לא יודעת מה לעשות

[אנונימי]

שיתוף:לא יודעת מה לעשות

[אנונימי]

^{דף תמיכה}

[לא_יודעת*]

קשה לי לשתף בזה, אבל זה כבר מתפוצץ בתוכי, מרעיל אותי, אני מרגישה בדרך ללא מוצא. אני נאלצת להודות - אני צריכה עזרה.
אז אני חושבת, יש פה אנשים חכמים, הרבה נשים חכמות, אולי תהיה למישהו תובנה שתעזור לי. ואולי רק לאוורר את זה יעזור לי. אולי אבין כמה דברים רק מהכתיבה.

אני מרגישה מובכת בגלל שהנושא יכול להיראות כל כך סתמי, ומה אני עושה עניין, ו- שאלה יהיו הצרות שלי בחיים. אני מרגישה קטנונית. קטנה. ילדה קטנה ואידיוטית.

זה כל כך אידיוטי, ומצד שני כל כך מציק לי. אני רוצה לצחוק על זה, ויש בי גם חלק שמסתכל על זה מן הצד ומחייך לנוכח הרצינות התהומית שבה אני מתייחסת לכל זה. אבל בפועל, אני בוכה, ובוכה, ובוכה. מתוך פצע עמוק, מתוך ים של כאב.

הסיפור (האידיוטי) -
הוא פישל בגדול ביומולדת שלי.
יום ההולדת האחרון שלי היה נוראי. הרגשתי שכולם שכחו אותי. שתי חברות התקשרו להגיד מזל טוב. הרבה אחרות ואחרים לא התקשרו. המשפחה לא עשתה כלום (התקשרו להגיד מזל טוב, אבל במפגשים שהיו באותה תקופה לא הזכירו את העניין ובטח לא חגגו). הבן-זוג היה מאוד מאוד עסוק באותה תקופה. היה עליו המון לחץ מהמון כיוונים.
הרבה פעמים קשה לי עם ימי ההולדת שלי, אבל השנה זה היה קשה במיוחד. הרגשתי מנותקת לגמרי, לא שייכת. אני לא יודעת למה זה קרה ככה, אני יודעת שזה מתוכי. הייתי זקוקה להמון תמיכה מהסביבה, הרגשתי שאני זקוקה שיראו לי אהבה, וכמובן שקיבלתי נא באוזן. Xין בעין. כלום. גורנישט. רציתי למות. אמרתי את זה לבן-זוג. הוא לא לקח את זה ברצינות. גם לא התכוונתי ברצינות. אבל התכוונתי שרע לי.

ביום ההולדת שלי עצמו עבדתי עד מאוחר בלילה. כשהגעתי הביתה, הוא הראה לי שסידר לכבוד היום הולדת שלי משהו שביקשתי שיסדר כבר המון פעמים בבית. איזה תיקון שלא ידע איך לעשות, וכבר כמה חודשים אני מנדנדת לו. אז עכשיו הוא מצא איזה פיתרון ותיקן את זה באופן זמני. זו היתה מתנתו ליום ההולדת שלי.
השתדלתי למצוא בעצמי שמחה, על זה שבתוך כל הלחץ שלו הוא מצא זמן בשביל לעשות בשבילי את הדבר הזה. להעריך. לא ציפיתי שיחגוג באמת. הרי אין לו זמן. עוד כמה ימים הוא יתפנה. בטח אז הוא יעשה משהו.

עברו כמה ימים. כלום. עברו עוד כמה ימים. הוא התפנה. הציע שנצא לסרט. לא לכבוד היום הולדת. חשבתי, אולי בכל זאת יתייחס לזה איכשהו. יצאנו. לא היה כלום לכבוד היום הולדת. עברו עוד כמה ימים, שוב היה זמן לעשות משהו. הוא רצה לנצל את הזמן שהתפנה לו כדי לסדר דברים בבית שלא היה לו זמן לסדר כל התקופה הלחוצה הזאת. או, לעשות משהו ביחד, אם אני רוצה. מה שאני רוצה. (הוא יודע שחשוב לי לבלות זמן ביחד, וחושב שאם הוא יעשה מה שאני רוצה, אני אהיה שמחה. לכן, "מה שאת רוצה").

נכנסתי לדיכאון. הוא התעקש לשמוע מה הבעיה. היה קשה קשה קשה להגיד לו. בסוף זה יצא בהתפרצות נוראית. ותוך כדי שאני צועקת עליו, אני נבוכה, ואני מתביישת בעצמי, אבל הפצע כל כך כואב, והוא הבן זוג שלי, צריך לדעת כמה כואב לי, ואיך אני מרגישה, ומה לעשות, הוא צריך לשמוע, גם אם זה לא יפה ונכון וצודק וגם אם אני מתנהגת כמו מפגרת וגם אם אני יודעת שאני מתנהגת לא בסדר וצועקת עליו איפה שלא ראוי לצעוק עליו (ומתי בעצם ראוי לצעוק?) ומצפה ממנו לתיקון של דברים שלא הוא קילקל - כל כך כאב לי, והוא ביקש לדעת.

הוא לא הבין, מה אני רוצה ממנו. הרי הוא אמר לי מזל טוב. והוא סידר בשבילי את הדבר הזה בבית, בתוך האין זמן שלו. והוא כל כך כל כך עסוק. ומה קרה בימים שעברו מאז, שהיית יותר פנוי, שאלתי אותו. מה קרה ביום הזה והזה, שיצאנו לסרט? לא יכולת אז לעשות משהו? פשוט לא היה אכפת לך. ועכשיו, כשיש לך זמן, אתה שוב לא עושה כלום.
באותו ערב, אחרי שנגמרו הדמעות, יצאנו למסעדה. זה כבר היה די פאתטי. כבר הייתי מבולבלת לגמרי. מצד אחד, הרגשתי שזה פאתטי, מצד שני, משהו היה חייב לשכך את הכאב. בכל זאת לזכות בהתייחסות כלשהי, גם אם זכיתי בה אחרי שדרשתי אותה, התחננתי אליה, צעקתי אותה, הכרחתי אותו לתת לי אותה. מה שווה התייחסות כזו? ובכל זאת.

הדמעות נמשכו חודשים אחר כך. פחות ופחות, אבל עדיין נמשכות מדי פעם, אני נזכרת כמה עזובה הרגשתי, ואז מרגישה עזובה, ובוכה.

[לא_יודעת*]

ועכשיו, היום הולדת שלו מתקרב.

[לא_יודעת*]

יש לי רעיון מאוד מיוחד ליום ההולדת שלו. אבל יש בי כעס, ואני לא רוצה לעשות שום דבר. לא רוצה לתת לו יחס שאני לא מקבלת ממנו.

צריך לומר גם שביום ההולדת הקודם שלו השקעתי מאוד מאוד. בדברים שמאוד שימחו אותו. בימי ההולדת שלפניו, השקעתי גם מאוד, אבל בדברים שפחות שימחו אותו. דברים שאני חשבתי שהם נהדרים (מעשה ידי), אבל התגלו כלא שמישים עבורו.

