צפרדע ית

[צפרדע_ית]

הי לילה... איה כיף שקפצת (בגשם) לביקור...
ככה זה - יום דבש יום בצל...
פרוייקט מדהים, הטרוגני ומרשים שמעורר בי תקוות לעתיד טוב יותר...
אפשר לקרא עליו קצת יותר בספר הפרצופים שלי...
נשתמע???
ץ

[לילה_טוב*]

אשמח להשתמע אבל לא מבקרת בספר הפרצופים..

[צפרדע_ית]

הי לילה... לא נותרות לנו ברירות רבות, מה? רק החיים האמיתיים?? מבטיחה להשתדל... בכל מקרה, אני באותו המספר.. ואפילו לא צריך לצלצל פעמיים... ץ

[צפרדע_ית]

אויה לי, הראיתם? דבר מה רע אירע... נחטפה ממני הסיומת, במעין מחטף פוליטי שכזה... חתימתי... אויה לי... מישהו? גמדים עורכים נחמדים, האם אי מי יוכל לומר לו לאיש שטוען שיש לו אומץ לשנות- להחזיר לי את האות?!? > משום מה צבעים ואותיות הופכים להצהרות פוליטיות במקום הזה... ובכלל, אני הייתי פה קודם!!!< ץ. ;-(

[גילית_ט*]

כן אם סבתא שלי מצד אמא היתה חיה היא היתה בת 100, אמא שלי היתה בת 65 וגם לך ויואש יומהולדת, ככה שלא תוכלי לשכוח לברך אותי ואת התינוק וירדן כל שנה...
נתראה בקרוב!!!

[פלוני_אלמונית*]

לגבי ספרים יש במזכרת בתיה מרכז ויצ"ו על יד הבריכה פתוח בימי ראשון ורביעי מגיעים לשם הרבה ספרים טובים במצב מצויין שווה לפנות אליהם.

[צפרדע_ית]

גילית, לגמרי לגמרי נכון... אח... איזה תאריך . באמת מקווה שבקרוב . פלוני- תודה רבה!! אפנה גם אפנה, ואם אפשר במטותא לשלוח לי גם את אותו מס׳ טלפון שדיברנו עליו- עוד יותר טוב!!! ומקווה מאוד להתראות גם איתך! ץ

[פלוני_אלמונית*]

הי צפרדעית, איזה בית ספר חדש יש ברחובות? הסתקרנתי

[צפרדע_ית]

הי פלוני, אנחנו מכירים? בית ספר ״פרחי המדע״ ליד גן הפקאן לשעבר... להפתעתי הרבה מאוד מאוד- אני מרוצה... בעיקר מהמנהלת... ץ

[צפרדע_ית]

חברות וחברים.
דבר נורא קרה!!!
כל המידע שהיה לי בפלאפון - נמחק. אני חייבת לאסוף הכל מההתחלה - מספרי פלאפון שלכם, ושל אנשים שאולי אתם מושבים שאני מכירה, כתובות למשלוח דואר, תאריכי לידה, תאריכי פגישות שקבעתי אתכם - כל המידע שהיה לי נמחק ביד זדונה...
אנא סמסו לי מה שאתם יכולים (מי שלא יסמס - פשוט לא יהיה קיים לי.).. בבקשה העבירו לכל מכריי... ואם תקבלו את המסר הזה מספר פעמים - אני מתנצלת מראש.
תודה.
ץ

[פלוני_אלמונית*]

אין גיבוי? פעם הבאה לשמור הכל בענן....

[צפרדע_ית]

עננים, עננים, כל הזמן משתנים... ץ

[צפרדע_ית]

נראה לי שהייתה לי תולעת בתפוח... ;~{. ץ

[צפרדע_ית]

פלוני, 5:51?!! באמת???! ץ.

