב הזה, ממילא לא חושבת שאגיע למיטה משפחתית בגילאים שזה רלוונטי ולא רוצה בכלל להתעסק בזה כמו שאני לא מתעסקת באיזושהי אפשרות תיאורטית אחרת. רק ציינתי בהערת אגב בסוגריים שנתקלתי בתיאורים וזה היה די מרתיע.

לדעתי, אם את חוששת ממצב כזה, דווקא לשמור את הילדים קרוב ולהשגיח יכול לעזור יותר מאשר להשאיר אותם בחדר אחר...
אם הייתי חוששת ממצב כזה הייתי עושה הרבה מעבר, איך אפשר לחיות עם מישהו שאין בו אמון שינהג כהורה טוב כלפי הדבר הכי יקר לי בכל התחומים ובוודאי בתחום הכי רגיש?!
לשמחתי אין לי את ההתלבטויות האלה ובעלי הוא אבא נפלא, אין לי מושג איך התגלגלנו לדיון הזה, סליחה שהעליתי את זה

אני דווקא אשמח להפניה, לפחות כדי לבדוק אם מדובר בהודעות לגיטימיות או שמא אלה שאריות מאחד הטרולים שהסתובבו כאן בעבר.

היי יונת, התרשמתי שמדובר בהודעות לגיטימיות, התפתח דיון של ממש. זה גם לא מאד מפתיע שבכל משפחה הגבולות שונים ולפעמים יש תחומים אפורים. כמו שכתבה תפוחה אדמה שאלת גבולות האינטימיות עם הילדים עולה גם במשפחות שלנות בנפרד. בכל מקרה אנסה למצוא את הקישור, בחיפוש מהיר לא מצאתי.

שליחה על ידי מה* » 18 מאי 2015, 08:35

משהו בדברייך הטריד אותי ואני מנסה לנסח מה.
נראה לי שזה זה:
לדעתי עניין הגבולות בין הורים לילדים שעליו דיברת אינו קשור למיטה משפחתית.
גבולות מטושטשים, חצייה של גבולות לגיטימיים, שטחים אפורים וכן הלאה- כל אלה יכולים להוות בעיה גם במשפחה שבה ההורים והילדים לא ישנים ביחד.
לכן לדעתי אם שמת על כך את האצבע אולי מה שמטריד אותך הוא מלכתחילה עניין הגבולות ולא עניין הלינה המשותפת.
אולי זה כיוון שכדאי לך לחקור בינך לבין עצמך, בינך לבין בן זוגך או בכלל.
אני לא אומרת שיש בעיה, רק מציינת שאולי מבחינתך משהו שם לא פתור או לא ברור

שליחה על ידי ללו* » 18 מאי 2015, 17:47

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פרשנות מניעים ורגשות בדיון ...
זו לא פעם ראשונה שאני שומעת שחלון הראווה של נושא הלינה המשותפת בבאופן יוצר רתיעה. כנראה השתרבבו לשם כמה דפים שלא באמת שייכים לנושא או משקפים אותו.
כדאי לעשות שם איזו עבודת עריכה, מיון, תיוג מחדש.
פעם

היי, אולי זה לא המקום לשאול... אבל אשאל

העניין הוא נסיעות ברכב, המשפחות שלי ושל זוגי במרחק נסיעה של כשעה ולנו חשוב מאוד להתראות וכמה שיותר... התינוקת בת 5 חודשים וזה לא קל שעה נסיעה הלוך, שעה חזור... וכו...
וזה כשאנחנו ביחד באוטו... אני אפילו לא מצליחה לדמיין את עצמי שעה לבד באוטו עם הקטנה אם תבכה ואי אפשר לעצור...
בכל אופן ברוח הדברים של הקהילה של באופן טבעי... איך מתמודדים עם נסיעות מרובות ותינוקת קטנה שממש לא מבסוטה מלהיות תקועה בכיסא באוטו... יכות להיות שהפתרון זה לוותר כרגע על רוב הנסיעות בשביל לא להציק לקטנה?

אין פתרונות קסם. אם הקטנה לא אוהבת נסיעות, אז היא לא אוהבת נסיעות. זו צריכה להיות נקודת מוצא לפתרון הבעיה.
תוכלי לחשוב על פתרונות כמו מעבר דירה קרוב יותר למשפחה, בעצם הקטנה רק מאירה לך קושי שאתם כבר חווים אותו.
אפשר לנסוע למשפחה בשעות הלילה כאשר הקטנה ישנה.
אפשר להתארח ליום או יומיים וכך להפוך כל נסיעה ליותר משתלמת.
ובאמת, זה לא הנושא של הדף הזה. אבל ניתן לראות בבעיה שהצגת התנגשות בין עקרון הרצף ואורח החיים המודרני.

