אפרסקית,
(הערה מקדמית קטנה: אני מרגישה ששאלתך קצת מחזירה את הדיון אחורנית (לשלבים הפחות מענינים שלו, לטעמי
). אני עונה כאן, אבל אולי כדאי לשקול להעביר בעריכה למעלה הדף)
אז מה הופך את היחס הקיצוני להורים המכים ליחס לגיטימי בעינייך בעוד שיחס קיצוני לשינת תינוק בנפרד נראה לך לא סביר?
שמת לב לערבוב המושגים בשאלה שלך? ברישא דיברת על היחס לאדם עושה הפעולה (ההורים המכים), בסיפא דיברת על היחס לפעולה או לתיאוריה (לינה בנפרד)
היחס שלי לשתי התיאוריות או הפעולות (אי הכאת ילדים ושינה משותפת) זהה.
אני מאמינה בהן
בכל ליבי.
עם זאת אני
מבינה שמדובר ב
אמונות שלי או ב
אמיתות שלי. אמונות לגבי מה נכון ומה לא נכון מוסרית, לגבי מה נכון ומה לא נכון לי (ואולי אפילו מה הייתי
רוצה ששיהיה נכון או לא נכון לגבי אחרים
). אבל האמונות הללו
אינן מוחלטות. הן אינן מוחלטות לגבי (כי אני בהחלט שבה וחוזרת ובודקת אותן ואת התאמתן לחיי ולחיי בני משפחתי), ובוודאי ובוודאי שהן אינן מוחלטות עבור האנושות באשר היא.
שאלת הקיצוניות של האמונות הללו שלי אינה מעלה ואינה מורידה. אני מניחה שאמונה שאין להכות ילדים היא יותר "נורמטיבית" מאשר האמונה בלינה משותפת, אבל כאמור, זה בכלל לא משנה.
זאת ועוד - יתכן שהאמיתות הללו שלי משותפות לי לעוד אנשים (הרבה אנשים - שאז הן הנורמה או מעט אנשים ואז הן יוצא הדופן), אבל אין בכך כדי להפוך אותן לנכונות או למוחלטות.
הן לעולם תלויות בשלושה גורמים (לפחות): הקשר, זמן ותרבות.
עכשיו, אם את שואלת אותי, למה אני בוחרת
לדבר במקרה האחד (הכאת ילדים) ולא במקרה השני (לינה), הרי שזה נוגע למידת הנזק לאחר, שנגרם להשקפתי מכל אחת מהתתנהגויות.
זוכרת את השיח על האידאלים?
אז ככל שהפגיעה בערך "כבוד האדם ושלמות גופו" גדלה, כך
אני אסייג יותר את אידאל "עשה מה שנכון עבורך". כיון שאף את מסכימה שהנזק בהכאת ילדים עולה בהרבה על הנזק הנגרם מלינה בנפרד, הרי ש
בעיני, יש פחות הצדקה לסייג את "עשה מה שנכון עבורך".
סיוג מוחלט של אידאל "עשה מה שנכון עבורך",
אני הייתי מוכנה לקבל רק במקרה של שלילת חייו של אחר או הסבת נזק גופני מכוון לו.
אשר לך - על פי הצהרתך שלך (
פעם חשבתי את עצמי לליברלית ופתוחה ושכל אחד יעשה כרצונו, ועתה אני חשה אחרת במגוון נושאים של הורות.), ידיך קצת (?) יותר קלות על ההדק כאשר מדובר בסיוגו של אידאל זה.
ומטעם זה טענתי שגישתך כלפי האחר פחות סובלנית.
כי את מוכנה לסייג את "עשה מה שנכון עבורך" ביותר מצבים ממה שאני מוכנה להם.
נכון, גם אני מסייגת אידאל זה (מעולם לא הכחשתי
), אבל אני (משתדלת) להקפיד לזכור, שגם הסיוג שלי אינו אלא תוצאה של
אמונה אישית או
אמת אישית, ולא ציווי אלוהי או עובדתי או ביולוגי או השד יודע איזה.
<וכדי להקדים תרופה למכה: לא, איני אומרת שאינך מגלה קבלה וסובלנות בשיח אחד על אחד מול מישהו הזקוק כרגע לעזרה (אני הרי כל הזמן חוזרת ומשבחת אותך על האמפתיה שלך ועל נכונותיך לעזור!), אלא מתייחסת להשקפתך בדיונים הכללים>
<וכן, אני מודעת לכך שיש לא מעטים שחושבים שגישה פחות עד בלתי סובלנית למי שבוחר אחרת היא נהדרת ו/או מוצדקת. נו, מה לעשות? אני חולקת עליהם
>
אני עומדת להסתכן באמירתו של
רועי שרון, שהגם שטרם ביקר בדף זה אני שומעת את קולו אומר: "שוב את מנסה לייתר ויכוחים??"
, אבל הנה בכל זאת, קצת מרחשי ליבי על
תכלית הדיון כאן:
איני יודעת מה הניע אחרים כאן באתר לבחור כפי שבחרו, אני יכולה לספר רק על עצמי:
כשבלילה השלישי לחייו של בכורי, הושטתי את ידי לעריסתו כדי להביאו לשכב לצידי, זה לא היה בגלל שקראתי תיאוריות על חשיבות הלינה המשותפת והתאמתה הביולוגית למין האנושי. זה גם לא היה בגלל שהוא צרח. למען האמת, הוא ישן שנת ישרים.
זה היה בגלל ש
אני חשתי
צורך בכך.
כשמיד עם תחילת ההריון ידעתי שאניק את ילדי, זה לא היה בגלל שקראתי על יתרונות ההנקה לאם ולתינוק. זה גם לא בגלל שידעתי משהו על נזקי התמ"ל (כי לא ידעתי).
זה היה בגלל ש
אני חשתי
צורך בכך.
כשלא הרמתי יד על ילדי, לא מתוך כעס צרוף אך גם לא מתוך מחשבה צלולה, זה לא היה בגלל שקראתי תיאוריות על יעילות ענישה מסוג זה או על העדרה. גם לא בגלל שקראתי על נזקיה של שיטה כזו או אחרת או העדרם.
זה פשוט בגלל ש
איני מסוגלת לנהוג אחרת.
וכן הלאה וכן הלאה.*
הרבה מן הדברים שאני קוראת בספרים או כאן באתר, אכן מאוששים את הבחירות שלי, אבל הם עושים כן
בדיעבד (כך שבהחלט אפשר לשקול להאשים אותי בקריאה מגמתית...
).
יתרון הקריאה בם, לא היה בנוגע לעצם הבחירה. מבחינתי, אפילו לא באישוש השאלה האם בחרתי "נכון". היתרונות היו יותר "טכניים" - איך להתמודד עם התגובות לבחירה, איך לנהוג כך שהבחירה תהיה יותר אפקטיבית וכדומה.
אני מניחה שאני אומרת, שספק בעיני אם קריאת התאוריות הללו (על העובדות, הנכונות/שגויות/סטריליות/מגמתיות, המבססות אותן), יניעו מישהו לשנות מאורחותיו. מצד שני, אני מודעת לכך שאולי לא זו המטרה העומדת לנגד עיניכם.
ואם כך הוא (יתכן, כמובן, שלא כך הוא), אני מניחה שמענין אותי לשמוע: מהי המטרה (כלומר מעבר לענין ולהנאה שבעצם החלפת הדעות)?
<"לא, לא" [אני עונה לקולו הדמיוני של רועי], "זה לא יעצור אותי מלהמשיך בדיון המענין כאן"
>
(עירפו את ראשם!).
>![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