[צפרדע_ית]

3:10 גם טוב? ץ

[צפרדע_ית]

או 4:37 (לא נרדמת...)? ץ

[צפרדע_ית]

מחר, ההפנינג השנתי במרחבי רחובות... כו-לם מוזמנים... ץ

[צפרדע_ית]

והנה השירים הללו שברדיו... שוב... ערב יום הזיכרון, 2013. ץ

[צפרדע_ית]

ערה.
חושבת על השנים שעוברות.
אמש אבא שלי היה אמור להיות בן 60.
ביום שלפני אמש - מלאו 8 שנים למותו.
הראשנים שלי לא יודעים עליו מאומה. הם כועסים עליו, כי הם למדו שאני כועסת. הם לא מסכימים להבין שהיו לו תכונות מדהימות, שהוא היה איש מעניין, באמת, ושרק הבחירות שלו - לא היו משהו.
דוד שלי כתב משהו בספר הפרצופים - ותגובה שקיבל היתה - "יהי זכרו ברוך".
ברוך.
כשחי, ואני הייתי צעירה - האמנתי שזכותו המלאה לחיות את חייו כרצונו. לעשות מה שטוב לו, אפילו שהוא פוגע בנו. ילדיו. באמת האמנתי.
כששאלתי פעם הוא הבטיח שכאשר אגדל-אבין.
ובכן, ככל שגדלתי הבנתי פחות. ועכשיו נותרתי עם שאלות בעיקר (וכעס) ואין בפני מי לשאול אותן.
ואני לא מבינה.
לא מקבלת.
הוא אמר לי פעם שאני עושה דווקא. ושאם כולם חושבים כך -אני דווקא חושבת אחרת.
"את החלטת שהשמש ירוקה, אז השמש ירוקה! למה השמש ירוקה?!"

האם, כפי שראשניי לא זוכרים אותו - צאצאיהם לא יכירו אותי?
האם זה חשוב?
למי?
אני זוכרת.
אך ללא חמלה. עם הרבה כאב. חוסר אונים. צער.
חבל.
ועצוב.
ץ

[צפרדע_ית]

ומצאתי את ההספד שכתבתי לפני שמונה שנים ויומיים.

לאבא שלי.

• שלימדני אודות הניגון, השירה

בעברית יפה, רווית הבעה,

• שלכל טיולי בית הספר נלווה,

וכל הילדים עוד זוכרים באהבה
את האבא שלי, הגבוה והרחב
שניגן בגיטרה ולשיר הוא אהב...
ממש לא מזמן חברתי נזכרה
בשירת היודל סביב למדורה...

• שאת מיטב זמנו בילה בניגון ובשיר
• שתמיד תמיד היה האב הכי הכי צעיר
• שקולו הערב אותנו ליווה

כמעט בכל ערב לקראת השכבה,
וזוכרת אני איך כל השכונה
שמעה את ה"איי יי יי" של "טורונה" ...

• שתמיד היו לו המון חברים

מהם צועדים עמו כבר שנים

• שתמיד פינה את הזמן להקשיב

וגם כשניסיתי להכעיס - לא השיב...
ל"מר אבא" היה חוש הומור אדיר
היו לו - כמובן - תחביבים למכביר
הוא ידע המון, והכל הוא הכיר
מכלי נגינה עד "אלף שיר ועוד שיר"
ממדע בדיוני ותורת הנסתר
בעצם, אהב וקרא כל דבר

• שכל דקה אפשרית אחז בגיטרה ושר

(או באורגן, אקורדיאון וכל מה שרק אפשר...)
הוא האבא שלי - ציני מרגיז, חכם, אווילי
תמיד תמיד היה שם בשבילי
לנצח אזכור איך למורתי
כתב הוא "חיבור התנצלות" תרבותי
עם המון חרוזים הסביר בקלות
מדוע בעצם לא מגיעה לה התנצלות...

