איך להיות מאושרת

היי, נפלאה

בדיוק חשבתי עלייך ותהיתי איפה את.

להתמרכז במה שחשוב לי, לא להתפזר.
לגמרי בעד.
מותר לנדב עצה קטנה? לנפות כמה שיותר אפליקציות מהנייד, להישאר רק עם מה שממש חיוני.
(אני כל הזמן מתאפקת לא להוסיף פייסבוק לנייד למרות שזה היה מפשט לי את החיים בכמה מישורים, כי אני יודעת כמה בזבוז זמן זה ייצור...)
אפילו "באופן", שיישאר על מחשב. לא בכיסך הקטן

תמרוש, כמה התגעגעתי אליך עליך ולמילותיך הנבונות.

למזלי נדפקה לי האפליקציה של הפייסבוק והוא נסגר לי כל שניה אז ממש לא נמצאת שם כמו בעבר.

ביום חמישי בערב האיש יזם (לאחר שחודשיים אומרת שרוצה שנדבר ברצינות) שיחה רצינית במרפסת על בעיותינו הזוגיות.
הבטיח שרק יקשיב ויתן לי להגיד הכול.
צריכה לפנות זמן לרשום בכתב כדי לא להיסחף רגשית או לכעסים.
תכלס גם מפחדת שלא תהיה לו סבלנות להקשיב לי עד הסוף ושזה יבוא לו כמו פצצה,
אני מדחיקה כבר המון זמן דברים שממש מפריעים לי בהתנהלות ביננו.
בינתיים לחוץ בעבודה, עם אוגוסט והבנות, המבחן המתקרב וספורט שהתחלתי.
שיהיה אחלה יום

בהצלחה!

מה איתך? נשמח לשיתוף ולעידכון

וואו יותר מחצי שנה מפעם אחרונה שכתבתי.
דברים ורגשות קורים ומשתנים בקצב מסחרר שהייתי עסוקה בלחוות ולהתמודד ולא בלכתוב.
עדיין הזוגיות מאתגרת מאוד. עם המון ירידות ועליות ומחשבות מה הלאה.
רוצה לאתגר את עצמי בתהליך 100 ימים של בריאות וחיוביות.
אז אחרי שהגעתי למשקל שיא והבנה שאני מזיקה לעצמי באכילה המוגזמת והישיבה המרובה, אני פוצחת באתגר בריאות וחיוביות.
יום ראשון - אכלתי בריא, עם המון ירקות. הבנתי שלהגביל את עצמי בכמויות יהיה קשה אז עדיף ש 70% מהארוחה תבוסס על ירקות וכךאשבע וארגיש שפע ולא מסכנות.
יצאתי לשעה לסיבוב הליכה וריצת ספרינטים, התאמנתי במכשירי כושר בגינה, נשמתי אויר טוב וזה עשה לי טוב, למרות העייפות והיום הלא קל שעברתי.
בעניין חיוביות - זה בהמשך לרשימה שכתבתי למטרות להגשמה, רוצה לרכל פחות, לשפוט פחות, להבחין בחיובי בכל אדם במקום בחסרונות שמיד קופצים לי. לנשום עמוק, להיות סבלנית יותר בבית ובכלל. להיות במוד נינוח ללא קשר לעצבים של האיש או בכי של הבנות. גם בעבודה, להיות נעימה וסבלנית.

התגעגעתי לכתוב כאן ולבנות הנהדרות והחכמות שפה.

שליחה על ידי אוליב* » 05 מרץ 2018, 00:26

כיף לקרוא אותך שוב

שליחה על ידי אוליב* » 05 מרץ 2018, 00:26

כיף לקרוא אותך שוב

מניחה כאן פרח ממני.

תודה אוליב ויולי קו.
יום שני לאתגר בריאות וחיוביות -
אכלתי בריא ובשליטה. התמודדתי עם הרצון לבלוס בבית באכילת חביתה ובננה.
הגשתי ערעור למבחן גמר בקורס שמשלימה לתואר ולשמחתי הערעור התקבלונוספה לי הנקודה שהיתה חסרה לי כדי תקבל 80. גאה בעצמי שלמרות הכעס והתסכול על המבחן הלא הוגן שהיה הצלחתי לפנות בנועם וענייניות לרכזת הקורס שנחשבת שונאת סטודנטים ובסופו של דבר קיבלתי את הציון שצריכה כדי להתקבל בהמשך לתואר השני.
הייתי בחדר ל ד בעבודה היום ושמעתי כל היום מוזיקה שאוהבת תוך כדי עבודה.
צעדתי חצי שעה ברגל באויר הנעים לטיפת חלבוהתמודדתי בסבלנות עם בכי הקטנה החיסון והעייפות. הייתי נחמדה לאיש ופרגנתי לו שהזמין לנו הצגה בקאמרי.
עזרתי בעבודה ללקוח שהגיע אלי במקרה והכרתי איש פוליטי מרתק שפתח לי את החשיבה בצורה חיובית וסבלנית יותר כלפי ח''כים שסולדת מהם.
נרשמתי לפרויקט התנדבותי של הכנת כריכים לילדים משכונת מצוקה.
קיבלתי תתושים שווים לחג שאקנה איתם אחלה בגדים לעצמי.
סך הכול היה יום טוב וחיובי.
מסיימת בתרגילי מתיחות. לילה טוב

יום טוב!

