רגישות יתר לרעש

בתי בת 3 מאוד מאוד רגישה לקולות חזקים, בעיקר מוזיקה שבוקעת מרמקולים. זה החמיר בשנה האחרונה. מזמן ויתרתי על לקחת אותה לארועים משפחתיים או לצאת ביום העצמאות אבל היום הלכנו לקונצרט מוזיקה קלאסית קלה בפארק פתוח ולמרות שהווליום היה סביר לחלוטין וישבנו רחוק מהרמקולים היא נתקפה חרדה קשה ודרשה שנלך מייד הביתה. חיבקתי אותה חזק ודיברתי איתה על המוזיקה ששמענו, צלילי החליל והגיטרה (שהיא דווקא אוהבת כאשר אנחנו שומעים בבית ושהיא מכירה משעורי מוזיקה בגנון) אבל ללא הועיל, היא רק רצתה לחזור הביתה. רק כאשר התרחקנו מאוד מהפארק היא חזרה להיות נינוחה. הרגישות הזאת שלה מאוד מצמצמת את מגוון הבילויים המשפחתיים שאנחנו יכולים לקיים כי זה מחייב אותנו לעזוב כל מקום שמשמיעים בו מוזיקה ברמקול (ופתאום שמנו לב שזה המון המון מקומות). האם נתקלתם בתופעה כזאת? מה לעשות?

נסי גם לקרוא ב ילד רגיש במיוחד.

גם הבת שלי מאד רגישה לרעש. כתינוקת, אי אפשר היה למחוא כפיים בפניה, וכיום (3.5) היא סובלת מהווליום במופעים, שונאת את שואב האבק של השכנים (בבית שואבים רק כשהיא לא באזור) ושלא נדבר על סופות רעמים. גם אני קצת כזאת, פחות ממנה (אולי כי גדלתי), ולכן אנחנו פשוט נזהרים, לעולם לא יושבים קרוב לרמקולים ושומעים מוזיקה באוטו בווליום נמוך. נגד סופות ושאר רעשים חזקים שקופצים עלינו בלי שליטה אין מה לעשות.. רק לחבק, לעטוף את האוזנים ולחכות שיעבור.

.. חוץ מזה, אולי במקרה את מגדלת את הילדים שלי..? (ילדה רגישה לרעש בת 3 ודינוזאור במנשא .. רק אל תגידי שגם את נשואה לחוקר עננים!)

עין לציון, כן , דינוזאור של 10 קילו ויותר במנשא ובעל שאמנם אינו חוקר עננים אבל נמצא בעננים רוב הזמן. וכן גם אני ממש לא חיית מועדונים ומסיבות וגם לי קורה בארועים שאני יוצאת "לתור את הסביבה" כי ממש לא יכולה לסבול את הווליום. ובכל זאת הייתי שמחה אם הרגישות הזאת היתה קצת פוחתת כי היא כל כך נלחצת שברגע שבוקע הצליל הראשון מהרמקול חייבים מייד לזוז. חוץ מזה יש לה עוד פחדים מפסלים או אורות מהבהבים (אולי זה מזכיר לה מסיבות רועשות) אבל היא מצליחה להתגבר עליהם עם עזרה ורק המוזיקה כל כך מלחיצה .

טוב, אני אהיה יותר ספציפית, איך אפשר לחשוף אותה בהדרגה ל"רעש" ולעזור לה להתגבר על הפחד? האם בכלל כדאי? או אולי לוותר על בילויים משפחתיים וחברתיים "המוניים" עד שזה יעבור? אולי אטמי אזניים? משהו?

לדעתי, בתור חיית רעש לשעבר, הרעש שיש היום במקומות בילוי הוא באמת בלתי ניסבל, ואני עוד ייצרתי הרבה רעש בנערותי ומעלה.
כיום אני מתרחקת כמו מאש מכל מקום הומה ורועש וליבי ליבי לכל ילד שנאלץ לשאת זאת, בשם הוריו הבליינים.
כל הכבוד לך שאת ערה לצרכי בתך.
רעש הוא דבר מפחיד וראוי שילדים לא יתרגלו אליו.

אני גם חושבת שנוער מייצר רעש ע"מ לטשטש כאבים נפשיים ועצבים מרוטים, תוצר של גידול מעוות.

תודה על התגובות. אני ממש לא רוצה לאלף את בתי לרעש אבל הרגישות כל כך גבוהה שגם מוזיקה "רגילה" אם היא בוקעת מרמקול, מייד גורמת לתגובת החרדה. אני מבינה שמה שבשבילי הוא רגיל - לה הוא כואב, לכן חשבתי על אטמי אזניים (ובשום אופן לא על מסיבות טראנס אלא רק קונצרט בפארק). רציתי עוד לספר שהייתי לאחרונה בבר מצווה (הפעם האחרונה שכן לקחתי אותה לארוע) שהווליום היה כל כך חזק שכל בני המשפחה, כולל הסבתא של חתן השמחה התנדבו לקחת את הקטנה לתור את המזרקות שבחוץ - אך אני לא ויתרתי ולקחתי אותה החוצה בעצמי. עזבנו שעה אחרי שבאנו (יחד עם חלק ניכר מהאורחים שגם הם לא יכלו לסבול את הרעש, ולא רק בני שלושים +). היחידה שלא הבינה על מה המהומה היתה סבתי שפשוט כיבתה את מכשיר השמיעה שלה.

ואולי אולי, הרעש העצום הזה מגיע בדר"כ עם המון אנשים והשילוב הזה הוא מה שמרתיע אותה ולאו דווקא הרעש?

אני יודעת שמאז ומעולם לא אהבתי התקהלויות המוניות בסגנון הופעות בפארקים. גם הרעש גם הכאוס וגם הגודל.
שווה לבדוק אם זו הבעיה. ואז אין כל כך מה לחשוף אותה בהדרגתיות וכאלה מן, זו פשוט נטייה שיש לכבד אותה.

שליחה על ידי נועה* » 17 יולי 2004, 19:16

אני מזדהה עם בתך. אני שונאת רעש, צפיפות, התקהלות. זה עושה לי כאב ראש נוראי, מן קלסטרופוביה ובעיקר מלחיץ.
אף פעם לא בדקתי למה, נראה לי פשוט עניין של אופי. יש אנשים/ילדים שאוהבים מסיבות, פאבים... ויש כאלה (אני) שיעדיפו בילוי שקט בפארק ירוק ופתוח.

ומה עם שמיעה מוסיקלית? קשור?
לרגישים יתר - איך שמיעתכם המוסיקלית?
[יש לי בראש לפחות 3 דוגמאות של רגישים יתר בעלי שמיעה מוסיקלית טובה/אבסוליטית/מפתיעה].

