איך שוכחים מישהו

[יערה*]

דתיה,
בעלי אמר לי מההתחלה חד משמעית אין מצב לילדים. ואמרתי לכן הייתי באותו ראש כמוהו בעבר הרחוק (כשהיינו צעירים)
עכשיו? אני עוד מעט 40!!! לא נעשית צעירה
הצעיר מדבר הרבה... זורק הרבה מילים לאויר ...
אמר לי להתגרש כי ראה שאני סובלת וזו האמת. היתה לי תקווה שאולי אולי בעלי ישנה את דעתו.
אם אני לא קמה בבוקר עם חיוך אז מה זה שווה?

[פנטזיונרית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דתייה, מאמינה שכן. תשחררי אותו אמתי
. את האובססיה ( לא להעלב, גם אני הייתי שם עד לפני חודש). תשחררי. תמשיכי באתגר.זה שריר.
וזה פועל הפוך, הוא מתרחק ממך, נהיה קשה להשגה, את מאוד רוצה... רואה איך זה עובד?

תשחררי- שונאת את המילה הזו, בהלם שכתבתי את זה.
תנסי להלחם בעצמך. להמשיך באתגר.
כאילו אם יכלת פשוט לשחרר לא היית משחררת כבר...
חיוכון?

[פנטזיונרית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יערה, מה שאת מתארת זו דילמה ממש ממש קשה.
מי שחוותה הריון ולידה מבינה ( לא ממקום מתנשא) את הטעם הנוסף שזה נותן לחיים.
נכון, אמר לך פעם. ואת גם חשבת. אבל שינית את דעתך...... זה לא שהחלטת פתאום להיות צמחונית אז יאללה תתגרשי
מדובר פה על צורך ביולוגי שאת יכולה להתחרט עליו ואף לנטור ולשנוא את בעלך.
אילו החיים שלך! עם כל הכבוד לבעל! היכולת להפוך לאמא היא שלך! את תקריבי המון אם תוותרי על זה. כמובן שאי אפשר לדחוק בו. לא יודעת מה סיבותיו. אבל לפחות הוא אחראי ולא מביא ילדים לעולם סתם ככה.

[דתיה*]

ממש פנטיזיונרית..יש לי מחזרים אחרים לא רוצה אותם..מי שבורח ממך זה מי שאת רוצה..ככה זה וזה מה שאעשה! אעבוד על זה חזק! ולו יפנה שוב יקבל ממני אדישות הלוואי וקרירות ולא מה שהורגל אליו..אוף...שלח לי כח



יערה! יקירתי הייתי שוקלת ברצינות את המצב .לחיות ככה בלי ילדים זה ככ קשה בטח כשאת כבר,בגיל 40 כמעט..לצערי אין לך ברירה אלא להעמיד בפני בעלך את העניין ..שאת עכשיו רוצה ילדים וזהו!,ואת לא מוותרת ומה הוא מציע לעשות?את לא רוצה להיפרד אבל גם לא רוצה לוותר על ילדים..קשה קשה.

[יערה*]

תודה בנות
אני לא יכולה לפרט הרבה אבל זה מורכב ומסובך.

מחייכת ומאושרת רק כשאני עם הצעיר. בבית שגרה אפורה ולרוב אני לבד
כי בעלי בקושי בבית בגלל העבודה.
אני ו4 קירות

[דתיה*]

בהצלחה רבה יערה יקרה!!! אתגר ממש ממש מורכב. חיבוקים

[דתיה*]

מכירות את השיר המילים החסרות?בדיוק עבורי...

[פנטזיונרית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דתייה, את ישנה מתישהו
איך עבר הלילה בנות? חלומות מבאסים? שלמות ואז קמים למציאות?
יערה, כמה זמן המצב הזה נמשך עם בעלך?
אין ספק שזה מפריע לך, האם אמרת לו שתשמחי לתדירות יותר גבוהה שלו בבית? שהוא חסר לך?
משעמם לך? הרי זו קרקע פורייה להתחיל לחפש גורמי עניין.
קמתי יחסית ״בסדר״.
התגנבה לה מחשבה לא מעודדת לראשי והדפתי אותה. מקווה להמשיך ככה.
ליבי שבור מה איתך?
א.א, אש,אלינור,אם ואחות ניקי- מה איתכן? משהו שיעודד אותנו ״הצעירות״?

[דתיה*]

כן אני ישנה אל תדאגי...כל בוקר אני קמה עם כאב ..שיעבור כבר

[פנטזיונרית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מוכר ממש. איך את הבוקר?
אני בעליות וירידות, בעיקר משתדלת להשאר במצב חיובי.
הטיפול עוזר.
כמובן שבעלי חייב לעצבן.
כאילו הוא אורח בבית.

[ליבי_שבור*]

אצלי עבר לילה ללא שינה כמה מחשבות כמה תהיות
והצעיר ששולח הודעות כל היום וואו אילו מילים הוא כותב איזה מאמי כאילו אני מקבלת פיצוי על הזבל הראשון לא יאומן מה שהיה חלום שלי מתגשם אבל מתה מפחד פתאום זה אצלי !!! לי לא מגיע שיתייחסו אלי יפה למה לי יש לי בעל מתעלל מאהב ששם עלי פס אז למה שיהיה לי טוב..
הוא מתחנן שאפגוש אותו מחר בים הבטיח רק להיפגש ולדבר אני פרפרים לא יודעת מה לעשות בא לי להכנס לסרט בא לי ..ואחרי זה להגיד לו שאני נשואה ואז הוא בטוח לא יחזור אמרתי לו שאני גרה במקום אחר ממקום מגוריי שלא יחפש אותי טוב תכעסי עלי אתן בטוח ):

[ליבי_שבור*]

אצלי עבר לילה ללא שינה כמה מחשבות כמה תהיות
והצעיר ששולח הודעות כל היום וואו אילו מילים הוא כותב איזה מאמי כאילו אני מקבלת פיצוי על הזבל הראשון לא יאומן מה שהיה חלום שלי מתגשם אבל מתה מפחד פתאום זה אצלי !!! לי לא מגיע שיתייחסו אלי יפה למה לי יש לי בעל מתעלל מאהב ששם עלי פס אז למה שיהיה לי טוב..
הוא מתחנן שאפגוש אותו מחר בים הבטיח רק להיפגש ולדבר אני פרפרים לא יודעת מה לעשות בא לי להכנס לסרט בא לי ..ואחרי זה להגיד לו שאני נשואה ואז הוא בטוח לא יחזור אמרתי לו שאני גרה במקום אחר ממקום מגוריי שלא יחפש אותי טוב תכעסו עלי אתן בטוח ):

[דתיה*]

אני על הפנים ...מאוד מאוד מתוסכלת ממצבי..רוצה כבר לשכוח ממנו ..לא לשים עליו...פשוט שיצא לי מהמוח כבר.....ואני חושבת לעצמי למה שאפגש איתו?מה אני סטוץ שלו????למה מה?ואחכ אבכה שנתיים?רק כי הוא סיפק את ההנאה שלו?לא מוכנה..נמאס לי ממנו ..רוצה להעילם לחסום אותו ולא לשמוע ממנו כלום! כלום! אולי ככה אתאושש אבל לצערי אני עוד לא בשלב של לחסום..אני בשלב של אם הוא פונה הוא יראה בדיוק מי המכורה שלו..

[דתיה*]

ליבי הוא בייבי..הוא ילדון צעיר..יאלה תגידי לו שאת נשואה ותסיימי איתו..חפשי מישהו בגילך לפחות..אם הייתי רוצה להיכנס ולהתחיל להתחבר עם מישהו אחר זו לא בעיה עבורי אבל לא בא לי...

[פנטזיונרית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ליבי שבור, זה לא שלא מגיע לך. בטח שמגיע לך.
ואני, מדברת בשמי בלבד, לא כועסת עלייך.
אני מבינה שאת נמצאת בסערת רגשות. ומבולבלת
ואת צריכה חום ואהבה ומילה טובה. בטח שגם מהבעל וגם מהבחור לא ראית נחת.
אבל אם כבר להכנס לזה, תיכנס עם ״ראש צלול״ כמה שאפשר ולא עם ילדון בן 20. נכון שאנחנו משקרות לבעלים. אבל את בנוסף רוצה לשקר לילדון? לא נראה שזה עושה לך טוב עולם השקרים.
תשמרי על עצמך ועל הלב שלך.
תשאלי את עצמך שאלות שלא תמיד יש מענה עליהם, אבל לפחות את מעירה את המודע ואת התת מודע.
בבקשה המשיכי לכתוב כאן בדף.
מאוד חשוב לי לשמוע את קולך. זה המקום שטת יכולה לבטא את תחושותייך ואולי במעט לקבל נחת או איזה עצה טובה ליישום

[פנטזיונרית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דתייה, את נמצאת במקום באמת כואב ולא פשוט. ההיגיון התחיל לקבל פיקוד והרגש עוד מתעתע.
גם אם תמעדי תזכרי שזה חלק מהדרך.
האם את באמת רוצה לשכוח ממנו? הכוונה לא לחזור אליו לקשר?
ככל שתרצי שהוא ירצה ו שיתאהב שוב את שמה לעצמך מטרה שמרחיקה אותך השיחרור שלו במחשבות.
ואם יש לך אפשרות להתכתב עם מישהו, לכי על זה ולא בקטע של לפתח רומן. תתפלאי אבל יש שם כברים כמונו שחווים דברים זהים.
אני מתכתבת עם גבר כזה, ששיתפתי אותו בחוויה שלי וזה גרם לו לא להכנס לעולם הזה.
ואנחנו בקשר יומיומי. בלי דיבורים על סקס או רצון למשהו בינינו, ממש כמו חברים לעבודה או לספסל הלימודים. הכל וירטואלי, לא החלפנו תמונות ולא נפגשנו. גם לא מתכוונת להפגש.
להגיד לך שהם יוצאים לגמרי מהמחשבות? לא
אבל לפחות זה פיות מכאיב, פחות הדקירה הזו בלב ו כיווץ בבטן. והרצון ללכת לבכות את הנשמה
איך את מתכוונת להעביר את הסופש?