• שראה אותי, ושמע, וכאב

וגם כשכעסתי - ידעתי שאהב
לא תמיד לקחתי כל מה שרצה לתת
הרבה מאוד כעסתי ופגעתי באמת
התרחקתי מאוד - עד אמריקה הגעתי
כי כעסתי, התעצבתי וגם מאוד מאוד נפגעתי
אך תמיד בלב עמוק עמוק בפנים
זכרתי כי אתה אבי - ואנו די דומים...
בכל בדלי כשרונותי הוא כל כך התגאה
אבא, הרבה גם אני התגאיתי בך!
בכל החלטה שקבלתי - תמך
ותמיד הרגשתי שעליי הוא סמך
נתן לי לטעות ולתעות וללמוד לבד
ועם זאת העיר והאיר ועזר מייד
כשנולדו ילדי היה כה גאה:
("אני סבא צעיר - ועדיין נאה")...
לעיתים נאנח נעצב והזכיר:
שחבל שאותם אביו לא הכיר...
ו,אבא, בכלל לא יצא לי לספר
שלייה שלי דומה לך יותר ויותר
וליבי ויותם ויואב ואני גם
מביטים בתמונות ומתגעגעים לכולם
השם שלך יאה הוא: ידעת לחיות
למרות שחייך היו קצרים מאוד מאוד מאוד
הספקת המון - צברת אהבה
אבא כולם, כולם אוהבים אותך!
וצר לי כל כך שאינני שם
ויודעת אני שאזכור לעולם
את האב שהיה לי כשהייתי קטנה
שלימדני קריאה ותווים ונגינה
שהיה האב הנפלא בעולם
ושכולם קנאו בי בגינו - ורצו גם,,,
אני מתגעגעת מאוד. ץ.

[מצ'רה*]

קוראת אותך

[צפרדע_ית]

מצ'רה, תודה רבה..
ץ

[תלתל_בתוך_תלתל*]

הי צפרדעית,

מה שלומך בימים אלו?....
אני זאת אני ואל תאמיני לאף גרסה אחרת (-;
>אפרת<

[צפרדע_ית]

8:08 והתאריך גם. ץ

[צפרדע_ית]

2222

[צפרדע_ית]

סיימתי לכתוב את סיפורי הלידה של כל הראשנים... ואו, איזה הישג.... קישורים בראש הדף... (ועכשיו חוזרת לטמון את הראש בספרים...) , חגים שמחים. ץ.

[צפרדע_ית]

פעם אחת, במקום כלשהו על פני האדמה, התאספו כל הרגשות ותכונות האישיות של בני האדם.היה להם משעמם והשיגעון הציע: ''בואו נשחק מחבואים!''
הסקרנות הרימה גבה ומכיוון שלא ידעה להתאפק שאלה:''מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?'' השיגעון הסביר: ''אני אכסה את העיניים ואספור עד מיליון, אתם תתחבאו וכאשר אסיים לספור אחפש אתכם''.
ההתלהבות רקדה עם האופוריה,
השמחה קפצה גבוה כ''כ שזה שכנע אפילו את הספק וגם את האדישות,
אך לא כולם הסכימו להשתתף: האמת העדיפה שלא להסתתר שהרי בסופו של דבר תמיד מוצאים אותה, הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש (אך מה שכנראה הפריע לה באמת היה העובדה שהרעיון לא היה שלה).
''אחת... שתיים.. שלוש...'' החל לספור השיגעון. הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות - היא הסתתרה מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. הקנאה הסתתרה בצילה של ההצלחה שבמאמצים אדירים מצאה מקום בצמרת העץ הגבוה ביותר. הנדיבות כמעט שלא הצליחה להסתתר כיוון שכל מקום נראה לה נפלא לאחת מחברותיה ולכן ויתרה עליו. ''חור בגזע עץ? מושלם בשביל הצניעות!
מאחורי כנפי פרפר? מושלם בשביל החושניות!'' וכך הלאה. לבסוף מצאה לה מקום מתאים בקרן שמש קטנה.
התשוקה הסתתרה בלוע הר געש
והאהבה בתוך שיח שושנים.
...''מיליון!'' סיים השיגעון לספור והחל בחיפושים. ראשונה נמצאה העצלנות - רק שלושה צעדים משם. אח''כ נמצא הספק יושב על הגדר ולא מצליח להחליט עדיין היכן להסתתר. אח''כ שמעו את התשוקה מרעידה הר געש. פתאום הופיעה הקנאה וכך נמצאה גם ההצלחה.
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מתחת לכל אבן, מאחורי כל עץ, בפסגות ההרים... וכשעמד להתייאש ראה שיח ורדים קוצני והחל לחפש ביו ענפיו. פתאום נשמעה צעקת כאב. הקוצים פצעו את האהבה בעיניה. השיגעון לא ידע איך להתנצל... בכה, התחנן והבטיח להתלוות אליה לכל מקום.
ומאז אותו יום - האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה.
יום מבורך (מועתק) ץ

