אבא עובד קשה

[אנונימי]

ראו גם: מדור ילדים ונוער

[משה_אלבאום*]

מה ניתן להגיד לאבא העובד בשתי עבודות על מנת לפרנס את המשפחה, כשאחת מהן הינה עבודת לילה מאחת עשרה בלילה עד שבע בבוקר, והאחרת שלש פעמים בשבוע משבע בבוקר עד אחרי הצהריים, בערך בארבע. אינו ישן בכלל מעבר לשלש שעות רצוף, לפעמים פעמיים ביום שעה וחצי עד שעתיים. אינו מודע לקושי שהוא גורם לעצמו ועל כן לכל המשפחה. נראה רדום כל הזמן, ומרגיש צודק.

[טליה*]

מה ניתן להגיד לאבא העובד בשתי עבודות על מנת לפרנס את המשפחה ?

השאלה היא: מהן הסיבות שגורמות לו לעבודה מאומצת זו ?
האם הן זמניות או שאימץ לעצמו כאורח חיים.?
האם מצבו הכספי דחוק .(חובות גבוהים , משכנתא וכו') ?
האם הוא שהוא שייך לקבוצת המתמכרים לעבודה .?
האם הוא רוצה לשפר את איכות סביבתו ?
האם הוא "בורח " ממשהו ?
אין לי תשובה חד משמעית........



נראה רדום כל הזמן, ומרגיש צודק
עכשיו הגוף מאותת . בעוד זמן מה ....הגוף כבר לא יהיה "רדום" - הגוף יצעק ויציק ביום ובלילה ...והגוף יהיה צודק .....

[פומיקי*]

השאלה היא באמת מה הוא המניע שבגללו הוא יוצא ל2 עבודות מאוד מאוד מאומצות
המשפיעות עליו וללא ספק גם על שאר הסביבתו הקרובה {כאן,אני מצטרפת לדברי טליה}?

לדעתי, את הנקודה הזאת צריך לברר מול המטופל עצמו,,,יכול להיות שהוא בכלל לא מודע לשאלתך משה מנקודת מבט האובייקטיבית שלך.
רק לאחר שהשאלה וציון עובדות החיים יהיו ברורות ניתן יהיה לברר את ההשלכות של התנהלות זו- הן מבחינה גופנית,אנרגטית,חשיבתית ורגשית
"כשהמפה"- הסכמה הזאת תהיה ברורה אין לי ספק שהפתרונות יתבהרו ולא יהיו בשמיים.
בהצלחה:)

[משה_אלבאום*]

בנושא העבודה של האב:
מכיוון כיום אנחנו עובד על הזוגיות של ההורים, ומכיוון שהאב עם זרת ארוכה ויציבה והאם נוהגה לצרוח המון על כל דבר, ברור שהוא מעדיף להירדם כל הזמן ומלבד שלא להתעסק עם אשתו.
רק לאחר שהצלחתי לגרום לה להשתנות תוך כדי הבנה של הנזקים שהיא עושה לילדים ולזוגיות, יכולתי לגרום לו לחשוב על התייחסות אחרת לחיים. נכון שמבחינה כלכלית קשה, אך נראה שלא עד כדי כך.
נראה שהוא נשאר בבית רק בגלל הילדים, אם לא היו, נראה שהצרחנות שלה הייתה מבריחה אותו מזמן.

[טליה*]

"נראה שהוא נשאר בבית רק בגלל הילדים, אם לא היו, נראה שהצרחנות שלה הייתה מבריחה אותו מזמן."

מעניין עד כמה (הגורל / היקום / אלוהים , הקארמה .)מזמנים לנו מפגשים עם אנשים בחיינו, קרובים יותר ופחות ,לזמנים ארוכי תווך או קצרי מועד.
לכל אחד מהם יש תפקיד/ים בחיינו ,כמו: ללמד אותנו שיעור בחיים , ללמד אותנו על עצמינו להתבונן,,להקשיב , לשנות ,לשפר ולתקן.
מעניין ,כיצד אנשים בעלי אופי ותכונות מנוגדות לחלוטין נמשכים זה אל .בראשית דרכם המשותפת זו יכולה להיות אידליה ואהבה, בהמשך טרגדיה ושנאה....
הכוח , הרצון והיכולת לשנות תכונות בלתי רצויות בעצמינו לחיות בהרמוניה עם הזולת ----זו עבודה קשההההההההההההההההההה ושעור מרתק בחיים.