[פנטזיונרית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני תוהה עם עצמי איך אני מרגישה לגבי מה שארע אתמול. מצד אחד הבטן מתכווצת כשעבר היום ולא קיבלתי הודעה, אבל מצד שני, הלכתי לסידורים, ניהלתי שגרת בית וזה לא מה שחפר לי את הראש.
עוד עבודה עצמית וגם הסמסים פחות יפריעו לי.
ואז, כמו ש אלינור כתבה מניסיונה המשובח, יש סמס אין סמס, מסתדר להפגש לא מסתדר להפגש- הכל זורם,הכל בונוס.
אני עדיין לא שם. אבל האמת? אני חושבת שהחלטתי שלשם אני רוצה.
רק שלפעמים הנוסטלגיה והרצון להיות ״זוג נאהבים״, ממש רומיאו וגולייט מתעתע בי. אבל צריך להתפקס. ולהוציא מזה את מה שעושה לנו טוב. לא שווה להיות בזה ולחוות את הסיכון הזה ולסבול. אני יודעת שחלק מהדברים שאני כותבת נשמעים הזויים, או קלישאתיים. עברתי את כל קשת הרגשות והמצבים התקופה הזו.
לפחות שנצא מחוזקות, שנבין את עצמנו, שנצליח להיות שלמות. השאר יגיע עם זה

[דתיה*]

אני הייתי רוצה לחזור לקשר בריא ונורמלי איתו אבל אי אפשר איתו. א. הוא עם המאהבת שלו צמוד אליה ודבר שני הוא לא בנאדם אמין..זה שגםם אם אצליח להחזיר אותו אליי אני כל הזמן אדע שהוא בקשרים עם אחרות זה ישגע אותי. לא בטוחה שזה טוב לי..מספיק לי שהוא יבקש. לחזור להיות איתי..זה לבד מספיק לי גם אם אני לא רוצה..רק רוצה שזה יגיע מצידו למרות שלדעתי בגלל המרחק הוא לא יעשה את זה בחלום..הוא לא ינסה לחזור אליי ..אני מחכה לרגע שיפנה יש לי ככ הרבה מה לומר לו..ולא אכפת לי שהוא שונא חפירות..''
ויש לי ידיד כזה שאני משתפת אותו בהכל אבל זה לא ממלא אותי..

[דתיה*]

פנטזיונרית צריך לקרוא לך בניק קצר פנטי
מה שרציתי לומר לך שידוע שאחרי סקס גברים נעלמים אז אל תתפלאי למה הוא לא שולח לך הודעות..

[דתיה*]

הכי טוב מי שיכולה לא להיכנס לסיוט הזה שנקרא קשר מהצד ..עזבו שזה הורס חיי משפחה זה הורס את החיים שלנו עצמנו הופך אותנו לאחרות...שסובלות סבל נפשי ופיזי..מקללת את היום שהכרתי אותו..כן היה כיף אבל לו הייתי יודעת שזה הסיום של זה לא הייתי מעיזה להיכנס לחרא הזה!!! לעולם לא כם אם היו משלמים לי..וגם ובעיקר כי נפלתי על הבנאדם הככ לא נכון עבורי.

[יערה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ליבי שבור,
לדעתי לא כדאי לך להפגש עם הצעיר שלך
אני בדעה שאת צריכה קודם לעכל את כל מה שעבר עליך עם הגבר השני
ובעיקר לנסות להבין איך אפשר לשפר את הזוגיות שלך עם בעלך
אל תכנסי לעוד רומן.
לי היה מאוד מאוד מאוד קשה לספר לו את האמת כי פחדתי מהתגובה שלו ולמרות שנשאר ועדיין אוהב אותי וזה לכאורה "לא משנה שלו" - זה כן משנה.
התוצאה בפועל שבנוסף אליו מהלחץ אני סיפרתי לקולגה והוא סיפר לחבר טוב שלו . כלומר עוד אנשים יודעים ואין שליטה על זה. זה רק מלחיץ כפליים
אי אפשר לעצום עיניים. זה קשר שאין לו עתיד.
אני חושבת שאת צריכה להניח לזה ולקחת 100 צעדים לאחור.
וכמו שפנטזיונרית אמרה תשמרי על עצמך מכל הבחינות, הטלטלות הרגשיות האלה מטריפות

[דתיה*]

יערה חוץ מקשר עם הבני זוג שלנו יש קשר זוגי אמיתי?תכלס רק קשר כמו של א. א. 17 שנה והוא באמת נדיר היה! ובסוף גם נגמר עם כאבי לב

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מישהי עוד כאן בנות?
הצעיר שלח לי עכשיו הודעה, לא משהו מחשיד או מסגיר אבל בעלי היה לידי וראה את החיוך שלי נו מה, לא שולטת בזה
וגם ככה הוא מסתכל עלי בחשדנות מאז שהכל התחיל אבל לא אמר מילה. נעץ בי מבט שבחיים לא ראיתי ואני מכירה אותו כמו את כף היד שלי
ואני גם ככה לא טובה בלהסתיר ומספיק אני משקרת על ימין ועל שמאל מחרטטת לו
איך הסתבכתי ככה איך באמצע החיים התאהבתי בנסיך הזה?
אני יודעת שאני אומרת את זה שוב ושוב אבל כל פעם שאני רואה אותו אני רק חושבת שאם היה לי ילד ככה הייתי רוצה שהוא יהיה
ואז אני חוזרת למציאות העגומה שלי ולבדידות
(יערה)

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דתיה, אימתי. פנטי מהיום, גם אני התעייפתי לכתוב את זה חחח
את צודקת יש להם נטייה להעלם אחרי סקס.
אתמול התכתבנו אחרי הסקס. ככה שלא הייתה היעלמות טוטאלית. עדיף ככה שלא אשאב שוב למקומות לא טובים. אין גבול לסמסים האילו. ומה התכלית שלהם?
היה לך קשר בריא איתו ומלא? מה הכוונה במלא?
אז את יודעת כבר להבחין שלא תוכלי ממילא להשיג את זה איתו, זה לא מעט מנחם? האידאליזציה שלו יורדת, לא?
יבוא יום ונצחק על זה ונצא מזה מחוזקות.
מי שנמצא רק במחשבות בזה ולא עשה מעשה, שישאר ככה, זה לא לבעלי לב חלש
אבל זה הביצה והתרנגולת......
יערה, מחזקת את דברייך.

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יערה, תקבעי זמנים עם הבחור. אם יש לך תגובה (הכי טבעי בעולם) כשאת מקבלת סמס. אז כמובן תכבי לי בשעות/ ימים. מה שנכון לך
הפלאפון שלך מוגבל בסיסמא?
את מוחקת כל איזכור והתכתבות נכון?

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תכבי לי= תגבילי

[דתיה*]

יערה ואו תזהרי מאוד עם בעלך...מפחיד

[דתיה*]

פנטי אבל הבעיה שלי איתו הוא שהוא בטוח שאני מכורה אליו ואני בכיס שלו לעולם וועד..זה סןג של תסבוך עבורי..זה לא שהוא אומר ביי להתראות הקשר הסתיים וביי לעולם..אלא אני לא פה אבל כשיבוא לי אותך את תיהיי פה תמיד!!! מתי שארצה ואני לכן הפסקתי לשלוח לו הודעות בדיוק בשביל לנסות להוכיח לו שאני לא בכיס שלו..גם אם זהה נכון בתוכי..הרבה עבודה יש לי אוףףףף

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דתיה, כל הכבוד לך! באמת זה דבר ככ מכוער להגיד!את תצליחי את תראי!!!!
לא שווה אותך בכלל. טיפוס לא נעים. אבל עדיף שחשף את פרצופו ויחסית ״יצאת מזה בזול״, יכל עליה להיות גרוע יותר

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בטח שיש סיסמא לטלפון. זה הכי בסיסי
אבל מודה שלא חשבתי לקבוע איתו זמנים
אני כאמור משתדלת שלא להגיב וכמה שפחות אבל קשה לשלוט על החיוכים האוטומטיים כשיש הודעה חדשה ממנו
ומוחקת הכל גם מהמחשב כי למשל אין לי בכלל פייסבוק ולא אינסטגרם את כל הפרסומים שלו אני רואה מהמחשב.
הלוואי והייתי יודעת מה בעלי חושב. אני מקווה שהוא נרגע קצת כי הוא היה ממש קרוב כשהחזרתי את הטלפון ואני מקווה שלא קלט כלום. הסתכל עלי כמו נץ!
(יערה)

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כמה שגיאות... חחח
התכוונתי לומר אין לי פייסבוק ואינסטגרם בטלפון אבל אפשר לראות מהמחשב את האינסטגרם אם לא ידעתן והפייסבוק זה פייסבוק ישן שלי אני לא מחשיבה שיש לי
כי תכלס רק בוהה בו בתמונות
וכשהחזרתי =כשהחזקתי
(יערה)

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תשדרי עסקים כרגיל. הגבת באותו רגע?
תנתקי מהמחשב את החשבונות האילו וחיפושים וכל מה שקשור בזה. אל תמחקי את כל בהיסטוריית גלישה, כי אז זה יהיה חשוד.
אז, מה למעשה הסטאטוס שלכם כרגע?
את רוצה לנתק אותו? אם כן, אז תבקשי ממנו?
בא לי ללכת לישון לקום בבוקר ולהיות במקום אחר מחשבתית וריגשית.
ככ מבולבלת לא יודעת מה אני רוצה מעצמי כבר

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני לא טובה בזה בטח לא כשאני לחוצה והייתי מאוד מאוד לחוצה
חיררטתי משהו אך לא בטוחה שהוא קנה את זה. אני פשוט חוששת שהוא שם לב למשהו
אני מוחקת הכל גם היסטוריה תמיד. (ונראה לי שהמחיקות האלה משבשות לי לפעמים את הרישום כאן)
בכל אופן זה מחשב משותף של שנינו ואני לא יכולה להסתכן
מזדהה עם השורה האחרונה שלך...
אמרתי לצעיר שאנחנו צריכים להוריד פרופיל וכמובן שלא יפטפט עם הוריו יותר מדי...
אבל הוא לוקח הכל ככה בקלות לא מפריע לו בכלל הוא לא דואג הרי הוא רווק
אני מתה עליו אבל לפעמים הוא יותר מדי אדיש ולא מבין עד כמה המצב הזה רגיש עבור שנינו!
(יערה)

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יערה, כמה זמן אתם בקשר,מה עשיתם עד כה?
את חייבת להבין שהאחריות היא שלך. הוא, אין לו מה להפסיד. מקסימום יצא ״גבר״.
אין קלילות בכל מה שקשור ל לשמור בסוד ודיסקרטיות. היום נורא פשוט להעביר מידע (צילומי מסך, וואטאפ וכו).
לגבי בעלך מקווה שלא קלט כלום. תנמיכי פרופיל
שימי פלאפון על שקט, אפילו תחסמי זמנית את המספר שלו. שלא יקרו עוד טעויות בסופש.

