שפת אם

אנונימי

אם הקטנצ'יק כבר מציין בצפצוף משלו על אוכל הרי שהגיע הזמן לשוחח איתו ברצינות...

יכול להיות שהכל במוחי הקודח. אבל אני מצליחה לפענח ממנו תשובות "כן" לשאלות אמריקאיות. הוא פשוט שותק לרגע את התשובה החיובית (רוצה להירדם על הציצי או על הכדור? על הציצי? על הכדור? טוב).

אני קראתי לה והה"א... ארוך השם שלה, הא?
אשמח לבוא....אם זה בסדר...
מה האימייל שלך?

זה הניק שלי מהחברה שפתחתי.

ואגב, אם כבר מדברים על הדף לדבר בשפת האם, אני דוברת עברית אנגלית ורוסית ברמה של שפת אם (מבינה ודוברת אידיש, גרמנית, צרפתית ומעט יפנית) ובחרתי לדבר עם נעה שלי אנגלית ועברית כדי לא לבלבל אותה יותר מדי עם שפות, משום שגם צרפתית היתה סביבה במשך שהותינו בצרפת למעלה משנה. הרף העליון המספרי לגבי חשיפת ילד לשפות הוא ככל הידוע לי חמש. יש הטוענים שהדבר מעכב מעט את תחילת הדיבור, אבל מבחינה מחקרית ראיתי דעות הטוענות לשני הצדדים.

היי ליבי, ראיתי בככר השוק את המודעה על הפעילות ברחובות מחר, ונזכרתי שהייתה אמורה להיות פעילות דומה בפתח תקווה בתחילת החודש והייתי אמורה להיות מוזמנת אליה (בעקבות השתתפותי במעגל שפת אם בכנס ההנקה בכפר טרומן). אז מה נהיה מזה? יש פעילות בפתח תקווה או לא?
ממש אשמח לשמוע ממך. בחודש וחצי שעברו מאז כפר טרומן אני מסמנת לבתי (5 וחצי חודשים) "חלב" ו"עוד". היא עדיין לא מסמנת בעצמה ואין לי מושג למה לצפות...
שפת אם יקרה, נורא חבל לי שפספסנו את הסדנא בפתח תקווה, כי לא ידעתי באיזה יום ושעה היא מתקיימת.
היית נורא חמודה בכנס ההנקה בכפר טרומן. חבל שנעלמו עקבותייך...

שלום ל"אמת וצדק" השארתי לך הודעה גם בדפבית אבל חשבתי שאולי תכנסי לראות.
הרגיעון שמופיע לי כאן כותב "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" נשמע נכון לימים אלו. מקווה.
יש קישור לצילומים שלי מסבירה על השיטה, מדגימה את השיטה בסיפורים ושירים לילדים.
המרכז בפתח תקווה הוא פינוקי טף ויש שם מפעם לפעם סדנאות ללא תשלום על השיטה וגם שעות סיפור לקטנטנים שאת מוזמנת אליהם עם נעמה.
הלינק: http://www.tapuz.co.il/birth/Videos.asp?vc=4
אשמח אם תיצרי איתי קשר ישירות, רק טוב.

כתוב לי "בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה"
העוסקים בתחום פארא-רפואי בגיל הרך ומעוניינים להשתלם בשיטה יכולים לפנות לקופת חולים כללית ולאומית שעכשיו מקדמים את הנושא. פרטים אצלי.
רק טוב.

ליבי, איזה יופי שסוף סוף הפרידו את הניק שלך מהדף ההוא שעסק בשפות אם..
חושבת עליכן @} ותוהה מתי כבר ניפגש שוב

יש את השיטה החדשה לזיהוי בכי של תינוקות על-פי חוקרת אוסטרלית בזם פריסיליה דנסטן. נראה לי שזה עומד בקריטריונים של אנתרופוסופיה (לא מעיר יותר מדי מוקדם כי זה לא שפה) ושל כל הגישות הטבעיות אבל לא ידעתי היכן לשים את זה אז הנה:

בודהה אמר: ידע הוא מניסיון... אנחנו לומדים את הבכי של הילדים שלנו... כאן יש משהו שנשמע כעוזר. לאמהות מנוסות או לסבתות יש יכולת זיהוי בכי מאוד טובה - בכל זאת עברו אימונים מפרכים. זה בערך אותו דבר. אמירות "אתה לא שומע שהוא רעב"... או "זה בכי של גזים... "

מה שמונע ילדים מלדבר זו ההבשלה של תיבת הקול והשליטה השרירית על הלשון כמו גם צמיחת השיניים (אי אפשר לבטא ל' לפני שצומחות השיניים).
חומסקי טוען שכולנו נולדים עם "כלי לשפה"
יעיל בין לידה לשלושה חודשים לערך כי מבוסס על "קולות רפלקסיים". אין בזה כל נזק, במילא אנחנו עוברים לשלב ה"מה יכולה להיות הסיבה"
שואלים אותי הרבה – רגע, את יכולה להגיד לי למה הוא בוכה? אז לפחות תיאורטית ניתן עכשיו לזהות יותר בקלות את העניין.
הצרכים שלהם נהיים מפותחים יותר ומורכבים יותר אחרי שלושה חודשים ולכן השיטה אינה יעילה באותה מידה אחרי תקופה זו. כאן נכנסת לתמונה שפת הסימנים, שמהווה אבן דרך נוספת להשתמש בה עד שיגיעו המילים....
נראה שמאוד קשה לנו לקבל שתינוק מבין ומנסה להעביר לנו את המסר בכל דרך ובכל צורה זמינה לו. האם זו שפה?
תינוקות משתמשים בצלילים ובסימנים בכדי לבטא את הצרכים הבסיסיים שלהם. הצלילים הללו לא רנדומאליים. הם מופקים על ידי הגוף בתגובה לצורך פיסי. אם מתעלמים מצרכים אלה או שהם אינם נענים הבכי יהפוך לחזק יותר ובסופו שלדבר נקבל תינוק עצבני ומרוגז. ככל שנזדרז לזהות ולהגיב בהתאם לבקשות אלו, התינוק יבכה פחות. צלילים אלו או "מילים" יוצרות את שפת התינוקות של אותה גברת דנסטן. יש להם משמעות וכל מה שאנחנו עושים ממילא זה להקשיב ולנסות להבין ולהגיב בהתאם. ילד שמבינים אותו יותר הוא רגוע יותר וטוב לו יותר. זה לא כל המטרה?

המשך בתגובה הבאה. שלא יהיה ארוך מדי

השיטה של גברת דנסטן עוסקת בזיהוי חמישה צלילים המופקים מתוך "רפלקסים של הגוף" בחודשי החיים הראשונים של התינוקות.
למה הכוונה? באופן פשטני, גם פיהוק שלנו כשאנחנו עייפים הוא סוג של רפלקס. צחוק, שיהוק וכו'. אם תינוק סיני יצחק לידינו או אם הוא יהיה עצוב, נוכל להבין אותו ולהבדיל בין המצבים השונים.

גברת דנסטן היא בעלת שמיעה מוסיקלית אבסולוטית וברגע שנולד בנה התחילה לשמוע צלילים חוזרים בבכי שלו ואחרי ניסוי וטעייה קצרים ראתה שכל אחד מהצלילים מגיע בסמיכות לאירוע מסוים. אחר כך היא בחנה את הצלילים והבינה שהם נובעים מתוך תנוחות מסוימות של הלשון בפה וגם מנחי הגוף. היא המשיכה לחקור והצליחה לזהות את הצלילים החוזרים גם בתינוקות אוסטרלים וגם בתינוקות אמריקאים ומאוחר יותר גם בתינוקות מרחבי העולם. לשיטה עדיין אין תיעוד במחקרים אקדמאים שפורסמו במגזינים מדעיים למרות שיש הפנייה למרכז להתפתחות הילד באוניברסיטת בראון בארצות הברית.

מהם הצלילים:

הצליל הראשון שהיא מתייחסת אליו הוא צליל "נה" המעיד על רעב.

צליל זה נובע מרפלקס היניקה שאיתו נולדים כל התינוקות. אם תנסו להדביר את לשונכם לחיך העליון ותנסו למשוך אותה אחורה ייווצר אפקט יניקה. כשתינוק רעב הוא "מייצר" צליל זה ובמידה ולא נענה, הצליל הזה הופך להיות בכי מר שבדרך כלל מלווה בהרבה יותר "ננננננננננננהההההה". תוכלו לראות דוגמאות ברורות מאוד של הצלילים בקישור לתכנית של אופרה ווינפרי בתחתית העמוד.

