אז תראי לו סרטון ביוטיוב בנתיים

[יעלפו_מהמושב*]

או- דרכים של אמהות להקל על עצמן, עם מעט (או הרבה) רגשות אשם

תכף עוברים דירה, וזה מזכיר לי שבפעם האחרונה שעברנו דירה, הייתי עם תינוק בן ארבעה חודשים ועם אחיו שגדול ממנו בשנה ושבעה חודשים, וארזתי את כל הבית לבד. בשל היותי אשת עקרונות (וסתומה) התעקשתי שלא להקל על עצמי בשום אופן- לא סרטון ביוטיוב, לא משחק באייפד ובאופן כללי מצאתי את עצמי אורזת תוך כדי הקראת סיפור, קפיצות ושיגועים למכביר. עכשיו כשאני חושבת על זה, נראה לי שהשתגעתי. כולה סרטון ביוטיוב, הילד לא יתדרדר קוגנטיבית או ייפתח ADHD. אבל עדיין, ממש מתקשה לעשות את זה.

ולא תמיד צריך לעבור דירה. לפעמים אמא סתם רוצה לשטוף כלים (אללי. ישר ל תחזוקה שוטפת), או לקרוא ספר, או בבאופן, ולפעמים, אפילו ילדי החינוך הביתי ה(כמעט)מושלמים לא רוצים להעסיק את עצמם במשחק דמיוני מרתק או בכל דבר אחר, בעצם.

אז מה עושים?
אז מה אתן עושות?
וכמה רע (או טוב) אתן מרגישות עם זה?

(לא בטוחה שבאמת יצליח להתרומם פה דף שלם בנושא, אבל יכול להיות מעניין, נראה לי)

[אני_דולב*]

הילד שלי רואה מומינים או בלי סודות או פרפר נחמד כשאני במקלחת או כשאני שוטפת את הרצפה. הוא בן 2.10. אני מרגישה טוב מאד עם זה, זה קורה מעט, והוא נהנה מזה, ואם היית רואה איזה מטעמים הוא עושה מהמומינים במשחקי הדמיון שלו אחר כך... ממש תענוג לשבת ולצפות בו כשהוא כולו בתוך זה, בחיי שהוא יכל לכתוב פרקי המשך לסדרה...

[דנד_י*]

אני הרמתי ידיים בתחום הזה.
אצלנו תמיד כשאני צריכה שהם יעסיקו את עצמם במשהו לכמה דקות כי אני רוצה לעשות משהו אחר, דווקא אז הם רוצים רק אותי או לחילופין הולכים מכות.
וברגע שאני כבר רוצה להיות איתם כי סיימתי, או שהארוחה מוכנה או שהגיע זמן לישון - משהו בסגנון, אז, אז בדיוק הם שקועים לגמרי במשחק דמיון מרתק, או לבד או באחדות אחים מדהימה ומרגשת.
פחחחחחחחח.
וגם אני אגב לא מתקפלת ולא מאפשרת את הסרטון יוטיוב האינסופי כתחליף לשעמום (או לאמא), אז את לא היחידה עם השריטה הזו.

[פלוני_אלמונית*]

נראה לי שהשתגעתי. כולה סרטון ביוטיוב, הילד לא יתדרדר קוגנטיבית או ייפתח ADHD. אבל עדיין, ממש מתקשה לעשות את זה.
לא השתגעת בכלל. ולא בגלל ADHD. בגיל רך הם צופים 5 דקות ואחר כך 50 דקות ואז מתקשים לסגור את המחשב גם אחרי שעתיים פלוס. קל מאוד להתמכר לזה, בטח אם מקבלים את המסר שזה מעביר זמן "מת" בין עיסוקים. יש כל מיני דרכים להתמודד עם ההתמכרות, דוגמה אישית שלנו, להציב גבולות וכולי, אבל עדיפה חשיפה מאוחרת ככל האפשר.