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תיכנסי מהפלאפון שלך, אל תיכנסי מהמחשב
ככה יש לך פרטיות כמעט מוחלטת.
תנסי לראות שאת לא משאירה רמזים.
דווקא עכשיו מתחילה לחשוב עליו. מה הקיום שלו עבורי, שלא אחליף תלות בתלות. זה רק מה שחסר לי. סיימתי להיות מאוהבת ואובססיבית, שלא אהיה תלויה בו כדי להרגיש טוב עם בעלי.
פשוט אבסורד, ייסורי מצפון נעלמו קליל וכאילו נהפוך הוא, המחשבה ״שיש לי אותו״, גורמת לי לחיוך קטנטן כזה, כשבעלי מעצבן אותי או מעליב אז נזכרת במה אני עשיתי ומחייכת. אבל זה כם דפוק.
בא לי לצעוק עד שהקול שלי יגמר. נמאס לי מהמצב הזה, מנסה לפתור משהו אחד צץ משהו אחר.
אין יציבות, אין סטאטוס קוו.
כואב לי הראש מלנסות למצוא אז האיזון הנכון, את נוסחאת הפלא שתשאיר אותי שפוייה.

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פנטי (דווקא נחמד הכינוי )
אני מכירה את הצעיר כ-3 שנים מהמכון כושר אבל התקרבנו רק לאחרונה. נשיקות מזמוזים הרבה שיחות נפש.
הוא מושך ליותר מזה הרי הוא צעיר רווק אבל אני שמה לעצמי ברקסים ומנסה להתרחק לפחות קצת. בינתיים מחזיקה מעמד ולא חציתי איתו את הקווים. פירטתי למעלה
את צודקת זה בדיוק מה שאני אומרת לו כל פעם . הוא לא יפסיד דבר.
זה רק עוד יותר מדליק אותו שיש לי בעל ושזה אסור... והכל ככה בסודיות... שההורים לא יידעו
הוא אמר שהוא באמת אוהב אותי ולא אכפת לו מה יגידו
יוצא בהמון הצהרות ומילים ככה זה הגיל הזה... (וכל משפט כזה רק מדאיג אותי יותר שלא יפטפט ולא יספר לחברים נוספים או למשפחתו)
לדעתי גם הוא מבולבל מכל העניין אם לא יותר מממני הוא פשוט לא מראה את זה אבל עצם העובדה ששיתף חבר טוב שלו מוכיחה לי שהוא גם במצוקה מהמצב וגם לו לא קל .
אני לא רגועה. הייתי כל כך שקועה בטלפון לא ראיתי שבעלי נמצא לידי. איזו טעות
לצערי בגלל עניני עבודה אני לא יכולה לשים על שקט ולא מסוגלת לחסום אותו
באהבה מאבדים את הראש ככה זה
(יערה)

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יערה, תודה:-)
לא פשוט, שלוש שנים שאמרת שרק בהית בו
ופתאום הוא התחיל להחזיר עניין בעקבות אותו חפץ
שאבד. תראי, המצב לא פשוט. כי שניכם במצב של ההתאהבות. אין ספק שגם לו קשה/מבלהל/מסעיר
אבל באמת שאין לו מה להפסיד. בשום רמה.
תחסמי אותו זמנית. רק בשעות שבעלך נמצא, שלא יהיו טעויות ותגידי לבחור שאת חוסמת אותו בגלל זה. תשקפי את הצעדים שלך.
לי קשה עם ניתוקים חד צדדים. אני תמיד נותנת רציונאל. חייבות לפתור את הבעיה ״האמיתית״ וזה בבית. ככ קשה לגייס שוב כוחות לזה. אני עייפה ומותשת נפשית. מרגישה שכל יום יוצאת למלחמה
אני ככ חצויה בפנים לגבי בעלי לגבי הבחור.
תודה לאל לא בדאון. אבל לא רוצה לפתוח פה.
את כרגע במצב קצת אחר. שהבחור שלך מאוהב בך ומפגין כלפייך יחס יפה. ההתלבטות שלך היא ברמה מול בעלך. תביני שאצל אחרות (אני בינהם) הבחור פגע בנו ברמה כזו או אחרת. זה לא פשוט

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן... חשבתי על זה כמה וכמה פעמים שבמקרה שלי הוא מכבד אותי, הוא אכפתי לא מזלזל בי וכולו לב. לא רק כלפיי כלפי כל אחד שהוא רואה .
האחרים שלכן פגעו בכן ואלו סיטואציות שונות.
לא שופטת חלילה אבל מבינה את הקושי שלכן להתנתק . מבינה את הכמיהה והרצון לקשר
כולנו נסחפנו
את צודקת פנטי הנה אני אומרת בפה מלא : יש לי בעיה לא פשוטה בבית שאני צריכה לפתוח את הדברים עם בעלי ולקבל החלטה לכאן או לכאן.
קשה לדבר עם בעלי על הנושא הזה של המשכיות וילדים. על כל דבר אחר - הכי בחופשיות.

מאז שמצאתי את החפץ שהוא איבד הוא פתח את הפה ודיבר והתקרבנו . החפץ הזה היה מאוד חשוב לו
קניתי לו ליום ההולדת חפץ דומה והוא ממש שמח. ידעתי שהוא רוצה את המוצר הזה כי הוא דיבר על זה המון והוא התלהב איך הוא חייך כשפתח את המתנה
החיוך שלו... אין דברים כאלה
לא מסוגלת לחסום אותו. גם אם אסביר לו . לא מסוגלת לחסום
(יערה)

[ליבי_שבור*]

וואוו בנות איזה מצבים אנחנו ..קראתי הכל היתה מלא התכתבות אתמול אני הייתי עסוקה לכן לא יצא לי.
דתיה מקסימה אנחנו כל כך דומות הסיפור של האחר שלנו מסכנות ללא תקנה להיות קרירות אליהם די נמאס מהם כבר הרגו אותנו והם בשלהם .
אתמול!!!! הוא שלח הודעה מה קורה ואני כזה עניתי לו אתה חי? הוא צחק חחח ואז כתב שהוא עבר דירה להורים שלו כדי לחסוך כסף הוא בזבזן ואין לו גרוש
הרג אותי כי הוא היה גר לבד בדירת רווקים הרי דפק שם על ימין ועל שמאל . זה הכה בי חזק כי אם הוא עבר להורים זהו הקשר שלנו מת סופי אין לנו איפה להיפגש הוא אכל אותה איך ידפוק עכשיו?
עניתי לו שאני שמחה בשבילו ושיהיה לו בהצלחה
ואז חחח החצוףףףףף כותב לי מה הסיסמא שוב אני צריך לפה! איזה חצוף אז עניתי לו שאני ניתקתי את זה ואין לי יותר ..שיקפוץ לי.
כתב טוב תודה ושלחתי בקשה וזהו.
מה ניראה לכן בנות אני את שלי סיימתי עכשיו שלא גר לבד אני יכולה לשכוח ממנו סופית
איך אשכח ? זה כבר סיפור אחר!!!!
פנטי שם מהמם:) את כל כך תורמת לנו פה וחכמה שאין דברים כאלה אם הבנתי נכון מההודעות בסוף ניפגשתם ואז הוא שלח לך הודעה אחרי? שלי אחרי פגישה לא שולח עד שיבוא לו בפעם הבאה עכשיו אין לאן לבוא....
יערה חמודה יש לי נסיך אבל אני עוד לא מרגישה אליו כלום כי אני עם ההוא שלי רק הוא מוריד ממני את כל העצבות אני כבר לא בוכה שבוע לא בוכה בגלל האחר כי הצעיר שולח לי הודעות 24 שעות חחחח עוד מתלבטת אם להתחיל הכל מחדש לפרוח ולחלום שוב עולם כמו בסרטים
או להפסיק אז זה ואשקע בדיכאון על ההוא שעבר להורים שאין סיכוי עכשיו בחיים שניפגש
אני צריכה להרוג את כולם מהלב שלי ולראות מה אני עושה ולאן הולכת מפה והלאה כל כך מבולבלת במקום לסתום את הבור העמוק הלכתי חפרתי עוד אחד!

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה?? הוא ביקש שוב את הסיסמא לדבר הזה? אין גבול לחוצפה הא?
טוב שסירבת!
אני ממש מבינה אותך גם הצעיר שלי גר עם ההורים ואין לנו איפה להפגש (אולי עדיף ככה שלא נסחף?)
נפגשים בעיקר במכון כושר וברכב אבל זה לא פתרון
אין מצב שאני אפגש איתו בבית שלו. זה לא יקרה!!!.

