יוצאת לאור אל חיים חדשים

פתאום_מאוהב*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית
אני מבין כמה קשה ההחלטה ,מאוד קשה להחליט להרוס משהו ,במיוחד שזה הבית ,המשפחה .
במקרה שלך את נאלצת לבחור האם לפרק את המשפחה על כל המשתמע מכך . אבל צריך להודות שהמשפחה כבר מפורקת ....
שבעלך באופן שיטתי מביא להרס המשפחה והרס הנפשות הצעירות בבית.
באנלוגיה לחולת סרטן שד שנאלצת לכרות שד , והוא בכלל נראה כל כך יפה מבחוץ , שהוא שיא הנשיות ולזרוק אותו בגלל מה שמקונן בתוכו .
היא עושה את זה בכאב עצום אבל בהבנה שאם לא עכשיו היא לא תחייה באביב הבא .
והיא נכנסת לחדר ניתוח עם חזה יפה ונשי כל כך ויוצאת בלעדיו , היא ויתרה עליו היא רוצה להמשיך לחיות ! יש לה ילדים שמגיע להם אמא וזה מה שמחזק אותה ונותן לה את הכוח להחליט , מה שנראה בתחילה כחורבן הנשיות המוחלט .
אחרי זמן מה שהיא השלימה עם הפגם ,ובכלל כבר לא רואים אותו כלכך , זה כבר פחות חשוב , כי היא נמצאת שם עם הילדים בשביל הילדים .
(אני מצטער אם מישהיא נפגעה מהדימוי שהבאתי )

אני רוצה לחזק אותך בהחלטה שתיקחי , את מאוד מאוד אמיצה!

_אבל צריך להודות שהמשפחה כבר מפורקת ....
שבעלך באופן שיטתי מביא להרס המשפחה והרס הנפשות הצעירות בבית._

זה נכון. אין פה הרס. המשפחה הרוסה. יש פה בניה חדשה.

סי* · שליחה על ידי סי* » 08 ספטמבר 2016, 21:08

רמזורית יקרה. הקוראים נתנו לך פה עצות כל כך טובות. שמחה לקרוא שחלה התקדמות אצלך. שאי ברכה. מגיעים לך ולילדייך חיים טובים יותר. זכרי שהחששות יעלמו בהדרגה. דברים יסתדרו ובסוף תצמחי מהמשבר. את תגלי בעצמך כוחות שלא הכרת. וכל גילוי כזה רק ייתן לך כוח להמשיך קדימה

שאי ברכה. מגיעים לך ולילדייך חיים טובים יותר. זכרי שהחששות יעלמו בהדרגה. דברים יסתדרו ובסוף תצמחי מהמשבר. את תגלי בעצמך כוחות שלא הכרת. וכל גילוי כזה רק ייתן לך כוח להמשיך קדימה

נכון. מקסים ונכון!!

רמזורית יקרה.
מדי פעם כתבת פה איך לכל הכותבים בדף נורא ברור מהצריך לעשות. אבל אל תחשבי שאנו, שעברנו את זה, לא היינו במקום שלך: מתלבטת, חוששת, אולי גם עדיין אוהבת. דווקא בגלל שהיינו במצבך ויצאנו מהחיים הקשים האלה, אנו יודעות למה כדאי לצאת משם. אבל אני גם מבינה את הלחץ והפחד והכאב שאת חשה עכשיו.
אבל רציתי להדגיש: ממה שסיפרת פה ואני מתארת לי שלא הכל סופר, ההתעללות שאת עוברת היא קשה מאוד!! אולי בגלל שאת בתוך זה וכבר כל כך הרבה שנים קשה לך לראות את זה. מה שתארת פה אלו התנהגויות קיצוניות, ואני מדברת מתוך החויה שלי. ניכר מדברייך שבעלך בכלל לא רואה ולא מוכן לראות את ההתנהגות שלו ואת ההשפעה הרעה שלה על סביבתו.
את בסדר גמור כמו שאת. מצויינת אפילו. מחזיקה בית, מגדלת 6 ילדים, עובדת ומתמודדת עם יחס כ"כ שלילי ולא מפרגן. זה רק מוכיח לי יותר איזה בן אדם מדהים ועם כוחות את.
רציתי להזכיר: אני יודעת שקשה לא לשתף בתוכניותייך, לא להתפרץ ולומר לו סוף סוף (אולי זה ינער אותו? זה לא). אבל אנא, למענכם, עד שלא תקבלי יעוץ משפטי מסודר- ואולי גם אח"כ את שתארגני את כל הדרוש- אל תאמרי לו ולילדים מילה.
אני מקווה שיש לך אנשים (מלבדנו

) לדבר איתם ולהיעזר בהם.
סיפור קטן-לאחר שנפרדנו חברה טובה שידעה מה הולך, גייסה את בעלה שילך איתי לקנות רכב. יש סביבך אנשים שישמחו ללוות אותך.
רציתי לאחל לך שבת שלום, שבת נעימה.

מי אני צודקת !!!!
ככל שתתחזקי תגלי בך כוחות שלא ידעת על קיומם.

ככל שתתחזקי תגלי בך כוחות שלא ידעת על קיומם.

זה כל כך נכון. את ממש תופתעי לגלות את הכוחות האלה, וזה אפילו יהיה כיף. אני יודעת שקשה להאמין מתוך הגיהנום שאת נמצאת בו. אני מבטיחה לך שתסתכלי אחורה ולא תאמיני כמה תשמחי בחיים החדשים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה כל כך נכון. את ממש תופתעי לגלות את הכוחות האלה, וזה אפילו יהיה כיף. אני יודעת שקשה להאמין מתוך הגיהנום שאת נמצאת בו. אני מבטיחה לך שתסתכלי אחורה ולא תאמיני כמה תשמחי בחיים החדשים.
בהצלחה רמזורית. עדיין קוראת ומחזקת אותך בדרכך.
לדעתי אל תגידי לילדים כלום,אין דרך להכין אותם באמת, ההתמודדות שלך ושלהם לא תהיה שונה אם תגידי להם כמה ימים לפני ועדיף שתהיי ערוכה לחלוטין מכל הבחינות האחרות.

פתאום_מאוהב*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית
תעדכני מה קורה , איך את מרגישה ?
גם אם לא מצליח לך וקשה לך , תשפכי פה בדף .
דואגים לך פה .

_רמזורית
תעדכני מה קורה , איך את מרגישה ?
גם אם לא מצליח לך וקשה לך , תשפכי פה בדף .
דואגים לך פה_

דואגים לך פה .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום חברים נעלמתי לכמה זמן... האמת היא שהבחור יזם שיחה קשה למדי שבה היה ברור שככה אי אפשר להמשיך. הוא אמר שאו שנסחוב ככה ונסבול מאוד, או שיהיה שינוי קיצוני ומפתיע (בהתנהגות שלי, כמובן) או שבדרך שלי נפרק ונהרוס הכל.
השיחה היתה קשה אבל לא מאד אמוציונלית, ומאז אנחנו פחות או יותר מסתדרים ומתקשרים, כאשר אני ממשיכה לבלוע צפרדעים שונות ולא מתרגשת מזה, ומתארת לעצמי שבעוד זמן איקס העניינים יתהפכו שוב.
אני לא חושבת שפתרנו משהו אבל המצב הנוכחי סביר. אני מנסה להסביר לו שהאסטרטגיה של ההענשה בשתיקות מזיקה מאוד. מקווה שיום אחד זה יחדור לו למוח.
מה שבטוח זה שאני לא מאשימה את עצמי במשבר הזה, ומבינה שרוב הבעיה היא בו.

כשזה ברור לי, אני מצליחה פחות להיעלב ולהתעצבן מהתנהגויות פרימיטיביות או מקטינות שלו.
אין לי פה כל כך פוואנטה, לא חתכתי לכאן או לכאן אבל לפחות השבוע האחרון עבר בטוב. מקווה שיהיה טוב. תודה שאתם כאן ואני בטוחה שעוד אבקר כאן, כי יש הרבה בלגן מתחת לפני השטח.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משהו שתסכל אותי מאוד אתמול ואני כועסת עליו. לא קשור אלי אפילו אלא לילדים:
יש ילד אחד מתבגר שהוא מאוד לא מסמפט את ההתנהגות שלו ורוב התקשורת שלו איתו היא בעצבים ובענישה. לדעתי הוא מעניש אותו על שטויות ממש ורק זורע שנאה. דוגמא מאתמול: הבאנו להם פיצה ושתיה מסוג שרק הילד ההוא אוהב. אמרתי לו שיקח מחר את השתיה לבי"ס, כי גם ככה אף אחד לא ישתה חוץ ממנו. הבן ירד מהחדר שלו עם סנדלים נעולים לא טוב. יש קטע שכל פעם שהוא הולך יחף או בכפכפים בבית בעלי אומר לו לעלות לחדר. אז הוא נעל סנדלים אבל לא ממש טוב. אז בעלי אמר לו תסדר את הסנדלים ותעלה לחדר. ואז הוא לקח את בקבוק השתיה הגדול ושפך לו לכיור. ניסיתי להוציא והתעצבנתי אבל הוא החזיר ושפך הכל. זה היה אקט מגעיל ונקמני שממש הרתיח אותי והלכתי משם בעצבים. הוא חושב שככה מחנכים ! הוא חושב שהילד יצא "ככה" בגלל הרכרוכיות שלי. הוא פשוט גורם לילד לשנוא אותו . אין לי הרבה מה לעשות עם נזק כזה. אני לא יכולה לריב עם בעלי מול הילדים על זה וכאילו לשבור לו את המילה, אבל אני רוצה שלפחות לילד הזה תהיה אמא שנותנת לו אהבה ולא רק ענישה וכעס ( גם אני בהחלט מעמידה לו גבולות, אבל גם מתקשרת איתו טוב) קיצור מעצבן !!! אין לי מה לעשות נגד זה

לאט לאט אני מגלה איפה עוד בחיי פגשתי מתעללים. ולפתע אני רואה בבהירות שגם לבוסים שלי יש צדדים כאלה. ואני מאוד אהודה עליהם ועובדת שם שנים ומתוגמלת יפה. ואיפה זה מתבטא: בשטויות. כי הרי אם שגיתי או הייתי לא בסדר בעבודה- מותר לבוס להעיר לי, נכון? אבל ההיטפלויות היו בעיקר על בזבוז פתקיות פשוטות שאנחנו משתמשים בהן, אבל יש דברים שמעדיפים שנכתוב על דפי טיוטא גזורים ולא על פתקיות. נשמע טפשי וקטנוני ומביך אותי אפילו לספר על זה. הרי העלות היא גרושים, וכשאתה בלחץ של טלפונים ועבודה לא תעצור הכל לחפש עכשיו דף טיוטא. או להתעצבן שכתב היד שלי לא קריא (?!). שכמובן- אין לי מה לעשות בקשר לזה, והוא כמובן קריא מספיק והכי כמובן- את כתב היד של הבוס קשה מאוד לקרוא!
כך גם בעלך- ממש חיפש אותו ונראה שגם אם היה נעול למשעי בסנדלים (מה זה אומר???) אז טון הדיבור או החולצה או משהו אחר היה מקפיץ אותו. כמו ביחסיו איתך- מעשיו של הזולת הם זניחים ולא הסיבה להתפרצות. זה משהו פנימי אצלו- מרגיש קטן, מושפל, חרד (וגם ההרגשה הזו היא לא תולדה בהכרח של אירוע אמיתי)- ומיד חייב להעביר את זה הלאה- להקטין מישהו אחר. בד"כ זו את. אתמול זה היה הילד.

כל פעם שהוא הולך יחף או בכפכפים בבית בעלי אומר לו לעלות לחדר

איזה טרור! למה שילד לא יילך בביתו יחף או בכפכפים?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ניסיתי לדבר איתו על זה (טיפשה ! טיפשה! ) וכמובן שחוץ מקללות ואמירות כמה אני טפשה ולא מבינה כלום בחינוך, לא יצא מזה כלום
לטענתו גם שימוש במילים כאלו (זבל, טיפשה ומטומטמת) אינו קללות אלא תיאור מציאות פשוט !!

כאן נסתתמו טענותי
אני כל כך לא ! מה שהוא חושב שאני
לא שווה לי לבזבז אנרגיה על רוע כזה
אסור אסור ושוב אסור לנסות לדבר איתו.
זה מתסכל עד דמעות.

פתאום_מאוהב*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית
וואו , באמת שאני לא מכיר כזה רוע .
מה שכתבת על המקרה עם הבן שלך מצמרר ומעציב מאוד .
והחוקים המוזרים האלו ??? מה נסגר עם הבנאדם הזה ??
קשה לי להאמין שמחוץ לבית הוא שונה , אני בטוח שיש לו טענות לכל העולם ...

תשמעי , כתבת שלא רצית לריב מול הילדים , אני כבר לא בטוח שזאת האסטרטגיה הנכונה .
כשזה בעניין הילדים , לא היתי שולל ריב מול הילדים שבו את מאופקת אבל עומדת על שלך , ניצבת חזקה ומגונינת עליהם, אני לא יודע איך.הוא ינהג אבל הילדים שלך יקבלו הגנה בזמן אמת שזה כל כך חשוב לביטחון שלהם , לדעתי הם יבחינו היטב מי הטוב ומי הרע , זה יקל עליהם את הפרידה כשיבוא היום , הם ידעו שהם עם הצד ההגון , המגונן והטוב.
אני בטוח שלא הכל סופר פה בדף אבל אני מניח שהילדים חווים סוג של התעללות בעצמם !
חיבוקים , הלוואי ויהיה לך יום טוב .