הצליל השני שהיא מתייחסת אליו הוא "אאו" שמאוד דומה לפיהוק... והבכי הספציפי הזה מחקה תנועת פיהוק: פה פתוח מלא ועגול וכל הצליל נובע מתהליך ההפקה של הפיהוק.

שלושת הצלילים הבאים קשים מעט יותר להפרדה אבל בעיניי אם הצלחתם לזהות את השניים הראשונים הרי שעברתם 80% מהסך הכולל של המשוכות שבדרך...

צליל ה"Heh" כאשר הדגש הוא על ההגייה של הה' ולא של הנ' כמו בצליל הרעב. צליל זה מעיד על חוסר נוחות על פי אותה גברת דנסטן.

צליל ה"EAIR" - אם תנסו לחקות קולות של התאמצות בבית השימוש תוכלו לדעת בדיוק לאיזה צלילים אנחנו מתכוונים. צליל זה מעיד על כאב בטן או גזים ובדרך כלל הוא צליל מתמשך יחסית.

הצליל האחרון הוא צליל "Eh" שהוא צליל קצר מאוד ונובע מבעיית גזים "עליונים" או גרפסים. נסו לחקות קולות כאילו דבר מה נתקע בגרון ואתם מנסים להשתעל קצרות בכדי להוציא אותו החוצה. זה בדיוק הצליל.

זוהי כל התורה.
כפי שציינתי, מכיוון שאלו רפלקסים והתינוק מתחיל להתנהל באופן יותר עצמאי ככל שחולפים השבועות, הרי שהם הולכים ונעלמים. שלושה חודשים עד שלושה וחצי חודשים זוהי התקופה שגברת דנסטן בדקה והכריזה כיעילה ביותר ל"מילים" הללו. היא גם מציינת שיש תינוקות עם מגוון רחב יותר של קולות / צלילים.

אני רואה את השיטה כמבורכת גם משום שאין בה כל נזק (במקרה הגרוע ביותר לא הצלחנו לזהות את הצלילים) וגם משום שהיא מביאה אותנו באופן מודע יותר להקשיב לתינוק ולפנות אליו באופן יותר ישיר, מכבד ומבין.

שוב, לא מפתיע לגלות שהיצורים הקטנטנים מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו מאמינים.
שווה לנסות לבדוק האם השיטה עובדת עם הרך או הרכה הנולדת; קצר, יעיל ולא עולה דבר ...

אחרי הכל, ידע הוא צבירה של ניסיון ולא כולנו אמהות לילד ה-11 שלנו או לא כולנו גדלנו במשפחה מורחבת, לפעמים אנחנו צריכים את ה"קוד" הראשוני בכדי לעזור לנו להבין טוב יותר מה תינוקות רוצים.
אחרי שלושה חודשים עד תחילת הדיבור התינוק מכוון יותר ליכולות הפיסיות ולהבנה וסימנים הם השלב הטבעי להתקדם אליו.
בינתיים אני ממליצה לראות את גברת דנסטן מתארחת בתכנית של אופרה וינפרי בכדי להבין על מה מדובר. (בחירה במקטע השני של התכנית, baby talk).
הנה הקישור: http://www2.oprah.com/videochannel/[po]videochannel player[/po].jhtml?video=213&category=14
רק טוב
ליבי.

הי ותודה על התשבה:-)
עדיין לא הזמנתי מפנחס רק העתקתי לי כדי לברר.
אני מזמינה מ'טבע הבשור' ודי מרוצה (1800-25-90-90) את יכולה להתקשר ולקבל במייל את רשימת המצרכים והמחירים.
הקטע האחרון שכתבת כאן בדף נורא מעניין, אולי תכניסי את לאיזה דף "ציבורי", בטח יש כמה דפים על בכי.

אויש יקירתי, קיבלתי את המייל וגם עניתי לך בסמ"ס, שלא נוכל להגיע כי אני עובדת...
איזה טלפון שבור.
נראה לי שפשוט ארים טלפון (בהנחה שיש לי מספר מעודכן

) היום או מחר, ונדבר!

תודה על ההמלצה...יש לנו כמה חתולי חצר..אני אפתח את הארגז חול ונראה מה יקרה...

חמודה שאת חושבת עלינו
ברור בהחלט...
המון תודה, יום טוב...

כשהייתי קטנה היתה לי מטפלת איטלקיה, שניסתה ללמד אותי איטלקית.
אני, היום, לא זוכרת כלום, אבל אבא שלי זוכר את המילים שקישקשתי לו בזמנו...

נועה היפואית - גם אני יפואית במקור

ועוד משכונת עג'מי - היה שם פרוייקט שיקום בשלב מסוים והשתלבנו בו. אני הייתי פיצית.

השם שלי במקור הוא אליזבת ויום אחד החבר שלי בזמנו הציג אותי כאליזבת מיפו, ישר קיבלתי מבטים מוזרים

מקום מקסים למרות שבדיעבד לא יודעת איך הצלחתי לגדול שם מבלי להחשף אישית לכל הנגעים של השכונה.
אנחנו עברנו משם לפני הרבה שנים בגלל בעיות רטיבות ולחות מהים ואפילו קצת בריאות כתוצאה מכך אבל חברה מאוד טובה של אמא שלי יש שם עדיין בית לא רחוק מהבית הסקוטי. לגבי האיטלקית - איך זה קשור אליי ?:) כשפת אם? אמא שלי דוברת איטלקית אבל היא לא היתה מטפלת

אני רוצה לעדכן כאן על אשה מקסימה בשם יעל חן ועל שיטת טיפול בילדים בשם שיטת מילר.
הנה מעט על השיטה:
גישה קוגניטיבית התפתחותית שמעודדת פיתוח שפה וחשיבה לילדי ASD
לשיטה יש אתר באנגלית: www.millermethod.org
גב' יעל חן - MA בחינוך מיוחד. תרפיסטית מוסמכת לשיטת מילר ומטפלת מוסמכת בכירה במוסיקה ובתנועה, בעלת ניסיון רב בעבודה בארץ ובארה"ב, בוגרת תוכנית "מח, חשיבה ושפה בהתפתחות הילד" באוניברסיטת הרווארד ומכון ללמידה וזיכרון באוניברסיטת MIT בתוכנית על מח ואוטיזם.
היא מוסמכת מילר היחידה שעובדת בארץ והיא עומדת לפתוח קורס להכשרת מטפלים בחודש פברואר הקרוב.

שיטת מילר היא גישה התפתחותית קוגניטיבית C.D. לקידום ילדי ASD, פותחה במהלך שלושים שנה ע"י ד"ר ארנולד מילר, פסיכולוג קליני ואשתו איילין מילר, קלינאית תקשורת.

במהלך שנים אלו פיתחו הזוג מילר את בית הספר L.C.D.C מרכז קוגניטיבי התפתחותי לפיתוח שפה. בית הספר נמצא בבוסטון ולו סניפים אחדים בסביבות בוסטון. גישתם של ארנולד ואיילין מילר, מתבססת בעיקרה על עבודתם התיאורטית של וורנר פיאז'ה וקורט לוין. במשך השנים האחרונות אני מיישמת גישה זו בבית הספר יחדיו שהוא בית ספר לילדים אוטיסטים בתל-אביב ובגן ילדים לילדים עם בעיות תקשורת בפתח תקווה. הגן הוא גן הנתמך על-ידי אלו"ט.

בעבודתי אני נשענת גם על עבודתם של אוטה פריט ואורניץ' שאמרו: "בעיה מרכזית אצל ילדים עם לקות בהתפתחות היא בעיה בחושים".
ילדים אלו ניחנו בחושים בעלי רגישות יתר או חוסר רגישות, בחוש אחד או בחושים רבים. מכיוון וכך הגירויים החיצוניים גורמים להם להצפה, או שאינם מגיעים כלל. כתוצאה מכך, ילדים אלו סובלים משורה של בעיות נלוות, ביניהן חוסר דימוי גוף מתאים, התמצאות לקויה בחלל, אין להם תכלול חושים, יכולת הכללה וההפשטה שלהם לקויה. יכולת תקשורתית ושפתית אינה מתפתחת כשורה וכל אלו מפריעים להם להתקדם ברמה הקוגניטיבית. אין הם יכולים לקלוט את העולם בדרכנו אנו.
מכיוון שרמת הלקות שונה בחושים השונים, אין ילד אחד דומה למשנהו.

