איך שוכחים מישהו

[אנונימי]

שיתוף:איך שוכחים מישהו

[משתגעת*]

אני מוכרחה לשכוח אותו
המחשבות עליו הורסות את החיים היציבים שלי עם בעל ושני ילדים.
הכרנו במסגרת העבודה והיינו לידידים קרובים. אני מהרגע הראשון הייתי מאוהבת בו וניסיתי להרשים, להיות מושכת, לא הפסקתי לחשוב עליו. אם היה לי יום טוב או רע בעבודה זה היה תלוי רק בו.

לפני כ 3 חודשים הוא עבר למקום אחר וזו הייתה הזדמנות בשבילי לשכוח ממנו "רחוק מהעין רחוק מהלב" אבל הגעגועים שיגעו אותי ומצאתי תואנות שונות ופטתיות להתקשר ולשלוח SMS והוא פשוט לא יוצא לי מהראש אפילו שמאז פגשתי אותו רק פעמיים. ברור שאין לו עניין מיוחד בי, זו תמיד אני שיוזמת תקשורת. ולאט לאט זה מכרסם לי מהשפיות ומהחיים האמיתיים שלי עם משפחה נורמלית.

אבל אם שבוע לא דיברתי איתו אני מוצאת תירוץ ליצור קשר שנותן לי חמצן לעוד שבוע.
אני ממש לא יודעת איך לשכוח ממנו!!
יש עצות?

[ארצי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תפילה

[בשמת_א*]

אני פשוט לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו
רעיון ששמעתי ונראה לי נכון: התנגדות למשהו - מחזקת אותו.
לפיכך, כמה שתנסי יותר להפסיק לחשוב עליו - ככה תחשבי עליו יותר...

מכאן, שהדבר הראשון שכדאי לעשות, הוא לא לנסות לשכוח אותו.
אם כבר, אז אדרבא: תהיי פאתטית עד הסוף. תעשי לעצמך כזאת פדיחה, שזה בטוח ירחיק אותך ממנו P-:

את כותבת שאת נשואה. כיוון שפיתחת אובססיה לגבר אחר, אני הייתי מתחילה בלבדוק מה קורה בינך לבין בעלך: מה חורק שם? מה לא טוב לך? מאיזה מחשבות את בורחת? מה את לא רוצה לראות או להרגיש, שקשור בנישואין שלך?

[עירית_לוי]

רעיון ששמעתי ונראה לי נכון: התנגדות למשהו - מחזקת אותו.
אכן.
אי אפשר לעשות את זה בכוח.
יותר מזה - ככל שתנסי להתנגד לתחושות שלך כלפי האיש הזה, להתנגד לעצמך, ובעיקר, ככל שתמשיכי להיות שיפוטית כלפי עצמך - יש סיכוי טוב שהעיסוק שלך בו והמשיכה אליו יגברו.

אז איך כן? איך מרפים לא בכוח? איך עושים את זה ברכות ובחמלה?
מושכים את "הקלף התחתון". נוגעים בדבר שגורם לכל זה להמשיך להתקיים ולא באובססיה עצמה - ואיתו עובדים.

האובססיה שלך היא מנגנון אוטומטי לחלוטין. את לא עושה את זה בכוונה, את לא עושה את זה כי את רוצה. יש שם משהו ש"רוצה" במקומך .
לכן, מה שכדאי לעשות זה לבדוק מה יש מתחת למנגנון הזה, כלומר מהו הדבר שמפעיל אותו, מהו הכוח המניע שלו.
יכול להיות שיש שם פחד גדול, מודע או לא מודע, או כאב, או חוויה רגשית כלשהי שהאובססיה עוזרת לך להימנע ממנה, או אולי להיפך, אולי דווקא חוויה רגשית כלשהי שאת זקוקה לה, ושהאובססיה עוזרת לך ליצור בתוכך. סביר להניח שיש שם משהו.

מה שאפשר לעשות זה לזהות במדוייק מה זה הדבר הזה - ואיתו לעבוד. להתמקד בו.
ואז מגלים שהאובססיה מתחילה להתמוסס מעצמה. היא מתחילה להתפוגג.

כמובן שזה לא קורה תוך שנייה. יכול להיות שאת תגלי שיש לך איזו דרך קטנה לעשות (למשל, ליצור הסכמה פנימית עמוקה להתעמת עם משהו, או לשחרר פחד כלשהו, או לבסס חוויה פנימית או תפיסה עצמית מסויימת שחסרה לך, וכן הלאה).

אם את רוצה ללכת בכיוון הזה, ולזהות מה שיש שם מתחת לפני השטח, תנסי לעשות את הדבר הבא:
נסי לדמיין שאותו גבר יוצא לחלוטין מחייך, מהתודעה שלך ומהמחשבות שלך. בבת אחת.
ואז תבדקי מה את מרגישה עכשיו: אילו רגשות עולים? אילו מחשבות עולות? אילו תחושות עולות בגוף? אילו אסוציאציות?

זה יכול להתחיל לתת לך כיוון.
אם תרצי ללכת בו אוכל לסייע מכאן.

[משתגעת*]

תודה לכותבות
אני אנסה לענות לבשמת וחצי לענות לעירית, כי אלה שאלות קשות.
הגבר הזה הוא ללא ספק "בלתי מושג" בעיני, יש בו משהו מתעתע ומבלבל- הוא כמעט שלא יוצר קשר מיוזמתו אך כשאני יוזמת שיחה היא קולחת ולפעמים אף אינטימית (לא במובן המיני אלא בפתיחות לרגשות). כמו כן הוא מגיע מאורח חיים קצת שונה משלי אני נשואה מגיל צעיר עם ילדים והוא רווק בן 30 (בן גילי) וכבר יש לו אורח חיים של "לבד".
וזה מביא אותי לבעלי שמגיל צעיר מאוד מאוד אהב אותי ודי לחץ עלי להתחתן, ואני קצת מרגישה שלא התחתנתי מאהבה שלי כלפיו אלא מתוך אהבה שלו כלפי. והוא אכן בעל מאוד מאוד תומך, מקבל את כל השגעונות שלי אם זה חינוך ביתי או יציאה לעבודה תובענית, מפרגן לי יציאה לחוגים או שינה כשאני זקוקה לה עושה המון המון ממלאכות הבית, לוקח על עצמו סידורים ודברים שיודע שמלחיצים אותי (טסט לאוטו, שיפוצים לבית) עושה בעצמו בלי לייידע אותי אפילו. גם מבחינה מינית הוא משקיע בי ומאוד רוצה שאהנה, מעריץ את הגוף שלי אפילו אחרי 9 שנות נישואין.
אפשר לומר- מובן מאליו. עם זאת אני כפויית טובה שכמוני לא נמשכת אליו ולא מתמלאת כוחות מכל האהבה שאני שאני מקבלת, אלא משיבה בעייפות בלתי נגמרת, ומחשבות אובססיביות על גבר אחר. מחשבות יום- יומיות דקה אחר דקה!!
חייבת לציין שאני מעלה את הרגשות שלי כלפי בעלי ושהרגשות (או יותר נכון אי הרגשות) כלפיו צפו לדעתי גם בגלל שיחה שניהלתי עם אותו בחור על כך שהוא חושב שרוב הזוגות מתחתנים לא מתוך אהבה וזוגיות טובה ועמוקה אלא מתוך הרגל וקשר טוב ושהוא מעוניין בזוגיות אמיתית יותר, כזו שתגרום לו להיות טוב יותר בזכותה. בקיצור מעבר למעטה הציני נחשף גבר סופר רומנטי ורגיש- עוד דוגמה לאופן שבו הוא מבלבל אותי.

לנסות לדמיין אותו מחוץ לחיי: לפני 3 חודשים זה היה בלתי אפשרי כי עבדנו יחד וקיויתי שהעזיבה שלו תהיה הזדמנות בשבילי לשכוח ובמקום זה כל הזמן בלעדיו התמלא במחשבות עליו.
נראה לי שברגע שהוא יעלם מהתודעה שלי אוכל סופסוף להתרכז בילדים שלי ואולי אפילו קצת לחזק את הקשר עם בעלי- להתמסר אליו יותר.
חוץ מזה נראה שהמחשבות עליו (וכשהיינו מתראים יום יום זה היה עוד יותר) פשוט גוזלות לי בריאות. על כל דבר שאני עושה אני מדמיינת איך הוא היה מגיב לפעמים זה גורם לי להיות טובה יותר, לפעמים אני אומרת לעצמי "תודה לאל שאני לא איתו כי הוא היה לועג לי/ כועס עלי וכו...)

בבקשה תמשיכו איתי בתהליך הזה. רוצה לחזור לעצמי

[עירית_לוי]

_נראה לי שברגע שהוא יעלם מהתודעה שלי אוכל סופסוף להתרכז בילדים שלי ואולי אפילו קצת לחזק את הקשר עם בעלי- להתמסר אליו יותר.
חוץ מזה נראה שהמחשבות עליו (וכשהיינו מתראים יום יום זה היה עוד יותר) פשוט גוזלות לי בריאות. על כל דבר שאני עושה אני מדמיינת איך הוא היה מגיב לפעמים זה גורם לי להיות טובה יותר, לפעמים אני אומרת לעצמי "תודה לאל שאני לא איתו כי הוא היה לועג לי/ כועס עלי וכו...)_
יופי.
אלה הדברים הטובים שהיית רוצה שיקרו לך.
העניין הוא שיש שם כנראה איזשהו רגש חזק שגורם לך לאחוז בו. שגורם לך כן להשאיר אותו בתוך התודעה שלך. את משלמת כרגע מחיר גבוה אבל את גם מרוויחה משהו מה"עיסקה" הזאת, ובואי ננסה להבין מה בדיוק: מה את מרוויחה והאם את רוצה ויכולה לוותר על הרווח הזה.
לכן, בואי תבדקי מה יכול להיות מפחיד אם הוא פתאום יעלם לך מהתודעה? מה יקרה בלעדיו? מי תהיי בלעדיו? נסי בעיקר לזהות פחד או פחדים שרוחשים שם מתחת.

[משתגעת*]

לא יודעת, אולי הקשר שלי איתו גורם לי להרגיש אקזוטית, מעניינת, כי יש משהו מיוחד בגבר הזה, הרבה אנשים (לאו דוקא נשים) רוצים בחברתו.
להשאר בקשר איתו אפילו שעזב זה מעין "כבוד" שהוא טורח לזכור אותי בכלל. אפילו שאני בכלל לא מספרת על הקשר הזה מתוך איזה חשש שהאהבה שלי כלפיו תתגלה, למרות שכאמור זה כל כך מופרך שלא נראה לי שממישהו יכול לדמיין שכך אני מרגישה.