אז שנה שעברה באמת חשבתי, מה ישמח אותו מאוד, והלכתי וחיפשתי ועבדתי על זה הרבה (בשמחה!) והוא מאוד מאוד שמח ואמר שזה הדבר הכי יפה שהוא קיבל אי פעם. שמחתי.

אז מצד אחד אני רוצה לחגוג לו, כי אני רגילה שחוגגים ימי הולדת, ומשקיעים, ויש לי רעיון יפה (שצריך להשקיע עבורו).
מצד שני, הוא כל כך לא השקיע ביום ההולדת שלי, שבו הייתי זקוקה לכך כל כך, שאני רוצה לכלוא את הרעיון בתוכי, וחושבת איך אני לא אעשה לו כלום, כמו שהוא לא עשה לי כלום.

[לא_יודעת*]

זה מרגיש מטופש, לנקום בו על כך שלא חגג לי את יום ההולדת בכך שלא אחגוג לו את יום ההולדת, לא?

אני עוד מתלבטת אם לא לעשות כלום בכלל, ורק להגיד לו מזל טוב, או גם לקנות לו משהו קטן, סימלי. בא לי לקנות לו משהו, אבל לא בא לי לעשות בשבילו כלום. אני מובנת?

[לא_יודעת*]

אני מרגישה שאני סוגרת בכוח את הלב שלי. אני רוצה לתת לו, להעניק. אבל פגועה, כואבת, ומפחדת שלתת למי שלא נותן לי, יפגע בי. זה כואב לסגור ככה את הלב. אבל זה כואב גם כשהוא פתוח ומקבל סטירות. זה יוצא רע איך שלא אסתכל על זה.

[לא_יודעת*]

איך זה בשאר הזמן, לא ביום הולדת? די בסדר.
אני צריכה המון, ומקבלת מנה סבירה של פינוק, השקעה, התייחסות. תמיד רוצה יותר, אבל נראה לי שהבעיה אצלי.
הוא כן מביא הפתעות קטנות מדי פעם, ואז אני מרגישה שהוא חושב עלי, הוא יודע מה חשוב לי בקשר בינינו ומשתדל - באמת משתדל - לתת את זה, להיות טוב אלי, לעשות לי טוב.

[לא_יודעת*]

ובחיי היומיום, אני גם משקיעה בו, ובשמחה.

אבל מה לעשות עם היומהולדת? זה עוד פצע כואב. איך אני יכולה לעשות לו משהו אחרי שהתעלם משלי, ועוד בזמן שידע כמה קשה לי וכמה קשה אני לוקחת את כל עניין היומהולדת הזה?

[לא_יודעת*]

אם מישהו הגיע עד לכאן, ויש לו מה להציע, רעיונות, מחשבות, מראות, הבנות, שאלות,
אשמח לשמוע, אולי זה יעזור לי למצוא את הדרך החוצה מהפלונטר הזה. כדאי שאמצא דרך החוצה מהפלונטר הזה, ואני לא מצליחה לבד.

אם יש גם רעיונות לשם דף מתאים יותר, אשמח.
(פגועה ומאוכזבת ולא רוצה לחגוג לו את היומולדת נראה לי כועס מדי)

[פלונית_מבינה*]

נראה שאת מאוד פגועה.
אולי לא היומולדת הוא העניין ויש משהו אחר שמפריע בדקי בתוך עצמך מה באמת מפריע
לדעתי בעלך ניסה לשמח אותך ביומולדתך אך הבעיה היא בתוכך
לפי הכרותי עם המין הגברי זו הייתה השקעה גדולה מצידו לתקן את מה שביקשת ובכך הוא סגר עניין ואם לא אומרים להם במפורש מה אנחנו רוצות מהם הם פשוט לא יודעים או לא חושבים על דברים. דברים שאנחנו לוקחות כמובן מאליו להם צריך להסביר לאט וברור ובקול רם. הם גם לא יכולים לקרוא מחשבות.
לכן ביום הולדתו חגגי לו כמו שתכננת ולא כדי להראות לו שאת יודעת איך חוגגים כמו שצריך ולא כדי ללמד אותו אלא בשביל עצמך לתת כדי לתת לדעת לתת בלי שום רצון לקבל משהו בתמורה
כמו שאמרת הוא משתדל אז נראה לי שאפשר לסלוח ולשכוח ובפעם הבאה להנמיך ציפיות כנאמר ציפיות הן לכריות ואז גם לא תתאכזבי. חגגי לעצמך יומולדת פנקי את עצמך אולי תקני את את הכרטיסים לסרט ותאמרי לו שזו חגיגת הימולדת שלך.
אני יודעת שלדבר זה קל גם אני לפעמים בונה לי מגדלים בראש וכשבן זוגי לא פועל לפי התכניות שלי אני מתאכזבת והמגדלים קורסים אבל מקווה בכל זאת שעזרתי במשהו
ובכל מקרה יומולדת שמח

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

ממממ. אותי תפסה השורה הזאת שכתבת שחזרת מאוחר הביתה ביום הולדת שלך...
למה חזרת מאוחר?
למה למשל לא אירגנת לך איזה מסג' מפנק וקניה לעצמך משהו שמזמן את רוצה?
אני מאמינה שאם תארגני לעצמך את היום הולדת בכייף זה יהיה כמו אבן שנזרקת למיים ויוצרת אדוות ובכך ישפיע על הסביבה
שלך אבל ממקום טוב ומחובר.
ואני לחלוטין מבינה את זה שלא בא לך להכין לו משהו ליום הולדת.
אל תכיני.
אבל לא ממקום של לנקום אלא ממקום שלא בא לך להשקיע באדם שלא רגיש אליך, בצרכיך ובמה שחשוב לך.

[רחל_ברמן*]

אולי כדאי ליצור ביום הולדת שלו חוויה מתקנת לשניכם. מתנה משותפת, זמן משותף, משהו מפנק שישמח גם אותו וגם אותך בתור מקבלים ונותנים. הייתי מדברת איתו על זה עכשיו, מציעה משהו קונקרטי וחיובי ואומרת בפירוש שאני זקוקה לחוויה מתקנת.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אם יש גם רעיונות לשם דף מתאים יותר, אשמח.
איפה יום ההולדת שלי

אולי יעזור לך לקרוא בדף כשדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה

[טלי_מא*]

הי לא יודעת,
אני מאוד מבינה את העלבון שלך. יום-ההולדת נתפס בעיניינו כהזדמנות לאחרים להראות לנו כמה הם מכירים אותנו ואוהבים אותנו. כשזה לא קורה אנחנו נעלבים כל-כך שאנחנו שוכחים את כל הדברים שגורמים לנו להמשיך ולחיות ביחד.
אבל, בעצם, בחרת לחיות איתו. לא בגלל המתנות שהוא יודע לתת בימי ההולדת שלך, נכון?
אני מניחה שאת מקבלת ממנו הרבה לאורך השנה.