ליבי שבור אל תכנסי את עצמך לקשר נוסף. תראי מה זה עושה לנו
איך זה גורם לנו להתנהג ואיך אנחנו משקרות לכל העולם ולאנשים הקרובים לנו
כל שקר שאני מספרת לבעלי זה כמו סכין בלב... איך נפלתי ככה?
חייבות להתאפס על עצמנו.
(יערה)

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא העלה תמונה חדשה
לרוב הוא מעלה תמונות עם כל החבר'ה שלו וכל פעם מחדש איזו צעירונת חדשה צמודה אליו (יותר מדי)
ולפעמים זה רק הוא ומישהי אחרת כל פעם מישהי אחרת מתחבקת איתו ונמרחת עליו
זה משגע אותי לראות את זה .
כן אני מקנאה... ואני לא יכולה להצטלם איתו בכלל. אני קשר סודי ואסור.
הוא כתב לי שאחד מהחברים הוא זה שיודע עלינו ואני רק מקווה שבאמת אפש לסמוך עליו שלא יספר.
(יערה)

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ליבי שבור את מקסימה בכנות שלך!
ותודה על המחמאות, העלית לי חיוך.
אז אחרי התלבטות, באמת שהתלבטתי. הלכתי,כשאמרתי לעצמי שאין מצב שנעשה סקס.מקסימום כמו פעם שעברה. אבל איפה התוכניות שלי ואיפה המציאות. היה סקס והיה עוג משהו ש איפשרתי לו לעשות. שהרבה זמן (עם בעלי בכלל לא) לא היה לי. אחכ נשארנו עוד קצת לדבר. אחרי כמה שעות שלח סמס והתכתבנו עוד טיפה.
עם אופציה למפגש בשבוע הבא.(זה היה ברמיזות, לא קבענו שום דבר ״רישמי״).
אני מבולבלת מהמצב. מנסה להבין אותו ( למרות שמנסה לו להשקיע בזה הרבה אנרגיות, כי זה סתם ספקולציות, מעשים מוכיחים) ומנסה להבין את עצמי ולראות אם אני יכולה להכיל את הדבר הזה.
בבוקר היה לי קשה, פתאום צפו לי מלא דברים מהעבר ופחדתי ככ לחזור לזה. לתלות לאובססיה לרגשות העמוקים.
כשהיינו בקשר התכתבנו רוב הזמן.לא עבר יום בלי שדיברנו. אבל היום זה לא ככה. כן הוא שולח אחרי שנפגשנו, הייתה פעם אחת שגם את זה לא עשה ונגמרתי. ומצד אחד אני אומרת יופי, ככה לא אאבד את הראש ומצד שני, אני יודעת שאין לו בעיה להתכתב,זא ככה לפחות לפני כמה חודשים. אז מה קרה? למה ״הצטנן״? יש לי השערות... כי הלחצתי אותו, כי הייתי ״כבדה״ ובטח עוד דברים שהרסו את ״הקלילות״, והבנתי שאין דרך להכריח מישהו לפעול , אם כבר ככל שלוחצים ככה הם מתרחקים.
אני מנסה לעבוד על כל המקומות של הקורבן או שמנצלים אותי. זה לא פשוט. קשה לי לחשוב שאני רק בשביל סקס, זה יכול לדפוק לי את הקופסא.
אבל בינינו? בשביל מה אנחנו בזה? 80% סקס השאר איזה שיחה טובה, מעט חברות. הם לא מחפשים ״אישה שנייה״, הם (לא כולם) רוצים את במישהי הזו שתסעיר אותם במיטה בלי כל הבלבולי מח והחפירות.
אבל אני לא יכולה להיות בקשר שהוא סקס נטו, חייבת שיח, דיבור. זה קשור אצלי ביחד. וגם רגש... וזו הדילמה שלי.

[פנטי*]

ליבי שבור, כל הכבוד שלא נתת לו את הסיסמא!
אני מחזקת אותך. הצלחת , תשמחי, תהיי גאה בעצמך.
מצויין שהוא אצל ההורים. ככה זה יגרום לך בעל כורחך להתנתק ממנו, הוא לא משפיע עלייך באופן חיובי. באשר לבחור הצעיר. תראי כל עוד זה התכתבויות וזה נשאר ברמה זו וקצת מעלה לך מצב רוח סבבה, אבל אנחנו יודעות כמה המדרון חלק וכמה זה שואב ורוצים עוד ועוד, כמו מפלצת רעבה.
היי חזקה. תלמדי לשמור על מינונים נכונים עבורך. תזהי את המקומות שאת הולכת לאיבוד בהם.
תפרידי בין פנטזיה לדימיון ותנחיתי את עצמך בכל הזדמנות למציאות. לא בקטע ביקורתי וקשה. תדברי לעצמך ברוך ובהבנה אבל תדברי.
תמשיכי לשתף

[פנטי*]

כמובן בין פנטזיה למציאות חחחחח
אצלנו כנראה אין מציאות יש פנטזיה ודימיון- תת מודע שלי כותב חחחח

[פנטי*]

יערה, את המצב לא פשוט, יסורי המצפון נוקפים. את לא טובה בשקרים ואת גם מקנאה. זא שהרגש כבר שם.
עצתי אלייך היא כמו עצתי לליבי
שתפי פה, תפרקי.
מתי את מתכוונת לגשת לסוגייה האמיתית?
בעלך?
לדבר איתו על השעות הרבות שהוא לא נוכח בבית?
והילדים....

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פנטי
בעלי נחוש ולא ישנה את דעתו ואני לא יכולה לבוא בתלונות
ידעתי בדיוק עם מי אני מתחתנת וידעתי הכל מראש וגם חשבתי כמוהו במשך שנים
אבל מה לעשות אנשים משתנים והדעות שלי השתנו עם הזמן והבנתי שאני כן רוצה ילדים
זה כן חשוב לי ואין אין עם מי לדבר.
היתה תקופה שנפרדנו ל-3 חודשים אחרי ריב עצום בקשר לזה. הוא עזב את הבית ולא שמעתי ממנו . כלום שום דבר.
אחר כך חזר כאילו לא קרה כלום פשוט חזר ולא דיברנו על זה. טיטאנו מתחת לשטיח, אבל זה עולה מחדש
מבחינתי ונמאס לי לריב איתו בחיי...
גם אני רוצה להיות אימא!.
בנוגע לשעות העבודה גם זה לא משהו בשליטתי שנינו עובדים מאוד מאוד קשה
ובמסגרת העבודה הוא נמצא הרבה בחו"ל. מה אני יכולה לעשות בנידון? כלום. הרי צריך להתפרנס
(יערה)

[פנטי*]

יערה, תאמיני לי שאני יודעת מה את אומרת. גם אני התחתנתי עם בעלי וידעתי מי הוא, והייתה לי התקווה שישתנה בדברים שמפריעים לי. לא אגיד מה יותר מהותי כי כל אחד לפי תחושותיו ורגשותיו. אבל אנשים כן משתנים וכיוון שהשינוי התרחש אצלך זו את שצריכה לקבל את ההחלטה ולעשות את החושבים. זה לא פשוט אני מתמודדת עם השאלה ו סוגייה הזו יום יום, שעה שעה. וזו אחת הסיבות שהביאו למצבי.
אני חושבת שזה מתחיל בתקשורת על הכל, על שעות העבודה עם הילדים. אין דבר כזה אי אפשר לדבר. לכו לייעוץ. תשלחי לו מייל, תכתבי על פתק.
תשמעי שלושה חודשים זה לא מעט, וואו. איך הרגשת בתקופה ההיא, האם זה עזר להגיע לתובנות כלשהן?

[פנטי*]

אני מבינה שהצטברו אצלי ככ הרבה כעסים. וואו אני לעיתים מרגישה שנאה.זה. ממש התגבש אצלי בימים האחרונים.אמירות שלא יכולות להיות פוגעניות. ואין לי כבר מקום ולו הקטן ביותר להבליג ולסלוח. צריך הרבה כוחות נפש.ועל אמירה כזו אני מחזיקה בשיניים לא להתפתות לשלוח לבחור הודעה. כי אני יודעת שזה מפעיל מנגנון כזה.
אבל לא אשקר שככ בא לי שהבחור יחזר יותר, ירצה יותר, שישכיח אותי ממה שמתרחש אצלי בבית.
אבל אז מה?
אני גם מתמודדת עם רצון להרחיב את המשפחה, אני גם לא צעירה. אבל במצב הזה נורא קשה לי לנסות להכנס להריון.
סופש לא פשוט, עצוב לי בעמקי נישמתי

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מבינה את נקודת המבט של בעלי אני יודעת למה הוא לא מעוניין בילדים
לא יכולה לפרט כאן אבל מאוד מבינה אותו
אין לי שנאה כלפיו כי באמת הוא בעל מדהים . אני כועסת אני מיואשת מהמצב שלי אבל לא שונאת
גם לא כשעזב לא שנאתי. בכיתי המון ושקעתי בעבודה תביני אפילו לא ידעתי איפה הוא. ולא ידעתי מה זה אומר לגבינו ואיפה אנחנו עומדים אבל ידעתי שהוא יחזור.
הוא צריך את הלבד שלו זה פשוט היה יותר מדי זמן
זה היה ממש מזמן כשגרנו בחו"ל אבל אלו היו 3 חודשים קשים וכשהוא חזר ואני שתקתי ושתקתי אבל בשנים האחרונות
זה שוב צף כשראיתי שכולן סביבי עם תינוקות וילדים וכשאני רואה נשים אחרות בהריון אני כולי דמעות.
ועכשיו עם הצעיר אני לגמרי מבולבלת . שונאת את עצמי בעיקר על הבגידה וההסתרות.
זה לא מגיע לבעלי היקר.

