פגישה לפני פרידה

זו הפגישה הכמעט אחרונה שלנו.
הוא מגיע לארץ אחרי להיפרד אחרי ארבע שנים של זוגיות, אמנם הזוגיות שלנו היתה במרחק, אבל אהבה אמיתית ועמוקה.
לפני כל ביקור בארץ הייתי ממרקת את הבית, כל המדפים כל הקישוטים וכל התמונות ובטח ובטח הרצפה המבריקה והבית הריח כל כך טוב. כמו הרגשה של חג באויר הכל בוהק ומזמין עם האור החמים והרך המאיר את הבית. וגם הנרות מוכנים. היום ניקיתי את הבית. לא מירקתי, ממש לא. כבר כמה שבועות שלא ניקיתי והכל היה מוזנח מאז שהודיע על רצונו להיפרד.
היום זה היום הראשון מזה שלושה חודשים שהיתה לי אנרגיה לקום בבוקר ולעשות משהו פרודוקטיבי. וזה לא כי סוף סוף התגברתי אלא להיפך. הוא בא להיפרד אז היתה לי סיבה טובה לקום, לעשות דברים לנקות, להריח ולהיראות טוב.
עוד מעט הוא נוחת ואני אסע לשדה לאסוף אותו ולקחת אותו למלון שם ישאר ללון. בפעמים קודמות ההתרגשות היתה כה גדולה וכה ממלאה, בכל שעה, במיוחד בלילה כשיצאתי לשדה בשלוש לפנות בוקר, היה לזה קסם מיוחד, היה לנו קסם מיוחד. כל הגעגועים והציפיה לפגישה המיוחלת והמרגשת, לחיבוק ולנשיקה הארוכה.
עכשיו זה כבר משהו אחר.
ניקית אמנם והבית מריח טוב, והאור הנעים עודו מאיר. אך עיניי עצובות, אחרי לילות קשים וארוכים של בכי ובדידות.
והרבה פחד, פחד מלהיות בלעדיו, איך זה יתכן.
מה שאני רואה זה רק קמטים שנוספו ושפתיים יפות אך קמוצות, וגומת החן נסתרת.
הסיפור שלנו עשיר וכולל גם טיפולי פוריות שלא צלחו, אך אני לא רוצה להאריך אלא אם תתעניינו, ואני מקוה שכן, כי קראתי כאן דפים קודמים בנושא וגיליתי שיש כאן קהילה חמה ותומכת וזה ממש מה שאני צריכה בימים קשים אלו.
כולם אומרים זה יעבור עם הזמן אני עדיין לא רואה איך זה קורה.
כולם אומרים תמצאי מישהו אחר מתאים יותר שלא יקום וילך כשנתקלים בקשיים, ואני לא מאמינה שאוכל לאהוב אהבת נפש כזו עמוקה שוב.
ובכל זאת אנשים כל הזמן עוברים פרידות, ומתגברים
ומוצאים אהבות חדשות
טובות יותר, מתאימות יותר
האמנם?
ואיך עלי להתמודד עם מספר ימים של שהות כאן, להיפגש
לא לגעת
אני רוצה כל כך להשתפך ולספר את כל הרגשות שלי, לבכות, לחבק, להרגיש, לא יודעת אם יש לי למי, ואם זה לא רק ירחיק עוד יותר, כי אומרים לי שאף אחד לא אוהב להיות בחברת אנשים עצובים ואומללים אלא אנשים שמחים וקורנים מושכים את תשומת הלב של אחרים.
הייתי רוצה להגיד לו דברים שיזכירו לו איך הרגיש, ואולי לעורר בו קצה חוט של מבט אוהב, הלוואי וניתן היה להגיד משהו שיעשה את זה, אך כאילו הקסם שלי נמוג.
האם לדעתכם אפשר לעורר אהבה שלדבריו איננה עוד?
הוא היה חבר הנפש שלי, רק הוא, ואני מרגישה כאילו רק הוא יכול להבין ולעזור לי אך הוא מקור הבעיה, הגורם, שאמר שהבין שאני אוהבת אותו יותר ממה שהוא. שרוצה שבוע הפסקה, שהפך לשלושה חודשים ותכף זהו זה.
איך עוברים איך מתגברים איך ממשיכים לחיות עם כל האהבה האבודה הזו ושברון הלב, האכזבה הענקים מהחיים.
איך?

נשמע קשה וכואב. מותר לשאול בת כמה את? והאם מאז תחילת הקשר חייתם בנפרד?
בכל אופן אני קוראת אם בא לך לספר עוד, את לא חייבת לענות על השאלות שלי.

אני בטוחה שלמרות הקושי את תתגברי ותמצאי אהבה חדשה שתמלא אותך שמחה יותר מהר ממה שאת חושבת, שולחת לך כוחות. ותזכרי שהכל לטובה ואולי זה קרה כדי שתתפני לפגוש מישהו אחר שיעשה לך טוב.

תודה שקטה.
מאז תחילת הקשר חיינו בנפרד כן, אך ביקרנו זו את זה הרבה וכל הזמן בתקשורת האינטרנטית שמאפשרת ממש לביות קרובים לפחות בנפש. אני בת 43, למה?

אני בת 43, למה?

סתם כדי לקבל איזשהו קונטקסט לגבי המצב שלך ושלו בחיים.
יש אנשים שאת יכולה לקבל מהם תמיכה ביומיום, חברות או משפחה? אולי אפילו להעביר כמה ימים מחוץ לבית?

לי תמיד עוזר בסיטואציות כאלה לפנק את עצמי ולהתייחס אל עצמי כאילו אני חולה, לקנות/להכין לעצמי דברים שאני מאוד אוהבת לאכול, לקחת לעצמי זמן סתם ככה לראות סרט באמצע היום לבד, לקרוא ספר טוב עם כוס תה, או כל דבר אחר שיכול לתת לך תחושה טובה שאת מפנקת את עצמך. לפעמים לקנות בגדים חדשים יכול לעזור. לתת לעצמך ולנסות ליהנות מהשקט הזה של הלבד.

יקרה
אין בעולם פחד כלל. מה שקרה הוא מה שצריך היה לקרות.

טיבו של היקום הוא שהוא ממלא בדרכים נסתרות מבינתנו את מה שאנחנו מבקשים באמת.
הנה בקשת מעט תמיכה ואהבה וכבר התייצבנו כאן. בלי להכיר אותך. בלי לדעת מי את. בלי לדון לשפוט או לבקר
רק כדי להיות כאן בשבילך כי בקשת. כי משהו בפניה שלך למרחב הסייבר פגש את הנשמה שלי ובאתי.
שולחת לך חיבוק עם המון אהבה ושמחה.

תוכלי כמובן להגיד את כל מה שעל ליבך על הכתף הוירטואלית שאנחנו מציעות לך באהבה.
יש כאן מקום להכיל את כל כאבך, דימעותיך ומותר לך גם לכעוס.

קראתי לא מזמן במאמר באנגלית שבעצם אפשר להגיד שהרשת היא בעצם סוג של אלוהים
היא לא קיימת במובן הפיזי של המילה. איש לא ראה אותה אבל כולנו יודעים שהיא כאן.
כולנו שואלים אותה שאלות, מספרים לה את סודותינו, מתפללים את תפילותינו.
היא יודעת עלינו הכל. מה מעניין אותנו וכמה כסף יש לנו בחשבון הבנק (ומה קנינו בכרטיס האשראי).
והנה היא גם תמיד מגיבה בעצה טובה, במאמר מדויק או לפעמים בשיר או משהו מצחיק.
יש לו דרכים משונות לומר לך שהוא אוהב.

את הכינוי שלי בחרתי לדף אחר.
אני אומרת את זה כדי שתדעי שלא הייתי במקומך אף פעם.
הייתי בסיטואציה אחרת, קשה מאד אבל יצאתי ממנה מחוזקת ואופטימית.
לכן, עצות כמו אל תדאגי, יהיה בסדר ותמצאי מישהו אחר לא אוכל לספק לך באופן אוטנטי.
אבל את הסימפטיה והאמפתיה שלי אני כן מציעה לך

אני מקשיבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה זה מקסים שאתן כאן בשבילי, וגם אם זה מאחורי ישות וירטואלית כמו האינטרנט.
כן יש סביבי חברות ותמיכה ואני נעזרת בכולן וכולם המון. כמעט לא נשארת בבית לבד כי זה קשה מנשוא ואני שוקעת למחשבות ולחרטות ולדמיונות, ומה שהיה אילו...אילו רק הייתי עושה כך או אחרת ושמה לב לדברים קצת קודם.
הייתי מוכנה לתת הכל ומעבר, הרבה מעבר, לו רק תינתן לי האפשרות.
אני יודעת שיש עוד אנשים טובים בעולם שאפשר לאהוב אבל זה לא הוא ואף פעם לא יהיה עוד אחד כזה שמילא ועטף בכזו הדדיות (שהיתה יותר חד צדדית לקראת הסוף).
זו האכזבה הגדולה ביותר של חיי, היה לי אושר בלב שעכשיו החליף אותו העצב.
כבר קראתי כל כך הרבה על איך יוצאים מזה וזה עדיין נראה לי משימה בלתי אפשרית.
אהבה זה כואב זה מה שהחיים כרגע הראו לי. כמה שאהבה אוהבת היא גם מכאיבה.

חזרתי הביתה מהפגישה. אספתי אותו מהשדה. ממש התרגשתי והוא לא. החיוך שלי היה שמח, קרנתי לקראתו ואילו הוא במבט חלול וריקני.
החיבוק שלי היה אוהב ומקרב ושלו מחייב ומעושה.
ממש לא שמחתי עם זה
אבל אולי זה הזכיר לי שהוא לא מושלם ואינו אגדה מהלכת.
אבל כן שמחתי שהיה לו ריח שונה, לא הריח של פעם.
בנימוס מרוחק הוא אמר לי לילה טוב, ואמר שאינו מתקרב על מנת לא לפגוע בי יותר ממה שכבר פגע.
תירוץ או אמיתי? נראה לי תירוץ
אז הולכת לישון בלי דמעות הלילה.

את נשמעת כל כך חזקה. אני יודעת כמה זה קשה, אבל בכל זאת יש טוב בזה שהדברים קרו כמו שקרו ושזה לא נמשך עוד יותר זמן.

ובאמת אם הוא לא מעוניין מגיע לך משהו הרבה יותר טוב. וגם יותר קרוב.

תודה שקטה, הלוואי והייתי, הלב שלי מרוסק והבטן הפכפכה.
עוד לא עברתי טלטלה ועצב כזה בחיים.
המבחן האמיתי כשנגיד שלום
איך אהיה אחכ
מזה אני פוחדת
ולכן גם קראתי לעצמי כך כאן.
פוחדת שהוא ומה שהיה כבר לא יהיה.

השרשור שלך עושה לי קווץ רציני בלב, מרגישה את הכאב שלך מקילומטרים.

מה שיכולה לומר שהדרך היחידה לעבור את זה זה לתת לכאב להיות ולעבור דרכו. לא להתנגד לו. לא לבטל אותו. לא לתרץ לעצמך סיסמאות חלולות וקלישאות שמגיע לך מישהו אחר ושהזמן יעשה את שלו. לא כי הן לא נכונות, כי ברגע הנוכחי הזה שאת נמצאת הן לא עוזרות, כי את עדיין בשלב האבל.
וזה בסדר להתאבל ולכאוב ולהיות באכזבה מטורפת מאהבה ומה שחשבת שהיא.

בהמשך, אחרי שתעבדי את הכאב והאובדן, תוכלי לעבור לשלבים הבאים בהם תרגישי הקלה, חיות מחודשת ובהמשך גם שמחה ואהבה חדשה.
כרגע זה מוקדם מידי ותכבדי את הקצב שלך ואת רגשותיך, קשים ככל שיהיו.

אם בא לך להוסיף קצת פרטים זה יעזור לנו להבין יותר מה קרה,
מדוע הקשר היה ממרחק מהתחלה? האם יש לך או לו ילדים?
מדוע הוא הגיע לארץ כדי להיפרד ולא עשה זאת דרך הטלפון/סקייפ? מה המטרה שבעצם הגיע?

שולחת לך אנרגיות וחיבוק אוהב ומחזק

תירוץ או אמיתי? נראה לי תירוץ
לא מכירה אותו ובטח לא יכולה לחוות דעה, אבל לי דווקא נראה אמיתי. לא תירוץ.
כשנמצאים במקום שלך קשה לראות את זה (הייתי במקום כזה), אבל ממרחק של זמן הבנתי אותו.
הוא נמצא גם במקום ובמעמד לא קל.
הוא מבין שהוא כבר לא בתוך הקשר, הוא מבין שזה מכאיב לך ופוגע בך, אין לו שום רצון לפגוע בך. קשה גם לו.
זה לא נגדך זה בעדו...

זכרי שאת מערכת היחסים שהייתה לך איתו את בנית בתודעה שלך. הוא קיים בדימיון שלך ואת בנית אותו.
אני לא טוענת שהוא לא כזה, אלא שיש לך יכולת מופלאה לראות באדם רגיל (ואני מניחה שהוא אדם רגיל כי כולנו רגילים) את מה שאת אוהבת.
אם יכולת כזו, תוכלי למצוא אפילו דברים טובים במצב הקשה שאת נמצאת בו.

מה שחשוב זה שאת מסיימת פרק בחיים ויוצאת לדרך חדשה של אהבה.

הי לכל האכפתיות
תודה לכן!!!
חזרתי אחרי יום מתיש ושיחה כואבת למרות שרציתי להיות חזקה.
רציתי לענות לך שלמה ואהובה מדוע הקשר היה ממרחק, אז פשוט כי אנחנו ממדינות שונות.
זו מערכת יחסים קצת מסובכת עם הענין של ההפריות והמרחק.
אבל בשבילי האהבה היא ערך עליון ומכיון שהחיבור כאן היה ככ אמיתי ופנימי ועמוק והדדי, ואחרי פגיעות מאנשים, משפחה, יחסים וכל מה שקורה בחיים, הצלחנו לרפא אחד את השני על ידי אוזן קשבת, תמיכה, נתינהו מקום תומך לתת לכל אחד להתבטא.
הבסיס של כל הדבר הזה שפיתחנו הוא אמון, אמון

(הדף עלה לפני שסיימתי)
אז כתבתי שכל הבסיס לזה הוא אמון אמיתי ומחזק שנתתי כל כולי בו, ובזמנו גם הוא בי.
היום אני מבינה שהיו דברים שהפריעו לו עם הזמן אך לדבריו לא הקשבתי לו מספיק ולא הפנמתי את הקשיים שלו אם כי אני מתקשה לקבל זאת כי אני בן אדם מאוד קשוב. אבל כנראה בכל זאת לא הפנמתי.
אולי דברים שלא רציתי לראות העדפתי לא לראות.
אבל מה שכן כמה זמן לפני שהנחית את הפצצה בדיעבד מסתבר שהרגש ירד, לפי איך שאני מכירה אותו הוא החליט החלטה רציונלית שזה לא מתאים ולא מסתדר ואז הרגש ירד ואז הנחית את זה.
מה שחורה לי חוץ מהאובדן וכל הכאב של יחסים שאפילו טרם הספקנו לממש, זה שאפילו לא ניתנה לי ההזדמנות לנסות לתקן או לעשות משהו, למשל אם המרחק הוא הבעיה אז לעבור לגור אצלו או אם זה שלא הקשבתי אז להיות קשובה יותר.
כל דבר
והייתי עושה כ ל דבר כדי לשמור על זה
עם כל כך הרבה סבל וכאב שעכשיו אני חווה בשלושת החודשים האחרונים שלא תיארתי לעצמי שזה בכלל יקרה ושככה אי פעם אסבול.
היום היה ממש קשה כי לא יכולתי להחזיק את עצמי.
אני יודעת שזה גם הקשה עליו אבל זה לא עוזר לי, אני רוצה רק שיהיה לו טוב והייתי הכי רוצה שהיה רוצה שגם לנו יהיה טוב...
קשה לי לקבל את הכשלון המוקדם הזה, ממש בטרם עת כשמדובר בקשר כזה שדיברנו על זה שנזדקן יחד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יקרה, כמה שנים אתם זוג?
האם באמת סיפק אותך קשר ממרחק?
האם תרצי ילד גם בלעדיו? האם יש לך ילדים?

