תחילת מעבר לאפריקה

אורית, למרות שלא כותבת, אני עוקבת בדריכות אחר מסעותיכם.
גם אלו של אנשי המקצוע

וגם אלו הכייפיים - כמו למשל, אל שרון

יואו......הפעם זה כבר באמת מוגזם! מה קרה למחשב? הוא לא מתחשב שאת חייבת אבל חייבת לפגוש פה את כולנו? נו באמת....הפעם הוא בהגזמה פראית בכלל.....
טוב אז נקווה שתחזרי מהר....בינתיים אני מחכה, בטח כמו עוד הרבה אחרים.
נשיקות שרון

גם אני מחכה...

סוף סווווווווווווווווווווף!!!!!!
יש מחשב.
ושלא תחשבו, אני מנסה כבר לפחות שעה להיתחבר לאינטרנט ורק עכשיו היצלחתי גם להיתחבר לגם להיכנס לדף הזה.
אוף. אפריקה...

זהו. היה די מדכא ללא הקשר לעולם החיצון. למרות שגאיה אמרה שהיא לא רוצה ששוב אשב מול המחשב כל הזמן...
אני שמחה שחזר. היתגעגעתי לכולם. היתגעגעתי ליכתוב פה, שזה "צל" של לדבר עם מישהו, אבל יותר טוב מכלום.

זהו. הזמן עובר, והביקור בארץ מיתקרב ברגשות מעורבים. מצד אחד אני מאוד מתרגשת ומצפה ליפגוש את כולם, ליהיות במקומות המוכרים והאהובים, לטייל בחופשיות ברחוב, לינסוע באוטו בחלונות פתוחים ועוד ועוד, מצד שני, להיות שוב בלי בית במשך שבועיים וחצי, כשהזיכרון הקשה מליפני שהיגענו לכאן עדיין טרי. אבל אולי הפעם יהיה יותר קל. זה כמו טיול.
עם הרבה דברים כייפים. (כאן אני מנסה לשכנע את עצמי, כמובן...

)
ליפני כן ,אני עדיין צריכה לעשות לגאיה יומולדת בגן. חייבת להודות שהחופש=חינוך ביתי זה פשוט הכי כיף! (כבר אמרתי את זה פעם??...). ממש אין לי חשק לחזור לבקרים המוקדמים והלחוצים, ולבלות בבית ספר\גן שעות. כל כך כיף להיות בבית, לקום בנחת, לישכב עוד קצת במיטה וכולי... מודה שלא הייתי בטוחה איך יהיה לבנות ללא המיסגרות, אבל הן לא היזכירו את זה אפילו פעם אחת עד אתמול, ולא היביעו השתוקקות לחזור לשם. אני חושבת שנחזור , פשוט כי הן צריכות חברה , ולצערי הרב זאת האופציה היחידה פה...

.
אבל מה שכיף הוא שבעוד שבוע חוזרים לגן\בית ספר, וכמה ימים אחר כך אנחנו כבר טסים לארץ...
למי שלא זוכר, אנחנו נוחתים ב4 במאי!!!

חוץ מזה, כלבת הזאב שלנו הימליטה גורים ליפני כמה ימים. זה היה מאוד מרגש כי היינו בטוחים שזה יקח עוד כמה שבועות. היא הימליטה בלילה, ושומר הלילה , ששמע אותה מיבבת ,חשב שהיא רעבה וחשש שתאכל את הגורים שלה, אז הוא דפק לנו על הדלת ב 4 בבוקר

.מזל שבעלי לא יכול היה לישון ושמע אותו. אז הוא יצא החוצה וראה את הגורים המקסימים. 5 גורים.

שרון היקרה
אני מקוה שתיכנסי לדף ותיראי את מה שאני כותבת. ראיתי עכשיו דף ניפלא שניקרא הנקת פגים. כמובן שמיד חשבתי עליך! כך שאם עיין לא ראית אותו, את מוזמנת להיכנס. אין לי ספק שתימצאי אותו מעניין ומרתק ואף מרגש מאוד. אני הזלתי דמעה.
מקוה שתהנו עם סבתא חדוה. היא מאוד היתרגשה לינסוע אליכם. מיסרי לה ד"ש.

