ראו גם - ב מפתח נושאים , מדור כירולוגיה
דיון זה התפתח בעקבות דיון בנושא אחר בן 13 אחריות
חשיבות האבחון
חשיבות האבחון
ע.ע שלום,
בגלל חשיבותו הרבה של האבחון כמפגש בו מכירים גם את ההורים, את ההרכב המשפחתי, מסבירים את העבודה ואת משמעות התרגול בבית ועוד
ועוד פרטים שחשובים ביותר להצלחת הטיפול עולות אצלי כמה תהיות, (גם בעקבות הדברים האחרונים של אורנה)
מהדברים שכתבת לא ברור אם הילד אובחן והאם הוריו נכחו באבחון? האם נכחת באבחון?
(בעבר היה נהוג שמטפל מפנה מטופל לאבחון ובא לאבחון כצופה) מעניין אם זה עוד קורה.
אני מסכים לגמרי עם ניצה לגבי זירוז העברת האחריות למטופל, לכל אחד יש קצב התקדמות אחר וסיבות משלו להתעכב ,
הדבר גם מאוד תלוי בקשר עם המטפל, כל מקרה לגופו.
דבר נוסף הקשור לאבחון, מה הן סיבות הפניה, בשביל מה הם באו? אם לעבוד רק על קשיי הקשב והריכוז אז ציינת שהילד התקדם יפה וזה מצויין.
אם יש קשיים בקשרים בינו לבין הוריו על רקע של חוסר אמונה, לקיחת אחריות על עצמו וכו' זה סיפור אחר, שלא בטוח שהם ירצו שתכנס לשם..
רק אם מבקשים יש לנו לגיטימציה להכנס, ואז להם נכונות לשנות משהו, וכך הלאה, כל סיבת פניה מצריכה התייחסות וגישה שקשורות בה.
בגלל חשיבותו הרבה של האבחון כמפגש בו מכירים גם את ההורים, את ההרכב המשפחתי, מסבירים את העבודה ואת משמעות התרגול בבית ועוד
ועוד פרטים שחשובים ביותר להצלחת הטיפול עולות אצלי כמה תהיות, (גם בעקבות הדברים האחרונים של אורנה)
מהדברים שכתבת לא ברור אם הילד אובחן והאם הוריו נכחו באבחון? האם נכחת באבחון?
(בעבר היה נהוג שמטפל מפנה מטופל לאבחון ובא לאבחון כצופה) מעניין אם זה עוד קורה.
אני מסכים לגמרי עם ניצה לגבי זירוז העברת האחריות למטופל, לכל אחד יש קצב התקדמות אחר וסיבות משלו להתעכב ,
הדבר גם מאוד תלוי בקשר עם המטפל, כל מקרה לגופו.
דבר נוסף הקשור לאבחון, מה הן סיבות הפניה, בשביל מה הם באו? אם לעבוד רק על קשיי הקשב והריכוז אז ציינת שהילד התקדם יפה וזה מצויין.
אם יש קשיים בקשרים בינו לבין הוריו על רקע של חוסר אמונה, לקיחת אחריות על עצמו וכו' זה סיפור אחר, שלא בטוח שהם ירצו שתכנס לשם..
רק אם מבקשים יש לנו לגיטימציה להכנס, ואז להם נכונות לשנות משהו, וכך הלאה, כל סיבת פניה מצריכה התייחסות וגישה שקשורות בה.
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
חשיבות האבחון
יש לי הרגשה שהחשיבות של האבחון המדוייק על מנת לא לבצע טעויות היכולות להזיק למטופל או למטפל לא כל כך ברורה עדיין
נכון שלאורך השנים האחרונות, מסיבות שאינן מקצועיות בכלל היו גורמים במכללה שטענו ושיווקו שאין צורך באבחון, וטיפחו את האשליה שמי שלומד את קורס המטפלים יכול לאבחן, אך אין המצב כך כלל ועיקר.
אני לא כל כך יודע מה לעשות על מנת לגרום למטפלים להבין שלא נכון לקחת אחריות שלא לצורך. לא נכון להיכנס לתהליכים רגשיים כלשהם עם מטופל מבלי שהוא עבר אבחון כף יד על ידי מאבחן שמבין את האיבחון של כף היד על פי הדרך בה עוסקים בכך בשיטה.
אולי, המטפלים לא כל כך מעריכים את העוצמה והעומק של התהליך הרגשי הניגרם בטכניקות שבשיטה, מהרגע שניכנסים אליו.
אולי המטפלים חושבים שניתן להיכנס לתהליכים רגשיים מבלי שיודעים מראש מה אסור לעשות, או חשוב לא פחות מה מומלץ לעשות ובאיזה מקצב. מה דירוג העבודה הנכון למטופל מסויים?
כניראה שמטפלים לא כל כך מבינים עדיין שהדבר המסוכן ביותר למטופל הוא האינטואיציה של המטפל.
כשישנו ידע רב בעקבות אבחון נכון, להשתמש באינטאיציה הוא הדבר הנכון. כשאין ידע מספיק, להשתמש באינטאיציה כמטפל הוא הדבר החמור ביותר שמטפל יכול לעשות.
האינטואיציה מגיבה לעולמו הפנימי של האדם, ועל כן היא מגיבה לידע ולניסיונות שאגר לאורך חייו.
כמשה אלבאום, וכמפתח השיטה, אני יכול לטעון בקלות שהידע והניסיון שלי בעבודה טיפולית הוא רב. בנוסף, אני חושב שניכונתי באינטואיציה רבה בכל הקשור לקשיים של בני אדם.
למרות זאת, לא אעז להשתמש באינטואיציה שלי על מטופל בנושא התהליך הרגשי, שלא עבר איבחון בכף היד.
פעמים רבות מדיי האינטואיציה שלי הובילה אותי לחשוב דברים שונים לחלוטין ממה שניראה בכף ידו של המטופל. מה שבכף היד הוא הנכון והצודק ולא מה שניראה לי כנכון על פי ההבנה שלי או התחושה שעלתה בתוכי.
לכן ובגלל זה, חשוב להבין שללא אבחון של כף היד, אסור להכניס מטופל לתהליך רגשי כלשהו בכלים של השיטה
הכלים לעבודה רגשית של השיטה חודרים למעמקים, ולמטופל קשה ביותר לברוח מהתמודדות עם עולמו הפנימי, יהייה אשר יהייה. עבודה טכנית נכונה בשיטה, יובילו את המטופל לפתוח את זיכרונותיו הרגשיים, גם אם הוא לא רוצה בזה בכלל, וגם אם הוא לא מוכן או חלש מדיי על מנת להתמודד עם מה שיעלה.
לכן, אסור לעשות זאת, אלה אם המטפל לוקח בחשבון מראש שהוא לוקח את המטופל שלו למסע ברכבת הרים מופרעת לחלוטין, כשמראש מוותר על כל המעצורים והבטחונות האמורים להיות בדרך.
אם המטפל אכן מוכן לקחת את האחריות לכך, שיקח בבקשה בחשבון שהוא עוסק במשהו שונה לחלוטין משיטת אלבאום וגישתה הטיפולית.
חשוב להבין שעל מנת לשנות את מצבו של ילד הסובל מקשיי למידה שונים (קיראה, כתיבה, חשבון, ריכוז), לא צריך ולא אמורים להיכנס לתהליכים רגשיים מעבר למה שמשתנה מעצמו בעקבות השינויים הגופניים החלים בטיפול.
בגישה ממוקדת מטרה כזו, חשוב ביותר להבין שהתהליך הרגשי של המטופל אינו מעיניינו של המטפל. רק כך ניתן לעבוד ללא אבחון של כף היד. כשברור שבשום אופן המטפל אינו ניכנס ואינו מאפשר למטופל להיכנס לתהליכים רגשיים .
נכון שלאורך השנים האחרונות, מסיבות שאינן מקצועיות בכלל היו גורמים במכללה שטענו ושיווקו שאין צורך באבחון, וטיפחו את האשליה שמי שלומד את קורס המטפלים יכול לאבחן, אך אין המצב כך כלל ועיקר.
אני לא כל כך יודע מה לעשות על מנת לגרום למטפלים להבין שלא נכון לקחת אחריות שלא לצורך. לא נכון להיכנס לתהליכים רגשיים כלשהם עם מטופל מבלי שהוא עבר אבחון כף יד על ידי מאבחן שמבין את האיבחון של כף היד על פי הדרך בה עוסקים בכך בשיטה.
אולי, המטפלים לא כל כך מעריכים את העוצמה והעומק של התהליך הרגשי הניגרם בטכניקות שבשיטה, מהרגע שניכנסים אליו.
אולי המטפלים חושבים שניתן להיכנס לתהליכים רגשיים מבלי שיודעים מראש מה אסור לעשות, או חשוב לא פחות מה מומלץ לעשות ובאיזה מקצב. מה דירוג העבודה הנכון למטופל מסויים?
כניראה שמטפלים לא כל כך מבינים עדיין שהדבר המסוכן ביותר למטופל הוא האינטואיציה של המטפל.
כשישנו ידע רב בעקבות אבחון נכון, להשתמש באינטאיציה הוא הדבר הנכון. כשאין ידע מספיק, להשתמש באינטאיציה כמטפל הוא הדבר החמור ביותר שמטפל יכול לעשות.
האינטואיציה מגיבה לעולמו הפנימי של האדם, ועל כן היא מגיבה לידע ולניסיונות שאגר לאורך חייו.
כמשה אלבאום, וכמפתח השיטה, אני יכול לטעון בקלות שהידע והניסיון שלי בעבודה טיפולית הוא רב. בנוסף, אני חושב שניכונתי באינטואיציה רבה בכל הקשור לקשיים של בני אדם.
למרות זאת, לא אעז להשתמש באינטואיציה שלי על מטופל בנושא התהליך הרגשי, שלא עבר איבחון בכף היד.
פעמים רבות מדיי האינטואיציה שלי הובילה אותי לחשוב דברים שונים לחלוטין ממה שניראה בכף ידו של המטופל. מה שבכף היד הוא הנכון והצודק ולא מה שניראה לי כנכון על פי ההבנה שלי או התחושה שעלתה בתוכי.
לכן ובגלל זה, חשוב להבין שללא אבחון של כף היד, אסור להכניס מטופל לתהליך רגשי כלשהו בכלים של השיטה
הכלים לעבודה רגשית של השיטה חודרים למעמקים, ולמטופל קשה ביותר לברוח מהתמודדות עם עולמו הפנימי, יהייה אשר יהייה. עבודה טכנית נכונה בשיטה, יובילו את המטופל לפתוח את זיכרונותיו הרגשיים, גם אם הוא לא רוצה בזה בכלל, וגם אם הוא לא מוכן או חלש מדיי על מנת להתמודד עם מה שיעלה.
לכן, אסור לעשות זאת, אלה אם המטפל לוקח בחשבון מראש שהוא לוקח את המטופל שלו למסע ברכבת הרים מופרעת לחלוטין, כשמראש מוותר על כל המעצורים והבטחונות האמורים להיות בדרך.
אם המטפל אכן מוכן לקחת את האחריות לכך, שיקח בבקשה בחשבון שהוא עוסק במשהו שונה לחלוטין משיטת אלבאום וגישתה הטיפולית.
חשוב להבין שעל מנת לשנות את מצבו של ילד הסובל מקשיי למידה שונים (קיראה, כתיבה, חשבון, ריכוז), לא צריך ולא אמורים להיכנס לתהליכים רגשיים מעבר למה שמשתנה מעצמו בעקבות השינויים הגופניים החלים בטיפול.
בגישה ממוקדת מטרה כזו, חשוב ביותר להבין שהתהליך הרגשי של המטופל אינו מעיניינו של המטפל. רק כך ניתן לעבוד ללא אבחון של כף היד. כשברור שבשום אופן המטפל אינו ניכנס ואינו מאפשר למטופל להיכנס לתהליכים רגשיים .
חשיבות האבחון
בנוסף למה שמשה כתב . ברצוני לספר סיפור שזיעזע אותי.
סיפרה לי מטפלת (שאינה מאבחנת אך חושבת שהיא יודעת לאבחן כיון שלמדה פסיכוטרפיה )על מטופל שלה כבן 15 עם התפרצויות זעם. קשיי קואורדינציה
רגישויות חושיות , התנהגות לא נאותה כלפי ההורים והמורים.ועוד...
היא החלה בטיפול מוטורי וראתה התקדמות בטיפול . המשיכה בעיסויים ות' כוח . לפעמים אחרי העיסויים ות' כוח רצון ,
דיווחה האם כי הילד הרבה יותר עצבני ומתחצף.
היא שאלה את דעתי . השבתי לה כי ללא איבחון לא אוכל להביע דיעה ולייעץ לה גם בתמורת תשלום ואף אמרתי לה מה דעתי על טיפול ללא איבחון.
כפי שכתבת , משה. גם היא הבינה כי יש לה את היכולות לטפל ללא איבחון.לדעתה לנער היה צורך ליצור מצבי לחץ
ולכן הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג.
