תופעות בסיום הנקה

[אם_פי_3*]

לפני שבועיים וחצי סיימתי להניק את בני, בגיל שנתיים ותשעה חודשים. רציתי לשתף, בכמה תופעות שנובעות, לדעתי, מסיום ההנקה - אצלי ואצלו.

אקדים ואומר, שכבר תקופה ארוכה היניקה שלו מינימלית, ברמה של טיפות בודדות, לא כל יום. סיום ההנקה בא ממני (למעשה, בעקבות טענה של מטפל ב-שיטת IPEC, שמעט ההנקה הזו מפריעה לגוף שלי), אבל אני לא מתייחסת אל זה ממש כאל גמילה, כי ההבדל הוא בעיקר תפיסתי, יותר מאשר פיסי (קשה לי להאמין שהטיפות הבודדות של החלב היו בעלות משמעות חיסונית או אפילו רגשית רבה, גם אם תרמו משהו).
בעקבות הפסקת ההנקה, אני מרגישה שבאמת לגוף שלי יותר קל: אני פחות זקוקה למזון. גם ברמה הפסיכולוגית (תחושת רעב, ורצון לאכול כל הזמן), וגם ברמה הפיסית: אם קודם, כשאכלתי קצת פחות מהרגיל, הייתי מגיעה למצבים של חולשה והרגשה רעה (כמו נפילת סוכר, למרות שלא תמיד עם נפילת סוכר אמיתית (מדדתי תוך כדי. לפעמים באמת היה נמוך מאד, לפעמים לא)), שנרגעו רק עם אכילת סוכר זמין - עכשיו, גם כשאני אוכלת פחות (כי הצורך פחות), אני לא מרגישה תופעות שליליות. במקרה שלי, ההפרעה לגוף קשורה ישירות במזון, בקשר הדדי: עליה במשקל מזיקה, והבעיה שלי מקשה על ירידה במשקל ואפילו גורמת לעליה, כך שאני מקווה, שאם הדבר ימשיך לאורך זמן, תהיה לזה השפעה טובה מכרעת על מצבי הגופני.

מבחינת הילד שלי: מספר ימים אחרי היניקה האחרונה (שלא הוגדרה ככזו באופן רשמי), הוא חלה בשלשול קשה, אך ללא סכנת התייבשות ועם תחושה כללית טובה רוב הזמן. היו בי שני קולות:
קול אחד רצה להניק. הרי לא סגרתי רשמית את ההנקה, ובמצב של מחלה בכלל ושלשול בפרט, מה טוב יותר מחלב אם?
הקול השני, הרגיש שזה לא נכון להניק עכשיו. הילד הזה, מגיב במחלה (עם נטייה לשלשול, אבל גם הרבה גיוון) בכל קפיצת התפתחות, והיתה לי תחושה, שהשלשול הוא תגובה רגשית לעצם הגמילה, ולכן, כמו שלא נכון, בעיני, להענות לבקשה של ילד בזמן התקף זעם (אלא לפני אם מתכוונים להענות, או בכלל לא, ואם משנים את הדעה, אז לעזור לו להרגע, ורק אח"כ להענות, כתוצאה משכנוע ולא בגלל התקף הזעם, כדי לא לעודד אותו להשתמש בשיטה הזו כדרך להשגת דברים), הרגשתי שזה לא נכון להניק כתגובה לשלשול.
הקול השני היה חזק יותר, וקיבל חיזוקים מהעובדה שהבדיקות חזרו תקינות, ומכך שאף אחד בסביבתו לא נדבק - מה שמגדיל את הסיכוי שאכן מדובר במשהו שהוא שלו, פנימי, יותר מאשר חיצוני.
לאחר שבוע השלשול חלף, וגם הבקשות לינוק התמעטו מאד ( * ), אולי אפילו נעלמו (ומדובר על ילד שיכול במשך שבועות ארוכים להזכיר אירוע שחווה, בציפיה לחזור עליו (למשל: הרצון לחזור ליריד יום העצמאות כיכב אצלנו עד קרוב לסוף הקיץ...)).
( * ) הוא ביקש לינוק, אבל קיבל בהבנה סירוב. סיכמנו, להצעתו, שהוא ינק שוב כשהוא יהיה תינוק...


מה אני רוצה להגיד? לא יודעת. אבל מרגישה רצון לשתף גם בצד הזה של ההנקה (ומזמינה אחרות להצטרף). זו כמובן לא המלצה לסיים הנקה מוקדם מדי, אבל אני חושבת שהסיום הברור, עשה טוב לשנינו, בסופו של דבר (מזכיר לי את השיר של אתי אנקרי: "...ככה אנשים, כשקשה להם לגמור, הם מושכים את הסופים...").

[אנונימי]

...כשקשה להם לגמול הם מושכים את הסופים

תודה על השיתוף, לוקחת כמה דברים לתשומת לבי

[עדי_יותם*]

כרמית, תודה על השיתוף! חשוב מאוד.
וברכות על הגמילה המצוינת. הלוואי על כולם גמילה כזו

[בשמת_א*]

D-:

[ציפציף*]

אני גמלתי בהדרגה את בני בן השנתיים מחופשת חנוכה,מה שאצלינו חזק עכשיו זה הצורך ההדדי בקרבה גופנית,
הוא נרדם רק שאני לידו ובאמצע הלילה גולש למיטה שלי ומתחפר לידי...
מידי פעם הוא בודק ושואל-לינוק? כשהוא רואה שאני דבקה בהחלטה שלי הוא מוותר,נוגע ללב...