קשה להניק

הי שוב למניקה. מצטערת, אני רחוקה מבאר שבע. אם את רוצה לדבר בטלפון את מוזמנת, את יכולה להקליק על השם שלי (מיכל ע) וכך תגיעי לדף הבית לרשום שם את המספר. לגבי התהייה אם התינוקת אוכלת מספיק, למה שלא תשקלי אותה בטיפת חלב כדי לוודא?

שקילת ניסיון (להשתמש במשקל דיגיטלי לפני ואחרי ההנקה ,עם בגדים )
שקילת נסיון היא כלי מאוד לא יעיל, ומאוד מלחיץ.
אני ממש ממש לא ממליצה על זה.

מה ההבדל בין המיטה לספה מבחינת הישיבה?
תנסי לארגן לך במיטה מצב דומה לספה, את יכולה?

בדקה אותה המיילדת רופא ילדים תומך הנקה ויועצת הנקה ככה שאם היה משהו רפואי ניראה לי שכבר היו עולים על זה...
לא בטוח. רופאי ילדים בדרך כלל לא מבינים בהנקה גם אם הם תומכים בה. למיילדת לא בהכרח יש הכשרה מתאימה, וגם היועצת עלולה לפספס. בענייני לשון קשורה יש מומחה אחד בירושלים (ד"ר פורר אם אני זוכרת נכון) ולמיטב ידיעתי (הלא-מקצועית) המומחיות שלו בתחום הזה היא יוצאת דופן. וד"ר לייבוביץ מאודים גם היא יוצאת דופן בידע ובהכשרה שלה. אולי כדאי לך להתייעץ איתה בטלפון, להסביר לה שאת גרה רחוק וקשה לנסוע עם תינוקת קטנה כל כך, ולספר כל מה שאמרו לך ועשית עד עכשיו. אולי היא תוכל להגיד לך אם כדאי לך להגיע אליה או למומחה בירושלים או ליועצת הקרובה אלייך או מה.

יכול להיות שזה רק עניין של סבלנות וביטחון שנרכש לאט-לאט. אבל לפעמים מומחים שאומרים לך דברים ברורים הם התחליף הכי טוב שיש לנו לזקנות השבט עתירות הניסיון.

אין לי מה להוסיף על העצות היפות שקבלת, רק לעודד. אני חושבת שכמעט כל הנקה מתחילה עם קשיים, שנעים על סקאלה שבין קשיים קלים בלבד לקשים מאוד, אבל נראה לי שכל הנקה שעדיין קיימת יכולה להגיע אל המנוחה והנחלה. אני חושבת ש95% מההצלחה תלויה במוטיבציה שלך ובאמון שלך ביכולתך להניק. התינוקת הרכה צריכה ללמוד את המלאכה. אם תתמידי (בעזרת עזרה חיצונית אם תרצי) תראי שזה הולך ומשתפר ויגיע היום בו את רק מוציאה את הציצי מתוך שינה ואת כל השאר התינוקת תעשה. שווה להשקיע!

הנה כמה טלפונים שליקטתי לך
חן ביתן 089961685 /
0522718250 - רפלקסולוגית, מדריכת הכנה ללידה ותומכת לידה אזור באר שבע
שרה קליין 054-468-8470 - דולה מוסמכת (DONA) - דוברת אנגלית ועברית

הכנה, תמיכה, והתייעצות - באר שבע והנגב

מיה ורובל , באר-שבע עד ת"א 08-6788216 050-2295924
שווה לברר גם עם בייבי לינק

קראתי הכל ומה שהכי הדאיג אותי זה כמות הפיפי והקקי. יש לי נסיון אישי רע עם זה.
בגיל הזה אמורות להיות 3-4 יציאות משמעותיות ביום. כמות הקקי שהולכת ופוחתת מעידה, אולי, על מיעוט חלב שמעיד על בעיה רצינית יותר בהנקה שלא עליתן עליה.
גם ההנקות הרצופות כמעט די מדאיגות וגם זה שאין לך תחושה ברורה של התמלאות בשד.

אצלי הכל היה נראה בסדר חוץ מכמות הקקי שהלכה ופחתה עד שנעלם לכמה ימים + שקילה של גיל שבועיים שהראתה שעדיין לא חזר למשקל לידה. בסופו של דבר התגלה שאין לי מספיק חלב והוא יונק עד היום (5 חודשים +) עם צינורית האכלה שמוסיפה לו פורמולה בזמן האוכל ושוקל כמו דובון קטן(מוזמנת לקרוא את הסיפור שלי בדף מדריכת הנקה עם בעיות בהנקה ). מצד אחד חשוב לי להגיד שיכול להיות שיש בעיה רצינית ומצד שני שיש תקווה להנקה גם ככה.
ממליצה מאוד ללכת לשקול אותה בהקדם - זה יתן לפחות מדד ברור האם זה רק התחלה קשה שתעבור או שיש בעיה משמעותית יותר שדורשת התערבות.

יכולות להיות כמה סיבות משולבות (אחיזה לא נכונה שגרמה בהתחלה לסדקים ואולי כבר תיקנת, אולי לשון קשורה מסוג 4 - רק מירי ליבוביץ' וד"ר פורר יודעים לאבחן וזה יכול להפוך הנקה ללא ממש אפקטיבית, אולי חך גבוה שמפריע ליצור ואקום טוב, אולי חוסר ארגון במוטוריקת ההנקה, מחסור בחלב אצלך, בנוסף יכול להיות רגישות כללית שלה שהופכת אותה לפחות רגועה).

