איך בונים שיקול דעת חכם

[תוהה*]

זה אפשרי?
לשכלל את מערכת שיקול הדעת שלנו למינימום טעויות?


ישנן החלטות כבדות גדולות שלגביהן מתחבטים רבות (חתונה, עבודה, ילדים, ניתוחים ועוד).
אלו פחות מטרידים אותי כי לגביהן נדרש לרוב זמן, קריאה ידע והתייעצות שנייה.. ובמילא הן מאוד מאוד אישיות ומורכבות..
האתר עמוס בדפים בנושאים הללו ולא סתם.

אני מוטרדת מהחלטות הכביכול קטנות יותר, היומיומיות, אלו שלרוב יש בהן נכון ולא נכון, מאחר ובתקופה האחרונה אני רואה שאני (ואחרים) סביבי טועים הרבה בגלל בלבול, חוסר תשומת לב, פאניקה או... סתם. לי אישית כשזה קורה זה מטריף. ההחלטות אולי קטנות אבל לעיתים כשההחלטה לא נכונה היא עלולה לעלות ביוקר, כלכלית, רגשית, מוסרית, ואפילו בחיים ומוות (ללכת למיון או למוקד או לחכות למחר, לקנות את התרופה או לנסות בלי, לקחת ילדה חולה לעבודה או לא).

גורם "הסתם איך לא קלטתי באותו הרגע את הטעות" לא ברור לי ונמאס לי.
זה לא קשור בעמידה בלחץ, כי שם לרוב ההחלטות שלי טובות.

היום לדוגמא, טעיתי טעות קטנה אבל התוצאות שלה היו מאוד לא במקום מבחינתי - לא הרגשתי אני והיא גרמה לי יסורי מצפון שעות, כשדקה לאחריה לא הבנתי למה, למה החלטתי כך?
הרי המחשבה להחליט אחרת היתה שם והיה ויכוח קטן ומיהרתי, היו גם יותר מדי לחוצים סביבי והחלטתי הפוך. החלטה לא נכונה.
משהו בסיסטם חורק.. בעבר התהליך הזה היה יותר מדויק ונכון מבחינתי וכיום פחות.

אז.. מעניין אותי איך פורטים את הנושא הזה, תהליך קבלת החלטות, שיקול דעת, ומשכללים אותו, גם מנסיון אישי ומקישורים לחומר תאורטי.

[אישה*]

לא נשמע טוב, אני מוכרחה להודות.. אפילו מפחיד
אנחנו רק בני אדם הלוא .. אי אפשר לעשות "אופטמיזציה" לכל דבר..
שיקול דעת זה טוב.. אבל אינטואיציה זה הכלי הטוב ביותר.

[רוקדת_לאור_ירח*]

אי אפשר לא לטעות. חלק מלטעות פחות יגיע כשתקבלי את זה שמותר לך לטעות.
מה שכן יכול לעזור הוא פיתוח של כמה דברים: האינטואיציה ובעיקר ההקשבה לה. פיתוח המרכז של העצמי ה"סנטר", כשאת במרכז של עצמך את יותר שקולה.
יש כל מיני סוגים של עבודה שאפשר לעשות כדי לפתח את הנ"ל, יש כאלה שמדיטציה עוזרת להם.

[תוהה*]

_לא נשמע טוב, אני מוכרחה להודות.. אפילו מפחיד
אנחנו רק בני אדם הלוא .. אי אפשר לעשות "אופטמיזציה" לכל דבר..
שיקול דעת זה טוב.. אבל אינטואיציה זה הכלי הטוב ביותר._

לקחת את זה למקום קיצוני מדי.
הכוונה היא ללמוד להיות נאמנים יותר לעצמנו ולא לגמרי לא לטעות.
"האינטואיציה" הזו מצליחה לבלבל לא מעט, לכן לדעתי כדאי לעשות עבודה שתתמוך באינטואיציה ולא ההיפך.

[תוהה*]

רוקדת יש משהו שדיבר אליי במשפט -
אי אפשר לא לטעות. חלק מלטעות פחות יגיע כשתקבלי את זה שמותר לך לטעות.

וגם בנוגע ל"סנטר".

ובפרקטיקה איך מקדמים את זה?