אתמול ראינו האיש שלי ואני את הפרק העשירי בעונה הרביעית של "האוס". את מכירה?
האוס הוא רופא נרגן חסר אמונה בטוב ליבן של הבריות. בפרק הזה הוא מנצל משחק של גמדים וענקים כדי לזרוע מחלוקת בצוות העובדים שלו, סתם ככה.
במשפט מפתח בפרק הוא אומר לחבר שלו שמתנות זה קונספט מטעה, אנחנו אמורים להראות כמה אנחנו מכירים מישהו ואוהבים אותו אבל בעצם מתנות מאפשרות לנו להדגים"בדיוק כמה מעט אנחנו יודעים על אדם ושום דבר לא מעצבן אדם יותר מאשר זה שמכניסים אותו לקטגוריה הלא נכונה." (ציטטתי 1]מהתרגום 112314466[/po].txt)

אני לא יכולה להסכים יותר עם מה שהתסריטאים שמו בפיו.
כל הענין הזה שחייבים לתת מתנות במועד מסוים בשנה, שהמתנה חייבת להפתיע אבל גם חייבת להיות מושלמת, להראות כמה נותן-המתנה מכיר אותך ויודע מה את רוצה... זה פשוט אבסורד לצפות לדבר זה בכל שנה מחדש.
האיש שלי ואני החלטנו יחדיו לפני כמה לוותר על מוסד המתנות-בימי-הולדת. לא בגלל שאני לא אוהבת מתנות, את מבינה, דווקא בגלל הציפיות הבלתי-ריאליות שאנחנו משליכים עליהן.
אם אנחנו מוצאים משהו נחמד לאורך השנה - אנחנו עשויים לתת אחד לשני מתנה או הפתעה קטנה. אנחנו מעריכים את המחוות הקטנות של החיים (הוא מבשל, אני מכבסת ) לאורך כל השנה ולא תולים תקוות במשהו יחיד שייצג את האהבה, את המחויבות ואת ההכרות שלנו זה את זו.

בחינת רעיונות ליום-ההולדת שלו, מאוד אהבתי את ההצעה של רחל ברמן

[לא_יודעת*]

תודה למגיבות, זה כבר עושה לי טוב.

תפסה השורה הזאת שכתבת שחזרת מאוחר הביתה ביום הולדת שלך... למה חזרת מאוחר? למה למשל לא אירגנת לך איזה מסג' מפנק וקניה לעצמך משהו שמזמן את רוצה?

יום ההולדת שלי יצא ביום שבו באופן קבוע אני עובדת עד מאוחר, ואי אפשר היה להזיז אותו. כלומר, היה אפשר להזיז אותו, אבל זה היה כרוך במחיר מאוד מאוד גבוה, חשבתי על זה והחלטתי שלא.

_אל תכיני.
אבל לא ממקום של לנקום אלא ממקום שלא בא לך להשקיע באדם שלא רגיש אליך, בצרכיך ובמה שחשוב לך._
אבל בא לי להכין. בא לי לעשות בשבילו. זה רעיון שחשבתי עליו כבר כמה זמן ולדעתי הוא מגניב. אני מתלהבת ומתחשק לי. ואז מתעורר המקום הפגוע והכועס, ואומר, מה פתאום שאני אעשה לו, הוא לא עשה לי... המקום שמרגיש שזה יותר מדי חוסר איזון, ונזהר מאוד לא לתת יותר מדי - אולי כי בעבר נתתי יותר מדי וחטפתי אותה? ואולי סתם אני מפחדת? ואז אני מרגישה פיזית איך אני חוסמת, עוצרת, בולמת.

אני מנסה לדמיין מקום שלא בא לי להכין לו משהו, וזה מרגיש לי עצוב ושומם. פעם היה לי חבר כזה, שמצאתי עצמי ביומולדת שלו בלי חשק לעשות לו כלום (והוא דווקא השקיע...). אני לא רוצה להיות במקום כזה, אני חושבת שחוסר חשק כזה מכסה על בעיות שלא מטופלות.

איפה יום ההולדת שלי? זה רק אלמנט אחד, של הכאב. הבעיה שמחייבת אותי לטפל בזה היא השאלה מה אני עושה ביומולדת שלו הקרב ובא.

ואומרת בפירוש שאני זקוקה לחוויה מתקנת כמה אפשר להתחנן? ואם הוא לא יעשה כלום? אני לא יכולה לסמוך עליו. לא מוכנה לשים את עצמי שוב במקום שיכול להיפגע. הוא לא מבין מה קורה ולמה אני לוקחת את זה כל כך קשה. בעיניו, הלכנו למסעדה (אחרי שבכיתי וצעקתי), אגב לא סיפרתי מקודם, שאח"כ הוא גם הזמין צימר (אחרי שבכיתי וצעקתי..) אבל בגלל שזה היה כבר יום חמישי כל הצימרים הטובים לסופ"ש היו תפוסים ומצאנו את עצמנו בצימר ג'יפה ולא נהנינו. אז מבחינתו, גם היינו בצימר. מבחינתי, אני מרגישה שאנסתי אותו לעשות לי משהו, ואז הוא יצא ידי חובה.
אולי כדאי ליצור ביום הולדת שלו חוויה מתקנת לשניכם. מתנה משותפת, זמן משותף, משהו מפנק שישמח גם אותו וגם אותך בתור מקבלים ונותנים.
לא מרגיש לי מתאים. יוםהולדת הוא יום אישי.

פלונית, תודה על דברייך, חושבת עליהם, אולי אגיב אח"כ

[לא_יודעת*]

אני מאוד מבינה את העלבון שלך. תודה זה חשוב לי

כשזה לא קורה אנחנו נעלבים כל-כך שאנחנו שוכחים את כל הדברים שגורמים לנו להמשיך ולחיות ביחד. אני לא שוכחת ואין לי רצון לפרק את הקשר. כתבתי, שהוא עושה בשבילי הרבה (אני כמעט תמיד רוצה יותר... אבל מכירה בכך שהוא בהחלט עושה והצרכים שלי אולי גדולים אובייקטיבית). עדיין קיים הכאב הנקודתי הזה (נקודה מאוד גדולה, האמת), והשאלה, מה אני עושה כאשר הוא יעמוד באותו מקום שבו אני עמדתי לפני זמן מה (דהיינו, יהיה לו יומולדת) , האם אני אעמוד באותו מקום שהוא עמד בו אז (דהיינו, אפגין התעלמות ואולי התייחסות מינורית מאוד)?

מבחינת הציפיות מהמתנות, אני מסכימה איתך (טלי מא) חלקית, יש את הציפיות הגרנדיוזיות שהופכות את זה לכבד ומסורבל. האם כדאי לוותר על הציפיות לגמרי? קשה לי לוותר על מקום שאומר - תביא משהו, שמראה שחשבת עליי. שמראה שאתה מכיר אותי. ויהיה קטן, וסימלי. אבל אני מניחה שהצורך להיות כל כך מתאים ומפתיע ומושלם יכול להיות מבהיל ומשתק. איך זה שלי תמיד (טוב, לא תמיד, בד"כ) יש רעיונות? (נכון שלפעמים הם מתגלים כלא מוצלחים. אז מה, אני מנסה לשפר בשנה שאח"כ) ואם יש לי רעיון טוב, אני הרבה פעמים אשמור אותו עד היומולדת.

