בדרך אל האור

עוד דבר שכדאי לדעת:
אם יש במשפחה רק רכב אחד ואת חוששת שייקח את האוטו ולא יהיה לך איך להתנייד - יש אפשרות לבקש מראש לפני את מודיעה לו מבית משפט צו זמני להחזקה ברכב עד לחלוקת הרכוש.
הגיוני שיאשרו לך כי יש לך שישה ילדים.
ואז אסור לו לגעת באוטו.

אם את חוששת שהוא עלול לקחת את הילדים ממסגרות החינוך ולהיעלם איתם ליום יומיים - את יכולה לבקש צו למשמורת זמנית. ואז אסור לו.

בשני הדברים האלה - צו על רכב וצו משמורת זמנית - מי שמטפל זה עורך דין.

בשונה מצו הגנה או צו הרחקה בהם את עצמך צריכה להגיע לבית המשםט ומתקיים דיון קצרצר במטמד צד אחד (את), כי רוצים לשמוע אותך כי את זו שחוששת מאלימות. בצווים זמניים עורך דין צריך לטפל.

רק עורך דין שישמע את כל הסיפור ואת כל התמונה הכוללת ידע להגיד לך האם כדאי לבקש צווים כאלה. כי זה תלוי בהרבה פרטים.

לגבי צו משמורת זמנית חשוב מאוד להתייעץ גם עם העובדת הסוציאלית ועם קו סיוע למניעת אלימות.

לב שומע צודקת מאוד מאוד!!
אז הסדר הוא:
המרכז למניעת אלימות
עובדת סוציאלית
עורך דין

ובהחלט, זכרי שאת מאוד רגילה לאלימות, אז יכול להיות שנדמה לך שהוא לא אלים פיזית. אבל למשל כשזרק את הקולה של הבן או את העציצים אחרי שנסעת עם בעל של חברה למשתלה, או שאוסר לנעול כפכפים בבית--זאת כבר אלימות פיזית.

צו הרחקה זה דבר מצוין. הוא ממש נותן לך שקט וזמן התארגנות. אבל גם אם לא, ידריכו אותך איך לנהוג. תהיה לך הקלה עצומה.

עם הילדים אין לי מה לשקף כי אין עימותים כי אין תקשורת...

בטח שיש מה לשקף. הם רואים שהוא לא מדבר איתך כבר חודש. זה איום ונורא! הם רגילים שלא מדברים על זה אצלכם וזה כאילו סביר, אבל הם משלמים על זה מחיר נפשי עצום. טיפול השתיקה הוא אלים מאוד.

בכללי כשאת מדברת עם עורך דין יש עיקרון אחד שחשוב שצהיי מודעת אליו, ולא תמיד הם מודעים שצריך להסביר אותו במלים:
ישנה הפרדה מוחלטת בין הטווח הארוך לטווח המיידי.
בטווח הארוך - אם תחליטי להיפרד, המטרה שלך תהיה להגיע להסכם, על פי החלטה של בית משפט או בגישור, מה שילך. ההסכם כולל חלוקת רכוש, מזונות, משמורת והסדרי ראייה.

בטווח המיידי, אם את חוששת מצעדים חד צדדיים שלו, כמו להעלים את האוטו, להעלים את הילדים, לרוקן את חשבון הבנק, לגלגל עליך חובות או התנהגות אלימה, הכלים שעומדים לרשותך הם צו זמני על האוטו, צו זמני על משמורת, צעדים חד צדדיים שאת עושה בחשבון הבנק, צו הגנה וצו הרחקה.

אלו שני דברים שונים לגמרי וצריך לטפל בהם בנפרד ובמקביל.

לגבי חשש מאלימות - הכי טוב להתייעץ עם קו סיוע ועם העובדת הסוציאלית.
לגבי האם יש צורך והאם כדאי להגיש בקשה לצו למשמורת זמנית - רק אחרי שתדברי גם עם העובדת הסוציאלית, גם עם מרכז הסיוע וגם עם עורך דין תהיה לך התמונה המלאה.
לגבי חשבון הבנק - צריך שעורך דין ישמע ממך את התמונה המלאה של מצב חשבון הבנק והרכוש המשותף שיהיה צורך לחלק בעתיד כדי שתדעי האם כדאי לך לעשות צעד חד צדדי או לא.
לפעמים כדאי לדבר עם עורך דין גם חודש לפני כי הוא יגיד לך שרצוי לצלם מסמכים מסויימים מחשש שהוא יעלים אותם אחרי ההודעה.
לגבי אוטו - זה תלוי באורח החיים שלך.
תצטרכי שעורך דין ישמע ממך תמונה מלאה כדי חדעת מה כדאי.

את חכמה וגיבורה.
אני בטוחה שתגיעי להחלטות הנכונות ובקצב שלך כשתהיי בשלה לזה.

אני מקווה בשבילך שאין לו או לכם חובות בעסק.
אם יש חובות או חשש לחובות, בדרך כלל עושים צו עיכוב יציאה מהארץ כדי שלא ישאיר אותך עם החובות וייעלם.

לטווח הארוך - בשביל להגיע להסכם - עורך הדין יצטרך ממך תמונה בעיקר של:
מצב העסק רווחים הפסדים כמה העסק שווה נתונים כלליים על העסק
שווי בערך של הבית
רכוש משותף נוסף - כספים, חסכונות, עובר ושב, רכב. האם יש רכוש יקר נוסף.
ואז הוא יוכל לתת לך ייעוץ ראשוני מה לרצות בגישור או מה כדאי שעורך הדין יבקש בבית משפט.
אם יש לו קרנות השתלמות פנסיה וכאלה על שמו זה גם חשוב לדעת. הכל מתחלק.

אני משערת שחלוקת הרכוש תהיה כאב הראש העיקרי שלך בטווח הבינוני של עד ההגעה להסכם.

מזונות זה בסך הכל די סטנדרטי. הוא יגיד סכום נמוך מגוחך ומעליב. את תתביישי לבקש סכום נמוך סביר.
אל תיכנסי לזה בכלל.
יש סכומים די קבועים, די סטנדרטיים, של מה מקובל שבית משפט פוסק.
יש כך וכך ילדים, כושר השתכרות משוער שלו, כושר השתכרות משוער שלך, סביר שבית משפט יפסוק כך וכך.
לפעמים בית משפט פוסק יותר גבוה לפעמים יותר נמוך.
אני מנחשת (לא יודעת בוודאות!!!) שהפער בין הנמוך לגבוה במה שבית משפט יפסוק, כל עוד יש לך עורך דין טוב, הוא סדר גודל 1000-1500 לחודש.
כמה כבר יכול להיות הפער?
אל תתעסקי עם זה יותר מידי.
תשאירי לעורך דין.
אם יהיה גישור תתייעצי עם עורך הדין כדי לדעת מה לבקש.

משמורת, הסדרי ראייה - שם תצטרכי להתייעץ גם עם עורך דין וגם עם העובדת הסוציאלית וגם עם מרכז למניעת אלימות.
תראי מה אומרים לך.

זה קשה מאוד אבל השלב הבלתי נסבל הוא לא מאוד ארוך. אחר כך זה סתם קשה.

שתהיה ברכה.

עוד עניין משמעותי מאוד שיש לתת עליו את הדעת...
לבן יש בר מצווה בעוד חודשיים.
כן, דווקא זה שהוא הכי רגיש ומחצין בענק כל דבר, וכ"כ קשה לי איתו ביומיום.
הוא עלול להגיב קשה מאוד למשבר בעיתוי כזה... ובצדק.
מצד שני... עד מתי?

לבן יש בר מצווה בעוד חודשיים.

אין שום קשר. הרי הוא נעדר מבר מצווה בעבר ולא מופיע לאירועים משפחתיים באופן גחמני לחלוטין.
זאת החלטה שלו ואחריות שלו אם להופיע לבר מצווה והיא לא קשורה בשום דבר שתעשי. להיפך, יכול להיות שהוא לא יופיע דווקא אם לא תעזבי אותו, כחלק מאיזשהו עונש שיטיל עלייך. לעומת זאת, הוא יכול דווקא להופיע אם תעזבי אותו.

הוא עלול להגיב קשה מאוד למשבר בעיתוי כזה... ובצדק.

יקירתי, בנקודה הזאת את כל הזמן מפספסת. הוא עכשיו במשבר! הוא במצב נפשי נפיץ בגלל אווירת האימה שבבית והיחס חסר הכבוד שאמא מקבלת מאבא מאז שהוא נולד. הוא מרגיש את זה, לא יודע בדיוק מה זה, מרגיש שמשהו אלים ופתולוגי באוויר בלי שהוא מדובר. זה נורא.

את יכולה להסביר לו שעזבת כדי שאבא לא יוכל להעניש אותך ולא לבוא. ולהגיד שאבא תמיד מוזמן ושזו החלטה שלו.

האירועים הוא מבריז מהם הם לא של המשפחה המצומצמת עצמה... אבל נראה לי הזוי להתחיל לתכנן אירוע בבית שלנו או בישוב בלי ההתערבות שלו, או כן לערב אותו בזמן שאנחנו למעשה פרודים לכל דבר למעשה.
אני יכולה להעביר את החודשיים הבאים תוך המשך היערכות
או לשים הכל בסטנד ביי
או לא לחשוב על זה בכלל ולהמשיך הלאה בתכנית הנוכחית
ושקלתי גם לדחות את האירוע בכמה חודשים, שיהיה קצת נשימה
לא יודעת מה עדיף לי ולילד.

האירועים הוא מבריז מהם הם לא של המשפחה המצומצמת עצמה..
אבל סיפרת שהוא הבריז מבר מצווה של הבן שלכם. פספסתי פה משהו.

אבל נראה לי הזוי להתחיל לתכנן אירוע בבית שלנו או בישוב בלי ההתערבות שלו,

ממש לא הזוי!! הוא הרי בכל מקרה בכלל לא מתנהג כמו בן זוג, אלא כמו אויב. פשוט תתכנני אירוע. הודיעי לו וזהו.
הזוי זה בכלל לחשוב על תכנון משותף כשהוא לא מדבר איתך, והוא מוציא אותך מהתוכניות כשאת מבקשת למשל שיעזור עם הבת ונעלם בחדר ומבריז מאירועים. זה מה שהזוי. הוא בכלל לא בן זוג. הוא אויב בתוך הבית.

חביבה, תעזבי אותו ותתכנני בר מצווה ותזמיני אותו. זהו זה.

או לא לחשוב על זה בכלל ולהמשיך הלאה בתכנית הנוכחית

זה מה שצריך לעשות.

את עוזבת אותו וממשיכה להיות אמא לכל דבר.

לא יודעת מה עדיף לי ולילד.

עדיף לילד שאמא תעזוב אבא מתעלל ותחגוג לו בר מצווה בלי קשר.

דרך אגב, אם תעזבי אותו והוא יראה שהוא לא פונקציה בחיים שלך יותר, זה מגביר את הסיכוי שהוא יתנהג נורמלי בבר מצווה. אבל זה לא משנה.
תכנני את החיים שלך ושל ילדייך בלעדיו.

קודם כל השאלה שאת מעלה מלמדת אותי על משהו טוב שקורה.
כי זה אומר שכאשר את מסתכלת קדימה - את יכולה לראות בטווח של חודשיים אפשרות שבדיוק תיכנסי לסטטוס של פרודה ותהיי בשיא הכאוס.

לדעתי: תתכנני משהו צנוע יחסית.
משהו שידרוש ממך כמה שפחות השקעה וכוחות.
תבני תכנון שבו את לא "בונה" שום דבר על אבא שלו, יהיה יהיה לא יהיה לא יהיה, את לא "בונה" עליו תפקידים.
תתכנני בצורה שגם כמה שפחות דורשת מהילד: להפחית למינימום עד אפס לגמרי ציפיות שנניח הוא יאמר דרשת בר מצווה הוא ישיר איזה שיר סולו או לא יודעת מה מקובל אצלכם. אם יש מינימום הכרחי כמו לעלות לתורה אז את זה להשתדל שכן, ואם הוא לא יצליח אז לא. רק סמלי.