לצערי, אצלי לפחות אין קשר. כלומר - השמיעה המוזיקלית שלי טובה אבל לא מפתיעה ולא אבסולוטית. הרגישות היא לעוצמה ולא לניואנס.

אני רגישה מאד לרעש, ובילדותי נאמר לי שיש לי שמיעה מוסיקלית טובה (לא ממש יצא לי לבדוק את הענין בשנים האחרונות

)

בתי אוהבת מוזיקה, שירים, שירי ילדים וקלאסית קלה. אם בעלי שם מוזיקת רוק היא מתרחקת מהמקום, גם את קורין אלאל שלי היא לא אוהבת לשמוע אבל אריק איינשטייין ומתי כספי כן. היא מאוד נמשכת לכלי נגינה ותמיד שמחה להתנסות. אין לי ספק שחלק מהפחד הוא מרמקולים, היא מביטה בהם בבעתה. גם באורות מהבהבים כמו אורגן אורות. אני בהחלט שוקלת שנלך לחוג מוזיקה כלשהו, אולי האזנה או היתנסות, אבדוק מה יש מתאים לה בסביבה. יש לכם המלצות?

ולגבי התקהלויות, קצת קשה לי להיזכר אבל אני לא חושבת שבזה העניין כי יצא לנו להיות בחוף ים או בריכת שחיה הומים וצפופים והיא לא ביקשה לעזוב.

יש לי המלצה בארה"ב, למי שזה עוזר - החוגים של music together. כמובן שתלוי מי המדריך. אפשר גם ליישם לבד, הם שולחים את החומר הבייתה (דיסק, חוברת תווים וחוברת הסברים), וכל עונה הם מחדשים. הרבה הומסקולינגים כאן משתמשים בזה. היתרון של החוג - שיש מדריך טוב, וגם אינטראקציה עם עוד ילדים.

מיצי פיצי
האם היא רגישה גם ל:
פיצוץ בלונים, לנפילת כפית על הרצפה, נשיקה בלחיים, לסוד באוזן, לרעש מטוס בשמים,לצלצולי פעמון, להמולת אנשים, מקדחה אצל השכנים?נביחות כלבים?לכל רעש פתאומי?
מה היא עושה ?
בוכה ? נבהלת? שמה ידיים על האוזניים?רק מציינת את מקור הרעש?בורחת ?

היא רגישה לרעשי מכונות כמו מקדחה, מכסחת דשא, אצעקות של מכוניות אופנועים וכו' כשהיא שומעת אותם היא מבקשת להתרחק מייד ומציינת שזה רעש מעצבן או לא נעים. הבהלה היא בהתאם לעוצמת הרעש. בדרך כלל היא לא בוכה והבהלה עוברת מייד עם העלמות הרעש.

שליחה על ידי נועה* » 21 יולי 2004, 23:02

חשבתי על בתך אתמול בערב.
היה לי יום ארוך ומייגע. בסוף היום כבר לא היתה לי סבלנות, כל רעש הקפיץ אותי. לא עוצמת הרעש אלא עצם קיומו.
אין לי ממש תובנות, האמת לא נראה לי שזו בעיה, נראה לי יותר כהעדפה לסוג רעשים מסוימים. כמו שיש כאלו שאוהבים קולות גבוהים וכאלו שאוהבים קולות נמוכים.

הבן שלי גם רגיש לרעש. אני חושבת שפשוט השמיעה שלו, כמו של אבא שלו, יותר טובה משל רוב האנשים. אבא שומע צלילים שלא אמור לשמוע, כמו במכשיר נגד יתושים, וגם רעשים חלשים. בנוסף, היכולת להבחין בין עיקר וטפל, ברעשים, פחות מחודדת מאצלי למשל (ואצל ילדים זה דבר משמעותי, כי עוד אין להם מספיק נסיון בשביל זה) - הרבה רעשים שאני מסווגת כרעשי רקע, ובכלל לא מודעת אליהם (שומעת, אבל לא קולטת עד שמפנים את תשומת ליבי), הוא שומע.
זה גם מושפע מעייפות. כשהוא עייף, אפילו קריאה בקול למי שבחדר השני (ללא כעס), גורמת לבכי של בהלה.

אני לא יודעת אם מישהו עוד יקרא את זה, אבל התופעה שאת מתארת נקראת רגישות יתר שמיעתית ובד"כ מלווה גם ברגישות יתר תחושתית - ישנם לא מעט מאמרים בנושא ברשת. האבחון של הילד/ה ככזה נעשה ע"י מרפאה בעיסוק והיא גם מטפלת בכך.מניסיון - יש לי ילד כזה. קישורים למאמרים:
http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=306
http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=109

בני בן 5.8 פוחד מאוד מפיצוצי בלונים, מזיקוקים ומקפצונים.
נאמר לי שכנראה יש לו רגישות שמיעתית.
רציתי לשאול האם אותה רגישות פוגעת גם ביכולת ההקשבה שלו במפגשים הנערכים בגן, מאחר והגננת טוענת שבזמן ריכוז שפונים אליו בשאלה הוא עונה דברים אחרים בלי שום קשר לנושא הנלמד.
ואיך ניתן לטפל בכך או שבגיל מסויים העניין עובר.

אני לא מציעה תשובה מקצועית רק את דעתי , אבל נראה לי שאם הוא נמצא בעולמו הפנימי והגננת רואה בזה חריגות , היא לא בהכרח לאורך זמן תהיה סבלנית ומבינה למיוחדות של בנך .
לכן זה שתקבלי את בנך באהבה לא בהכרח יעזור לו בתוך מערכת היום יום בגן .
אני הייתי עוקבת לאן זה מתפתח ,נמצאת איתו בגן ,רואה למה הגננת מתכוונת בדבריה .
וכשיש לך את התמונה המלאה ,מחליטה מה לעשות .

אפשרות אחת, זה שהוא אכן בתוך עולמו הפנימי. בלי להכיר את הילד, אלא רק ברמה העקרונית - להיות חלק מהזמן בתוך עולמך הפנימי, זה יופי ונהדר ונפלא - אבל ילד שבוחר להיות כל או רוב הזמן בתוך עולם פנימי נפרד - עלול להיות גם כלוא בו, מפחד העולם החיצון, ואז זה כבר פחות נחמד, לכן, כדאי לשים לב למינון, למה מוציא אותו משם, אם בכלל, וכו' - ואולי גם להעזר באנשי מקצוע (לאבחון קודם כל, האם זה בגדר "עולם פנימי עשיר", או מעבר לכך).