לאחר שהסבירה לו ולהוריו את הפרמטר ושעליהם להציב לו גבולות יותר נוקשים וברורים. חלה נסיגה בטיפול . הנער סרב להמשיך בטיפול.
כעבור חודש נודע לה כי הילד נעלם מהבית . לבסוף מצאו אותו באיזו קומונה באילת שתוי , זרוק ומסומם. רק לאחר שהוריו העבירו
מסרים בתקשורת ובאמצעות חברים שיחזור הביתה והבטיחו לו שמעתה הכל יישתנה בבית ???? הם יפתחו דף חדש.
איזה דף ואיזה שנויים החליטו לעשות לא ידוע וברור לי.
מה שכן היה ברור שהטיפול היה חסר אחריות . הסברתי למטפלת שיתכן והיו לו נטיות אובדניות והרס עצמי .זאת ניתן לבדוק באיבחון פסיכולוגי, פסיכיאטרי
וגם באיבחון בכפות הידיים.
לצערי, ישנם מטפלים רבים שעדיין מטפלים ללא איבחון .
מוטב שינהגו ביושר למענם ולמען כל מי שקשור לטיפול ולשיטה.*
סיפרה לי מטפלת (שאינה מאבחנת אך חושבת שהיא יודעת לאבחן כיון שלמדה פסיכוטרפיה )על מטופל שלה כבן 15 עם התפרצויות זעם. קשיי קואורדינציה
רגישויות חושיות , התנהגות לא נאותה כלפי ההורים והמורים.ועוד...
היא החלה בטיפול מוטורי וראתה התקדמות בטיפול . המשיכה בעיסויים ות' כוח . לפעמים אחרי העיסויים ות' כוח רצון ,
דיווחה האם כי הילד הרבה יותר עצבני ומתחצף.
היא שאלה את דעתי . השבתי לה כי ללא איבחון לא אוכל להביע דיעה ולייעץ לה גם בתמורת תשלום ואף אמרתי לה מה דעתי על טיפול ללא איבחון.
כפי שכתבת , משה. גם היא הבינה כי יש לה את היכולות לטפל ללא איבחון.לדעתה לנער היה צורך ליצור מצבי לחץ
ולכן הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג.
לאחר שהסבירה לו ולהוריו את הפרמטר ושעליהם להציב לו גבולות יותר נוקשים וברורים. חלה נסיגה בטיפול . הנער סרב להמשיך בטיפול.
כעבור חודש נודע לה כי הילד נעלם מהבית . לבסוף מצאו אותו באיזו קומונה באילת שתוי , זרוק ומסומם. רק לאחר שהוריו העבירו
מסרים בתקשורת ובאמצעות חברים שיחזור הביתה והבטיחו לו שמעתה הכל יישתנה בבית ???? הם יפתחו דף חדש.
איזה דף ואיזה שנויים החליטו לעשות לא ידוע וברור לי.
מה שכן היה ברור שהטיפול היה חסר אחריות . הסברתי למטפלת שיתכן והיו לו נטיות אובדניות והרס עצמי .זאת ניתן לבדוק באיבחון פסיכולוגי, פסיכיאטרי
וגם באיבחון בכפות הידיים.
לצערי, ישנם מטפלים רבים שעדיין מטפלים ללא איבחון .
- מעבר לסיכון שהם גורמים למטופל ולעצמם .
מוטב שינהגו ביושר למענם ולמען כל מי שקשור לטיפול ולשיטה.*
חשיבות האבחון
שאלה ממבולבלת:
האם אנשים שלמדו פסיכו-תרפיה גופנית במסגרת הלימודיםבמכללת באלבאום לא יכולים לאבחן מטופלים לעבודה רגשית?
(אנשים שלא למדו אבחון כף היד.)
האם אנשים שלמדו פסיכו-תרפיה גופנית במסגרת הלימודיםבמכללת באלבאום לא יכולים לאבחן מטופלים לעבודה רגשית?
(אנשים שלא למדו אבחון כף היד.)
חשיבות האבחון
(סליחה שאני לא מזדהה כרגע, בדרך כלל אני לא אוהבת את זה, אבל כעת אני חייבת לעשות זאת עבור עצמי....)
עדיין לא למדתי את האבחון (ובכוונתי לעשות זאת), אינני מטפלת כעת, וכאשר עשיתי זאת בסטאז' (ללא אבחון), הרגשתי מאד לא אחראית. אני מקווה שהאבחון אכן ייתן לי את מה שחסר לי...
מאד אהבתי את הדרך בה הסברת, משה, את תפקידו של האבחון באומרך:
_שהדבר המסוכן ביותר למטופל הוא האינטואיציה של המטפל.
כשישנו ידע רב בעקבות אבחון נכון, להשתמש באינטאיציה הוא הדבר הנכון. כשאין ידע מספיק, להשתמש באינטאיציה כמטפל הוא הדבר החמור ביותר שמטפל יכול לעשות._
אני חושבת שצריך להשתמש בכל מה שניתן כדי כמה שיותר לדייק, אבל תמיד גם להטיל ספק, גם הכלי הטוב ביותר והמהימן ביותר יכול לטעות....(אחרי הכל גם את האבחון מבצע בן אדם) ובסופו של דבר רק האדם לעצמו יודע הכי טוב ("אדם בתוך עצמו הוא גר..."),
בקיצור,
אלוהים יש רק אחד!
עדיין לא למדתי את האבחון (ובכוונתי לעשות זאת), אינני מטפלת כעת, וכאשר עשיתי זאת בסטאז' (ללא אבחון), הרגשתי מאד לא אחראית. אני מקווה שהאבחון אכן ייתן לי את מה שחסר לי...
מאד אהבתי את הדרך בה הסברת, משה, את תפקידו של האבחון באומרך:
_שהדבר המסוכן ביותר למטופל הוא האינטואיציה של המטפל.
כשישנו ידע רב בעקבות אבחון נכון, להשתמש באינטאיציה הוא הדבר הנכון. כשאין ידע מספיק, להשתמש באינטאיציה כמטפל הוא הדבר החמור ביותר שמטפל יכול לעשות._
אני חושבת שצריך להשתמש בכל מה שניתן כדי כמה שיותר לדייק, אבל תמיד גם להטיל ספק, גם הכלי הטוב ביותר והמהימן ביותר יכול לטעות....(אחרי הכל גם את האבחון מבצע בן אדם) ובסופו של דבר רק האדם לעצמו יודע הכי טוב ("אדם בתוך עצמו הוא גר..."),
בקיצור,
אלוהים יש רק אחד!
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
חשיבות האבחון
ל בילבי אכן פסיכוטראפיה גופנית אינה מכינה את המטפל לאבחן את המטופל לטיפול על פי השיטה שלנו (אולי לאחרות כן). הכילים הרגשיים של השיטה עמוקים וחודרניים מדיי על מנת שיהייה מותר להשתמש בהם ללא אבחון בכף היד.
טליה היזכירה את נושא הפוטנציאל האובדני. מההערכה הגסה שלי, כחמישה אחוז לכל הפחות מהנערים שהגיעו לטיפול, בעלי פוטנציאל אובדני.
האם אמטפל מוכן לקחת אחריות על התאבדותו של מטופל רק משום שהוא הרגיש שהוא יודע מספיק על המצב האמיתי של המטופל, ואינו מסוגל באמת לקחת אחריות על התהליך שהוא מוביל בו את המטופל ??????????????????????
ל פלונית אני שמח שאת מתכוונת ללמוד אבחון.
למרות השנים הרבות בהן אני מאבחן, ולמרות האינטואיציה הדי חזקה שלי, אני עדיין חייב לבדוק עצמי בכל פעם מחדש על מנת לוודא שאיני טועה. גם כך איני יכול להבטיח לעצמי או למטופל שלא אטעה.
מכל מלמדי השכלתי נאמר, אך מטעויותיי וטעויות האחר מומלץ לילמוד עוד יותר
אני והמטפלים/מאבחנים הוותיקים או אלו החדשים שלמדו איך לאבחן, יכולים רק להעביר את החשיבות והידע, איננו יכולים להיות שם בשביל אלו שאינם מעוניינים לקחת אחריות מלאה על מעשיהם.
הסכנות רבות, אך יש כילים על מנת להתמודד איתן בדרך חכמה ומשכילה. אני חוזר וממליץ ללמוד איך להתמודד נכון על מנת לנסות ולהימנע ממצבים קשים שלא לצורך. גם כך המטופל הרגשי בשיטת אלבאום עובר תהליכים חשובים ועמוקים מאוד. למה לא לעשותם בביטחון המירבי האפשרי?
כשלא היה ידע איבחוני, ניתן היה להבין את המטפל שלוקח סיכונים מיותרים, אבל כשהידע ישנו, לא ניתן להבין את חוסר הרצון ללמוד את האבחון הנכון והמדוייק של השיטה.
ניתן להתווכח ולומר שלא כל המאבחנים טובים ונכון יהייה הדבר, כפי שלא כל המטפלים טובים ולא כל בעלי המקצוע בתחומים השונים טובים. אין זה אומר שמטפל המעוניין לעבוד עם תהליכים רגשיים בשיטה, אינו מחוייב לעשות כל מה שניתן על מנת לעבוד עם מטופליו ברמה מקצועית מינימאלית , הווה אומר לאחר אבחון בשיטה שהובן על ידי המטפל היטב.
טליה היזכירה את נושא הפוטנציאל האובדני. מההערכה הגסה שלי, כחמישה אחוז לכל הפחות מהנערים שהגיעו לטיפול, בעלי פוטנציאל אובדני.
האם אמטפל מוכן לקחת אחריות על התאבדותו של מטופל רק משום שהוא הרגיש שהוא יודע מספיק על המצב האמיתי של המטופל, ואינו מסוגל באמת לקחת אחריות על התהליך שהוא מוביל בו את המטופל ??????????????????????
ל פלונית אני שמח שאת מתכוונת ללמוד אבחון.
למרות השנים הרבות בהן אני מאבחן, ולמרות האינטואיציה הדי חזקה שלי, אני עדיין חייב לבדוק עצמי בכל פעם מחדש על מנת לוודא שאיני טועה. גם כך איני יכול להבטיח לעצמי או למטופל שלא אטעה.
מכל מלמדי השכלתי נאמר, אך מטעויותיי וטעויות האחר מומלץ לילמוד עוד יותר
אני והמטפלים/מאבחנים הוותיקים או אלו החדשים שלמדו איך לאבחן, יכולים רק להעביר את החשיבות והידע, איננו יכולים להיות שם בשביל אלו שאינם מעוניינים לקחת אחריות מלאה על מעשיהם.
הסכנות רבות, אך יש כילים על מנת להתמודד איתן בדרך חכמה ומשכילה. אני חוזר וממליץ ללמוד איך להתמודד נכון על מנת לנסות ולהימנע ממצבים קשים שלא לצורך. גם כך המטופל הרגשי בשיטת אלבאום עובר תהליכים חשובים ועמוקים מאוד. למה לא לעשותם בביטחון המירבי האפשרי?
כשלא היה ידע איבחוני, ניתן היה להבין את המטפל שלוקח סיכונים מיותרים, אבל כשהידע ישנו, לא ניתן להבין את חוסר הרצון ללמוד את האבחון הנכון והמדוייק של השיטה.
ניתן להתווכח ולומר שלא כל המאבחנים טובים ונכון יהייה הדבר, כפי שלא כל המטפלים טובים ולא כל בעלי המקצוע בתחומים השונים טובים. אין זה אומר שמטפל המעוניין לעבוד עם תהליכים רגשיים בשיטה, אינו מחוייב לעשות כל מה שניתן על מנת לעבוד עם מטופליו ברמה מקצועית מינימאלית , הווה אומר לאחר אבחון בשיטה שהובן על ידי המטפל היטב.
חשיבות האבחון
למשה ולכל באי הפורום,
אני מבינה את חשיבות האבחון ולכן את כל מי שאני מקבלת לקליניקה אני מחייבת לעבור אבחון.
יחד עם זאת - אני מתנדבת בבית ספר תקופה ארוכה, במיוחד לילדים ממשפחות עם מצב סוציואקונומי נמוך.
א. יש בעייה עם אבחון במשפחות אלו.
ב. העבודה בבית הספר שונה לחלוטין מעבודה בקליניקה הפרטית: אין עיסויים ומגע, הטכניקות מתאימות לביה"ס ולכל האווירה שמתרחשת שם (רעשים, הפרעות, צלצולים, דפיקות בדלת, הצצות וכו").
כמו כן אני בקשר קבוע על בסיס שבועי עם צוות ביה"ס וההורים.
וגם אני מתעניינת בלימודי האבחון.
אני מבינה את חשיבות האבחון ולכן את כל מי שאני מקבלת לקליניקה אני מחייבת לעבור אבחון.