אולי כשהו יעלם אני אהפוך להיות "משעממת" כזו שנושאי השיחה שלה הם ילדים וקצת פוליטיקה והדעות שלה הן דעות הרוב

[קוראת*]

משתגעת, ההגדרה של מה שקורה לך כשאת מאוהבת היא - שאת אוהבת את עצמך יותר כשאת איתו.

וזה הרבה.

אבל הוא נמצא שם ובגלל שאת אוהבת את עצמך יותר כשאת איתו היכולת שלך להוציא מעצמך יותר, יותר עניין, יותר שיחות מעניינות, יותר ריגוש, להרגיש יותר אטרקטיבית - גדלה.

עכשיו תחשבי איך את מנסה לעשות את אותו הדבר עם בן זוגך.
אם הוא כל כך משקיען, תחשבי את על האיך וביחד תיישמו את הדרך.
אולי תפתחו תחביב משותף מאפס, תחביב שיגרום לך להתלהב ממנו יותר? משהו שיבליט את הגבריות שלו? שהוא טוב בו? טיול בטבע כשהוא דואג להכל? סדנת לימוד על יין וטעימות? ריקוד חושני? ספורט אתגרי? אולי סדנה רוחנית? כזו שתוציא ממך דאגה ואקטיביות כלפייו ולא להיפך? אולי משהו שמערב נשים אחרות (לא מיני, אבל משהו שמחבר לעומק בין קבוצה, יגרום לך לרצות אותו יותר)
יש לנו נטייה לחפש תשובות בפנים - אל תזלזלי בעזרים חיצוניים.

ואולי אולי לדבר איתו. לי היה פעם בן זוג שדחף ידיים כל הזמן. התבונן בי בעיניי עגל, עשה כל מה שרציתי. זה עשה לי רע.
ישבנו לשוחח, אמרתי לו שזה מחמיא אבל מכביד, מעיק, ולא נותן לי מקום להתגעגע, בגלל שהוא לא ירד לסוף דעתי כי זה מה שהוא מכיר ויודע ואוהב - לתת ולתת ולתת בלי איזון. אמרתי לו בשפתו, שאם הוא חושב שהוא נותן באופן הזה אז זה לא נכון, שמנקודה מסויימת הוא מונע ממני יותר משהוא נותן ועו דיותר - מונע מהקשר לגדול כי אין לי מקום בו. אני רק מקבלת, לא נעה, לא מעניקה.

והוא שינה את ההתנהלות שלו, בהתחלה בקטן אחר כך מעט יותר - וזה הספיק!

שווה לנסות ;-ׂ

לגבי הבחור שהתאהבת בו, זה יעבור. התאהבתי בבוס שלי בעבר, כשאני רווקה והוא רווק, שיש בזה תחושה יותר גרועה כי הפוטנציאל מאוד חי - אבל לא רק שזה לא התאים אלא שהוא לא היה מאוהב בי כלל ועתידי בתחום היה תלוי מאוד בג'וב ההוא. אחרי 5 חודשים של אושר וסבל שלובים אלו באלו שנבעו מהתאהבות סוחפת בו, זה נגמר. זה נגמר כי התאהבויות מטבען חולפות וכי ביליתי איתו כלכך הרבה (במסגרת העבודה, ורק על עבודה) שזה נגמר לי עד כדי כך שחשתי אפס משיכה כעבור כמה חודשים נוספים. זה גם מתאים לתזה שהעלו פה קודמותיי - לא התנגדתי, נסחפתי, קישקשתי על זה עם חברות, נהניתי להיות בקרבתו מאוד אבל לא עברתי את הגבולות אףפעם וזה היה קשה, כשעובדים עד מאוחר רק שנינו ולכל מילה שלו נשמעת כאילו שיש בה רוך ואולי הידלקות? ותמיד הרי נדמה שאולי גם לו יש שם משהו, ואולי זה סימן ואולי משהו אחר זה סימן? ולא העזתי אפילו לרמוז כי ידעתי שזה עלול לעלות לי בעבודה. בסוף כמו שהסברתי, זה הסתדר אבל במחשבה לאחור לא התנגדתי, איפשרתי לעצמי, רזיתי מאוד, התייפייפתי, זה עשה לי הרבה דברים טובים וכשזה נגמר - המשכתי הלאה בתחושה מחוזקת שאין עליי, אפשר לצאת מעניינים שכאלה ושהכל תלוי בי

[אוהבת*]

לא יודעת אם יעזור, אבל עברתי תהליך דומה שך שחרור. במקרה שלי זה היה שחרור מאשמה, כי האהבה כן מומשה, והגעגועים שיגעו אותי, למרות האהבה הגדולה לבעלי. זה היה געגוע לאהבה מסוג אחר, שהיתה לי אשליה שהיתה טובה יותר.
בסוף התהליך הצלחתי להגיע למצב בו נשאר זכרון מתוק. משהו שהוא שלי, ואני נזכרת בו בכיף אבל בלי האשמה או המחשבות של "מה היה קורה אם..". פרחי באך עזרו לי מאוד לשחרר. והדף שבזמנו פתחתי והביא אותי לפתרון שלי עם עצמי היה חרטה ואשמה עמוקה. (או אשמה וחרטה עמוקה?). עירית אז עזרה לי עד מאוד, לשאול את עצמי את השאלות הנכונות. ופרחי הבאך הביאו שלווה.
אם זה לא רלוונטי, את מוזמנת למחוק.

[אוהבת*]

הופה, שכחתי מהמעיקה. חרטה ואשמה מעיקה.

[עירית_לוי]

_לא יודעת, אולי הקשר שלי איתו גורם לי להרגיש אקזוטית, מעניינת, כי יש משהו מיוחד בגבר הזה, הרבה אנשים (לאו דוקא נשים) רוצים בחברתו.
להשאר בקשר איתו אפילו שעזב זה מעין "כבוד" שהוא טורח לזכור אותי בכלל. אפילו שאני בכלל לא מספרת על הקשר הזה מתוך איזה חשש שהאהבה שלי כלפיו תתגלה, למרות שכאמור זה כל כך מופרך שלא נראה לי שממישהו יכול לדמיין שכך אני מרגישה.
אולי כשהו יעלם אני אהפוך להיות "משעממת" כזו שנושאי השיחה שלה הם ילדים וקצת פוליטיקה והדעות שלה הן דעות הרוב_

זה בדיוק הכיוון ששווה לבחון!

מתוך מה שכתבת את יכולה לראות שחלק גדול מהמשיכה אל האיש נובע מהצורך להרגיש "מישהי", להרגיש בעלת ערך.

זו נקודה מאוד משמעותית מכיוון שהיא יכולה לאפשר לך להתחיל לראות את המנגנון שמניע אותך, לחשוף אותו בפנייך: את יכולה לראות שזה לאו דווקא הוא ספציפית שאותו את רוצה, אלא שזה משהו כללי ורחב יותר שאת רוצה וצריכה. את נמשכת לחוויה רגשית, למצב הוויה. מצב הוויה שכפי הנראה את זקוקה לו יותר ממה שאת מספרת לעצמך .

את נמצאת כרגע במצב רגשי מלחיץ ולא נעים, אבל אם תסתכלי על זה מפרספקטיבה רחבה יותר את תוכלי לראות שיש לך כאן הזדמנות גדולה מאוד לצמיחה.
כי אם אכן תחושת ערך העצמי זה הדבר שאת באמת רוצה וצריכה - יש לך כאן אפשרות והזדמנות להתחיל לספק אותה לעצמך בעצמך. לא רק כדי" להיגמל" מהאיש הזה, אלא גם כדי להיות פחות ופחות תלויה בעולם החיצון, בגבר הספציפי הזה, או בגברים בכלל כדי לספק לעצמך תחושה של ערך.

אם זה מדבר אלייך, מה שאני מציעה כרגע זה להתחיל להבחין במנגנון הזה ממש בזמן אמת: למשל, בכל פעם שהמחשבות שלך נודדות אליו את שואלת את עצמך שתי שאלות:

• האם אני מסכימה להכיר בכך שמה שאני כמהה אליו כרגע זה לא רק ספציפית אל X אלא בעיקר כמהה להרגיש בעלת ערך?
• האם אני מסכימה כרגע לראות מי אני באמת? להכיר בערך המהותי והמשמעותי שלי שלא קשור ולא תלוי באף אחד?

זו דרך אחת. תבדקי אם היא יכולה לעבוד עבורך.

---

.
אוהבת, נחמד לפגוש אותך פה .

[משתגעת*]

תודה למגיבות
עירית,
הנקודה שהעליתי בהירה לי עוד מתחילת ההיכרות בינינו, אבל יש כאן איזה לופ: אני רוצה להיות מיוחדת בעיניו אם אני עושה משהו (נניח בתקופה שעבדנו יחד התחלתי ללכת כמעט כל בוקר לבריכה, שזה דבר שדורש מאמץ די גדול) אני רוצה שהוא ידע מזה. דעתו מאוד חשובה לי. בעיקר דעתו עלי.
אני אנסה את התרגיל שאמרת, כרגע אני חושבת עליו כמעט בכל דקה פנויה, אני ככה קרובה מלהתקשר אליו, רק שאין לי סיבה טובה. קצת חוששת לקבל את העצה של "לשחרר" ולא להתנגד לזה. לדעתי כבר חציתי כמה קוים אדומים בשיחות איתו ובמגע "אגבי" ואני חוששת שלשחרר גם יעשה ממני צחוק וגם עלול לגרום לי להתחרט על מעשה כלשהו.
מצד שני בכל יום שאני לא מתקשרת\ מסמסת וכו' אני גאה בעצמי אבל אז זה מתפרץ באיזה טלפון מלא השתפכויות, נסיונות מניפולטיביות "לסחוט" מחמאות וכו'.
ושלא יובן- יש לי שפע תמיכה מחברות ואחיות ובעל שאוהבים אותי באמת ואני יכולה לעמוד מולם בחולשותי כדי שיאמרו לי כמה אני שווה ויפה (זה נעשה חשוב לאחרונה...) אבל דוקא אליו אני כמהה.

