חשיבות התשאול

[טליה*]

חשיבות התשאול
בהיותי מאבחנת סטז'רית במכללה הוקצע לנו זמן לאיבחון. מעולם לא הסתפקתי בזמן שהוקצב לי והארכתי אותו על חשבוני על מנת ללמוד.
הלימוד בא לידי ביטוי בדרך התישאול . לדוגמא: כשניתקלתי בפרמטר כמו: " צורך ליצור מצבי לחץ"....יידעתי את המאובחן בכל מה שקשור בתכונה זו . שאלתי אותו:
" האם אתה מזהה תכונה זו בעצמך"? התשובה היתה ע"פ רוב חיובית.(למעט בעלי זרתות ארוכות ויציבות) חה חה חה....
ציינתי בפניו את חשיבותה של המודעות לגבי תכונה זו.
המשכתי לשאול:" האם אתה מזהה דפוסי התנהגות בחיי היום יום עם עצמך וסביבתך הקשורות לתכונה זו"?
התשובות הרבות והמגוונות שקבלתי גרמו לי לחבר בין הפרמטר הנ"ל ובין שאר המאפיינים בכף היד. כמו: ביטחון עצמי נמוך, פחדים, צורך בשליטה, פרפקציוניסיטים, תחרותיים, בקורתיים וכו'.
כך שבהמשך יכולתי למקד כמעט במדוייק פרמטר זה ולתת דוגמאות כיצד הן באות לידי ביטוי בהתאם לאישיותו.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות על כל שעות הסטז' הרבות שניתנו לי . למאובחנים שנתנו בי אמון ואיפשרו לי לאבחן אותם.על הידע וההבנה שקבלתי
בזכותם. על לימוד הכירולוגיה שנתן לי כלים ויכולת להבין ולטפל לפתח ולהתפתח.

[אוריאל*]

אני גם חושב שהתשאול הוא החלק החשוב באבחון, צריך לזכור שכשמדובר בילדים שהם
רוב המטופלים שלנו עניין האבחון הכירולוגי פחות חשוב מכמה סיבות, האחת, ילדים מתקנים במהירות
קשיים רגשיים ואחרים שיתכן ועדיין "רשומים" בכף היד אבל כבר לא רלוונטים, השניה, ילדים מתקשים להסתיר קשיים
כשההורים משתפים פעולה עם המאבחן שיודע איך ומה לשאול ורואה את התנהגות הגוף,
לא צריך לחפור לתוך כף היד כשהדברים נאמרים במילים.
החשיבות של האבחון הכירולוגי עולה עם עליית הגיל כשלאנשים בעצמם כבר לא ברור מה קרה, למה ומתי.

חשוב לזכור גם שהאבחון הכירולוגי כשלעצמו הוא גישה מונולוגית למאובחן, אין צורך בשום שיתוף, שיחה, החלפת דעות,
או כניסה לעולמו הפנימי של המאובחן כפי שהוא רואה אותו, אין ניסיון משותף להבין את מה שנראה.
התשאול מאפשר הבנה עמוקה יותר של דעות ורגשות המאובחן תוך דיאלוג ומתן פרשנות משותפת למה שרואים בכף היד.

היופי והעומק באבחון שלנו בא לידי ביטוי בשילוב של שתי הגישות .

[משה_אלבאום*]

אני מסכים לחלוטין לכל מה שאמרתם בנושא התשאול, הוא אכן גולת הכותרת של הבנת הנושאים הבעייתיים באבחון וגם לאחר מכן.

אני אכן מסכים עם אוריאל שאבחון כף היד אצל ילדים במקרים רבים חשוב פחות והתשאול וההבנה חשובים לא פחות.

למרות זאת לא ניתן להחליף את המידע מכף היד בעיקר בבעיות רגשיות שאינן מולדות או בנושאי אופי מולד.

[ניצה*]

אני מצטרפת להסכמה לגבי התשאול. הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה.

ככל שאנחנו מצליחים יותר בתשאול , ואוספים עוד ועוד אינפומציה וידע על הילד ומשפחתו כך אנו יכולים להיות יותר ממוקדים, ויותר מבינים , את הקשיים , ואת מערכות היחסים בתוכם הילד מתנהל.

יחד עם זה מה שמתגלה בכף היד גם הוא אינפורציה שלא תסולא בפז. אם זה לגבי פוטנציאלים מולדים שלא באו לידי ביטוי, וכדאי ושווה לפתח אותם. או תכונות אופי שיש להתחשב בהן, או שלא נדע

התעללויות למניהן שאין מדברים עליהן והן מטביעות את חותמן בהתנהגות ובקשיים איתם מתמודד הילד. ויש חסכים ועכבות למינהן שגם הם באים לידי ביטוי בכפות הידיים.



וכמו שאוריאל כותב"היופי והעומק באבחון שלנו בא לידי ביטוי בשילוב של שתי הגישות ."