[רחל_ברמן*]

הצרכים שלי אולי גדולים אובייקטיבית
הצרכים של כולנו גדולים אובייקטיבית. אנחנו בני אדם. אם נדמה לך שהוא צריך פחות, כנראה שהצרכים שלו פשוט מסופקים יותר טוב.

תראי, אני גם מנותני המתנות הסופר-מושקעות. והאיש שלי לא. הוא היה רוצה, הוא אוהב לשמח אותי ולטפל בי, אבל הוא פשוט לא טוב במתנות. אז בשנים הראשונות אני נתתי לו ביומולדת שלו מתנות כיפיות ומושקעות והוא נורא נהנה ואני נורא נהנתי, וביומולדת שלי... הוא נורא התאמץ, ובד"כ לא הצליח, והיה מתוסכל ולחוץ, ואני קיבלתי מתנות שלא רציתי ואיש עם פרצוף של כלבלב מוכה.
אחרי איזה פעמיים שלוש, החלטנו שדי, ואנחנו לא נותנים אחד לשני מתנות יומולדת. כן יוצאים לאכול ביחד כדי לחגוג, נותנים אחד לשני דברים קטנים ביומיום, אבל בלי מתנות. אני אגלה לך שבינתיים אני דוקא מקבלת מתנות יומולדת קטנות ומוצלחות והוא דוקא לא מקבל כלום... כי אותו זה שחרר והוא פתאום כן מוצא את הדברים האלו, ואני יודעת שלשחרר את הלחץ ממנו זו המתנה שהכי עושה לו טוב. את האנרגיה המתנתית אני מוציאה על חברים שלי p-:

ואומרת בפירוש שאני זקוקה לחוויה מתקנת כמה אפשר להתחנן? ואם הוא לא יעשה כלום? אני לא יכולה לסמוך עליו. לא מוכנה לשים את עצמי שוב במקום שיכול להיפגע.
לא התכוונתי שתתחנני - להיפך, התכוונתי שתעשי. כלומר, תבואי אליו, תגידי לו נניח, "אני חושבת שאנחנו צריכים חופש משותף, להתפנק אחד עם השני בצימר שווה", תדברו על מה אתם רוצים ומתי ואיך וכמה כסף יש לכם לזה וכו', ותבצעו ביחד. ואם את מבצעת יותר כי לך זה חשוב יותר, אז מה? את החלק של הלנוח וליהנות הרי תבצעו במשותף, וזה החלק שבאמת משנה. אני מבינה שיומולדת מבחינתך זה דבר אישי, אז אולי תראי את זה בתור משהו נוסף בשביל שניכם שמאפשר לך לשחרר ולעשות בשבילו את מה שרצית בכל מקרה.

מתנה יכולה להיות ממכם ואליכם כזוג, זה לא חייב להיות רק מאחד לשני. זה מה שאני בעצם מציעה.

[אום_שלום*]

אוי אוי אוי, העלת בי אכזבות ששכחתי שהיו לי...
כשרק התחלתי לקרוא את הדף לא כל כך הבנתי מה הביג דיל, ואז נזכרתי מה קרה לי בשני ימי הולדת עם בני זוג שונים.
מאוד מזדהה עם העלבון אבל אני חושבת שנקמה היא בטוח לא הדרך וגם יש סיכוי טוב שמה שיחשב בעינייך כנקמה על העלבון שאת חווית לא יזיז לו בכלל ולא יפרק את גוש העלבון שיושב אצלך וגורם לך לבכות עד עכשיו.

מסקנות שהסקתי מהאכזבות שלי:
לחגוג תמיד איך שאת רוצה, גם ביום ההולדת שלך וגם בשלו. אנו הנשים נורא רוצות שיפתיעו אותנו במשהו שהוא בדיוק מה שחלמנו, רב הגברים לא טובים לא בהפתעות ולא בקריאת מחשבות. אם את רוצה שמשהו יקרה כמו שאת חולמת, תארגני בעצמך או שתגידי בצורה מפורשת, "ביום ההולדת שלי אני רוצה ללכת לצימר/ מסעדה/ טיול/ פיקניק/ לקבל בושם/ ספר וכו'" כמו שאמר לי פעם ידיד, אם אתן רוצות שנעשה מה שאתן מצפות תתלו רשימה על המקרר. כך גם לגבי יום ההולדת שלו, את יכולה לשאול אותו מה הוא רוצה או להכין ממקום אוהב באמת מה שמתאים לך בלי לצפות שעכשיו הוא יבין איך "אמורים" לחגוג יום הולדת ומעתה והלאה ידע לעשות זאת.
הם לא מתוכנתים כמונו!!

[דו*]

רוצה לספר לך על חברה שלי. לפני יום ההולדת שלה היא בודקת עם עצמה בדיוק מה היא רוצה ומעניקה לבעלה אחר-כבוד רשימה מפורטת (לדוגמה, שם הבושם, גודל, איפה קונים, למי בדיוק לפנות בסופר-פארם....). לא משנה אם מדובר בבושם, בחולצה, בסופ"ש או בחופשת סקי (כן, יש כאלה שכסף הוא לא ברשימת השיקולים שלהם...). בפעם הראשונה שהיא סיפרה לי את זה הייתי בהלם. התגובה הראשונית הייתה, כמובן, את השתגעת? מה זה שווה? והתשובה, ההגיונית למעשה: למה? יותר טוב לקוות ולהתאכזב? יותר טוב לרמוז ולהסתכן שהוא לא יירמז? יותר טוב שהוא ישקיע זמן ומאמץ ובסוף זה לא יהיה שווה כלום? ככה הוא משקיע את הזמן, התוצאה היא בדיוק מה שאני רוצה, וכולם שמחים ועליזים.

כיוון שאצלנו כסף הוא כן ברשימת השיקולים, התחלתי לתת לאיש שלי "הזמנות" פחות ברורות כי לא מדובר במוצרים, אבל לפחות כאלה שנותנות כיוון, לדוגמה:
הפעם אני רוצה שתיקח את הבנות ותשאירו לי את הבית לבדי לבדי ליום שלם ובערב נצא כולנו לארוחת ערב
או: הפעם אני רוצה שתיקח רק אותי לצפון למסעדה ההיא שהיינו בה פעם ותדאג בעצמך לסידור לבנות כדי שאני לא אטרח.

אלו הן רק הצעות לימי ההולדת הבאים.

