נשוי ומאוהב באחרת

[אנונימי]

שיתוף:נשוי ומאוהב באחרת

[אנונימי]

מדור אהבה ומיניות

[המתייסר*]

שלום לכולם וכולן,
זו הפעם הראשונה שלי במעמד כזה, גם בפורום שכזה וגם בסיטואציה שתוצג כאן.
אני מה שנקרא - נשוי באושר + 2 ילדים מקסימים וחי חיים טובים. לאחרונה התאהבתי אהבת אמת בחברה לעבודה ומאז אני בשיבוש מערכות. אני אוהב אותה אהבה אמיתית ורוצה להיות איתה כל רגע וכל שניה. היא יודעת את זה ומרגישה אותו דבר, אלא שהיא קרועה בין האהבה שלה אלי לבין הרצון להיות עם מישהו שייתן את כל כולו לה ושלא תאלץ להסתפק בפירורים. אני מבין אותו וכואב איתה יחד אך לא יכול שלא לחשוב עליה ובוודאי שלא לחשוב על לנתק את הקשר.
אני מוצא את עצמי חושב רק עליה כל הזמן ומאבד עניין בכל דבר שהיא לו שם. אני קרוע בין הרצון "לשחרר" אותה, עם כל הכאב והאבדן, לבין הרצון להיות איתה, גם אם זה לא לתת לה הכל.
עיזרו לי.

[לוונדר_סגול*]

אין לי איך לעזור לך
רק להשתתף בצערך...
דברים כאלה קורים ורק לזמן פתרונים.

[בשמת_א*]

אוי, קשה.
אני מנסה לחשוב על משהו שאולי יעזור לך:
תנסה לשאול את עצמך, בינך לבין עצמך, מה מפחיד אותך בבית וגורם לך רצון לברוח? האם יש פתאום קפיצת מדרגה באינטימיות בינך לבין זוגתך? אני מציעה את זה כי אתה כותב "נשוי באושר" ולא כותב דווקא על מריבות ובעיות.
הרבה פעמים אנחנו רגילים למנת אינטימיות וקירבה מוגבלת בחיינו, וכשפתאום המנה הזאת מתגברת, במקום שלכאורה רק יהיה לנו יותר טוב - משהו בתוכנו נבהל ומוכרח לחזור למרחק הישן והמוכר (אפילו שהוא פחות "טוב").
עוד המלצה: תקרא את הספר לבסוף מוצאים אהבה , ותשים לב למה שכתוב שם על "פתחי יציאה".
בהצלחה!

[ענת_ב_פ*]

המתייסר,
שלום לך! אני שמחה בשבילך שמצאת את המקום הזה בו אתה יכול לשחרר קצת את ה'קיטור' ולחלוק את הסיטואציה עם אחרים.
אני מה שנקרא - נשוי באושר + 2 ילדים מקסימים וחי חיים טובים
נראה לי שאת כל התסבוכת הזאת אתה יכול לנצל בשביל לעצור רגע ולחשוב-
האם אני מאושר באמת?
האם אני במקום הנכון לי?
האם זהו, זו פסגת האושר של חיי הזוגיים?
מה אני רוצה מעצמי?
מה חסר לי במסגרת הנישואין?

אני 'יורה' לכל הכיוונים. יש לי הרגשה (תקן אותי אם אני טועה ...) שמבחינתך בגידה בעקרון אינה הדרך ולכן המצוקה הגדולה. יש גברים (ונשים) שברגע שההזדמנות היתה נקרית על דרכם לא היו עוצרים ת'צמם.לא במקרה שלך. אם כך- קח את הרגע באמת להתבוננות עצמית. מה הביא אותך לזה?
יש לי הרגשה ש'נתפסת לא מוכן', שהרגשות שלך מפתיעים אותך. ההתאהבות בלבלה אותך.
אז תן לי רגע לומר לך- גם אם אנחנו נשואים להערכתנו באושר, וגם אם מוסרית בגידה אינה דרכנו, אין זה אומר שאנחנו קהיי רגשות כלפי המין השני. אל תפחד מהרגשות האלה, לדעתי זה נורמלי לחלוטין להתאהב במישהו אחר. השאלה היא- מה עושים?
אז קודם כל אומרים לעצמנו- זה אנושי. דבר שני מזכירים לעצמנו שאפילו מערכת היחסים הכי טובה דורשת התכווננות כל הזמן והרבה עבודה. כל התאהבות הופכת עם הזמן לאהבה והשיגרה מפחידה.
בעקרון, גם ההתאהבות הנוכחית, במידה ותתמסד, תיהפך לשיגרה.
אינני אומרת שבגלל זה צריך בכל מחיר להישאר יחד. אבל נראה שכן יש אהבה במעונך והיא קצת שקטה ומשעממת לך מדי (ושוב, תקן אותי...). יכול להיות שאם תוותר על אשתך תשלם מחיר (לא רק כלכלי אלא בעיקר רגשי) כבד.

לכל החלטה יש יתרונות וחסרונות. אתה צריך להחליט על עזיבת הקיים או על בחירה מחדש בקיים.
בהצלחה

[המתייסר*]

מה הייתם עושים?
עוזרים אומץ ומנסים להתנתק ממנה (ובכך לחסוך ממנה את הכאב שבדרך ללא מוצא) או מנסים לממש את האהבה ואז אולי להינות ממה שיש כל עוד זה שם?

[ענת_ב_פ*]

אני כזו איטית.. עד ששלחתי את הודעתי נשלחה בינתיים ההודעה של בשמת א
המתייסר, אני ממליצה לך גם על הספר-"טובים השניים" נישואין כדיאלוג של ד"ר קלייר רבין.
שוב בהצלחה

[המתייסר*]

לענת ב פ,
נראה לי שבאמת נתפסתי לא מוכן ואולי זה מה שמעצים את ההתאהבות.
לשאלתך - כל חיי נישואין באיזה שהוא שלב הופכים להיות שגרה שקטה ומשעממת איפה שהוא, אלא שאז אולי מחפשים ריגושים בחוץ וסטוצים.
נראה לי שהמקרה שלי שונה - אני פשוט מאוהב עד אובד הכרה, אני חושב עליה כל הזמן ולא בהיבט המיני דווקא, הכוונה היא שזה לא שאני
מפנטז עליה במיטה כל הזמן אלא פשוט חושב עליה, רוצה לדבר איתה רוצה להיות איתה כל הזמן.
"הבעיה" היא שזה הדדי והיא חושבת עלי כל הזמן ובוכה בלילות מגעגוע, אבל כנראה שהיא החזקה בסיפור הזה והיא לא רוצה להכנס למשהו שהיא
לא תקבל ממנו הכל.
אני מבין אותה אבל קשה נורא לוותר על מישהו שאוהבים, גם אם זה לטובתו.

[לוונדר_סגול*]

בשתי האופציות שציינת, אם הבנתי נכון, אין לך כוונה להפרד ממשפחתך
השאלה היא רק אם

1. לעזוב את כל הסיפור עכשיו.
2. להנות ממה שיש, ואח"כ לעזוב אותו.

במקרה כזה, אתה צריך להתייעץ עם הבחורה שאתה אוהב, וליידע אותה שאתה לגמרי סגור ובטוח שזה לא יוביל לכלום.
שאין מצב שתעזוב את הבית. שהביחד שלכם הוא רק לכאן ולעכשיו, כי האח"כ - שמור לאישתך.
אם היא תדע את זה וגם תאמין לזה, אני מאמינה שהיא כבר תפתור לך את הבעיה...

[ענת_ב_פ*]

אני מסכימה
שהבחורה הזו זה רק סימפטום לבעיות_
בנוסף תסתכל על הדברים מהצד. תראה את ההשפט הזה-

והיא חושבת עלי כל הזמן ובוכה בלילות מגעגוע
היא נותנת לך כל כך הרבה כוח השפעה ועוצמה. היא שמה אותך במקום כ"כ עוצמתי שאשתך (בית, ילדים, סידורים, נקיונות וכו") בחיים לא תוכל להתחרות עם האנרגיה הזו.
זה פועל על האגו שלך פלאים, אתה כעת הדבר שהיא הכי זקוקה לו, אתה "הכי שווה" "הכי ראוי" בעיניה. וואחד ליטוף לאגו.
בנוסף- זה ידוע שמקום עבודה הוא קרקע 'טובה' להתפתחות רומנים. הקירבה היומיומית מקרבת אתכם.

אני הייתי פוחדת לאבד את מה שיש לי. לפני שהייתי הולכת לרומן עם מישהו אחר הייתי בודקת טוב טוב למה אני רוצה את הבריחה.
אם תגלה שהאחרת שווה את המחיר לך על זה. אבל לא לפני שתעשה בדק בית, חריש עמוק עם עצמך.
להזכירך, ההתאהבות לגיטימית והשאלה מה עושים איתה. יצא לי להידלק על גברים אחרים. מעולם לא מימשתי דבר מזה כי הבנתי שהמחיר מבחינתי אינו אפשרי. מה איתך?!

