תמיכה באנסקולינג

[אנסקולית*]

טוב.
למעשה אני מבקשת תמיכה בגישת ההאנסקולינג בחינוך הביתי.
לא פשוט לי לעמוד בהשוואתיות שעולה (בעיקר אצלי) כל פעם בין 'התקדמות' ילדיי לבין ילדים בגילאים מקבילים שלומדים בבית הספר.
חיי היום-יום בחינוך הביתי, בדרך שבה בחרתי, מציירים חיים ללא לימוד אקטיבי ומכוון. ויחד עם זאת אני מרגישה לעיתים את הלחץ 'לקדם' את הילדים בקריאה ובכתיבה וגם במישורים אחרים כמו חיספוס חברתי.
אנסה להסביר למה אני מתכוונת: אני מאמינה שהקניית ביטחון בשהות ליד ההורים היא המפתח להגשמת הפטונציאל של כל ילד. ברור שהשהות הזאת אינה חושפת את הילדים לסוגים שונים של אתגרים שילדים אחרים חווים בבית הספר, אך היא מאפשרת בעתיד להתמודד עם מגוון רחב של אתגרים.
אולם, כיום ברור לי שהילדים שלי, כאשר הם נחשפים לאתגרים, הדומים לאלו של בית הספר הם חווים סוג של הלם בהשוואה לילדי בית הספר.

מחפשת תובנות וחיזוקים...
מקווה שהייתי ברורה

[פלונית_כלשהי*]

ויחד עם זאת אני מרגישה לעיתים את הלחץ 'לקדם' את הילדים בקריאה ובכתיבה וגם במישורים אחרים כמו חיספוס חברתי.
האם זה לחץ חיצוני או לחץ פנימי? האם את רוצה לקדם אותם?
ממה שאני רואה מסביב, יש הרבה משפחות שדוגלות באנסקולינג ועדיין מלמדים את הילדים דרך חוברות וספרים, ולא רק מדברים שקורים בחיי היומיום. בעיני האנסקולינג הוא כזה בזמן שהלמידה נובעת מהרצון של הילד, ואין חובה להגביל את עצמנו לדברים שלא מרגישים כמו לימודים.

[שרית_אמיר*]

אשתף אותך בנסיון האישי שלי
עד גיל 13 ילדי היו בבית מגיל 13 החלו בהדרגה להיכנס לבית הספר.
הבת שהגיעה למערכת תצפתה מהצד, למדהוהפנימה את הכללים וזרמה
למדה לדלג לישר קו ולהתנהל כמו שנכון לה.
אבל בגדול זרמה עם הדברים.
הבן שהגיע לבית ספר לא היה מוכן לקבל את רוב הדברים שראה ונחשף
ובחר להמשיך עם מי שהוא ולא זרם עם החוקים
ובהתאם היה לו יותר קשה.
מסקנה שלי כאם- שבסופו של דבר כן חינוך ביתי לא חינוך ביתי
כל ילד ומי שהוא בהתאם ישתלב או לא ישתלב במסגרת החיצונית.

[אבישג_א*]

