שבע יהלום

ראית איך אחיות החמלה מוציאות את ראשן ממאורותיהן ברגע?
כל אחת ממחילת החורף שלה, מכל מקום שבו היא נמצאת.

כל כך אוהבת את אינטו דה וויילד...את האלבום.

_מזדהה עם המילים שלך- כנראה שאנחנו בסינכרון...
התגעגעתיstar_
גם אני.

מדברת איתכן אחיותיי הרבה בראש ובלה אבל המילים לא מוצאות את דרכן החוצה.

אבל הראש לא מתערב עכשיו. רק העובדה, שנאי מתנגדת.
לפעמים רק בלהסתכל בזה ולהודות בזה, מביא איזה שקט והקלה של הסכמה...

שוויון נפש מהמקום שאני באה ממנו הוא ה-דבר בקונוטציה חיובית, זו לא אדישות, אלא מצב בלתי תלוי: שווה בנפש כשבהיר או כשעכור, בהצלחה או בכשלון, יציב ומחובר מול הטלטלות החיצוניות.
אולי הוא מצב שאומר, זה בסדר כך או כך, להבדיל ממה שתחושת ה"זה לא בסדר כך או כך", אז זה כבר משהו אחר.
לפעמים זה בסדר להגיד, אז עכשיו איכסה לי, וזה בסדר, זה מותר, אותי אישית זה מצליח לשחרר מהרצון שיהיה אחרת...

הולכת לנסות לכתוב בכל זאת כמה מילים בדף שלי... נראה מה יצא...

גדול בינתיים מותק.

יא אללה
שותפה פה בד"כ בהקשבה, פחות בנוכחות
אבל זה מהדהד כל-כך מוכר הריב הזה עם המציאות
הידיעה שזה לא הכיוון לא ממש עוזרת
וגם הידיעה שזה הזמן הזה לא ממש מקלה
והרצון שהכובד יהפוך לקלילות
ומשהו במשקע שבפנים בשלו, אוףףףףףףףףףף
או כדברי עדינה כוסאמוק על הכל!
ובצהוב- כולנו זקוקים לחסד
שבוע מלא חסד ואהבה לכולנו

ברוכה פלוני אלמונית
מלא חסד

_הלוואי שהיה בי החופש הרגשי של ילדים.
הלוואי שאני והעולם בדרך לשם.
אבל עכשיו אני אני ויש לי העבר שלי, האהוב, שהביא אותי עד הלום, ובהווה אני בעירנות.
ואז עלה בי דימוי של קו, והבנתי שכל עוד הקו הזה, שלצורך העניין נקרא לו קרן, ממשיך, אז הכל בסדר גמור. מעליו ומתחתיו ומצדדיו יכול להתקיים מה שמתקיים, וזה בסדר._

יש לי עניין עם יום שבת.
רוב הזמן אני לא מתה על היום הזה.
ריק.
אם יש בו תוכניות, חברים, נסיעה, או אם היה לי שבוע עמוס ומלא מחוץ לבית ואני צריכה את המנוחה ואת השקט שלי איתי, אז יופי.

היום היה כזה ריק שפלא שהזמן לא נעצר.
פתאום היתה לי מחשבה מטרידה
ואז פתאום נזכרתי במשהו שכתבתי כאן לפני כמעט שלוש שנים
ואז פתאום קראתי דברים שנכתבו בדף הזה על פני הזמן
ואז פתאום ראיתי את הדבר הזה שכתבתי לפני כמה שבועות
ונרגעתי.

שיהיה שבוע טוב.

_ואז פתאום נזכרתי במשהו שכתבתי כאן לפני כמעט שלוש שנים
ואז פתאום קראתי דברים שנכתבו בדף הזה על פני הזמן
ואז פתאום ראיתי את הדבר הזה שכתבתי לפני כמה שבועות
ונרגעתי._
מותק שלי, מבחוץ נראה שאת בתהליך מתמשך של רגיעה.
מדביקה לך פה את ההרצאה הזאת.
היא ארוכה (שעה ומשהו) אבל בעיני, מספיק כל פעם שתי דקות ממנה בשביל להירגע. (-:
שבוע מפויס שיבוא עלינו @}

שבע'לה (אוי זה נישמע מחריד אבל מילא)...בצהוב כתוב ש"כולנו משפחה אחת" וככה אני מרגישה. באמת.
חושבת על איזה שיר להקדיש לך ובוחרת את זה, הפרדי שלי בשיר שינויים
שיהיה שבוע טוב, שבע |||||||||||||*|

גבירץ ולמונץ
קראתי ת'מילים שלכן אתמול בערב ולגמרי הרגשתי שהאחיות שלי הגדולות עוזרות לי. זה הרגיש מה זה טוב.
ואז התחיל לי התקף חרדה קטן, ובזמן שלקח לי לזהות שזה מה שקורה התחלתי להקשיב להרצאה של אקהרט טולה, וסימנתי לעצמי תודה לגבירה,
אבל לא היה אפשרי להמשיך להקשיב כי להתעלף למיטה בצמרמורות וסחרחורות נהיה דחוף.
תודה אחיותיי
שיהיה שבוע מרענן, של שינויים כמו שדיוייד אומר. זה כבר קורה לדעתי.

מרגישה שאנחנו רוכבות בימים אלה על אותו גל... (למרות שתמיד יש את החשש שמא הגל סוחף אותנו?)
בכל מקרה מעדיפה לדמיין אותנו כמו שתי גולשות מדהימות שאוכלות גלים ענקיים לארוחת בוקר
כאן

לימונדה
המילים שלך הכניסו אותי למצב מסתורי, יש שיגידו אפל, והסרטון, לא חשבתי שסרטון על גלישה יעורר בי כאלה דברים.
שוקלת אם לכתוב מה הרגשתי אבל פאק יט, אם כאן לא אכתוב איפה אכתוב.
הרגש הראשון שעלה בי זה צלילה. שקיעה. משיכה לקרקעית, למצולות, שמישהו ייתן לי כבר להימשך למטה, לחושך, לשקט. ממש ראיתי אותי יורדת בהילוך איטי. מי שרוצה שיילחם בגלים, יעוף עליהם, יעוף על עצמו, אני שוקעת לי.
זה לא נחווה כטביעה, זה נחווה כמחווה לנפשי. לחלק ממנה. לזמנים מסויימים שלה.
זה הבהיל אותי לרגע אבל ידעתי שזה המצב, זה מה שהרגשתי בגוף, ואין פה בהלה רק קצת התביישות במורבידיות שלי.
ואז המשכתי להסתכל באיש הזה, המרשים, גולש על העוצמה הזאת, והרגש התחלף בהרמוניה.
הוא לא נלחם בגלים, יש פה שיתוף פעולה קוסמי.
הרגשתי אותו והרגשתי את הגלים.
המוסיקה הרגיעה אותי שהנחתי ראש על השולחן בגלריה וכמעט נרדמתי.

כל זה התקשר לי לפגישה שהיתה לי אתמול ובה בין היתר דיברנו על התקף החרדה הקטן שהיה לי שלשום.
ועל הרגשות שכאילו "נכפים" עלינו כשבעצם אנחנו בוחרים בהם כדי להשתחרר.
וגם לסשן תטא הילינג שעשיתי עם עצמי בליל שישי והיה חזק כל כך ומוחשי ועמוק כעומק הנשמה ההיסטורית.

הלילה חלמתי חלום אפי. אין לי דרך אחרת לתאר את זה.
שואה, עיירה יהודית דתית, שתי הסבתות שלי, אמא שלי ואחותי וחברות, אסמא אגברייה זחאלקה ראשת מפלגת דעם רצה באומץ להציל ילדים, אשה אחת ממרק לוינסקי מברכת אותי על הצטרפות למחתרת,
בנין גבוה מאוד ועגול עם מדרגות מסתובבות וקומות סודיות ודיירים פעילים כמו רזיסטנס.
ורבי שבא לבית של אחת הסבתות שלי, נראה לי בבאר שבע, מין קוסם שעשה לי טוב. ואמא שלי עולה לגג בבטחון ואבא שלי אחריה.
גם א' היה איתי, ודיברנו שם על מה שקורה, בהבנה אמיתית כזאת, ברורה.
מי זה א'? גם אני שואלת, עוד לא יודעת.

