פרידה ומשמורת

[שמחה_בחלקי*]

מה זאת אומרת 'אמא של ע' בתי'? חשבתי ש-ע' היא בת הזוג שלו....?
תאמיני או לא אהבת, שתיהן עם ע'...

[זו_שפגשת*]

אני שמחה שהייתה לך שיחה נעימה ומדוייקת. זה לא מובן מאליו. כמו שאת יודעת אצלי זה ממשיך להיות נושא מורכב
ורגיש. אנחנו צריכות למצוא הזדמנות להפגש שוב

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אני ממש הבנתי על מה את מדברת. מסכימה איתך שההבהרה הזו חשובה, למרות שמן הסתם היא ברורה גם לה וגם לך, אבל אני מבינה שהיה לך צורך לבטא זאת.
את גיבורת על! איזו סיטואציה מאתגרת

[פלוני_אלמונית*]

אלופה אתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
אהבתי
פליי

[אהבת_עולם*]

תאמיני או לא אהבת, שתיהן עם ע'

אה, זה היה מבלבל, כי את משתמשת באות ע' באופן קבוע ככינוי של בת הזוג שלו.

[שמחה_בחלקי*]

חזרתי עכשיו מפגישה עם האקס והיועץ שלנו.
יכולתי להרגיש, מה שאמרתי בקול רם בסוף, שהתהליך שאני עוברת שמחזק אצלי את האמהות, את ההבנה העמוקה של הקשר שלי עם בתי - ניכר לא רק בתוכי, אלא בתהליך שקורה בינינו. אני מרגישה הרבה יותר נפרדת ממנו, מה שלרגעים לא מספיק הרגשתי אצלו.
יכולתי להצהיר בשקט ובנועם את 'ניהול' האמהות הנכון מבחינתי. יכולתי לשאול בדייקנות - 'איך בדיוק מפריעה הנוכחות של 30 שניות עד דקה של שיחת טלפון, להתהוות המשפחה שלך - כשאתם בחופשה?'
מבחינתי זה לא מובן מאליו. החופש הפנימי לשאול את השאלות האלו. הדיוק בתחושות וההרגשה שהגעתי מוכנה מעצם היותי ברורה עם עצמי לגבי צרכיי.
הוא תאר את מה שהורגש בשבועות האחרונים שהטלפונים אליו הם הרבה פחות 'אישו'. שהם אפילו אירוע משמח שיש בחלק מהימים שנכנס ויוצא מבלי לערער. זה בשגרה.
עם ענין החופשים עדיין יש לו עניינים שלו עם זה. כלומר, ברמת הרעיון הוא עוד לא יודע אם זה מתאים לו.
היועץ הציע פתרון כמעט טכני, והוא אמר שהוא יחשוב על זה. לא כל כך חשובים הפרטים, אבל מה שהורגש זה המהות:

המהות של הדברים היא שיש יותר הבנה לצורך שלי להיות איתה בקשר רציף. הוא עדיין מחזיק שם איזו עקשנות שאני פירשתי אותה כשאריות הפרידה ממני. הוא גם תאר איך הוא עדיין תגובתי אלי, וכשהוא רואה דברים מהצד הוא יכול לראות שזה סוג של תגובתיות כשהמציאות פשוטה יותר (במילים שלי).
אני הצהרתי בקול רם, קבל עם, יועץ ואקס - שהתהליך שאני עוברת הוא הוא שמקרין עכשיו. הוא זה שמצליח להביא את הדברים לידי בהירות ולא לבילבול ולתגובתיות.
זה היה לי חשוב להצהיר על זה שם, זה קיבל מקום טוב. אפילו היועץ שלנו, בסוף הפגישה כשליווה אותנו החוצה, העיף בי מבט תומך והרים אגודל לסמן את החיזוק שלו אותי.

ולא שלא היו לי נפילות תגובתיות שם, אבל תפסתי את זה, הבנתי את ליבת הנפילה והבאתי אותה לשיחה.
קבענו שנפגש עוד שבועיים בערך כדי להגדיר יותר טוב את הנקודות האפורות: ימי מחלה, שגרה, חופשים - הגדרות שהאקס אומר שאני זקוקה להן יותר ממנו, אבל ברגעי האמת, זה משרת אותו בדיוק כמו שאותי.
יותר ויותר ברור לי, שככל שאהיה ברורה עם הצרכים שלי באמהות, תוך כדי הפרדה ברורה בינם לבין ענייני הפרידה ממנו, כך התהליך יעבור עם פחות דרמות וחיכוכים. זה לא שלא יהיו, אבל אני פחות מוסחת מהם.
מזכירה לעצמי שאני בתהליך מתמשך שיש לו את המהלך שלו. והמהלך הזה חשוב ודורש סבלנות, התמדה, בהירות ותשומת לב. כל אלו יעזרו לי בדרך.

(איזה מזל שיש כאן את הבלוג לשמור לי דברים לתזכורת עתידית, לימים אפורים יותר... )

[הגבירה_בחום*]

אלופה אתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
מצטרפת בחום.
את נשמעת כ"כ על השביל הנכון לך @}

[זו_שפגשת*]

כל הכבוד, נפלאה את בחיבור ובדיוק שלך

[קצה_הקרחון*]

הי אהובית, נכנסתי להתעדכן גם כאן, אחרי המוון זמן שלא קראתי, וכל כך שמחתי!! ממש!!
על שני דברים בעיקר - על ההודיה הכל כך זורמת לבת הזוג של האקס ועל התיאור של הקשר החדש..
התמלאתי שמחה!
המון ברכה וטוב

[שמחה_בחלקי*]

תודה לכל התומכות. שלא תחשבו שזה לא מורכב... הבת שלי בפרץ געגועים ל'לושקה', מספרת לי שהיא סורגת לה כובע, צעיף וכפפות.
אין ספק, יש לי פה כל הזמן תרגיל בלא לקחת את זה אישית, לפרגן לבת שלי ולקשר שלהן, ולהתמודד עם הקולות שרוצים אחרת בתוכי.
בינתיים הם קטנים, אבל קופצים מדי פעם...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

שמחה יקירה, תזכרי שהבת שלך גדלה, מערכות היחסים בינכם ישתנו ויקבלו פנים בוגרות יותר בעתיד ומקומך תמיד יהיה שם של אמא אחת ויחידה. את המולידה שלה היא אוהבת אותך מאוד, הדם שלך זורם בעורקיה הכל בסדר . גם היא תלמד בגדילתה לעשות את ההפרדות

[שמחה_בחלקי*]

מספרת לי שהיא סורגת לה כובע, צעיף וכפפות
הצעיף הגיע אלינו. אני מדמיינת אותה, לעיתים, יושבת אצלם בסלון, סורגת לבת שלי, מניקה את הקטן...
הבת שלי מתגעגעת לשניהם. אני בסדר עם זה. יש קווץ' בלב, אבל הוא מתקבל בטבעיות כאילו שאני יודעת לקבל את כל החלקים שלי...

חחחח...

