איך לחזור להניק אחרי הפסקה

שמעתי שגם אמא מאמצת יכולה להניק. זה אמנם מסובך וקשה, אבל כנראה שאין זמן מקסימלי.

רוב תודות טרה. הפסקתי לפני חמישה חודשים ואני בחרטה גדולה. אתחיל לשאוב ואראה מה קורה. תודה.

שליחה על ידי שקמה* » 27 יולי 2004, 09:55

פלוני אלמוני שלומות, אני ממליצה בחום להתקשר ליועצת / מדריכת הנקה שילוו אותך בתהליך ויסבירו לך למה לצפות,
עד כמה שאני יודעת ניתן להחזיר תפוקת חלב , יש צורך במשאבה טובה, זמן ורצון עז, פן נוסף שכדאי לבחון הוא האם התינוק/ת ישתפו פעולה או שאת מתכונת בכל מקרה לתת את החלב מבקבוק??

יועצות הנקה
להלן קישור

עצה שניתנה לי על ידי יועצת מללצ'ה לתינוק שהפסיק לינוק לזמן מה או שיש לו פטריה או שהתרגל לבקבוק במשך כמה ימים - לשאוב את חלב האם, לשים אותו בתוך בקבוק סטרילי ולקחת כפית קטנה של אספרסו (אחרי ששופכים עליה מים רותחים לסטריליזציה) ולטפטף מעט חלב בעדינות לפה של התינוק. במקרים של תינוקות בני ימים או שבועות ספורים ניתן להשתמש בטפטפת (כמו של טיפות עיניים או אוזניים) לאותה מטרה. אצל הבן שלי זה עבד בצורה נפלאה - ועשיתי את זה גם בלילות (כל האכלה בצורה כזו לוקחת ה מ ו ן זמן. אבל זה שווה. התינוק חוזר לינוק ברגע שהפטריה עוברת (צריך כמובן לטפל בפטריה בזמן שמטפטפים לו חלב בכפית לפה) ובמקרים של תינוקות שאכלו מבקבוק זה יכול גם לעבוד, אבל יכול לקחת יותר זמן ויכול לשמש כתקופת ביניים במעבר מאכילה דרך בקבוק ליניקה מהשד. נראה לי שפשוט קשה להם יותר לאכול מהכפית או הטפטפת וזה לא נוח, בסופו של דבר הם עשויים להסכים לקחת את השד, צריך בזמן הטיפטופים מהכפית או הטפטפת להניח אותם על העור החשוף והשד וכך לאט להשפריץ לפה של התינוק, ואז אולי לאט לאט הוא יחליט שכדאי לו לנסות את הפטמה... בהצלחה ! (אצלי זה עבד)

או.קיי, כאן באה ה-בעייה שלי... אוריני כבר בת חודשיים ושבוע , בשנייה שהיא נולדה כשעדיין היתה מחוברת לטבור שמתי אותה על הציצי, הכל הלך נפלא, התחברנו מדהים ואני הייתי עם הראש בעננים על כמה חלב יש לי וכמה שתינו נהיינו אקרובטיות בכל מיני תנוחות הנקה משונות ( כולל ללכת איתה בכל הבית כשאני תופסת אותה ביד אחת והיא כולה תלויה לי על הציצי ומבסוטית לגמרי, ואחכ"ך נרדמת שבעה..( כמה אני מתגעגעת לזריקת הראש שלה אחורה ולפרצוף המסופק...

)
בכל מקרה הכל היה נפלא עד שקצת נמאס לי להיות המוצץ שלה כי גם אחרי שהיתה מסיימת לאכול ושבעה היא היתה יכולה להתעורר פתאום ולרצות נורא ציצי ואז סתם לתפוס אותו ולמצוץ ה-מון זמן, הטעות שלי היתה כשנשברתי והחלטתי כשהייתה בת חודש וחצי להביא לה מוצץ, ואז בסיום כל הנקה נתתי לה את המוצץ שתמצוץ אותו ולא סתם את הציצי, העניין היה שבערך תוך שבועיים כבר לא שמענו או הרגשנו שיש לנו ילדה בבית אלא אם כן ניסינו להוציא לה את המוצץ מהפה, היא פשוט התמכרה אליו ברמות כאלה, שהיא לא רצתה יותר ציצי והארוחות שלה שהיו מאד תכופות בהתחלה הפכו ליותר ויותר רחוקות עד שבכח כל ארבע שעות הייתי מוציאה לה את המוצץ ונותנת לה ציצי, וכנראה שבאותו זמן החלב שלי התמעט, אני הפכתי להיות פקעת עצבים כי הילדה היתה רעבה כל הזמן וצווחה לשמיים, עד שהיא הגיעה למצב ששבוע היא לא עשתה קקי, אני יודעת שזה טבעי אצל תינוקות יונקים, אבל מ- "מכונת קקי" ל- "לא עושה קקי" זה כבר נראה לי מוגזם, אז החלטנו שצריך לגמול אותה מהמוצץ ויומיים הייתה לנו מלחמה בבית, אבל הילדה עדיין לא רצתה ציצי ובכל פעם שהצעתי לה אותו היא צעקה עד שנהייתה סגולה, אז נתתי לה סימילאק טופ 1 כי ראיתי שאין לי ברירה אחרת, הילדה היתה מיובשת וירדה במשקל, ואיך שנתתי לה את הבקבוק הראשון...שוב הפנים המסופקות הללו שככ"ך התגעגעתי אליהן וזריקת הראש לאחור בשינה עמוקה חזרו.....עכשיו אני רוצה שזה יהיה בגלל הציצי שלי שמרגיש מאד מקופח ולא בגלל איזה בקבוק פלסטיק נדחף

העניין שעכשיו שוב חזרתי להיות על תקן מוצץ... ורק מתי שהיא שבעה היא מוכנה לעשות לי את הג'סטה הזאת, ואני מפוצצת מאוקסיטוצין מבוזבז...מה עושים? למרות שהסימילאק הציל את המצב והילדה חזרה לעלות במשקל באופן תקין ולהיות שלווה ושבעה, החלב שלי כמעט ונעלם, וכשאני שואבת לה (התחלתי עם זה לא מזמן) יוצא לי אולי אולי במקרה הטוב 50 CC משני השדיים, איך לצאת מהלופ? יש למישהי עצה?

ותגידו, אם החלב שלי בציץ אחד קצת מלוח, מה זה אומר?.. לתת לה לינוק ממנו בכל מקרה? הבנתי שצריך לשאוב ולשפוך אותו עד שיהיה מתוק שוב... לא יוצא לי לשאוב כל כך הרבה אבל בימים האחרונים נתתי לה איזה שלוש פעמים ביום ציצי להרגע והיא לא התלוננה (חמסה חמסה) נקווה לטוב..

שליחה על ידי אני* » 16 יולי 2005, 23:31

האם ניתן לנסות לחזור להניק: הנקתי ארבעה ימים, היום התינוקת בת חודשיים

אני - יתכן שניתן, אך זה כרוך במאמץ.
יש לעשות שני דברים:
אחד - לשחזר את ייצור החלב. ניתן לעשות זאת בעזרת שאיבה אינטנסיבית, או אם התינוקת זוכרת כיצד לינוק - בעזרתה.
שני - לשחזר את היניקה של הקטנה (בהרבה מגע עור לעור, וניסיונות לינוק - אבל בלי לחץ).
לדעתי, כדאי לעשות זאת בליווי מקצועי של אחת מ-יועצות הנקה, כי ללמד תינוקת לינוק זה לא פשוט (בוודאי לא בהתכתבות).

האם את רוצה לשתף - איך פתאום החלטת את רוצה לנסות?
בהצלחה

שליחה על ידי אני* » 18 יולי 2005, 23:15

התינוקת יונקת בלי בעיה ובהנאה גדולה. זה שאין חלב זה פרט שולי מבחינתה.

שלום לכולם
בתי בת 7 חודשים הנקתי אותה 5.5 חודשים באופן מלא ובשאר הזמן הנקה ותמ"ל. בשבוע האחרון לא הנקתי אותה בכלל ועכשיו אני ממש מעוניינת לחזור להניק אותה אני מנסה להניק אותה והיא משתפת פעולה בהתחלה ודי מהר מתעצבנת ובוכה ואני נשברת לא מרצון ונותנת לה בקבוק אני יודעת שיש לי חלב כי שאבתי קצת אודה אם למישהי תהיה עצה בשבילי איך אני מרגילה אותה לינוק שוב

חגית,
יש לך חלב והתינוקת שלך לא שכחה איך יונקים, יש סיכוי.

כדאי לבקבק אותה עם פטמה 0+ (זרימה איטית במיוחד) . שלא יהיה יתרון גדול לבקבוק מבחינת קלות היניקה.
כדאי לשאוב כמה פעמים ביום (ולתת לה את השאוב) כדי להגביר את התפוקה שלך כי כרגע הדרישה שלה נמוכה והייצור בהתאם.
כדאי לנצל הנקות בהן היא קצת פחות מודעת (וקצת יותר מעורפלת) או קצת יותר רגועה (לא מאוד רעבה) כמו הנקות של לילה ולפנות בוקר כדי לתת לה לינוק יותר (אולי תהיה בהן פחות התנגדות).

את מתחילה כל דרישה שלה לאוכל בהנקה ומשיכה בבקבוק?
איך היא עם מוצקים?
ניסית להציע לה לינוק גם כשהיא לא רעבה?

היא רק התחילה פרות לא מזמן וכן אני מתחילה כל דרישה בהנקה אבל מהר מאוד היא מתעצבנת ובוכה ואני נכנעת לבקבוק וכן ניסיתי להציע לה לינוק גם כשהיא לא רעבה זה לא ממש הולך

נראה לך שהבעיה היא שיש לך מעט חלב? (מה ההתרשמות שלך? )
את שואבת בין הארוחות?
באיזו פטמה את משתמשת?