יחד עם זאת - אני מתנדבת בבית ספר תקופה ארוכה, במיוחד לילדים ממשפחות עם מצב סוציואקונומי נמוך.
א. יש בעייה עם אבחון במשפחות אלו.
ב. העבודה בבית הספר שונה לחלוטין מעבודה בקליניקה הפרטית: אין עיסויים ומגע, הטכניקות מתאימות לביה"ס ולכל האווירה שמתרחשת שם (רעשים, הפרעות, צלצולים, דפיקות בדלת, הצצות וכו").
כמו כן אני בקשר קבוע על בסיס שבועי עם צוות ביה"ס וההורים.
וגם אני מתעניינת בלימודי האבחון.
חשיבות האבחון
http://www.elbaum.co.il/?CategoryID=150&ArticleID=352
איך אפשר לומר "זה לא השיטה שלנו" ????????????
איך אפשר לומר "זה לא השיטה שלנו" ????????????
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
חשיבות האבחון
ל אורנה את אכן צודקת ולעבודה על מוטוריקה בלבד כשמראש אין שום כוונה להיכנס לתהליך רגשי אלה לתקן קורדינציה בלבד, הווה אומר קשיי קריאה כתיבה חשבון ורוכוז, לא חייבים לבצע איבחון כירולוגי.
אך גם על מנת לדעת לאבחן את הגוף נכון חייבים ללמוד את אבחן הגוף, וגם נושא זה מעמיק מעבר למה שמלמדים בקורס המטפלים הרגיל.
ל בילבי לצערי הרב, אני לא יכול לקחת אחריות על מה שנעשה עם השיטה בשנים האחרונות. לא אשמתי שלקחו למקומות שלא מתאימים לתהליך העבודה בשיטה. ניראה לי כלא נכון לחשוב שניתן לשנות את מה שרוצים מבלי להתחשב בשיטה ובהגיון העומד מאחוריה ובעיקר בצורכי המטופלים, ועדיין להמשיך לקרא לזה שיטת אלבאום.
איני מתכוון להוריד מערכה של הפסיכוטראפיה הגופנית כלל ועיקר. שיטת אלבאום אינה פסיכוטראפיה גופנית, לא הייתה וכניראה שגם לא תיהייה.
אלו שתי דרכים שונות, והניסיון להשלים את השיטה בשיטה אחרת לא מובן לי.
יש מקום לפסיכוטראפיה גופנית ויש מקום לשיטת אלבאום ולשיטות רבות אחרות. מי שמעוניין לערבב ביניהם ולחשוב שזוהי עדיין שיטת אלבאום, לא אתנגד לכך אך זו שיטה חדשה בעלת צרכים וכללים חדשים שאני לא יכול לעמוד מאחוריה ו/או להבין את שיקוליה.
מעולם לא למדתי פסיכוטראפיה גופנית, וממה שהבנתי מהסטודנטים שיצא לי לדבר איתם על מה שלמדו בנושא, זה תהליך הניראה מאוד שונה מהגישה של השיטה לגוף ולמטופלים, לאיבחון ולתהליך עבודה הטיפולית.
אישית, אני מאחל הצלחה לכל מי שלומד פסיכוטראפיה גופנית, ומעוניין להשתמש בה כתהליך עבודה טיפולית. אני חושב שיש מקום לפיתוח של גישות טיפוליות חדשות, שונות ומשנות.
אין זאת אומרת שחייבים לקרא לפסיכוטראפיה גופנית בשם של שיטה אחרת. גם במה שפורסם באתר של מרכז אלבאום דובר של שילוב בין שתי שיטות.
איני יודע מה מלומד מבחינה האיבחון בגישה החדשה הזו, ואיני יודע מה האפקטיביות של זה לאומת האבחון של השיטה.
ממה שאני מבין בגישה החדשה, לא קיים עדיין אבחון המסוגל לבנות תוכנית עבודה טיפולית תהליכית מדוייקת עבור הטכניקות החודרניות שבשיטה, הכולל בתוכו את הצרכים הרגשיים ההתפתחותיים ברמה מדורגת ואפקטיבית, כפי שקיים באיבחון האינטגרטיבי שבשיטה.
למשל: ללא אינטגראציה בין הגישה שהולצמן פיתח לבין הגישה שפיתחתי על הגישה של הולצמן והאבחון הגופני של השיטה, קשה ביותר להבין ולבנות תוכנית עבודה מדורגת על מנת להימנע מהכנסתו של מטופל למקומות שאסור להכניסו. (חשוב לזכור שמה שאסור לעשות, הוא הליבה המרכזית של ההבנה בתחום "אבחון" התהליך הרגשי של המטופל)
אם ניקח את הנושאים הבאים לבדיקת החשיבות של הידע ההתחלתי על מנת לבנות את תוכנית העבודה הרגשית ההתפתחותית הנכונה, נוכל להבין את החשיבות של השילובים בין הגישה של הולצמן לגישה שלי:
פוטנציאל האובדני,
הצורך ליצור מצבי לחץ,
חזק כשחלש,
זהות כוזבת,
הצורך בשליטה,
הפחד להתבגר,
לא שוכח לא סולח
ועוד נושאים רבים אחרים, כשלכל אחד מהנושאים הללו קיימת בשיטת אלבאום גישה ייחודית לתהליך הרגשי ולדירוג העבודה עליו, ניתן להבין את החשיבות של הידע המוקדם.
גם כאן חייבים להדגיש את חשיבותו של הידע המוקדם לאומת הליכה עם המטופל לתהליך כשללא הידע המוקדם אין שום אפשרות לדעת לאן הטיפול יכול יתפתח (נא לא לחזור לקלישה של האינטואיציה של המטפל, כי זה המצב החמור ביותר כיכולת אבחון עבור כל אחת מהתכונות והמצבים שהבאתי כדוגמא).
אני יודע שהגישות הפסיכולוגיות מאמינות שמותר להם לעבוד למעמקים עם מטופלים מבלי שיודעים עליו דבר, (נצא לדרך וניראה מה יהייה) אך אני לא מאמין בכך.
בגלל שקיימים כלים לידע מוקדם על מצבו הנפשי, רגשי, מנטלי, גופני של האדם, אני מאמין שלא נכון לעבוד ללא הידע הזה. ניתן לבצע יותר מדיי טעויות שלדעתי הצנוע ניתן לנסות ולהימנע מהן.
ככל שיודעים יותר על המטופל והמשפחה ומערכי הכוחות שלהם מראש, כך יודעים יותר איך לבנות נכון ובהתאמה את תוכנית העבודה. זוהי הסיבה בגללה פיתחתי את קורס המאבחנים בדרך ובגישה שפיתחתי אותו.
על מנת שלא יהייו בילבולים ואי הבנות
מהרגע שעבודה גופנית בשיטה צריכה להעביר את המטופל תהליך התחזקות האמור לכלול בתוכו התמודדות עם חולשות רגשיות או נפשיות, או קשרים משפחתיים למיניהם, חייבים אבחון אינטגרטיבי בשיטה
גם במידה והמטפל שמאמין שהוא אמור לעבוד עם תהליכים מעבר לתהליכים קורדינטיביים גרידא, מעוניין להגיע לתוצאות טובות ומדוייקות במהירות סבירה, מומלץ לו ביותר שהמטופל יעבור איבחון בשיטה.
אך גם על מנת לדעת לאבחן את הגוף נכון חייבים ללמוד את אבחן הגוף, וגם נושא זה מעמיק מעבר למה שמלמדים בקורס המטפלים הרגיל.
ל בילבי לצערי הרב, אני לא יכול לקחת אחריות על מה שנעשה עם השיטה בשנים האחרונות. לא אשמתי שלקחו למקומות שלא מתאימים לתהליך העבודה בשיטה. ניראה לי כלא נכון לחשוב שניתן לשנות את מה שרוצים מבלי להתחשב בשיטה ובהגיון העומד מאחוריה ובעיקר בצורכי המטופלים, ועדיין להמשיך לקרא לזה שיטת אלבאום.
איני מתכוון להוריד מערכה של הפסיכוטראפיה הגופנית כלל ועיקר. שיטת אלבאום אינה פסיכוטראפיה גופנית, לא הייתה וכניראה שגם לא תיהייה.
אלו שתי דרכים שונות, והניסיון להשלים את השיטה בשיטה אחרת לא מובן לי.
יש מקום לפסיכוטראפיה גופנית ויש מקום לשיטת אלבאום ולשיטות רבות אחרות. מי שמעוניין לערבב ביניהם ולחשוב שזוהי עדיין שיטת אלבאום, לא אתנגד לכך אך זו שיטה חדשה בעלת צרכים וכללים חדשים שאני לא יכול לעמוד מאחוריה ו/או להבין את שיקוליה.
מעולם לא למדתי פסיכוטראפיה גופנית, וממה שהבנתי מהסטודנטים שיצא לי לדבר איתם על מה שלמדו בנושא, זה תהליך הניראה מאוד שונה מהגישה של השיטה לגוף ולמטופלים, לאיבחון ולתהליך עבודה הטיפולית.
אישית, אני מאחל הצלחה לכל מי שלומד פסיכוטראפיה גופנית, ומעוניין להשתמש בה כתהליך עבודה טיפולית. אני חושב שיש מקום לפיתוח של גישות טיפוליות חדשות, שונות ומשנות.
אין זאת אומרת שחייבים לקרא לפסיכוטראפיה גופנית בשם של שיטה אחרת. גם במה שפורסם באתר של מרכז אלבאום דובר של שילוב בין שתי שיטות.
איני יודע מה מלומד מבחינה האיבחון בגישה החדשה הזו, ואיני יודע מה האפקטיביות של זה לאומת האבחון של השיטה.
ממה שאני מבין בגישה החדשה, לא קיים עדיין אבחון המסוגל לבנות תוכנית עבודה טיפולית תהליכית מדוייקת עבור הטכניקות החודרניות שבשיטה, הכולל בתוכו את הצרכים הרגשיים ההתפתחותיים ברמה מדורגת ואפקטיבית, כפי שקיים באיבחון האינטגרטיבי שבשיטה.
למשל: ללא אינטגראציה בין הגישה שהולצמן פיתח לבין הגישה שפיתחתי על הגישה של הולצמן והאבחון הגופני של השיטה, קשה ביותר להבין ולבנות תוכנית עבודה מדורגת על מנת להימנע מהכנסתו של מטופל למקומות שאסור להכניסו. (חשוב לזכור שמה שאסור לעשות, הוא הליבה המרכזית של ההבנה בתחום "אבחון" התהליך הרגשי של המטופל)
אם ניקח את הנושאים הבאים לבדיקת החשיבות של הידע ההתחלתי על מנת לבנות את תוכנית העבודה הרגשית ההתפתחותית הנכונה, נוכל להבין את החשיבות של השילובים בין הגישה של הולצמן לגישה שלי:
פוטנציאל האובדני,
הצורך ליצור מצבי לחץ,
חזק כשחלש,
זהות כוזבת,
הצורך בשליטה,
הפחד להתבגר,
לא שוכח לא סולח
ועוד נושאים רבים אחרים, כשלכל אחד מהנושאים הללו קיימת בשיטת אלבאום גישה ייחודית לתהליך הרגשי ולדירוג העבודה עליו, ניתן להבין את החשיבות של הידע המוקדם.
גם כאן חייבים להדגיש את חשיבותו של הידע המוקדם לאומת הליכה עם המטופל לתהליך כשללא הידע המוקדם אין שום אפשרות לדעת לאן הטיפול יכול יתפתח (נא לא לחזור לקלישה של האינטואיציה של המטפל, כי זה המצב החמור ביותר כיכולת אבחון עבור כל אחת מהתכונות והמצבים שהבאתי כדוגמא).
אני יודע שהגישות הפסיכולוגיות מאמינות שמותר להם לעבוד למעמקים עם מטופלים מבלי שיודעים עליו דבר, (נצא לדרך וניראה מה יהייה) אך אני לא מאמין בכך.
בגלל שקיימים כלים לידע מוקדם על מצבו הנפשי, רגשי, מנטלי, גופני של האדם, אני מאמין שלא נכון לעבוד ללא הידע הזה. ניתן לבצע יותר מדיי טעויות שלדעתי הצנוע ניתן לנסות ולהימנע מהן.
ככל שיודעים יותר על המטופל והמשפחה ומערכי הכוחות שלהם מראש, כך יודעים יותר איך לבנות נכון ובהתאמה את תוכנית העבודה. זוהי הסיבה בגללה פיתחתי את קורס המאבחנים בדרך ובגישה שפיתחתי אותו.
על מנת שלא יהייו בילבולים ואי הבנות
מהרגע שעבודה גופנית בשיטה צריכה להעביר את המטופל תהליך התחזקות האמור לכלול בתוכו התמודדות עם חולשות רגשיות או נפשיות, או קשרים משפחתיים למיניהם, חייבים אבחון אינטגרטיבי בשיטה
גם במידה והמטפל שמאמין שהוא אמור לעבוד עם תהליכים מעבר לתהליכים קורדינטיביים גרידא, מעוניין להגיע לתוצאות טובות ומדוייקות במהירות סבירה, מומלץ לו ביותר שהמטופל יעבור איבחון בשיטה.