יש לך שישה ילדים.
אז לחפש חלון זמן שבו אף אחד מהם לא נמצא לפני איזה משהו חשוב בחיים נשמע לי לא מציאותי.
וממילא הקצב הרגשי שאת מתנהלת בו נשמע לי כזה שלא עושה לו טוב תכתיבים נוקשים כמו "חודש הכנות, חודש ככה וככה.. ".
פשוט תלכי עם מה שאת מרגישה מבפנים, תתכנני בר מצווה מינימאליסטית, ומה שיהיה - יהיה..
לא הכל בידיך.
וזה שיעור חשוב בתהליך של גירושין.
על מה אנחנו כן לוקחות אחריות ומה לא בידינו וננסה לנהל את זה הכי טוב שאפשר.
כך אני רואה את זה.

עוד דבר שכדאי לקחת בחשבון:
להתכונן נפשית - אם קו הטלפון או החשמל או הסלולרי שלך רשומים על שמו, ייתכן מאוד שהוא ינתק לך.
זה פוגע בעיקר נפשית.
אין לזה הרבה משמעות מעשית, כי אוקיי ניתק אז את תתקשרי ותחברי מחדש על שמך עם כרטיס אשראי שלך.
אבל נפשית זה יוצר תחושה כאילו העולם הוא לא מקום בטוח.
אז פשוט לדעת שאם הוא יעשה את זה הוא לא יהיה הראשון שהמציא את השיטה, זה מוכר. זה פוגע בעיקר מוראלית.
ולכן גם עדיף לדאוג שיהיה לך כרטיס אשראי על שמך מחשבון בנק נפרד שהוא לא יוכל לחסום.

חשבון בנק נפרד את יכולה לפתוח מראש עוד לפני ההודעה אבל את לא חייבת.
את יכולה מייד אחרי שהודעת לו.
בדרך כלל הם לא עושים ניתוקים מייד, לוקח להם שבוע שבועיים.
לעומת זאת לרוקן חשבון בנק הם לפעמים כן עושים תוך חצי יממה, וזה נזק ממשי וקשה שקשה לחזות את התוצאות שלו.

תחסכי לעצמך המון כאבי ראש אם עורך דין ינחה אותך מראש אלו מסמכים כספיים לצלם ולשמור במקום בטוח מחוץ לבית (אצל אבא שלך, אצל חברה, אצל עורך הדין..) לצורך ענייני חלוקת רכוש ומזונות.
לפעמים המסמכים האלו נעלמים באורח פלא אחרי ההודעה.

וחכי, ייתכן שהוא יפתיע ודווקא אם תודיעי לו שהחלטת להיפרד הוא יתעקש לשחק את האבא המושלם בבר מצווה..
יש גם משהו שעלול לשבור ילד דווקא אם תהיה לו בר מצווה מקסימה שכולם מתגייסים לקראתה ודקה אחר כך מודיעים לו שאבא ואמא מתגרשים..
לפעמים עדיף וקל יותר להכיל את הגם וגם במנות קטנות לאורך תקופה.

אני מאמינה ממש שתטפלי בשני הדברים ללא קשר ואחר כך תראי איך הם משתלבים ובאיזה עיתוי.

ובכלל בחוויה שלי ומניסיון החיים שלי הדבר הכי מרפא לילד במצבי שינוי ומשבר הוא כנות רגשית של מבוגר.
לא שאני חושבת שאת לא כנה רגשית.
אני מתכוונת לההיפך מלהתאפק ולההיפך מלהחזיק בפנים. דיבור בגובה העיניים כאילו את והילד שווים. שיתוף - זה המצב, זו הסיטואציה. זה מה שיכולה לעשות בשבילך, זה מה שאין לי דרך לתקן.. זה מרפא.

עודף ניסיון לקחת את תפקיד המבוגר כשאין לנו אפשרות אמיתית לעשות זאת לענ"ד בטווח הארוך רק פוגע יותר.

רמזורית, גם לא להיבהל מכל הדברים שלב שומע הנפלאה כותבת פה. זה לא כל כך נורא. להיפך. אפשר לנהל את הכול מתוך תחושת עוצמה והחזרה של השליטה על החיים שלך. האמיני לי שכל טיפול עצמאי יחד עם עורך דין בעניינים הפרידה, מורכבים ככל שיהיו, הוא יותר מאושר ושמח מחיים איתו. אני מבטיחה לך!!

ובכלל בחוויה שלי ומניסיון החיים שלי הדבר הכי מרפא לילד במצבי שינוי ומשבר הוא כנות רגשית של מבוגר.

בהחלט! כנות של המבוגר זה כבוד לילד.

לא שאני חושבת שאת לא כנה רגשית.

אני כן חושבת שאת לא כנה עם הילדים. לא מתוך כוונה רעה, אבל מתוך זה שאת מנסה לפעמים לחשוב שהם לא באמת יודעים מה קורה. והם יודעים ורע להם.

דיבור בגובה העיניים כאילו את והילד שווים. שיתוף - זה המצב, זו הסיטואציה. זה מה שיכולה לעשות בשבילך, זה מה שאין לי דרך לתקן.. זה מרפא.

את יכולה לפתוח עם הילדים מערכת יחסים כל כך הרבה יותר טובה מעכשיו! עם כנות ותחושה שאת נותנת להם מודל של נורמליות ועצמאות ולא אימה והכחשה. וגם תוכלי להיות שמחה איתם. את מבינה שאחרי שאת מספרת להם שסגרת את מעגל האלימות, אז כמה שהשיחה קשה, אחר כך את יכולה לצחוק איתם בארוחת הערב בלי לפחד שהוא יקום ויילך להסתגר או שיגיד משהו רע עלייך או שיעדיף לאכול משהו אחר וכו' וכו'? זה שחרור עצום.
זאת הצלה לילדים.

כך שכן. כמו שאמרו פה, תכנני לבן בר מצווה והיי כנה עם הבן. עדיף לו לדעת לפני הבר מצווה, ואז דווקא לראות שממשיכים לחגוג בכיף ובהנאה.

אז לחפש חלון זמן שבו אף אחד מהם לא נמצא לפני איזה משהו חשוב בחיים נשמע לי לא מציאותי.
מוכר לי.. קודם זה היה שהילדה תסיים בגרויות...
אם זה לא היה הילד הספציפי הזה הייתי פחות חוששת, אבל הוא גם ככה כל כך כל כך נפיץ.

ורציתי להזכיר, שאחד הטיפוסים המתוארים בספר "למה הוא עושה את זה" התאים למקרה שלי בצורה מעוררת חלחלה. זהו "mr.right"
שהגישות הבסיסיות שלו הן: (האמת שהתיאור שקודם לסיכום המתואר כאן מתאר אותו ממש יפה...)

עלייך להעריץ את החוכמה שלי. אני יודע הרבה יותר טוב ממך על מהו הטוב ביותר בשבילך. מילה במילה
הדעות שלך לא שוות שישמעו אותן או יקחו אותן ברצינות. מילה במילה
העובדה שלעיתים את חולקת עלי, מראה כמה את טיפשה.
אם רק תקלטי שאני יודע מה הדבר הנכון, הזוגיות שלנו תיראה טוב יותר, וגם חייך ייראו טוב יותר.
אם את לא מסכימה איתי, ולא חשוב עד כמה עשית זאת בעדינות וטאקט, זוהי פגיעה בי (פחות רלוונטי אצלו)
אם אשפיל אותך מספיק זמן, בסוף תקלטי את העניין

זה, בשילוב עם הטיפוס שמדבר בשקט ושליטה עצמית תמיד, ואומר דברים קשים ומרושעים כך שאיבוד השליטה הוא לעולם אצלך, ממש מתאימים לו.
בשילוב עם עוד הרבה מאפיינים אחרים.

אם זה לא היה הילד הספציפי הזה הייתי פחות חוששת, אבל הוא גם ככה כל כך כל כך נפיץ.

אבל רמזורית, מסבירים לך שעדיפה לו כנות, אמא חזקה וברורה ולא קורבנית, ושלא תהיה דווקא נפילה אחרי מסיבה כאילו רימו אותו כל הזמן. ושהוא נפיץ כי המצב נורא.
יש לך הזדמנות לתת לילד חלון לדבר חדש וטוב--לתת לו תקווה. מצב יותר גרוע ממה שיש לו עכשיו--אין.
החשש הוא שתשאירי אותו בתוך המצב עכשיו. מזה את צריכה לחשוש! למה לו להפוך לגבר בבר המצווה כשיש לו אמא כל כך קורבנית ואבא כל כך אלים?
את יודעת איזו הקלה זה לחיות בבית בלי האבא הזה??? ובלי שאמא במצב כל כך רע?
החשש שלך הוא כל הזמן מהדבר הלא נכון. המציאות מראה לך את עצמה--היא איומה וחסרת תקווה ושחורה. ואת חוששת מחיים עם תקווה ומלתת לילד חיים עם תקווה.
הכול הפוך!!

היי רמזורית, אני שמחה לקרוא שאת חושבת שוב ברצינות על פרידה. רציתי רק להצביע על מה שנראה לי מהצד כעוד "תירוץ" שלך להישאר שם - בר המצווה של הבן. אני חוששת שבכל פעם תמצאי סיבה "טובה" לחכות והדברים יתמסמסו שוב עד הפעם הבאה. הרי תמיד יהיה משהו. בכל מקרה אין סיבה אמיתית לערבב בין הדברים - פרידה לא תוביל לביטול של האירוע ובכלל יש אולי סיכוי גבוה יותר שבעלך יהיה נוכח אם תהיו בתהליכי פרידה מאשר עכשיו. אבל בכל מקרה הייתי ממליצה לך לשים בצד את המחשבות לגבי איך הוא יגיב ועל מה, כי זה שוב מאותו דבר. חבל שנשב כאן וננתח את מה שהוא עלול לעשות או לא לעשות כשהפוקוס אמור להיות עלייך ועל מה שאת רוצה בחיים שלך.
אני פשוט רואה כאן דפוס שחוזר - את מחליטה שהפעם די ואת עוזבת ואז יוצאת לך הרוח מהמפרשים בגלל איזשהו חשש ממשהו שהוא יגיד או יעשה או כל דבר אחר שאת נאחזת בו כדי לדחות את העניין. אני בטוחה שאם תחכי עכשיו חודשיים שוב לא ייצא מזה כלום. מאוד מקווה שתמצאי את הכוחות לדחוף את עצמך החוצה ומאחלת לך המון בהצלחה.

אני מקבלת את דבריכן, ורק אציין כי ברגע שאודיע על פרידה הסיכוי שהוא יהיה שותף למשהו שקשור למשפחה הוא אפס. לא ינסה לעשות הצגות או משהו פשוט יעשה מהומה ויילך.

כבר דיברתי עם העו"סית היום על איך שאזדקק לנוכחות של מישהו מהמשפחה בזמן מסירת ההודעה, ואצלו ברגע שמערבים משפחה או מישהו חיצוני מבחינתו זה סמרטוט אדום וזה דבר בלתי נסלח, אז הוא ינתק קשר מייד. לא רק איתי הוא ינתק קשר אלא עם כל מי שבעניין.
כבר חשבתי על אחד מאחי כמי שמתאים להיות איתי בסיטואציה (אח די סמכותי ולא רגשן, בשונה מאחים אחרים)

שתבינו שפעם ההורים שלי העזו לבקר אותו על זה שהוא מעניש יותר מדי את אחד הילדים, ובתגובה הוא לא דיבר איתם לפחות חצי שנה. (ואנחנו שכנים)
אז במקרה שאני דורשת ממנו ללכת, ועוד בנוכחות מישהו מהמשפחה.... אין משהו יותר שפל מזה בעיניו.
זוהי פעולה שהיא אל-חזור. לגמרי.
וכרגע זה לא עוצר אותי. הרי גם ככה, כשאנחנו עוד יחד, אני נחשבת בעיניו לא ראויה לשום יחס, מטומטמת וחולת נפש, אז שימשיך לחשוב ושימשיך לשתוק.