הי אוריתי

אין לך מושג איזה חיוך היה לי על הפנים שראיתי שכתבת סוף סוף....התגעגעתי נורא!
תודה על ההפניה לדף פתחתי אותו ועוד מעט אני יתפנה לקרוא.
נשיקות לילדות............

וואו אורית, זה ממש קרוב. כיף שתבואו במזג אויר יפה, לא חם מדי, לא קר מדי...ונחדש את ימי הקפה כקדם.
הבנות חסרו ביומולדת של גאיה. חשבתי עליהן כשעיצבנו את העוגה וגאיה כאילו קראה את המחשבות שלי והציעה שנזמין אותן גם...אולי נעשה עוד יומולדת לכל הבנות יחד כפיצוי על כל אלה שעברו, עם מתנות של פריחות כמו שצריך והכל. מה דעתך?

הו ענת היקרה
כבר עולות לי דמעות בעיניים.
כמה אהבתי את ימי ההולדת המשותפים... האמת היא שלגאיה שלי תאריך היומולדת הוא ממש בזמן הביקור בארץ. אולי באמת נעשה משהו ביחד???
היא מחכה שנחזור לפה ונעשה לה מסיבה עם מתקנים מתנפחים וליצנים ואקרובטים

אבל תיהיה בוודאי מאושרת לחגוג גם איתכם.
אני מחכה פשוט להיפגש ולדבר ולקשקש ולדבר ולקשקש ולדבר ולקשקש ולדבר... וליצחוק ועוד עוד עוד...

עובר עלינו עוד יום עצל.
היום הייתי במרכז הקהילתי וקניתי מרכך כביסה של "סוד". המרככים פה הם מחרידים. סמיכים מידי ונישאר מישקע בתא של המרכך. הם לא עושים את העבודה ולא משאירים את הריח הנעים שמשאירים המרככים בארץ. אז "נישברתי" וקניתי.
מחר כבר תיהיה לי כביסה ריחנית.
במים אין אבנית ביכלל! ממש היה מוזר בהתחלה שהקומקום לא התמלא אבן תוך יומיים, וגם לא תוך שבוע, וגם לא תוך חודשיים... זה דוקא נוח. כך שגם הכביסה לא יוצאת קשה. אבל בעלי מאוד אוהב את הריח של המרכך, כך שהוא בודאי ישמח.

היום ראיתי את העוזרת מנגבת את הריצפה ללא מגב, כלומר מתכופפת ומנקה עם הסמרטוט בילבד, ושמתי לב שזה כבר לא מפליא אותי. כניראה שאני כבר באמת מיתרגלת...

היום אחה"צ אנחנו הולכים לבקר אצל משפחה ישראלית. החלטתי שאין ברירה אלא לעשות את המאמץ. היא היזמינה אותי כבר מזמן אבל לא יצא לי- ביקורי סבא וסבתא, מחלות וכדומה. יש לה שלושה ילדים ואני מקוה שזה יהיה נחמד לכולנו.
הילדים שלה חוזרים רק בארבע וחצי מהגן\בית ספר, אז נלך אחר כך.

בשבוע הבא אנחנו חוזרים לגן\בית ספר. נספיק להיות רק יומיים ליפני הטיסה לארץ, ואני מקוה שיהיה נחמד. ביום שישי הבא עושים יומולדת לגאיה בגן. היתבקשתי להכין עוגה. יש רק שתי עוגות בריאות שאני יודעת להכין להן לא מתאימות ליומולדת בגן... אז, תארו לכן, הלכתי וקניתי מיקסר ליכבוד האירוע, היסגתי משרון (בביקור בטנזניה) מתכון לעוגת יומולדת משובחת, ואני מקוה שזה באמת יצליח... מזל שבגן הזה לא עושים הפקה של שירים אין סופיים והופעות מאולצות. זה טקס קצר של אולי חצי שעה,שקט ונעים. הגננת אמרה לי שהאמא שמה את הנרות על העוגה וכל נר שהיא מניחה צריכה להגיד משהו על הילד באותה שנה, כלומר, נר ראשון, משהו על שנת חייו הראשונה, נר שני, משהו על שנת חייו שניה וכו.
פתאום ניזכרתי בזה, ואני צריכה לחשוב מה להגיד. האמת שזה מאוד מרגש בעיני. לא מביאים ממתקים ומתנות. רק עוגה פשוטה. לי זה ניראה כיף. את הממתקים והמתנות והבלגן משאירים למסיבה בבית... וגאיה כבר מתכננת אחלה מסיבה|-0 אבל זה כבר יהיה אחרי שנחזור מהארץ.