[צפרדע_ית]

סתם, מתלהבת מהתאריך... ומהשעה... הכל בסימן עליה... נכון?

צהוב לי- שגם בצד השני יושב בנאדם...
נו, אז שיתלהב גם...
ץ

[תפילה_לאם]

[צפרדע_ית]

;~) ץ

[לילה_טוב*]

לא רע אצלי ובטוח לא משעמם. ואצלך?

[צפרדע_ית]

אחחחחח.... אני עוד כאן... לפעמים... גם כשאין לי מה לכתוב... אולי על ההפנינג בשבת הקרובה במרחבים הפתוחים של רחובות? אולי... ץ

[אליאל*]

בעניין הכדור הפורח:
http://www.google.co.il/?[po]gws rd[/po]=cr&ei=LCA8UtOWM8ez4AT3vYCIDw#q=טיסה+בכדור+פורח

[צפרדע_ית]

אלי אל, תודה רבה!!! ץ

[צפרדע_ית]

לי, לערוך כשיש זמן... http://youtu.be/[po]U xEpYfu1wM[/po] וגhttp://youtu.be/glvkw0tJY6w. ץ. ם

[צפרדע_ית]

וגם את זה... http://www.youtube.com/watch?v=WAjdS9O8EFc
ץ

[בשמת_א*]

חפשי את גבי פוסברי מקדרים, ליאת בן אדיבה מאיזור ראש פינה, כרמית חוטר מכרמיאל. לא יודעת מה זה "צפון"...

[צפרדע_ית]

הי בשמת,
תודה רבה!!!
כרמיאל זה בדיוק מדוייק!!
ץ

[בשמת_א*]

בכיף! שמחה להיות לעזר (-:

[צפרדע_ית]

מתקשרת...ץ

[אהבת_עולם*]

לא ראיתי שהתקשרת...

[פלוני_אלמונית*]

איתן בשוק בצלאל מדפיס על חולצות
050-2613336

[דניאלה*]

הי מותק,
דברי עם אורית, היא מעורה בענייני התגבשות הדמוקרטי בנס ציונה, לפחות קצת.
XXX

[צפרדע_ית]

הי דני, תודה!! (עדיין ללא דפבית, מה!?) ץ

[צפרדע_ית]

לעצמי, לערוך 9:50. אופניים. https://www.youtube.com/watch?v=zs9VDB8wWTY

[צפרדע_ית]

יההההה
נכנסתי רק לשניה, כי התגעגעתי, וראיתי שמישהו ציטט את אחת הפנינים של הראשנית הרביעית שלי.
התרגשתי...
תודה!!
ץ

[צפרדע_ית]

https://m.youtube.com/watch?feature=share&v=xJYNDM2r1ZE
להוסיף אח"כ... ראשלישית. ץ

[צפרדע_ית]

http://www.haaretz.co.il/news/science/. ... -1.4138690
וזה גם.
ץ

[צפרדע_ית]

https://m.facebook.com/story.php?[po]story fbid[/po]=10155372610582520&id=109551402519
ל גילית ל.