אוי איזה יופי של דף
כבר זמן מה אני רוצה לפתוח דף בשם חינוך ביתי מובנה או חינוך חופשי
אני גם בלבטים, למרות שדי נסגרתי על עצמי הנושאים האלה עולים שוב מדי פעם
אנחנו כן מלמדים בכפייה (ברר... איזה מילה אבל נראה לי שצריך להודות באמת, אני מחליטה גם אם הבנות לא רוצות אנו לומדות) ובאופן מובנה
כמובן לא כמו בבית הספר - לא ברחנו מכלא אחד כדי להקים לנו כלא אחר.
בעיקרון כשהגעתי לחינוך ביתי זה היה מתוך מחשבה שמה שקורה היום בבית הספר הוא טירוף, אין שום מקצוע בעולם שדורש ישיבה של שתים עשרה שנים בכיתה לאורך שעות ארוכות, אני זוכרת כמה הופתעתי לגלות שכסטודנטית החיים הרבה יותר קלים ויש איזו מטרה להשיג . מצד שני גם לא חשבתי כלל בכיוון של חינוך חופשי.
אבל לא נכנס לזה כעת
בכל אופן בהמשך התלהבתי מאוד מרעיון החינוך החופשי, ראיתי גם שיש תוצאות בשטח אבל החלטתי שלנו הוא לא מתאים.
אני חושבת שאם בוחרים בחינוך חופשי צריך הרבה אמונה בדרך, איני יודעת לאיזה לחץ התכוונת כשכתבת עליו - האם חיצוני או פנימי, בכל אופן טוב שאת מעלה את הדברים, לדעתי העיקר באמת זו השלווה הפנימית והאמונה בדרך כי אם אין (ולי היה קשה לחכות שבנותיי יזמו למידה וגם היה לי צורך לרצות את הסביבה) אז אולי עדיף חינוך יותר מובנה
אני לא רוצה לרפות את ידייך ובהחלט אפשר לקבל כאן חיזוקים מאנשים נהדרים שמיישמים חינוך חופשי והילדים שלהם פורחים, אז טוב שאת כאן מעלה את הנושא.
ובכל אופן חשוב לי לציין, כמו שכבר כתבו לך, ההפך מחינוך חופשי זה לא דווקא חינוך כמו בית הספר, את יכולה לבחור רק נושא אחד או שניים שחשוב לך לראות בהם התקדמות וגם אז לכוון אולי ולא לכפות. יונת כתבה פעם בדף על כתיבה שהיא הסבירה את חשיבות הכתיבה לבניה והם למדו לכתוב באופן די מובנה, למרות שהם בחינוך חופשי.(ואם אני לא מדייקת סליחה, אפשר להעמיד אותי על טעותי).

[אנסקולית*]

תודה על התגובות.
לעזור למישהו אחר ללמוד זה כמו לעזור למישהי ללדת.
עזרה אמיתית היא כל-כך מסובכת. כי בעצם הלמידה היא סובייקטיבית. ונדרש להבין את מקומו המדויק של הילד.
אולי בגלל הקושי שאני נתקלת במלאכת הלימוד מול הילדים (ויש לי את הכישורים לכך) אני 'בוחרת' באנסקולינג?
אולי בגלל הכפייתיות שבלימוד אני בורחת לאנסקולינג?
ואולי לא משנה כיצד הגעתי לאנסקולינג - הוא הדבר הנכון?
ואולי זו טעות? כי ברגעים בהם כן לימדתי ראיתי התקדמות ומיצוי גבוה יותר של הפוטנציאל? ואולי נחסכים מהילדים שנים נפלאות של קריאה?

ובהקשר החברתי, חברה אמרה לי שלפי מחקרים, ככל שמתמודדים עם סיטואציות חברתיות מורכבות בגיל צעיר יותר, כך ההתמודדות בעתיד תהיה טובה יותר.
ואני בעצם מונעת מהילדים סיטואציות מורכבות שקורות לילדי בית הספר חדשות לבקרים.

[יונת_שרון*]

יונת כתבה פעם בדף על כתיבה שהיא הסבירה את חשיבות הכתיבה לבניה והם למדו לכתוב באופן די מובנה, למרות שהם בחינוך חופשי.(ואם אני לא מדייקת סליחה, אפשר להעמיד אותי על טעותי).

כתבתי את זה על כתיבה בכתב יד, שזה משהו שלא יוצא לילדים שלי ללמוד מעצמם. ואמרתי להם את זה רק כשהיו כבר בני עשרה, אני לא חושבת שזה משהו שטוב ליזום עם ילדים צעירים בדרך כלל.

ואולי זו טעות? כי ברגעים בהם כן לימדתי ראיתי התקדמות ומיצוי גבוה יותר של הפוטנציאל? ואולי נחסכים מהילדים שנים נפלאות של קריאה?

אם לא תנסי לא תדעי. ואם כן תנסי, תדעי יותר טוב גם מה מעניין אותם וגם איך הם אוהבים ללמוד. בכל מקרה, אם תגלי שטעית -- פשוט תפסיקי. בחינוך ביתי לא מתחייבים לתוכנית חומש, תמיד אפשר לשנות ולהתאים את מה שעושים בכל רגע.