איזה טרור! למה שילד לא יילך בביתו יחף או בכפכפים?
מסכימה. אני הולכת יחפה בבית שלי. תמיד. אבל אני מוכנה לקבל שלהורים שונים יש חוקים או תנאים שונים. אבל זה באמת מרגיש כאילו זה סתם מנגנון שליטה.
תראי, אם ככה אז בטח יש עוד כל מיני חוקים, תנאים ועונשים שרירותיים (מה הקשר בין שתיה לנעליים?!) שעד היום לא ממש ראית או בגלל שזה מוכר לך מהבית (לא החוק עצמו, היחס) או כי זה מפחיד מדי לראות אב שנוהג כך בילדיו.
לקח לך גם כמעט 2 עשורים להבין שבעלך מתעלל בך. את עדיין נלחמת בהגדרה הזו ואני מבינה אותך. זו הגדרה קשה. מפחידה. קשה להיישיר אליה עיניים. קשה לראות את מפעל חייך- המשפחה- במערומיו. וזו לא אשמתך ולצערי גם לא באחריותך במובן זה שעשית כל מה שאת יכולה אבל אין לך פרטנר. פשוט אין. הראש מתפלץ לנוכח ההבנה הזו, אבל זהו המצב, לצערי הרב.

_לא שווה לי לבזבז אנרגיה על רוע כזה
אסור אסור ושוב אסור לנסות לדבר איתו._
מסכימה. מקווה שהיעוץ שקבעת לסוף החודש בעינו עומד.
לאחריו תדעי קצת יותר לאן את יכולה להתקדם מכאן.

פתאום מאוהב כתבנו ביחד

אני כבר לא בטוח שזאת האסטרטגיה הנכונה
מסכימה. יש חשיבות עצומה שילד ידע שנעשה לו כאן עוול. שהוא בסדר גמור.
ילדים מרגישים את זה, אבל צריכים אישור מהמבוגר, ובעיקר מההורה שהרגשתם אמיתית ומדוייקת. אחרת, אין להם ברירה אלא להפנים שזו האמת והם אכן לא בסדר ומגיע להם יחס שכזה.
בתור מי שהיתה ילדה כזו וצמחה להיות נשואה לגבר מתעלל אני מבינה ביתר שאת עד כמה חשוב לגבות את הילד כשצריך, לאשרר את תחושותיו האינסטנקטיביות, שיקשיב להן ולא יתעלם. כי אני התעלמתי מתמרורי אזהרה רבים. כי את קוראת לעצמך טיפשה. מעניין מי הכניס לך לראש שאת טיפשה? שמותר לדבר אליך ככה ובמקום לקום וללכת את תשארי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קוראת לעצמי טיפשה רק בגלל טפשותי לנסות לדבר עם אדם שאינו מוכן לשמוע. והנפילה בעניין הזה שוב ושוב.
זה ממש טפשי. אך את הטענות שלו על הטיפשות שלי אני דוחה לחלוטין.
אני ממעטת לדבר עם הבן על התנהגות אביו, אך מקפידה להעביר לו הרגשה טובה ותקשורת טובה איתי. והוא אכן מדבר רק איתי ולעולם לא עם אביו.

רמזור ית את מדהימה אותי. מאיפה יש לך הכוחות להשאר?? נשמע שכל עוד את לא עושה צעד דרסטי אז המצב ישאר ככה. אולי יש פרטים שאת לא מספרת? הסיבות שמשאירות אותך במצב הזה.. אולי זה נוח לך להיות עם אדם שאי"הוא הלא בסדר" אולי זה נותן לך משהו נפשי.. סתם ..מנסה לנתח כי זה לא סתם בעיה קטנה.. זה החיים שלך.

לפעמים בחיים צריך לעשות שינוי כיוון. כשתעברי את המחסום הראשוני ותפעלי למען עצמך את תרגישי נהדר ותגידי לעצמך "איך לא עשיתי את זה מזמן" זה צועק מדבריך. ואנחנו כאן בדף הזה פה אחד מנסים לפקוח את עינייך. בהצלחה.

פתאום_מאוהב*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חופית
אני חושב שרמזורית מודעת טוב מאוד למצבה, עיניה כבר פקוחות לרווחה .
העניין שצעד כזה (היפרדות/גירושין) הוא מאוד משמעותי עבורה , כמעט וטראומתי, יש לה המון חששות וזאת החלטה מאוד מאוד קשה עם השפעות גורליות על הילדים שלה (אם כי בעלה עם ההתנהגות המטורפת שלו ממש דוחף אותה לכיוון).
לקורא מהצד הכל נראה כל כך ברור , כל כך חד , וקל לנו ליעץ מה צריך לעשות. אבל לקחת בפועל החלטה, שבהוויתה יש הרס של פסגת השאיפות בחיים - המשפחה השלמה , זה קשה מאוד ואני מבין את הלבטים הקשים שניצבים בפניה .
לנו הקוראים פה בדף , דיי ברור שהרס המשפחה השלמה כבר נעשה זמן רב, אומנם לא משפחה שלמה , אבל יש פה משפחה חד הורית (הילדים והאמא) עם קשר אמיץ וחזק בין האמא והילדים וכרגע המשפחה הזאת מאכלסת גם אבא ביולוגי - רודן שמסתובב שם בבית ורק מטיל טרור .
שימו לב שהאמא והאבא מנותקים לחלוטין - אין תקשורת ואין הבנה וכבר אין רצון . הילדים מרגישים והגדול כבר לא מדבר עם אביו.

רמזורית ההחלטה להתנתק לא מפרקת את המשפחה - המשפחה שלך היא 6 ילדים ואמא ! , ההחלטה להיתנתק רק מוציאה את הרודן מהבית.
בהצלחה לך - מחזיקים אצבעות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חופית, מה שאת כותבת מעיד על חוסר ההבנה של כל המשפחה. זה לא רק אני והוא! יש פה ילדים בתמונה!
יש התלבטות ענקית ולא סתם עושים מעשים חסרי אחריות בלי מחשבות לעומק.
מדי פעם יש לי מחשבות ספקניות כאלו של "אולי אני פשוט אמשיך לסבול בשקט, ונמשיך לתפקד כמשפחה למראית עין" ולא להקריב בשם האושר שלי את כולם. (ואני אפילו לא בטוחה שאהיה מאושרת מכך)
עכשיו הכל כאילו, כמעט בסדר.
ולפעמים אפילו מדברים, עד שדורכים לו על נקודות מסוימות והוא יוצא מהכלים. (אני, לא הילדים. אותם הוא לא מעניש ככה)

יש פה ילדים בתמונה!

רמזורית, זה לא בסדר ולא מוסרי מה שאת עושה. את בעצמך סיפרת על סיטואציה טרוריסטית ופסיכוטית של בעלך כלפי אחד הילדים שלך.
אז בעלי אמר לו תסדר את הסנדלים ותעלה לחדר. ואז הוא לקח את בקבוק השתיה הגדול ושפך לו לכיור.

זאת התנהגות פסיכופטית ואלימה.

אז יש ילדים בתמונה?? נכון! ילדים שאת מפקירה במו ידייך כדי לחיות עם מתעלל.

(אני, לא הילדים. אותם הוא לא מעניש ככה)

סליחה??? לא סיפרת שהוא מכריח ילד שלא ללכת יחף בבית? או עם קפקפים? (איזה טירוף) או שולח אותו לחדר כדי לנעול היטב את הסנדלים (פשוט מעורר חלחלה וגועל)? ושופך לו את המשקה שלו כעונש לכיור? זאת אלימות לשמה. אפילו כעונש על משהו ראוי זאת אלימות. ולמה עונש בכלל? מה פתאום עונשים? ועל איך שהוא נעל סנדלים?

את פשוט מפקירה את הילדים שלך. זה די מחריד. הגיע הזמן להפסיק לספר סיפורים.

לדעתי, את מתמוגגת מלהיות הקורבן. זה משרת אצלך משהו. הרי את יודעת מה קורה, אבל את ממשיכה לספר סיפורים. חבל שאת מקריבה את הילדים שלך בדרך.

אבל אני רוצה שלפחות לילד הזה תהיה אמא שנותנת לו אהבה ולא רק ענישה וכעס
להפקיר ילד להתנהגות אכזרית כזאת ולא לעזוב מיד את הבית עם הילדים, זאת לא אהבה. אל תרמי את עצמך.

רמזורית שלום,

לפני מספר ימים כתבתי לך תגובה מאד ארוכה אבל לצערי המחשב נתקע והכל נמחק לי.
זה היה אחרי שכתבת :
"אין לי פה כל כך פוואנטה, לא חתכתי לכאן או לכאן אבל לפחות השבוע האחרון עבר בטוב. מקווה שיהיה טוב. תודה שאתם כאן ואני בטוחה שעוד אבקר כאן, כי יש הרבה בלגן מתחת לפני השטח."

בתגובתי (שנמחקה כאמור לפני שהודפסה) התחלתי במילים :
"איזה טוב ואיזה נעלים, בסך הכל השגת קצת פסק זמן"
תביני, פסק זמן בשבילך זה מצרך יקר ערך.
ההתשה שאת עוברת מחלישה וממוטטת וזה בסדר גמור לקחת פסק זמן גם כשבפנים עמוק את כבר יודעת שזה סתם ושלא צפוי להתרחש נס שיפקח את עיניו ואת ליבו של בן זוגך.

אני רוצה לחזק אותך ולהגיד לך שאת בעצמך כבר נמצאית בתהליך של שינוי.
ההכרה בכך שאת חיה עם מתעלל וההבנה לנזק הנפשי שהוא גורם לך וגם לילדים (למרות שכלפי חוץ עדיין קשה לך לבטא את זה - בתוך תוכך את כבר מבינה גם את זה) הם הבסיס לשינוי שכבר מתחיל אצלך. את יודעת טוב מאד שזאת לא את האשמה במצב. את בהחלט מבינה ומציינת שאת רחוקה אלפי שנות אור מהדמות שהוא "מלביש" עליך. את כבר לא מעוניינת להתגונן כל הזמן (בעיקר כי הגעת להבנה שזה ממילא לא עוזר. בגלל זה אני אומרת לך שאת מתחילה להשתנות כי את מתחילה להבין שלמרות כל מה שניסית שום כלום לא עוזר אז מה הטעם. ההבנה הזאת תלך ותתחזק אצלך).

אני עברתי תהליך מאד דומה וגם לי היה קשה לעשות "קאט" ולמרות שרציתי ולמרות שניסיתי ממש לא הצלחתי לעשות את זה בחיתוך חד.
אבל כן הצלחתי להתחזק עוד ועוד מבפנים ופשוט גזרתי כל פעם עוד חוט מקשר ועוד אחד עד שיכולתי נפשית (אצלי לא היה קושי כלכלי כך שזה בהחלט הקל עוד יותר) לקום ולאמר במילים כאלו ואחרות שלא מתאים לי התנהגויות מסויימות ואם זה לא מקובל אז אני מעדיפה להיות לבד.

וזה שינה את חיי מן הקצה אל הקצה.

בעניין הילדים יש ספר של לנדי בנקרופט על ילדים לאבא מתעלל נדמה לי שהוא נקרא "כשאבא מכה את אמא" לא בדיוק זוכרת (יש לי אותו בבית).
יש בספר תאורים של סיפורים אמיתיים והנחיות מאד מדוייקות על איך את צריכה לנהוג.
חובה שתשיגי ותקראי. (אישית אני לא חושבת שהילדים הם הגורם המעכב פה הם פשוט עוד בלם לתודעה שלך על הסיבה האמיתית (יכול להיות פחד נטישה, פחד מבעיות כלכליות ועוד מליון דברים. זה גם ממש לא רלוונטי. זה פשוט עוד חוט שאת צריכה לגזור בדרך לשחרור. ושחרור הוא קודם כל שחרור נפשי, לאו דוקא גירושין. כשתשתחררי מהפחד להתגרש תגלי את הכח להחזיר לבן זוגך על כל ניסיון שלו "לחנך" אותך או להעניש אותך (או את הילדים) ותגלי כמה הוא בכלל מפחד ממך ותלוי בך).

שולחת לך חיבוק חם,
תאמיני בעצמך את גדולה ואת תצליחי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאחר שקבעתי ייעוץ משפטי י ראשון דווקא יצא לי בתזמון טוב הקרע הזה בינינו( מספר 15789 מאז הנישואין, כן?) כדי שלא יהיו לי תירוצים לדחות את זה שוב. אפילו אם הפרידה לא תתרחש, אני חייבת ידע משפטי במקרה הסבוך שלנו. הייתי אפילו רבה איתו בכוונה כדי שאוכל ללכת לשם בלי תירוצים והתנצלויות.

מה שהכי קשה לי בקשר איתו (וגם לו בעצם) זה הצורך ההזוי בהסתרה. הוא לא מסכים עם כל כך הרבה דברים שאני עושה, שאני כל הזמן או מוותרת עליהם או עושה בסתר. כמו- ללכת לרופא פה ושם אם זה חיוני, לקרוא ספר, לגלוש בפייסבוק, לאפות... לצאת עם הקטנים לגן שעשועים או לשחק איתם, בעיניו הכל בזבוז זמן מחריד וטירוף. (הוא קורה לזה ללקק את הילדים) אפילו ללכת לישון בשעה שאני עייפה זה מרגיז אותו כי הוא ציפור לילה ואני בנאדם שמתעורר בחמש בבוקר ועייף בעשר בלילה... בקיצור יש כל הזמן פחד מהתגובות שלו ותמרון לכיוון שלו, שגם בכלל לא עוזר כי עושה את זה לא מספיק. זה פשוט עצוב.
אותו זה מרגיז כי הוא טוען שאני כל הזמן מרוחקת וכל הזמן נגדו. במקום לראות את הקושי שלי, ולהעריך את המאמץ הלא פשוט, לעשות דברים כדי שהעסק יצליח הוא מתרגז. כי אני לא באמת בעניין. וזה נכון.
ואני גם מרוחקת ממנו, מעניין למה??????