יום המשפחה היום, לא ידעתי.
ובלי לדעת, יצרתי לי יום משפחתי נעים וזורם. הגיע ה... איך נקרא לזה, בן זוג חדש? קשר?, טוב, לא נכנס להגדרות.
הוא הגיע, הקדים את בואו במונית שירות, היה כאן יום שלם ובילה איתי ועם בתי.
התמסר למשחק איתה, הלכנו לטיול בטבע יחד, אכלנו ארוחות ואפילו ניסינו לנוח יחד.
יש קשר מאד נעים לצפיה ושהייה ביניהם.
ולרגע, כשהם פטפטו להם אחרי הארוחה, מנשנשים תותים, ואני מארגנת את הכלים, שוטפת ומייבשת, לרגע קל פתאום היתה לי את תחושת המשפחה.
את זו שלא היתה לי בטח בשנתיים האחרונות. זה היה לרגע קט, שהתענגתי על זה ואפילו הבעתי את זה במשפט קצר.
כמה נעים לחלוק זמן יחד.
היא מלאה באהבה ונדיבות והרגשתי מתוך תגובתה הכל כך אוהבת, שאנחנו, ה'אנחנו' - לא מאיים עליה.

שבוע מוצלח לכולנו

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

@}

[הגבירה_בחום*]

יקירתי
כמה נעים לקרוא, וממלא שמחה - מגיעה לך על טיפת נחת, ונראה שאת גם מצליחה לקבל ולהתענג ממנה (מהנחת)

הבת שלי מתגעגעת לשניהם. אני בסדר עם זה. יש קווץ' בלב, אבל הוא מתקבל בטבעיות כאילו שאני יודעת לקבל את כל החלקים שלי...
מזכירה לך שאת משו משו

[שחף_אהובי*]

כיף לקרוא...

[זו_שפגשת*]

איזה יופי, נשמע כל כך נעים

[שמחה_בחלקי*]

בדיוק קמתי הבוקר עם כובד, עם כל המקומות בתוכי שפחות מקבלים, שפחות שמחים...
תודה על הפרחים והתמיכה.

חשבתי בליבי אולי לסגור את הדף הזה. בעצם משהו פה בא לסיומו המכובד. אולי אמשיך לעדכן דברים שקשורים למשמורת אבל כל מה שקשור לחיי ולאמהות שלי, אולי לא ממש קשורים לכאן.
מה אתן חושבות? (קשה לי להיפרד, מרגישים?)

[הגבירה_בחום*]

אני חושבת, שזה הכל תלוי בהרגשה שלך, המשהו שבא לסיומו, כבודו במקומו מונח, ומשהו אחר מתחיל, וכל עוד את מוצאת בדף הזה תמיכה ונחמה, זה כל מה שחשוב
(וגם לנו קשה להיפרד, מרגישה?)

[שמחה_בחלקי*]

וגם לנו קשה להיפרד, מרגישה?)

[עינת*]

יקירה, הדף שלך מראה תהליך כל כך משמעותי, ואת האור שבקצה המנהרה. החיים הם דינמיים, פעם ככה ופעם ככה, ולמי שנמצא ב"ככה" האפור יותר הוא מראה ששינוי יכול לקרות. הוא קורה. שניתן לצלוח את הרגעים האלה, ומה קורה אחר כך. אותי באופן אישי זה מאד מחזק ומעודד לראות את הדרך שלך. החלטה שלך כמובן לגבי אם את ממשיכה בו או לא, כך או כך תודה לך שהוא קיים!
חיבוק.

[זו_שפגשת*]

הבלוג שלך יחסר אבל אולי אם תסגרי איתו פרק, ייפתח מקום לחדש. אבל בטוח שהוא יחסר מאד

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

(וגם לנו קשה להיפרד, מרגישה?)

[שמחה_בחלקי*]

מתבשל לי איזה רעיון, חלקי, שלא עוזב אבל גם לא ממשיך...
כשיהיה מבושל אודיע.

תודה לכן על כל החיבוקים הוירטואלים, הפרחים והמילים הטובות. זה תמיד משמח

[עוד_נפרדת_בענייני_משמורת*]

כבר שעתיים שאני גומעת את הדף הזה, רוב הזמן על סף דמעות, וחווה כיווץ חזק בבטן והמון הערכה לכל הנשים הנהדרות כאן ובעיקר אלייך- השמחה בחלקך, שאספת את כולן סביבך.
אנחנו בתהליך פרידה, והרבה דילמות ומאבקים סביב המשמורת.
הילד בן שנתיים וקצת, קשור אליי מאוד. מבלה יפה עם אבא רק כשאני לא בסביבה...
מעולם לא שאל או התעניין איפה אבא כשאבא לא בסביבה, מעולם לא זינק לזרועותיו של אבא, בלילות הוא ניגש רק אליי.
לא שאבא מנוכר, אלא שאנחנו, הילד ואני, מחוברים באיזה קשר חזק ואני בפירוש קשובה לצרכיו יותר מהאבא.

החלטנו להפרד, היו דיבורים על משמורת משותפת, אפילו איזו הסכמונת שבע"פ על כך.
אבל הבנתי שזה לא לטובת הילד, לא הכפילות הזו שבשני שתים, וגם לא הפרידה מאמא. מה גם שאני מתקשה להאמין שהאבא יכול באמת לעמוד טכנית ורגשית בחלוקה של משמורת משותפת.
כרגע לא מגיעים להסכמה.
כבר התחלתי לחפש בית, ואז הבנתי שהוא מתנגד לכך שהילד יעבור איתי, ועצרתי את התהליך כדי לא ליצור סיכסוכים נוספים.
אז נמצאים באותו בית, ישנים בנפרד ופעם בכמה ימים מנסים להגיע להבנות בעניין המשמורת ונתקעים.
לאור הדף הזה עדיין לא בטוחה עד כמה משמורת משותפת טובה או ישימה.

ועוד פחות יודעת אילו צעדים לנקוט, לפנות לייעוץ משפטי בלעדיו? לחפש ביחד מגשר?

כל תהליך הפרידה בסיסו הוא בחוסר היכולת שלנו לייצר דרך משותפת לחיים טובים, ועכשיו אנחנו נאלצים למצוא דרך משותפת לגדל את היקר לנו מכל וכמובן שנתקעים...

[שמחה_בחלקי*]

עוד נפרדת יקרה, בתחילת תהליך מהסוג הזה, הכול כל כך רגיש...
אני לא יכולה להגיד לך אם משמורת משותפת טובה לכם. רק את יכולה לדעת את זה.
אני מכירה זוגות שהחליטו על זה, ועד שהילד הגיע לגיל 3 וחצי הם עשו חלוקה קצת אחרת (יותר עם האמא), ואז לאט לאט הכניסו את החלוקה השווה יותר.
כפי שקראת, הוא עזב את הבית כשהיא היתה בת 3 ואחרי 3 חודשים כבר נכנסנו לרוטינה שיש אותה עד היום, פחות או יותר.

בכל מקרה, את צריכה ייעוץ משפטי. לעצמך, כדי לברר את הזכויות שלך. יש פה המון דפים עם מידע.
אני מאד מאד ממליצה על גישור כדי לא להגיע למקומות קשים אחר כך. ורק את יודעת מה רמת הנפיצות שלכם כרגע...
וכן, כדאי ששניכם תסכימו על המגשר...