חגית,
קודם כל - כל הכבוד לך על הרצון!
אני ממליצה לך בחום לפנות ל- יועצת הנקה מוסמכת. תקליקי על הקישור הזה, זה יוביל אותך לדף עם רשימת יועצות.
למיטב הבנתי, זה קריטי להצלחת התהליך, שהוא לא פשוט בסך הכל.
אם את זקוקה להמלצה ליועצת הקרובה למקום מגורייך את מוזמנת לשאול.
בהצלחה! @}

קודם כל תודה על התשובות עכשיו הבת שלי מצוננת וסתומת אף עם תחילת דלקת באוזניים וביומיים האלה היא לא רצתה לא בקבוק ולא ציצי פשוט כלום נתנו לה רק מים במזרק שלא תתיבש כך שיצא שלא הנקתי בכלל ביומיים האחרונים אך לפני זה ראיתי שיש לה נכונות אז אני לא יודעת אני יצטרך לחכות שהיא תחזור לאכול אך בנתיים אני מפחדת שאני מתרחקת מהזמן שהנקתי וזה לא לטובה כמה פעמים צריך לשאוב ביום כל כמה זמן????
פלונית אני ישמח אם תייעצי לי על יועצת הנקה בקרבתי אני גרה באריאל אז אם יש בראש העין או הוד השרון או משהו בסביבה הזאת אני ישמח הייתי מאוד רוצה להעזר בה.

תודה על העצות

ושכחתי להזכיר שיש לי עוד ילד בבית בחופשה בן 2.5 שרק יצא מהמחלה והיא לא ישנה טוב לא ביום ולא בלילה אז שגם מנוחה מבחינתי היא דבר לא זמין כל כך ואני מאמינה שזה בהחלט משפיע ולא לא נראה לי שיש לי מספיק חלב בקיצור אני די מבולבלת אבל מאוד רוצה להצליח להניק אותה ואני מאוד מתגעגעת לזה

חגית ד, בהוד השרון יש את ורד בוקעי, 052-3974692 (העתקתי לך מהדף יועצות הנקה ).

את יכולה לבוא למפגש לה לצ'ה, ראי כאן את פירוט כל המפגשים בארץ. ביום ראשון הקרוב יהיה מפגש בפתח תקווה (בבית פרטי, צריך לצלצל במוצאי שבת כדי לברר איפה - אחרי צאת השבת). את יכולה לבוא עם שני הילדים.

ב-17 באוגוסט יהיה ההפנינג של לה לצ'ה בפארק רעננה, משלוש וחצי אחר הצהריים (הכניסה לפארק תהיה חופשית באותו יום משעה זו).

בשמת א תודה רבה על האינפורמציה אני ממש מודה לך

בהצלחה חגית!

ותגידו, אם החלב שלי בציץ אחד קצת מלוח, מה זה אומר?..

שמעתי מעוד אמא אחת שהחלב שלה היה מגעיל. מה זה בדיוק ואיך זה קורה?

זה קורה לפעמים כשמסיבות שונות יורדת מאוד תפוקת החלב בצד אחד (כי בטעות או מכל מיני סיבות הניקו ממנו פחות מדי לאורך זמן, עד שירד שם מאוד הייצור). לפעמים הטעם אז הופך למלוח. לא יודעת למה.
עוד סיבות לטעם מוזר: מזונות מסוימים שהאמא אכלה, במיוחד מתובלים במיוחד או מעובדים במיוחד (כל מיני כימיקלים), או תרופות.

אז באותו נושא רציתי לשאול הצלחתי לגרום לבת שלי לינוק יותר מכמה שניות ואני רואה שהיא רוצה אבל היא עושה פרצוף כזה שלא טעים לה וטעמתי את החלב והוא מאוד מלוח השאלה אם זה עובר כי בנתיים אחרי שהיא טועמת היא שוב מתנגדת זה עובר מה אפשר לעשות כי אם זה טעים לה היא היתה ממשיכה כי יש לי ולה כבר יש את הנכונות אבל הטעם...
אודה על התשובה

כשמתחיל תהליך של גמילה, טעם החלב משתנה מפני שההרכב שלו משתנה. בגמילה פתאומית, רמות הלקטוז והאשלגן בחלב יורדות ורמות הנתרן, השומן והחלבון עולות - השינוי הזה נותן לחלב טעם מלוח, והוא חלק נורמלי מתהליך ה"ייבוש." שאיבות אינטנסיביות יכולות לשקם את ייצור החלב, ובמקביל גם להחזיר לו את הטעם ה"נורמלי," המתוק. את יכולה לשאוב ולטעום - אני מניחה שהטעם ישתנה די מהר, ככל שייצור החלב יתחדש ו"חלב הגמילה" יישטף החוצה.

מה המשמעות של שאיבות אינטנסיביות כמה פעמים ביום כי אני עם עוד ילד בבית ורציתי לדעת אם צריך כל שעה כל שעתיים אחרי כל ארוחה שלה כמה פעמים???? ותודה על התשובה

בשיקום הנקה בדרך כלל ממליצים לשאוב בתדירות שבה תינוק יונק - כל שלוש שעות בערך. על הבוקר, 5-6 פעמים במשך היום ופעם לפני השינה. במקרה שלך אני מניחה שזה יסתדר יחסית מהר, כי ממה שקראתי למעלה הבנתי שהנקת אותה חמישה וחצי חודשים מלא.

יש לי ילדה בת 2.5. לפני כחודש גמלתי אותה לחלוטין מהנקה.
הייתי צריכה לקחת תרופה שלר יכולתי להניק איתה. ניצלתי את ההזדמנות וגלתי אותה.
ההנקה די עייפה אותי והיתה לי קשה מדי ואינטנסיבית מדי.
היום אני קצת מתחרטת. מצד אחד, נוח לי. מצד שני, הילדה השתנתה. בוכה המון, המון, נצמדת אלי. לא טוב לה.
לפני שלושה ימים היא קיבלה טיפול הומאופטי, שעוזר וחזרה לה החיות.
עדיין אני תוהה אולי כן לחזור להניק.
בכל מקרה אני יודעת שלא תיהיה לי הסבלנות להניק אותה כל הזמן, אלא רק פעם-פעמיים ביום.

השאלה האם זה כדאי ולא יבלבל אותה יותר מדי?

השאלה האם זה כדאי ולא יבלבל אותה יותר מדי?

השינוי והקושי שבאים איתו מובנים ומצריכים הרבה סבלנות, קבלה, והכלה מצידך.
לדעתי אין טעם לחזור אחורה, כיוון שזו דרך הנחמה המוכרת והטובה, יש המון דרכים לנחם, ולהכיל גם מבלי להניק.
נכון שזה דורש יותר עבודה מצידך , יותר הקשבה, התבוננות, יצירתיות, סבלנות וסובלנות וכו' , אך זה גם
יצור ביניכן קירבה חדשה ועמוקה מסוג אחר וזה דבר נפלא.

בהצלחה.

השאלה האם זה כדאי ולא יבלבל אותה יותר מדי?
האם כדאי - שיקול שלך.
יבלבל - אני לא מאמינה שילדים מתבלבלים בכזו קלות. כדאי שאת לא תהיי מבולבלת.

מסכימה עם תבשיל קדרה.
שימי לב שיכול להיות שהיא שכחה לינוק. אז רק תבדקי.
זה גם אומר, לשתות מספיק מים (לשים לב כשאת צמאה ולשתות עד לרוויה, לא פחות ולא יותר, כי התייבשות שלך משפיעה מאוד), ולהקפיד שהיא תופסת נכון, כי שני הגורמים האלה עלולים לגרום יניקה לא נעימה, שתציק לך.

ניצלתי את ההזדמנות וגמלתי אותה
אני מבינה שבגלל התרופה, זה היה פתאומי לה, לא רק מוקדם לה מדי. לכן אולי התגובה החזקה.

בכל מקרה אני יודעת שלא תיהיה לי הסבלנות להניק אותה כל הזמן, אלא רק פעם-פעמיים ביום.
תראי, זה עניין למשא ומתן ביניכן. לא בטוח שהצרכים שלה תמיד יתאימו לזה.

בעיקרון, בזמן שבמקרה נוצרת הזדמנות, את יכולה להציע לה לינוק.
אני מציעה:
א. לספר לה שהיית חולה, והרופא נתן לך תרופה, שאסור היה להניק איתה, ולכן היא לא יכלה לינוק עד עכשיו. אבל עכשיו את כבר בריאה ובלי התרופה, אז מותר לה לינוק. זה לגבי ההסבר, שלדעתי חשוב לתת, למה קודם היה אסור ועכשיו מותר.
ב. לספר לה, שאמנם את בריאה אבל השד עוד עייף. זה ייתן לך בסיס לקצר הנקות אם מתחיל להיות מציק, ולדחות ל"אחר כך, עכשיו השד מרגיש לא טוב" - זה יקל עלייך לתמרן שכמות ההנקות ביום תהיה מתאימה לך. ילדים נענים מתוך אמפתיה יותר בקלות.
ג. תראי איך הולך. זה דיאלוג איתה, אנחנו לא יודעים מראש. את נשמעת אמא רגישה ואוהבת, אז יש לך בסיס טוב לקשב לך ולה.
שיהיה בהצלחה!