הי פלוניתה, ארבע שנים היינו יחד
כן סיפק אותי בידיעה שאנחנו מתאחדים אוטוטו מה שלא זכיתי לו
אין ילדים
אם ארצה בלעדיו, אכן, זו שאלה קשה לי לענות. הבעיה שאין לי זמן להתמהמה.
ואולי כדאי שיהיה לי משהו משלי אחרי כל האכזבה הזו.
כרגע אני עדיין בתוך הפרידה והניסיון להבין אבל ענין הילד עודו שם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_אם ארצה בלעדיו, אכן, זו שאלה קשה לי לענות. הבעיה שאין לי זמן להתמהמה.
ואולי כדאי שיהיה לי משהו משלי אחרי כל האכזבה הזו.
כרגע אני עדיין בתוך הפרידה והניסיון להבין אבל ענין הילד עודו שם._
אישה יקרה, לא רוצה להלחיץ אבל אם חשוב לך שיהיה לך ילד משלך, ואת בת 43 - אין לך זמן להתמהמה ולבזבז.
מציעה לך במקביל להמשיך את הניסיונות להרות, גם בלעדיו.

מה בעצם גרם לו לנתק את הקשר? מה היה חסר לו? מה הפריע לו?
האם אלו דברים שהפריעו גם לך?

אכן פלוניתה את צודקת ואני מודעת הייטב לבעית הזמן.
מה גרם? אני לא בטוחה שאני יודעת לשים את האצבע על הטריגר. הבנתי שהיה צרוף של דברים כשאני לא יודעת מה הביצה ומה התרנגולת, כלומר מה קדם למה, כאשר המסקנה שלו היתה שהרגש אבד.
לדעתי מכיון שהעניינים היו תקועים ולא היתה התקדמות לכיוון לעבור אליו בגלל הטיפולים והמרחק החל להשפיע הוא שכנע את עצמו לראות את הדברים הלא טובים בקשר ולכן אם רציונלית זה לא טוב הרגש נחלש.
אבל אחי עכשיו עשה לי הרצאה שלמה על זה שהוא לא בסדר שעזב באמצע תהליך ועוד כשאני בזמן כזה קריטי בחיים. אני לא בטוחה מה צריך לעשות אדם במצב כזה ומה נכון. אם הייתי חושבת שזה לא בסדר מצידו אולי היה לי יוצר קל להתמודד עם זה אבל אני לא רואה את זה...עדיין.

למה כל כך קשה לקבל בן זוג שהיה מחובר, אוהב, נותן, אהוב, מקבל, מבטיח, לבן זוג שכבר לא שם, הסיק מסקנות, הקשיח ליבו וכאילו נהיה בן אדם אחר.
איפה האחד שהסתכל במבט מלא ואוהב, האכפתי, שעשה הכל בשבילי.
איך מקבלים את השינוי
ואיך אומרים שלום?

((
קרועה ועצובה
אני יודעת שזו טעות ובטוחה בצדקתי
זה היה צריך להיות זה
וסיבות טכניות ולוגיסטיות ששמו אותנו בכמו ריאליטי הכי קשה שיכול להיות הביאו לזה, כי כמה פקטורים שמקשים אפשר לסבול לאורך זמן.
אני שונאת פרידות, אוהבת לתת ולאהוב, אוהבת להרגיש בטוחה ורצויה ולא סתם בכללי אלא עם האחד הזה.
עכשיו אני גם שונאת כל דבר שעזר לזה לקרות, אם זה הבית, המשפחה, הארץ ובמיוחד אני.
החיים נראים מאכזבים וריקניים ללא תוכן ומטרה.
ככה אני הולכת לישון קרועה ועצובה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למה כל כך קשה לקבל בן זוג שהיה מחובר, אוהב, נותן, אהוב, מקבל, מבטיח, לבן זוג שכבר לא שם, הסיק מסקנות, הקשיח ליבו וכאילו נהיה בן אדם אחר.
יקרה, את עונה לעצמך על השאלה:

_אני יודעת שזו טעות ובטוחה בצדקתי
זה היה צריך להיות זה_

קשה לך לקבל את השינוי כי את עדיין מאמינה שזה אל היה צריך לקרות, שזו טעות.
את בעצם לא סומכת על היקום שהוא מוביל אותך לאן שאת באמת צריכה להגיע, לפי שיטת העבודה של ביירון קייטי את בעצם מתווכחת עם המציאות ולכן את כל כך סובלת.
אני לגמרי מבינה אותך, גם אני מתווכחת המון עם המציאות, רק לאחרונה לומדת שזו לא הדרך.
יש המון סיבות נסתרות מאיתנו מדוע דברים קורים כפי שהם קורים.
הדרך היא לאט לאט, להרפות מהשליטה והידיעה איך דברים צריכים לקרות.
זה כמו להתווכח שלא צריך להיות בוקר עכשיו אלא לילה.
זה לא עוזר, כי המציאות מראה שעכשיו בוקר.

זה לא אומר שלא תחזרו בהמשך אם זה מה שנועד להיות, רק שכדאי לך לשחרר כעת כדי להפסיק לסבול.
ואז להתחיל לבחון מה קרה שם, מה השיעור שלך בתוך זה, מדוע הוא נפרד ממך בעצם.
החיים זה לא תוכנית כבקשתך, השליטה היחידה שלנו בחיים היא על התגובה שלנו והגישה שלנו למה שקורה, לא על מה שקורה ויקרה.

אני מודעת לזה שיכול להיות שאת עדיין לא במקום של להבין ולקבל מה שאני כותבת לך כי את עדיין בשלב האבל וההתנגדות למה שקורה ויתכן וזה שלב חשוב שאת צריכה לעבור.
רק זכרי בבקשה שאת לא רואה כרגע את כל התמונה.
את קרובה אליה מידי, ורק כשתתרחקי קצת לאחור מהסיטואציה תוכלי להבין באמת למה דברים קרו כך ומה טוב בכך בעצם.
תני לעצמך זמן להבריא, את בתהליך וזה הכי חשוב.

בד בבד אם חשוב לך ללדת - לכי על זה, אל תחכי לאף אחד. זה הזמן.

חיבוק גדול

הצלחנו לרפא אחד את השני
ואולי בשביל זה היה כל זה. ועכשיו תוכלו לפנות למרחב חדש של קשר אוהב מדויק ואמיתי

תודה פלוניתה וגם שלולית
נכון, אני באמת התווכחתי והתנגדתי הרבה למה שהיקום זימן לי בשנתיים האחרונות.
למרות כל הקשיים וכנגד כל הסיכויים נלחמתי על מנת שנהיה ביחד, וגם הוא הקריב הרבה, ולמרות זאת זה לא הלך.
האהבה היתה והנסיבות לא איפשרו.
בגלל שכל כך לא נכנעתי כל הזמן גם קשה היה לי להיכנע עד עכשיו.
היום, לאחר שאתמול עברנו ערב קורע לב עם הרבה בכי של שנינו וכאב נוראי, אני מבינה שהוכנעתי.
כבר אין לי את התקוה הקטנה שהיתה בשלושת החודשים האחרונים מאז שאמר שזה כבר לא.
יש לי חרטה על דברים ששנינו עשינו ולא עשינו, וחוסר הבנה איך זה שהוא עד כדי כך סוגר את ליבו ולא משאיר חריץ אפילו קטן.
ועכשיו, לפחות היום, אני מבינה שזה המצב וזה סגור. לא יודעת אם בעתיד אראה אותו עוד, ומה יהיה.
כרגע אני מרגישה שאני לא ממש יודעת מה הכיוון שלי
ילד או לא, לחפש להכיר או לא. יותר מענין אותי איך להתגבר.
מה שכן לאחרונה גיליתי בנות מקסימות וחברים שאכפת להם ועוטפים אותי בלי שציפיתי לכזאת אכפתיות וזה מחמם את הלב, כמו גם התגובות שלכן כאן.
תודה
מקוה לטוב

תאחזי בטוב. בחברים שסביבך. וקחי לך את הזמן להחלים.
בטוחה שבעוד זמן מה תהיה במקום אחר. טוב וחובק

אין דבר יותר שלם מלב שבור וזועק יותר מן הדממה.

והצהוב אומר: לפעמים הדרך לנצח היא להכנע.

ואכן, צריך להשלים עם כך שאנחנו חווים בחיים אובדן. וכאן צריכה להגיע הלמידה.
שכן, התוצאה האמיתית החשובה ביותר של כל דבר היא מה למדתי מזה?

מה שמעניין אותי (ואת לא חייבת לענות) זה האם הקשר שלכם היה ברובו וירטואלי?
כמה מהקשר שלכם היה בתיווך של אמצעים טכנולוגיים?
אולי זה יוכל לשפוך אור?
תודה בכל מקרה.

הי הייתי שם
מטבעו של קשר מעבר לים התקשורת היתה ברובה דרך המחשב. כל יום הרבה פעמים ולהרבה זמן.
נפגשנו גם הרבה פיזית.
אני יודעת שחושבים לפעמים שקשר כזה לא ד,ה לשכוח לעומת קשר למשל שחיים ביחד, אך אני, מנקודת המבט שלי שלא אובייקטיבית כמובן, חושבת שזה קשר אינטנסיבי מאד, ואף יכול להיות עמוק יותר מהמובן של התקשורת, כי מגיעים לנבכי הנפש בשיחות מעמיקות, ופחות חווים יחד יום יום.
איזה אור רצית?
יש לך שאלות מעבר לזה?
תודה לכן

יש אסכולה הטוענת שהרחבת התקשורת באה על חשבון העומק.
הנחת היסוד מבוססת על כך שככל שפחות חושים מעורבים בתקשורת כך היא פחות משמעותית.
לדוגמה, אם נוכחים בהרצאה או רואים את אותה הרצאה מוקלטת האפקט הוא שונה.
יש כל מיני מרכיבים של תקשורת שהתקשורת מבטלת או משנה.
מצד שני היא מאפשר הרחבה של מעגל האנשים שאיתם אפשר להיות בקשר

לשם דוגמה. 100 חברים בפייסבוק זה סביר. 100 חברים בעולם האמיתי לא אפשרי בכלל.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז את מתכוונת דווקא לתמוך במה שכתבתי?

הי
קטונתי. מה גם שהניסיון להשליך מתוף ידע שמצטבר מציבור מסוים על מקרה פרטי חוטא הרבה פעמים לאמת. הרי אם תופעה מתרחשת ב 80%, שזה המון, עדיין היא לא מתרחשת אצל 20% שזה גם די הרבה.
הנושא פשוט מעניין אותי מאד. הנושא של תקשורת בין בני אדם, אמצעי התיווך וההשפעה שלהם. כיצד אמצעי התקשורת משנה את המסר.
כיצד אמצעי תקשורת חדשים משנים את המסרים שלנו את החשיבה שלנו ואת המהות שלנו כפי שהיא משתקפת בעיני האחר.

למשל, תקשורת בין גברים ונשים בדרך כלל בעייתית בגלל שהטכנולוגיה שמשתמשים בה (שפה מדוברת היא טכנולוגיה) מעוותת את המסר שאלו משדרים לאלו. כלומר, מה שמשודר שונה ממה שנקלט.
כאשר השפה המדוברת הופכת לכתובה, היכולת להעביר מסרים בצורה מדויקת נהייה עוד יותר בעייתי.
גם מגע פיזי הוא תקשורת שקדמה אפילו להמצאת השפה הכתובה אבל גם כאן יש שאלה בעזרת איזה אמצעים מעבירים את המסרים השונים.

למשל, בדף אחר בו כתבתי חטפתי על הראש כי הקוראות הבינו אותי אחרת לגמרי ממה שהתכוונתי אליו. אין כאן אשמה כמובן אלא יכולת להתבונן באופן ביקורתי במציאות.

ולסיכום, השאלה היא האם דמות האדם שנוצרה במוח שלך בעזרת הטכנולוגיה דומה למי שהוא באמת?
אם את אומרת שהיו לכם גם הרבה מפגשים פיזיים זה משנה מעט את התמונה אבל לא לגמרי כי תהליך בניית הדמות הוא תהליך אין סופי.

נכון. זה מענין מה שהמח עושה ואיזה דמות הוא בונה.
אני יכולה לענות לך מקיבוץ מידע ופיסות מידע מהניסיון שלי.
לגבי העברת מידע, אני מאד אהבתי לכתוב. כל פעם שהצטברו אצלי רגשות הייתי חייבת להעלותם על הכתב, וההתכתבות הזו היא דוגמה לכך.
איך הדברים שלי התפרשו? אני לא בטוחה שהתפרשו כפי שרציתי. הסיבה היא מכיון שבדיעבד הבנתי שדברים שאני הבעתי נתפסו בצורה אחרת לחלוטין, למשל:
אני התבאסתי להיות לבד וכל פעם שהיינו מדברים בדרך זו או אחרת, ואמרתי זאת, הוא אמר שהוא מצטער, אז אמרתי שאני לא אומרת את זה כדי להאשים אותו אלא כדי לשתף.
כיום הסתבר לי שלמרות זאת כל האמירות האלה נאספו בשק האשמות שבסופו של דבר התפוצצו לי בפנים כי אמר שחש יותר מידי רגשות אשם.
אני גם בטוחה שהיו מקרים הפוכים שהוא העביר מסר והוא התקבל אחרת.
תכף אכתוב לך דוגמה.
אבל כשאני חושבת על המקרים האלה המסקנה שלי היא שהפרשנות שנעשית היא אינדיבידואלית לדפוסי המחשבה וההתנהגות של הדמות המקבלת את המידע, לכן מכיון שמקודם דפוסי ההתנהגות שלו היו לקבל אשמה על עצמו, זה מה שהוא עשה.
וגם בדוגמה להלן:
במהלך הטיפולים הייתי צרכה לעבור גם הפלה, וזה היה בזמן הטילים, והופעל עליו לחץ משפחתי לא להגיע לארץ.
באותו זמן אני ממש הייתי צרכה את התמיכה שלו ואמרתי שאם לא בא כשאני צרכה לעבור כזה דבר נורא שלא יבוא בכלל.
ואיך לדעתך זה התפרש ?
ומה היתה כוונתי?
אני אמרתי זאת מתוך מצוקה וצורך שדווקא יבוא, שירגיע אותי, שימצא דרך להוכיח שהוא כן שם בשבילי.
הוא לעומת זאת פירש זאת פשוטו כמשמעו ובשילוב רגשות האשם יוצא שהוא פשוט לא מספיק טוב בשבילי.
עכשיו את רואה שוב שהפרשנות לפי ההתנסות שלי, היא שכל אחד מפרש לפי דפוסי המחשבה שהוא מכיר ורגיל אליהם.
אז הנה כאן זה לא סמס ולא מייל אלא שיחת טלפון שהתפרשה שונה לחלוטין ותרמה רבות לכשלון הקשר.
אציין גם שלמחרת (אחרי מספר שעות) התנצלתי ולקחתי את דבריי בחזרה כי הרגשתי שנפגע אך ככל הנראה זה לא עזר.
( נ.ב. אם תרצי לדבר אפשר...)

יש להבנתי בתקשורת כלל ברור.
האחריות על הפירוש של המסר היא תמיד אך ורק על השומע.
אם למשל אני אגיד לך שכאשר היית בת 20 היית מאד מאד יפה
את יכולה להבין ש:
א. אני מחמיאה לך כי היית יפה בגיל 20.
ב. את אומרת לך שאת עכשיו מכוערת.

אם תחליטי שהכוונה שלי הייתה ב' כל ניסיון שלי להסביר לך שהכוונה שלי הייתה א' נדון מראש לכשלון.
בכל פעם שאנסה להצטדק ולהסביר זה רק ישכנע אותך יותר שהתכוונתי ל- ב' (דוגמה - כמובן - את מאמינה לי, לא?).