האם נשקלתם מאז הלידה? איך היתה העליה במשקל?
האם הרגשת שינויים בשדיים בזמן ההריון?
האם השדיים שלך נראים רגילים? (רווח לא גדול מדי בינהם, פחות או יותר סימטריים)
האם היו לך בעיות בכניסה להריון?
האם יש לך בעיות בבלוטת התריס או בעיות הורמונליות אחרות?
האם אמא שלך הניקה אותך/את אחייך?
האם ניסית להוציא חלב באופן ידני/עם משאבה?
האם היתה מלאות/גודש לאחר הלידה?
מה צבע הקקי?
האם נוזלי/משחתי/קשה?

המון בהצלחה

ואני דווקא לא אמא טריה. הוא הבן הרביעי שלי, ואני כמו חדשה- לא מצליחה להבין מה עובר עליו.
הוא בן חודשיים, בהתחלה דווקא ינק מצויין אבל לאט לאט החלה הדרדרות, אני לא יודעת לומר מתי בדיוק. אולי כשהשארתי אותו פעם עם אבא ועם בקבוק מטרנה לשעתיים(בערך בגיל שישה שבועות)
היום הוא כמעט ולא מוכן לינוק. כשהוא רעב אני מציעה לו ציצי, אבל במקום לינוק הוא פותח במאבק נואש, נוגח בשד, יונק יניקה אחת ומוצץ עשר מציצות סרק, עושה גרעפס ויונק עוד יניקונת, בוכה ומתנגח, כך זה יכול להמשך שעה שעתים ויותר.
מתוך התחשבות בשאר פספוסי החמודים, וגם בי שכל יומי עובר בנסיונות הנקה, אני נותנת לו בסוף בדמעות ובתסכול- 120 CC מטרנה והוא זולל תוך שנייה ואז שוכב רגוע ושמח ומלא חיוכים ואח"כ הולך לישון לשעתים מאושרות וקם רעב.
אני נותנת רק שני בקבוקים ביום- בזמן שהילדים בבית. בשאר הזמן אני מנסה ומנסה ומנסה להניק, אני מרגישה שהתסכול גובר, שהוא כאילו ממש מפחד כבר מהשד שלי
אני מנסה לדבר אליו רכות בזמן היניקה, לשיר לו, ולחילופין- לראות סרט ולא להתייחס אליו.
כלום לא עוזר.
בלילה הוא יונק טוב (שתי פעמים בלילה)
וגם ביום לפעמים הוא "מרביץ יניקה" טובה ואני מאושרת וחושבת אולי נגמר התסביך הזה, אבל האמת היא שכבר הרבה ימים זה לא קרה
אני מנסה לשאוב לו, אחרי חצי שעה עבודה יש לי בקושי 30 CC חלב שנראה לי די דליל, שקוף כזה. אני גם לא מרגישה עומס בשדיים.
ואני לא מבינה לא מבינה

לבדוק האם יש עליך איזה ריח שאינו מוכר לו? אפילו איזה קרם ידיים או "נגד יתושים". לפעמים לא חושבים על הדברים האלה, (גם כשמכירים את בעית הריח)
תנסי להניק אותו תוך כדי הליכה. בהנקות שנאבק, פשוט לקום, להחזיק אותו בשתי הידיים, להצמיד לשד וללכת.

מעניינת עצה 2! אני אנסה
האם יש דבר כזה "אין מספיק חלב?" האם יכול להיות שהזרימה דלילה דבר שמקשה על היניקה ומיאש אותו? יש דברים כאילו או שזה הדמיונות שלי?

האם יש דבר כזה "אין מספיק חלב?"
כן. ייצור החלב מושפע מהביקוש (=תנועות יניקה יעילות של תינוק).

האם יכול להיות שהזרימה דלילה דבר שמקשה על היניקה ומיאש אותו?
בהחלט.

אני מנחשת שבקבוקי המטרנה יצרו מעגל: את מייצרת פחות חלב, הוא מתיאש, לא יונק "ברצינות" (אח"כ משלים מהבקבוק), היניקה שלו היא כזאת שהגירוי לשד לייצוק חלב לא מספיק, את מייצרת עוד פחות, הוא מתיאש יותר (ובמקביל מכיר היטב את האפשרות של זרימת חלב מהירה מבקבוק) וכו'

אם חשוב לך, אפשר לגלגל את הגלגל הזה לאחור.

שאיבות + לאפשר לתינוק לגור על הציצי יעזרו לך לייצר יותר חלב.
בקבוק עם זרימה איטית ישפיע על ההרגל של "החיים הקלים".
הפחתה הדרגתית של כמות המטרנה בבקבוק במקביל להגדלת כמות החלב שלך תוכל לאפשרמעבר בסופו של דבר ליניקה בלבד.

זה לא פשוט, ולא קורה בקלות, אבל אפשרי.
אם את רואה שהמצב לא משתפר (למשל: מידת התסכול שלו ביניקה במשך היום לא יורדת), את אולי רוצה להעזר ביועצת הנקה.

