איך לעזור לבנותינו להתמודד עם כאבי מחזור

[צנעת_הפרט*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בתי בת הכמעט 17 סובלת מאוד מכאבי מחזור. היא אומרת שנמאס לה מדברים טבעיים והיא רוצה תרופות. אני מאמינה שזה קשור בדחיה שלה את הנשיות שלה, את היותה חלק מהמחזוריות של הטבע, אבל אני לא יודעת איך לגשת אליה. אשמח לקבל עצות מבעלות ניסיון. אולי קיים קורס מתאים? אולי משהו אחר? היא ממש סובלת וקשה לי לראות אותה ככה. מצד שני אצלנו בבית לא נותנים תרופות אז מה לעשות? תודה מראש

[יונת_שרון*]

לרוקן את דם הוסת, יציבה טבעית, יוגה.
אולי לבדוק אצל רופא שאין משהו חשוד שגורם לכאבים.

[ציל_צול*]

מצטרפת כאן ליונת עם המלצה חמה לכל מה שמחבר בחזרה אל הגוף (על אף שנראה שבתך עשויה להסתייג מכל דבר כזה בשלב זה), ומוסיפה עוד משהו שעזר לנשים רבות - תזונה, ובעיקר, כנראה, היפרדות מהחיטה ומוצרי החלב הניגר, לצד הגברת שומן איכותי מאגוזים ופירות כמו קוקוס ואבוקדו.
ראיתי את זה אצל נשים שעבדו איתי, עובד כמו קסם בתוך חודש עד חודשיים.
סייג - הנשים שאני עובדת איתן הן בדרך כלל בגילאי העשרים המאוחרים ומעלה ויכול להיות שזה משנה.

[רק_מה*]

אני לא חושבת שזה יעיל לתייג את התגובה שלה לכאבי המחזור תחת הרעיון שלך שהיא דוחה את הנשיות שלה.
כי זה מעצים משהו, איזה שלם שגדול מסך חלקיו.
נכון לדעתי לבדוק תזונה, פעילות גופנית מתאימה. לגבי ריקון הוסת, לי זה עובד אבל אני מסייגת: הרבה יותר פשוט לי להתחבר לשרירים שם (ולשחרור שלהם) מהמקום המיני והמיילדותי שלי היום.
לא בטוחה שהמידע הזה היה זמין לי בגיל צעיר.

לגבי התרופות, ו"אצלנו"...
לדעתי בגיל 17 אם היא רוצה נורופן/ אקמול ומודעת לאפשרויות החלופיות (והעדיפות בעיני!) ולנזקי הפרמקולוגיה זה ממש לא נחוץ למנוע זאת. לטעמי אנשים בני 17 יוצאים ממטריית האצלנו לאזור ה"אצלי".
חבל לשפוט אותה על כך או לכל הפחות ראוי לאפשר לה בעיני

[גוונים*]

_לדעתי בגיל 17 אם היא רוצה נורופן/ אקמול ומודעת לאפשרויות החלופיות (והעדיפות בעיני!) ולנזקי הפרמקולוגיה זה ממש לא נחוץ למנוע זאת. לטעמי אנשים בני 17 יוצאים ממטריית האצלנו לאזור ה"אצלי".
חבל לשפוט אותה על כך או לכל הפחות ראוי לאפשר לה בעיני_
מסכימה

[מכבסת_תולה*]

אולי הדחייה של הפתרונות הטבעיים והעדפת התרופות זה לא דחיית הנשיות וזה, אלא דחייה של כל מה שבא ממך, אמא? מרד נעורים כזה?
אם כן, הייתי מאפשרת לה

[מצ'רה*]

רקמה, כל מילה.
(בתי בת ה 20 סיפרה לי לא מזמן שרק כשהתגייסה גילתה שיש אופציה כמו דקסמול קולד... אף אחד בבית לא טרח ליידע אותה S-: )

[ציל_צול*]

אף אחד בבית לא טרח ליידע אותה
גם אני לא מיידעת על אפשרויות שנראות לי לא טובות ושאני לא מאמינה בהן. שיגלו בעצמם בגיל 20.
לא כל מה שהעולם הזה מייצר ומוכר אני צריכה לשווק. שיתאמצו המפרסמים.

