שיח סבתות

[עוד_סבתא*]

שלום
אני סבתא,סבתא "רגילה",אז קראתי לעצמי _עוד סבתא
הילדים שלי כבר גדולים. הם בחרו בדרך מאד קונבנציונלית לגדל את ילדיהם,כך שאני לא חווה אישית ומקרוב את אורח החיים של החינוך הביתי,אבל יצא לי לאחרונה לקרוא פה באתר על הורים שכן בחרו בדרך הזו,ואני מאד מתחברת לזה ומעריכה את הבחירה שלהם. אם בזמני זה היה קצת יותר מקובל,אולי גם אני הייתי בוחרת בדרך הזו. חלק מילדיי סבלו מאד במסגרות החינוך שלמדו בהם, ואז לא היה מקובל לסטות מהנורמה. ליתר דיוק,אני כנראה לא הייתי מספיק אמיצה כדי להעלות אפשרות כזו בדעתי. יותר מדי הייתי עסוקה במה יגידו ומה יחשבו וזה בכלל לא עלה בדעתי שיכולה להיות אפשרות אחרת,שאני באמת יכולה (וצריכה) לבדוק מה מתאים לי ולילדיי ולא רק מה "מקובל".

אז,באותם ימים של ראשית המדינה,כשכור ההיתוך קיבץ אליו אנשים שונים מתרבויות שונות,כל מה שרצינו היה ליצור אחדות,להיות "כמו כולם". כמובן שזה היה בלתי אפשרי באמת אלא רק למראית עין,כי בתוכנו,כל אחד מאיתנו הוא שונה,אבל אף אחד לא היה מעיז אפילו לחשוב על לא לשלוח ילד לביה"ס.(טוב,האמת שאז גם בתי הספר נראו אחרת מהיום,ולא היתה כל האלימות והחוצפה שיש היום לדור הצעיר)

היום,אני כבר סבתא לנכדים וחשופה למגוון גישות חינוכיות עכשוויות . אני מרשה לעצמי יותר ויותר לבחון את הבחירות שעשיתי בחיי וגם את הטעויות.קשה לי לראות את ילדיי חוזרים על אותם דפוסים,אבל גם לא קל לי לקבל את הבחירות השונות שלהם

היום, אני מבינה,שמה שלא נעשה,תמיד לילדינו יהי מה לומר/טענות ומענות , וזה נורמלי,זה הגיוני. אני רואה איך מדור לדור הכל מתהפך. איך הבת שלי שניסתה כל כך להיות שונה ממני,בעצם מגדלת עכשיו בת שמאד שונה ממנה,כאילו הכל חוזר בהפוך על הפוך

אני מקנאה במשפחות שההורים בחרו לגדל את ילדיהם בחינוך ביתי,כי זה מאפשר להם הרבה זמן איכות עם הנכדים,במקום לבזבז זמן יקר על "לימודים" בביה"ס. אני חושבת שילדים בדור שלנו לא לומדים בביה"ס דברים טובים. הם רק מקבלים לגיטימציה לדרכי התנהגות אלימות וחוצפניות. הם לא לומדים להיות בני אדם טובים,אלא רק איך לרמות במבחן כדי להשוויץ עם ציון יותר גבוה,או איך לשגע את המורה ולשקר למנהל ולזייף חתימה של ההורים ועוד ועוד

הייתי רוצה לפתח פה שיח של עוד סבים/סבתות שירצו לחלוק את המחשבות שלהם באשר לגידול ילדים ותובנות באשר לתפקיד הסבתאי שלנו.

רק בשנה האחרונה התחלתי להחשף למדיום הוירטואלי,כך שאני לא ממש יודעת טוב איך זה עובד. אם אין באתר הזה עוד סבתות שקוראות/כותבות,אז אפשר לגנוז את הדף הזה (או אם תוכלו להפנות אותי למקום אחר )

תודה

עוד סבתא

[ענת_גיגר*]

ברוכה הבאה, סבתא. מעניין לקרוא אותך, תישארי @}

[סוסת_פרא*]

פעם היו כאן סבתא מתנות ו-סבתא לשמונה. אולי הן עדיין בסביבה?