שמעתי עכשיו בחדשות מקרה מזעזע על גבר שנכנס לכלא ל20 שנה על ניצול מיני בילדים של אשתו. האשה קיבלה שנת מאסר על כך שידעה ולא מנעה את זה. לא משווה אבל חשבתי עלייך, וחשבתי לעצמי שיש דברים שאשה מוכנה לספוג לפעמים כדי לשמור על המסגרת מתוך פחד ממה יגידו, איך המשפחה תגיב. ולפעמים היא חושבת שכל עוד אף אחד לא יודע אז זה לא אמיתי. אני לא שופטת חס וחלילה רק משתפת מחשבות עצובות שהשתלטו עלי הערב.

פתאום_מאוהב*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית כתבת :
אפילו אם הפרידה לא תתרחש, אני חייבת ידע משפטי במקרה הסבוך שלנו. הייתי אפילו רבה איתו בכוונה כדי שאוכל ללכת לשם בלי תירוצים והתנצלויות
אין ספק שאת בכיוון טוב ! ידע זה כח ואת צריכה המון כח .

רמזורית , אני מתחיל לחשוב שלא מדובר פה בגבר מתעלל טיפוסי , יש פה ממש תסמינים של פסיכופט!

הוא קורה לזה ללקק את הילדים
ללכת לישון בשעה שאני עייפה זה מרגיז אותו
הוא לא מסכים עם ...דברים.... כמו- ללכת לרופא פה ושם אם זה חיוני
לטענתו גם שימוש במילים כאלו (זבל, טיפשה ומטומטמת) אינו קללות אלא תיאור מציאות
ואז הוא לקח את בקבוק השתיה הגדול ושפך לו לכיור.
לפני שעה קראת לי טיפשה כמו נעל וג'יפה ומטורפת
הוא משקיע גם המון כספים, בלי שום פרופורציה לרווח, וגם את כל שעותיו (לפעמים 20 שעות ביממה כמו כלום
וכל הפרעה או הסחה מרגיזות אותו, כמו למשל שהעזתי להיות חולה כמה ימים

זה נשמע מטורף ! האמת שאני הייתי מפחד לישון עם מישהו כזה בחדר , ואת עוד כותבת :
כי יש הרבה בלגן מתחת לפני השטח.

אני מהמר שיש גם אלימות פיזית ואם כרגע לא , אז זה מאוד מאוד קרוב .
טריקת דלתות , שפיכת המיץ של הילד , זה התחלה של אלימות פיזית ..
תשמרי על עצמך ועל הילדים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אלימות פיזית אין ולא תהיה. אני מכירה אותו כבר 20 שנה, לא?
גם כשהוא מדבר בצורה אלימה, הוא עושה את זה בטון ממש רגוע ובשליטה עצמית. הוא מאוד רציונלי וקר.
גם את המהלכים ההזויים שלו (כמו לשפוך בקבוק לכיור) הוא עושה יחסית ברוגע. הוא כמעט אף פעם לא הרים קול ובטח שלא יד.
אני פחות רגועה ממנו אפילו.
הוא לא ממש טורק דלתות, רק נועל. באקט של "לא להפריע לי להיות כאן לבד".
לכל מעשה שלו יש לו הסבר הגיוני, רציונלי ורהוט שהייתי שולחת אותו להיות שגריר ישראל באו"ם מרוב כושר שכנוע,רק מה... הרעיונות האלו מסולפים
כמו- להחליט שאם נפרדים אין מצב שהוא ימשיך להיות בקשר עם הילדים, כי הוא לא מסוגל. (כמה אנשים כאלו יש בעולם?)
כמו שלומר מילים מגעילות כמו טפשה / זבל / אפס ועוד זה סבבה לגמרי כי זה פשוט נכון.

הוא בעיני לא מפלצת או פסיכופט, בקטע של לעשות דברים איומים ונוראים בדם קר, הכוונות שלו כאילו טובות.
הוא פשוט מאוד מאוד מאוד אגוצנטרי, לא מסוגל להכיל ולקלוט אנשים אחרים, חסר סבלנות ברמה קיצונית. וחסר פילטרים ועכבות
(הרבה פעמים אמרתי לו: בצורה כזו לא מדברים כלפי אף אחד, וודאי שלא אל אישה וקל וחומר לא כלפי אשתך!!)

ההתנהגות הזוגית שלו היא מעין מאנית-דיפרסית כזו, של אהבה חונקת ושתלטנית מאוד, ומעבר קיצוני לזעף ושתיקה. (תרגיע את העקומה שלך, תהיה יותר flat אמרתי לו)
כדי להצליח איתו בקשר זוגי, צריך להיות אדם כפוף לחלוטין לדרישותיו, או להיות חזק מאוד כדי להעמיד אותו במקום.
מאסתי מלהיות הסוג הראשון, כי אנחנו פשוט לא רואים את החיים עין בעין, וההתנגשויות לא נגמרות, ואני לא מצליחה בכלל להיענות לדרישותיו כי זה בלתי אפשרי
ואני לא רוצה ולא יכולה להעמיד אתו במקום (כי הוא בטוח שהוא צודק בלעדית ותמיד)
כשמנסים, הוא מיד מגיב באנטי מטורף, אז חבל על הזמן.

בקיצור,
זה שזה מקרה אבוד בין שנינו זה ברור
ועדיין זה לא הופך את ההחלטה לחתוך, לפרק, להרוס את הבית הפיזי והנפשי לקלה בכלל
וכמובן שעניין הילדים משחק פה תפקיד ענקי
אני לא סתם חופרת לכם כבר כל כך הרבה זמן.

אגב, כל פעם שאנו פותחים את העניין הוא טוען בתוקף ש:
אותי לא מעניין כלום חוץ מכסף (למשל בעניין הקולה הוא אמר שכאב לי רק על הכמה שקלים שהוא שפך לכיור)
כל המטרה שלי בחיים זה להרוס לו את החיים (????)
אני בנאדם עם אגו ענק ונפוח
שהילדים זה הדבר האחרון שמעניין אותי (עובדה שאני שוקלת להרוס להם את החיים)

הבנתם?

כדי להצליח איתו בקשר זוגי
אי אפשר להצליח איתו בקשר זוגי. את זה את חייבת להבין. גם אם אדם כפוף לחלוטין לדרישותיו, או להיות חזק מאוד כדי להעמיד אותו במקום
כדי להרגיש בשליטה הוא חייב להשפיט ולהשפיל את השני ולראותו באור שלילי (טפשה / זבל / אפס_ ). לתפיסתו, אם אין מישהו פחות ממנו, אז הוא עצמו לא שווה. זה ממש לא קשור אליך, את רק קנדידט. כלאחת אחרת תהיה באותו המצב איתו. וסביר שגם לכל אחת אחת יקח כמה שנים טובות להבין את זה, דווקא בגלל _אהבה חונקת ושתלטנית מאוד_ (שרבות מאיתנו טועות לראות בה אהבה. זה סתם עוד אמצעי שליטה) ובגלל ש אלימות פיזית אין אז ההתעללות פחות ניכרת ולוקח זמן רב להבין מה הבעיה.
מסייגת: יש אלימות פיזית רבה, אבל היא לא בדמות מכות ובעיטות, אז את לא רואה אותה.

ודווקא זה גם כשהוא מדבר בצורה אלימה, הוא עושה את זה בטון ממש רגוע ובשליטה עצמית. הוא מאוד רציונלי וקר._ גורם לי לחשוש _שלא מדובר פה בגבר מתעלל טיפוסי , יש פה ממש תסמינים של פסיכופט!
ממש חניבעל לקטר כזה, שעושה הכל בטון רגוע ומפחיד. אדם שמאבד שליטה וצועק, כמו גם אדם מכה, בעצם קל יותר להעמידו במקום. דווקא הרעל שנמסך בטון רגוע הוא קשה והרסני יותר.

וכמובן שעניין הילדים משחק פה תפקיד ענקי

האמירה הזו מעוררת בי בחילה. הרי את מפקירה את הילדים לסבול. בחיי, אל תספרי סיפורים שאת לא נפרדת בגלל הילדים. את לא נפרדת בגלל שאת מעדיפה להיות הקורבן ולהקריב את הילדים. אם מישהו היה פעם אחת מתייחס לבן שלי כך, הוא לא היה רואה אותי יותר ובוודאי לא את הבן.

שהילדים זה הדבר האחרון שמעניין אותי (עובדה שאני שוקלת להרוס להם את החיים)

אני מתחילה לחשוב שזה נכון. , אבל לא בגלל מה שהוא אומר. אלא בגלל שאת מעדיפה לא להיפרד ומוכנה להקריב אותם. איך את נותנת לבן שלך להמשיך לחיות באותו בית עם אבא שמכריח אותו לנעול סנדלים בבית ושופך לו בכוונה את המשקה שלו? זאת פשוט אכזריות וחוסר אחריות הורית.

פשוט זוועה. את מפקירה את הילדים שלך.

הבנתם?
כן. מצויין.

אין אחד או אחת כאן שמתנסחים בעדינות יתרה, כי המצב מאוד קשה ואת וילדייך נמצאים בהתעללות מאוד קשה. מאוד. אני חוששת שכ"כ התרגלת לזה שאת אפילו לא רואה עד כמה.
זה אפילו מקומם אותי וחלק מהכותבים כאן. חשוב לי מאוד שהדף הזה ימשיך להיות מקום שאת משתפת ובאה אליו. כמו ש לי את חוזרת ואומרת זה תהליך, וזה ייקח לך זמן ויהיו צעד קדימה ושניים אחורה. אבל חשוב שתראי נכוחה כל הזמן מול מה את מתמודדת ולא תנסי להפחית או להקטין את ההתעללות שאת עוברת. לא בגלל שאת קורבן, אלא בגלל שהוא מתעלל.

קוראת שלום,

עמדתך מאד ברורה. המילים הקשות שלך מזעזעות את הקורא ויתכן מאד שזו המטרה ("להעיר את רמזורית")
אבל אני לא בטוחה שזה משיג את המטרה.

נזנח כאן היבט מאד חשוב. רמזורית היא קורבן. נקודה סוף פסוק. אין מקום לשפוט אותה ואין מקום לבקר אותה. תאמיני לי היא עושה את זה מספיק בינה לבינה.
זה בסדר להגיד לה שהילדים סובלים ושנגרם להם נזק אבל מכאן ועד להעמיס עליה האשמה שהיא מקריבה את הילדים שלה עבור הצרכים שלה, וואוו ....
וגם אם זה נכון מנקודת ראותך, מי שם אותך לשפוט ?
את משווה בינך לבינה ? למה, כי את והיא בדיוק אותו דבר ? לשתיכן אותן אמונות, אותן רצונות ואותם פחדים ???

אני מאד מעריכה אותך ואת עוקבת בצורה תמידית באתרים ומגיבה ומחזקת. משום מה את מגיבה בצורה מאד מאד חזקה בנוגע לילדים.
אין ספק שזה בה ממקום של רצון להציל את אותם ילדים תמימים וכנראה ממקום מאד כואב שלך אבל בכל זאת קשה לי לקרוא את הניסוחים שלך שפשוט מאשימים את הקורבן.
הקורבן לא צריך לשאת האשמות גם מהסביבה הוא צריך תמיכה כדי להתחזק ולהגיע למקום הזה של הכח שכולם מדברים עליו אבל לוקח זמן עד שזה הופך להיות מוחשי (ההבנה שיש בנו את הכח לשנות, ההשתחחרות מעכבות שהשתרשו בילדות ועוד)

המשך יום מקסים

לי את, תודה על הדברים שלך.

אני מצטערת שאני לא מסכימה במקרה זה. אני לא מאשימה את הקורבן חלילה בהתעללות של הבעל. זאת אחריותו הבלעדית ואף אשמתו הבלעדית! הבלעדית.

אבל על אף שרמזורית היא קורבן להתעללות אסור לה להפקיר את הילדים שלה להיות קורבנות. זאת אחריותה הבלעדית להוציא אותם מזה.

מי שם אותך לשפוט ?

לא צריך "לשים" אף אחד כדי שיפעיל שיפוט ושיקול דעת מוסרי. זאת חובתה של כל אחת להפעיל שיקול דעת מוסרי בנוגע לכל סיטואציה. אם יש ילדים שגדלים יותר מעשר שנים בסיטואציה מתעללת, זה לא מוסרי מצד האמא להכחיש את זה.
ראי דוגמה אחת בלבד שבה מתברר שהאבא המתעלל מפעיל טרור שעל פי אסור לנער המתבגר ללכת יחף או בקפקפים בבית, ושולח אותו לחדר שלו כשהסנדלים "לא נעולים בסדר" ושופך לו בכוונה את המשקה שאמא אמרה לו שייקח מחר לבית הספר.
את יכולה לדמיין שזו דוגמה אחת בלבד. היו פה רמיזות לכך שזו השגרה.