היי, טוב לראות אותך פה!

כל הכבוד על היום השני המוצלח.
כן ירבו!

(מתפתה להעיר: בקטע של החיוביות, לא עדיף יותר לצמצם מטרות? להתרכז במטרה אחת או אלמנט אחד הכי-חשוב שכבר ישפיע על הרבה דברים מסביב? כל מה שכתבת הוא נפלא, אבל אולי יש שם ציפיות גבוהות מדי מעצמך? אולי עדיף להתמקד באלמנט אחד?)

תפילה_לאם

נחמד ואביבי לקרוא!
שתצליחי בכיף.

_נחמד ואביבי לקרוא!
שתצליחי בכיף._

תמרוש יקרה, התגעגעתי אליך ולמילותיך.
הוספתי חיוביות על בריאות כי שניהם חשובים ומשפיעים זה על זה. רציתי גם יצירתיות ואזהבנתי שזו התפזרות והורדתי.
יום 3 לאתגר - הייתי בהרצאה על ביטוח סיעודי ובעקבותיה בדקתי את הזכאות שלי ושל כלהמשפחה בביטוח הסיעודי בכללית. בחנתי אפשרות להצטרף גם לפרטי.
מאוד רציתי ללכת לשחות אבל הקטנה העלתה חום אחרי החיסון והייתה צריכה אותי צמוד אז ויתרתי. חיוביות התבטאה בהתמודדות שליעם הקטנה שסבלה, הייתי רגועה ותומכת.

היום יום 4 לאתגר אכלתי בריא,
דאגתי לשתיה ואוכל ביום הארוך של 11 שעות במשרד. התמודדתי בסבלנות ויסודיות עם תהליכים בעבודה ולא נגררתי לריכולים עם חברה.
מחר מקוה שאצליח להתאמן במכון. מצגעגעת לזה.
ליל מנוחה

תפילה_לאם

כמעט חשבתי שלקטנה שלך קוראים "ליעם".

אני אוהבת איך שאת מפרטת ואת ההתייחסות שלך גם לנקודות קטנות. הן חשובות. הרי הן בונות את התמונה השלמה.

הוספתי חיוביות על בריאות כי שניהם חשובים ומשפיעים זה על זה.
תומכת לגמרי בזה שהוספת חיוביות, רק חששתי שבתוך הרובריקה של "חיוביות" את מצפה מעצמך ליותר מדי בבת אחת. גם לרכל פחות, לשפוט פחות, להבחין בחיובי בכל אדם במקום בחסרונות שמיד קופצים לי. לנשום עמוק, להיות סבלנית יותר בבית ובכלל. להיות במוד נינוח ללא קשר לעצבים של האיש או בכי של הבנות. גם בעבודה, להיות נעימה וסבלנית.
אבל אם אלה דברים שמשתלבים ומתקשרים זה לזה ומחזקים זה את זה, כלומר שהפוקוס על אחד מפקס אותך גם על השני, אז אחלה

רק חששתי שבתוך הרובריקה של "חיוביות" את מצפה מעצמך ליותר מדי בבת אחת.
אני חושבת שיש משהו כייפי בלנסות פרוייקט שאפתני (ומשהו מאוד מבאס כשאנשים אומרים שאני לא אצליח ולמה לא לקחת לי מטרות צנועות יותר.). מה שחשוב הוא שלא יהיה עונש עצמי על אי הצלחה, אלא רק שמחה בהצלחות.

מה שחשוב הוא שלא יהיה עונש עצמי על אי הצלחה, אלא רק שמחה בהצלחות.

|Y|
בדיוק זה.

