רוצה לגדול באמת

[ציפ_ציף*]

בסוף הלכתי,
יש אנשים שלא ברור מה העיניין שלהם כאן בעולם,
שום חיבור אמיתי.לא לגוף,לא למשפחה,לא לחברה.
כאילו הם רק עוברי אורח כאן.

כזאת היתה הבחורה שנפטרה בשבת.
היה נראה שהיא מתבוננת בעולם הזה במין פליאה כזאת,
אפילו לא בכעס,לא מתלוננת.והיו לה סיבות טובות להתמרמר,חיים שנראה שאין בהם שמחה אמיתית.
אני כותבת נראה.כי אולי היא כן שמחה בחיים שלה,
רק לנו מבחוץ היה נראה תמיד שהיא כזאת מסכנה...

עכשיו שהיא עזבה את הגוף המיוסר והמוגבל שלה,
כמו פרפר שמתנתק מגולם מיובש,פורשת כנפיים ומשתחררת אל חופש מוחלט.
הייתה לי תחושה דומה שאמא של דנ דוש נפטרה.

אבל כאן היתה בחורה שחיה לבד,כל כך לבד.
כך גם הלכה,
לבד.
אף אחד לא היה לידה.

והיום התעוררתי בלי צער שהיה בי כששמעתי את הבשורה.
פשטות כזאת.
עכשיו היא בטוב.
טוב מוחלט.

[יעלי_לה]

@}

[ציפ_ציף*]

הרווחנו יום בבית,התפנקנו וקמנו מאוחר,כולם הלכו לישון לפנות בוקר,
כל היום התנהלתי לאיטי ,נלחמת ברצון הסותר,מצד אחד לתת לבית מה שחסר- סדר,כביסות,מזון.
מצד שני רוצה לחטוף לי זמן של רגיעה ושלווה,להיות באיטיות שלי.
בסוף משלבת בין שתי הרצונות.

שנת הלימודים מתקרבת לסופה,אני מרגישה את הרווחה הזאת שמתקרבת,
עדיין לא יודעת מה קורה שנה הבאה,אבל כבר אין בי מתח.מה שיהיה יהיה טוב.
פתאום העבודה נכנסה לשגרה יותר שפויה,אני עובדת עם פחות מתח,למרות שהמציאות לא השתנתה,זאת אני שמשתנה.
מקבלת את הקשיים בשלווה,לא נלחמת במה שיש.
ועם כל זאת דוחה בשלווה הצעות עבודה שאני מקבלת לחופשה.
יודעת שאני זקוקה לחופשה יותר מאשר לפרנסה.
משהו נפתח אצלי.
מקווה להמשיך בשלווה,בחיבור אלוקי.
להיות בפשטות בלי התנגדות.
פשוט להיות.

[אמא_של_א_א_א*]

רוצה כבר מספר ימים לכתוב לך משהו שקשור ברצון להתבגר. ברצון לגדול באמת.
שמעתי ברדיו את מח"ט המילואים של השיריון בנצי (לא זוכרת את שם משפחתו) אומר שהפעם מהמלחמה הזו הם למדו משהו מאוד חשוב. שהם המבוגרים שבשטח. אין עוד מבוגר שיקח אחריות חוץ מהם. שבעצם אין רמטכ"ל או ממשלה שאפשר להעביר אליה את האחריות. גם אין ציודים ואירגון. בעצם כשכל אלה יורדים נשארת רק האחריות האישית. ומכך הם בעצם התבגרו. הם מתאמנים עם יותר מוטיבציה ועם הידיעה
שהם לוקחים 100 אחוז אחריות על מה שקורה ויקרה.
ועוד משפט באותו הקשר - ששמעתי - " תנסה לחיות עכשיו כאילו אביך כבר נפטר" - כלומר תן לעצמך את ההזדמנות להיות בהקשר הזה - אבא.
ועם אני מחברת את שני הדברים
רוצה לגדול באמת - רוצה להיות הבוגרת ביותר בשטח - רוצה לקחת 100 אחוז אחריות על חיי.
וגם אני רוצה.

[ציפ_ציף*]

אמא של א א א את מתיחסת לנושא של הדף "רוצה לגדול" כרצון להתבגר ולקחת אחריות,שזה גם עבודה שיש לעשות,
אבל כשנתתי לדף את השם הזה התכוונתי לגדילה רוחנית,שיש בה גם לקיחת אחריות וגם גדילה במובן של העצמה אישית.
קבלת המציאות בגדלות.

אבל באמת יש כאן גם מזה וגם מזה...
וגם אני רוצה. בשמחה ! מוזמנת להצטרף למסע

[אמא_של_א_א_א*]

את יכולה להרחיב?
לא ממש מבינה את ההבדל........אשמח לשמוע עוד

[ציפ_ציף*]

מקווה שאצליח להבהיר את עצמי (גם לעצמי,כן?)

שאני כותבת שאני רוצה לגדול,אני לא מתכוונת רק ללקיחת אחריות,לראש גדול.
אני מתכוונת להתמודדות עם כל מציאות ממקום יותר גדול,שהוא ההיפך מקטנוניות.
למשל הגדלת האין או החסר-זאת בעיני קטנוניות,ונפלתי לשם מידי פעם.
התבוננות בשלווה בקושי ובחירה של דרך בה אתמודד עם הקושי זאת צמיחה בעיני,גם שם כבר הייתי.
יש כאן דרך,
לפעמים אני מסתובבת סביב עצמי ולא מתקדמת,
לפעמים אני עוצרת ומתבוננת,
ולפעמים אני עושה צעד גדול קדימה,ואז אני נמצאת כבר במקום אחר,טוב יותר.
מה שלא מפריע לי מידי פעם לסגת אחורה למקומות שאני מכירה יותר טוב...

אז עדיין את רוצה להצטרף לדרך?

[אמא_של_א_א_א*]

אני חושבת שכמו שטבעו של עץ התפוחים לתת תפוחים
ואם יקטפו אותם או לא זה לא ממש מעניין אותו .
כך טבענו - לגדול !
ולמה בעצם כתבתי את זה? <?
כי לא הבנתי, מה ההבדל
אולי, ?
אבל - כן אני רוצה לגדול, ולא רואה אפשרות להפרדת מציאויות
ולא ממש רוצה לשפוט את עצמי כקטנונית ובטח שלא אותך
אני רוצה לגדול - במובן שאוכל לקחת אחריות ולהחליט ולשנות ולפעול ולעשות, שלא יהיה מישהו אחר שאוכל להפיל עליו את כל התיקים הקטנים של החיים שיסדר לי. שבאמת אוכל לעשות דברים שאדע מה אני רוצה. שאהיה משענת לילדי. שאהיה מבוגרת בהנאה.
זה כייף שיש עוד מבוגרים איתי בשטח שאני לא היחידה - אבל עדיין רוצה להפסיק להתנהל כילדה ולבקר את עצמי על כך.