בהצלחה!

נראה שבמצב הזה מומלץ למהר ולהיפגש עם יועצת הנקה, רצוי מישהי כמו ד"ר מירי לייבוביץ' ממרפאת ההנקה באודים או ד"ר דינה צימרמן בירושלים.
(אני ממליצה בשם מדריכת הנקה שמבינה בעניין הרבה יותר ממני ואינה יכולה להיכנס לדף כרגע).

מניסיון אישי, בבעיה אחרת שהיתה לי עם הבכורה, דחיתי ודחיתי את ההתייעצות, ובסוף בגיל 4 חודשים הגעתי לד"ר לייבוביץ' והיא פתרה את הבעיה במהירות. אבל אחר כך היתה לי עבודה של שינוי ההרגלים שכבר נוצרו בחודשים שעברו... מוטב לא לדחות.

העתקתי לכאן מדברים שסוף מעגל כתבה לי:
_אני מצדדת בתיאורית המדרון התלול, לפיה נותנת לו מטרנה כמעט בכל הנקה זה מתכון בטוח לסיום קרוב של ההנקה (ותכף יבוא הסבר למה).
מצד שני טוב לדעת שמצב רוחה השתפר, אמא שמחה זה חשוב ביותר, ואני אומרת את זה ללא שמץ ציניות.
ואני גם מסכימה איתך שחשוב לא להיות הדודה הנודניקית.
את צודקת בדבריך : אם יש רצון יש יכולת (באנגלית נשמע יותר טוב), ואת עשית את תפקידך מעל ומעבר, לדעתי.
עכשיו נותר לך רק להסתכל מהצד וללמוד, למען עתידך שלך.
ולכן אני ממשיכה (מקווה שאיני מיגעת אותך) ומתייחסת ל :
הם שוקלים לפנות אליה שוב עכשיו כיוון שאחי מוטרד מהעובדה שנראה כאילו האחיין שלי כל הזמן רעב, כלומר ההנקות מאוד צפופות
יש פה כמה אפשרויות :

ההנקות צפופות כי הנקות צריכות להיות צפופות אצל תינוק בן יומו. אם קיים מעקב משקל ומעקב יציאות (ותוצאות המעקב תקינות) אזי אין סיבה לחשוב שהתינוק רעב. הבעיה הפסיכולוגית במקרה כזה (מדברת ממקור ראשון ) היא שבהנקה (לעומת בקבוק) אין אינדיקציה לכמה נכנס. צריך לעשות סוויץ' בראש לתפיסה המערבית ולחזק את הביטחון על פי מה שיוצא. וזה הקטע הקשה. הסוויץ'.
ההנקות צפופות כאפיזודה של כמה ימים (שחוזרת על עצמה כל מספר שבועות) שנקראת "קפיצת גדילה". זה מצב שבו היונק מגביר את הביקוש, מה שמגדיל בתורו את ההיצע (בלי תואר בכלכלה - קשה לשרוד הנקה ).
התרחישים האלה אפשריים (חוויתי את שניהם) במקרה של הנקה מלאה.
ואז, הכל טוב.
אלא שלא הייתי מהמרת על התרחישים האלה לפי התיאור שלך. אם התינוק מקבל כבר כמה בקבוקים ליום, כל יום, סביר שהמנגנון שלו השתבש לגמרי. אני לא מאמינה שבמצב כזה ההנקה אפקטיבית, וכמו שאמרתי, היא עוד תלך ותהיה אפקטיבית פחות ופחות. כן הייתי מהמרת על :

התינוק מאוד מבולבל (יש לזה גם ממש שם : בלבול פטמות). כל פעם נכנס לו לפה אוכל אחר, חלקו (המטרנה כמובן) אינו מותאם לו ביולוגית (סמיך מידי, מרחיב את הקיבה שלו בצורה מלאכותית), צורה האכילה של התמ"ל היא פסיבית (בניגוד להנקה האקטיבית, המפעילה שרירים רבים של הלסת). גם הגוף של האמא מבולבל ולא יודע באמת מה הצורך של התינוק (הרי חלק מהצורך מסופק ממקור חיצוני). זאת, אגב, גם הסיבה להמלצה לא לתת מוצץ ב- 4-6 שבועות הראשונים. וזה מה שמוביל להתגשמות הנבואה לפי אין מספיק חלב.
תשמחי שתמכת בה ככל יכולתך בשעתה הקשה.
מעבר לזה, זה כבר שלה._

שלום.
יש לי שדיים פיברוציסטים, ציסטה אחת בכל שד.
הם מאוד רגישים ולעיתים כואבים למגע, במיוחד נוכח שינויים הורמונליים.
אני חוששת כי הם עלולים לכאוב בזמן ההריון, אך גרוע מכך, אני חוששת כי הכאבים ימנעו ממני להניק.
מישהי מכירה את התופעה ויכולה לענות לי האם חששותיי מוצדקים?
תודה רבה.