הביקור היה כיפי. לאחר שעה של התרגלות הבנות נהנו הנאה צרופה.הילדים אותם ביקרנו, שכשהם היו בקבוצה היו ממש לא נעימים הפכו למקסימים בפגישה של "אחד על אחד". גם אני נהנתי מאוד.בהתחלה דיברנו על איפה טוב לעשות קניות, ובסוף מצאנו את עצמנו מדברות על הקשר שלנו עם אמא שלנו ועל כל התיסכולים, על חיי קיבוץ ועוד... נישארנו עד מאוחר ממה שציפינו.
איזה קטע זה לתקשר עם אישה שלחלוטין שונה ממני בתפיסת עולמה ובצורה בה היא מגדלת את ילדיה, אבל פה, בגולה הרחוקה, גם היא בודדה ומנסה לישרוד והיה לנו נעים ביחד. קבענו שוב לשבוע הבא.

היום יום גשום. קריר אבל לא ממש קר.
צריך גם קצת גשם. פה אם אין מספיק גשם אז גם אין מספיק חשמל, כי מייצרים חשמל עם טובינות המונעות ע"י מים.
אז צריך גשם. אני לא ממש אוהבת ימי גשם, אבל לפחות לא קר...

הי אורית

שמחתי שנהניתן מהביקור. את רואה אמרתי לך זה רק עניין של זמן ובסוף תמצאי אנשים לתקשר איתם גם אם הם רחוקים ממך בתפיסות ובדרך חיים.....
אנחנו בסדר גמור, נהנים מהביקור של סבתא חדווה. וזהו בעצם.
אז ממשיכה לעקוב אחר חויותיכם. נשיקות.........

אתמול ניכנסה אשה שאני לא מכירה בשער (וזה לא קורה. אסור להכניס סתם אנשים...) ועמדה כמה דקות ודברה עם הגנן. אחר כך שאלתי אותו מי זו היתה, אז הוא סיפר לי בהתרגשות שזו אחותו שהוא לא ראה כבר כמה חודשים ופתאום פגש אותה ברחוב, והיא סיפרה לו איפה היא גרה ושהיא מצאה עבודה באזור, אז הוא רצה להראות לה איפה הוא עובד.
אז קלטתי שלא היה להם שום קשר עד עכשיו. הרי אין להם טלפון והם חיים בשכונות עוני וחלקם גם לא ממש יודעים קרוא וכתוב. אז מי שמתרחק אין שום קשר איתו. איזה קטע מוזר.
שוב, דברים שנראו לי מובנים מאליהם מקבלים זוית אחרת...

סתם ניתקפתי געגועים עזים וניכנסתי לראות אם מישהו כתב משהו...
ליקראת הביקור בארץ אני מרשה לעצמי להיזכר בכל מה שהידחקתי ולהתגעגע באמת אל כל מי שאוכל סוףסוף ליראות.

בעוד יומיים חוזרים לגן. עכשיו נלך בימי רביעי ושישי, כי זה מסתדר לי יותר נוח עם השיעורים שאור לוקחת.
מקוה שיהיה בסדר. שוב ניצטרך לקום מוקדם ולמהר. אבל נעשה את זה רק יומיים, כי בשבוע הבא אנחנו בישראל

אז כבר ניפגש בנחת עם ילדי חינוך ביתי...