[ציפ_ציף*]

ולא ממש רוצה לשפוט את עצמי כקטנונית ובטח שלא אותך ברור,אין כאן עיניין של שיפוטיות,רק התבוננות ולמידה.

דרך צלחה !

[ציפ_ציף*]

הסתכלת היום לשמים? כתבתי על זה ב נחל נובע וממשיכה את התובנות שלי ,הפרטיות כאן.
הסתכלתי היום לשמים,הרגל שאימצתי לי מדרכו של ר' נחמן,שלא יהיה יום בו לא אתבונן בשמים.
והיום השמיים נראו עכורים,מכוסים,מראה לא נקי לא ברור.
ערפול מסנוור.
האמת,קצת מעיק אפילו.
גם אני מרגישה עכשיו כיסוי,עירפול של המהות,
התעסקות רבה עם טפל.הראש מלא ,הגלגלים חורשים ומסתובבים על ריק.
כיסוי,הסתרה של מה שחשוב באמת.
ערפול,בלבול....
ואני עייפה מההבל שאני מלאה בו.
מחפשת צלילות,
שלווה.
פשטות נקייה.

<ר' נחמן,תודה ! כמה אתה מלמד אותי בכל יום...>

[ציפ_ציף*]

שוב ביליתי בזמן של יצירה ,חורזת מחרוזות,משלבת צבעים שעושים לי טוב בעיניים,
שוכחת את כל המטלות ,המחויבויות של הבית,
עורמת וצוברת כלים,כביסה,ליכלוך,
ועורמת מחרוזות,מחרוזות,
חרוזים שהאור עובר דרכם וממלא אותי בחדוות יצירה.
מה טפל? מה עיקר?

אגב,הילדים פירגנו כרגיל,
למרות שארוחת הערב נבנתה על שאריות משבת\קורנפלקס...
הפעם הם לא מחו.
מתוקים שלי...

[פלוני_אלמונית*]

פשוט מדהים הבלוג הזה ציפציפ אני כאילו קוראת אותי בכל כך הרבה דברים התחזקתי דרכך, מחכה לקרא עוד.

[ציפ_ציף*]

תודה פלונית,אמשיך עוד בקרוב...

[שירת_הים*]

אני הפלוני אלמונית מלמעלה רק שעכשיו מצאתי לי שם, גם אני דוסית עם אותם לבטים כמו שלך ואותם מלחמות , יש לי 4 ילדים ואנחנו גרים במושב מקסים ליד צפת, גם אני הולכת באורו של ר' נחמן וברגעים שהחושך מתחיל להשתלט אני פותחת ספר שלו והאור מתחיל להפציע מחדש, יש לי ילדה בת 8 שאחרי הרבה זמן והרבה עוגמות נפש אובחנה במבחן טובה כאחת שקשה לה לשמור לאורך זמן על הרכוז את זה אני יודעת כבר הרבה זמן וזה מדווחים של המורות שלה , ותמיד בקשתי מהן לדאוג לה לתעסוקה וענין כשרואים שהיא משתעממת אבל גורנישט וככה סוחבים, גם אני מאבדת לפעמים את הסבלנות כי משום מה היא מציקה לכולם בבית ואחכ היא בוכה שכולם מציקים לה. כתבתי מגילה ובסך הכל רציתי לספר לך שאחרי הרבה שעות שיטוטים באתר הנפלא הזה הזזת לי הרבה דברים בפנוכו, והרגשתי שאני לא לבד בכל המאבקים שלי בבית עם הילדים וכל המסביב וההתמודדויות עם הילדה המיוחדת שלי, בתקווה גדולה למצוא לי ולה את השלווה והרוגע שכל כך חסר לנו.

[ציפ_ציף*]

שירת הים,שמחה שאת מצטרפת ומגיבה,אני אוהבת שיתוף.
מה שאת מתארת דומה להפליא למה שאני עוברת ,ההצקות והראייה הסוביקטיבית של המציאות.
למצוא את השלווה זאת שאיפה מתמשכת,הרבה ניסיונות,חיפוש ותפילות.
באמת השלווה כבר נמצאת בתוכנו,רק צריך להתבונן ולאפשר,
אלא שהחיים לוקחים אותנו,סוחפים כמו מערבולת מטורפת,
צריך לעצור,לא לעשות כלום.
רק להתבונן בשקט,להכיל.
להכיל בעיקר את עצמנו ומתוך ההכלה הזאת כבר יהיה מקום גם לילדים שלנו,לאיש ולעוד אנשים סביבנו.
כותבת לך כדי שגם אני אהיה מודעת לזה,
איזה יופי שאת עוזרת לי לזכור...

והנה המרגיעון אומר "מה עשית היום למען עצמך?".
מדהים.

[שירת_הים*]

ציףציף יקרה,איך מכילים?
איך מגיעים למצב של הכלה?איך מגיעים בכלל למצב של התבוננות שקטה כשכולך בתוכך הר-געש שעוד מעט מתפרץ?

[ציפ_ציף*]

אולי לפני ההכלה,צריך קצת לגעוש...

אולי צריך קודם לפרוק,למצוא מקום בו תקבלי תמיכה.

<את יכולה לנסות כאן>

[שירת_הים*]

תודה רבה,על הרצון לעזור ולתמוך ולשתף,
שבת שלום,שתהיה לכולם שבת מלאה בשמחה קדושה ומנוחה.

[ציפ_ציף*]

ביום חמישי פגשתי חבר מהישוב במכולת,"נו,באים שבת?" אני שואלת.
"אבל את בטח שפוכה" הוא אומר."או,בטח שאני שפוכה! זה התפקיד של אשה-להיות שפוכה ולהיות אשמה,לא? אז בגלל זה לא תבואו?"
טוב,נבוא.אומר ועושה.
שבת טובה עברה עלינו,הרבה חברים טובים ליוו אותנו השבת סביב הסעודות.
איך הארוחה מתרוממת שנמצאים עם אנשים שאוהבים.
פתאום הלימוד זורם ומביא תובנות ושאלות.
רק דבר אחד העיב על שמחת השבת,
שני הגדולים ,ילדים שונים זה מזה,שניהם בגיל ההתבגרות.
נמצאים לאחרונה בעימות ובחוסר קבלה אחד את השני.
השבת התעצם הקרע בינהם,אמרו דברים קשים אחד לשני.הביעו את זה במילה-"שנאה"
נבהלתי.
הי,אתם אחים,
רוצה שיתקרבו אחד לשני,שיגלו חמלה והבנה זה לזה.
מקווה שבמשך הזמן יתרככו וימצאו את הדרך לגשר על הפער.

אני נכנסת לחודש עמוס ומלחיץ לקראת סוף השנה.
שמחה לסיים את השנה הקשה שעברתי,לפנות את עצמי לחופשה.
ביום שישי נכנסה לגן אשת מקצוע שבאה לאבחן את אחד הילדים עם המתקשים.
בשיחה לפני שעזבה אמרה שהיא רואה עוד הרבה ילדים עם קשיים,"את מספרת לי?" אני אומרת לה...
"איך אספו כל כך הרבה קשיים לגן אחד? איך שרדת עד עכשיו?" שאלה.