אני חושבת שאת דואגת מהדבר הלא נכון.
מה שהכי מדאיג אותי, שהוא יחוש שהחלטת להפרד, ו/או שתאמרי לו, ופתאום הוא יהיה מקסים:
_בינתיים אין חרמות ושתיקות ואם יש כעסים אצל מי מאיתנו, זה מטופל באותו היום ולא נגרר.
הוא התחיל לשתף פעולה עם ביקורים משפחתיים ואף יזם חלק בעצמו.
הוא ניסה איזה שבוע שבועיים ללכת לתפילות בשבת_
לעשות שיפורים ושיפוצים בבית, ללכת לקניות או לצאת עם הקטנים לאנשהו
ואת תרגישי ש דברים קורים. יש שיפור, יש תנועה משמעותית אצלו.
ושוב תפלי בפח הזה וסה"כ די טוב לי בכללי רוב הזמן.
רק בשנתיים האחרונות זה קרה אם אני לא טועה כשלוש פעמים. ואני מניחה שלפני 20 שנה כשרצית להפרד זה קרה גם.
אומר זאת שוב: שורש ההתעללות לא נעוץ בקללות, בזלזול, בחרמות וכיו"ב. הם גרועים בפני עצמם, אבל את יודעת למה לצפות. התעתוע הוא ההתעללות הקשה. שפתאום הוא מקסים ואוהב ופתאום קר ותוקף. ואין לדעת למה כך ולמה אחרת. וזה מכניס כל אחד לחרדה ולשיתוק. זה העינוי הגדול ביותר: לא לדעת למה לצפות. וזה גם אמצעי השליטה הדכאני ביותר, בעיני.
ולכן, הדבר המסוכן ביותר הוא להאמין שוב להצגה הזו. באזור פסח, אם אני לא טועה, כתבת איך שוב נעלבת ממנו נורא, ולא הבנת איך שוב פעם נפלת למקום הזה. אבל זה ברור מאוד איך: קל לנו להאמין לחיוך, ליד מושטת. את רוצה להאמין שניתן להציל את הנישואין האלה, ונותנת לו צ'אנסים אינסופיים. וכל פעם הנפילה כואבת... נדמה לי שכתבת פעם הדבר הכי גרוע במצבים כאלו זה לרצות להחזיר את השלום וה"אהבה" רק כדי שתהיה אווירה טובה בבית, וזה רק כמרווח נשימה קצר עד העלבון הבא.

_אז הסדר הוא:
המרכז למניעת אלימות
עובדת סוציאלית
עורך דין_
בהצלחה! בואי לשתף.

כבר דיברתי עם העו"סית היום על איך שאזדקק לנוכחות של מישהו מהמשפחה בזמן מסירת ההודעה

נשמע מצוין. האח הסמכותי גם נשמע כמו רעיון טוב. האח לחלוטין לטובתך ומבין מה קורה, כן? זה חשוב מאוד! שלא יהיו שם שום היסוסים מבחינתו.

לא ינסה לעשות הצגות או משהו פשוט יעשה מהומה ויילך.
זה יהיה הכי טוב. האמיני לי. ואם ירצה לראות את הילדים אחר כך, הדלת פתוחה להסדרי ראיה. החלטה שלו ובעיה שלו. לא אחריות שלך.

האם לא כדאי למסור לו את ההודעה פשוט מעורך דין? גם אופציה.

מי אני יקרה, האם תוכלי להיות בקשר של מייל עם מתעוררת--פורשת כנף? האם יש לך כוחות? היא ממש בחוץ וצריכה עזרה. אני קצת בקריסה בזמן האחרון. תקופה לא טובה.

האם לא כדאי למסור לו את ההודעה פשוט מעורך דין? גם אופציה.

בעצם, אם את אומרת שיקום ויילך כשהאח גם יהיה שם, אז עדיף להודיע עם האח. אבל בו בזמן להיות בקשר עם עורך דין ולהיות ערוכה בדיוק כמו שלב שומע הנחתה.

מי אני היקרה, יש הבדל בין מה שקרה בעבר לבין הסיטואציה העתידית, והוא שהפעם אני אהיה סגורה על הענין בלי לתת לזה פתח להזדמנות חוזרת, מה גם שאני באה בדרישה אליו לצאת מהבית. זה סופי. לא היה כך בעבר. הוא ניסה להשתפר בהתנהגות כשהבין שיש לו הרבה מה להפסיד. אבל במצב כזה אני כבר לא מדברת איתו על זה שכדאי להיפרד, אלא על סיום הקשר.
אני מכירה את כל הצדדים שלו ,את כל התקופות וכל מצבי הרוח, כך שאני מבינה עם מי יש לי עסק וכמה אין סיכוי שמשהו ישתנה באמת.ברגע שעושים צעד כזה ועוד בגיבוי בן משפחה, זהו. נגמר.
אם הוא בא אלי בדמעות ומתחנן לצ'אנס נוסף, אני מתנה את זה בטיפול שלו באלימות, וזה כמובן לא סביר שיקרה. אבל לדעתי הוא יותר מדי שחצן מכדי לנסות להתחנף אלי שוב. והוא יכעס כמו דאעש ויעזוב ויתנתק טוטאלית.

רמזורית, כל הכבוד! את ממש בדרך הנכונה.

לא תתחרטי!!

אני איתך.

אני חושבת שהתגובה שלו לכל מעורבות של כל גורם הכי מינימאלי בחיים המשותפים שלכם היא קיצונית מעבר לכל מה ששמעתי מעודי. אני חושבת שהיא חלק מרכזי במבנה הנפשי של אלימות נפשית בסיפור שלכם. מרכזי מאוד.

אני נוטה לחשוב שגם אחרי הודעה יחד עם בן משפחה, בשלב כזה או אחר, אולי לאחר זמן, הוא כן יתחנן לצ'אנס נוסף.

אני חושבת שכמה שיהיה לך ברור שזכותך מוסרית חוקית רגשית דתית זוגית ומכל בחינה שהיא לסרב או להסכים לצ'אנס נוסף ככה יהיה יותר קל לשניכם.

אני חושבת שאם ברור לך שתאפשרי צ'אנס נוסף אם הוא יתחנן אז ההיערכות שלך היא דבר אחד ואם ברור לך שלא תאפשרי ההיערכות היא דבר אחר.
גם רגשית וגם פרקטית.

אני לא באה ואומרת אסור לך לתת לו צ'אנס נוסף (בעיקר כי זה לא יועיל ממילא כי נפשית את לא עובדת ככה. זה לא בנוי אצלך מבפנים ככה).

אני רק שואלת:
האם את יכולה להסתכל על זה?
האם את יכולה לעשות על זה התבוננות ולנסות לראות מה מפעיל אותך מבפנים?
האם את יכולה לנסות לאתר מהי התבנית המחשבתית שגורמת לך לחשוב שאם הוא יתחנן לצ'אנס נוסף אז תגידי לו ככה וככה? (טיפול באלימות)
האם את יכולה לראות שהחיים שלך בעצם תלויים בזה שהוא לא יתחנן?
מה התחנונים שלו עושים לך?
מה הם מפעילים אצלך?
למה את מרגישה או רואה את עצמך חייבת להגיב אליהם?
מה את חייבת לו, בעצם?

כי אם את מתכוונת במקרה שהוא יתחנן כן לאפשר צ'אנס נוסף, בעיני זה משהו שצריך ממש ממש להיערך אליו.
עם עורך הדין והעובדת הסוציאלית ועוד.

הרגע שבו הוא יתחנן לא חייב להיות מייד אחרי שהודעת לו בלוויית אח שלך.
זה יוכל לקרות גם כשתהיו באמצע תהליך גישור כשיש לך כבר חשבון בנק נפרד הוא חודש וחצי מחוץ לבית והצלחתם להסכים על חלק מחלוקת הרכוש.
מה יקרה במצב כזה?
את מסכימה לתת צ'אנס של טיפול באלימות לאדם שחושב שאת מטומטמת וחולת נפש ולחלוק איתו מגורים בבית משותף?

אני שואלת באמת ואני מקווה שאני מצליחה להישמע לא שיפוטית.

כל החלטה שלך טובה רק יהיה יותר קל אם היא תהיה בהתאמה להחלטות האחרות.

בעיני אין צורך ואין הכרח שתעני על כל השאלות האלה כאן.
מספיק טוב לגמרי אם תהרהרי בהן לרגע עם העובדת הסוציאלית שלך ויחד תמצאו איזה רסיס של תשובה.

אל תיבהלי מהשאלות שלי.
את עושה סדר לעצמך בראש וזה שלב חשוב. חשוב לא פחות מלצלם מסמכים.
כל התשובות נכונות.
במבחן של החיים, אין נכשל. כי תמיד עשית את הכי טוב שאת יכולה באותו רגע.

עצם ההצעה שלך מראה שאת לא מבינה כמה הוא קיצוני. מבחינתו זו השפלה מאין כמוה, הוא בנה בית בעשר אצבעות ואשתו האנוכית בגיבוי משפחתה זורקת אותו כמו כלב לרחוב ומנתקת אותו מילדיו (ככה הוא חושב) ועוד תעז לחלוב ממנו כספים. במצב כזה הוא יעביר כל יום מחייו בתפילה לאלוהים שאמות בייסורים קשים. כבר עכשיו הוא מבסוט מאוד אם אני חולה כי מבחינתו זהו הצדק ועונש משמים. אז במצב כזה... יתפלל בדבקות שאמות. בדוק.

אוקיי.
ואם הוא בכל זאת יתחנן, תסכימי לתת לו צ'אנס נוסף בתנאי שילך לטיפול באלימות?
תרצי לחשוב אפילו בדל מחשבה על האופציה לחלוק את חייך עם אדם קיצוני שאלה התפיסות שלו, ששמח שאת חולה ושאת רואה אותו מתפלל למותך?
זו אופציה מבחינתך?

אני שואלת כי לתשובה יש המון השלכות.
גם פרקטיות (איך נכון להתנהל ולהיערך, גם כספית).
וגם נפשיות.

בא לך עצות פרקטיות איך להתנהל במקרה שאת כן בראש של אם הוא יתחנן אז תתני לו צ'אנס אחרון? מה להכין מראש עם עורך דין?
או אין לך צורך?

בא לך כל השיחה הזאת, או שאין לך צורך בה?

עצם ההצעה שלך מראה שאת לא מבינה כמה הוא קיצוני.

אז מצוין. שיילך. זאת תהיה לך הקלה עצומה.

זה פשוט נראה כמו תסריט דמיוני. אני מניחה שהייתי נותנת הזדמנות בתנאי שזה יהיה דרך מקום שמומחה לטיפול באלימות אבל איזה סיכוי יש שיסכים? כלום.

בתנאי שזה יהיה דרך מקום שמומחה לטיפול באלימות

קראתי לאחרונה על מקומות כאלה שהם פותרים קצת את האלימות הפיזית, אבל זה נדיר שהם ממש משנים את המבנה הנפשי. שיהיה לך ברור שהוא כל כך קיצוני שגם מקום כזה לא ישנה אותו.
את פשוט צריכה להיפרד ממנו.

מתי את מודיעה לו? קבעת עם אח שלך? דיברת עם עורך דין?

רמזורית היקרה,

בבקשה תתכונני לרגע שהוא יבקש צ'אנס נוסף כי אם לא את שוב תעמדי מולו ללא כלים ותתני לתעתוע ל"הקפיא" אותך שוב.
הוא יבקש צ'אנס נוסף!!!! לי זה ברור כשמש.
אין לך מושג מה חוויתי מבן זוגי שנפנף כל הזמן בכל הבחורות שנדבקות אליו (והן נדבקות כי הוא כריזמטי בטירוף ויודע למנפלט חופשי).
היה לי ברור שאם אני אומרת לו ללכת אין שום מצב שהוא ירצה להשאר והוא ילך תוך נקמה כואבת במיוחד של לצאת עם אחרות ולנסוע לחו"ל ובלה בלה בלה העיקר להראות לי שמי אני בכלל ויש עוד 1,000 כמוני..... ובגלל שהייתי מוחלשת וחסרת בטחון הוא הצליח שוב ושוב לעורר בי קנאה ורצון לנסות ולשקם שוב ושוב.
בפועל מה שקרה היה הפוך ומעבר לכל דמיון שיכולתי להפעיל באותה עת.
בכל פעם שהגענו לנקודה שמבחינתי היתה על חזור ומיד ברגע שהוא הבין את זה קרה משהו שלא ציפיתי לו בכלל - הוא ניסה כל דבר כדי לשכנע אותי להפסיק את המריבה ואם כלום לא עזר אז הוא פשוט התחנן שאני לא אעשה לו את זה ושהוא מוכן .... ומוכן...ומוכן...