הפרשנות של המסר תלויה באופן בו קולט המסר מבין ותופס את המשדר.
כלומר, אם זה מנחם אותך, המחשבה שאת אשמה היא רק שלו.
לך אין שום אשמה על האופן בו הוא פירוש אותך.
חשוב לציין שגם לו אין שום אשמה על האופן בו את פירשת אותו.

לדוגמה:
אני התבאסתי להיות לבד וכל פעם שהיינו מדברים בדרך זו או אחרת, ואמרתי זאת, הוא אמר שהוא מצטער, אז אמרתי שאני לא אומרת את זה כדי להאשים אותו אלא כדי לשתף.
כלומר את התבאסת. ואמרת את זה. הוא הבין זאת כתלונה נגדו (אני מבואסת בגללך).
בגלל שהבין שמאשימים אותו הוא אמר שהוא מצטער (אני לא יכול לעזור לך)
ואת הבנת שהוא חושב שהוא מתנצל ושהוא חושב שאת מאשימה אותו ואמרת שאת לא מאשימה, רק משתפת (מה את רוצה שהוא יעשה עם השיתוף הזה)

הקשר הטכנולוגי מקטין את הסיכוי שמסר כזה יועבר כמו שהתכוונו אליו. גם את וגם הוא.
הרי לפעמים העדר של פסיק יכול לשנות משמעות, מצב הרוח של מקבל המסר יכול לשנות משמעות ובעיקר דעה מוקדמת קובעת משמעות.
איך היה מועבר המסר אם היה רואה אותך, שומע אותך או למשל היית מחבקת אותו תוך כדי.

אחת מהבעיות של הקשר הדיגיטלי הוא היכולת להסתיר את האמת. לא ניתן לראות תווי פנים, תגובות שפת גוף ולכן היכולת לפרש בכל מיני דרכים לא נכונות גדלה.

ללא ספק יש בעייתיות אפילו במה שאני ואת כותבות אחת לשניה.
אבל הרבה מאוד או רוב השיחות שלנו היו עם פנים
אז כן ראינו את ההבעות
כמו שכתבת ולא אספק זה הרצון הכי עז ביחסים במיוחד רחוקים זה מגע וחיבוק, וזה היה לנו אחת ל x זמן
זה הספיק אבל כשנתקלים בקשיים התקשורת הזו לא היתה מספיק טובה. לא באופן העברת המסרים ולא בתדירות, והכי חסר החיבוק והמגע.
אני כל כך מצטערת על כל הטעויות
ומרגישה שהוא כל כך בגד בי ובו וביחד שלנו למרות כל ההבטחות שנהיה לעד יחד.
אני ממש מבינה שכבר בשבילי לא יהיה יחד אחר.
אולי רק אם אעשה ילד וזה יהיה התא שלנו.
חבל כל כך
אני לא מאמינה שמה שצריך לקרות קורה, ודברים קורים לטובה.
אף אחד לא באמת יודע מה היה קורה אילו הדרך הזו כן היתה נשארת עם הזדמנות לתקן.
אולי בגלגול הבא יהיה לי תיקון.
בינתים סבל וכאב וחרטות.

אני ממש מבינה שכבר בשבילי לא יהיה יחד אחר.

למה? יש אנשים שמוצאים זוגיות בגילאי 60-70 ואת לא קרובה לשם אפילו.

לא זוכרת אם כבר ענית על זה, אבל מה הסיבה בעצם שחייתם בארצות שונות והאם תיכננתם לחיות באותה ארץ בעתיד הקרוב?

ובהחלט מסכימה עם אישה במסע, אל תתייאשי! את לא יכולה לדעת אילו דלתות נפתחו לך עכשיו שזו נסגרה. אולי אפילו מחר או בעוד חודש תפגשי מישהו חדש, אין חוקים בדברים האלה.

אבל הרבה מאוד או רוב השיחות שלנו היו עם פנים אז כן ראינו את ההבעות
סקייפ למשל?
את יודעת שבמחקרים למשל רואים שיש הבדל משמעותי בין צפיה בהרצאה כשיושבים באולם (בלי אינטראקציה רק הקשבה פסיבית) ובין שצופים באותה הרצאה מוקלטת.
אני חושבת (וזו מחשבה אישית שלי) שאנחנו מוגבלים לתפיסת העולם כפי שהוא מצטייר דרך חמשת החושים.
כך אנחנו מחמיצים מידע מחושים נוספים שיש להם משמעות עצומה בתקשורת. זה פשוט לא אותו דבר.
לכן בתקשורת לא ישירה חסרים המימדים הללו.
במיוחד בתקשורת אינטימית מינית אני חושבת ומרגישה מימדים של תקשורת שלא עוברים גם במילים.

אני כל כך מצטערת על כל הטעויות
אני יודעת שזה נשמע רוחני או פסאודו-רוחני אבל לא עשית שום טעות. פעלת כפי שהרגשת.
האם היו לך באותו זמן אפשרויות אחרות? כנראה שלא...
ואם היית מחליטה אחרת, האם בהכרח היה לך יותר טוב? גם כנראה שלא.
הרי טוב ורע במובן היום יומי שלהם (לא במובן של עץ הדעת טוב מרע) הם מונחים יחסיים.
משהו טוב ביחס למשהו שפחות טוב או רע ממנו.

ומרגישה שהוא כל כך בגד בי ובו וביחד שלנו למרות כל ההבטחות שנהיה לעד יחד.
המילה בגידה היא מילה קשה. בסך הכל הוא הגיע למסקנה שהקשר שלכם לא טוב לו יותר.
הוא היה בעצם כנה מאד ולדעתי גם מתחשב אם בא להגיד לך את זה פנים מול פנים ולהפרד לא דרך מדיום אלקטרוני.

אני ממש מבינה שכבר בשבילי לא יהיה יחד אחר.
למה את חושבת ככה? הרי הוכחת לעצמך שאת יכולה לקיים קשר ארוך של אהבה עם אדם ראוי.
לפי מה שאת מתארת הוא אדם ראוי לאהבתך אבל הוא החליט לנתק את הקשר וזו כמובן זכותו.
זה לא קשור אליך בכלל. זה רק מראה שאת יכולה לקיים קשר משמעותי וזוגי עם גבר.

_אני לא מאמינה שמה שצריך לקרות קורה, ודברים קורים לטובה.
אף אחד לא באמת יודע מה היה קורה אילו הדרך הזו כן היתה נשארת עם הזדמנות לתקן._

אז במה את מאמינה? שהגורל שלך הוא בשליטה מלאה שלך? אם כך, איך קרה זה שהוא החליט לסיים את הקשר? האם זה מה שרצית?

כאמור, טוב ורע הם מונחים יחסיים ולכן דברים קורים לטובה אם תפיסת העולם שלך אופטימית. זה מאפשר לך לראות את כל מה שיקרה לך מכאן ואילך באור חיובי.
למשל, התמיכה שאת מקבלת. השיעור שאת לומדת, ההבנה שבעצם את חייבת להגשים את החלומות שלך.
אין לנו אפשרות אף פעם לדעת מה היה קורה אילו ולכן מה שנשאר זה להחליט שמה שקורה זה טוב.

זה הגיון פשוט, כלומר:
אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו. כלומר לא ניתן להשוות את מה שקרה אם מה שהיה אמור לקרות.
היות ואין עם מה להשוות, מה שיש טוב (כי טוב הוא יחסי).

לדוגמה. התלבטתי האם לנסוע לטיול לחו"ל והחלטתי שלא לנסוע.
אני לא יודעת מה באמת הפסדתי. אני יודעת רק מה קרה לי בגלל שלא נסעתי.
אני לא יכולה להשוות את מה שקרה לי אם מה שהיה קורה לי אילו
ולכן בהעדר היכולת להשוות, מה שקרה הוא טוב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני ממש מבינה שכבר בשבילי לא יהיה יחד אחר.
תביני שכרגע את עדיין בשלב האבל והכעס.
זה בהחלט לא הזמן לחשוב על מערכת יחסים אחרת, אין לך פניות רגשית לכך וגם לא את המרחק הנדרש מהסיטואציה כדי לראות את כל האפשרויות הפתוחות לפניך.
תכבדי את השלב שאת נמצאת בו, תבכי, תכעסי, מותר לך גם לרחם על עצמך ולהתווכח עם המציאות שזו טעות ולא היה צריך לקרות כך. זה רק שלב.
בהמשך, אחרי שתתני מקום לכל הרגשות הקשים האלו, תוכלי לבחון מה טוב בפרידה הזו ולברר לעצמך האם את רוצה קשר זוגי חדש.

אם אעשה ילד וזה יהיה התא שלנו.
שוב מפצירה בך, אל תזנחי את החלום להיות אמא ולהקים לעצמך משפחה וביחד.
נשמע שאת רוצה את זה, למרות הכאב על האובדן הזוגי, תמשיכי בניסיונות להרות, דברים יראו אחרת בעוד איקס זמן.

_אולי בגלגול הבא יהיה לי תיקון.
בינתים סבל וכאב וחרטות._
הגלגול הבא קרוב משחשבת. יגיע אחרי שלב האבל.
מניסיוני, לאחר שנשבר לי הלב מספר פעמים לא מבוטל לאורך החיים, הזמן תמיד עושה את שלו ומקדם אותך למקום טוב יותר.

תודה לשתיכן
אני ממש מעריכה את הזמן ותשומת הלב שהקדשתי לכתוב לי
זה ממש עוזר לדעת שיש מי שמתענין ומנסה לעזור וזה אפילו בלי היכרות איתי.
אז תודה
אני יודעת שאני במצב נמוך אנרגטית עכשיו, וזה כבר שלושה חודשים...האם ריאלי שכל כך הרבה זמן יארך האבל שלי?
כל יום, בוקר יום ולילה אני מצרה על האובדן של חיבור הנפש שהיה.
אני מרגישה שזו בגידה לא מכיון שהוא היה כנה אלא מכיון שהוא היה כנה מאוחר מידי. למה לא אמר בתחילת ההתדרדרות ואז היתה לי או לנו הזדמנות לתקן או לפחות לנסות לעשות משהו.
הוא החליט על דעת עצמו ואמר לי שניסה אבל זה כמו לגלות שיש פנצ'ר ולהמשיך לנסוע .לא עדכן אותי בשיחה עמוקה ואמיתית ולכן זה כמו גזר דין שהונחת עלי כשזה הדבר החשוב ביותר בחיי ההגשמה שהכי רציתי זה לבנות משפחה יחד איתו. והוא אמר לי מאוחר מידי כשכבר לא היה לו רגש.
יתרה מזאת, אני חושבת שאם היינו נשואים, או ניקח למשל זוג נשוי, אם יש בעית חוסר רגש לא ישר מתייאשים ונוטשים. אפשר לעשות הרבה דברים כדי לטפל בזה. נכון לא תמיד מצליחים אבל לפחות מנסים ויש סיכוי כלשהוא להצליח.
אפשר לגלות מה הגורמים ולעבוד על זה יחד או עם יעוץ מקצועי, אני מאמינה בדברים האלו.
במיוחד שהיו כאן גורמים ברורים לכשלון, גם המרחק גם הטיפולים ועוד כל מיני שיירים שסחבנו והפריעו ומשכו אותנו מטה.
ולכן אני מרגישה בגידה.
האדם הכי קרוב לך, שיחות נפש, הזדקן יחד וכו פתאום מסתיר ממך את הדבר הכי חשוב שיש ומגלה לך כשמאוחר מידי.
לכן אני מרגישה שכל היסודות שלי התערערו, שאני צריכה לבנות את כל חיי מחדש, להאמין בדברים שלא האמנתי ולקחת את כל הדבר החזק הזה ולשים אותו בצד.
איך עושים את זה
זה פשוט נראה לי שלא אצליח לעשות את השינוי הזה בחיים
כאילו המוח שלי נצרב וזהו.
כל שניה של הכרה במציאות שלי היא כאב צורם שחותך בי.

אני מבינה אותך, זה באמת מאוד כואב כי לך זה בא בהפתעה ואת מרגישה לגמרי פאסיבית מול זה. הכאב שלו אחר כי הוא כבר עבר איזשהו תהליך של אבל והתרגלות למציאות החדשה, וגם כי הוא זה שלקח את ההחלטה.

שני האלמנטים האלה, של ההפתעה וחוסר השליטה, יכולים מאוד לערער ולהוציא מאיזון וגם לגרום לתחושה שאת נבגדת. נבגדת בעצם על ידי המציאות שהתגלתה כאחרת ממה שדמיינת.
אני לא יודעת אם זה עוזר לך במשהו לחשוב על זה ככה, אבל לי עוזר לפעמים לזכור שלא רק לי קורים דברים כאלה ושאי אפשר לשלוט בהכל, עשית כמיטב יכולתך ומעבר לזה זה גדול ממך כי לא תלוי רק בך. אותי זה איכשהו מעודד, כי קשה לי יותר עם הרעיון שעשיתי משהו לא בסדר.

מצטערת אם יצא לי קצת מבולבל, מקווה שהבנת.

בכל מקרה זה מאוד מאוד כואב כרגע ושלושה חודשים זה לא כל כך הרבה זמן, אל תרגישי שיש בזה משהו לא בסדר.

3 חודשים זה מעט זמן ביחס לאהבה הגדולה שהיתה לך אליו והציפיה להזדקן איתו.
לי לקח שנה וחצי של אבל להתנתק מהאקס המיתולוגי ששבר לי את הלב לרסיסים.
וגם אחרי זה, עברו שנים רבות עד שהפסקתי לחלום עליו עשרות חלומות בלילות, גם כשכבר הייתי בקשר אהבה חדש.
זה לקח שנים. אבל זה נגמר. והכאב עבר. ובמקרה פגשתי אותו 9 שנים אחרי, בצורה הכי הזויה שלא דמיינתי (אחרי ששנים דמיינתי את פגישתנו שבה אסגור מעגל איתו) והדבר הכי משמח בעולם היה לגלות שהוא לא מזיז לי כהוא זה, שאין לו כוח עלי יותר!
זה לימד אותי כמה הכול עובר ונרפא ומשתנה עם הזמן וכמובן שאפשר למצוא אהבה חדשה, טובה בהרבה.

אני מרגישה שזו בגידה לא מכיון שהוא היה כנה אלא מכיון שהוא היה כנה מאוחר מידי.
ממש מבינה אותך. זה נורא מתסכל. שלא נתן לך הזדמנות לתקן.
אין לך שליטה על זה. כנראה שיש לו את הסיבות שלו להיפרד. ואם הרגש כל כך ירד לו, למרות כל הטוב והקרבה שהיתה - טוב שזה קרה עכשיו לפני שבנית איתו משפחה.
תתארי לך שזה היה קורה אחרי זה. היה הרבה יותר קשה.
מעבר לזה קחי בחשבון שאולי הוא בעצמו לא מבין עדיין למה בחר להיפרד ולכן מתקשה להסביר לך או לחשוף בפניך את כל האמת.
יתכן מאוד שזה לא קשור אליך ולבחירות שעשית, אלא אליו.
מבחנים ומשברים גדולים - כמו קשר בין ארצות וטיפולי פוריות מגלים לך באמת מי זה האדם שאת אוהבת, מה יכולתו להשאר ולהתמודד למרות הקושי.
אם הוא בחר להיפרד - עם כל הכאב שבדבר - זה לא האדם שאת יכולה לסמוך עליו שיהיה לצידך בכל מצב ולכן טוב שגילית עכשיו.

_לכן אני מרגישה שכל היסודות שלי התערערו, שאני צריכה לבנות את כל חיי מחדש, להאמין בדברים שלא האמנתי ולקחת את כל הדבר החזק הזה ולשים אותו בצד.
איך עושים את זה
זה פשוט נראה לי שלא אצליח לעשות את השינוי הזה בחיים_
נכון, כל היסודות התערערו והכול מפורק ומבולגן על הרצפה.
ייקח לך זמן לאסוף את החלקים ולהרכיב את הפאזל.
יקח לך זמן להבין את התמונה הגדולה.
כרגע את כואבת ומפורקת.
אבל זה יעבור. באמת. מניסיון. החיים דינמים. לא תרגישי כמו שאת מרגישה היום עד סוף ימיך.
שולחת לך חיבוק גדול ואור

אני ממש מעריכה את הזמן ותשומת הלב שהקדשתי לכתוב לי
בשמחה. אני לומדת ממך המון. את חזקה ומדויקת מאד.