• גם אני שואלת את עצמי....

לפחות מורידה מעצמי אשמה.

[שירת_הים*]

שתי הבנות האמצעיות שלי בנות 9 ו-8 מאוד אוהבות אחת את השניה עד שמתחילה מריבה ואז לא להאמין שלפני שניה הן שחקו ביחד,
אני נכנסת ללחץ מאוד מהמריבות שלהם שלפעמים מגיעים אפילו למכות ואז כשאני נכנסת באמצע נראה לי שהמצב נהיה יותר גרוע,
אני בסוף נשארת הרעה והם אחרי 10 דקות כאילו לא קרה כלום. תמיד לוקחת על עצמי לא להתערב יותר, לא להגיד כלום , לתת למריבה לדעוך בלעדי, ולא מצליחה.
יש לי שאלה קטנה שאולי חשבתי שאולי את בתור אישה דתיה תוכלי אולי ליעץ לי או שסתם לתת לי נקודת ראות אחרת ממה שאני מכירה - אין לי טלויזיה בבית,יש לנו מחשב
והילדים אוהבים לשחק בו ולראות סרטים שעד לפני תקופה היו רק סרטים דתיים ואז קיבלנו סרטים של וולטדיסני והילדים מאוד התלהבו מהחידוש
ואז היו לי חששות שאולי זה לא בסדר לחשוף אותם לסרטים האלו, וגנזתי אותם, אחרכך אחרי תחנונים רבים עוד פעם נתתי להם לראות ועוד פעם באו לי היסורי מצפון
אני יודעת שזה אולי לא המקום פה או אולי מפריע לך שפלשתי לכאן עם השאלות שלי, אבל אולי אני מחפשת תמיכה ועזרה שאין לי ונראה לי שאשמח לראות עוד נקודת מבט בנושא הזה
שכלכך מטריד אותי.

[ציפ_ציף*]

אין תשובה שתוכלי לקבל מבחוץ.
רק את יודעת מה נכון לכם.
אם את רואה את הסרטים ומרגישה אי שקט,חוסר דיוק,אולי נכון לך לוותר עליהם.

אני אישית גמישה בזה,משום שאני יודעת שאצל חברים והסבתות הם רואים דברים הרבה יותר נוראים בעיני,אז כדי למלא אצלם איזה צורך בשעת כיף,אני בוחרת סרטים שאני מוכנה שיראו,גם דיסני.

<אני אישית מתה על סרטי ילדים מצוירים-עידן הקרח זה ה סרט שלי!>

[שירת_הים*]

תודה על התשובה ואת צודקת את התשובה רק אני אוכל לתת לעצמי ולבית . הייתי רוצה להגיע למצב שבו אוכל להתבונן על הדברים בשלווה ורוגע ממקום אחר לגמרי שבו אני
נמצאת עכשיו ומשם לשפוט את הדברים בצורה אחרת הכל היה נראה אחרת ורגוע יותר ואולי היה לי יותר מקום להכיל בתוכי את ילדי ואת אישי. הייתי רוצה להרגיש מדויקת יותר בהחלטות שלי
בטוחה יותר בסביבה שלי ולא להיות במקום של שופטת ונשפטת.אפשר להצטרף למסע שלך? אולי ביחד אפשר לגלות ולהגיע לתובנות עמוקות יותר.כל אחת ממקומה היא.

[ציפ_ציף*]

בשמחה,
חגורות בטיחות בבקשה!:-)

[ציפ_ציף*]

מחפשת
קירבה,אהבה,תשובה.
תמיכה,שמחה,שיבה.
מחפשת את רוחי,את שורשי,
את שורש נשמתי
את האמת
שלי
של קרובי.
את ההכרה בכל מה שאני
למרות המוגבלות
למרות העצלות
למרות הבורות
את השיר
שיר חיי
את המנגינה
שפועמת בעורקי
את הריקוד שאין לו
מוגבלות
את התנועה שיש בה חיות
את הגמישות
ללא כל תשישות
את הדיוק
את החיבור הנכון לבורא
לעצמי
לבריאה
לנקודה
הטובה שעודנה
כאן

ומחפשת דרך להוסיף בלי שיתחלק לי לעמודות...

[ציפ_ציף*]

לכל שנה יש סוף שנה,
לא לומדת לדייק ולצמצם את הפיזור הזה,
כל פעם מחדש המתח שחוזר ומביא אותי לבלבול ופיזור אנרגטי.
צוברת מטלות ולא מתקדמת.
מציפה את עצמי בבית ובעבודה בעומס.
יכולה באמת לוותר על זה,למה חוזרת שוב ושוב לאותה נקודה?
מנסה להיתמך מבחוץ.
במקום להתחזק מבפנים.
חלשה.
העיינים חלשות,מרגישה שינוי.
<מתבגרת? אמאל'ה...>
מה אני עושה כאן בעצם?
עוטפת את עצמי בחום ובאהבה
יש בי כוחות ריפוי
אני מכוונת אותם הפעם לעצמי
עוזרת לי
נחמלת בעצמי
מתרככת
נושמת

יש לי אותי.

[יעלי_לה]

[שירת_הים*]

תומכת בך מכל הלב ומחזקת את ידייך, את כותבת שיש לך כח ריפוי במה זה מתבטא?
לכל שנה יש סוף אבל גם יש התחלה חדשה, אז יהי רצון שהשנה הבאה תהיה שנה של התחלות טובות
בלי עומס, ועם הרבה כוחות להמשיך הלאה בשמחה, ובלי יאוש כי "אין יאוש בעולם כלל".
שבוע טוב.ובשורות טובות.

[ציפ_ציף*]

שירת הים-אני מצליחה לטפל באנשים שונים בהילינג,
משום מה,עם הקרובים ביותר זה לא מתממש.

יותר קל לטפל כשאין מעורבות רגשית,
איתי יש לי מעורבות גדולה ,
אבל אני מצליחה לטפל גם בעצמי.

[שירת_הים*]

את יודעת במה הייתי רוצה לגדול באמת?בעבודת ה' אמיתית מכל הלב, להתחבר לה' בכל מעודי, להוריד ממני את כל העומסים ואת כל הלחצים, והכעסים והעצבים והעצבויות
והאשמות ופשוט להתלות בו, לחיות באמת ובתמים באמונה שלימה ואמיתית שהכל הרי ממנו כל הנסיונות וכל מה שקורה ושאין לנו במה להלחם, פשוט להרגע, להתנקות מהכל
ולתת לדברים לזרום כמו שהוא רוצה שהדברים יקרו, להתנער מהתלות בחיצוניות של מה יגידו, ומה יראו פשוט להיות אני, למצוא את האני האמיתי שלי שאיבדתי בדרך הארוכה שאני
עוברת כשרציתי להיות כמו זו וכמו זו, שנראתה לי צדיקה גדולה בהליכותיה ובדרך איבדתי אותי, ולפעמים אני שואלת את עצמי מי אני בכלל, איפה המקום שלי כאן ומה התפקיד שלי פה?
לא תאמיני כמה דברים הייתי רוצה לעשות, והמה יגידו עוצר אותי ולא נותן לי מנוח.
וואו קצת הגזמתי עם ההשתפכות.