[צפרדע_ית]

https://youtu.be/IIVzSnHTMCM
מהסיגד של השנה שעברה... ץ

[צפרדע_ית]

http://www.mynetrehovot.co.il/mobile/article/256669/4

[צפרדע_ית]

https://youtu.be/12vqHxKSQ-E

[צפרדע_ית]

https://m.facebook.com/story.php?[po]story fbid[/po]=10156243553599140&id=780779139
גוון בפרסום- חיבור בין קהילות

[צפרדע_ית]

איזה כיייייף, זה שוב קרה!!! שוטטתי לי בכיכר העיר, וגיליתי גריין של רביעית!!! {מעתיקה: לפעמים אני מרגישה כמו דמות מסרט... לרוב אני הדמות הראשית, אבל לפעמים, מבחינת האחרים, אני דמות משנה." (הרביעית של צפרדעית (בת 9) מתוך חוכמות של ילדים)}












כיף לחזור ולגלות את זה!!
ועכשיו, כשהיא בת 12... אז בכלל...
ץ

[קור_את*]

ועכשיו, כשהיא בת 12... אז בכלל...

[צפרדע_ית]

קור את אכן.
והיא עדיין מצחיקה.... מאוד!
ץ

[קור_את*]

ילדים זה הדבר הכי מצחיק בעולם.

[צפרדע_ית]

https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D ... 7%9E%D7%90

1. 3.19 גל"צ דקה 13 בערך.

כשיהיה זמן לעריכה... ל.

[צפרדע_ית]

על מפתן יומך צעצועים אלפיים
ויונה צחה ושיר עד לב שמיים
וילדה ברוכה עם אודם בלחיים
על מפתן יומך
בחצי היום מדי הקרב עליך
בשערך מקום לאלף נשותיך
ובנחלה
תינוק עגול בעגלה

הקשב אחי שלי הקט, הקשב...
הקשב אל העולם הזה, שלך, לך
קורא הוא בשמך
מחר ייסעו עפיפונים אל על
ויום נוסף יחדל אחי שלי הקט
חיינו הם גלגל
בערוב יומך מבט שותק לערב
נוכח מלכתך ועל ליבך החרב
זוהי שעתך ברכות קבל מקרב
אחיותך
אלו הם ימי ואלו הם ימיך
אלה תפילותיי ואלה תפילותיך
כאן מול שתי עיני עוברים חייך וחיי


פעם דיבר אליי הרדיו, והיום זה הספוטיפיי.
דודו ברק, מדוייק כמעט בכל מילה.
חודש עבר.
אני כל כך עצובה. ץ

[קור_את*]

מה קרה, צפרדעית?

[צפרדע_ית]

שלום קור את
אח שלי הקט, שלנצח יישאר בעיני בן שלוש, למרות שהיה בן 34,
תלה את עצמו בחודש שעבר.

הזמן עובר, ואני נשאבת לאבל, ולא מצליחה להתגבר.
וחייבת.
ולא ממש מצליחה.
ץ

[קור_את*]

צפרדעית, זה נורא!! זה כל כך כל כך עצוב.
איך אפשר להתגבר? ברור שאת לא יכולה להתגבר עכשיו.
משתתפת בצערך. חזקי ואמצי!!!

[צפרדע_ית]

תודה, קור את.
משתדלת לקבל חיזוקים ממי שרק אפשר.
מחכה שהזמן יעבור...
זמן מרפא, כך אומרים לי.
אני פחות מסכימה. מניסיון.
תודה על ההקשבה.
ץ.

[קור_את*]

יקירה, זה אסון קשה כל כך. מהקשים בחייו של אדם.
עצוב עצוב עצוב.
העצב לא עובר והזמן לא ממש מרפא. אבל שמחת החיים יכולה בהחלט לחזור.