צריך לשחרר את הכעס זה לא בריא לאף אחד
את מדברת עם בעלך על מה שמפריע לך?
(יערה)

[ליבי_שבור*]

יערה יקרה אל תוותרי על ילד ! אני בשוק שהוא לא רוצה בחיים לא שמעתי על דבר כזה
מה יש לנו אם לא הילדים? נזדקן ונישאר לבד? לא בעל נורמלי לא מאהב נורמלי השנים עוברים אנחנו מזדקנות חיים פעם אחת חייב לנצל כל רגע כל חלום כל רצון אחרת למה נולדנו??
תדברי איתו שוב איך לא השתנתה דעתו כל כך הרבה שנים

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ליבי, אני מכירה לא מעט אנשים שהם אל-הוריים (אנשים שלא רוצים ילדים)
אני מבינה את בעלי כי פעם חשבתי בדיוק כמוהו. לא רציתי ואני גם לא מנסה לשכנע אותו. ניסיתי המון ניסיתי הכל
אמרתי לו ילד אחד . אחד. כבר לא מנסה כי אני יודעת שהוא נחוש בדעתו
אבל כבר המון שנים שאני כן רוצה וזה ממש מלכוד...
אני חייבת להחליט מה אני עושה אבל זה לא שייך לכאן לעמוד הזה.
(יערה)

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יערה, לא פשוט מה שאת מתארת. באמת. לא יודעת מה הייתי עושה ב עלייך.
אין ספק שזב כואב, מתסכל ומרגיש כמו מבוי סתום.
עם בעלי אני מדברת ומדברת ומדברת ולפני ארבעה חודשים גם אמרתי לו שהולכים לגישור והייתי רצינית. אפילו נפגשתי עם עוד. הוא עזב את הבית ללילה. וכשחזר חטף פתאום כאפה, או הארה, והבין שאני רצינית ושההתנהגות שלו לא ראויה. ומאז מנסה לשפר ולהשתפר. אבל יש דברים שורשיים שלא ניתן להפתר מהם בכמה חודשים. יש המון משקעים.בעיקר שלי.הייתי כבר בניתוק ריגשי ממנו. ותביני שגם רישמית לא הייתי עם הבחור.כן נפגשנו במקרה כן מדיי פעם התכתבויות. אבל לא מעבר.
עברתי תקופה קשה ורעה. הרגשתי שאני במבוי סתום. לא מצליחה לבחור אם להתגרש או לתת צאנס אמיתי. כמובן שבהתחלה פיללתי לבנות בית עם הבחור ושהוא יציל אותי מצרותיי (אבל לא הרשתי לרגש להשתלט עם ההגיון). בכל זאת לא מעט שנים אני ובעלי יחד.
זה הוא, זה האופי שלו. ידעתי מיהו כשהתחתנו. פשוט אני השתנתי, עיניי נפקחו בעקבות הבחור. ומצאתי את עצמי מבינה שלא עוד. ועכשיו חצויה בין כעס/תסכול/אכזבה לרצון לתקן להישאר.
יש בו צדדים טובים- אותם מדדים שהיו כשהתחתנו, אותם תכונות אופי שהתאהבתי בו בגללן. הבעיה זה התכונות שאין לו....
בגידה לא מגיע לאף אחד. גם לו לעצמך.
בנוגע להריון יכולה להיות שותפה במעט בתחושות. לפני מה שאירע ניסינו להכנס להריון (שני) וזה לא הצליח ועכשיו אחד הסיבות שאני נשארת בגללן זה חישוב פשוט שלהיות אמא ולשבת שלי תהיה אחות/אח. וההבנה שלא מחכה אי שם האביר על הסוס הלבן. זה שייך לאגדות. החיים צריך לעבוד קשה קשה מאוד ויום יום על זוגיות. אחרת מגיעים לאן שהגעתי

[פלוני_אלמוני*]

https://youtu.be/RD38JT8rypY

מפלח את הלב השיר הזה.

[פלוני_אלמוני*]

בזמנו , כששקעתי למרה עם הדפוק שלי גם אני כמותכן שמחתי שמצאתי את הדף הזה , לחלוק לשתף ,להתייעץ, להוועץ.
אחרי מס' ימים קלטתי שההתעסקות הבלתי פוסקת והמעקב פה רק הגבירו את ההתעסקות שלי בו עד לכדי שגעון . לקחתי כמה עצות שהתחברתי אליהן וברחתי מכאן.
לי אישית נוסף להקלה נוספה גם המועקה עם הגעתי לדף. הכתיבה עליו כאן והקריאה היומיומית ממש העצימה את התסכול והכאב שלי.

מישהי כאן, ממש בראשית הדף נתנה מס' עצות איך להמנע מהעצמת משבר. כל פעולות הנגד - מחסימה בכלי התקשורת וכלה בהכנת טבלאות יאוש/ אתגר עושות בדיוק את הפעולה ההפוכה . כך זה היה לפחות אצלי .

נסו לשחרר את האחר ממקום נקי .
איך ? גללו אחורה בדף, הכל מנומק .

מה דעתכן ?

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני, חשבתי על זה לא מעט לפני שהתחלתי את פעילותי בדף. יש רגעים שבהחלט עצם העיסוק בדבר משאיר את זה בתודעה ובכלל בשיח.
אבל יש משהו משחרר בכתיבה, בהשמעת הקול שלא ניתן להשמיע, היכולת לנסות לתת עצות/ תמיכה ולהרגיש לעיתים שאני לא היחידה שהשתגעה מקלים.
בנוסף יש את בעיית המקור, דברים שקשורים לבעל והוא בהחלט ראוי להיות עיסוק.
הבנות מעלות לא פעם, סוגיות קשות מהותיות שייתכן שאין להם היכן לפרוק. ואם זה עוזר ולו במעט אשרינו
אני חושבת שכל אחת יכולה לתת עצה כזו אחרת על ״איך לשכוח״, אבל בסופו של דבר כולנו יודעות שכל אחת היא אחרת ומה שנכון לאחת לאן דווקא נכון לשנייה.
ונראה לי שכבר הסכמנו פה שלא באמת אפשר לשכוח אותם, אולי פחות לכאוב אותם.
וכמו שנאמר פה בעבר, זה כמו הורה שאומר לילד שלו מה לעשות, בסוף הילד יעשה מה שהוא רוצה ורק מנסיונו יקבל את ההחלטה/ תובנה.

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומסקרנות... איך שיחררת בסוף?
ואם שיחררת מה מעשייך כאן
נשמח לשיתוף

[דתיה*]

היי שבוע טוב וערב חג שמח...חח קמתי לתינוק והצצתי לבדוק מה עינינים? אתן מרתקות ואני דווקא לא בעד לברוח מכאן זה מחזיק אותי בשיניים ! אני למשל במצב דפוק כל הזמן מחכה שישלח הודעה על מנת שסוף סוף אומר לו מה אני מרגישה..שכל הקשר היה שקר והוא היה עם ההיא מאחורי גבי כל הזמן ..שהוא מעולם לא אהב,וכ...משננת כמו מנטרה ומחכה לרגע שהוא יפנה. אני לא ממש יודעת מתי זה יקרה,אבל אני מה זה גאה,בעצמי שאני עושה דברים אמנם בצעדי צב אבל עושה!!!! הרצון שלי לשלוח אליו הודעות פסק לחלוטין. ואני ממש שמחה עם זה..למנייאק כזה לא מגיע שום הודעה ממני אפילו לא פסיק.. למה מה???מי שרוצה אותי יודע איפה..מאודמאוד קשה להוכיח לבנאדם כזה שאני לא מעוניינת בו יותר אפילו על פני השטח ..כי הוא ככ בטוח בעצמו שזה מצריך מלא עבודה עצמית שלי כדי להוכיח לו את זה..אני חושבת שהוא מידי פעם תמיד ינסה למשש דופק האם אני עדיין מכורה אליו.
אני כמו ליבי נפלתי על מנייאק..ליבי תותחית את שלא נתת לכלב..אני מבינה שאת חושבת שהצעיר ממלא את מקומו אבל אני בטוחה שבליבך עמוק את רןצה את ההוא..כמו שאני חיפשתי כמה פעמים תחליף וזה לא זה...אנחנו רוצות את מה שלא ניתן להשגה! ככה אלו החיים
היום בעצם בעלי עורר אותי שהשתניתי מאוד בחצי שנה האחרונה שאני קצרת רוח ולא שמחה .בלי סבלנות וגם פחות בקשר עם המשפחה שלי בגלל זה
רק תראו איזה נזקים זה עושה ..פוגע בהכל!! אני הפכתי לאדם עצבני חסר סבלנות ...לא בא לי אף אחד רק להתחפר ולבכות בעוד שהוא חוגג..מה נעשה הלב שלנו עשוי מחמאה זה הורג אותי שהלב שלי פשוט נהרס מכל זה...שוקלת ללכת לטיפול ברצינות..קשה להמשיך ככה לחיות בשביל מישהו שלא סופר אותך אוף ..מקווה למצוא מישהי טובה ומהר.

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוקר טוב, מצב ממש מוכר
הייתי מציעה לך לכתוב מה שאת רוצה להגיד לו
על דף (ואז להשמיד), בטיוטה במייל סודי, אפילו אם בא לך כאן (אבל אז לא תוכלי לשתף בפרטים אישיים). זה ישחרר אותך, עשיתי את זה כמה פעמים. והיו פעמיים ששלחתי לו מה שכתבתי כי הרגשתי חנוקה ושחייבה לשתף אותו בזה. אבל בשאר הפעמים פשוט כתבתי לעצמי.
קחי בחשבון שתהיה תגובה (אני מקווה) וייתכן וזה יכניס אותך למערבולת. אבל אני הייתי לעשות טת זה בפעם האחרונה, אחרי נתק של שבועיים מיוזמתו (בלי להודיע! פשוט נעלם, כתוצאה ממשהו שעשיתי ואמרתי...אבל זו לא התנהגות. לא ככה חותכים)וכתבתי לו אחרי התלבטות ארוכה.
וחשבתי שזהו ביימתי איתו ולא רוצה לשמוע ממנו או עליו יותר, אבל הכעס שכח והנה אני שוב חצי רגל בזה. נראה מה יהיה היום, לרוב זה לא חג ״ששולחים חג שמח״ בו. אני בעצמי מתלבטת אם לכתוב לו משהו. אבל כיוון שאני בעצמי לא סגורה על הדברים, אין לי מה לבטא. חווינו חוסר יציבות לאורך כל התקופה שנבעה ממני. ולא בא לי ״לשגע את המערכת״ יותר.
אני כן יכולה להגיד שהניתוק עוזר מעט. אבל איך שאחזור לעבודה הכל יצוף שוב. אני לא רוצה לעזוב את מקום עבודתי. מפחדת מהרגע שזה יגיע לנקודה הזו.