[אורלי_ברלב*]

דיון משיק התקיים גם בדף: ייסורי בגידה.
סיטואציה מעט שונה אך אולי תמצא עניין בדיון הזה.

[המתייסר*]

ללוונדר סגול:
הלוואי שמה שכתבת בסוף היה נכון... היא מודעת היטב לעובדה שסביר להניח שהסיפור הזה לא יוביל לחופה, וזה הדבר היחיד שמונע ממנה עד כה להמשיך עם זה קדימה, אבל מנגד אנחנו עדיין מדברים על זה, נוגעים אחד בשני ואומרים לעצמו "מה נעשה עם זה? לאן אנחנו הולכים עם הסיפור הזה?".
אני כותב "הלוואי שמה שכתבת היה נכון" כי כבר היום היא יודעת שהסיכוי קלוש ועדיין היא (וגם אני) קרועה בין הרצון לחתוך לבין הרצון להיות ביחד.
אז שלא מכאן תבוא הישועה...

[לוונדר_סגול*]

אתה אומר:
שסביר להניח
שהסיכוי קלוש
ואני אמרתי:
שאתה לגמרי סגור ובטוח
שאין מצב
ובדיוק לזה התכוונתי. לגונג הגדול של המציאות.
בלי פתחים לפנטזיה.

[המתייסר*]

ללוונדר סגול,
תשמעי, אני מוריד את הכובע - יש לך את זה. את צודקת שמעולם לא אמרתי לה "תשכחי מזה אני לא עוזב את אשתי", אבל דווקא היא אמרה את זה. היא זו שאמרה, "אנ יודעת שאני הולכת לקבל טעימות ושמעולם לא אקבל הכל" וכאן מעולם לא אמרתי לה שהיא טועה אלא אמרתי לה שסביר להניח שהיא צודקת.
אני שוב משתמש במילה "סביר להניח" כי האמת - גם אני לא יכול לדעת במאה אחוז לאן זה יוביל. בשלב הזה אני לא מתכוון לעזוב את הבית בשבילה, אבל מי יודע לאן זה יוביל? אולי אני עובד על עצמי בעינים ומנסה לעשות מזה יותר ממה שזה?

[לוונדר_סגול*]

ואולי...
לא היו הדברים מעולם... ואולי?..

[נהר_שליט*]

המתייסר, אתה יכול להנות ממה שיש לך, משפחה מאושרת, אשה וילדים, לאהוב אותם ולהשקיע בחיים שלך.
לטפל בגנך וליהנות ממנו, על פני להזניחו ולהניח לאחר לקטוף את הפירות.

[הנבגדת*]

במקום לפנות אלי ולחלוק איתי את הבעיה שמעידה על ליקויים בחיי שנינו, אתה מרגיע את מצפונך עם נשות האתר?
לפרק את החבילה יהיה משבר עמוק שממנו לא נצא אותו הדבר,בגידתך מעידה גם על זו שלי בך (מבחינת האינטימיות בינינו). בוא נדבר,נכעס ונשבור ונבנה.מאתגרת אותך להבין איזה צורך ילדי אתה מנסה למלא.בוא אלי, אישתך.

[לוונדר_סגול*]

התפתחות מעניינת...

[ענת_ב_פ*]

הנבגדת,
לקח לי יותר מיום לעכל את כניסתך לדיון. רוח דבריו של בעלך היתה שאינך יודעת. כך אני הבנתי. אם משהו ממה שכתבתי פה פגע בך אז סליחה.

אתה מרגיע את מצפונך עם נשות האתר?
יש לי הרגשה שדווקא רוב הקולות שנשמעו פה היו כאלו שהיפנו אותו חזרה להסתכל פנימה, לתוך עצמו וביתו.


בוא נדבר,נכעס ונשבור ונבנה
אני מרגישה שאת אסרטיבית והזוגיות חשובה לך. בהצלחה לך ולכם קבלי וחיזרי לכאן אם תירצי

[המתייסר*]

צר לי (או שלא) להודיע חגיגית שנפלתם בפח של מתחזה ("אישתי") וחבל על האנרגיות שלכם/שלכן בלנסות לתקשר "איתה".
חבל שבפורום כזה רציני וחשוב משתחלים גם מתחזים שהורסים את האמינות של הדבר היפה הזה.

[ש_מים_וארץ*]

מניפולציה משעשעת אמנם (מאת ה נבגדת)
במקומך לא הייתי מוותרת עליה כל-כך מהר.
לא על המניפולציה ולא על ה'נבגדת' האמיתית שלך.

האמת, בא לי לנער אותך, להגיד שוב שאתה מתענג על סוכריה 'מתוקה' שבסופה מגיעה אותה 'מרירות' השיגרה שאתה כבר מכיר.

אבל ראיתי שכבר הפנו אותך ל ייסורי בגידה,
מעניין אם התישבת לקרא....
ממליצה לך לבקר גם ב אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

[המתייסר*]

לש מים וארץ:
קראתי כל מילה בייסורי בגידה. אכן מצבים קשים ומייסרים. הלוואי והייתי יכול לחזור לימים של לפני "המפץ הגדול".

[ש_מים_וארץ*]

הלוואי והייתי יכול לחזור לימים של לפני
אתה יכול, אבל מעדיף להתפנק.

[פלונית*]

חייבת להגיד:
אתה מתפנק ומתחנף אלינו וכשאני קוראת את כל הדיון,מרגיש לי שאתה מחביא איזה רצון מאחורי סיפור בדוי.

[אליה*]

ההתאהבות היא רגש ששום דבר בחיי נישואין ארוכים ושגרתיים לא יכול להשתוות לו בעוצמות שהוא מביא איתו.

בעצם, כמעט שום דבר.

כי יש דבר אחד שהעוצמה שלו כפולה ומכופלת- העוצמה של הצער, הכאב והעלבון, כשנחשפת הבגידה שלך באדם יקר ואהוב.

אני מתארת לעצמי שזה לא מה שמעסיק אותך כשאתה מגניב עוד מזמוז חפוז בחדר צדדי.
אני בטוחה שזה לא מה שמעסיק את זו שהיתה מוכנה להאיץ בך לעזוב את חייך, לפגוע ביקרים לך ולרמוס בדרך את האמון שניתן בך יום יום, כאשר אתה מתעורר, מתלבש ויוצא לעבודה, רק בשביל לקבל עוד מבט מיוסר מעונג שלך.

מה רצית? שנגיד לך שתלך על זה?

אתה יודע מה, לך על זה.

אבל אתה לא הולך, מה?

למה, כי אתה "נשוי באושר"?
בפעם האחרונה שבדקתי במילון החיים שאתה מתאר עכשיו לא היו רשומים תחת ההגדרה "אושר", ואני מקווה מאד שלא שינו בינתיים את ההגדרות.

ובכל זאת אני אומר דבר נוסף, בכנות. אין לך את הזכות המוסרית להמשיך ולהישאר תלוי ככה בין שמים וארץ. הרי אתה לא ממש מאמין שבשיחות איתנו פה יימצא הפתרון. זה מן הסתם רק עוד נסיון שלך להרוויח זמן של ליהטוט בין שני העולמות.

לך לטיפול.
זוגי, פרטני, זה לא משנה.
לך לברר מה אתה באמת רוצה מעצמך ומהנשים האלו. לך היום, לא מחר. היית צריך ללכת כבר אתמול.
העונג שבבגידה מתקיים מתוך הסבל של הנבגד. ואם אמרת שאתה נשוי באושר, אז לפחות את העליבות של היות נבגדת מחורי גבה, תחסוך מאשתך.

[נעמי_בן_שיטרית*]

בשלב הזה אני לא מתכוון לעזוב את הבית בשבילה, אבל מי יודע לאן זה יוביל? אולי אני עובד על עצמי בעינים ומנסה לעשות מזה יותר ממה שזה?

שלום לך.
השאלה היא באמת מה זה בשבילך.
יהיה קשה לך לדעת בשלב כה מוקדם הכולל בתוכו מים גנובים ומתוקים, תשוקה וראשוניות מעוררת.
במקום זה תוכל לשאול את עצמך מה היא אשתך בשבילך.
לאן הנשואים שלך מובילים?
האם אתה עדיין רוצה את אשתך?
אם כן, מדוע?

קיבלת הזדמנות נפלאה לשפר את נישואיך.
להוסיף להם תשוקה, עניין, התרגשות.
זאת תודות לאותה אחרת שהזכירה לך שיש בך רגשות אלה.
תודות לה תוכל, אם תרצה, לעבוד ולהשקיע בזוגיות הקיימת ולהביאה למקום הראוי לה - נשוי באושר.
כי כיום אתה לא.

[שלו*]

הייתי בסיטואציה דומה. לא רציתי ללכת לטיפול ומרוב מעורבות לא יכולתי לראות מה קורה. הייתי בתהום. הלכתי לגרפולוגית מדהימה שפרסה בפני את התמונה כהוויתה. כשיכולתי לראות - נפל האסימון. זה היה תהליך מדהים, מלווה בהארות רצופות.
פתאום ראיתי את האינטאקציה בין שלשת הדמויות, את התפקיד ב"טירוף" הזה של כל אחד מאיתנו ותוך כמה שעות היו לי הפתרונים..
ממנה למדתי שכל משבר - הוא הזדמנות. ידעתי, אך זה היה ברובד שונה.