אפשר גם להזמין אליכם.
או אם יש אפשרות להקדיש לנסיעה יותר זמן ממה שהיא צריכה בפועל - אולי לעצור בדרך פעם או פעמיים.

וגם: להסתכל בפרספקטיבה - קושי שאתם חווים בגיל חמישה חודשים יכול להצטמצם בגיל, נגיד, שמונה חודשים, כי ככל שהקטנה תגדל, היא תוכל ליהנות ממבחר גדול יותר של גרויים שיסיחו את דעתה מהדרך.
ציל צול כתבה לי משהו, כשהתנסיתי בבעיה דומה עם הקטנה שלי לפני שנתיים-שלוש: כשהמצב לא טבעי עבור הילד - אי אפשר לבחול בפתרונות לא טבעיים. זה התייחס לכך שהתבאסתי לשחד אותה בתפוחים לדרך, כשהיא לא הייתה בהכרח רבה, ורק רציתי שיהיה לה עיסוק מפתה בזמן הנסיעות שלא אהבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך מתמודדים עם נסיעות מרובות ותינוקת קטנה שממש לא מבסוטה מלהיות תקועה בכיסא באוטו
יונקת? לוקחת בקבוק?
האם היא נרדמת באוטו אם היא עייפה?
מה שאני עשיתי כשהיתה לי תינוקת כזו וגיליתי כמאוד עוזר זה לשאוב בקבוק לדרך. יתכן והיא קצת קטנה,אז אני לא יודעת אם זה אופציה מבחינתך. אני שאבתי ודוקא לא הנקתי ממש לפני הנסיעה,כדי שאוכל לתת לה בסלקל. זה הקל על הנסיעה. כי זה הרגיע אותה. שעה זה באמת הרבה זמן. ואם היא לא נרדמת בכלל בזמן הזה אז זה באמת קשה. לי היו תינוקות שהאוטו הרדים אותם, והיתה את התינוקת הזו שהאוטו עצבן אותה, אבל זה עבר מתישהו, וגם היא התחילה כן להרדם,ואז היה אפשר לנסות לכוון את הנסיעה לשעת השינה.
ובאמת לקחת בחשבון שהיא קטנה והם כל כך משתנים כל הזמן. אז גם אם תהיה תקופה שתסעו הרבה פחות,או תזמינו יותר אליכם, היא כנראה תעבור ודברים ישתנו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוד דבר שאפשר לעשות זה להניק תוך כדי נסיעה. כשאת יושבת לידה מאחור ושתיכן חגורות, ממש להתכופף אליה, קצת אקרובטיקה,אבל אפשרי לרוב.

עוד דבר שאפשר לעשות זה להניק תוך כדי נסיעה
זה מה שאני עושה. מצד שני, זה מאוד לא בטיחותי.

אני מניחה שאתם עושים את זה - לסדר את הנסיעה כך שתהיה על שעת השינה שלה.
אם לא נרדמת באוטו בכלל, אז להרדים במנשא ולהניח בכיסא תוך כדי נסיעה.

אם יש אפשרות - לנסות סלקל אחר. אולי תנוחה מעט שונה תהיה לה יותר טובה. מנסיוננו, יש הבדל גדול.

וחוצמזה, זה משתנה.
אנחנו מטיילים המון באוטו, ובשבילנו נסיעה של שעה זה כלום (גרים באירופה). הילדים מתרגלים.
הגדולה ממש שנאה נסיעות בתור תינוקת, עכשיו יכולה לשבת 4 שעות בלי להניד עפעף...
אצלה השינוי קרה כשעברה מהסלקל לכיסא, והתחילה לאכול.
לקטנה הנוכחית קצת פחות קשה בנסיעות, ובשעות העירות שלה אפשר להושיב אותה ליד אחותה שדואגת לשעשע אותה.

וואו תודה על כל התגובות!!!
אני אגיב ....
"תוכלי לחשוב על פתרונות כמו מעבר דירה קרוב יותר למשפחה, בעצם הקטנה רק מאירה לך קושי שאתם כבר חווים אותו."
זה ממש נכון, הבעייה שהמרחק בין ההורים שלי לשלו זה שעה בערך... שזה לא כזה נורא אבל חא משנה איפה נגור יהיה נסיעות...