[צפרדע_ית]

תודה, קוראת.
מחכה שתחזור..
ל.

[צפרדע_ית]

https://www.youtube.com/watch?v=[po]LIMZ8jU m6c[/po]&feature=youtu.be&fbclid=IwAR0Gy2v7lsfnj93qP9C9zZjSRDvJz0YtZxqL41RKU7oRxacG1YZu34h4UNE

[צפרדע_ית]

25-31 בערך

[צפרדע_ית]

https://youtu.be/gTgP5jTOMYQ
לערוך....
1:26ץ

[מיכלי*]

צפרדע ית זה נוראי, שולחת תנחומיים וחיבוקים מרחוק, שלר תדעי עוד צער :{

[יולי_קו]

צפרדע ית זה נוראי, שולחת תנחומיים וחיבוקים מרחוק, שלא תדעי עוד צער :{

[שי_לי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זמן מרפא, כך אומרים לי.
לא חושבת שהזמן מרפא. עם הזמן לומדים לחיות עם הכאב, עם הזכרונות, עם מגוון רחב של רגשות.
יש אנשים שיכולים לייעץ לגבי עיבוד של מוות ואבל. אם את רוצה אשאל קרובת משפחה שלי שמקבלת ייעוץ כזה (אני פשוט לא זוכרת את השם שהיא אמרה לי. אבל אמרה שהמפגשים בהחלט עוזרים לה)

[פרח_בית*]

שולחת תנחומיים וחיבוקים מרחוק, שלר תדעי עוד צער
הלוואי והיו לי מילים מנחמות... כל כך עצוב

[יער_ה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תנחומיי
משתתפת בצערך @}

[פלוני_אלמונית*]

צפרדעית, זה נורא נורא נורא.
כל כך עצוב.
גם לי יש אח קטן בן שלוש, שכבר בן 34.
איזה זמן ואיזה נעליים, איך אפשר להרפא מכזה דבר?
לפעמים החיים פשוט חרא, וזהו.

[צפרדע_ית]

תודה.
ץ.

[צפרדע_ית]

ההקלטה של טקס יום הזיכרון. 2020 קורונהטיים https://youtu.be/9Rav2P3Q918

[יולי_קו]

תודה על המסר. הלב מלא בהמון רגשות שאין להם מילים. מין תערובת של - מה שלומך אני מקוה שאת מרגישה יותר טוב אבל מותר לך להרגיש מה שאת באמת מרגישה את לא צריכה להתחפש למרגישה יותר טוב ותודה שאת מבינה שלא היו לי מילים רק המון אמפתיה אליך. מין הסתחררות כזאת.
אז נשאר לי לשלוח לך חיבוק גדול, כשאת איכשהו מצליחה להכיל את מה שעובר אצלך ככה שאת מוצאת כוחות לעוד דברים, גם אם זה חלקי, גם אם זה זמני, גם אם זה משתנה מרגע לרגע.

[צפרדע_ית]

בעיקר כש משתנה מרגע לרגע
תודה, יוליקו, כתבתי לך אצלך בדף.
ץ.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי אז וקוראת היום.
אתמול זה הגיע גם אלינו.
כל כך כל כך עצוב, ואין נחמה.

[צפרדע_ית]

אוי, פלונית, אני כל כך מצטערת.
בלי להכיר כלל, וליבי יוצא אלייך.
איך אוכל לעזור?
ץ

[יולי_קו]

פלונית יקרה,
אין מילים. אני שולחת לך חיבוק ענק.
הלואי ש... ממש אין מילים. רק חיבוק.

[פלוני_אלמונית*]

השבעה עדיין לא הסתיימה.
אחרי ההלם הראשוני, מתחילים ללמוד איך ממשיכים מכאן. מנסים לתעל את הכאב לדברים חיוביים. מחבקים את האהובים והיקרים.
נושמים עמוק. אני באמת חושבת ש עם הזמן לומדים לחיות עם הכאב, עם הזכרונות, עם מגוון רחב של רגשות.