[מלכה_החדשה*]

רוב הזוגות שאני מכירה מאז שאני זוכרת את עצמי על פניו נראים לא מתאימים...(אפילו אמרו את זה עלי ובעלי ואנחנו ביחד כמעט 40 ש' משלימים זה את זה יפה מאוד,גם אם יש בינינו חילוקי דעות לפעמים...)וצדקה טליה שציינה שגורמי המשיכה בין שני בני זוג רבים ומגוונים...אבל הסיבות והצרכים למשיכה הראשונית של בני הזוג לובשים ופושטים צורה עם השנים בדרך כלל לפי השלב בחיים...
אני מניחה שהזוג שבו מדובר "..הבעל עובד שתי משרות..." חסרים נתונים רבים שניתן לעזור לאישה או/ו בני הזוג..ברור שיש קריאת עזרה וזו התחלה טובה.חשוב שילכו לייעוץ או/ו טיפול ככל שיקדם.אם הגבר מסרב לשתף פעולה מכל סיבה שהיא,עליה לעשות את הצעד הראשון ,ללכת לטיפול לבד ולקבל כלים להתמודד עם הבעיה. בד"כ הגבר מצטרף עם הזמן לטיפול...

[משה_אלבאום*]

סליחה על שגיעות הכתיבה, לפעמים אני כותב בשעות מוזרות והעייפות מדברת (לפני ארבע שנים לא הייתי יודע בכלל שכתבתי טעויות כלשהן, יפה לא). מכיוון שקשה ביותר לתקן בבלוג הזה, איני מנסה יותר לתקן. היום השקעתי מעל שעה בנסיון הלא מוצלח לתקן. אולי הגיע הזמן לפתוח דף נוסף??

במקרה הזה של ההורים, לא הייתה קריאה לעזרה מצידם, אלה מצידי. מכיוון שאני רואה עצמי כמייצג את צרכם של הילדים, ביקשתי מההורים להגיע לפגישת יעוץ, שהפכה למספר פגישות אחת לכמה שבועות, על פי יכולתם הכלכלית. בכל פגישה אני מכתיב תוכנית לתרגולים ביחד ולחוד. בכל פעם הם מבצעים זאת חלקית או במלוא התוכנית.
בפגישה הראשונה, בה המתח ביניהם היה עצום, בקשתי שיכתבו לאורך כל השבוע מה מפריע לאחד בשיני. כל פעם שמשהו הפריע היו צריכים לכתוב זאת מיידית, במקום להגיב לקושי.
האב רשם רשימה קצרה ביותר, האם מלאה דפים שלמים. הכל הפריע לה.
לאחר הפגישה הזו הרגישו קצת יותר נינוחים וסלחניים, בעיקר כי דברו על מה כל אחד מרגיש לפני שהוא מתרגז, או תוך כדי כך. מאיפה למדו להגיב בכעס, ממי, למה משמרים את הדפוסים ועוד.
האב נינוח יחסית לאם, רגיש ועדיין הרבה יותר ממנה. היא אש ממש, והוא שונא מלחמות ומריבות. הכל גורם לה להגיב מיידית ובאימפולסיביות. בכל פעם שהגיבה כך בפגישה, שיקפתי לה את מה שהיא עושה (בעזרת הצגה קטנה וחיקוי, כפי שאני אוהב, הרי גם אני אמור ליהנות מהפגישות). היא כל כך רוצה להשתנות, שלאחר הפגישה השנייה או השלישית, גם הבעל הסכים להגיד (בהסתתיגות אמנם) שהיא אכן משתנה.

בפגישה האחרונה חשפו בפניי לגמרי במקרה ושלא במתכוון, את מצב השינה של האב. כל הפגישה נסובה סביב הנושא. האם הבטיחה לאפשר לו זמן לשינה, לפחות שש שעות ברציפות, לאומת המצב בו היא דרשה זמן לעצמה על מנת לנוח מההורות, בדיוק בזמנים היחידים שהיה לאב למנוחה. כך הייתה קוטעת את שינתו לאחר שעתיים וחצי מקסימום. אמנם העייפות שלו הפריע לה ביותר, וגרמה לפחדים רבים בעיקר כשנהג, אך לא הבינה את הקשר בין העייפות להפסקות בשינה.
נושא נוסף שמאוד הפריע לאב, היה שהאם מרגישה שהיא היחידה האמורה לדעת (מצידה כמובן) מה נכון ואיך נכון בכל נושאי החינוך. אני מקווה שגם את זה הבינה ותשתנה.
מוזר עד כמה אנשים מסויימים באמת מאמינים שהדרך שלהם, טובה יותר מהדרך של בן זוגם ועל כן לא מאפשרים מקום לאחר. מה הפלא שהאחר מרגיש לא שייך ובורח. גם כשזה נכון, הדרך היחידה להגיע להבנה בנושא היא דרך שיחה מעמיקה וללא דיעות קדומות או רגשות צדקנות מוחלטת.
נראה מה יהייה בהמשך.