איתך, אחי, מקוה שכל החלטה שלך תוביל לאושר.

[ברק*]

שגרת הנישואים עלולה להיות קשה וכולאת לעיתים מעודדת יציאה החוצה לעולם הפתוח לכאורה.
חשוב לבדוק מה מציאות ומה החלום.
מה אתה ב א מ ת רוצה?

ראשית, בחן את עצמך ללא שיוך לאשתך או לאהובתך החדשה.
היכן א ת ה עם חייך.
אולי אתה נדרש לשינוי מרתיע בחייך או התמודדות כואבת עם קושי או פחד וכמפלט מאותו שינוי, קושי או פחד בחרת לברוח להתאהבות באחרת.
נסה לבחון עצמך מתוך כנות ואומץ.

במידה ושלב זה לא הביא לשינוי
בחן העניין במסגרת יחסיך עם אשתך
ושוב - כנות היא הבסיס
אם אינך מסוגל לומר את כל האמת מצא דרך לשתף אותה בקושי שלך
דבר מתוך רגש לא מתוך שכל.
טיפול זה דבר מומלץ. כל טיפול - בתנועה, במגע, ביצירה, בכתיבה, בדיבור....
כדאי מאד לשקול טיפול זוגי - להעלות את הבעיות על פני השטח. להיות ולחיות בתקשורת כנה.
צא מהשיגרה, סע לטייל לבד. טייל עם אשתך. צא לבלות, אפשר זמן איכותי מענג עם אשתך (בלי הילדים).

אם לאחר כל אלה עדיין אינך מוצא מנוח ונפשך יוצאת החוצה אל אהובתך החדשה -
ערוך מבחן מציאות איתה. לא יודע איך. זה כבר שלב מסובך. אבל אישית אני מאמין שגם שלב זה חשוב שייעשה מתוך כנות. שקר הוא דבר שאין לו שום סיכוי במערכת יחסים. גם אם לא יודעים את הפרטים מרגישים את מכלולם ובמהרה חוסר האמון נכנס הבייתה וכשחוסר אמון נכנס למערכת הזוגית המערכת בינכם לעולם תהייה שונה. בינכם יעמוד לעד חיץ. גורם חדש, שלישי, יכנס בינכם ולכן, כבר לא תהיו זוג, אחדותכם תאבד.
לטעמי מוטב לשתף את השותף בכנות על הקושי והכאב ואף לשאול לעצתו. רק אלוהים יודע מה זוגתך תספר לך.
לבטח שקר מוליד שקר ואמת מולידה אמת.
והאמת היא ששקר ממילא יוליך להרס הזוגיות כך שאין לך באמת מה להפסיד אם תאמין ותדבר אמת.

אין הנחות, אין לוטו, טוטו, פיס, הכנסת עצמך למבוך ואתה האחראי לצאת ממנו
מתוך כנות, אמון, קבלה ואומץ רק טוב יצא
עם מי שלא תהייה
העיקר שתהיה ותחייה ביושר עם עצמך
המבחן הוא שלך
בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

בתור נשואה ומאוהבת באחר נדמה לי שהרבה פעמים האחר הוא מקרי. הוא משתנה. הוא בר החלפה (גם אם נדמה כרגע שהיא האחת והיחידה).

האחר עונה על הצורך בך. איזה צורך? האם זה צורך להחליף "סוס אחד באחר" (מסופקתני מקריאה שלך) או צורך להחליף "סוס ביגואר" (גם מסופקתני) או צורך שהוא צורך נוסף על המערכת הקיימת והרצויה?

צורך הכיבוש? הצורך להיות נאהב "כמו בראשונה"? חיזוק עצמי? סיכון עצמי?

רק חיפוש הצורך האמיתי שעומד מאחורי הרפתקאה מופלאה כזו יכול להביא לבחינה אמיתית של "פתרון" (בהנחה שישנו כזה בכלל).

[הלב_הרואה*]

"בוגד נבגד", תודה על הדיון המסעיר. אני חושבת למה היחס השליט כאן הוא כל-כך חמרי - מדברים על תפקידי הנשים בחייך (האישה, המאהבת) ולא על הנשמות והייעוד... הלא יכול להיות ששניים נועדו ללכת יחדיו למטרות שונות מקיום משפחה בצורה המקובלת בתרבות שלנו... ואולי נועדת לשנות את חייך לחלוטין? אני בהחלט מאמינה בכינות ובשיתוף - אבל לדעתי רק אלוהים (האמת שבתוכך) צריך לתת לך מסר, ולא אנשים מסביבך שיש להם את המוסר החברתי או האחר שלהם וקרועים גם כן בחיפושים או בהתפשרויות שונות. אם תלכו לטיפול, עוד נשמה נכנסת לך לחיים, היא עשויה לעזור לך לתקן את חיי הנישואין ולהעמיקם, רק שמתישהו תבין שעליך לפגוש את עצמך, ולא את החברה שבה גדלת, ולמצוא את האומץ להיות שלם, אומץ.
יש לי חבר שהיה נשוי באושר וכל חברי הזוג ראו בהם זוג למופת, הורים למופת, אבל הם לא התאימו - הם התאימו לסגירות אחד של השני - לתקיעות. הוא פגש מישהי, סיפור דומה... הוא עזב את המשפחה, לא היה קל. הוא עם האישה השניה, היא בהריון, הם מתאימים - יש גם סיפורים אחרים, מה לעשות? החיים - כשמנסים לשלוט בהם בכוח - מרימים גבה ומראים לנו מי הבוס, ואתה הוא הבוס של החיים שלך. מי אתה??? גוף נפש ורוח מה הסיבה לאושר?

[המתייסר*]

חזרתי לאחר העדרות קצרה וקראתי בשקיקה כל מילה שנכתבה פה. ולפלונית: לא, אני לא "מחביא איזה רצון מאחורי סיפור בדוי", אני מנסה להוציא החוצה משהו שאין לי כל מקום אחר להוציא אותו, לא חברים לא משפחה ובשלב זה לא אישתי. אני חושב שכל מה שנכתב כאן אלו דברי טעם, גם המצדדים וגם הפוסלים ואני לא מנסה להתחנף לאף אחד. הלוואי והייתי יכול להעביר את עוצמת הרגשות שאני נמצא בהם. אני מרגיש שאני גוהה בתוך עצמי. הדבר קשה ומסובך וברור לי שהפתרון יבוא רק ממני (אלא אם כן כל הסיפור ימות מעצמו) נכון לעכשיו אני מרגיש אהבת אמת לאשה השניה וחושב עליה כל הזמן. זה אמיתי וזה בא ממקומות שלא ידעתי שקיימים. אני קרוע בין שני העולמות ולא יודע את נפשי מרוב יסורים. איך גורמים למוח לנצח את הלב?

[בל*]

גוהה בתוך עצמך???

[בל*]

אם אתה רוצה שהמוח ינצח את הלב כדי שתוכל להתגבר על אהבת האמת שלך
אז מאיפה בא הרצון הנ"ל??
אולי גם ממקומות אמיתיים שלא ידעת שהם קיימים?????????
עבור לחיות עם המאהבת וראה איך אשתך תהפוך להיות אהבת האמת המפוספסת שלך או כל אישה אחרת.
תספר לאישתך, זאת הדרך היחידה ,כל עוד היא לא תדע אתה תרצה להמשיך.
עדיין לא בגרת אל תוך בשלות שהיא מעבר להתמכרות לפנטזיות וזו זכותך.
קבל את הנער הזה שהוא אתה ובדוק,ולו למען הילדים אם אתה יכול להיהפך לגבר
אחראי. בשלב זה רק אשתך תוכל לעזור לך. אם היית חי עם המאהבת היית צריך להגיע איתה עד בדיוק אותו השלב ולגלות שוב את חולשתך זו.
ספר לאשתך ותתחילו להתבגר שניכם (גם היא צריכה).
או שתמשיך לבגוד ותתגרש (גם נפשית זה נחשב).

[אליה*]

אם תלכו לטיפול, עוד נשמה נכנסת לך לחיים, היא עשויה לעזור לך לתקן את חיי הנישואין ולהעמיקם
והיא יכולה גם לעזור להיפרד. זה כל הרעיון של טיפול. לבדוק. לא להכריח את הגוף והנפש להיות במקום בו הם לא רוצים להיות.

מסתובבת לי בבטן כבר כמעט שבוע ימים התנצלות, שאולי הגיע הזמן לתת:
מתייסר, אני יודעת שאתה מתייסר. אני מודעת לכאב, לקושי ולבלבול. הייתי שם בעצמי לפני מספר שנים. ההודעה שכתבתי לך פה היא מתנשאת ולא הוגנת בנימה שלה, ובדיעבד התלבטתי אם למחוק אותה בעריכה(איזה יופי שצ'יק צ'ק מאפשר דיעבדים..), אבל רציתי שבכל זאת תקרא אותה. גם זה קול שחשוב לשמוע..