[ציפ_ציף*]

וואו קצת הגזמתי עם ההשתפכות.
ממש לא - חופשי,
מתחברת למילים שלך,
לגמרי.

[ציפ_ציף*]

הגוף שלי צועק- תטפלי בי!
כואב כאן ושם,
חולשה מעיקה,
לא מזינה אותו באהבה,לא מתחזקת כמו שצריך.
והוא ממתין,יודע שכשתגיע החופשה ארשה לו להתפרק בחופשיות.
שיניים מחכות לטיפול ראוי,
הרחם מבולבלת
ההורמונים משגעים אותי,
כפות הרגלים עיפות וסדוקות,
שוכחת לאכול ולשתות
ואז מלעיטה את עצמי במזון לא ראוי,

מזל שיש פעם בחודש את המקווה,
מאלץ אותי לעצור את הכל
להתפנק באמבט ריחני
להסיר עור יבש,
לחפוף באהבה
לעסות כפות רגליים עייפות.
ולהגיע לטבול בהתרוממות רוח
נותנת לבקשות ולמים לעטוף אותי ברכות וחמימות
להעטף ע"י האיש שהמתין בסבלנות.
להאהב בחזרה
אפילו לזמן קצר של חסד.

[ציפה_דריפה*]

אוהבתותך!
י.

[אין_כמו_משפחה*]

איזה יופי. מאחלת שתתני לעצמך עוד זמנים של חסד.

[דנדוש*]

שולחת לך חיבוק אינטרנטי מרחוק,
מכניסה בו את כל האהבה שלי,
מחכה ליום שישי לאמר, לשמוע, לצחוק,
איזה כייף לי,

חזרתי מהצפון פעם שניה החודש, מילא מצברים שהיו לקראת קריסה, כמה צחוק ממלא כיסים שחורים של עצב, תסכול. התרסה, אומרת לה' תודה על מה שיש על מה שאין, גם כשזה קורע מהלב עוד פיסה קטנה.

[ציפ_ציף*]

מריחה את החופשה מתקרבת,
סוגרת קצוות בגן,תמונה,חגיגה,עבודות סוף שנה...
בונה הרים וגבעות לחופשה :לצבוע,לטייל,לחרוז מחרוזות למכירה,לצייר,להשקיע בגינה...
בנתיים קצת נופלת ל דחיינות כרונית לגבי שנת השבתון,עדיין לא בניתי לי תכנית לימודים.
לא עובדת בשום קייטנה!!!!!!!!
הולכת לנפוש בבית.

מודה לה',כל מה שקורה הוא טוב,כל מה שנעשה , נעשה לטובה.
ואפשר לראות כבר את האור.

[דנ_דוש*]

סליחה!!!!!!!!- את יוצאת לשבתון??????- לגבי הדחיינות הכרונית רשימת מלאי1- לכתוב מכתב פרידה למסיבת הסיום מחר 2-ציונים לתעודות(לאתר בנות שצריכות השלמת ציון)3-מבחנים למחכים לבדיקה, כנ"ל מחברות.
אני לא מאמינה איך עברו שנתיים, ואני יודעת שאבכה ב-30,6.

[שירת_הים*]

מה את עושה עם הילדים בחופש? איך נשארים ברוגע,אם הלחץ המרוכז בבית?יש לך אולי נוסחה להתחלק בה?
שנה שעברה בחופש היתה מלחמה וכל החופש או רובו לפחות (חודש ושובוע) היינו ברחובות ובכוכב יעקב על תקן של פליטי מלחמה, אנחנו הינו בלחץ של מה קורה בבית
אבל הילדים מאוד נהנו, בשבילם זאת היתה ממש הרפתקאה כל התקופה, הדבר היחיד שאני מברכת עליו שהם לא חוו את אימת המלחמה. נקווה בע"ה שהקיץ נהנה גם ושנדע לנצל את החופש
לגדול באמת עם הילדים, להנות מהם וללמוד מהם.

[ציפ_ציף*]

אנחנו בחופש רוצים - ...חופש!
קייטנות לא עושות לנו את זה...
אחרי שנה של בי"ס אנחנו מרפים ממסגרות,את הכיף לקום מאוחר,לאכול ארוחת בוקר בנחת...
כל השנה רצים לבוקר מטורף שמתחיל מוקדם מידי ,כל בוקר גם בימים החפשיים שלי,לקום מוקדם כל כך...6.20 הבן הגדול והשאר 6.45 .(אלו שעות היציאה מהבית,תעשו לבד חשבון מתי צריך להתעורר...)

למזלי,הילדים שלי יצירתיים,יודעים להעסיק את עצמם לא רע,טוב,חלקם...
אני דואגת לחמרי יצירה:פימו,דאס,אקריליק,עיסת נייר,חרוזים...וכו'
והם כבר עובדים עם זה,לפעמים איתי לפעמים בעצמם.
רק חיסרון אחד יש לזה-הבלאגן שנוצר,אני בעצמי בעלת כושר ארגון מוגבל והילדים שלי ירשו את זה גנטית או בעקבות הרגלים שלא קיבעתי בבית (התיקון של החיים שלי).
אבל הכל שווה ,תעסוקה,פיתוח יצירתיות וכיף.

[ציפ_ציף*]

מריחים את החופשה,הגדול סיים ח',כבר בחופש.
אני רצה ממסיבה למסיבה,סיום כאן סיום שם ואני כבר מסיימת את הכוחות ואת הכסף לביביסיטר...
מרשה לעצמי לשמוח,לפעול בבית כבר מתוך איזו שלווה,כאילו החופשה התחילה.
עדיין יש סטרס סביב נושא הסדרת השבתון,אבל גם זה יסתדר בסוף.

מזמנת לעצמי שנה טובה ומרפה,בה אלמד ואתקדם בכל מה שמעניין אותי,אצליח לאסוף כוחות הלאה,להרפות,להיות יותר בבית.
שהכל יבוא בע"ה בקלות ובשמחה.

[שירת_הים*]

מחזיקה לך אצבעות שבע"ה יבוא לך הכל בשמחה וה' ישפיע עלייך ועל כולנו הרבה כוחות להתמודד עם הכל, לדעת להרפות היכן שצריך ולהחזיק חזק היכן שניתן.