לדעתי אין טעם לחזור אחורה, כיוון שזו דרך הנחמה המוכרת והטובה, יש המון דרכים לנחם, ולהכיל גם מבלי להניק.
נכון. אבל יש בי משהו שבאמת רוצה להניק (אני עדיין לא נגמלתי). אני יודעת עד כמה ההנקה מועילה לה.
ויותר מזה אני רוקה עד כמה הגמילה הפתאומית עשתה לה לא טוב. אולי לחזור להניק זו הרגעת המצפון.

היא יודעת שלא יכולתי להניק, כי לקחתי תרופה. היא עדיין לא יודעת שאני יכולה כבר כן להניק.
אני מאוד חוששת מזה שאני אחזור להניק אותה, ואז אמצא את עצמי מרגיעה אותה, מכיוון שאני לא רוצה להניק אותה בזמנים שלא מתאימים לי.

איך מבהירים שיונקים רק בבוקר? שהיא יכולה לחזור לינוק, אבל לא כמו פעם.
לפני הגמילה לא הצלחתי לעמוד ב"לא שלי", כלומר עכשיו אמא לא יכולה. ואז היה מתחיל בכי ארוך שבסופו הייתי מניקה.....
לזה אני ל רוצה לחזור.

שיכול להיות שהיא שכחה לינוק. אז רק תבדקי.
האם תוך חודש אפשר לשכוח לינוק, סה"כ היא ינקה לא מעט עד גיל שנתיים וחצי (אני תוהה בקול רם).

תודה לכן!

האם תוך חודש אפשר לשכוח לינוק, סה"כ היא ינקה לא מעט עד גיל שנתיים וחצי (אני תוהה בקול רם).
כן.
אפשר, אבל לא בטוח.

איך מבהירים שיונקים רק בבוקר? שהיא יכולה לחזור לינוק, אבל לא כמו פעם.
איך נראה לך הרעיון שלי להסביר מראש שהשד "עייף" או "מחלים" או "עוד לא הבריא עד הסוף" כדי למנוע או לקצר כל הנקה לא רצויה?
והכי חשוב - שאת תרגישי שזה בסדר גמור שהשד עייף (זאת האמת לאמיתה! קשה לך ואת עייפה וזו הסיבה שאת לא רוצה להניק, לא מפני שאת לא אוהבת אותה!), ואז תשדרי את זה בלי שום פיקפוק פנימי או רגשי אשמה.

בעבר כשהיא ינקה, הייתי רואה אותה מניקה את הבובות. אחרי שהיא הפסיקה לינוק היא גם הפסיקה "להניק".
אתמול היא שיחקה לידי (אני שכבתי על הספה) עם שני צבים, ופתאום היא אמרה "הוא רוצה לינוק ממך".
שאלתי אותה אם היא רוצה לינוק, והיא ענתה שכן.
הסברתי לה שהיא יכולה לינוק, אבל לא כמו פעם, אלא רק קצת ומדי פעם. והאם היא רוצה לינוק עכשיו?
היא רצתה, נשכבה לידי וינקה ממש טיפה מכל צד (אולי אין חלב?). קצת כאב לי, כמו שאין חלב והיא הפסיקה מאוד מהר ואמרה שהיא רעבה.
מאז היא לא ביקשה....

והכי חשוב - שאת תרגישי שזה בסדר גמור שהשד עייף
לפני שגמלתי אותה, הרגשתי שזה בסדר לגמול בגיל שנתיים וחצי ושהיא כבר מספיק גדולה לזה (היא גם מתנהגת כמו גדולה). אחרי שגמלתי אותה, הבנתי, שהיא עדיין קטנה ועדיין זקוקה לזה. ושזה לא כ"כ בסדר לגמול.

שוב תודה על העזרה!

נשמח לשמוע אם יהיה המשך.
בכל אופן, מבחינתה השארת פתוח. זה אומר: אם תצטרכי, אני כאן.

שליחה על ידי נועה* » 13 יוני 2007, 22:18

בכל אופן, מבחינתה השארת פתוח. זה אומר: אם תצטרכי, אני כאן.
לא בטוחה. אולי היא חוששת לבקש....?

אני חושבת שכשתיהיה לי ההזדמנות אציע לה שוב, ואראה מה תגובתה.

שליחה על ידי נועה* » 14 יוני 2007, 14:11

היום התעוררנו בבוקר ושכבנו שלושתנו הרבה זמן במיטה.
באיזשהו שלב היא ביקשה ציצי. הנקתי אותה, והגדול כבר רצה לקום ואיבד סבלנות (רצה גם משהו לאכול). ביקשתי ממנה להפסיק והיה לה קצת קשה.
אח"כ היא בכתה. לא יודעת אם זה בגלל זה, כי גם השינה לא הספיקה לה (הם הלכו לישון אתמול מאוחר מהרגיל).