דווקא עכשיו כשאני שוקלת לעזוב את הדף, ולהשאירו לנשים כמוך, אני יכולה להגיד שאני עדיין רוצה בשביל בתי משמורת משותפת.
עם כל הקשיים. כמו שאמר המלווה שלנו את התהליך מתחילתו (פסיכולוג הילדים שאנחנו מתייעצים איתו): תדעו שמשמורת משותפת דורשת כל הזמן להגמיש עמדות, לבדוק את ההתנהלות ולשנות אותה אם יש צורך. וכמובן שיש צורך בתקשורת טובה.
היום, להבדיל מלפני שנתיים, אני יודעת שאני רוצה משמורת משותפת אבל לא בכל תנאי. אני הרבה יותר מודעת לכך כאן אמא ואבא שצריכים לתקשר כמו שצריך כדי לנהל את המשמורת הזו טוב.
וכן, עדיין יש לי הרבה ביקורת לגבי האקס והזמן שהוא מקדיש לה ואיך הוא בוחר לעשות זאת ולא משנה מה הוא אומר.
מצד שני, הזמנים האלה איתו הם חשובים לה. הם קשורים ואני ממש רוצה שיהיה לה זמן איתו, וקשר רציף איתו.
לא רוצה לייצר לה הפרדות גדולות מדי...

שיהיה המון בהצלחה!

ימים יגידו איך זה יתפתח. אני כמובן אמשיך לעדכן בנושא ובתחום הזה, כשיהיה מה...

[מיכל*]

אחרי שהקדשתי כשעה לקריאת חלקים גדולים מהדף הזה, אליו הגעתי במקרה, אני חייבת לומר לך שמחה בחלקך יקרה שקיבלתי ממך שקט. השפה שלך והכנות והראייה המיוחדת שלך פשוט ריתקו אותי לכאן. עם כל מה שהתמודדת בכזה אומץ וכזאת בריאות נפשית פשוט הענקת לי כוחות וקצת שפיות להתמודדות שלי עצמי. רצה המקרה ואני התחלתי להתמודד בדיוק באותו יום שאת החלטת אולי לסגור את הדף. חזקי ואמצי

[שמחה_בחלקי*]

תודה מיכל. בדיוק בשביל זה פתחתי את הדף. גם אחרי שאעזוב אותו (ועוד לא יודע איך ומתי... ) אני מניחה שאמשיך לעדכן בענייני המשמורת.
כשאני הייתי בתחילת התהליך גמעתי דפים שלמים שקשורים לנושא, שנכתבו כמה חודשים או שנים קודם לכן.

אני יודעת שיש משהו קצת אחר בתפיסת העולם שלי, בנושא הזה. תפיסת עולם זו מביאה אותי שוב ושוב לדון בה, מאתגרת אותי, ומדייקת אותי לנושא הזה.
מקווה שאביא שקט לעוד נשים. ותקווה. ואפילו בחירה במה שנכון להן (לאו דווקא משמורת משותפת).
תודה שוב.

[פלוני_אלמונית*]

תדעו שמשמורת משותפת דורשת כל הזמן להגמיש עמדות, לבדוק את ההתנהלות ולשנות אותה אם יש צורך. וכמובן שיש צורך בתקשורת טובה.
שמחה,
זה ממש ממש נכון גם לגבי משמורת יחידנית. אני פוגשת את בנזוגי לפחות פעמיים בשבוע ולפעמים שלוש. אנחנו מאוד נדרשים לתאום, לדו שיח, להבנה, להסכמות. לדעתי אין הרבה הבדל בקטע הזה.
{נקודות ממחשב אחר}

[שמחה_בחלקי*]

זה ממש ממש נכון גם לגבי משמורת יחידנית. אני פוגשת את בנזוגי לפחות פעמיים בשבוע ולפעמים שלוש.
טוב, אבל נקודות תודי שרוב הגרושים במשמורת יחידנית לא שואפים לזה. אפילו אני, במשמורת משותפת, לא פוגשת אותו הרבה.
בכל מקרה, בכל משמורת שלא תהיה, השאיפה היא לתאום, לדו שיח, להבנה, להסכמות ברוח טובה, לא?

[שמחה_בחלקי*]

וגם תראי איזו פליטת מקלדת היתה לך:
אני פוגשת את בנזוגי
הוא כבר לא בן זוגך. גרושך.
אולי כאן טמון הרמז ללמה זה כזה אינטנסיבי???

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אולי כאן טמון הרמז ללמה זה כזה אינטנסיבי???
ממש ממש לא!! את יודעת מעבר למה שאני כותבת כאן...
אכן פליטת מקלדת.

[שמחה_בחלקי*]

את יודעת מעבר למה שאני כותבת כאן
כן, סתם התבדחתי. סורי

[שמחה_בחלקי*]

פגישה עם האקס בענייני הקטנה... סוף סוף הצלחנו למצוא יום מתאים. חיכיתי לפגישה הזו גם כדי לעדכן כאן, כי מבחינתי אחרי העדכון אסיים לסיים את הפרק הזה...

הגעתי אליו. הוא שמר על התינוק שלו ובת זוגתו הלכה לענייניה.
נכנסתי לביתם. מייד יכולתי לראות איפה הם מתאימים.
המון סימנים בבית שקשורים להתאמה... לא הייתי רוצה לפרט כדי שלא להסגיר, אבל המון.
>> קווץ' בלב...
וגם, הרגשתי רוך באוויר. הרגשתי שיתוף פעולה. היה נעים להתחיל שיחה עם אווירה כזו.
החלפנו מידע לגבי חיינו. הוא כבר יודע מהבת שלי על הקשר החדש שיש לי. קצת הופתעתי שהיא דיברה על זה איתו, אבל מילא. ככה זה לפעמים עובר.
ואז התחלנו עם הנושאים שהם קצת שנויים במחלוקת. הצעתי שנדון קודם בעקרון של הדברים ואז נרד לפרטים. הסכים.
היה כל כך זורם ומשתף פעולה המפגש, שנגמר אחרי מעט מאד זמן...

בענייני ימי המחלה של הקטנה, הסכמנו שלבת שלנו הכי נכון ואנו שואפים שאחד מאיתנו יהיה איתה. יחד עם זאת, ברור – וגם דיברנו על זה, שהוא ישתמש בשירותיה של זוגתו. לא פשוט לי עם זה, אבל זה החלק שאני מרגישה שבאמת זה עניינו. החלטנו שאם אוכל לוותר על עבודה או משהו אחר, אהיה שם איתה, גם בימים שלו. ממילא עזרתו של זוגתו מתאימה כל עוד היא לא עובדת. הוא, בחצי צחוק אמר ש"מי יודע, אולי היא תיקח ימי חופש כשהיא גם תעבוד, כשהקטנה שלנו תהיה חולה...."
זה לא הצחיק אותי, אבל גם לא הגבתי. זה עניינו. ביני לביני החלטתי שאם אוכל אני אתגייס לעניין.

הנושא השני היה חופשים. שם היה לו קשה יותר עם הטלפונים שלי, עם הקשר הרציף שאני רוצה עם הבת שלי. הוא אמר שהוא מבין שהוא צריך לבלוע את הצפרדע. אותי זה הטריד וממש רציתי שנסכים כאן, אבל גם היה קול שאמר, עזבי אותו, זה עניינו. אם הוא רוצה לבלוע צפרדעים זה עניינו.
ביקשתי שירחיב. הוא אמר שהוא מבין לאחרונה שיש מציאות בחוץ והוא צריך להתחשב בה בדרך זו או אחרת ושהוא לומד לא להתנגד כל כך הרבה.
אמרתי לו, "עם גישה כזו יכולנו להישאר נשואים..." ענה לי, "לפעמים צריך להרוס עולמות כדי לגדול..."
>> עוד קווץ' בלב
בכל מקרה הוא מבין שהקשר שלי עם הבת שלי יקרה גם בזמן חופשה שלו. והנה יש לנו חופשה קרבה. דיברנו על איך זה יתנהל... הצעתי לו הסתכלות אחרת על הטלפון שיהיה שם (תתקשר לפני שאתה יוצא, זה עוד לפני החופש... ותתקשר כשאתה בדרך חזרה).
בכל מקרה, הסכמנו שזה קורה בלי שאלות. העיקרון הוא שאני בקשר איתה יום יום. וזהו.