אני מבקשת לספר לך בכמה מילים את הסיפור שלי, אולי יעזור: לפני מספר שנים הייתי נשואה. אי אפשר היה לומר "באושר", כי מעולם לא היה שם אושר אמיתי. היו בטחון, נוחות, חיבה, והרבה דחפים שגעשו אצלי מתחת לפני השטח, כי התחושה המרכזית שלי לאורך כל הזוגיות הזו היתה, כמו שמילן קונדרה היטיב לנסח, ש"החיים הם במקום אחר".
אהבתי איתו כי ידעתי שהוא לעולם לא ילך ממני, ובאותה נשימה, שנאתי אותו שנאה אמיתית על כך. או אולי להגיד "אהבתי אותו" יהיה מעט מוגזם, בראייה לאחור.

כל הזמן חיפשתי משהו אחר, אפילו בלי להיות מודעת לזה שככה אני עושה.

עד שיום אחד הגיע למקום העבודה שלי איש אחד, שקשה לי לתאר איך בדיוק, אבל פחות או יותר בחמש השניות הראשונות שראיתי אותו, הבטן התהפכה לי. אני זוכרת את עצמי הולכת בעקבותיו במקום העבודה, בלי להבין למה בכלל אני עושה ככה. כמו תיכנות מוזר. הוא נראה לי מכוער מדי, צעיר מדי, נבוך מדי, ובכל זאת, הרגליים שלי לקחו אותי לגשת אליו.

מהר מאד התפתח שם קשר חברי חזק, כשבתוכו התחלתי להבין שמשהו קורה לי ביחס אליו.

אתה בטח זוכר היטב את היום שבו הבנתם שאתם מאוהבים זה בזו. אני גם זוכרת את היום הזה, אצלנו.

למחרת אותו היום התקשרתי לפסיכולוגית שהמליצו לי עליה, ונכנסתי לטיפול. לא זוגי. טיפול שלי, עם עצמי ועם כל השדים הפרטיים שלי.
למה? כי היה לי ברור שהגעתי למבוי סתום. "נשואה לאחד, מאוהבת באחר"? שום טוב לא יכול לצאת מזה כל עוד המשפט הזה בנוי ככה. רק צער, לכל מי שמעורב.

כעבור חצי שנה של טיפול אינטנסיבי, מפרק, כואב, אמיתי, מחזק,

נפרדתי מהאיש שהייתי נשואה לו. זו היתה החלטה שהתקבלה בזכות הטיפול, מנותקת מהרומן שהיה לי. כשהתגרשתי, ידעתי שבין אם היה קיים האדם הנוסף, ובין אם לא, אני צריכה לקום ולעזוב את הבית.

האדם השני נשאר בחיי, ואחרי שנה נפרדנו.

בדיעבד, הפרידה היתה חייבת לקרות. ולו כדי להוכיח לעצמנו שהזוגיות שלנו שנולדה מתוך נישואין לאחר והובילה לגירושין ממנו, יכולה להתקיים גם בכוחות עצמה.

והסתבר שהיא יכולה.
היום אנחנו נשואים, אוהבים, חברים טובים, נמשכים זה לזה, הורים לילד קטנטן ויפה, ואני יכולה להוסיף על כל זה גם "באושר". וזה יהיה אמיתי.

כשאני מסתכלת אחורה, יש לי המון רגשות אשם, עזבתי איש שאהב אותי, איש שלא היו לו ספקות לגביי, ואהבתי אחר מאחורי גבו, כמו שלא אהבתי מעולם..
אם יש משהו שהייתי מעדיפה לשכוח זה את החצי שנה הזו שעדיין גרתי איתו. את השקט שעמד אז בין הקירות.

אבל אני גם יודעת שלקתי אחריות. אנחנו לא יכולים לשנות את מה שהיינו ואת מה שעשינו כתוצאה מכך, אבל אנחנו בהחלט יכולים לשנות את מסלול החיים שלנו בהווה ובעתיד, ואת זה עשיתי, עם כל הקושי והכאב. אני יכולה להגיד לך שחצי שנה זה לא הרבה זמן בשביל להסיט את ספינת חיי מהמסלול שהיא שטה בו.

היה לי הרבה יותר קשה לחיות עם עצמי היום אם הייתי יודעת שנתתי לעצמי להתבוסס בתוך הביצה המכוערת-מענגת- הזוייה הזאת של בגידה, בלי לנסות לעשות שינוי אמיתי במציאות שלי. במציאות. במציאות. (ולא, מתייסר, לכתוב פה זה לא לעשות פעולה במציאות. לא כל עוד אתה נשאר לדבר איתנו פה במקום לעשות מעשה כלשהו, בעולם האמיתי. )

אני מקווה שהבנת מה שאני מנסה לומר. ואני באמת מקווה שתמצא את האושר שלך בחייך, עם או בלי קשר להתאהבות כזו או אחרת.

בהצלחה.

[זוהר_הצפון*]

למתייסר
נסה לחשוב לטווח הרחוק.איך תרגיש עם ה"כוכבת" החדשה עוד 10 שנים, + שניים שלושה ילדים, שיגרה נוחה של פרנסה
עבודות בית,משכנתא זוגיות נפלאה וכו, לראות פעם בשבוע את הילדים מ"הנוכחית" אבל לשלם מזונות כל חודש (לשמחת "הכוכבת").
כתבת:אני מה שנקרא - נשוי באושר + 2 ילדים מקסימים וחי חיים טובים אז למה לך שטויות? חזור הביתה מייד.
בגלל האופי המנומס של הדף אני נמנע מלהישתלח בך בחופשיות אבל רד מזה. יש לך אשה טובה וילדים מקסימים, מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?

[ברונית_ב*]

אליה, תודה.

[נונה_בי*]

אליה, תודה.

[זה_מה_שקורה_כש*]

הוא מספר פה על תחושתיו, אומרים לו לך,תשתף את אישתך,
ואז מקבלים את :בעלי רוצה אישה אחרת
כפתור ופרח.

[כפתור_ופרח*]

המון כפתורים. המון חורי כפתורים. המון פרחים והמון פרפרים.

הלואי ולכל סיפור היו שני צדדים פשוטים כאלה. אבל לא.

[עננה*]

סקרנית. מ קורה אחרי חצי שנה?

[פלוני_אלמונית*]

• האחר עונה על הצורך בך. איזה צורך? האם זה צורך להחליף "סוס אחד באחר" (מסופקתני מקריאה שלך) או צורך להחליף "סוס ביגואר" (גם מסופקתני) או צורך שהוא צורך נוסף על המערכת הקיימת והרצויה?

צורך הכיבוש? הצורך להיות נאהב "כמו בראשונה"? חיזוק עצמי? סיכון עצמי?*

אז מה עושים עם הצורך להיות "נאהב כמו בראשונה" אחרי שנים של חיים ביחד, שכבר מזמן הפכו לחברות הרבה יותר מהתאהבות? אותה שאלה גם לגבי שאר האופציות שהוזכרו.

[נונסנס_נוסטלגי*]

מה עושים עם הצורך להיות מחובק ועטוף לגמרי בין ידיה הגדולות של אימא?
מה עושים עם הרצון להכנס בין השיחים שמאחורי הבית הישן (פעם זה היה המקום שלך והיום גם בזחילה אי אפשר להידחק לשם) ולהתחבא איזה שעה קלה?
מה עושים עם הכמיהה להיות שוב צעיר, נמרץ ויפה?

>אני עושה ביד<

[אורנה_הודיה*]

עוד נקודת מבט.

נשמות קרובות, אשר יש בינהן קירבה בעולם הרוח (עולם הנשמות) ואשר נפגשו בעבר בגילגולים קודמים, עשויות להמשך מאד האחת אל השניה.
המשיכה הנפשית, הרוחנית ולאוו דווקא המינית, עשויה להיות מאד חזקה. זה שאנחנו בדרך כלל לא זוכרים את "עולם הנשמות" ואת הגילגולים הקודמים שלנו, גורם לנו להשאר לפעמים המומים מהתחושות האלה.
זה לא אומר, שבהכרח, השניים, שיש להם קירבה נשמתית, חייבים להיות ביחד ולפרק מסגרות קודמות. יכול להיות, שיש להם תפקיד אחר האחד בחיי השני. לפעמים אפילו בלי להיות מודעים לכך, הם עשויים ללמד משהו האחד את השני. למרות הקירבה הנשמתית, זה גם לא חייב להיות קשר לאורך זמן בגילגול הנוכחי.

אם נקודת המבט הזו מעניינת אותך, אני יכולה להמליץ לך על כמה ספרים:

"רק האהבה היא ממשית" מאת ד"ר בריאן וויס (וגם ספרים נוספים שלו)
וויס הוא פסיכיאטר, שמטפל בעזרת רגרסיה היפנוטית לחיים קודמים. ספריו הם תעוד של העבודה שלו והנושא שתארתי מופיע בהם.