כאשר ילד מגיע לבית-הספר או לקליניקה הפועלת אחר הצהריים, הילד עובר אבחון קפדני הנקרא "UMWELT" שפירושו "העולם הסובב אותנו". באבחון זה שהותאם לגישה הקוגניטיבית התפתחותית, הילד עובר מבדקים שונים בעזרת מתקנים שונים שפותחו בבית הספר ועל-פי אבחון זה אנו קובעים את היכולות ואי-היכולות של הילד הספציפי, איך הילד הזה תופס את העולם סביבו. אז קובעים לילד תוכנית עבודה המותאמת לו.

תפקיד מרכזי בגישה הקוגניטיבית התפתחותית, ממלא "המתקן המוגבה". זהו מיתקן מוגבה בצורת ריבוע גדול, עליו ארבע תחנות עבודה. מיתקן זה עוזר לילדים להתארגן מוטורית ונפשית, עוזר להם להתרכז במה שנעשה עליו ולהימנע מהגירויים האחרים בסביבה.
על תחנות העבודה שעל המתקן ישנן מטלות שונות לפי רמת ההבנה של הילד הספציפי.
מטלות אלו כוללות פתרון בעיות, מטלות מתחום התקשורת, קואורדינציה, מוטוריקה עדינה וגסה ופיתוח שפה. בין מטלות אלו לפחות מטלה אחת מדרבנת את הילד לפעול.

מתוך הצורך של ילדים אלו לחזרתיות, הילד ירצה למלא את המטלות הללו שוב ושוב. בעשותו כן הוא ניכנס למערכת סגורה "Closed System" מעין שיגרת עבודה שאינו רוצה להפסיק. תוך כדי ביצוע המטלות, אני חוזרת ומתארת לו במילים ובסימנים (ג'סטות) משפת הסימנים, את המילים המרכזיות השייכות לביצוע המטלה. כמו "לפתוח", "לסגור" וכו'.

אחרי מספר פעמים כאשר הילד מעורב מאוד בעשייה, אני עוצרת אותו לפני ביצוע הפעולה, ודורשת ממנו להגיד במקומי את המילה הרלוונטית. כשהוא לומד לעשות כך, בהצבעה על מילה כתובה ליד המטלה, או בשפת הסימנים, או בשפה מילולית ברמה כל שהיא. השימוש בתסכול מבוקר יוצר בדרך כלל מצב שבו הילד מאוד רוצה להמשיך, ואיל לכך יוזם פעולה מאוד מכוונת, שמובילה לתקשורת.

אחרי שהילד לומד את המטלות הנתונות, אני מרחיבה את ההתנסות שלו ע"י הרחבת השימוש בחפצים. למשל: אם אשתמש בקופסא לשם לימוד המושג לפתוח, אקח קופסאות בצורות שונים, בצבעים שונים, בגדלים שונים. אחר-כך נעבור לפתוח דלת, ארון וכו'...

מיקום שונה של המטלה, ואנשים שונים שיצטרך לפנות אליהם. כל זה כדי להגיע להכללה של המושג הנלמד. בהדרגה, המטלות יהיו ברמה גבוהה יותר מבחינה קוגניטיבית לפי התקדמותו האישית. המרחב שבו יפעל הילד, ילך ויפתח, הוא ירד ויעלה על המתקן עד שימלא מטלות מחוץ ובתוך החדר. שינוי המטלות הוא הדרגתי, כשאני משנה מטלה אחרת בכל פעם, כשהמטרה היא ליצור אווירה מובנית וצפויה שבה הילדים האלו יכולים לפעול וללמוד בצורה אופטימאלית.

התוצאות: הילד לומד ליצור קשר עין, קשר משמעותי עם המטפל, עם הורה שמשתתף בטיפול, או מבוגר אחר. בהדרגה הוא לומד ליצור קשר עם בני גילו שישולבו בשלב מסוים בטיפול. ברמה הקוגניטיבית הילד לומד מושגי יסוד, יחסיות, בחירה, חלוקה לקטגוריות וכו'...
מבחינת שפה, הילד לומד לבטא את רצונותיו, בסימן משפת הסימנים, במילה, במשפט, במשפטים מורכבים ובשיר.

מתוך 30 הילדים שטיפלתי בהם במהלך שנתיים כחלק מתכנית הלימודים בגן ובבית הספר, ניתן לומר כי 26 מתוכם הראו התקדמות משמעותית בפיתוח שפה ותקשורת.
בשביל ילד כזה, כל מילה שרכש וביטא כדי להשיג את צרכיו היא מתנה.
כאשר ילד כזה מבקש מאימו כוס מים במקום לבכות ללא הרף, זו הקלה עצומה ואבן דרך נוספת בקשר ביניהם, קשר של אמון והבנה.

הגישה הקוגניטיבית ההתפתחותית מטפחת מאוד עבודת צוות. בטיפול כזה ההורים לוקחים חלק נכבד כמטפלים, כדי שילמדו וימשיכו להרחיב את תחום עולמו של הילד, גם בבית.
בעבודת צוות של מטפל, הורים ושאר המורים של הילד, ניתן לראות שינוי והתקדמות בכל טיפול, בתנאים של סביבה בטוחה ומובנת, בלמידה הדרגתית, מטפל שדורש אך מבין ומקבל, ועזרת תסכול מבוקר, כך גם ילד עם בעיות קשות בתקשורת יכול לפרוח.

בימים אלה נסגרת ההרשמה להשתלמות ייחודית לאנשי החינוך המיוחד לשיטת מילר – טיפול קוגניטיבי התפתחותי לילדים עם לקויות עמוקות.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לגברת הילית קוגמן מאוניברסיטת תל-אביב בטלפון 03-6406260
או דרך דואר אלקטרוני hilit בדואר של @post.tau.ac.il

שאלות מקצועיות ניתן להפנות לגברת יעל חן לכתובת הדואר האלקטרוני: saftamu בדואר של @yahoo.com

הי, תודה רבה רבה על המידע. אני אברר שם.
חג אביב פורח@}

איזה תיאור חמוד נתת, של הארנב שלכם,
ממש מלבב

לא ידעתי שארנבות הן כמו חתולים שבאים להתרפק
(ולחשוב שמגדלים את החיות המתקשרות והחמימות האלו לתעשיית האוכל

)
מקווה שיימצא לו בית מתאים וטוב בקרוב.

הי
האם יש סדנאות של שפת התננועות עם תינוקות באזור בשרון בקרוב?

שיעורי פסנתר
בשעות הבוקר בשכונת מעוז אביב (ת"א) באוירה ביתית.
אצל נועה (מורה בעלת 10 שנות ותק בהוראה, בוגרת רימון ובעלת תואר ראשון במוסיקולוגיה ופסיכולוגיה מאוניברסיטת ת"א, מלחינה וחברה בקבוצת "חדר משלך" - נשים יוצרות)
גישה אישית המותאמת לכל תלמיד:
מקריאת תוים ונגינת מוסיקה קלאסית דרך ליווי שירים, אילתור, ג'אז, משחקים מוסיקליים ופיתוח שמיעה.
נועה ראביד ארזי טל:0523335321 036449358

העבר | מחק | קישורעשב השדה (06.01.2009 00:58):
תנועה חפשית
החופשי של פאולה בקבוצה
03-5289717
העבר | מחק | קישורבתנועה מתמדת (15.02.2009 20:20):
מככר השוק-
מטפלת שיאצו מדהימה שבאה אלינו הביתה אתמול (ת"א)
וטיפלה בשרירים הדואבים של בעלי
היא נעימה מאוד ומקצועית והיא מתמחה באורטופדיה, נשים וילדים בשיאצו
וזה הטלפון שלה 0542384238
shantami at yahoo dot com

הי שפת אם,
נשארו בגדים, ואת מוזמנת ליצור איתי קשר.
פתאום קלטתי שהשארתי לך טלפון שהוא לא שלי...
הנה המספר 052 3772668 ועכשיו זה המספר הנכון

הי שפת אם.
יש פלייר ובשמחה בימי הולדת.
אנחנו צריכות לדבר -
תתקשרי-
0506422218
אפרת
@}

הי ליבי, זאת הדס, זוכרת?
מה שלומך? הכל בסדר? שנים שלא דיברנו.
אני עכשיו גרה בכפר סבא (לעומת רחובות), ומטופלת כבר בשלושה ילדים...
אשמח לשמוע ממך,
הדס