מעניין- אוהבת- כשקראתי מה שכתבת כאן במחשבה ראשונה התחשק לי לממש את הקשר איתו עד הסוף (בהנחה שהוא מעוניין בכלל...) ואז לטפל ברגשות החרטה... אבל כשקראתי את הדף שלך מצאתי את עצמי נקרעת בין הרצון להיות איתו לבין הפחד לאבד את מה שיש לי.
(במקרה שלי אני חושבת שגם אם לא קרה ולא יקרה דבר בפועל לא בא בחשבון לשתף בזה את בעלי. זה יפגע בו באותה המידה אם הוא רק ידע שיש לי עניין כזה בגבר אחר.)

[עירית_לוי]

הנקודה שהעליתי בהירה לי עוד מתחילת ההיכרות בינינו, אבל יש כאן איזה לופ: אני רוצה להיות מיוחדת בעיניו אם אני עושה משהו (נניח בתקופה שעבדנו יחד התחלתי ללכת כמעט כל בוקר לבריכה, שזה דבר שדורש מאמץ די גדול) אני רוצה שהוא ידע מזה. דעתו מאוד חשובה לי. בעיקר דעתו עלי.

אני חושבת שזה סוג של השלכה.
זה כאילו שאת מקרינה עליו, כמו על גבי מסך, את תחושת המיוחדות. את רוצה להיות מיוחדת בעיניו, כדי להרגיש מיוחדת בעינייך, בתוכך.

השאיפה במקרים כאלה היא להתחיל להרגיש את זה באופן עצמאי על גבי המסך הפנימי שלך. ולהפסיק בהדרגה להזדקק למסך חיצוני.

כאשר את מאמינה שזה הוא שמספק לך את תחושת הערך, שזה בזכותו - את הופכת לאט לאט להיות תלויה בו. את בעצם נותנת ערך רב ל"מסך" ובלי לשים לב, תוך כדי כך, את מורידה מערכך. את מחלישה אותך.

וזה אכן לופ: ככל שאת נחלשת את חשה יותר תלויה בו, ואז את יותר נמשכת אליו ואל התחושה שהוא מספק לך. נדמה לך שאת מתחזקת כשאת ממשיכה לעסוק בו, אך למעשה את הולכת ונחלשת.

זה לופ שצריך להתעורר כדי לצאת ממנו.
וכדי להתעורר צריך להתחיל מההבנה שזו השלכה. שזו הקרנה החוצה. שזה לא באמת אותו ספציפית שאת רוצה, אלא יותר את החוויה של ערך וייחוד.
את ההבנה הזו הכי מועיל, כאמור, להתחיל לבסס בזמן אמת, למשל עם שתי השאלות שהצעתי לך לעבוד עימן. וכמובן שזה לא בהכרח יקרה ברגע אחד. כדאי להתמיד עם זה למשך איזה זמן.

בהצלחה, וספרי איך הולך לך.

[משתגעת*]

מעדכנת קצת
רציתי לספר שבדיוק אתמול כשהייתי במשבר ממש גדול עם הסיפור הזה התקשרו אלי כמה חברות במקרה וזה היה כל כך טוב ולא רק בתור הסחת דעת אלא באמת נתן לי תחושה טובה שהחיים שלי לא ריקים כמו שנראה לי- יש לי חברות משמע יש לי חיים ולא רק משפחה.

אני עושה את התרגיל ובכל פעם שעולה לי מחשבה עליו אני אומרת לעצמי שמה שאני רוצה זה לא אותו כי אם תחושת ערך עצמי (נראה לי שזה יותר מזה, אבל קשה לי לנסח במדוייק- אולי אני רוצה "לגעת בזהר" של חיי חברה וחיי אהבה תוססים) ואני רואה יותר ויותר עד כמה המשיכה הזו היא פאתטית, אבל היא לא נחלשת...

[עירית_לוי]

אני עושה את התרגיל ובכל פעם שעולה לי מחשבה עליו אני אומרת לעצמי שמה שאני רוצה זה לא אותו כי אם תחושת ערך עצמי (נראה לי שזה יותר מזה, אבל קשה לי לנסח במדוייק- אולי אני רוצה "לגעת בזהר" של חיי חברה וחיי אהבה תוססים)

יופי שאת עושה את התרגיל.
אם את מרגישה שזה לא מדוייק - תדייקי לך את הניסוח. למשל: "מה שאני רוצה באמת זה לא אותו אלא את התחושה של אני מיוחדת/זוהרת/תוססת" או כל ניסוח שיהיה לך נכון. חשוב שהמילים יהיו מחוברות אלייך כדי שהן יוכלו "להעיר" אותך.
.

ואני רואה יותר ויותר עד כמה המשיכה הזו היא פאתטית, אבל היא לא נחלשת...

יקח זמן עד שהמשיכה תדעך. את צריכה כאן סבלנות והתמדה.

קחי בחשבון שאם את מדברת אלייך או עלייך לא יפה (למשל משתמשת במילה 'פאתטית') את מאטה לעצמך את קצב ההתקדמות.
יש משהו מאוד מתעתע בהרגל האוטומטי להלקות את עצמנו: נדמה לנו שזה יקדם אותנו ויגרום לנו "לקחת את עצמנו בידיים". אבל האמת היא שזה לא באמת מקדם ועושה אפילו את ההיפך - זה חוסם וזה מקבע את הדפוס.

אז רק תשימי לב לדבר אלייך ממש ממש יפה. לא בשפה מקטינה או מזלזלת. מה שקרה לך (ההתאהבות, המשיכה) הוא טבעי ומובן ואת לא אשמה בו. אני משערת שהמערך הרגשי שלך היה זקוק לחוויה של ערך/זוהר/ייחוד כמו אוויר לנשימה.

בבקשה הביטי עלייך בחמלה רבה . משתי סיבות: גם זה מה שאת הכי זקוקה לו כרגע בתוך המערבולת הזאת, וגם כי זה מה שיוכל להניע בתוכך שינוי.

[משתגעת*]

מעדכנת
בינתיים כבר איזה שבוע שהוא די מסנן אותי. לא התקשרתי אבל הוא לא מגיב לאימיילים ולSMS. טיפה אחרונה של כבוד עצמי מונעת ממני להתקשר, ואני יכולה רק לקוות שהיא לא תעלם....יכולים להיות להתעלמות שלו שני הסברים: האחד שהוא כועס על איזה משהו שאמרתי לו או עליו (יש לנו מכרים משותפים)- הוא מסוגל להיות כזה נקמן, לפגוע במקום שיודע שמכאיב או האפשרות השניה- שהוא פשוט לא מעוניין בי בכלל ואני סתם אחת בשבילו שלא שווה לטרוח בשביל להיות איתה בקשר.
בכל אופן שתי האפשרויות האלו מעסיקות הרבה את המחשבה שלי. לא בטוחה איזו מהן אני מעדיפה....
השכל שלי אומר שהוא עושה לי טובה שהוא מנתק את הקשר ככה, אבל הרגש, אוי הרגש למה אני כל כך רוצה את הקשר הזה שהורס לי את היחסים עם כמעט כל אחד אחר בחיים האמיתיים שלי?
אני מוסיפה עוד משהו בנוסף למה שכבר כתבתי כאן על המניעים הסמויים שלי לצורך שלי בקשר הזה: אני ממש מקנאה בו! בחופש שלו הן פיזית- חוזר אחרי העבודה לבית ריק, יוצא לבלות מתי שבא לו ישן מתי שבא לו וכו' בניגוד גמור לכבלים שלי יש יש בחיים- בעל, ילדים. וגם בחופש הרגשי שלו (נקרא לזה ככה) הוא הוא עצמו- לא מתבייש במה שהוא, לא מנסה להרשים, לא מפחד לטעות וגם לא להודות בטעויות, לא דופק לי חשבון על זה שאני רודפת אחריו לעזאזל!!

הייתי רוצה שייתן לי קצת ממנו.

נראה לי שהגעתי לנקודה יותר עמוקה בהבנה שלי את המצב. מה עושים מכאן? (לא להתקשר לא להתקשר לא להתקשר אני אומרת לעצמי אבל מה כן?)

[עירית_לוי]

אבל מה כן?
אולי - לחזור לחיים שלך ולשאול את עצמך - מה אני רוצה? מה אני צריכה? מה יעשה אותי באמת מאושרת ומסופקת?
ואז - להתחיל ללכת לשם...

[שלולית_י*]

את רוצה להיות מיוחדת בעיניו
עירית, אבל גם כשאוהבים מישהו באמת, באהבה נורמלית ובריאה, אנחנו שמחים על היותנו מיחדים בעיני בן הזוג, ורוצים שיביחנו במיוחדות שלנו.
איפה הגבול, בעיניך, בין שאיפה בריאה וטבעיתצ למצוא חן, ובין הקרנה על מסך כפי שאת (בצורה נכונה) מתארת?

[עירית_לוי]

שלולית י

_עירית, אבל גם כשאוהבים מישהו באמת, באהבה נורמלית ובריאה, אנחנו שמחים על היותנו מיחדים בעיני בן הזוג, ורוצים שיביחנו במיוחדות שלנו.
איפה הגבול, בעיניך, בין שאיפה בריאה וטבעיתצ למצוא חן, ובין הקרנה על מסך כפי שאת (בצורה נכונה) מתארת?_

בהחלט. זה טבעי ונורמלי ואף רצוי לרצות להיות מיוחדים בעיני בן הזוג.
ובטח שגם טבעי לפעמים להתאהב וללכת לאיבוד לעצמנו .

כדאי, בעיני, לשים לב לשתי נורות אזהרה (שם, אם לענות לשאלתך, מתחילים לחצות את הגבול):

אין לי בחירה חופשית. הרצון למצוא חן בעיניו בוחר במקומי. ואני מתחילה להיות עבד של הרצון הזה. אני כבולה בו. אני בוחרת בחירה מסויימת כדי לתחזק תחושה של ערך עצמי שניזונה מבחוץ, ממנו.
במצב כזה - להיחשב מיוחדת בעיניו - זה הדבר היחיד שחשוב לי, ונחשב בעיני, ותומך בתחושת הערך שלי. ואז מה שקורה הוא שכל האנרגיה שלי מנותבת לשם - ואני מתחילה בעצם "לעבוד" בלהיות מיוחדת בעיניו.

אני מתחילה להתרחק מעצמי ומהמצפן הפנימי שלי. ואז אני עושה כל מיני דברים שנחשבים מיוחדים בעיניו, דברים שאם הוא לא היה בתמונה לא הייתי מעלה על דעתי לעשות אותם, או דברים שברגע שהוא יוצא מהתמונה אני מפסיקה מיד לעשותם.
כמו למשל, ללכת למסיבות שנחשבות בעיניו, לאחוז באג'נדה רוחנית שנחשבת בעיניו, להתנהג לידו בצורה מסויימת, להימנע מלעשות דברים שבעיניו לא ימצאו חן, וכן הלאה.
אני מתחילה לחיות את החיים מבעד למשקפיים שלו, במקום מבעד לשלי.