"מסע הנשמות" מאת ד"ר מייקל ניוטון.
ניוטון הוא פסיכולוג שמטפל בעזרת רגרסיה היפנוטית לתקופה של החיים שבין החיים. גם הוא מזכיר בספרו את הקירבה הנשמתית.

"התקדשות" מאת אליזבט הייך.
סיפור ההתעוררות הרוחנית של הכותבת, אשר נזכרת בחיים הקומים שלה במצרים העתיקה. בין השאר היא מזהה בחייה הנוכחיים דמויות מפתח מחייה אז.

[קרוע*]

מתייסר, איך יצאת מזה בסוף?
מצב בלתי אפשרי, מה?

[אלמונית*]

קורה שמתאהבים. אפשר להתאהב בעוד 10 נשים השאלה האם שווה להרוס חיים יפים. נכון גם כשמאוד טוב קורים דברים (מנסיון מר) השאלה היא איך חיים בהרמוניה ולא חיים ברוטינה.

[שושו_ושחר*]

תחיו כולם יחד... ככה לא צריך לפרק שום דבר וכולם מרוצים.

[מושון*]

תחיו כולם יחד... ככה לא צריך לפרק שום דבר וכולם מרוצים.
תגדירו "מרוצים".

[אמא_של_ברקת*]

משום מה ישנה התחושה אצלי כאילו מעודדים ומטפחים את הקשר הנוסף,היותר נעים המרגש,המלהיב,המקסים,האם לא במרבית המקרים יש את הנאמר "מים גנובים ימתקו"?,האם לא קל יותר לברוח ממחויביות של חינוך ילדים,טיפוח זוגיות,משכנתא,חובות וזכויות,כאן הקסם והשרדות המערכת הזוגית דורש עבודה קשה ורבה.בתור אחת שקיבלה מבעלה למתנת יום הולדת-בגידה,וכל עולמי חרב עלי.
כיום בראיה לאחור נראה כי החברה בה אנו חיים הינה חברה אינסטנת.וזאת משום שאנו רוצים שהכל יהיה מושלם,הכל טוב מרגש ומקסים ,יש קושי?-נברח לאהבה חדשה.
לקח לי כמספר חודשים להתאבל על מה שאבד.
לקח לי עוד כשנתים להבין מי אני ומה אני דורשת מעצמי ומבן זוגי.
לוקח לי יום יום להבין ולעבד את מצבי לעבוד על עצמי וזוגיתי.
אני,שבעלי היה הכל בשבילי והפכתי לתלותית בה נראה כעת אחרת בעיניי.
היה צורך בעבודה קשה,וכל יום יש צורך בזה.
לשקם אגו שנפגע מבחורה בת עשרים ושלוש שהיה חשוב לה לרכוש נסיון זוגי גם עם גבר נשואי,ללא מחויבות.וללא אחריות לצד השני,הרי זה הדבר הקל ביותר.
גם היום כאשר אני נזכרת בזה הלב נשבר לי כל פעם מחדש,אני חושבת שהייתי כל כך תמימה ונאחזת באהבה ביופי שבה כצורך יומי ולעיתים אף תלותי.
בעלי היה החבר הראשון שלי-בכל המובנים.
כאשר הכרתי אותו הייתי משודכת לבחור אחר נחמד מאוד,ושברתי הכל התנתקתי משנים של חינוך חרדי ופניתי לדרך חדשה והכל בשם האהבה.
החיים היו שונים מגוונים ומיוחדים,למרות שהשוני כמקובל במגזר החילוני בזוגיות היה קשה לי מאוד.
הנאמנות היתה מעל הכל!!!!האומנם?
הייתי לאחר לידה שניה ובבית ילדה צעירה בפער של שנה וחצי בינהם,סוף סוף קיבלתי תפקיד שאליו שאפתי במשך כשלוש שנים,עם תינוק קצת לא שגרתי שדרש התיחסות שונה קצת מאיתנו לצרכיו(גם כיום).ובעלי "היקר" קיבל תפקיד נהולי בכיר בחברה בה הוא עבד כשש שנים.
ופתאום הבן אדם תחיל לדבר במושגים של הגשמה עצמית מעל הכל,לחצים גדולים בבית,הכרה וההערכה מרובה בעבודה,ומשיכה בלתי מוסברת לנשים המונייות ובעלות שפע מחמדים.
ואני......תמימה כולי שקועה באמונה שבה חונכתי ברגעי משבר רק האהבה תנצח!
נו באמת,אהבה למישהיא זרה.
"אהבתי" את שאמר לי בעלי ברגה הגילוי:"אני ישר כי אני מספר לך ...אני כבר לא יכול לחיות כך", ישר?.?????????????????????????????????????? סליחה!!!!!! המצפון התחיל להפריע?ואולי החשש להפסיד את עצמך ,את מה שטיפח כעשר שנים?אולי החשש להפסיד את הילדים?
לא יודעת בדיוק,אבל בשיחות בטיפול הזוגי התגלה לי אדם שונה ממה שהכרתי.
נפגעתי מאוד,אני חושבת שזה היה פחות כאוב אם זה היה מפגש חד פעמי חולף.אבל מאחר והוא נערך כארבע חודשים וכלל בתוכו יחסי מין פעילים והון שיחות על הזוגיות שלנו,ובהמשך התברר לי שהוא גם הכיר לה את ביתינו,גנב תמונות שלי על מנת להראות לה,והיא והוא הצדיקים יושבים בצד ומנתחים את נפשיי וזוגיותי.
נראה לי שהגזמתי בפתיחותי כרגע,אולי כי הנושא לעיתים כה מכאיב לי ואני מרגישה צורך לרוק הכל ולכאוב.אז סליחה .

[ענת*]

נראה לי שהגזמתי בפתיחותי כרגע,אולי כי הנושא לעיתים כה מכאיב לי ואני מרגישה צורך לרוק הכל ולכאוב.

בשבילי הפתיחות שלך אינה 'יותר מדי'. הלא זה היתרון של האינטרנט, לא??

אז סליחה
אין על מה יקירה. קחי לעצמך את כל המרחב הדרוש לך כרגע. בלי התנצלויות.

אני מאחלת לך ימים קלים יותר. אני מאמינה שהם יגיעו @}

[יעלי*]

לוקח לי יום יום להבין
שיהיה לך הכח לעוד יום ועוד יום...

[אמא_של_ברקת*]

אתמול בלילה לאחר עוד רגע של שבירה,הלכתי לכסות את ילדיי,הבטתי בהם וחשבתי לעצמי מה אני בעצם מבקשת בשבילם?איזה מן אדם יהיה בני,האם גם הוא יפגע באישתו כמו אביו?,ולילדתי מה לומר? לא להאמין באהבה?ומה היא בעצם אותה אהבה?
האם נכון הדבר כי יש להשאיר טפחים שונים מסוגרי ליבנו ולא לחשוף אותם בפני בן הזוג?האם פעם פעם בעתיד הרחוק ההוא אוכל לספר להם את אשר קרה?
לעיתים קרובות אני מרגישה אשמה כבדה על אותם שנים של בלבול,בכיות,מתחיים וכאב במסגרת המשפחתית שלנו.
עדין ישנם דברים כה מרובים שלא מצאו את דרכם החוצה ממני,ולעיתים אני חושבת לעצמי מי אני ומה אני ומה היא דרכי?
מרגישה כמו נטע זר בעולם החילוני ובתור אפיקורסית בעולם הדתי.
אבל בדבר אחד אני שמחה ושלמה בכל ילד שלי ובחינוכו.
באותו ניסיון ליצור להם יום ושעה של "אני" ושקיפות פנימית.
חייבת לסיים.....

[יעלי*]

לאמא של ברקת,
אני בטוחה שאת עושה הכי טוב שאת יכולה עבור ילדייך, ועם זאת מנסה גם למצוא את הטוב בשבילך, את הכח לעבור עוד יום ועוד יום. לעתים שני הרצונות האלה, עבור ילדייך ועבורך, מתנגשים - הניחי לייסורים.

• באהבה.

[אמא_של_ברקת*]

יעלי תודה רבה.
לעיתים דווקא אנשים זרים יכולים לתת עצה ותמיכה יותר מאדם קרוב,תודה לך....
השאלה בה אני כמעט תמיד מוצאת עצמי מהרהרת בה האם המשך זוגיות עבור הילדים ולעיתים ביטול הכאב האישי וצורך בפרדה,חשובים יותר מהצרכים שלי.
לפעמים שאני מסתכלת עליו כל כך מתחשק לי לשוב ולאהוב אותו,אבל בלי התרעה וכמעט תמיד הזיכרון עולה והוא כל כך חזק.
אני לא יודעת ממה אני יותר פגועה,מזה ששכב איתה או מעצם השיחות המשותפות בינהם,היחד שלעיתים היה על חשבוני וחשבון הילדים.
זכור לי מקרה כל כך כואב: מסיבת פורים בגן (בקיבוץ),והוא הורס מרוב מתיקות פונה אלי ואומר שיזמין לנו מונית על מנת שנחזור הביתה כי הוא חייב לקפוץ לעבודה לשלוף מספר פריטים מהמחשב.ואני פתייה שכמותי מבינה שהתפקיד החדש שלו דורש הרבה,בכל זאת הוא קודם לדרגת ניהול(וכנראה שעלה לו השתן לראש),צריכה לתמוך ולהבין,וכך אני עים שני ילדים קטנים חוזרת מתארגנת ומשכיבה כרגיל לבד........
והוא חוגג.
כוח?יש ימים שאני מרגישה חזקה יותר ולפעמים כל כך שבירה שבזמן הסיפור לפני ההשכבה הדמעות יורדות ללא רצון.