אפשרות נוספת, שאותה העליתי כבר ביחס לבניי ולאביהם (הבת פחות) - היא פשוט שמיעה טובה יותר מהרגיל, בשילוב עם חוסר יכולת לסנן עיקר וטפל ברעש. אצל תינוק או פעוט, זה "התפתחותי". אבל בגיל של בנך, אם זה מאד מפריע לו (הפחד בעיקר, וגם הקושי לתקשר מתוך העובדה שהוא לא מצליח להפריד את המילים שמדברים אליו, מה"רעש" מסביב), אולי יש משהו שאפשר לעזור לו? בנזוגי חי עם זה בשלום יחסי, ולכן לא התייחסו אל זה מעולם כאל בעיה (ויש לזה גם כמה יתרונות... אם כי יותר חסרונות) אבל יתכן שבכל זאת ניתן לעזור, ואז חבל לסבול.

תודה רבה לכולכן.
בהמשך לנושא התחלתי בטיפול בשיטת אלבאום שעוזרת לילדים להתעלם מרעשים סביבתיים ומלמדת אותם להישאר מרוכזים.
האם מישהיא שמעה על השיטה?
אשמח לקבל חוות דעת

שלום רב,אני לא ילדה,כבר מזמן לא :O)))
אני סופר רגישה לרעשים. גם כשאני לא רוצה אני קולטת כל רעש.מה שמוציא אותי מדעתי זה גרירות כסאות משכנים.
כשגרו מעליי שכנים וגררו ,יצאתי מדעתי. כעת,שעברנו לבית חדש,דו-משפחתי,שומעת את הגרירות שוב מוציא אותי מדעתי.
לא רוצה להתחיל בפנייה לשכנים. לפחות,עדיין לא.
אני מנסה להעסיק את עצמי בכל דבר. אך זה משגע אותי.
התייעצתי פעם עם אדם מקצועי והוא הגדיר את מצבי כרגישות יתר.
יש לכם רעיון מה לעשות בנידון?
תודה מראש וחג שמח.
רגישה

שליחה על ידי אטל* » 28 אפריל 2005, 00:43

אולי יש ל צפריר שפרון תשובה מועילה בשבילך

אטל,תודה רבה אנסה גם שם,אם כי אשמח גם פה לעצה,רעיון וכד'.
חג שמח
יהודית

מעניין, אני שמתי לב שאני מפתחת רגישות יתר לרעשים במיוחד בזמנים שלפני מחזור. רגישות שיכולה להגיע לרמות מיוחדות במינן.
והראשונים במצעד המטריפים: לעיסות. לעיסות יכולות להוציא אותי מדעתי. אם מישהו רוצה לחלץ ממני סודות מדינה, כולל כאלה שלא ידעתי שיש ברשותי, מוזמן לתחוב איזה חצי בננה לפיו ולהשמיע לי מקרוב איך זה נשמע. גם מרחוק מובטחות תוצאות יעילות!

אתמול ישבה לידי באוטובוס אישה שאכלה לתומה כמה שקדים. חשבתי שאני עוד שנייה מתנפלת עליה. בסוף קמתי ועברתי מקום, לפני שמוחי הקודח והעצבני יתחיל לטוות איזו תיאוריית גזע זדונית נגד אנשים שמכרסמים שקדים באוטובוסים. כנראה שהמחזור מתקרב... מעניין אם יש קשר להורמונים.

חוץ מזה משגעים אותי רעשים רפטטיביים, כמו גרירת רהיטים, [מזדהה איתך, יהודית

], דפיקות של כף על סיר או צלחת [רק כדי להוריד את שאריות האוכל מהכף, מכירים את זה?], ערבובים של כפית בכוס [אם מישהו ראה את הסצינה הספציפית בסרט שעשו ע"פ "מיכאל שלי", יבין לליבי...], וכשהייתי קטנה יותר הייתי משתגעת מההטחות של סכין הגילוח בכיור, בכל פעם שאבא שלי היה מתגלח...

אני לא יכולה לסבול מוזיקה חזקה (ולא מבקרת במועדונים או פאבים. אי אפשר לשמוע כלום ככה!), והרבה פעמים גם סתם מוזיקה היא יותר מדי בשבילי...
הו. נוירוטית משהו, הייתי אומרת...

ואגב, היו בעבר קומץ אנשי מקצוע שהציעו לי דיאגנוזה של שמיעה מוזיקלית מפותחת. חבל שאני לא עושה עם זה הרבה.
מעניין אם כל העניין קשור להפרעות קשב / ריכוז וכדומה. מכירים קשר כזה?

לאחרונה התמחתי בנושא בארה"ב.מצאתי כי הבעיה אכן נפוצה בסביבות חברתיות שונות הן אצל פשוטי העם והן אצל נבחרי הציבור.שוחחתי עם אשת סנטור בארה"ב ,מו"ל של עיתון,מנחה טלויזיה כמו עם כמה מטופלים בקליניקה שכונתית בברונקס כולם עם אותה הבעיה(דומה לנושאים שועלו כאן)-סה"כ המחקר שלי התפרס על שנה וכלל 1024 מטופלים בכל רחבי צפון מזרח ארה"ב.
מה שמאחד את כל הסובלים(לפחות בראיה שלי) הוא שהבעיה היא סמפטום של בעיה אחרת.הבעיה צצה ועולה כאשר קורה ארוע אחר או שרשרת של ארועים.לדוגמא:התדרדות המצב בריאותי של קרוב משפחה,חשש לפרוד התא המשפחתי ו/או ארוע טראומטי אחר.מכל העולה כאן הוכח מעל ומעבר לכל ספק כי יש לפתור את הגורם-ראשית חכמה .ברוב המיקרים הבעיה תפתר מעצמה.
עצתי לכל סובל/ת מן הבעיה:הקפידו לשמור את תגובותיכם לרעשים הנשמעים באזורכם והמפריעים לכם-לעצמכם.בני המשפחה והסובבים אתכם לא בהכרח יבינו אתכם ןמן הסתם גם אין אפשרות להסביר להם את הבעיה.כל הערה ואו נסיון לבצע פעילות לניטרול הבעיה תתיקל ברוב המיקרים בחומה בצורה/ריבים מחלוקות ורק יגבירו בכם את הרגישות! וגם ארעו מיקרים של גירושין .(ובקשת סליחה.אני דיסלקטי-כך שיתכנו כאן שגיאות כתיב...)

התופעה שאת מתארת נקראת רגישות יתר שמיעתית ובד"כ מלווה גם ברגישות יתר תחושתית - ישנם לא מעט מאמרים בנושא ברשת.