אהלן שפת אם,
שמי כפיר, אני מרמת גן. ידידה טובה מסרה לי שאת מחפשת מטפלת לילדך\ילדייך.
אשמח לשוחח איתך אם זה רלוונטי. אמנם אני גבר אך אני מנוסה מאד עם ילדים
ויש בי אהבה גדולה אליהם. את מוזמנת ליצור קשר אם זה מתאים לך
ב- kfir le@yahoo.com.
יום נעים
כפיר

שלום ליבי, רק עכשיו ראיתי שהשארת לי הודעה בדף הבית, לא ביקרתי באתר ה-ר-ב-ה זמן, בכל אופן תודה על ההצעה הנדיבה, כרגע זה לא רלוונטי אבל אולי בעתיד, יום טוב

שליחה על ידי שני* » 07 אפריל 2010, 02:30

שיעורי פסנתר
בשעות הבוקר בשכונת מעוז אביב (ת"א) באוירה ביתית.
אצל נועה (מורה בעלת 10 שנות ותק בהוראה, בוגרת רימון ובעלת תואר ראשון במוסיקולוגיה ופסיכולוגיה מאוניברסיטת ת"א, מלחינה וחברה בקבוצת "חדר משלך" - נשים יוצרות)
גישה אישית המותאמת לכל תלמיד:
מקריאת תוים ונגינת מוסיקה קלאסית דרך ליווי שירים, אילתור, ג'אז, משחקים מוסיקליים ופיתוח שמיעה.
נועה ראביד ארזי טל:0523335321 036449358

שליחה על ידי שני* » 07 אפריל 2010, 02:31

תבשיל ממטבחו של האיש הבוכרי עם הצמה...
לשיטתו, זה תבשיל מהיר להכנה בימי הקיץ העייפים,
לשיטתי, זה תבשיל שדורש סריקה של המקרר והמזווה, הכנת רשימת קניות, וביצוע במיליון שלבים. אבל מתקבל סיר ענק מלא בכל טוב ושווה את המאמץ.
הערה: אני שמה יותר ירקות (זוקיני ודלעת) ממה שכתוב במתכון. אני גם לא חוסכת בצימוקים
חומרים
5 כפות שמן זית
2 כוסות בורגול גס
1 בצל גדול קצוץ
2 שיני שום קצוצות
1 פלפל ירוק חריף מנוקה מגרעינים וקצוץ
2 זוקיני לא קלופים חתוכים לקוביות של כסנטימטר
250 גר' דלעת בקוביות של כסנטימטר
1 כוס עדשים ירוקות
חצי כוס צימוקים כהים קצוצים גס
שליש כוס מיץ לימון סחוט טרי
מלח, פלפל שחור גרוס
2 כפיות כורכום
3 כפות נענע קצוצה
שליש כוס צנוברים קלויים
הכנה
משרים את הבורגול בהרבה מים קרים למשך כחצי שעה עד שהוא רך דיו. סוחטים מעט.

מבשלים את העדשים במים עם מעט מלח 20-25 דקות, עד שהן רכות דיין. מסננים.
משרים את הצימוקים במיץ הלימון כחצי שעה.
שמים את שמן הזית במחבת רחבה, וכשהוא חם, מטגנים בו את השום, הבצל והפלפל שלוש ארבע דקות. מוסיפים את הדלעת והזוקיני ומטגנים יחד, תוך ערבוב מדי פעם, עוד כחמש דקות.
מוסיפים את הבורגול, העדשים, גם את התבלינים, ומערבבים היטב כשלוש דקות נוספות.
מוסיפים את את הצימוקים המושרים לערבוב של דקה.
רק בסוף מוסיפים את הנענע הקצוצה והצנוברים ומערבבים ערבוב אחרון.

שליחה על ידי שני* » 07 אפריל 2010, 02:36

תרד, בזיליקום ושזיפים
פרק המתכונים בספרה של בוטנקו כולל יותר מ-20 שיקיים, רסקים ודייסות שחלקם מכילים מרכיבים שאינם זמינים במטבח הישראלי הסביר. אבל אחת ההנאות המרכזיות בשיטה הזאת היא להמציא את המתכונים הפרטיים שמתאימים לחיך, לכיס ולסגנון החיים. הנה כמה מן המתכונים שאספתי אצל שפני הניסיון הישראלים. כולם עשויים במעבד מזון, בפולסים קצרים כדי ליצור סלט מחתיכות זעירות, או בהפעלה רצופה למי שמעדיף שייק טחון היטב:
• ראש חסה קטן, חופן זעתר, נענע, ריחן ופטרוזיליה, פלפל אדום אחד, אבוקדו אחד, כף שמן זית, כף לימון.
• מכל של נבטי חמניות, נקטרינה, חופן שקדים.
• 20 עלי חסה, חופן מרווה, חופן פטרוזיליה, חופן כוסברה, 10 אגוזי מלך, תפוח קטן, אגס קטן.
• 10 מקלות סלרי, בננה, 2 כוסות ענבים, חופן אגוזי לוז.
• 3 חופנים של תרד, עלים מצרור בזיליקום, 2 אפרסקים, 2 שזיפים.
• 10 תאנים, ראש חסה קטן, צרור כוסברה, 3 שיני שום.
• 10 עלי חסה, 10 עלי רוקט, מנגו בינוני קלוף, 2 כוסות קוביות מלון, לימון לא קלוף אך מגולען, בצל סגול בינוני.
• 20 עלי חסה, תוכן של 2 פסיפלורות, כוס גרעיני רימון, 10 עלי תימין, 3 עגבניות בינוניות.
טיפ: כל המתכונים האלה מניבים גלידות ומיני סורבה בתנאי שלפחות חלק מהמרכיבים קפואים.

היי,
תודה על ההמלצה. אני מחפשת עבור גיסתי. עם שלושת ילדי עברתי דברים כאלה ואחרים והתמודדנו בכלים משלנו...
גם אני המלצתי לה לפנות ל"התפתחות הילד" בדיוק כדי לקבל מבט מערכתי. אחר כך אפשר לבחור את אנשי המקצוע המתאימים, המכבדים ומאפשרים התפתחות בקצב אישי.
שוב תודה.

תודה על ההצעה

תודה רבה על העצה!
בינתיים לא ממש מגיעה למרכז אבל אם לא אמצע בזמן הקרוב אני אשתמש בה גם.

לילה טוב.

הי, תודה על המידע לגבי הפיצה! אבל באופן אישי, אני מעדיפה אוכל ביתי, שאני יודעת בוודאות מה יש ומה אין בו (-: (גם בלי קשר לגלוטן, ובוודאי ובוודאי כשמדובר במוצר ללא גלוטן- אני די בטוחה שהעובדים שם לא מנקים את התנור לפני שהם אופים פיצה לחולי צליאק, ושהם לא מודעים לכך ששאריות קמח על משטח העבודה הן אסון וכו' וכו')
מה שכן- כשנמצאים מחוץ לבית ורוצים משהו - הייתי מתפשרת על זה....

שלום לכולם,
אני מורה לסלסה +ריקודים לטיניים. מלמדת כל אחד איך להרגיש בנוח על רחבת הריקודים. אוהבת במיוחד כאלה שמצהירים שאין להם קוארדינציה , שניסו פעם וזה לא הצליח.... והנה , פתאום הם רקדנים....אפשר ללמוד לבד או בזוג.
אשמח להעניק את מתנת הריקוד. אורה0506256381באזור המרכז.

רשמתי אותך שנייה בתור לכסא הבטיחות, אם לא יצא עם יערת דבש. אעדכן בימים הקרובים.

אין לי נייד, מותק. אשלח לך את המספר שלה בפרטי, בדקי בפייס

אהלן
נשמע לי שהבת שלך תוכל להצטרף בשמחה..

יש לי פלייר מוכן עם כל הפרטים...
יש לך מייל?

אהלן
החוג יתחיל אחרי חנוכה
כרגע הוא ביום רביעי אך אני מנסה להעביר את היום מכיוון שהשעות לא כל כך מסתדרות לי
עלות החוג היא 250 שח לא כולל חומרי ם
ייתכן שאפתח 2 קבוצות
הכל בהתגבשות בימים אלו ממש
אשמח לשמוע ממך
וגב - באיזה בי"ס בתך לומדת?
אולי אוכל לשלוח לך את הפלייר לתלות שם?
תודה רבה ושבוע טוב
מיכל

בקשר לכסא - אני ב- 050-8821287 @}

רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך לגבי ההאדסון והתפריט ללא גלוטן (היתה לי בעיה להתחבר לבאופן)- תודה!