[טלי_ב*]

אני מאמינה שזה קשור בדחיה שלה את הנשיות שלה, את היותה חלק מהמחזוריות של הטבע
גם אם את צודקת, יש לה את המסע הפרטי שלה לעבור @} מסכימה עם רקמה לגבי התרופות. אפשר וכדאי כמובן להציע לה גם אפשרויות אחרות, אבל בגיל כזה נראה לי שכבר לא נכון לאסור תרופות (או לנסות לאסור).

[לב_שומע*]

לי עזר מודעות ווסת של מירב שרמן, שזה לרוקן את דם הוסת שהומלץ כאן.
ואני נוטה להאמין שבתהליך ארוך טווח, גם מחול מזרחי יכול לתרום.
אם אני לא טועה מירב שרמן עצמה מדברת או דיברה על כך.

מסכימה מאוד עם כל מה שכתבו מעלי:
דווקא אם את חושבת שזה קשור לחיבור לנשיות, אז עוד יותר כדאי בעיני לאפשר שימוש במשככי כאבים כאפשרות.
נראה לי טבעי שחיבור של נערה שחיה בעולם מודרני להיבט הנשי שבגוף שלה יעבור דרך חקירה, דחייה, היגעלות וחזרה חיבור או ידלג על החלק של דחייה קצרה באותה מידה.
אולי בחברה שבטית זה לא היה קורה.
אבל אם יש לה חברות בגילה, והיא מדברת איתן לפעמים, טבעי בעיני שזה יהיה חלק מהמסע כמו שטבעי שלא.

בכלל אני חושבת שחלק מסיפור של נשיות עשוי לעבור דרך הסתרה, מכל מיני סוגים, הסתרה קסומה והסתרה מבורכת והסתרה תוקעת ויוצרת תקיעויות. חלק מהמבנה הגופני, בעיני, הוא נסתר.
וחלק מהחוויה ההתבגרותית עשוי ולא חייב להיות לפעמים לעמוד נדהמת מול הכוחות של הטבע שעושים בגוף שלך מה שהם רוצים ולא מה שאת רוצה. ובקצב ובמינון שלהם.
ולפעמים סתם להתבאס מלהיות אישה כי יש גם רגעים שכאלה וזה הכי טבעי שבעולם כשהגוף לא תואם לתוכניות, נניח, או מהווה מקור לכאב או סתם לתחושות בעוצמה גבוהה מידי.

משככי כאבים אם בא לה להשתמש בהם יכולים ליצור קצת ספייס בינה לבין הגוף שלה שבתוכו אפשר קצת להתרווח ולתת מקום לתהליכים יותר ארוכים שצומחים לא באופן לינארי.
נורא מבאס להיות חייבת להתחבר לנשיות שלך או להתעסק בצורה שלא בא לך עליה עם הגוף רק כי האלטרנטיבה היא סנקציה בדמות חוסר אונים מול כאבים..

וחלק מהחיבור לנשיות הוא גם ספייס מהורה או מדרכים טבעיות שת'כלס נכנסות לך לגוף אם לא מתאים לך כרגע, כמו מודעות ווסת..
כמה שזה עדין, אם לא בא על זה, ובייחוד לנערה, זה יכול להיות מציק ממש.. כי זה נכנס לפינות יותר עדינות מסתם לקחת כדור.

לדעתי: משככי כאבים זה בסדר.
פשוט להיות מסוגלת להכיל את הסבל עד שיעבור זה בסדר.
דרכים טבעיות זה בסדר.
הכל זה בסדר, כל עוד שזה בבחירה ובהעדפה שלה.
כי תחושת האוטונומיה על הגוף יותר משמעותית בעיני בשלב הזה משיקולים אחרים.
(כל עוד שאת שמה את זה בתוך הקשר של סבל מכאבים ושאלת חיבור לנשיות. אילו היית כותבת על רקע של בעיית בריאות כלשהי נניח או משהו אחר ייתכן שהתמונה כולה היתה מיתרגמת בעיני אחרת).