בכירולוגיה (קריאה בכף יד) יש בדיקה ספציפית לשמיעה עם רגישות גבוהה מהרגיל, כלומר אכן קיים נושא כזה. לפעמים מלווה גם ברגישויות נוספות (רגישות למגע/ לפיתקיות/ לדשא/לסוגי מזון/מרקמים שונים). החושים של ילדים מאד מפותחים ועדינים יותר משל מבוגר. הבדיקה שלך את הנושא חשובה מאד בעיניי כדי להכיר את הנושא, ללמוד עליו, לדעת איך להתנהג באופן שלא יפגע בבת שלך ולשלול בעיה אחרת.

דין-גלעדי תודה רבה לתגובתך. הערה האחרונה גורם לי לחשוב שאתה גר בבית שלי (-; :O)))
אם אתה מתמצא בתופעה,יש לך רעיון לטיפול של הבעייה מלבד לשמור אותה לעצמנו ?
לעיתים אדם צריך תמיכה דווקא מבני הבית,לא כך?
מלבד זאת, שמיקי רוני מציין שקיימת רגישות יתר שמיעתית וכנראה אני "סובלת" מתופעה זו.
שבוע נעים.

יהודית יקרה,
אכן הנושא של רגישות יתר בחוש השמיעה קיים, אך ללא אבחון לא אוכל לאמר בוודאות שאת אכן רגישה בנושא זה.
למי שאכן מופיעה אצלו רגישות ישנם מס' דברים שאפשר לעשות. אם תרצי את יכולה לכתוב לי למייל ואנסה לייעץ לך בנושא!

רוני שלום
תודה רבה לך.
אכתוב לך מייל.
ערב נעים.

בוקר טוב מיק רוני
כתבתי לך מייל ומעניין אותי לדעת אם קבלת.
תודה רבה
יהודית

יהודית,
הסרבר של ואללה לא בסדר כבר כמה ימים, לכן לא יכולה לראות את הודעתך ולענות לך.
אם את רוצה את יכולה לכתוב לי לדף הבית שלי מיק רוני

מיק-רוני שלום רב
מודה לך מקרב לב.
יהודית

לאן נעלם דין גלעדי? האם משהו מכיר יודע?
מעניין אותי לקרוא עוד מהמחקר שלו....
בתודה
יהודית

בני בן שנה ושלושה חודשים רגיש מאד לרעש.הוא לא מסוגל פשוט להתעלם מכלום.חייב להחשיך את החדר לפני השינה.
חייב להשתיק את כל הבית:ללא אורחים, לא לבשל וכו....
איך נפתרים מזה.כשהוא היה פיצפון היתה לזה "הצדקה" הוא היה חולה הרבה זמן והיה לו קשה לישון גם כך.
יש למישהו עצה איך להרגיל ילד לרעשים טריוויאליים?

חודשיים בחינוך ביתי . ילדה בת 4 ותינוק בן שנה
ההתלבטות והדילמות כבר כמעט לא קיימות .
עכשיו הופיעו שאלות חדשות .

קיבלנו שם חדש לתופעת הפחדים והחרדות שלנו - רגישות חושית .
עצם זה שיש שם לבעיה מוריד ממני מטען כבד של רגשות אשם ותסכולים מהילדה

הבעיה היא כמובן חברתית:
עד עכשיו הלכנו למפגשים נחמדים מאוד ,אך גדולים,של חינוך הביתי באזור שלנו .
היא פחות או יותר סבלה ואני הייתי מתוסכלת מחוסר הרצון שלה להשתלב ולנסות .

היום אני מבינה כמה קשה היה לה להיות במפגשים הללו ( וכמה קשה היה לה בכלל להיות בגן )
הרגישות שלה לרעש ולמגע גרמה לה לחרדה וחשש מהרעש הסביבתי
ומהילדים האחרים שעלולים לקפוץ עליה או לגעת בה .

אני פונה אליכם, בעלות הניסיון , בשאלה שמטרידה אותי מאוד
איך אני מצליחה למלא לה את הצורך החברתי
בקטן - במפגשים של אחד לאחד .
היא זקוקה לחברה וחשוב לי גם שהיא תתנסה בכך.

יש לנו מפגשים חברתיים אחרי הצהריים עם חברות שלי וילדיהן
אך מכיוון שהן במסגרות חינוכיות ,זה לא קבוע ואני רוצה לספק לה את העניין החברתי גם בשעות הבוקר

אני צודקת ? איפה מתחילים בכלל ?

אצלנו מפגשים של אחד על אחד ענו על הצורך...

והיום רוב המפגשים הם באמת עם ילדי גן אחה"צ.
בבוקר היא בעיקר עם אחיה ולפעמים עם חברים..
ואחה"צ עם ילדים שונים - זה בהחלט עונה לה על הצורך בחברה אם כי אני מניחה שהיא הייתה שמחה ליותר חברים כל יום כל היום..

ועם הזמן גם במפגשים המוניים יותר היא מוצאה את מקומה לאט לאט בעיקר אם בהם המוניים מדי - 3-4 ילדים נניח.
ומה שעוד עזר היה להיפגש עם הילדים מהמפגשים באחד על אחד ואז לפגוש אותם שוב במפגשים.

כאמור השנה אין לנו מפגשים קבועים ואנחנו נפגשים בעיקר באחד על אחד וילדי גן אחה"צ - ויש לה בבית אח שמהווה סוג של חברה כל הזמן..
ואם אתם באזורנו אתם מוזמנים בשמחה לבוא אלינו...

שליחה על ידי דיצה* » 10 יוני 2008, 00:44

ילד שלא מסוגל לשמוע סוגי מוזיקה שנשמעים לו "עצובים"
שיכול להשתגע מרעשים של אכילה וכדו'
מפריע מאד לתפקוד היומיומי של המשפחה.

מאיפה אתם ממליצים להתחיל אבחון/טיפול? ריפוי בעיסוק/פסיכולוגיה/עוצמת הרכות/איפק/אחר?

אשמח לשמוע מבעלי ניסיון אם אחד מהנ"ל עזר למצב דומה..
תודה

אני הייתי מציעה להתחיל מאבחון של ריפוי בעיסוק, כדי למפות את הרגישות (מתי היא הכי גרועה, גורמים מסייעים וגורמים מחמירים, האן יש רגישויות אחרות), ואז לברר עם בעלי מקצוע שונים על אפשרויות הטיפול, ומה יש להם להציע (כל מה שכתבת בא בחשבון, אבל אם יש תגובתיות יתר של מערכת העצבים, אז פסיכולוגיה נראה לי הכי פחות רלוונטי. את אייפק לא מכירה), ולבחור מי שהכי נראה לך.