הגיע הזמן להגיד תודה
הבת שלי, בת ארבעה חודשים וחצי, יונקת.
נשמע נורמלי, פשוט, ברור מאליו
תינוקות יונקים ? כי זה מה שתינוקות אמורים לעשות
אמהות מניקות ? כי זה מה שאמהות אמורות לעשות
אלא שבתי האהובה, שלצורך העניין נקרא לה כאן יסמין, התחילה לינוק ממש לא מזמן. ליתר דיוק ? לכבוד יומולדת 3 חודשים.
הכל התחיל כשאח שלה המלך נולד לפני 3 וקצת שנים. הוא נולד מדהים בלידה מדהימה ומייד הוצמד לו שלט סגול על גבי צהוב "תינוק יונק" כדי שאף אחד לא יעיז להתבלבל במי מדובר כאן. והוא אכן ינק. 5 ימים.
כאב לי מאוד אבל כולם אמרו שככה זה, כואב בהתחלה. אז נשכתי שיניים והנקתי. עד שבגיל 5 ימים התחיל להשפריץ לי דם מהציצי. היה כבר ערב והייתי לבד בבית עם תינוק שצורח מרעב, כאובה, מדממת וחסרת אונים. אבודה לגמרי. סיוט שאי אפשר לתאר במילים. לא היה לי מושג מה עושים עכשיו.
הכנתי את עצמי ללידה אבל לא להנקה. היה ברור לי שאני רוצה להניק, שהתינוק שלי ראוי להכי טוב שהעולם הזה יכול להציע לו, וזהו. שום טיפת אנרגיה לא הושקעה בהכנה לעניין הזה, וודאי שלא הצטיידות בבקבוקים, מטרנה ושאר דברים שהס וחס מלהזכיר.
נזכרתי שבבית החולים חילקו "ערכה ליולדת" ובה בקבוק, תמ"ל ופלייר של יועצת הנקה. התקשרתי אליה והיא הינחתה אותי איך לסטרל בקבוק, להרתיח מים, להכין אוכל לתינוק הרעב שלי שצורח ואמא שלו חסרת האונים לא מסוגלת לספק לו את הדבר הבסיסי ביותר לקיומו. סיוט כבר אמרתי?
למחרת בבוקר היא הגיעה אלינו ואיבחנה ש:
? "התינוק היונק" שלי נולד בלי רפלקס יניקה ולמעשה מצץ אותי כמו שמוצצים בקבוק ולא ינק עם הלשון.
? הציצי שלי זקוק לטיפול חירום. או במילים אחרות ? אסור לי לתת לו להתקרב לציצי לפחות שבוע אם בא לי בעתיד להשתמש באיבר הזה
? להודיע לבעלי האהוב שהוא לוקח שבוע חופש כי בכל זאת משהו השתנה לנו בחיים...
היא לימדה אותנו איך ללמד אותו לינוק ? האכלה עם אצבע ומזרק ? ממש כמו גוזל, והינחתה אותי לשאוב ידנית ובעדינות במינון שישמור על חלב ועל הציצי שלי בו זמנית. עיקר התזונה שלו נהייתה מן הסתם מטרנה.
עבר שבוע. יועצת ההנקה הגיעה שוב והוא אכן למד לינוק וגם הציצי שלי חזר לעצמו אבל נסיונות החיבור האגרסיביים ביניהם הפיקו צרחות, בכי והרבה תסכול שלו ושלי. אחרי החוויה המרנינה הזאת הוא לא הסכים להתקרב לי לציצי שבועיים. ואני לאט ובסבלנות המשכתי לנסות.
בגיל 4 שבועות הייתי חייבת אינפוזיה לנשמה. שזה אומר אוויר נגב.
ארזתי אהוב אבא, אהוב תינוק, בקבוקים, מטרנה, סטריליזטור, ארגזי מים, קומקום חשמלי, קומקום למים הרתוחים שיתקררו, עוד מטרנה, מנקה בקבוקים, סבון כלים, משאבה, בקבוקים למשאבה, צידנית גדולה, קטנה ובינונית ועוד מטרנה ליתר ביטחון שלא ניתקע באמצע המדבר עם תינוק צורח מרעב ואמא חסרת אונים שלא מסוגלת לספק לו את הדבר הבסיסי ביותר לקיומו.
הגענו למצפה רמון וטיילנו לנו משפחה צעירה על הטיילת, נושמים אוויר מחייה ומרגישים מסונכרנים על עצמנו כמו שאפשר להרגיש רק כאן. והמלך שלי התחיל לעשות סימנים של רעב אז אבא שלו הלך רגע לאוטו להביא לו מזון ועד שהוא חזר ניסיתי כהרגלי באותם ימים להניק אותו. והוא פשוט ינק.
הייתי המאושרת באדם.
ומה עושים עכשיו? הוא יונק כמו שצריך? להשתמש בפיטמת סיליקון? יועצת ההנקה היתה בחו"ל ולא הצלחתי ליצור איתה קשר. לא ידעתי מתי היא חוזרת ולא רציתי לפספס את המומנטום. התייעצתי עם כל מי שרק אפשר ובמקרה הטוב קיבלתי עצה אחת מכל בנאדם. בקיצור היה "שמח". משום מה בחרתי להקשיב דווקא לעצות הלא נכונות ונפצעתי שוב. וחזר התסכול וחזר חוסר האונים וחזרה המטרנה. ואני לאט ובסבלנות המשכתי לנסות...
עד שהוא היה בן 4 חודשים והתחלתי להאכיל אותו במה שנקרא "אוכל נורמלי" עוד הקפדתי לשמור על זרזיפי חלב כי אולי במקרה, בכל זאת, פתאום... לא יכולתי להשלים עם זה שהילד היקר שלי לא ינק. הקדשתי את כל כולי לדבר הזה והיה כל כך טעון וכל כך כואב שבמהלך כל שלוש השנים האחרונות לא יכולתי לשמוע את המילה הנקה מבלי לדמוע.
ועכשיו חיכינו שתיוולד לנו יסמין. וחשבתי שכולנו ראויים לחוויה מתקנת. אז התהפכו היוצרות והפעם הכנתי את עצמי רק להנקה. ללידה לא דאגתי כי ידעתי שאני וולדנית מצטיינת אבל מההנקה כל כך פחדתי. כבר בחודש שביעי שריינתי את יועצת ההנקה הכי טובה בסביבה, קראתי הרבה חומר, טיפלתי בעצמי רגשית וחיכיתי להכיר כבר את בתי היקרה. והיא נולדה מדהימה ובלידה מדהימה קלה ונעימה שלא העזתי אפילו לפנטז עליה. 4 שעות אחרי שהיא נולדה כבר היינו חזרה בבית מתכרבלים עם אח שלה במיטה והיה כל כך כיף ונעים. והיא ינקה. יומיים.
בלילה השני נתתי לה מטרנה. למודת "הילדים שלי בחיים יותר לא יצרחו מרעב" / "אני לא מוכנה להיפצע שוב כמו שנפצעתי אז" / "יש לי בעזרת השם גם את בני הבכור וכל זמן שאני מקדישה להנקה, נגרע ממנו" ועוד שאר מיני תובנות. יועצת ההנקה הגיעה ואיבחנה שיש קצת עניין של פה קטן שלה לעומת פטמה גדולה שלי אבל בסך הכל היא יודעת לינוק מצויין ולי יש חלב בשפע ? תכלס, אין סיבה שלא ילך כמו שצריך. אבל לא הלך! בשבועיים הראשונים עברנו פציעת פטמות, גודש, דלקות בשני השדיים, היא לא ממש עלתה במשקל. נעזרנו בכל אינסטרומנט אפשרי ? מזרקים ל"האכלת אצבע", כפית סיליקון, בקבוקים רגילים, פטמת סיליקון...בקיצור ? אפשר לפתוח תוכן עניינים של ספר על קשיים בהנקה ולסמן "וי" על הכל.
כביכול לא הייתה שום בעיה אבל מעשית זה לא הצליח. ההנקות היו אינסופיות. כל האכלה ארכה 3-5 שעות שבסיומו אני מותשת לגמרי והיא עדיין רעבה אז "השלמנו" לה עם מטרנה. "השלמות" של 100 מ"ל מטרנה. במילים אחרות ? היא כל היום עשתה את פעולת היניקה אבל עיקר התזונה שנכנסה למערכת הייתה מטרנה.
לשמחתי הרבה יועצת ההנקה מאוד מהר הצמידה אותי למשאבה רצינית שנהייתה החברה הכי טובה שלי באותם ימים (עם הבכור שאבתי עם משאבה ביתית קטנה). ואני כל היום הנקתי ושאבתי הנקתי ושאבתי. יסמין אכלה הכל ? ציצי, בקבוק שאוב, בקבוק מטרנה ועלתה במשקל וגדלה לתפארת אבל אני הייתי מותשת. החלטתי שאני נותנת חודש הזדמנות אבל אם אחרי חודש לא מסתדר עם ההנקה אני עוברת למטרנה בלבד כי הפעם אין לי את הפריווילגיה של להתעסק עם זה כל היום, יש לי ילד גדול שצריך אותי ומשלם את המחיר וגם ליסמין לא יזיק לקבל קצת אמא מעבר לשעות ההאכלה.
עבר לו חודש ההזדמנות והייתי חייבת לקבל החלטה. היה כל כך קשה וכל כך כואב. הנה אני סוף סוף חווה הנקה גם אם היא לא אידאלית ? איך אפשר להחליט לוותר על זה. ומצד שני אי אפשר להמשיך גם להניק, גם לשאוב, גם להאכיל מהבקבוק השאוב, גם להאכיל במטרנה, גם לשטוף ולסטרל בקבוקים ולדאוג למים רתוחים, והכל בנוסף לפרוצדורות הרגילות של גידול שני ילדים שצריכים אמא, בעל שצריך רעיה ואישה שצריכה גם קצת את עצמה.
בלית בררה החלטתי שאני צריכה להפסיק להניק אבל התפשרתי עם עצמי על השאיבות. בבקרים כשהגדול בגן ובלילה אחרי שהוא הלך לישון המשכתי לשאוב ובזמן שהייתי עם שני הילדים האכלתי את יסמין במטרנה. להפתעתי הרבה התזונה שלה התהפכה. כלומר אם עד עכשיו היא ינקה וקיבלה "תוספת" מטרנה שהיוותה למעשה מרכיב מרכזי בתזונה, ברגע שהיא הפסיקה לינוק, התפנה לי יותר זמן לשאיבה ועיקר התזונה שלה נהיה חלב שלי שאוב. חצי נחמה...
אחרי כמה ימים שבהם התאפקתי לא להניק בכלל ? מישהו צריך לכבד את ההחלטה שלקחתי על עצמי... ניסיתי שוב להניק. קצת. בקטנה. "בסתר". בשביל הכיף שלי. והיה באמת כיף. זה היה "העונג היומי" שלי. והייתי מבסוטה בסך הכל כי מצאתי לי דרך שבה יש לי זמן לשני הילדים ויסמין ניזונה מחלב שלי ואני מקבלת את המנה היומית שלי של כמה דקות הנקה. זה גם הזמן לציין את היתרונות הרבים שיש להאכלה מבקבוק - קודם כל זה מקרב את אבא, זה נותן חופש מסויים גם מבחינת ה"אחריות" וגם מבחינת ה"תפעול", זה מאפשר גמישות רבה מבחינת תזמון ההאכלה. הבן שלי גדל על זה.
כביכול היה בסדר. כביכול....משהו שם נשאר תקוע
גם לי וגם ליועצת ההנקה היה ברור שעוד לא החלמתי מהמטען הכבד שסחבתי איתי שלוש שנים מאז אי ההצלחה להניק את המלך והמשכתי לקלף כל יום עוד שכבה ועוד שכבה בגוש הטעון הזה שנתקע לי בנשמה.
ויסמין הגיעה לגיל חודשיים והכל כיף ונעים ושמח אבל כל פעם שמגיע זמן ההאכלה או עולה עניין ההנקה - בשבריר שניה הכל מתהפך ואני מרגישה כאילו חרב עליי העולם. גם "העונג היומי" שלי הלך והתקצר מיום ליום, מן הסתם, וכמעט שנעלם. וזה נראה אבוד.
מישהי חכמה וקרובה ללב אמרה לי שאני יותר מדיי עסוקה בלתת לעצמי הסברים רציונליים על פתרון הביניים הכביכול אידאלי שמצאתי לנו ואני לא מאפשרת לעצמי להרגיש באמת.
באותה תקופה פגשתי מכרה שסיפרה לי על חברה שלה שהתחילה להניק בגיל 3 חודשים. דיברתי עם האמא הגיבורה הזאת והסיפור שלה הפיח בי הרבה אופטימיות. מסתבר שהכל אפשרי.
בשיטוטי הרבים באינטרנט בחיפוש אחר שביבי מידע / אמפטיה / תקווה ? הגעתי גם לפורום הזה. כבר הכרתי אותו מחופשת הלידה הקודמת אבל אז זה היה שעשוע ועכשיו ממש קרש הצלה. תודה.
מצויידת בטיפים קטנים והרבה אמונה המשכתי לי במשימת חיי וידעתי שאני אגיע למקום טוב. לא ידעתי מהו וגם באמת כבר לא כל כך שינה לי אם זה יהיה עם הנקה או בלי ? העיקר שזה יהיה מקום טוב ומשוחרר.
בהנקות בוקר, כשיסמין עוד עפופה, ניסיתי שוב להניק עם פטמת סיליקון. גם בגלל שהיא מזכירה לה את הבקבוק יותר מאשר מגע עור וגם כי מאוד פחדתי מפציעה. וזה באמת עבד. ביום הראשון היא תפסה לרגע. למחרת היא ינקה דקה, אחרי יומיים ? עוד קצת. בים הרביעי ניסיתי להניק עם פטמה גם בשלבים אחרים ביום וכל האכלה התחילה בהנקה עם פטמת סיליקון ומעבר לבקבוק אחרי דקה ? שתיים. וככה לאט לאט ובסבלנות היא חזרה לינוק המוכשרת שלי עד שהגענו לרגע המיוחל ? לקראת גיל 3 חודשים ? שבו היא ינקה מלא עם פטמת סיליקון. ואחר כך לקח עוד שבועיים בשביל להיפתר מפטמת הסיליקון. בהתחלה בהנקות הבוקר ? כשהיא עוד עפופה ולאט לאט גם בשאר ההנקות. לאט ובסבלנות. ומאז היא יונקת ויונקת ויונקת....
באחד הימים, כשהנקתי אותה והסתכלתי על המדהימה הזאת, פתאום הרגשתי איך מתחמם ומתרחב לי הלב. ממש ככה. אי אפשר להסביר במילים את מה שעבר עליי באותו רגע עילאי מלבד להגיד שככה כנראה מרגיש בן אדם כשהוא מגשים את הייעוד שלו. משהו נפתח לי שם בלב באותו רגע והרגשתי שאני יוצאת לחיים חדשים.
היום אני מבינה שבכל הסיפור הזה לא היה עניין של להניק בגלל הבריאות או בגלל הקירבה, הנוחות או כל שיקול ויתרון אחר. זה פשוט משהו חזק מבפנים שנעשה כי ככה זה אמור להיות. הגוף והנשמה של אמא מניקים כי זה מה שייעד לנו הטבע ויסמין המדהימה שלי יונקת כי זה מה שייעד לה הטבע. באמת פשוט.
מצד אחד חבל לי על כל המסע המפרך שהייתי צריכה לעבור ומצד שני זה היה שיעור לכל החיים ואני שמחה על זה מאוד. וכמו בכל דבר בחיים ? הכל צפוי והרשות נתונה - וצריך ללמוד להתנהל ברקמה העדינה הזאת ולמצוא את המינון הנכון לנו.