אחרי שראיתי את הסרטון על הגולש עשיתי משהו שאני עושה פעם בכמה חודשים. ראיתי קטע מחוצה ישראל, מאיר אהובי לשעבר מדבר עם רינו צרור.
הריאיון הזה הוא הדבר היחיד המצולם ציבורית בו מאיר הוא המאיר שלי. לא רק בגלל ששצולם בזמן שהיינו זוג וצחקנו לפני זה שאשכרה יש הבדל בין הכובעים השחורים שלו וכל הלפני ואחרי זכורים לי היטב,
גם איך שהוא נראה, מדבר, מה שהוא אומר, הניצוץ בעיניים, החיוך שאף אחד לא רואה חוץ ממני כשעולה שם המילה זוהר, תנועות הידיים שלו, כפות הידיים האלה שאהבתי מעומק קיומי.
אז עשיתי פליי והתחלתי לראות והכל התחבר להכל, ופתאום לא התחשק לי יותר.
עשיתי סטופ, שמתי שופן והנחתי חזרה את הראש על שולחן הגלריה.

ועכשיו סיימתי לעבוד על משהו שאני אגלה לכן פה מחר (מרגש!) ויצאתי למדרגות עם קפה וסיגריה,
והתחיל להיכתב לי שיר בראש, שמתקשר להכל.

אור וחושך. אפשר לבחור בשניהם.

אור וחושך. אפשר לבחור בשניהם.
יש לי חברה שכבר שנים אני מנסה לשכנע אותה בזה.
רק שלפעמים כשאני לא פוגשת אותה הרבה זמן אני שוכחת את זה בעצמי.
תודה על התזכורת. @}

את הסרטון טרם ראיתי.
רק התחלתי לקרוא את החלום האפי. ו.. אפרוח עם כאב אוזניים הופיעה לי במטבח.
אז בינתיים חיבוק.

...You're not doing this for your own glory, you're doing this cause you're caught up in this great act of nature, you know
המילים האלה מסכמות בצורה נעימה לטעמי. את הכל.

אור וחושך. אפשר לבחור בשניהם.
קצת מזכיר לי את סיפור הזאב הטוב והזאב הרע.
ואת מי כדאי להאכיל יותר.

ועכשיו סיימתי לעבוד על משהו שאני אגלה לכן פה מחר (מרגש!)
מחכה לקרוא...

יש לי כל מיני דברים לכתוב
אבל בינתיים אני רק אעלה פה את זה בהתרגשות
יואב קוטנר

גדול!!!!!!!
גדולה!!!!!!!!!!!!!

פייייייייייייייי
סיימתי עכשיו לראות את אסי דיין.
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי משהו כל כך מרותקת.
לא רק בגלל מי שהוא והסיפור שלו, המון בגלל הסגנון. המסמך העצמאי הזה. כל כניסה פתאומית שלו מההווה לתוך הדוקומנטציה הנוסטלגית הורידה לי כאפה והזכירה לי שזה הוא מספר את הסיפור.
בחלק עם החיים עפ"י אגפא ממש בכיתי.
אני מאמינה לו.

אמאדבש מאיפה הציטוט שכתבת?

רק עכשיו קראתי על החלום..... אין לי הרבה מילים אבל עורר בי המון המון רגש.
אם דיברנו על ימים שאנחנו לא מדברות.... אז הנה דיברת ישר אל תוך ליבי ואני מרגישה הכי קרובה.
לב גדול אחותי היקרה

מקוה שהקישור לא הוריד אותך למצולות...זאת לא היתה הכוונה. באמת.
אמאדבש מאיפה הציטוט שכתבת? הציטוט הוא מהקישור על הגלישה.כנראה שצללת בדיוק לפני...
נהיה פה סלט (אולי זה האיי די די)
החלום שלך חזק ביותר, סיסטר! לוחמת חופש- זה מה שאת!
גמאני ראיתי את הסרט על אסי דיין והתרגשתי. כל הכבוד על הדוקומנטרי.
הבא בתור ברשימת הצפייה הוא הראיון של מאיר אצל רינו צרור.
אחזור לדווח.
הרבה

בנתיים

אחות לבי- בואי נדבר הלילה.
למונייד, מה זה לא הורדת אותי, ממש לא. גדול שהציטוט של אמא דבש היה בעצם מהמזמן שצללתי, קראתי אותו וחשבתי שזה מוכר לי מאיפשהו. קרועה.
אחרי מאיר תראי את קוטנר?

אני לא יודעת מה קורה איתי השבוע אבל שוב חלום אפי, והפעם- נשים צבעוניות משתלטות על העולם!
אני ועוד המון נשים בכל מיני צבעים מגיעות למוקדים ציבוריים הומי אדם ומכריזות שליטה. כולל בים.
החלק הכי חזק היה כשנכנסנו למבנה נטוש וירדנו במדרגות חלודות רעועות, לבריכה עתיקה תת קרקעית, אליה הכניסה מותרת לגברים בלבד, ופשוט התפשטנו כולנו, מלא גופים נשיים בכל הצורות והצבעים, וקפצנו לתוך המים.
אני מניחה שאירועי ה-one billion rising מחר משפיעים עלי. וגם רצות עם זאבים, תמיד.

(פתאום אני נזכרת שחלמתי גם שאני הולכת לבית קפה שלי השכונתי, מגלה שהוא בהריסות, נכנסת פנימה עד למחסן אחורי אפלולי, אך מרשים, ובו גבר, כנראה הבעלים. אני שואלת אותו אם יש לו סיגריה, הוא מציע לי ג'וינט. אני מסרבת. אנחנו צוחקים. היתה שם אווירת - האם סיגר הוא רק סיגר?)

קוראת. גם כאן וגם אצל כולכן.
מרגישה, מגיבה לדברים שלכן בראש, מדברת איתכן (האם אתן שומעות?)
לפעמים גם כותבת כאן והמילים הכתובות נראות לי גסות ומסורבלות ביחס לרעיון שאותו אני רוצה להביע, אז מוחקת.
מחבקת וממתינה בסבלנות עד שהמילים הנכונות בוא יבואו.

אחותי רק הגעתי הביתה מיום ארוך ארוך של עבודה, נופלת למיטה וממשיכה מחר בעוד יום מלא מבוקר עד ערב.........
יודעת שצריכה לשאוף לאיזון. כל פעם מבטיחה לעצמי שלא אעשה את זה שוב ושוב מוצאת את עצמי באותו מצב.
יש על מה לעבוד

בקיצור בשישי אחה"צ מתפנה לשאר העולם..... אני אתקשר.

מפוזרות כל אחת בחיים שלה
מאוחדות בלב בכנופיית אחיות החמלה
לכבוד החג
והחיים
והאהבה
מקדישה לנו שיר שהקליפ שלו היפנט אותי בילדות
ומאחלת לנו ש מ ח ה
צחוקים

מותק
האם זאת רק אני או שרוב השירים של אלפוויל (שכה אהבתי בילדותי) נשמעים כמו וריאציות אה לה ביג אין ג'אפן? (-:
מקווה שאת בטובות. @}

הי גבירצי
חוץ מ ה-שיר שהכניס אותי לדארק
ניצחון האהבה

האביב מגיע. זה אשכרה קורה.
העניין הזה עם הטבע, כמה ידוע ככה מפתיע.