לי יש ניסיון טוב עם עוצמת הרכות, שעזרה לי לתגובתיות-יתר כללית וקלה יותר ממה שאת מתארת. פירטתי ב רגישות חושית העולם הוא יותר מדי

שליחה על ידי דיצה* » 10 יוני 2008, 14:13

תודה תמרוש רוש.

הסיבה שחשבתי גם על פסיכולוגיה היא מה שכתב דין גלעדי למעלה
מה שמאחד את כל הסובלים(לפחות בראיה שלי) הוא שהבעיה היא סמפטום של בעיה אחרת.הבעיה צצה ועולה כאשר קורה ארוע אחר או שרשרת של ארועים.לדוגמא:התדרדות המצב בריאותי של קרוב משפחה,חשש לפרוד התא המשפחתי ו/או ארוע טראומטי אחר.מכל העולה כאן הוכח מעל ומעבר לכל ספק כי יש לפתור את הגורם-ראשית חכמה .ברוב המיקרים הבעיה תפתר מעצמה.
לא שהיה אירוע טראומטי אבל יש לי תחושה שיכול להיות שזה סימפטום של משהו אחר. או שפשוט גם ה"פיוז הקצר" באופן כללי קשור לרגישות היתר?

טוב, אז הבנתי, אחרי הרבה מאוד זמן, שיש לי (ולכל אחי, אבל זה לא נוגע לעניין) רגישות יתר בכל מה שנוגע לשמיעה.
רעשים מקפיצים אותי,
קשה לי כשמדברים לידי בקול,
אני משתגעת כשמנסים ללחוש לי סוד באוזן,
צלילים גבוהים צורמים לי,
אני מדליקה רדיו כדי לטשטש קולות אחרים (והיתה אפילו תקופה בחיי, כאשר גרתי בעיר, שלא יכולתי להרדם בלי רדיו פתוח)

והבעיה הגדולה היא שמאז שנפל לי האסימון אני הרבה-הרבה-הרבה יותר רגישה,
כאילו קיבלתי לגיטימציה, ועכשיו מותר לי להתחרפן לגמרי גם ממה שלפני כן היה נסבל איכשהו בעיני.

והבנות שלי, כמו ילדות בגילן,
מרעישות, ודופקות, וצועקות,
אז אני מתעצבנת עליהן, ומתעצבנת על עצמי, ושוב כועסת עליהן...

מה עושים?
איך מאזנים בין הצורך שלי (אפשר בבקשה לקבל קצת שקט?!) לצרכים שלהן כך שאף אחד לא יפגע?

אם שותים נס קפה - להפסיק לאלתר.
אם שותים קפה שחור - לשתות רק אחד ביום.
אם שותים תה ירוק (מלא קפאין) - לשתות במקום - קמומיל עדין ו/או פסיפלורה.
אם רגישים במיוחד לפני המחזור החודשי - לבלוע ספירולינה
אם רגישים כל החודש לבלוע ויטמין B6 .
לצאת לצעוד לבד ולחשוב מחשבות טובות
לשים אטמי אזניים חלק מן הזמן.
לעשות דיקור סיני כי זאת למעשה הפרעה בשמיעה.
לקחת תרופה הומיאופטית כי זאת למעשה הפרעה נפשית .
לדרוש שעה אחת שקטה לחלוטין פעם ביום.
לנהל חיי מין סוערים או מרגשים לפחות.
לדרוש מעצמכם שעתיים ביום בלי להזכיר את רגישותכם.
לשמוע רעשים ולספוג אותם , לספוג ולספוג ולספוג עד שהעינוי נעלם.

אם שותים נס קפה - להפסיק לאלתר.
אני שותה נס קפה, אבל מעט מאוד (אולי 2-3 כוסות בשבוע, חלשות מאוד). זה עד כדי כך משמעותי?

אם שותים קפה שחור - לשתות רק אחד ביום.
מעולם לא טעמתי קפה שחור.

אם שותים תה ירוק (מלא קפאין) - לשתות במקום - קמומיל עדין ו/או פסיפלורה.
אני בקושי שותה תה

(בעצם, אני בקושי שותה חם. נקודה.) [-:

אם רגישים במיוחד לפני המחזור החודשי - לבלוע ספירולינה
אני מניקה ולא מקבלת מחזור

אם רגישים כל החודש לבלוע ויטמין B6
בהנחה שב"כל החודש" את מתכוונת ל"ללא קשר למחזור החודשי"- יכול להיות קשור.

לצאת לצעוד לבד ולחשוב מחשבות טובות
תזכורת טובה לעצמי @}

לשים אטמי אזניים חלק מן הזמן.
לא נשמע לי רלוונטי לגבי.

_לעשות דיקור סיני כי זאת למעשה הפרעה בשמיעה.
לקחת תרופה הומיאופטית כי זאת למעשה הפרעה נפשית ._
לא הבנתי אם לדעתך זאת הפרעה בשמיעה או הפרעה נפשית. אני מניחה שיש לי, אכן, הפרעה בשמיעה, שהתגברה בשנים האחרונות. אני מאוד מקווה שאין לי הפרעה נפשית

לדרוש שעה אחת שקטה לחלוטין פעם ביום.
עם שלוש ילדות בנות פחות משש? D-:

לנהל חיי מין סוערים או מרגשים לפחות.
תמיד נכון @}

לדרוש מעצמכם שעתיים ביום בלי להזכיר את רגישותכם.
כרגע אני מנסה הרבה יותר מזה, אבל מתפוצצת באמצע, אולי אני דווקא צריכה להתחיל בקטנה.

לשמוע רעשים ולספוג אותם , לספוג ולספוג ולספוג עד שהעינוי נעלם.
לא הבנתי

תודה.

עם שלוש ילדות בנות פחות משש?
זאת סיבה מספקת לרגישות כה גדולה.
והמרגיעון : <כשאת לא יכולה יותר- אל תכילי>

וואו פלונית איזה יופי תודה @}

לא יודעת אם זה מתאים כאן אבל אשמח לעצות איך להקל על ילדים שיש להם רגישות יתר לרעשים

וואו פלונית איזה יופי תודה
אצלי עוזר - המון טיולים בטבע.
הילדות שלי לא מאוד רעשניות אבל אני מאוד רגישה.
שמתי לב שכשטוב לי זה מפריע פחות.
תמיד יש את האופציה של לבקש מהן להרעיש בחדר משחקים.
וגם מקפידה לקחת זמן שקט לעצמי באמצע היום.