חוצמזה, גם אמא של יונת היא סבתא, וגם מלכה החדשה. ויש עוד...

ובכל מקרה,
מעניין לקרוא אותך, תישארי

[טרה_רוסה*]

שלום @} מעניין מה שכתבת.

[עודאמא*]

שלום עוד סבתא
תתחדשי!
אשמח מאוד לשמוע את דעותייך / תחושותייך לגבי הסבתאות.
אמא שלי היא סבתא מאוד קולית ומקבל את כל הגישות החינוכיות שאחותי ואני בוחרות, ודוגלת בכלל של "לשכוח כל מה שידעתי בתור אמא" כלומר לא מבקרת וכו'.
אני מאוד אשמח לשמוע איך סבתות אחרות חוות את היותן סבתות והאם זה קשה לראות ממרחק דברים ולא להגיב או לקבל גם דברים שלט מסכימים איתם. וגם - איך ההרגשה כשהילדה שלך לא ישנה בלילה בגלל הנכדים או "סובלת" מהאימהות - האם קשה לראות את זה או שזה קל יותר כי זה עבור הנכדים.
טוב, הרבה שאלות, אבל בעצם פשוט אשמח לשמוע את החוויה של הפיכה לסבתא כמו שאת חווה אותה.
תודה על השיתוף!!

[סבתא_מתנות*]

עוד סבתא, ברוכה הבאה לאתר.
למעשה עניתי בדיוק על שאלתך בקשר לחינוך הביתי בדף של סבתא נוגה. היכנסי לדף שלה וקיראי את מה שכתבתי. אני מברכת ל היוזמה שלך בפתיחת הדף הזה ומאמינה שתהיה לו היענות מקרב הסבתות באתר.

[עוד_סבתא*]

אני מודה לכן על התגובות. זה נחמד לדעת שיש מי שמקשיב לך ומתעניין בדעותייך.

באשר לסבתאות שלי,אשמח לשתף אתכם עוד:
כמו שכבר ציינתי,ילדיי לא בחרו לגדל את ילדיהם-נכדיי בחינוך ביתי,אבל הם גם אנשים "שונים",בדרך המיוחדת להם.כל אחד עם השגעונות שלו. כשהם רק בגרו קשה היה לי לקבל ולהשלים עם הבחירות שלהם,כי הם היו עדיין הילדים שלי,הגוזלים שעליהם אני אמורה לשמור ולכוון וללמד ולהראות דרך.והדרך שלהם לא תמיד נראתה לי,או ליתר דיוק-תמיד היה לי מה לומר להם. גם אם אני התכוונתי "להאיר",הם תמיד תפסו זאת כ"להעיר",ואיכשהוא גידלתי דור חדש שמרד בכל מה שחינכתי אותו לפיו.
רק כשהגיעו הנכדים,רק כשהתחלף לי התואר: מ"אמא" ל "סבתא",רק אז,הרשיתי לעצמי להרפות ולשחרר,לקבל אותם יותר.
יש משהו בתואר הזה,שהוא הרבה מעבר למינוח המילולי.הוא עליית מדרגה לרמת מודעות אחרת. הוא שלב התפתחותי שמאפשר לך להתחיל לחיות מחדש,אחרת,עם זווית ראייה אחרת על החיים,על עצמך,ובכלל...
עם הזמן,למדתי להכיר בטעויות שעשיתי,דרך הילדים שלי ,ולאט לאט אני גם מצליחה לתקן ולהשתנות. אומרים בדר"כ שלמבוגרים יותר קשה להשתנות. אני לא חושבת כך. אני חושבת שהיום,כסבתא,יותר קל לי להשתנות,כי כבר אין לי על הכתפיים את האחריות של לחנך את הילדים ואני פנויה יותר להתבוננות. בגלל זה אני גם מעריכה הורים שבחרו בחינוך ביתי לילדיהם,כי החיים יחד עם הילדים נותנים יותר מקום להתבוננות פנימה.מהכרות עם כמה משפחות כאלו,פה באתר,נראה לי שהילדים בחינוך ביתי גדלים עם הרבה יותר מודעות ויכולת התבוננות והבנה עמוקה של הדברים החשובים באמת בחיים.הבנה שאני מגיעה אליה רק עכשיו,אחרי 60 שנה.