[שירת_הים*]

אם אי פעם תרצו לטייל בצפון ,אנחנו גרם במקום מקסים, קרוב לצפת ולמירון, יש לנו דיר עיזים ומחלבה ליצור גבינות, בקיצור יום כיף לילדים וחויה לימודית אפשר לראות יצור של גבינות, חליבה ובכלל לטיל באזור.

[אמא_דתית*]

שירת הים.. אם פעם נרצה, אפשר לבוא גם? (נשמע כייף..)

[שירת_הים*]

בטח שאפשר לבוא,רק איך יוצרים קשר?

[אמא_דתית*]

תפתחי כאן דף בית.
מומלץ בחום.

אם לא, את מוזמנת להשאיר פרטים שלך אצלי ב אמא דתית
שמחה להכיר
שבוע טוב ומבורך
יעל

(סליחה ציף ציף על הפלישה, מוזמת למחוק..(

[דנ_דוש*]

זהו, מתחילים שבוע אחרון,רק תסבירו לי למה דווקא השבוע האחרון, הוא הכי ארוך? ציפציפ, אני מפרגנת, זה אומר שיהיה לך יותר זמן פנוי???,את יודעת למה אני מתכוונת......, שהשבוע יעבור בשלום ומממממההההררררר.

[ציפ_ציף*]

אז חגיגת הסיום מאחורי...
דווקא היום היו התמודדויות מטורפות בגן,לא יודעת מה גרם לזה,החום,הסטרס בו אני הייתי נתונה...
בסוף היום הרגשתי גמורה לגמרי,עבדתי על ההכנות האחרונות לחגיגה בגן,בלי ציפיות,להעביר חגיגה,
בטוחה שהתכנית לא מספיק מרשימה ושההורים יהיו ביקורתיים כלפי ולא יפרגנו,
אבל מה,אם כבר אין ציפיות חשבתי לי,נעשה את זה בכיף.
ממש הייתי עם הילדים,לא התבוננתי לראות תגובות של הורים,ממש לא היה ניסיון להרשים,פשוט לשמוח עם הילדים,והילדים הרגישו ושיתפו פעולה,השתתפו ושרו בשמחה,ממש היה כיף.
לפעמים הנמכת ציפיות עושה משהו טוב...אין אכזבות!

רק מה,הגעתי הביתה בערב, ישר להכין ארוחת ערב,האיש ראה אותי ונעלם מהאופק באיזו אמתלה הקשורה בעיניני עבודה...(גברים...לך תבנה עליהם מדינה P-:)
הילדים שרצו להשלים את חסך האמא שנגרם בשעות האחרונות התחילו ביבבות וניג'וזים,הרגשתי שאני די קרובה להתפרקות,
הכרזתי בפניהם : "תקשיבו,אני הגעתי רק עכשיו,אני הרוגה.
ממש,אבל ממש , אין לי כח לכל הג'ננות האלו מבינים???" באופן מפתיע הישירות הזאת פעלה,אפילו אני הופתעתי,הם התאפסו,אכלו והלכו לישון רגועים (והשאירו אותי בהלם)

[ציפ_ציף*]

כל היום אני בשמחה,
החגיגה אחרי,
קידמתי עוד טופס לקראת השבתון המיוחל ,לשם כך נסעתי ממש למטרד החינוך (לא,זאת לא שגיאת מקלדת)
הצלחתי להיות אסרטיבית לפקידה אנטיפאטית ("כן,אני יודעת שאין היום קבלת קהל")
קניתי לי ספר מתנה,
הגעתי הביתה,מרגישה שיש בי סוף,סוף את אותה פניות לילדים שלי,בלי הרעש הזה בראש,
שלווה שמאפשרת להקשיב להם,להיות שלהם.
סוף-סוף...

עוד קצת...שלושה ימים ואני שם.

[פשוט_אלון*]

שלום לך!!!!!!!!!!!!!! איזה כיף!!!!!!!!!!!!!

[שירת_הים*]

מחזיקה לך אצבעות בכל הדרך מקנאה (קנאת סופרים) בזה שאת מצליחה ליישם לי עוד לא כלכך הולך ,בדיוק מקודם כעסתי על הבת שלי ואיך שאני מתחילה לכתוב כאן, עולה לי המרגיעון "מותר לכעוס".
ממליצה לך מאוד לקרוא את הספר "לוחמי התמורות" של ארז משה דורון ספר מדהים אולי שמעת עליו.?
איזה ספר קנית לך? את לא חייבת לענות אם זה חודרני מידי.

[ציפ_ציף*]

את ארז משה דורון אני יותר אוהבת לשמוע (בדיסקים) אבל נחפש גם את הספר,
קניתי את גופה של אשה תבונתה של אשה,בעקבות הסדנה של מירב שרמן,ספר נהדר.

[שירת_הים*]

הספר החדש שלו זה לא עוד ספר כמו הקודמים זה ממש סיפור שנראה כמו ספור בדיוני מדהים,אבל בעצם זה הכל מין הדרכה לעבודת ה' ולדרך של רבינו, כשכל אחד שקורא את הספר יש לו תובנות אחרות ולמידה אחרת יש לארז משה דורון אתר שנקרא לב הדברים ויש סרטון שהוא מדבר על הספר, כדאי לראות. על מה הסדנה של מירב שרמן?

[ציפ_ציף*]

מירב שרמן

[ציפ_ציף*]

לא יודעת מה קורה לי,יום אחרון ,אמורה לחוש הקלה גדולה,
ואני עם מועקה קשה,כל מיני דברים פתאום צפים לי.
כעס גדול מציף אותי,מוצאת את עצמי שופטת את כל העולם,את האיש,את אמא שלי,את הילד שלי....(את עצמי?...)
אולי בעקבות הספר? דברים יוצאים לי החוצה,המון כאב.
המציאות כל כך מסבירה לי פנים והפנים שלי חמוצות.
סליחה אבאל'ה לא יודעת להכיל את הטוב הזה.
לא יודעת לתמוך בעצמי.
מרגישה חידלון,חוסר אונים,כמעט יאוש (אני יודעת,אין יאוש...אין יאוש....)
אולי בעצם אני כועסת על עצמי,
ורק ממעבירה את הכעס הלאה במקום לנקות את המקום הזה.
רוצה להיות מחוברת לה' יתברך,ואני מחוברת לכאן,לדפים האלו...

שוב אני מוצפת...

[ציפ_ציף*]

טוב לי לכתוב.

[שירת_הים*]

מאחלת לך לקום מחר בע"ה בשמחה,בלי מועקה, בלי הצפות,נקיה מכעסים,פשוט מתחילה מחדש עם הרבה כוחות ומקום להכיל מחדש,ובע"ה שנזכה כולנו להתחבר לה' יתברך בכל מעודנו ובכל נפשנו, להבין שכל מה שקורה לטובה הוא ,אפילו אם אנחנו במצב הכי ירוד כרגע.לא יודעת איך משתמשים בפרצופונים הקטנים ובסימנים אבל אם הייתי יכולה, הייתי שולחת לך חיבוק ענק.,

[דנ_דוש*]

זה הגיע, יום האחרון, שולחת לך חיבוק חזק חזק חזק, מקווה שהכל יהיה בסדר, שתלמדי מה שרצית ללמוד בשבתון, והכי חשוב, שתנוחי, (יש מצב לזה כשיש סביבך ילדים?)