באשר ליומולדת של האיש שלך. נראה לי שאני הייתי משקיעה. את תרגישי טוב יותר עם עצמך

[אמא_ללי*]

לא יודעת יקרה,
אני יכולה מאד להזדהות עם העלבון והקושי. אני חושבת שיום הולדת הוא אירוע טעון ש"יושבים" עליו הרבה דברים, לפעמים גם מהעבר שלנו. ולכן יש משהו נורא רגיש סביב היום הזה, הציפיות הגבוהות והאכזבה שכל כך הרבה פעמים מלווה אותן.
אני קוראת את מה שאת כותבת:
יום ההולדת האחרון שלי היה נוראי. הרגשתי שכולם שכחו אותי. שתי חברות התקשרו להגיד מזל טוב. הרבה אחרות ואחרים לא התקשרו. המשפחה לא עשתה כלום (התקשרו להגיד מזל טוב, אבל במפגשים שהיו באותה תקופה לא הזכירו את העניין ובטח לא חגגו). הבן-זוג היה מאוד מאוד עסוק באותה תקופה. היה עליו המון לחץ מהמון כיוונים.
וחלק ממה שעולה לי זה שהתאכזבת מהרבה אנשים, אבל את מספרת רק על האכזבה והתסכול מבן הזוג. ואולי גם פה יש משהו ששווה להתבונן בו. לפחות בשבילי, הרבה פעמים מה שהופך יום הולדת לנעים ומיוחד (לעומת ימי הולדת מאכזבים) הוא המכלול של הדברים הקטנים - אנשים שמתקשרים לברך ואם יש מישהו מפתיע שזכר אז מה טוב, אוסף ההתייחסויות מהמשפחה ומהחברות, אוסף של חגיגות עם אנשים קרובים. ואז זה גם מוריד משקל ממה בן הזוג שלי עשה, כי זה לא הדבר היחיד שמגדיר את יום ההולדת....
לי לפעמים יותר קל לכעוס עליו מאשר על אנשים אחרים, כי זה יותר בטוח.


בקשר ליום ההולדת שלו - אין לי משהו מעשי להגיד, אני חושבת שכדאי להמשיך להתבונן במה שקורה לך ולהבין איך את מרגישה, ומתוך זה את תביני מה הדבר שנכון בשבילך לעשות בהקשר הזה. נראה לי פחות חשוב מה תעשי בפועל, מאשר איך תעשי את זה - אם תבחרי להשקיע המון אנרגיות ולהפיק יומולדת גרנדיוזי אבל בפנים תרגישי כעוסה ומממורמרת, אולי זה לא שווה את זה... יכול להיות שיש גם איזה אמצע.
ובכל מקרה - זה ממש לא אידיוטי בעיני.

[פלונית_אחרת*]

הי לא יודעת, מה שכתבת הזכיר לי דברים דומים אצלי. ככה מבחוץ נראה לי שאם את רוצה לחגוג לו את יום ההולדת שלו, ושתהני מלעשות את זה אז אולי באמת עדיף להניח את הענין מאחורייך. אולי יהיה יותר קל לשכוח ממה שקרה ולתת עוד צ'אנס. קל לי להגיד, אולי לא קל לעשות אבל כדאי פשוט להמשיך הלאה - אולי הוא למד מהטעות, ובשנה הבאה הוא יעשה משהו. כמו שזה נראה לי את אולי תנציחי את זה. חבל להשאיר את המשקע הזה עדיף לזרום הלאה לשמח אותו ולשמוח בעצמך. אולי אפילו מזה תרגישי תיקון. כאילו תתעלי מעל הרגש הקטנוני ותשתחררי מזה.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

שלום לא יודעת,
רציתי רק להגיד לך שאני מאוד מזדהה איתך וממש מבינה את הכאב שלך. מותר לך להרגיש רע בגלל זה.
אני חושבת שיום הולדת הוא אירוע טעון ש"יושבים" עליו הרבה דברים, לפעמים גם מהעבר שלנו. ולכן יש משהו נורא רגיש סביב היום הזה, הציפיות הגבוהות והאכזבה שכל כך הרבה פעמים מלווה אותן.

מאוד מסכימה עם הציטוט הזה.
אם זה עוזר לך, בן הזוג שלי נסע שנתיים ברצף בלעדיי ביום ההולדת שלי (!)... בפעם השניה הייתי מוקפת באנשים אז זה עוד עבר בסדר, אבל בפעם הראשונה הרגשתי המון המון מרירות והיה לי קשה לעבור הלאה. ציפיתי ימים אחר כך שנחגוג איכשהו, הוא אמנם נתן לי מתנה יפה לפני כן אבל ביום ההולדת עצמו הייתי לבד לגמרי והרגשתי מאוד אומללה. אז רק רציתי להגיד לך שאת לא מגזימה בכלל, זה באמת כואב כשזה קורה אפילו אם זה לא ממש "רציונלי". אני לא יודעת מה לייעץ לך בנוגע ליום ההולדת שלו, אבל אני חושבת שכדאי בעתיד פשוט להגיד לו מה את רוצה. זה יחסוך ממך את המעגל הזה של ציפיות ואכזבה.
מאחלת לך המון ימי הולדת כיפיים ומקווה שתצליחו ליהנות מיום ההולדת שלו ביחד...

[תמרוש_רוש]

תמיד קשה לי עם ימי ההולדת שלי
מאוד הזדהיתי עם המשפט הזה.
כי גם לי קשה עם שלי.
ולכן במשך שנים ויתרתי על לחגוג אותם. כל פעם שהייתי מנסה לחגוג - בילדות - היה יוצא פארש.
אז ויתרתי. צמצמתי למינימום.

את יום ההולדת הקודם שלי (30) חגגתי בצורה כל כך מיקרוסקופית - אני ובעלי הלכנו לפאב, ואני הזמנתי כוס יין אדום. זה היה חידוש - אף פעם לא שתיתי יין אדום בפאב קודם לכן, והרגשתי מאוד בוגרת, וזה היה הולם ויפה ליומולדת שהוא גם "החלפת קידומת".
את רואה, ככה מינימליסטי, אם הייתי מנסה לעשות משהו גדול יותר - זה היה יוצא פארש.
אני גם אף פעם לא חוגגת בתאריך המדויק, אלא יוצאת עם בעלי בסופשבוע שלפני או שאחרי, או באיזה יום סמוך שנוח לנו. זה גם משחרר קצת מהלחץ, ומוריד את הסיכוי שייצא פארש.

השנה החלטתי שדי. מגיעה לי מסיבה, אני רוצה מסיבה, ואני הולכת לארגן אותה.
אבל לא הייתי שלמה עם זה, ובעצם מה שרציתי היה שבעלי יארגן לי מסיבה עם כמה חברים - והוא פשוט לא מרגיש נוח עם ארגון של דבר כזה, וזה ידוע לי כבר שנים. הוא יקנה לי כרטיס ברכה, יקנה לי לפעמים פרחים, לעתים נדירות מתנה (הוא לעולם לא מצליח לקנות לי מתנה שקולעת, אז כבר שנים שוויתרנו על היומרה), ותמיד תמיד נצא לאנשהו. אבל מסיבה עם חברים - הוא לא יארגן.