[אישה_במסע*]

לא בטוחה שהמידע הזה היה זמין לי בגיל צעיר.
לי הוא היה זמין מהרגע שקראתי על האפשרות בבאופן. כשהייתי בתיכון. כלומר - לי עבד מודעות ווסת. ואולי גם מעבר לתחבושות בד - אני כבר לא זוכרת מה היה כשהייתי עם הפלסטיק, כך שאולי זה בכלל לא השפיע.

ואני מסכימה מאוד עם כל מה שנאמר על אוטונומיה, אי התערבות, אי שיפוט. ושם הדף הזה צרם לי מלכתחילה. אם היא רוצה, שהבת תפתח בעצמה דף בבאופן ותשאל. או שתבקש ממך בפירוש לחפש דרכים לא קונבנציאוליות שיעזרו לה. אחרת - הנזק גדול מהתועלת.

מה שכן - כדאי לשחרר את הסבל שלך מזה שאת רואה אותה כואבת - זה סתם יעמיס עליה, ועלול לצרף אותה לרשימה הארוכה של נשים שמסתירות בעיות בריאות מההורים, כי התגובה שלהם מכבידה. בינתיים נראה שאת רוצה יותר ממנה לפתור את הבעיות שלה, ודברים טובים לא יצאו מזה.

[שקטה*]

מריח לי כמו טרול...

[שמנדובה*]

למה טרול? נשמע לי דווקא אותנטי.

מצטרפת לדיעה שלבת יש אוטונומיה על גופה וזכותה להחליט שהיא רוצה לקחת משככי כאבים. בהחלט ליידע בשאר האופציות אבל לאפשר לקחת אם היא מבקשת.

[מצ'רה*]

מריח לי כמו
גם אם כן, מתפתחת פה שיחה שווה.

[האוזן_השלישית*]

לפעמים זה קשור בהפרעה של בלוטה כל שהיא (יותרת המוח או התריס או אחרת) אפשר לנסות טיפול בכיוון הזה.
בגיל 17 אין לך יכולת (ובינינו גם לא ממש זכות) להתערב באופן בו היא מעוניינת לטפל בענייניה מהסוג הזה

[פרח_בית*]

גם אני לא חושבת שכדאי למנוע ממנה לקחת כדורים נגד כאבים, אבל כן חושבת ששווה לנסות ולהציע שיטות שונות.
אני סובלת במשך שנים מכאבי ווסת חזקים מאוד.
בשנה האחרונה מצליחה להתמודד איתם טוב יותר על ידי שילוב של ריקון דם הווסת, שינוי תזונתי, דיקור סיני+שיאצו וצמחי מרפא. מרגישה שריקון דם הווסת וצמחי המרפא הכי עוזרים לי.
אני הייתי לוקחת המון כדורים בימי הווסת, במשך שנים. עם השנים כל פעם פחתה ההשפעה של הכדורים, והייתי צריכה להגביר את המינון או לעבור לכדור אחר/חזק יותר (אקמול > 2 אקמול > 2 אדקס > 2 אופטלגין). את יכולה להציג לביתך את העניין הזה, שככל שמשמשים יותר בכדורים, כך הם לאט לאט משפיעים פחות ופחות, ולכן כדאי אולי לחפש משהו שישפיע לאורך טווח.

אבל לא הייתי משאירה אותה בלי כדורים, ועם פתרונות טבעיים שלא באמת יעילים עבורה. אני למשל ניסיתי להשתמש בכרית חמה או טכניקות של נשימה, וזה פשוט לא עזר לי. אם לא מספקים פתרון טבעי באמת יעיל, ייתכן וזה יהיה מאוד קשה עבורה להסכים לו.

היום אני מאוד מצטערת שלא הכרתי את הטיפולים האלטרנטיביים בתור נערה, אבל פשוט לסבול את הכאב ולא לקחת כדורים לא היה אפשרי מבחינתי. לקח לי המון שנים עד שמצאתי את השיטות שעובדות עבורי. לכן כדאי להציע לה, אבל לקחת בחשבון שזו הדרך שהיא צריכה לעבור, כדי להכיר ולהתמודד עם הגוף שלה.

[לאורה*]

דיקור עובד כמו קסם לכאבי מחזור.
וגם: בקבוק חם, עיסוי לכפות הרגליים, ובעיקר: לנוח...