_לעשות דיקור סיני כי זאת למעשה הפרעה בשמיעה.
לקחת תרופה הומיאופטית כי זאת למעשה הפרעה נפשית ._
:-O
זאת לא הפרעה נפשית, וזאת לא הפרעה בשמיעה. זו תגובתיות-יתר לגירוייים. זה קושי בויסות חושי, בסינון והגברה של הגירויים המגיעים למערכת העצבים.

מה עוד אפשר:

ליצור קשר עם מרפאה בעיסוק שמתמחית בנושא (למשל שרון שני גונן אבל יש עוד אחרות), ולשאול על sound therapy. יש כלי כזה שנותנים לך לשמוע דיסק מיוחד שעוצב לצורך העניין, במינון מסוים (נדמה לי פעמיים ביום) ושעוזר למערכת העצבים ללמוד לעכל ולטפל ברעשים וצלילים, כך שרק החשובים יותר יגיעו לרמה הכרתית, והשאר יסוננו.

עוצמת הרכות - גם כלי נהדר שמסייע למערכת העצבים לעבוד ולסנן טוב יותר.

להתבונן ולראות אם יש לך גם רגישויות אחרות שמשפיעות עלייך (רגישות חושית העולם הוא יותר מדי), ומה את יכולה לעשות כדי להיענות להן. למשל: האם הרגישות לרעש גדולה יותר כאת לובשת חזייה או בגדים מעצבנים? או כשהתאורה לא מתאימה לך? האם היא נמוכה יותר אחרי שאת מארגנת לעצמך מגע עמוק, חיבוק, מקלחת חמה במיוחד בזרם חזק, דחיפה של רהיטים כבדים או פעילות גופנית שהפעילה לחץ על מערכת השרירים שלך וגורמת לך להרגיש את הגוף באופן שונה?

לארגן לעצמך את התחושות שמרגיעות אותך ומסייעות לך להתמודד, מה שנקרא בשפה המקצועית דיאטה סנסורית. למשל: מקלחת חמה או פעילות מסוימת או לבישת בגד מסוים בדיוק לפני פרק הזמן הכי רועש של היום.

לא אוהבת אטמי אזניים? נסי אזניות מטווחים (הבחור שלי השתמש בהן לאורך כל התואר, סגולה נגד אזעקות המכוניות מטריפות הדעת שלא אפשרו לו ללמוד). זה כל כך מגוחך (הביטי במראה!), שלפעמים עצם הצחוק כבר מסייע להרגיש טוב יותר.

לדבר עם הילדות. במיוחד אם הן מעל גיל מסוים (נניח, ארבע? לא יודעת). להסביר להן שאמא רגישה לרעשים. שזה לא אשמתן, אבל זה מין מצב כזה שצקריך לחיות אתו. אני חושבת שכדאי שהדגש יהיה על עבודת צוות, מה כולנו יכולות לעשות כדי לחיות יותר בנעימות זו עם זו ועם המצב הזה. בקשי מהן שיגידו לך מה הרעשים שהכי מעצבנים אותך . תשאלי אותן מה לדעתן כל אחת מכן יכולה לעשות כדי להקל עלייך ועליהן.

אני חושבת שהחלק הזה נורא חשוב כי:
א. זה יוריד את רמת המתח במשפחה. כרגע הן יודעות שהן לא בסדר ואולי לא מבינות בדיוק למה. הרי רק שיחקנו! הסבר פשוט יטהר את האוירה, ויהפוך את המצב מלחץ שלך עליהן ("ילדים, שקט! ש ק ט!!!"), עם האשמות וגערות, לעבודת צוות של כולכן למען החיים המשותפים בבית.
ב. לא יזיק להן ללמוד להיות מודעות לזולת ולצרכיו, באופן כללי.
ג. לפעמים תגובתיות-יתר חושית עוברת במשפחה. אם את מדגימה להן תהליך של מודעות עצמית לבעיה שלך, עם עיצוב של פתרונות ומציאת אסטרטגיות מועילות, ואם במקרה לאחת מהן (או יותר) יש גם איזושהי רגישות, את מסייעת להן להיות יותר מודעות לעצמן ולעשות את התהליך הזה על עצמן.

(())(())

זאת לא הפרעה נפשית, וזאת לא הפרעה בשמיעה. זו תגובתיות-יתר לגירוייים. זה קושי בויסות חושי, בסינון והגברה של הגירויים המגיעים למערכת העצבים.
המושג הפרעה נפשית נתקל כאן בהתנגדות כאילו שנאמרה איזו קללה. אני מצטערת ומתנצלת . אולי היה רך יותר לומר שיש רקע נפשי לתגובתיות יתר והומיאופטיה יכולה לעזור.

http://www.thelisteningprogram.com/

אולי היה רך יותר לומר שיש רקע נפשי לתגובתיות יתר
במובן המקובל של המילה "נפשי" - לא. וזה לא הוגן לומר כך, כי זה עניין עצבי. לפעמים יש סיטואציות נפשיות מסוימות (הפרעות חרדה למשל) שאחד הסימפטומים שלהם זה תגובתיות יתר. ולא קל לעשות את האבחנה המבדלת.
אב בעצם, אם אנחנו מדברים על מערכת העצבים, אז מנקודת מבט פילוסופית מסוימת מערכת העצבים כוללת גם את הנפש, בשלמותה, אז להגיד "עצבי" ו"נפשי" זה בעצם אותו הדבר.
אז מי אני שאתווכח עם מטריאליסטים.
בייחוד ש הומאופתיה יכולה לעזור , וזה הרי הדבר החשוב במה שאמרת (בין אם נגדיר את הבעיה כך או אחרת).

אני איתך אמא בגובה דשא, מכירה את זה טוב. מצויין שאת מודעת לבעיה ויש לה שם, כך את לא חושבת שאת סתם אדם מחורפן.. זה עוזר שיש שם לבעיה..
הילדים שלי כבר לא קטנים אז אין לי למי להציק בעניין הרעש.. חוץ מזה כל העולם והרעש שלו מציק לי .
אספר לך שאטמי אוזניים הם החברים הטובים ביותר שלי.. יש לי בבית את כל הסוגים.. ניסיתי הכל ואחרי הכל דווקא אלה שעשויים מספוג שעולים בסביבות ה 4 ש"ח לזוג הכי נוחות ואפקטיביות.
כשאני נכנסת למיטה , לא יכולה לסבול אפילו רעש של מכונית עוברת ברחוב.. זה משגע אותי.. אז אני שמה אותם ומתנקת.. ככה אני יכולה לקרוא שעות מבלי הסחות של העולם בחוץ..
בעבודה אני שמה אוזניות ושומעת מוסיקה שאני אוהבת, זה לגמרי לא מרגיש כמו רעש, זה מצויין ומרגיע ומאפשר התנתקות מהברברת מסביב , כמובן תלוי בסוג העבודה, לא אפשרי לכולם.
במקרה שלי זה לא רק רגישות שמיעתית, זה כל החבילה... שמיעתית , ראייתית (צריכה הרבה חושך) אנרגטית.. ותחושתית.. צריכה מגע עמוק וחזק.. ליטוף מטריף אותי..לא יכולה לסבול..