בקיצור, אז ניסיתי לארגן לעצמי פיקניק, בשבת של היומולדת, והתחלתי להזמין חברים, ואז הכל יצא פארש.
כמה חברים הזמנתי מראש, אבל המון דחיתי לרגע האחרון.
המון אנשים לא יכלו להגיע, וכמה חברות פשוט ביטלו ברגע האחרון, או ברגע שאחרי האחרון.
וברגע האחרון קנינו דברים בשוק..
וכמובן - מזג האויר היה מתעתע מאוד, ועד הרגע האחרון לא היינו בטוחים שלא יירד גשם.
(אני גרה במלבורן. ומזג האויר פה הכי הפכפך שאפשר. גם באביב וגם בקיץ וגם בסתיו, תמיד יכול לרדת גשם. או שמראש לא מעזים לצאת החוצה, או שמעזים ומסתכנים)
וכמובן שרבנו כי שידרתי לבנזוג מסרים סותרים, והוא לא היה בטוח מה קורה ואם יש פיקניק או לא, ומה בעצם אני רוצה ממנו
גם לחברים, אני מאמינה, שידרתי מסרים סותרים. לכן כמעט כולם הבריזו.

בכי, דמעות. פארש. ביום ההולדת שלי!!! שוב!!!! בדיוק כמו בגיל חמש!!! כל כך מתסכל...
ואז דיברתי עם חברה שלי, והיא אמרה לי: אנחנו בדרך. תוציאי מהיום הזה את המיטב. ניפגש ויהיה כיף.
או משהו כזה.
התעשתתי, ואמרתי לעצמי: או. קיי. יש פה תבנית שחוזרת על עצמה, אבל אני לא רוצה להישאר בה עד סוף ימי חיי. אני רוצה לזוז ממנה לאנשהו. אז הפעם אני הולכת לקחת את היומולדת הזה הכי חיובי שיש, עם כל הפארש, וללמוד ממנו מה שרק אפשר, ובשנה הבאה זה כבר ייצא יותר טוב. אני לא מצפה שהפעם זה יהיה טוב - אבל אני מצפה שהיום יתחיל תהליך חיובי!
נסענו לפארק של הפיקניק.
והגיע זוג חברים אחד. אחד!!!

אבל עד שהם הגיעו, ישבתי לי בפארק, ליד הנהר, ונשמתי עמוק, והשתדלתי בכל כוחי להיות "כאן ועכשיו", להשאיר את כל ימי ההולדת המחורבנים של הילדות שלי מאחורי, ולהתחבר לאיזשהו מקור כוח פנימי, משהו שינחה אותי, שיעזור לי, שיעזור לי להבין מה קורה פה עם ימי ההולדת שלי, או לא להבין, לא חשוב הלהבין, רק ליהנות ממה שיש, להעריך את כל הברכות שיש לי.
וזה בא.
האשה הזקנה החכמה שבתוכי. חשתי אותה, את נוכחותה. את הווייתה.
היא לא אמרה הרבה. דיבורים זה לא הצד החזק שלה.
"שבי!"
ישבתי.
"היי! אל תחשבי. היי כאן ועכשיו"
"היי מודעת"
"שימי לב לאדווה הזאת של המים. לעלה הזה שנע ברוח. לענן הזה שמשנה צורה".
ישבתי. חשתי. הייתי.
מדי פעם המחשבות ניסו להתחיל להשתולל. נשמתי עמוק. השתדלתי לא להתפתות למחשבות מעגליות וויכוחים פנימיים, לחזור להווייה ולנוכחות.
הודיתי על המתנות שבורכתי בהן. על האדווה של המים. על השקט. על הירוק.
ואז באו זוג החברים שלנו, היחידים שבאו ולא הבריזו, ובילינו ביחד כמה שעות מתוקות של זלילה ופטפוטים בראש טוב.
זה היה אחד מימי ההולדת היפים ביותר שהיו לי.

התחלתי תהליך. קיבלתי מתנת יום הולדת נפלאה. מתנה יקרת ערך: מגע עם המדריכה הפנימית שלי.

אולי בשנה הבאה אעשה מסיבה. אולי לא. אולי יבואו שני זוגות...

תני לעצמך זמן ומקום ותהליך. ימי הולדת הם עסק רגיש, לחלק מאתנו. עדיין לא ברור לי למה. תני לעצמך להתנסות, להסתכן באכזבה וללמוד מהם משהו, או ותרי עליהם מראש, כולל הציפיות והאכזבה. שתי האפשרויות לגיטימיות.

[פלוני_אלמונית*]

קודם כל - חיבוק גדול וכל הכבוד שאת נפתחת ככה. לכל אחד (טוב, לי) יש דברים שמפריעים לנו ומרוב שהם אולי יראו בעיני מישהו אחר כקטנוניים אנחנו לא מעיזים להתלונן עליהם. אני מתחילה להעלות למודעות שלי את הדברים שעושים לי את זה, בזכותך...
ביום ההולדת שלי עצמו עבדתי עד מאוחר בלילה מסימה שיש כאן עניין שהוא גם שלך, כלומר אולי את כועסת גם שאת עצמך לא נותנת מספיק חשיבות ליומולדת?

אני מרגישה שאני סוגרת בכוח את הלב שלי לפחות אצלי עניין ה- "רק אהבה מביאה אהבה" עובד. כשאני כועסת ונסגרת וחמוצה, אני צריכה לאהוב ולפרגן ולפנק מישהו אחר וזה ממיס אותי ובדרך כלל זוכה חזרה לפינוק גם...

האם כדאי לוותר על הציפיות לגמרי? קשה לי לוותר על מקום שאומר - תביא משהו, שמראה שחשבת עליי
אני מאוד אוהבת את ימי ההולדת שלי. אני חוגגת כמה שבועות סביב יום ההולדת. אני לא מצפה שהוא יזכור לבד - עוד לפני אני מצהירה שיהיה לי יומולדת ואיזה כיף ואיך ניסע להורים שלי ונרים כוסית. ואומרת את זה לכל בני המשפחה שחשוב לי שישמחו איתי כדי שלא יהיו אי הבנות או התחייבויות קודמות שיגרמו למישהו לפספס. אני כמובן הייתי שמחה אם הוא היה כל פעם כותב לי ברכה מדהימה מהלב, קונה מתנה מפתיעה וקולע בול וכו' אבל מעדיפה שפשוט יהיה ברור שחוגגים ולוותר עם העניין של זה שהוא יקרא אותי.
אולי זה משהו עמוק יותר? אולי את מצפה שהוא יקרא אותך בעוד תחומים בחיים? אני חושבת שיותר נכון בזוגיות שכל אחד יהיה אחראי להציף את הצד שלו ולא יצפה שהצד השני יקרא אותו. לפעמים גם כששני אנשים קוראים אותו דבר הם מבינים משהו אחר, אז תפקידנו להסביר את עצמנו - אין מה לעשות...

אני מאחלת לך שביומולדת הבא תחגגי - את עם עצמך, איתו ועם מי שחשוב לך. גם אם זה לא בהפתעה.
נראה לי שיש משהו בבילד-אפ שעוזר לחגיגה והופך אותה יותר משמחת מאשר הפתעה - ילדים יודעים את זה טוב יותר ממבוגרים. איזה צורה תהיה לעוגת היומולדת השנה? מה סבתא שושנה תביא לך? אנחנו עושים הרבה בילד-אפ עם יךדים ועוזרים לבנות את המתח, ובעצמנו מצפים להפתעות שלפעמים קשה יותר לעכל את השמחה בהן.

והרבה שמחה!

[לא_יודעת*]

תודה רבה לכל הכותבות.