מה דעתך?
והאם זה ענה לך?

[משתגעת*]

עירית,
איזו הבחנה חשובה!
היא מאוד רלוונטית עבורי כי חלק ממה שאני עוברת הוא מעין "משבר זהות", מאיסה בכל מה שאני, או לפחות מה שאני חושבת שרואים בי ("עוד אחת, בנאדם ממש טוב, אמא טובה, מישהי לשיחה קלילה ולא מעמיקה... ובעיקר חסרת חיים משל עצמה, דעות משל עצמה, כבשה מהעדר...")

אבל עם זאת, גם אם אני מרגישה בתוכי שאני צריכה למצוא את הנישה שלי, הייחודיות שלי, אני כבר מבינה שהייחודיות שאיש הזה יעריך היא ממש לא הכיוון שמתאים לאורח החיים שלי וזה גם לא נראה לי הכיוון שיגרום לי להרגיש טוב ונכון עם עצמי. (אם כי זה בהחלט כיוון שיגרום לאנשים להרים גבה לגבי, שיבליט אותי כמיוחדת). אני חושבת שמה שירשים אותו הם דברים שבעיני הם מאוד "חיצוניים" (נקרא לזה כך) בעוד אני רוצה לעבור שינוי אמיתי בתוכי ולראות מה מתאים לי. למצוא את הנישה המיוחדת שמתאימה לי ולא לציפיות שלכאורה יש לאדם אחר כלפי.

[עירית_לוי]

למצוא את הנישה המיוחדת שמתאימה לי ולא לציפיות שלכאורה יש לאדם אחר כלפי.
נהדר!
זה גם יחזיר אותך לעצמך,
וגם יסייע לך לבסס בתוכך רמה חדשה של ערך עצמי - משום שכך את בונה את ה"שלד" ולא את ה"פיגומים" החיצוניים שיתמכו ב"שלד" .

[משתגעת*]

אני אדם מאוד שכלתני. לכן נדלקות אצלי הרבה נורות אדומות לגבי כל ההתאהבות המופרכת באמת הזו.
גם אם הייתי פנויה הוא לא היה האדם שמתאים לי בתור בנזוג.
עם זאת, דווקא בגלל עולם הרגש הדי מצומצם שלי האקסטרים הזה ברגשות גורם לי סבל רב אבל גם הנאה מסויימת. מעין חמוץ-מתוק בלב.
כבר יש לי פחות ופחות "תירוצים" ליצירת קשר איתו והקשר בפועל מתמוסס אבל בראש שלי הוא ממשיך לפעול. הרגשות שלי חזקים מאוד (אולי יש לומר התשוקות?) וזה דלק חזק מאוד שהייתי רוצה להשתמש בו ולנתב אותו, אבל בינתיים הוא רק בוער ומכלה אותי- מכלה כל רגש חיובי כלפי אנשים אחרים, מכלה את יכולת הריכוז שלי, מכלה את שעות השינה היקרות שלי, מסתיר לי את הדרך להבין את עצמי ומי אני?

[עירית_לוי]

כבר יש לי פחות ופחות "תירוצים" ליצירת קשר איתו והקשר בפועל מתמוסס אבל בראש שלי הוא ממשיך לפעול. הרגשות שלי חזקים מאוד (אולי יש לומר התשוקות?) וזה דלק חזק מאוד שהייתי רוצה להשתמש בו ולנתב אותו, אבל בינתיים הוא רק בוער ומכלה אותי- מכלה כל רגש חיובי כלפי אנשים אחרים, מכלה את יכולת הריכוז שלי, מכלה את שעות השינה היקרות שלי, מסתיר לי את הדרך להבין את עצמי ומי אני?

זה נהדר שיש בך רגשות ותשוקות בעוצמה כזאת! ושימי לב שבזכות אותו בחור את באה במגע עם אנרגיית חיים חזקה שקיימת בך. הוא בעצם, בלי לדעת, עזר לך לפגוש משהו חשוב מאוד שישנו בתוכך .

לאן היית רוצה לנתב את הדלק הזה?
מה היית רוצה שיקרה בתוך החיים שלך?

[צוויליך*]

משתגעת יקרה,
כמו ששאלה עירית: מה את רוצה?

הוא חושב שרוב הזוגות מתחתנים לא מתוך אהבה וזוגיות טובה ועמוקה אלא מתוך הרגל וקשר טוב ושהוא מעוניין בזוגיות אמיתית יותר, כזו שתגרום לו להיות טוב יותר בזכותה. בקיצור מעבר למעטה הציני נחשף גבר סופר רומנטי ורגיש- עוד דוגמה לאופן שבו הוא מבלבל אותי
הבחור החביב הזה נשמע כאן, אעפעס, עם תפישה מעט נאיבית/אוטופית של קשר זוגי.
אנו לומדים מנסיונם של רבים, פה ובכלל, שזוגיות טובה ועמוקה היא פרי עבודה והתפתחות אישית. וזוגית. וכשאנו משתנים, הקשר ביננו משתנה. וכו' וכו'. זה לא למצוא את המטמון כי חיפשת עד גיל 30 ולא ויתרת.
כשהוא ימצא לו זוגיות וישאר שם, ילדים והכל, את חושבת שהוא לא ישאל את עצמו שאלות קשות בשלבים כאלה ואחרים? אני מאמין שכן, ומאחל לו שימצא תשובות טובות לעצמו.

איך לשכוח אותו? כמו שכתבה בשמת, תפסיקי להשקיע אנרגיה בלנסות, תעבירי אותה לעבודה על הקשר עם הבעל שלך.

נראה לי שברגע שהוא יעלם מהתודעה שלי אוכל סופסוף להתרכז בילדים שלי ואולי אפילו קצת לחזק את הקשר עם בעלי- להתמסר אליו יותר.
כמעט (-: . תהפכי את הכש/אז.

האם את קצת מאשימה את בעלך בכך שהתחתנתם בגיל מוקדם? אולי זה הזמן להעביר פאזה ולבחור להיות כאן ועכשיו?

צוויל

[משתגעת*]

תודה לכם מגיבים

לאן היית רוצה לנתב את הדלק הזה
הייתי רוצה לחוש ככה כלפי בעלי, ולא מדובר כאן על להצית ניצוץ שהיה בינינו כי מעולם לא נמשכתי אליו כך ולא הרגשתי כלפיו כך, או למעשה לאף אחד, כפי שאמרתי אלו רגשות חדשים עבורי (לפחות בעוצמות כאלו).
יש לי הרבה בחיים להיות מרוצה ממנו- גם במשפחה וגם בחיים המקצועיים, אבל אין לי כלום להתלהב ממנו. לא מהמשפחה ולא מהמקצוע (והם גם כמובן נוגסים זה בזה במאבק מתמיד). אין לי משהו שעושה לי חשק להתחיל את היום.

הבחור החביב הזה נשמע כאן, אעפעס, עם תפישה מעט נאיבית/אוטופית של קשר זוגי.
אכן כן, את זה אני יודעת היטב בראש שלי, אבל תאר לך את התחושה שאדם עם תפיסה אוטופית כזו על זוגיות ועל בת זוגו, שמחפש את ה"מטמון" יבחר דוקא בי להיות המטמון? (שוב השכל מתערב ואומר שברגע שיקרה דבר כזה כדאי להנות מהרגע ולברוח כל עוד נפשי בי כי כשהוא יתאכזב מהמציאות שתחבוט בפניו יהיה מאוד כואב להיות שם ולהרגיש את האכזבה שתיבת המטמון ריקה)

האם את קצת מאשימה את בעלך בכך שהתחתנתם בגיל מוקדם?
קצת, כן, אבל ביני לבין עצמי אני יודעת שהייתי ילדה תמימה ויש לי מזל שדווקא הוא הצליח לגרום לי להתחתן איתו כי מצמרר אותי לחשוב מה היה קורה אילו הייתי נישאת לאחד מהמחזרים הרבים שהיו לי באותה תקופה, אבל פשוט לא היו מספיק אסרטיביים בקשר. אז מהבחינה הזו אני אולי כועסת על עצמי, אבל די השלמתי עם זה. דוקא במובן של התפתחות עצמית הוא בכלל לא יעצור אותי- אדרבה יעודד כל דבר שיעשה לי טוב, (מסתייגת לרגע- כל דבר בגבולות הנורמה+ לא נניח בגידה או עזיבה לחו"ל וכאלה)

[צוויליך*]

האכזבה שתיבת המטמון ריקה
האכזבה שלו תהיה כי תיבת המטמון איננה פלקט של בת זוג מושלמת אלא אשה תלת מימדית+בתהליך התפתחותי+עם פנטזיות משלה+נסיון רב+ג'ננות וסריטות בלי עין הרע+וכו'+וכד' .

את לא פלקט.
מה שכן, אולי את חושבת שתיבת המטמון ריקה. הגיע הזמן להתאהב בעצמך.
איך שוכחים מישהו
הנה מתכון פלאים: נזכרים בך .

צוויל

[הגמד_חיוכון*]

_איך שוכחים מישהו
הנה מתכון פלאים: נזכרים בך? ._
הו צוויל אתה פשוט הורס עם המשפטים המדויקים האלה שלך...

(קוראת צללים כאן)

[עירית_לוי]

_איך שוכחים מישהו
הנה מתכון פלאים: נזכרים בך

זה מדוייק!

מה דעתך?

את יכולה לבדוק -

• האם את רוצה ויכולה לנתב את האנרגיה הגדולה שיש בך כעת, את הדלק הזה, ליצירת מערכת יחסים שלך עם עצמך?
• האם זה אפשרי ונגיש לך?
• למה את זקוקה על מנת לעשות זאת?

