איך יודעים שלא רוצים יותר ילדים

[שקטה*]

אמא לשלושה, אם את עוד כאן אולי תוכלי לעדכן ולספר קצת איפה את היום?

[אמא_לשלושה_רוצה_עוד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שקטה, אני פה, מתרגשת לראות שחשבת עלי. חזרתי לפה לא מעט לאורך השנים, לקרוא, לחשוב, לעכל ולצמוח.
ההריון הרביעי שלי הסתיים בלידה מופלאה של ילדונת מהממת, מתוקה, נוחת מזג, זה טריפ מטורף לגדל אותה!
כשהיתה בת שנה וכמה חודשים נסענו לחופשה משפחתית בדירת 2 חדרים, וחזרתי משם..... בהריון!!!!!!!
אמורה ללדת ממש בימים אלה
לא מאמינה שזכיתי לנס כזה!

ברקע בעלי בתנופת עשייה ויצירה, אני עזבתי את העסק ושוקלת כיוון חדש, המצב הכלכלי השתפר, יש המון אושר ושמחה וטוב בחיים שלי ושל המשפחה שלי.

[שקטה*]

וואו אמא לשלושה (כלומר לארבעה ועוד אחד/ת בדרך), איזה עידכון משמח!! תודה שסיפרת, ממש כיף לקרוא.

[אמא_לילדה_אחת*]

יש לנו ילדה אחת
בת 9 שהיתה איתי בבית וינקה עד גיל 3
חינוך ביתי ואחריו חינוך דמוקרטי , המון אהבה והשקעה. לא מרגיש לי שאוכל לאהוב עוד ילד בעוצמות כאלה ונראה לי שגם בגלל היותי בת למשפחה גדולה עם המון קנאה ותחרות.. לא בא לי שהבת שלי תעבור את זה גם..

זוגיות טובה אהבה. שנינו בני 41.
ב 3 שנים האחרונות התלבטות ענקית אם להביא עוד ילד או שלא, אני לא רוצה.. כאילו לא מוכנה לכל זה שוב .. אבל השעון הביולוגי מתקתק.. נגמר לי הזמן..

לא לוקחת אמצעי מניעה , אבל נזהרים..
ואני בלחץ כל חודש לראות שקיבלתי .. שלא אהיה בהריון שוב..

אז מרגישה ומבינה שכנראה לא בא לי
אבל למה אם כך זה לא מניח לי ?:)

[פלונית_אלמונית*]

אני חושבת שהמתנה הכי גדולה שאפשר לתת לילד זה הורים אוהבים ואחים.
קנאה ותחרות אלו רגשות שיכולים להתעורר בלי שום קשר לאחים. היא יכולה לחוש במקומות אחרים כמו בבית ספר או עבודה, האם זה לא לגיטימי להרגיש את זה וללמוד להתמודד עם זה? היא באותה מידה גם יכולה להרגיש קנאה כלפי ילדים שיש להם אחים ואחיות כי לה אין. אני חושבת שיש לאח/אחות ערך מאוד חזק בחיים של כל ילד במיוחד גם אחרי לכתם של ההורים.
חוצמזה, מה אם היא תרגיש אהבה ושמחה שיש לה אח/אחות? מה אם יהיה ביניהן/ם קשר מופלא ואוהב שייתן לך ולבן זוגך נחת ושמחה?
על ילד שמביאים לא מצטערים, אם כבר מצטערים על ילד שלא מביאים ויכל להיות.

[פלונית_אלמונית*]

ואולי זה לא מניח לך כי בתת מודע את כן רוצה אבל הפחדים מנהלים אותך. בסוף הרצון אולי יגבר על הפחדים וזה יקרה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואולי הבעיה זה מה שלימדו אותנו, והחברה מסביב שמצפה ממך.
לא הם יגדלו את הילד\ה.
זו החלטה לא פשוטה, בלתי הפיכה, ועם השלכות לכאן ולכאן,
הייתי מציעה לך להתייעץ עם אדם מתאים - חברה, פסיכולוגית מישהו. סתם כדי שלא תרגישי אח"כ שלא חשבת על זה לעומק.
במה שלא תבחרי, בהצלחה,

[אמא_לילדה_אחת*]

תודה רבה!