ובהקשר החברתי, חברה אמרה לי שלפי מחקרים, ככל שמתמודדים עם סיטואציות חברתיות מורכבות בגיל צעיר יותר, כך ההתמודדות בעתיד תהיה טובה יותר.

הו, המחקרים. קצת קשה לדעת מה הם באמת אומרים בלי לקרוא ממש את הטקסט המקורי, כי יש נטיה במדעי החברה להסיק מסקנות שלא לגמרי נובעות מהנתונים.
בכל מקרה, אם את מרגישה שאת מונעת מהילדים סיטואציות חברתיות חשובות, אולי תחפשי מקומות שבהם יוכלו לתרגל סיטואציות כאלה מדי פעם, ותראי אם זה באמת כל כך חשוב להם.

[אנסקולית*]

אם לא תנסי לא תדעי. ואם כן תנסי, תדעי יותר טוב גם מה מעניין אותם וגם איך הם אוהבים ללמוד. בכל מקרה, אם תגלי שטעית – פשוט תפסיקי. בחינוך ביתי לא מתחייבים לתוכנית חומש, תמיד אפשר לשנות ולהתאים את מה שעושים בכל רגע.

כלי נהדר ומרגיע, תודה.

בכל מקרה, אם את מרגישה שאת מונעת מהילדים סיטואציות חברתיות חשובות, אולי תחפשי מקומות שבהם יוכלו לתרגל סיטואציות כאלה מדי פעם, ותראי אם זה באמת כל כך חשוב להם.

גם זה משפט מרגיע.

[אבישג_א*]

הו, המחקרים. קצת קשה לדעת מה הם באמת אומרים בלי לקרוא ממש את הטקסט המקורי, כי יש נטיה במדעי החברה להסיק מסקנות שלא לגמרי נובעות מהנתונים.
לא יודעת אם התכוונת לעיוות הנתונים במזיד, אבל גם כששומרים אמונים למחקר ככתבו וכלשונו יש לא מעט מחקרים שקשה להסתמך עליהם, מבחינת רמת הרצינות והאמינות שלהם. באופן כללי כל התחום של מחקרים במדעי החברה הוא מאוד מורכב, לכן אני מעדיפה את המחקר האיכותני, שם לפחות לא מנסים להוכיח או לסתור השערות אלא יותר לשאול שאלות, ללמוד על תהליכים, להבין אירועים.
אני לא מזלזלת במחקרים כמותיים במדעי החברה, רק מציעה לא לתת להם משקל יתר בצמתים חשובים בחיינו.
אירוע שקרה לי ודי גמר לי את האמון במחקר כמותי היה כשעסקתי בניתוח סטטיסטי של הממצאים במחקר שלי, החלק שאמור להיות לכאורה הכי אובייקטיבי ונטול פרשנות, הרסה אותי הידיעה בשלב מסויים שתלוי איך אני מציגה את שאלת המחקר : כלומר אם השאלה הייתה האם ימצאו הבדלים בין הקבוצות התשובה הייתה כי לא נמצאו הבדלים ואם השאלה הייתה האם ימצאו הבדלים לטובת קבוצה מסויימת אז התשובה באותו ניתוח הייתה שנמצאו הבדלים לטובת אחת הקבוצות (זה קשור לרשת ביטחון והשערה חד צדדית או דו צדדית).
בכל מקרה המשפט שחברה שלך אמרה נשמע לי מעורפל מכדי להתייחס אליו ברצינות. כמו כן, למרות שהממצאים החברתיים על חינוך ביתי אינם חד משמעיים וקשה להסיק מתוכם מה עדיף לילד, נראה לי נכון לטעון את מה שיונת כתבה כאן בעבר באחד הדפים (ושוב סליחה אם אני שוב לא מדייקת, מקווה שלא הסתבכתי איתך יותר מדי (-: )מה שחשוב הוא מה שאת עושה עם הילד ולא מה שמחקרים הראו על ילדים אחרים.
ואם מחקרים מעניינים אותך אשמח לשלוח לך את המחקר שלי על חינוך ביתי בארץ, המייל שלי הוא : [email protected]
אם את קוראת אנגלית ממליצה על הסקירה של מדלין- אחד המחקרים היותר רציניים שנכתבו על חברתיות בחינוך ביתי (או נכון יותר סקירה של 14 מחקרים), מומלץ לעיין שם גם על הביקורת על המחקרים, לקבל פרספקטיבה נכונה עליהם (-:

Medlin, R.G. (2000, April). Home Schooling and the Question of Socialization.
Peabody Journal of Education, 75 (1,2), 107-123.