_אני יודעת שאני במצב נמוך אנרגטית עכשיו, וזה כבר שלושה חודשים...האם ריאלי שכל כך הרבה זמן יארך האבל שלי?
כל יום, בוקר יום ולילה אני מצרה על האובדן של חיבור הנפש שהיה._
מנסיון שלי, מצב אבל ואנרגיה נמוך נשאר עד שאני מחליטה שהוא לא משרת אותי יותר ואז הוא נגמר.
אני לא בטוחה שזה הזמן הנכון להגיד את זה אבל יש באבל אזור נוחות.
הגדרת האבל נותנת לך סיבה טובה לא לעשות את הדבר המתבקש שאותו את רוצה. לנסות להקים מערכת יחסים חדשה.

אני מרגישה שזו בגידה לא מכיון שהוא היה כנה אלא מכיון שהוא היה כנה מאוחר מידי. למה לא אמר בתחילת ההתדרדרות ואז היתה לי או לנו הזדמנות לתקן או לפחות לנסות לעשות משהו.
יש שני שלבים שקודמים ללמידה שמחכה לך. הראשון הוא להאשים את האחר (במקרה הזה אותו), אחר כך תאשימי את עצמך שלא ראית, שלא שמת לב.... אבל זה לא מקדם.
אפשר להשאר באזור האשמה שלי או שלו כמה זמן שרוצים אבל לא נעים שם. כאשר מבינים שהוא בסדר ואת בסדר מתחיל השלב הבא. קפיצה קוואנטית לשלב של מה אני לומדת מזה? מה זה אומר לי עלי?

איך עושים את זה
השאלה הכי קשה. היא מתחילה ממה שכתבתי לך קודם. מה את רוצה?
האם את רוצה להתאבל עליו ועל הקשר שהיה או להמשיך הלאה?
זו שאלה קשה, אכזרית ולא הוגנת.
כי אם את רוצה להמשיך הלאה את צריכה לוותר על כל הנכסים שצברת במערכת היחסים איתו ולסלוח לו.
רק ככה תוכלי להמשיך באופן נקי למערכת היחסים הבאה, בלי לגרור אליה את זו שנגמרה.
על שאלת הזמן, רק את יכולה לענות

מתנצלת מראש אם דברי נשמעו בוטים. הם נאמרו באהבה עצומה אליך.

שלוש נשמות טובות, שקטה, פלוניתה והייתי שם
תודה לכן על כל מילה שכתבתן לי!
אנסה להתיחס לדברים שכתבתן ולהרגשה שלי היום ערב חמישי בפתחו של סופש שכולם מחכים לו חוץ ממני...
אז ככה,
לגבי השלבים אני מההתחלה לא כעסתי עליו, מההתחלה האשמתי את עצמי ואני בטוחה שיכולתי לעשות דברים (או לא לעשות) כדי למנוע או להציל.
כן אני יודעת ומביאנה עכשיו שיש גם לו צד בזה אך עדיין חושבת שהעיקר זה אני, גם אם עשיתי את הטוב ביותר שיכולתי באותו רגע, אם הייתי חכמה יותר או לו הייתי קולטת מהר יותר מה שהתרחש הייתי יכולה להתעורר מהר יותר ולעשות משהו. זה לא אומר שזה היה עוזר, אבל לפחות לנסות.
יכול להיות שמה שאני אומרת הוא, לו הייתי אדם אחר יכולתי להשפיע ולשנות..אבל אני לא.
אני יודעת שלאישה יש כח רב, להזיז דברים - כמו שעשיתי - לכיוון של בניית הקשר, וגם לכיוון השני. כן גם לגבר יש אבל אני מאמינה שלאישה יש יותר.
בשלב מסוים לצערי התמקדתי בדברים אחרים והייתי בתוך תהליך אחר שכנראה הקשה עלי לראות ולקלוט.
לכן אני עדיין מאשימה את עצמי.
מבחינתו הייתי אוצה שיבין שטעה, גם אם זה יהיה בעתיד, שיבין שלא כל רגע מוצאים אהבה, שאפשר לתקן ושהיה לנו משהו מיוחד וטוב שחבל לוותר עליו.
אני יודעת שכל כך קשה למצוא את הנפש התאומה, חשבתי על זה שאפילו דבר בסיסי כמו ריח של גוף הוא כל כך חשוב להתאמה ובטח למשיכה אז כמה זה קשה למצוא את ההתאמה גם בדבר כזה קטן בסיסי אך חשוב.
היום מהבוקר היתה לי בראש תמונה שהוא והבת שלו מנשקים אותי כל אחד על לחי אחת וזה הפריע לי.
בסוף גם שלחתי לו את התמונה כי לא ידעתי אם היתה לו אותה בכלל, ולא כדי להכאיב לו אלא כדי להראות כמה היה טוב ויכול היה להיות ולהמשיך אם היינו לפחות מנסים, לא בטוח שמצליחים.
בכל מקרה בטח תגידו לי כולן שזו טעות ולא הייתי צריכה לשלוח וזה לא מוביל לשומקום, אבל שלחתי, ונכון, זה לא מוביל.
אי מרגישה שטיפטיפה אני רוצה לדבר עליו פחות, אני חושבת שזה סימן קצת טוב...אני חושבת שיש סדקים שמאפשרים לכל מה שאומרים לי לאט לאט לחלחל, וזה טוב.
יום חמישי נגמר, גם לשישי יש לי תכניות לפחות עד 11 ולשבת יש לי חצי תכנית.
אני מקוה שנעבור את הסופש בסדר, בעשיה ובפחות כאב
תודה על כל התמיכה אתן עוזרות לי המון!!

אני שמחה שיש לך תוכניות לסופ"ש ונשמע שאת מתמודדת למרות הקושי והכאב.
אני לא חושבת שיש לך על מה להאשים את עצמך. מערכת יחסים, במיוחד עם מרחק גיאוגרפי, היא דבר מורכב ונדרש איזון עדין כדי שזה יצליח. כנראה שמשהו במערכת שלכם יצא מאיזון, או שאולי מלכתחילה לא היה שם מספיק איזון ולקח לזה זמן להתגלות. גם אם היית רואה סימנים, מי יודע, אולי זה רק היה מוסיף לחץ למערכת? או גורם לכך שהפרידה תקרה יותר מהר, או להיפך בשלב מאוחר יותר, שזה אולי יותר גרוע אפילו?

זה נכון שקשה למצוא מישהו מתאים, אבל לא בלתי אפשרי. אל תתייאשי! את נשמעת נהדרת ואני בטוחה שיש לך המון מה לתת וזמנך עוד יבוא.

תמשיכי לשתף ושיהיה סוף שבוע שקט ורגוע.

בכל מקרה בטח תגידו לי כולן שזו טעות ולא הייתי צריכה לשלוח וזה לא מוביל לשומקום, אבל שלחתי, ונכון, זה לא מוביל.
אף פעם אני לא אגיד דבר כזה.
אם עשית את זה, כנראה שכך הרגשת באותו רגע וכך פעלת.
האם לדעתך עדיף לפעול בניגוד לצו מצפונך? אני משוכנעת שלא.

בפתחו של סופש שכולם מחכים לו חוץ ממני...
סוף השבוע יגיע בכל מקרה. אם מצפים לו או לא. אולי בסוף השבוע הזה תהני?
למה את חושבת מראש שלא? מה את אוהבת לעשות? תעשי את זה בסוף השבוע....

אני יודעת שכל כך קשה למצוא את הנפש התאומה,
כדי למצוא נפש תאומה עליך למצוא את נפשך. זהו מסע מרתק כי בדרך כלל אנחנו לא מכירים טוב את עצמנו
צלקות והדחקות של העבר גורמות לכך שנתרחק מעצמנו בגיל מסוים ושוב נתקרב אל עצמנו בגיל מבוגר יותר.

אי מרגישה שטיפטיפה אני רוצה לדבר עליו פחות,
זה הכיוון הנכון. את החשובה. הוא החליט לצאת מחייך וכנראה שככה צריך היה להיות.
דעי שהוא עזב בגלל בעיה שלו וזה לא קשור אליך כלל. זה רק הוא.
לא במובן של האשמה אלא רק במובן של קבלת ההחלטה וביצועה.

גם בקרב זוגות נשואים, פרידה היא לדעתי לא תוצאה של משבר.
זוגות רבים חווים משברים רבים ואף קשים ושורדים אותם.
יש כאלו שזה אפילו מחזק אצלם את הקשר (אני מכירה את זה על עצמי).
פרידה היא תוצאה של החלטה של אחד מבני הזוג.
מי שמחליט שאין חשק או רצון להתמודד עם הקשיים שהקשר שלו יוצר אצלו.
ואז, כדי להסביר לעולם ולעצמו שלא מדובר באי יכולת להתמודד אנחנו מציגים את המשבר כסיבה.
זאת בשעה שזו לא סיבה. זוגות רבים מתמודדים עם משברים בצורה מרגשת - אם הם רוצים.
הוא לא רצה וזו זכותו. זכות המוקנת מכך שאת רוצה שהוא יהיה איתך בקשר רק אם הוא רוצה.

הייתי שם, את מדהימה

תודה לכן. איזה עולם יפה אפשר לברוא.
הדף הזה עושה לי טוב ואני אוהבת אותו.

הצצתי לראות אם כתבת משהו.
אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר.
הנה סוף השבוע הגיע ואת יכולה להחליט מה יקרה בו.
החיים זה מה שקורה עכשיו ולכן קוראים להם באנגלית present - מתנה.

חשבתי על כך שזה בא לידי ביטוי בשם שבחרת לעצמך ולדף.
הוא מסמן את הניגודיות ואת העובדה שיש רק שתי אפשרויות.
או פגישה או פרידה
או פוחדת או להיות בשלום.

שני הפכים שתי בחירות. ובעצם זו בחירה אחת כי בחירה באחד משמעו אי בחירה בשני.
הבסיס לתפיסה זו היא הפילוסופיה של אריסטו לפיה יש רק שתי אפשרויות.
שתיהן טובות למרות שאנחנו רגילים לקרוא לאחת אמת ולשניה שקר (או במחשבים אפס ואחד).

יש לנו בחירה בין אהבה ובין פחד.
אין אפשרות לקבל תמהיל שלהם. למרות שהטכנולוגיה מאפשרת לנו לחשוב שזה אפשרי.

אריסטו היה חכם...וגם אתן
הדברים שכתבת לי הייתי שם וגם שקטה מאפשרים לי למצוא מענה שלא חשבתי עליו לשאלות שלי.
אני יודעת שלפעמים זה ממש מיאש, אבל אני חיבת להגיד לכן שאיכשהוא קמתי בבוקר במצב רוח טוב, הלכתי לאימון במכון, והצלחתי לחייך בקלות אפילו.
אני כאילו מרגישה שני רבדים, אחד אני שמתקדמת ואפילו כבר מחייכת, ואחד שנזכר בכאב, מנסה להאמין ולא קולט, ומתגעגע אליו למי שהוא היה ולמי שהיינו.
זה כמו אפרוח קטן שרוצה לצאת מהביצה אבל עדיין בתוכה.
עבר עלי יום נחמד מאד, אמנם נחבלתי ביד וברגל כי נפל עלי קרש (גם בראש אך הזכרון עדיין שם...חחח), וזה הצחיק אותי מאד אם כי גם העלה בי ברגשות של עצב כי הוא כבר לא שם שיהיה אכפת לו ושידאגלי, אז בכיתי וצחקתי יחד, אבל הכאב שבלב גובר על כל מכה אחרת שקיבלתי, וזה גם נותן פרופורציה, אז החבלות לא נוראות בכלל.
תודה על התמיכה
אמשיך לכתוב לכן
יש לי עוד
תודה ושבת שלום לכולן.

אריסטו היה חכם
ובתקופה שלו אנשים התמודדו עם אותן הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן היום. אין חדש תחת השמש.

מה שאת מתארת זה ההבדל בין ההתנהגות שהחלק בך שרוצה להחלים מעוניין לקדם לבין החלק שמתנהג לפי הדפוסים המקובלים.
הוא היה בחייך ויצא מהם. את חופשיה כציפור דרור לעוף לאן שאת רוצה. הדבר היחיד שמגביל אותך הן המחשבות שלך.

אותם שני רבדים שאת מתארת בדיוק רב כל כך הם שני הקולות.
כאשר כואב לנו איבר בגוף אנחנו יודעות לומר כואבת לי היד או הרגל או הראש.
כאשר כואב לנו איבר בנפש אנחנו לא עושות את ההבדלה הזו ומייחסות את הרגש החזק יותר לכל הישות שלנו

או אגיד את זה אחרת. אם כואבת לי היד אני לא אגיד אני כואבת. אני אדייק ואומר שהיד כואבת לי וכל השאר בסדר.
כאשר כואב לנו למשל באזור האגו של הנפש לא נגיד האגו מכאיב לי. אני אגיד שהפנימיות שלי כואבת.

האהבה שבך. זו שהיא שלך ורק שלך. זו שלא תלויה בדבר או אינה תלויה כלל בו רוצה שתמשיכי לחיות לחייך ולאהוב.
היא רוצה שתמשיכי להגשים את היעוד שלך ושל כולנו. להביא טוב לעולם.
הפחד שבך מפחד לשחרר את מה שבעצם לא היה קיים אלא בתודה שלך ושעכשיו המציאות כבר לא מספקת אישוש לקיומו.
כוונתי כמובן למערכת היחסים שבנית בתודעה שלך איתו. את כל היופי הזה שהיה את בנית לבד מחומרים שהוא סיפק לך.
אבל, את מה שהרגשת אליו מותר לך להמשיך להרגיש. ורצוי שאף תמשיכי להרגיש את זה. כי זו את.
לא הרגשת את זה בגללו. הרגשת את זה כי זו תכלית הקיום שלנו.

מחכה לשמוע
שבת שלום של אהבה ושלום

נכון הייתי שם, אני יכולה להגיד לך במודע שאני פוחדת לשחרר את האהבה הזו, כי כל כך האמנתי בה, היתה כל כך יפה, ואני עדיין לא קולטת שאיננה, חמקה לי מבין האצבעות.
אני מניחה, שאני לאט לאט מבינה שהיא כבר לא כאן, ואין לי יותר במה להיאחז, הזכרונות שם אך אני פוחדת להחיות אותם בגלל הכאב הרב שנוצר,בעקבות הפער באדיר בין המציאות לבין מה שהיה.
היום אני יותר כואבת, בא לי לבכות, ובא לי לדבר איתו ולהקרין לו לתודעה את התמונות שאני רואה, ולהזכיר לו את הרגשות שהיו בו.
כל כך קשה לי לקבל את השינוי , קיבל את ההחלטה כשהוא מרחוק כי קל יותר, אבל אם היינו יחד אני מניחה שזה לא היה קורה כל כך מהר.
אני רוצה לא לכאוב יותר, והלוואי שלא היתי זוכרת כמה טוב זה היה.
הלוואי שכל זה יעבור ולא ארגיש עוד את הכאב הזה.
כשאני נזכרת איך הוא היה לאחרונה, אני ממש מבינה שהוא השתנה, והרגשתי את חוסר הרגש שלו כלפי.
אני עדיין לא מאמינה שזו המציאות, לא יכול להיות שכשלתי במקום שהיתי כל כך בטוחה בהצלחה, שזוגות אחרים שפחות אהבו מאיתנו כן שורדים (אמנם לא קשר טרנס אטלנטי) אך כן שורדים.
איך זה קרה. עצוב לי.
וחבל לי על האובדן של הדבר שהשלים אותי כל כך טוב.