העניין הזה עם הטבע, כמה ידוע ככה מפתיע

מזדהה עם המשפט בכל כך הרבה ענינים.
כמה ידוע, ככה מפתיע.
מדויק

היי אחיות נפלאות עוז,
באמת איך זה שאני כל כך מעט מגיעה הנה
שבע האויר בדף הזה מרטיט , והאהבה הפרועה של השיח כל כך עוטפת
כיף כאן
ולי יש יומולדת מחר, סוף הגלגל, סוף החורף יום לפני שוויון,
התבשמתי ממך ומכולנה....
גמני בטובלות בבריכה הנסתרת ובכובשות שבחלומך.... הידעת?

גמני בטובלות בבריכה הנסתרת ובכובשות שבחלומך.... הידעת?
עשב עשב עשב יקרה
לא רק שידעתי
זה פשוט מדהים שכתבת לי כאן עכשיו אחרי שהרבה זמן לא כתבת
כי בסופשבוע האחרון דיברתי עליך.
היתה שם קריאת מחשבות כל כך חדה שאני ושתי החברות שדיברתי איתן היינו בהלם ונחנקנו מצחוק.
דיברנו על כל מיני שיטות, וכשהגענו לפאולה התחלתי להגיד שאני מכירה מישהי... ואיך שהתחלתי את המשפט, חברה שלי, שהיא חברה יחסית חדשה ולא ממש מכירה את באופן ומעולם לא דיברתי איתה עליך,
אמרה: כוכבה.
נאלמנו דום ובהינו, כי מיד קלטנו שקרתה כאן איזו תקרית מציאות פלואידית, יעני,
באיזה קטע קפץ לה השם שלך?! מאיפה היא ידעה שמכל מטפלות הפאולה בארץ התכוונתי אליך??
פצחנו בצחוק אדיר והמום, וכשהצלחנו לחזור לדבר, מסתבר שאני רציתי לספר עליך, והיא קיבלה המלצה עליך,
אז כשעלתה בשיחה שיטת פאולה לשתינו מיד קפץ השם שלך.

לא יודעת אם הצלחתי להבהיר את הסיטואציה אבל היא היתה ממש חזקה. מאז כשיש בינינו "צירופי מקרים" אנחנו קוראות לזה קוד כוכבה

איזה תאריך יומולדת נפלא יש לך אשה יקרה

וואו,
איזה כיף
פשוט עונג הדיוק הזה בעולם, ומדהים ביופיו התזמון
טוב נו, אולי עוד נפגש ........
איזה שמחה לדעת את האמת הזו
כולנו גוף אחד,,,,,,אמרתי כבר
אני מתרגשת כאן,
ותודה על המוסיקה היפה ששלחת לי
חיבוקים

דםמהאףדםמהאףדםמהאף
כמה זה דפוק שדם מהאף הוא סימן זיהוי שלי את עצמי?
יום מנותק וסוער מבפנים ורגע לפני המיטה טרח מלא דם מהאף, שיט, נבהלת ומקללת, וממתי זה בלילה, אם כבר במזג אויר כזה זה בבוקר, ובשיא הזה המלכלך והמפעיל כשאני רציתי לישון, קולטת שזיהיתי אותי.
חול מועד של חגים זה זמן לא אהוב עלי במיוחד.
גם שבת. אלק למה לא כל יום שבת, כי איזה מזל, זה למה.

קצת חולה, והחמימות הזאת שמתפשטת בכל הגוף, בעור, בעצמות, בדם, של צמחי מרפא ותבלינים חמים ושמן הודי ומשחה בוערת על בית החזה מסממת אותי. אני אוהבת את זה. כמו לגיטימציה להתערפל לתוכי ולהניח לחיים לחיות את עצמם.

הבחור ממשיך להיות מראה, אינעל דינק מי שהמציא את המראות האלה והשלבים האלה והספירלה הזאת (מי? אנחנו)
ויותר מזה הגוף הזה שלא יודע לשקר תודה לך יא כן בלתי נלאה שכמותך.
חושבת על המגדלור של ההורמונים.
חושבת על האשה שקראה את רצות עם זאבים לפני כמה חודשים.

הידעתן, על משקל פרחי באך ולמאמר צפריר שפרון, שבזיליקום הוא אהבה ללא תנאי?
צריך להכניס את זה בחלב אם או משהו.

קוראת את מה שכתבתי אתמול
רוח שטות מנשבת שם
היום רוח כבדה. כבדה.
יושבת בגלריה, בחוץ אנשים עם חולצות קצרות ואני רועדת מקור, ובוכה. נהיית חולה ואין לי כח אפילו לקום לבלוע ג'ינג'ר. יש לי בחילה ובא לי להיכנס מתחת לחמש שמיכות.
בעלת הגלריה נזפה בי עכשיו, על כלום, יש לה נטייה כזו. בד"כ מהר היא מתאפסת וחוזרת לדבר בטון נעים ומחמיא, רק שהיום זה כל מה שהייתי צריכה כדי שתקפוץ הפלומבה או איך שלא אומרים את זה כשפתאום מתחילים לבכות מכלום.
מאז שאני זוכרת את עצמי, כשאני מתקררת ומתחיל לכאוב לי בבית החזה, הקשר לבכי הוא ישיר.
ולהתקשר לבחור בוכה שאני חולה כל כך בלתי אפשרי בשבילי עכשיו שלהיעלם לו מרגיש כמו אופציה הרבה יותר הגיונית.
מדהים איך כשצפה קלישאה אחת צפות איתה כל היתר.
אני בוכה כי אני חולה אז פתאום הוא נראה לי דפוק כמו כל השאר ואני דפוקה יותר מכולם ואין מה לצפות מאף אחד ועדיף להיות לבד והכל זה לופ איזו ספירלה ואיזו נעליים מזל שיש לי את בובי.
מחכה לערב לחזור הביתה
אולי אסניף בזיליקום.

אוי מותק!!! זה נישמע בדיוק כמו אני פעם אחרונה שהייתי חולה. מאז שאני זוכרת את עצמי, כשאני מתקררת ומתחיל לכאוב לי בבית החזה, הקשר לבכי הוא ישיר. לגמרי

תחתכי הביתה עכשיו. מותר לך. תגיד לבעלת הגלריה שלימונדה אמרה (-: לכי ישר הביתה להתחפר ולהיות חולה ותעשי לך הרבה תה עם ג'ינג'ר ודבש ולימון, ותכנסי עם בובי מתחת לחמש שמיכות. תשני קצת ואם אפשר הרבה. ואולי בדרך הביתה את יכולה לקנות שמן אתרי של בזיליקום שיפיץ ריח נעים וגלים של אהבה ללא תנאי.
עדיין לא מצליחה לקרוא בין השורות משהו מובהק לגבי הבחור (אותו אחד שנעלת בבית כי שכחת מקיומו?)
בכל מקרה תרפי מכל מחשבה טורדנית מותר לך....
פעם שעברה כשהתרסקתי והייתי חולה נורא, מישהי אמרה לי להגיד תודה על המחלה או משהו מעצבן שכזה (זאת היתה מילדת הנשמות במרסיי אם את עוקבת אחרי הדמויות המופרכות) וכמעט חנקתי אותה על המקום, אבל הסתבר שאחרי הנפילה תמיד יש התרוממות.