כדאי לדבר עם יועצת הנקה לפני הלידה, זו הכתובת לשאלות מהסוג הזה.
מאחלת לך הנקה מוצלחת

תמיכה לאמהות צעירות
האמא- אנרג'ייזר שלי מלווה אמהות אחרי לידה.
מלבד הנקה היא עוזרת ומלווה בכל הדאגות של הימים הראשונים- אמבטיה ראשונה, צהבת, שינה...
היא אחות ילדים בדימוס, מדריכת הנקה וכמובן אמא וסבתא גאה.
תשמח לתמוך ולשתף בידע שלה , עד שעה נסיעה מרעננה. אפשר לפנות דרך הדפבית שלי

לא תיארתי לעצמי לשניה שזה מה שיקרה. אחרי שילדתי בבית היה לי ברור שהנקה תזרום באופן טבעי....ההנקה מיד אחרי הלידה הייתה נהדרת וקסומה וכך גם מס' הנקות אחריה, לאיתמר לא הייתה בעיה לינוק....הייתי באופוריה. ידעתי לפני שילדתי שיש לילות לבנים ושלא תמיד יודעים למה הוא בוכה ויש כאבי בטן וענייני הורמונים שלי וחולשה אבל בחיים לא הייתי מדמיינת שככה תראה ההנקה שלי אותו. אחרי מס' הנקות התחילו לכאוב לי הפטמות - נורא - כמו סכינים - הן היו פצועות ומסכנות. המיילדת שלי היא גם יועצת הנקה והיא ביקרה אותי בכל יום בימים הראשונים. היא הייתה מדריכה אותי לגבי תנוחות ההנקה ואיך לעשות מה ואני הייתי מיישמת איתה וכשהיא הלכה....לא הלך לי והכל נשכח מהראש. מצאתי את עצמי בוכה מיאוש וכאבים מעל איתמר היונק, מתפללת לאלוהים שייתן לי יום אחד ללא כל כאב - לא היה לי יום כזה עדיין. אחר כך נהיה גודש. קצת חום וכאבים, קומפרסים ושאיבות סדיסטיות סיוטיות. עבר.אחרי שבוע הלכתי עם בן זוגי ואיתמר ליועצת הנקה - היא הייתה נהדרת ועזרה לי מאד. כל ענייני כאבי הפטמות הסתדרו אחרי זה.ואז הייתה קפיצת גדילה. איתמר רצה לאכול כל הזמן, אני התחרפנתי מזה. בגלל שעוד הסתגלתי לתנוחות ההנקה, החזה שלי כבד מאד ויש צורך להחזיק לו אותו - לא יכולתי לעשות כלום תוך כדי הנקה, רק להניק - כל הזמן. כבר התחלתי להתבלבל כי התחילו לו כאבי בטן וכבר לא ידעתי מתי הוא רוצה לאכול ומתי כואב לו. תוך כדי כל זה - תביעות חוזרות ונשנות מצד חמותי להגיע שוב ושוב לראות את נכדה הראשון. עד הלידה אהבתי אותה מאד. נכד ראשון כנראה העיר אצלה את כל הפסיכוזות....בעודי כאובה בפטמות, מסתובבת רק בעירום בבית ומנסה להבין מה קורה איתנו - היא רוצה להגיע. כשהיא באה לבקר ואיתמר בוכה-אני נכנסת לחדר שינה כדי להניק - לפעמים זה לוקח שעה. אני חרדה מאד לפרטיותי הפיזית-לא מניקה ליד אנשים שהם לא בעלי. זה ענין מאד רגיש אצלי. חמותי לא מבינה למה היא לא יכולה לראות את איתמר יונק ולמה אני לא שולפת את איבריי האינטימיים מולה. לא בא לי להתחיל להסביר בכלל כמה מאויימת זה גורם לי להרגיש. אני כאובה, מעוניינת בפרטיות, עייפה והורמונלית - והיא - שיודעת על כל אלו כי היינו איתה בקשר יומיומי - היא רק מעניין אותה להחזיק את הנכד שלה. אני מבינה את הרצון אבל מה עם התחשבות ביולדת??. טוב , אין לי כוח להיכנס לזה.