אני חושבת שהורים שבוחרים לחנך את ילדיהם בבית אלו אנשים אמיצים וחכמים שלא נכנעים לנורמה,שיודעים מה חשוב באמת.
הרי מה חשוב באמת?
חשוב שנהיה בריאים ונאהב- נאהב את עצמנו,את מה שאנחנו עושים,שנאהב להיות מי שאנחנו,שנקבל את עצמנו עם כל הטעויות שעשינו ושאנחנו עושים,שנרגיש איך זה מרגיש להיות שלם. שלם עם הבחירות שלך,שלם עם מי שאתה,שלם עם ההחלטות שאתה בוחר.
שלם. הלוואי ואצליח לחוש את השלמות הזו במלואה בטרם אעזוב את העולם הזה. זו המטרה שלי בשלב זה של חיי. להיות שלמה עם עצמי. אולי אם הורי היו נותנים לי לחוש את השלמות הזו בגיל צעיר,לא הייתי צריכה לחפש אתה עכשיו. אולי אם היו אוהבים אותי אז כמו שאני אוהבת היום,הייתי יכולה גם לתת יותר אהבה לילדיי. אבל לשם מה ההאשמות האלו? הרי זה לא יביא אותי לתחושת השלמות שאני מחפשת. ההפך הוא הנכון. הורי עשו כמיטב יכולתם,וגם אני עשיתי כמיטב יכולתי והבנתי. לא רוצה לחפש איפה טעיתי. עשיתי את זה מספיק שנים עמוסות ברגשות אשם וייסורי מצפון.עכשיו אני רוצה לחפש את השלווה,את השקט הפנימי,רוצה להיות שלמה עם מי שאני.רוצה להתעסק עם מה שחשוב באמת,עם אהבה.
אני אוהבת את ילדיי
אני אוהבת את נכדיי
הלוואי ואצליח לאהוב כך גם את עצמי

[מיכל_צמות*]

עוד סבתא שלום!
שמחה שפתחת את הדף - ואהבתי את השם שלו.
אני עושה מעגלים לסבתות - שבהם מדברים על כל מה שקשור בתפקידי הסבתא היום. שמחה דף כזה כאן לכל הסבתות באתר. מותר להזמין גם סבתות לא מכאן לבקר?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

וואי סבתא
ממש ריגשת אותי
את ממש מדהימה. אני לא מכירה הרבה אנשים מהדור שלך שחושבים את מה שאת חושבת.
כל הכבוד לך.
תמשיכי לכתוב
@}

[נ_ע_מ_ה*]

הקשיבו הקשיבו

אני בת 37, עם 4 ילדים קטנים משלי,שתי בנות אומנה גדולות,וסבתא לשני נכדים (בת האומנה הגדולה ילדה השבוע בן ויש לה גם ילדה בת 4 )
זכיתי ללוות את בת האומנה שלנו בלידתה ואחריה. כמה מרגש לחוות את זה מהצד,אחרי שאני עצמי ילדתי רק לפני 3 חודשים...
אז אחרי כל ההתלהבות והברכות,אני רוצה לשתף אתכם בתובנה : כל כך קשה להיות סבתא. אוף,כמה שזה קשה לקבל את הבחירות השונות של ילדייך. אוף,כמה זה קשה לעמוד בצד ולכבד ולהשלים גם עם מה שאני חושבת שהוא טעות.
יאללה,איך אני מעריכה עכשיו את ההורים שלי.איך הם מקבלים אותי עם הבחירות השונות שלי . עכשיו אולי אהיה יותר סלחנית כלפי הנסיונות שלהם להשפיע על שיקול דעתי
ולא,אני לא חושבת שזה נכון או טוב או רצוי,בכלל לא. רק מבינה עכשיו איך זה מרגיש להיות סבתא.