אל הלב

אבל אם אלה דברים שמשתלבים ומתקשרים זה לזה ומחזקים זה את זה, כלומר שהפוקוס על אחד מפקס אותך גם על השני, אז אחלה
וגם אם הם לא מפקסים אחד על השני, וגם אם את רוצה לקחת על עצמך המון המון דברים ומשימות שלא באמת ריאליות, זה גם אחלה. יש משהו כייפי וממלא השראה ברשימת מטרות אפית. היא לא חייבת להיות ריאלית בכלל. היא יכולה להיות סתם תזכורת לדברים שאת שואפת לעשות, והשראה שמזכירה מי היא האישה שאת רוצה להיות. להחליט מי את רוצה להיות, בעיני, היא שימוש ברצון החופשי שיש לנו. ועשיית מעשים שמקרים לשם זה אפילו עוד יותר שימוש ברצון חופשי. ואני מאמינה שלדברים כאלו יש כוח, ועוצמה, והשפעה על העולם.

תכווני לירח אם בא לך, ואל תפחדי לפספס קצת ולנחות בין הכוכבים.

תמרוש,

בדיוק זה.
בעיניי, זה שונה מאוד מהמסר של "אל תשימי לעצמך מטרות שאפתניות, תחשבי בקטן, תכווני רק לדברים קטנים, אל תקחי סיכונים, אל תעזי, אל תקווי" שאני ראיתי בהודעה שלך.

אני מזהה את הבעייתיות הפוטנציאלית שאת מצביעה עליה, אבל מתבאסת מעולם בו תגובה סטנדרטית מול התלהבות ושמחה ואוויר היא ניסיון להוריד לקרקע ולהקטין את ההתלהבות. לדעתי זה סימפטום של חברה יותר מידי צינית, שבה "מתלהב" זו מילת גנאי. וזה המסר שאני ראיתי בהודעה שלך - אל תשימי לעצמך יותר מידי מטרות, אל תכווני גבוה, אל תרצי יותר מידי, אל תשאפי יותר מידי. צתורידי את הראש, כווני נמוך, שאפי קצת ורק דברים ריאליים. זה לא בסדר לשאוף למטרות לא ראליות, זה אסור לרצות הרבה, זה מסוכן לכוון גבוהה.

אני מקווה שזה לא המסר שאת רוצה להעביר (ואשמח לשמוע אישוש לזה), אבל לדעתי הפעולה של להגיב למישהי ששמה לעצמה מטרות שלדעתך גבוהות מידי באזהרות שזה מסוכן עושה בדיוק את זה. ובחברה שלנו יש גם ככה יותר מידי מסרים שאומרים שזה לא בסדר לרצות הרבה, אפשר לקרוא דוגמאות לזה בדף ביד רכה .

וגם, במובן הכי פשוט - אותי זה ממש מבאס לקבל תגובות כאלו. אנשים שמגיבים ככה לדברים שאני מספרת, אני מפסיקה לשתף אותם בהתלהבות שלי. אז אני מנסה לא להתנהג בעצמי ככה. לא שתמיד אני מצליחה, כן? אבל בפעם הקונקרטית הזו, חשבתי על האפשרות לכתוב את מה שכתבת, והחלטתי שאם אין לי משהו חיובי להגיד, עדיף לשתוק. בכלל, נראה שזו הלמידה שלי בתקופה האחרונה, ללמוד באילו נסיבות עדיף לשתוק...

אותי זה ממש מבאס לקבל תגובות כאלו.
ולכן כתבתי את זה ל אל הלב ולא לך.
התגובה שלי אליה נבעה מהיכרות ארוכת שנים שלי אתה, ונבעה חלקית מדברים שהיא אמרה לי בעבר, גם על עצמה וגם על דברים שכתבתי לה.
נראה לי טפשי לכתוב ל אל הלב דברים שמתאימים לך (או לבשמת, או ל יוחנן בצק), ולהיפך.

ואם טעיתי בדיאלוג שלי מולה - אני מעדיפה לתת לה לתקן אותי באופן מדויק

מאשר לתת לך לתקן אותי באופן כללי.

ואם טעיתי בדיאלוג שלי מולה
לא כתבתי כי טעית בדיאלוג שלך מולה. אל הלב יכולה "להגן" על עצמה לבד.

אני אנסה להסביר (ואלי נתחפף מהדף שלה ונעביר את כל זה אליי? בעצם, עדיף למחוק).
בצבא, במגורים, היו איתי בחדר שתי חיילות, חברות שדיבור אחת עם השניה בצעקות וקללות. אבל בחיבה. זה הפריע לי. זה לא הפריע להן. יותר מזה, זה השפיע על כל האווירה בחדר.

אולי האריכות שלי והרצון להסביר היו עודפים. אבל אם כל זה היה בחדר פיזי, בו מישהי באה מתלהבת וכולן מתלהבות איתה ואז מישהי מתחילה להזהיר, הייתי אומרת לה משהו בסגנון של - אוי נו, אל תהיי הורסת שמחות.

ראי זאת כאילו מחקתי את המגילה הארוכה ופשוט רשמתי לך את זה מלכתחילה (ביחד עם נימת הקול ושפת הגוף, ושהופכים את זה לנורא מפוקפק בכתב).

