חסימות אנרגטיות ואבחון אנרגטי

[אנונימי]

_{ראו גם מדור כירולוגיה}

---

[טנא_טאו*]

הייתי רוצה לשאול את משה:
מה הדרך שבה היית ממליץ לאדם לאבחן בעצמו את החסימות האנרגטיות שלו מן הילדות וכיצד ניתן לשחרר אותן
תודה

[משה_אלבאום*]

שלום טנא טאו תודה על הפרגון.
נראה שעל מנת לאבחן את החסימות בעצמנו, עלינו לפתח מנגנון עוקף קוגניציה, כי היא בעצם זאת שבנתה את כל או רוב המחסומים, גופניים רגשיים ואנרגטיים.
סיבותיה ברורות, הצורך לתפקד והצורך לשלוט, הווה אומר הישרדות. על מנת להצליח לאבחן בעצמנו את הסיבות לחסימות עלינו להצליח לעבור את המחסומים שהיא הקוגניציה מציבה בדרך. כשנתבונן פנימה, הקוגניציה תראה לנו את התמונה הנוחה לה על מנת להמשיך לתפקד ולשלוט.
מסיבה זו איני ממליץ לרוב לאבחן את עצמנו.
במידה וכן רוצים לאבחן בעצמנו, הרי שצריך מודעות גבוהה מאוד לכל מרכיבי האישיות שלנו, לגופנו והרגשות הטמונים בכל אזור מכווץ, רגשותינו והיכולת לזרום איתן בכל רגע נתון, חשיבתנו והיכולת לתכנן מצד אחד ולוותר על החשיבה כשצריך מצד שני, רמת האנרגיה שלנו עד כמה אנו מודעים לזרימת האנרגיה בגופנו ומחוצה לנו, עד כמה אנו מסוגלים לחבר בין הזרימה או החסימה של הרגש לסיבות הרגשיות קוגניטיביות לכך ועוד.

[ת_מ_ר*]

לאבחן בעצמו את החסימות האנרגטיות שלו מן הילדות
זה כל כך אינדיבידואלי...
החיים מובילים את האדם לבגרותו בדרכים שונות ומשונות - עד שמחליט לקחת את חייו בידיו שלו, באחריותו, בבחירותיו.
עצם ההחלטה לקחת אחריות על חיינו, מאלצת אותנו - ברמה זו או אחרת - לאבחן את עצמינו.
האבחון לטעמי צריך להתחיל בתחושות הכי עמוקות (לפני שנירדמים, כשמתעוררים, בעת אכילה ובשאר תפקודי יום-יום...) - האם הכל זורם שם בשימחה? ואם לא, מה חורק ואיפה זה מרגיש בגוף? - אחר כך, אפשר להתבונן באינטראקציה שלנו עם הסביבה, כי כשיש לנו די אינפורמציה על עצמינו מבפנים, אפשר להשליך אותה החוצה...
אני מסכימה עם משה שהקוגניציה די שולטת - עם זאת, ברגע שיודעים את זה (שהקוגניציה שולטת..), אפשר לבחור בהקשבה אחרת...ואז מתבהרת לה אותה תמונה מזווית קצת שונה.
החסימות האנרגטיות יבואו לביטוי בתקשורת שלנו עם עצמינו בכל הרמות, לכן אני מפנה קודם דווקא פנימה, לברר מה ואיפה חסום ורק אז למה חסום, הלמה, קרוב לוודאי, יוביל לילדות...
זה נשמע פשוט...אבל יש מלכודות רבות בדרך...לאט לאט...

[משה_אלבאום*]