שולחת לך גלים של אהבה ללא תנאי

גם אני שולחת לך גלים של אהבה ללא תנאי בניחוח בזיל.
מעניין מאוד מה שכתבת כאן כי אני עכשיו בסוף שבועיים כאלה של ייבוב וממטרים כבדים בלי מחלה.
מהבוקר עד הלילה כשכל הפוגה מהווה מאמץ אדיר לאסוף את עצמי כדי לא לבכות והכל ביחד עם המחזור, ואיזו אנטיביוטיקה שאני צריכה לקחת במשך חודש והפסח הראשון בלי אמא שלי ואבא שלי והכל הכל...
עד כדי כך שאפילו לא מצאתי בי כוחות לכתוב את זה אצלי למרות שרציתי להשמיע קול ולשתף אתכן במה שעובר עלי, והמילים שלך פתאום הקפיצו את הפלומבה שלי או איך שלא אומרים את זה ושחררו את המילים הכלואות שלי החוצה.
בא לי פשוט לבוא אליך לחיבוק. לא הגיע הזמן? הבנט דה ג'ואיש פיפל ספרד אינאף?
מקווה שהערב כבר הגיע גם אליך ואיתו סוף היום ושמחר יעבור עליך יום חדש בכל המובנים והרבדים.
נשיקות @}

אוי אחיותיי האהובות
תודה שאתן.
מה זה חמלה מה זה אהבה ללא תנאי מה זה הודיה לא יודעת מה זה עכשיו
לא יודעת מה זה הווה.
רואה ביוטיוב קטעים מעירום של מייק לי, מחריד כמה הסרט הזה צרוב לי בתודעה, כמה פעמים ראיתי אותו אלוהים אדירים ובגיל כל כך צעיר.
לפחות אני כבר יודעת שבסצינה של ג'וני עם השומר, שניהם קולות שווים. שנים שיננתי את הטקסט של ג'וני כאילו זו האמת היחידה והשומר סתם אדיוט.
אבל אף פעם לא חשבתי שאלוהים רע.
כואב לי כל הגוף, הבחור היה אצלי קודם (כן למונייד זה ההוא הנעול) והלך לעבודה. הוא חמוד, דיברנו, הוא הקשיב, הוא דיבר, הוא נוכח, הוא פתוע, הוא היה חד מדי לפרקים ואני גם ככה מפורקת היום. אולי זו טעות לדבר היום. מזל שאין טעויות. כשאני חושבת על אהבה ללא תנאי בימים האלה כל מה שאני רואה זה התניות. לא יודעת מה אמרנו לא יודעת מה ייצא מזה אם משהו צריך לצאת מזה בכלל, יש מצב שהכל בסדר גמור יש מצב שהכל איום ונורא.
הי ביירון קייטי ששוב יושבת פה בחדר שלי וצוחקת, שלא נדבר על התטא הילינג שלא נותנת לי לשכוח. חבל דווקא רציתי קצת להאמין שהכל אבוד. אבל אני יודעת שהכל לטובתי, שיט.
ממש כמו מיילדת הנשמות למונייד.
גבירצי, לו היתה נפתחת הדלת עכשיו והיינו מתחבקות זה היה כל כך טוב.
התגעגעתי מאוד.

הולכת להתקלח במים רותחים ולשתות מרק רותח ולהרתיח את עצמי מתחת לעצמי.

כתבתי פתוע במקום פצוע.
נשאיר את זה ככה.

דופקת בדלת,
תפתחי.
זו אני, אני גם באה לחיבוק...

מחלה תמיד גורמת לי לחשוב על מוות (לא רק בקטע רע כמובן..) ומסחררת אותי ללופ מחשבתי ,אפילו יותר עמוק מימי ה"בריאות" (אפפעם לא מאמינה כמה לבור הלופי הזה יש תחתית שלא נגמרת).
במידה ולא היית צריכה לקום לעבודה ,הייתי כותבת - איזה כיף. תכנעי, פשוט תכנעי לחולשה הזאת.
תכנעי בהתמסרות כזאת.
(טוב, זה כנראה המרשם שלי בימים אלו..)
וכל המחשבות האלה- עתיד, בחור, ביירון ,אהבה, תנאים ...אלה יתבהרו בימים של אחרי המלחמה.
מחלה זה כמו ווסת, את מרוקנת, מוציאה- ומתחילה חדשה.
מה יכול לצאת רע מזה?

אני מטפלת בעצמי באמצעות התמכרות ל"סמויה"

(לא ראיתי עירום, להשלים ומהר?)

שליחה על ידי קואלה* » 29 מרץ 2013, 13:19

אוסף של שירים מהיוטיוב ואז הגיע זה
ולא יכולתי שלא לחשוב עליך

שולחת לך טוב

מתוקה מתוקה,
מקווה שהוטב לך כבר
מקווה שאת ישנה המון המון!!!!!
אם יש לך כוחות לטפל בעצמך אז
שורש כורכום טרי ושורש ג'ינג'ר טרי מרוסקים עם חתיכת לימון בקליפתו,
ועם דבש/תמרים/דבש חרובים
תפוח/אגס
עם צרור של פטרוזיליה וכוסברה
לאכול את כל זה וללכת לישון
ואחרכך שוב
מבטיחהלך, מחר את על הרגליים ושמחה
כל זה מטובל בחיבוק גדול, עדיף לא רק וירטואלי אבל שיהיה
ומים , הרבה מים,
ןגם לחכות עם מסקנות כל שהן לגבי הבחור
עד שלפחות תבריאי
נשיקות, ובטח אהבה ללא תנאי

מרוסקים עם חתיכת לימון בקליפתו
מפיו של בת לחקלאי המגדל לימונים - אם זה לא לימון אורגני עדיף להמנע מקליפת לימון

הרבה בריאות!

לשם האיזון באה לכתוב שחזר להיות טוב, אם להשתמש בערכיות בכלל.
אתמול בערב יצאתי מהמערה הזאת שכל מה שבא לי זה להיות בה לבד וכל מה שקורה זה שאני בוכה שאני לבד בתוכה, או משהו כזה.
טיפת הדם הראשונה של המחזור שתודה רבה באמת, הביא איתו פיאמאס מאה שנה לפני הזמן, הוציאה ממני קריאת שמחה וריקוד קטן עם בובי, ופלאק, גלול נגלל הסלע מפי המערה.
וזה שנגמר החג זה אושר גדול. איך התגעגעתי ליום חול כזה רגיל.
רגיל.

אינטו- התחלתי לראות הסמויה

ביום השני של המחלה למזלי התאפסתי על עובדות החיים ופשוט לא זזתי מהמיטה וממסך המחשב. איזו סדרה מעולה, איזו טלוויזיה במיטבה, איזה חתיכים יש שם.
בקשר לעירום, פעם התשובה שלי היתה- רוצי מיד לראות. היום אני אענה לך שזה סרט נפלא בעיניי, של הבמאי מהרגישים שיש, עם שחקן ראשי שעושה תפקיד אלוהי, אבל זה סרט קשה מאוד מאוד, בחלקו פיזית, בכולו רגשית. תבדקי קודם אם בא לך.

השעון קיץ והאביב ופוסט פסח מציפים בי חזרה את חזיונות פגישת הכנופיה.
תודה שאתן כאן באש ובמים ובחורים השחורים.

כל היום במחשבותיי
שמחה שאת מעדכנת
אוהבת....

יקירתי
באש ובמים ובחורים השחורים
וכמעט בלי מילים נאותות לומר, כל מילה מרגישה לי גסה ועילגת.
מאז הסרטון היפה והמרגש שעשית לעדינה, בנוסף על הרצון לפגוש אותך לחיבוק,
נוסף גם הרצון לעשות משהו יחד צילומית וגם להצליח להגיע ממש פיזית מתחת לידיים של עדינה (למרות שמנטלית כבר ביקרתי (-:)
זוכרת איך פעם, לא כל כך מזמן כמעט כמעט כבר עלית על האוטובוס בדרך אלי?
אני אומרת שהגיעה השעה לנסות את זה שוב (-:

וגם @}

(על הסרטים)

קוראת בתוך יום של חוסר ריכוז נוראי...המילים זזות והופכות ל"באש ובמים עם בחורים שחורים" (לרגע החסרתי פעימה... זה דווקא השתלב נהדר עם הגסה ועילגת (-: )
מתגעגעת

אולי אכתוב אחר כך אצלי. לא משהו. לפחות היום לא משהו. אבל כיף למצוא את האחיות והמילים...

חיבוק גדול

לא ידעתי! שאת עושה סרטי וידיאו לאינטרנט! כרגע אני עוד לא שם, אבל איזה כיף לדעת שיש אותך כשאצטרך!
(ואם אני כבר כאן - מה את עושה בימי ראשון בערב? אני מגיעה לעוד סדנה מאמצע אפריל עד סוף מאי. במעוז אביב. מתה שתצטרפי).