במילים אחרות,
עליך להתכונן גם לסיטואציה הזאת.
אם את לא בשלה לעשות את הצעד הסופי ולהפרד אז לפחות תנצלי את זה לשיחה מאד חדה ומאד לא מתפשרת על האלימות שלו ותדרשי שילך לטיפול באלימות במרכז שאת בוחרת.
לא יודעת אם יסכים ללכת.
לא יודעת מה תהיה האפקטיביות של הטיפול עליו
אבל אני כן יודעת שאם זה לא יצליח זה יקרב אותך לשלב שבו לא תרצי בו. נקודה סוף פסוק. ומשם הדרך החוצה תהיה לך ברורה.

חיבוקים מלא
מקווה בשבילך שתעברי פאזה עם עצמך פנימה והסבל הנפשי שלך יפחת.

עוד נקודה שאני רוצה להתייחס אליה זה נושא הילדים.
אני חוויתי את זה על בשרי.
הילדים שלי שראו אותי מזדקפת ומפסיקה להיות קורבנית הרוויחו ובגדול את השקט הנפשי שלו הם היו זקוקים.
אין בכלל מה להשוות את שמחת החיים והרוגע שלהם מרגע שהוא הפסיק לבקר אותם או לדבר אליהם בצורה בוטה ומעליבה.
אין ספק שישארו להם צלקות מהתקופה הזאת אבל אני אישית נוטה לראות תמיד גם את החצי השני וזה שמה שבטוח הם כבר לא יהיו תמימים כמוני. הם נחשפו לרוע ולקורבניות וראו שאפשר גם אחרת. לעולם לא מאוחר להשתנות ולשנות.
הדגש כמובן זה לא על הרוע שהם חוו אלא על התיקון שהם חוו.

הוא יבקש צ'אנס נוסף!!!! לי זה ברור כשמש.
גם לי.
זה לא כל כך דמיוני. רק בזמן שאנחנו מכירות זה כבר קרה. למשל, שהסכים לבוא לפגישה עם העו"ס, דבר שלא האמנת שיקרה. שלקח ילדים לגינה, שהתחיל לבשל ולהכין סנדוויצ'ים- דברים שלא עשה מעולם.
כמו שנוכחת, זה לא החזיק מעמד ומהר מאוד חזר לסורו.
ככל שתשתפי עם זה פעולה, כך הנדנדה הזו תמשך. רק הפנמה שלך שזה מי שהוא ושאם תשארי איתו- כך יראו חייך וחיי ילדייך (כמו היום) תוכל לעזור לך לא ליפול שוב לתעתוע.

הוא יבקש צ'אנס נוסף!!!! לי זה ברור כשמש.

אם זה יקרה, הגידי שמאוחר מדי.
ובל מקרה:

שיעזוב את הבית
שיעבור שנה של טיפול באלימות במרכז לגברים אלימים.

הילדים שלי שראו אותי מזדקפת ומפסיקה להיות קורבנית הרוויחו ובגדול את השקט הנפשי שלו הם היו זקוקים.

זה נפלא, לי את היקרה.

אגב, ברור שרמזורית לא יכולה לעבור את התהליך כשהוא לידה. הוא מאוד קיצוני ועושה הכול, אבל הכול, כדי להרוס אותה כשהוא רק מריח שהיא מנסה להתחזק. ה"בעל" של רמזורית הוא מתעלל קיצוני, ומדובר ביותר מ-20 שנות נישואין. ההתחזקות וההשתקמות יכולות להיעשות רק כשהוא לא יהיה לידה באותו בית. אחרת, כל הכוחות יילכו להתמודדות עם האלימות הקשה שלו. לא יישארו כוחות להתחזקות. זה מה שקורה עכשיו.

_כמו שנוכחת, זה לא החזיק מעמד ומהר מאוד חזר לסורו.
ככל שתשתפי עם זה פעולה, כך הנדנדה הזו תמשך._

נכון. הנדנדה תימשך כך כל החיים ללא כל הקלה אם לא תחליטי שזהו. ולא רק זה, כל צ'אנס שבו הוא מצליח להפיל אותך ולתעתע בך לתקופה קצרה רק מחזק אותו. אחר כך הוא יעניש אותך באופן כפול ומכופל וירגיש ששוב הצליח להכניע אותך. עכשיו הוא נותן לך את עונש השתיקה הידוע כבר יותר מחודש.

אוקיי.
אז תלכי עם מה שאת מרגישה ומבינה.

אני מרגישה צורך עצום להגן עליך,
לתת עצות,
לומר שאם את נותנת צ'אנס בתנאי שיהיה טיפול באלימות את יכולה בהתייעצות עם עורך דין להתנות עוד תנאים - אם הם ימצאו חן בעינייך - למשל שבינתייים בתקופת הטיפול הוא יצא מהבית לפרק זמן שתקבעו כי כרגע את לא מסוגלת לחיות איתו.
לשאול - אם הוא אדם כזה שכל כך אין סיכוי שיבקש צ'אנס כי הראייה שלו את הדברים כל כך לא מציאותית, כל כך פוגענית, כל כך לא מאפשרת לך קיום בנפרד מאיך שהוא רואה דברים, דורסנית בכאלה עוצמות, איך זה שאם יקרה הנס או התסריט הדמיוני תמצאי את עצמך נותנת צ'אנס.
מה זה אומר על איך שאת רואה את הדברים. על מה שחשוב לך. בהנחה שכמה שיותר תדעי מה קושר אותך אליו ולזוגיות הזו יהיה לך יותר קל לעשות את הקאט. אם תהיי מעוניינת בקאט.

אבל - כל זה כנראה לא מתאים לך עכשיו וסתם מגרד שכבה לא רלבנטית. אז - אז לא.

כרגע אני עסוקה בעיקר בחרדה מרגע האמת ולא בתמרונים שיצוצו. אני צריכה בו זמנית להכיל את זה בעצמי ולא לגמגם, להכיל את תגובתו הרגשית והמעשית ומיד אחרי זה להחזיק את הילדים ולהודיע להם ולעמוד איתנה עם השבר של כולם כולל אותי. יהיו כמה ימים מאוד קשים.
שלא לדבר על ההתארגנות הטכנית...

למרות שאני זו שנשארת בעצם.

וכצפוי עדיין יש רגעי אימה של מה לעזאזל?!?! למה להכנס לתוך ההוריקן הזה? רואה את ילדתי המתוקה עם אבא , שמפנק אותה ומטפל בה,ולחשוב שאני הולכת לגדוע את החיים הנעימים והמוכרים שלה...
רואה אותו הולך בסבבה בבית ולא מבין שעוד מעט תהיה רעידת אדמה...
מפחיד. מאוד מאוד.

אני צריכה בו זמנית להכיל את זה בעצמי ולא לגמגם

תני לאח שלך להגיד לו את זה.

אני הולכת לגדוע את החיים הנעימים והמוכרים שלה...

רמזורית, את ממש אבל ממש אבל ממש צריכה להפסיק לקרוא לחיים של הילדים "נעימים". אבל ממש. האבא הזה ש"מפנק" אותה מתעלל באמא שלה. לא רק שזה לא נעים, היא חיה בתוך פתולוגיה וסופגת אותה. אבא לא מדבר עם אמא כבר חודש. אבא מסנן במטבח קללות על אמא (ובטח עוד קללות ליד הילדים כשאת לא שם). אבא מבריז מבר מצווה. אבא עוזב באמצע ארוחה ומסתגר. אבא אומר דברים רעים על אמא. היא אף פעם לא שומעת את אבא מתפעל מאמא או רואה אותו מחבק אותה בחום. לא מדברים על זה. הכול עובר בשתיקה. אמא תמיד עצובה ומפוחדת. היא לא מדברת על זה ומנסה להסתיר את זה. אבל כולם יודעים. אבא לא מדבר עם סבא וסבתא חצי שנה. אבא לא בא למסיבת הסיום של האח. כשאבא "עוזר" לאחות הגדולה, הוא ממדר את אמא. אם אמא מנסה להגיד משהו, הוא מפסיק לעזור. אבא שופך לאח את הקולה לכיור. אבא לא מרשה להסתובב יחפים בבית. אצל החברה מותר. אבא לא מרשה.
זוועת אלוהים. זוועה. מחריד. חיים איומים ומזוויעים ופתולוגיים.

סליחה, אבל זה ממש מחריד לשמוע. זה הופך את הבטן כל פעם שאת אומרת את זה. הוא כנראה כבר כל כך החליש אותך, שהאינסטינקטים האמהיים מוחלשים לגמרי. את חייבת להוציא אותו מהבית!!!

מפחיד. מאוד מאוד.
אני מבינה למה את חשה כך.
אומרת שוב, אל תאמרי דבר ואל תעשי דבר לפני יעוץ מקצועי
_המרכז למניעת אלימות
עובדת סוציאלית
עורך דין_

רואה אותו הולך בסבבה בבית
איך הוא יכול, כשחודש הוא בנתק מאשתו?
לדעתי, הוא בסבבה, כי הוא שוב השיג את מבוקשו: אשה כנועה, עצובה ומפוחדת.
כבר כמה פעמים (בטח מאות) הסברת לו שאת לא יכולה לחיות ככה, כך שזה לא בדיוק פתאומי. זה שהוא מזלזל בך ברצונותייך ובדברייך עד כדי התעלמות- בעיה שלו. את מצדך עשית כל דבר אפשרי ושאינו אפשרי כדי לקיים חיים זוגיים ומשפחתיים. הוא בחר לפגוע בך שוב ושוב. למעשיו יש תוצאות, מהן הוזהר חזור והזהר.

אוקיי. אני מבינה ממש.
אז תהיי עסוקה בזה.
ומותר לך לגמרי לגמגם בבטחון עצמי רב כי את מפחדת ממנו וגם לומר לו את זה. זה לא סותר. מותר לך שיהיו לך תגובות גופניות שטבעיות לגמרי במצב הזה.
הוא יבין מצויין לא אם את מגמגמת או לא מגמגמת, אלא האם את סגורה על זה לגמרי או לא. את זה הם קולטים מצויין. מצויין.

רמזורית, קבעת עם עורך דין ועם אח שלך?

חושבת דטוב יהיה אם תפרטי מה מפחיד אותך בדיוק.

רמזורית הפחדים שלך מובנים.
גם הרגשות הסותרים מובנים. זה התעתוע.

מה שקוראת כותבת זה נכון מאד אבל את עדיין לא בשלה לעיכול מלא של התמונה.
זה מצויין שיש את קוראת לדחוף אותך כל הזמן להתבונן למרות הכאב.
אני רוצה להגיד לך שאנחנו כאן מבינות טוב מאד מה את עוברת ונותנות לך כתף.
אל תתביישי להרגיש ולכתוב גם אם את "מותקפת" לכאורה.
גם אני הרגשתי קושי ל"וותר" על "שלמות המשפחה" על הטיולים שערכנו יחד כולנו כולל הילדים שלי ושלו, על הפינוק ותשומת הלב שהעניק לילדה.
גם אני חייתי בדואליות של כן... לא... כן... לא...
את התפקיד של קוראת מילאה אצלי המטפלת. היא פשוט לא הניחה לי לצבוע דברים בצבעים נוחים שיעזרו לי להשאר בקיפאון של כן/לא.

אנחנו כאן כדי שתוכלי להבין שיש גם אחרת. אפשר אחרת. רצוי אחרת...
את לבד תגיעי למסקנה הזאת גם אם תשארי בתוך המערכת אבל זה בהחלט קשה יותר כפי שציינה קוראת.