היום יום כל כך רגוע וזורם (טפו, טפו, טפווווווווווווווו ). אור וגאיה משחקות ביחד אחרי הרבה זמן שהיו עסוקות בלריב.
כיף. תומר ליפעמים איתם וליפעמים באה לינוק וממשיכה בעיניה.
שלושה ילדים זה ללא ספק יותר קל מאחד...

וביום שישי אנחנו עושים יומולדת לגאיה בגן. אצטרך להכין עוגת יומולדת בפעם הראשונה בחיי (צריך פה פרצוף רועד...),אבל אני מקוה שישיה בסדר.
וכבר עוד מעט צריך להתחיל לארוז, ועוד לא גמרנו לקנות מתנות לכולם. ואוו! איך שהזמן רץ פתאום!!

בוקר טוב לכולם.
היום אין לי סיפורים, אבל אני "חולת געגועים". ככל שמתקרב הביקור בארץ נהיה לי יותר קשה כי אני יודעת שניפגש לרגע וניפרד שוב. אני מתה להיפגש. ויש לי כלכך הרבה דברים לספר וכלכך הרבה שאלות לישאול . ומה אם לא אספיק לישאול את כל השאלות ולדבר עם כל האנשים ו...אוף! מה שאני רוצה באמת זה פשוט להישאר עם כולכם

כל כך הרבה יותר קל לי בארץ עם כל התמיכה והפירגון ושאפשר להרים טלפון ולקשקש או להתיעץ או סתם.
כן,כן, כל מה שהדחקתי כל החודשים האלה חוזר עכשיו, ובגדול!

סיפור-
היום בא האיש מחברת חשמל ליקרוא את המונים. (כן,כן, כמו בארץ, עם המכשיר הזה שהוא מתקתק בו את המספרים...). הכנסתי אותו ל"פינת מוני החשמל, ולאחר שתיקתק את המספרים הושיט לי דף ובו היה כתוב שלא שילמנו את החשבון הקודם ושצריך לנתק לנו את החשמל. אני מיד נרעשתי והתקשרתי לבעלי (שהיה בעבודה באותו הזמן), שהוא הממונה על התשלומים. הוא נירעש גם כן והחל לחפש את הקבלה על התשלום, אך לא מצא. ואז ביקש שאתן לו לדבר עם האיש. לאחר שיחה ארוכה, ששמעתי רק צד אחד שלה, ובה ניסה בעלי לשכנע אותו שלא ינתק לנו את החשמל, וההוא ניסה להסביר שזו העבודה שלו ואלה הן ההוראות שקיבל. הם היגיעו להסכמה: הוא לא ינתק לנו את החשמל, ובתמורה בעלי ישלם את החשבון כבר מחר, ויתן לו "מתנה", כלומר יתן לו קצת כסף בכדי שיעזוב אותנו לנפשינו.
האיש החזיר לי את הטלפון והלך לדרכו... (תאמינו לי שאין פה אייקון מתאים לסיטואציה...)

היום היינו בגן\בית ספר בפעם הראשונה לאחר חודש חופש.
הכנסתי את גאיה לגן, ולאחר כמה דקות התרגלות יצאתי לקבוצה של הקטנים, כמו שעשיתי לפני החופש, בתקוה שיהיה בסדר. לאחר כחצי שעה הגננת נכנסה עם גאיה בוכה בכי תמרורים. ליבי התכווץ. חבקתי אותה חזק עד שנרגעה והיא נשארה איתי שם עד סוף היום. שוב הודיתי לגננת על הסבלנות ועל זה שהיא נותנת לגאיה את הזמן להתרגל שוב.
ביום שיש אנחנו הולכים שוב. הגננת אמרה לי שכדאי שאהיה אתה שוב בתוך הגן עד שתתרגל. אנחנו גם חוגגים לה יומולדת בגן ביום שישי. מקוה שיעבור בשלום.