כל הכבוד אמא.
בזמן האחרון אני קוראת פה את האמהות ומתחילה להעריץ את כל הנשים באשר הן, איזה עם חזק ואמיץ ומשקיען ומלא אהבה, לא ידעתי, זה פשוט מרגש.

פשוט סיפור מדהים!
אני מבינה בדיוק על איזה אושר את מדברת, ואני כל כך שמחה ומתרגשת בשבילך על הניצחון שלך. עלו לי המלים "היה שווה".
מקווה שהן קולעות להרגשה שלך.

דמעות בעיניים מהסיפור שלך.

אמא, סיפור מדהים, מחזק ומלא תקווה- תודה!
@}
התרגשתי עד דמעות
@}

מדהים. מעריצה אותך.

אהלן בשמת!
אני חושבת שקראתי איפשהוא (לא זוכרת איפה...)
שכתבת שנשים יכולות לחזור להניק גם אם הן הפסיקו.
(אם זה לא את או שדמיינתי - תתקני אותי...)
רציתי לדעת איך אפשר לעשות את זה?
הבן שלי בן 4.5 חודשים, לא הצליח לינוק, הייתי אצל 4 יועצות הנקה, פעמיים עבר שיחרור לשון, טיפול בקינסיולוגיה, מתקשרת אחת, ו... כלום לא עזר. שאבתי ושאבתי- עד שנגמר החלב. יש לך מושג אם יש עוד משהו שאני יכולה לעשות, אפילו היום כשאני חודשיים לא מניקה, וכ"כ וכ"כ רוצה...?

שכתבת שנשים יכולות לחזור להניק גם אם הן הפסיקו
כן, זה נקרא שיחזור הנקה. עקרונית זה אפשרי, אבל אי אפשר לדעת מראש באיזו צורה (יכול להיות שתגיעי רק להנקה חלקית, יכול להיות שהבן לא יסכים בכלל לינוק שוב, יכול להיות שהוא יסכים וירצה ויינק כמו אלוף, אי אפשר לדעת).
אי אפשר לעשות את זה דרך האינטרנט (-: כי זה מצריך ליווי צמוד מאוד של יועצת הנקה טובה.
מותר לשאול אצל איזה יועצות הנקה היית?
אם את רצינית, אז צריך להתחיל קודם כל בשאיבות, לצורך גירוי השד לייצר חלב. אבל צריך לשאוב כשמונה פעמים ביממה כדי להתחיל לייצר שוב חלב. לא משנה אם לא יוצא כלום, השאיבה תתחיל להפעיל את המנגנון והשד יתחיל לייצר. יכול לקחת כשבועיים שלושה עד שתראי ממש כמות של חלב. אז תחשבי על זה - זאת רק התחלת המאמץ.
בכל אופן, קודם תגידי אצל מי היית כבר, ומשם נמשיך.

וואו. תודה על התגובה המהירה!
הייתי אצל ברכה השכל מהגולן, ואצל סוזן דויטש מקרית שמונה, ומישהי מירושלים שאני לא מצליחה להזכר איך קוראים לה (בטח אני אזכר עוד מעט)
ובסוף הייתי אצל מירי ליבוביץ' באודים. אז היא שלחה אותי לשחרור לשון, הלכתי באותו יום לרופא בירושלים,שהיא אמרה שהוא היחיד שהיא סומכת עליו בארץ, גזרו לו את הלשון ולא היה שיפור... חזרנו שוב אחרי שבועיים לגזירה נוספת, ושוב לא היה שיפור. בשלב הזה התייאשתי מהגזירות (הוא אמר לבוא עוד פעם שאולי פעם שלישית זה יעזור...) ומהנסיעות לירושלים מהצפון...
להתחיל שוב שאיבות???? וואו... באמת צריכה לחשוב על זה. זו היתה התעסוקה העיקרית שלי במשך חודשיים וחצי, ולא מהנה במיוחד. בעיקר כי הרגשתי שהשאיבות והרצון להניק השתלטו לי על האמהות... ועכשיו אחרי מנוחה וחידוש אמהותי, בא לי לנסות שוב, אבל... טוב. רגע. חושבת על זה.

טוב, היית אצל יועצות טובות.
לצורך ליווי של שיחזור הנקה, הייתי שולחת אותך שוב לד"ר ליבוביץ. פשוט לשאול אותה, האם לדעתה זה אפשרי.
יכול להיות שלילד יש בעיה פיזית בפה, שממש מפריעה לו לינוק, ברמה קשה. לא הכל תלוי ברצון שלנו - לפעמים יש גם קושי פיזי.
האם את מנסה להצמיד אותו לשד והוא מסכים לינוק?
האם הוא מעוניין?
האם לאורך כל הניסיונות הוא הצליח להוציא חלב ממך ולינוק, או שלמרות כל הייעוצים הילד לא ממש הצליח לינוק?

אהלן. האמת, חשבתי על זה שוב. אני לא חושבת שאני מסוגלת לחזור לטירוף השאיבות הזה שוב. (מה חשבתי לעצמי?! ברור ששיחזור הנקה יהיה כרוך בשאיבות...כנראה סוג של הכחשה...)
אני לא יודעת באמת מה היתה הבעיה בהנקה. הוא כן הצליח לינוק משהו, והייתי רואה חלב שנוזל לו מהפה המון פעמים, אבל הוא לא ינק מספיק והגיע למשקל לידה רק בגיל חודש (אז גיליתי שהוא לא יונק) וגם עד גיל חודש היו לו 3 יציאות (בסך הכל...). היו מליון פרשנויות, החל מחוסר בחלב דרך חלב לא עשיר מספיק,טראומה של התינוק מההריון, חיך גבוה מידי, ועד לשון קשורה...מי יודע? בכל אופן מהרגע שהתחלתי לתת לו בקבוק (בהמלצת יועצת הנקה שאמרה שהילד פשוט מורעב) הוא כבר לא הסכים לינוק בכלל...
בכל אופן, המון תודה. כרגע אני חושבת שאני לא מסוגלת. אבל באמת באמת תודה. אם אתחרט, אפנה לד"ר ליבוביץ.

והייתי רואה חלב שנוזל לו מהפה המון פעמים
שיכול להעיד על כך שחלב השפריץ מהשד, אבל לא בהכרח שהוא ינק.

וגם עד גיל חודש היו לו 3 יציאות (בסך הכל...)
אוי ואבוי. זה שוב סימן שהוא כנראה "שתה" רק את החלב שהשפריץ כמעט מעצמו, ולא ינק.

החל מחוסר בחלב דרך חלב לא עשיר מספיק
חוסר אולי רק כתוצאה משנית מכך שהוא לא באמת ינק?
"חלב לא עשיר מספיק"??? מי אמר לך דבר כזה?

לפי מה שאת מתארת, נשמע שמסיבה לא ידועה כלשהי (אולי פיזית לגמרי, כמו חיך ולשון וכו'), הילד לא ינק מההתחלה, ואי אפשר היה ללמד אותו לינוק או לתקן את זה.
בעקבות זה, גם לא רוצה לינוק.
לכן, שאיבות או לא שאיבות, נראה שעצם הפעולה של היניקה היא כנראה לא משהו שאפשר יהיה ללמד אותו. אם כי תמיד ייתכנו ניסים! ד"ר ליבוביץ היא בהחלט כתובת לניסים.

שלום בנות
אז ככה
גיסתי ילדה לפני כשבועיים, הניקה כמה ימים, כשבסביבה אמה ואחותה מסתובבות וחוזרות על המנטרה "אין לך חלב"

(והיה לה!!!).
ולמה? כי בשאיבות (יומיים אחרי הלידה, כן? עם הקולוסטרום)- לא יצא לה חלב אלא רק כמה טיפות...
היא מאוד רצתה להניק, אבל אחרי ההצקות שלהן היא התחילה לתת בקבוק ומשם ההתדרדרות התחילה... עכשיו היא כבר לא מניקה בכלל כמה ימים

היא מבינה כמה חשוב להניק, אבל הסביבה לא תומכת בה בכלל. (בעלה דווקא כן אבל היא רוב היום עם אחותה ואמא שלה- היא גרה עם ההורים)
מה עושים?
כל העיצות שלי בנוגע להנקה עוברות מאוזן אחת לשניה... ודווקא בדברים אחרים היא כן מקשיבה ומעוניינת (אתמול, למשל, קילחנו אותה ביחד, ועיסינו אותה

)
כשאני שואלת אותה אם היא רוצה להניק היא עונה "אני כבר מיואשת"- היא לא אומרת שהיא לא רוצה אלא שקשה לה...
הבנתי מכאן שהיא עוד יכולה לחדש את ייצור החלב.
איך עושים את זה?
אשמח לקבל טלפון של יועצת טובה שמנוסה בלחזור להניק מאזור השפלה- דרום... תודה!