מיצי החתולה
http://www.leida.co.il/message.asp?qt=52257

מאיפה החברה שלך? אני ברמת רזיאל, בעניין האוכל להריונית

שליחה על ידי ממ* » 29 מאי 2011, 20:45

נא לא לפרסם מודעות על משפחתונים, גנים ובתי ספר (כולל מודעות דרושים והמלצות).
לדעתי, זה ברור. אני בדרך כלל לא עורכת, אבל פה זה התבקש. תודה

יופי ממ... ממש התבקש... מה הבעייה להופיע בשמך המלא אם העריכה בוצעה בכזו יד בוטחת?

הרגיעון המופיע לי כאן "היכולת בין עבדות וחירות הוא היכולת לעמוד מאחורי מעשייך, בעבר בהווה ובעתיד..."

שליחה על ידי אמא* » 30 מאי 2011, 06:39

מזדהה איתך ויש עוד רבים כמוני שאני יודעת שמרגישים דומה.
זו החלטה תמוהה ובעיניי סוג של כפייה וכוחניות. עד כדי כך. היה כאן ויכוח ארוך על זה.
הנושא הזה בנפשנו אבל משום מה אין לו מקום בכיכר השוק.
ולכל נושא זניח אחר- כן.
צריך להעלות את זה שוב בפני מי שמנהל ומוביל את האתר הזה.

הי שפת אם יקרה.
אני זו שמחקה אותך בפעם הראשונה ( לא בניק בדוי. התכוונתי לקפוץ אלייך לדף להסביר, אבל היה יום עמוס אתמול עם הקטן...)
הסיבה שמחקתי את הודעתך (ואולי כך גם אלו שמחקו אחריי) היא שעפ"י כללי השוק לא מפרסמים גם מודעות דרושים לגנים ובכלל.
אפשר להתווכח על ההגיון בהחלטה הזו, אך כרגע אלו הכללים (שהושגו אחרי ויכוחים מתישים שאת בטח זוכרת...)
אני אישית מסכימה עם ההחלטה הזו, כי לדעתי הגבול צריך לעבור איפשהו- אחרת די מהר ככר השוק תהפוך ללוח מודעות גנים (כמו שכבר קרה). הגבול של "בלי שום מודעות הקשורות לגנים" נשמע לי כמו החלטה הגיונית, כי קל מאוד להחליט לפי זה מה שייך לאתר ומה לא.
בכל מקרה- אני מתנצלת שלא באתי לדף שלך להסביר מיד. היה יום עמוס (וגם קצת התביישתי...).
יום טוב
(-:

שכחתי להוסיף שיש קומונה בתפוז שהקימה אמא נמש, ועוסקת בכל מיני מודעות של חינוך ייחודי.

שליחה על ידי נורית* » 16 מרץ 2012, 13:37

שיעורי וסדנאות תפירה ניתנים ע"י הילה , מעצבת בוגרת שנקר.
0547 קידומת והשאר 372557

תודה על ההמלצה מקוה שיציל גם לי את המכונה...
עדי

איזו עזרה אירגונית את מבקשת בנוגע לעופות?
אני כאן 0544415934
עדי

העיתונים עמדו מחכים ליד הדלת הרבה זמן ובאין דורש ולאחר שהקטנים כבר פיזרו והעיפו סביב חלקי עיתונים, הושלכו לפח המיחזור...
מצטערת
שבוע טוב ומבורך

אקטואליים. יאללה בואי. יש לי מייל בראש הדף.
קינון נעים...

הי לך
בתור עוברת דירות סדרתית..... אמליץ לך על חברת ההובלות שאנחנו משתמשים בה, ולקחת אותם עם שירות של אריזה. הם מגיעים לבית עומד לגמרי, ותוך שעתיים - שלוש כל הבית במשאית. משהו מדהים. השירות עולה בערך 1000 ש"ח, תלוי כמה ארגזים, אבל שווה כל שקל ונותן שקט נפשי. כמובן, שפעולת המיון היא עדיין עלייך, אבל זה הרבה פחות עבודה.
הובלות אליצור, חפשי בגוגל.
שיהיה מעבר קל בכל מקרה

המיטה עדיין למכירה.
אבל אנחנו קודם מנסים למכור את המזרון והבסיס יחד.
אם המזרון ימכר ללא הבסיס תוכלי לקבל אותו בשמחה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי, ראיתי את המודעה שלך לפני כמה ימים
ועכשיו ראיתי בגיליסט את המודעה הזו:
מציעה עצמי לעבודה ברוכה החל מיום ראשון הקרוב. לפחות עד סוף החודש (אוקטובר) אני פנויה לעסוק בפרוייקטים ממוקדים בתחומים בהם אני מוכשרת- סידור חללים, ארונות, מעברי דירה, ייעול הסידור הפיזי של הבית, נקיון בתים ועזרה במשק הבית, טיפול בילדים/ות, גם בישול, פנו אליי במייל או טלפון לפרטים נוספים ומחירים. תודה וימים נפלאים! אפרת

פרטי יצירת קשר:
כתובת אימייל: [email protected]
טלפון: 0542033917

אני לא מכירה אותה אישית, אבל אולי זה חעזור? בהצלחה וימים טובים

היי. מזמן לא כתבתי פה. בודקת את מה חדש ואת ככר השוק מפעם לפעם. הרגיעון שיש לי "כבוד אפשר רק לתת".