את חושבת שאולי הוא הכיר מישהי אחרת? בכל זאת, שנים שאתם חיים עם מרחק כזה והרבה דברים יכולים לקרות. חוץ מזה מנסיוני וממה שאני שומעת סביבי, להרבה גברים קשה להיפרד, או אפילו לא עולה בדעתם להיפרד, בלי הדחיפה הזו של מערכת יחסים חדשה. לנשים יותר קל לקחת החלטות כאלה מתוך ידיעה ברורה שזה לא טוב להן. לגברים הרבה פעמים יש גישה יותר פאסיבית ונותנים לאירועים לנהל אותם. כמובן לא כולם אבל זה מה שראיתי שקורה לעתים קרובות וגם יכול להסביר את הקרירות שלו אלייך. אפשר להיפרד ולכאוב את הפרידה גם מבלי להיות קריר.

אני לא אומרת את זה כדי להכאיב לך ואם זה מפריע לך אני מתנצלת ואת חופשייה למחוק... אני פשוט חושבת שזו אפשרות ואולי יותר קל להתמודד עם זה מאשר עם המחשבה שהוא פשוט וויתר עלייך מסיבות שנובעות מתוך הקשר שלכם ולא מתוך משהו חיצוני. אני חושבת שלי היה יותר קל להתמודד עם המחשבה הזו וזה גם סוגר את המחשבה עליו ועוזר לעבור הלאה יותר מהר.

חיבוק גדול

הי

אני מניחה, שאני לאט לאט מבינה שהיא כבר לא כאן, ואין לי יותר במה להיאחז, הזכרונות שם אך אני פוחדת להחיות אותם בגלל הכאב הרב שנוצר,בעקבות הפער באדיר בין המציאות לבין מה שהיה.
האהבה שלך כן כאן. היא בתוכך. האהבה שלך לא הייתה בתוכו אף פעם וגם לא בחלל שבינכם שקוראים לו זוגיות.
הסיבה היא שגם החלל שבינכם היה בתוכך.

הכי חשוב הוא שהיכולת שלך לאהוב לא נפגעה.
מה שחשוב זה שתזכרי שמה שהיה, היה טוב.
שעכשיו זה נגמר ונשאר רק טעם טוב.
ממש כאילו נסעת לטיול כיף לחו"ל.
נסעת, בילית, טעמת, חוית ועכשיו חזרת לבית ולשגרת היום יום.
האם תהיי עצובה או שמחה?

בא לי לדבר איתו ולהקרין לו לתודעה את התמונות שאני רואה, ולהזכיר לו את הרגשות שהיו בו.
מה את רוצה להשיג בזה?
להכאיב לו?
אולי את מייחלת לכך שיחזור?
תשאלי את עצמך מה את רוצה?
אני מציעה לך ללמוד. רק ללמוד..

והלוואי שלא היתי זוכרת כמה טוב זה היה.
גם אם זה היה טיול כיפי לחו"ל?
את יודעת, עשו ניסוי ושאלו אנשים מה האם מעדיפים:

טיול נפלא לחו"ל מלא חוויות ושמחה וכשחוזרים הבייתה שוכחים את הכל.
לא לנסוע לחו"ל אבל שישתילו במוח חוויות כאילו היו שם.

הרוב בחר את האפשרות השניה. ממילא מה שיש לנו זה רק זכרונות
בקשר שלי עם בעלי, בילדים שגידלנו, מה שיש לנו זה בעיקר או אפילו רק זכרונות
את אומרת שהזכרונות שלך איתו היו טובים - שמרי אותם.
הפרידה הייתה מפתיעה וקשה אבל יש הרבה טוב.

חבל לי על האובדן של הדבר שהשלים אותי כל כך טוב.
אני מזכירה לך שאת ההשלמה הזאת את יצרת בכוח התודעה והאהבה שבתוכך.
הוא לא יצר את זה. את בנית את האהבה שלך סביבו.
כעובדה, בסוף מערכת היחסים שלכם הוא לא הרגיש ככה.
את כל יצירת הפאר היפה הזאת, את הטיול המרגש הזה, את יצרת.
היא שלך ואף אחד לא יכול לקחת אותה ממך.

את חושבת שאולי הוא הכיר מישהי אחרת?
לא נוהגת להגיב לאחרות, אבל בכל זאת הרגשתי צורך להביע את דעתי לפותחת הדף.
גם אם זה מטלטל מבחינה רגשית, מבחינה לוגית (חזרנו לאריסטו) זה לא חשוב.
מה שחשוב זה שהוא החליט שהוא רוצה לצאת ממערכת היחסים הזאת וזו זכותו.
מה היו השיקולים שלו?
האם יש לו אחרת?
האם הוא אשם?
האם החברה שלנו אשמה?
מה זה חשוב...
מה שחשוב זה שצריך להמשיך לנוע קדימה. לא לוותר על הזכות לאהבה ולשמחה.

חיבוק ענקי ואוהב.

קישור להרצאה נפלאה של זוכה פרס נובל, כהנמן.
ההרצאה באנגלית קלה.
אפשר לבחור כתוביות תרגום בעברית

http://www.ted.com/talks/[po]daniel kahneman the riddle of experience vs memory[/po]?language=en

_לא נוהגת להגיב לאחרות, אבל בכל זאת הרגשתי צורך להביע את דעתי לפותחת הדף.
גם אם זה מטלטל מבחינה רגשית, מבחינה לוגית (חזרנו לאריסטו) זה לא חשוב.
מה שחשוב זה שהוא החליט שהוא רוצה לצאת ממערכת היחסים הזאת וזו זכותו.
מה היו השיקולים שלו?
האם יש לו אחרת?
האם הוא אשם?
האם החברה שלנו אשמה?
מה זה חשוב...
מה שחשוב זה שצריך להמשיך לנוע קדימה. לא לוותר על הזכות לאהבה ולשמחה._

תראי, מצד אחד אני מסכימה איתך, מצד שני אני יכולה להבין את הצורך בתשובות, הסבר, תיאוריות בשלב שמיד אחרי הפרידה. ויש תשובות שיותר קל או קשה להתמודד איתן, תלוי בבן אדם.

לי תמיד היה קל יותר עם המחשבה שהיה עוד גורם בתמונה שבכלל לא בשליטתי, בפעמים שזה קרה (או שהבנתי בעצמי שזה כנראה מה שקרה) היה לי קל יותר ומהיר יותר לשחרר. כי יכולתי להגיד לעצמי שהדברים סגורים וגמורים, הבחור המשיך הלאה עם מישהי אחרת ואין לי שום שליטה על זה או יכולת לשנות. וגם לא רצון, כי אני רוצה להיות רק עם מישהו שבאמת רוצה אותי ושאני אצלו בעדיפות עליונה. בעיני יותר קל להתמודד עם זה מאשר עם המחשבה שאיכשהו פישלתי, אם רק הייתי עושה כך או אחרת או הייתי מישהי אחרת הדברים היו שונים. וגם להתמודד עם המחשבה שהוא פנוי. זה לפעמים מפתה ודוחף לכיוון של "אולי רק מייל אחד" או "אולי עוד חודש חודשיים ננסה שוב" וכדומה.

אני לוקחת בחשבון שאולי אחרות לא רואות את הדברים כמוני כמובן.

כמובן שעדיף בכלל לא להתחבט בשאלות האלה מלכתחילה אבל אם זה היה כל כך קל אני מניחה שהדף הזה לא היה נפתח...

מובן שעדיף בכלל לא להתחבט בשאלות האלה מלכתחילה אבל אם זה היה כל כך קל אני מניחה שהדף הזה לא היה נפתח...
אני מודה לך על התשובה. זה היופי בבני האדם. שלמרות שאנחנו דומים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים (ליתר דיוק האגו שלנו חושב) יש שוני.
אני חושבת ששום דבר בחיים שלנו לא בשליטה שלנו. אנחנו לא שולטים אפילו בעצמנו.
אנחנו פועלים הרבה פעמים נגד שיקול הדעת שלנו
אנחנו פוגעים הרבה פעמים בעצמנו במודע.
ברור שאין לנו שליטה על הילדים שלנו, על בני הזוג שלנו.
אפילו על מזג האוויר אין לנו שליטה (-:

אני חושבת ששום דבר בחיים שלנו לא בשליטה שלנו. אנחנו לא שולטים אפילו בעצמנו.

זה נכון. זו יותר אשלייה של שליטה. שאם אעשה כך וכך יקרה כך וכך, או קרה לי משהו כי לא עשיתי או כן עשיתי משהו מסויים. בהחלט מבינה למה את מתכוונת... פשוט מניסיון לפעמים קשה קצת לזכור את זה כשקורים דברים כאלה ונופלים בחזרה לדפוס הזה של אשליית השליטה.
תודה גם לך על תגובתך המחכימה.

לגבי הדיון על מישהי אחרת - בסמוך להודעת הפרידה היה סוף שבוע אחד שהוא נעלם, ועוד היינו בקשר של מספר פעמים בשבוע, אז הייתי בטוחה שיש מישהי אחרת כי הוא אמר שהוא הלך לחבר/ה כי באנגלית זה FRIEND ואין זיהוי לזכר או נקבה, ואני ישר פירשתי את זה כחברה מכיון שהוא יכול היה לבחור בעוד אלף אפשרויות להגיד לאן הלך ולאו דוקא במילה שיכולה להתפרש לשני המינים. מה שחשוב לי להגיד לכן הוא שכשהסקתי שיש מישהי אחרת בתמונה כל התגובה שלי השתנתה, כעסתי עליו מאוד, ובמקום עצב וחרטה הרגשתי כעס יותר נוטה לשנאה.
אין ספק שזה היה מפנה חד בתגובה שלי כי באותם ימים הייתי ממש ממש בעצב עמוק ובכיתי כל היום.
אבל זה היה שם רק ליום או יומיים כי בהמשך הוא סיפר לי יותר לאן נסע, שזה היה לחבר שאני מכירה, כל העצב והחרטה חזרו. וגם כמו שאמרת בצדק מישהי אחרת, התקוה הקטנה שבה ללב.
כיום, אני לא יודעת איך ארגיש אם אדע שיש מישהי אחרת
מצד אחד אני חושבת שאוליז ה היה סוגר כל
מצד שני - כמו שכתבתי קודם יש בי פחד לסגור.

קשה לי להסביר לכן
אני כל כך טעונה ברגשות של "זה לא יכול להיות" שכל טיעון רציונלי קשה לי לקבל, כי "ההוא" שהכרתי רצה אותי כל כך.
נזכרתי מקודם בביקור שלי אצלו לא מזמן וניסיתי לחפש בזכרון שלי אם היה איזה רמז ממנו, אבל אני לא זוכרת שום סימן והיה נראה לי שהיה לו כייף והיה לנו כייף.
אז הנה שוב אני בכאב, שזה לא יהיה יותר, ואיך לא החזקתי טוב יותר את מה שהיה לי
ואיך פישלתי.
עצוב לי כל כך, ובא לי לבכות ועכשיו אני בעבודה ולא יכולה

הייתי_ שם - רציתי לשאול אותך - את כותבת שבעצם שום דבר ממה שאנחנו עושים לא בשליטתינו - תוכלי בבקשה להסביר יותר על זה?

_אז הנה שוב אני בכאב, שזה לא יהיה יותר, ואיך לא החזקתי טוב יותר את מה שהיה לי
ואיך פישלתי.
עצוב לי כל כך, ובא לי לבכות ועכשיו אני בעבודה ולא יכולה :(_

נשמע קשה ואני מבינה מה עובר עלייך. אני די מסכימה עם מה שכתבה מישהי אחרת, על כך שיש תסריטים שיותר קל לנו להתמודד איתם. זה אישי.
לפעמים דווקא קל יותר להתמודד ממקום של כעס ופגיעה ממי שעזב, כי אז יותר קל להיכנס למוד של "במילא הוא לא היה טוב אלי ולא היה אמין". וזה מניסיון עוזר...

זה אולי לא מאוד רוחני ומאוזן אבל אם זה עוזר לך איכשהו לסגור את העניין מבחינתך אז למה לא.

ואני ממש לא חושבת שפישלת במשהו. הסיטואציה כנראה לא הייתה לטובתכם.

בכל אופן אני מחזקת אותך ובטוחה שבקרוב כבר תרגישי יותר טוב. זה באמת לא משנה מה בדיוק קרה שם, משנה רק איך את מרגישה לגבי זה ומה עוזר לך להתמודד. ומשנה מה יקרה הלאה בחיים שלך. עכשיו זו תקופה חדשה מבחינתך ודף חדש, והכל יכול לקרות וזה מרגש!
עוד כמה חודשים אולי תסתכלי אחורה על זה ותראי את זה בכלל אחרת. כדבר טוב שקרה לך ושקידם אותך הלאה.

אני זוכרת שתמכתי בזמנו בחברה שלי שיצאה ממערכת יחסים, אמנם קצרה ולא מחייבת, אבל שמאוד נכנסה לה ללב כי הרגישה חיבור מאוד מיוחד עם אותו אדם.
אמרתי לה אז שמתישהו בעתיד היא תהיה עם מישהו אחר ויהיה לה חיבור אפילו יותר מתאים ומיוחד בצורה אחרת, ואז היא תראה את כל זה באור שונה.
היא כבר לא תסתכל על מערכת היחסים הזאת כיחידה האפשרית או מעניינת מבחינתה, אלא כשלב בדרך שהיה מעניין וחשוב אבל לא הדבר היחיד שמתאים לה. וכך באמת היה והיום יש לה מישהו אחר והיא הרבה יותר מאושרת ממה שהייתה אז.

וגם אני מרגישה ככה לגבי פרידות שחוויתי, ביוזמתי או ביוזמת הצד השני, כשזה קרה זה כאב מאוד ושיתק אותי, אבל עכשיו בפרספקטיבה של הזמן, אני כל כך שמחה שהן קרו!

גם לך נפתחות עכשיו הרבה אפשרויות חדשות, גם אם את עדיין לא בשלה להכרות חדשה בדיוק כרגע. אבל הדלתות כבר נפתחו ומחכות לך שתגיעי בזמן המתאים.

תיאוריות בשלב שמיד אחרי הפרידה
הבעיה היא שאין לך שום אפשרות לדעת אם התיאוריות נכונות או לא. בעצם התיאוריות הללו מלמדות על הלך החשיבה שלך יותר מאשר על מה שהתרחש בפועל. למשל, אם נסביר את ההחלטה שלו לנתק את הקשר בבגידה אנחנו לא אומרות בעצם שום דבר עליו. אנחנו רק מדברות עלינו וזה לא מחמיא לנו במיוחד.

תודה גם לך על תגובתך המחכימה.
תודה גם לך. זה כיף לדבר עם נשים שמבינות ולא תוקפות. אני חושבת שזה מעורר מחשבה.

את כותבת שבעצם שום דבר ממה שאנחנו עושים לא בשליטתינו - תוכלי בבקשה להסביר יותר על זה?
יש מספר גישות לנתח את מה שקורה בעולם. גישה אחת היא גישה דטרמינטיסית או מה שנקרא בערבית מכתוב. הכל כתוב מראש וידוע מראש. אנחנו רק חושבים שאנחנו מחליטים מה יקרה. אנחנו חושבים שהמעשים שלנו יוצרים את המציאות. למעשה, האיטילגנציה שלנו נמוכה ואנחנו פשוט לא מבינים שאנחנו נעים במסילות שלנו כמו הכוכבים. הכל ידוע (והרשות נתונה).

תארי לך למשל שהיית יצור עם אינטילגנציה נמוכה יותר מזו שיש לך. היית עושה איזה חטא למערכת הערכים שהחברה שלך מאמינה בהם. למחרת היה יורד מבול ומחולל שיטפון. יכלת לחשוב שהסיבה למבול ולשטפון היא החטא שלך. היות ואנחנו מכירים את מנגנון הורדת הגשם, אנחנו גם משערים שאין קשר בין חטאים וגשם. (למרות זאת, יש המסבירים שנים שחונות בכך שבאותה שנה היו הרבה מאד חטאים). גם בתנך יש מקומות שבם מוזכר קשר בין התנהגות בני האדם ובין ירידת הגשם באותה שנה.
אנחנו אבל לא יודעים להסביר למשל למה באמת פגשת את בן הזוג לשעבר שלך?
למה לא פגשת אחר?
מה בקשר שלכם עשה לכם טוב?
מה גרם באמת לכך שהקשר הסתיים?
כנראה גם אף פעם לא נדע.
אנחנו מוגנים על ידי הבורות שלנו.