[מיכל*]

אצלנו הגדול (כמעט בן שלוש) מבקש לראות סירטונים אבל לא כמילוי זמן אלא כי רוצה לראות את הסירטון. כלומר לא משיעמום, אלא מעניין.
מקבל, במידת ההיגיון והסבירות באותו רגע.
אני אף פעם לא משתמשת בזה כפיתרון עבורי, לא מציעה. נותנת כשמבקש (אם נראה לי מתאים במסגרת הנסיבות).

[אורלי_נ*]

בשל היותי אשת עקרונות (וסתומה) התעקשתי שלא להקל על עצמי בשום אופן
ענק. ענק. ומוכר, אם כי היום כבר קצת פחות.
מצאתי שיטה, יש לי עקרון אחד שאומר-אין לי עקרונות מוחלטים.
אז בדיוק הם שקועים לגמרי במשחק דמיון מרתק, או לבד או באחדות אחים מדהימה ומרגשת.


כלומר לא משיעמום, אלא מעניין

טוב, אז ממש הלכתי לברר עם עצמי איפה זה פוגש אותי, כל העניין הזה עם מסכים.
חפרתי מחקרים, מאמרים, רעיונות וגישות של אנשי חינוך שאני אישית מתחברת אליהם ואפילו הטרחתי את עצמי לכנסים מקצועיים בנושא (לא, אין כנסים על צפייה בטלויזיה אבל יש בהחלט על שימוש במחשב, משחקים במחשב והמחשב ככלי למידה) גיבשתי לעצמי דעה די ברורה בנושא.
זה לא מטריד אותי.
אם הילדים שלי מעוניינים לשחק במחשב או לצפות בסרט אין לי בעיה עם זה. לא בעיה עקרונית. גיליתי, שכל עוד הדבר נובע מבחירה אמיתית, כלומר לילד יש עוד אפשרויות והוא יכול לבחור לשחק עם האחים שלו, לשחק עם חבר/ה, לצאת לשחק בחצר, לרכב על אופניים, לצייר להרכיב פאזל או לשבת ולבהות(אלו הדוגמאות שעולות לי כי זה מה שעושים אצלנו) אם הוא בוחר לגשת למחשב זה בסדר גמור מבחינתי. אם הוא רוצה לשים לעצמו תוכנית או סרט גם זה על הכיפק. אני כן שומרת לעצמי את הזכות להתערב בתכנים ולוודא שהם מתאימים בעיני.
גיליתי, שברוב המוחלט של הפעמים הילדים לא שורדים הרבה זמן מול אף מסך.
אני מודה, שאם ילד צופה בשלוש תוכניות ברצף בדרך כלל זה קצת מציק לי ובמיוחד אם זה אחר הצהריים כי נראה לי שהמוח צריך להרגע מכל הריצוד הזה כדי להתכונן לשינה. אז אצא החוצה בעצמי ולא חולפות שלוש דקות עד שכל הילדים מוצאים את עצמם איכשהו בחוץ לידי.
אני אעשה את אותו הדבר, דרך אגב, גם במידה וילד ישב ויקרא בספר הרבה זמן רצוף.

[רק_מה*]