[דתיה*]

דרך אגב פנטי בדיוק מה שכתבת זה מה שאני חיפשתי אצלו..פחות.סקס ויותר רגש וחיבור וחבר טוב לחיים..ואז כשיש את זה גם מהצד השני אוטמטי יש גם חיבור ומשיכה מינית..אבל כשהם רוצים בעיקר סקס פחות חיבור ריגשי זה בעצם מה שפוגע בנו.כי אנחנו מחפשות את התמיכה והרגש והלב והם ככ לא שם.. יש להם את זה מספיק מהאשה שלהם. בדיוק מה שאני הרגשתי בזמן הקשר שלנו. מאמינה שלו הייתי קרובה אליו פיזית הקשר שלי עם ההוא היה דומה לשלך עם האחר ..יותר מגע ומפגשים כאלו פחות קשר של שיחות.

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בנוסף, בהחלט הייתי מציעה לך ללכת לטיפול, אל תוותרי! אני החלפתי שני פסיכולוגים וכעת אני בשלישי ועושה רושם שזה בסדר.
זה עוזר, זה יקר, נכון- אבל הנפש שלנו חשובה יותר מכל דבר. ועדיף לשלם כסף על זה מאשר חלילה על גירושים או דברים אחרים.
אין ספק שזה משפיע עלייך ועל המצב רוח שלך. להגיד לך, תתנתקי,תשחררי, קל, את חייבת כלים ושינוי מחשבתי כדי לעשות את זה. זה לא פשוט. אבל את כבר בכיוון, כי את לא רואה רק את המעלו שלו והאידאליזציה שעשית לו בהתחלה מתחילה להתנפץ.
נתנו לי פעם טיפ,שמשתדלת ליישם. תתנהגי בבית כמו קצת הכי לילד שלך כשתרצי להגן עליו. זה מה שתדמיינו, תשחקי אותה שהכל בסדר והכל נפלא
והלילה או במקלחת תרשי לעצמך להתפרק ולבכות.
זה לא פשוט, זה לא קל, בטח כשהבטן טעונה.
אבל אפשרי.
באשר לבעלך, או לסיבות שהגעת לזה, זה מסע שתצטרכי לגלות ולהבין וככל שתעמיקי בו ככה תתנתקי מהכבלים שקושרים אותך לבחור.
את יודעת, ברגע שהרצון להוכיח לו משהו ירגע, את תדעי שאת במקום אחר. אל תזיני את ״המפלצת״ ברצון להוכיח לו. תוכיחי לעצמך. קומי התלבשי, חייכי. גם אם זה חיוך מזוייף.
תחשבי עליי פנטי-שהייתה בתהומות חשוכים.מאוד חשוכים.סבל פיזי ונפשי שלא ידעתי כמותו, אומרת לך ונותנת לך תקווה, זה ירגע. לא ישכח , אבל גם לא יכאב.
נשיקות וחיבוקים חמים.
גם לי הדף עוזר

[א.א*]

פנטי יקרה
אני הייתי בדיוק במצב שלך רק הרבה יותר זמן.היו לנו 13 שנה מדהימות וב5 שנים האחרונות הרבה עליות ומורדות אני לפני שנה וחצי הפסקתי את הקשר וחזרתי
האחר בגלל שאשתו יושבת לו על הזנב נאלץ להפסיק את הקשר ולכן חתך
כבר 8 חודשים אפילו יותר לא התראנו עדיין יש געגוע במיוחד שהקשר נפסק מתוך אילוצים אני עדיין אוהבת אותו ומאמינה שהוא עם הרבה רגשות כלפי אבל שנינו רוצים לשמור על הנשואים שלנו
אולי עוד כמה חודשים נצליח לדבר בלי הרבה אמוציות ..ימים יגידו לפחות האובססיה נרגעה
בנתיים אני בטיפול פסיכולוגי וטיפול זוגי ובעלי ממש משתדל ועושה דרך להבין אותי יותר ולהיות רגיש לצרכים שלי
האחר בחו"ל כבר חודש וכפי שכתבתי חזר לא חזר לעבודה כבר 5 חודשים משו לא מובן מקווה שלא היה לו משבר נפשי (משבר עם אשתו ברור שהיה)
יערה מכולם פה את הכי מדאיגה הדבר שהכי חשוב כעת זה את ורק את!!אז מה אם בגיל 20 את לא רצית ילדים אנחנו אותם אנשים כמו בגיל 20??השתננו ושינינו טעם דעה הסתכלות על החיים ..אני רואה בילדים צורך קיומי (אם את רוצה את זה)זה לא שאת רוצה לנסוע לחול או עוד שמלה.תתעוררי !!! הזמן פה לא לטובתך מבטיחה לך שהרבה פה בדף לא חושבות על גירושים בגלל הילדים ברגע שהצורך הרגשי שלנו כנשים לא מתמלא אנחנו לא נהיה מאושרות ולא שמחות ולא נרצה סקס ולא נוכל להעניק לאחרים אנחנו נהיה מרירות ועצבניות
את חייבת לטפל בנושא הזה עכשו!!
אומנם אני לא במקומך אבל אני רואה פה בדף שאת מתוסכלת עם הסיבה הכי מוצדקת יותר מכולנו זה לא משהו שאפשר לטאטא זה משהו שזועק הצילו.
חיבוקים

[דתיה*]

תודה תודה מאחלת לכולנו מלא כח..

[דתיה*]

פנטי נשמה אגב גם אני הייתי בתהומות חשוכים..ברוך השם יחסית למה שהייתי עכשיו אני פרח! לא בוכה כמעט בכלל..יותר בקטע של כעס עליו ופחות רצון פחות געגוע..זה הוא גורם לי לברוח ממנו על ידי ההתנהגות המגעילה שלו אליי..הוא אפילו לא שם לב כמה הוא מרחיק אותי ממנו עוד ועוד..מי שבטוח בעצמו ועף על עצמו בחיים לא יחשוב שהתרחקתי..יגיד לעצמו עסוקה וכל מיני חירטוטים.ולכן אני בקטע חזק של להוכיח הפוך עכשיו.. ש .לא! אני לא יושבת ומחכה לך .

[פלוני_אלמוני*]

א.א למה ילדים זה צורך קיומי לדעתך? למה זה זעקת הצילו?
בעלה של יערה לא מעוניין להיות אבא מסיבותיו האישיות וצריך לכבד את זה.
כמו שאמרה פנטי הוא מגלה אחריות ושיקול דעת. להביא ילדים לעולם זה מאוד קל (ומהנה)אבל צריך לרצות את זה. שני בני הזוג.
הרי הוא יכל לעשות לה 5 ילדים ואז מה? אם לא היה מרגיש אליהם דבר? מה הטעם? היתה מגדלת אותם לבד כמו חד הורית?
מה את מייעצת לה בעצם? להתגרש ? לרוץ לזרועות הצעיר?
פלוני אלמוני #1

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

א.א, שלום יקירה, קראתי בשקיקה את השתלשלות העיניינים במערכת יחסים שלכם ונדהמתי. באמת. כמה תעצומות נפש צריך. מאחלת לכם שלווה ושקט נפשי. לא יודעת איך בכלל אפשר להתמודד עם קשר ארוך שנים כזה, זו ממש זוגיות לכל דבר. אשרייך שאת בטיפול וגם בעלך וכל הכבוד לבעלך על הרצון והנכונות. והפתיחות לדבר.
באשר לבחור שלך ( או כבר יש לכתוב, גבר )
מקווה ששלומו טוב ושתוכלו ביום מן הימים לשוחח בלי משקעים. קשה לסיים באילוץ, אבל נראה י שבקשרים מסוג זה תמיד יש אילוץ כזה או אחר.
מזל שלא התגלה כל הסיפור. כפי שכתבי לחברה טובה שלי, זה התפוצץ בפנים, ורומן של שנה ״בלבד״וכיום היא בתהליכי גירושים.
דתייה- מצטערת לשמוע שגם את היית בתהומות חשוכים, הלוואי ולא נחווה זאת שוב, או אם נחווה נדע שזה עובר, נדע להכיל את זה ולהתמודד!
כעס יכול להיות שבר נפלא כשהוא מתעל אותנו להיות אקטיבים ולשנות דברים שמזיקים לנו, אשרייך! אצלי הכעס הרב שכח, מעניין שלבעלי הכעס רק עולה וגואה...
אבל באמת שאני מבינה את עצמי טוב יותר, את המנגנונים שמופעלים. דרך ארוכה עוד מחכה לי. בפרט ובזוגיות. הבחור כבחור הוא לא המענה, אני יודעת ומבינה. אבל כמה ממכר זה ״יפה שלי״, ״אהובה״, ״נסיכה״, אני שלך... הלב שלי מתכווץ רק מלכתוב את זה, הייתה תקופה שלראות אימוגּי לב או נשיקה פלוס לב היו גורמים לי לבכות.
נמשיך לחזק ולהתחזק, אני מאוד שמחה על הדף הזה.
פלוני אלמוני #1 מסכימה איתך לגבי האחריות האישית, לא חושבת שא.א התכוונה שיערה תכריח את בעלה לילדים. אלא יותר שתסתכל על טובתה האישית ומה היא צריכה/רוצה/ יכולה לעשות בנושא.
אני חושבת שיש לא מעט גברים שמפחדים מילדים, אבל יש הבדל בין פחד טבעי מחוייבות (להתחתן, לילדים) למה שיערה מתארת, ויכל להיות תרחיש אחר שהיא תעשה לו ״תרגיל״. כל הכבוד יערה שגם את עם אחריות אישית.
ילדים מגיעים לעולם ״בגללנו״ אנחנו צריכים להפוך את השהות שלהם ל״בזכותנו״.
יערה צריכה להתמודד עם נושא כאוב מאוד, לא פשוט בכלל. יש כמה פרמטרים מאוד קריטיים שמשפיעים על ההחלטה. מאחלת לך,יערה שתהי שלמה עם ההחלטה שלך. וכן מעודדת אותך ללכת ולחפש את התשובה, את ההשלמה שלך.
לכאן או לכאן מה שתבחרי, רק תדעי שבחרת וזה לא נכפה עלייך L