כפי שכתבתי, הניסיון להסביר את הפרידה בבת זוג אחרת, בזה שלא היית מספיק קשובה, משול למחשבות של אותו יצור שאם לא היה חוטא את חטאיו, הגשם היה פחות סוער. ואגב, אותו יצור יכול להחליט שמעכשיו הוא לא חוטא יותר. ואכן, כפרס על מעשיו הטובים, אחרי חצי שנה מגיע הקיץ. עכשיו הוא ברקיע השביעי.

מה שכן בידיים שלנו זו ההחלטה איך להתייחס למה שקורה.
למשל במערכת היחסים שלך את יכולה להתייחס לכל אחד מהדברים הבאים שקרו לפי דבריך.

פגשת אדם מקסים.
היו לכם כמה שנים נפלאות
הוא החליט לסיים את היחסים שלכם.

נניח שכל זה היה ידוע הרבה לפני שנולדת. נניח שבאותו זמן כשסבא שלך וסבתא שלך נפגשו אי שם.
ממש כמו שרכבת נמצאת על פסים המגדירים את מסלול תנועתה. לנהג הקטר אין בעצם שום השפעה על המסלול.
מה שכן נותר זה לחשוב האם לזכור את התקופה הזאת כתקופה יפה ומהנה או להתמקד בשאלה איך היא נגמרה.

אם חושבים על מערכת היחסים הבאה שאני מאחלת לך שתתחיל במהרה, אמן, אז כדאי לך לחשוב על ההתחלה והיופי כי הם אלו שיקרבו אליך לדעתי את בן הזוג הבא שלך. עיסוק בפרידה רק ידכדך אותך אנרגטית ונפשית. יקשה עליך לתת אמון בבן הזוג הבא שלך.
עיסוק בתקופות הטובות יגרום לך לחייך ולרצות עוד.
עיסוק בתקופה הקשה ירחיק אותך מלהסתכן שנית.

את אמיצה וחכמה. את יכולה לקחת את הלקח ממערכת הזו ולצעוד צעד ענקי קדימה.

באמת את כותבת בצורה מדהימה ומחכימה כל הכבוד לך הייתי שם.
אני רוצה לחשוב על זה עוד לפני שאכתוב בצורה מעמיקה יותר.
מאחלת לכולנו ליל מנוחה ותדעו שאתן שם בשבילי עוזר לי מאוד, תודה.

באמת את כותבת בצורה מדהימה ומחכימה כל הכבוד לך הייתי שם.

מסכימה!

אכן כתבת יפה הייתי שם.

הי כולן,
אחד הדברים שכתבת הייתי שם הוא שהמעשים שלי הם לאו דווקא או ממש לא גורמים לתוצאה זו או אחרת, ושיש גורמים אחרים שלא ידועים לי שגרמו לדברים לקרות.
אני מנסה לחשוב על התחלת הקשר - אני יודעת וזוכרת היטב את ההרגשה כשמשהו החל להתפתח, כשהייתי כל כך חיובית לקשר, כשכל האנרגיות והלב שלי זרח לכיוון שלו, אז בטח שהוא ירצה להיות איתי או בקרבתי.
ומאידך, בסוף הקשר כבר הייתי יותר פסימית (מסיבות שונות, הכשלונות בפוריות, האכזבות ממנו, לראות איך דווקא לי כל כך קשה וכולן מסביבי בהריון, ועוד לעבור הפלה, בקיצור ראיתי רק את הרע לצערי ולא יכולתי להביא כוחות לראות את הטוב, כשבעצם הוא היה הטוב. אומרים לי שבמצבים כאלה דווקא נמדד בן הזוג שאמור לישר את השני ולחזק ולעודד אותו לראות את הטוב.)
בכל מקרה, מה שאני מנסה להגיד זה שכשהייתי שמחה וקורנת - ברור שרוצים להיות בחברתך, ולהיפך - כך שכן יש השלכה להתנהגות שלך ולתוצאה.
אשמח להסבר נוסף אם לא הבנתי.

ולגבי היום -
היום היה לי יום עצוב מאוד כי התלבשתי בבוקר יפה, בבגדים שהזכירו לי את אחת הנסיעות שלנו שלכבודן קניתי בגד דומה. זה הזכיר לי את ההתרגשות והדופק המהיר שחשתי כיהכנתי את הבגדים האלה ללבוש.
הרגשתי שסוף סוף משיהו יכול להנות מהיופי שלי, ובאמת זה מה שהגיע לי וכאילו סוף סוך היקום מחזיר לי טובה ונותן לי את מה שבאמת מגיע לי.
היה לי כל כך עצוב עם זה שבכיתי כל הבוקר עד שהגעתי לעבודה
וכל פעם שמישהו נתן לי מחמאה כאילו ניפץ לי את הלב עוד יותר
בסוף היום הלכתי לחברה שאצלה יכולתי שוב לבכות על כתפה ולהתחבק.

אני מרגישה שאני לא רוצה שאף אחד יגלה או יגע ביופי שלי, אני רוצה להיות רק שלו, כי אנ ייודעת שרק לו יועדתי.
הלוואי שיכולתי להיות מאושרת שוב ושמחה ולדעת שהיקום כן מחזיר לי ושכל זה היה חלום בלהות.

_אני מנסה לחשוב על התחלת הקשר - אני יודעת וזוכרת היטב את ההרגשה כשמשהו החל להתפתח, כשהייתי כל כך חיובית לקשר, כשכל האנרגיות והלב שלי זרח לכיוון שלו, אז בטח שהוא ירצה להיות איתי או בקרבתי.
ומאידך, בסוף הקשר כבר הייתי יותר פסימית (מסיבות שונות, הכשלונות בפוריות, האכזבות ממנו, לראות איך דווקא לי כל כך קשה וכולן מסביבי בהריון, ועוד לעבור הפלה, בקיצור ראיתי רק את הרע לצערי ולא יכולתי להביא כוחות לראות את הטוב, כשבעצם הוא היה הטוב. אומרים לי שבמצבים כאלה דווקא נמדד בן הזוג שאמור לישר את השני ולחזק ולעודד אותו לראות את הטוב.)
בכל מקרה, מה שאני מנסה להגיד זה שכשהייתי שמחה וקורנת - ברור שרוצים להיות בחברתך, ולהיפך - כך שכן יש השלכה להתנהגות שלך ולתוצאה._

אני חושבת שמה שניסו לומר כאן הוא, שכמובן שההתנהגות שלך משפיעה ושיש לה השלכות, אבל שקשה לדעת איך בדיוק היא השפיעה ועד כמה, וגם קשה לנתק את מה שאת עשית או לא עשית מהמכלול. המכלול הוא שעמדו בפניכם מבחנים קשים - מרחק גיאוגרפי ובעיות פוריות, שגם לצד השני יש את ההתנהגות שלו והמחשבות וההחלטות שלו, שלא בהכרח מושפעים רק ממה שאת עושה. כלומר שאף אחד לא יכול לומר לך שאם היית עושה אחרת היית מגיעה לתוצאה אחרת. אולי כן, אולי לא, אולי היית מגיעה לווריאציה אחרת על אותה תוצאה. אולי אם היית נמצאת באותה סיטואציה ומתנהגת באותה צורה אבל עם מישהו אחר, הכל היה נראה בכלל אחרת.

בשורה התחתונה, זה כל כך מורכב ויש הרבה גורמים במשוואה, אל תלקי את עצמך על מה שעשית או לא עשית. היה לך קשה והראית את זה, את חושבת שמגיע לך להיענש על כך? ונכון שגם הוא היה יכול אולי להיות יותר שם בשבילך. אולי גם לו נגמרו הכוחות ואיכשהו הגעתם לסוג של יובש ותשישות. אבל זו לא אשמתך! אם את חושבת שהתנהגות מסויימת שלך לא שירתה אותך את יכולה תמיד לשנות אותה. אבל אני בטוחה שעשית כל מה שיכולת באותו זמן.

עצוב לי לקרוא שהיית עצובה היום. אני בטוחה שעם הזמן יחזור לך החשק להתלבש יפה ולחייך אל העולם בשביל עצמך ובשביל אחרים גם.

תודה לך שקטה.
מילותייך אכן מנחמות ומחממות.
אנסה עם מה שכתבת לישון ולנוח את הלב והמחשבות.
ליל מנוחה לכולן

שלום
אני חושבת ששקטה אמרה את זה בצורה מדויקת וברורה. אכן כל דבר שקורה משפיע. אבל מהו אותו דבר שקורה. האם את יכולה להסביר למה את מתנהגת בצורה מסוימת - איזה דברים באמת באמת משפיעים עליך? איזה מהדברים שאת עושה משפיעים על העולם? לחשוב שאני גרמתי לתופעה מסוימת זו הערכת יתר של הכוח שלי. לחשוב למשל שהוא עזב אותך בגללך, זה פשוט לא נכון. הייתה סיטואציה מסוימת והיא גרמה לו לעזוב. אולי זה בכלל קשור לטראומת ילדות שלו. פשוט אני חושבת שכדי שתוכלי להמשיך לחיות את חייך באופן שתבחרי כדאי לך לא להעמיס על עצמך אחריות למשהו שיש סיכוי סביר שאת לא אחראית לו.

אספר לך למה קראתי לעצמי הייתי שם. זה קשור...
לאתר נכנסתי כדי לכתוב בדף שבו שיתפה אישה בבעיה שגם אני חוויתי אותה בנישואים שלי. ירידת חשק דרמטית שלי ושל בעלי. הנישואים שלנו היו בסכנה אבל הצלחנו להציל אותם והם היום הרבה הרבה יותר טובים משהיו אי פעם. נכנסתי לדף ההוא כדי לשתף מהניסיון שלי ומהידע שלי. כאשר נכנסתי לשם וכתבתי את דעותי זכיתי לקיטונות של צוננים. קראו לי טרול (ואחר התנצלו), האשימו אותי בשובניזם (....) ובשאר כינויים לא מחמיאים. אחרי זמן קצר, עזבתי את הדף...
אני מספרת לך כדי שתראי שאני יכולה לקבל בדף אחד תודות על התרומה והמאמץ ובדף אחר אותה אני יכולה לקבל כתף קרה ותגובה הפוכה. אני לא חושבת שהנשים בדף ההוא פחות חכמות או פחות טובות ממך. פשוט משהו בכימיה שלי איתן שלהן איתי לא עבד. זו לא אני, אלו לא הן, זה משהו אחר. לא ברור ולא מוסבר. אני חושבת שיכול להיות שזה קשור לכך שהפורום הוא מדיום שמעביר רק חלק צר מאד ורדוד מאד מהעולם הרגשי העמוק שנמצא בכל אחת מאיתנו. ואולי זה לא נכון... לא יודעת.
אני יודעת שאני נכנסת לדף הזה כדי ללמוד ואני יודעת שתלמיד טוב הוא זה שגם מוכן ללמד. אני לומדת ממך הרבה על עצמי ומודה לך.

זה נכון שלהתנהגות שלך יש השלכות אבל עצב שלך למשל יכול לגרום לבן הזוג שלך להתקרב אליך ואותו עצב ממש יכול לגרום לו להתרחק ממך. אותו דבר יכול לקרות לו עם השמחה שלך. כל מה שנותר לך הוא להיות את. לתת לו את המרחב להיות הוא ולהאמין שזה מה שיחזיק אתכם ביחד.

דוגמה:
כל פעם שמישהו נתן לי מחמאה כאילו ניפץ לי את הלב עוד יותר
כל מי שהחמיא לך מן הסתם רצה לעשות לך טוב. והנה בלי שידע הוא עשה את ההפך. אני מאמינה שאם היו יודעים שזה ינפץ לך את הלב לא היו מחמיאים לך. הרי הכוונה שלהם הייתה טובה.

אני מרגישה שאני לא רוצה שאף אחד יגלה או יגע ביופי שלי, אני רוצה להיות רק שלו, כי אנ ייודעת שרק לו יועדתי.
היופי שלך, אינו שלך בדיוק כמו שהידע שצברתי בחיים הפרטיים והמקצועיים שלי אינו שלי.
הוא ניתן לנו כדי שנהפוך את העולם למקום טוב יותר. זה יעודו של כל אדם.
אני כותבת לך בשעת לילה מאוחרת זו כי אני מאמינה שזה תפקידי, יעודי או שליחותי.
אני כותבת לך מתוך אמונה שהידע שיש לי יכול לעזור לך והידע שלך יכול לעזור לי.
אולי זה אותו מגנט קוסמי ששלח אותי אל הדף הזה כי כנראה אני נחוצה בו
ויכול להיות שזה אותו מגנט שדחה אותי מהדף ההוא כי כנראה אני לא נחוצה שם.

את לא יכולה לא לייפות את העולם בעזרת היופי שניתן לך.
את אישה מרשימה וטובה ויש בך המון חכמה, רצון ללמד ללמוד ורצון לאהוב.
לא תצליחי להתכחש לאופי שלך הרבה זמן.

הלוואי שיכולתי להיות מאושרת שוב ושמחה ולדעת שהיקום כן מחזיר לי ושכל זה היה חלום בלהות.
את יכולה. אם תסכימי ותאמיני שיכול להיות שכל מה שקרה צריך היה לקרות ועכשיו יקרה לך משהו אחר.
להאמין שגם המשהו החדש שיקרה לך יהיה טוב. יהיה טוב כי את אדם טוב וראוי.
ולדעת שאת ראויה לאהבה. ולראיה, אני אוהבת אותך

בבקשה, שמחה שעזרתי.
ליל מנוחה!

מקשיבה לך גם

שליחה על ידי נטע* » 27 ינואר 2015, 10:37

הייתי שם, איזו תגובה מלמדת ומרשימה. מעורר השראה
וחיבוק לנפרדת

כאשר נכנסתי לשם וכתבתי את דעותי זכיתי לקיטונות של צוננים.
אני מספרת לך כדי שתראי שאני יכולה לקבל בדף אחד תודות על התרומה והמאמץ ובדף אחר אותה אני יכולה לקבל כתף קרה ותגובה הפוכה. אני לא חושבת שהנשים בדף ההוא פחות חכמות או פחות טובות ממך. פשוט משהו בכימיה שלי איתן שלהן איתי לא עבד. זו לא אני, אלו לא הן, זה משהו אחר. לא ברור ולא מוסבר
הייתי שם - כותבת לך כאן בגלל שאין לך דף בית (אולי תפתחי?).
למדתי ממך הרבה, לגבי השלבים שעוברים של האשמהת האחר, האשמה עצמית, הבנה שאף אחד לא אשם.
וכן עוד דברים נוספים.
איבדתי אותך כשהתחלת להתנשא ולכתוב בצורה קוטלת ומעליבה.
הסקת מסקנה שגויה שאני לא אוהבת את עצמי ובעלי לא אוהב את עצמו ולכן אנחנו לא אוהבים אחד את השני - מסקנות רחוקות ביותר מהמציאות.
ביטלת במחי יד את כל המורכבות של החוויה האנושית שאני ונשית עוברות כשזלזלת שמותר לבגוד ולתכנן לעזוב, בהתעלמות מוחלטת מכל המורכבות והסיבות לעניין.
פה איבדת אותי. כך שהמסקנה שלך שזה "עניין של כימיה" ממש רחוקה מהמציאות.
זו הגישה שלך, המתנשאת והקוטלת שגרמה לי ולאחרות להתעצבן עליך.
לגבי זה שקוראת חשבה שאת טרול, היא התנצלה.
אם היתה בך הכנות והשקיפות לספר על הזוגיות שלך בגובה העיניים, שנלמד מהדרך שהתמודדת עם הבעיות ומה היו בדיוק הבעיות בינכם - יכלנו כולנו רק להרוויח.
מציעה לך לעשות בדק בית עם עצמך ולהבין שפה בדף הזה הגישה שלך הרבה יותר נקיה, לא שיפוטית ותומכת ולכן היא מתקבלת בברכה.