בוקר טוב,
החיים רצים לי, מלאים בפעילות, אירועים, חשיבה, עשיה וגם נפילות.
לכן לא הספקתי להיכנס לכתוב ועכשיו מצטערת על זה כי זה עוזר לי להיות ממוקדת בבריאות וחיוביות שקצת גלשתי ממנה בעיקר בעניין האוכל והספורט...

כמעט חשבתי שלקטנה שלך קוראים "ליעם
(-:
חייכת אותי תפילה לאם יקרה שאת.
האמת שבאופן מצחיק השם שלה לא רחוק מזה (-:

אני אוהבת איך שאת מפרטת ואת ההתייחסות שלך גם לנקודות קטנות. הן חשובות
תודה מותק, זה בלתי נשלט, חלק מה OCD...

היא יכולה להיות סתם תזכורת לדברים שאת שואפת לעשות, והשראה שמזכירה מי היא האישה שאת רוצה להיות.
הי אישה, זו בדיוק הכוונה שלי, קלעת בול. סוג של השראה ותזכורת יומית לגרסה היותר טובה שיכולה ושואפת להיות.
כמובן תמרוש שזו מטרה אוטופית, אני לא באמת מצפה להשלים אותה ב100% מהזמן. זה לא אפשרי. אבל כן לשרטט לי נקודה לשאוף אליה ולהתכוונן אליה כל פעם מחדש.
אני סוג של אוספת הצלחות יומיות, מהקטנות ביותר, ומסיימת כל יום במקלחת עם רשימת תודות והצלחות לעצמי על היום.
לא מתמקדת בלהתבאס מעצמי, אבל כן מסמנת לעצמי נקודות לשיפור איפה שלדעתי שגיתי. למשל כשצעקתי ובדיעבד יכלתי לבחור להגיב אחרת.

אני מבינה מה שאישה כתבה, חייבת להודות שכשאפתנית וחולמנית שכמוני אפילו לא העלתי את האפשרות להפגע או להתבאס ממה שתמרוש כתבה,
לגמרי מבינה את הצד שכתבה בעניין להתמקד, כי באמת זו מחשבה שעברה לי בראש שאולי לא מתמקדת מספיק, אבל מצד שני אני תמיד אחת של גם וגם, בכל חיי.
לעולם לא מסתפקת בכובע אחד או משימה אחת, חייבת לעשות כמה דברים במקביל, אפילו אם זה מעט לי את הקצב והמיקוד, כי משעמם אותי להתמקד ולהיות רק דבר אחד.
לכן אני גם אימא שמשקיעה בחינוך והתקשורת עם הבנות שלה, גם עובדת במשרה מלאה שמעולה בה, גם סטודנטית נצחית שלא מפסיקה ללמוד עוד ועוד קורסים באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטה של החיים בכלל, גם מוזיקאית, גם תומכת בנשים לאחר לידה, גם פעילה למען קידום נשים ופמיניזם ועווד היד נטויה...