איך אוכל לעזור?
תודה ענקית. את מקסימה.
אם את יכולה תכתבי. אני אוהבת לקרוא אותך. תמיד אהבתי. אבל רק אם זה לא עול עבורך. אם זה מאמץ או לא מתאים לך אז לא.

ממש אין מילים. רק חיבוק.
תודה. אני מאד מאד מעריכה.

[צפרדע_ית]

פלונית, אכתוב לך, בלב פתוח.
בכל מקרה, אני מוסיפה כאן את המייל שלי בג'ימייל - lims1974. מוזמנת לכתוב לי שם.

אני רוצה לכתוב לך משהו שאני מקווה שייקל עלייך, אבל מבינה מאוד שהשקפת העולם שלי עלולה להיות שונה משלך, ורוצה לציין שבשום פנים אין לי רצון לפגוע, ושאני מאוד מקווה שתקבלי את החיבוק מאחורי המילים.

במשפחה שלנו דרך ההתמודדות עם המוות שונה מאוד בין אדם לאדם.
לנסיך המוות קשה מנשא. הוא יעשה מה שאפשר על מנת שלא לפגוש מוות. הוא ינסה "למשוך" כמה שיותר, יחקור כל אפשרות להשאיר את הגוסס עוד כמה דקות בחיים ובהכרה...
הופתעתי כשזה קרה בפעמים הראשונות, עם בעלי חיים שהיו לנו, הזדעזעתי כשזה קרה עם אמא שלו, שבימיה האחרונים הוא התעקש שלא תקבל מורפיום (כי זה "מקרב את הסוף"), והבנתי כשראיתי עד כמה הוא התאבל על אנשים שבקושי הכיר, ועל אחי.
גם עכשיו, שמונה חודשים אחר כך, הוא עדיין מתאבל, וכועס בקול רם.
הוא "יודע" שאפשר היה, וצריך היה לעשות משהו(!!!)

אני, כמעט כמו בכל דבר מול הנסיך, קיצונית לצד השני. סופיסטית על גבול האי אכפתיות. לא שבאמת לא אכפת לי, אבל אין לי ספק שכך זה נראה מבחוץ. קהת רגש כמעט.
אני מקבלת את העובדה שזכותו של כל אדם לבחור את דרכו, בעצמו, וגם את העובדה שלכל דבר יש סוף. אני תמיד שמחה לעזור, לחבק, לשמוע, לחלוק מניסיוני - אך אינני כופה על האחרים את דעותי (או לפחות משתדלת מאוד שלא לכפות) וגם, אני משתדלת שלא לייעץ.
אני גם יודעת שדעתי לא באמת נחשבת, ואני יכולה רק לנסות ולהשפיע. הכוח נמצא בידיים של האחר.
אני גם מבינה שאין לי מושג קלוש מה עובר על האיש שלידי, לא משנה עד כמה הוא קרוב אליי, ולכן אין לי זכות לנסות לשכנע, או לשנות או לחיות את חייו של מישהו אחר.
לכן אני מספרת על ניסיוני בלבד אם האחר נכון לשמוע ולקחת מתובנות שלי משהו - זה אפשרי. אפשרי גם שכרגע זה לא מתאים, אבל בעוד מספר שנים, או לאחר כמה התנסויות נוספות, הסיפור שלי יהדהד משהו, ותווצר תובנה חדשה אצל השומע.
ויתכן גם שאני סתם מדברת על עצמי, ואל עצמי, ומייצרת רעש רקע ...
הכל בעיניי המתבונן. ואיך שהוא מרגיש כרגע, ומה אכל לפני הצהריים....