[אחת*]

נשמע קורע לבבות. האם אתם הולכים לטיפול זוגי?

[אמא_של_ברקת*]

היי אחת.
כן, הלכנו לטיפול זוגי אבל ברגע שנדרש מבן זוגי לחשוף ולנבור בנפשו הוא קיפל את זנבו וברח.ואילו אני המשכתי כשנתיים לבד,כיום אני חושבת שחשוב ביותר שבן הזוג יהיה נוכח לעיתים במספר פגישות על מנת להצליח בטיפול.
כיום אני יודעת לעמוד מולו בעמדה של כוח ולדרוש(לעיתים) ולא להראות שברים מיותרים.קל לי יותר לזהות ולהבין מעשים שונים שלו.
לרוב נדמה לי שאני ממשיכה בקשר בגלל הילדים,ובציפיה לגבר שידע לחדור לנפשי מבלי לפגוע,ואני בציפיה לכך,לרוב זה נותן לי כוח,למרות שהדבר הוא פסול.אבל כך קל לי להתמודד עים היום יום והקרבה בלילה.
מקווה לתקופות טובות יותר.

[אמא_של_ברקת*]

סוף סוף זה קורה.מדברים על התכנסות -התנתקות והנה אצלי הדבר קורה גם.
בן זוגי שהיה בשבוע שעבר במילואים,וכרגע בחו"ל לשבועים-לו מותר הרי הוא עובד,הילדים הם רק שלי.....(נסיעה לצורך עבודה).
הלילות שלי היו מדהימים,קראתי,צפיתי בסרטים אהובים,ישבתי לי עים עצמי והרהרתי,נהנתי מלהיות לבד, בלי שום תלותיות בלי ביכיונים הבית היה כל כך רגוע, ואפילו ההשכבות שלעיתים דורשות עודף אנרגיה מהבן ,עברו בשלום בכיף ובשלווה,נדמה לי שאפילו את עצמי הפתעתי.
והכי חשוב....
משהוא שם לב אלי.
אלי.
אלי.
מדי פעם שולח מחמאה,עידוד ושיחה נעימה.
הוא נחמד שופע חם ולא פנוי.
אני יודעת שכלום לא יצא מזה.מאחר וששננו נשואים,וחוץ מיזה אולי אילו רק התחושות שלי שכל כך צמאות לאהבה,לרכות,לשיחה.
בן הזוג ניסה לשמור על קשר במיוחד עם הילדים,אבל לי לא היה את החשק אפילו לשוחח.
הללויה.

[אמא_של_ברקת*]

כמה חבל שהלילה קצר והיום משכים קום.
זהו,זאת היתה התאהבות קצרה בהחלט,מין רצון להרים את עצמי לתת לתחושות לזרום שוב לא לחיות באפור.
האם כך אמורים להיות החיים?בגעגוע אחד מתמשך לאהבה?רק לזמן פתרונים.....
החלטתי לשתף את בין זוגי באשר קרה,לא שקרה דבר מיוחד,מלבד זה שדמינתי לעצמי שסוף סוף משהו ראה אותי מעבר....
בלבי עמוק אני מרגישה אכזבה נוראית ,היה לי כל כך נעים בשבועים האחרונים הרגשתי כאילו אני שוב חיה היה לי הכוח ליזום דברים ולעשותם,לתת לעצמי ולא רק לסביבה ופשוט להתפעל גם מהדברים הקטנים אשר מרעידים את הלב.
אני מאוכזבת ,כואבת,שבורה....
כנראה שמרוב חיפושים מתחילים לפרש נחמדות טבעית לדברים אחרים ,סוחפים.
שיעברו כבר ימים אלה ויתחילו החיים....

[פלוני_אלמונית*]

[איילת*]

יקירה.
את כל כך פגועה מבעלך,וממשיכה בחייך כאילו כלום לא קרה,(כלפי חוץ) ואולי מכאן נובעת המשיכה והרצון לטוב ביותר בטרם פתרת את הבעיות מבית.
חשבי טוב על הכל.
תני לעצמך קצת חופש מחשבתי,פני לעזרה,והשלמי ואהבי את עצמך.
לדעתי,על תתני לנחמדות מזדמנת אפשרות לרסק את חייך כליל.
על תצרי לעצמך בעיות נוספות למרותשהתחלת כל מערכת יחסים נעימה ומרגשת,אבל במצבך היא עלולה לרסק אותך יותר.
מלא חיבוקים ושפע תמיכה....

[שחר_חדש*]

לא כל-כך הבנתי, אתם עדיין יחד? לא נפרדתם לאחר הבגידה?

את נשמעת כל-כך חסרת אמונה בכוחך וביכולתך, כל-כך פגועה- כמו ציפור פצועה, שבא לי לאסוף אותך מתחת לכנפיי ולרפא אותך.
קראת את "לבסוף מוצאים אהבה"?

[האשה_האחרת*]

הוא במצב של גירושים, נשוי 30 שנה + עזב את הבית בשביל אשה יותר צעירה, ויפה כפי שהוא אומר, הם חיו ביחד שנה נפלאה, ככה הוא אומר, לפני כמה חודשים , הוא מאוכזב, החברה שלו איין לה סבלנות לחכות, ככה הוא אומר , הרומן ביננו נהייה סוער, אני מאוהבת, והוא נראה לי נהנה, הוא תמיד חוזר, אני לא שואלת דבר, הוא סיפר לחברה שלו על הרומן שלנו, היא צלצלה כדי לוודא אם זה נכון, אמרתי שאני לא מכירה את הבן אדם הזה. טסתי מחוץ לישראל, מה שנותר זה ההתכתבות המאד צנועה , בלי שום מילים מכשילות, לאחר כמה שבועות קיבלתי אימיל מאותה בחורה, מכתב די טפשי, שאני צריכה להפסיק לכתוב , שהוא חבר שלה,ושאין לו שום עניין, זה בהחלט בקיצור.... זה נכתב מהאימל שלו , עניתי שאני כותבת לכל מיני ידידים ושאין לי עניין לקחת לה אותו., היא שוב ענתה ושלחה אלי את כל האימלים שהאדם קיבל. אחרי כמה שבועות של כאב, ובכלל של אי הבנה איך אפשר להתנהג בצורה כזאת., אמר לחבר, שהחברה חיתתה בדבריו וכאילו הוא לא ידע ממה שנעשה, מאחורי גבו, אני מאמינה שיש הרבה הסברים: להתנהגות של גבר כזה , הוא עבר גיל 50,כנראה השתמש במה שכתבתי כדי לגרום ללחץ, לחברה שלו, שהוא חזר אליה, שזה לא מפריע לי , אני במילא נצאת מחוץ לארץ למשך תקופה, מה שכאב לי זאת ההתנהגות המזלזלת הזאת, הוא איפשר לאחרת לזלזל בכל הרגש שהייה.

[אלמונית_יפיפיה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קשה קשה המצב התאר. חושבת שקרה להרבה אנשים משהו בסיגנון. להרגיש רגש חזק למשהו אחר והוא לא הבעל שהתחתנת או האישה. יש לי חברה באותו מצב שלא יודעת מה לעשות. נגמר לה עם בעלה . והוא מסודר מאוד כלכלית . ולכן לא עוזבת. הבחור שהכירה גם קשור בקשר עם גרושה אחרת. והיא לא יודעת מה לעשות אם לעזוב בית עם 3 ילדים וללכת עם האחר. מה אתם הייתם מייעצים לחברתי שלא מקבלת אהבה מבעלה ולא מסתדרת איתו אך המשכורת שלה לא יכולה להספיק לה כדי להתקיים ולכן היא נשארת איתו.
באמת מסכנה כי היא מאוהבת באחר..
אך אפשר להחליט. ואם יעזוב אותה ועדיין לא מתחייב לה לכלום. היא בקשר טוב איתו, והוא אומר לה שתתגרשי אהיה קרוב אלייך ואז נראה מה יהיה.