גבירצי - את פשוט צודקת.
בואי ניפגש. מקווה שמעוד שבועיים יתאוורר לי העומס ואדע יותר טוב מה איתי,
כי לצערי (כי הייתי צריכה את העבודה הזו) ולשמחתי (כי תמיד זה לטובה בסוף הדברים האלה), בעלת הגלריה העזיבה אתמול אותי ואת העובדת החלקית השניה לטובת עובדת במשרה מלאה.

חני יקרה- תודה @}

למונייד- בחורים שחורים זו אחת הסיבות העיקריות שאני חזק במרתון הסמויה

ריש- מתרגשת מהמחשבה לצלם אותך. לא כל שכן מהמחשבה להצטרף לסדנה שלך. כותבת לך בפרטי מה שנקרא.

אז שוב צורך בריאורגניזציה כלכלית. כסף כסף, בוא נהיה חברים.
מתעוררת אתמול בבוקר לגלריה, קולטת מהר שהגב מאותת מצוקה והגוף חלש נורא, נשכבת חזרה במיטה בחוסר אונים, הבחור פתאום נכנס ל-mode דאגה, דאגה פרקטית, חמודה, נטולת דרמה. זה ממיס אותי.
אלה אותם שני אנשים שלפני כמה לילות צעקו באפילה אחד לשני וכל אחד לעצמו על פתחי תעלה סוערת ולב חורק?
אני לא יודעת מתי, אם בכלל, הייתי בסיטואציה כזאת עם מישהו, שנתתי לו לתת לי בלי לחשוב או להתנגד או לפקפק. כנראה שהרגשתי ממש לא טוב P-:
ובזמן ששכבתי שם על הבטן עם פרצוף בכרית, רואה את הסיטואציה מהצד באופן נקי ומפתיע, אני מבינה פתאום כל מיני דברים על עצמי. נדהמת שעוד אפשר לגלות דברים לגמרי חדשים על עצמינו.
הבחור יוצא ואני מסתכלת על השמש משתקפת בקפה השחור, על הכלבה מתמזגת עם הבטון בגג.
לפעמים מרוב פחד אני מרוכזת בעצמי. בלי כוונה. מרוכזת במפוחדת ולא רואה את מה שיש. והיש הזה באמת קיים. הממ... זאת זוית שטרם ראיתי.
לא רוצה לעשות דברים בלי כוונה. אני מאמינה בכוונה.

ואז הולכת לגלריה, בדרך חושבת- זה לא יהיה עוד הרבה זמן הגלריה הזאת, זה מרגיש כמו חלק שכבר לא שייך לפאזל.
המחשבה הזו מבהילה אותי כי אני ממשששששש צריכה כסף ומסגרת מינימלית מסודרת בתוך הפרוייקטים העצמאיים.
שעה אח"כ הבעלים מתקשרת להגיד לי שאני שם עד אמצע אפריל.
שיט. מעניין.
מה עכשיו?

עדיין לא מצליחה לקרוא בין השורות מה הסיפור של הבחור הנוכחי...
אבל אני בעד: אני לא יודעת מתי, אם בכלל, הייתי בסיטואציה כזאת עם מישהו, שנתתי לו לתת לי בלי לחשוב או להתנגד או לפקפק. כנראה שהרגשתי ממש לא טוב
בעלת הגלריה דווקא נקראת מעצבנת. אז יופי שאת ממשיכה הלאה

ובעינין אחר, בנות מיד לפתוח יומנים...הזמנתי לי כרטיס לאמצע מאי. אני אגיע לבד ואהיה כמה שיותר בירושלים ובכל זאת מחליטה בזאת שיש לערוך מפגש ועידה. its about time
והנה שיר אהוב מוקדש באהבה ל"אחיות החמלה" באשר הן

וואו לימונדה! בדיוק כתבתי בדף שלך על החלום להיפגש והנה כבר מתגשם!
נראה לי שכולנו בשלות לזה.

its about time
נראה לי שכולנו בשלות לזה. לגמרי
כבר אמרתי שאני מדברת את עצמי בציטוטים?
חוץ מה"לגמרי" - הוא לגמרי שלי. אורגינל.
קדימה שבע, היידה למון, זה לא נתון לדיחוי יותר (-:

(ואם אני כבר כאן - מה את עושה בימי ראשון בערב? אני מגיעה לעוד סדנה מאמצע אפריל עד סוף מאי. במעוז אביב. מתה שתצטרפי).
כשתגיעי יום אחד בימי שלישי בערב או חמישי בערב, גם אני מאוד אשמח לדעת (-:

היר היר!
כדי שזה יקרה יש לפתוח יומנים כבר עכשיו.
וזה יקרה.
יאללה.
יש! || || || || || ||

יצאתי מהמקלחת ויורד גשם וזה הדבר הכי טוב שיכל לקרות עכשיו ואני בפליאה מהגשם ובפליאה מהשמחה שלי לקראתו שאני יוצאת לנשום מתחתיו בגג ולסמוך על זה שאז מה אם רק עכשיו הבראתי
זה גשם טוב זה
מלא יש לו לשטוף ולשחרר
טבע- שוב תודה לך

ערב יום השואה. זה הזמן טלוויזיה היחיד שלי בשנה. הולכת לא׳ עם בובי שקצת לא מרגישה טוב, אנחנו על הספה, היא על השטיח. היא לא אוכלת, היא לא שותה, היא מקיאה. אחת בלילה אנחנו איתה במיון. כשאנחנו מחבקים אותה משני הצדדים ובאולטרסאונד מולי הרופא מנסה לדגום משלפוחית השתן שלה הפרצוף שלי מתמלא דמעות. הולכות לישון בשלוש וחצי אחרי שלילה קודם ערכתי עד לפנות בוקר.
לבי יוצא אליה, ולבי מהורהר בקשר לא׳, שנותן מלא ונמצא ולא רגשן בכלל וקשה לי לא אחת. בובי מקיאה עוד פעמיים, בבוקר היא סמרטוט (הסמרטוט היפה בעולם), אני חוזרת איתה למיון.
שלוש אחרי צהריים. כלבה אחרי רנטגן ואולטרסאונד ובדיקות דם מאושפזת עם אינפוזיה וקטטר ואשה יושבת לידה בתוך הכלוב הפתוח. איך הגענו לכאן? אני פתאום חושבת. רגע אחד מרגישה שאני מסתדרת, עושה מה שצריך, המסלול מתבהר, חוזרת ״לעצמי״, ככה הרגשתי אתמול. שנאספתי, שהגשם פתח את הפקקים והעכירות , ופתאום נקסט טינג איי קנואו הכלבה שלי מאושפזת ולא יודעים מה יש לה, וכמה כסף זה עולה, אלוהים, כל האשפוז הזה, מלא שאין לי.
השארתי אותה שם עכשיו קצת, באתי לא׳ לסטודיו, לא רציתי לחזור לבית שאין בו בובי, ואיכס איזה רע אני מרגישה.

אוי מותק שלי!
כמה קשה חוסר האונים בלראות את סבלו של האחר.
איך אפשר לעזור לך?
@}

אוי בובי...מקוה שהיא מרגישה יותר טוב ובבית. תחזרי לדווח כשתוכלי

התעוררתי יקציה טבעית בשש וחצי.
טוב מאוד.
זה אמנם מדאגה, אבל בשעות הבוקר המוקדמות יש לי פוקוס רגוע ומיוחד שהייתי שמחה לחוות יותר.
גבירצי ולמונייד, איזה טוב לי החיבוק שלכן.
אני אסע לאוצר שלי עוד מעט ואעדכן.

אתמול בלילה בדרך הביתה עצרתי בקפה שלי ולקחתי את הגלריה של הארץ והפכתי לגב העיתון לשיר היומי כרגיל
והוא היה לקוח מספר שנקרא "תפנית נשימה".
תפנית נשימה.