חשיבות האבחון
בילבי שלום.
כמי שלמד גם כן פסיכותרפיה גופנית היא ממש לא שיטת אלבאום!! כמו שהייתה מגמה אלבאום בשילוב רפואה משלימה וברור לכולם שהומאפותיה או פרחי באך ושאר רפואה משלימההם לא שיטת אלבאום. כנ"ל פסיכודרמה ושילוב בע"ח . אכן בפסיכותרפיה גופנית התחומים קרובים מאוד למראית עין וזה מבלבל אך צריך להפריד.
אכן בפסיכותרפיה הגופנית המטפל מאבחן במהלך הטיפול אך זה נכון רק לתהליך של פסיכותרפיה גופנית בו מתעסקים בכאן ועכשיו ובמה שהמטופל מביא לחדר מתוך תפיסה שהמטופל יביא באופן טבעי את הדברים איתם הוא מסוגל להתמודד כרגע. השוני המהותי להבנתי בין פסיכותרפיה גופנית לאלבאום (ואשמח שיתקנו אותו באם ההבנה שלי לא נכונה) היא שבאלבאום המטפל לא רק זורם עם המטופל במה שהוא מביא אלא גם מזמין תכנים אל החדר מעיין
"אקטיביזים טיפולי" שמאוד מייחד את השיטה לעומת גישות טיפוליות אחרות. לא רק מתמודדים עם קושי או תסכול שהמטופל מעלה מעצמו אלא גם יוזמים לפי הצורך הצפה של תכנים כאלה ע"י הטכניקות השונות בזמנים המתאימים ע"פ התפתחות הטיפול ואחרי חיזוק גופני ראוי.
עוד הבדל בין אלבאום לפסיכותרפיה הגופנית (מעכשיו פ"ג כי זה ממש ארוך..) זה תרגול חזרה והעמקה של טכניקה שקיים באלבאום ומעמיק את עוצמת החוויה וההצפה. בפ"ג זה לא קיים ולכן העוצמות וההתכווננות אחרות.
לדעתי ואני חוותי את זה בצורה חזקה בסטאז' שלי בפ"ג. בלימודי הפ"ג במכללה לא הדגישו מספיק את ההבדל בין הפ"ג לשיטת אלבאום. הם תחומי ידע וטיפול שונים אומנם קרובים, אבל ממש לא זהים. אומנם אפשר להשתמש בטכניקות מסוימות של אלבאום בתוך טיפול של פ"ג בהתאמה אבל אסור להתבלבל ולהתייחס לתהליך הלמידה של המטפל במהלך טיפול של פ"ג כאיבחון. אשמח לשמוע התיחסות לזה.
ניצה אני מזמין אותך לתגובה כי אני מאוד מעריך את התובנות שלך בנושא מתוך העבודה שלך בשני התחומים. (אם ניצה פה בפורום היא ניצה שאני חושב. אני מאמין שזיהיתי נכון את סגנון הכתיבה..)
בנושא המקרה שהעלתי (הנער והעברת האחריות) שאלת אוריאל האם הילד עבר אבחון מסודר ובזה אני גם מתחבר לנושא הקודם. אני מטפל בו במסגרת קופ"ח ואין להם מאבחנים בהסדר באיזור שלי (העברתי לאחראית שמות ומס' טלפון אך זה בירוקרטיה שלוקחת זמן) ומכיוון שזה היה המצב עוד לפני שהתחלתי בזמן שהמכללה(ז"ל) ליוותה את הנושא ראיתי את העניין כבסדר אך עבדתי גופנית בלבד ללא הכוונה אל הרגש וכך גם הצגתי את הנושא כלפי המערכת. לפני כחודש או יותר כשהבנתי שלנער הזה יש צורך גם בהתייחסות רגשית יותר בקשתי מההורים שיעשו אבחון באופן פרטי והם הביעו נכונות אך הם עוד לא יצרו קשר עם המאבחנת שהפנתי אותם אליה. ולא עבדתי על נושאים רגשיים.
בכול מקרה לא ראיתי בנושא העברת האחריות כמשהו כ"כ טעון רגשית אלא משהו בסיסי. אולי טעיתי.
לכן גם כל עוד הם לא יעשו איבחון לא אכנס לנושא הרגשי סביב זה כמו שהציעו כאן כי אני לא יעשה את זה ללא אבחון.
אני חושב שהמציאות שהצגתי פה יחד עם משאורנה העלתה כאן זה נושא שמצריך התיחסות - עבודה בתוך מסגרת שלא מאפשרת איבחון מלא מסיבות שונות (בד"כ עלויות) כמו עבודה בתוך מוסדות ובי"ס . מה שאני אימצתי לעצמי זו עבודה "טכנית" גופנית בלבד ע"פ הצרכים שעולים וקבלתי לכך חיזוקים מהספר של משה שמציע את הטכניקות הנ"ל להורים לעבודה עצמאית בבית עם ילדהם. אשמח מאוד משה אם תוכל להבהיר איפה עובר הגבול ובמה להתעסק ובמה לא בעבודה בתוך מסגרות כאלה כשאין אבחון . אני קורא את הספר (ונהנה) וחושב שהבנתי מה הגבולות אך יש פה אני מאמין כאלה שלא רכשו עדיין את הספר או שקשיי השפה מרחיקים אותם ממנו ושווה להציב פה את הקו.
תודה ומצטער על האריכות..
עע
כמי שלמד גם כן פסיכותרפיה גופנית היא ממש לא שיטת אלבאום!! כמו שהייתה מגמה אלבאום בשילוב רפואה משלימה וברור לכולם שהומאפותיה או פרחי באך ושאר רפואה משלימההם לא שיטת אלבאום. כנ"ל פסיכודרמה ושילוב בע"ח . אכן בפסיכותרפיה גופנית התחומים קרובים מאוד למראית עין וזה מבלבל אך צריך להפריד.
אכן בפסיכותרפיה הגופנית המטפל מאבחן במהלך הטיפול אך זה נכון רק לתהליך של פסיכותרפיה גופנית בו מתעסקים בכאן ועכשיו ובמה שהמטופל מביא לחדר מתוך תפיסה שהמטופל יביא באופן טבעי את הדברים איתם הוא מסוגל להתמודד כרגע. השוני המהותי להבנתי בין פסיכותרפיה גופנית לאלבאום (ואשמח שיתקנו אותו באם ההבנה שלי לא נכונה) היא שבאלבאום המטפל לא רק זורם עם המטופל במה שהוא מביא אלא גם מזמין תכנים אל החדר מעיין
"אקטיביזים טיפולי" שמאוד מייחד את השיטה לעומת גישות טיפוליות אחרות. לא רק מתמודדים עם קושי או תסכול שהמטופל מעלה מעצמו אלא גם יוזמים לפי הצורך הצפה של תכנים כאלה ע"י הטכניקות השונות בזמנים המתאימים ע"פ התפתחות הטיפול ואחרי חיזוק גופני ראוי.
עוד הבדל בין אלבאום לפסיכותרפיה הגופנית (מעכשיו פ"ג כי זה ממש ארוך..) זה תרגול חזרה והעמקה של טכניקה שקיים באלבאום ומעמיק את עוצמת החוויה וההצפה. בפ"ג זה לא קיים ולכן העוצמות וההתכווננות אחרות.
לדעתי ואני חוותי את זה בצורה חזקה בסטאז' שלי בפ"ג. בלימודי הפ"ג במכללה לא הדגישו מספיק את ההבדל בין הפ"ג לשיטת אלבאום. הם תחומי ידע וטיפול שונים אומנם קרובים, אבל ממש לא זהים. אומנם אפשר להשתמש בטכניקות מסוימות של אלבאום בתוך טיפול של פ"ג בהתאמה אבל אסור להתבלבל ולהתייחס לתהליך הלמידה של המטפל במהלך טיפול של פ"ג כאיבחון. אשמח לשמוע התיחסות לזה.
ניצה אני מזמין אותך לתגובה כי אני מאוד מעריך את התובנות שלך בנושא מתוך העבודה שלך בשני התחומים. (אם ניצה פה בפורום היא ניצה שאני חושב. אני מאמין שזיהיתי נכון את סגנון הכתיבה..)
בנושא המקרה שהעלתי (הנער והעברת האחריות) שאלת אוריאל האם הילד עבר אבחון מסודר ובזה אני גם מתחבר לנושא הקודם. אני מטפל בו במסגרת קופ"ח ואין להם מאבחנים בהסדר באיזור שלי (העברתי לאחראית שמות ומס' טלפון אך זה בירוקרטיה שלוקחת זמן) ומכיוון שזה היה המצב עוד לפני שהתחלתי בזמן שהמכללה(ז"ל) ליוותה את הנושא ראיתי את העניין כבסדר אך עבדתי גופנית בלבד ללא הכוונה אל הרגש וכך גם הצגתי את הנושא כלפי המערכת. לפני כחודש או יותר כשהבנתי שלנער הזה יש צורך גם בהתייחסות רגשית יותר בקשתי מההורים שיעשו אבחון באופן פרטי והם הביעו נכונות אך הם עוד לא יצרו קשר עם המאבחנת שהפנתי אותם אליה. ולא עבדתי על נושאים רגשיים.
בכול מקרה לא ראיתי בנושא העברת האחריות כמשהו כ"כ טעון רגשית אלא משהו בסיסי. אולי טעיתי.
לכן גם כל עוד הם לא יעשו איבחון לא אכנס לנושא הרגשי סביב זה כמו שהציעו כאן כי אני לא יעשה את זה ללא אבחון.
אני חושב שהמציאות שהצגתי פה יחד עם משאורנה העלתה כאן זה נושא שמצריך התיחסות - עבודה בתוך מסגרת שלא מאפשרת איבחון מלא מסיבות שונות (בד"כ עלויות) כמו עבודה בתוך מוסדות ובי"ס . מה שאני אימצתי לעצמי זו עבודה "טכנית" גופנית בלבד ע"פ הצרכים שעולים וקבלתי לכך חיזוקים מהספר של משה שמציע את הטכניקות הנ"ל להורים לעבודה עצמאית בבית עם ילדהם. אשמח מאוד משה אם תוכל להבהיר איפה עובר הגבול ובמה להתעסק ובמה לא בעבודה בתוך מסגרות כאלה כשאין אבחון . אני קורא את הספר (ונהנה) וחושב שהבנתי מה הגבולות אך יש פה אני מאמין כאלה שלא רכשו עדיין את הספר או שקשיי השפה מרחיקים אותם ממנו ושווה להציב פה את הקו.
תודה ומצטער על האריכות..
עע
חשיבות האבחון
עע,
הדברים שלי נכתבו כתוצאה מאי הבנה לגבי מהות הטיפולים שלך ושל אורנה,
כדאי לציין את סוג ומהות הטיפול כשמתארים מקרים בדף.
גם אני עובד בביה"ס, עם ילדים בסיכון, האימון שהם מקבלים ממני לא נוגע בשום עניין רגשי, (לפחות לא באופן ישיר..)
ברור שיש המון עבודה לעומק עם כל אחד ואחת מהם, אפשר גם להבין גם את הרצון הטבעי שלנו כמטפלים לעזור לעומק ,
כל זה לא משנה את העובדה שלא ביקשו את זה ממני, גם בגלל כל המגבלות שאתה ואורנה ציינתם,
לא צריך אבחון, צריך להתבונן ולראות מה כל אחד ואחת צריכים מוטורית, ולהנחות, (מה שאני ביקשתי זה אישור מההורים לעבודה גופנית)
יש כל כך הרבה מה לעשות בכל הקשור לעבודה הגופנית, גם לזה אין זמן..
הדברים שלי נכתבו כתוצאה מאי הבנה לגבי מהות הטיפולים שלך ושל אורנה,
כדאי לציין את סוג ומהות הטיפול כשמתארים מקרים בדף.
גם אני עובד בביה"ס, עם ילדים בסיכון, האימון שהם מקבלים ממני לא נוגע בשום עניין רגשי, (לפחות לא באופן ישיר..)
ברור שיש המון עבודה לעומק עם כל אחד ואחת מהם, אפשר גם להבין גם את הרצון הטבעי שלנו כמטפלים לעזור לעומק ,
כל זה לא משנה את העובדה שלא ביקשו את זה ממני, גם בגלל כל המגבלות שאתה ואורנה ציינתם,
לא צריך אבחון, צריך להתבונן ולראות מה כל אחד ואחת צריכים מוטורית, ולהנחות, (מה שאני ביקשתי זה אישור מההורים לעבודה גופנית)
יש כל כך הרבה מה לעשות בכל הקשור לעבודה הגופנית, גם לזה אין זמן..