ליבנו עוד כמה נושאים, בסוף התעורר התינוק שלו. ראיתי איך הוא אוהב אותו. איך נקשר אליו לאיטו. למרות שטוען שהוא עדיין לא לגמרי מכיר אותו כי הוא לא נמצא הרבה בבית, להבדיל מהבת שלנו שהיה שם המון, והתאהב בה מייד.
העביר לי את הקטן, והחזקתי וחיבקתי ונישקתי. ואמרתי לו "שלום, אני אמא של ע'. נעים מאד"
האקס היה טיפה מוטרד מזה שאולי קשה לי.
אמרתי שלא.
שם לא היה קשה לי...

אם היה יודע כמה קווצ'ים בלב היו לי עד שהקטן התעורר.
זנבות של פרידה...

[פלוני_אלמונית*]

נדמה לי שאני חוזרת על עצמי אבל זה מה שיש לי לומר שוב ושוב -
את מ-ד-ה-י-מ-ה מותק
פליי

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

נשמע מאתגר מאוד.
וואלה כמה גדולים אנחנו צריכים להיות לפעמים. האמת שרוב הזמן.
בטח שתהיי עם הקטנה כשהיא חולה אם את יכולה. איזו שאלה.

[שמחה_בחלקי*]

פליי, עוד לא סיפרתי לך ואולי כדאי שאפרגן לך כאן על גלי הבאופן...
השיחה שהיתה לנו אז, אי שם בזמנו בנוגע לעניין (כשהייתי אצלך), מסתבר שעשתה את ה-shift אצלו.
יותר נכון מסקנות השיחה: זה שאני כבר לא רציתי לדבר איתה בטלפון, גרם לו להיפתח.
היום הוא מבין שהוא הזדהה איתה והשליך עליה את הלחץ שלו מהטלפונים שלי.
ברגע שאני נסוגתי רגע לאיזו טקטיקה קצת אחרת, הוא התגמש, והיום זה כבר נחשב התחלת הרגל מצויין.

אז תודה לך שוב! זה היה מכונן...

[הגבירה_בחום*]

_נדמה לי שאני חוזרת על עצמי אבל זה מה שיש לי לומר שוב ושוב -
את מ-ד-ה-י-מ-ה מותק_
לגמרי!!!
כתמיד מקור של השראה ולמידה
נשיקות

[פלוני_אלמונית*]

תודה גם לך
פליי

[שמחה_בחלקי*]

טוב, זהו... שנתיים פחות חודש הבלוג הזה קיים. אם מישהו היה אומר לי חודש לפני שפתחתי אותו שזה מה שיהיה... לא הייתי מאמינה בכלל.

והנה, הגיע הרגע שבו אני שואלת את עצמי איך לסכם את הדף הזה? האם בכלל אפשר לסכם אותו? אולי פשוט לסיים אותו מבלי לסכם? קשה לי עם פרידות...
כמו שכתבה זו שפגשתי, באמת מרגישה שפרק זה מסתיים לו. מרגיש לי נכון לסיים אותו כדי לפתוח בדף חדש. תרתי משמע, כי עדיין אשמח לשתף בנפלאות ונפתולי החיים שלי, אבל לא תחת הכותרת של פרידה ומשמורת. היא כבר לא נכונה לי.

החלפתי שלושה ניקים לאורך הדף הזה. כל אחד סימל לי את המקום, או תת-הפרק, בו אני נמצאת או שואפת אליו. במשך שנתיים של בלוג היו לי 3 תתי פרקים. ובטח בתוכם היו עוד אי אילו פרקים, ואם אחלק את חיי לפרקים אז באמת זה בלתי נגמר.

דף זה היה מקור למידע, לתמיכה חשובה ומהלך של דיוק פנימי עבורי שוב ושוב.
אני יודעת שהבאתי לכאן תפיסה שהיא לא שגרתית, ואל מול השאלות, התהיות והאתגרים שהציבו לי הכותבות בדף הצלחתי לדייק שוב ושוב את המקום שלי.
היום, אחרי כמעט שנתיים של דף פעיל, אני סומכת על עצמי יותר.
הזמן שעבר, העבודה הפנימית שעשיתי בזמן הזה, התהליכים שעברתי, והעיבוד שלהם גם דרך הדף הזה, חיזקו אותי. אני מרגישה את עמוד השדרה האימהי שלי והעוצמה שמתלווה לה.

עם זאת, כמו שכתבתי ממש היום, אני עדיין נפרדת. אני במקום הרבה יותר טוב, בטח בתוך המציאות שלי, אבל בחלומות האקס חוזר, עם רצון להיות איתי, והמשפחה החדשה שלו איתו... אין ספק כאן. זנבות של פרידה.

[שמחה_בחלקי*]

כשאני חושבת היום על דרך המשמורת המשותפת שבחרתי ללכת בה, אז כמו בכל בחירה, יש בה יתרונות וחסרונות שעליהם תמיד יש ויכוחים ודיונים בדפים השונים.
כמו בזוגיות, אם הבחירה מקשה ולא מיטיבה – אז אין צורך להיות שם ויהי מה (כמו שקרה עם ההחלטה להיפרד).
תמיד עולה השאלה האם זה נכון לילד/ה. וזו שאלה טובה. גם עליה אני לא מאמינה שיש תשובה אחת...

נכון להיום, אני מרגישה מחויבת לבחירה שלי וחושבת שאני צריכה לעמוד מאחוריה. כמובן שלא בכל מחיר, כמו שביררתי עם עצמי בזמן האחרון.
אם אני אדייק את זה, אז - אני מרגישה מאד מחויבת כלפי עצמי לבירור שוטף האם המשמורת נכונה. שוב ושוב ושוב...
לעמוד מאחורי הבחירה שלי, במשמורת משותפת, זה גובה מחיר ונותן תמורה.
המחיר הוא מורכב. מרכיב אחד, אולי הראשון בהם, הוא הזמן המשותף, הזמן שאני לא איתה. בתקופות מסוימות זה קשה לה ולי יותר, ובתקופות אחרות נסבל.
מחיר נוסף הוא הקשר הקבוע, הכמעט יום יומי, עם האבא של ילדתי, שבתקופות מסוימות הוא קשה לי יותר, ובתקופות אחרות נסבל ובתקופות אחרות משמח.

התמורה העיקרית, שמבחינתי אין לה תחליף, היא כשהבת שלי מרגישה את ההורים שלה בקשר פעיל - מה שאצלה, בנפש פנימה (ואני מקווה שאני רואה נכון), יוצר קשר בין החלקים הפנימיים שלה.
זה כאילו שהחסרונות הם היתרונות ולהפך... יש גריין כזה, לא?

אני יודעת שלא כולן מסכימות איתי, אבל כמו בכל דבר כמעט, אני מאמינה שאין נכון או לא נכון כללי. יש נכון למציאות של אישה, ילדה ואיש. בינתיים, זה הסידור שנראה לי נכון לשלושתנו.