מחר אדבר עם המרכז לאלימות ועם אחי. ואספר לכן...

אם זה נשמע לך מתקיף, אני מצטערת. אני באמת חושבת שטוב לפרט דברים. לפרוט למילים. כי לפעמים יש מסך גדול של "מפחיד", ועוזר לפרק אותו. אם תדעי ממה בדיוק את חוששת, אז:1. זה כבר לא יהיה גדול ועלום. 2. אפשר יהיה לראות איזה פתרונות טכניים ורגשיים אפשר לספק.
חוץ מזה, מצאתי פעמים רבות כשבאתי עם כותרת של "מפחיד", "מבייש", "מדאיג"- הפסיכולוגית ביקשה שאספר מה בדיוק, ואז או שבאמת גיליתי שאין שום דבר מפחיד בזה (בפעם הראשונה זה היה כל כך מפתיע. כי אלו היו דברים שכל חברה הבינה ותמכה: "נכון, זה מפחיד". ופתאום התברר שלא ממש), או שאפשר היה להתייחס קונקרטית לכל דבר.
לא רק בנושאי זוגיות זה קרה, אלא עם הילדים, בתחום המקצועי, המשפחה המורחבת.
פעמים רבות אנו הולכים עם איזו אידאה פיקס, שכשמפוררים אותה- מתבררת במוטעית.
אני לא מתכוונת לומר שאין שום דבר מאחורי הרגש והדאגה שלך. ברור שאת מתכווננת למהלך קשה. אני רוצה לומר שאם תבררי מה בדיוק מפחיד, אפשר יהיה להתמודד עם כל נקודה בפני עצמה, על פני לחוש משותק אל מול נעלם מפחיד וקבוע.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

י לפעמים יש מסך גדול של "מפחיד", ועוזר לפרק אותו. אם תדעי ממה בדיוק את חוששת, אז:1. זה כבר לא יהיה גדול ועלום. 2. אפשר יהיה לראות איזה פתרונות טכניים ורגשיים אפשר לספק.

נכון מאוד מאוד מאוד! זה ממש עוזר! מניסיון.

מה מפחיד? לשמוע את הטענות הרושפות שלו, גם אם ברגע ההודעה לא אהיה לבד, אני מניחה שמתישהו כן אהיה איתו לבד.
אני פוחדת גם מהתגובה הפיזית והרגשית שלו
וממה שיגיד, גם אם אהיה עם עוד מישהו.

מפחדת שיעשה צעדים מזיקים מבחינת ענין האוטו, החשבון בנק והבית, ומצד שני נראה לי מופרך לנקוט צעדים משפטיים כבר מראש מאחורי גבו, גם אם זה מאוד מוצדק.

כמובן גם בענין הילדים יש חששות אבל הם מסוג אחר. משהו יותר ארוך טווח.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

, ומצד שני נראה לי מופרך לנקוט צעדים משפטיים כבר מראש מאחורי גבו, גם אם זה מאוד מוצדק.

מופרך????????????????????????????????????
למה זה מופרך? זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות. רמזורית, זה באמת לא ברור לך? גבר אלים? מפחיד? לא מדבר איתך? אז סוגרים דברים בלי קשר אליו. מה זה "מאחורי גבו"? הוא הרי לא בן זוג באמת.
בחיאת!

אני מניחה שמתישהו כן אהיה איתו לבד.
באמת לא נעים!
אז או שתדאגי שלא תהיי איתו לבד. והודיעי לו עם אח שלך שלמחרת הוא יוצא מהבית כי הוא מפחיד ומסוכן. או שהודיעי לו שבשניה שהוא אומר חצי קללה או רושף, את מתקשרת למרכז לאלימות ולמשטרה.
מציעה להודיע לו שהוא יוצא למחרת מהבית ובאותו לילה לבקש ממישהו שיישן איתך.
איפה הוא יכול לישון? יש לו הורים או אחים?
מעכשיו, מתנהגים איתו כאילו יש לו אקדח ביד. הוא יוצא מהבית ולא מסתובבים לידו לבד.

נראה לי מופרך לנקוט צעדים משפטיים כבר מראש
זה must. אין ברירה. אם ינהג בהגיון- תוכלי לבטל הכל אח"כ. אבל את לא מתארת אדם הגיוני. להגן עליך ועל ילדייך זה בעדיפות העליונה. הוא בן אדם מבוגר שידע לדאוג לעצמו.
לא נלאית מלומר- לפני כל צעד שתעשי/תאמרי מולו- את חייבת ליווי ויעוץ מקצועי. לא באינטרנט. מאיש מקצוע כמו עו"ד ועו"ס שמבינים את המצב.

מה מפחיד אותך בלשמוע את הטענות הרושפות?

מה מפחיד אותי בלשמוע? לא יודעת אני כנראה דפוקה כי יש בי משהו שכן מרחם עליו, לא מספיק כדי להתחרט על הצעד אבל מספיק כדי להתקשות מאוד רגשית במעמד הזה. ככה אני.

כמו שבדיחות מהסוג של מתיחות כמו יגאל שילון בחיים לא הצחיקו אותי, אני יותר מדי מזדהה עם צער של אנשים גם אם הם פוגעים בי. ולכן אסור לי הפעם להיות לבד בסיטואציה הזו

יש לו הורים ואחים אבל אין סיכוי בעולם שהוא יבקש מהם טובות, גם אם יגיע לפת לחם. בשבילו להיות במצב פגיע ומעורר רחמים זה שפל המדרגה. יעדיף להתאבד אפילו.

אני מבינה שאת עדיין מרחמת עליו, למרות שהביא הכל על עצמו על אף שפע של אזהרות והתראות. אבל מה מפחיד אותך?
כמו כן אני מפצירה בך לא לעשות שום צעד ללא ליווי של עו"ד. בעלך איש מסוכן ולא צפוי.
. בשבילו להיות במצב פגיע ומעורר רחמים זה שפל המדרגה ולכן אין לדעת כיצד יפעל על מנת להתנקם בך. היזהרי שלא יביא למצב שינתקו אותך מהחשמל, ואת תחזרי אליו רק כדי שיהיה לך חשמל. הכל מתוך סיפורים אמיתיים שקרו.

זוכרת שחטף את הילדים הפעוטים לסופ"ש שלם כדי להתנקם בך? הוא עלול לחזור על כך ומי יודע מה עוד.
סיפור כזה הוא לא נורה אדומה, זה סירנה עולה ויורדת.

רמזורית,

קראי את מה שאת כותבת.
התשובות לשאלות שלך נמצאות בדברים שאת אומרת.

את מרחמת עליו כי יש לך נטיה מאד חזקה לרחם על אנשים.
יופי. זאת תכונה מצויינת ונעלה של אנושיות.
עכשיו תחפשי את כל הכתבות האפשריות על תכונת הרחמים ותתחילי לתרגל שכל תכונה ואפילו העילאית ביותר אם היא בקיצוניות היא לא טובה.

גם אני "סובלת" מהאובר תכונה הזאת באישיות שלי אז התמקדתי בה ושיננתי שוב ושוב שאני לא צריכה לרחם עליו ואיך שאני פועלת זה לא בגללו אלא בכלל בגלל התכונה המוקצנת הזאת שבי (טוב זה פירוש מצמצם בכוונה כי אני מנסה לכוון אותך לעבוד על הנקודה הזאת שבך) ולאט לאט הפסקתי לרחם. פתאום התחלתי להרגיש כיף כשהוא סבל כי מגיע לו. הוא קיבל את מה שהוא בישל ואני לא צריכה לסבול מזה בגלל "רחמים" מיותרים.

תנסי את זה.

עדכון קצר.התקשרתי למרכז לשלום המשפחה ודי התאכזבתי. כמעט לא הסברתי במה מדובר וזו שדיברה איתי לקחה ממני מספר ואמרה שיחזרו אלי. העוסית שלי כבר דיברה איתה, אבל נראה לי שזה הולך לקחת זמן . כנראה יותר דחוף להם לטפל באלימות פיזית.

דווקא דיברתי הערב עם אחי וגיסה (שאינה אשתו) דיברתי עם שניהם יחד והם הביעו רצון מוחלט להיות לצידי פיזית בעת העברת ההודעה אליו. לא מפתיע.
אמרתי להם שעכשיו כשאני מדברת איתם ומגלה להם זה נותן להחלטה שלי תוקף , וזה חשוב.
מחר כנראה סופסוף אפתח חשבון ואעביר לשם את המשכורות שלי כשכירה, מעט אבל גם משהו.
ובעניין ההתקדמות אני אצטרך לחכות למרכז שיחזרו אלי לקבוע פגישה. קצת פספוס של המומנטום...
אח שלי גם הציע לי לדבר עם שכנה שלו שעברה תהליך דומה , בינתיים אמרתי שיחכה עם זה . אבל הוא בטח יפעל בכיוון .

כל הכבוד! חשוב מאוד לגייס את בני המשפחה.
והם, שמכירים קצת יותר, הביעו רצון מוחלט להיות לצידי פיזית בעת העברת ההודעה אליו. לא מפתיע. מחזקים את החשש שלי והדאגה לשלומך. זה לא סתם "נשים באינטרנט", מנוסות ככל שנהיה. אלו אנשים קרובים שנוכחו שהוא אדם אלים ומסוכן.

קצת פספוס של המומנטום
למה?

ובעניין ההתקדמות אני אצטרך לחכות למרכז שיחזרו אלי לקבוע פגישה. קצת פספוס של המומנטום...
ממש לא. למה את צריכה לחכות להם?
אל תחכי להם.
לעורך דין התקשרת? יש לך עורך דין? זה יותר חשוב מהמרכז לאלימות. העובדת הסוציאלית שלך יודעת הכול. כך שאת לא צריכה אותם בשביל עדות.
את צריכה הנחיות דחופות מעורך דין.

מחר כנראה סופסוף אפתח חשבון ואעביר לשם את המשכורות שלי כשכירה, מעט אבל גם משהו.

וגם כל מה שיש בחשבון. ואז תקפיאי להוצאות.

דווקא דיברתי הערב עם אחי וגיסה (שאינה אשתו) דיברתי עם שניהם יחד והם הביעו רצון מוחלט להיות לצידי פיזית בעת העברת ההודעה אליו. לא מפתיע.

נהדרת. קבעי איתם מועד הכי קרוב שאפשר. לא לחכות.

על שם מי האוטו?

מדהים!!! יופי!!!!
זה לא מעט.

אמרתי להם שעכשיו כשאני מדברת איתם ומגלה להם זה נותן להחלטה שלי תוקף , וזה חשוב.

אגב, זה נהדר.
וזה נהדר שהם תומכים בך. ברור שהם גם רק מחכים לרגע שבו תהיי חופשיה מאלימות. אחרי שתהיי חופשיה, תשמעי מאנשים שונים כמה הוא היה מחריד אלייך וכמה רצו שתעזבי אותו. זה עוזר.

כזה חמוד אח שלי. התקשר היום, הוא ממש דוחף ועוזר. הציע ששכנה שלו תדבר איתי (סיפור דומה) ויש להם מכרה שהיא עו"ד שעסקה במשהו בתחום ויכולה לייעץ.
אני לא פונה עוד לעו"ד, גם כי כבר קיבלתי איזה 3 פעמים ייעוץ משפטי בנעמת, וגם כי אני מחכה לטלפון מהמרכז לשלום המשפחה, השאלה עד מתי לחכות... מקווה שעד יום שני תהיה תזוזה כי זה היום של הטיפול שלי.
יש לכן ניסיון עם מקרה בו אומרים לבעל: החלטתי להיפרד, אתה צריך לצאת מהבית" והוא אומר שהוא לא מסכים? איזה כוח יש לי נגדו חוקית? או שאין?
כי בעיני זה מזיק מאוד מאוד לילדים להמשיך לגור איתו אחרי שיגלה

והוא גם יכול להגיד שאצא אני כי הוא רוצה להישאר עם הילדים...ולזה כמובן לא אסכים כי ברור שאני איתם

לדעתי, יעוץ של עו"ד מומחה בתחום הכרחי. יותר מיעוץ משפטי של נעמה, יותר ממרכז האלימות.