[תמרוש_רוש]

בתור אנסקולרית בנשמתי ואמא לילד אחד בן ארבע שעוד לא הגיעה לשלב ההחלטה -
אני חושבת שהמושג אנסקולינג בעייתי, ובפועל מגביל אותנו.
חברה שלי בחינוך ביתי חוזרת שוב ושוב למושג "למידה טבעית" במקום אנסקולינג.
ויותר ויותר אני רואה שהיא צודקת.

מהו אנסקולינג? אנטיתזה למה שקורה בבית ספר. ערעור מכוון על הנחת היסוד שצריך ללמד ילדים כדי שילמדו. אלטרנטיבה. אופוזיציה. שלילה.

מהי למידה טבעית? הדרך בה ילדים לומדים, והתהליך שבו המבוגרים המגדלים אותם מנסים הן ללכת אחרי הילד והן להציע לו ללכת אחריהם, לקבל ולאתגר, להבין מהי צורת הלמידה הטובה, הנכונה והמעצימה ביותר בשבילו, מהם נושאי הלמידה הבוערים שלו, ולתווך בין הילד, הלמידה, המטרה, הם עצמם ושאר הסביבה.

"למידה טבעית" לא יוצאת במוכרז כנגד שום דבר, ולא שוללת ביסודה שום דבר. היא יכולה למתוח ביקורת על דברים שנעשים במערכת החינוך הממוסד. אבל כמושג ראשוני, היא נשארת פתוחה לכל דבר שיתברר, מתוך תצפיות וניסיון, כנכון וטוב לילד מסוים.
למידה טבעית עשויה להכיל לימוד ספונטני, מבוסס-סיטואציות-יומיומיות, מובל על ידי הילד.
למידה טבעית עשויה גם להכיל אלמנטים של למידה מובנית, אם הלומד ותומכיו הגיעו למסקנה שהדבר נדרש, עם מערכת "אדמיניסטרטיבית" (הקצאת מקום, זמן, שיטות, עזרים, הגבלות ותנאים) שמטרתה לאפשר את הלמידה ברמה שהלומד שואף אליה, תוך מזעור או עקיפת קשיים המתגלים כשהלומד מנסה ליישם למידה בצורות אחרות.

[אנסקולית*]

טוב,
פסח עבר לו
והנה אני מבולבלת.
'החופש' עירער לי את תפיסתי לגבי המתרחש בביתנו
חשבתי שהזרימה אצלנו מובילה את המתרחש
ונוכחתי לדעת שכאשר יצאנו מהשיגרההירגשתי ממש מוזר
כנראה כאשר נשברה השיגרה=הסדר=הדברים הקבועים - היה יותר מורכב
ואני שואלת:
אולי אנחנו לא אנסקולינג במובן של זרימה עם המתרחש
ובכל זאת אני זקוקה לסדר הזה. שיש איזו מסגרת.
גם אם יום מסוים מוגדר כיום בלי סדר. הוא חלק מהסדר.

[רסיסים_של_אור*]

שלום לך ותודה על הדף הזה.
אני לא חושבת שאנסקולינג = ברדק או אי סדר. גם אני מוצאת שהשגרה חשובה לי. יותר מזה, כבר תקופה ארוכה שיש לנו לו"ז שבועי של ארוחות צהרים למשל, וככה אני לא צריכה להמציא את עצמי כל פעם מחדש. זה נכון לנו כרגע ומי יודע מה יהיה בעתיד. אני מוצאת ששגרה עוזרת לכולנו לדעת באיזה מרחב אנחנו פועלים וכל משפחה ומשפחה מוצאת לה את השגרה שנכונה ומתאימה לה. זה אחד הדברים הכי נעימים שאני מוצאת בחיים שלנו כרגע, החופש ליצור לנו ולהתאים לעצמנו את הסדר שלנו (לקח לי הרבה זמן להבין שזו זכותי להתאים ולשנות לפי הצרכים המשתנים שלנו !!!)