אני מסכים עם תמר, אך מוסיף את הדברים הבאים.
נכון שזה נשמע פשוט (וזה באמת פשוט בגישה הנכונה), נראה שבכל מקרה הקוגניציה תנסה לחסום את אותם המקומות מהן היא מפחדת. מכל אותם המקומות היכולים להביא את האדם לאובדן השליטה. הרי היו מקרים רבים של סטודנטים ומטופלים שטענו שבטיפול קוגניטיבי פסיכולוגי הם נזכרו בכל או ברוב הסיבות בגללן הם פיתחו את מערכת ההדחקה, אך לא הצליחו לעבור דרכם ברמה הרגשית. ברגע שהתחברו לאותם הזיכרונות דרך הגוף, הצליחו בעקבות כך לבטל את השתלטנות הקוגניטיבית, וחוו רגשות וזיכרונות שלא ידעו בכלל שהיו טמונים באותם האירועים. זאת למראת שהיו יכולים להישבע שהם עברו את התהליך בשלמותו. הרי ידוע שהיכולת שלנו ללמוד לחיות עם הקושי כל כך גמישה שהיא יכולה להוביל את האדם להמציא סביבת חיים מתאימה בכל רגע נתון ועבור כל מה שאינה רוצה באמת לפגוש ברמה הרגשית.
היכולת שלנו ללמוד לא להיפגש עם הקושי הרגשי כל כך יסודית ומושרשת בהווייתנו, שאנחנו מאמינים לקוגניציה ברגע שהיא מייצרת תמונת מצב מאורגנת פחות או יותר.
מסיבה זו אני מאמין שאבחון טוב ומעמיק יכול להתבצע בעיקר על ידי מישהו אובייקטיבי שאינו כפוף לקוגניציה של המאובחן. לכן אני כל כך אוהב את האבחון הכירולוגי או הגרפולוגי (בתני שהגרפולוג יודע לקחת בחשבון את שינויי הכתב הנעשים בעקבות הקושי המוטורי העדין או היציבה).

אין ספק שמי שכלים אבחוניים טובים עומדים לרשותו, יוכל לאבחן עצמו בקלות יחסית גדולה למי שאין כלים כאלו ברשותו.

בנושא האבחון האנרגטי.
מכיוון שהאנרגיה מתארגנת ומארגנת את עצמה מחדש לפני כל פעולת הדחקה, ומתאימה את כלל המערכות לצורך להדחיק (קודם גם לקוגניציה) הרי שלאבחן את הזרימה האנרגטית האישית או את החסמים, יחסית מסובך עוד יותר. למראת זאת ניתן ללמוד רבות מהקשבה לנושא.
לדוגמא, הבנת הקשרים בין מערכת ההדחקה והמיקומים המדויקים בגוף בהם הרגשות השונים נוהגים להתחבא, מקל מאוד על המיפוי של החסימות. כל מי שלומד את המיפוי הרגשי על פי רייך, יכול בקלות למצוא את מיקומן של החסימות, וסיבותיהן הרגשיות.
כמו כן הידע של הקשר הפסיכולוגי לכאב ולמיקומו, יכול לעזור מאוד.
מיפויי המחלות על פי לואיז הייז יכול לעזור גם.
מי שמבין בצבעי הילה (איני כזה) יכול להבין רבות בנושא חסימות אנרגטיות ומצבים נפשיים על פי צבעי ההילה)
מי שיודע לאבחן את הדופק על פי הסינים, יכול להבין רבות על החסימות האנרגטיות של המערכות הפנימיות.
מי שיודע לאבחן את הזרימה במרידינים על פי תחושות נקודות הלחיצה של השיאצ'ו יכול להגיע לאותם נושאים פחות או יותר.
מי שיודע לאבחן ברפלקסולוגיה את הקשרי המקומות בגוף לרגשות, יכול להגיע למיקומן ואופיין של החסימות.
בכל מקרה, הייתי משקיע זמן ניכר בהבנת ההקשרים בין הצורך להדחיק לצורך בחסימות. לא הייתי מנסה להסיר חסימות כלשהן לפני שהייתי מבין האם מותר לנסות לגעת בחסימה. לא חשוב אם היא אנרגטית, שרירית רגשית או חשיבתית. היחס לחסימה צריך תמיד להגיע (לדעתי כמובן) מהיכולת להבין את המהות שלה, הסיבות בגללן קיימת ומה מערך הכוחות שהאדם צריך על מנת להתמודד עם החומרים הרגשיים השונים הנמצאים מאחורי החסימה. לאחר הבנת הנושא, צריך להבין האם לאדם קיים מערך כוחות המאפשר את ההתמודדות. במידה ולא קיים מערך כוחות תקין, צריך לאפשר לאדם לפתח את מערך הכוחות שלו (ולבדוק לעומק אם אכן הוא מפתח אותו, כאשר הבדיקה נעשית בכלי מדידה ברורים) לפני שינסה בדרך כלשהי להתמודד עם סיבות החסימה ודרכי הסרתה.

האם הנושא נשמע הגיוני ??