אני רוצה לשים כאן - אם מישהו רוצה הוא מוזמן להעתיק לדף שנראה רלוונטי יותר כתבה מעניינת על חינוך שתרגמתי באופן חופשי.
המקור נמצא כאן: http://www.motherjones.com/politics/201 ... oss-greene
כותרתו: מה אם כל מה שידעתם על חינוך ילדים היה שגוי?
השלכות שליליות, פסקי זמן, ועונשים רק מחמירים התנהגות רעה. אבל גישה חדשה באמת עובדת.
ליי רובינסון יצאה להליכה בזמן ארוחת הצהריים ביום בהיר אחד באביב 2013 כשהגיעה שיחת טלפון מהמנהל בבית הספר שלה. וויל, תלמיד כיתה ג' עם היסטוריה של התחצפות בכיתה, השתולל במגרש המשחקים. הוא הוריד את החגורה שלו, נופף אותה באוויר ורטן בקולי קולות. צוות ההפסקה דאג שהוא עלול לפגוע במישהו. רובינסון, שהייתה הסייעת החינוכית של וויל, מיהרה חזרה לחצר בית הספר.
וויל היה "הילד הזה". בכל בית ספר יש כמה מהם: הילד הזה שלא יכול לשבת במקום ויש לו התפרצויות זעם ויכול להפוך חיים של מורה לגיהנום עלי אדמות. הילד הזה שילדים אחרים מאשימים כשיש קטטה בהפסקה. גם וויל ידע שהוא הילד הזה. מאז כיתה א', הוא הגיע לבית הספר מלא חרדות, במצב התגוננות, כשהוא מוכן לעימות הבא עם תלמיד או מורה.
הביטוי "הצינור מבית הספר לכלא" הוטבע כדי להסביר איך בתי הספר הציבוריים של אמריקה מאכזבים ילדים כמו וויל. תלמיד כיתה א' שהתנהגותו הפרועה לא מפסיקה יכול להפוך לתלמיד כיתה ה"א עם השעיות מרובות מבית הספר, לתלמיד כיתה ח' שמשתמש בסמים, לנער שנשר מהתיכון, ולאסיר מורשע בגיל 17. עם זאת, על אף שהמורים של היום מקבלים הכשרה כדי להיות רגישים ל"התפתחות החברתית-רגשית" ובתי הספר מחויבים לשים ילדים עם בעיות קוגנטיביות או התפתחותיות בכיתות רגילות, ההתקדמות הזאת בפן הפסיכולוגי מתבררת לרוב כחסרת תועלת כשילד "קשה" מתחיל להתחצף. מורים ומנהלים עדיין מסתמכים על מערכות מיושנות מאוד של תגמול ועונש, משתמשים בהכל החל מכרטיסים אדומים-צהובים-ירוקים, טבלאות התנהגות, ופרסים או השעיות וסילוקים מבית הספר.
השורש של הדרך שבה אנו מתמודדים עם ילדים מאתגרים עדיין נמצא בפילוספיה של פרדריק סקינר מאמצע המאה ה-20 שקובעת שהתנהגות אנושית נקבעת לפי השלכות וחייב להיות עונש להתנהגות רעה. (פבלוב הבין זאת קודם, עם כלבים). במהלך שנת הלימודים של 2011-12, מחלקת החינוך של ארה"ב דיווחה על 130,000 סילוקים מבית הספר בין 49 מיליון תלמידי בתי הספר- סילוק אחד על כל שבעה ילדים. ההערכות האחרונות מצביעות על כך שיש גם רבע מיליון מקרים של ענישה גופנית בבתי הספר בארה"ב מדי שנה.
אבל להשלכות יש השלכות. מחקרים מודרניים בפסיכולוגיה מציעים שבמקום לפתור את בעיות ההתנהגות של הילדים, השיטות ללימוד משמעת האלה מחמירות אותן. הן מקריבות מטרות לטווח הארוך (ההתנהגות של התלמיד משתפרת לתמיד) בשביל רווח לטווח הקצר- שקט זמני בכיתת הלימוד.
הפסיכולוג של אוניברסיטת "רוכטר" אד דקי, לדוגמה, מצא שיש מורים שמטרתם היא לשלוט בהתנהגות התלמידים- במקום לעזור להם לשלוט בה בעצמם- ובכך הם חותרים תחת האלמנטים החיוניים ביותר למוטיבציה: אוטונומיה, תחושה של מסוגלות לעשות דברים, ויכולת להזדהות עם אחרים. וזה, בתמורה, אומר שהם מתקשים יותר ללמוד איך לשלוט בעצמם, תכונה חיונית להצלחה בטווח הארוך. קרול דווק מאוניברסיטת סטנפורד, פסיכולוגית התפתחותית וחברתית, הדגימה שאפילו פרסים- כוכבי זהב וכדומה- עלולים לשחוק את המוטיבציה וההצלחה של הילדים בכך שהם מעבירים את הפוקוס למה שהמורה חושב, במקום שיהיה בתגמול הפנימי שבא עם הלמידה.
במחקר שנערך ב-2011 שעקב אחרי כמעט מיליון תלמידי בית ספר במשך שש שנים, החוקרים באוניברסיטת טקסס A&M מצאו כי לילדים שהושעו או סולקו מבית הספר על עבירות קטנות- מקטטות קצרות או שימוש בפלאפון או התמזמזות- הייתה סבירות גדולה פי שלושה מחבריהם לספסל הלימודים ליצור קשר עם מערכת החוק לעבריינים צעירים תוך שנה מזמן נתינת העונש. (לילדים שחורים הייתה סבירות גדולה ב-31% מילדים לבנים או לטיניים לקבל עונש על אותן עבירות על החוקים. ילדים עם בעיות התנהגותיות מאובחנות כמו הפרעת התנהגות (ODD), הפרעת קשב וריכוז (ADHD), והפרעת הזדהות תגובתית- שבה ילדים קטנים מאוד, כתוצאה מטראומה ברוב המקרים, לא מסוגלים להזדהות כמו שצריך עם אחרים- היו עם הסיכויים הגבוהים ביותר לקבל עונשים.
מה שמעלה את השאלה: האם זה הגיוני לתת את העונשים הכי קשים לילדים הכי מאתגרים? והאם אנו מתייחסים לילדים עם בעיות התנהגותיות כרוניות כילדים שלא רוצים להתנהג יפה, כשברוב המקרים הם פשוט לא יכולים?
זה נשמע כמו סוג השאלות שאימא שלכם ביטלה על הסף כתירוצים. אבל האמת שהן במרכזו של מחקר מדהים שמתחיל לחולל מהפכה בלימוד המשמעת, החל ממוסדות לעבריינים צעירים עד לבתי ספר יסודיים. הפסיכולוג רוס גרין, שלימד בהרווארד וב"וירג'יניה טק", פיתח קבוצת עוקבים שהיא כמעט כמו כת של הורים ומחנכים שמתמודדים עם ילדים מאתגרים. המשמעות של שיטת אימוני השינה של ריצ'רד פרבר עבור הורים שנואשים שילדיהם ילכו לישון מוקדם, היא אותה משמעות של שיטת לימוד המשמעת של גרין עבור הורים לילדים עם בעיות התנהגותיות, שמעבירים ביניהם לעיתים קרובות עותקים של הספרים שלו, "פצצת זמן מתקתקת בצורת ילד" ו"אבוד בבית הספר", כאילו היו כתבי הקודש.
המודל שלו הושחז בקליניקות פסיכיאטריות לילדים והודגם במתקנים ארציים לעבריינים צעירים, וב-2006 עשה את דרכו באופן רשמי לאופן פעולה אמיתי בבתי ספר ציבוריים ופרטיים, עם בתי ספר שמדווחים על ירידות של עד 80% בעונשים משמעתיים, השעיות, ותקריות של אגרסיביות בין התלמידים "אנו יודעים שאם נמשיך לעשות את מה שלא עובד עבור הילדים האלה, נאבד אותם," גרין אמר לי. "בסופו של דבר, יש אוכלוסיה שלמה של ילדים שאנו מתייחסים אליהם ככאלה שמקבלים יותר מדי הערות, הנחיות ועונשים. כל אחד שעובד עם ילדים מאתגרים מבחינה התנהגותית יודע שהילדים האלה מורגלים לעונשים."
תחת הפילוסופיה של גרין, לא תענישו יותר ילד על שצעק בכיתה או על שקפץ מהמקום שלו באופן חוזר ונשנה כמו שלא תצעקו עליו אם הוא נכשל במבחן באיות. תדברו עם הילד כדי להבין את הסיבות להתפרצות (האם הוא דאג שישכח מה שרצה לומר?), ואז תעשו סיעור מוחות לאסטרטגיות חלופיות בשביל הפעם הבאה שירגיש ככה. המטרה היא להגיע לשורש הבעיה, לא לתת לילד עונש על הדרך שבה המוח שלו עובד.
"הגישה הזאת באמת תופסת כמה מהנושאים המרכזיים שמופיעים בספרות עם תדירות עולה וגוברת," אומר ראסל סקיבה, פרופסור לפסיכולוגיה והמנהל של "פרויקט ההגינות" באוניברסיטות אינדיאנה. הוא מסביר שלהתרכז בפתרון הבעיה במקום בעונש נראה כעת כמפתח ללימוד משמעת בצורה הנכונה.