[שמחה_בחלקי*]

אני רוצה להודות מעומק ליבי לכל אחת ואחת שליוותה אותי בדף הזה.
תודה לנשים הנפלאות שמלוות אותי מתחילת הדף, שאת חלקן הכרתי במציאות והחיבור הזה ממש מרגש אותי.
תודה לנשים שביקרו פה לתקופה וחיזקו אותי בדיוק כשהייתי צריכה.
תודה גם לאלה שהיו פה רק פעמים ספורות החוו דעתן, אתגרו, או חיבקו ותמכו בי.
תודה לקוראות שלא כתבו לי שהן רק קוראות. מדי פעם הבלחתן, לרוב לא. הרגשתי בכן .

קיבלתי המון מכולכן, מכל אחת ואחת מכן.

[שמחה_בחלקי*]

תודה ענקית לבת המתוקה שלי, שבזכותה אני לומדת לגדול ולהתפתח, להרגיש את הרגשות העוצמתיים שלא ידעתי שקיימים בתוכי, את הנמרה שמגנה עליה בחירוף נפש ואת המיכל האינסופי שאני כורה בשבילה יום יום. בזכותה פתחתי דף בלוג לכתוב בו, למרות שכתיבה היתה סוג של מעצור גדול בחיי...

וכן, אם להיות רגע חריגה עד הסוף אז...
גם תודה לגרוש שלי (שאני ממש מקווה שהוא לא יידע על קיומו של הדף הזה) שבעצם קיומו ואי היכולת שלו, מזכיר לי שוב ושוב לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי יותר ויותר.

[שמחה_בחלקי*]

הפרק הזה, שהתחיל בהתייעצות על משמורת משותפת, עבר דרך הגירושין, הטלטלות שהחיים הביאו וחיפוש אחר הדיוק שהגיע בעקבותיהם, וכל הזמן עסק גם בפרידות - מגיע לסיומו. עם כל התודות האלה זה נראה שלקחתי ממש ברצינות את הפרידה מהדף הזה...
הרי כך נפרדתי מהאקס שלי, עם מכתב פרידה.
אבל בטח כמו עם האקס, עוד אכנס לכאן לעדכוני משמורת והורות משותפת.
למרות שדף זה היה בשבילי הרבה יותר מדיוני משמורת זו או אחרת, אשאיר אותו למטרה זו.
אמשיך לעדכן את הדף בענייני המשמורת למען מי שבאמת מעניין אותה משמורת משותפת.

[עוד_נפרדת_בענייני_משמורת*]

מעדכנת קצת, כי הדברים הולכים טוב ולכיוון שונה משציפיתי.
אחרי כמה ימים טעונים, יצאנו יחד בספונטיות להופעה, אני והבקרוב אקס, והיה נהדר. פתאום נהיה קל יותר לדבר, פתאום הגענו להבנות.
אני לומדת להעריך אותו על תשומת הלב לילד, הוא מבין את המקומות בהם אני רגישה. יש משהו בפרידה הזו שעושה לשנינו די טוב.
התקשורת בינו לבין הילד פתאום נראית לי הרבה יותר קלה וטובה ממקודם.
הבנתי שכמו הרבה דברים בחיים, המציאות הפרטית שלך היא לא כמו סרט הוליוודי, ואחרי שמדדנו ותירגלנו קצת אחד על השני משפטים כמו "נתראה בבית המשפט", הבנו שזו לא באמת השפה שבה אנחנו מעוניינים לדבר.
אני מדמיינת את החיים שאחרי ומבינה שתמיד נהיה באיזהשהוא קשר, ויכול להיות שהוא דוקא יהיה נעים יותר מהקשר הנוכחי שלנו.
כרגע יש בינינו הסכמה עקרונית שאני אעבור דירה עם הילד, הילד יהיה אצלו בערך 2 אחה"צ בשבוע, אחד מהם יכלול לינה, וסופ"ש לסירוגין, עם פתיחות לגמישות מכל הצדדים.
אחרי שנחווה את זה קצת ניגש לבניית הסכמי רשמי יותר.
אני אשמח לשמוע גם קצת מבעלות הנסיון על עניין המזונות, מה ההבדל בין משמורת משותפת ויחדינת בעניין הזה, ואיך בכלל נקבע גובה המזונות?

רצה המקרה ואני התחלתי להתמודד בדיוק באותו יום שאת החלטת אולי לסגור את הדף.
מיכל, אני אשמח ליצור קשר, לתמוך ולהתמך בתהליך ששתינו עוברות. האם תהיי מעוניינת?

[שמחה_בחלקי*]

אשמח לפגוש אתכן בדף בלוג חדש שבו אוכל לשתף בכל מיני נושאים כמו זוגיות, אימהות ובטח עוד דברים יעלו. מה שבטוח שהם יהיו עם כותרת רלוונטית לשם הדף...
מה יהיה שמו של הדף החדש?
אני עוד לא סגורה על זה, יש כמה שמות על הפרק כמו: שמחה בחלקי פותחת דף חדש, או
חלקיקי שמחה (שזה קצת משחקי מילים של הניק)

אני פתוחה לשמוע עוד הצעות...

[שמחה_בחלקי*]

טוב שאת מעדכנת, עוד נפרדת. יש המון אינפורמציה פה באתר על ענייני מזונות וכו', וגם ברשת.
אם תגגלי את 'מזונות' או 'משמורת משותפת' תמצאי הרבה מידע.
ובלי קשר, צריך לקבל ייעוץ משפטי מעו"ד שאת סומכת עליו.
אני למשל בחרתי במישהי שהיה לה ולי ברור שהיא לא מחרחרת ריב. אלא נותנת לי אינפורמציה חשובה.
וסמכתי עליה לגמרי בענין הזה.

[שחף_אהובי*]

חלקיקי שמחה זה שם מבאס קצת, כאילו זה מה שיש לעולם להציע, והרי יש לו כל כך הרבה יותר.

[שמחה_בחלקי*]

שחף, גם אני הרגשתי כך אחרי בדיקה עם עצמי. סתם נהניתי ממשחקי המילים...
אולי את בתור כותבת פרקים בספרים תתני לי איזה רעיון?
^{(אגב, הצעתי לך חברות ממש עכשיו... )}

[י_פה*]

תודה גם לך.

על זה אומרים הללויה. לסגור פרק ולפתוח חדש.
את אחת ויחידה זה בטוח.
כל הכבוד על המודעות לכל שלב בתהליך, וכל הכבוד על החוסן הפנימי על הבטחון בדרך שבחרת.
לפני שנתיים נכנסתי לדף בגלל שהנושא סיקרן אותי. הייתי בדעה מוצקה שמשמורת משותפת היא לא נכונה.
למדתי משהו. ההבנה שלי התחדדה, האף פעם אל תשפוט אם לא היית באותו מקום, ואפילו והיית באותו מקום, הנסיבות שונות והנפשות שונות.

אוהבת רבות שוותנא

[עולם_ומלואו*]

התמורה העיקרית, שמבחינתי אין לה תחליף, היא כשהבת שלי מרגישה את ההורים שלה בקשר פעיל - מה שאצלה, בנפש פנימה (ואני מקווה שאני רואה נכון), יוצר קשר בין החלקים הפנימיים שלה

זה ניסוח מאוד יפה ומדוייק של היתרון שבעניין. אצלנו אני מרגישה שזה מה שחסר לה...
(אגב הרצון שלך לדייק - זה עובד לך...)