תמרוש, הסיפור שלך מקסים, יפהפה!

עדיין אין לי פיתרון ברור לעצמי, מה אעשה ליומולדת שלו.
אבל עצם זה שכתבו כאן, וחזרו וכתבו, שמבינים אותי, שהרגשות שלי הם לא מטופשים ואידיוטיים - שקיבלו אותם כלגיטימיים - כבר עשתה את הכל יותר טוב.
מבינה עכשיו, בזכותכן, שחלק גדול מהסבל הוא מההרגשה שהרגשות האלה אינם במקומם. שלא מקבלים אותם. שהם לא נכונים. מהמחיקה שלהם. שאני לא בסדר שככה אני מרגישה. ילדה קטנה ומטופשת. מדהים כמה שינוי עשתה עבורי כל אחת כאן שכתבה שהיא מבינה, ושגם היא מרגישה ככה, או שהיתה מרגישה ככה בסיטואציה כזו.

לכל מי שכתבו שזה יוצא מול הבן-זוג אבל זה נבנה על עוד דברים - מסכימה לגמרי. חוויתי השנה הזנחת יומולדת מכל הכיוונים. אם האחרים היו משקיעים והוא לא, זה היה פחות נוראי.

הרבה הציעו כאן להגיד לו להבא מה בדיוק אני רוצה. עדיין קשה לי עם זה. אולי כי מה שאני רוצה זה התייחסות, ומה זה שווה התייחסות אם צריך לדרוש אותה. זה מילכוד 22 כזה. אבל אני ממשיכה לחשוב על הרעיון, יש עוד הרבה זמן...

ולגבי היומולדת שלו, רעיון חדש עלה, שהוא גם נחמד וגם הרבה פחות השקעה מצידי, ואולי הוא יהיה פתרון ביניים,
וגם אחרי כל מה שכתבתי ואווררתי וכל מה שקראתי מכן, לאט לאט משהו מן הכעס והאחיזה ("לא! אני לא אעשה לו!") מתחיל להתרפות ואולי הוא ישתחרר לגמרי (מרגישה שלא נכון לשחרר בכוח).

שוב המון תודה, ואשמח כמובן לעוד מחשבות, שאלות, תובנות.

אם אמצא את הזמן גם מתכננת לרדת כאן יותר לעומק - מה הופך את היומהולדת לזמן כל כך רגיש ופגיע ומה כל כך קשה ונורא בו, שמחייב תמיכה והפגנת אהבה מהסביבה. שאלה שמתבהרת, גם מתוך דבריכן, ועכשיו אחרי שקצת נרגע אצלי, יכולה לקבל מקום והתייחסות.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

הרגשות שלך והכאב בהחלט בהחלט מוכרים ואל תרגישי שאת מוזרה או מפריזה בחשיבות של זה. אם בשבילך זה חשוב והכאיב לך - יש פה משהו.
את ממש כמו כולנו, צריכה אהבה והמון, אפילו יותר ממה שגברים מצליחים לתת, אפילו שהם מנסים מאוד. וזה בסדר שהצרכים שלך "גדולים".
הם לא גדולים מדי. וכמובן שאת באה עם ציפיות ליומולדת. גם כשמנסים לא לצפות עדיין בעומק הלב מקווים, נכון?

בקשר לרעיון הנפלא שתכננת להכין ליום הולדתו, אולי תשמרי את הרעיון לאירוע אחר כלשהו, מאוחר יותר כשתחלימי לחלוטין מהמרירות והכעס ותוכלי לעשות זאת בשבילו בלב שלם לחלוטין . וביום הולדת הנוכחי, כמו שאמרת... פתרון ביניים או משהו סמלי, לא כנקמה. פשוט כי זה מה שאת מרגישה שאת יכולה לתת כרגע, כי את עדיין פגועה.

אין לי ממש מה להוסיף, רק רוצה להסכים עם כל מה שכתבו לך כאן, התגובות נפלאות ממש... ושמחה לשמוע שקצת הוקל לך.

ואהבתי את הרעיון של רחל ברמן ואת ההסבר שלה, לדעתי זה יכול להתאים ולשחרר אותך ואותו מציפיות.

_תראי, אני גם מנותני המתנות הסופר-מושקעות. והאיש שלי לא. הוא היה רוצה, הוא אוהב לשמח אותי ולטפל בי, אבל הוא פשוט לא טוב במתנות. אז בשנים הראשונות אני נתתי לו ביומולדת שלו מתנות כיפיות ומושקעות והוא נורא נהנה ואני נורא נהנתי, וביומולדת שלי... הוא נורא התאמץ, ובד"כ לא הצליח, והיה מתוסכל ולחוץ, ואני קיבלתי מתנות שלא רציתי ואיש עם פרצוף של כלבלב מוכה.
אחרי איזה פעמיים שלוש, החלטנו שדי, ואנחנו לא נותנים אחד לשני מתנות יומולדת. כן יוצאים לאכול ביחד כדי לחגוג, נותנים אחד לשני דברים קטנים ביומיום, אבל בלי מתנות. אני אגלה לך שבינתיים אני דוקא מקבלת מתנות יומולדת קטנות ומוצלחות והוא דוקא לא מקבל כלום... כי אותו זה שחרר והוא פתאום כן מוצא את הדברים האלו, ואני יודעת שלשחרר את הלחץ ממנו זו המתנה שהכי עושה לו טוב. את האנרגיה המתנתית אני מוציאה על חברים שלי_

[אדמה*]

גם לי זה קרה ואני זוכרת שאני זאת שבחרתי להתעלם מיום ההולדת שלי - כי התביישתי והסתגרתי (רק שלא ישימו לב אליי)היה זה שיעור בקבלה ואהבה עצמית.
המתנה היפה ביותר שהענקתי לעצמי, זה להרגיש שאני ראויה, שמגיע לי, שאני אהובה.

[מורינגה_רותמית*]

הסידור שלי להתמודדות עם ימי הולדתי הוא להזמין חברות ולעשות ערב בנות.
ומול בנזוגי - לפעמים אני מבקשת משהו מסוים (למשל, שיכין לי משהו במו ידיו - הוא מוכשר נורא). אני לא מצפה ממנו לדעת מה אני רוצה כי הנסיון הרב מראה שהוא לא יודע.
בקיצור, את מנת הצומי שלי אני מארגנת לי באופן יזום, ואם מגיע משהו נוסף (בד"כ ההורים שלי מתקשרים, ואחי, ובשנים האחרונות ילדי כותבים לי ברכות) - זה אקסטרה.

[שלולית*]

_לוותר על מוסד המתנות-בימי-הולדת.
אם אנחנו מוצאים משהו נחמד לאורך השנה - אנחנו עשויים לתת אחד לשני מתנה או הפתעה קטנה._
הזכרת לי את מוסד "מתנות הלא-יומולדת" של עליזה בארץ הפלאות, המצאה רווחית מאד, שכן מקבלים בה 364 מתנות בשנה במקום אחת
יש לי חברה שהיתה באמת נוהגת לקנות לאנשים משהו שהתאים להם כשהיא מצאה במקרה משהו כזה, ללא שום קשר לשום תאריך. זה משהו יפה שאני צריכה ללמוד ממנה.
אגב, אצלי יום ההולדת הוא מעין "יום כיפור" מבחינת ההרגשה: מה הספקתי השנה, אוי אני כבר בת XX וטרם עשיתי כך וכך וכך...