הוא לא מסכים עם כל כך הרבה דברים שאני עושה, שאני כל הזמן או מוותרת עליהם או עושה בסתר. כמו- ללכת לרופא פה ושם אם זה חיוני, לקרוא ספר, לגלוש בפייסבוק, לאפות... לצאת עם הקטנים לגן שעשועים או לשחק איתם, בעיניו הכל בזבוז זמן מחריד וטירוף. (הוא קורה לזה ללקק את הילדים) אפילו ללכת לישון בשעה שאני עייפה

כלומר, צריך להסתיר את זה שהולכים לרופא או לוקחים את הקטנים לגן שעשועים או משחקים איתם. ולבטח יש אינספור דוגמאות נוספות.

זאת לחלוטין אחריותה ואשמתה של רמזורית שהיא משאירה את הילדים במשטר ההתעללות הזה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק רציתי להוסיף בקשר לתיאורים השונים שמוזכרים פה, שזה לא שהוא אוסר עלי לעשות משהו ממה שכתבתי. הוא פשוט טורח להבהיר את סלידתו מזה, אני יכולה לעשות מה שבראש שלי, רק שהתוצאה היא עצבים /רטינות /זלזול. זה גם עניין של מינון. על איזה עניין הולכים לרופא או באיזו תדירות להשקיע בילדים ( מבחינתו להשקיע זה רק להביא להם לאכול או לקנות להם הפתעות או מקסימום סיפור לפני השינה)
לכאורה יכולתי להמשיך לחיות לפי רצונותי, ובאמת אפשר אבל הוא מגיב בצורה מגעילה כך שזה מוציא את החשק.
לא שזה משנה משהו בדיון, או מוריד מחומרת העניין, סתם הבהרה. כי יש טרור שבאמת לא מאפשרים בו לעשות כלום ופה זה בעיקר תגובה רעה ולא שלילת הזכות.

פתאום_מאוהב*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי רמזורית
נתקלתי פה בדף אני שונאת את בן זוגי , יש שם טקסט של ילדה שהוריה התגרשו ואיך היא הרגישה בתהליך.
אני מביא פה את הציטוט כי זה מאוד מעניין לשמוע את זה ממקור ראשון.

_לוסיניטרי (12.11.2003 13:32):
אני הולכת לומר משהו שנראה לי יקומם את כל האנשים כאן, אבל זו דעתי. ממורמרת, ההורים שלי התגרשו לפני שלוש שנים, אחרי נישואים ארוכים שהיו דפוקים מלכתחילה כולל כל הדברים שאת מתארת כאן, ועוד. הסיבה היחידה שאמא שלי נשארה נשואה היתה 'בשביל הילדים' וזה אמלל ודיכא אותה בדרגים שאי אפשר לתאר. היא גם בן אדם ביישן וניסתה לשפר את עצמה כי אולי זאת הבעיה, והיא לא סיפרה לאף אחד כולל ההורים שלה על המצב בבית, ככה שהיא היתה ממש לבדה בענין. במשך שנים אני הייתי החברה היחידה שאמא שלי יכלה לדבר אתה (והייתי בגילאים ממש קטנים, בגיל שנה אמא שלי ברחה ממנו, וחזרה אליו אחרי חודש. אחר כך היא פשוט לא העיזה)וגם זה רק בגלל שגרתי בבית ועברתי אתה את הכל. לא היה טיפוך זוגי שהיא לא ניסתה, ושום דבר לא הצליח. לפני כמה שנים אמא שלי החליטה שזהו זה ותבעה גט. הפוינט שלי הוא שאם את אומללה הילד שלך אומלל, וזה לא משתלם להשאר עם בן זוג כזה רק בשביל ילד, כי גם אנחנו סובלים מהמצב. עוד דבר, העצות לדרך להתגרש שבקי לוין נתנה למעלה שימושיות מאוד וכדי להעזר בהן. גם בתור גרושה תגלי שכשאת מאושרת ילדך מאושר. יש פשוט מקרים שבהם השתדלויות לא עוזרות ועדיף לחתוך. בהצלחה!
קישור סמדר נ? (12.11.2003 17:00):
לוסיניטרי,
קודם כל hug.
למה יקומם? מה שאת מספרת ידוע כבר משנים ארוכות של מחקרים. ילדים הגרים עם שני הורים שמערכת היחסים ביניהם רעועה סובלים יותר, ונמצאים בסיכון גבוה יותר לכל מיני דברים לא סימפטיים, מאלה הגרים עם הורה אחד לאחר גירושין (כמובן, אחרי תהליך של הסתגלות לשינוי). יותר מזה, מי שנשאר במערכת זוגית כושלת, שכבר אי אפשר להציל, רק "בשביל הילדים" מרמה את עצמו. הילדים הם רק תירוץ. הסיבה האמיתית היא בדרך כלל אחרת._

לילה טוב

זה לא שהוא אוסר עלי לעשות משהו ממה שכתבתי. הוא פשוט טורח להבהיר את סלידתו מזה, אני יכולה לעשות מה שבראש שלי, רק שהתוצאה היא עצבים /רטינות /זלזול.

יקירתי, זה בדיוק המבנה הפתולוגי המתעלל.
המתעלל הפסיכופט סבור שדברים שאת עושה הם עניין שלו. עצם זה שהוא בכלל כועס על דברים שבנאדם נורמלי לא היה בכלל חושב שזה עניינו זה פתולוגי וניסיון לשלוט בך. זו תפיסה פתולוגית שנובעת ממחלת שליטה. הוא מוצא את הדרך להמאיס עלייך כל ניסיון לחשוב או לפעול באורח עצמאי. המטרה שלו היא להקטין אותך ולהפוך אותך לאפס, לצל של אישה. לזה מתקשרות הקללות, האמירות המקטינות, הניסיון הבלתי פוסק להוכיח לך שאת טיפשה (לא מסוגלת לחשוב לבד), עונשי השתיקה וההסתגרות (להראות לך שאת לא ראויה לנוכחותו ולהכניס אותך ואת המשפחה למצוקה).

זה שהוא מכריח את הילד לנעול סנדלים בבית זה בדיוק אותו דבר. הוא מנסה להראות לילד שאין לו זכות אפילו על כפות הרגליים שלו ועל המשקה שאמא נתנה לו. זה הניסיון להפוך את כל מי שמסביבו לצל של אדם.
רק כשמי שמסביבו הוא אפס מאופס, בעלך המתעלל יכול להרגיש שהוא קיים.

סי* · שליחה על ידי סי* » 23 ספטמבר 2016, 15:02

רמזורית יקרה. קראת את דברייך מהימים האחרונים. ציטטת את בעלך אומר או עושה דברים שלרגע התבלבלתי ואמרתי זה לא ייתכן , כאילו תיארת את "הבעל" (לא יכולה לקרוא חו כך) שלי. המליצו לך כבר מזמן על הספר "מילים הורגות". מומלץ מאוד. ברגע שקראתי בספר זה על המתעלל , השתקפה לי דמותו מהספר. ניתוח דמותו עלה גם משיחה עם יועצת נישואין. כל אלה ועוד הובילו אותי להגיש תביעת גירושין. לא מתחרטת לרגע. אנא קראי את הספר והתייעצי עם איש מקצוע. חשוב לך ולילדייך ולבריאותכם הנפשית. זה הבסיס לכל. שבת שלום ושהקב"ה יסייע לך להגיע להחלטה שקולה וטובה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מרגישה קצת לא נעים לעשות את זה ואולי זו התנהגות קורבנית של אכלו לי שתו לי, אבל עדיין הדף הזה הוא קודם כל בשבילי ויש לי צורך לכתוב פה זכרונות קשים, שכשאהיה פעם במשבר חשוב לי לחזור לכאן ולקרוא, באיזה מצבים אבסורדיים ורעים הייתי בחיים.
רשימה שחורה.
של כל הרע שעברתי ואסור לי לשכוח
גם אם אתגעגע לזה.

הדבר הכי גרוע ובו אתחיל, כי הוא התחתית של הרוע, הוא מה שעברתי בהריון ובלידה של הבן האחרון שלנו.
ההריון היה קשה בצורה לא אופיינית לי. הייתי 3 חודשים בתפקוד אפסי, בדכאון ובמצב פיזי רע. בתקופה הזו הייתי הרבה במיטה ולא זכיתי לשום תמיכה ואמפטיה ממנו. אלא ההפך, תחושה שהוא חושב שאני עושה את עצמי, מחפשת צומי וככה.
נקסט. הגיעה הלידה. אמנם בלידות הוא ליווה אותי וברוב המקרים רק העיק עלי בנוכחותו הלא תומכת ולא יעילה, אבל הפעם זה היה יותר גרוע ובעיקר לאחר הלידה.
אחרי הלידה נשארתי בבית חולים וסבלתי מאוד מזה, הרגשתי רע ולא יכולתי לישון בכלל, הוא לא התקשר ולא חשב לבקר וגם כשהתקשרתי אליו הוא היה עסוק ודי סינן אותי. מסביב כולם טלפונים וביקורים, ואני במיטה לבד בלי שום יחס. בלילה כבר הייתי בכזה דכאון שכבר היו לי מחשבות אובדניות ומרוב מצוקה התקשרתי אליו והתחננתי לחזור הביתה. הוא ענה ברוב טובו וגם בא למחרת לקחת אותי משם , כל הדרך הביתה הוא עשה לי ברוגז ושתק וכשהייתי צריכה קניות לתינוק הוא עצר ליד איזה פארם וחיכה שאגרור את עצמי לקנות לבד. יממה אחרי לידה, כן? זה היה פשוט נורא ולעולם לא אסלח על היממה הנוראה הזו כשאני כל כך זקוקה לתמיכה ולו קטנה, וזוכה לעונש חסר הרגישות הזה. מצא לו זמן לעשות עלי חרם.

זה השיא. באמת.
ועוד סיפור גועלי שקרה לפני המוןןן שנים אבל כל כך אופייני לו. היינו בנתק מאוד ממושך ורציתי לנסוע לשבת לגיסתי עם הילדים, אמרתי לו שאני נוסעת אם הוא בעניין והוא לא שם עלי, ופשוט נסעתי עם הקטנים. בשבת הבאה הגיעה הנקמה:
הוא אסף אותם מהגן לא חזר הביתה ונעלם. לכל השבת, איתם. לא אמר לאן ולא היה זמין, הייתי בהיסטריה ממש ואפילו התקשרתי להורים שלו, שלא ידעו מכלום, בסוף מסתבר שהוא נסע איתם לצימר. זה היה העונש שלי.

באחת השיחות שלנו אמרתי לו שאחד הדברים הקשים לי זו הידיעה שאם אהיה חולה באמת במשהו רציני, הוא לא ינקוף אצבע לטפל בי. והוא אמר בצורה מפורשת שזו האמת, והוא לא יצטער על זה גם. ושאם משהו יקרה לו, אני האחרונה שהוא יפנה עליה לתמיכה.

ואולי זו התנהגות קורבנית של אכלו לי שתו לי, אבל עדיין הדף הזה הוא קודם כל בשבילי ויש לי צורך לכתוב פה זכרונות קשים, שכשאהיה פעם במשבר חשוב לי לחזור לכאן ולקרוא, באיזה מצבים אבסורדיים ורעים הייתי בחיים.

זאת לא התנהגות קורבנית. להיפך, זה אמיץ מאוד לפרוש את הדברים הרעים, וזה חשוב להוציא אותם החוצה וכמו שכתבת, לקרוא אותם כשאת במשבר.

כל הדרך הביתה הוא עשה לי ברוגז ושתק וכשהייתי צריכה קניות לתינוק הוא עצר ליד איזה פארם וחיכה שאגרור את עצמי לקנות לבד. יממה אחרי לידה, כן? זה היה פשוט נורא ולעולם לא אסלח על היממה הנוראה הזו כשאני כל כך זקוקה לתמיכה ולו קטנה, וזוכה לעונש חסר הרגישות הזה. מצא לו זמן לעשות עלי חרם.

רמזורית, הנשימה נעתקת כשקוראים את זה. זה איום ונורא. זאת אכזריות פסיכופטית. לא פחות. להתנהג כך לאשתו, אם ילדיו, לאחר לידה? זה פסיכופטי.

הוא אסף אותם מהגן לא חזר הביתה ונעלם. לכל השבת, איתם. לא אמר לאן ולא היה זמין, הייתי בהיסטריה ממש ואפילו התקשרתי להורים שלו, שלא ידעו מכלום, בסוף מסתבר שהוא נסע איתם לצימר. זה היה העונש שלי.

פסיכופט.

רמזורית, אני נשבעת לך שהילדים קולטים את כל זה. נשבעת לך. הם רואים שהוא מחרים אותך. הם רואים שהוא מחרים אותך כשאת נזקקת. הם רואים שהוא אוסף אותם מהגן בלי להתקשר לאמא כנוסעים לסוף שבוע.
זה נורא בשבילם. זאת זוועה של ממש. זה הורס אותם לכל החיים. זה מרעיל אותם מגיל אפס.

בבקשה בבקשה היפרדי ממנו ותני להם צ'אנס לחיים נורמליים. אם ינתק קשר? עדיף עדיף עדיף.