[אגם*]

כתבו לך כאן על ילד שמביאים לא מצטערים, אם כבר מצטערים על ילד שלא מביאים ויכל להיות.
אני חושבת שזה ממש לא נכון. אולי אף אחת לא תעיז לומר בריש גלי שהיא מצטערת על ילד - וגם בוודאי אם מדובר באמא אוהבת ומסורה כמו שאת מתכננת להיות. אבל כן, בהחלט יש לאימהות ולזוגות מחשבות על הקושי שנוסף למשפחה עם הילד שנוצר רק מתוך החשש שלא יהיו עוד ילדים או מתוך מחשבה שX כלשהו הוא המספר הנכון של ילדים במשפחה... זה ממש לא קשור לכמה מקסים יהיה הילד וכמעט בטוח שהוא יהיה נפלא כמו הבת שיש לכם, זה קשור לכמה כוחות יש לכם, ואיך זה ישפיע על המשפחה שלכם. יכול להיות שהיא מושלמת כמו שהיא כעת, משפחה מאוזנת וטובה.

אני רוצה להציע שהדילמה, לכאורה, שאינה מניחה לך, היא מאד מאד ישראלית... במקומות אחרים ילד אחד זה ממש מספיק, קידוש האחאות לא כזה גדול ובוודאי לא קידוש הילודה. ולדעתי אם הגעת עד הלום בלי לעשות ילד נוסף זה סימן די חזק שאכן ממש לא מתחשק לך. באופן אישי גם התלבטתי קשות וזו היתה דילמה מייסרת ובסופו של דבר בעזרת איזשהו ייעוץ הבנתי שהכל בסדר במשפחה גם כך ובעצם זה לא שאנחנו מרגישים שמישהו חסר, ממש לא... (ולעומת זאת את הקושי ואת ההשפעה על הזוגיות בהחלט היינו מרגישים אם היינו הולכים על האפשרות של ללדת שוב).

[תמרוש_רוש]

מסכימה עם אגם.

ניצן אמ כתבה כאן פעם, בהקשר הזה: הדבר הכי חשוב לילד זה שהוא יידע שהוא אהוב ורצוי. אם יש ספק - אין ספק.
אז תמיד (או כמעט תמיד) יש ספקות וחששות, גם כשרוצים ומוכנים מאוד.
אבל אם הבסיס הוא "לא", ואצלך נשמע שזה הבסיס,
אז לא.
והרבה מכל השאר, אני מסכימה, זה לחץ תרבותי ולחצים אחרים.
וגם ה"היה יכול להיות" הטבעי והמובן.

לי יש ילדה קטנה שלא נולדה ולא תיוולד לעולם. פספסתי את ההזדמנות, או וויתרתי עליה, מסיבות רבות שונות. כולן תקפות. אבל מדי פעם אני מרגישה אותה לידי. את ה"היה יכול להיות".
החלטתי לא לאכול את עצמי על מה שאין, אלא להתענג על ההרגשה. על הכמעט-זכרון. על הכמעט-תחושה של מה היה אם היא היתה.

כמו ב"נוילנד" של אשכול נבו: גם החלומות חשובים לחיים. וגם החלומות הם חלק חשוב מהחיים.

[שקטה*]