טוב, אחרי כל התיאור הזה, ברור לי שאת לא יכולה להרשות לעצמך אטמי אוזניים מוחלטים, אבל כן הייתי מציעה לך אטמי אוזניים שלפחות ב 50% יפחיתו את הרעש מסביב ועדיין תוכלי להיות מכווננת ושומעת את בנותייך..

עוד דבר אחד , ניסיתי כל מיני טכניקות, מדיטציות ודמיון מודרך שלצערי לא צלחו ליותר מאותו רגע.. לא החזיקו.. אבל זאת אני.. שמעתי על כאלה שוויסות החושים בדרך הזאת כן עזרו להם. בהצלחה

שליחה על ידי אמאלה* » 24 מרץ 2009, 22:41

עוצמת הרכות מתאימה גם לילדים עם רגישות יתר לסביבה?

אמאלה, למה הכוונה רגישות יתר לסביבה?

עוצמת הרכות מתאימה גם לילדים עם רגישות יתר לסביבה?
האם הדגש במשפט הזה היא על רגישות יתר או על ילדים?
האם זה השני - פשוט תרימי טלפון למטפל או שניים בשיטה, ותשאלי אם היא מתאימה לילדים, ומאיזה גיל, ואם יש להם ניסיון בעבודה עם ילדים.
לעניות דעתי, היא בהחלט עשויה להתאים, אבל לפעמים צריך מודיפיקציה באופן שבו מפעימים, תלוי בגיל ובמזג של הילד, כי ילדים מסוימים לא ירצו או יוכלו לשכב בשקט כמו מבוגרים שעה או שעה וחצי, או אפילו עשרים דקות. אז משך הזמן, התנוחה, הטכניקה, יכולים להיות שונים.

כן, גם אני סובלת מרגישות יתר לרעש, מבקשת באופן קבוע להנמיך כל מוזיקת רקע לכל מקום שאליו אני הולכת (בגן ילדים למשל) וכד'.
אמרתי פעם לגננת ש"אם את צריכה להגביר את הקול כדי לדבר עם ילד, סימן שהמוזיקה גבוהה מדי"

זה מתקשר לפי דעתי עם בעיות קשב וריכוז.

וגם עם בעיית סינון רעשי רקע. (משגע אותי לפעמים איך נהג יכול לדבר עם נוסעים נוספים בשלווה בעוד רדיו דלוק ברקע בקול. כאשר אני מבקשת ממנו לכבות את הרדיו על מנת שאוכל לענות לשאלתו - לדוג' - הוא אומר לי כי לא שם לב שהרדיו דלוק!!)

סובלת מהעניין בעיקר בהרצאות בהן יש זוג פטפטניות באיזשהו מקום בחדר, ("אבל אנחנו מדברות בלחש, למה זה מפריע לך?")

תמיד בארועים משפחתיים מבקשת חזור ובקש להנמיך את הווליום - וכאן, אני חושבת זוהי זכות קדושה לכל מי שיכול לעשות זאת, וליצור לחץ קהל להנמיך את הווליום שעבר כל פרופורציה!

מה עוזר לי?

באופן כללי, טיפול במיטת סרג'ם , מרגיע לי את העצבים, ובעקבות כך מגדיל את הסבלנות שלי לסבול את כל הרגישויות (מגע, רעש, ריח....)

ניסיתי במספר הזדמנויות להתגבר על אי הנוחות שלי, והגעתי למסקנה שאני סובלת לחינם וזה מיותר, וכי לזולת המרעיש, לא מפריע כלל ועיקר הקטע, (שבד"כ באמת הווליום גבוה מדי) ורק לי זה מורט את העצבים לכן, ניגשת בד"כ מיד לבקש הנמכה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח אם מישהו יעזור לי לבעיה שאני סובלת ממנה כבר 12 שנה
זה פשוט מטריף אותי לשמוע אנשים מסוימים שאוכלים והלעיסות שלהם גורמות לי לעצבים גדולים וזה מעלה לי את הדם למח אני בחיים שלי לא שיטפתי אף אחד בבעיה זו משום שפחדתי שיחשבו אותי לחולת נפש ואני נאכלת מיום ליום מזה. אני מתחננת שאם לעוד מישהו יש את זה או מישהו מכיר בעיה זו בבקשה תכתבו תגובה שתעזור לי!!! תודה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו גם לי זה ככה ועל עוד הרבה רעשים! אני יודע מה את עוברת... תאמרי את זה לאנשים ותוכיחי להם שזוהי סוג של הפרעה. בנוסף, קיימת אפשרות של ללכת לפסיכולוג.

נשמע לי כמו משהו שטיפול אייפק יכול לעזור בו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רגישויות לרעשים כמו רעשי אכילה זה בדרך כלל מיסופוניה. למרות שיש כאלה שמתיימרים לטפל בבעיה - אין כרגע טיפול למיסופוניה! מומלץ לעקוב בפורומים בהם אנשים מרחבי העולם משתפים מניסיונם - אולי יימצא טיפול. לא מומלץ ללכת שולל אחרי הבטחות שווא לטיפולים שלא עוזרים - כדאי לבדוק טוב טוב לפני שמשקיעים זמן, כסף ותקוות. החיים עם מיסופוניה לא קלים בכלל, ויש כאלה שמנצלים את המצוקה ומבטיחים טיפול, כשלמעה - אין עדיין טיפול למיסופניה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הילד שלי סובל כמה שנים ממוזיקה רועשת בפעיליות אם מוזיקה הוא לא משתתף אלא שם ידיים על האוזניים ומתרחק וגם ממאכלים ומריחות הוא נגעל ולכן אוכל לבד מה הטיפול כדי לעזור לו?
מאת פלוני אלמונית

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הילד שלי כבר כמה שנים סובל ממוזיקה ולא משתתף בפעיליות בכתה עקב המוזיקה אלא שם ידיו על האוזניים ומתרחק וגם נגעל מריחות ומאכלים איך אפשר לעזור לו?
מאת:פרפר נחמד