אבל עדיין הדף הזה הוא קודם כל בשבילי

נכון. כתבי פה כמה שיותר. הוציאי הכול החוצה. חלק עצום מהחיים עם מתעלל כרוכים בהסתרה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נזכרת בעוד עניין מאוד משמעותי, האוכל. גם בזה הוא מאוד שתלטן וגועלי. תמיד היו בינינו פערים כי הוא אוהב אוכל מתובל מאוד, אפילו שרוף קצת, שונא אוכל בריא ובעיקר חי על ג'אנק כמו המבורגרים, נקניקיות, גבינה צהובה.
אני אוכלת מאוד בריא, בעיקר בשנתיים האחרונות כי יש לי מעי רגיש ואני אוכלת רק אוכל לא מעובד, ולא סוכר ולא ג'אנק לעולם.
אז מילא לא להסכים איתי, אבל אצלו זה פשוט אלימות:
רואה שאני מכינה לילדים (לא לי! והם אוהבים!) כמו קציצות עדשים או כוסמת, לא רק שהוא לא יגע בזה, הוא יקרא לזה חרא, (!!) וגם הרבה פעמים יכין להם במקביל "ארוחה נורמלית" שלא יאכלו את האוכל המגעיל שלי, המסכנים. אם יש דברים שחשובים לי כמו לא לשים חומץ או שמן תעשייתי הוא לא מתייחס בכלל ואז אני לא אוכלת ממה שהוא הכין. ותמיד יביע ביקורת דוחה על האוכל שלי, יגיד שאני גרועה במטבח ואסור לי להתקרב אליו. ובכלל, לא מסכים שאכין אוכל כי גם ככה אני עושה את זה גרוע וחבל על הזמן שלי.
יש דברים במקרר שרק אני משתמשת בהם (גם לו, אגב) כמו שקדיה או חליטה מסויימת והוא אמר לא פעם שצריך לעשות "אפרטהייד" ולהזיז את הדברים שלי למקום רחוק ככל האפשר.
מובן שלבקש ממנו לקנות בשבילי איזשהם דברים בריאים זה מגוחך כי הוא בחיים לא יסכים, אבל אותי אין לו בעיה לשלוח לקנות לו מסטיקים או סודה או דברים כאלו שרק הוא אוכל. כי הוא נורמלי ואני מטורפת..
גם פעם מרחתי שקדיה בסכין והוא נשאר על השולחן והוא אמר, תקחי מפה את הנזלת הזו.

רמזורית יקרה,

ממש כואב הלב לקרוא את מה שעובר עלייך.
אני רוצה רק לומר לך כאן בשקט ששום דבר מכל זה לא נורמלי ולא נורמטיבי. הסיפורים האחרונים שסיפרת פשוט מזעזעים ומפחידים, ולא דומים לשום דבר שחוויתי אי פעם במערכת יחסים נורמלית. אפילו לא מתקרבים לזה. זה פשוט כל כך עצוב וכואב לראות שאת זוכה ליחס כל כך מחפיר ובעצם גרה עם אויב שעושה כל מה שביכולתו להשליט עלייך טרור ולמעוך אותך. אני ממש מקווה שתצליחי לצאת מזה עם הזמן.

ורוצה להגיד לך שאם מה שעוצר אותך זה האיום שלו לנתק קשר עם ילדים, אם זה באמת יקרה הוא יעניש בזה בעיקר את עצמו והאחריות לזה תהיה אך ורק עליו. זה שאת עדיין חושבת שאת אחראית להמשך הקשר שלו עם הילדים שלו, בשר מבשרו, זה רק עוד נדבך בשליטה שלו עלייך ובמניפולציות שלצערי מצליחות לו, למרר לך את החיים.

את לא אחראית על התגובות שלו ועל הבחירות שלו.
את לא.
זו לא תהיה אשמתך אם הוא יחליט לא לראות את הילדים שלו, אם הוא הסתגר בחדר בכעס, אם הוא צעק או קילל או כל דבר אחר. כל התגובות האלה הן אחריותו בלבד. האווירה שבה את חיה כבר שנים גורמת לך להאמין שאת אחראית למעשיו ולתגובותיו.
זה לדעתי שורש העניין וכשתביני את זה, תצליחי למצוא בתוכך את הכוחות לעזוב.

אין לי מה להוסיף. נורא. מחריד ממש. אולי טוב שזה אינטרנט פה ואני לא יודעת את כתובתכם. אחרת לא הייתי מתאפקת מלבוא ולקחת אתכם אלי. אפילו נכשיר את המטבח

לאף אדם, ובטח שלא לך לא מגיע לקבל יחס כזה.
מזמינה אותך להמשיך ולכתוב. גם אני עשיתי את זה לעצמי, כי בזמן שטוב או במהלך טרדות היום יש נטיה לשכוח, להקטין, לצמצם את עוצמת הפגיעה.

פלונימית_אלמוני*

רמזורית יקרה, לבי לבי לך. חייתי הרבה שנים - הרבה יותר מדי - בסיטואציות שהיה בהן רק שמץ ממה שאת מתארת. כולל הגישה לעניני בריאות - גם שם על קצה המזלג לעומת המצב שלך וגם זה היה יותר מדי. די היה לי לדעת שאם יקרה משהו לא בטוח שתהיה התיחסות. וכאן אומר לך במפורש שלא ינקוף אצבע. כאשר הבנתי - הבנה עמוקה ובלתי ניתנת לערעור! - שאני חיה עם אדם שחלק מהזמן שונא אותי, ולא מגיע לי לחיות ככה, והעיקר: לעולם - ל ע ו ל ם לא יהיה שינוי, רק אז בשארית כוחותי עזבתי. היה קשה, אבל טוב לי מאוד. חיתה נפשי!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הסתרה, זה טוב או רע? נגיד שהסיפור שלי תיכף מתפוצץ לכולם בפרצוף...
המשפחה (חוץ מאבא שיודע באופן מאוד כללי שזה הכיוון) לא יודעת, הילדים לא יודעים כלום, אולי טעיתי פה שלא טפטפתי להם קצת סדקים בשריון העבה שלי, כמובן קולגות ואנשים מסביב.
נכון, שאני תמיד לבד וכמעט לעולם לא נמצאת איתו בשום אירוע משפחתי או קהילתי ולא עניינים בביה"ס שממש לא מעניינים אותו (מתי שתתנהגי יפה אני אבוא) אבל עדיין, לא יודעים.
בואו ניקח את הילדים כי רק לגביהם זה באמת חשוב. אולי הייתי צריכה קצת להפגין חולשה מולם? לא לשחק אותה שהכל בסדר? אולי להסביר לגדולים שככה משפחה לא אמורה להתנהל?
עכשיו אני מנחיתה אותם בבום למציאות מפחידה בלי שום הכנה מוקדמת. סטירת לחי מצלצלת.
יש לי נדודי שינה קשים מהמחשבות על השיחה שאצטרך לעשות איתם, בעיקר פוחדת על הסנדביץ' שהוא ילד מאוד מאוד רגיש, נוטה להתפרצויות ולוקח הכל קשה גם בלי קשר לכלום.

_בואו ניקח את הילדים כי רק לגביהם זה באמת חשוב. אולי הייתי צריכה קצת להפגין חולשה מולם? לא לשחק אותה שהכל בסדר? אולי להסביר לגדולים שככה משפחה לא אמורה להתנהל?
עכשיו אני מנחיתה אותם בבום למציאות מפחידה בלי שום הכנה מוקדמת. סטירת לחי מצלצלת._

אני חושבת שכל מה שעשית עד כה היה בסדר גמור והכי טוב שיכולת. אני לא חושבת שהיית צריכה להפגין חולשה, ואני חושבת שכמו שכבר נאמר לך כאן הילדים בטוח מרגישים הרבה גם אם אין להם מילים לתאר מה לא בסדר. ואני חושבת שהם כבר חיים במציאות מפחידה מסוג אחר, והרבה יותר גרוע.

אני חושבת שכל מה שעשית עד כה היה בסדר גמור והכי טוב שיכולת. אני לא חושבת שהיית צריכה להפגין חולשה, ואני חושבת שכמו שכבר נאמר לך כאן הילדים בטוח מרגישים הרבה גם אם אין להם מילים לתאר מה לא בסדר. ואני חושבת שהם כבר חיים במציאות מפחידה מסוג אחר, והרבה יותר גרוע

רמזורית יקרה, שקטה צודקת בהחלט. עשית מה שיכולת. זה גם לא משנה בכלל מה היה עד עכשיו. את פותחת דף חדש.
אין ספק שהילדים יודעים הרבה יותר ממה שאת משערת, והרבה יותר ממה שהם יגידו. הם גם יבינו יותר ויותר כשיהיו להם חיים חדשים עם אמא עם כבוד עצמי ובלי ההתסגרויות שלו ובלי העוינות כלפייך, ובלי החשש של הגדולים ממנו.
כשתפתחי איתם חיים חדשים, אז גם תתחילי להיות יותר ויותר גלויה איתם. תתחילי ללמד אותם לדבר על מה שקורה ולהפגין רגשות ומצוקות. ואז הם יבינו יותר ויותר. זאת תהיה הקלה עצומה בשבילם. את גם תלמדי אותם מה זה יחסים טובים ואוהבית ותומכים. זה גם יהיה כיף ומקרב. את יכולה לדמיין את זה? כדאי לך לנסות.

בעיקר פוחדת על הסנדביץ' שהוא ילד מאוד מאוד רגיש, נוטה להתפרצויות ולוקח הכל קשה גם בלי קשר לכלום.
יקירה, זאת עוד סיבה להוציא אותו מהחיים האלה. אם הוא רגיש, אז אפילו בתת המודע הוא קולט הכול. אין סיכוי שהזלזול וההקטנה והאכזריות כלפייך לגמרי נעלמים מעיניו. זאת מצוקה של ממש.

עכשיו אני מנחיתה אותם בבום למציאות מפחידה בלי שום הכנה מוקדמת. סטירת לחי מצלצלת.

כאמור, יש להם המון הכנה שאת לא מודעת לה והם יקלטו עוד ועוד עם הזמן כשתדברו על זה כשתחיי רק איתם בשלווה. תני להם גם דוגמאות ובקשי מהם לתת דוגמאות.

סיפרת שהגדולים לא כל כך בקשר איתו. אז מאוד יכול להיות שבשבילם זאת תהיה הקלה גדולה. ואת הקטנות את ממש מצילה. כי בנות קולטות את אמא שלהן! אני קלטתי כל ניואנס ביחס של אבא שלי לאמא שלי. והוא אפילו לא היה מתעלל! סתם שוביניסט מהסוג של פעם. ראיתי את כל הדיכוי וזה הרג אותי. כשגדלתי קצת, אמא שלי דיברה איתי על זה, ואני גם עמדתי מולו. ושוב, הוא ממש לא מתעלל, סתם גבר לא חם במיוחד וקמצן ומהדור הישן. כשמצאתי את עצמי נשואה למתעלל, הצלחתי גם לעזוב אותו.
אז אבא מתעלל? את מצילה את הבנות שלך!!

יש לי נדודי שינה קשים מהמחשבות על השיחה שאצטרך לעשות איתם

יכול להיות שצריך לדבר עם כל אחד לחוד. הקפידי לא להתנצל, אלא להיות חזקה ובטוחה ועם ראש מורם, ואוהבת. שיהיה ברור שאת נותנת להם חיים חדשים.

שיחה על גירושין, אגב, זאת שיחה ש-50 אחוז מהילדים עוברים כיום. גם אצל דתיים מתגרשים היום.

מה היחס שלו לגדולים? הוא לא מאוד קרוב אליהם, נכון?

חשוב גם לא לדבר על האיומים שלו. כמו שאמרו לך יפה, כל דבר כזה הוא באחריות שלו. וגם אם ישאלו, הגידי שזו אחריותו ושאת תתמכי בכל קשר שירצו. הכול בשלווה, בראש מורם ובהמון אהבה וחום.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כרגע אני מתייחסת לאיום הנטישה שלו כמציאותי מאוד. אני צריכה לספר על זה לילדים? או קודם לעבור את המשבר הבסיסי ואז הם יגלו שבעצם זה הרבה יותר חמור? מה שכתבת על שמירה על קשר בין הילדים לבינו לא רלוונטי, כי הוא לא רוצה שהם ישמרו איתו על קשר ומתכוון למנוע זאת ממשית ע"י החלפת פרטי ההתקשרות איתו.
בכל מקרה, אם הוא לא קוקו לחלוטין צריכה להיות תקופת ביניים בין ההחלטה לבין הגט שבה הוא יצטרך לשתף איתי פעולה במישור הכלכלי והמשפטי, וכמובן להיות בקשר, אחרת הוא ממש... (קללה) אני מניחה שהדף הזה יהיה "שמח" בקרוב...

כרגע אני מתייחסת לאיום הנטישה שלו כמציאותי מאוד. אני צריכה לספר על זה לילדים? או קודם לעבור את המשבר הבסיסי ואז הם יגלו שבעצם זה הרבה יותר חמור? מה שכתבת על שמירה על קשר בין הילדים לבינו לא רלוונטי, כי הוא לא רוצה שהם ישמרו איתו על קשר ומתכוון למנוע זאת ממשית ע"י החלפת פרטי ההתקשרות איתו.

לא. אל תספרי על זה לילדים בשום אופן. זאת לא האחריות שלך! כל מה שאת מספרת הוא שאתם נפרדים, מתחילה להסביר למה, אומרת שתסבירי עוד בהמשך. אם ישאלו על אבא, את אומרת שזאת אחריותו הבלעדית ושאת תומכת בקשר איתו. אל תתחילי אפילו ליצור אצל הילדים בראש קשר בינך לבין היחסים שלו איתם. זה לא קשור אלייך!!
תמיד להגיד שזו אחריותו והחלטה שלו ושאת תומכת בכל קשר שהוא ירצה או שהם ירצו. הכול בראש מורם ובאהבה.

אבל, רמזורית, לא להגיד כלום לילדים כשאת בתהליך. רק קצת לפני שהפרידה מתרחשת.