מאוד מסכימה עם מה שאגם כתבה. אני הייתי כמה זמן בלבטים על כן או לא ילד שלישי. זה כמובן מאוד אישי וכל אחת צריכה לעשות את השיקלול שלה, אבל לגבי עצמי הבנתי שגם אם אתחרט שלא הבאתי עוד ילד, סביר להניח שהחרטה הזו תגיע בשלב הרבה יותר מאוחר בחיי, בסביבות הזמן שבו הילדים כבר מתחילים לעזוב את הבית או עזבו. אני חושבת שיש כיף ונחמה בגיל מבוגר יותר במספר ילדים גדול יותר, זה נחמד כשמתכנסים כולם יחד וגם נראה לי סביר להניח שאם יש אחד או שניים שפחות מסתדרים איתם או מתרחקים, מה שלפעמים קורה, אז האחרים מפצים על כך (בתקווה).
אבל, וזה אבל גדול, הגעתי למסקנה שאני מעדיפה לקבל את ההחלטה הזו על סמך מה שקורה בחיים שלי עכשיו ומה שאני רוצה בהם עכשיו, ולא על סמך משהו שאולי אתחרט שלא עשיתי בעוד 15 שנה. כרגע יש לי שני ילדים קטנים ואני מרגישה שאין לי אנרגיות לעוד. שאני רוצה שיתפנה לי זמן גם לעוד דברים בחיים וגם רוצה שנגיע לשלב הבא כמשפחה, שנוכל לנסוע יחד בלי תינוק שבוכה ולא הולך ומפריע לישון בלילה וכו'. שנוכל לעשות טיולים בטבע שכוללים הליכה. ועוד דברים כאלה. ושיהיה לי ממש חבל שכל זה שוב יתעכב בכמה שנים עד שהקטן יגדל ובינתיים אפספס שנים שיכולתי לעשות דברים יותר בשקט עם הגדולים יותר במקום להיות תקועה בבית בהנקות סביב השעון... ואני באמת באמת חושבת שאם הייתי נכנסת עכשיו להריון בטעות היה לי ממש קשה עם זה כי זה לא מה שאני רוצה.

כל מה שתיארתי פה אלו שיקולים ומחשבות אישיים שלי ושלך מן הסתם לגמרי שונים. לדעתי את צריכה פשוט לשאול את עצמך מה את יותר רוצה כרגע ומאיזה סיבות. האם זה רק הפחד שיום אחד תתחרטי או שאת באמת רוצה עכשיו תינוק קטן ומרגישה שזה משהו שתשמחי בו כרגע למרות הקושי? ואיפה אתם כרגע כמשפחה? עם ילדה יותר גדולה זה נראה לי לגמרי שונה, אולי היא כבר בגיל שתוכל ליהנות מזה ולהעריך את זה, אולי כבר הספקתם לעשות דברים "של גדולים" וזה יהיה בסדר עכשיו לעשות קצת הפסקה של כמה שנים ולגדל ילד קטן? לכל משפחה הגישה שלה והמשאבים שלה כך שלא בהכרח תראו בזה משהו שמגביל כמובן, אני כן רואה את זה כך כי אצלי הם שניים וקטנים מאוד ועם הפרש קטן, אצלך הקונסטלציה לגמרי אחרת.
בכל אופן מאחלת לך בהצלחה בכל מה שתבחרי, וכן ילד אחד לגמרי לגיטימי בעיני. תמיד רוצים את מה שאין בכל מקרה ויש גם ילדים עם אחים שהיו רוצים להיות ילדים יחידים...

[דלית_ב*]

אם את בפייסבוק, יש קבוצה להורים לילדים יחידים, לקרוא על היתרונות ועל הכיף ולתקשר עם עוד הורים באותו מצב יכול לעזור לקבל את המצב באהבה ובהודיה.

[ותיקה*]

לי יש חמישה ילדים שהם כבר בוגרים. מאד רצויים. אחרי החמישית מאד רציתי עוד ולא הצליח. אנחנו חילוניים לגמרי. מאד נהנינו לגדל את הילדים ואני חושבת שהרבה ילדים זה נהדר.
בישבילי ובישביל בעלי.
אחת הבנות שלי כיום אמא לשני ילדים, בן שנתיים ושלושת ריבעי ובת 3 חודשים. ונורא נורא קשה לה. ממש על סף דכאון. ואני ממש ממש אבין לגמרי שלא יתאים לה ללדת עוד ילדים.
וזאת הסיבה שאני כותבת כאן. מה שטוב לי לא טוב למישהו אחר. הבת שלי מאד נהנית מהאחים שלה. הם נמצאים איתה המון ועוזרים לה עם הילדים, כל החמישה מסתדרים מצוין, רוב הזמן (-: והיא לגמרי מרגישה שהיא שמחה שיש לה הרבה אחים. אבל בישבילה נראה ששני ילדים זה ממש מספיק.
אני מסכימה שצריך לנהוג לפי הכאן והעכשיו. נכון שאולי בעתיד היא היתה יכולה לשמוח אם יהיו לה יותר ילדים, ושהיא מאד שמחה שהיא במשפחה עם הרבה אחים. אבל זה לא משנה את העבודה שלא נראה שמתאים לה לגדל עוד ילדים. מאחר וילדים לא מגיעים בוגרים ומוכנים, וצריך להשקיע שנים של גידול, אי אפשר לעשות את זה רק כדי שמתישהו בעתיד לא נצטער שלא עשינו עוד ילדים. כשאני עשיתי עוד ילדים עשיתי את זה מתוך זה שממש ממש נהניתי ללדת, להניק, לגדל. ולא אצל כל אחד זה ככה.