[משה_אלבאום*]

נראה שהמשיכה הראשונית בין בני זוג, אינה כל כך חשובה באמת. נכון שחשוב ביותר להימשך, (כי ללא משיכה קשה לקיים זוגיות טובה לאורך זמן), אך מה שנראה כחשוב באמת זה רמת העבודה המשותפת על הזוגיות לאורך השנים. נכון שרוב המפגשים המושכים בין בני אדם, מהווים מקור למשיכה עבור תיקון העצמי והשלמה של האחד לשיני. נכון גם שהאהבה פנים רבות לה.
לדעתי, מה שחשוב הוא עד כמה הזוגיות מתפתחת במקביל. עד כמה כל אחד מבני הזוג מתפתח בעצמו, ועד כמה כל אחד מוכן לתרום לזוגיות. חשוב ביותר שכל אחד יבין את המקום והמצב הרגשי של האחר, ועד כמה כל אחד משפיע על האחר. פעמים רבות נתקלתי בחוסר מודעות למה שהאחר מרגיש בעקבות התנהגות של בן זוג.
פעמים רבות אין המתקשה מסוגל לבטא במילים או בדרך אחרת את מה שמרגיש, למרות הפגיעה הברורה.
מסיבה זו, אני נוהג לנסות ולהראות את מה שהאחד גורם לאחר, ובעיקר מה שניהם ביחד גורמים לילדים. כשמבנים ובעיקר מרגישים מה נגרם לילדים, ניתן לשנות המון בזוגיות. כמובן במידה וישנו רצון טוב מצד שניהם, ואחד מבני הזוג או שניהם לא הגיעו למצב בו אינם מסוגלים לסמוך על האחר בשום אופן. סביר להניח שמרמת פגיעה מסויימת, לא ניתן לתקן את הנזק. במצב הזה, לדעתי מומלץ ביותר להמשיך הלאה. כמובן שגם שלב זה צריך להיעשות בדרך הנכונה.
ברוב המקרים בהם נתקלתי, ניתן לעזור לתקן את הזוגיות. במידה ולא, ניתן לגרום לפרידה מכובדת.
כשמייצגים את זווית הילדים, ומצליחים לגרום להורים להבין באמת ולהרגיש לעומק, מה רמת הפגיעה הנגרמת לילד וההשלכות העתידיות שלה, ניתן לגרום להורים להתייחס בכבוד גדול יותר האחד לשני.

[משה_אלבאום*]

דבר חשוב ביותר ששכחתי.
במידה וקיימת דיסהרמוניה נוירולוגית בין בני הזוג, קשה ביותר לתקן את המצב, ללא לימוד של בעל רגישות הייתר, וויסות של החושים בעלי רגישות הייתר.
דיסהרמוניה נוירולוגית יכולה לגרום למצבי כעס, חוסר הבנה, חרדה, ריחוק והימנעות קשים, תוך כדי מחשבה מוטעית שהשיני אינו מנסה להבין, או שאין טעם לנסות.
אנשים שגדלו עם רגישויות ייתר, במידה ואינם מוצאים בן זוג עם אותה הרגישות, יכולים להתחתן על מנת לעשות ילדים, מבלי שישנה כוונה אמיתית לנסות ולבנות זוגיות טובה.
מצאתי בעיקר נשים אך גם קצת גברים, שבגלל רגישות הייתר, התחתנו וקיימו יחסים בעיקר ברמה הטכנית, וברגע שילדים נולדו, החלו להתעלם מבן הזוג השיני וצרכיו כאילו ואינם קיימים בכלל.
חשוב להבין ולעזור בנושא. ילדים להורים כאלו, מתבגרים אל תוך עיוות בזוגיות, ועלולים לחשוב שכך בני אדם אמורים להתנהג האחד לשני.