את הולכת לייעוץ בקרוב, נכון? אני ממש מבקשת ממך לקחת כבר עורך/ת דין מעולה, להעביר כסף לחשבון שתפתחי, ולפתוח תיק בבית הדין לענייני משפחה (לא ברבנות, לדעתי). עברי את התהליך כבר עם עורך דין לפי ההנחיות שלו.

אני מניחה שהדף הזה יהיה "שמח" בקרוב...
אמן.

כרגע אני מתייחסת לאיום הנטישה שלו כמציאותי מאוד. אני צריכה לספר על זה לילדים? או קודם לעבור את המשבר הבסיסי ואז הם יגלו שבעצם זה הרבה יותר חמור? מה שכתבת על שמירה על קשר בין הילדים לבינו לא רלוונטי, כי הוא לא רוצה שהם ישמרו איתו על קשר ומתכוון למנוע זאת ממשית ע"י החלפת פרטי ההתקשרות איתו.

רמזורית יקרה, לדעתי את לא צריכה לספר כלל לילדים שהוא מאיים בזה. אני לא רואה מה זה ייתן להם או לך, ובעיניי זו תהיה עדיין צורה של לקיחת אחריות שלך על מעשיו העתידיים. את צריכה לדעתי לעשות עכשיו את מה שהחלטת ולתת לו לנהל בעצמו את מערכת היחסים שלו עם הילדים שלו. האיום הזה אולי לא יתממש ואם כן, שיודיע להם בעצמו שהוא מנתק קשר, או לחילופין תתמודדי עם זה את מולם כשזה באמת יקרה.

לדעתי מה שצריך עכשיו לעשות זה קודם כל להכין את הקרקע מבלי לספר לילדים או לו, ורק כשתהיי מוכנה מבחינה טכנית ומשפטית - לספר לו ואז לילדים. אל תספרי קודם לילדים כדי שלא יצטרכו לשמור סוד ממנו או יגלו לו מוקדם מדי מה קורה. וקחי בחשבון שהוא עלול להתפרץ או להגיב בצורה לא צפויה כשיגלה שאת באמת עוזבת, אפילו אם נדמה לך שאת מכירה את התגובות שלו היטב. עדיף שיהיה איתך עוד מבוגר תומך בסיטואציה הזו.

כתבתי באותו זמן עם קוראת. מסכימה עם מה שהיא כתבה לך, ורק מסייגת שלדעתי עדיף להגיד קודם לבעלך ורק אז לילדים.

שמח לא במרכאות... עכשיו ראיתי את המרכאות והבנתי שהתכוונת למשהו אחר. אבל מאחלת לך שמחה אמיתית.

התחלתי גם ללכת לטיפול בתחנה לטיפול במשפחה, הייתי בשתי פגישות כבר.

מה קורה עם זה, רמזורית יקרה?

ועם אבא שלך והחברות? הם בעדך, נכון? למרות שמספיק חברה אחת טובה שמבינה, או בן/בת משפחה שמבין.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לגבי הטיפול, כרגע אני לא מקדמת את זה, גם כי אהיה עסוקה בקרוב ביצירת עובדות בשטח, וגם כי הטיפול הספציפי הזה לא חיזק אותי וקשה לי למצוא מה יהיה חלופה הולמת בעלות הגיונית.
בינתיים נעזרת כאן, וב-2 חברות לערך. את אבא שלי אכניס לעניין יותר מאוחר (מעניין שמאמא שלי אני נמנעת לגמרי) כי יש פה עניינים מהותיים לפתור שקשורים לבית שלנו ועניינים כלכליים
אבל הוא יודע.
וכל מי שיודע תומך בי ללא סייגים.
לגבי העניינים הכלכליים, זה ממש ממש מסובך.
ענייני ירושה, דיור, סירוב עקרוני שלו למזונות בתמורה לזה שאשאר בבית (או שנמכור ואעבור לדיור זול ואז: נפסיד ים כסף מהמכירה כי יש פה עלויות מיסוי / מינהל עצומות, ואפסיד מקור הכנסה של
המקום שבו אני עובדת כעצמאית שנמצא צמוד לבית, ואולי אאלץ לצאת מהישוב ולא לגור ליד ההורים שלתמיכתם בוודאי אזדקק בתקופה הקרובה. בקיצור- מסובך!!!!!)

בדיוק בגלל זה אני הולכת מחר לייעוץ משפטי מחודש.

גם כי הטיפול הספציפי הזה לא חיזק אותי

צודקת. אין להמשיך טיפול שלא מחזק אותך.

וכל מי שיודע תומך בי ללא סייגים.

זה נהדר.

_לגבי העניינים הכלכליים, זה ממש ממש מסובך.
ענייני ירושה, דיור, סירוב עקרוני שלו למזונות בתמורה לזה שאשאר בבית (או שנמכור ואעבור לדיור זול ואז: נפסיד ים כסף מהמכירה כי יש פה עלויות מיסוי / מינהל עצומות, ואפסיד מקור הכנסה של
המקום שבו אני עובדת כעצמאית שנמצא צמוד לבית, ואולי אאלץ לצאת מהישוב ולא לגור ליד ההורים שלתמיכתם בוודאי אזדקק בתקופה הקרובה. בקיצור- מסובך!!!!!)_

את צריכה להכין את הקרקע עם עורך הדין/עורכת הדין שהוא זה שיעזוב את הבית. לא למכור.

סירוב עקרוני שלו למזונות
לא כ"כ הבנתי. הוא חייב לשלם מזונות. גם אם הוא יממש את איומו ו"יעלם" הוא עדיין יהיה חייב לשלם מזונות, ויש הוצאה לפועל שתדאג לזה ו/או ביטוח לאומי שיגבה ממנו ויעביר אלייך. מקווה שיתייחסו גם לזה ביעוץ המשפטי.
את נקראת לי, רמזורית, כאדם מאוד טוב, מוסרי ורחמן. על מזונות אסור לך לוותר. אלה לא מזונותייך, אלא של הילדים- וככה גם החוק מתייחס לזה. כשהוא יראה שהאיום בניתוק מהילדים לא משפיע עליך, הוא יעבור לאיומים נוספים, רובם כלכליים, אני מניחה, כי כרגע זה מה שמדאיג אותך והוא יודע, ועוד איך - כמו כל המתעללים, אגב, ללחוץ עליך בדיוק איפה שקשה לך. לכן כמה שיותר תמיכה תעזור פה.

פתאום_מאוהב*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי רמזורית
מה שכתבת על האירוע שהיית בהריון ממש מזעזע , ירדו לי דמעות פה מעבר למסך רק מלדמיין את מה שאת עברת ועוד עוברת.
את כותבת בצורה כל כך רהוטה על מה שאת עוברת וזה ממש מצמרר.
אני שמח שאת כבר מתחילה לחשוב קדימה , גם על היום שאחרי . את בכיוון הנכון לך ולילדים.
ניכתבו לך פה המון דברים נכונים וחשובים ע"י קור את , מי אני, שקטה ואחרות .
כמה נקודות להדגשה :
את תצטרכי מימון לתהליך הזה באופן חד משמעי ! , לכן אני ממליץ לך כבר עכשיו להתחיל להעביר כסף למקום בטוח - אבא שלך ?
תבדקי עם אבא שלך או החברות מה היכולת והנכונות שלהם לעזור לך מבחינה כלכלית ? אולי תצטרכי הלוואה לתקופה מסויימת .

לגבי הילדים , אני גם בדעה שכרגע אין מה לספר להם , אולי לגדול את יכולה לרמוז ש"את דואגת שבעתיד יהיה טוב יותר ".

עורך דין טוב , זה חשוב מאוד ! וכמה שיותר מוקדם . בנוסף עורך דין צריך חומר לעבוד איתו, אני מאוד ממליץ לך לנסות להשיג עדויות כתובות על מצב חשבון , מצב העסק של בעליך , כמה חייבים לו , כמה הוא מכניס - כל דבר !
בשלב שכבר תודיעי לו הוא ידאג בעצת עורך הדין שלו להסתיר הכל ! כל שקל שהוא מרוויח .
לכן את כ"בלשית" צריכה לאסוף ראיות על מצבו ומצב העסק עכשיו , כשהוא עדיין לא מודע לתוכניות שלך.
אולי אפילו היתי מסווה את זה בכך שאת רומזת/אומרת שאת לעולם לא תעזבי אותו , כדי שרמת החשדנות שלו תהיה נמוכה .
בנוסף גם דברים שקורים בניכם , להקליט שיחות , כאלו שאת יודעת שהוא הולך לרדת עלייך - הקלטה כזאת יכולה לעזור לך מאוד לשכנע את השופט באיזה גיהינום את חייה , תביני , הוא הולך לספר בדיוק ההיפך ! איך את ממררת לו את החיים ,איך את מחריבה את המשפחה וכו ..
היום את ישנה עם האוייב , וברגע שתודיעי לו הוא ילחם בך בכל הכח , ישפיל , יקלל, ימנע ממך ממון , ילכלך עלייך בחוץ , לפני הילדים , ובכל מה שהוא יכול . את צריכה להיות מוכנה ושקולה , ולהתנהל מעמדה של כוח .
הנושא של לפתוח תיק לפני שהוא ניגש לרבנות חשוב מאין כמוהו !!!! לכן שוב ,- תכיני הכל מראש וכרגע תראי שאת "איתו באש ובמיים "
ודבר אחרון כי אני חייב לזוז,
כשאת מודיעה לו את חייבת מישהו לצידך , אומנם את מכירה אותו , אבל את לא מכירה אותו כשמודיעים לו שרוצים להתגרש ממנו - אני ממש מפחד שזה עלול להיות אלים , בבקשה בבקשה , תדאגי למישהו ( גבר) שיהיה איתך או מעבר לדלת.
בהצלחה יקירה
את הולכת לעבור תהליך קשה , אבל הוא ישחרר אותך ואת הילדים שלך לחיים טובים ונכונים .
סוף סוף תוכלי להראות להם איך חיים נורמליים נראים , מבוססים על כבוד הערכה ואהבה .
כל כך אמיתי מה שכתבה קור את :
כשתפתחי איתם חיים חדשים, אז גם תתחילי להיות יותר ויותר גלויה איתם. תתחילי ללמד אותם לדבר על מה שקורה ולהפגין רגשות ומצוקות. ואז הם יבינו יותר ויותר. זאת תהיה הקלה עצומה בשבילם. את גם תלמדי אותם מה זה יחסים טובים ואוהבית ותומכים. זה גם יהיה כיף ומקרב. את יכולה לדמיין את זה? כדאי לך לנסות.

כשאת מודיעה לו את חייבת מישהו לצידך , אומנם את מכירה אותו , אבל את לא מכירה אותו כשמודיעים לו שרוצים להתגרש ממנו - אני ממש מפחד שזה עלול להיות אלים , בבקשה בבקשה , תדאגי למישהו ( גבר) שיהיה איתך או מעבר לדלת.

מאוד מסכימה.

כל מה שפתאום מאוהב כתב הוא חשוב מאוד, רמזורית.
המשיכי להתייעץ פה. את חכמה וגיבורה. יהיו לך חיים טובים.

מצטרפת להצעות.
חושבת עליך הרבה. החלטתי להיות ה"מכשפה". אני אגיד פה דברים דיי מפחידים ולא נעימים, בתקווה גדולה שלא יהיה צורך באזהרותיי ושיתברר שסתם הייתי היסטרית:
ביטחון אישי: חייבת לדאוג שיהיה איתך מישהו לאחר שתודיעי לו.
ביטחון הילדים (שוב סליחה על ההפחדה, מקווה שהגזמתי): צריך לבדוק אפשרות שלא יוכל לאסוף אותם מהגנים ובתי הספר, לאור ההיסטוריה שסיפרת פה.
ביטחון כלכלי: לשמור כמה שיותר כסף בצד ולתעד את פעולות העסק בכמה שיותר אסמכתאות רשמיות. אמרת שמגיעים לו כספים שלא קשורים לעסק- כנ"ל. לא נעים לעשות את זה, ככה חינכו אותנו. אבל בכל פעם שתעלה בך המחשבה הזו, תיזכרי שכל פעולה כזו היא למען ילדייך: האוכל שלהם, הביגוד, רישיון נהיגה, לימודים גבוהים. ובעיקר רווחתם הנפשית.

אם זה בא לך בזמן לא טוב ומרפה את ידייך- תמחקי מיד את ההודעה. את בכיוון הנכון, ומבחינת הפעולות הניראות מול בעלך אין צורך דווקא עכשיו למהר, רק בפעולות להבטחת עתידך ועתיד ילדייך.

סי* · שליחה על ידי סי* » 25 ספטמבר 2016, 20:03

חזקי ואמצי. את בדרך הנכונה. הקשיבי לעצות הנהדרות פה.

הקפידי לחשוב על זה שהכול יעבור!

את תהיי גאה בעצמך ותהיי אמא גאה לילדייך. תוכלי להיות גלויה איתם, להיות שמחה, ללמד אותם מהם יחסים טובים.
הקפידי לזכור שתשבי איתם בשקט בארוחות ערב שמחות, עם שיחות גלויות, בלי מתח. שיהיה לכם כיף עם הרבה אהבה.

את לא תאמיני איזה שחרור זה כשלא נמצאים בחברת המתעלל! זה ממש חיים חדשים. זה חופש. זאת שלווה. את תסתכלי אחורה ולא תאמיני. אני זוכרת את השנים הראשונות אחרי שהתגרשתי מהבעל המתעלל. כל פעם שדיברו אלי יפה ולא התעצבנו עלי התפלאתי. לא האמנתי שאפשר לחיות בלי לדעת שתיכף יגיע עונש השתיקה או איזה מתח או איזה ריב מצוץ מהאצבע או איזו אמירה מזלזלת. זה היה מדהים.