הי יקרות,
תענוג לראות שאתן איתי ושאני לא לבד, והלוואי שגם הדף הזה יתן מקום לתיקון וללימוד של עוד אנשים חוץ ממני כפי שאני רואה שמתהווה כאן, ומקוה שזה יביא לכולן רק טוב.
אני רוצה להתיחס למה שכתבת הייתי_ שם:
זה נכון שלהתנהגות שלך יש השלכות אבל עצב שלך למשל יכול לגרום לבן הזוג שלך להתקרב אליך ואותו עצב ממש יכול לגרום לו להתרחק ממך. אותו דבר יכול לקרות לו עם השמחה שלך. כל מה שנותר לך הוא להיות את. לתת לו את המרחב להיות הוא ולהאמין שזה מה שיחזיק אתכם ביחד
מה שכתבת כאן ממש נכון ואני מכירה אותו ממקום אחר אך את נתת לי זוית אחרת להסתכל, ולמה הכוונה:
בבירורי מה מקור הרגש של האהבה, הבנתי (וזה בטח חלקי בלבד) שהרגש הוא תוצאה של מחשבות, ואיך שהמחשבה שלנו מפרשת התנהגות מסוימת של מישהו, כך יכול להתפתח רגש אהבה או שנאה, או רגש אחר. למשל אם מישהי הרביצה ניתן לחשוב ש"איזה רעה" ואז לפתח אליה רגש שנאה, או לחשוב ש"היא מסכנה" ואז לפתח רגש של רחמים למשל.
מה שאת אמרת זה בדיוק אותו דבר, אך בעצם באת להסביר לי שהפרשנות של המעשה שלי לא תלוי בי והדוגמה שלך על עצב היא מאד נכונה. אך מה אם אני מסבירה את המעשה שלי?
למשל, אם הייתי מסבירה לו שמאוד התאכזבתי שהוא לא בא לבקר אותי לא התאכזבתי ממנו אלא ממקום של געגוע ורצון להיות ביחד ולא ממקום של להתאכזב ממנו אולי הוא היה לוקח את זה בחיזוק לכך שאני רוצה בו ולא להיפך, אך לא חשבתי בכלל שצריך להסביר כי גם לא נשאלתי וגם כי לא נאמר לי מה באמת הוא הרגיש כתוצאה ממה שאמרתי.
זה כך כך מסובך...
אני מנסה להסביר לעצמי שניתן לפרש כל מילה בכל כך הרבה דרכים והתקשורת כל כך חשובה והמח כל כך מתוחכם וקשה להבין מה קורה בצד השני, כמה שחשבתי שיש לנו תקשורת טובה, הסתבר שלא היה כך.
והנה עוד דוגמה למה שאת אומרת, אני חושבת שכתבתי אותה למעלה איפשהוא אך עכשיו היא מקבלת נופח אחר.
כשאני אמרתי שקשה לי להיות לבד הוא הבין שאני מאשימה אותו. לא, לא האשמתי אותו, רק רציתי את ההיפך, להגיד שאני רוצה להיות יחד, וידעתי שהזמן שעכשיו אנחנ ולבד הוא כתוצאה ממה שהחלטנו יחד.
אני לא ידעתי עד כמה זה חמור שכל פעם הוא לקח את ההאשמה הזו אליו וצבר וצבר, ולא ידעתי שהוא בעצם גרר איתו ממערכת היחסים הקודמת צרור של האשמות, ועכשיו הוא חשב שהנה עוד אחת באה רק להאשים אותי ואני לא רוצה להיות שוב מואשם כל חיי, ובצדק.
לו הנושא הזה היה נפתח ומדובר הכל היה נראה אחרת (לא בטוח איך אבל אחרת) ויכולתי להיות רגישה יותר באמירות שלי, וגם לנסות למצוא דרכים לעזור לו לשחרר את האשמה הזו שסחב.
אז שוב ושוב אנחנו חוזרים לענין התקשורת, אדם הוא יצור כל כך מורכב ואני מגלה שיש רבדים עמוקים יותר לכל דבר שאנחנו אומרים או עושים או חושבים.
וואוו....

ועוד עכשיו קטן להיום - עבר עלי בוקר עצוב מאוד, מעצם הידיעה שמה שהיה כבר לא יהיה (הפעם רק נזכרתי במקלחת המפנקת שהיתה אצלו) ואחרי בכי רב נרגעתי ובעבודה החברת אנשים היה נחמד מאוד.
לא הבנתי למה שבוע שעבר הייתי הרבה יותר בסדר, ואילו עכשיו פחות. ולהפתעתי גיליתי מקודם שקיבלתי...אז הנה...
מקוה לטוב ולטובות
תודה לכן
ואשמח שתמשיכו לכתוב אתן עוזרות לי המון!

בבירורי מה מקור הרגש של האהבה, הבנתי (וזה בטח חלקי בלבד) שהרגש הוא תוצאה של מחשבות, ואיך שהמחשבה שלנו מפרשת התנהגות מסוימת של מישהו, כך יכול להתפתח רגש אהבה או שנאה
נכון מאד. השפה שלנו לא מבדילה בין שני סוגים של אהבה. אהבה שהיא מכלול רגשות של הרצון להיות ביחד, תשוקה, קרבה, אכפתיות ושאר הדברים שאנחנו מכירות. ההפך של המצב הזה הוא שנאה. אני מדברת על הסוג השני של האהבה והוא מצב נפשי. אהבה זו (ואהבת לרעך כמוך) היא מצב בו אנחנו מקבלות את העולם כמו שהוא. בלי לרצות לשנות אותו. ההפך של המצב הזה הוא פחד (לא לפחד כלל). זה למשל מה שאני חשה כלפיך וכלפי אחרים.
אהבה המבוססת על רגשות יכולה להשתנות. האהבה מהסוג השני, לא.

זה כך כך מסובך...
הלוגיקה פותרת את זה בפשטות. אפשר להוכיח שהאחריות על הפרשנות היא תמיד של זה שמקבל את המסר.
במקרה שלך, אם הוא חושב ככה, אז אלו המחשבות שלו. האם את יכולה לשנות את דעתו? לדעתי אין לך סיכוי.
כל ניסיון להסביר שהכוונה שלך הייתה שונה יפעל פעולה הפוכה ויאושש את ההשערה הבסיסית שלו.
את לא יכולה אף פעם לקחת אחריות על פרשנות של אחר.

אם נניח אני אגיד לך שכשהיית בת עשרים היה לך גוף משגע, אז:

את יכולה לשמוח שאני מפרגנת לך.
את יכולה לכעוס עלי שאני בעצם רומזת לך שעכשיו אין לך גוף יפה.

נניח שכשאמרתי את זה, אני התכוונתי באמת ובתמים לפרשנות 1.
את שמעת אותי והבנת את זה כפרשנות 2.
האם תהיי מוכנה בכלל לשמוע את ההסברים שלי שהתכוונתי ל 1?
אחרי שלהבנתך העלבתי אותך במקום כל כך רגיש?
האם האגו שלך שנפגע ממני יסכים להודות שהוא טעה?
אגב, יכול להיות שאת התכוונת ל 2 ואני הבנתי שהתכוות ל 1....

פרשנות המסרים מבוססת על גורם מאד חשוב בקשר שקוראים לו אמון.
אם את מאמינה לי ובוטחת בי אז לא תחשבי שאני מזלזלת בך או מנסה להשפיל אותך.
אם לא... אז עלולה להיות בעיה.

האם יכלת שלא לשתף אותו ברגשות שלך? אם היית עושה זאת הקשר שלכם היה חלול וריק מתוכן
האם יכלת להגיד את הדברים אחרת? כן. ואז אולי הייתה לזה השפעה אחרת אבל לא ידעת שזה כך.
עשית באותה נקודת זמן כמיטב יכולתך וזהו. לא יכלת לעשות טוב יותר...

אשמח שתמשיכו לכתוב אתן עוזרות לי המון!
אני לומדת ממך המון. את עוזרת לעצמך ואת מקסימה.

חשבתי, שאולי תעבירי לבן הזוג שלך שלעבר קישור לדף הזה.
שיראה מה את חושבת, מרגישה, מה הבנת....
ולו כדי שידע לפחות....

_חשבתי, שאולי תעבירי לבן הזוג שלך שלעבר קישור לדף הזה.
שיראה מה את חושבת, מרגישה, מה הבנת....
ולו כדי שידע לפחות...._

היי הייתי שם, אני לא כל כך מסכימה איתך לגבי זה. או יותר נכון, בכלל לא מסכימה.

אני חושבת שמרגע שהתרחשה הפרידה והייתה הפגישה האחרונה, אסור אסור אסור ליצור קשר. בטח שלא כדי לשתף את בן הזוג בקשיים, התלבטויות או צער.
מה זה ייתן לה ומה זה ייתן לו?
רק עוד כאב לב, מועקה והמשך של הקשר בצורה לא בריאה ולא תורמת לאף צד.

מה שפותחת הדף מרגישה, לומדת ומבינה הוא בעיני שלה בלבד, היא מתחילה עכשיו בתהליך של חזרה לעצמה, לומדת לקבל את המצב החדש שבו היא לבד ולא יכולה עוד לשתף אותו ולהיתמך על ידו.
זה תהליך חשוב ורגיש שלא יכול להתבצע כהלכה אם הוא מתערבב עם בן הזוג הקודם.
טוב לדבר עם חברות, מטפל/ת, משפחה או באינטרנט. אבל לא איתו! הוא ממש הכתובת האחרונה בעיני לזה.

זה לא יכול להועיל אבל בהחלט יכול להזיק.
ואני קצת מופתעת שאת מציעה את זה, כי הקו שלך עד כה היה להמשיך הלאה ולא לחטט יותר מדי בעבר. לשלוח לו לינק לכאן או להמשיך לדבר איתו על הפרידה ועל הכאב שהיא גורמת זה בדיוק לא להמשיך הלאה וכן להמשיך לחטט בפצע.
ויכול לגרום לו בעיקר לתחושה של רחמים, מועקה ודחייה מכך שהוא צריך להתמודד עם האשמה על מה שקרה ועם הקושי שנוצר. אני לא חושבת שזה יגרום לו לאיזשהן תובנות או ישנה את דעתו באיזושהי צורה וממש לא חושבת שהוא צריך לדעת בדיוק מה עובר על פותחת הדף.

מצטערת שזה נכתב בצורה קצת נחרצת, אני פשוט חושבת שמאוד חשוב להימנע מדברים כאלה, צריך לדעת איך להתנהל אחרי פרידה וההמלצה שלי היא ניתוק מוחלט. זה יעזור להחלמה הרבה יותר מהירה וקלה ולהתמקדות בהווה ובעתיד, לא בעבר.

היופי שלך, אינו שלך בדיוק כמו שהידע שצברתי בחיים הפרטיים והמקצועיים שלי אינו שלי.

הוא ניתן לנו כדי שנהפוך את העולם למקום טוב יותר. זה יעודו של כל אדם.

נכנס לי ישר ללב

הייתי שם- הצניעות והענווה שלך לצד האמיתות שבמילותייך גורמות לי לרצות להיות ככה בדיוק. בדיוק כך

אני לא כל כך מסכימה איתך לגבי זה. או יותר נכון, בכלל לא מסכימה.
גם לי היו ויש לבטים ולכן כתבתי בהצעה "אולי" אני מודה לך על התגובה ואשמח אם יתפתח דיון.
בכל מקרה, כוונתי לא הייתה לגרום לו לשנות את דעתו אלא לאפשר לפותחת הדף לשתף אותו במה שהיא חושבת ומרגישה באמת.
אני מסכימה ששיתוף בכאב עלול להתפרש אצלו כרצון להכאיב לו ולגרום לו לחזור בגלל נקיפות מצפון. זאת בהחלט לא כוונתי.

אני חושבת שאנחנו צריכות ללמוד להגיד את שעל ליבנו לא כדי לסגור חשבון אלא כדי לא לוותר בעצמנו על עצמנו.
אני חושבת שאנחנו צריכות להגיד מה שאנחנו חושבות בלי לחשוש שנפגע ונעליב (כי זה באחריות השומע).
אני חושבת שאנחנו צריכות לשתף במחשבות שלנו לא כדי לגרום לשני לשנות את דעתו אלא כדי להיות נוכחות.
אני חושבת שלהגיד מה שאני מרגישה וחושבת זה דבר מאד חשוב לבריאות שלי.

מצרפת קישור לסרטון שראיתי וגרם לי ממש לדמעות...

http://www.ted.com/talks/[po]morgana bailey the danger of hiding who you are[/po]

אמנם יש כתוביות באנגלית בלבד עדיין אבל אני חושבת שזו אנגלית פשוטה מאד.
מה דעתך, פוחדת להגיד שלום?

הצניעות והענווה שלך לצד האמיתות שבמילותייך גורמות לי לרצות להיות ככה בדיוק
תודה רבה. דבר מדברי אינו מקורי. זו חכמה עתיקה שאני נהנית לקרוא וללמוד אותה.

האם אפשר לשאול מהי אותה החכמה ?

הי יקרות וטובות,
הרעיון של שיתוף הדף זה אכן עבר לי בראש אך חשבתי שאם אי פעם עוד יהיה משהו בניינו אוכל להראות לו. מה שכן רציתי לעשות זה להגיד לו שזה קיים. ממילא זה לא יהיה לו נגיש כי עברית קשה שפה

..אינו דובר השפה. אבל כן רציתי להגיד לו שזה קיים.
אבל יש נתון חשוב והוא שמבחינה מקצועית יש בניינו קשר בלתי נמנע במסגרת העבודה. התדירות היא פעם בשבועיים בערך וזה יכול לרדת לפעם בחודשיים, ואולי אף לדעוך עוד יותר. כך שהאפשרות של ניתוק לגמרי עדיין לא התקיימה לתקופה של מעבר לשבועיים.
בהתחלה של התהליך רציתי לדבר ולראות אותו כמה שיותר והבנתי שכל פעם זה מפיל אותי מחדש כי אני לא מקבלת את המשוב שהייתי רוצה ואז מתאכזבת ונופלת חזק.
עדיין כל סוג של התקשרות מאכזב, גם לקבל מייל רשמי בעבודה.
אני רוצה לחזור לשיתוף הדף. קראתי את הדברים שלכן, אך אני חושבת שאני צריכה להתוודות בפניכם שלו הייתי משתפת איתו את הדף הייתי רוצה כן ליצור אצלו איזו תגובה שתעורר בו רצון לחזור. אולי עצם זה שיקרא ויבין מה חשבתי, אולי שיראה כמה זה כואב, וכמה אנשים או נשים שאפילו לא מכירות אותי עוזרות לי ותומכות בי בעת שהוא האדם הקרוב אלי ביותר לא רוצה בי עוד, אך אני יודעת שאלו לא מניעים נכונים כי סביר להניח שיגרמו לו להרגיש אשם.
אך מצד שני, אין חוקים באהבה אז אני כבר לא יודעת...
אבל בכל מקרה כשהוא היה פה כדי להיפרד אחד הדברים שאמר שאני יכולה לכתוב לו מיילים כדי לשתף את רגשותיי כי הוא מבין כמה זה חשוב לי, גם כחלק מתהליך הריפוי וגם כי הוא מכיר אותי שאני מאד מבטאת את הרגשות שלי ובמיוחד אליו הייתי רגילה לכתוב לו מלא ולדבר איתו מלא. אז מאד הערכתי את זה ובינתיים כתבתי לו שני מיילים, לא שהוא הגיב, שזה גם כאב לי, אך הרגשתי צורך לשתף וזהו.
אני ממש הייתי רוצה שיקשיב לכל מילה שיש לי להגיד ולכל מילה שהעלתי על הכתב, אך אני לא יודעת אם זה אי פעם יהיה אפשרי.
לגבי הענין של להמשיך הלאה, התהליך איטי אצלי, בגלל שכל כך האמנתי, אבל מילימטר אחר מילימטר אולי זה יגיע. אני עדיין לא אומרת לעצמי לסגור אך מנסה להבין שזה מה שהוא בחר.
כמה שזה מכאיב פוגע ומאכזב.
היום חשבתי לשאול אתכן שאלה
האם לדעתכם אהבה שנגמרה אפשר להחזיר?
הצטערתי על זה שביום שהוא אמר לי ׳את רוצה שאשאר למרות הבעיה ברגש?׳
אז חשבתי שחבל שלא אמרתי לו: שאני מצפה שבקשר כזה עמוק יש מחויבות אפילו אם האהבה נחלשת והייתי מצפה שהמחויבות הזו לפחות תאפשר לו לתת צ'אנס לתקן ולעבוד על הקשר.
לא אמרתי את זה
במקום זה הייתי כל כך בהלם שלא ידעתי בכלל ה להגיד והוצפתי בדמעות כאב גדולות.
אז כתבנו כאן על מקור הרגש שנקרא אהבה, האם לדעתכן ניתן להחזירו?
אני חושבת שכן...אך תוכלו גם להגיד שאני רוצה לחשוב שכן...אבל לא היו מקרים של זוגות שחזרו? או הלכו לטיפול זוגי והצליחו?