אני במחשב. גולשת, עובדת, קונה לעיתים, אפילו דיבור עם חברות (שגם הן בדיוק באמצע הנקה/ תחזוקה) מתבצע בטקסט הרבה פעמים.
זה אל״ף. לפי עקרון הרצף, אם הייתי עובדת בשדה סביר שהיו סביבי פלאחים בני שנתיים. לא זה המצב.
(אם היא מחקה אותי ועושה מסג׳ הודי לבובה שלה כשאני ממשמשת את התינוקת, אך הגיוני שתלמד על הספרה 8 מלהקיש אותה שוב ושוב בהתלהבות בוורד בפונט ענק.)
יוטיוב דוקא מאפשר לי (יש מסך אין כבלים) לשלוט על תוכן וזמן. לי נוח עם עד 2 תכניות ברצף/ סרט מלא (פו הדוב נניח) כאשר היינו כבר בגינה וכו..ומה שבא לה זה להיזרק מול המסך לפני הטררם של הערב (מה אוכלים, מקלחת/אמבטיה/ איזה סיפורים להקריא...). לעיתים רחוקות זה גם מפנה לי זמן (כרגע רב הזמן החופשי הזה מתנקז להנקה). אני מעדיפה לקפל כביסה לידה/ לעבוד אבל קצת לצפות איתה (מומינים גם כאן! הם בחינוך ביתי, לא?)
לנו זה בסדר ככה. היתה תקופה של דבק לTV ועכשיו הכמות מוסכמת ונעימה לנו- זה גם לא קורה כל יום. וזה מדד חיובי מבחינתי לעניין.
מזווית שונה, ילדיו של בעלי נמצאים במחשב ויוצאים מהמאורה רק לארוחות וכו. א-בל: זה עניינם. הם ממש גדולים.
וגם- הם משחקים אחד עם השני, עם חברים מכל העולם וגם לומדים מלא (לא סתם: תוכנות תלת מימד, תכנות ובניית משחקים, הבת אלופת פוטושופ יותר ממני: ואני עובדת עם פוטושופ! היא גם מתכתבת עם חברתה הטובה ביותר מפניקס אריזונה. הן כותבות סיפורים יחד (הכירו באיזה אתר משחקי אונליין).
ככה זה אצלנו (מיינסטרים ״מואר״. ילדה בגן וזה.. )

[אני_דולב*]

_אז מה עושים?
אז מה אתן עושות?
וכמה רע (או טוב) אתן מרגישות עם זה?_

אבל, למה בעצם את שואלת? אני חושבת שכל מיני הורים עושים ועושות כל מיני דברים. אבל אולי כמה טוב או רע מרגישים עם זה תלוי באיזה יחס יש שלנו למסכים או לתכניות וסרטים.

בבית שלנו יש שני מחשבים ואנחנו רואים בעצמנו תכניות וסרטים וגם גולשים באתרים להנאתנו ולומדים דברים באינטרנט ואפילו משחקים במחשב מידי פעם. יש תכנים טובים וראויים מסביבנו ואנחנו נהנים מהם. כך גם הילדים. במינון ובמידה. יש עוד (הרבה) חיים חוץ מהמסכים לכולנו וזה עוד סוג של פנאי שאנחנו אוהבים.
זאת נקודת המבט שלי ומכאן, אני מרגישה ממש בסדר "עם זה".

[זרח_הפרח*]

וואו, הילד בן חצי שנה, והתחיל לבהות בכל ריצוד מסך שנקרה בדרכו.
אני מאוד לא אוהבת את זה.
ברגעי ייאוש (התקפי בכי שכבר אין מה להציע) אני מושיבה אותו עלי עם הפנים החוצה ושמה אקווריום שקט ביוטיוב בטלוויזיה...

[עדי_א*]

אז אני משתמשת ביו-טיוב כתחליף שנת צהרים לגדולה. ברור שאין לזה אותו אפקט מבחינתה, אבל מבחינתי כן.
כי אני פשוט חייבת רבע שעה לפחות כדי להרדים את הקטן במיטה שלו, ללכת לשירותים, להכין לי קפה, לקפל את ארוחת צהרים ואולי להחזיר איזה צעצוע למקום. אז היא יכולה לשחק בזמן הזה, אבל אז היא בטח תקרא לי בדיוק שנייה לפני שהוא יירדם, וזה פשוט נוח, כל כך נוח.

בהקשר הזה אני פשוט חייבת לספר על חמותי, שאמרה לילדיה, תראו טלויזיה, כמה שבא לכם, כמה שאתם רוצים, מה שאתם רוצים. הכוונה היא בלי להגביל בכלל, אבל בכלל, והרי זה פלא, שלושת ילידיה מעולם לא היו מכורים לטלויזיה, לא עניין אותם, ושלושתם הם מהאנשים שהכי מסוגלים להעסיק את עצמם שאני מכירה.