אור, לעומת זאת היתה בכמה שעורים היום. אחי היה איתה וסיפר לי שלא הזדקקה לו כל הזמן. הוא בא והלך מדי פעם.
זה משמח.אני צריכה שאחת מהן לפחות תתרגל מהר, אחרת לא אוכל להמשיך ולהתחלק בכל פעם...

אבל בכל מקרה, בשבוע הבא אנחנו באים לארץ, כך שכל ענין ההתרגלות נידחה, לשמחתי.

היום עשינו לגאיה יומולדת בגן. "טקס יום ההולדת" היה מקסים ומרגש. ללא שירים מאולצים והופעות מעצבנות, קצר ונעים. שבו גאיה היתה מרכז הענין, כמובן, והיא קיבלה מתנה קטנה מהגן- דולפין סגול מלבד (איזה כיף לקבל מתנה כזאת אחרי כל הברביות והפלסטיקים הנוצצים והיקרים...) עטוף בבד משי צהוב. היה גם שלב בו גאיה ואני הנחנו את הנרות על העוגה וכל נר שגאיה שמה אני סיפרתי משהו קטן על גאיה. זה היה מאוד מרגש בעיני.
התרגשותה של גאיה היתה גדולה מלהכיל והיא היתה פשוט מאושרת. רגעי חסד ניפלאים.
בסוף היום נפרדנו מכולם לשלום(כי אנחנו נוסעים) ואז הגננת אמרה לי "אולי כשתחזרו נצטרך לדבר ולראות איך לעזור וגאיה להיפרד ממך... זה לא נישמע לי טוב:-P .נראה כבר איך אני יוצאת מזה כשנחזור.
אני יודעת שגאיה היא high need child ואני ממש לא הולכת ליכפות עליה פרידה. אם היא צריכה אותי, אז אני אהיה שם בישבילה! זה רק יחמיר את המצב, לדעתי. אני מקוה שאצליח להעביר את דעתי לגננת...
עובדה שכשבאנו ברציפות לאורך זמן היא שיחררה אותי יותר ויותר. ואני ,מצידי, הרי מתה כבר להשתחרר.זה יתן לי קצת זמן שקט במקום לבלות בגן ימים שלמים. אבל זה תלוי בגאיה. אני מוכנה לתת לה את כל הביטחון שהיא צריכה!

אוקיי, לשמחתי ההתמודדות עם זה נידחית לטובת ביקור בארץ. איזה כיף!!!

הי, נכנסתי לכאן מאוד מתרגשת לשמוע איך היה ביום הולדת של גאיה בגן.... יותר מזה לדעת איך יצאה העוגה??????????????????????????.........
בכל מקרה כתבי חוויות מתה לשמוע.
ד"ש חם מסבתא ונשיקות לכולם. היא מחכה לפגישה בשדה התעופה.

העוגה יצאה מןצלחת, שרון. קניתי מיקסר לכבוד האירוע ועשיתי כמו שכתוב. כולם היו מרוצים ושיבחו את העוגה...
חוץ מזה,כבר כתבתי על היומולדת.
באמת התגעגעתי לשמוע ממך. ראיץי שגיליץ אץ הדף משפחות בחו"ל. נכון כיף??
אמם באמת נהנים עם סבתא? אצלנו היו גם תקלים, חוץ מההנאה של היות סבתא אוהבת בסביבה.
מקוה שהטיסה המשותפת תעבור בשלום...