מכיוון שלא כתבתי כל יום אכתוב תקציר הצלחות של ה3 שבועות האחרונים:
התחלתי ללמוד למבחן אחרון בפסיכולוגיה לאחר דחיות רבות. מנצלת את הזמן גם בנקודות זמן קצרות של רבע שעה במקום לומר שאם אין לי שעה לפחות עדיף לא לגעת בזה.
סידרתי לי ולבנות ארונות בגדים, תרמתי מלא שקיות ענקיות של בגדים שלא אוהבת ולא מחמיאים לי יותר, קניתי בגדים חדשים.
העזתי לפנות לאנשים בעבודה בדרג גבוה שלא מכירה כדי לעזור למכרים למצוא עבודה,
הייתי סבלנית והקדשתי כמעט כל יום זמן איכות לבת הגדולה ואפילו ניהלנו שיחה על התניות מגדריות שפתחו לה את הראש שכילדה היא יכולה לעשות הכול.
בעת אי הסכמה עם חברה שמארגנת איתה יומהולדת משותפת לבנות שלנו, למרות הכעס וההתבאסות הצלחתי לא להגרר לזה ולוותר על מה שלה מאוד חשוב.
קיבלתי שיבוץ לכתה אלף לבית הספר לגדולה שרציתי.
הצלחתי לעמוד כנגד מוסכמה חברתית להביא כסף ליומהולדת של חברה טוב מהגן (דרך אפליקצית מתנות) ולהיות היחידה שקנתה מתנה פיזית ובכך עשיתי מה שאני מאמינה בו, וגם חסכתי כסף וגם בסופו של דבר הודו לי שהילד מאוד אהב את המתנה ושהיה לו מה לפתוח בסיום היומהולדת.
הצלחתי לא להגרר אחרי המצברוח המזופת של האיש ולתאם איתו דייט במרפסת מחר בערב לחשוב על פתרונות משותפים לשיפור החיים בבית וכזוג.
אפילו הצלחתי לקבל ממנו תגובה של "בסדר" בוואטצאפ להצעתי שיקבל עזרה מקצועית לדיכאון הלא מאובחן שלו. מקוה שלא יתחרט עד מחר.
נהנתי מאוד עם הגדולה אתמול שלקחתי איתי עבודה שלי, נהנתי שהיתה איתי ורוב הזמן היתה לי סבלנות.
מצאתי מניקוריסטית אמנית מהממת שעשתה לי פשוט יצירת אומנות מעלפת בציפורנים שהעיפה אותי לשמים משמחה ויצירתיות.
תיאמתי הגעה לפגישת מחזור בקיבוץ שלי שכבר קרוב ל 22 שנים לא ביקרתי בו פרט לפעמיים ספורות. זה מאוד טעון ומורכב לחזור לשם מבחינתי אבל מרגישה שחייבת זאת לעצמי ולמרות החששות שמחה שיש את ההזדמנות להגיע לשם.
הלכתי ביום האישה ליום כייף ומעורר השראה עם הרצאות של סקסולוגית וסטיילינג שממש עוזרים לי להנות יותר מלהתלבש ולהנות מצבעים.
קניתי לי ג'ינס חדש דבר שתמיד קשה לי למצוא.
ביום שהקטנה לא הרגישה טוב נשארתי איתה ולמחרת כשהתאוששה עשינו יום כייף בשמש בגינה בטיולים ובקניות שוות בקניון בזול ממש.
אני עושה תוכנית של תזונה בעקבות מחקר שהשתתפתי בו עם הגדולה ולומדת דברים שעוזרים לי לשפר את ההתנהלות בבית איתה ועם אוכל.
ניהלתי איתה שיחה איך אפשר לצעוק פחות בבית ושנזכיר אחת לשניה כשאנחנו צועקות. היא כל כך בוגרת שאני ממש מרגישה שמדברת עם חברה לפעמים (-:
יצאתי למופע ווקה פיפול מצחיק ויצירתי עם האיש, תיאמנו גם להצגה שבוע הבא.
העזתי והשארתי את הבנות לראשונה עם ביביסיטר מקסימה והיה אחלה. הזוי בעיני ש6 שנים הסתדרתי רק עם הסבים...
הלכתי לרופא שיניים אחרי דחיות מרובות לבדוק שן שמכאיבה לי מידי פעם.

נקודות לשיפור - לחזור לאכול בריא ולעשות ספורט החל ממחר.

חג אביב שמח מלא פריחה משכרת באוויר

נשמע מצויין וממש מעורר השראה @}

וואו, איזה יופי!
אני פורשת מבאופן, כבר עם רגל וחצי בחוץ, אז שיהיה בהצלחה!
@}@}@}@}@}@}@}

דיייי תמרוש למה?
אל תפרשי...לפחות תבקרי מפעם לפעם, לא חייבת להיות "מכורה" וכל יום פה.
גם אני כבר לא מכורה כמו פעם, זה תקופות של יותר ופחות.
אשמח מאוד לקרוא אותך לעיתים וכמובן שיהיה גם לך המון בהצלחה אישה יקרה ואהובה שאת

שליחה על ידי אחת* » 31 מרץ 2018, 16:48

אני פורשת מבאופן, כבר עם רגל וחצי בחוץ, אז שיהיה בהצלחה!

איזה באסה!! אני תמיד קוראת אותך. למה פרשת?

אני פורשת מבאופן, כבר עם רגל וחצי בחוץ
הא?! 0-: מה פספסתי?

תפילה_לאם

דיייי תמרוש למה?

ואלייך, אל הלב,
נהניתי מאוד לקרוא את הפרוט שלך. את יכולה להיות גאה בעצמך, ומעבר לזה נראה לי שבעיקר להינות מכל ההצלחות שלך.
מה שמצא חן בעיניי במיוחד הוא הגיוון וההתפרשות המוצלחת שלך אל כל מיני היבטים בחייך (שהם בעצם פחות-או-יותר החיים של כולנו).

מציעה לך כשאת יוצאת עם אישך, לחנות רחוק יותר מהיעד וללכת ברגל כתרומה לסעיף לעשות ספורט החל ממחר.