חלקיקי שמחה דווקא שם יפה בעיני. החיים מורכבים. יש חלקיקי שמחה, יש גם חלקיקי עצב וחלקיקי כעס וחלקיקי גאווה, וחלקיקים אחרים מכל הסוגים, כמו החלקיקים של האבק הזה שרואים כשישי קרן שמש בתוך החדר. וכולם ביחד מרכיבים את החיים.
שמחתי מאד לעבור למציאות. היה כיף. ואת באמת נהדרת כמו שאמרו פה כולן לפני

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

שמחה יקרה

אני שמחה מאוד שאת לא נעלמת סתם וכן מוצאת לנכון לכתוב מילות פרידה.
תחזקת את הבלוג הזה לתפארת אמא מתלבטת ואדם מתלבט. כל הכבוד על העוז והאומץ לשתף, על ההתמדה שבכתיבה. תודה גדולה על אלה.
כפי שאמרתי לך, אני עוברת דברים דומים והיה לי טוב לעבור זאת איתך. שהרי אני לא הייתי מצליחה לתחזק בלוג במשך שנתיים...
נמשיך כמובן לתקשר פה בדפים אחרים ואף אולי גם בזה.
@}

ולגבי השם אם נמשיך במשחק שלך ובקו שלך:
שימחה חלקי עצב.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אוהבת לחשוב על שמות. אחזור אלייך עם רעיונות בהמשך. (-:

[אהבת_עולם*]

(וגם לנו קשה להיפרד, מרגישה?)
נכון.
אשמח לראות אותך בדף אחר.

חלקיקי שמחה? זה שם מבאס קצת

אולי חולקת שמחה ?

[חברה*]

היי לך אהובה,

קראתי אותך לפרקים אבל יצא שקראתי את כל הדף. הרבה הרגשתי שאין לי מה לומר, תכלס' את כזאת עוצמתית שבאמת השארת אותי לרוב פעורת פה ונטולת מילים.
את אישה קסומה ומלאה בתוכן נדיר של אדיבות, נפש גבוהה, אצילות, יכולת הכלה ועוד מליון תכונות וקילומטרז' מכובד של עבודה עצמית, אישית, רוחנית.

בורכתי שאת בחיי והדף הזה היה חלק מהברכה הזאת (איזה פרדוקס). זה פתח כמו צוהר עבורי ל-איך עוברים תהליך, כל תהליך, (לפגוש רגשות ולא להתעלם מהם, לחוות עד העצם ולא להדחיק, להיות ישרה עם מה שעולה ומציף בלי לטייח ולספר לעצמי סיפורים, ובכלל - פחות מה"לא" יותר להבין "למה?" כשזה מה שבאמת מאפשר לפגוש קשת אינסופית של רגשות שונים בגווניהם השונים) ורק על זה - אני חבה לך תודה שאין שיעור לה.

רוצה לספר לך משהו שהבנתי הבוקר כשקראתי אותך- הדף הזה לימד אותי גם מאיזה מקום לחפש בן זוג, מה באמת חשוב בזוגיות, כמה משמעות יש ליכולת ההכלה והשיתוף בתוך מערכת זוגית. למדתי מהדף הזה ככה, בין השורות ועליהן, את ענייני הלב כמו שלא למדתי מהחיים שחייתי. אולי זה השילוב בין ההיכרות איתך/ איתכם בתחילה כמשפחה ולאחר מכן בפרידה ולאחריה. אולי זה הפתיחות והדיוק הכל כך מופלאים שלך ששיקפו לי שגם בתוך הקושי ואתגרי החיים והמצוקות והפקעות הרגשיות יש אפשרות לעשות סדר ולצמוח אם רק חוזרים לעמוד שדרה הפנימי הזה, ההוא שממרכז אותנו, אם רק מקשיבים לו, לשריר הקטן הזה שמפמפם במרכז הגוף ודורש תשומת לב.

מברכת אותך שסיומה של תקופה שאת מציינת כאן תהיה פתיחתה של דלת לתקופות עשירות באהבה, שלווה, והתפתחות על קרקע יציבה וחייכנית יותר.
אוהבת אותך מאוד,
ר.

[זו_שפגשת*]

גם אני רוצה למצוא שם אחר לדף החדש שתפתחי...
כבר אמרתי לך עד כמה הדף הזה היה משמעותי לי והצטרף לזה גם המפגש איתך.
אז תודה גדולה
ומחכה להמשיך איתך במסעות - המקביל והמשותף והשונה...
חבוק גדול

[שמחה_בחלקי*]

זהו, הבוקר נפתח הדף החדש חלקיקי שמחה.
אתן מוזמנות לחלוק איתי שמחה, אהבה, עצב, שיתופים גם שם

[אלמונית*]

אביה של בתי מעורב מאוד בגידולה (בת 4) אך ביננו אין יחסים חמים אלא פשוט
שיתוף פעולה קורקטי. הילדה קשורה אליו אך מצד שני היא נמצאת איתי הרבה יותר זמן
ולשתינו אין משפחה קרובה באזור מגוריו.
המשפחה שלי- אחותי, בעלה וארבעה ילדים מקסימים הכוללים גם ילד בגילה גרים במרחק שעה
ורבע נסיעה ויש לנו יחסים נפלאים, הכי קרובים כמו שאפשר במשפחה. (אמא שלי נפטרה)
לי חסרה משפחה, בעיקר מאז שאני אמא ופרודה. אני מבינה שילד צריך לגדול בחיק משפחה ואנחנו
רק שתיים. זה עצוב לא פעם.
אבל המרחק...שעה ורבע נסיעה במקרה בטוב, והאב לא יכול לעבור כי יש לו משק ועבודה באזור המרכז.

האם מישהו התנסה בכך? האם יש פתרונות יצירתיים? איך אפשר לעשות גם וגם?

[אנונימי]

פרודים כבר שנתיים
גרושים כבר שנה

ורק עכשיו מתחילים את הטיפול בנושא המשמורת של הילד (היום 4.5)

הוא גבר אלים, כמובן שלא מכיר בזה, מגיש חדשות לבקרים בקשות למשמורת מלאה

כנראה יש לו קומבינות.... אחרת אין סיבה לזה שכל ההמלצות הן לתת לו משמורת מלאה

[אנונימי]

היום הסדרי הראייה לדעתי גרועים אבל הם עובדים, ומשהו שעובד לא משנים...

ימי ראשון אצל אמא
ימי שני אצל אבא
ימי שלישי אצל אמא
ימי רביעי אצל אבא

ואז מתחיל הבלבול...

אם הוא אצל אבא שישי שבת אז בחמישי הוא אצלי אמא
אם הוא אצל אמא שישי שבת אז בחמישי הוא אצל אבא.