[לב_חצוי_ומאושר*]

אני נשוי פעם שנייה כחמש שנים לאשה בוגרת ממני בחמש שנים , היא אשה טובה
ובסך הכל החיים טובים. לפני שנה וחצי פגשתיבמהלך עבודתי אשה צעירה ב12 שנה מאשתי הקליק הראשוני היה בלתי נמנע והצורך להיות אחד לצד השניה התחזק עם הזמן. אציין שהיא נשואה ואין בעיות מיוחדות בזוגיותה. מגע מיני התרחש רק בחודש האחרון בסערה שלא היה דומה לה בכל חיי. נאלצנו להודות בגילוי שאנו פשוט מתאימים ומאוהבים מעבר לכל דמיון
סיכמנו שנו לא נפגע בשלמות המשפחות
וננסה לשמור על הקשר בדיסקרטיות
עליי לציין שישנם אירועים חברתיים שהמשפחות מבלות יחד וקשה לנו במעמד
הזה אך נראה שאנו מצליחים להיות אחראים ומבינם היטב את גודל הסכנה
עליי לציין שאשתי עדיין מושכת אותי אך
אין זה דומה בעוצמה לקשר השני שרק המחשבה על הפגישה הקרובה אפילו ללא קשר לסקס גורמת לי לסערת רגשות והרגשות בלתי נשלטת. אני לא מעוניין לצאת מקשר זה ואני לא מעוניין לפרק את הבית למרות שאין לי ילדים מהנוכחית.
אני גם מכיר את בעל הסודית שלי הוא בחור טוב ואין אני מעוניין לפגוע בו. למעשה
אני העמדתי לי אתגר כמעט בלתי אפשרי
לעמוד בלחצים מאוד גדולים ולתת לזמן
ולגורל להחליט . אני לא מחפש תשובות
לסיטואציה זו אני פשוט חייב להגיד לכל מי שמוצא עצמו במצב זה , צריך לדעת לאן נכנסים ולהבין היטב שדלת לא תמיד מסתובבת . השנים עוברות ההתמודדות היא יומיומית ולא קלה אבל אני חייב להודות
שאני מרגיש חי מאוד וזה בלשון המעטה.
האהבה הצדדית שלי שהיא הפכה למרכזית
מגלה אחריות מופתית ומגלה הבנה ואחריות וכנראה שהחיבור המוצלח לקשר
עמוק שכזה ואחראי כפי שאני מרגיש יכול לקרות רק בין נשואים שמבינים את החיים.
אין לדעת מה יקרה במידה וזה יתגלה אני בטוח שזו תהיה רעידת אדמה כמו ביפן
אבל עושים הכל שלא יקרה. בקיצור חברים
צריך לנהל חיים באחריות אבל לא לשכוח את החיים האמיתיים שהם לא בבנק לא בעבודה ולצערי לפעמים גם לא בבית.
הם נמצאים במקום עמוק שיש אנשים שלעולם לא יגלו אותם וטוב להם.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האמת אני קצת מקנא בך. אבל בהחלט לא הרבה.
קצת כי אתה מרגיש התחדשות -ומרגיש חי כפי שלא חשת מעולם-. אבל עם אשה נשואה זה דוחה אותי.
ודוחה מכמה סיבות ראשית אני מקלקל לשני את החיים ( קצת מצפון) מקסימום בלי סקס לפחות.
שנית הרסת גם לעצמך. אני מאמין שיבוא היום והוא לא רחוק שאשתך תעשה אותו הדבר. (וגם אם הכל סודי זה בדוק!!!)
ושלישית אין לך ילדים אז מה אתה רוצה? שיהיה לך ממזרון קטן ממנה? זה כל כך מפתה?
ואחרי הכל אתה בא כמו איזה גנסטנר ומציע לכולם היכן האהבה האמיתית נמצאת? אז תפתח דף חדש
ותקרא לו. נשוי _שלא שבע מבגידות. כי זה ברור שגם ממנה יבוא יום ותרצה לברוח כשתגלה אחת יותר צעירה/יפה/חרמנית/מושכת.
ולא חסר במה לעולם לא תפתח קשר אמיתי כמו זה שנמצא במדור הזה ומפיח חיים ופוקח עיניים למאוהבים שמחפשים פתרון. שנקלעו
למצב ומבקשים מוצא.
אז בבקשה... עם כל הכבוד.... ביי אנד פליי לדף החדש שלך.

[לב_חצוי_ומאושר*]

זה כל כך קל לשפוט מבחוץ אבל לא אני לא מחפש יותר צעירה ויפה כי אציין שאשתי לא פחות יפה וגם מושכת לא פחות ועד עכשיויחסנינו הזוגיים מצויינים אך בכל נוצר קשר נוסף חזק וטוב אפילו שנראה כלפי חוץ מנותק מהמציאות ודרך אגב בגידות בשיגרה זו אינה דרכי וני לא רודף שמלות
אך במקרה זה ישנו חיבור ללא שליטה אבל אנחנו מדברים על הנושא ועושים הכל לשמור על המשפחות היטב עליי לציין מנישואיי הקודמים יש לי שני ילדים ואחד חי אצלי אך משותפים לי ולאשתי הנוכחית אין וזה בגלל גיל ואין כוונה לעשות ממזרון וחבל לי שאין מתייחסים לעובדה שקשר יכול להתפתח לאהבה חזקה ולא גנגסטר ולא נעליים פשוט להיות חזק ולשמור על כולם במקומם כי אוליי הכל יעבור אז למה לפוצץ
בקשר לסקס אם היה לה בבית אז נכון מצפונית זה היה מציק אבל לטענתה אין
ואני בהחלט מרגיש את זה אז המ לייבש אותה עוד יותר חיים פעם אחת לא צריך על כל שינוי או הרגשה או קשר חיצוני לפוצץ נישואין אני יכול לדווח שככב זה הסקס בבית השתפר פלאים אז לא הכל רע אז בהצלחה לכולם ולא לקחת הכל קשה צריך לדעת לאן נכנסים ולדעת שאם לא יוצאים אז גם מה לעשות או לא לעשות וסליחה אם בלבלתי משהוא מחר בבוקר יש לי רונדבוו
עם הסודית שלי ואני לא אוותר על כך בעד שום הון שבעולם תנסו ותראו זה עדיף מלהיות עם משהיא שאחריך יש עוד בתור במשך היום זאת שלי נטו.
תי
ת

[פלוני_אלמונית*]

נפרדתי ממנו _הלב שבור..הוא חזר הביתה לחייו
איך מתגברים?

[ככה_עושים*]

לוקחים את עצמך בידיים ואומרים דלת נסגרת ודלת חדשה נפתחת במקומה ומעכשיו יהיה הכי טוב.
מנסים לא לחשוב עליו ולעשות דברים אחרים שיעשו לך טוב, אפילו לחזור לתחביב ישן או ליצור לך תחביב חדש
( ציור, פיסול....)
לתת לעצמך קצת זמן עם עצמך והכי חשוב לא להיכנס לדיכאון בגלל זה כי תמיד תמיד יהיה יותר טוב

[פ_א*]

אני לא יודעת אם זה יוסיף משהו למישהו. הרי גם ככה כולכם חושבים שאלו החיים. וצריך להתמודד. אני עדיין במצב כזה שעדיין נמשך. עזבתי את מקום העבודה שהיה גם הקרקע להתפתחות הרומן… וגם אני. וגם הוא החלטנו לשים קץ לקשר הזה. למרות שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו מחליטים… הפעם הנתק באמת ארוך… אומרים שלזמן פתרונים… ואני מוצאת את עצמי קמה כל בוקר עם מחשבה עליו. הולכת לישון כל לילה יחד איתו. למרות שעברה שנה שלמה בלי שנפגשנו… בלי שגברנו… אני אוהבת את בעלי מאד. ויודעת שהוא זה שיתן לי את החיים שלו. והוא באמת עושה הכל למעני. ואני גם יודעת שהאחר לא יהיה מסוגל לתת לי. שנינו מאוהבים. אני יודעת. אבל שנינו לא נעזוב משפחה. למרות שתמיד אמר לי ״ אם לא היית נשואה מזמן היינו במקום אחר״. אבל זה לא משנה. כל הבעיה שלי היא איך ממשיכים מכאן???? אני עדיין מאוהבת בו רצח. ורוצה אותו בכל מאודי. ועם זאת חייבת לשכוח אותו. כי זה לא בר מימוש. אני מרגישה שבורה ושותתת דם. לפעמים מרגישה שהלואי ולא אהיה פה להרגיש את הכאב הזה. כואבת מאד. איך שוכחים?

[פלוני_אלמוני*]

קשה לי מאוד לקרוא את הדברים הכתובים כאן.
אני מרגיש שאני בתחילת תסבוכת קשה. אני נשוי ובדרך להיות אבא, אני אוהב מישהי מהעבודה כבר מספר חודשים, בזמן האחרון זה התגבר מאוד. היא גם נשואה טרייה.
אני יודע שהסיכוי שהיא מרגישה כמוני קלוש, אולי היא מרגישה משהו קטן אבל זה בטוח לא חזק כמו אצלי.
בכל מקרה, אני פוחד לספר לה את זה - זה יביך אותי מאוד וכנראה ייגרום לכך שאצטרך לעזוב את מקום העבודה שאני אוהב בהפתעה גמורה

ולפי מה שמספרים כאן, זה לא עובר ונמשך שנים רבות!
מה שעצוב לי שאפילו לא אדע אם היא אוהבת אותי או לא, כי לעולם לא נהיה אמיתיים ונדבר על זה. איך בכלל מגיעים למצב שמדברים על זה??