אחרי קפיצת הגדילה הגיעה המאסטיטיס. צמרמורות באמצע הלילה חום עד 39 הרגשה כללית רעה וכאבים נוראיים ביותר בשד ימין. מה קורה איתי?? מה עוד?? ניסיתי להימנע מאנטיביוטיקה, קשר הדוק עם המילדת, קןמפרסים ושאיבות נוראיות מחרידות וזוועתיות - הכאבים הפיזיים שלי רק הלכו והתגברו, חמותי רק הלכה והשתגעה, שלחה אנשים להתקשר לשאול אותי מה יש לי נגדה כולל אימא שלי. זה שאני סובלת וחולה- לא עזר להרגיע אותה. זה עזר לגרום לי להרגיש עוד יותר גרוע. חשבתי שהמסטיטיס עברה. חזרו כאבים בפיטמה ימנית בהנקה. הקשבתי לעצה גרועה של חברה "לייבש את השד הזה" - טיפשה שכמותי. היה לי נוח לחשוב שזה יהיה פשוט. שמתי כרוב שאבתי באמבטיה, אמרתי לעצמי שאפשר להניק רק משמאל. אז המאסטיטיס חזרה - חום גבוה כאבי תופת, הכל בצקתי ואדום שוב קומפרסים ושאיבות. כלום כבר לא יוצא מהשד המדולק. בשד שמאל אין מספיק חלב. אנחהו נוסעים שוב ליועצת הנקה - 2 יועצות יושבות איתי עם קומפרסים ושואבות לי מהשד מוגלה תוך כדי שאני מצמררת. אני מנסה הומאופתיה- לא עוזר. איתמר בוכה הרבה ולא מצליח לישון כמעט. הוא רעב. עכשיו אני בפניקה. מילא אני אבל התינוק שלי רעב?? אלוהים! מה עושים? התחלתי אנטיביוטיקה בלית ברירה-כל השד גושים קשים ומוגלה.אין מספיק חלב. גם כשהמצב של הדלקת משתפר קצת ואיתמר יונק מהצד המדולק - הוא רעב. אני יודעת שהוא רעב. קונים מטרנה. אני מניקה מ-2 הצדדים במשל שעה ואז כשמתרשמת שהוא עוד רעב - נותנת לו מטרנה. הוא בולע 120 מ"ל כאילו לא אכל כלום. כל הביטחון שלי בכך שאני יכולה להניק נעלם. אני חיה בחוסר ידיעה מוחלט של מה הוא צריך (חוץ מאהבה ענקית שבזה אני בטוחה שאנחנו טובים) . הוא בוכה - הוא רעב? זה גזים? הוא עייף? לתת לו עוד מטרנה? שוב יועצת הנקה - היא מלמדת אותי להניק ותוך כדי להכניס צינורית קטנה מבקבוק המטרנה שיקבל תוספת אבל בצורת יניקה מהשד.... אני חושבת לעצמי שזה יסדר את העניינים. זה יותר מסובך, אני שוב מחוברת לאיתמר ללא הפסקה כדי לגרות כל הזמן את החזה ליצר עוד חלב אני מאכילה ואז כשרואה שאין עוד חלב אצלי-מכניסה את הצינורית - הוא אוכל משם 40 מ"ל ונראה לי שהוא סיים. הוא נרדם על השד. אני מניחה אותו לידי ישן. הוא מתעורר אחרי 5 דקות בוכה-רוצה לאכול. אני מתעייפת והוא גומע עוד 130 מ"ל מטרנה ישר מהבקבוק אחרי הנקה+צינורית במשך שעה וחצי. איזה ייאוש. הוא בן חודש+3 ימים. בחיים שלי לא תיארתי לי שזה מה שיקרה. השבוע הראשון הכי קשה אמרו לי. כל כך רציתי להניק. אני עומדת להתיאש. נורא עצוב לי. בכלל לא לקחתי בחשבון מה יהיה כשאצא החוצה איתו. אני לא מסוגלת לחשוף את עצמי בציבור. קניתי סינר הנקה - אני לא מצליחה ל"הצמיד" את איתמר לשד ככה וחרדה כל הזמן שהסינר הרפוי הזה יזוז ויראו משהו- כמו התגשמות של סיוט. אז מה יהיה? אני אכנס לשירותים ציבוריים? ואם הוא יאכל שעה? איך הולכים לבקר אנשים ככה? איך אנשים באים לבקר? איזה תוהו ובוהו! אני לא מסתדרת.ההתחלה הייתה כל כך מבטיחה. איך ממשיכים בחיים ככה?