[בשמת_א*]

אבל תאר לך את התחושה שאדם עם תפיסה אוטופית כזו על זוגיות ועל בת זוגו, שמחפש את ה"מטמון" יבחר דוקא בי להיות המטמון?
מה שצוויליך כבר אמר.
אולי אני אסביר את זה בצורה יותר ברורה (כי הרגשתי שצוויליך כתב קצת בקיצור כך שיבין רק מי שכבר הבין מראש P-: ):
התפיסה של אותו אדם, לא מבוססת על המציאות.
כי אין דבר כזה "מטמון". זה פשוט לא קיים. זה לא מציאותי. הבנאדם חי בסרט. ראיית המציאות שלו בעייתית-משהו (מתאפקת שלא לומר הזוייה, או פשוט ילדותית).
ומה שקורה לך, שגם לך יש עמוק בלב תפיסה ילדותית מקבילה, את מבינה?
ולכן, הפנטזיות שלו "מתכתבות" עם הפנטזיות שלך ועולה אצלך לרגע האשליה שזה יכול להיות ככה. באשליה יש קסם ענק וכוח משיכה עצום.
אבל זה לעולם לא יוכל להיות.
כל אחת חייבת להיות "אכזבה" לאחד כזה, את מבינה?
אין אף אשה בכל היקום שיכולה להיות "המטמון" כי זה לא קיים!
כל אשה היא בן אדם, בשר ודם, ולא "מטמון". כל אשה. וגם כל גבר. אין גבר שהוא "מטמון". והזוגיות איננה כמו לזכות בפיס: הופ, זכית ונפלו עליך מיליונים מהשמיים. זה לא עובד ככה.

לפגוש מישהו ש רוצה דווקא לבנות זוגיות איתך - זה הדבר שאפשר לזכות בו. אבל מרגע שפגשת, הזוגיות עצמה היא משהו ש בונים, שעובדים עליו, שמשקיעים בו. זה כמו גינת ירק: גם אם זכית בגינת ירק מלבלבת, אם לא תבני אותה ולא תשקי אותה ולא תשקיעי בה כלום, הכל ינבול תוך שבועיים מקסימום! ולא תהיה גינה!

פנטזיה היא דבר מאוד מלהיב. אבל היא לא יכולה להחזיק מעמד, כי היא, פשוט, אה, דימיונית P-:

_איך שוכחים מישהו
הנה מתכון פלאים: נזכרים בך_
וואי, צוויליך, איזה דיוק מדהים!

[פלוני_אלמונית*]

אין דבר כזה חיי משפחה והצלחה טובים אך לא מלהיבים - הם לא צריכים להלהיב. את צריכה להתלהב. הם שלך, והם טובים!!! וגילית שיש לך יכולת להתלהב, זה לא שהכול אפור. עכשיו רק איך מתעלים את ההתלהבות הזאת לדברים שבעינייך מובנים מאליהם?

אפשר גם להיזכר שרחמים עצמיים על שעמום/בדידות מקבלים פרופורציה כשמטיילים קצת בלונדון (או אפילו בדפי תמיכה באופן טבעי) ורואים צרות של אנשים אחרים:
http%3A%2F%2Fwww.youtube.com%2Fwatch%3Fv%3DUDT1sx1yePM&ei=NTMzT6XpLeqr0QXMnqSvAg&usg=AFQjCNEbo ckAx04PLFdq-an7Cfr18UbVA

[הייתי_שם*]

בוקר טוב משתגעת. אני קוראת מידי פעם אותך ויש בי המון הזדהות ואמפתיה. אני נשואה המון שנים, ובאיזו שהיא נקודה התאהבתי בבחור רווק, נכנסתי לאובססיות עליו, ככה שכל המחשבות שלי עברו דרכו (מה אני אלבש היום? אולי אני אראה אותו, איזה מוזיקה אני שומעת בווליום באוטו? אולי הוא יהיה באוטו לידי - לשני הדברים היה סיכוי אפסי, כמו שאת תעברי לידי עכשיו, ובכל זאת כך התנהלתי). סמסים, מיילים, חציתי את הגבול בעולם המעש, ובלב שלי עזבתי את בעלי.
כל מה שכתבו פה לפני, נכון, נכון עד כאב. כדי לצאת מזה צריך לחתוך חזק מאוד מהקשר עם הבחור. בחיים שלי בשלב מסויים הבנתי שאני ובעלי בדרך לפרק את המשפחה. אני מאוהבת במישהו אחר, ומאשימה את בעלי על זוגיות דפוקה...
כל בוקר שאני יוצאת מהבית הייתי סקסית בטירוף, רק בשביל שאולי, אולי אראה אותו, אבל בבואי הביתה עברתי לסחבות וסמרטוטים. לא קשה לראות עד כמה ההערכה העצמית שלי התבססה בהתחלה על בעלי, וכשזה קרס השלכתי את הערכה שלי על הבחור שהתאהבתי בו.
דקה לפני הפירוק של המשפחה שלנו, פנינו ליעוץ. אני הרגשתי נורא ללכת לייעוץ ולהסתיר את הרומן, ובהתחלה עוד ניהלתי את שני הדברים במקביל. כדי להמשיך ביחד אמרה המטפלת שלנו, צריך ללכת קדימה ולא להסתכל אחורה. בכל פעם שעלתה המחשבה על הבחור, שיננתי לעצמי מנטרה והעפתי את המחשבה, לא לחשוב עליו!
עצם המעשה שניגשנו לטיפול, כבר החזיר לי מעט כוחות עצמיים, זה שקצת קצת התחלתי לשים לב לעצמי, כבר חיזק אותי במאבק מול "שדים של התאהבות". וזה היה קשה, אבל היה לי את עצמי. ובתוך כל זה מסביב אומרים לך להמציא את עצמך מחדש, ולעשות בשביל עצמך, ועפות מילים באויר כמו לימודים, קריירה שנייה, טיולים בחו"ל וכל מה שמזמן גיל 40 ומשבריו
שנה אחרי, אני אותו הדבר בלי שעשיתי מהפך קיצוני. שוב, עצם הטיפול, היד העוזרת שהגשתי לעצמי, עשתה את כל ההבדל. הרומן הסוער נראה לי היום אירוע מעורר, לצערי הלכתי רחוק מידי ומימשתח פנטזיות, בעוד שיכולתי להסתפק רק בנורות האדומות. אני לא מעריכה את עצמי דרך אף בחור. היום אני חושבת על עצמי שאני דברים טובים. עברתי שנתיים של רומן אובססיבי, שמחק את עצמי, מחק את המשפחה שלי לכדי זכרון מעומעם, הייתי בבורות עמוקים ומחשבות מפחידות אבל אפשר, רצוי וראוי לצאת מזה. לא מדובר במהפך מעולם האמיתי בהכרח אלא הוא מתחיל בעולם הפנימי. אני מאחלת לך בהצלחה, את לא לבד, אני אוהבת אותך מאוד.

[צוויליך*]

פלוני אלמונית - התכוונת לזה?

צוויל

[משתגעת*]

מעניין לראות שזה לא קורה רק לי.
מתביישת להודות שיצרתי קשר טלפוני, באופן ידידותי ביותר. וזה לא הקל עלי- להפך, זה רק גרם לי לסגת כמה צעדים אחורה, לפתח ציפיות ופנטזיות.
הוא אדם שממש לא נדיב במילים מחזקות או במחמאות. הוא ציני כזה, ביקורתי. מצאתי לי ממי לקבל תחושת ערך עצמי.
כרגיל בחיים שלי הלכתי לאתגר שהוא מעבר ליכולותי...
מציבה לעצמי מטרת ביניים שאני חייבת לעמוד בה: לא ליצור איתו קשר שבוע שלם. קל לכאורה אבל לא עבורי.
ובמקביל: לקבל תחושת ערך עצמי מ.... עצמי! לחשוב מה הדבר הנכון לעשות ולא מה הדבר שXXX (כל אחד- לאו דוקא הוא) יחשוב שנכון לעשותו. לעשות מעשה ולהיות שלמה איתו. (דווקא לבת שלי, שכל הזמן לחוצה שאני ואחיה הקטן עושים לה בושות אני משננת מנטרה כזו: פגעת במישהו? לא! אז אין לך במה להתבייש! עכשיו רק צריכה לשנן את זה גם לעצמי)

[עירית_לוי]

מציבה לעצמי מטרת ביניים שאני חייבת לעמוד בה: לא ליצור איתו קשר שבוע שלם. קל לכאורה אבל לא עבורי.

יופי!
ברור שזה לא קל, זו מטרה מאתגרת ולא מובנת מאליה. כל הכבוד שאת מאתגרת את עצמך בנחישות שכזו.
בהצלחה!
.

ובמקביל: לקבל תחושת ערך עצמי מ.... עצמי! לחשוב מה הדבר הנכון לעשות ולא מה הדבר שXXX (כל אחד- לאו דוקא הוא) יחשוב שנכון לעשותו. לעשות מעשה ולהיות שלמה איתו.

זה רעיון מעולה.
אני רוצה להציע לך תרגיל אנרגטי שיכול מאוד מאוד לתמוך בך בזה:
את מדמיינת אותך עומדת מול הבחור הזה (או כל אדם אחר), את רואה אצלו כדור גדול של אור, ואת לאט לאט מעבירה את הכדור הזה אלייך, למרכז הגוף שלך. זה הכדור שלך ואת מחזירה אותו אלייך.
באמצעות התרגיל הזה את בעצם מחזירה אלייך את המרכז הפנימי שלך – לאחר שהפקדת אותו בטעות אצל אדם אחֵר, לאחַר שהתרגלת להפקיד אותו אצלו.
ככל שתחזרי על התרגיל יותר פעמים, כך תתרגלי לחיות כשהמרכז הפנימי שלך אצלך. את תבססי ידיעה פנימית כזאת, תתרגלי לפנות פנימה ולא החוצה כדי למצוא תשובה.
תראי אם את מתחברת לזה.

[משתגעת*]

תודה
ספל חמאה- אהבתי מאוד את העצה של
להתקשר כפרס על סיום חובות ביתיות כאלה ואחרות
זה באמת יכול למנף את המצב הזה לטובת חזרה לחיים נורמליים.

אבל לגבי שמירה על קשר-
היעד שלי הוא לנתק לגמרי לגמרי את הקשר לפחות לתקופה ארוכה עד שיעלמו הרגשות (קשה להאמין שרגשות כאלה נעלמים... אבל אני יודעת שדברים כאלו קורים בדרך כלל לדאבון ליבם של אנשים)
כי אני מרגישה שכל פעם שיש קשר ההצפה של הרגשות מדרדרת אותי. אני מתחילה לכעוס על כולם כולל על עצמי, להצטער על אני לא איתו וכו' .

פתאום עולה בי מחשבה, שאני לא יודעת אם אני צריכה להתעסק איתה או שהיא בכלל לא בעיה שלי: הניתוק קשר הזה והשינוי ממישהי שרודפת אחריו למישהי שכלל לא יוצרת קשר עלול לפגוע בו קצת לא?