[יהלום*]

אם הוא אצל אבא שישי שבת אז בחמישי הוא אצלי אמא
אם הוא אצל אמא שישי שבת אז בחמישי הוא אצל אבא

באמת מבלבל. אצלנו מי שאיתם בסופ"ש הוא זה שגם בשבת. ואז יוצא רצף, שטוב גם לילדים, של רביעי עד שבת עם אבא או חמישי עד ראשון עם אמא.
כמובן שמשתדלים לקפוץ לבקר אצל ההורה שהילדים איתו, בימים של הרצף הזה, שלא יצא לילדים זמן ארוך מדי בלי אחד מאתנו

[יהלום*]

בבקשה תסבירו לי:
אנחו לפני חתימה על הסכם. הוחלט על משמורת משותפת, לטובת כל הצדדים, גם לטובתי.
פוטנציאל ההשתכרות שלנו כרגע די זהה . כל הוצאות הילדים מתחלקות חצי חצי.
לי גם יש דירה מלפני נישואינו, שנשארת כולה ברשותי.
נראה לי הגיוני שכל אחד נושא בהוצאות הילדים בזמן שהם אצלו, ללא דרישה מהצד השני. הוגן , לא?
למה כל מי ששומע את זה ישר אומר לי לרוץ להוציא ממנו מזונות?
נשמע לי כמו הדרך הבטוחה להגרר למעגל של אלימות רגשית וכעסים ומלחמות. מה גם שאני לא מצליחה לראות איך זה פייר.
מישהי יכולה בבקשה להסיר לי באמת, למה שהוא יהיה צריך לשלם לי מזונות?

[אחת*]

רוב הנשים משהות את ההתקדמות המקצועית שלהן לצורך גידול הילדים ולכן , בעת הפרידה, הן זכאיות להנות מפירות ההשקעה בקריירה של בן הזוג,
אם אין זה המצב אצלכם, נשמע שאת אכן לא זקוקה למזונות.
דעתי הבלתי מקצועית.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

לדעתי האישית והלא מקצועית: מה ש'אחת' כתבה.
אם שניכם מגדלים ביחד. אם לשניכם תיפגע יכולת ההכנסה, בשל הצורך להיות בפניות לילדים. אם לפני כן אף אחד לא נפגע בפיתוח הקריירה שלו, בגלל הילודה ועל אחת כמה וכמה אם לך יש דיור - לא רואה סיבה מוסרית לבקש ממנו מזונות.

[צוויליך*]

אבל מה - ?
אתם מדברים בהגיון.
ובארצנו אנחנו קשורים למסורת בת 3000 שנה של אשה תלויה בגבר, חסרת יכולת להתפרנס, והמסורת מושרשת בחקיקה של עניני המשפחה.

המציאות התחיקתית מאפשרת לאם לדרוש את רוב/כל/מעל ההכנסה של האב.
מי תוותר על הכסף?
בסיטואציה של אמוציות עזות, חוסר ודאות לגבי העתיד הכלכלי, מה תהיה בחירתנו שלנו?

מדינה מפגרת, צביעות ועליבות.

כחצי מהמתאבדים בארצנו - גברים גרושים.

סיבה מוסרית למזונות - ובכן, אשרי השואל/ת שאלות כאלו.
אין הרבה.

צוויל

[פלוני_אלמוני*]

יהלום - את יהלום !

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צוויליך, אני לא יודעת איפה אתה חי.
אולי כדאי שתקפוץ להןצאה לפועל ותשמע שם על קצה המזלג מה עובר על גרושות רבות שבקושי מתפרנסות משום שהבעל המתעלל שלהן לא איפשר להן להתפתח ואז זרק אותן ומתחמק בשלל שיטות מתשלום חלקו העלוב בגידול ילדיו ע"מ "לדפוק" את זו שהקדישה את חייה עבורו תוך כדי ספיגת עלבונות ולעג נמשכים.
והוא נלחם על ילדיו לא משום שהוא באמת אוהב אותם, אלא בגלל שיש לו בעיות שליטה קשות, והמערכת מאפשרת לו להמשיך להרוס לילדיו את החיים בדיוק כפי שהוריו עשו לו, במקום לשבור את מעגל ההתעללות והתלות הנוראיים האלו- וכל זאת בשם זכויות האב וקידוש הקשר עם האב בכל מחיר שאותו משלמים בסופו של דבר כמובן הילדים.
אבל למי איכפת- גם לא לך כנראה

[צוויליך*]

לא, כניראה שלא אכפת לי ב-כלל.
אני טיפוס רע ונורא. ואני חושב שאת פויה.

עכשיו משסגרנו את הפינה הזאת של ההתקפה האישית נעבור הלאה!

בואי נדמיין לעצמנו.
ננסה לבודד - לצורך הבהרת הנקודה - זוג עצמאים שמגדל ילד.
אדגיש: הוא לא בעל מתעלל. כואב בוודאי להיות במקום בו זאת ברירת המחדל שלך - בעל מתעלל. אולי מחוויה אישית, לא יודע, אבל אני יוצא מההנחה שהאדם הממוצע, עם ציצי או עם אשכים, אינו רע או מבקש להרע. בנזוג, בתזוג, משליך כמו אדיוט וכמו רובנו, את תלאותיו ומכשלותיו על מי שקרוב אליו.

הוא מרוויח שכר ממוצע או קצת פחות, גם היא.
נפרדים.
ובהמשך, לפי הדוגמא דלעיל, נניח שהם מגיעים להסכם המחולט בבית המשפט לעניני משפחה שמבטא את רצונם לחלוק שווה בשווה בגידול הילד.
השקיה, דישון, קילטור עונתי. כל הכרוך במיזם.

[גילוי נאות: אני מוזג כוס שלישית של הלבן היבש של סגל. מי שלא ניסה את הקברנה עם המדבקה החדשה השנה - לרוץ! 30 ש"ח ליין של 60 ש"ח בקלות!]

היא מתחזקת בית, כולל הכל. אל תציקו.
הוא מתחזק כנ"ל.
נזכיר: הוא לא רשע. הוא כועס עליה לפחות כמו שהיא כועסת עליו.
בזמן המחזור הכעס שלה יותר מרשים, אני מודה, אבל ככלל גם הוא מרגיש מאד צודק, פגוע, דפוק, מרומה וכו' וכו'.

נבריג:
הוא חולק חצי בחצי את זמן שהות הילד עם הפרודתו.
יודע כמוה שהוא הרביץ לילד אחר בגן, ששונא להפסיד בטאקי, מה הוא אוהב בכריך.
הילד לא מבקר אצלו, הוא חי איתו כמו שחי עם אמא.

אבל מה?

החוק קובע שהוא ישלם לאמא סכום מינימלי, לרוב בתוספת סכום לדיור ועוד כהנה וכהנה.
כספים שלא קשורים לעובדות המובאות במקרה המתואר, אלא למציאות תנ"כית בה האשה הינה רכוש הבעל.
במציאות ההיא האישה, כשור ועז, פרנסתה על הבעל. היא לא עצמאית, לא יכולה לפרנס, כמוהו.
מטופלת בילדים? גם הוא.

אני רוצה להזכיר את העובדה הכלכלית הפשוטה:
שני הורים, מתחזקים בית על משכנתאתו וחשבונותיו, ילד ואת עצמם, צריכים להסתדר עם לתחזק שני בתים.
והגבר אמור להיות אחראי לתחזק כלכלית את בית האישה - מדוע, אם הוא חולק איתה חצי בחצי את גידול הילד?
אין שום צידוק. רק בחירה סלקטיבית בעיוורון מרצון למצוקת האב ובתלות האישה בגבר.

כותבת עו"ד רות דיין על "מקרי רציחת ילדים עי האב - אלה הם מקרי ההיי-פאבליסיטי לצערנו - והיא מדגישה את סוגיית המשמורת אבל ראוי לקשור בנוסף לזאת גם את המצוקה הכלכלית הבלתי אפשרית. המערכת החוקתית פועלת כאילו על האב לפתור את מצוקת האם בעוד צרכיו ומצבו אינם קיימים.