שלום גלית יקרה. ממש כאב לי לקרוא את מה שכתבת. הרגשתי את התסכול, את הכאב, את ההחמצה, את הבדידות, את הסחרור...

חשבתי להגיד לך כמה נקודות, מקווה שייתן לך כוח. רציתי להדגיש לפני כן שאני לא מקצועית בתחום, אז אנא קראי בהתאם.

הכרה בצרכייך
נשמע מדברייך שיש סדרי עדיפויות מאוד ברור - קודם איתמר ואחר כך את. זה גם מובן - איתמר הוא תינוק שתלוי בך.
תינוק שנולד הוא אכן תלוי בך. הוא כמעט חסר ישע, וזקוק לאדם אחר לקיומו.
אבל יולדת טרייה גם זקוקה לעזרה, לתמיכה, לליווי, להדרכה, וגם להרבה הרבה מנוחה.
איתמר צריך אוכל לקיומו, ולא פחות חשוב - אמא אוהבת ונינוחה.
לפי תיאורך - כרגע מצב ההנקה לא מאוזן, מצד שני את חולה עם דלקת וללא שעות שינה, ובמצב כזה קשה להגיע למצב מאוזן.
חשוב שתצאו ממעגל הקסמים הזה.

הנקה
קודם כל זה לא סוף העולם אם איתמר יפסיק לינוק. הייתי חוזרת על המשפט הזה 100 פעם.
הנקה היא דבר מאוד מאוד מאוד חשוב וטוב עם המון סגולות, ומאוד מאוד חבל אם תאלצי להפסיק להניק, אבל זה לא סוף העולם.
אם תאמיני שזה לא סוף העולם אז אולי תוכלי לפחות לא להילחץ מזה.
כאמא את יכולה לעשות את כל המאמצים, תוך כדי שאת לוקחת בחשבון את כל מה שקשור לעניין - כולל כוחות הנפש שלך. לפעמים אנחנו לא מצליחים לעשות מה שתכננו. חשוב לכאוב את זה, ובד בבד להשלים עם זה. תהיי שלווה. את מדהימה - תראי איזה הקרבה את מקריבה בשביל הבן שלך. את נותנת לו כל מה שאת יכולה (ואפילו יותר...). אם חלילה לא תמשיכי להניק - תדעי שאת עשית ככל יכולתך עד שהגעת בלית ברירה למצב הזה. ותכאבי, ותשלימי, ואל תאשימי את עצמך, ואל תרחמי עליו, תכאבי ותשלימי.
אם תאמיני שזה לא סוף העולם אם תפסיקי להניק, יהיה לך יותר קל להתמודד עם המצב שיש עכשיו.
כדאי לך להתייעץ עם בשמת א לגבי יועצת הנקה, ומה האסטרטגיה הנכונה לפעול במצב העכשווי. ואיך תגיעו שניכם למצב מאוזן בריאותית והמשך של הנקה.
קראתי פה באתר כל מיני סיפורים לא פשוטים, שבסופם ההנקה עלתה על דרך המלך, כדאי לך לקרוא ולהתעודד. מכירה גם אחת שרק בלידה השמינית (!!!) התקשתה עם הנקה, ושישה חודשים שאבה (!!!) עד שהצליחה לעבור להנקה (עד היום, הילד בן שנתיים וחודש).
מצד שני מכירה חברה שהיה לה קושי מאוד גדול עם ההנקה בילדה הראשונה, והקריבה המון המון המון עד שבסוף זה לא הצליח, והיתה ממש אכולת אשמה. בילד השני יעצתי לה להביא יועצת הנקה עוד לבית חולים יום לאחר הלידה. נתתי לה טלפון של יועצת הנקה מעולה מעולה שהיתה ראש ארגון הנקה. אחר כך היא סיפרה לי שבאמת השדיים שלה "לא סטנדרטיים" ובאמת מאוד קשה לה להניק. חברה שלי החליטה לא להניק מאחר שכבר ידעה בכמה סבל זה כרוך בשבילה.
אני מקווה, וגם מרגישה שהסיפור שלך יגמר בהמשך ההנקה. תתעודדי ותהיי אופטימית, אבל אל תשכחי את עצמך, תעשי כל הזמן מאזן כוחות, ואם תפסיקי - זה לא סוף העולם... לכאוב ולהשלים...

הסחרור, המחנק ובכלל תחושת הזמן...
בדרך כלל, אנו חווים בחודש רגיל מעט מאוד ונדמה שהוא רץ. אבל החודש הראשון של הורי התינוק "נמשך" הרבה זמן. מרוב שאנו שקועים במציאות הזו, קשה להרים את הראש, ולהפנים בתודעה הפנימית ולא רק בשכל, שזו תופעה שעוברת. התינוק גדל. יש אשליה שהחודש הזה זה מה שיהיה תמיד. לי בשלושה חודשים ראשונים היה מאוד קשה בילד הראשון. בילד השני זכרתי שלאחר שלושה חודשים נעשה יותר קל, אז גם שלושת החודשים הראשונים היו יותר קלים. כי מאוד הקלה איתי הידיעה שזה נגמר מתישהוא. זה קשה אבל בסופו של דבר זה יעבור. גם אם זה ייקח לא שבוע כמו שאמרו לך אלא חצי שנה - זה עובר!!!
לכן אין לך מה להילחץ גם לגבי היציאה החוצה. עכשיו את לאחר לידה ולא דחוף לצאת לטיולים ארוכים החוצה. אחר כך כבר תסתדרי. כל אחת מוצאת את הפיתרון שלה. גם אני לא מניקה בציבור, גם לא עם סינר, ויש פתרונות אחרים. אני לא מפרטת כי מה שמתאים לי לאו דווקא מתאים לך. מה שחשוב לי להגיד לך שזה פתיר. שאת לא צריכה להילחץ מכך שזה עוד משהו שכובל אותך וחונק אותך. את תדעי למצוא את הפיתרון בשבילך, ולהחליט מה הכי נוח לך. וחוץ מזה שבדרך כלל בהתחלה יונקים הרבה זמן ואחר כך הזמן מתקצר. וגם אם מה שקורה אצלך הוא לא סטנדרטי, עדיין בכל מקרה תטפלי בזה וזה אמור להשתפר.

לגבי בן זוגך -
עד עכשיו התייחסתי רק אלייך ולאיתמר. אבל מה עם בן זוגך? מאוד חשובה התמיכה שלו. אם הוא לא תומך בך כמו שאת זקוקה - כדאי לך לדבר איתו, לשתף אותו. אפילו אם רואה אותך כל יום, יכול להיות שהוא לא מבין אותך. את הכאב, את המסירות, את הצורך בפרטיות, את הכמיהה להנקה. ספרי לו את זה, תראי לו שאת זקוקה לתמיכה שלו. אל תתבעי ממנו, תראי לו את החוסר, תני לו מקום ואת האפשרות לתת לך.