[חיפושית*]

אני רוצה להציע לך תרגיל אנרגטי שיכול מאוד מאוד לתמוך בך בזה:

עירית, איזה תרגיל מקסים. מאמצת ברשותך, ומחר אלמד גם את הילדים שלי.

תודה והולכת לפתוח דף כזה.

[משתגעת*]

אוף, לא עמדתי ביעד שלי... פניתי אליו בצ'ט.
פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר, קטעי ניבים סתומים
זה די
ושוב, הציף הכל ושוב הכל הסעיר
משבר האושר והדווי.
גם סכר שכחה בניתי לי מגן
הנה היה כלא היה
ועל ברכי אכרע
על שפת אגם סואן
לשתות ממנו לרוויה
(רחל המשוררת)

http://www.youtube.com/watch?v=Z3GHxmtOfAU

[עירית_לוי]

אל תתייאשי . תנסי שוב להתרחק ולהתחזק...

[משתגעת*]

_את מדמיינת אותך עומדת מול הבחור הזה (או כל אדם אחר), את רואה אצלו כדור גדול של אור, ואת לאט לאט מעבירה את הכדור הזה אלייך, למרכז הגוף שלך. זה הכדור שלך ואת מחזירה אותו אלייך.
באמצעות התרגיל הזה את בעצם מחזירה אלייך את המרכז הפנימי שלך – לאחר שהפקדת אותו בטעות אצל אדם אחֵר, לאחַר שהתרגלת להפקיד אותו אצלו._
מתרגלת כל יום

[עירית_לוי]

מתרגלת כל יום

יופי. אני רוצה להציע הרחבה לתרגיל הזה, שנראה לי שתתמוך בך במקום המתסכל שאת נמצאת בו.
ובכן: את מדמיינת חבלים עבים או כבלים או חוטים שמחברים בינך לבין הבחור, ואז את רואה אותם ניתקים או נחתכים, ואתם מתרחקים זה מזה. את יוצרת בתוכך כוונה, באמצעות המחשבה, לניתוק הכבלים האנרגטייים ביניכם. למשל: "הכבלים האנרגטיים שמחברים ביני לבין X ניתקים כעת" (זו ווריאציה שלי על כלי לניתוק כבלים אנרגטיים שלמדתי בתטא-הילינג. אם הנושא הזה מסקרן אותך את יכולה לעשות בגוגל חיפוש על "כבלים אנרגטיים" ולקרוא עוד).
את הניתוק את יכולה לעשות לפני או אחרי החזרת המרכז הפנימי שלך אלייך. מה שמרגיש לך יותר נכון.

ובמקביל מציעה להמשיך עם עבודת המודעות שאת עושה: חמלה, אחריות, תגובה מתוך חיבור לעוצמה שלך ולא לקורבנות, וכן הלאה.

בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משתגעת הי אם את משתגעת אז אני כבר משוגעת כי המצב שלי בהרבה יותר מסובך כל מה שנאמר כאן עזר לי מאוד להבין דברים .גם אני באותה סיטואציה רק שאצלי זה הרבה יותר גרוע אני גם לא חציתי קווים אדומים כבר7 שנים ואני בתוך בועה שאולי ראיתי כרגע אור בקצה המנהרה אני חייבת עזרה דחוףףףףףףףףףףףףףףףף!!!

[אני_גם*]

קוראת פה את שלל העצות. לומדת.
אני במצב דומה, רק שאנחנו עדיין עובדים באותו מקום. הקווים האדומים נחצו כבר מזמן. בגידה במלוא מובן המילה. ההבדל היחידי היה שהמשכתי לאהוב ולהמשך לבעלי. מאוד מבלבל. משהו שאולי קצת דומה לחלוקת האהבה לשני ילדים. העובדה שאוהבת אחר לא גרמה למידת האהבה לבעלי החוקי לפחות.
יש ימים של מצוקה קשה. יש ימים שאני באה הביתה מלאה ומוצפת כל כך ברגשות ובניתוח היום שעבר עלי ועליו בעבודה - שהנוכחות שלי בבית היא כמעט לא מורגשת. ברור לי שעצמת הרגשות שלי אליו היא בפרופורציות גדולות יותר מהרגשות שלו אלי. לא בטוחה בכלל שבחיים האמיתיים היינו יכולים להיות זוג טוב. אבל עדיין - ההוויה שלו משתלטת עלי לחלוטין. כל יום הוא מאבק. מאחלת לעצמי לשכוח אותו אבל עובדת שעות נוספות בעבודה שנקראת "לעשות הכל כדי שהוא לא ישכח אותי.
מותשת לפעמים.
ממשיכה לקרוא ולהפנים...

[משתגעת*]

הי
כן עובר עלינו דבר דומה....
ארחיב יותר מאוחר

[משתגעת*]

אני לגמרי מבינה מה עובר עלייך.
זה ממש נוראי- תחושת אשמה, ניצול, בושה.
גם אני עדיין בפלונטר. חשבתי שיצאתי אבל הייתי חלשה ונכנסתי שוב, אבל חייבת לציין שבסבב הזה העוצמות נמוכות יותר, אבל עדיין יש לי הרבה מה לשקם בתוך עצמי.
מקוה לאסוף כוחות ולצאת מזה שוב והפעם לתמיד.
ממליצה באופן מאולץ להפסיק את זה ולומר לו- זה גורם להרבה דברים להתבהר פתאום.
גם אם זה לא מצליח לגמרי (כמו אצלי) זה פותח את הדברים על השולחן

[נינה*]

גם לי יש מישהו כזה, זה ממש כמו מחלה,או מלחמה או התמכרות מהסוג הכבד, למה זה קיים ככה?, למה האהבה תמיד הולכת נגד המציאות?
שמעתי פעם סיפור שעוזר לי בקשר לזה אני זוכרת רק את המסר שהוא שאם יש תשוקה כלכך חזקה למשהו- סימן שהוא מקולקל נשמע נכון?

[אני_גם*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממליצה באופן מאולץ להפסיק את זה ולומר לו- זה גורם להרבה דברים להתבהר פתאום לומר למי? לו? לבן זוגי?
פתאום הבוקר חשבתי על כך שכמעט לכל דבר שעשיתי היה קשר אליו. כשקניתי לי משהו חדש, כשהתלבשתי בכל בוקר, כשהתקלחתי, כשיצאתי. לכל פעולה בין אם הבסיסית ביותר או לא - היה קשר אליו. עשיתי את זה מתוך מחשבה עליו ועל מה יחשוב עלי, על איך ירצה אותי. זה פתאום הרגיש לי חולני.
אני מנתחת את זה נון סטופ. לרגע לא מרפה. לרגע לא מוותרת לעצמי. זה גם לא פשוט כשלעצמו..
אני חיה בשקר גדול. לא רק כלפי בעלי אלא גם כלפיו. אני לא בטוחה עד כמה אני באמת מגניבה/ סקסית/ מסתורית/ רוחנית כמו שאני משקפת לו. קצת איבדתי את הזהות שלי בתוך כל ההעמדת פנים הזאת...

[נינה*]

וגם יש משפט כזה- "לא מתחתנים עם מי שאוהבים- אוהבים את מי שמתחתנים איתו..."

[גם_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוד הבנה שעלתה בי היום - אןלי יתחבר גם אליך/ אליכן.. <משתגעת - אם הדיון הזה משתלט לך על הדף, זה מובן בהחלט. תני סימן ואעביר למקום אחר>
הרגשות שיש לי כלפיו.. נורא קל לי לתייג את זה כאהבה, כמשיכה. אבל כשאני מפרקת את זה, יש לי בעיקר תחושת שנאה כלפיו המון פעמים.
מרחיבה: כשאני כותבת והוא לא עונה, כשאני מתלבשת ומשקיעה והוא לא שם לב, כשזורק הערה כביכול מצחיקה אבל בפנים אני קמלה מההערה הזו.. כל התחושות האלה בעיקר מזכירות לי שנאה ולא אהבה. את הילדים שלי אני אוהבת, את החברות הקרובות אני אוהבת, את בעלי אני אוהבת. בים האהבה שאני חווה בחיים שלי, אני לא נפגשת בכאלה רגשות מרים. חמוצים. מה שכן - יש לי אליו משיכה מאוד חזקה. קל לי לומר "חזקה ממני". הלוואי הייתי מרגישה דחיה ממנו. זה מה שאני באמת רוצה.
אני מתחברת להבנה הזו. נאחזת בה. אולי היא תקרב אותי ל"לשכוח אותו". אולי..

נינה - המשפט שלך מסתדר לי בראש. התחתנתי עם בן הזוג הנכון בשבילי. אני צריכה למקד את האהבה חזרה הביתה. להוציא את הזר הזה מתוככי..

[נינה*]

אני עוד לא התחתנתי והמשפט הזה נשמע נכון אבל לא מבינה איך... איך מתחתנים עם מישהו "נכון" כשהלב כל כך רוצה את ה"לא נכון", איך "להוציא את הזר הזה מתוכי.. " ואם זה זר, איך זה כל כך מוכר?

[משתגעת*]

גם אני
וואו! אני בהלם- מה שאת כותבת כל כך משקף את מה שאני מרגישה! פשוט לא ידעתי מה לצטט- מילה במילה! כולל השנאה והנישואין לאיש הנכון.
אני אסביר לך למה התכוונתי בלהפסיק באופן מאולץ: כתבתי לו שאני לא מעוניינת בקשר מכיוון שהוא מחליש אותי (הקשר לא הוא- האיש) ושאני צריכה עכשיו לאגור כוחות (זה בניסוח כללי). לא הייתי מספיק נחרצת אבל זה יצר נתק מסויים שלאחריו גם הוא היה מוכרח לשים על השולחן כמה קלפים (עד אז אני נתתי ונתתי את עצמי לקשר והוא נהנה להיות "נרדף") וזה כאמור לא לגמרי הפסיק את האובססיה האיומה הזו, אבל הסבב הזה מתון יותר- אני פחות כמהה אליו, וגם פחות שונאת אותו, כנראה שזה בא ביחד...
אבל עדיין יש לי דרך לעבור. כמו שכתבתי, אני נורא רוצה לשכוח אותו!

[הייתי_חייבת*]

http://www.youtube.com/watch?v=84uH-9C-b3o

[כדורים*]

לכו לרופאת המשפחה תסבירו שאתן בתקופה מטלטלת.
קבלו מרשם לציפרלקס או סרוקסט (פרוזאק) ותתחילו לחיות.