[דנ_דוש*]

שבת-שלום, כזו שלו צריך למהר במוצאי שבת ליום ראשון, כזו שלא צריך לזרז את הילדים ללכת לישון(ואולי כן?), כזו שלא צריך לתכנן למי יש חוג, ומתי מסימים ומי מביא את מי??? סנוויץ לבוקר, והללללחחחץץץץץ המטורף של הבוקר ועוד להביא אותה ברגיעה שיתחילו( ואנחנו)בטוב.
יש יש יש יש יש חופש....... אז שבת שלום.

[ציפ_ציף*]

נמצאת אצל ההורים יומיים,טעוןןןןן !!!!
איך גדלתי להיות מי שאני,ממש נס.
קשה לי כאן.מחכה שאסיים את העיניינים שלשמם באתי (פגישות במרכז הארץ)
איזו טעות זאת היתה להשאר כאן....

מזמן לא הייתי בכזה עומס רגשי....

אכתוב יותר כשאוכל..

[אורגנית_מתחילה*]

וואו נשמע קשה
מחזיקה לךאצבעות שיעבור מהר ובטוב
ושתשובי בשלום לבסיסך.

וגם שהפגישות ישאו פרי.

[שירת_הים*]

נשמע כל כך קשה, וכל כך מוכר עד כאב, כשתחזרי הביתה תרגישי שהגעת לגן עדן הפרטי שלך ולא תרצי לצאת משם יותר, קחי נשימה ארוכה ומשחררת ובע"ה הכל יסתדר ויחזור למקומו , תחזרי הביתה לשיגרה המבורכת והעמוסה קצת של החופש שחיכית לו כל כך הרבה זמן. שיהיו רק בשורות טובות שנזכה לצאת מאפילה לאורה ושנזכה לראות רק טוב.

[יעלי_לה]

ההורים מזמנים לנו את התיקונים נכי חזקים, אה? זה הכי קשה אבל גם הכי בונה ומחזק, הזדמנות לגדול באמת...

מטרד החינוך
הרסת אותי

[ציפ_ציף*]

תודה לכולכן על ההקשבה והתמיכה,
אכן ההתמודדות שמביאה לגדילה היא תמיד אנטראקציה של הורה-ילד,
לפעמים אנחנו מול הילד שלנו,לפעמים מול הילד שנמצא עדיין בתוכנו.
אפרט יותר שאחזור לנמל הבית...

[אמא_דתית*]

מבינה אותך גם מאוד מאוד
כל פעם מחדש...

אני מאמינה שמה שהכי מפריע לנו אצל ההורים זה הפחד שחלק ידבק בנו
זה הדברים שבעצם מפריעים לנו פנימה פנימה בעצמינו אנו
(אבל זה לא מחייב, את יודעת..)

בכל אופן, בהצלחה
הכל מאת ה , גם התובנות...

[שירת_הים*]

ציפציף מה קורה איתך, הכל בסדר? חזרת כבר הביתה?מקווה שהכל בסדר.

[ציפ_ציף*]

אני בבית ! כמה חשוב לי להיות במקום שלי,
חזרתי לבית מוזנח ברמות...אבל הבית שלי,בלי ביקורת סמויה וגלויה,בלי מניפולציות,בלי שליטה לא מדויקת.
הבסיס שלי.
הייתי מאוד חלשה היום,הרגליים חלשות וכואבות.
אולי בגלל שיש עדיין אי בהירות לגבי השנה הבאה ותוכנית הלימודים,לפי לואיזה הי הרגלים נושאות אותנו קדימה,לי הדרך קדימה לא ברורה כרגע,
עכשיו עולה לי עוד משהו,שהשהייה אצל ההורים נתנה לי להרגיש ששם אני לא עומדת על הרגליים שלי,עדיין מרגישה כל הזמן את המקום הנשלט,מדוכא.
למרות החולשה והצום(ששברתי בצהרים) התחלתי לאט,לאט,בקצב שלי להביא את הבית למצב יותר טוב,לאסוף חלקי לגו בכל מקום אפשרי,להדיח כיורים מלאים,להעביר מטלית,מכונה...ככה הבית מקבל את היחס שהיה חסר לו זמן רב,אני אוהבת את ההגדרה שכתבה כאן בשמת פעם,לטאטא זה לכבד את הבית,
כשאני מכבדת את הבית אני מכבדת את עצמי.
כמו בת-מלך שמכינה לעצמה את הארמון.

אחרי הצהרים לקחתי את הקטנצ'יק לפארק,פגשתי שם את אמא הדס וראינו את עיברי-יהודה,תינוק חדש.החזיר לי את תחושת הקשר הזה בבטן,הריח הזה...האם אני מוכנה לעוד תינוק?
האם יש בי מקום להכיל עוד נשמה?
נשארת בנתיים עם השאלות.

[אמא_של_אלפים*]

חופשה נעימה
ארוכה ורגועה......... עם הבה חיוכים ונחת.......ושלווה .....וגדילה
(אני עוד לא הגעתי אליה, עדין בודקת מבחנים בטרוף, ובתוך הכנסת אורחים לא פשוטה.....אשמח אם יהיה לך לספר לי משהו באופן כללי על הכנסת אורחים, את בטח מבינה בזה יותר ממני)
אבל בכללי, לא בדף הבית. כי גם המחשב שלי "מכניס אורחים" - הצילו !!!!!!!!!!!

[ציפ_ציף*]

לאמא של אלפים,יש לך כאן דף בית? לא ידוע לי על אורחים שמגיעים למחשב דרך דף בית,רק במיילים.

בהכנסת אורחים אני והאיש רואים ברכה גדולה,אבל כשזה מתמשך לפעמים קשה לחוש את החסד שבזה...
צריך לבדוק מה קשה לנו,לאן האנרגיה נשאבת,האם הקושי הוא אצלי או אולי באוירה שנוצרת בעקבות נוכחות האדם הנוסף במשפחה.
מקווה שנתתי קצת חומר למחשבה,אם זה לא מספק תכווני אותי בשאלות.