שבוע טוב ומועדים לשמחה! @}

מה אתן נבהלות? אנשים הולכים, אנשים באים ו"באופן" לעולם עומד.
אני זקוקה לשינוי, זה הכל.
הכל טוב

מה אתן נבהלות?
תחסרי לנו מאוד

מאוד תחסרי. את חלק מעמוד התווך של האתר הזה בשבילי, בין עשרת המרכזיות שאני נהנת לקרוא ולומדת מהן לחיי.
את בטח לא צריכה שאני אומר לך זאת אבל את תמיד מוזמנת לשוב, זה ישמח רבות פה.

בינתיים חול המועד מוציא פה את כולנו מאיזון... הבנות מתוקות אבל מתישות ברמות והקטנה בת השנתיים שובבב מצוננת, כבר חצי שנה מצוננת, זה הגיוני?
קבעתי תור לאבחון בכללית משלימה, חושבת שהומופטיה יכולה אולי לעזור.
למישהי יש ניסיון עם זה?

יום אחרון לחול לפסח, שבוע שהתחיל עם הרבה מתח משפחתי ומיום רביעי קיבל תפנית נהדרת.
רביעי היתה לי שיחה טובה עם האיש, אחרי ריב באמצע הלילה בעקבות השיעול של פיצית. יצאנו להצגה בקאמרי ולפני כן בספונטניות מצאנו מקום נחמד לא. ערב שנקרא חדר אוכל, אכן אסוציאציה מטורפת לקיבוץ, אבל היה ממש מקום מיוחד ומאוורר. שוחחנו בנעימות וכייף לא על הבנות וזה היה מקרב וטוב.
חמישי שישי נהננו מטיול משפחתי בטבע, משעות גינה, לקחתי אותן לחזרה לקראת יום הזיכרון ששרה והיה יופי.
היום נוסעת לבקר בקיבוץ אחרי המון שנים של נתק, סוג של רצון לסגירת מעגל. מקוה שלא יהיה טראומתי. ואוטוטו שבוע חדש עם המון משימות לארגון יומהולדת לגדולה, לימודים, שבוע לחוץ בעבודה בו מחליפה מישהי בנוסף לתפקיד שלי.
מקוה להספיק גם ספורט.
יש לי כאב לא ברור ברגל, אפרגן לעצמי מסאג.
ובהמשך עוד שיעורי נהיגה לנסיעה למרחקים.

שיעורי נהיגה לנסיעה למרחקים.
ואני בדיוק החלטתי לפרגן לעצמי שיעורי רכיבה באופנוע!
מישהו חביב הציע לי לעשות סיבוב על האופנוע שלו ואני קלטתי שאני פוחדת להרוס לו אותו (מה אם אני אפול עם האופנוע?) כי לא רכבתי בעצמי כבר כעשרים שנה (מכרתי את האופנוע בהריון עם הגדולה), רק הייתי רוכבת אחורית פה ושם. ואני חולמת על טיול אופנועים ביוון. אז למה לא לקחת איזה שניים-שלושה שיעורים, כל שיעור על כלי אחר, כדי לחזור לעניינים?
וזה עורר בי כל כך הרבה שמחה (-:

וואו בשמת, נשמע כייף אדיר, לכי על זה (-:
את המחסום נהיגה הראשוני עברתי אבל רוצה ממש להיות חופשיה לנהוג לאן שרוצה, גם למקומות רחוקים ולא מוכרים עם הבנות.
חג חירות שמח.

חזרתי מביקור בקיבוץ אתמול, אחרי המון שנים שלא העסתי ליזור לבקר ואני מרוסקת לגמרי. כואב לי הגוף והחרדה מבצבצת.
מנסה לקחת בפרופורציות כדי לא לשקוע.
אולי זו היתה טעות לפתוח פצעים חשופים בנפשי משם. מקוה שאעכל בקרוב את ההצפה הרגשית הזו.

תפילה_לאם

אוי...

רוצה ממש להיות חופשיה לנהוג לאן שרוצה, גם למקומות רחוקים ולא מוכרים עם הבנות.
לכי על זה.

חג חירות שמח.
לגמרי!!

חזרתי מביקור בקיבוץ אתמול
קודם כל

דבר שני: אני מאמינה בכוח השיפוט שלך. אם נסעת לשם סימן שהיית מוכנה לנסוע לשם ולגעת בפצע.
כן, זה כואב

אולי כי ניסית לגעת ביותר מדי בבת אחת, לקחת צעד גדול ולא לשים לב שיש איזה שלב ביניים קטן באמצע, שצריך לעשות אותו קודם.
והצעד הגדול הזה יכול לגלות לך אותו.
אני כותבת מהרהורי לבי כי זה בדיוק משהו שקרה לי לאחרונה. ניסיתי לקחת יותר מדי בביס אחד, אבל הביס הגדול-מדי הזה, שנתקע לי בגרון, הוביל אותי לביס הנכון, בגודל הנכון, שהזיז אותי קדימה.