"להסתכל בפרספקטיבה - קושי שאתם חווים בגיל חמישה חודשים יכול להצטמצם בגיל, נגיד, שמונה חודשים,"
זו עצה הכי טובה לחיים בכללי, ובמיוחד לחודשים הראשונים ניראה לי שכל פעם משהו משתנה...

לגבי הרגלים שלה היא בהנקה מלאה... עדיין לא ממש שואבת, וזה יהיה מאתגר להכין בקבוק שלם ... יוצא כ30מל בשאיבה אחת...
ואני לא יודעת אם היא יודעת להחזיק ולשתות מבקבוק, זה עניין שממש שווה לבדוק! יכול להיות שזה יעבוד.
האם בגיל הזה כבר אפשר לתת לה בקבוק? היא לא תיחנק או משהו??

בקשר להנקה בזמן נסיעה עשיתי את זה מספר פעמים זה נפלא!! כצת כואב בגב אבל ממש מציל תמצב... העניין זה שהיום אם אני יושבת איתה מאחור זה דיי בסדר ... אבל אם אני נוהגת והיא לבד זה לפעמים ממש משוגע... לפני שבועיים בנסיעה של 15 דק עצרתי 6 פעמים... וזה היה בתוך העיר אס התאפשר... היא פשוט נכנסה לאטרף, עצרתי להניק , נרגעה ל3 דק והמשיכה...

היא נרדמת בנסיעה אם ממש עייפה אבל רק עם מוצץ... וצריך להחזיק לה לרוב לפחות בהתחלה... כי אם נופל אז היא עוד יותר מתבאסת...

סלקל כבר החלפנו שניים... למזליינו מסרו לנו כמה סלקלים... ובאמת היה שיפור משמעותי... (בהתחלה היא הייתה בוכה רק מעצם ההושבה בסלקל... ) ...
בקרוב נצטרך לעבור לכיסא בטיחות אז אולי באמת זה עוד יותר ישתפר בע"ה

וככל שאני קוראת את התגובות ועונה אני שמה לב שאולי כשאנחנו ביחד בנסיעה זה לא כזה גרוע כמו שהיה בהתחלה... ובעיקר החשש נשאר, ומה שכן קשה זה הנסיעה לבד איתה... עדיין לא אני ולא בן זוגי לא עשינו איתה לבד נסיעה ארוכה, ומקווה שלא נצטרך בקרוב, ואולי עד שכן נצטרך דברים ישתנו כפי שכתבתם

שוב תודה על כל התגובות

מה לגבי לשים אותה מקדימה? ולבטל את כרית האוויר כמובן. להרבה תינוקות קשה לשבת לבד ולראות את הספסל האחורי. הם באמת יושבים במין כלום, שרק זז ועוצר בלי הסבר. זה יכול להטריף גם מבוגר. אז לשבת לידה כששניכם באוטו זה פתרון טוב, ולשים אותה ליד הנהג גם עוזר מאד. פחות בטיחותי בהתנגשות אבל נראה לי יותר בטיחותי בגדול, כי לנסוע עם תינוק צורח ולעצור כל הזמן זה גם לא מאד בטיחותי.

אוקי... זה יכול להיות פתרון מעולה...
לא חשבתי על זה...

תאמת אפילו אני לא בדיוק מבינה, עכשיו כשהעלית את הנושא... מה הסיכון במושב הקדמי... יותר מהמושב האחורי..

קודם כל, אסור שתהיה כרית אוויר עובדת. זה הופך כל תאונה בינונית לסכנת חיים עבור התינוק.
חוץ מזה, זה מושב שיותר נפגע בתאונות דרכים, סטטיסטית. לכן אומרים לשים את התינוק מאחורה באמצע. המחיר של זה הוא תינוק שנמצא במצב הפוך מעיקרון הרצף.

אם עדיין לא ניסית בקבוק אני ממש ממליצה לנסות. אולי היא לא תאהב את זה בכלל אבל אולי תאהב את זה מאוד. ואל תדאגי בקשר לכמויות, אם יש לך 30 מיליליטר לכי על זה. לא חייב בקבוק שלם.
שישים מל זה כבר הרבה.
וכן, רוב הסיכויים שהיא תוכל להחזיק אותו, לפחות חלק מהזמן. ולא, היא לא תיחנק.
משהו שם מאוד עזר לנו בזמנו: צעצועים מנגנים מאיכות טובה.
מסכימה לגמרי עם תפילה: דברים משתנים כל הזמן, ועוד חודשים ספורים יהיה יותר קל.

תודה רבה רבה !!!!
אני השבוע אנסה בקבוק!!
תודה רבה! ואעדכן...