והאמיני לי שהמאבק, אם יהיה, יגלה לך עוצמות בעצמך שאת לא תאמיני שהן קיימות!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף איזה בלבול ותסכול !!!!!
אתמול אחרי עוד שבוע של שתיקה אילמת הוא קרא לי לבוא לנסיעה איתו (סימן לשיחה קרבה) הייתי ביאוש ואדישות גמורים ולא התכוונתי לדבר בכלל. תוך כדי הנסיעה הוא שוב אמר שחייבים למצוא איזו דרך להעביר את החיים במצב יותר סביר ובמינימום סבל, אבל הוא לא הצליח לייצר איזה רעיון איך.
למרות שבכלל לא התכוונתי לחשוף את זה כרגע, אמרתי לו שמבחינתי המצב סופני ואין פתרון חוץ מגירושין, ושאני כבר התחלתי בתהליך. השיחה היתה מאוד רגועה ולא חששתי בכלל, גם לא הייתי ממש אמוציונלית.
הוא אמר שזה טירוף וזה מטורף אבל אם אני החלטתי אין מה לעשות והוא לא יפריע לי. כל פעם שהשיחה גלשה למקום של האשמות עצרתי את זה ואמרתי שדי, זה לא מועיל.
והוא לא חפר הרבה אבל לא הפסיק להגיד איך הבאתי אותו למצב הזה , ואיזה דפוק זה. וכמה אני אדפוק לילדים ולו את החיים בצורה בלתי הפיכה (הוא חושב שאני במצב הכי מצוין פה, כי הוא יוצא בלי כלום ואני עושה קופה) ושוב הציע שהוא יגדל אותם לבד ואני אסתלק.
נסיון להכניס לו הגיון בקשר לשמירת הקשר שלו עם הילדים לא הלך. הוא לא מסוגל בכלל להמשיך אחרי זה וחייב למחוק הכל.

בשיחה אמרתי לו שאמנם קבעתי תאריך לגישור, אבל יש עוד הרבה זמן ובינתיים לא צריך לנקוט בשום פעולה ולא להגיד לילדים, ושאני גם לא שלמה במאה אחוז עם המהלך. כלומר יש עוד סיכוי קטן שזה לא יקרה.
הוא שוב, לא מסכים בשום פנים ללכת לייעוץ זוגי גם אם זה המחיר.
מוכן "לבלוע יותר צפרדעים" ולנסות לא לעשות ברוגזים למרות שלא ברור לו איך לבטא את הכעס שלו כלפי.
היה לו קשה עם זה שאני לא נחרצת כי לדבריו הכי קשה שהוא תלוי באוויר ואין לו מושג. אבל אמרתי שזו כנראה המגמה אבל אני בהחלט לא שלמה במאה אחוז. ובגלל זה טוב שזה בעוד יותר מחודש.
הוא אמר, רק אל תעשי לי עכשיו תקופת מבחן. אז הסברתי שזה לא הקטע.
הוא היה מאוד כזה ממורמר אבל לא אלים או קולני, ובדרך מוזרה אך לא מפתיעה (קורה הרבה) הערב נגמר במגע גופני שמאוד התקשיתי בזה ובכיתי המון, אבל לא התנגדתי. הוא ביקש המון סליחה ולא התייחסתי לזה. מבחינתי זה היה מיותר ומפריע. לא משנה...
בבוקר הוא קם דווקא במצב רוח רע, שבהחלט אפשר להבין למה, אני ניסיתי לתקשר איתו אבל הוא די עצבני ולא זורם איתי.

אני מבולבלת. כאילו כבר זרקתי את הפצצה אבל השארתי אצלי ואצלו טעם של סימן שאלה, ואני בכלל לא יודעת מה אני רוצה ממנו וממני.

נראה לי שהוא חושב שזה סופי בגלל שהפגישה ההיא כבר נקבעה, אבל אם כן מה היה הקטע הזה אתמול בלילה עם המגע הגופני והנסיון להתפייס?
אני לא יודעת איך להעביר את התקופה הקרובה ואיך הוא מתכוון להתנהג. ולא יודעת מה יהיה לו יותר קל ולא מה עדיף לי.
אני לא חושבת שמשהו משמעותי הולך להשתנות. בטוח לא.
האם אני מוכנה להמשיך לתת צ'אנס בגלל הילדים? אין לי מושג.

הערב נגמר במגע גופני שמאוד התקשיתי בזה ובכיתי המון, אבל לא התנגדתי.

אוי ואבוי. למה את עושה את זה?

והנסיון להתפייס?

אמרו לך שכמתעלל הוא ינסה לעשות את זה. ברגע שיידע שוב שאת שלו, תחזור ההתעללות.

האם אני מוכנה להמשיך לתת צ'אנס בגלל הילדים? אין לי מושג.

את לא באמת אומרת את זה

. לתת צ'אנס שימשיך להעביר אותך אלימות קשה ושתהרסו את החיים לילדים? לתת לילדים לגדול עם פסיכופט?

אוי ואבוי.

קור את אני מבין את התסכול... אבל רמזורית עוד צריכה להבשיל...

חלק גדול מהקוראים והכותבים כאן לא יכולים לסבול את מה שקורה, אבל רק כשרמזורית לא תוכל לסבול את זה יותר , תהיה תזוזה בכיוון חיובי (של להיפרד מהמתעלל - אין שום כיוון חיובי אחר עם פסיכופט כזה)

החשיפה המוקדמת זו קריאה לעזרה - תראה מה יקרה... תשתנה ... תציל ... תעזור למנוע את זה...

אכן מאוד קשה להשתחרר דווקא מיחסים כאלה וצריך לקחת את זה בחשבון כשמגיבים

חברים בבקשה רק אל תשפטו את רמזורית לחומרה.
היא עוברת תהליך והוא מאד קשה לה.

זה ילך ויחזור כמו מטוטלת ובכל פעם היא תתחזק יותר.
היא במודעות ולכן היא כבר בכיוון.
היא אמרה בקול רם שהיא רוצה להתגרש - זה צעד ענקי בשבילה.

בתוך תוכה היא מייחלת לזה שההחלטה שלה תשנה בו משהו... עדיין מקוה שלא מאוחר מידי ... שאפשר לתקן.... שיקרה נס.
אני מכירה את התחושה הזאת מקרוב. בגלל זה הדואליות : מחד רצון להתנתק וחוסר אמונה בשינוי מאידך השארת פתח צר שמא אולי אולי בכל זאת ....

רמזורית, חיזקי ואימצי ובשום פנים ואופן לא להרגיש רגשי אשמה על מה שאת מרגישה - זה מחליש !!!!!!!
קבלי את עצמך ואת התחושות שעוברות עליך ואת הרצון להשאר בהבנה ובקבלה ולאט לאט הרצון להשתחרר יעלה על הרצון לשמור על שלמות המשפחה או על הפחדים מפני הגירושים. זה יבוא !!!! מבטיחה לך. זה קרה אצלי ואצל עוד רבות אחרות שאני מכירה שלקח זמן אבל בסופו של דבר הכל התבהר והדרך היתה ברורה ללא רגשי אשמה וללא רגשי חרטה.

רמזורית אני רוצה להזכיר לך שאת פה כדי לקבל חיזוק בתהליך שאת עוברת.
גם "בנפילות" שלך אני רוצה לחזק אותך ולאמר לך שמה שלא קרה עכשיו יקרה במועד מאוחר יותר.
רק שלא תתחילי להרגיש חסרת אונים או מבולבלת או אחת שמבלבלת לקוראים כאן את המוח ולא עומדת בהצהרות שלה או ב"מה שמצפים ממנה" בזמן אמת.

את זאת את ואלה הם חייך. בקצב שלך וביכולת הסיבולת שלך את תשתני ותצליחי.
אנחנו כאן לעמוד מאחוריך.

זה כן חשוב שתביני כמה את וילדיך חיים בתוך בועה של התעללות ולכן גם להערות הקשות יש מקום. להעיר אותך שוב ושוב.
אך בשום פנים ואופן זאת לא ביקורת שיפוטית רק תמונת מראה לאיך זה נראה מבחוץ למי שלא נמצא על הקרוסלה המסתובבת שלך.

מאוד מסכימה עם דבריה החשובים של לי את. לוקח זמן לעבור תהליך כזה, ובתוך התהליך יש כל מיני רגעים שונים. אני מאמינה שרמזורית תמצא את דרכה בקצב שלה והכי חשוב לתת לה כאן אוזן קשבת ולא שיפוטית, כדי שלא תהסס לבוא לכאן ולחלוק גם ברגעים שהיא פחות בטוחה בהחלטה שלה.
רמזורית, את בדרך הנכונה. תמשיכי לשתף.

אוי ואבוי. למה את עושה את זה? sad

את לא באמת אומרת את זה sad

קוראת, אני מאוד מכבדת אותך ואת העובדה שכל כך אכפת לך מרמזורית ומנשים אחרות שעוברות התעללות. רואים שזה בנפשך והקול שלך חשוב, בעיקר כמי שעברה משהו דומה. אבל אני מבקשת ממך לנסות להימנע ממשפטים כמו אלה שציטטתי למעלה כי אני באמת חושבת שהם לא מקדמים, ועלולים אפילו לגרום לנזק. אני חושבת כמו שליאת כתבה, שזה תהליך שמתאפיין בתנועת מטוטלת, יש רגעים שמנסים להאמין ולקוות שאולי בכל זאת, רק כדי להיווכח שוב שאי אפשר לתקן. והתנועה הזו חשובה.
תגובות מזדעזעות ושיפוטיות עלולות לגרום לנמענת להסתגר בתוך עצמה, לפחד לשתף כאן בכל קשת המחשבות שלה, ולחפש משענת שוב דווקא אצל מי שפוגע בה.

אפשר לדבר בצורה ברורה ונחרצת לגבי המצב, אבל לקבל ולהכיל כל שלב בתהליך מבלי לשפוט.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה, ובעיקר לליאת ולשקטה על ההבנה. אני מרגישה צורך הזוי לתקשר איתו כדי שאולי... יהיה סיכוי להגיע לאיזו נורמליות בלי להרוס הכל, מצד שני ברור לי שזה יאלץ אותי לבלוע הרבה דברים שממש לא פשוט לי איתם, אבל אני מבינה ומזדהה, לצערי יותר מדי, עם התחושה הקשה שלו. בינתיים אנחנו לא ברוגז אבל גם די נמנעים אחד מהשני.
לתחושתי הוא: או ינסה להתפייס כרגיל, וזה יכול גם להתפוצץ בקלות, (מה שבעצם קרה אתמול בלילה) או יקח את המצב כבלתי נמנע כאילו אני גמורה בדעתי ויצמצם איתי מגע לאפס, ואולי אפילו יעזוב. חוסר ההחלטיות משגע אותו, אבל גם להגיד זאת בצורה חדה וחותכת מן הסתם יהיה לו קשה מאוד לעיכול.
בכל אופן הוא לא נהנה בכלל ממה שקורה פה וההתנהגות שלו מובנת.
אני לא מובנת לעצמי. נקרעת בין רצון לתקשר ולהתפייס ושהכל יישכח לבין רצון להמשיך בתכנית הפרידה כי באמת אין סיכוי. אז בינתיים.... אוף.

כל מי שהזהיר אותי מאלימות בסיטואצית הגילוי, היה לי ברור שאין סיכוי לזה.

רמזורית, אני מאמינה שמה שאת מרגישה כרגע נורמלי לחלוטין. זה לא דבר פשוט ומובן מאליו מה שקורה כרגע בחיים שלך וקשה לך קצת לדעת איך להגיב וזה בסדר.

ממה שכתבת פה זה נשמע לי שהדפוס במערכת שלכם הוא שאת זו שמזדהה עם הרגשות שלו ומכילה אותם, ומתאימה את עצמך אליו. הוא לא עושה את זה בשבילך. לכן מה שקורה כרגע הוא בדיוק זה: את מזדהה איתו ודואגת לו, מנסה לצפות את התגובות שלו. אבל שימי לב ששתי האופציות שהעלית לא כוללות התייחסות אמיתית שלו לקושי שאת מביעה. נסיונות ההתפייסות שלו נשמעים לי כמו משהו קוסמטי בלבד, לא כמו ניסיון אמיתי מצידו להקשיב לך ולהבין אותך. והאופציה השניה היא ריחוק ונטישה. כלומר עדיין ציפייה שאת זו שתתיישרי, ואם לא הוא ינטוש. זה לא דיאלוג.

ברור שיש בך תקווה ורצון שהדברים ייפתרו בלי פרידה. אבל מה זה פיתרון אמיתי? זה לא יכול להיות באמת פיתרון אם זה רק קוסמטי, אם את לא מקבלת הקשבה וכבוד, אם הוא עדיין חושב עלייך שאת מטומטמת ואפס ואשמה בהכל. אם הוא לא יהיה שם בשבילך אם תחלי או תצטרכי עזרה בשעת חולשה.

אבל אני מבקשת ממך לנסות להימנע ממשפטים כמו אלה שציטטתי למעלה כי אני באמת חושבת שהם לא מקדמים, ועלולים אפילו לגרום לנזק.