אני כל כך שמחה לשמוע על היום הולדת הנהדר... ואני ממש מאושרת שגאיה נהנתה כל כך!
אני גם שמחה לשמוע שהעוגה יצאה טובה, הנה עברת את זה.
הדף - משפחות בחו"ל מקסים וכל כך התרגשתי לראות אותו.
לגבי ההצעה של הגננת... חכי כרגע על תשקיעי בזה מחשבה. סעי תהני לך בארץ והסירי דאגה מליבך כמו שאומרים. שתחזרי בדקי את העניין. את יודעת שלי יש דעות שונות משלך וזה לא סוד. מה שכן אני מסכימה איתך שקשה לך לעזוב את גאיה אם היא צריכה אותך, אבל בכל מקרה כדאי שתקשיבי לגננת אבל באמת תקשיבי ותראי מדוע ולמה עלתה ההצעה הזו פתאום. לפעמים אם אדם מקצועי מספיק ועדיין רגיש יש לו דעות שאולי כדאי לבדוק (פה מדברת המורה שבי....) בכל מקרה שלא תביני אני לרגע לא מנסה לכפות עליך משהו, אני סתם רוצה שתהיי פתוחה לעוד דעות.... אני פשוט מדברת מתוך נסיוני הדל אומנם אבל האמיתי עם high need child , לפעמים יש צורך בקצת "שיחרור" שאומנם הוא קשה לשני הצדדים, אבל בסופו של דבר הוא הרבה יותר מועיל....אם באמת תרצי להתיעץ לגבי זה ולשמוע גם דיעה שונה, אבל מקצועית על העניין הזה. את יודעת שתמיד את יכולה לפנות אילי. אני רק מקווה שאת לא כועסת, אני באמת אומרת את זה מתוך דאגה אמיתית לגאיה וגם לך!
זהו, לגבי סבתא, אז האמת שכן אנחנו נהנים מאוד. מצטערת לשמוע שהיה תקל - זו פעם ראשונה שאני שומעת על העניין. סבתא דווקא אמרה שהיה לה כיף איתכם. בכל מקרה שי ונעם מאוד מרוצות שהן יכולות לרוץ כל היום ולצעוק - תתה תתה. ואני גם מרוצה שיש לי קצת חברה.
לגבי השדה תעופה והטיסה כולי תקווה שבאמת יעבור בשלום ומהר.....
טוב מחכה לשמוע ממך לפני...............

שרון, תודה על הדאגה. אני באמת לא מתעסקת בזה עכשיו. יש לי דברים יותר חשובים להתעסק בהם...
ובקשר לסבתא, את יודעת שהיא לא נוהגת לספר את הדברים הלא נעימים "כדי שלא יגידו " וכולי, אבל בכל פגישה שלנו אתה יש "התקלויות". גם עם בנה וגם איתי. הפעם זה היה באותו סיגנון, אבל יותר חמור... זה עצוב לי שתמיד משהו מעכיר על הפגישות שלנו. אל תספרי לה על כך, בבקשה. היא אוהבת להפגש איתנו למרות הכל. יש ביננו חילוקי דעות, וזה תמיד יוצא לא נחמד. מקוה שזה לא יעכיר על הביקור בארץ ,יש לי את ה"כאילו אמא" שלי שתקלקל לי את מצב הרוח. לפני שהיא עזבה אותנו אמרתי לה בחצי צחוק "עכשיו יש לך זמן לאסוף סבלנות". אז היא חייכה...

יווווווווווווווו!!!
אני כל כך מתרגשת לקראת הנסיעה לארץ!
אני מוצאת את עצמי חושבת כל הזמן: "איך תהיה כל פגישה, איך נתחבק, אם בכלל, על מה נדבר, ואם ארגיש נוח כמו לפני הנסיעה..."
וזה כבר בעוד יומיים!!!!!! למישהו יש ווליום?? הרסקיו לא מספיק חזק...

הבנות שלי רצו לעשות "צמות אפריקראיות" לפני הנסיעה. כבר עשו להן פעם. זה לקח שעתיים בערך , כאב נורא תוך כדי, ובלילה הראשון היה להן קשה להרדם כי הן לא להניח את הראש...

אבל זה היה לפני כמה חודשים, וכמו שאנחנו שוכחות עם הזמן את כאבי הלידה ורוצות שוב, כך בנותי שכחו את סיבלן ורוצות שוב (איזה השוואה מוזרה יצאה לי פה...

). בקיצור, מחר תבוא לפה מישהי לעשות להן צמות, והן תגענה לארץ
עטורות צמות לרוב.

מזג האויר פה מאוד גשום וקריר.לא קר כמו חורף בארץ אבל קריר מאוד. ובאפריקה, כמו באפריקה, כשיש הרבה גשם יש... הפסקות חשמל. זה התחיל אתמול בלילה ועדיין. מזל גדול שסוף סוף סוף קנינו גנרטור! כך אני יכולה להמשיך ולזבל פה את המוח...