רוצה לומר: אם כבר משתמשים בזה, הכי גרוע זה להפוך את המסך לאיזה צ'ופר נחשק שמקבלים ממנו במינון נמוך באירועים מיוחדים.

[אורלי_נ*]

רוצה לומר: אם כבר משתמשים בזה, הכי גרוע זה להפוך את המסך לאיזה צ'ופר נחשק שמקבלים ממנו במינון נמוך באירועים מיוחדים.
משפט נהדר.

[טליה_אלמתן*]

כמו שיש נטיה להתמכרות לאלכוהול, שמתי לב שיש נטיה להתמכרות לטלוויזיה (או למסך המחשב, במקרה שלנו).
יש ילדים שמגיל חודשיים יתמגנטו ויבהו במסך, ויש ילדים שעד גיל שלוש שנים לא יבינו מה הקטע לשבת בלי לזוז יותר מארבע דקות.
אני בהחלט מוצאת את עצמי "מפרגנת לילדים" יותר זמן מסך ממה שהייתי רוצה. החלטתי לא לייסר את עצמי בשל כך, מכיוון שאני מרגישה שאני מתפקדת ברמה הכי גבוהה אליה אני מסוגלת להגיע, וזה-מה-יש

[טליה_אלמתן*]

(ואגב כשצריך לסרק לכינים, סרטון או משחק בסמארט פשוט חובה! לא פלא שלאמא שלי לקח 10 שנים להיפטר מהכינים שלנו. לא היה אז סמארטפון!)

[יעלפו_מהמושב*]

לא פלא שלאמא שלי לקח 10 שנים להיפטר מהכינים שלנו. לא היה אז סמארטפון!
LOL

[אורי*]

רוצה לומר: אם כבר משתמשים בזה, הכי גרוע זה להפוך את המסך לאיזה צ'ופר נחשק שמקבלים ממנו במינון נמוך באירועים מיוחדים.
למה? לא כל כך הבנתי

פעם הראתי סרטים רק בשביל צורך שלי בקצת זמן, בערך מגיל שנתיים הרשיתי, מעט מאוד.
היום אני מרשה גם כי הם מבקשים ורוצים ונראה לי סביר כמה פעמים בשבוע לראות משהו. אבל מעט. לפעמים גם כצורך שלי להעסיק אותם.
הילדים שלי יודעים יפה להעסיק את עצמם (לרוב משחקים אחד עם השני,לבד יותר קשה להם להעסיק את עצמם.למרות שהבן כן מסוגל לשחק בפליימוביל די הרבה זמן עם עצמו). אני חושבת שזה עניין של גיל.בגיל שנתיים הם לא יכלו לעשות את זה, וככל שהם גדולים הם יכולים.

[אורי*]

_לנו זה בסדר ככה. היתה תקופה של דבק לTV ועכשיו הכמות מוסכמת ונעימה לנו- זה גם לא קורה כל יום. וזה מדד חיובי מבחינתי לעניין.
מזווית שונה, ילדיו של בעלי נמצאים במחשב ויוצאים מהמאורה רק לארוחות וכו. א-בל: זה עניינם. הם ממש גדולים._
האם הילדים שלך לא מבקשים כמו הילדים הגדולים יותר? לא גורר קנאה? הם גרים איתכם או רק נמצאים חלק מהימים?
אצלי היה יותר קשה לא לאפשר לקטן יותר לצפות (למרות שבטח ההפרשים שונים וגדולים יותר. כמה ההפרש?)

[רק_מה*]

• נמצאים חלק מהימים
• הם במחשב משחקים. היא עוד בגיל של צפייה יותר ממשחק. והיא צופה בהם לפעמים.
• למזלי (לפחות בתחום הזה) יש לילדתי קוצים ב... אפילו תכנית שהיא רואה מהווה לרוב רקע למשהו אחר יותר אנרגטי