אני לא מסכימה. חלק עצום מלהיות קורבן של התעללות זה לספוג תעתועי תודעה כל הזמן ולהתחיל לחיות בתעתוע הזה. לכן, צריך לשמוע באופן ברור כל הזמן את הקול שמזועזע מהמצב, וגם מההסכמה למצב.

וחוץ מזה, כן מותר להיות שיפוטיות. דווקא מי שכל כך נזהרת מלהגיד לרמזורית מה היא חושבת מקטינה אותה, ומתייחסת אליה כאילו היא ילדה שאי אפשר להביע בפניה ביקורת, או כאילו היא סוג של נכה. רמזורית אישה חכמה מאוד, רהוטה ממאוד, ואמא לילדים. אני מכבדת אותה בזה שאני מתייחסת אליה כאל כזו, ולא כאל ילדה קטנה חסרת כוחות ותודעה. זה כולל גם להשמיע ביקורת.
רמזורית, סליחה על השימוש בגוף שלישי. אני כמובן מדברת אלייך.

נקרעת בין רצון לתקשר ולהתפייס ושהכל יישכח לבין רצון להמשיך בתכנית הפרידה כי באמת אין סיכוי.

רמזורית,
אין שום סיכוי בחיים שבעלך ישתנה! אנשים נורמלים מתקשים לשנות דפוסים נפשיים. אז מי שיש לו דפוסים כל כך פתולוגיים, ושמסוגל להתנהגות כל כך אכזרית, לא יהפוך לבן זוג יציב. אין שום סיכוי בעולם!

אם תישארי איתו, את דנה את עצמך לעשרות שנים של אלימות וגם את ילדייך.

קוראת, להרגשתי את מבלבלת כאן בין תוכן לבין צורה. כולם כאן מנסים לעזור לרמזורית לראות נכוחה את המצב בו היא נמצאת ולצאת ממנו. לא תמצאי בדברי שום דבר ששונה בתוכן ממה שאת אומרת כאן. הדבר היחיד ששונה הוא הנימה, הניסוח,והסובלנות כלפי הקושי שלה. אני לא חושבת שביקורת מהסוג של "אוי ואבוי מה עשית" עזרה אי פעם למישהו. גם ככה היא חיה באווירה של הלחצות והטחות אשמה, ובעלה גורם לה להרגיש אשמה בכל דבר. אז מה יעזור שגם כאן ילחיצו אותה ויגרמו לה להרגיש אשמה על מה שהיא חושבת או עושה?

בכל אופן אין לי רצון לפתוח כאן דיון נוסף בנושא כי זו תהיה חזרה על דברים שנאמרו כבר פעמים רבות בהקשרים דומים. ביקשתי את מה שביקשתי, אם את רוצה להמשיך בקו שלך זו זכותך. שימי לב רק שיש כאן כמה וכמה קולות שמנתחים ומפרשים את המצב בדיוק כמוך, ובכל זאת הביעו הסתייגות מהטון שלך. לשיקולך...

רמזורית, אני מקווה שתמשיכי לשתף כאן גם אם יש קולות שפחות נעימים לך. זה הכי חשוב.

אין שום סיכוי בחיים שבעלך ישתנה! אנשים נורמלים מתקשים לשנות דפוסים נפשיים. אז מי שיש לו דפוסים כל כך פתולוגיים, ושמסוגל להתנהגות כל כך אכזרית, לא יהפוך לבן זוג יציב. אין שום סיכוי בעולם!

גם אני חושבת שהסיכוי לכך קטן עד אפסי, ואם זה יתאפשר אי פעם זה יהיה רק אחרי טיפול ארוך. והרי כבר אמרת שהוא מסרב אפילו לשמוע על טיפול. הוא אפילו לא קרוב ללהכיר בכך שיש לו בעיה וממשיך לחשוב שהוא בסדר גמור, וכל הבעיות הן באשמתך.

ומילה אחרונה לקוראת, כי אני עדיין לא בטוחה שהבנת אותי - מה שצורם לי בדברייך הוא לא הטון הנחרץ והאמירה הברורה שזו התעללות והמצב קשה, כי עם אלו אני בהחלט מסכימה. מה שצורם לי הוא מה שכתבת בהודעה שציטטתי, כשאמרת לרמזורית "אוי ואבוי" ו"למה את עושה את זה" וכדומה.

מה שצורם לי הוא מה שכתבת בהודעה שציטטתי, כשאמרת לרמזורית "אוי ואבוי" ו"למה את עושה את זה" וכדומה.

הבנתי. צר לי. לא מסכימה עם הטענה.
מזכירה, אגב, שגם אני הייתי נשואה למתעלל, ושוחחתי עם אינספור נשים שעברו התעללות וקראתי על זה אינספור טקסטים. יש חשיבות עצומה גם לפעמים לדבר באופן אותנטי לחלוטין עם האישה שהיא קורבן להתעללות, כולל ביקורת על זה שהיא מוכנה לחטוף את זה, מכחישה את מצבה ומצב הילדים, וחוזרת לעוד (לא מדברת כרגע על רמזורית, אלא באופן כללי).

ובמקרה הנוכחי, מדובר על התלבטויות של יותר מעשר שנים (התחילו כשהיו שני ילדים, ועכשיו יש שישה).

הבנתי. צר לי. לא מסכימה עם הטענה.

אוקיי.

שקטה, רק להבהיר שאני תמיד קוראת בעניין את דברייך והם חשובים מאוד בעיני.

באופן אישי, מה שלי עזר לצאת מהנישואין זה בדיוק שתי חברות שהחטיפו לי והראו לי שהן כבר אפילו קצת מזלזלות בי. הן לא נתנו לי לתת שום תירוץ ושום כניעה לתעתוע.
אחת מהן בהתחלה עצבנה אותי ולא יכולתי לסבול את זה. היא טיפוס שאין לו כוח לשום קשקושים, והיא אומרת מה שהיא חושבת בלי שום עידון. אפילו קצת התרחקתי ממנה. אבל הקול שלה, שהיה כל כך ברור, ליווה אותי כל הזמן ועזר לי להפסיק לספר סיפורים.

קוראת, מה שאת עושה הוא חשוב לא פחות מההבנה וההכלה של רמזורית.
את מה שאת עושה כאן אני חויתי מול מטפלת שליוותה אותי בתהליך.
היא לא ויתרה לי והציפה את התמונה כל הזמן. זה היה חלק חשוב מהתהליך.

פשוט אני זוכרת פעמים שזה היה לי קשה מנשוא לשמוע. לא בגלל שזה לא נכון אלא בגלל שזה גרם לי לתחושת חוסר אונים ולא יכולתי להתמודד עם האמת בכללותה אלא רק עם חלק אחד כל פעם.
למשל, בהתחלה התמודדתי עם החלק של להיות האחראית הבלעדית לילדי (כי הכי נוח שבעולם היה לי שיש עוד מישהו שלוקח איתי את האחריות ודואג ביחד איתי כשצריך משהו לילדים. אבל כשהעזרה לוותה גם בזכות של בן זוגי להטיל עונשים ולחנך את הילדים וכשזה הביא למתח ולהטחת ביקורות ולהתנהגויות של שליטה מול הילדים התמודדתי עם הפחדים שלי ויצאתי מאזור הנוחות שבו אני אמא טובה ומכילה ויש אבא מאיים לשים גבולות והתחלתי ליישם דברים שלא ידעתי לעשות קודם לכן, כמו למתוח גבולות ולעמוד במילה שלי גם אם הלב נחמץ לאור תחינותיו של הילד). זאת אומרת שכחלק מהתהליך עשיתי הפרדה מוחלטת בין בן זוגי לבין הילדים בנושא החינוך והאחריות. אחר כך התמודדתי עם נושא המריבות ומה אני לא מוכנה שיעשו לי כגון ניתוקי טלפון, העלמויות ועוד. אחר כך חידשתי קשר עם חברות מהעבר וכך הלאה ... כל דבר בפני עצמו. וכל התהליך לווה באיומים של פרידה ושל "אני אתנהג אליך בהתאם" ו"גם אני יעשה מעכשיו מה שבא לי" וכו'

ולכן החלק הבסיסי הכי חשוב היה שהייתי מוכנה להפרד. באמת ובתמים הייתי מוכנה למרות שבלב כל הזמן קיוויתי שיקרה נס ומשהו ישתנה. ובגלל שלא פחדתי יותר מהאיומים של הפרידה אז יכולתי להמשיך בשלי. צעד צעד כל פעם קצת.

אז מה שאני בעצם מנסה לאמר הוא שזה נכון שצריך לשים את המראה מול רמזורית. נכון וגם חשוב. אבל היא צריכה לדעת שאנחנו כאן מאחוריה לאורך כל התהליך. גם כשהיא אוזרת אומץ וגם כשהיא נסוגה. המטרה, בעיני לפחות שעל כל צעד אחורה היא תלך 2 קדימה.

כמה קשה היה לי להכיל ביקורות מצד שלישי - גם ככה הייתי נתונה תחת ביקורת מתמדת מצד בן זוגי. אני זוכרת אמירות מאד קשות שלי לאחותי שאני יודעת מה היא חושבת אבל אני לא רוצה לשמוע. הייתי רואה אותה מתפתלת אבל פשוט לא הייתי מסוגלת לשמוע. רציתי ממנה תמיכה כשבכיתי ושלא תבקר אותי כשחזרתי. דיברנו והיא אמרה לי כל מה שהיא חושבת אבל אם היא ניסתה לנער אותי בקטע של "די כבר תסיימי את זה" מיד זה הרגיש לי לא נכון כי עכשיו אני צריכה להתגונן גם בפניה. וככה היה מול החברות שלי. רציתי לספר. הבנתי כל מה שאמרו לי אבל אם ניסו ללחוץ עלי ביקשתי שלא. היחידה שהרשתי לה ללחוץ עלי כי זאת היתה המטרה היתה המטפלת שלי וגם אצלי היו מקרים שאמרתי "אני יודעת אבל לא מסוגלת להתמודד כרגע" והיא אשת מקצוע ידעה תמיד להרפות באותו רגע ורק לאמר לי "אני יודעת אבל רק תקחי לך את זה כנקודה למחשבה".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התמיכה שלכן מרגשת. באמת.

מתעללים, מזכירה לעצמי, הם אנשים סופר רגישים לתנודות הזולת. אם להסתכל על מה שאת מספרת, רמזורית, אז לפני כשבועיים, כאשר קבעת פגישת יעוץ לגבי גירושין, בעלך - מבלי שידע על כך- לפתע הציג פנים נעימים, דיבר איתך והמצב בבית היה נסבל יותר. זה, כמובן, לא החזיק מעמד זמן רב. או אז- חזרה בך ההבנה שאין מנוס מפרידה, היית בפגישת יעוץ (כך אני משערת. איך היה?) והנה- הוא מזמין אותך לשיחה, ברוגע. ואחרי מטח קללות, צעקות ואיומים- שיחה רגועה, בשל הניגוד הרב מהתקשורת בינכם בד"כ- נתפסת פתאום כמו שינוי עצום. ואז צצה התקווה, שממילא נמצאת ומחכה כל הזמן לשעת כושר. קשה, גם לי כמאזינה מהצד, לשמוע שבעצם תוכן דבריו לא השתנה. ומיד כשצצה בך אותה תקווה, שוב היית תחת מרותו- בבוקר הוא קם דווקא במצב רוח רע, שבהחלט אפשר להבין למה, אני ניסיתי לתקשר איתו אבל הוא די עצבני ולא זורם איתי.

בעלי ואני לא ביחד כבר כמה חודשים. מתקשרים בדיוק במה שנחוץ ולא נימה יותר באמצעות SMS. אבל נשאר לנו נכס משותף שצריך למכור. מכל מיני סיבות זה לא טופל עד עכשיו. היום, סוף סוף הצלחתי להביא את עצמי לדבר עם אנשים, להפגש עם קונים. ראי זה פלא, קשה לי לתת לזה הסבר אחר: רבע שעה אחרי הפגישה הוא התקשר אלי. מזכירה: לא דיברנו חודשים. כולו נופת צופים ודברי אהבה. ושלא אמכור, הוא יתן לי את הנכס (מה שכמובן יחייב אותנו להשאר בקשר כלשהו). תהרגי אותי איך הוא ידע ומה גרם לו להתקשר בדיוק כשהתחלתי לגזום את החוט האחרון שמקשר בינינו.
בתקופות עבר, כשנפרדנו וחזרנו היו תופעות דומות. כמו שלי את כתבה, החלק הבסיסי הכי חשוב היה שהייתי מוכנה להפרד
לומר לך שזה לא השפיע עלי? לא אשקר. עצרתי בינתיים את ההתנהלות לגבי המכירה (גם נפסיד כך כסף, עוד תירוץ למה לא להתנתק לגמרי) והיום אני מבולבלת.
ועוד דבר, אם כבר נדחפתי לך לדף, גם אצלי, אם מבודדים את דבריו מהנימה ומנקים את קישוטי ה"אני אוהב אותך",בעצם הוא מאשים אותי, ציטוטים מהיום: "סתם עצה לשיפור הכישורים החברתיים שלך..." "גם בנבואות את לא משהו" "לא הצלחתי להבין בזמן שהשריטה העמוקה שלך היא בלתי הפיכה". אבל אני כבר ברגרסיה. לא אחת חשבתי שזה כמו סמים, וצריך להמנע לגמרי, כי כל דבר קטן יכול להביא לחזרה להרגל.

קוראת את כל מה שכתבתן.

אז חשוב עוד יותר להבהיר:
רמזורית, מקווה שברור לך שאני בעדך!!

מדהים איך כל הסיפורים דומים. כולם גם צובטים בלב.