חשבתי אולי להציע לה חלב שלי (שאוב)
זה נראה לכן במקום?
(התינוק שלי בן שנה וחודשיים, אני יודעת שזה עדיף על תמ"ל, אבל השאלה אם זה אולי חוסר רגישות איכשהו)

נראה לי שאפשר לנסות לתפוס אותה באיזשהו רגע שהיא לבדה. אולי להציע לה לצאת איתך לסיבוב קצר, גם בלי התינוק ואז לנסות לברר איתה מה היא הייתה רוצה באמת.
אם היא באמת לא רוצה לנסות, חבל על הזמן והאנרגיות שלך ומערכת היחסים ביניכן.
אם היא משדרת לך שהיא כן הייתה רוצה לנסות, את יכולה לומר לה בגדול שאפשר להפגש עם יועצת הנקה ולעבוד על זה. שהיא עוד יחסית קרובה למועד הלידה והמערך ההורמונלי שלה בסה"כ אמור לתמוך בחזרה להנקה, כך שעם עזרה מקצועית ותמיכה לא אמורה להיות סיבה שהיא לא תצליח להניק.
יועצות הנקה שאני יכולה לחשוב עליהן, באזור שאת ציינת (מקווה שהבנתי מהו), הן: ג'ולי שור (בדיאדה מודיעין), זיוה גילת, קטי נחשון, שגית לב.
כולן מאד תמיכתיות ונעימות.

התהליך בגדול אמור לעזור לה להחזיר את הקצב הטבעי של היניקה. אולי יהיה צורך להתחיל בשאיבות כדי להגביר את רמת ייצור החלב ואולי יהיה צורך לעבוד עם התינוק על החיבור (בכ"ז התרגל לבקבוקים במשך שבועיים) ואת יודעת מה? יש תינוקות שזה ממש לא מזיז להם וכן מוכנים להתחבר ולינוק דיי מהר.
הכל תלוי, כמובן, ברצון וביכולת.

נשמע לי שאולי כדאי לתעל את עזרתן של האמא והאחות למקומות פרקטיים של סידורים, קניות, תחזוקה וכו' ולהחזיר לה את המושכות בענייני הטיפול בילד.

תודה, היום גיליתי שהם כבר יוצאים לבלות מחוץ לעיר, ומשאירים את הקטנה עם בקבוק וסבתא

(עוד לא עברו שבועיים מהלידה)
לא משנה, עזבתי את הנושא, כמה שכואב לי אני מרפה, זאת הילדה שלהם ואני חייבת להתנתק מהעיניין, כמה שכואב לראות אפרוחית כזו קטנטונת מבוקבקת...
טוב זה כבר לא שייך לנושא הדף אבל חייבת ללמוד להרפות...

אני הייתי נותנת לזה עוד צ'אנס. דברי איתה. היא יכולה לשלב הנקה עם בקבוק, אם חשוב לה להיות מסוגלת להשאיר את התינוקת עם סבתא. (בתכלס, שבועיים אחרי הלידה לא ממש מומלץ לאמא להסתובב יותר מדי).

הייתי שם אתמול, התעצבנתי על האמא שלה (שהיא הסיבה שההנקה הלכה- היא כל הזמן שיכנעה אותה שאין לה חלב...)- הכי עיצבן אותי שהיא אמרה "טוב, אז את יכולה להניק- אבל היא (הבת שלה) לא יכולה

" (התעצבנתי בשקט עד שהמשפט הזה נאמר...)
נגד זה אין לי מה לעשות... פשוט לא מעודדים אותה להניק בבית...
גם אחותה, ראתה אותי מניקה את הקטני בן שנה וחודשיים וזרקה "למה הוא צריך את זה? סתם מיותר... תני לו אוכל" P-:
המשפחה הזו עושה לי אלרגיה...
ואין לי כוח או חשק להלחם כי אני גרה רחוק והן גרות איתה באותו הבית...

התלבטתי אם אני שייכת לכאן, או להנקה והריון שני, בסוף נחתתי כאן.
השבוע הפסקתי בכאב לב עצום להניק את בת השנה ושבעה חודשים שלי. אני באמצע חודש תשיעי, ההנקה (שהיתה קשה כל ההריון) הפכה לבלתי נסבלת לחלוטין, והפסקתי. מכיוון שבחודש האחרון היו רק הנקה או שתיים ביום, והשבוע במשך החג היה לה המון "אקשן" ועניין, הגמילה עוברת בשקט כבר ארבעה ימים.
כמובן שאני מעונינת לחזור ולהניק גם אותה אחרי הלידה, אבל ההפסקה יכולה להמשך עד חמישה שבועות.
למישהי יש נסיון עם התנהלות כזו? מה הסיכויים שהיא תחזור לינוק? האם זה נכון שההפסקה עלולה לגרום לה לשכוח את הטכניקה או משהו כזה? האם כדאי לתת לה פעם בכמה ימים כדי לשמר את היכולת והענין?
אשמח ואודה מאד לכל התייחסות.

(המרגיעון: הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי)
יכולה מאוד להבין את כאב הלב

מצטערת, אבל אין תשובה חד-משמעית לאף אחת מן השאלות.
כן, ההפסקה עלולה לגרום לה לשכוח את הטכניקה.
האם לתת לה פעם בכמה ימים - קשה מאוד לענות. יכול להיות שזה יבלבל אותה, יכול להיות שיוביל למאבקים - היא לא תבין למה פעם כן ופעם לא, את תהיי מכווצת ולא יהיה לך נעים בזמן ההנקה..
יכולה להציע לך שאם את מציעה לה - תקפידי על היצמדות ממש כמו עם תינוק קטן: אף מול הפטמה, הגוף שלה צמוד אל שלך, פתיחה של פה גדול, הסנטר מוביל את ההיצמדות ושקוע בשד. כשהתפיסה טובה, ההנקה יכולה להציק פחות.
בהצלחה ושתהיה לידה טובה!
עדי יותם

אני חזרתי להניק אחרי הפסקה של כמעט שנה...בהתחלה באמת הוא שכח את הטכניקה אבל כנראה שבגלל שאני הייתי שלמה עם החזרה להנקה(היתה לי ממש תמונה בראש איך אני מניקה צמד.) זה הלך בקלות. בהתחלה הוא ינק פעם בכמה ימים ולאט לאט חזר לינוק כל יום.

עדי, המון תודה. (אנחנו מעולם לא היינו טובות בתפיסה, אבל אולי עכשיו הגיע הזמן...)
וטליה, את ממש מעודדת!

היי לכולם אני צריכה עזרה דחוףףףףף , עילי שלי בן שנה וחודשיים בעוד כחודש אני ובעלי טסים לתאילנד (עם המון רגשות אשם ובכור בן 3 וחודשיים וגעגועים כבר המעכשיו) עילי יונק הנקה מלאה ואני לא רוצה להפסיק להיניק משך הטיול הוא שבוע ימים מה עליי לעשות????????

האם לא התכוננת לזה מבחינת בניית סטוק של חלב שאוב?
אם עוד לא התחלת, כדאי להתחיל כבר עכשיו.
הוא עוד לא אוכל דבר? מה את מתכוונות שהוא יאכל כשלא תהיי?
האם אין אפשרות לקחת אותו אתכם?
אני מבינה שהוא יונק מלא, כך שאם תהיה לך האפשרות, כדאי לקחת איתך משאבה ולשאוב כמה שיותר פעמים, כדי שלא תאבדי את כושר ייצור החלב שלך ושלא תתקעי עם גודשים בטיול הזה...נשמע לי חבל, לא?
הקלאסי יהיה לשאוב את כל הפעמים בהן הוא אמור לינוק, כל כך וכך שעות.
גם אם אין לך דרך לשמור את החלב, ותצטרכי לזרוק אותו, עדיין עדיף יהיה לשאוב ברמה הזו כדי שכשתחזרי הוא יוכל להתחבר ללא בעיות, ויהיה שם חלב...

זו נשמעת לי החלטה מאד קשה- לסוע ככה לשבוע, עם ילד שרק יונק שנשאר מאחור... את סגורה על זה? כי כתבת
רגשות אשם ...

בדיוק נכנסתי לאתר שלך, אוף כל כך קשה אני בכלל לא סגורה על זה ואין לך מושג מה עובר עליי , בעלי קיבל את הטיול במתנה על עמידה ביעדים זה לא פעם ראשונה שהוא נוסע לבד או שמשהו אחר מצטרף אליו , ממש קשה לי להגיד לו לא מאז שנולדו הילדים לא עזבנו אותם לילה אחד ואת יודעת הזוגיות מאוד חשובה וטיול כזה זה טיול של פעם בחיים. אני ממש אובדת עצות. כן אני מניקה רק בבוקר ובערב הוא עכשיו החל לאכול מעט יותר טוב (לפני כחודש היה לו וירוס של שלשולים במשך חודש, הוא ירד במשקל הברזל שלו מעט נמוך) נראה לך שאפשר לקחת אותו לתאילנד????

המשך... ולהשאיר את הגדול כאן ? כל היום אני חושבת על זה וממש לא קל לי אפילו קשה, אני מאמינה שהוא יאכל אוכל מבושל בכמויות קטנות כמו תמיד, או שהוא יהיהחייב אותי ויצום??? קראתי כאן על נשים שאחרי שנה חזרו להיניק ?

לאף אחת אין כאן עצה ?????????????????????.