אוי בובי...מקוה שהיא מרגישה יותר טוב ובבית. תחזרי לדווח כשתוכלי
אוי שבע....מקוה שגם את תרגישי טוב,

דווקא בימים שבקלות יכולתי לקטלג כאללהאיסטר מאיפה נפלו עלי התיקים האלה, רחמים עצמיים וריגרסיה,
ודווקא בעייפות כל כך גדולה ישובה על ספסל מחוץ למרפאה כמעט נרדמת תוך כדי אכילת מאפה מצ׳וקמק
עלתה בי ראייה גדולה.
היומיים האלה קורים מהר. שרשרת התרחשויות. כשדברים קורים מהר ופתאום, באופן טבעי הם סוחפים אותנו, לפעמים קלות, לפעמים בצורת טראומה.
ובשעות האחרונות הייתי צריכה לעשות לבד כל מיני החלטות, ורציתי להיות צמודה לבובי, ופיזית הרגשתי פיזור, ובימים הקרובים אני אמורה להיות בכל מיני מקומות מהבוקר עד הערב, והווטרינרית יום ייצגה רפואה קונבנציונאלית באדרת הפחות חביבה עלי, ואין להם תשובות חד משמעיות, ובואו לא נדבר על אלפי השקלים שעפים פה אלוהים יודע מאיפה אגריל אותם.
אז ישבתי לי שם על הספסל, מרגישה כערימת אשפה אורגנית, וההווה המיידי היה חד עד כדי נוזלי,
ועלו בי נושאים שעולים בסיטואציות כאלה אצלי, גם זכרונות, מהמחלה של מאיר, מההפלה, מהכלב שהיה לי 13 שנים,
ועלו בי נושאי כסף, זוגיות, אמהות,
וראיתי בבהירות את ההתבגרות. את הגדילה.
להתבגר זה חרא לא קטן, אבל בחיי שכרגע אני מעדיפה אותו.
אני אשכרה חכמה יותר מול החיים. זה לא מולם בכללם, זה איתם.
רצית כלבה? זה חלק מהעניין.
תרצי ילדים? יהיו עוד עניינים.
עם מאיר חולה שכחת מעצמך, לא עוד.
בהפלה היה לך קל להחליט כי היה מדובר בך,
עכשיו קשה לך להחליט כי מדובר באחריות על מישהי אחרת.
תסמכי עליה.
תתני את הדעת על מה שאומרים הרופאים.
אל תצפי מא׳ לכלום, כי הוא נותן מה שהוא יכול ואם את צריכה משהו ספציפי- תבקשי.
תתבונני בגלגל הכסף, איך את חצי מסתגפת על עצמך דרך קבע וטראח בבום בוחטה של כסף נדרשת.
תשתמשי בידע שלך ובאמונה המעשית.
ושאלוהים יברך את דינה כפרה עליה על הייעוץ הממוקד שעשה לי סדר.
יאללה מתה כבר לחזור עם הפרצופון הזאת לבית שלנו, להתקלח, לנוח, להמשיך.

אל תצפי מא׳ לכלום, כי הוא נותן מה שהוא יכול ואם את צריכה משהו ספציפי- תבקשי.
כן.
וכן על הכל ובכלל.

הבוקר ביירון שוב נקראה בדרכי וכל היום היא מלווה אותי לכל מקום
מזכירה לי לא לחפש את הסיבות, לא להעלות השארות ובטח שבטח לא בזבז אנרגיה על התכחשות למציאות או לרצות שהיא תהיה אחרת ממה שהיא.
הקבלה של המציאות כפי שהיא מרגע לרגע לא מתקנת אותה היא פשוט מנקה אותה מכל הבלגן שמסביב, והופס - נעלם כובד, פחד, דאגה.
ואני נושמת שוב לרווחה.
בדיוק כמו המילים שכתבת כאן.

נשמע ממלא השראה המהלך הזה.
דווקא החור הקטן שלפעמים מתאפשר לנו מצליח להוציא אור גדול.
(אייקון של לב) -(בצ'יק צ'ק!)

http://www.youtube.com/watch?v=XiyoCZUwwYg

יש רגעים, לעיתים, שהדבר שהכי בא לי שיקרה כבר זה השיחה שלי עם מאיר.

10.12 22:45

קרה משהו היום. לא ארחיב על זה עכשיו, מתישהו אולי כן, בינתיים היה לי חשוב רק לכתוב את זה כך.

@}(())

חיבוקים ופרחים גם ממני.
נדמה לי שגם אני חלמתי עליך..זה היה מאד חמקמק. ולגבי החלום שלך, באמת יש לי שיער חלק וחום (לא קצר ולא ארוך)
שיהיה שבוע טוב

באמת יש לי שיער חלק וחום (לא קצר ולא ארוך)
ידעתי!! (-;

בובי כבר בסדר?
מצטרפת לחיבוקים ולפרחים

בליל רביעי לקחתי את בובי לביקורת.
השעה אחרי חצות, רחוב יגאל אלון הנידח, אני עם כלבה ביד, בדידות, צורך עז בקפה וסיגריה וצורך עז בלבד שלי.
לא רחוק מהמרפאה, מאפיית טבון כזאת הזויה, נכנסת, לוקחת אספרסו, מארגנת סיגריה, ומתיישבת עם בובי אל שולחן אדום וכסא קש, מרגישה ברמלה בכלל.
נפשות חיות יחידות באזור- המוכר, שני היפסטרים מהפיצוציה, שני ערסים שמגיעים על טוסטוס.
נושמת את כל התמונה הזאת המשונה שמרגיעה אותי להפליא, וכותבת:
גם כש
אז אני.
זה לא במקום
זה בכל מקרה.
מונית ליגאל אלון
לפיארברג
עם כלבה
בלי כלבה
היא מלקקת את הבטן שגילחו לה
אני מלקקת צלקות.
מה שהיה כאב כבר לא רלוונטי
מה שנהיה זה נוף שנסעתי
גלויות ששלחתי
בדואר רשום
והלכתי
ואספתי
ונשארתי.

העליתי את זה לפייסבוק, האיש שלי מיד סימס לי אם אני בוכה.
ואני דווקא בכלל לא.
אתמול בטעות מחקתי את זה מהפייסבוק. נו מילא.

בובי חזרה לעצמה. לראות אותה רצה בטירוף בגג ולשמוע את צלילי המוסיקה המפעימים שלה שותה מים זה אושר.

ערב יום הזכרון.
אני בבית שלי עם החברה הקטנה שלי.
אחות של א' נהרגה בצבא לפני בערך 16 שנים. הוא בבית שלו, הלך לישון מוקדם לגמור עם היום הזה. כולי מחבקת אותו מכאן.
חושבת עליו, על החודשים שעברו מאז שהכרנו. על ההתחלה, על כל ההתנגדויות שלי.
בלילה חלמתי שאני מחליטה שאין לי ברירה אלא להיפרד ממנו ושנינו ממשיכים בדרכנו וכל החלום אנחנו בוכים, כל אחד במקום שלו. אני לא מבינה למה עשיתי את זה ומנסה להאמין שעוד אפשר לתקן.

שקט דממה עכשיו. בלי מוסיקה, בלי רעש מן החוץ.
אני עורכת משהו, יושבת במחשב קמה מהמחשב. יש בי רוגע.

ביום שישי דיברתי עם מאיר.
אשה יקרה לי שאני אוהבת מאוד מאוד מאוד היתה איתי כשזה קרה.
בכיתי כמו אני לא יודעת מה. התפרקתי. שנאתי אותו. קראתי לו בוגד. אהבתי אותו מאוד. כמעט מתתי מהרצון לגעת בו. ישנתי איתו.
הוא אמר לי דברים. הוא אוהב אותי אהבת נפש.
ואז החיים המשיכו כרגיל.

נו למונייד, ידעתי.

שבע...