אני חווה את כל האנסקולינג יותר כמשהו מחשבתי תודעתי שמתרחש אצלי - בתודעה שלי, בתפיסה שלי, אני יותר ויותר מבינה שאם משהו מעניין אותי אז שאני אלמד אותו או אעמיק בו ולא אתחיל לרדות בילדיי שיעסקו בו, אני מבינה כמה אני לא באמת יודעת על מה מתרחש בראש שלהם ומשחררת עוד ועוד את כל מושג הידע והלמידה שצבוע אצל רובנו בהמון צבעים מסגרתיים, בית ספריים.

[אנסקולית*]

היום הגעתי לעבודתי (לשעבר) ושאלו אותי איך אני עושה את זה? ושאחרי שבתות עם הילדים הם מתחרפנים
ניסיתי להסביר שהרבה יותר קל כאשר כולם רגילים להישאר בבית כל הזמן ולא רק בסופי שבוע
ושאמא והיא לא 'מצרך נדיר'
לא כל-כך היצלחתי
ממש קשה להסביר
זה קשור למה שכתבת, רסיסים:
אני מוצאת ששגרה עוזרת לכולנו לדעת באיזה מרחב אנחנו פועלים

אני חווה את כל האנסקולינג יותר כמשהו מחשבתי תודעתי שמתרחש אצלי - בתודעה שלי, בתפיסה שלי, אני יותר ויותר מבינה שאם משהו מעניין אותי אז שאני אלמד אותו או אעמיק בו ולא אתחיל לרדות בילדיי שיעסקו בו, אני מבינה כמה אני לא באמת יודעת על מה מתרחש בראש שלהם ומשחררת עוד ועוד את כל מושג הידע והלמידה שצבוע אצל רובנו בהמון צבעים מסגרתיים, בית ספריים.
לא פשוט אבל זו כנראה הנוסחה

רעיון מגניב ללו"ז של ארוחות
כל יום אני מוצאת את עצמי מבזבזת אנרגיה (מיותרת) על 'מה להכין לאכול'
מצד שני, להכין לו"ז לארוחות מחייב הימצאותם של המיצרכים בבית....

[סוג_של_אנסקולרית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז אנחנו כבר לא בגן/בבית הספר, הפנינו עורף לשיטת הציונים וההערכות מבחוץ.
למה עדין יש צורך לחפש אם מה שאת עושה "נכון", "אנסקולינג אמיתי", "חופשי", "מובנה"?
למי לעזאזל אכפת?
מי יגנה או יתערב במה שאת עושה בביתך?
כלומר כאן ישראל, כולם יגנו או יתערבו, אבל זה לא אישי. ככה מתנהגים גם להורים הכי מיינסטרימיים בארץ.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אני תמיד רואה בטבע מטאפורה לחיים.
בטבע יש סדר..יש עונות, יש פירות שגדלים בזמן מסויים ויש גשם בחורף ולא בקיץ...
יחד עם זאת - כל יום השמיים נראים אחרת, וגם השקיעות מפתיעות אותי מחדש ..
כך שסדר וזרימה יכולים לדור באותו מקום בה-ר-מ-ו-נ-י-ה...וזה מה שחשוב..

[אנסקולית*]

קוסמת, איזו אנלוגיה יפה...
כך שסדר וזרימה יכולים לדור באותו מקום בה-ר-מ-ו-נ-י-ה...וזה מה שחשוב..


למה עדין יש צורך לחפש אם מה שאת עושה "נכון", "אנסקולינג אמיתי", "חופשי", "מובנה"?
לא מחפשת אישורים. אני יודעת שמה שאני עושה 'נכון'. לא בגלל שהוא בטוח נכון, אלא בגלל שטוב לנו.