מזל טוב לגאיה שגדלה !!!

[@

שליחה על ידי שרון* » 01 מאי 2004, 20:51

אוריתי,
מצטערת לשמוע על התקלים עם סבתא. היא הגיעה ואמרה שהיא שמחה להפגש עם כולכם. התלהבה נורא מתומר וכמה שהיא גדלה וכמובן גם מאורציק וגיולין.
אני גם מקווה שהביקור בארץ יהיה מהנה לשני הצדדים. סבתא דווקא מחכה לארח אותכם, ככה היא אומרת כל הזמן, וגם נורא שמחה לחזור איתכם יחד. בכל מקרה אל תתרגשי מכלום, גם לא מה"כאילו אמא" שלך , שגם פה אני לא ממש יודעת מה הסיפור......
העיקר יש לך חברים אוהבים וזו בעצם מטרת ביקורכם, אז סעו תהנו , ותמלאו מצברים לעוד כמה חודשי ניירובי - עד הביקור הבא.
צלמו את הילדות עם צמות ושלחו לנו בהזדמנות. אני ישמח לראות. מסרי להן את כל אהבתי, ואני בטוחה שתחזרו מהארץ אנחנו נגיע לניירובי לקצת.....זה לא איום....סתם הבטחה!

כמה חוויות עוברות עלייך בזמן כל-כך קצר....
אני מקווה שתהיה לכן טיסה נעימה, פגישות מרגשות, וכל מה שאת חולמת עליו יתגשם!
(ומזל-טוב לגאיה! @})
לכמה זמן אתם באים?

הוי שרון. תודה ,תודה. את מכירה את הסבתא שלנו עם ה"אני אסבול לבד בחושך" שלה. היא מאוד אוהבת אותנו ובאמת שמחה לארח ולהתארח. אבל ה"לא לספר "הזה... לא חשוב. אנחנו נוסעים מחר...ואוו!!!!!
מנג בין, אנחנו נגיע לשבועיים וחצי. תודה רבה על האיחולים. האם זה אומר שהתאוששת?? אני אבדוק בדף שלך.

עוד מעט בעלי יחזור מעוד סיבוב של קניית מתנות ויביא איתו את האשה שתעשה לבנות צמות אפריקאיות. הן כבר מאוד נירגשות ומצפות!
אני כבר בקושי יכולה לינשום מרוב לחץ

שהטיסה תעבור בשלום, שהביקורים יעברו בשלום שה.... כבר אמרתי פעם את הדברים האלה??..

בנותיי יושבות כבר כמעט שעה וחצי בצייתנות ששמורה רק לאירועים שכאלה, נושכות שפתיים ומחכות שזה יגמר...

עכשיו התפתח ויכוח את הראש של מי יגמרו ראשון ... (על כל ראש עובדת אשה אחרת...).

זהו. כל אחת מבנותי עטורת צמות רבות לראשה והולכת בראש זקוף ובגאון! .

עכשיו ניראה איך ירדמו בלילה...
מחר באותה השעה כבר נהיה בשדה התעופה.

לעצמי.
אני שונאת טיסות לילה...
וביום שלישי בבוקר ניתראה בארץ.
ביי

שליחה על ידי שרון* » 02 מאי 2004, 18:34

טוב אז יקרים , שתהיה טיסה נעימה וקלה... ושיעבור בשלום. ואגב טיסות לילה זה הכי טוב, ככה הילדות יכולות לישון לא?
בכל מקרה ביקור כיפי בארץ.... איך אני מקנאה בכם.....
חיבוקים ונישוקים הדודים מטנזניה

שרון יקרה. טיסת לילה ישירה זה הכי טוב. טיסת לילה עם חניה באתיופיה לארבע שעות כשצריך לעלות למטוס באחת בלילה זה קשה... יש לי בנות גדולות. יכול להיות שירדמו באתיופיה, אבל אז צריך להעיר אותן ושיגררו את עצמן עד שעולים שוב למטוס בתקוה שיצליחו שוב להרדם. ואני צריכה לסחוב עלי ילדה בת שנתיים שכבר כבדה לי במשך שעות ארוכות.
בקיצור, טוב שיש לי פה קרקע פוריה לקיטורים .