ברור שהוא יגיד שהוא לא יוצא וברור שהוא יגיד לך לצאת כי את זאת שהורסת את המשפחה ולכן את תשאי בתוצאות.
לא להתרגששששש

החששות שלך ברורים ואמיתיים.
הלוואי שזה היה פועל ככה אבל זה לא. הוא לא יצא וזה יפול עליו כמו פצצה וירעיד את כל עולמו.
כתבתי כאן מליון פעם שזה שבן אדם מתנהג בהתנשאות ובכוחניות רק מסתיר כמה הוא חלש ומפוחד מבפנים.

לא מייעצת לך מה לעשות כי זה לא אחראי לתת עצות בסיטאציה רגישה כזאת כשאני במרחק בטוח ולא קשורה לעניין מאחורי מקלדת.
זאת סיטואציה קשה, מפחידה ויש מאחוריה הרגשה של חוסר אונים (כי מה עושים אם לא יצא מהבית?)
מי שלא מבין את זה לא עמד שם מימיו.
זה לא מה עושים טכנית (תתקשרי למשטרה, תלכי לבית משפט ... בלה בלה בלה) זה מה עושים רגשית כי את עדיין לא במקום של "תמות נפשי עם פלישתים".
אולי אם תרגישי איום תוכלי לאסוף כוחות ולפעול בדרך הזאת אבל את זה תדעי רק כשתהי בתוך הסיטואציה.

בהצלחה, בהצלחה, בהצלחה.
תאמיני שבסוף יהיה בסדר לא משנה מה יהיו המהמורות בדרך.
האמונה צריכה לעזור לך להעמיד פנים כמה את בטוחה וכמה את מתכוונת אפילו שבפנים עדיין את מפחדת.

מה שכן. ככל שתראי יותר בטוחה בעצמך ותשדרי אמונה וחוזק זה יגרום לו להתכווץ יותר (מבפנים).

באמת מקסים מצידו.

עד כמה שאני יודעת אין דרך חוקית לחייב אותו לצאת מהבית, וודאי שלא לפני שיש הסכם. הדרך היחידה היא אם הוא יהיה אלים ותוציאי צו הרחקה.
אין קשר בין השאלה של המשמורת - עם מי יהיו הילדים - ובין מקום המגורים. את יכולה היפותטית לצאת עם הילדים מהבית ולשכור דירה. אני לגמרי מבינה שעם שישה ילדים זה עשוי להיות מאוד מורכב.
כשמדברים על הסכם קבוע - חלוקת רכוש ומשמורת וכו' - את יכולה להתעקש לקבל את הבית כי את עם הילדים כאשר בתמורה לכך השווי של הבית יורד מהמחצית שלך בחלוקת הרכוש. (גם הנכסים של העסק, למשל, מתחלקים בין שניכם שווה בשווה או לחלופין הוא יקבל אותם וזה ירד מהמחצית שלו בחלוקת הרכוש). יכול להיות שכאשר מדובר בחלוקת רכוש והסכם קבוע ומדובר בשישה ילדים ולוגיסטיקה לא פשוטה כן יש בסיס בחוק שיחייב אותו להסכים או לכל הפחות שמאפשר לבית משפט להפעיל עליו לחץ, שהבית יישאר שלך כנגד השווי הכספי במחצית הרכוש. אני לא בטוחה בעניין.

בעיני נכון יותר לומר בתקיפות רבה שאת מבקשת ממנו לצאת מהבית. שאת חושבת ובטוחה שזה יהיה לטובת כולכם.

אני חושבת שזה קודם כל יזיק לך לגור איתו אחרי ההודעה אבל זו תקופת מעבר כאוטית. תתנחמי שסביר שיהיה אלים בשלב כזה או אחר ותקראי במדוייק סימנים של אלימות פיזית, גם בתחילת הרצף. ואז את יכולה לבקש צו הרחקה.

את לא הראשונה שחווה את זה - איך מוציאים גבר פוגע מהבית זו שאלה ממש לא פשוטה. ודווקא כאשר אין אלימות ברורה, זה במידה מסויימת יותר מורכב.. אם כי אז פחות מרעיל להישאר לזמן מה יחד.

אני חושבת שאם את לא פונה עדיין לעו"ד עשוי להועיל לך מאוד בהמשך להתחיל כבר עכשיו לברר מחירים. ישנם פערים מאוד גדולים בין עורכי דין שונים: אלה שנחשבים "טופ", הבאמצע, אלה עם התעריף הנמוך יחסית.

בדרך כלל ישנן מספר דרגות של תשלום: האחת - בשביל ייעוץ וליווי מתמשך, ייצוג שלך מול עורך הדין של הצד השני, שיחות עם הפרוד, ליווי בתהליך גישור ועוד. ומדרגה שנייה - בשביל ייצוג מלא בבית משפט. כמובן יש גם תעריף לפגישת ייעוץ חד פעמית אחת. אם תתחילי לחוש את המספרים, העלויות, זה עשוי להיות מלחיץ בהתחלה אבל תדעי היכן את עומדת.

ומכל הסיבות שכתבתי קודם - אני חושבת שזה יהיה מועיל מאוד מאוד ש"ישב" לך כל הזמן בראש שאם הוא יתחנן ואת תישברי ותסכימי לצ'אנס, את לגמרי יכולה לדרוש כחלק מהצ'אנס לא רק טיפול ממוקד באלימות אלא גם שיצא לתקופה מוסכמת מהבית. את יכולה ומקובל לגמרי גם לדרוש שתתחילו תהליך של הגעה להסכמות אצל עו"ד משותף על חלוקת רכוש במקרה שהטיפול לא יצליח. זה מקובל, נשים עושות את זה. וחלק מההסכם זה מי קובע האם הטיפול עזר או לא (את כמובן, אחרת זה לא שווה כלום).

אני בעד חד משמעיות ולגמרי לא בעד שום צ'אנסים.
אבל אם כבר.. לפחות לסובב את זה לטובתך.

את לא דפוקה.
יש כוח בתוכך שמפעיל אותך מאוד חזק עוד לפני שאת מספיקה לשים לב ולבחור.
אם את יודעת להגיד שהכוח הזה הוא הרחמים אז מעולה. את כבר במקום טוב שאת יכולה להתחיל לזהות את זה.
כמה שאת קולטת יותר מדוייק מה מפעיל אותך מבפנים ואיך בדיוק זה קורה (בלי שיפוטיות!!!!!! ) ככה בהדרגה יש לזה פחות כוח עליך.

אל תחכי לטלפון מהמרכז.
מציעה לנסות להתקשר אליהם ולומר שזה דחוף. שאת רוצה להיפרד ומרגישה בסכנה.
להתקשר לעו"ס ולבדוק האם תוכל לזרז את העניינים שם.

מה עם קווי סיוע טלפוניים לנשים דתיות שחוות אלימות? לא זוכרת עכשיו את השמות. יתכן מאוד שיש יותר ממרכז אחד שיוכל לעזור.

כזה חמוד אח שלי. התקשר היום, הוא ממש דוחף ועוזר

אכן חמוד, וזה נפלא שיש אותו. זה גם אומר, רמזורית, שהמשפחה שלך יודעת היטב שאת לא צריכה להישאר עם הבעל שלך. כי אף אח לא היה דוחף אותך להיפרד בנישואין סבירים. הם יודעים שהוא אלים.

יש לכן ניסיון עם מקרה בו אומרים לבעל: החלטתי להיפרד, אתה צריך לצאת מהבית" והוא אומר שהוא לא מסכים? איזה כוח יש לי נגדו חוקית? או שאין?

רמזורית, זה בדיוק הדברים שעורך דין יכול להגיד לך. אל תחכי למרכז לאלימות.

בנוסף, הנחי את אח שלך להודיע לו שהוא יוצא מהבית מיידית. מול גבר הוא לא ממש יעז להילחם. הוא חכם על חלשים, האמיני לי.

קוראת,

אחרי מריבה סוערת שהיתה לי בעבר עם בן זוגי הוא עמד מולי ומול חברים ומול אחי ואמר שהוא לא יצא מהבית אלא אם אביא צו של בית משפט.
אז אם נגיד לרמזורית שהוא לא יעז להלחם ופתאום הוא ילחם זה יגרום לה לקפוא במקום.

הכל יכול לקרות ואם את מוכנה לזה שהכל יכול לקרות אז לפחות נמנעת תחושת החוסר אונים.
רמזורית אני דוקא מצפה שהוא יגיד שאין סיכוי שהוא יצא ואני גם מצפה שמרגע זה והילך הוא יזהר מאד שלא להיות אלים כדי שלא תרחיקי אותו.
מן הסתם תצטרכי לחיות איתו באותו בית עוד תקופה עד שהוא יפנים שזה מה שקורה.

מה שאת צריכה זה להחזיק מעמד - זהו. פשוט לצוף ולא ליפול למקום שבו הכוחות שלך שחוקים וכל מה שאת רוצה זה כבר להרגע.
קחי בחשבון מספר ימים קשים.
במקרים כאלו אני פשוט הייתי נעלמת מהבית בערב. לוקחת את הילדים והולכת לאחת מאחיותי כדי לא להתקל בו.

אני מסכימה עם לב שומע.
הלוואי בשבילך שהוא יסכים להפרד ויצא לך מהחיים אבל אם לא והוא מתחנן לצ'אנס ואת לא מסוגלת לדחות את האפשרות הזאת דרשי בתוקף שילך לטיפול ושהוא יבין שהוא על תנאי ועליו להגיע איתך לסיכומים לגבי פרידה בעתיד (אהבתי את מה שלב שומע כתבה. רעיון מצויין). שימי לב יגיע שלב שהוא יבטיח לך הכל. אל תתרצי לפני שהוא יפעל ממש. ירשם לטיפול ויכתוב טיוטת הסכמות לגבי מצב של פרידה. כי ברגע שתחזרו הדברים יתמסמסו.

עליו להגיע איתך לסיכומים לגבי פרידה בעתיד
כאשר הייתי במצב של טרום-פרידה והX התחנן לצ'אנס, דרשתי שנחתום על הסכם ממון, ואם הצ'אנס שנתתי לא יעבוד - ההסכם יכנס לתוקף מתי שמי מהצדדים רוצה, בפעולה פשוטה מאוד. את ההסכם ניסחנו בבית הדין לעניני משפחה לאחר תהליך גישור והוא התיחס למה שהיה במחלוקת. ולאחר שההסכם נחתם הוא קיבל תוקף משפטי! חשוב מאוד!
כשיש הסכם כזה "בכיס", אין כבר את האיום של "לא תקבלי כלום" כי זה לא יכול לעבוד. כמובן שאת ההסכם צריך להכין היטב עם מי שמתמצא.

רמזורית יקרה, קראי את הפוסט הזה https://www.facebook.com/permalink.php?[po]story fbid[/po]=349587068797897&id=100012398197084&pnref=story

אפשר להתקשר בכל שעה, מספר הטלפון נמצא בדף https://www.facebook.com/taluib/

אם זה לא בדיוק מה שאת זקוקה לו, בודאי הן יוכלו להפנות אותך

אז אם נגיד לרמזורית שהוא לא יעז להלחם ופתאום הוא ילחם זה יגרום לה לקפוא במקום.

לי את, את צודקת בהחלט. קיבלתי!

רמזורית, אני סבורה שאם הוא יבקש צ'אנס נוסף, עלייך לסרב.
אם את לא מסוגלת לעמוד בזה, התנאי הוא שהוא ייצא מהבית ויילך לטיפול במרכז לטיפול נגד אלימות לגברים (פתאום שכחתי איך קוראים לזה). אבל הוא חייב כתנאי לצאת מהבית.
אם לא ייצא מהבית, שום טיפול לא יעזור. הוא ימצא דרך להחליש אותך ולרסק אותך כמו עכשיו. לידו לא תתחזקי.

הציע ששכנה שלו תדבר איתי (סיפור דומה) ויש להם מכרה שהיא עו"ד שעסקה במשהו בתחום ויכולה לייעץ

רמזורית, מאוד מאוד מאוד מומלץ לדבר עם השכנה! וגם עם המכרה.
זה כל כך עוזר ומאזן לדבר עם אנשים.