מקווה שגם אצלך

@}@}@}

אני יודעת שאת כבר לא פה, אבל פתאום נפלתי על גריין מהדף וקראתי והתגעגעתי...
מאחלת לך המון טוב, איפה שלא תהיי

תודה שהקפצת תמרוש, לצערי יכולה מאוד להזדהות עם הדף. משתתפת לאיחולים מקווה שהיא במקום טוב יותר

וואו, עברו מעל 3 שנים שהייתי כאן בדף שלי.
מטורף כמה עברתי והשתנתי ובכלל כל השנה וחצי האחרונות שהפכו את החיים על פיהם עשו לי שיפט מטורף.
גם האתר פה באופן טבעי השתנה בנראות שלו עם הפרסומות, זה כל כך מוזר לי.
מקוה ממש שכל הנשים המקסימות והחכמות עדיין באתר הזה.

תמרוש רוש כמה שאני מתגעגעת אליך!!!

הבנות גדלו ממש, 5,9 - נשים קטנות ודעתניות, כמו אמא ואבא שלהם...מאתגר לגמרי.
אני מחפשת את בשנה וחצי האחרונות את הדרך שלי ליצור פרנסה מהיעוד והכשרונות שלי - מוזיקה, טיפול, אימון, ימות דיגיטלית.
קיבלתי מתנה אדירה במרץ שנה שעברה שפוטרתי ממשרתי כמנהלת חשבונות שכבר לגמרי נבלתי בה והיתה כלוב של זהב.
שנה וחצי של בית, המון עם הילדות, טרללת קורונה וסגרים, המון אי ודאות אבל גם חיבור גדול יותר למוזיקה ושירה.
שרתי השנה יותר ממה ששרתי כבר שנים. למדתי קורס שיווק דיגיטלי, השתתפתי בקורס יזמות של 3 חודשים מאוד מעוררי השראה.
היה לי נוח מאוד כלכלית להשאר בבית, להיות עם הבנות, למדתי לבשל (אחרי שנים שידעתי להכין רק אורז בערך) כל עוד יש לי גם דמי אבטלה ארוכים ובטוחים.
החודש נגמרה החגיגיה, ונמצאת בנקודה שצריכה להעיז ולקפוץ למים כדי באמת לייצר פרנסה.
ועכשיו הבנות איתי באוגוסט בבית ואין גן לקטנה ובכלל לא מגיעה לזה.
השבוע ביליתי איתן שלושה ימים בחוץ, מנסה לנצל את החופש הגדול והאטרקציות לפני ששוב מטרילים וסוגרים לנו את כל העולם בחוץ עם סגר מיותר ופשיזם.
תקופה לא פשוטה, גם בזוגיות.
אבל אומרת תודה כל ערב במקלחת, מוצאת 5 דברים להודות לעצמי שעשיתי/למדתי/התקדמתי בהם היום. וגם סולחת לעצמי על הטעויות. זה מחזיק אותי בשפיות.

מגניב לחזור לפה.

היי, טוב לראות אותך!

_קיבלתי מתנה אדירה במרץ שנה שעברה שפוטרתי ממשרתי כמנהלת חשבונות שכבר לגמרי נבלתי בה והיתה כלוב של זהב.
שרתי השנה יותר ממה ששרתי כבר שנים.
למדתי לבשל (אחרי שנים שידעתי להכין רק אורז בערך)_
וואו. איזה יופי. ממש יופי.
ואני שמחה על הפיטורין. לא פעם פיטורין מתרחשים כשכבר מזמן היית צריכה לצאת משם

אני ממש בסדר

החיים טובים, טובים ברמה בלתי נתפסת, למרות שינויי האקלים והקורונה.

אל הלב איזה כיף לקרוא את הדף, מהמם השלבים שעברת והכתיבה ממש יומן אישי מקסים

תמרוש כייף לשמוע שהחיים טובים לך ועוד בצורה בלתי נתפסת (-:
שאלה טכנית, אין אפשרות להגיב יותר לציטוט כמו שפעם היתה?
ושכחתי איך עושים אימוג'ים פה, יש איזה דף הוראות?

נטלי תודה, כייף לשמוע.
בהחלט יומן אישי שמזכיר לי המון דברים ותקופות. ממש צריך לרשום פטנט על האתר הגאוני הזה.

בינתיים אחרי שנה וחצי יש לי 48 שעות שלמות ושני לילות שהבנות ישנות לראשונה אצל הסבים. בהלם מהחופש חח דבוקות אלי לוריד כבר שנה וחצי.
היום אצא עם האיש, לא זוכרת מתי יצאנו פעם אחרונה.