חשיבות האבחון
לקוראי הפורם שלום
אני מצטרפת לדיון ממקום שבעצם נוגע בכל התחומים שעלו על הפרק. אני מטפלת אלבאום, מאבחנת אלבאום, ואף למדתי פסיכותרפיה גופנית. אני מסכימה עם משה שיש לערוך אבחון לפני טיפול כי אין מה לעשות כאשר עובדים עם הגוף , מהר מאוד הוא מתחיל לדבר. מה שלוקח שנים על ספת הפסיכולוג לוקח זמן קצר מאוד בעבודה גופנית. אז אכן יש תהליכים מהירים והם מחייבים זהירות, להיות עם רגל על הברקס . ופה לאבחון יש תרומה ענקית. וכפי שכותב עע קיים שוני גדול בין טיפול אלבאום לפ"ג.אני הגעתי לפ"ג אחרי שנים רבות של עבודה בשיטה עם שעות טיפול רבות מאוד ויכולתי לעשות את ההפרדה, דבר שבו התקשו הסטודדנטים הצעירים שהגיעו לאחר שלוש שנות לימוד ללא כל ניסיון טיפולי ולא ממש הצליחו ליצור את ההפרדה. אני אומרת זאת משום שאני מדריכה גם בפ"ג ואני נתקלת בזה כל הזמן. מה שקורה הוא שאנשים מטפלים תחת הכותרת של פסיכותרפיה גופנית ומשתמשים בעיקר בתרגילים ובטכניקות של אלבאום. כלומר הם בטוחים שאין צורך באבחון כי ככה זה בפסיכותרפיה גופנית אבל למעשה מכניסים הרבה אלבאום לטיפולים וכאן הסכנה.
אני חושבת שצודק עע באופן בו הוא רואה ומסביר את השוני בין שתי הגישות הטיפוליות.גם טיפולים פסיכוליוגים מתקיימים ללא אבחונים ודאי ללא אבחון כירולוגי.אבל יש להם כלים וידע רב רחב ועמוק
המותאמים לצורת העבודה שלהם, דרך אגב יש בינהם לא מעט הנעזרים באבחונים כירולוגים.
קשה לי עם המושג עבודה גופנית בלבד,אנחנו לא בחדר כושר, ולא בחוג התעמלות. וכל מי שמגיע לטיפול עם קשיי למידה סוחב על גבו שק של בעיות רגשיות,תיסכול רב, כעסים, אכזבות, דימוי עצמי ירוד , ועוד כהנה וכהנה. הבעיות הרגשיות אינן נעלמות ברגע שלומדים לקרוא ,יש מקום לעבד גם אותן.שלא לדבר על השינויים שמתבקשים בבית.
קשה לי להתיחס לעבודה במוסדות כמו בתי ספר, מצד אחד זה חשוב מאין כמוהו יש ילדים שממש מצילים אותם.מה שנותר הוא באמת להשאר בפרופר גוף, ואם מצליחים לרתום את ההורים לטיפול לגרום להם לעבור אבחון.
ככלל ידוע לי שאחוז קטן מתוך המטופלים אכן עוברים אבחון, קיים חשש אצל חלק מהמטפלים שאם ידרשו אבחון הדבר עשוי להרתיע את ההורים והם יותרו על הטיפול.
אני מצטרפת לדיון ממקום שבעצם נוגע בכל התחומים שעלו על הפרק. אני מטפלת אלבאום, מאבחנת אלבאום, ואף למדתי פסיכותרפיה גופנית. אני מסכימה עם משה שיש לערוך אבחון לפני טיפול כי אין מה לעשות כאשר עובדים עם הגוף , מהר מאוד הוא מתחיל לדבר. מה שלוקח שנים על ספת הפסיכולוג לוקח זמן קצר מאוד בעבודה גופנית. אז אכן יש תהליכים מהירים והם מחייבים זהירות, להיות עם רגל על הברקס . ופה לאבחון יש תרומה ענקית. וכפי שכותב עע קיים שוני גדול בין טיפול אלבאום לפ"ג.אני הגעתי לפ"ג אחרי שנים רבות של עבודה בשיטה עם שעות טיפול רבות מאוד ויכולתי לעשות את ההפרדה, דבר שבו התקשו הסטודדנטים הצעירים שהגיעו לאחר שלוש שנות לימוד ללא כל ניסיון טיפולי ולא ממש הצליחו ליצור את ההפרדה. אני אומרת זאת משום שאני מדריכה גם בפ"ג ואני נתקלת בזה כל הזמן. מה שקורה הוא שאנשים מטפלים תחת הכותרת של פסיכותרפיה גופנית ומשתמשים בעיקר בתרגילים ובטכניקות של אלבאום. כלומר הם בטוחים שאין צורך באבחון כי ככה זה בפסיכותרפיה גופנית אבל למעשה מכניסים הרבה אלבאום לטיפולים וכאן הסכנה.
אני חושבת שצודק עע באופן בו הוא רואה ומסביר את השוני בין שתי הגישות הטיפוליות.גם טיפולים פסיכוליוגים מתקיימים ללא אבחונים ודאי ללא אבחון כירולוגי.אבל יש להם כלים וידע רב רחב ועמוק
המותאמים לצורת העבודה שלהם, דרך אגב יש בינהם לא מעט הנעזרים באבחונים כירולוגים.
קשה לי עם המושג עבודה גופנית בלבד,אנחנו לא בחדר כושר, ולא בחוג התעמלות. וכל מי שמגיע לטיפול עם קשיי למידה סוחב על גבו שק של בעיות רגשיות,תיסכול רב, כעסים, אכזבות, דימוי עצמי ירוד , ועוד כהנה וכהנה. הבעיות הרגשיות אינן נעלמות ברגע שלומדים לקרוא ,יש מקום לעבד גם אותן.שלא לדבר על השינויים שמתבקשים בבית.
קשה לי להתיחס לעבודה במוסדות כמו בתי ספר, מצד אחד זה חשוב מאין כמוהו יש ילדים שממש מצילים אותם.מה שנותר הוא באמת להשאר בפרופר גוף, ואם מצליחים לרתום את ההורים לטיפול לגרום להם לעבור אבחון.
ככלל ידוע לי שאחוז קטן מתוך המטופלים אכן עוברים אבחון, קיים חשש אצל חלק מהמטפלים שאם ידרשו אבחון הדבר עשוי להרתיע את ההורים והם יותרו על הטיפול.
-
אנונימי
חשיבות האבחון
אני, מצטרפת גם כן לדברי קודמי ביחס לפסיכותרפיה הגופנית,ניצה וע.ע-
אך, להבדיל אני חושבת שזה היופי שבשוני שבין הגישות.
כיוון שלדעתי, השוני תורם להשלמה...
ולראיה רחבה והולסטית יותר ואף מעשירה...
אך, צריך לזכור שאלו הן תפיסות ואין כאן נכון או לא נכון.
אם כבר ציינו כאן השונה והדומה בין הגישות,
אני באופן אישי, רואה הרבה דמיון וקשר למשל - נקודת ההסתכלות של הפ"ג לקשר אם- תינוק = "יחסי האוביקט" לעומת, נק' ההסתכלות באבחון הכירולוגי.
או שהזכרנו את הבסיס לעבודה "האבחון".
השימוש במושג הזה כאן אינו ניתן להשוואה בין הגישות " השונת " כיוון, שזהו בסיס השוני,
אך, אין הוא סותר אחד את השני.
יש אבחון כבסיס להטווית טיפול,
ויש אבחון כבסיס למפגש טיפולי- שכל מפגש מחדש על המטפל לראות את המטופל באופן נקי ומהמקום הזה לצאת הלאה.
בסופו של דבר יש איזה שהוא חוט מקשר העובר כחוט השני בין מפגשי הטיפול.
התחברתי מאוד לדבריך ניצה:
"קשה לי עם המושג עבודה גופנית בלבד,אנחנו לא בחדר כושר, ולא בחוג התעמלות. וכל מי שמגיע לטיפול עם קשיי למידה סוחב על גבו שק של בעיות רגשיות,תיסכול רב, כעסים, אכזבות, דימוי עצמי ירוד , ועוד כהנה וכהנה. הבעיות הרגשיות אינן נעלמות ברגע שלומדים לקרוא ,יש מקום לעבד גם אותן.שלא לדבר על השינויים שמתבקשים בבית."
אין ספק, שאנחנו לא מכונות ומזה מותר האדם מן הבמה.
יש מקום לשיח ועבודה.
אך, לא לשכוח בדרך,,, למה המטופל הגיע ומה מטרתינו.
כשאחת ממטרות האבחון באלבאום היא למעשה, לתאר את הקשיים ולהגדיר באופן ביצועי ושיטתי כיצד אנחנו הולכים למלא אותן בשטח לטובת המטופל ומשפחתו {סביבה}.
מה שיעניק מסגרת יציבה לטיפול.
וברוח התקופה,
ט"ו בשבט,|עץ|
חג האילנות שמח.
מזמינה את כולם להצמיח שורשים
( מדיטצית שורשים ) ולפרוח.
@}
אורנה פרידמן
אך, להבדיל אני חושבת שזה היופי שבשוני שבין הגישות.
כיוון שלדעתי, השוני תורם להשלמה...
ולראיה רחבה והולסטית יותר ואף מעשירה...
אך, צריך לזכור שאלו הן תפיסות ואין כאן נכון או לא נכון.
אם כבר ציינו כאן השונה והדומה בין הגישות,
אני באופן אישי, רואה הרבה דמיון וקשר למשל - נקודת ההסתכלות של הפ"ג לקשר אם- תינוק = "יחסי האוביקט" לעומת, נק' ההסתכלות באבחון הכירולוגי.
או שהזכרנו את הבסיס לעבודה "האבחון".
השימוש במושג הזה כאן אינו ניתן להשוואה בין הגישות " השונת " כיוון, שזהו בסיס השוני,
אך, אין הוא סותר אחד את השני.
יש אבחון כבסיס להטווית טיפול,
ויש אבחון כבסיס למפגש טיפולי- שכל מפגש מחדש על המטפל לראות את המטופל באופן נקי ומהמקום הזה לצאת הלאה.
בסופו של דבר יש איזה שהוא חוט מקשר העובר כחוט השני בין מפגשי הטיפול.
התחברתי מאוד לדבריך ניצה:
"קשה לי עם המושג עבודה גופנית בלבד,אנחנו לא בחדר כושר, ולא בחוג התעמלות. וכל מי שמגיע לטיפול עם קשיי למידה סוחב על גבו שק של בעיות רגשיות,תיסכול רב, כעסים, אכזבות, דימוי עצמי ירוד , ועוד כהנה וכהנה. הבעיות הרגשיות אינן נעלמות ברגע שלומדים לקרוא ,יש מקום לעבד גם אותן.שלא לדבר על השינויים שמתבקשים בבית."
אין ספק, שאנחנו לא מכונות ומזה מותר האדם מן הבמה.
יש מקום לשיח ועבודה.
אך, לא לשכוח בדרך,,, למה המטופל הגיע ומה מטרתינו.
כשאחת ממטרות האבחון באלבאום היא למעשה, לתאר את הקשיים ולהגדיר באופן ביצועי ושיטתי כיצד אנחנו הולכים למלא אותן בשטח לטובת המטופל ומשפחתו {סביבה}.
מה שיעניק מסגרת יציבה לטיפול.
וברוח התקופה,
ט"ו בשבט,|עץ|
חג האילנות שמח.
מזמינה את כולם להצמיח שורשים
( מדיטצית שורשים ) ולפרוח.
@}
אורנה פרידמן
חשיבות האבחון
ככלל ידוע לי שאחוז קטן מתוך המטופלים אכן עוברים אבחון, קיים חשש אצל חלק מהמטפלים שאם ידרשו אבחון הדבר עשוי להרתיע את ההורים והם יותרו על הטיפול.
השאלה היא מה מרתיע- החשיפה? הכירולוגיה? הכסף?
הכל מתחיל מחוסר אחידות שלנו כמאבחנים/מטפלים באותה שיטה,
מאחר ואין שום מעקב של גוף אחראי אחרי מה שקורה בתחום האבחון והטיפול,
העניין פרוץ לדעות ולגישות שונות כי עדיין אין גוף מפקח- (נמצא בהקמה = העמותה)
וכך מופיעות כל מיני תופעות מוזרות, צילצלה אלי אם לפני כשבועיים ובקשה טיפול לבנה,
אחרי שיחת ההיכרות הראשונית היא אמרה שמי שהפנתה אותה אלי היא מטפלת בשיטה,
שאמרה לה לבקש את האבחון אצלי ללא הקטע הכירולוגי, ממש כך,
שאלתי למה והיא אמרה כי נאמר לה שזה מיותר, כמו כן היא רוצה הנחה על המחיר שציינתי לאבחון מלא..
סיכמנו שנפגש, נדבר ואסביר את האבחון, בינתיים לא חזרה אלי..