לגבי חמותך -
מבינה אותך ומכירה את התופעה... קודם כל חשוב שהדו-שיח לא יהיה שלך עם חמותך, אלא של בעלך התומך בך עם חמותך. זאת עצת זהב שקיבלנו לפני החתונה, ואנו דבקים בה בכל עניין שעולה ובזכותה מנענו/הקטנו הרבה בלאגן. חוץ מזה אולי יעזור לך לדעת שהרבה חמיות מתנהגות כך, כלומר שזה משהו טבעי, גם אם זה לאו דווקא בסדר. מציעה לך לעשות לו כמה תמונות יפות, ולשלוח לה עם אלבום תמונות יחד עם מכתב הסבר פתוח משניכם (לא ממך בלבד) שמספר על הקושי, ובקשה להבנה ולתמיכה. דברו איתה כמו ילדים לאמא, שרוצים באהבתה ובתמיכתה. תספרו לה על הקושי שלכם ועל ההתמודדות שלכם, ועל הצורך שלכם בפרטיות וכמה שחשוב לכם שיהיה לכם תמיכה מאמא והבנה מאמא. זה מדהים כמה שזה עובד, לא בגלל שזה טריק, כי זה לא, זה פשוט היחס הכי נכון בין ילד לאימו. גם כשהילד הוא כבר גדול.

את עוברת תקופה מאוד מאוד קשה,
ודווקא מתוכה יש לך המון פוטנציאל לצמיחה -
לחזק את עצמך, לכבד את עצמך, להתחבר לעצמך
לחזק את הקשר עם בן הזוג, שיהיה קשר בריא של גבר ואישה - שיודעת להראות את החסר, שיודעת לתת לגבר שלה את המקום שלו, בשבילו ובשביל לתת לה.
לחזק את הקשר עם החמות, ובכלל עם ההורים. לא להעיר להם, לא לבקר אותם, לא לחפש מה לא בסדר, אלא לחזור להיות ילדים שלהם. ולקבל את התמיכה שלהם, תמיכה של אבא ואמא

חיבוק גדול גדול

מוזמנת לספר איך מתקדם, מוזמנת להתייעץ כאן או אצלי בדפבית

המון המון בהצלחה!

חיפאית

וואו!
גלית, את מדהימה!
כל כך מבינה אותך, כל כך!
מתחברת לכל מילה של חיפאית הנ"ל
ובנוסף, יודעת גם יודעת שזה יכול לעזור, ולכן אספר לך כי גם לי חזה ענק בענקים שאני צריכה לתמוך בו וג ם אני עברתי קשיים עצומים בהנקה (קצת שונים אבל אותו פרנציפ) מתקשה בחשיפת השד, חמות, וכו' כל מילה שכתבת נגעה בי, אבל, עכשיו 8.5 חודשים אחרי הלידה כבר ההנקה הפכה (מזמן...) לחוויה מדהימה, הרבה פחות זמן, חוויה שאני לא מוותרת עליה בעד שום הון! לא כואב בכלל (טוב, נו...) עדיין תומכת בחזה ולא בדיוק מניקה בסביבה לוטשת עין אבל יוצאת ומבלה כמה שדאפשר...
הפיצית רוצה לינוק אז אם תרצי המשך עידוד, בכיף!

טוב, קודם כל הדברים של שתיכן- חיפאית ואמונה - מאד מעודדים. חשוב לי לדעת שלא משנה מה קורה עכשיו - אפשר יהיה להמשיך להניק מלא אחר כך. סיימתי עם האנטיביוטיקה, ממשיכה עם האצידופולוס, לוקחת לציטין (תוסף מזון שעוזר במאסטיטיס) וכדורי חילבה להגברת ייצור החלב. אני מניקה בכל הזדמנות אז הפטמות חבוטות וצורבות (לא פצעים או סדקים) במיוחד בגלל שאיתמר נעשה מתוסכל כשלא יוצא לו חלב כמו שמבקבוק ואז הוא מושך את הפיטמה לכל הצדדים....זה לא נעים אבל הוא נורא חמוד כשהוא עושה את זה....

מדי פעם כשאני מתעייפת וכאובה אני נותנת לו בקבוק מטרנה והוא טורף אותו ,שזה קצת מדכא...לפעמים כשלא יוצא לו יותר חלב אז מוסיפים מטרנה עם צינורית. אני גם שואבת - רוצה לדעת כמה חלב יש לי. זה מבעס נורא לראות שבקושי יוצאים 40 מ"ל מ-2 הצדדים כשלפני שבועיים יצאו לי 120 מ"ל מצד אחד ב-20 דקות.....מאד מבעס!
אגב,בן זוגי הוא המקסים במקסימים. הוא שותף מלא בכל, הוא אוזן קשבת ועל אף שמרגישים שינויים בזוגיות מאז שאיתמר נולד, יש הרבה רכות,הקשבה, סובלנות ושמחה בינינו.
לגבי חמותי - זה כבר ענין שאני צריכה לעבוד עליו עם עצמי. היא מתנהגת כרגיל כאילו שום דבר לא קרה ואף אחד לא נפגע והפסיקה ללחוץ (אחרי שבן זוגי וחברים שלה דיברו איתה) אבל אני - מאד קשה בדברים האלו. איך שדורכים לי במקום רגיש - אני מתקשה לסלוח ואפילו להיות נחמדה לאותו בן-אדם. אפילו שאני יודעת שהיא אדם טוב וכוונותיה טובות. יום אחד אני אצטרך לדבר איתה גליויות. כי אני פגועה מאד מאד ומאהבה גדולה בינינו עברתי לקור מוחלט ורגשות מאד לא סימפטיים. אני מזל עקרב ולנטור ולעולם לא לסלוח למדתי מאבא שלי- אף הוא עקרב מפואר בעצמו. אני אאלץ לעבוד על זה אבל לא ממש בא לי....
מחר אהחנו אמורים לצאת לאיזשהו אירוע על חוף ים (אם מזג האוויר יהיה נחמד) ואני אורזת חפצים כמו משוגעת לקראת היציאה....מקווה שיהיה בסדר. עכשיו כהדלקת עברה ואין אנטיביוטיקה אני מקווה שתפוקת החלב תגבר ואני אוכל להתחיל להתאמן בבית על "נוהל הנקה בחוץ"....משתדלת מאד להתרכז בעיקר באיתמר שהוא תינוק מקסים ואהוב וחמוד מאד. כל הזמן ממלמלתלעצמי שלעזאזל המטרנה העיקר שהוא רגוע ושבע וישן עם חיוך.
זה קטע. אומרים שנבואות מגשימות את עצמן ושאם חושבים טוב אז יהיה טוב. בחיים לא הייתי מתארת לעצמי שההנקה תהיה לי כל כך מסובכת. לפני הלידה הייתי משוכנעת מעל לכל ספק שאני אניק ללא כל קושי.(גם חשבתי שהלידה שלי תהיה קצרה וקסומה.....