(לב)

המילים המתבוננות שלך מעבירות בי צמרמורת.
טקס זיכרון אלטרנטיבי

ערב שישי, זה הזמן הזה בשבוע, שהיום הגיח כמו פעם, בהיעדר הגדרה אחרת.
קוראת מה כתבתי פה לפני ימים ספורים ורואה, בחיי שרואה, כמה קורה, ביג ט'ינגס,
זה לא סותר את הדכדכת הנוכחית.
מנסה לא לשפוט את עצמי ובכל זאת מוצאת, כרגע, כרגע, מיאוס בדברים כמו שהם יחד עם תהייה- מיאוס? כל מה שקורה ואת מרגישה מיאוס כמו שמרגישים כשכלום לא קורה והכל תקוע?
לא תקוע, לא אשקר לי, לא אגרור דרמה לאיפה שהיא לא תורמת (דרמה אי פעם תורמת? נגיד כשהיא מחוץ לסדרת טלוויזיה ישנה?)
יש תנועה, חיצונית, תת קרקעית, פנימית,
ולא אפעל כדרכי לעיתים ואשליך את הרגע הזה המהורהר על כל החיים שלי עכשיו.
רק אראה, שכאן אני עכשיו, בקרון הזה שקצת כועס וקצת פגוע וקצת שואל.
לא רק אראה, גם אכתוב לאחיות שלי כאן,
אין ספק שהדף הזה הוא המעגן שלי בערבי שישי כאלה, ובעוד מלא זמנים.

בתקופה הזאת (מושג שתמיד מזכיר לי את עדינה, כמה צחקנו על "התקופה", רק האל יודע אם זה כמה שעות ימים שבועות חודשים שניות) נהיה לי כמעט טבע ראשון לקבל את הדברים כמו שהם.
אם ככה זה אז נכון. פשוט ככה.
זה מה שאת עושה; זה מה שאת לא עושה; זה מה שאת פוגשת; זה מה שצף; זה מה שעוד רדום; אז זה מה שנכון.
בלי ערכיות, טוב או לא.
כן עם תשומת לב לזיהוי מקומות פעולה. ועל בשרי למדתי שהפעולה הנכונה לא אחת היא לא לפעול.
לפני כמה שבועות הוצפתי זעם על א'. לא בדיוק קרה משהו חיצוני אבל בפנים פתאום גאתה בי תמונת מצב עגומה ובלתי נסבלת ובלי לחשוב פעמיים (אולי חשבתי פעם אחת) שלפתי את הטלפון ושלחתי לו הודעת טקסט.
המקבילה לירייה.
כשכדור השלג התחיל להתגלגל והסתכלתי בו מתגלגל וחשבתי- שיט מה עשיתי? למה ככה?
כתבתי לעצמי - if you wanna shoot don't
כי כן, מי כמוני יודעת כמה עונג מיידי ומלא חיים יש בהתפרצות אימפולסיבית כזאת
ומי כמוני יודעת כמה להתאפק ולהישאר בתוך הרגש זה כמו מוות קטן
ומי כמוני יודעת איזה אושר אמיתי, אמיתי וטבעי זה, לא להזדקק להתפרצויות, לא בצורת כפייה- תתאפקי! תתאפקי! - אלא באמת, לא להזדקק לזה.
לנשום, לחכות, ואם כבר אז להתבטא בשלום ולא במלחמה. באופן כן ומקרב, ולא בשבירת כלים שמתעלמת לחלוטין מההשלכות ומרגשות הנוגעים בדבר.
(כותבת ומאמינה בזה וקצת צוחקת עלי, בטוח עוד תתפרצי נו מה)

אם ככה זה עכשיו אז זה מה שנכון. מקסימום אני יכולה לראות דרך זה אותי.
בובי מטריפה אותי היום באופן מיוחד שהתחשק לי לתלות אותה כשהיא כירסמה את הרצועה השביעית שקניתי לה?- זאת אני שלא שקטה היום.
א' לפעמים מתנהג כאילו הקשר הזה מובן מאליו ואין מה לעבות שם, להעמיק שם, להעשיר שם, שבא לי לתת לו כאפה או לזרוק את זה לקיבינימט?- זה מה שאני צריכה עכשיו. או להבין שאני רוצה קשר עמוק יותר, או להבין שקשר שמעמיק מאוד לאט זה מה שנכון לי,
או לחיות את החיים שלי במלואם לא רק דרך פילטר הקשר (ואני עושה את זה. זה לא מובן מאליו בכלל ומשמח אותי ביותר).
(שוב כותבת ומאמינה בזה וקצת עצובה, בכל זאת).

אחח... אנחה של השלמה. השלמה זה מה זה אחרת מהכנעה.

כעת אתקלח ואתפלל לבריאה שהאינטרנט יעבוד חלק ואמצא לינק לעונה הרביעית של הסמויה.
ואכנס לי למיטה ואקום מחר מוקדם. איך אני אוהבת לקום מאוד מוקדם כשאני לא ממהרת לשום מקום.

שנתחיל לדבר על תאריך ספציפי במאי?
זה הולך לקרות. זה יקרה.

אחח... אנחה של השלמה. השלמה זה מה זה אחרת מהכנעה.
הייתי חייבת לגריין. וואו איזה יופי כתבת. נשמע כמו "חירות" רק בשפה הנהדרת של שבע.

זה הולך לקרות. זה יקרה.

_שנתחיל לדבר על תאריך ספיציפי במאי?
זה הולך לקרות. זה יקרה_ יו איזו התרגשות!! כמה ציפיות. איזה פחד...

ואיזה פוסט. נשמע שאת לגמרי פוסט והכי בפרזנט... ממש רוצה להגיד לך שכל כבוד לך.
דימינתי את ירית הסמס שלך, איכשהו יש לי תחושה שאת יודעת לשלוף.
ואם הייתי מפנה אליך את השאלה ששאלת את נטע ק אז מה היית עונה?!

בין השורות אני קוראת שבובי החלימה. איזה יופי.
הצהוב אומר ש עוצמה היא לא להשתמש בכח העומד לרשותך
ובמילים אחרות if you want to shoot don't

תודה אחיות. איזה פידבק מגן עדן אתן.

מסתבר שאני ערה עדיין.

למונייד- למה בין השורות? בפוסט הקודם כתבתי שהבובי החלימה

את שובבה עם השאלה על א', תכלס צודקת, ונראה לי שהתשובה היא כן.

מטורף שניפגש במאי. מטורף וברור. אני מתרגשת ממש.

_כתבתי לעצמי - if you wanna shoot don't
כי כן, מי כמוני יודעת כמה עונג מיידי ומלא חיים יש בהתפרצות אימפולסיבית כזאת
ומי כמוני יודעת כמה להתאפק ולהישאר בתוך הרגש זה כמו מוות קטן
ומי כמוני יודעת איזה אושר אמיתי, אמיתי וטבעי זה, לא להזדקק להתפרצויות, לא בצורת כפייה- תתאפקי! תתאפקי! - אלא באמת, לא להזדקק לזה.
לנשום, לחכות, ואם כבר אז להתבטא בשלום ולא במלחמה. באופן כן ומקרב, ולא בשבירת כלים שמתעלמת לחלוטין מההשלכות ומרגשות הנוגעים בדבר._

שתהיי לי בריאה... העיקר שאת מעריצה אותי...
הקטע הזה שציטטתי הוא בדיוק מה שחסר לי כרגע.
היום האחרון לשהותו של אבי כאן והאירוח טרם תם.
ואני על קצה גבול היכולת שלי לקבל ולהכיל מישהו אחר.
אני נובחת ונושכת את כל מי שסביבי.
פצצה מתקתקת מסתובבת חופשי.
ולמרות שאני מבינה היטב שהשינוי שיכול לבוא, צריך לבוא ממני,
אני הודפת ומגרשת מעלי המציאות. (שלא ממהרת ללכת)
ואז השורות האלה שלך... מני'גידלך... השלמה זה מה זה אחרת מהכנעה