תודה לכל מי שסופג בשקט

אנחנו צריכים לצאת בערך בארבע אחה"צ מהבית . הלחץ וההתרגשות גוברים.
פתאום הבנתי שבמקום להרגיש התרגשות טובה מכל הכיף שיהיה לנו בארץ, אני נילחצת מלפגוש את "הכאילו אמא" שלי שלא בא לי לפגוש בכלל!!

מקוה שגם זה יעבור בשלום...
(שרון, את יכולה לקרוא בראש הדף הזה קצת על התקופה שבה היינו אצל הוריי לפני שהגענו לפה ולראות "על קצה המזלג" מה עברתי שם. אוכל לספר לך עוד בהזדמנות. אגב, את יכולה גם לנסות ולשאול את חדוה. לה סיפרתי קצת.
תגידי לה שזה בסדר מצידי שתספר לך, אחרת היא לא תרצה...)

אור משלשלת ומציקה לה הבטן, גאיה התעוררה בשעה 6:30 בבוקר (שעה שאנחנו לא מכירים בדרך כלל) והיתה עצבנית כל הבוקר, עד שצרחה במשך כחצי שעה ורק אז נירגעה, ואני מסתובבת כמו סביבון ומחפשת דברים שצריך עדיין להכניס למזוודה. מה שנישאר כרגע זה רק להכין סנדביצ'ים (רבים ולפי הזמנה אישית.

). בעלי צריך להגיע עוד מעט ובעוד כשעתיים אנחנו יוצאים לדרך.
יורד פה גשם ללא הפסקה ואני מחכה כבר לאביב בישראל.
ניתראה בארץ!

שליחה על ידי שרון* » 03 מאי 2004, 22:02

טוב... אז אם את קוראת, אז אתם אחרי ואני שמחה. אני רק מקווה שאתם בסדר והכל עבר בקלות יחסית.....
אז זהו גם סבתא כבר נסעה בצהרים , ואני בבאסה רצינית.....שוב להתמודד עם הלבד הזה.
בכל מקרה תעשו חיים בארץ, ותהנו מכל רגע...... לגבי ה"כאילו אמא" לא הספקתי לשאול את חדווה אבל בהזדמנות נדבר.
בכל מקרה עזבי הכל , שהכל יעבור לידך את רק תהני מכל רגע של כיף בארץ ותנצלי כל שניה.....
ילה מחכה לשמוע חוויות. . . . .

כן, שרון. היגענו. הכל עבר בשלום ועל מיי מנוחות .ברוך השם!
פתחתי דף ביקור בארץ.
כולכם מוזמנים. אכתוב מידי פעם.

אוריתי ואייל היקרים והבנות היקרות,
אוהבים אתכם ומחבקים מקרוב ומרחוק.
מאחלים נחיתה רכה ושיבה נעימה לבית השני.
מקווה שאתם זוכרים שאנחנו אוהבים אתכם, והפגישות החטופות והנרגשות שלנו הן הוכחה לכך שהכל נשאר אותו הדבר גם אם מתרחקים.
התאקלמות נעימה בחזרה |לב|

טוב, ה |לב| זה כמובן

שליחה על ידי שרון* » 28 מאי 2004, 21:51

אוריתי, את בטח תקראי את זה רק מחר...אבל למרות זאת רק רצינו לאחל ברוכים השבים!!!!!!!
שתהיה התאקלמות מהירה למרות כל הקושי והגעגועים...אני בטוחה שכבר מהיום תראי שיש גם דברים טובים בלהיות פה. למרות הכל זה כרגע הבית שלכם - ואין כמו הבית......אחרי שלושה שבועות בלי פינה אמיתית.
אז מחבקת אתכם ומחכה לשמוע!