[דתיה*]

ואי פנטי מה עשית לי
הזכרת לי את איך שהוא היה תמיד מכנה אותי ..חיים שלי את....מת מת עלייך.יפה שלי... משוגע עלייך ..ככה היה אומר לי אוףף מאוהב בך כל מיני נסיכה..מלא נשיקות ולבבות אוף ככ הרבה זמן לא קיבלתי ממנו כאלו דברים אבל אולי אלו היו רק גיבובי מילים?ורצון לקבל משהו?עשית לי דמעות פתאום הכל צף שבא לי לבכות ממש ..תכלס אבל הוא רק דיבר ולצערי במעשים פחות הרגשתי את זה..אוףףף עצוב לי פתאום רוצה אותו שוב שנחזור . ועוד עכשיו חג

[פלוני_אלמוני*]

בנות,
כל כך הרבה שנים עברו... אולי באמת פספסתי את האפשרות
אתמול בערב ראיתי במקרה מישהי שאני מכירה היא היתה עם הבת שלה , בת שנה, כזו מתוקה!!! ואני המשכתי ללכת לכיון הבית ופשוט בכיתי .
או ממש טרי מהעבודה: מישהי תלתה שלט על איזה מפגש לאימהות בלבד . עמדתי ליד ושוב הוצפתי בדמעות
מרגישה שאף אחד לא מבין את הכאב הזה.
בעלי אפילו לא מוכן לאמץ.
(יערה)

[דתיה*]

לא פיספסת יערה יקרה! עכשיו זו ההזדמנות שלך! ממש עכשיו . תחשבי מה את יכולה לעשות עם זה.זה לא שהלכת לרופא והוא אמר אין מה לעשות..את בבקשה חייבת בשביל עצמך ובשביל שמחת החיים. בבקשה!!! ממש תחליטי עם בעלך מה עושים. אל תמתיני השעון מתקתק

[פלוני_אלמוני*]

אני לא יכולה לשכנע אותו
ואני מאוד מבינה את הסיבות שלו ושוב לא יכולה לפרט פה
אבל לגמרי מבינה
זה מאוד מסובך. אני איתו מאז שאני בת 16.
(יערה)

[פלוני_אלמוני*]

בא לי ליצור קשר עם הצעיר אני מתאפקת לא לכתוב לו כלום
אלב ממש בא לי לראות אותו.
אוהבת אותו . רוצה ילד כמוהו. ממנו
נשאר לי רק לחלום על זה. אני מודעת שזה קשר ללא עתיד. אם אני אגיד את זה בקול הוא יזנק עליי אבל הוא צעיר...
בטח יכיר מישהי בגילו ואני אשאר עם לב שבור
נסיך.
סליחה על כל החפירות האלה. יום קשה
(יערה)

[דתיה*]

יערה ,תמיד שנני לעצמך שיום אחד הוא יחפש מישהי צעירה שתקים איתו בית..כמה שזה כואב בבקשה תכיני את עצמך..גם לי יום קשה אוף..מה הגברים האלו עושים לנו מהההה

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוי לא רציתי להעציב אף אחת
מצטערת. פשוט נזכרתי בזה היום.
אני דווקא הרגשתי את זה לא רק במילים, עד שהתחלתי לחפור את עצמי ואותו לדעת ואז החל הניתוק והריחוק. היום ממש עשיתי לעצמי בראש ״חיים שכאלה״, איך הכל התחיל מה היה וכו
לא פשוט. אני ממש כאובה את הדבר הזה.
כשכתב לי ילדה יפה בכיפור הלב שלי נמס.
מספיק שהיה מוסיף ילדה יפה שלי וזהו.
ככ מתגעגעת לזה,באמת.
אבל יאללה מציאות בפנים!
כח נשי מתפרץ ועוד כל מיני סיסמאות שיעזרו לנו לעבור את היום הזה.
דתייה- חג שמח בטח פספסתי אותך כי נכנס החג. מקווה שיעבור לך השלום.
יערה- ליבי איתך, לכי לטיפול. שלא ישאר לך פצע פתוח, כל הסיבות הן שלך וכל הדברים שעברתם הם שלכם. רק שימי לב שאת רואה את כל התמונה ופועלת לא מפחד, חיבוקים חזקים חזקים
תמשיכי לשתף.
לגבי הבחור, הרצון שלך ככ ככ ברור, הגוף שלך משדר לך את זה. את רוצה שהוא יפרה אותך.
ליבי שבור - היכן את???

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבנתיים הבטחתי לא להתאכזב כשלא ישלח לי הודעת חג שמח, אבל ציפיתי, האמת שהפעם ציפיתי. הקרוב רחוק הזה מתיש אותי.

[פלוני_אלמוני*]

נפגשתי עם הצעיר.
וכך נגמר אתגר ה 21 ולעזאזל כל החשאיות הזו לא יכולתי להשאר בבית לבד.
קבענו להפגש בעיר אחרת די רחוק.
ישבתי איתו ופשוט התפרקתי מולו די כבר לא יכולתי
הוא היה כל כך מקסים. אמר לי דברים בדיוק כמו שאתן טוענות כאן
שאם בעלי ואני כבר לא מסונכרנים מבחינת הציפיות והרצונות שלנו כדאי שאני אעזוב אותו
הוא צודק אני סתם סובלת ומתוסכלת.
והוא אמר: וזה אני אומר לך בלי קשר אליי.
אני יודעת שאני צריכה לקבל החלטה ואני צריכה לבנות את חיי כפי שאני רוצה.
אני לא יכולה להכריח את בעלי ולכפות עליו ילדים.
אני מכבדת אותו ומוקירה אותו הוא בעל מדהים באמת בלב שלם . יש לנו קשר טוב. הוא איש טוב.
כמה בכיתי מול הצעיר ...ואני משתדלת לא לבכות כשאני איתו . נישקתי וחיבקתי אותו לא רציתי לעזוב אותו
(יערה)

[פלוני_אלמוני*]

אני מאוהבת בשניהם
לא רוצה לוותר על אף אחד מהם
זה שובר לי את הלב
מוכרחה להחליט.
לא רואה את עצמי בלי בעלי
לא רואה את עצמי בלי ילדים
מוכנה אפילו לילד אחד. אחד ויחיד.
ויודעת שעם הצעיר זה זמני ביותר. הוא הרי ימשיך הלאה בחייו כל העתיד לפניו
השנים הכי יפות שאני הפסדתי אותן.
יודעת שיגיע יום והוא ירצה להקים משפחה משלו
אבל גם הלב שלי יתרסק. אני לא רוצה לחשוב על זה
(יערה)

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יערה, וואו, נשבעת לך שעלו לי דמעות.
ליבי איתך, חיבוק גדול, חם ועוטף!
תשמעי, אני חושבת שכל דבר קורה לנו מסיבה, תקראי לזה אלוהים, תקראי לזה קארמה, גורל וואט איבר אבל הבחור הזה לא סתם ״בא אלייך״.
באמצעותו את מבינה אולי, וניצבת בפני החלטה קשה מאוד. מחזקת אותך ומקווה שתהיי שלמה מספיק עם כל החלטה שתיקחי.
מקווה שנהנית עם הבחור ואחרי הבכי בא קצת צחוק. עצה אולי לא הכי ״חכמה״, אבל תשחררי כרגע את הרגשות הכבדים בעצם הקשר עם הבחור. תיזרמי שם על גבול הבטוח. ותפני את האנרגיה לבעיה האמיתית.
המשיכי לשתף.

[פלוני_אלמוני*]

ככל שאני מתבגרת וככל שהשנים חולפות הסיכויים שלי להכנס להריון הולכים ופוחתים
הזוגיות שלנו טובה חוץ מהענין הזה.
זה שורש הבעיה וידעתי את זה ונשארתי איתו
אני לא יכולה בלי בעלי. בעלי היקר לי מכל וככה אני פוגעת בו וקשה לי עם המחשבה של פרידה - גירושין
אף פעם לא הוצאתי את המילה הזו מהפה. עם כל הכאב והויתור שעשיתי לא חשבתי על זה.
ומאז שהצעיר נכנס לתמונה ואני בוגדת בבעלי ומסתירה ממנו - מבולבלת פי אלף
לא מפסיקה לחשוב על ילד/ה ועל הצעיר . כל הזמן בתודעה. מרגישה שרק איתו אני יכולה לדבר . על הכל.
(יערה)

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בנוגע לתגובה השנייה שפרסמת, זה מתקשר למה שהגבתי מעלה. הבחור הזה הגיע כנורת אזהרה, או פעמון, או דגל, איך שתרצי לדמות משהו שגורם לך- ליערה- לעצור רגע, לחשוב, להרגיש, להפסיק לטאטא. לקחת החלטה אמיצה.
מנסה לשים עצמי בנעלייך, לא פשוט ככ ככ קשה.
יכולה לומר לך היום, בהיותי אמא, שאני מוכנה לוותר על החיים שלי רק שיהיה לה טוב. אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיה, היא האושר שלי, העוגן, המפלט מכל החיים הקשים האילו.
היא ממני, בשר מבשרי, היא שלי.
שולחת חיבוק ענקי