מי יגנה או יתערב במה שאת עושה בביתך?
זה מה שכייף. אני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון. רק לעצמי ולצו מצפוני.

ובכל זאת, כשאני נותנת 'דחיפה' קלה לילד בכיוון של 'שקידה' אני רואה 'קפיצה'.

[ריש_גלית*]

ובכל זאת, כשאני נותנת 'דחיפה' קלה לילד בכיוון של 'שקידה' אני רואה 'קפיצה'.
ואולי ה"קפיצה" היתה קיימת שם קודם? מהניסיון הקטן שלי, הילדים (בבית שלנו, וגם במסגרת האנסקולית-למדַי שהבכורה נמצאת בה) לא עושים שום דבר היטב עד שמשהו לא מתאפשר אצלם במערכת (המחשבתית, הפיזיולוגית, הלא יודעת איזו). וכשהרגע הנכון מגיע - אני רואה קפיצה. לעומת זאת "שקידה" זה לא משהו שקיים אצלנו. לא כדרישה מבחוץ, בכל אופן. כל אחד שוקד על מה שמעניין אותו/ה באותו רגע, וזה נכון גם להורים, רוב הזמן.
(שיהיה ברור - גם לי יש הרהורי כפירה ולבטים וספקות, יום יום).

[סוג_של_אנסקולרית*]

זה בדיוק מה שהתכוונתי, אנסקולית:
אם שקידה נראה לך נכון בביתך, לכי על זה
מה אכפת לך איך "אמור להיראות" אנסקולינג?!

[נועה*]

אצלי האנסקולינג מתקשר לרצון של הילדים ללמוד משהו או לא ללמוד אותו.
אם יש רצון לילד ללמוד תחום מסוים, אני אעזור לו, אקריא לו, אקח אותו לחוג בנושא. בעיניי זה עדיין אנסקולינד. יש לו רצון ללמוד, זה הגיע ממנו, הוא בשל לזה ואף אחד לא כופה עליו את הלמידה.

[מרינה_מאוהבת_בים*]

הנושא מאוד מעניין אותי. לי באופן אישי, הרבה יותר קל לי לדחוף/לכוון מלסמוך ...
אם זה מתאים לך, אשמח להבין יותר:

מה היו סיבות שלכם לבחור ב חיים ללא לימוד אקטיבי ומכוון?

אני מרגישה לעיתים את הלחץ 'לקדם' את הילדים בקריאה ובכתיבה
האם הם למדו לקרוא ולכתוב ללא 'דחיפה'? והאם הלחץ שאת מדברת עליו הוא חדש?

[פלונית_אלמונית*]

אצלנו החלטנו ללמד באופן מסודר - לא צלח.
החלטתנו לתת לדברים לקרות - וראה זה פלא: הילד עושה חישובים מורכבים בשני נעלמים, לומד אנגלית בעיקביות מתוך קריאת מאמרים ומשחקים באינטרנט, משוחח בצ'ט באנגלית.
ערב יום השואה ויום השואה התנהלו שיחות עמוקות מאד בנושא השואה.

מסתבר, הם לומדים מה שמעניין אותם, צריך לתת גירויים, לפתוח ספרים, לטייל בשכונה ולהראות צמחים, חיות רחוב וכד'.

הילד בן 10.

[נועה*]

מסתבר, הם לומדים מה שמעניין אותם, צריך לתת גירויים, לפתוח ספרים, לטייל בשכונה ולהראות צמחים, חיות רחוב וכד'.
אצלנו זה עובד טוב מאוד עם הגדול. כל הזמן הוא לומד בכל מיני תחומים.
עם האמצעית קצת פחות, עדיין לא קוראת כותבת, אין לה ידע בשפות ומעניין אותה רק לשחק.
תמיד זה היה כך.

[פלוני_אלמונית*]

האם זה לחץ חיצוני או לחץ פנימי? האם את רוצה לקדם אותם?
כרגיל בתאוריה ממש בהיר ומובן, הלכה למעשה מאוד מלחיץ וברור שיש רצון לקדם אותם, זה מתפקידונו כהורים.