[בעלבוסטע*]

ותיקה כתבת מקסים

[קרן_שמש_מאוחרת*]

לאורנה דונת יש ספר שמבוסס על הדוקטורט שלה על נשים שמדברות על כך שהן מתחרטות על הבחירה להביא ילדים לעולם. בארץ שלנו אכן פרה קדושה, אבל קיים.

[אמא_לשלושה_רוצה_עוד*]

שלום יקרות,
משפטים שכתבתן לי פה לפני שנים עוד מהדהדים בי, שקטה, תמרוש רוש, אחת, בשמת, שמנדובה סליחה אם השמטתי מישהי.

אני אמא ל-5 היום, הקטן בן השנה וחצי עדיין איתי בבית ו...... לא תאמינו אני ממש לא מסוגלת לקחת מניעה, ופה ושם עוד חולמת (קצת) על הריון.

אבל זה כבר 'קצת'.
ברמה כזו שהייתי מאד מאושרת לגלות 2 פסים פתאום ובחיים לא הייתי עושה הפלה. אבל ממש לא רואה אדום בעיניים. לא נקרעת מבפנים מכאב ההעדר.
גרה בירושלים ויוצא לי לראות המון משפחות מאד גדולות (הפרשים של חצאי ראש ולא ראש כמו אצלי, כי מה שצפוף בשבילי מרווח עבור אחרים) ולא כואב לי לחשוב שהתחלתי ללדת בגיל יחסית מאוחר, אלא להיפך - מאושרת שזכיתי לגדול ולהבשיל, לטפח זוגיות חזקה, לצמוח כאדם נפרד - לפני שהפכתי לאמא. מרגישה טוב במקום שלי בחיים. העסק שלי צומח. אני מתרחבת וגדלה. וכנראה שהכמיהה לעוד ילד הוא לא משהו ש(אני לפחות) מסוגלת לעקור מהנפש שלי - ללא תלות בגיל שלי ובמספר הילדים שלי:הכמיהה הזו היא חלק ממני.

[יולי_קו]

אמא לשלושה רוצה עוד,
תודה שנכנסת לשתף ולעדכן. זה מרגיש שאת במקום מעולה של קבלה עצמית והנאה ממה שיש.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפני 4 חודשים הייתי בהריון. ככ התרגשתי. פתאום משום מקום 2 פסי, זה היה וואווו ברמות שקשה לי לתאר. שמרתי לעצמי את הבשורה. והפסים הופיעו שוב ואחר כך נעלמו ומחזור-שיטפון הגיע במקומם.
זו היתה טלטלה גדולה.
כן, אני רואה את סוף הילודה, אני כבר כאן. אבל אני גם עדיין (קצת) נוגעת באפשרות של עוד ילד. היה כואב להושיט יד ולגעת במה שאולי יכול היה להיות. לקח לי כמה ימים לאסוף את עצמי בחזרה. לשמוח במה שקיים כאן ועכשיו.
אני לא בת 30 והדלת אינה פתוחה לרווחה, אבל נשאר בה סדק צר, ואולי יתגשמו בי עוד חיים. אינני יודעת. בעלי מסופק במה שיש ומאושר. אם היה פתוח יותר לאפשרות הייתי הולכת להזרעה. אבל הוא לא. ואני קצת עצובה, אבל לא נקרעת. היומיום שלי מלא ועשיר וטוב. ובכל זאת, אני נוצרת תקווה קטנה בלב. תודה על האפשרות לחלוק אתכן את המסע שלי.

[פלונית*]

@}