אני חזרתי להניק אחרי הפסקה של שבוע אבל היתה לנו הנקה אחת ביום (היה בן שנתיים בערך).
מצטרפת לורד- אם הוא יונק מלא אז נראה לי שהכי פשוט לקחת אותו (הרי זו לא תהיה כ"כ חופשה זוגית אם תשאבי כמה פעמים ביום, לא?). עוד אפשרות היא לקחת את שני הילדים, להפוך את הטיול הזה לחופשה משפחתית ולהציע לבעלך לנסוע לחופשה זוגית בארץ ליום-יומיים (או יותר). בהצלחה

אין מצב לקחת את הילדים לצערי הרבבבבב זה טיול מהעבודה בלי ילדים בגורף

חזרתי כדי לספר...
כמו שכתבתי כמה הודעות למעלה, גמלתי את בתי ה"גדולה" לפני ארבעה שבועות.
לפני שבוע ילדתי את אחותה הקטנטונת.
רק אתמו להרגשתי מספיק בטחון להציע לגדולה שוב לינוק. (עד אז למרבה הפלא היא לא שמה לב שבוע שלם שהקטנה יונקת!! מבחינתה היא "יושנת על אמא").
כאמור, אחרי הפסקה של 4 שבועות. היא קפצה על המציאה. אמנם בשתי הדקות הראשונות היא רק נשכה ומצצה, אבל אחר כך נזכרה פחות או יותר וינקה בכזו שקיקה שבכיתי כל הזמן.
אני מאושרת. תודה.

איזה יופי! מזל טוב ללידה והמשך הנקה נהדרת של שתיהן - אל תשכחי לצלם למזכרת, אם הן יונקות/יינקו במקביל.

עדי יותם

טוב, יש כל מיני דפים רלוונטיים וזה נראה לי הכי מתאים.

סיפרתי לא מזמן על ההשלכות של הגמילה שהבחנתי בהן אצל הבן שלי (שלוש ו- 4 חודשים, נגמל לפני חצי שנה קצת אחרי שנכנסתי להריון וכאב לי בטירוף להניק)- בעיקר על היחלשות של מערכת החיסון.

אתמול הוא שוב הרגיש לא טוב- עלה לו החום, התלונן על כאבים באוזן, בכה בטירוף והיה כל כך מסכן. לא הצלחתי שלא להשוות את ההתמודדות שלי (שהיא דווקא רבה- רפלקסולוגיה, שמנים, חיבוקים) למה היה כשהוא ינק- הוא היה פשוט יונק ונרגע, נרדם. כשהוא היה קצת חולה ישר הייתי נכנסת לכוננות ציצי- היינו כל היום מכורבלים יחד והוא היה יונק מלא מלא וזה היה פשוט עוזר לו.

אז כשראיתי אותו ככה אתמול, התחלתי לחשוב שאולי הוא יוכל לחזור לינוק? הרי תכף הגוף יתחיל לייצר קולסטרום (אני בשבוע 26)- שזה הכי טוב למערכת החיסונית שיכול להיות, אז אולי אני יכולה לתת לו לינוק איזה שלוק או שניים ביום, ככה כאיזה בוסט חיסוני...
מצד אחד, הוא כבר נגמל. עברנו את השלב הזה שהוא לא פשוט, למה לעשות את זה שוב?
מצד שני- עוד מעט יהיה עוד תינוק, כל היום הציצי שלי יהיה בחוץ- איך הוא יגיב לזה? הוא מדבר על זה עכשיו, אומר שהציצי של התינוק והתינוק ינק, ושהוא כבר גדול. אבל בכל פעם שאני מחליפה בגדים הוא רץ בשמחה אל הציצי ורוצה ללטף אותו ולפני כמה ימים אפילו רצה לינוק.

בקיצור, אתמול פשוט תוך כדי הבכי שלו, הוא היה פשוט מסטול לגמרי, הצעתי לו לינוק. הוא הרים את הראש והסתכל עלי במבט שלף 'ירדת מהפסים?' ואז הוא ראה אישור בעיניים שלי, וניסה לינוק. זה ממש כאב לי, אז אמרתי לו לינוק חלש, והוא נרדם תוך שניה.

אחרי כמה דקות התעורר, שאל: אמא, אין פה חלבי? עניתי שלא, והוא פרץ בבכי )-:

אז זהו, אני משתפת בהתלבטויות. אולי לא כדאי להיכנס לזה שוב (היה טוב כל עוד היה, אבל עכשיו אני מרגישה שזה קצת לא מתאים, כאילו שהציצי כבר לא מתאים לו, זה כבר תחושה לא נעימה כאילו שזה משהו פרטי שלי, וזה גם כואב).
אולי כדאי לתת לו לינוק כשהוא חולה, אבל אז איזה מסר אני מעבירה לו: אם תהיה חולה, תקבל ציצי? (כאילו, אני מתגמלת על מחלה...) אולי....

אולי זה בכלל לא מתאים להתחיל להניק בחודש כמעט שביעי?
אוף, איזה מסובך )-:

אני צריכה להתחיל לחשוב על זה, אבל בנתיים- קולסטרום כבר יש לך... מאמצע ההריון בערך...
ובכל מקרה אם את מחליטה להניק, צריך מאוד בזהירות וברגישות ולשים לב שלא מתחילות התכווצויות באזור הרחם...

אם את מחליטה להניק, צריך מאוד בזהירות וברגישות ולשים לב שלא מתחילות התכווצויות באזור הרחם...
אני הייתי אומרת שאין שום צורך לשים לב.
זה רלבנטי אך ורק לנשים בשליש השלישי שנמצאות בהריון עם סיכון ללידה מוקדמת וקיבלו הוראה חד משמעית מהרופאים להמנע מקיום יחסי מין טוטאלית עד הלידה. אך ורק במצב כזה, יש כאלה שמעלים חשש תיאורטי גם לגבי ההנקה (תיאורטי: לא בדוק ולא מוכח ולא מבוסס על שום דבר חוץ מחששות - בניגוד ליחסי מין, שבאופן מוכח לחלוטין אכן גרמו ללידות מוקדמות במצבי סיכון, ללידות בזמן בחודש התשיעי, ותרמו לזירוז לידה לפעמים).

לגבי השאלה כולה:
או-אה. שאלה גדולה שאלת. האמת, בכנות, בינינו? אין לי מושג מה להגיד לך. כל השיקולים פרושים בפנייך. ואת התשובה יש רק שניים שיכולים לתת: את והבן שלך.
למערכת השיקולים השונים והבעד ונגד שהצגת אולי אוסיף רק קצת:
אמהות רבות לא מרגישות טוב עם הנקת צמד, כי התחושה של היניקה של הגדול מהשניים לפעמים לא נעימה, כשיש תינוק קטן. בהשוואה.
בלי קשר, כשהם נגמלים מהנקה הם גם שוכחים איך לינוק. לא יודעת איך, אחרי שנים של יניקה היית מצפה שזה יהיה כמו רכיבה על אופניים. אבל זה לא, זה הפוך. ברגע שזה יצא, זה יצא! אז יכול להיות שלא היה לך נעים להניק אותו עכשיו כי הוא כבר לא ממש יונק. הוא כבר לא יודע "לחלוב" ויותר "מוצץ" סתם, וזה במקום הלא נכון וזה ממש לא נעים.

אני מכירה לגמרי את ההרגשה, של הקושי וחוסר האונים כשהם חולים וכבר לא יונקים (כי שלי כבר בני 13 ו-8). אבל גיליתי, שאפשר לעשות משהו דומה בלי ההנקה. לשכב עם החולה הקטן במיטה, יד על המצח או על מקום כואב אחר, חיבוקים ופינוקים ונשיקות, נותנים אפקט הנקה. בשפעת שהיתה לנו החורף, זה היה ממש בולט.

אני הייתי אומרת שאין שום צורך לשים לב.
אם היא הייתה מניקה באופן רציף לאורך כל ההריון זה היה נכון. מכיוון שהיא הפסיקה, וחושבת להתחיל שוב, לדעתי צריך לשים לב. לא אמרתי להפסיק.
הפרשה פתאומית של אוקסיטוצין יכולה לגרום להתכווצות ברחם אצל חלק מהנשים, בחלק מהמצבים.

עוד משהו שאפשר לעשות זה לחלוב עבורו קולוסטרום לתוך כפית והופ לפה
כמו תרופה

לחלוב עבורו קולוסטרום
לגמרי. לי זה נראה כמו דרך המלך. אבל אני כן הייתי שמה לב להתכווצויות. אני לא אומרת שזה סביר או ששכיח, רק שאם יהיו כאלו להבין שהגוף מאותת משהו
ולכבד את איתותיו.

תודה לכולכן...
האמת היא, שמה שבשמת אומרת לגבי ההתכווצויות של הרחם לגמרי הגיוני. הרי התכווצויות של הרחם באורגזמה הן פי 1000 יותר חזקות מאלה של הנקה. אז אם אין איסור על יחסי מין, אין סיבה לאיסור על הנקה.

בינתיים הוא מרגיש יותר טוב, ואפיזודת ההנקה (של שלשום) נשכחה כלא הייתה. נראה מה ילד יום (-:

גם לדעתי אין שום איסור על הנקה למרות הכיווצים- שוב בהריון בריא
הנקתי את השני כל ההריון של השלישית ואחר כך את שניהם 5 חודשים
ועכשיו את השלישית כל ההריון של הרביעית ועכשיו את שתיהן
מכירה את הקושי להניק בהריון- אצלי פשוט הגבלתי את הזמן וספרנו יחד עד 10 אם יכולתי ואם לא אז עד 5 או עד 3

לאמא (10.08.2007 10:38):
קראתי את שכתבת.
בכיתי רוב הזמן.
דעתי ודעתי בלבד - עשו לך שטיפת מוח - התעללת הילדים שלך, בך ובמשפחתך.
לכאן אני לט חוזר.
איזה אתר מטורף.