[שלולית*]

ציטטתי מהתרגום
טליה, התפעלתי מהיכולת לקבל את הטקסט בעברית, אולי סופסוף אני אבין גם הצד הרפואי של הסדרה הזו...
נכנסתי לקישור אבל הוא נותן רק את הפרק הזה ולא הצלחתי לצאת משם לדברים אחרים.
זו קומונה בתפוז? פתוחה לכולם? תוסיפי בבקשה עוד פרטים למאותגרי הדיבור המהיר של הדוקטור. תודה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה נסגר לגבי שינוי השם?
אולי חוויה מתקנת ליום הולדת מאכזב

[ריש_גלית*]

תמרוש רוש, כתבת נפלא על חוויה נפלאה וריגשת אותי.
גם אני במזדהות. יומולדת הוא יום קשה לי. ובן הזוג שלי בא מבית שבו לא חוגגים ימי הולדת - אפילו בתור ילד חגגו לו רק פעמיים כל השנים! אז כמובן הוא לא יודע לקבל מתנות וגם לא לתת. אפילו אם הוא יקנה משהו מתאים או חמוד הוא לא ייתן את זה בטקס הראוי, עם אריזה נורמלית... בקיצור, בשנה שעברה הוא סוף סוף הביא לי משהו שווה שרציתי שנים וגם ביקשתי שנים. ושמחתי והראיתי לו והיה כיף. והשנה פתאום הרגשתי שדי לי.
לא רוצה לראות אותו מתייסר בהתלבטויות איך לקנות לי משהו שאני באמת רוצה ולא רוצה שהוא יהיה במתח נוראי אם הצליח לו או לא ולא רוצה להתאכזב. ובמצבנו הכלכלי נראה לי אידיוטי להשקיע מאמצים עצומים בלהוציא כסף על משהו שהוא לא חיוני. פתאום מתנת יום ההולדת נראתה לי כמו עוד מוצר צריכה מטופש.
לכן הודעתי לבן זוגי ולחברות שתמיד טורחות שהשנה אני לא רוצה מתנות. שנמאס לי מהקונספט הזה.
והיה סבבה. לא כאב. לא הרגשתי שאולי פספסתי משהו. רציתי שנעשה יום כיף ולא יצא לנו. לא נורא. במקום זה יצאנו לא בתאריך ובלי תכנון מוקדם למסעדה ליד הבית כי פתאום היה לנו בייביסיטר. ביום הכי קר בשנה. הזמנתי את המנה הלא-נכונה ולא כל כך נהניתי ועדיין לא כאב (רק קצת בארנק). היה לנו נעים ביחד ואחר כך יצאנו לחפש מקום לקינוח או קפה והיה כל כך קר ששמחנו כשהבייביסיטר התקשר להשמיע לנו את הצרחות של הפעוט הזועם שלא קיבל את מנת אמא-ציצי שלו.
חזרנו הביתה בכיף.
ואם מתעקשים על מתנות, שלשום מצאתי את המגפיים האולטימטיביים במכירת סוף עונה בפחות מחצי מחיר, קניתי כדי שלא ייעלמו לי, ואמא תשלם. והנה לך משהו אידיוטי באמת: הם כל כך משמחים אותי, המגפיים האלה!

מה יהיה ביומולדת שלו? אני חושבת שאולי כדאי לך להעלות את השאלה בפניו. "מה אתה רוצה שנעשה ביום ההולדת שלך? אתה רוצה מתנה? איזו?" את לא חייבת לקבל את התשובה. אבל לפחות תראי לו שאת מקדישה לזה מחשבה, שזה חשוב לך. וגם תקבלי מידע חשוב עליו.

[טלי_מא*]

שלולית יש פורום בתפוז ל{{}}האוס
אם לא תקבלי שם תשובה לתהיותיך בנוגע לתרגום, שאלי שוב בדף הבית שלי.

<הערה למחיקה>

[זקוקה_לעזרה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי לא יודעת יקרה,
עבר המון זמן ומעניין אותי אם את מרגישה טוב יותר עם ימי ההולדת שלך.
מרגישה בדיוק כמוך וכל שנה מתאכזבת מחדש. בעיקר כשחגגתי יום הולדת עגול ואף אחד לא עשה כלום. זה שבר אותי ברמה כזו שבכיתי שבוע וחצי!! אני חושבת שבמשך כמה ימים אפילו לא תפקדתי ..
למדתי המון מהסיפורים שלכן . מקוה להצליח ביום ההולדת הבא לא לצפות ולא להתאכזב.

[פלוני_אלמונית*]

הדיכאון יומולדת שלי מגיע בכל מצב, אם יש מסיבה גדולה ואירוע עבורי אני ממש מתעצבן ונרגן ובמידה שלא חוגגים במיוחד אני גם מתבאס, בקיצור אני לא אוהב ימי הולדת ורק רוצה שיעברו, ההרגשה הכי טובה היא יום אחרי היומולדת, עד כדי כך

[פלוני_אלמוני*]

למה?
אולי כי אתה חושב שלא מגיע לך.
אתה חושב שלא מגיע לך שיפרגנו לך, חלק מזה זה גם מעצם העובדה שאתה לא הכי מפרגן לעצמך- איך אתה בודק את זה? פשוט מאוד. כאשר אתה משהו עבור מישהו או נותן ואומרים לך תודה- איך אתה מרגיש? אתה מנסה להקטין את זה? אתה מנסה להגיד שזה שטויות וקטן עליך? אתה מרגיש לא נוח שאמרו לך תודה.
כאשר נותנים לך מחמאה איך אתה מרגיש? אתה אומר תודה וזהו או מנסה להצטנע יתר על המידה?
אתה מלא בביקורת עצמית? אתה מלקה את עצמך? אתה לא מעריך את עצמך? - אתה אדם טוב ותהיה מוכן מן הסתם לעשות הרבה עבור אחרים ולארגן בעצמך מסיבות יום הולדת עבור חבריך אבל האם לך מגיע?
אז בעצם אתה רוצה שיארגנו לך הפקה ענקית עם זיקוקים וזמרים ומתנות ויהיו מלא אנשים אבל בפועל אתה לא רוצה שום דבר מזה. כלומר שידעו שאתה חי וקיים ותרגיש טוב שמישהו ישיקע עבורך אבל מעדיף לא להיות בפועל במרכז העניינים בחגיגה של עצמך.
אתה עוד תלמד לאוהב ימי הולדת ולחגוג אותם בדרך המתאימה עבורך. אולי בצנעה אולי לא. אבל אתה תלמד מה האתה הכי אוהב לעשות ביום הולדת ותחכה ליום הזה בהתרגשות רבה. בדוק.
בעיקר, לעבוד על הדימוי העצמי והערך שלך. זה הכי חשוב.
בהצלחה ומזל טוב כמובן