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי כבר שנים מגיל 4 שונא לעיסות מסטיק כל פעם שמישהו לועס לידו או הוא רק שומע לעיסות הוא פשוט מתחיל להתחרפן והשתגע ולקלל

שליחה על ידי נועם* » 13 יוני 2013, 10:26

אני בן 31 ואף
פעם לא היו לי בעיות בשמיעה ועם רעשים בכלל עד לפני כשנתיים. זה התחיל כאזניות שהיו על אוזניי הפציצו במוזיקה בפול ווליום ברגע פתאומי בשל תקלה באייפון.... מאז, חלו כל מיני בעיות באוזניים. זה התחיל באוזניים סתומות בשעווה עד כדי אי שמיעה ורופא ששאב את השעווה החוצה. זה המשיך ברגישות עזה לצלילים גבוהים כמו ובעיקר: מחיאות כפיים, צפירות מכונית, טריקת ארונות, צעקות, התנגשות צלחות ועד כאלה... עכשיו, הפרט הכי חשוב הוא שמאז המקרה עם האייפון אני סובל מטינטון(צליל מתמשך שרק אני שומע), וכשאני נחשף לאחד מהצלילים שציינתי הטינטון מתעצם וממש משתלט לי על חוש השמיעה לכמה שעות ולאט לאט נחלש קצת... כך שבשורה התחתונה יש לי טינטון קבוע, שמתעצם עקב חשיפה לרעשים גבוהים וחותכים והתחושה היא שברגע החשיפה ההשפעה על מערכת העצבים היא ישירה ומתסכלת. אשמח לעצות מעשיות כי הבעיה היא פיזית ורק פיזית. מה שקרה כנראה זה ששערה או כמה שערות עצביות באוזן נפגעה מאותו מקרה עם האייפון ומאז הרגישות לרעשים והטינטון קיימים. תודה, נועם

גם הבת שלי רגישה לרעשים
אבל בקטנה,לא רציני מדי
ובכל זאת זה משפיע על חייה. נראה לי שבגן קשה לה בגלל זה

שליחה על ידי גברין* » 06 מאי 2014, 07:27

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם רוב הילדים שמספרים עליהם הם סובלים אך ורק משתי בעיות וזה בדוק אחת נקרא (מיסופוניה ) והשני (היפראקוזיס) יש הרבה מאמרים באינטרנט תתעניינו ...תודה

שליחה על ידי גברין* » 06 מאי 2014, 07:33

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה מה שאני גם סובל ממנו וחיי בעצבים מהמיסופוניה השמגעת אין טיפול יש רק טיפול יחיד שאני בקרוב הולך אליו טיפול TRT אני מקווה שיעזור לי טיפול TRT לסובלים מרעשים לא רק חזקים במיוחד אלא רעשים רגילים וכל מיני קולות שאותנו רק מעצבנים ולאחרים הנורמליים לא מפריע להם

שליחה על ידי מגי* » 24 מאי 2015, 23:05

90% מההודעות שלכם מתארות בעיה שנקראת ״מיסופוניה״
שב80% מהמקרים מגיעה עם ״סינסתיזיה״ שזה ״ערבוב חושים
זה משהו שאני הבנתי לאחרונה.. ואני בת 25
יש לי את הבעיה מאז שאני זוכרת את עצמי וזה משהו שדורש המון כוח נפשי
חשוב לדאוג לאורח חיים בריא במצב כזה כי בקלות אפשר לאבד את בתאבון ולרדת
במשקל.. ועוד הרבה תסמינים שונים..

אני לפחות עד היום לא נתקלתי בפיתרון ואשמח לשמוע מכם אם יודעים על משהו חדש / דרכי התמודדות / טיפול

ותרגישו טוב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם למישהו יש צורת טיפול שעבר והוכחה כאמיתית לטיפול לרגישות יתר לרעש מעבר לקול רגיל או לתדרים שמכאיבים כפי כל מה שצויין בהודעות הקודמות -
אנא כיתבו סוג טיפול ו/או תרופות אם יש ,כי אין בנמצא פתרון כיום,מערכת הרפואית בארץ לא משקיעה בתחום,ולא רוצה לראות את הבעיה כפי שהיא באמת - לדעתי זוהי מחלה איומה איומה המונעת מהאדם עד כדי אפילו לצאת לעבוד או לקנות אוכל בסופרים, כל עוד לא נפתרה.

לצערי אני חווה בימים האחרונים רגישות לרעש מוגברת באוזן אחת .הבדיקת שמיעה היתה טובה.כנראה שהרגישות נובעת מטיפול שיניים אלים במיוחד..מבולבלת מכל המידע מנסה להבין מי נגד מי ומה לעשות..תודה על השיתוף שלכם לפחות אני מבינה שאני לא יחידה ואוכל לעזר בטיפים שלכם ...לילה טוב

אולי במקרה שלך הרגישות קשורה לתזוזת עצמות בעקבות טיפול השיניים ? אם כן , חשבתי שאולי שווה להרים טלפון לאוסטיאופט לשאול האם אפשר להעזר בתחום זה ?

היי אשמח לדעת אם יש למישהו שיטה איך להתגבר על רגישות לקולות לעיסה לגבי אדם ספציפי.. זה משגע אותי בייחוד שזה אדם מאוד קרוב אלי.. לפעמים זה גם לעוד אנשים...

נתקלתי במקרה בדף הזה, ומה שיש לי לומר הוא שכמו שלא ניתן להתרגל להיות אדם מוכה, כך לא ניתן להתרגל לרעש. תחשבו שהיו מגבירים לכם את הווליום עד לרמה שלא יכותם לסבול, עד כאב. עד יאוש. מה הייתם עושים? סותמים את האוזניים ומתרחקים מהמקום. אז בדיוק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני ילד ואני רגיש לרעש חזק. מובן שכל פעם שאני בוכה מכאב אזניים זה לא רק בגלל הרגישות שלי, גם חלק מהחברים שלי שלא שומעים טוב לפעמים אומרים שהרעש חזק מידיי ואוטמים אוזניים. וכל זה בגלל שהיום אנשים מפציצים ברעש בצורה מוגזמת. כל מה שיש לעשות כדי להימנע מטקסים ואירועים רועשים בבית ספר זה מה שאני עשיתי. ההורים צריכים לתת למורים ולמנהלת אישור חתום שבו כתוב שהבן / בת שלהם לא צריך/ה להיות בקרבת רעש ולא להיות בקהל של טקסים. פשוט להיות במקום אחר. כמו הכיתה. עד שנגמר הטקס/הופעה/איוונט