[אמא_של_אלפים*]

אני פונה אליך, כי אוהבת את עצותיך, וקשה לי כרגע לדבר בפתיחות, מאחר ומרגישה בעיה עם האנונימיות שלי, לא כלפיך אלא עם המחשב הפרטי שלי.
אני מארחת משפחה, ואני חובה קושי גדול בהצבת גבולות. ותחושה של מחנק. בין היתר נוצר קושי דוקא סביב עניין המחשב.
חבל שזה כך , ואני בודקת מהו הקושי שלי להכיל לוותר ולקבל מהאחר, ואיפה אני חוווה השתלטות. לכן פניתי אליך , יש לי כמובן דף באתר. אבל בגלל שהמחשב שלי נמצא בשימוש רב של אורחי אני מעדיפה להתכתב איתך בדף שלך, לא ברור לי אם אני הופכת לחסויה כך , כי אני ממש לא מבינה כלום במחשבים........
חשבתי על בין המיצרים. על הזכות לאהוב. על הפיכת הבית כמקום קבלה ואהבה. ועל מצוות הכנסת אורחים. ועדין יש לי קושי אדיר ברמה הריגשית וגם הפיזית. אני מפתחת ממש קשיי נשימה.
אשמח לתכתובת.
תודה

[ציפ_ציף*]

נשמע טעון...
כמה זמן את צפויה להתמודד עם הארוח הזה?
אם מדובר בתקופה קצרה כדאי לקחת נשימה ולהעביר את הזמן על הצד הטוב ביותר,תוך כדי מרווחי נשימה עבורך-למצוא זמנים שאת יוצאת מהבית להתאוורר אצל שכנה\חברה.
אם הארוך יהיה ארוך את חייבת להציב גבולות,כי האורחים הופכים לתקופה להיות חלק מהמשפחה וגם במשפחה יש גבולות.
הילדים שלי למשל יודעים שמותר לכל אחד במשך כל היום להיות שעה על המחשב,גם בחופשה.הם יכולים לפצל את השעה לחלקים או להנות שעה רצופה.
אני מאוד מקפידה כי אחרת הם ישרצו כל היום על המחשב.
כשמדובר במבוגרים אולי להגדיר זמן שבו את נמצאת על המחשב,אולי להחליט ששעות הערב הן שלך,או שעות הבוקר-מה שנוח לך.

[פלונית*]

תודה
כתוב לי במרגיעון - לפעמים הדרך לנצח היא להכנע
הצבתי גבול, אחרי שממש הרגשתי רע.
וגם אחרי הצבתו אני מרגישה רע. אבל אני מקווה שיהיה טוב יותר בהמשך.

[ציפ_ציף*]

בהצלחה,
מאחלת לך שבת שלווה @]

[ציפה_דריפה*]

מותק מה קורה?
כבר שבוע של יופי טופי הא?
כלומר זה לא ממש נראה כך מהדברים שאת כותבת אבל אני בטוחה שאת כבר בשעטה לעבר ציור הקיר/דלת/עיזת נייר/פימו /גואש הבאים
איזה כיף לך!!!
וגם אם לא עשית עדיין דבר מכל זה ורק הערפל שולט עדיין בעתידך המקצועי לשנה הבאה אני בטוחה שאת אוזרת כוחות ונחה ונחה מתי שאפשר ,אני באמת מקווה בשבילך!
תכתבי במייל מתי שהוא
ותעשי אמבטיות, או מה שלא יהיה כדי שתרגישי טוב
אוהבתותך
י.

[ציפה_דריפה*]

עיסת נייר ולא עיזת נייר....
איך שאני אוהבת את הטעויות מקלדת הפסדו-פרוידיאניות הללו...

[ציפ_ציף*]

שנה שעברה כתבתי כאן,ממלאת את הבלוג בחויות יצירה ושמחה,הייתי אז במציאות אוביקטיבית הרבה יותר קשה והיתה בי אנרגיה חיובית,
היום שכל נתוני הפתיחה הם לטובתי: לאיש יש עבודה,קיבל רכב גדול וחדש מהעבודה,אני בחופשה,אושרה לי שנת שבתון,
הכל לכאורה טוב,באמת.
ואני ...לא רגועה,אי שקט פנימי שמשפריץ ההחוצה.
יתכן שחלק נובע מאי ודאות לגבי השנה הקרובה,
כל מיני דברים לא סגורים,
כל מיני תיקים נפתחים לי עכשיו.
מרגישה קושי גדול להיות בהקשבה,
הקשבה לבריאה,לעצמי,
לילדים שלי,
דווקא לגוף אני פתאום יותר מודעת,לפחות מנסה.

מקווה שיתבהרו לי דברים,שהערפל הזה יתפזר סביבי ואוכל לראות את המציאות בפשטות.
להיות.
כאן.
עכשיו.
לעזוב את העבר,גם העבר הקרוב.
להניח לעתיד,הוא במילא יגיע.
להיות ברגע הזה ממש.

[אמא_דתית*]

בהצלחה!

[ציפה_דריפה*]

מחזקים אותך כתמיד ויותר מכך מתחזקים ממך!
אולי תשבי לצייר או סתם בדשא עם הקטן, זה תמיד מביא לרוגע אפילו אם זמני ונותן אנרגיות להמשיך בחיפוש.
אוהבת אותך
י.
( מתה על ה"אימרות כנף" שמופיעות בראש ההודעה כל פעם: טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה.... ועל זה נאמר וו'אלה!!)

[ציפ_ציף*]

מאתמול בערב הקטנצ'יק חולה,התחיל את הסדרה בהקאה מרשימה,והלילה המשיך בין התקפי הקאות לשלשולים,
כל הלילה הייתי איתו,מלטפת נותנת טיפולי הילינג,
החום עלה ובחרתי שלא להוריד,הרגשתי שזה יעזור לו להתגבר על החיידק.
שראיתי שהשלשולים לא נשלטים שמתי את הטיטול האחרון שהיה לי בבית,צ'ופי כבר שבועיים ישן בלי טיטולים.
כמובן שמיד הטיטול התמלא...
מה אני עושה עכשיו בלי טיטולים?
או, מזל שאני קוראת באופן טבעי,שלפתי את חיתולי הטטרה שאפסנתי,ובאופן מפתיע היו זמינים ובמקרה מצאתי אותם (הדוסים אומרים שאין מקרה בעולם),
חיתלתי אותו כמו שלמדתי מאמא שלי ,זכרתי איך היתה מחליפה לאחותי (בשלהי שנות השמונים...)אמנם לא היו לי סיכות,פשוט קשרתי.
הייתי גאה בעצמי על התושיה.
הילד לא הבין מה אני עושה לו,אבל גם ככה הוא לא הבין מה קורה לו P-:

עכשיו הוא חלושס הסכים לאכול קצת מרק עם אורז שהכנתי לו.כבר יותר טוב.

דווקא העייפות מביאה אותי למן רגיעה ושלווה שהייתי זקוקה להם.

הוא קורא לי עכשיו "אמא עשיתי קקי..."
בי בנתיים.

[שירת_הים*]

רפואה שלימה!

[דנ_דוש*]

גמני שולחת רפואה שלימה,רק שזה לא יעבור הלאה......

[יעלי_לה]

רפואה שלימה!