באמת דיברתי איתה והיא נתנה לי הרבה עצות, כמו: להתרחק ככל האפשר מעורכי דין ולהתמקד בגישור. לדבוק רק בחברות שמחזקות אותי. להקפיד לעשות דברים שמשמחים אותי כמו ספורט או כל דבר אחר.
אצלה הבעל סירב לצאת אז היא במשך חודש גרה עם הילדים בכל מיני דירות זמניות. היום שניהם נשואים כבר פרק ב'...
היא אמרה שמאוד הוקל לה בהתחלה כבר להפסיק להתמודד עם הנוכחות המאיימת שלו לידה בבית.
מבחינת הילדים היא אמרה לומר שקשה לו אבל לא "ללכלך" עליו בכלל.
היא מאוד תמכה בהצעה שאחי יהיה איתי, כי אני חייבת להעביר לו מסר חד משמעי שהפעם זה רציני. אצלה, היא היתה לבד והרבש"צ חיכה מוכן ליד הבית...
הם היו פרודים תשעה חודשים עד הגט!!! אבל לא גרו ביחד והתחלקו במשמורת. מה שלא סביר שיקרה אצלי .

רק מוסיפה שלמיטב זכרוני (אני עו"ד אבל לא עוסקת בכלל בתחום הזה, אז דולה דברים רחוקים מהזיכרון) יש אפשרות משפטית לכפות עליו לעזוב את הבית, אבל לא נראה שיהיה ראלי להפעיל אותה בלי עו"ד.
עד שאת מקבלת גט, הוא חייב לספק לך ולילדים מקום מגורים שקט ובטוח, ואפשר לטעון שכשהוא גר בבית, זה לא מספק את זה.

באופן כללי, אין ספק שעדיף לפתור דברים בגישור ולא במשפט, אבל מצד שני תוצאות הגישור מושפעות מפערי כוחות וידע, ולכן כדאי להתייעץ עם עו"ד גם אם הולכים לכיוון של גישור.

שאלה: הוא בטח יגיד שהוא רוצה להיפרד מהילדים. נראה לי די הוגן אבל איך לעשות את זה הכי נכון ובטוח? וחוץ מזה נראה לי שקודם עדיף שאדבר איתם כדי שיקבלו תמונה נכונה של המצב לפני שהוא יספר להם הבלים.

אין ספק שעדיף לפתור דברים בגישור ולא במשפט, אבל מצד שני תוצאות הגישור מושפעות מפערי כוחות וידע, ולכן כדאי להתייעץ עם עו"ד גם אם הולכים לכיוון של גישור.
מסכימה ומוסיפה: לגישור צריך שיתוף פעולה של 2 הצדדים. לא נשמע שבעלך ישתף פעולה. אם כן, ממליצה לעשות את זה בבית משפט לענייני משפחה. גם בגלל שזה ללא עלות, וגם תשב שם עו"ס שאני מקווה שתבין מה עומד לפניה.
אני לא יודעת מה היה הנסיון של חברה שלך, אבל לדעתי יעוץ משפטי זה חובה. לפני שתאמרי לו. אח"כ אם ישתף פעולה- מעולה: לכו על גישור. לפני שתגשו לבימ"ש לתת להסכם תוקף פסק דין את חייבת להתיעץ שוב עם עו"ד. בגישור שהזכרתי בבתי המשפט גם מציעים זאת בעצמם.
רצתי הרבה קדימה וזה עדיין רחוק ממך. מה שחשוב שתביני שאלו דברים חשובים. ממש דיני נפשות. וחשוב להשקיע בהם גם 9 חודשים אם צריך, כי זה יקבע את השנים הבאות שלך ושל ילדייך. ממש ככה.

מצויין שדיברת איתה.
כל שיחה כזו מקדמת אותך ונותנת לך עוד פרספקטיבה, מידע, כוח ותמיכה.

גם משמח לשמוע שהיא נשואה שוב.

תשעה חודשים עד לגט או להסכם זה ממש לא הרבה.

אני מאוד מסכימה שכדאי להגיע לגישור כאשר ישנו עו"ד שמלווה אותך. בעיני זו הדרך הקצרה והיעילה ביותר.
קשה מאוד להגיע לגישור כאשר ישנם דברים רבים שאינך יודעת. ואינטרנט הוא מקור מידע טוב אבל לא מספיק.

אם העלויות של עו"ד מבהילות אותך יכול להיות ששווה לקחת ייעוץ כלכלי חד פעמי ויחד עם העובדת הסוציאלית לעשות תיעדוף שהכי מדוייק לך ולצרכים שלך. לדבר על העלויות עם אבא שלך. להתייעץ גם עם אבא שלך בנוגע לעלויות.

אני חושבת שבשיחה איתו בנוכחות אח שלך הדבר הכי חשוב הוא עצם ההודעה.
ושתהיה החלטית ונחרצת ככל שניתן.

אם הוא יהיה בכלל במצב שניתן לדבר איתו, הדברים החשובים לשוחח עליהם (בקצרה!!!!) בעיני הם:

לשמוע ממנו האם הוא מעוניין להגעע איתך לגישור. את נפרדת ממנו בכל מקרה. זה לא תלוי בו. אבל השאלה האם זה יקרה בגישור או בהליך משפטי תלוייה גם בך וגם בו.
לשמוע ממנו שהוא מתכוון לעזוב את הבית. ומתי. לתחום את זה בלוח זמנים.
אם את מסוגלת - אחרי התייעצות עם עו"ד - להודיע לו שאת מושכת מחצית מהכספים המשותפים או משהו כזה.

אבל את זה את צריכה לבדוק עם עו"ד.
ומן הסתם חלק בחסכונות..
לחלופין, וזה פחות טוב, להודיע לו שאת מקפיאה את החשבון כך ששניכם לא תוכלו למשוך. ואז זה משאיר אותך בלי כסף זמין.

בעיני אין טעם להשקיע אנרגיה בשאלה מה הוא יגיד לילדים ואיך.
כל עוד הוא לא לוקח אותם ליער חשוך בחצות הלילה.
ממילא אין לך מושג איך זה יקרה.
סביר להניח שזו לא תהיה השיחה האחרונה שלו איתם.
אין לך שום יכולת ואפשרות לשלוט על איך זה יתנהל.
תשתדלי מאוד מאוד להיות הראשונה שתדבר איתם ו.. זהו. כל עוד שהטא לא יצא עדיין מהבית, השאלה של המקום היא לא כל כך שאלה.

אם תהיי מעוניינת להגיש בקשה לצו למשמורת זמנית יכול להיות שתוכלי לבקש גם שהקשר שלו איתם יהיה במסגרת מרכז קשר.
שעם האלימות הנפשית שלו, זה לא מופרך לבקש.
אבל מרכז קשר זו פגיעה קשה מאוד מאוד באבהות שיש לה מחירים.
ואת ממילא עדיין בכלל לא שם אז אין טעם לחשוב על זה.
בקיצור, נראה לי הכי נכון להישאר כרגע עם חוסר הוודאות מה בדיוק הוא יגיד להם ואיך.
לצערי ממש יש לך דאגות הרבה יותר כבדות כרגע שהרבה יותר ישפיעו על מצבם הנפשי מאשר אלו מלים בדיוק הוא יגיד.

אני לא יודעת מה היה הנסיון של חברה שלך, אבל לדעתי יעוץ משפטי זה חובה. לפני שתאמרי לו. אח"כ אם ישתף פעולה- מעולה: לכו על גישור. לפני שתגשו לבימ"ש לתת להסכם תוקף פסק דין את חייבת להתיעץ שוב עם עו"ד. בגישור שהזכרתי בבתי המשפט גם מציעים זאת בעצמם.

ברור. את חייבת להתייעץ עם עורך דין/עורכת דין. זה לא מונע אחר כך ללכת לגישור במקום למשפט.

לשמוע ממנו שהוא מתכוון לעזוב את הבית. ומתי. לתחום את זה בלוח זמנים

הוא צריך לעזוב מיד את הבית! אח שלך צריך להגיד לו שהוא מסוכן ושיעזוב מיד. אם הוא יישאר, אחר לא ייצא ויפעיל כל מניפולציה. אין שום ערך לתיחום הזמן. שיעזוב מיד.

שאלה: הוא בטח יגיד שהוא רוצה להיפרד מהילדים. נראה לי די הוגן אבל איך לעשות את זה הכי נכון ובטוח?

שיעזוב. ואת תביאי את הילדים לאן שהוא רוצה תוך יום-יומיים.

אפשר להתקשר בכל שעה, מספר הטלפון נמצא בדף
אני רק רוצה לומר שלא ברור האם זה לכל הליווי או רק לפגישה אחת. אם זה 900 ש"ח לפגישת יעוץ אחת זה בכלל לא זול.

הי רמזורית.
איך עבר סוף השבוע? מקווה שאת בטוב!
אני רוצה לכתוב כמה דברים שאני חושבת עליהם זמן רב, ונזהרת מלכתוב, כדי לא לפגוע בך או להלחיץ אותך. לאחר מחשבה ארוכה, אני מעדיפה את הסיכון שבכך לעומת הסיכוי האולי קטן שאני צודקת באזהרה שלי, ומיד אסביר.
תראי, באחד הדפים כתבה מישהי שההתנהגות המתעללת והאישיות של המתעלל כל כך לא נתפסות בעיני רוב האנשים, שכאשר אנו נתקלים בהתנהגות כזו, תחילה אנו מכחישים אותה או לא מבינים אותה, ואחר כך מנסים להסבירה מתוך עולם המושגים שלנו: הוא כועס כי, הוא נפגע משום, בעיניו זו בגידה וכו'. אבל האמת שהתפיסה של בן אדם עם אישיות מתעללת בכלל לא מושתת על נימוקים כאלה באמת. זאת אומרת, כמובן: הוא משתמש בהם, אבל הבסיס לכל זו הרגשה קבועה שהוא הקורבן. גברים מכים, יכולים לפוצץ את האשה שלהם במכות, ועדיין להסביר לעצמם ולכל הסביבה שהם הקורבן פה (רק לאחרונה הכרנו את מתעוררת).
אני חושבת על מה שתארת על בעלך, ומניחה שזהו רק קצה הקרחון. ונזכרת בדודו טופז. אדם שהיה לו הכל, ובכל זאת חש פגוע ונבגד. כל כך פגוע ונבגד, עד שתכנן במשך זמן רב נקמה איומה ואלימה באנשים שתפס כמי שפוגעים בו. וללא רחמים. לא כי פתאום, בפגישה עם אחד מהם חטף קריזה. אלא שבועות ואף חודשים אחר כך, תוך תכנון מדוייק ושטני ושכירת "מוציאים לפועל" לשם ביצוע. אף אחד מחבריו הטובים והרחוקים לא יכול היה להאמין שהוא יפעל כך. אנשים כאלה אינם נושאים קרניים. הם יכולים להיות חביבים ונדיבים במקום אחד, ועדיין לחוש קורבן פגוע. כל כך קורבן, שהנקמה היא פעולה מוצדקת.
בטח את אומרת לעצמך: מה היא מקשקשת פה על דודו טופז? מה הקשר? ובכן, הקשר שאני רואה לאור מה שתארת, שבעלך עשוי בטירוף שלו הוא גם יקלל אותי לפניהם ויתנהג באלימות לרכוש, ישבור דברים, הוא מסוגל עקרונית גם לשרוף את הבית. שהרי הוא בנה את הבית אז מותר לו.
תבינו שהוא אף פעם לא עשה שום דבר דומה, אבל בגלל שמבחינתו זה לא צודק ואני אשמה, רק אלוקים יכול לצפות איך הוא יגיב. ההשלכות של ההתנהגות שלו על הסביבה אף פעם לא העסיקו אותו אז בטח לא יהיה איכפת לו בכלל מה זה יעשה לילדים.
הכל מילים שלך, ורק חלק מהן.
את אומרת (ואני לא הולכת לחפש את הציטוט המדוייק שלך) שהוא יתפלל למותך או שתפגעי, כי העזת לעזוב אותו. ולכן אני חשה חובה להזהיר אותך, שלאחר השיחה אסור לך או לילדים להיות איתו לבד ללא השגחה . אולי אני מגזימה. הלוואי. אבל עדיף להגזים ולהיות זהיר. הוא ירצה לנקום בך ולפגוע בך, אז בטח לא יהיה איכפת לו בכלל מה זה יעשה לילדים.
יש הכותבות פה: "הכל לטובה". אז לא. לא הכל לטובה. אבל הכל בשיקול דעת ובחוכמה

אני מצטערת להתחיל כך את השבוע. אני מתארת לי שבתחילה תדחי בשתי ידיים את שכתבתי פה. אבל אני מפצירה בך לתת על זה את הדעת. לשתף את העו"ס שלך. לא אכפת לי שתמחקי מהדף. אבל תזכרי בראש.
המקרה של השכנה הוא "סוף טוב". אבל הוא רק מקרה אחד. ובעלך, אני אומרת שוב, הוא אחד המתעללים הקשים שיצא לי לשמוע עליהם.
בכל מקרה שיהיה שבוע טוב!

