+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
היי חני,
לי היה ניסיון בפערים בקצב כשנסעתי עם בעלי הטרי לניו-זילנד לטיול טרקים של ארבעה חודשים, והוא ללא ספק היה מהיר ממני, בכמה רבדים שונים.
אז על הרובד של ההליכה היה קל להתאפס - אחרי חלוקת התרמילים הראשונית, עם משקל תרמיל ביחס למשקל הגוף, שנראתה לנו הוגנת (חה חה), וכשראינו שאני כל הזמן מאחוריו, לאט ובהדרגה הורדנו פיסות פיסות של ציוד ממני והעמסנו עליו, עד שגילינו שאני בעקביות משאירה אותו מאחור
המעניין הוא, שבלי משקל אני הולכת קצת יותר מהר ממנו, באופן טבעי, אבל עם משקל (הוגן) הוא הולך יותר מהר ממני.
הרובד השני היה הרבה יותר קשה לפישור וגישור: הוא היה בדחף לנסוע, לזוז הלאה, להספיק, בשעה שמדי פעם אני רציתי להישאר עוד קצת, לנוח, להאט את הנדודים, ליהנות עוד ממקום יפה.
לצערי רוב הזמן לא ידעתי כל כך מה לעשות עם זה, הלכתי בקצב שלו ופעם-פעמיים הצטערתי על כך מאוד.
בדיעבד הבנתי שהסוד היה טמון בתקשורת גם יותר פתוחה אבל בעיקר יותר אסרטיבית, להשתחרר קצת מ
הלך רוח כנוע ולהרגיש שמגיע לי וזכותי לעצור אותו בתקיפות ולהגיד: "עצור. אני זקוקה ליותר זמן, אחרת פשוט לא אוכל ליהנות, וזהו זה".
זה משהו שהשתפר לאט, עם השנים
יש עוד פער זמנים מתמשך בינינו, והוא הפער הענק בין השעונים הביולוגיים שלנו (ביממה). לזוגי יש
Delayed]מחזור שינה מושהה sleep phase disorder[/po], כלומר שעות השינה הטבעיות לו הן משתיים בלילה בערך עד 11-12 בבוקר. אני, לעומת זאת, טיפוס של בוקר, והזמן הטוב והרענן ביותר שלי הוא עד 12 בצהריים.
נו, תארי לך חיים שלמים של חוסר התאמה בזמנים...
אשמח להרחיב בנושא, אם את מעוניינת (כי זה לא בדיוק מה שביקשת בראש הדף) אבל זה נושא די ענק, אז אם בא לך, אולי תתני לי כמה שאלות מנחות?
משתמשת