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני באמת מציעה שתלכי לטיפול, את ממש חייבת לשתף מישהו בכל העול הכבד הזה. לדעת איך לקבל החלטה, מה לעשות עם כל הבלבול הזה.
תוכלי לשתף בכל הפרטים, לא כמו כאן שעוד נזהרים. בבקשה תמצאי מישהי/ו זה ממש עוזר. בהתחלה מבלבל, אבל עם הזמן דברים מתחילים להתקשר.
תשמעי, יש הרבה פתרונות כשרוצים ואוהבים. לאו דווקא גירושים. כיוון שאני לא מכירה את כל הפרטים, אתן דוגמאות שעולות לי מהראש.
אתם יכולים להיפרד ואת יכולה להכנס להריון מתרומה, אם בהמשך הוא רצה להיות איתך בקשר אין בעיה. זה כמו גרושה עם ילד. הוא לא האבא של הילד, האחריות שלך. את יכולה על כל מקרה ללכת ולהקפיא בציות.
באשר לבחור, בוודאי שהוא זה שאת יכולה לשוחח איתו, לפחות הוא ״בן אדם״, שזה מעודד אותי לשמוע. תתנהלי בזהירות כמה שתוכלי בתחום הלב. הוא עדיין צעיר, הוא לא לגמרי מבין את כל משמעויות החיים וההשלכות של הדברים.
גם אם יצהיר שיחכה לך ותעשו ילד ותתחתנו- קחי בערבון מוגבל. אל תתפתי להצהרות כאלו.
תגיעי להחלטה פרופר מהבפנים שלך, ללא תלות בו

[פלוני_אלמוני*]

תודה פנטי
אין לי מושג מה לעשות עם עצמי
אוהבת את שניהם
מבולבלת ואוהבת
(יערה)

[אלינורה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואוו כמה התרחשויות....
א.א התגעגעתי אליך יקירתי. חג שמח

יערה, אם את רוצה להיות אמא אז זה דבר שאל תוותרי עליו ובייחוד שאין לך בעיית פוריות שבגללה אינך יכולה להביא ילדים.
אם תמשיכי עם בעלך כך עוד 20 שנים גם ככה תשנאי ותכעסי עליו כל כך שויתרת על האימהות בשבילו והזוגיות שלכם אם תהיה, אז תהיה מלאה במרירות ושנאה...
להיות אמא זה צורך ביולוגי וכמיהה שלא ניתן להסביר במילים. אז את אוהבת את בעלך. אז מה??? ואם כשיהיה בן 50 יכיר צעירונת ויעזוב אותך??? תגידי, את בסדר? להקריב את שנותייך הפוריות בשביל גבר??? עם כל האהבה המטורפת שלך אליו זה לא מובן לי (אני התפשרתי בשביל בעלי ובשביל הזוגיות שלנו על מספר ילדים, שלושה ולא חמישה אך ברור היה שנביא ילדים).
לעולם לא הייתי מוותרת על חווית האמהות בשביל אף אחד!!! ובעלי הוא אהבת חיי!!! אם בעלך אוהב אותך אז הוא לא יכול לשלול ממך את הזכות הזו. ויותר מזה, גם אם הוא עקר אז אפשר תרומת זרע ואף אחד לא יידע מלבד שניכם.
אם הוא יודע עד כמה את כמהה לילד ועדיין מתעקש אז הוא אגואיסט ולא אוהב אותך מספיק. סליחה אבל זו דעתי ואני עומדת מאחוריה. אולי הוא יציע או הציע בעבר להיפרד וזה בסדר וזו זכותו- במידה ואת מחליטה או החלטת להישאר איתו אז זו כבר בעייה שלך ואינך יכולה להאשים אותו.

אני פשוט לא מבינה את העניין הזה בכלל. איך על דבר כזה לא מדברים ואת אומרת שיש לכם זוגיות מצוינת וטובה?

וכן, גם אם לבעל לא בא ככ אז עדיין עושים ילדים. הרבה גברים לא מתחברים לתינוקות אך הם אבות נפלאים לילדים החל מגיל שלוש. אז אם הזוגיות טובה ויש הבנה לוקחים הכל בפרופורציה. מה השטות הזו שנרשמה...מה תגדלי אותו כחד הורית? רוב האנשים היום נקרעים בעבודות וקריירה גם ככה. כן, לפעמים מרגישים כמו חד הורית או חד הורי. אז מה?? השנים הראשונות עוברות, הילדים גדלים, החיים ממשיכים, מתקדמים ומסתכלים אחורה בסיפוק שהצלחנו!!!

ואכן צדקה א.א שרשמה שזו זעקת הצילו

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יערה, כשהרגש משחק תפקיד קשה מאוד להסתכל על המציאות בעיניים.זו סוגייה באמת לא פשוטה. כי זה חסך שלא תוכלי להשלים עם בעלך בלי שבעלך יודע מזה...
אלינורה, לגבי דבר טחד אני מסכימה איתך- כשהזוגיות מצוינת וטובה זה גם,לדעתי, מתבטא בפתיחות ותקשורת.
יערה מסרה ככ מעט פרטים, כך ששאר הדברים שרשמת ״נכונים״ במקרים הקלאסיים,של ״הגבר הממוצע״, שמפחד מחוייבות.
את לא יודעת מה גורם לא לסרב בתוקף במשך שנים. הוא יכול גם לשנוא אותה על מה שעשתה.
אני חושבת שבאווירה כזו להביא ילד לעולם זה לא נכון, חוץ מזה שלא תמיד פשוט להכנס להריון ולחץ ורגשות שלילים לגבי זה באופן מוכח מורידים את הסיכוי להכנס להריון.
ילד ראשון מערער את האיזון במערכת יחסים וגורם ללא מעט משברים, ייתכן גם דיכאון אחרי לידה ועוד.
זה משהו שצריך לעשות בשיקול דעת כשאין פרמטר שבצורה מפורשת ועיקבית אומר שהוא לא רוצה.
כמוני כמוך ושבת שילדים זה האושר שלנו וזו סיבה שבעטייה שווה לקום בבוקר ולכן מציעה ליערה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לגבש עם עצמה החלטה ובגרות נפשית בשביל זה.
להקל ראש ולהגיד שמגיל 3 גברים מתחברים לילדים ויאללה לעבודה לטעמי לא לוקח בחשבון את בריאות הנפש והכוחות שהיא תצטרך להתמודד ולגלות

[פלוני_אלמוני*]

אלינורה ,
אפשר לומר גם כך : הוא לא יכול למנוע ממנה והיא לא יכולה להכריח אותו
את מתייחסת לזה כאילו מדובר בפחד ורתיעה מילדים, השאלה אם כך הדברים
האם מדובר בפחד או אנטי? אלו שני דברים שונים
יערה לא נתנה כאן את כל המידע וזה בסדר ומובן. מע' יחסים יכולה להיות תקינה וטובה גם ללא ילדים .
החברה הישראלית מקדשת ומעודדת ילודה וכל מי שחושב אחרת - נתפס כחריג.
לי נשמע שבעלה דווקא איש ישר וכן לאורך כל הדרך. זה לא אומר שהוא פחדן . הוא פשוט לא רוצה ויש לו את הסיבות שלו ולכן טענתי יש לכבד זאת.
היות ודעתה השתנתה - הם מוכרחים לפתוח הכל ולשוחח על הנושא ברצינות. אולי עם איש מקצוע.
פלוני אלמוני #1

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יערה, איך קמת הבוקר אחרי הלילה שעברת?
ליבי שבור איפה את????נעלמת
פלוני אלמוני #1 דברייך דברי טעם, יש לך תובנות נוספות לשתף איתנו?

[ליבי_שבור*]

אני פהה תכעסו עלי על מה שאספר לכן

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ליבי שבור, תשתפי. ננסה לעזור.
לא נכעס, כי בעינייני הלב קשה מאוד לשלוט.
בסופו של דבר אילו החיים שלך. ואנחנו פה ״דמויות וירטואליות״.
מחזקת אותך מרחוק

[אלינורה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוקר טוב,
קראתי את התגובות ואכן איננו יודעים מה קורה בדיוק בזוגיות של יערה ובעלה ומהיכן נובע הסירוב שלו לילדים.
התגובה שלי לא לוקחת בחשבון משתנים שונים שלא ידועים לנו...אולי ליערה מצב בריאותי לא טוב והריון עלול לסכן את חייה ובעלה הוא זה שעושה את הויתור בגלל אהבה עצומה אליה...

מניחה שזו גם הבחירה שלה לא ללדת עד היום ובעקבות הרומן עם הצעיר והרצון לאזן את הדיסוננס במעשיה (בוגדת בבעלה) היא "נתלית" בעניין הזה.

שורה תחתונה, כולנו שואפים לאזן את הדיסוננס שמתעורר בעקבות מעשי הבגידה ולכל אחד "צץ" הסבר אחר למעשיו.

מאחלת טוב לכולם ושנה טובה

[פנטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אלינורה, כתבת יפה
אני מרגישה שאני ממש משתכללת כל פעם בתירוץ אחר בשביל לאזן את הדיסוננס.
מעניין מה אני אמציא בעוד שבוע...?
״מדהים״ איך רוב המשתתפות בדף הן משתתפות. האם זה מעיד על הכלל?
האם נסכים ״לוותר״ על הדרמה ״הקטנה״ שהתעוררה בחיינו ונותנת לנו קצת עניין (?)
אנחנו הגיבורות הטרגיות במחזה חיינו

[פלוני_אלמוני*]

ליבי שבור יקרה,
אל תרגישי לא בנוח . כאן לא שופטים
את מוזמנת לפרט אם את רוצה
שולחת לך חיבוק
(יערה)

[פלוני_אלמוני*]

כמו שכבר הספקתי "להכירך" ליבי - נפגשת עם הצעיר, עשיתם מה שעשיתם וכמובן שלא רק שלא גילית לו את האמת , עוד הרחקת לכת וסיבכת את עצמך יותר
איך היה ?