לעניין העמותה, הבעיות שמופיעות פה לא חדשות, עניין הגדרת השיטה, האתיקה המקצועית, אופן האבחון והטיפול, מי יכול לעשות מה,
כל הנושאים החשוביםהנ"ל ועוד נמצאים למיטב ידיעתי בתהליך של בניה והכנה לפירסום, לצורך זה ואחרים קמה העמותה,
למען המטפלים וכדי שהשיטה הזו תמשיך להתקיים במתכונתה המקורית, ככל הניתן..
אז מי שלא נרשם/ה עדיין, ורוצה להשפיע ולומר את דעתה/ו זה הזמן - http://sites.google.com/site/elbaumgroup/
השאלה היא מה מרתיע- החשיפה? הכירולוגיה? הכסף?
הכל מתחיל מחוסר אחידות שלנו כמאבחנים/מטפלים באותה שיטה,
מאחר ואין שום מעקב של גוף אחראי אחרי מה שקורה בתחום האבחון והטיפול,
העניין פרוץ לדעות ולגישות שונות כי עדיין אין גוף מפקח- (נמצא בהקמה = העמותה)
וכך מופיעות כל מיני תופעות מוזרות, צילצלה אלי אם לפני כשבועיים ובקשה טיפול לבנה,
אחרי שיחת ההיכרות הראשונית היא אמרה שמי שהפנתה אותה אלי היא מטפלת בשיטה,
שאמרה לה לבקש את האבחון אצלי ללא הקטע הכירולוגי, ממש כך,
שאלתי למה והיא אמרה כי נאמר לה שזה מיותר, כמו כן היא רוצה הנחה על המחיר שציינתי לאבחון מלא..
סיכמנו שנפגש, נדבר ואסביר את האבחון, בינתיים לא חזרה אלי..
לעניין העמותה, הבעיות שמופיעות פה לא חדשות, עניין הגדרת השיטה, האתיקה המקצועית, אופן האבחון והטיפול, מי יכול לעשות מה,
כל הנושאים החשוביםהנ"ל ועוד נמצאים למיטב ידיעתי בתהליך של בניה והכנה לפירסום, לצורך זה ואחרים קמה העמותה,
למען המטפלים וכדי שהשיטה הזו תמשיך להתקיים במתכונתה המקורית, ככל הניתן..
אז מי שלא נרשם/ה עדיין, ורוצה להשפיע ולומר את דעתה/ו זה הזמן - http://sites.google.com/site/elbaumgroup/
חשיבות האבחון
אני רוצה להודות לכל מי שכתבו בנושא שהבאתי, אני יותר מקבלת ומבינה את א-פ,
כי אי אפשר להפריד ידע שנמצא בתוכינו לפי שיטות וגישות.
כי אי אפשר להפריד ידע שנמצא בתוכינו לפי שיטות וגישות.
חשיבות האבחון
נא להדפיס ולשנן השכם והערב את הדברים הבאים -
יש לי הרגשה שהחשיבות של האבחון המדוייק על מנת לא לבצע טעויות היכולות להזיק למטופל או למטפל לא כל כך ברורה עדיין
נכון שלאורך השנים האחרונות, מסיבות שאינן מקצועיות בכלל היו גורמים במכללה שטענו ושיווקו שאין צורך באבחון, וטיפחו את האשליה שמי שלומד את קורס המטפלים יכול לאבחן, אך אין המצב כך כלל ועיקר.
אני לא כל כך יודע מה לעשות על מנת לגרום למטפלים להבין שלא נכון לקחת אחריות שלא לצורך. לא נכון להיכנס לתהליכים רגשיים כלשהם עם מטופל מבלי שהוא עבר אבחון כף יד על ידי מאבחן שמבין את האיבחון של כף היד על פי הדרך בה עוסקים בכך בשיטה.
אולי, המטפלים לא כל כך מעריכים את העוצמה והעומק של התהליך הרגשי הניגרם בטכניקות שבשיטה, מהרגע שניכנסים אליו.
אולי המטפלים חושבים שניתן להיכנס לתהליכים רגשיים מבלי שיודעים מראש מה אסור לעשות, או חשוב לא פחות מה מומלץ לעשות ובאיזה מקצב. מה דירוג העבודה הנכון למטופל מסויים?
כניראה שמטפלים לא כל כך מבינים עדיין שהדבר המסוכן ביותר למטופל הוא האינטואיציה של המטפל.
כשישנו ידע רב בעקבות אבחון נכון, להשתמש באינטאיציה הוא הדבר הנכון. כשאין ידע מספיק, להשתמש באינטאיציה כמטפל הוא הדבר החמור ביותר שמטפל יכול לעשות.
האינטואיציה מגיבה לעולמו הפנימי של האדם, ועל כן היא מגיבה לידע ולניסיונות שאגר לאורך חייו.
כמשה אלבאום, וכמפתח השיטה, אני יכול לטעון בקלות שהידע והניסיון שלי בעבודה טיפולית הוא רב. בנוסף, אני חושב שניכונתי באינטואיציה רבה בכל הקשור לקשיים של בני אדם.
למרות זאת, לא אעז להשתמש באינטואיציה שלי על מטופל בנושא התהליך הרגשי, שלא עבר איבחון בכף היד.
פעמים רבות מדיי האינטואיציה שלי הובילה אותי לחשוב דברים שונים לחלוטין ממה שניראה בכף ידו של המטופל. מה שבכף היד הוא הנכון והצודק ולא מה שניראה לי כנכון על פי ההבנה שלי או התחושה שעלתה בתוכי.
לכן ובגלל זה, חשוב להבין שללא אבחון של כף היד, אסור להכניס מטופל לתהליך רגשי כלשהו בכלים של השיטה
הכלים לעבודה רגשית של השיטה חודרים למעמקים, ולמטופל קשה ביותר לברוח מהתמודדות עם עולמו הפנימי, יהייה אשר יהייה. עבודה טכנית נכונה בשיטה, יובילו את המטופל לפתוח את זיכרונותיו הרגשיים, גם אם הוא לא רוצה בזה בכלל, וגם אם הוא לא מוכן או חלש מדיי על מנת להתמודד עם מה שיעלה.
לכן, אסור לעשות זאת, אלה אם המטפל לוקח בחשבון מראש שהוא לוקח את המטופל שלו למסע ברכבת הרים מופרעת לחלוטין, כשמראש מוותר על כל המעצורים והבטחונות האמורים להיות בדרך.
אם המטפל אכן מוכן לקחת את האחריות לכך, שיקח בבקשה בחשבון שהוא עוסק במשהו שונה לחלוטין משיטת אלבאום וגישתה הטיפולית.
חשוב להבין שעל מנת לשנות את מצבו של ילד הסובל מקשיי למידה שונים (קיראה, כתיבה, חשבון, ריכוז), לא צריך ולא אמורים להיכנס לתהליכים רגשיים מעבר למה שמשתנה מעצמו בעקבות השינויים הגופניים החלים בטיפול.
בגישה ממוקדת מטרה כזו, חשוב ביותר להבין שהתהליך הרגשי של המטופל אינו מעיניינו של המטפל. רק כך ניתן לעבוד ללא אבחון של כף היד. כשברור שבשום אופן המטפל אינו ניכנס ואינו מאפשר למטופל להיכנס לתהליכים רגשיים .
תודה מאד משה.
האמירה הזאת היתה כלכך חסרה לי לאחרונה.
יש לי הרגשה שהחשיבות של האבחון המדוייק על מנת לא לבצע טעויות היכולות להזיק למטופל או למטפל לא כל כך ברורה עדיין
נכון שלאורך השנים האחרונות, מסיבות שאינן מקצועיות בכלל היו גורמים במכללה שטענו ושיווקו שאין צורך באבחון, וטיפחו את האשליה שמי שלומד את קורס המטפלים יכול לאבחן, אך אין המצב כך כלל ועיקר.
אני לא כל כך יודע מה לעשות על מנת לגרום למטפלים להבין שלא נכון לקחת אחריות שלא לצורך. לא נכון להיכנס לתהליכים רגשיים כלשהם עם מטופל מבלי שהוא עבר אבחון כף יד על ידי מאבחן שמבין את האיבחון של כף היד על פי הדרך בה עוסקים בכך בשיטה.
אולי, המטפלים לא כל כך מעריכים את העוצמה והעומק של התהליך הרגשי הניגרם בטכניקות שבשיטה, מהרגע שניכנסים אליו.
אולי המטפלים חושבים שניתן להיכנס לתהליכים רגשיים מבלי שיודעים מראש מה אסור לעשות, או חשוב לא פחות מה מומלץ לעשות ובאיזה מקצב. מה דירוג העבודה הנכון למטופל מסויים?
כניראה שמטפלים לא כל כך מבינים עדיין שהדבר המסוכן ביותר למטופל הוא האינטואיציה של המטפל.
כשישנו ידע רב בעקבות אבחון נכון, להשתמש באינטאיציה הוא הדבר הנכון. כשאין ידע מספיק, להשתמש באינטאיציה כמטפל הוא הדבר החמור ביותר שמטפל יכול לעשות.
האינטואיציה מגיבה לעולמו הפנימי של האדם, ועל כן היא מגיבה לידע ולניסיונות שאגר לאורך חייו.
כמשה אלבאום, וכמפתח השיטה, אני יכול לטעון בקלות שהידע והניסיון שלי בעבודה טיפולית הוא רב. בנוסף, אני חושב שניכונתי באינטואיציה רבה בכל הקשור לקשיים של בני אדם.
למרות זאת, לא אעז להשתמש באינטואיציה שלי על מטופל בנושא התהליך הרגשי, שלא עבר איבחון בכף היד.
פעמים רבות מדיי האינטואיציה שלי הובילה אותי לחשוב דברים שונים לחלוטין ממה שניראה בכף ידו של המטופל. מה שבכף היד הוא הנכון והצודק ולא מה שניראה לי כנכון על פי ההבנה שלי או התחושה שעלתה בתוכי.
לכן ובגלל זה, חשוב להבין שללא אבחון של כף היד, אסור להכניס מטופל לתהליך רגשי כלשהו בכלים של השיטה
הכלים לעבודה רגשית של השיטה חודרים למעמקים, ולמטופל קשה ביותר לברוח מהתמודדות עם עולמו הפנימי, יהייה אשר יהייה. עבודה טכנית נכונה בשיטה, יובילו את המטופל לפתוח את זיכרונותיו הרגשיים, גם אם הוא לא רוצה בזה בכלל, וגם אם הוא לא מוכן או חלש מדיי על מנת להתמודד עם מה שיעלה.
לכן, אסור לעשות זאת, אלה אם המטפל לוקח בחשבון מראש שהוא לוקח את המטופל שלו למסע ברכבת הרים מופרעת לחלוטין, כשמראש מוותר על כל המעצורים והבטחונות האמורים להיות בדרך.
אם המטפל אכן מוכן לקחת את האחריות לכך, שיקח בבקשה בחשבון שהוא עוסק במשהו שונה לחלוטין משיטת אלבאום וגישתה הטיפולית.
חשוב להבין שעל מנת לשנות את מצבו של ילד הסובל מקשיי למידה שונים (קיראה, כתיבה, חשבון, ריכוז), לא צריך ולא אמורים להיכנס לתהליכים רגשיים מעבר למה שמשתנה מעצמו בעקבות השינויים הגופניים החלים בטיפול.
בגישה ממוקדת מטרה כזו, חשוב ביותר להבין שהתהליך הרגשי של המטופל אינו מעיניינו של המטפל. רק כך ניתן לעבוד ללא אבחון של כף היד. כשברור שבשום אופן המטפל אינו ניכנס ואינו מאפשר למטופל להיכנס לתהליכים רגשיים .
תודה מאד משה.
האמירה הזאת היתה כלכך חסרה לי לאחרונה.
חשיבות האבחון
_"חשוב להבין שעל מנת לשנות את מצבו של ילד הסובל מקשיי למידה שונים (קיראה, כתיבה, חשבון, ריכוז), לא צריך ולא אמורים להיכנס לתהליכים רגשיים מעבר למה שמשתנה מעצמו בעקבות השינויים הגופניים החלים בטיפול
_
לפעמים קשיי למידה כאלה שצוינו בסוגריים . נגרמו עקב בעיות רגשיות .
דמיינו ילד כבן- 5/ 4שהוריו שאפו שבנם יהיה "גאון" המשפחה והכתה .לפיכך הם ניסו ללמד אותו קריאה , כתיבה , חשבון וכ'ו בדרך שנראתה להם נכונה למרות חוסר בשלותו.
והלחיצו אותו בדרכים שונות . במידה וילד אינו בשל עדיין ללימוד מקצועות אלה, עם תכונות של מרדן או יוצר מצבי לחץ . יש סכויים רבים שישליך
זאת בלמודים. בנוסף, ישנם פרמטרים נוספים שנראים בכף היד המעכבים יכולות למידה . חייבים להבין ולדעת בצורה מדוייקת מאין נבע הקושי.
ישנן שיטות הוראה שאינן מתאימות לכלל הילדים .העובדה היא: שספרי הלימוד משתנים כמעט כל שנתיים .