אני מיואשת מאוד הילדה שלי בת שנתיים ושלושה חודשים ולא זוכרת לינוק מאז שאני הפסקתי להניק אותה ומאז היא לא ישנה טוב ורק יורדת במשקל כשאינ מציעה לה ציצי כי עוד נשאר לי חלב היא וצה אבל לא יודעת מה לעשות עם זה אנה תעזרו לי האם אפשר לשחזר לילד ששכח את התטכניקה של היניקה איך לחזור לינוק ? יש לציין שכשהיא ינקה היא ישנה מעולה והיתה באחוזון טוב מבחינת משקל וגובהה ובגלל לחץ מהסיביה הפסקתי להניק...

אפשר בבקשה לענות לי?

אפשר לחזור להניק. במיוחד אם יש לך עדיין חלב.
מתי הפסקת להניק?
וחוצמזה- את בטוחה שאת רוצה לחזור להניק? והיא רוצה לינוק?
וגם- למה הפסקת להניק?
ייתכן שמעורבים כאן גורמים גדולים יותר מתזונה, אם מעורבת ירידה במשקל בגיל כזה.. היא לא אוכלת רגיל בלי קשר להנקה?

לכמה זמן הייתה ההפסקה?
נסי להצמיד את גופה הערום אל גופך
ללטף אותה לשיר לה שירים כשהיא צמודה אל השד גם אם לא יונקת

הלוואי ויכולתי לתרום לך מנסיוני אבל נסיוני לצערי דל.
אני מאחלת לך הצלחה.
נסי אולי לפנות ליועצת של לה לצ'ה, שמיומנת בהנקת ילדים גדולים ולא רק תינוקות.

מאיזה אזור את בארץ? יש המון המון יועצות הנקה שיכולות לפגוש את שתיכן ולייעץ.

היא יודעת לשתות מקשית? מבקבוק? מתי היא הפסיקה לינוק?

מאחלת לך הצלחה, אני בטוחה שאפשר..
אם היא ינקה בעבר, קצת עזרה והיא תמצא את הדרך..
כל טוב!

מיואשת מאוד-תשובה לדנה בננה ולכל שאר מי שהגיבה לפניתי: היא הפסיקה לינוק בגיל שנה וחצי מתוך לחץ סביבתי שהיא כבר גדולה ויכולה לאכול אוכל מוצק חמש ארוחות ביום ולא מבסביב לשעון ציצי. בנוסף היא לא צריכה ושזה שלא "בריא" להרגיל ילד להרדם רק על ציצי ומאז היא רק יורדת במשקל ולא ישנה טוב ולוקח לה המון זמן להרדם והיא באופן כללי לא רוצה לישון ויש לה שחורים מתחת לעיניים והיא רצה נורא לעומת הזמן שהיא ינקה מסביב לשעון. היא רוצה לינוק כשאני מציעה לה אז היא מתקרבת לציצי ומחקבה שיצא החלב כמו מהבקבוק שהיא מקבלת והיא רואה שלא יוצא כלום אז אני אומרת לה שצריץ למצוץ את הציצי כדי שיצא חלב ואז היא כבר לא רוצה ומבקשת כדבריה "מטרנה" שזה בעצם " פדישור" שרשמה לה רופאת הילדים שלה כוון שהיא בתת תזונה. חלב יש לי בעזרת שאיבות תרופת מטיליום אבל ניראה לי שהיא שכחה איך לינוק. ואניחושת שיש לה אולי רגישות לגלוטן כוון שיש לה עציריות כאבי בטן וצואה אפורה כהה עם ריח ישן ולא רגיל. כשהיא ינקה היא כמעט לא היתה חשופה למזון כוון שלא רצתה... אני מאוד רוצה לחזור להניק וכשאני שואלת אותה אם היא רוצה היא אומרת כן ומלטפת לי את הציצי. התשובה ,לעכשיו טוב, - אני מאיזור הוד השרון והיא יודעת לשתות מקשית ומבקבוק. וכשאני ערומה או עם חזה חשוף היא רצה אלי כדי להתגפף וכשהיא ערומה ואז היא רוצה הכי הרבה זמן להתחבק.

מיאשת מאוד תשובה לאילה א: ההפסקה היתה מגיל שנה וחצי ועד עכשיו והיא עוד מעט בת שנתיים וארבע חודשים כלומר כבר יותר מעשרה חודשיםם והשאלה שלי היא האם היא כבר לא זוכרת איך לינוק? והאם אפשר לשחזר את היניקה אצל ילדה בגילה שמתעניינת במשחקים וצעצועים או בכל דבר אחר, מיד כשהיא רואה שמהציצי לא יצא חלב כמו מבקבוק וצריך למצוץ אותו כדי שיהי חלב....

האם אפשר להחזיר ילדה לניק אם היא שכחה איך עושים זאת ודעתה מוסחת למשחקים וצעצועים אם אני מציעה לה למצוץ את הציצי?

היי אמא,
אני לא מומחית בנושא הזה, אבל חכי קצת בסבלנות... ויגיעו הנשים שמבינות.
עד אז שולחת לך המון המון חיבוקים

(())(())

מה שכן, נראה לי שזו סיטואציה מורכבת, משהו שמתאים להתייעץ עם מישהי כמו ד"ר מירה ליבוביץ שמבינה הרבה גם בהנקה וגם בבריאות, תזונה, בעיות תזונה ופעוטות.

כל הכבוד לך שאת לא מתייאשת עדיין, ומנסה לחפש פתרונות! @}

מסכימה עם תמרוש- הבירור במקרה שלכם צריך להיות רפואי כמובן, וד"ר ליבוביץ יכולה לתת מענה.
אני קצת סקפטית לגבי האפשרות שהיא תחזור לינוק אחרי שנה של הפסקה... אבל את בהחלט יכולה לשאוב עבורה חלב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שאלתי את הבת שלי עם היא רוצה ציצי לפני השינה כוון שבכל זמן אחר היא לא מעוניינת מרוב הסחות דעת אבל ביליה היא מבקשת הרבה חיבוקים , אז שאלתי אותה עם היא רוצה ציצי והיא אמרה שכן ואז היא היתתה איתי במזרונים ששמתי ליד המיטה שלה אבל אז היא רק ליטפה את היצי וניסתה להשים אותם בפה וחיקתה שיצא חלב כניראה כמו מבקבוק ווברגע שרציתי להחזיר אותה למיטה שלה צרכות אימיים שהיא לא מסכימה אלה רוצה רק לישון איתי, ככה שנגמר לי הזמן של השאיבה שתכננתי ובסוף היא נרדמה צורחת במיטה שלה . אני לא יודעת מה כדאי לעשות האם לתת לה להיות איתי תקופה מסויימת של שינת הליליה בתיקווה שהיא תנסה לינוק באיזשהו שלב כוון שהיא כל הזמן צעקה שהיא רוצה שוב ציצי וכשאני נתתי לה היא חייכה והסתובבה לצד השני כדי לחזור לישון אבל איתי וזה על חשבון השאיבות והזמן היחיד שיש לי פנוי לעצמי ומצד שני אני יודעת שהיא ישנה הכיטוב כשהיא הייתה ישנה איתי במיטה הזוגית ועם הציצי.. וגם אכלה הכי טוב . ועלפי ד'ר מירה ליבוביץ חלב האם בגיל זה הוא מרוכז ביותר עתיר כלוריות ובריא יותר מאשר בתמ" או בפדישור(מזון לתינוקות וילדים בתת משקל ותזונה שרופאת הילדים שלה רשמה לנו.) שמגיע בכופסת שימורים וכשהוא מתקלקל יש לו ריח של פלסטיק ונפט... אם אניאתן לה שאוב זה לא פותר את בעיית השינה שלה שנוצרה מאז שגמלתי אותה מהציצי בעקבות לחץ סביבתי שהיא כבר גדולה ולא צריכה ציצי ומצד שני אם היא תישן איתי קצת במטרה לנסות לניוק או להיזכר איך לעשות את זה או אולי היא יודעת איך אך מאז הגמילה אני ניסיתי מספיק איתה את זה בחזרה? אז לא יהיה לי זמן לשאוב בשבילה וגם זה אולי לבלבל אותה פעם כן לישון עם אמא ופעם במיטה שלה וכן הלאה האם אפשר לעזור לי ולענות על השאלות שלי למי שמבינה או יש לה את הניסיון? .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

המשך תשובה לדנה בננה היא אוכלת חמש עד שש ארוחות רגילות במשך היום בהפרש של שחוש עד ארבע שעות בינהם והן כוללות את אבות המזון כמו דגים בשר חלב ומוצריו פירות ירקות ודגנים ללא גלוטן גם שמנים של שקדיה וכולייוהכל בלי גלוטן כי יתכן שיש לה רגישות לגלוטן ולכן היא ירדה בצורה דרסטית מאז הגמילה , בעקומות הגדילה של המשקל והגובהה.
דנה בננה רציתי לשאול אותך את אומרת שאם יש חלב אפשר לחזור להיניק, אז תשתפי אותי באיך אפשר בתודה מראש על התשובה המיואשת מאוד...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שוב שאלה לדנה בננה את אומרת שאם יש חלב אפשר לחזור להיניק האם מדובר על כמות שהחלב משפריץ ודולף כמו שהיה לי פעם ואז הזרימה היא כמו בבקבוק כוון שהחזה דולף ואז לא צריך להתאמץ ולעבוד על הטכניקה? או שמדובר על כל כמות כוון שכרגע יש לי אחרי שאיבה של שעתיים כמה טיפות..