[אני_גם*]

כיף שלמוע שזה גם נגע בך. לא "שמחה לאיד", פשוט תחושת שותפות אולי...

דברים שעולים.. הדיון פה מאוד מפרה אותי. עוזר לי להתכוונן. אני לא בטוחה שאלו דברים שישקעו, שיחלחו, שיביאו שינוי סוחף אבל אני מרגישה שזה עוזר לי להתכוונן..
המחשבות בתקופה האחרונה הן פחות עליו פרופר.. כשאני מתחילה לחשוב עליו, אני בודקת מה זה מעורר אצלי.. מה אני חושבת על עצמי תוך כדי המחשבה עליו..
בלילה התעוררתי וחשבתי עליו. עברתי על כל הדברים שאני לא אוהבת בו. עלו לי הרבה פרטים קטנים, כמו: השיניים הלא מושלמות, הקור שלו, פרטים קטנים בגוף.. אני כל כך רגילה לחשוב עליו במונjים של "אוהבת אותו" וכל הדיון על תחושות ה אי-אהבה שיש לי אליו קצת מעורר אותי. בפנטזיה אני והוא מפליגים לעבר השקיעה עם קוקטייל ביד , אבל במציאות – הוא בטח היה מחרפן אותי עם השקט שלו, עם הסגירות, עם הקמצנות בשיתוף הרגשות, עם הקמצנות במילים טובות..
אתמול ברגע של קרבה, כל כך רציתי לספר לבן זוגי.. לא ממש פרטים, רק לומר לו: "תחזיק אותי.. תתמוך בי.. אל תוותר עלי, אתה כל כך נכון בשבילי". כמובן שלא אמרתי כלום, זה היה יכול להיות כדור שלג נוראי, אבל ברור לי שאני צריכה להאחז במה שיש לי בבית שלי.
עובר עלי יום עם הרבה מחשבות מפוזרות.

כדורים - יכול להיות שיש צדק בדבריך. ממש לא שוללת.. רק לא בטוחה אם זה יעזור לפתור את שורש הבעיה..

[משתגעת*]

קבלו מרשם לציפרלקס או סרוקסט (פרוזאק)
מותר בהנקה?

[נינה*]

לדעתי לא שייך כדורים, אך כאמור אני עוד לא נשואה ולא יודעת מה המחיר של לשמור על זוגיות למשך שנים, בכל אופן, עם הבחור שלי שאני-לא-מצליחה-לשכוח ועדיף-שאשכח, אני עוד לא אפנה לגורמים כימים

[פלוני_אלמונית*]

הלוואי והיייתה קבוצת תמיכה אנונימית שאפשר היה לשתף ולהתמודד ואפילו לצאת מזהאם היינו משתפות את הבעיה הזאת בקבוצה היינו רואות שלכל אחת יש רגשות זהים ואותם הפעולות והמניעים זה יכול מאוד לעזור!!!

[תמונה_שבורה*]

לא שוכחים.

[תמונה_שבורה*]

http://www.youtube.com/watch?v=16H12jNP3x0

[אני_גם*]

חוזרת לכתוב אחרי כמה שבועות של הדחקה.. סוג של ירח דבש שבו התקשורת טובה, אני מרגישה בשליטה, הוא נזקק לי.. כל הסיבות שאני אמורה להיות חזקה ונחושה גם כשהם קיימות - אבל אני לא..
שוב - תקשורת מקוטעת, שוב אני עוברת שיט משלי והוא לא מסוגל להכיל את זה כי עובר משהו בעצמו. אם לא היה מכיל את השיט שלי אבל מאוד מעריך את הכלת השיט שלו שאני כה מצטינת בו - ניחא.. אם מדי פעם היה זורק איזו מילת הערכה - ניחא..
אם ואם ואם. אבל הוא לא. ןאני מרגישה שאני צריכה לכתוב את זה כדי להציף את זה לעצמי..

• לא אותו אני אוהבת.. את תחושת הכוח, הנזקקות, הידיעה שאדם כזה צריך בי.. את זה אני אוהבת.. לא אותו..

הוא מדיר שינה מעיני (ממש) וזה גורם לאנרגיה שלי להיות נמוכה, להיות קצרה לילדים שלי, להרגיש מצפון על כך שהוא המחשבה האחרונה שעוברת לי בראש לפני ההרדמות ולא הפעוט היונק המושלם ששוכב לידי ונושם נשימות מתוקות ושלמות.
מבקשת את הכוח לשחרר אותו. לראות אותו לא לחשוב איך לגרום לו לחשוק/ להזדקק לי יותר. אני אהובה על ידי בעלי שהוא אדם טוב וחזק. הוא (בניגוד ל"הוא") יכול להכיל אותי. אני לא צריכה את התוספת הזאת לחיי.
קוראת את הדף שוב, מחפשת כוח. קשה לי היום...

[משתגעת*]

מזדהה

[תקווה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האמת היא שאני בדיוק חווה דבר כזה..ולכן חיפשתי תשובה באינטרנט לאיך לשכוח ולהוציא מהלב והגעתי בדיוק לפה!!אני מבינה אותך לחלוטין ועדיין לא מבינה איך עושים את זה!!אני וחבר שלי עמדנו לפני חתונה ונפרדנו לפני כחמישה חודשים!!הייתי בטוחה שיעבור לי בתקופת זמן הזו אבל זה פשוט לא עובר!!זה עוצר אותי באמצע היום ומעלה דמעות..אני חיה חיים רגילים אבל לא מאושרים..הוא האושר שלי אני מרגישה שבלעדיו משהו בי לא שלם!!!!הלוואי והיה פתרון לאיך לשכוח..

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תנסי להתמקד במשפחה שלך ולא באותו בן-אדם

[פלוני_אלמונית*]

גם לי זה קרה ואין מה לעשות .רק הזמן יעשה את שלו..

[מהצד_הגברי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מאוד מאוד מבין אותך. כבר כשנה וחצי אני אוהב עד עמקי נשמתי כמו שלא אהבתי מעולם מישהי תפוסה. הכרנו כששניינו היינו במשבר והתלקחה ביננו אהבה עצומה (שלא מומשה במלואה בצד המיני) והקשר החברי ביננו הלך והתהדק. היא בחרה להשאר עם בן זוגה ושיקמה את הקשר בינהם. וכן, היא אוהבת אותו. נשארנו חברי נפש ואנחנו מתראים ומדברים לעיתים קרובות אך אני תקוע. אוהב אותה וחושב עליה ובודד בלעדייה. יודע שהיא אוהבת אותי אך בחרה לא להיות בזוגיות איתי. אני מנסה לצאת ולהכיר נשים ולפתח איתן קשר אבל כולן מחווירות לעומת מה שאני מרגיש כלפיה. הלוואי ויכולתי להגיד שזו פנטזיה. זה הרגש הכי אמיתי וממלא שיש ובכל זאת אני יודע ומודע לכך שזה לא בריא לי ומרוקן אותי בגלל חוסר המימוש.

[אלמונית*]

אחרי הרבה שנים:שוכחים לתקופות קצרות/ ארוכות. ואז מידי פעם הכאב, הגעגוע והתניןאיך היו חיי לו הייתי איתו -מפלחים את הלב והנשמה. אני רוקדת את הכאב למוסיקה שאני אוהבת, בוכה ומשתחררת מהכאב.

[נינה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רוקדת את הכאב למוסיקה שאני אוהבת, בוכה ומשתחררת מהכאב. אלמונית... בהחלט!! מהממת (:

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הזמן עושה את שלו? שוכחים?

[בומבה_לינה*]

לא. צר לי. ממש לא.

[זומבית_ביותר*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לשכוח זה לא לזכור,לזכור זה הרגש והריגוש
אחרי שאיבדתי את מה שחשבתי שמצאתי אחרי שאיבדתי את מה שחשבתי שהיה...
אני לא רוצה לאבד יותר. לא רוצה לחוות שוב את התחושה הזו שוב.
אז פשוט הפסקתי להרגיש. מסתובבת לי בעולם - חיה - מתה.
לא שוכחת, לא סולחת, לא זוכרת מתי ננשכתי לפני שנה? שנתיים? שלוש? ואולי רק שבוע חלף? ובמידה רבה כבר לא חיה.
פשוט זומבית ביותר

[בומבה_לינה*]

שנתיים וחודשיים. כמעט בדיוק.

[אפרת*]

זו מבית, מרגישה כמוך, כשיהיו לי תובנות על איך מתמודדים עם זה, אשתף.,בינתיים רק דעי שאת לא לבד

[פלונית_24*]

היי כולם,
הסיפור שלי הוא מורכב...
היה לי חבר 4 שנים, במשך השנה האחרונה היינו און אוף כל הזמן .. ללא מחוייבות, לי נהייתה חבורה של ידידים שכל הזמן ביליתי איתם.. כל סופש איתם והכל טוב ויפה. החבר שלי אפילו הכיר אותם פה ושם.. ניסינו לחזור בשלב מסוים והבנו שזה לא הולך...בשלב מסוים הרגשתי משיכה והתקרבות לאחד הידידים שלי בחבורה... משהו כזה נעים בקרבתו.. והרגשתי שהאקס בעצם חוסם אותי אז אמרתי לו - שנאי צריכה זמן עם עצמי ושכל אחד ילך לדרכו בנתיים..
ואז הרשיתי לעצמי להתקרב עוד יותר לידיד.. יצא שהיה בנינו מגע פיזי (לא שכבנו), במשך שלושה חודשים .. ובעצם אף אחד לא מדבר.. המגע קורה תמיד שאנחנו קצת שותים וכאלה.. יש לציין שאנחנו לומדים באותו מקום וגם שם אנחנו יושבים יחד הרבה והולכים לטייל ולאכול פה ושם ביחד.. אבל שאנו לא שיכורים אין מגע מעבר לחיבוק וכאלה.
הבחור הזה ערער את כולי. וכל החברים שלו זה הידידים הכי טובים שלו.
אחרי העפם הראשונה שהיה מגע בנינו הוא הגיב בצורה כזאת- מה הבעיה שידידים מתנשקים?! ואני אמרתי לו שאני לא כזאת ושנפסיק והוא אמר סבבה.
וזה לא נפסק. ואחד החברים שלו אמר לי שזו לא באמת הגישה שלו ושהוא התגונן. מאז שאמר את זה עברו שלושה חודשים
ואני מתהההההה לדבר איתו ואין לי אומץ!!!!!!!! לא מסוגלת!!! ואני הייתי תמיד אחת כזאת שאומרת הכל מה שאני חושבת...
מצב שני הלוואה והייתי שוכחת ממנו וזהו..... אבל אני פשוט לא מצליחה..
וברור שגם האקס שלי עוד מדבר איתו אבל הנה חודש שלא נפגשנו כי החתך הסופי בא ממנו... היה לי קשה וכואב אבל בגלל הידיד היה לי קל.
אבל עכשיו אני מיואשת. נשארתי קירחת.
זה הגיע למצב שאם ה וא לא נמצא עם כל החברים שלי (הידיד), אז אני מתבאסת וכאילו אני אומרת לעצמי- למה לצאת בכלל?!
אני באמת מתוסכלת.אני לא יודעת מה הוא רוצה באמת..אין לי מושג.. אם בכלל..
אין יל מושג.