אני זוכרת את עצמי כילדה בכתה א'.
המורה (בחורה צעירה מאוד לא בטוח שלמדה הוראה) לימדה אותנו את הסימנים גדול מ... קטן מ... ו -שווה.
נראה היה לי שהיא בעצמה התבלבלה בסימנים . לכן ,התחלתי לסמן לפי " אינטואיציה". לפעמים " צדקתי ולפעמים לא" .
במבחן בחשבון בנושא הסימנים נכשלתי . אבי ז"ל ישב והסביר לי את כל הסימנים. שלא תמיד תאמו להוראת המורה.
" אבל המורה לימדה אחרת" , אמרתי . " תעשי בדיוק מה שאני אומר לך "......
התמלאתי פחד בבחינה . האם לפתור את התרגילים כפי שהמורה לימדה או האבא ?
גם במבחן הזה קבלתי ציון נמוך ... על כך שלא עשיתי מה שאמר לי חטפתי מכות ....
לאחר שסרבתי ללכת לביה"ס נבדק הנושא לעומק . הורים נוספים התאוננו . המורה פוטרה.
אך אני נשארתי שנים רבות עם טראומה של לימוד חשבון .
_
לפעמים קשיי למידה כאלה שצוינו בסוגריים . נגרמו עקב בעיות רגשיות .
דמיינו ילד כבן- 5/ 4שהוריו שאפו שבנם יהיה "גאון" המשפחה והכתה .לפיכך הם ניסו ללמד אותו קריאה , כתיבה , חשבון וכ'ו בדרך שנראתה להם נכונה למרות חוסר בשלותו.
והלחיצו אותו בדרכים שונות . במידה וילד אינו בשל עדיין ללימוד מקצועות אלה, עם תכונות של מרדן או יוצר מצבי לחץ . יש סכויים רבים שישליך
זאת בלמודים. בנוסף, ישנם פרמטרים נוספים שנראים בכף היד המעכבים יכולות למידה . חייבים להבין ולדעת בצורה מדוייקת מאין נבע הקושי.
ישנן שיטות הוראה שאינן מתאימות לכלל הילדים .העובדה היא: שספרי הלימוד משתנים כמעט כל שנתיים .
אני זוכרת את עצמי כילדה בכתה א'.
המורה (בחורה צעירה מאוד לא בטוח שלמדה הוראה) לימדה אותנו את הסימנים גדול מ... קטן מ... ו -שווה.
נראה היה לי שהיא בעצמה התבלבלה בסימנים . לכן ,התחלתי לסמן לפי " אינטואיציה". לפעמים " צדקתי ולפעמים לא" .
במבחן בחשבון בנושא הסימנים נכשלתי . אבי ז"ל ישב והסביר לי את כל הסימנים. שלא תמיד תאמו להוראת המורה.
" אבל המורה לימדה אחרת" , אמרתי . " תעשי בדיוק מה שאני אומר לך "......
התמלאתי פחד בבחינה . האם לפתור את התרגילים כפי שהמורה לימדה או האבא ?
גם במבחן הזה קבלתי ציון נמוך ... על כך שלא עשיתי מה שאמר לי חטפתי מכות ....
לאחר שסרבתי ללכת לביה"ס נבדק הנושא לעומק . הורים נוספים התאוננו . המורה פוטרה.
אך אני נשארתי שנים רבות עם טראומה של לימוד חשבון .
-
אנונימי
חשיבות האבחון
בילבי, בהתייחס לדברייך:
כי אי אפשר להפריד ידע שנמצא בתוכינו לפי שיטות וגישות.
אני רוצה להבהיר- שאין כוונתי שאיננו יודעים להפריד בין הגישות.
אלא, שעל כל אדם מוטלת האחריות { במידה והוא לומד עוד גישות או לאו דווקא} להתמחות, לדעת ולהבין את הגישה שבה הוא דוגל.
ובמידה, והוא בוחר ללמוד עוד תחומים... עליו, לדעת להבחין ולשלב בין הגישות במידת הצורך.
כי אי אפשר להפריד ידע שנמצא בתוכינו לפי שיטות וגישות.
אני רוצה להבהיר- שאין כוונתי שאיננו יודעים להפריד בין הגישות.
אלא, שעל כל אדם מוטלת האחריות { במידה והוא לומד עוד גישות או לאו דווקא} להתמחות, לדעת ולהבין את הגישה שבה הוא דוגל.
ובמידה, והוא בוחר ללמוד עוד תחומים... עליו, לדעת להבחין ולשלב בין הגישות במידת הצורך.
חשיבות האבחון
שלום לכם,
הייתי בטיול בסוף השבוע ורק עכשיו קראתי את הדיון החשוב הזה.
הנושא כל-כך בנפשי שאני ממש מתרגשת שהוא יוצא אל האור.
השילוב בין התשאול, האבחון המוטורי-חושי והאבחון הכירולוגי נותן כלי עוצמתי ביותר לכל הנוגעים בדבר.
בכל פעם שאני מסיימת אבחון, אני נפעמת מהמתנה הזאת המאפשרת ראיה רחבה ועוטפת.
האבחון מספק תצפית נדירה עבור המטופל ומשפחתו ומכין אותם לבאות, לרוב מתוך ההקלה שבבהירות.
וכן המטפל שזוכה להתבוננות מעמיקה ומדויקת ביחד עם המאבחן.
גם זאת נקודה משמעותית. המטפל לא לבד בטיפול. יש עוד עיניים שרואות, מכוונות.
אני חושבת שכל מטפל שאינו נעזר באבחון, צריך לבדוק את מצב הנתינה- קבלה שלו.
האם קל לו להיות במקום הנותן אך הוא מתקשה לקבל?
לקבל עזרה, ידע, הכוונה, לקבל על מנת לתת.
הייתי בטיול בסוף השבוע ורק עכשיו קראתי את הדיון החשוב הזה.
הנושא כל-כך בנפשי שאני ממש מתרגשת שהוא יוצא אל האור.
השילוב בין התשאול, האבחון המוטורי-חושי והאבחון הכירולוגי נותן כלי עוצמתי ביותר לכל הנוגעים בדבר.
בכל פעם שאני מסיימת אבחון, אני נפעמת מהמתנה הזאת המאפשרת ראיה רחבה ועוטפת.
האבחון מספק תצפית נדירה עבור המטופל ומשפחתו ומכין אותם לבאות, לרוב מתוך ההקלה שבבהירות.
וכן המטפל שזוכה להתבוננות מעמיקה ומדויקת ביחד עם המאבחן.
גם זאת נקודה משמעותית. המטפל לא לבד בטיפול. יש עוד עיניים שרואות, מכוונות.
אני חושבת שכל מטפל שאינו נעזר באבחון, צריך לבדוק את מצב הנתינה- קבלה שלו.
האם קל לו להיות במקום הנותן אך הוא מתקשה לקבל?
לקבל עזרה, ידע, הכוונה, לקבל על מנת לתת.
חשיבות האבחון
כנראה שאני צריכה לדייק, אני לא מאמינה בחלוקות בתוכי,
שיטת אלבאום שייכת לתחום או לגישת שיטות הגופנפש, למדתי עוד, בקורסים
ובסדנאות שונות בארץ ובחו"ל, אני מחברת את הכל לדרך הטיפול שלי,
בכרטיס ביקור שלי לא כתוב על שום שיטה, אני מטפלת הוליסטית וזהו.
שיטת אלבאום שייכת לתחום או לגישת שיטות הגופנפש, למדתי עוד, בקורסים
ובסדנאות שונות בארץ ובחו"ל, אני מחברת את הכל לדרך הטיפול שלי,
בכרטיס ביקור שלי לא כתוב על שום שיטה, אני מטפלת הוליסטית וזהו.
חשיבות האבחון
שרי, באמת תהיתי היכן תגובתך... (-:
אני רוצה לחזק ולהוסיף לדברייך (לצערי עדיין ללא נסיון אישי באבחון, אך נסיון מר בטיפול ללא אבחון...) כי העיניים הנוספות שעוקבות אחר הטיפול הן לא רק עבור המטפל - לא רק בבחינת הקבלה של המטפל, אלא כדי להפחית את הטעויות ואת השלכת עולמו הפנימי של המטפל על המטופל. לדעתי (התיאורטית) חשוב לעשות את האבחון, וגם כפי שאמרת חשוב שלא יהיה זה המטפל שיאבחן את מטופליו...
גם כך אין חוט אבטחה, אז לפחות ננסה לפרוש רשת בטחון למטה....
אני רוצה לחזק ולהוסיף לדברייך (לצערי עדיין ללא נסיון אישי באבחון, אך נסיון מר בטיפול ללא אבחון...) כי העיניים הנוספות שעוקבות אחר הטיפול הן לא רק עבור המטפל - לא רק בבחינת הקבלה של המטפל, אלא כדי להפחית את הטעויות ואת השלכת עולמו הפנימי של המטפל על המטופל. לדעתי (התיאורטית) חשוב לעשות את האבחון, וגם כפי שאמרת חשוב שלא יהיה זה המטפל שיאבחן את מטופליו...
גם כך אין חוט אבטחה, אז לפחות ננסה לפרוש רשת בטחון למטה....
חשיבות האבחון
בתור מטפלת בדימוס עלי לציין ששיטת אלבאום בלי האבחון המותאם לשיטה מפספסת את המטרה שלשמה "נרקמה"
נראה לי שללא מוסד מתאים בארץ שיקום מיד במקום זה ש"התפזר" השיטה תעלם וחבל!!!!
לתשומת ליבם של כל המטפלים ובמיוחד משה שהוא אבי השיטה ונשמתה,אם לא יעשה משהו ומהר הנזק עלול להיות בלתי הפיך...
....אתם חייבים להתעורר כי השיטה מעולה ויש מטפלים ותיקים מעולים...
נראה לי שללא מוסד מתאים בארץ שיקום מיד במקום זה ש"התפזר" השיטה תעלם וחבל!!!!
לתשומת ליבם של כל המטפלים ובמיוחד משה שהוא אבי השיטה ונשמתה,אם לא יעשה משהו ומהר הנזק עלול להיות בלתי הפיך...
....אתם חייבים להתעורר כי השיטה מעולה ויש מטפלים ותיקים מעולים...
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
חשיבות האבחון
לכולכם, אני אוהב אתכם ומעריך מאוד את כל מה שנכתב.
אנא המשיכו להעמיק בדיון, ניראה כדיון החשוב ביותר מאלו שהתנהלו כאן בשנה האחרונה.
ניראה שכולנו נוכל להשכיל מסיפורים של מטפלים שמצאו עצמם לא כל כך יודעים איך להמשיך או מה לעשות על מנת לסיים את הטיפול נכון, או מצאו עצמם בדרך שאינה מתאימה למטופל הספציפי או למשפחתו.
ככל שתסכימו לשתף בקשיים מהסוג הזה או אחרים, יהייה ברור יותר לכולם למה כל כך חשוב לאבחן לפני תחילת הטיפל.
אנא המשיכו להעמיק בדיון, ניראה כדיון החשוב ביותר מאלו שהתנהלו כאן בשנה האחרונה.
ניראה שכולנו נוכל להשכיל מסיפורים של מטפלים שמצאו עצמם לא כל כך יודעים איך להמשיך או מה לעשות על מנת לסיים את הטיפול נכון, או מצאו עצמם בדרך שאינה מתאימה למטופל הספציפי או למשפחתו.
ככל שתסכימו לשתף בקשיים מהסוג הזה או אחרים, יהייה ברור יותר לכולם למה כל כך חשוב לאבחן לפני תחילת הטיפל.
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
חשיבות האבחון
בילבי אכן לא ניתן להפריד בין החומרים השונים שלומדים, אך ברגע שמפעילים שיטה מסויימת, האמורה לעבוד על פי כללים ברורים, נירא כנכון לעשות זאת על כל הכללים והכלים של השיטה ולא רק עם מה שנוח.
השיטה כל כך חדה וחודרנית כשמפעילים אותה מבחינה טכנית נכון , שהיא מחייבת בדיקה מעמיקה של מי האדם שמפעילים עליו את השיטה. זאת על מנת שהמטפל לא יהפוך את עצמו לפיל בחנות חרסינה.
החרסינה נשברת בקלות וחשוב מאוד לזכור ולכבד את העובד הזו עד כמה שניתן.
השיטה כל כך חדה וחודרנית כשמפעילים אותה מבחינה טכנית נכון , שהיא מחייבת בדיקה מעמיקה של מי האדם שמפעילים עליו את השיטה. זאת על מנת שהמטפל לא יהפוך את עצמו לפיל בחנות חרסינה.
החרסינה נשברת בקלות וחשוב מאוד לזכור ולכבד את העובד הזו עד כמה שניתן.
חשיבות האבחון
בעקבות הדיון בנושא האיבחון. שאלה לאוריאל האם אתה מלמד איבחון בשיטה?