אשמח אם עוד סבתות יפתחו איתי דיון שקצת יקל את החוויות שלי עכשיו

רוצה רק לציין עוד משהו חשוב : שאני כן זוכה לחוות גם את הצדדים החיוביים של הסבתאות. זה שהצלחתי לשכנע אותה לנסות להניק והייתי שם בשבילה ברגעים הראשונים של הבלבול ,גורם לי הרבה נחת ושביעות רצון. יש לי תפקיד. היא רוצה את העזרה שלי ומקבלת אותה בשמחה (טוב,לא כל הזמן,ויש גם תחומים שבהם אין מצב שדעתי תתקבל )
אני מניחה שהסיפוק והנחת מהרגעים הללו,מכסה על רגעי התסכול שהתיחסתי אליהם קודם לכן

לראות את החיוך על פניה,כשהתינוק יונק את היניקה הראשונה שלו
לראות אותה נרגשת מהקסם הזה,מופתעת שזה באמת עובד...
איזה כייף זה...


סבתות,סבתות, גם אני...

[אם_לסבתא_היו_גלגלים*]

אני חושבת שהורים שבוחרים לחנך את ילדיהם בבית אלו אנשים אמיצים וחכמים שלא נכנעים לנורמה,שיודעים מה חשוב באמת.
תודה לך עוד סבתא על פתיחת הדף . כבר הרבה זמן רציתי שיח כזה .
מצטרפת לדעתך על חוכמתם של אנשים צעירים אשר חושיהם מחודדים והם מחפשים ומוצאים דרכים לשנות ולנווט לכיוונים של 'תיקון'.
גם כשהייתי צעירה חשבתי כך . היה לי בטחון כזה כי קראתי אז מסה שדיברה על כך שהצעירים הם ההווה , (שכחתי מי כתב - סליחה ) .
במשך הזמן הבנתי , שהניווטים הם שונים על פי החוויה של אותה קבוצה ממנה אנו באים .
כשילדי היו תינוקות חיבקתי המון ונשאתי אותם והרשיתי המון דברים שאחרים לא הרשו וקיבלתי על כך בקורת . את השניים הצעירים יותר בין החמישה אפילו הנקתי ..

[אם_לסבתא_היו_גלגלים*]

שלום סבתות ,
ממליצה על דף שהוא רב ערך לדעתי ושמו האם כעס רלוונטי בגידול ילדים . נושא שלא נגמר לעולם . נכון ?
אני קוראת בו עד דמעות לפעמים.

[טוהר_אהבה*]

אמא שלי, סבתא של ילדיי שלחה לי במייל היום קטע נחמד:


תשובתו של ילד בן 6 לשאלה מי היא סבתא:

• סבתא היא אישה שאין לה ילדים ולכן היא אוהבת ילדים של אחרים.

• לסבתא אין מה לעשות היא רק צריכה להיות פה.

• כשסבתות מטיילות איתך הן הולכות לאט ומקפידות לא לדרוך על עלים יפים או נמלים,

והן לא אומרות לך "יותר מהר, יותר מהר".

• בדרך כלל סבתות שמנות אבל לא יותר מדי מכדי לשרוך את נעלייך.

• סבתות יודעות לענות על כל שאלה ולא אומרות "כשתגדל תבין"

• סבתות מוצאות כל דבר שהולך לנו לאיבוד.

• הן תמיד יודעות שאנחנו רוצים עוד פרוסת עוגה או את הפרוסה העבה ביותר.

• סבתא אמיתית לעולם לא מרביצה לילד. היא אפילו כועסת בחיוך.

• סבתות תמיד מרכיבות משקפיים ולפעמים הן גם מסוגלות להוציא את שיניהן.

• כשהן מקריאות לנו סיפור הן לעולם לא מדלגות על קטעים וגם לא מתנגדות לקרוא

לנו שוב ושוב את אותו הסיפור כשאנחנו מבקשים.

• הסבתות הן המבוגרות היחידות שתמיד יש להן זמן בשבילנו.

• סבתות לא כל כך חלשות כפי שהן טוענות אפילו שהן מתות יותר מהר מכולנו

[פלוני_אלמונית*]

איזה יופי של דף,האם יש עוד סבתות שרוצות לשתף?
אנחנו עוד לא שם,אבל החברים מסביב כבר כן.
זה כל-כך אחרת מלהיות הורים,שבאמת מעניין לשמוע את הצד השני,
או כמו שעוד סבתא אומרת,את התובנות השונות שמעבר.
בואו סבים וסבתות,ו"צאו מהארון".