אם הגישה של גרין נכונה, אז המחנכים שממשיכים להתווכח על האיזון הנכון בין תמריצים ועונשים עלולים להתווכח על הדבר השגוי לחלוטין. אחרי הכל, מה התועלת בהענשת ילד שפשוט אין לו את הפונקציות המוחיות לשליטה בהתנהגות שלו?
וויל עדיין אחז בחגורה כשליי רובינסון הגיעה, קצרת נשימה, לחצר המשחקים של בית הספר "סנטרל". אישה ארוכה ורזה ששיערה החום אסוף לאחור בקוקו, ומראה שלה היא מעבירה תחושה של נחמה רגועה. סנטרל, בית ספר לילדים מגן רשות עד כיתה ג', הוא אחד מבתי הספר המעטים במדינה שנותנים לגישה של גרין נסיעת מבחן- במקרה הזה, עם עזרה של מענק ארצי נגד עבריינות בסך 10,000$.
וויל, שהתחיל ללמוד בכיתה א' בשנה שבה בית הספר "סנטרל" התחיל להשתמש בתוכנית של גרין (שידועה כפתרונות שיתופיים ופרואקטיבים, או כCPS), היה ילד פעיל, מבריק ורהוט, שאהב לשחק בחוץ. אבל הוא גם חווה קושי, הרבה יותר מילד טיפוסי בן שש, לשבת במקום שלו- או בכיתה. כשהוא לא מצא מילים למה שהפריע לו, הוא עלול היה לנופף את הידיים שלו בפני חבריו לכיתה או לפנות לרטינות ואנחות והתגלגלות על הרצפה. פסיכולוג אבחן אותו עם לקות למידה בלתי מילולית, מצב שמקשה על אדם להסתגל למצבים חדשים, לעבור בין שתי סביבות, לפרש סממנים חברתיים, ולשלב את עצמו במרחב ובזמן. בתחילת כיתה ב', בית הספר "סנטרל" שם את רובינסון בתפקיד הסייעת שלו.
במגרש המשחקים, היא ניגשה אל הילד באופן מעורר תחושת ביטחון, כמו מומחית במשא ומתן עם חוטפים של בני ערובה. "עשה מה שאתה צריך לעשות עם החגורה," היא אמרה לו בעדינות. "רק הרחק אותה מאנשים." אט אט, וויל החל להירגע. הם הלכו לחורשה על יד בית הספר, והיא נתנה לו לזרוק אבנים לאפיק נחל, לצעוק ולצרוח עד שלבסוף הוא פרץ בבכי בזרועותיה. אז הם הלכו וחשבו על תוכנית. בפעם הבאה שירגיש מתוסכל או מוצף רגשית, וויל ייגש אל איש צוות אחר ויגיד שהוא זקוק לסייעת שלו. אם רובינסון לא נמצאת בבית הספר, הם ישיגו אותה דרך הפלאפון עבורו.
כמה שנים קודם לכן, אנשי צוות ב-"סנטרל" עלולים היו להגיב באופן שונה, לשלוח את וויל למשרד המנהל או לקחת לו את זמן ההפסקה. בבית ספר יותר טיפוסי, עלולים לרסן בצורה פיזית ילד שנראה מאיים על אחרים, להפריד אותו מהשאר בכיתה לחינוך מיוחד, או לשלוח אותו הביתה לשארית היום. שיעורי ההשעיה של ילדים עם לקויות למידה ובעיות התנהגותיות גדולים פי שניים משיעורי ההשעיה של חבריהם לספסל הלימודים והם נכנסים למוסדות סגורים פי שלושה יותר מאוכלוסיית הצעירים הכללית, לפי מאגר מידע ממשלתי. וויל, כמו שאר התלמידים בבית הספר סנטרל, הוא בעל עור לבן, אבל לילדים בעלי עור שחור שיש להם לקויות- אחוז מקרי ההשעיה הוא 25%- יותר מאחד מכל ארבעה ילדים אפרו אמריקנים ואחת מכל חמש ילדות אפרו אמריקניות עם לקויות יקבלו השעיה במהלך שנת לימודים.
לפני שהושמה התוכנית של גרין, שיטות לימוד המשמעת הקונבנציונליות בסנטרל היו הנורמה. במהלך שנת הלימודים 2009-10, ילדים נשלחו 146 פעמים למשרד המנהל בגלל בעיות משמעת, ושניים הושעו. שנתיים לאחר מכן, מספר ההפניות למשרד המנהל ירד ל-45, עם אפס השעיות, הכל הודות להתמקדות ב"פגישת צרכי הילד ופתירות בעיות במקום שליטה בהתנהגות," המנהלת נינה דרן אמרה לי "זה שינוי גדול."
שיטת ה-CPS מסתמכת על הצוות של בתי ספר להכשרה (או של בתי סוהר או של קליניקות פסיכולוגיות) שיטפחו מערכות יחסים חזקות- בעיקר עם הילדים הכי מפריעים- ויתנו לילדים תפקיד מרכזי בפתירת בעיותיהם שלהם. לדוגמה, מורה עלול לראות ילד מאתגר משרבט על דף עבודה ולהניח שהוא מתנהג בחוצפה, כשלמעשה הילד פשוט רעב. חטיף יפתור בעיה כזאת. לפני ה-CPS, "בילינו זמן רב בניסיון לאבחן ילדים על ידי דיבור אחד עם השני," דרן אומרת."עכשיו אנחנו מדברים עם הילד ובאמת מאמינים לילד כשהוא אומר מה הבעיות שלו."
הצעד הבא הוא לאבחן את האתגרים של כל תלמיד- המעבר מההפסקה לשיעור, שמירת הידיים לעצמו, ישיבה יחד עם קבוצה- ולעבוד עליהם בשלבים. לדוגמה, ילד עלול להתנהג בצורה "מופרעת" כי הוא הרגיש שיותר מדי אנשים "הסתכלו עליו במעגל". הפתרון? "הוא עשוי לחשוב על הרעיון לשבת בקצה הכיתה ולהקשיב," דרן אומרת. המורים והתלמיד יחשבו על תוכנית שתשלב אותו במהלך השיעור בצורה איטית.
כל זה דורש שינוי דרמטי בהלך הרוח ובתהליך העבודה. בית הספר "סנטרל" השתמש בקרנות לשיפוצים כדי לחלק כיתה אחת לשני חדרים. צד אחד נקרא "מרכז הלמידה"- מקום שקט לילדים שבו יוכלו לקחת הפסקה, אולי לאכול חטיף, ולפתור בעיות לפני שיחזרו לכיתה. האזור האחר הפך לחדר המשאבים. בית הספר גם התחייב ל-20 שבועות של הכשרת מורים, עם שעה של הדרכה כל שבוע מאת המאמן של גרין דרך הסקייפ.
המפגש פורץ הדרך של וויל קרה בכיתה א', לאחר מספר ניסיונות כושלים, כשדרן, בזמנו יועצת, והמורה שלו ישבו איתו לשיחה. הוא סירב להשתתף בשיעורי הכתיבה עם חבריו לכיתה. מעל 45 דקות, הם הדריכו את וויל דרך האותיות ההתחלתיות וה"אני לא יודע" ובסוף הגיעו לפתרון: וויל אמר שאם הוא יוכל להשתמש בנייר שורות שיש בו גם מקום לצייר תמונה, יהיה לו קל יותר להתחיל לכתוב. לא הרבה אחר כך, הוא ביצע משימות כתיבה בלי בעיה.
לגרין, בן 57, יש שיער מתולתל וחום, משקפיים, והרגל של דיבור בפסקאות שלמות, כאילו שהוא מרצה לכיתה בפסיכולוגיה ולא מנהל שיחה. בועידה השנתית של "חיים באיזון", הארגון ללא מטרות רווח שייסד כדי לקדם את השיטה שלו ולהגן על ילדים מאתגרים מבחינה התנהגותית, צפיתי בו פונה אל קהל של בערך 500 מורים, פסיכולוגים ומקצוענים אחרים בתחומם. פני התינוק וז'קט הטוויד שלו הזכירו מורה למדעי החברה בתיכון, אבל הוא דיבר בהחלטיות ובאנרגטיות על מיליוני ילדים שמקבלים תרופות או נענשים על התנהגות רעה.
הילדים שנמצאים בסיכון ליפול ב"צינור בית הספר לבית כלא", גרין אומר, כוללים לא רק את 5.2 המיליונים עם ADHD, את 5 המיליונים עם הפרעות הלמידה, ואת 2.2 המיליונים עם הפרעות החרדה, אלא גם את 16 המיליון שחוו טראומה והתעללויות חוזרות ונשנות, את 1.4 המיליונים שיש להם דיכאון, את 1.2 המיליונים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי, ואת 1.2 המיליונים חסרי הבית. "ילדים מאתגרים מבחינה התנהגותית עדיין לא מובנים כהלכה ועדיין מתייחסים אליהם בדרכים שיוצרות יריבויות, בדרכים של תגובות פעילות של הענשה, דרכים חד צדדיות, דרכים בלתי יעילות, שעושות רע במקום טוב," הוא אמר לקהל. "לא רק שאנו לא עוזרים, אנו עושים דברים בדרך שמחמירה את המצב. ואז מה שנשאר לכם הוא חבורה של ילדים מבודדים, מיואשים, לפעמים אגרסיביים, ולפעמים אלימים."
