הגיע הזמן שאפתח
דף בית אישי !
אני יסמין, קוראת פה באתר המשובח הזה כבר כמה שבועות וגם כותבת קצת מידי פעם.
אני אומנית זכוכית , יוצרת חרוזי זכוכית, מלמדת ומוכרת את תכשיטי בנחלת בינימין.
עדיין אינני אמא, אבל מפנטזת על היום שסוף-סוף נחליט שהגיע הזמן. אני נשואה, רוב הזמן בחום ואהבה וכיף ובאתגר מעניין ומגרה (רגשית ומחשבתית). לפעמים בקושי ומאבק וגם זה אתגר לא קטן...אה...ושחתי את פונצ'יתול החתולות המתוק שלנו שמשמש "תחליף ילד" מתוק להפליא...
לפני כשנתיים עשיתי את השינוי הגדול בחיי (אחד מהם) אחרי שבע שנים של לימודים אקדמיים וחוסר יכולת לפרנס את עצמי, החלטתי לפנות לתחום האומנות (הכוונה לאומנות השימושית, CRAFT) , לקח לא מעט זמן ומאבקים להצליח להכנס לנחלה עד מצאתי את לקוחותי והם אותי... עד שהתחלתי ללמד....והיום לפעמים פחות לפעמים יותר אני מתפרנסת בכבוד מהמקצוע שיצרתי לעצמי וזה נורא נורא כיף!
מכוון שאני די הרבה בבית גם ככה ואוהבת להיות בבית אני מקווה ומייחלת לגדל גם ילדים בבית.
ב"גילגול הקודם" שלי עבדתי בגנים ובבתי ספר ואני מכירה את המוסדות האלה ומעדיפה שילדי לא יטעמו את הבדידות , חוסר האונים ומאבקי הכוח שגם המורות והגננות שמלאות הכי הרבה רצון טוב (ויש לא מעט כאלה) יוצרות אצל הקטנים החוסים בצילן (אולי זה נובע פשוט מהדרך בה פועל ת המערכת הזו)
במחלקה לחינוך באונ' בן גוריון בקורס של רוני אבירם היתה הפעם הראשונה ש"פתחו לי את הראש" וביקשו ממני לבקר את בית הספר ולנסות לחשוב איך הינו רוצים שיהיה בית ספר אחר. אני זוכרת את הרגע בו הבנתי פתאום שכל מה שהרגשתי כילדה לגבי בית ספר...זה נכון! זו בקורת לגיטימית!
השלב הבא היה כשבמוסף של הארץ בשער האחורי פורסם ראיון עם משפחה שמחנכת בחינוך ביתי חופשי
(UNSCHOOLING) החיבור שלי היה מיידי.