-
אנונימי
חשיבות האבחון
גילה, מומלץ לך ולכל חברי הפורום לצפות באתר העמותה ובדף הפייסבוק.
יש שם פרסומים שונים וכללים על פעילות העמותה.
אך, בנוסף מתפרסמות שם מודעות לגבי פתיחת קורסי אבחון בתקופה הקרובה.
שמי לב, שישנם הבדלים בין הקורסים,
עלייך לבדוק ולבחון למה את מתחברת.
על הקורסים שונים בתחום האבחון ראי פרסומים באתר העמותה.
אתר העמותה: http://sites.google.com/site/elbaumgroup/Home
פייסבוק:http://www.facebook.com/?ref=home#/page ... =mf&[u]a=1&[/u]fb iframe path=%2Fpages%2Fmwth-lqydwm-wpytw-sytt-lbwm%2F249610382935
בהצלחה.
יש שם פרסומים שונים וכללים על פעילות העמותה.
אך, בנוסף מתפרסמות שם מודעות לגבי פתיחת קורסי אבחון בתקופה הקרובה.
שמי לב, שישנם הבדלים בין הקורסים,
עלייך לבדוק ולבחון למה את מתחברת.
על הקורסים שונים בתחום האבחון ראי פרסומים באתר העמותה.
אתר העמותה: http://sites.google.com/site/elbaumgroup/Home
פייסבוק:http://www.facebook.com/?ref=home#/page ... =mf&[u]a=1&[/u]fb iframe path=%2Fpages%2Fmwth-lqydwm-wpytw-sytt-lbwm%2F249610382935
בהצלחה.
חשיבות האבחון
הי גילה,
אני לא מלמד אבחון בשיטה, אני כן מלמד כמה שעות
בקורס מאבחנים ששרי מעבירה.
אני לא מלמד אבחון בשיטה, אני כן מלמד כמה שעות
בקורס מאבחנים ששרי מעבירה.
חשיבות האבחון
"ברגע שמפעילים שיטה מסויימת, האמורה לעבוד על פי כללים ברורים"
משה, אתה צודק אבל גם אתה כותב "אמורה", מה שאומר שגם אתה יודע שהרבה שמטפלים היום
לא עושים אבחונים בכלל או עושים אבחונים אחרים, זה בטח מצער אותך כממציא השיטה אבל אל תשכח וכתבת כך
שלא באחריותך השנים שלא לימדת וגם אין לך שליטה על מה שקורה, במכללה לימדו פסיכותרפיה גופנית וכלים מסויימים לאבחון ומי שלמדו משתמשים בהם
והיום אין "כללים ברורים" למטפלים כי מי שקבעו את הכללים אחריך הם אנשים שונים, תסכים איתם או לא זה לא משנה כלום.
אני לא למדתי פסיכותרפיה כי אני לא ממש מאמינה בזה.
משה, אתה צודק אבל גם אתה כותב "אמורה", מה שאומר שגם אתה יודע שהרבה שמטפלים היום
לא עושים אבחונים בכלל או עושים אבחונים אחרים, זה בטח מצער אותך כממציא השיטה אבל אל תשכח וכתבת כך
שלא באחריותך השנים שלא לימדת וגם אין לך שליטה על מה שקורה, במכללה לימדו פסיכותרפיה גופנית וכלים מסויימים לאבחון ומי שלמדו משתמשים בהם
והיום אין "כללים ברורים" למטפלים כי מי שקבעו את הכללים אחריך הם אנשים שונים, תסכים איתם או לא זה לא משנה כלום.
אני לא למדתי פסיכותרפיה כי אני לא ממש מאמינה בזה.
חשיבות האבחון
בתגובה לבילבי
"במכללה לימדו פסיכותרפיה גופנית וכלים מסויימים לאבחון ומי שלמדו משתמשים בהם והיום אין "כללים ברורים" "
פסיכותרפיה גופנית היא לא כלי לאבחון אלא גישה טיפולית בפני עצמה שבכמה דברים אולי קצת דומה לאלבאום אבל לא יותר מזה.
אני מפנה לתגובה של ניצה (שאני רואה בה סמכות מאוד מקצועית בעבודה במקביל עם פ"ג ואלבאום)בדיון הזה לגבי השונות ביו הפ"ג לאלבאום.
לפני שמשלבים חייבים להבין את השונות!! אחרת יש בילבולים שעלולים להיות מסוכנים.
טישטוש בין תחומים שהם שונים זה דבר מסוכן. בשביל לעבוד עם גישות ושיטות טיפוליות יחד יש להבין טוב מאוד את ההבדלים ביניהם או בשפת הפ"ג ויחסי האובייקט- לפני שאתה נהיה סמביוטי אתה חייב להיות אוטיסטי אחרת לא תצליח לעבור כמו שצריך לשלב הבא
זה ש"במכללה לימדו" לצערי לא נותן תעודת הכשר לכלום כי השיקולים לא תמיד היו מקצועיים נטו. אשמח לשמוע שאני טועה בזה אבל זו הייתה התחושה שלי
"במכללה לימדו פסיכותרפיה גופנית וכלים מסויימים לאבחון ומי שלמדו משתמשים בהם והיום אין "כללים ברורים" "
פסיכותרפיה גופנית היא לא כלי לאבחון אלא גישה טיפולית בפני עצמה שבכמה דברים אולי קצת דומה לאלבאום אבל לא יותר מזה.
אני מפנה לתגובה של ניצה (שאני רואה בה סמכות מאוד מקצועית בעבודה במקביל עם פ"ג ואלבאום)בדיון הזה לגבי השונות ביו הפ"ג לאלבאום.
לפני שמשלבים חייבים להבין את השונות!! אחרת יש בילבולים שעלולים להיות מסוכנים.
טישטוש בין תחומים שהם שונים זה דבר מסוכן. בשביל לעבוד עם גישות ושיטות טיפוליות יחד יש להבין טוב מאוד את ההבדלים ביניהם או בשפת הפ"ג ויחסי האובייקט- לפני שאתה נהיה סמביוטי אתה חייב להיות אוטיסטי אחרת לא תצליח לעבור כמו שצריך לשלב הבא
זה ש"במכללה לימדו" לצערי לא נותן תעודת הכשר לכלום כי השיקולים לא תמיד היו מקצועיים נטו. אשמח לשמוע שאני טועה בזה אבל זו הייתה התחושה שלי
חשיבות האבחון
חשוב לי לעשות קצת סדר בבלגן.כמה כף שיש פסיכותרפיה גופנית ואפשר לגולל עליה את כל ההאשמות. כדאי להתעשת לא זו הסיבה שבגללה מטפלים לא מפנים מטופלים לאבחונים. גם לפני שצמחה המגמה, התופעה הזו הייתה שרירה וקיימת. אנשים קיבלו תעודת מטפל והתנהלו כראות עיניהם,היה מי שהפנה לאבחון והיה מי שחשב שהאבחון מיותר ו/או עלול להבריח את הפציינט ולכן ויתר. המקום שבו נערכו אבחונים כהילכתם היה בקליניקות של המכללה. כלומר שם לא הייתה אפשרות להתחיל טיפול ללא אבחון.היה דבר נוסף והוא האפשרות להעזר במטפלים בכירים יותר אם כהדרכה מסודרת או התיעצות בחדר המטפלים שנתנה אפשרות לסיעור מוחות ולזויות ראיה נוספות. לצערנו כל זה היסטוריה.אבל אין כל קשר בין זה לפסיכותרפיה גופנית.
האנשים ששבחרו לטפל בפסיכותרפיה גופנית, עושים זאת ללא אבחון אלבאום כי זה לא נדרש שם. יש לפסיכותרפיה הגופנית את הדרך שלה ואת היכולות שלה ואת האופן שעוזר לעוסקים בה לזהות קשיים ולנסות לראות את מקור הקושי או הפצע על פי יחסי אובייקט או סממנים גופניים המעידים על סוג האישיות , ועוד כהנה וכהנה. מה שחשוב הוא שתהיה הפרדה בין שתי השיטות, וכן להגדיר ולהתאים אבחון לטיפול.ברור לי שזה לא קל. לא קרה כלום אם השתמשתי בטיפול אלבאום בחלקים מתוך הפסיכותרפיה הגופנית, אבל כן משמעותי אם מטפלים "בכובע" של פסיכותרפיה גופנית ולמעשה עושים אלבאום ללא אבחון.לצערי זה משהוא שקורה הרבה כי בשלוש שנות לימוד אלבאום האנשים מטמיעים את השיטה ואת התרגילים והדרך,ושנה של פסיכותרפיה גופנית שמגיעה מיד אחרי אלבאום לא מספיקה להטמיע את עצמה אלא חלקים ממנה. יש גם אנשים שדוקא הפסיכותרפיה הגופנית יותר התאימה להם בסופו של דבר אבל אלו הלכו על זה במלוא הרצינות ולא עשו סלט מהכל ,וכך צריך להיות כל שיטה כבודה במקומה מונח כל אחת עם מעלותיה וחסרונותיה. הרווח הגדול שיש לנו אנשי אלבאום היא ההבנה של הגוף של היכולת לזהות ולחוש את התגובות הגופניות, וזה משהוא שלא יסולא בפז.
האנשים ששבחרו לטפל בפסיכותרפיה גופנית, עושים זאת ללא אבחון אלבאום כי זה לא נדרש שם. יש לפסיכותרפיה הגופנית את הדרך שלה ואת היכולות שלה ואת האופן שעוזר לעוסקים בה לזהות קשיים ולנסות לראות את מקור הקושי או הפצע על פי יחסי אובייקט או סממנים גופניים המעידים על סוג האישיות , ועוד כהנה וכהנה. מה שחשוב הוא שתהיה הפרדה בין שתי השיטות, וכן להגדיר ולהתאים אבחון לטיפול.ברור לי שזה לא קל. לא קרה כלום אם השתמשתי בטיפול אלבאום בחלקים מתוך הפסיכותרפיה הגופנית, אבל כן משמעותי אם מטפלים "בכובע" של פסיכותרפיה גופנית ולמעשה עושים אלבאום ללא אבחון.לצערי זה משהוא שקורה הרבה כי בשלוש שנות לימוד אלבאום האנשים מטמיעים את השיטה ואת התרגילים והדרך,ושנה של פסיכותרפיה גופנית שמגיעה מיד אחרי אלבאום לא מספיקה להטמיע את עצמה אלא חלקים ממנה. יש גם אנשים שדוקא הפסיכותרפיה הגופנית יותר התאימה להם בסופו של דבר אבל אלו הלכו על זה במלוא הרצינות ולא עשו סלט מהכל ,וכך צריך להיות כל שיטה כבודה במקומה מונח כל אחת עם מעלותיה וחסרונותיה. הרווח הגדול שיש לנו אנשי אלבאום היא ההבנה של הגוף של היכולת לזהות ולחוש את התגובות הגופניות, וזה משהוא שלא יסולא בפז.
-
משה_אלבאום*
- הודעות: 191
- הצטרפות: 31 מרץ 2005, 15:31
- דף אישי: הדף האישי של משה_אלבאום*
חשיבות האבחון
ל ניצה תודה על התגובה, את מתייחסת לנושא הרבה יותר טוב ממני.
אולי תוכלי גם להרחיב מהידע שלך בנושא תירגולי העיניים. עד כמה שידוע לי, את המבוגר שזכה לשינויים ושיפורים מרחיקי לכת בתחום העיניים, מעבר לכל מטופל ילד או מבוגר שאני מכיר שעבד בשיטה.
הניסיון שלך לא יסולא בפז, וניראה שכל מטפל צריך לדעת את האפשרויות הקיימות. כשאני מספר על כך לרוב חושבים
"טוב, זה משה מספר, זה הוא עשה, הוא ממציא השיטה, הוא מכור" ולכן לא מתייחסים לכלים לשינוי המצב שבשיטה ברצינות הראויה (איתכם הסליחה, אין בכוונתי להעליב או לפגוע).
כשישמעו ממך וגם מניסיונם של אחרים , יוכלו להאמין ביכולות השינוי של השיטה הרבה יותר.
אולי תוכלי גם להרחיב מהידע שלך בנושא תירגולי העיניים. עד כמה שידוע לי, את המבוגר שזכה לשינויים ושיפורים מרחיקי לכת בתחום העיניים, מעבר לכל מטופל ילד או מבוגר שאני מכיר שעבד בשיטה.
הניסיון שלך לא יסולא בפז, וניראה שכל מטפל צריך לדעת את האפשרויות הקיימות. כשאני מספר על כך לרוב חושבים
"טוב, זה משה מספר, זה הוא עשה, הוא ממציא השיטה, הוא מכור" ולכן לא מתייחסים לכלים לשינוי המצב שבשיטה ברצינות הראויה (איתכם הסליחה, אין בכוונתי להעליב או לפגוע).
כשישמעו ממך וגם מניסיונם של אחרים , יוכלו להאמין ביכולות השינוי של השיטה הרבה יותר.