מי אני, התפרצת לדלת פתוחה. אני מסכימה עם כל מילה וחוששת מזה בעצמי.
אני חושבת שאפילו אחשוש לישון בבית שלי לתקופה מסוימת.
ושלא ארשה לא לו להיפרד מהילדים במקום מבודד כמו לנסוע איתם ברכב.
הנקמנות שלו, ידועה והוא גם מודה בזה בעצמו.
חוסר האיכפתיות שלו מרגשות של אחרים, גם ידוע.
הוא אמנם תמיד בשליטה עצמית גבוהה מאוד, גבוהה מדי אפילו, אבל היצרים שלו עלולים להיות מסוכנים.
לכן אני מתלבטת איך להבטיח שהמהלך ייעשה בכמה שפחות סיכונים.
פתחתי חשבון בנק נפרד.
מחר אנסה לדבר עם העו"ד מנעמת בטלפון (כי תור יתנו לי עוד מאה שנה) ואתקשר שוב לאיזה מוקד יותר רציני לענייני אלימות ואבקש ייעוץ דחוף כי זה מתארך מדי.
בשלושת הימים הקרובים זה לא יוכל לקרות מסיבות טכניות, כי הבקרים לא פנויים וזה חייב לקרות בבוקר. בשאר הימים אולי כן אבל חברה שלי הפסיכולוגית לא תהיה זמינה לעזור לי להודיע לילדים.

אני מסכימה עם כל מילה וחוששת מזה בעצמי.
אני כל כך שמחה שאת רואה את זה ומבינה על מה אני מדברת. עשית דרך עצומה בהבנה ובלמידה. ממש מרגש לראות.

בשלושת הימים הקרובים זה לא יוכל לקרות מסיבות טכניות,
אני מתארת לעצמי שזה עומד לך על קצה הלשון ועלול להפלט לך מהפה בכל רגע. קשה לחיות בבית עם בעל ולשמור ממנו כזה "סוד". אבל אני שבה ומפצירה- עוד כמה ימים ואפילו שבועות לא יעשו את ההבדל. לדעתי, לא כדאי שתאמרי לפני שתהי סגורה על כל האמצעים המשפטיים והחוקיים העומדים לצידך.
כמו כן, כדאי לפתוח תיק בבית משפט לענייני משפחה. כי אם הוא ירוץ ויפתח תיק ברבנות, כנראה שמצבך יהיה טוב פחות. הוא יכול לומר שאת מורדת ולבקש שלום בית. כמו שכתבה משהי בפוסט שצרפו כאן, בית משפט אינו "היכל הצדק", למרבה הצער. והמערכת יכולה לבוא אליכם כשווים- מילה שלך אינה שווה יותר ממילה שלו. זה מתסכל ומצער ובעיקר עלול להיות לך לרועץ. לכן עליך לבוא מוכנה.
אינני יודעת מהן יכולתייך הכלכליות, אבל עו"ד טוב נראה לי ההשקעה הכרחית. אולי אביך יוכל לעזור בזה?

פתחתי חשבון בנק נפרד
מצויין. עלייך להעביר לשם את משכורתך, ובכלל לדאוג שיהיה לך כסף זמין בזמן הקרוב.
הוא אמנם תמיד בשליטה עצמית גבוהה מאוד, גבוהה מדי אפילו, אבל היצרים שלו עלולים להיות מסוכנים.
בדיוק בגלל זה. כמו בדוגמא שהבאתי: לתכנן, לשכר אנשים, להוליך שולל- הכל דורש שליטה עצמית מאוד גדולה. וביחד עם יצרים מסוכנים- זה מסוכן.

מירוץ הסמכויות בין רבנות לבימ"ש לא קיים בימינו כי יש חוק גישור חובה. כל הליך נפתח בבקשה ליישוב סכסוך ורק אחרי זה מתחילים בגירושים עצמם.

יופי. מעולה.
זה מתחיל לקבל צורה.
את כבר חושבת ברמה של ימים. מעולה.

תראי,
אני חושבת שני דברים שונים בו זמנית:

רמות הפחד שלך ממנו הן לא מוגזמות בכלל. הן מאוד מאוד ריאליות.

זה לא בהכרח יקרה, אבל זה יכול לקרות.
ועצם זה שאת כל כך מפחדת ממנו אומר הרבה. את לא מגזימה בכלל בחששות.

למיטב הבנתי, במצב כזה של אדם כל כך לא צפוי הדבר הכי הגיוני לעשות הוא להשתמש בהגנה המעטה שמעניקות לך הרשויות: צו הרחקה, צו הגנה, צו למשמורת זמנית, הסדרי ראייה זמניים שמותנים בנוכחות אדם נוסף (או במרכז קשר, שזה נורא קשה אך לא מוגזם).
בשביל כל הצעדים האלה, את צריכה להיות מוכנה לנקוט בהם. להסכים לפתוח את הלב הבית ומחסומי הבושה בפני גורמים מבחוץ. ושלב ראשון זה התייעצות על העובדת הסוציאלית, מרכז למניעת אלימות, עורך דין.
ייתכן מאוד מאוד שאת יכולה להגיש תלונה במשטרה גם על בסיס אלימות שהיתה בעבר. תבדקי. תשאלי.

בסופו של דבר ההכי חשוב הם הצעדים שאת כן עושה. אם אין לך כוח לכל זה וכן יש לך כוח להיערך ללהודיע לו בנוכחות אח שלך וכן היה לך מספיק כוח בשביל לפתוח חשבון בנק - אז זה מה שאת יכולה עכשיו וזה מה שתעשי עכשיו.

את מתחילה.

את יכולה לדבר עם אבא שלך על כך שאין לך עורך דין בעצם? לשמוע את דעתו? אולי הוא יציע עזרה?

יש גם יתרונות בלבוא מעמדת זה שאין לו משאבים ולכן הוא נעזר רק בעורך דין ציבורי. אבל אלה יתרונות מאוד.. מוגבלים עם חסרונות רציניים בצידם.

אני לא חושבת שנכון להציע לך לפרט את המצב הכלכלי שלך באינטרנט.

אבל.. בגדול:
יש נשים שאין להן אפשרות. פשוט אין אפשרות לקחת עו"ד. אין חסכונות משותפים, המשכורת נמוכה מאוד, השכלה בסיסית בלבד. אין גב כלכלי מההורים או המשפחה המורחבת. פשוט אין להן. במצבים כאלה, אפשר לקבל עו"ד דרך הסיוע הציבורי.

יש נשים שכמו כולנו חיות במתח של יוקר המחייה, המשכנתא, לחצים שונים, אין המון ממה להוציא וזה נראה להן לא בסדר עדיפויות כשישנם אמצעים זולים יותר.

אני חושבת שאם יהיה ברור לך לאיזו קבוצה את שייכת, משהו בהתנהלות יהיה יותר מדוייק, יותר מחובר לעצמו.

במקרה שלך אני חושבת שצעד מאוד הגיוני יכול להיות עוד לפני שאת מודיעה לו לגשת לתחנת המשטרה ולבקש לדבר איתם. לא להגיש תלונה. לספר את כל מה שהיה עד עכשיו ולהתייעץ איתם. מה הם יכולים לעזור. מה הם מציעים לך. את עומדת להודיע לו שאת רוצה להתגרש ואת מפחדת ממנו פחד מוות. מה הם מציעים.

ייתכן מאוד שיעזרו לך.
וגם אם לא יהיה להם איך לעזור עכשיו, כשתפני שוב במצב לחץ עם פחות יכולת לבטא את עצמך יהיה להם מושג במה מדובר.

אבל לא הייתי עושה את זה בלי להתייעץ קודם גם עם עו"ד גם עם מרכז לאלימות וגם עם העובדת הסוציאלית.

ותדעי שאחת השאלות הכי חשובות שישאלו אותך תהיה האם את מפחדת ממנו ועד כמה. ולפי התשובה שלך תהיה מידת המעורבות שלהם. הם מייחסים משקל רב לפחד של אישה.

אז זה שווה רק אם תהיי מוכנה להוציא שם את החלק בתוכך שמפחד ממנו עד מאוד ולא את החלק שלא מפחד מאוד.

אני חושבת שאפילו אחשוש לישון בבית שלי לתקופה מסוימת.

בהחלט. אבל שהוא ייצא מהבית. הוא לא נשאר לישון עם הילדים לבד. את עם הילדים.

פתחתי חשבון בנק נפרד.

מעולה. כל הכבוד, רמזורית!!! העבירי לשם את כל הכסף שיש בחשבון המשותף, אם יש. כי את צריכה אותו גם לילדים.

מחר אנסה לדבר עם העו"ד מנעמת בטלפון (כי תור יתנו לי עוד מאה שנה) ואתקשר שוב לאיזה מוקד יותר רציני לענייני אלימות ואבקש ייעוץ דחוף כי זה מתארך מדי.

מעולה.
יש לך כסף לייעוץ אצל עורך דין פרטי? ידע זה כוח. לבוא לגישור עם ידע, מאוד משפר את הגישור. זה חשוב.

מירוץ הסמכויות בין רבנות לבימ"ש לא קיים בימינו כי יש חוק גישור חובה. כל הליך נפתח בבקשה ליישוב סכסוך ורק אחרי זה מתחילים בגירושים עצמם.

כן, אבל זה כן עקרוני איפה נפתח ההליך. בבקשה פתחי אותו בבית הדין לענייני משפחה!

ורמזורית, אסור לשכוח לומר לך: כל הכבוד! את זזה, את פועלת, את מקדמת אותך ואת הילדים. את מתקדמת. את רואה את הדברים נכוחה.
כל הכבוד. את לא תתחרטי!

העניין עם פניה לעו"ד הוא באמת כלכלי. גם אם אמשוך כספים מהחשבון אין שם הרבה ואל תשכחו שאני צריכה לכלכל 7 נפשות לבד! ו גישור אפילו דרך נעמת עולה כמה אלפים, והוא עוד יכול להתחרפן ולהחליט ללכת איתי למאבקים משפטיים. אני חושבת שנקיטת צעדי הגנה מראש גם עלולה להיות מסוכנת ולגרום לו להסלמה בתגובה, קראתי את זה באתר על אלימות. כי הוא יכול לומר לי: אה, את כבר החלטת שאני מסוכן ופנית למשטרה? אין בעיה אני אצדיק את זה. סך הכל הוא אדם שומר חוק שחשוב לו לא להסתבך וכדאי לתת לו קרדיט כמובן בזהירות.

נכון.
לכן אני מציעה לך להתחיל מבירור של עלויות. שיהיה לך מושג היכן את עומדת.

ואני מסכימה איתך לגמרי שלפעמים דווקא נקיטת אמצעי הגנה מראש מסלימה את האלימות. זה אכן מאוד מאוד מורכב.

לפחות לגבי העסק, לגבי מסמכים:
יש לך מושג מה השווי שלו? מה המאזן שלו? יש נייר או שניים שאת יודעת שהם חשובים, שאת יכולה לצלם כבר עכשיו, בלי שהוא ישים לב?