[אנונימי]

בהנחה שלזה כיוונת:
נושמים עמוק לפני החלטה
מחליפים את המילה החלטה במילה בחירה
נושמים עמוק אחרי
מזכירים לעצמנו שמותר לטעות
מתאמנים ולומדים לסלוח לעצמנו ולזולת על טעויות (גם אם הזולת לא מבקש סליחה ולא מתנצל)
מוצאים בכל דבר את הטוב שבו ומודים עליו
מודים לעצמנו על עצמנו בפרטי פרטים (אפשר כל פעם קצת. למשל, כל בוקר עם צחצוח השיניים, להודות על 3 דברים - העיניים שעדין רואות את יפי העולם, הבריאות, הגנים המוצלחים שעברו לילדים, הגוף שנושא אותי בהצלחה ממקום למקום וכו')

[פלוני_אלמונית*]

נסי לבדוק מה הערכים האמונות המסקנות והכוונות שלך בכלליות בכלל,
וכשבאות החלטות קטנות, בדקי האם הן מתאימות לנ"ל.
אולי זה יעזור בהצלחה.

[נורית*]

טיב ההחלטה צריך להימדד בטיב תהליך קבלת ההחלטה ולא בתוצאות שלה. נגיד שיצאתי לפגישה חשובה ממש ברגע האחרון, בלי לקחת מספיק זמן לעיכובים לא צפויים, ובמזל הגעתי בזמן ולא איחרתי - זו עדיין הייתה החלטה שגויה. ואם יצאתי לדרך מספיק זמן מראש אבל הייתה תאונה ובכל זאת איחרתי - ההחלטה על זמן היציאה מהבית הייתה בכל זאת נכונה.

אם את יודעת לומר שטעית, נתחי את הטעויות שלך ונסי ללמוד מהן משהו. כמעט תמיד יש לקח שאפשר ללמוד כדי שהמקרה המבאס לא יקרה לנו בפעם הבאה שניקלע לאותן נסיבות. כשהלמידות הקטנות האלה מצטברות, מבלי משים מתגבשים עקרונות לקבלת החלטות בסיטואציות יומיומיות.

[תבשיל_קדרה*]

דוגמאות. דוגמאות.
אני לא יכולה ככה.

בגדול,
ככל שאני מתנהלת ביותר מהירות, מתח, לחץ (כל צירוף של גורמים אלה), כן יש יותר סיכוי לטעויות.
אם כן - קלי קלות: האטי, צאי מהלחץ, הרפי, ולא יהיו לך שום טעויות לעולם.
נשמע לא אמיתי? גם לי
מה שמחזיר אותנו ל - אי אפשר לא לטעות .

[קלמנ_טינה*]

לי מדיטציה מאוד עוזרת לראות את הדברים פשוט, ואז הראייה צלולה יותר.
כשהאגו שלי שוכח את מקומו (לעתים קרובות מדי), אני טועה יותר.
גם גיליתי (מפתיע, לא?) שכאשר אני ישנה בלילה בצורה מתקבלת על הדעת, אני הרבה יותר סבלנית, שקולה, הגיונית ונוחה לסביבה. 
<מניקה בלילה כבר שנתיים, והעתיד לוט בערפל>

בטעויות שקשורות ליחסי אנוש (ובהנחה שישנתי בלילה), אני טועה פחות כשאני אמפתית יותר. (ראו אולי גם מהי אכפתיות)

דוגמאות דוגמאות
(תודה על הדף. הוא מעניין!)

[פלוני_אלמונית*]

סוף מעשה במחשבה תחילה, צריך לנסות להבין בכל החלטה שלנו מה ההישג הנדרש ואם ההחלטה מקדמת אותנו לאותו הישג, לזכור לחתום על ההחלטה במודעות מלאה, ממש לעצור ולהגיד אני מחליט.ה עכשיו כך וכך בהכרה מלאה עם כל הסיבות שאני מוצא לנכון ואני עומד מאחורי התוצאות שיבואו, בהתחלה זה קצת מסובך ואיטי אבל אחרי תרגול זה מהיר יותר וההחלטות מתקבלות במודעות מלאה ויש פחות תיסכול גם אם בוחרים בדרך הפחות טובה.