_את זה ובינתיים כתבתי לו שני מיילים, לא שהוא הגיב, שזה גם כאב לי, אך הרגשתי צורך לשתף וזהו.
אני ממש הייתי רוצה שיקשיב לכל מילה שיש לי להגיד ולכל מילה שהעלתי על הכתב, אך אני לא יודעת אם זה אי פעם יהיה אפשרי._

אולי יעזור לך לכתוב לו מכתב או כמה מכתבים, אבל מבלי לשלוח. פשוט לכתוב לא כמו שאת כותבת כאן אלינו, אלא ממש כאילו אליו אבל לא לשלוח. אולי זה ייתן לך איזושהי הקלה ותחושה שפרקת את מה שיש לך על הלב. או אפילו להקליט את עצמך מקריאה את המכתב או אומרת כל מה שיש לך להגיד. בשביל עצמך ובשביל הפורקן.

אני רוצה לחזור לשיתוף הדף. קראתי את הדברים שלכן, אך אני חושבת שאני צריכה להתוודות בפניכם שלו הייתי משתפת איתו את הדף הייתי רוצה כן ליצור אצלו איזו תגובה שתעורר בו רצון לחזור. אולי עצם זה שיקרא ויבין מה חשבתי, אולי שיראה כמה זה כואב, וכמה אנשים או נשים שאפילו לא מכירות אותי עוזרות לי ותומכות בי בעת שהוא האדם הקרוב אלי ביותר לא רוצה בי עוד, אך אני יודעת שאלו לא מניעים נכונים כי סביר להניח שיגרמו לו להרגיש אשם.

לצערי דעתי היא שגם אם היה יכול לקרוא כאן זה לא היה גורם לו לרצות לחזור. הרצון צריך לבוא ממנו ואת לא יכולה לנסות לעורר את הרצון הזה אצלו.

_האם לדעתכם אהבה שנגמרה אפשר להחזיר?
הצטערתי על זה שביום שהוא אמר לי ׳את רוצה שאשאר למרות הבעיה ברגש?׳
אז חשבתי שחבל שלא אמרתי לו: שאני מצפה שבקשר כזה עמוק יש מחויבות אפילו אם האהבה נחלשת והייתי מצפה שהמחויבות הזו לפחות תאפשר לו לתת צ'אנס לתקן ולעבוד על הקשר.
לא אמרתי את זה
במקום זה הייתי כל כך בהלם שלא ידעתי בכלל ה להגיד והוצפתי בדמעות כאב גדולות.
אז כתבנו כאן על מקור הרגש שנקרא אהבה, האם לדעתכן ניתן להחזירו?
אני חושבת שכן...אך תוכלו גם להגיד שאני רוצה לחשוב שכן...אבל לא היו מקרים של זוגות שחזרו? או הלכו לטיפול זוגי והצליחו?_

הכל אפשרי והכל יכול לקרות:)
לי זה נשמע ממה שסיפרת שהעניין סגור אצלו וההחלטה שלמה.
לכן אני חושבת שכדאי לך לשמור על הרעיון של "אולי פעם תחזרו" כמשהו שאולי יקרה פעם אבל שאת לא יכולה להשפיע עליו.
כלומר, לשחרר את האחריות שלך על זה.
אם זה יקרה אי פעם, זה יבוא ממנו מבלי שתתאמצי ותחפשי. וכך גם הוגן שיקרה, כי הוא זה שהחליט לסיים.
אני בכוונה לא ממליצה לך לא לחשוב על זה או לא לקוות שזה יקרה, כי הניסיון להדוף את המחשבה הזאת לא בהכרח יעזור לך להיפטר ממנה.
אני פשוט חושבת שהכי יעזור כאן לשחרר את המחשבה שיש לך שליטה על הדברים, לגבי העתיד ולגבי העבר. אני לא חושבת שאותו משפט שלא אמרת או שאלה שענית עליה "לא נכון" הביאה לפרידה. הרבה תהליכים, סמויים וגלויים, הביאו לפרידה הזו. לא טעות או היסוס של רגע. זה פשוט כנראה מה שהיה צריך לקרות, עד כמה שהמחשבה הזו כואבת עכשיו...

מקווה שהייתי ברורה ושזה עוזר במשהו.

ורק לחדד: אני לא מתכוונת בזה כמובן שתשבי ותחכי שהוא ירצה לחזור...
ההיפך הגמור, תחיי את החיים שלך ותעברי הלאה. אם עושה לך טוב מדי פעם לחשוב על זה ולפנטז, למה לא... אבל לא לנסות לחפש דרכים לגרום לזה לקרות או לנסות לשכנע אותו. אני לא חושבת שזה יעזור.
אני בטוחה שהוא יודע שלא רצית את הפרידה וגם יודע איפה למצוא אותך.
מעבר לזה אין עוד מה לעשות.

שוב, מצטערת אם זה נשמע נחרץ... באמת שהכל בא מתוך ניסיון לעזור לך.

האם אפשר לשאול מהי אותה החכמה ?
אפשר בהחלט לומר שהבעיות שמטרידות אותנו הטרידו את המין האנושי תמיד.
אמנם אפשר לדעת מה היו מחשבות בני האדם רק מעת המצאת הכתב אבל בזה עוסקים רוב הכתובים
מהו סוד החיים הטובים? כיצד פועלים בהרמוניה עם הטבע והעולם?
לפי איזה חוקים העולם פועל?
מה טוב, מה רע?
ביהדות יש שפע של הוגי דיעות מבריקים שניסו לפתור את הסוד. וכמובן שיש הרבה מאד לא יהודים.
היוונים, ההודים, בעצם מי לא???
הרי כולנו אחד ולכן הבעיות שכל אחת מאיתנו חווה היא בעצם בעיה של אנשים רבים מאד.

האם לדעתכם אהבה שנגמרה אפשר להחזיר?
כן. מניסיון. אבל יש שני תנאים חשובים (אולי יותר אבל על זה חשבתי עכשיו)
הראשון הוא ששני הצדדים צריכים לרצות לחזור זה לזה. לא מתוך תחושת האובדן, הלבד או הוואקום שנוצר בגלל הפרידה אלא בגלל הרצון להתחיל משהו חדש ונכון. אפשר לומר שאת בעצם יוצרת קשר חדש עם אדם שיש לו את אותו מספר תעודת זהות של בן הזוג הקודם.
השני הוא הבנה עמוקה של התהליכים שהובילו לפרידה. להבין מה קרה? למה זה קרה? האם יש אפשרות שזה יקרה שוב?

להבנתי, את בהחלט מיישמת את התנאי השני. את לומדת. את לא מאשימה. את מתאבלת אבל לא כועסת. אני חושבת שזה גם מה שמשך אותי לדף שלך. האופן בו קבלת את ההחלטה של אהובך להפרד ממך.
לגבי התנאי השני. אני מבינה שזה מקנן בך. אני מציעה לך לבדוק מה הגורם עם עצמך? האם זה הרצון להתעורר מהחלום הרע של הפרידה ולהבין שזה היה רק תעתוע מחשבתי שהתפוגג? או האם את רוצה לנסות משהו חדש ושונה, אבל אם אותו בן אדם...

אני יכולה לכתוב לו מיילים כדי לשתף את רגשותיי
זכרי כיצד הוא מבין את שיתוף הרגשות שלך. זו הייתה לפי מה שאמרת אחת מהבעיות שלכם..

הכל השאר, אני מסכימה מאד עם שקטה. אם תחזרו, זה צריך להיות ביוזמתו.
הוא צריך לעשות עם עצמו תהליך, להבין, לברר, להחליט. רק אז זה אפשרי..

אמנם יש לפעמים בעיה שהגאווה והאגו לא מאפשרים לאדם להחזיר את הגלגל לאחור.
לכן, לא הייתי אומרת שעד שהוא לא יעשה מהלך גם את לא תעשי מהלך.
במידה ויש בינכם קשר, מותר לך לגשש לגבי הלך הרוח שלו.
יכול להיות שהוא גם מצא את עצמו נדחף לעזוב אותך והוא מחפש מוצא של כבוד כדי לחזור.
במקרה כזה, את יכולה לעזור לו להגשים את מה שהוא רוצה

אם אני מחדדת את מה שרציתי להגיד מהתחלה זה שאני פשוט רוצה שתרגישי חופשית לפנות אליו.
תרגישי חופשית לדבר איתו. לא כבת זוג אלא כאדם לאדם. הרי לא רבתם, לא פגעתם זה בזה.
זה פשוט נגמר מהצד שלו והוא החליט לפרוש. אבל גם ממה שכתבת, אתם ממילא עדיין בקשר.

גם אחרי גירושים אפשר לשמור על קשר טוב.

יכול להיות שהוא גם מצא את עצמו נדחף לעזוב אותך והוא מחפש מוצא של כבוד כדי לחזור.

היה יכול להיות כל כך נחמד ופשוט אם זה היה נכון... אבל יש כל מיני סימנים שגורמים לי לחשוב שזה לא ככה ושעדיף לא לתת לפוחדת להגיד שלום להאמין בזה, כי היא כרגע במצב רגיש שבו מאוד רוצים להאמין בכל מיני אפשרויות כאלה.

אבל לדוגמה זה:

אז מאד הערכתי את זה ובינתיים כתבתי לו שני מיילים, לא שהוא הגיב, שזה גם כאב לי, אך הרגשתי צורך לשתף וזהו.

אני חושבת שאם הוא לא מגיב למיילים שלה, לא ממש שיתף אותה במחשבות שלו על פרידה אלא פשוט הודיע לה על כך, וכשהיא נפגשת איתו הוא קריר ומרוחק, אלו לא סימנים טובים. זה לא נשמע לי כמו אדם שמהסס או "נדחף" לפרידה (מה זה נדחף? על ידי מי?). זה נשמע לי כמו מישהו שיודע מה הוא רוצה, שקיבל החלטה ודבק בה ומן הסתם מרגיש עכשיו אשמה ואי נוחות כשהוא חושב על זה אבל לא נשמע לי שהוא עוד במקום מתנדנד או קשור רגשית.

כמובן שאני אולי טועה ואני לא מכירה את הנפשות הפועלות. אבל ככה זה נשמע. ואם זה המצב אז עדיף להכיר בזה ולקבל את זה עם כל הכאב ולא להיתלות בתקוות שווא או לחשוב שאיזה צירוף מסויים של מילים יתקן את זה...

בוקר טוב
אני מרגישה שההצעה שלי לשתף אותו בדף לקחה את הדף לסמטה ללא מוצא. בואו נחזור לדרך המלך.

אין שום הבדל בין התיאוריה שלי לגבי הסיבה לסיום הקשר לבין כל תיאוריה אחרת וכמוהן, אף היא לא חשובה.
מה שבאמת חשוב, זה שפוחדת להגיד שלום, תפסיק לפחד....
הכוונה של הדף הזה היא לתמוך בך בתהליך הזה.
לעזור לך לראות שוב בך את היופי והאהבה שחשבת שנלקחו ממך.

אם תחזרו להיות זוג או לא? זה המכתוב או הגורל.
איך יהיה לך טוב יותר, איתו או בלעדיו? כנראה אף פעם לא נדע
המטרה היא להגיע למצב שבו יהיה לך טוב בכל מקרה וזה כמובן רק בידיים שלך.

שקטה יקרה. תודה שעזרת לי.

יום קסום ומהנה

בוקר טוב
תמיד קשה בבוקר
קראתי את תגובותיכן
כן לדעתי הוא סגר וגם לא נותן קצה חוט.
כן אני דיי יכולה להגיד לו דברים אבל לרוב הדברים לא מקבלת תשובה ולא רוצה להכביד עליו מבחינה רגשית ולהמאיס עליו את עצמי.
עצוב היה לי לקרוא את זה שכנראה אין סיכוי, לפחות לא במעשים כאלה או אחרים.
אני מנסה להבין שדברים קורים ויקרו כי ככה רצה הגורל אך קשה לי עדיין לנתק את התוצאות מהמעשים שלי.
אם למשל עכשיו אפעל בכל כוחי להכיר מישהו אני מניחה שזה יקרה.
אבל לגביו ...עצוב לי לא הביחד אלא הביחד איתו.
הייתי שם זה בסדר גמור כל מה שכתבת על לשתף אותו, זה ממילא משהו שחשבתי עליו, וטוב לשמוע דעות גם אם זה לא מה שהייתי רוצה לשמוע.
אני מודה לכולכן על הכתיבה.
וכן...עדיין לא יצאתי מזה...
חייבת לצאת מהבית כדי לחשוב פחות
יום טוב לכולן

כן אני דיי יכולה להגיד לו דברים אבל לרוב הדברים לא מקבלת תשובה ולא רוצה להכביד עליו מבחינה רגשית ולהמאיס עליו את עצמי.
הכוונה שלי הייתה שתוכלי להגיד אותם לעצמך, אבל בעצם את יכולה להגיד אותם לנו. אנחנו כאן בשבילך (אני עובדת היום מהבית).

הייתי שם זה בסדר גמור כל מה שכתבת על לשתף אותו, זה ממילא משהו שחשבתי עליו
תודה לכן. אני חושבת שזה היה שיעור טוב.

האמת שאני כל הזמן כותבת כשאני בבית.
כן, זה רעיון מעולה לכתוב מבלי לשלוח וזה מה שעשיתי כבר הרבה זמן. אפילו כשהיינו יחד והיו לי דאגות כתבתי אותן לעצמי ולא שלחתי.
הדף הזה מאפשר לי לבטא המון מהרגשות שלי אבל אני עדיין כותבת לו ואת הרוב לא שולחת.

פוחדת להגיד שלום יקרה,

אני קוראת פה בשקט, ומתרגשת מהדרך שאת עוברת, מתהליך הבירור הפנימי שאת עושה.
אני מאוד מתחברת למה ששקטה ו הייתי שם כותבות.
אני חושבת שיש לך תחושה פנימית טובה מה יכול לעזור לך עכשיו.
מעבר לכתיבה כאן שמאווררת ופותחת, אני מרגישה שבמצבי מחשבות-מחשבות-מחשבות טוב לזוז.
כתבת שאת חייבת לצאת מהבית כדי לחשוב פחות
אני חושבת שזו פשוט הצלה.
ללכת, לרוץ, לשחות, אופניים, לרקוד, סקי (:-)), כל מה שמזיז, ועדיף מחוץ לבית, ואם אפשר, בטבע.

מה דעתך?

הי יולי קו, תודה שהצטרפת
נכון זה עוזר אבל
אני לא בליינית ולא מאלה שיוצאים. אני אוהבת פעילויות יותר איכותיות אבל רוב חברותיי נשואות עם ילדים אז פחות פנויות אם כי מידי פעם אפשר.
ספורט אני עושה אבל השבוע לא כי נפצעתי ביד. סקי, רציתי ובסוף לא נסעתי.
אופניים כבר הרבה זמן לא רכבתי.קצת איבדתי את הכושר.
אסל עכשיו אני צריכה להשתדל לפחות פעמיים בשבוע לעשות פעילות אירובית זה גם יכול לעזור.
הייתי רוצה קצת לטייל בארץ או בעולם אבל לא יודעת איך למצוא את החברה המתאימה.
חשבתי גם לקחת קורס לימודי איפשהוא טרם הספקתי לברר זאת.
אם יש רעיונות אשמח
זה גם יכול להועיל מבחינת הרחבת החוג החברתי לכל המטרות גם יחד