[ת_מ_ר*]

הגיוני כמובן..
ושאלת מעגל הקסמים עולה מהדברים,
האם לאבחן ע"מ לאבחן? או לאבחן ע"מ לטפל?

[משה_אלבאום*]

איני דוגל באבחון לצורך אבחון. לא צריך לנסות לקלף קליפות במידה ולא מעוניינים לשפר או לשנות. האבחון יכול להכניס לסיחרור מיותר ולפעמים קשה מאוד.

[טליה*]

שלום טנא טאו. @} @}

שמחה שהצטרפת לדף של משה.למרות שהשאלה היתה מופנית אליו.
אני מרשה לעצמי להצטרף ולהביע את דעתי האישית.
התייחסותו האובייקטיבית לשאלתך נתנה לך מספר רב של אפשרויות לבחירה לשם איבחון עצמי.כמו כן ,הצטרפה ת מ ר (שגם לה יש המון מה לומר) והוסיפה רעיון נפלא .שנראה לכאורה "פשוט והגיוני" כל-כך.אני מסכימה עם כל מה שנכתב. קיבלת תשובות מבעלי ניסיון מעולים ומנוסים לא רק באיבחון,אלא גם בטיפול.
ובכל זאת ,אני ממליצה על איבחון ע"י מאבחן.
למרות כל הידע שאדם עשוי לרכוש לעצמו על מנת לאבחן .ולא משנה באיזה מהכלים יבחר.קשה לאבחן את עצמך באופן אובייקטיבי. מוטב לתת זאת לאדם שאנו סומכים עליו .כפי שציין משה,"אבחון טוב ומעמיק יכול להתבצע ע"י מישהו אובייקטיבי שאינו כפוף לקוגניציה של המאובחן."מבחינה פרקטית, חוסכים הרבה זמן(שנים)של למידה
וביזבוז אנרגיה,הנגרמת בין השאר מתוך כניסה לתהליכים חשיבתיים
שלעיתים מיותרים. .עצם המודעות דרך האיבחון עושה לך עבודה נהדרת(מתוך ניסיון אישי) בזמן קצר יחסית (כשעתיים ממוצע)בהמשך, רצוי לטפל בכל מה שאינו מאפשר טיפול עצמי.
האהבה שאתה מדבר עליה כה רבות ואני מאוד מתחברת אליה מתחילה לדעתי באהבה "את עצמי"(לא אגואיסטית)זו היכולת להבין ולהרגיש שחובתו הבסיסית של האדם לדאוג לעצמו ,לגופו ונפשו.על מנת להגיע לאיזון גופני,רגשי,אנרגטי וחשיבתי.
מצורך חיובי זה יוכל הוא,לאהוב לתת ולהכיל את הסביבה.
כך לפחות, אני ,מפרשת את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך"(())|L|(())
שיהיה לך בהצלחה בכל דרך בה תבחר.
@} @} @} @} @}
נשמח אם תזדמן לדף לעיתים תכופות יש לך המון מה לומר......

[טנא_טאו*]

תודה על התשובות מאד נהניתי לקרוא
ולמדתי הרבה

טליה אני מאד מאמין בטיפול נכון ובאיבחון חיצוני, אבל איך שאני רואה זאת, משלב מסוים על האדם עצמו לדעת לאבחן ולטפל בעצמו כדי להגיע לרמת שחרור גבוהה, שאינה נתלית בגורם חיצוני, אלא נבנית מתוך המערכת הפנימית שלנו כך שאנו הופכים להיות מטופלים ומטפלים בו זמנית.

מאד התחברתי למשפט הייתי משקיע זמן ניכר בהבנת ההקשרים בין הצורך להדחיק לצורך בחסימות
ורציתי לשאול האם אתה מתכוון לכך שהחסימות נועדו כדי להגן עלינו, אך ההדחקות הן שעוצרות מבעדינו להרגיש את זרימת האנרגיה הרגשית באופן משוחרר? אולי אתה יכול לפרט יותר?

[טנא_טאו*]

למשה
תודה רבה על תשובתיך ועל תשומת הלב


בקשר לשאלה של שרית פ, בעקרון באמת התכוונתי למודעות נפשית ואנרגטית
אבל בהחלט אפשר להוסיף לכך מודעות גופנית ומגע עצמי.
בשיטה שאיתה אני עובד יש הרבה תרגילים שעובדים על מגע עצמי ועל טיפול אישי.
אם תרצי אפרט על כך יותר בדף שלי.