זה הולך לקרות. זה יקרה יו איזו התרגשות!! כמה ציפיות. איזה פחד...
יודעות משהו?
אני לשם שינוי בכלל לא חשה פחד? מה כבר נגלה זו על זו שיכול להרתיע אותנו...
אפילו בשבעה של אמא שלי כששבע ועדינה באו לראות אותי, באמת במצב בכי מעוך מבולבל ולא ייצוגי של האדם, היתה בי כזאת נינוחות להיות איתן (איתכן חברות (-:)
אני ממש לא פוחדת, אני נרגשת ומצפה. איזה כיף יהיה! (-:

ידעת שנפגשנו הלילה בחלום? (-:

זה היה באוניברסיטה (פחח... כן).
ישבנו אחת ליד השניה ליד אותו שולחן.
את לא ידעת מי אני אבל אני הכרתי אותך.
ואז כתבתי לך על פתק מי אני והתחבקנו והתרגשנו
מיד אחר כך התחבקתי עם אמא שלי,
אני לא זוכרת מה היא אמרה, וזה היה כל כך לא חשוב ביחס לחיבוק הזה
שגם הוא כמו לחם חם עם חמאה, לא צריך מילים.
אחר כך התעוררתי באופן חלקי רק בשביל להבין שחלמתי עליך ועל אמא שלי
והתחבקתי עם שתיכן וזה היה מספיק בשביל לפתוח את היום החדש בשבוע החדש הזה עם חיוך.
מקווה שהיום עד כה מתנהג אליך יפה.

גברת גבירצי הגבירה
את בהחלט יודעת להרעיד נפש אשה
ריגשת לי את הנשמה על הבוקר (כן, התעוררתי לא מזמן, חלמתי שאני מאבדת את בובי ושאבא שלי דורש שאתחתן כבר, אל תשאלי)
קראתי פעמיים עם דמעות
וכל מה שיכולתי לעשות זה ללכת להכין לי לחם עם חמאה (חמאה מחיות שמחות שקניתי לא מזמן, איזה כיף).
אהובה יקרה שלי את, תודה.
אני מרגישה כאילו באמת הייתי שם איתך.
כנראה שבגלל שבאמת הייתי שם איתך.
טוב אני הכי מרגישה שאני ממלמלת פה מלמולים נרגשים ולא אומרת כלום קונקרטי
את באמת ריגשת אותי מאוד.
ואם קראת מה כתבתי על מאיר שני פוסטים אחורה את יכולה להניח למה ביקורים מהעולם ההוא מרטיטים אותי במיוחד בימים האלה.
הבן זונה האהוב הזה אשכרה נמצא איתי.
טוב אני אפסיק עכשיו להשתפך לא יודעת מה אני כותבת.
אוהבת אותך, זה אני יודעת.
בחיי שבצהוב כתוב- המציאות היא החלום האולטימטיבי.

שבע מותק,
המלמולים שלך הם מוזיקה לאוזניים.
והם מדויקים יותר מהרבה מילים קונקרטיות שלא תמיד מובילות אותנו למקום שאנחנו צריכות, כי החיים לא תמיד בדיוק קונקרטיים...
החלום הזה היה קליל וחזק ביחד, כי ממש נשארו לי פרטים ותמונות ממנו.
אני זוכרת שבהתחלה הייתי נבוכה מזה שאני מכירה אותך ואת לא מזהה מזהה אותי (כי בחלום טרם נפגשנו במציאות)
ואז כשכתבתי לך על דף את שמי אני זוכרת שממש לא הצלחתי לכתוב מרוב התרגשות והאותיות יצאו לי רועדות ומצ'וקמקות...
אני עדיין עובדת על הצהוב התאורטי לפיו: המציאות היא המציאות האולטימטיבית (-:

קוראת בהתרגשות את התכתובת בינכן

עדינה אחות לבי-

גבירצוק- המציאות היא המציאות האולטימטיבית צחקתי
אינטו- זה היה מצחיק מה שכתבת ומחקת ליל אמש

הצהוב- כולנו 'אני'
אז בסדר.

המוסיקה של הלב

מאמינה שאזכור בכל מקרה
ובכל זאת ממהרת לכתוב כאן תמצית מזוקקת משיחת טלפון שקיימתי עכשיו עם אשה אהובה אהובה
ששיקפה לי:
כשאת באה מתוך הילדה השותתת שבך ודורשת תרפא אותי עכשיו, יקרה ההיפך,
כשאת באה מתוך הילדה השותתת שבך, אבל כשהיא קודם כל מחובקת על ידך, באחריות מלאה מצדך על הרגש והקיימות שלך, כבעלת הבית של האשה והילדה, הקירבה תגיע כמו קסם.

כן (-:

חלמתי שאני עושה סקס עם מוריסיי
בתוך בריכה
ואנחנו מתאהבים
חם לי

הייתי חייבת...זה היה מתבקש
t]מוריסיי qPTyy4itI[/po]
ומה העינין עם פרדי ועם מוריסיי שבכלל יותר בעינין של בנים מבנות?
(את כמובן לא צריכה להסביר)
@}

למונייד
לא נפתח לי הלינק מהטלפון ובמחשב בבית מת האינטרנט ואני מנחשת שזה השיר ששמתי לי הבוקר מיד כשהתעוררתי

תכלס פרדי היה גם בענייני בנות לתקופה לא מבוטלת ומוריסיי בכלל מגדיר את עצמו א-מיני, ובאותו עניין דיוויד בואי הוא בעצם אשה, ואולי הומו זו צורה אנושית מפותחת יותר? זה גזענות הפוכה מה שעשיתי עכשיו?
מה קורה פה באמת בכנופיה לאחרונה עם כל החלומות והפינים התקועים?

א׳ נוסע מחר לכמה ימים. נפרדנו בלי דרמה עם רגש.

ועכשיו אלך לקרוא לי את כתבי גבירצי ואשן.
שבוע טוב ושמח.

למונייד בדקתי את הלינק הבוקר במחשב
אלוהים השיר הזה

השיר שאני הקשבתי לו אתמול היה זה p-:
מוריסיי

ועכשיו אלך לקרוא לי את כתבי גבירצי ואשן.
שתהיי לי בריאה, קרעת אותי...
"כל כתבי גבירצי" - ועכשיו בכריכה חדשה... (-:

מה שנמנעתי ממנו 13 שנים בתל אביב עומד לקרות- אני מתחילה לעבוד בבית קפה.
מלצרות עדיין מהלכת עלי אימים, בינתיים אהיה ברמנית קפה.
אם הבעלים לא היו חברים של א' שהעלה את הרעיון בכלל, בחיים לא הייתי חושבת על הכיוון הזה.
מקווה שיהיה נעים.
אני לא יכולה יותר עם החנק הכלכלי הזה, כמעט כל הזמן מסתובבת עם עול מודאג על הראש וחוסר שקט בסרעפת שבא לי לצרוח או סתם להסתתר בשקט במקום שהכסף לא הגיע אליו.
רוצה להמשיך לעשות את האמנות שלי ושאר הדברים שלי ממקום קצת יותר מרווח.

בשבועות האחרונים האינטרנט שלי מקרטע, מתחיל לעבוד- בום נתקע.
שלשום קלטתי כמה זה סימבולי לתקופה הזאת אצלי. זה לא שלא קורים דברים טובים, זה לא שנופלות עלי מכות חלילה, אבל אשכרה כל דבר טוב שמופיע- נתקע.
אין זרימה.
גם מה שמגיח כהפתעה משמחת, רגע אחר כך מביא איתו את ההתניות.
נו, ניקח נשימה ונעבוד על האמונה באהבה ללא תנאי.
לו הייתי מרוויחה כסף על כל העבודה הפנימית

סתם, אני מרוויחה.

מחרתיים אני לוקחת את בובי שלי להסתפר. אני מתרגשת מזה כמו אמא שהבת שלה מתחתנת.
והחום השרבי הזה בימים האחרונים, בכלל צריך להתעלף בו, מה לתפקד עכשיו מה.