[ציפ_ציף*]

כבר ארבעה ימים שהוא סובל מכאבי בטן,כבר אין הקאות,והשילשולים במגמת ירידה,
לפי בירור בגוגל יש איזו מגיפה של וירוס שגורם לדלקת במעי,אין תרופה משמעותית מלבד שמירה על אספקת נוזלים,שלא יתיבש.
הוא מתפתל מגלי כאב,כשזה עובר הוא משחק רגוע.כל היום הוא צמוד אלי "אמא,אני סריך אותך!"
אי אפשר לעזוב אותו לרגע.
תראו איזה מרגיעון: כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם - נוכל לבחור בָּחֵירוּת - כאן ועכשיו.
אמן.

[ציפ_ציף*]

בתוך כל הטיפול המתמשך בו,עדיין אני בהפקה הגדולה של שחזור הבית מאימת שנת הלימודים,
מפצה את הבית על הזנחה מתמשכת שהיתה בתקופה בה עבדתי,
הבית מקבל מראה נעים,נינוח.
טוב לי ככה בבית שלי.

ועם כל זאת אני לא ממש רגועה,הילדים סופגים מידי פעם התקפי עצבים שלי,בעיקר סביב הניסיון לשמור בציפורניים על הסביבה החדשה שנוצרה בבית.
כל הזמן אני בתיקון,מתקנת את הבית,אז לא משקיעה מספיק בטיפול ריגשי בילדים,משקיעה בילדים אז הבית נשכח.

מחפשת איזון.
מחפשת קצת שלווה.

[שירת_הים*]

אין לך מושג כמה אני נדהמת כל פעם שאני קוראת אותך. אני קוראת מה שאת כותבת ומרגישה כאילו שאני ישבתי וכתבתי... החיפוש אחרי האיזון והשלווה, אני תמיד ברדיפה אחרי האיזון, רק שלפעמים אני שואלת את עצמי מה זה האיזון הזה בכלל ולאיזה כיוון אני אמורה להתאזן וזה ממש בכל תחום.והשלווה איפה היא? מי יכול ללמד אותנו מאיפה להוציא שלווה או יותר נכון, ללמד אותנו את העבודה העצומה של מציאת האיזון ודרכו תגיע השלווה המיוחלת? איך עושים את זה? חבל שאי אפשר לעבור קורס הכנה לחופש הגדול ולקבל כלים להשגת שלווה ונחת בחופש הזה שכולם כל כך מחכים לו ובסוף או בתחילתו כולם כבר מחכים שיעבור.
בע"ה בשבוע של ה5 באוגוסט עד ה9 באוגוסט נהיה במלון בירושלים ואנחנו לא מכירים כלום אולי יש לך רעיונות להציע למקומות שאפשר לכייף עם הילדים?

[ציפ_ציף*]

זהו,התרגלתי לחופשה,נראה לי שאאמץ אותה לכל החיים...
לקום שכבר לא עיפים,ללכת לישון עם ראש נקי בלי להלחץ מה יהיה מחר בגן.
לאכול בנחת,
ליצור,
להרגיש את הבית,
לשמור עליו נעים ומזמין.

חזרתי לצייר,מרגישה שכל ציור לוקח אותי למקום חדש,פתוח יותר.
מעיזה לצייר מופשט,כבר שוכחת לתכנן נושא,מושחת צבעים ומחברת בינהם ברגש,בלי לנסות להעביר משהו,
פשוט לצייר.

מלאתי מכסת מחרוזות שחרזתי ועומדת לצאת למכירות,מקווה שתהיה בזה ברכה.
(אחרי סכומי העתק שהשקעתי בחומר ובחרוזים...)
בנתיים יצאו דברים יפים,נעדכן אחרי המכירה הראשונה...

[יעלי_לה]

וואו הלוואי עלי כזה חופש ארוך. כבר שכחתי שאפשר לעשות את כל זה... (סליחה על ההתבכיינות בבלוג שלך )

[דנ_דוש*]

מחר אני בחופש, סוף סוף, לקום מתי שבא לי, (רק חבל שהשעון הפנימי מעיר אותי ב-6,), לעשות מה שבא לי (כפוף לדרישות הקהל- משמע ילדים), לא לחשוב על עבודה, (רק לעשות סדר בדברים-אלללייי) לקרא ספרים (ולריב עם הגדולה עליהם),
עם כל זאת- זה עדיין חחחוופפשש.

[ציפ_ציף*]

דנדוש,שמחה בשבילך על החופשה.
אל תדאגי הגוף ישתחרר מהר מההרגל להתעורר מוקדם,אבל אז כבר תצטרכי להחזיר את המנגנון להשכמה מוקדמת P-:

אני לפעמים רוצה להשאר ככה,לקום מוקדם,אבל המנגנון הזה משתבש לי שאני בחופשה...

[ציפ_ציף*]

חזרנו היום מחופשה ליד הכנרת,שלשה ימים בחוף גופרה.
חששתי שלא אהנה ,אני צריכה מקום בו אוכל להכנס בצניעות למים,בלי שכנים מסביב...
חששתי גם שהילדים יהיו תובעניים וכל היום אתעסק עם אוכל וסדר,
בסוף מצאנו פינה שקטה ,בלי אנשים.
הכל היה נהדר,אפילו הצלחתי לטבול בעצמי.
כל כך נהנינו,היתה אוירה טובה,
ממש כיף.
קראתי,הרחתי והקשבתי למים,
הייתי בהקשבה טובה לילדים,לעצמי.
<וגם לחבר שהיה זקוק לאוזן קשבת והכוונה>

לצערי החופשה המשפחתית האחרונה שעשינו יחד היתה לפני 5 שנים...

השאיר טעם של עוד.
רק עכשיו הבית מלא בתיקים,שקיות,שק"שים ,והרי כביסה....
לא נורא מחר יש עוד יום...

שהייתי במים עלו לי כמה תובנות
כבר כותבת:

[ציפ_ציף*]

לקראת הערב הכנרת משתנה,משנה את פניה והופכת להיות סוערת,הגלים גועשים בכוח.
גרם לי לחשוב:
מה נותן את הכח למים? - הרוח.
המים הם שקטים ושלווים כמעט ללא תנועה.
אולם כאשר הרוח נושבת יש להם כח עצום.
כך גם הנשמה- מקבלת את החיות והתנועה מהרוח.
בלי רוח אין לנו כח,חיות.

<עכשיו תשירו איתי "רק בגלל הרוח...">
|אייקון של תוים|

[ציפ_ציף*]

סחף
במים יש סחף,נמצאים במים מול המאהל,פתאום רואים שנסחפנו והתרחקנו מהמקום שלנו.
למדתי שגם שנדמה שהחיים בשליטה,אפשר להסחף ולזוז מהמקום בו טוב להיות.
אין בטחון בעצמנו,תמיד אפשר להסחף אחרי רוח לא טובה,
אפשר להתבלבל וללכת בעקבות משהו שנראה טוב,ובנתיים לזוז מהמקום.

<איה מקום כבודו?>