צוויל

[אמא_נוסעת*]

בבקשה לא לשכוח - אם הם זוג מיינסטרימי, בלי קשר לכעסים ולשאר מיני בישים, היא כנראה מרוויחה על אותה עבודה כ 30% פחות (בממוצע).
זו הצדקה אפשרית אחת לדמי מזונות

מצוקה כלכלית היא גורם סיכון משמעותי. עם זאת מצוקה כלכלית אינה סיבה לרצח או להתנהגות פוגעת - זה עניין אחר. חייבים להפריד.

המערכת החוקתית פועלת בדרכים שונות ופוגעת בהורים ללא אבחנה, סתם תלוי מליון גורמים, ביניהם איכות עורכי הדין ומצב הרוח של השופט, כמו גם נסיון לשמור על החוק

ועוד משהו - יותר נשים נמצאות במצוקה כלכלית מגברים (ואגב, רוצחות פחות. שוב, אל תחבר בין הדברים)

[יהלום*]

מה שהתפתח פה בדף משקף בדיוק את מה שאני מרגישה שכל כך מרעיש סביבי.
המון המון אלימות.
וזה שאני בצד שאמור "להרוויח" לא הופךל את זה לפחות אלים או ליותר נחמד.

[צוויליך*]

נוסעת,

_אם הם זוג מיינסטרימי, בלי קשר לכעסים ולשאר מיני בישים, היא כנראה מרוויחה על אותה עבודה כ 30% פחות (בממוצע).
זו הצדקה אפשרית אחת לדמי מזונות_
באמת? אני חושב שזה מזעזע.
את אומרת שמשנפרד הזוג, הגבר צריך לפצות כל חודש את האישה על חוסר שיוויון במערכת הכלכלית בעולם? אישית? זה עדיין ניראה לך טיעון תקף ומוסרי?
אני יכול לחשוב על עוד השלכות ויישומים אפשריים של הסוג המיוחד הזה של היגיון, אבל כל דוגמא נשמעת יותר פרובוקטיבית P-: .

אני מרגיש שהטיעון הזה מורה על המחיקה של הגבר כפרט, כבנאדם.
זאת ההכללה, הגבר, האב, הופך בקלילות למייצג הרשמי של המערכת הדפוקה ואיתו אישית באים חשבון.
והא יכול להיות הכי סבבה לאישתו לשעבר בעולם, הוא עדיין צריך לשיטתך לפצות אותה על אי השיווין הנ"ל.

ואגב, רוצחות פחות
מירה קרני, מנהלת נציבות זכויות הילד במועצה הלאומית לשלום הילד מוסיפה: "קשה לצייר פרופיל של הורה שרוצח. בתשע השנים שקדמו ל-2008 היו בארץ 35 מקרי רצח של ילדים בידי קרובי משפחה: 12 אמהות, 11 אבות והשאר על ידי דודים, סבים וכו'".
אנחנו עדיין רוצים להמשיך לא לתת לעובדות לבלבל אותנו, כי זה לא מתאים לתבניות בהן למדנו להאמין?
עדיין לא מעוניינים לשנן שהאלימות הזוגית במשפחה מתחלקת כחצי חצי בין הבעל והאישה?
מתעקשים להמשיך לשנן את קורבניות האישה ותוקפנות הגבר?

בבקשה - זאת הדרך הכי טובה לשמר את התפישה הזאת, אני הדל בעבדי אדוני פשוט לא מצליח לגרד לעצמי סיבה קונסטרוקטיבית לכך.

עוד מהכתבה שצוטטה:

• בהכללה ניתן לומר שכשנשים רוצחות הן עושות זאת כדי להפטר מהבעיה, אצל גברים הרצח נובע מתחושת שייכות, מהצורך שיהיה שלהם. אלו מניעים שונים לגמרי.

לגבי רצח ילדים בכלל ללא קשר לנקמה: עד לפני כ-15 שנה חשבו שיותר אמהות רוצחות את ילדיהן בעקבות מקרים של רצח תינוקות שזה עתה נולדו (הריון לא רצוי וכו') אבל אם מנפים את המקרים האלו מהסטטיסטיקה, מדובר במספרים שווים בין אבות ואמהות".* המקור באתר מאקו

צוויל

[פלוני_אלמוני*]

צוויל כל הכבוד על האומץ לכתוב פה את הדברים האלה - אתה הופך את הדיון למרתק

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

צוויל, אני איתך והחוק צריך לעבור השתדרגות אל העתיד...ויחד עם זה החוק צריך לשמור על בן או בת הזוג שנשאו בעול הטיפול בבית, במקרים של מפרנס יחיד או מפרנס עיקרי. גם פה יש עוולות ולא מעט נשים (לרוב, נדמה לי)מוצאות את עצמן באמת חסרות כל עם אחריות מאוד כבדה של עול גידול ילדים, כשבאמתחתן דמי גירושין עלובים וקושי התפרנסות בשל הצורך להיות נוכח בחיי הילדים הקטנים.

[משמורנית_משותפת*]

בפועל כמו שנכתב למעלה מן הסתם אני כאם לוקחת אחריות רבה יותר. לדוגמא: לקחת ילד לרופא, למצוא חוג מתאים, לבשל ארוחות צהרים... ונכון שבעצם נשארתי עם האחריות המסורתית (שבעלי לשעבר לא לקח על עצמו) ועם פחות מזונות. מצד שני - החוק מחייב את האב לשלם מזונות גם בחזקה משותפת. אני בחרתי להפחית את המזונות למינימום המקובל (למרות שהלשעבר מנהל הייטק) מאחר והיה לי ברור שללא קשר לחזקה המשותפת כל אבא מארגן לילדיו חדר וצריך לרהט ולקנות מחשב ואופניים... בדיוק כמוני. אז להחליט שלא מעניין אותי מה הוא יעשה, אני רוצה לשמור על אותה רמת חיים, בסופו של דבר פועל נגד הילדים. לכל הילדים הגרושים שאני מכירה, ללא קשר למהות החזקה, יש שני בתים ושני חדרים ושתי מיטות ושתי מתנות ביומולדת ושני חופשים משפחתיים בכל חג... ואני חושבת שאם אחראית צריכה לוודא שההסכם מותיר את שני הצדדים עם יכולת הוגנת לפרנס את הילדים בשני בתים, ולא מותירה את האב בחוסר אמיתי.

יהלום, צוויל, אחת - מחזקת אתכם מצטטת את עצמי מתחילת הדף. ורוצה להוסיף: בשנים האחרונות כשהילדים גדלו אנחנו מתנהלו מחשבון משותף לכל ההוצאות של חוגים, ביגוד, שיניים וכד'. כל הורה מכניס 2000 ש"ח בתחילת החודש וזה מספיק לשני הילדים. בהוצאות המחיה השוטפות כל אחד מאיתנו נושא בנפרד.

מסייגת: רמת הכנסה דומה (אך הוא מרוויח יותר), משמורת משותפת, אף אחד מאיתנו לא רוצח...

[משמורנית_משותפת*]

העוולה הזו שנעשית בחסות החוק לאבות גרושים מקוממת אותי. אני גאה לפעול באופן מצפוני ואחראי.