יש לכם רעיון?!?

[בדיוק_כמו_שזוכרים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק להפך.

בהתחלה זוכרים כל הזמן,
ונדמה שרק לפני רגע הוא היה כאן.
אבל החיים ממשיכים, ולמרות שרוצים לזכור, תמונתו מתעמעמת, ומדי פעם כבר לא ממלאת את כל היום.
ועדיין כל דבר מזכיר לי אותו. ואני מנסה לראות, להרגיש, איך היה כשהו היה פה. לפעמים מצליח, לפעמים לא.
והתאריכים, ימי זיכרון, יום השנה, וימי ההולדת.
ומה היה קורה אילו עדיין היה פה.
חולפות השנים, הוא איננו, עדיין צץ לו פה ושם, אבל כבר לא ממשי כמו פעם.
געגועים באים וחולפים, כמו גלים, צורבים, מרטיבים, משאירים קצף ונמוגים.
אי אפשר לזכור לנצח ואי אפשר לשכוח.
שוכחים, כמו שזוכרים.
רק להפך

[א_ל_א_ן*]

בדיוק כמו שזוכרים, כתבת כל כך יפה ומרגש...

[מתגעגעת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום אמר:
זה רק תעתוע חולף
זה רק געגוע בתוך הלב.
שלום טעה...

[מיכל*]

בדיוק כמו שזוכרים, כתבת כל כך יפה ומרגש ...
אותי מפחיד להתאהב אבל אשתדל לזכור את הדברים האלה בתור עצה. זה כל כך נכון .

[מתגעגעת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיכל,
הלוואי והייתי יודעת לומר מה עדיף -
לחיות בלי להתאהב או להתאהב ולחיות בלי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיכל ממחשב אחר:
עבורי חד משמעית, להתאהב, להתאהב. ולגדול.

[פלוני_אלמונית*]

האהבה באמת מפחידה וכואבת יותר מהטעם הטוב שקיים בה.
מאז האהבה האחרונה שלי של 5 שנים... שהייתה באמת עצומה איני יכולה להאמין שוב באהבה.. אלא רק בריגושים.. שבאים והולכים... פוחדת לפתוח את ליבי ולחשוף את עצמי.

[מבולבלת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום.
כבר קרוב לשנתיים שאני נמצאת בסיטואציה מוזרה. בחור שראה אותי דרך חברה משותפת ביקש ממנה להכיר בינינו. אני סירבתי ולמרות זאת יצא שנפגשנו. מאז אותו מפגש מקרי משהו בי נתפס עליו. הריח שלו, המבט..
אני בחורה צעירה, רווקה וללא הרבה ניסיון רומנטי/מיני.. הוא הגבר הראשון שבא לי להגשים איתו פנטזיות ושמצליח לסחוף אותי אחרי הרבה שנים של אפטיות וחוסר פתיחות מצידי.
ההתקשרות בינינו ברובה נעשית בפייסבוק ובהודעות. יצא שנפגשנו כמה פעמים במקרה וגם פעמים בודדות במתכוון.. אני ממשיכה לקיים את חיי ומנסה לעשות את זה לצד התחושות שיש לי כלפיו כי אני יודעת שלא מדובר בבחור עם כוונות רציניות כלפי. ניסתי כמה פעמים להתנתק ממנו ולא לענות לו, אבל כל כמה זמן הוא צץ לו מחדש בחיי. אם אני לא עונה הוא פונה בשאלות של אם הכול בסדר ואם אנחנו ברוגז..
אני לא חושבת שאני מאוהבת. לצד זה, יש בי רצון וצורך בלי נשלט לראות אותו, לשתף אותו.. ומשיכה מטורפת אליו. בחצי שנה האחרונה הקשר נהיה קצת יותר אינטנסיבי. הוא פונה לפחות פעם/פעמיים בשבוע. וגם אני פונה אליו ומחפשת לדבר.. להפגש.. יוצא ששנינו משחקים וזה ברור לשני הצדדים. הבעיה שלי היא בהבנת המצב- אני מבינה שלא מדובר בבחור רציני, אחרת הוא כבר ממזמן היה עושה בצורה שלא מתפרשת לשתי פנים. ועדין, כשהוא לא עונה ונעלם, כול פעם מחדש אני בטוחה שזהו, נמאס לו ממני ונשברת רק מעצם המחשבה.
כן היה בינינו מגע פיזי פעם אחת ומאז כשניסיתי אני ליזום- הוא לא הגיב לי פעמיים.
אני לא חושבת שהוא נעלם כי הצליח להשכיב אותי, ואני באמת רוצה לנקות את התחושות שלי אליו ולהסתובב עם נפש נקייה.. אני מפחדת לשחרר ממנו כי הוא היחיד מזה שנים שהצליח "להעיר" אותי ולגרום לי לרגשות שלא הכרתי. אני יודעת שכמו שהדברים נראים כרגע- זה לא הולך לשום מקום טוב וחייב לחתוך את זה לפני שזה יהפוך צורם אבל אני עדין בפנטזיות שאולי אולי אולי יהיה אפשר לקחת את זה למקום טוב יותר.. המחשבה שהוא ממשיך לרדוף אחרי שנתיים באיזה שהוא מקום מנחמת אותי ומבלבלת אותי כי מה יש לו להמשיך בקשר שלא יוצא לו ממנו כלום (עד ממש לא מזמן) עם מישהי???
אשמח לתגובות/עצות...
יום טוב לכולם!

[נשברת_מבפנים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממש נסיתי להבין איך שוכחים מישהו שהראש יודע שהוא לא בשבילך אבל הלב תופס פיקוד...והגעתי לכאן, הופתעתי לגלות כמה נשים נשואות נמצאות במצבי, של התאהבות בגבר רווק ממקום העבודה והגבול הדק הזה בין בגידה לנאמנות... לא יודעת איך לשכוח - אני יודעת רק שאני חייבת לנסות!!!

[משתגעת*]

כמה זמן זה כבר?
מניסיון- זה דועך עם הזמן אבל ממש לא כבה...
יש אפשרות לשנות סביבת עבודה?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תשכחי מזה...
לא שוכחים

[משתגעת*]

אוף....
לפעמים כל כך קשה לשכוח.
למה רחוק מהעין רחוק מהלב לא פועל אצלי?

[אלמונית*]

פעם היה בחיי מישהו
מישהו שגרם לי לרצות ולהצליח להיות יפה יותר,
חכמה יותר, נכונה יותר, טובה יותר
איתו הרגשתי שאני יכולה הכל, לקחת סיכון,
להשיג כל מטרה, לעבור על החוקים, המוסכמות והמגבלות שלי.
בשבילו קמתי כל בוקר, האמנתי בבלתי אפשרי,
ממנו התרגשתי והתביישתי.
הרגשתי שבלעדיו אין בשביל מה לקום בבוקר,
אין בשביל מה לחיות.
הוא כבר מזמן לא בחיים שלי, יותר משבע שנים.
ניסיתי לשכוח והזיכרון הזה לא נעלם,
הוא השתנה כמובן, ולמעשה אני מאוהבת בזיכרון שהיה.
אני נשואה לאיש אחר, טוב לא פחות.
האדם הנכון= זה שאוהב אותי כפי שאני וגם את מי שאני הופכת להיות.
אבל איך אני יכולה לשכוח?
להיזכר בו ובתקופה ההיא זה בשבילי כמו לקרוא ספר רומנטי טוב, אני נהנית מזה.
כמה פעמים פגשתי אותו והיה ביננו מין שקט מוזר כזה, הוא הבטיח לבוא לבקר, וכמובן לא בא.
הייתי מסתפקת בו בתור חבר, כמו פעם, לי זה לא מפריע, אבל דווקא הוא ניתק קשר, והשאיר אותי עם זיכרון תלוש מהמציאות והרבה סימני שאלה.

[נשברת_מבפנים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ככל שהזמן חולף הגעגוע והכמיהה לאחד שאסור גוברת, מוצאת את עצמי מבצעת מהלכי נואשים ומטופשים לזכות בתשומת ליבו לעיתים אף נדמה כי גם הוא נאבק ברגשותיו אליי מאחר ואני נשואה... מנסים להתעלם אך המבט נלכד ללא שחיטה, המחשבות בראש רצות לבד... עד מתי??? ובינתיים בבית גבר מדהים שאוהב אותי ללא גבולות, ללא תנאים, ללא שאלות... איך ממשיכים הלאה?

[נשברת_מבפנים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אלמונית- כלכל מזדהה עם מה שכתבת... זה כאילו מצאת את הסיבה לקום בבוקר, לחיות חיים טובים יותר בהם את משריעה מעצמך אבל לא בשבילך.. בשבילו... מפחיד אותי לחשוב שחלפו 7 שנים והדברים נותרו כשהיו ללא אפשרות לשכוח ולהמשיך הלאה... מקווה שאצלי הסוף יהיה מעודד יותר!

[אלמונית*]

דוקא אצלי היה סוף מוצלח יחסית, כי כשהכרתי אותו הייתי פנויה, וניסינו להיות במערכת יחסים... שלא הצליחה. אז אין לי את התהייה של איך זה היה יכול להיות איתו. הוא לא איש של אישה אחת ולי זה לא מתאים. הוא בחור אקזוטי, מעניין, מיוחד במינו והוא נשאר ידיד טוב שלי עד שהתחלתי לצאת עם בעלי. כנראה לא היה לו ברור מה הוא רוצה איתי, ואז הוא ניתק קשר.
כל מה שנשאר זה זיכרון- שאני לא מתאמצת למחוק... לפעמים הוא מכאיב לפעמים נעים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רחוק מהעין רחוק מהלב, רק המוח לשכוח מסרב