אני חושבת, שכאשר מישהו קרוב מתאבד, אנחנו נוטים לחפור ולפשפש בקשר בנינו, לבדוק איפה אנחנו יכולים להאשים את עצמינו, לנסות לקחת אחריות על המקרה, ואולי אפילו לדאוג שמא זה יקרה שוב עם מישהו קרוב אחר.
אמא שלי מחפשת להאשים את עצמה, 'איך לא ראיתי" "מה עשיתי בשבועות שלפני" מה היו המילים האחרונות שאמרתי לו", "אולי בגללי"...
אני מנסה להזכיר לה שוב ושוב שזו בחירה. שלו כמו שלה. כמו שהוא בחר להתאבד, ככה היא בוחרת לשמר זכרון הריבים האחרונים בניהם, את חוסר האונים ואת הכעס. אני מנסה להזכיר לה שהוא סבל, ובחר שלא לסבול יותר, ושאני הייתי רוצה שתהיה לי בדיוק את אותה זכות בחירה, ושבנינו, גם היא רוצה שתהיה לה את זכות הבחירה הזו.
אני יודעת שבראש היא מבינה, אבל הלב... זה כבר משהו אחר.
המצהיבון כדרכו, מדבר אליי, ומזכיר ש'ערכו של דבר לעולם משתנה בהתאם לנסיבות'... ערכם של החיים משתנה בהתאם לנסיבות המוות.
קובי, אחי הצעיר, בחר להתאבד. חייו היו כל כך בלתי נסבלים, שהוא פשוט סיים אותם. לאיש אין זכות לשפוט את חייו, להוסיף או לגרוע מערכם, רק בגלל הבחירה שלו, ולאיש אין זכות לשפוט את הבחירה הזו שלו.
התמונות שלו, ושלנו איתו רצות על המסך שלי מאז שמת.
ראשלישית כתבה עליו שירים, רביעית מזכירה אותו שוב ושוב, שואלת, עצובה, מצביעה על שינויים... היא גם דומה לו מאוד. ראשון וראשנייה כמעט ולא מזכירים אותו כלל.
ואני מידי פעם עוד שולחת את היד לטלפון כדי להתקשר אליו, ונזכרת שכבר אי אפשר.
קובי הצטרף לכל המתים שלי, אלה שהולכים איתי כל הזמן, ושישארו חיים כל עוד אני, ואחרים, זוכרים אותם.

פלונית, תודה על שעודדת אותי לכתוב, ועוד בכינוי הידוע שלי.
חיבוק.
ץ.

[פלוני_אלמונית*]

כמה יפה כתבת, צפרדעית, וכמה שאת חכמה.
גם אני מודה לפלונית שעודדה אותך לכתוב!

[יולי_קו]

צפרדעית,
נגעת בליבי.
תודה על מה שכתבת.

[צפרדע_ית]

מודה על המקום.
ובעיקר על ההקשבה.
ץ.

[פלוני_אלמונית*]

תודה. מאד מעריכה שכתבת.
אנחנו חושבות דומה.
אבל אני כנראה היחידה בסביבה שלי שרואה דברים ככה...

לגבי המייל - תודה, אראה אם אני מסוגלת לכתוב לך.

[צפרדע_ית]

פלונית, את מוזמנת בחום.
גם אני שונה מאוד ממשפחתי. כבשה שחורה של ממש. הן מעדיפים לקרא לי "עוף מוזר", וזה בסדר, בדרכם - הם צודקים.
אבל בשבעה של קובי, כשהדרך שלהם להתאבל היתה כל כך שונה משלי, עבדתי קשה כדי שלא תהיינה התנגשויות... לפחות לא עם בני המשפחה.
זו תקופה לא קלה למי שחושב אחרת.
חיבוק.
ץ

[מזמור_לילה*]

תודה צפרדעית! <אייקון של פרח ששכחתי איך עושים>

[צפרדע_ית]

(_)
(Hug)
נראה לי שגם אני שכחתי....
חיבוק?
ל.