)
טוב. אלו הם החיים. מיסתוריים ולא תמיד ברורים. אני בטח אמשיך לכתוב כאן. זה מאד משחרר ומחמם את הלב לשמוע שאני מובנת על ידי נשים שעברו דברים דומים. תודה לכן.
}מאזור פרדס חנה אשמח להכיר .
0544703485 .

כל רעיון אחר לפתרון הבעיה יתקבל בברכה .

שליחה על ידי אנה* » 03 מרץ 2019, 12:13

שלום לכולן,
אני חווה קשיים לא מעטים בהנקה. הבת שלי בת חודש. נולדה בניתוח קיסרי, אבל הייתה איתי כמעט מהרגע הראשון ב 0 הפרדה. מהיום הראשון היא לא מתעוררות לאכול, לא יונקת לזמן ממושך (רק עד שהחלב הראשוני זורם ואחרי זה רק בעזרת סחיטות), לא עולה באופן מיטבי במשקל, נרדמת מהר מאוד על השד ושם טריקים להעיר לא עוזרים. כדי להתמודד עם זה אני נותנת לה תוספת חלב שאוב אחרי כל הנקה. התוספת נע בין 20 ל 70 תלוי בטיב ההנקה שהייתה. חשוב לציין שהיא לא מכאיבה לי ויש לי מספיק חלב כדי למלא כבר חצי מקפיא (טפו טפו טפו). עשיתי איתה טיפולים של קרניוסקלאר ולפני יומיים גם עברה התרת לשון. אני גם מלווה על ידי יועצת הנקה שעד כה לא היה לה הרבה מה לעזור כי על פניו היא מתחברת טוב, יונקת במרץ כמה דקות וזהו נרדמת. לדבריה היא פשוט צריכה להתחזק והכל יסתדר. אני רק שואלת מתי?! ואם יש עוד משהו שאני יכולה לעשות כדי ״ללמד אותה לינוק״.
אשמח לעצתכן

שליחה על ידי חנה* » 03 מרץ 2019, 12:29

ואם יש עוד משהו שאני יכולה לעשות כדי ״ללמד אותה לינוק״
יש. נסי להניק אותה במגע עור לעור. זה מאוד מעורר. (או שאת כבר עושה את זה?)
ואני גם ממליצה לקרוא בהנקות את הדף הנקה אינסטיקטיבית{{}}. לי הוא גורם לדגדוגי חלב בשד גם בתקופות שאני לא מניקה...
בהצלחה יקרה. ואיזה כיף לבת שלך שיש לה אמא כה טובה ומודעת.

זה מאוד מתסכל, אבל פתאום זה קורה. כמה היא שוקלת? היא נולדה קטנה?

את סוחטת את השד תוך כדי הנקה? Breast compression? מציעה שתשאלי את יועצת ההנקה שהיתה אצלך על זה.
מדובר בתינוקת ממש פיצית, עדיין עוברית. במצב הזה מומלץ לבלות כמה שיותר שעות מהיממה במגע עור לעור איתה כפי שהציעה חנה, להיות צמודה אליה, להתכרבל איתה, ופשוט לנסות להניק בכל הזדמנות, אפילו כל רבע שעה, גם לזמן קצר. להחליף צדדים כל הזמן, ולהעיר ככל האפשר (איך זה שבימים קרים כל כך לא עובדים טריקים להערה כמו להפשיט אותה? זה ממש מוזר).

הנקה אינסטינקטיבית

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קשה להניק
תינוקת רק נולדה
אני לא יודעת כמה להניק אותה ,היא נרדמת כל הזמן
איך אני אדע כמה היא אוכלת ואם היא יונקת טוב
מנסה רק להניק

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הם באמת נרדמים המון בהתחלה. זה בסדר. אפשר לנסות להעיר, להוריד קצת בגדים.
תדאגי לשקול אותה אחרי כמה ימים לראות שהיא עולה במשקל
זה באמת לא קל תינוקת חדשה. תראי שהיא עושה קקי ופיפי ושהיא רגועה אחרי האוכל
מצרפת לך משהו:
https://amotherlifeblog.blogspot.com/20 ... g-[po]post 15[/po].html

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה שלומך?