וואו , שוב עברו שנתיים.
כבר לא באתר. מדי פעם נזכרת והנה קפצתי לביקור.
לפני שנה וחצי התחלתי לעבוד לראשונה בחיי כשכירה בארגון שמרגישה זהות ערכים איתו ובמקום הנכון.
בתחום של טיפול והדרכה שממש ממש טובה בו. עדיין חולמת להקים גם עסק עצמאי בתחום המוזיקה,
מאחלת לי שהשנה אעשה את קפיצת המדרגה הזו וגם אצליח להגדיל את פרנסתם. עם האיש בסוג של סטטוס קוו, כבר שנים שותפים לפרויקט הורות וחיים משותפים אבל לא זוג רומנטי. חיים אחד ליד השני ורגשית חסרה לי זוגיות אוהבת רומנטית ומכילה. מצד שני מסתדרת מעולה לבדי ולומשת להיות יותר ויותר עצמאית, גם רגשית וגם טכנית. נוהגת, חייה את חיי, ומבינה יותר ויותר שהאושר שלי תלוי רק בי ובגישה ובבחירות שלי.
מאחלת שנה טובה מלאת בריאות הגשמה שמחה ואהבה

טוב לקרוא אותך.
שנה טובה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ורגשית חסרה לי זוגיות אוהבת רומנטית ומכילה.
מאחלים לך שתמצאי השנה

לפני שנה וחצי התחלתי לעבוד לראשונה בחיי כשכירה בארגון שמרגישה זהות ערכים איתו ובמקום הנכון.
הלוואי על כולנו

|L|
שנה טובה!

ותיקה

תמרוש_רוש איזה דף נפלא, תודה על הכול❤

אל_הלב

וואו, שוב עברו 11 חודשים,
תקופה כל כך קשה מדינית לאומית ביטחונית ורגשית.
ברמה האישית עדיין עובדת בעבודה בארגון שאוהבת, ההיברידיות גם עובדת הרבה מהבית.
שבועיים אחרונים אני במשבר פיזי ונפשי,
כל יום כאב ראש, מגרנה או חולשה וגם התקפי חרדה באים הולכים. לפני 7 חודשים ירדתי המנוגד חרדה ודיכאון שלקחתי 12 שנה, ואולי רק עכשיו, חצי שנה אחרי, מתחילה להרגיש את האפקט.
אני מסה לשלול דברים. בדיקות דם יצאו תקינות, בקרוב צילום מוח, קובעת לרופאת נשים שתבדוק אם מדובר בתופעות גיל המעבר או שבכלל זו החמרה במגרנות.
אני חלשה בכאבים פיזיים, זה משבית אותי ומפעיל את החרדה.
משתדלת לנשום עמוק, להתפלל, להתחזק, אבל גם המצב המדיני מוסיף ללחץ ולקושי לצאת ולהתאוורר.
הכול חם ולח והחדשות מדכאות, משתדלת לא לראות.
כייף לקרוא אחורה ולקבל פרספקטיבה שכבר עברתי תקופות קשות מנשוא משברים ויצאתי מהם.
מקוה שגם הפעם ובהקדם.
סוף שבוע שקט ורגוע אמן.

לאורה

לגבי הכאבים, טוב לשלול דברים ולעשות בדיקות, במיוחד אם זה מרגיע ונותן לך שקט. עם זאת, לרוב דברים כאלה הם ממקור יותר עמוק ומבטאים תופעות של שנים שמתגלגלות בנפש ואז בגוף. דיכאון וחרדה בהחלט יכולים להפוך למיגרנה וגם גמילה מתרופה שלקחת כ"כ הרבה שנים בהחלט מאד משפיעה על הגוף.
הגוף שלנו על כל שכבותיו ומימדיו הוא מערכת עדינה ורגישה שמושפעת מתנודות ומבטאת את עצמה בבהירות יוצאת מן הכלל.
אני מציעה לך למרות הפחד, לא להילחץ מהכאבים אלא כמיטב יכולתך להקשיב להם, ללמוד מהם, להרפות לתוכם, לשאול איך אפשר לסייע ולאו דווקא לפתור מיידית או לסלק את הכאב.

אני יודעת שזה מפחיד, קשה, ובלתי נסבל לפעמים. אבל לרוב אין פתרון מיידי לכאב, ולפעמים המצב של אין תשובות יכול להפחיד מאד. אז אני כאן להגיד שעד כמה שזה מפחיד וכואב, אפשר בשינוי הגישה גם לקבל אחרת את הדברים, לא כבעיה או תקלה, אלא כהזדמנות לכינון דיאלוג עם חלקים שונים בתוכך שעד כה לא היה להם ביטוי מספק.