גרין הוכשר בטכניקות שינוי התנהגות- כלומר, בשיטת סקינר- כמו רוב האנשים שעובדים עם משפחות ועם ילדים. אבל בעבודה הקלינית המוקדמת שלו כמי שסיים ללמוד ב"וירג'יניה טק", הוא החל לפקפק בגישה. הוא אמר להורים להשתמש בשיטת התגמולים וההשלכות, אבל המשפחות המשיכו להתקשות באופן קשה גם עם הדברים הבסיסיים- החל מלבישת בגדים לעשיית מטלות ולשעות שינה. עבור גרין, זה הרגיש כאילו הוא מטפל בסיפטומים ומתעלם מהמחלה.
בסביבות אותו הזמן, הוא למד על מחקר מוח חדש שבוצע על ידי מדעני מוח שהסתכלו על פעולות מוחיות עם מכונות משוכללות של fMRI. הם מצאו שקליפת המוח הקדם-מצחית שלנו לוקחת חלק בניהול מה שנקרא פונקציית ההוצאה לפועל- היכולת שלנו לשלוט בדחפים, לתעדף משימות, ולארגן תוכניות. מחקר אחר הציע שקליפות המוח הקדם-מצחיות של ילדים אגרסיביים למעשה לא התפתחו, או מתפתחות באופן איטי יותר, כך שפשוט אין להם עדיין את המוחות שמסוגלים לעזור להם להסדיר את ההתנהגות שלהם.
אבל מוחות הם ברי-שינוי. למידה וחוויות חוזרות מסוגלות לשנות את המבנה הפיזי של המוח, וליצור קשרים עצביים. חתן פרס נובל אריק קנדל מצא שזיכרון עשוי להיות מוחזק בסינפסות של מערכות העצבים שלנו. הוא זכה בפרס הנובל בשנת 2000 על למידת אפליסיות, חשופיות פשוטות מאוד, ועל הגילוי שכשהן "למדו" משהו, כמו פחד, זה יצר תאים עצביים חדשים.
ההשלכות של הגל החדש הזה של המדע עבור מורים הן עמוקות: ילדים למעשה יכולים לשנות את המוחות שלהם כשהם לומדים ומתאמנים על כישורים. זאת ועוד, דווק וחוקרים אחרים הדגימו כי כאשר נאמר לתלמידים שהכל ניתן לשינוי, גם המוטיבציה וגם ההישגים שלהם מזנקים מעלה. "כל המידע ישב שם וחיכה שיפענחו אותו," אומר גרין. הוא התחיל לאמן הורים להתרכז בבניית כישורי פתרון הבעיות של הלדים שלהם. נראה שזה עובד.
עד שנות ה-90 המוקדמות, גרין הרוויח את תואר הדוקטור שלו בפסיכולוגיה קלינית. הוא עבר למסאצ'וסס, שם התחיל ללמד בבית הספר לרפואה של הרווארד ולנהל את התוכנית לפסיכולוגיה קוגניטיבית-התנהגותית בביה"ח הכללי של מסאצ'וסס. הוא גם התחיל לבחון את הגישה החדשה שלו בקליניקות פסיכיאטריות לילדים שבעבר השתמשו בשיטות של סקינר. ב-2001, ברית הבריאות של קיימברידג', קבוצת בית חולים המבוססת בבוסטון, יישמה את ה-CPS, ודיווחה כי תוך שנה, השימוש שלה במרסנים פיזיים או כימיים (כמו קלונידין, חומר הרדמה חזק ביותר) במטופלים צעירים ירד מ-20 מקרים בחודש לאפס. מבחן קליני שנערך לאחר מכן ב"וירג'יניה טק" וכלל 134 ילדים בגילאים 7-14 אישר את השיטה כיעילה לטיפול בילדים עם הפרעות התנהגות.
עד 2001, כשיצא הספר " פצצת זמן מתקתקת בצורת ילד " בכריכת נייר, גרין הפך לנואם פופלארי, וגם הופיע בתוכנית של אופרה ווינפרי. המאמר הראשון שנכתב על ידי עמיתיו בכתב עת מדעי שאישר את היעילות של המודל שלו הופיע ב"כתב העת לפסיכולוגיה קלינית וייעוצית", וזה הוביל לעוד יותר הזמנות לנאום בבתי חולים לימודיים ובמתקנים אחרים.
ב-2004, פסיכולוג ממרכז ההתפתחות לצעירים "לונג קריק", מרכז כליאה בדרום פורטלנד, מיין, השתתף באחת הסדנאות של גרין בפורטלנד וגרם לבוסים שלו לנסות את ה-CPS. רודני בופארד, בזמנו מפקח במתקן, זוכר שכמה מהשומרים התנגדו בהתחלה, התלננו על "גישת הפוצי מוצי". לא היה קשה להבין למה: במקום לרסן ולבודד ילד, שנגיד, הפך שולחן באוויר, ציפו מאנשי הצוות לדבר איתו על התסכולים שלו. הצוות החל להתעלם מקללות שנאמרו בכיתה ודיבר עם הילד אחר כך, באופן פרטי, כדי לא לאתגר אותו בפני חבריו לכיתה.
אבל באופן מפתיע, מערכות היחסים השתנו. ילדים התחילו לראות באנשי הצוות בני ברית שלהם, ואנשי הצוות כבר לא הרגישו כמו היריבים שלהם. ההתפרצויות האלימות דעכו. היו פחות הערות משמעת בכתב ופחות אנשי צוות וילדים פצועים. וברגע שיצאו, לילדים היה יותר קל לא להיכלא שוב: שיעורי הרצידיבזם (כליאה בפעם נוספת) של לונג קריק צנחו מ-75% בשנת 1999 ל-32% ב-2012. "איש הצוות הבכיר שהתנגד לנו יותר מכל," בופארד אמר לי, "חזר אליי ואמר 'חבל שלא עשינו את זה קודם. אין לי חבלות, השרירים שלי לא כואבים מהתאבקויות, ואני באמת מרגיש כאילו השגתי משהו'."
מתקן הכליאה לעבריינים צעירים השני במיין, "מאונטיין וויו", אימץ גם הוא את השיטה של גרין, עם תוצאות דומות. תקריות שנגמרו בפציעות, בידודים, או ריסונים ירדו בכמעט שני שליש בין אפריל 2004 לאפריל 2008.
כמו השומרים ב-"לונג קריק", אנשי צוות ב-"סנטרל" היו סקפטיים בהתחלה. כשתלמיד כועס בכיתה ב' זרק כיסא על הטכנאית החינוכית סוזן פורסלי יום אחד, האינסטיקט הראשון שלה היה "לא לתת לו להתחמק מזה". אבל היא בלעה את הגאווה שלה ועזבה את החדר עד שהילד נרגע. אחר כך, היא ישבה איתו ועם המנהלת דרן, והם הגיעו להבנה שאם הוא מרגיש שהוא נעשה כועס ככה שוב, הוא ילך למשרד היועצת, שם הוא יישב עם בובות פרווה או עם ספר שהוא אוהב כדי להירגע. פורסלי למדה לבסוף לקרוא את רגשותיו בכך שהציעה שייקח הפסקה כשהוא נעשה כועס. "האם לתת לו השלכה שלילית- להשעות אותו, לקרוא לסבים שלו- האם זה ילמד אותו לא לזרוק כיסאות?" היא שואלת. "כשמתחילים לעשות את כל ההשלכות השליליות האלה, המצב של הילדים רק מחמיר, ואף אחד לא מנצח."
וויל סיים ללמוד ב-"סנטרל" ואיבד את רוב השומן התינוקי שלו כשהגעתי לארוחת בוקר בבית שלו ביום שבת אחד. בעוד הוא ואחיו עזרו להכין חביתיות תפוחים וסלט פירות, הוא לקח הפסקה כדי להראות לי את "אנטלנדיה", משחק קופסה שיצר כדי להציג את הידע שלו בחרקים. כעת כשהוא בכיתה ה"א, הוא הכיר חברים בבית הספר החדש שלו והוא נוסע בגאווה באוטובוס- דבר שלא היה מסוגל לעשות בעבר.
בין הביסים, וויל הסכים לתאר את החוויות שלו עם המורים ועם הצוות החינוכי בבית הספר "סנטרל". "כשהם מבחינים שילד כועס, הם מנסים לעזור. הם שואלים מה מפריע לו," הוא אמר. קצוות פוני חומים וקוצניים כיסו את עיניו כשהסתכל על הצלחת שלו. אימא שלו, ריצ'ל וויקפילד, אמר לי אחר כך שה-CPS אימן את וויל להיות מסוגל לדבר על מצבים מתסכלים עבורו ולהסביר את עצמו. כעת, היא אומרת, אפילו קל לו יותר מאחיו הגדול. "זה כישור ממש חשוב בזמן הכניסה שלהם לגיל ההתבגרות," היא אמרה.
מנקודת המבט של גרין, זה הניצחון הגדול- לא רק לתקן את בעיות ההתנהגות של הילדים, אלא להכין אותם להצלחה ברשות עצמם. יותר מדי אנשי חינוך, כך הוא מאמין, מתמקדים בבעיות של הילד מחוץ לגבולות בית הספר- בית סוער, שכונה אלימה- במקום להתמקד במה שבית הספר יכול לעשות עבור הילד. "לא משנה לאן הוא חוזר כשמגיעה השעה ללכת הביתה, אפשר לעזור לילד הזה הרבה בשש שעות מהיום, חמישה ימים בשבוע, תשעה חודשים בשנה," גרין אומר. "אנו קושרים את ידינו מאחורי הגב כשאנו מתרכזים בעיקר בדברים שאין לנו יכולת לשנות."

תודה על התרגום, מאוד מעניין @}

תודה רבה! מרתק!

היי שלום אשמח לקנות ממך את ׳הסימנייה״