אני יודע שזה סיכוי אחד למיליארד, אבל... במקרה ואת מרגישה גם ככה, וחיפשת באינטרנט, ואת קוראת את זה, אולי תביני שאני זה שכותב את זה!!!
"האות השנייה בשם שלנו זהה" - תגידי לי את זה אין לך מה להפסיד.

[מנסיון*]

_לפי מה שמספרים כאן, זה לא עובר ונמשך שנים רבות!
מה שעצוב לי שאפילו לא אדע אם היא אוהבת אותי או לא, כי לעולם לא נהיה אמיתיים ונדבר על זה. איך בכלל מגיעים למצב שמדברים על זה??_

לא לא בילבלת לגמרי.
זה יכול להימשך הרבה זמן כשיש כבר רומן ויש התאהבות הדדית וגם אהבה. במקרה שלך אתה רק מפנטז, ואין משהוממשי ביניכם וז היכול לחלוףועוד איך!

אני התאהבתי ואהבתי עמוקות מישהו בעבודה במשך חצי שנה, היתה לו חברה (אפילו לא נשואים) ואני הייתי פנויה ואופי העבודה חייב אותנו לשבת ימים ולילות על פרויקטים, כולל נסיעות לפגישות וארוחות משותפות.
ואני בחורה רגשנית ואמוציונלית ברמות קשות. אהבתי אותו עד מעל לראש הסתכלתי עליו במטב מעריץ, הצלחתי לעבוד 12 ו-14 שעות ביום רק בשביל להיות בקרבתו. בזכות ההתאהבות בו רזיתי מאוד והפכתי לאנרגיה מהלכת. לא יכולתי לישון בלילות. והייתי עצבנית ומותשת מההתאהבות הזו... וזו לא הידלקות ידלדותית כיש כשאתה עובד ומבלה עם מישהו כל יום ש עות ארוכות בתנאי לחץ ושמחה והכל אז מכירים מקרוב וזה יוצר חיבור גדול. גם הערכתי אותו מאוד מקצועית ואנושית בקיצור ממש הכל היה שם והרגשתי שהייתי רוצה בו בן זוג רציני לחיים.

לא מאמינה ששרדתי את התקופה הזו אבל ההפתעה הכי גדולה היא שלא רק ששרדתי אלא שאחרי תקופה הדברים התפוגגו לגמרי לגמרי! בזמן שעבדנו עדיין יחד!. היה לי ברור שהוא בקשר אוהב ושיש לו משהו אליי אבל לא ברמה של לפרק את הקשר או להתחיל משהו איתי. אז פשוט סבלתי בהתאהבות הזו וקיטרתי לחברות אבל איכשהו מה שהיה הכי מפתיע - זה שאחרי כמה חודשים זה עבר וחלף עד למצב שיכולתי אפילו לא להתרגש ממנו בכלל. לראות בו הרבה דברים שלא ראיתי קודם, שליליים שידעתי שהם קיימים אבל היו מודחקים ופתאום הפכו משמעותיים. וזה עבר בלי החלטה שלי, פשוט עם הזמן דעך. כבר לא התרגשתי ונפלתי לרגליו, כבר לא היו פרפרים למרות שתמיד הרגשתי התרוממות נפש לידו אבל לא ברמה של אהבה והתאהבות ואפילו זה הפך למצב שרוב הזמן כבר התחברתי לאנשים אחרים כי פחות היה לי מעניין איתו. עד כדי כך! וזה עבר תוך חודש חודשיים מרגע שהבנתי שמשהו קורה לכיוון של פחות התאהבות אחרי חצי שנה של טרוף. יחסית לעוצמת הרגשות שהיתה לי אליו חצי שנה ממבט ראשון ויום יום בעבודה - הייתי בהלם שזה עבר מתישהו והיום זה שום דבר. יש לו חברה והם לא מעניינים אותי כלל.

בקיצור זה עובר אם תרצה ואם לא כל עוד לא תעשה שום צעד הרסני לך ולקשר שלך עם אשתך או עם הנשואה הטרייה,.

אגב הבחור ההוא עד היום לא יודע שהייתי מסובבת עליו לגמרי. אל טעה גם - אם היא מרגישה או לא, הסיכוי שהיא מרגישה משהו דומה שואף לאפס.
ולא שווה בעבור סיכוי כזה לפרק שני קשרים בייוד כשאתה עומד להיות אבא!

ואני מציעה שתלך לייעוץ אישי דחוף, כי קשה לסחוב את הקושי הזה לבד כשאתה גבר. אצלנו בין החבורת דמברים על זה וזה עזר לי מאוד. ובגללש אתה עומד להיות אבא והולכת ת להיות תקופה לא קלה בבית ואשתך צריכה אותך לא הייתי מהססת לפנות לכמה טיפולים פסיכולוגיים בשביל שיהיה לך קל לשאת את זה.

[פלוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה יש להוסיף אני איתך באותה סירה מעניין איך זה ניגמר?

[אלמוני*]

גם אני סובל מאותה הבעייה. אני גבר מסורתי והתחתנתי בגיל יחסית מוקדם 23 והיום אני בן 33. וגם בתקופת ההכרות הקצרה לא הייתה אהבה גדולה בנינו,אבל בהחלט היה משהו באוויר. לא נכנסתי בלב שלם לנישואים אך בכל זאת הסכמתי לעבור של. קדימה. לצערי השנים הבאות היו קשות,לא התאמנו אחד לשני באופי, הסקס היה ונשאר סביר,אין משיכה לזוגתי שאף הפסיקה לטפח עצמה.להגנתה אומר שיש לנו כבר 3 ילדים. כאיש עסקים אני עובד גם עם ציבור חילוני ואני מנסה בהצלחה להמנע מפיתויים שנשים מציעות. אני גם מאוד תמים בנושא אז לרוב אני לא מבין את הרמיזות. בשנתיים האחרונות יצא לי לקחת חלק בפרויקט שבו הכרתי צעירה רווקה ולאחר מס שיחות גלשנו לשיחות יותר אנטימיות והבנתי לאט לאט שהרגשות החזקים האלו שמעולם לא חוויתי בעבר הן אהבת אמת. לא סיפרתי לה על כך אלא רק לאחר שהיא סיפרה לי קודם שגם היא מרגישה כך ולאחר מכן באותו הערב שכבנו לראשונה. וזה היה מדהההים.
לא ידעתי שסקס יכול להיות כל כך מהנה ושאפשר גם להיות כל כך מאוהבים.
אבל שנינו הינו מציאותיים. ידענו שאני לא מוכן לפרק את המשפחה אז נפרדנו אפילו עזבתי את העבודה ועברתי לתחום אחר שיגרום לי לא להתקל בה יותר. שמרנו על קשר טלפוני בהתחלה ובכינו ביחד במשך עוד שנה ללא כל מפגש כזה או אחר. הבטחנו אלא להתקשר יותר אלא רק עם מישהו במצוקה ריגשית. אני רק כמה חודשים אחרי כל הסיפור הזה ואני ממש סובל ומייחל לרגע שבו היא תהייה זכרון עמום גם אבל מפחד שאי אפשר לשכוח את אהבת חייך. בנתיים חיי נמצאים בשגרה האפורה וחסרת החיים. אין בי אהבה לאישתי וגם לא הייתה ואני מרחם על עצמי שכך יראו שארית חיי. נגזר עלי לסבול אך לפחות חייתי פעם אחת. את ילדי שאותם אני מאוד אוהב לא הזכרתי והם אהבתי היקרה. אני לא מחפש פה עצות כי להתגרש, זה בחיים לא יקרה ,למרות שאני חושב על האחרת כל יום. אני רק מקווה לשאוב מכם עידוד שזה בעצם תמצית החיים אצל כולם ושהלב השבור שלי יתאחה בסוף. ולמתייסר,אני מבין אותך לגמרי אם אתה יכול לחזק אותי ולומר שהחיים חזרו למסלולם אשמח לשמוע ממך.

[פלוני_אלמונית*]

תתחזק אחי היקר! שמירת עיניים! ובטח ידיים! תציל את עצמך ואת הנישואים שלך. תדברו על זה לכו לטיפול זוגי! ניתן להחיות את האהבה ובטח שפיתויים מהצד הם מפתים.אבל החוכמה היא להעריך את מה שיש לך (ונשמע שיש לך הרבה) תזהר ותשמר לך! מניסיון מי שמגרש את אישתו אין לו מזל בחיים. תתחזק בתורה ואל תתן לעולם הזה לבלבל אותך

[אלמוני*]

תודה רבה הל העצה. אני באמת מעריך את מה שיש לנו והשגנו יחדיו. אני מאוד מכבד את אישתי ואנחנו משתדלים לא להיכנס לעימותים אחד עם השני ובמיוחד לא בפני הילדים. אנחנו נותנים להם הרבה אהבה. הבעייה העיקרית היא לנסות ולנקות את הראש מאותה אהבה ולהפנים שאסור להרוס מה שיש לנו. גם אם יחסי עם אישתי זה לא הרומן בגדול בדורנו אין מה לעשות צריך לסבול בשביל המשפחה. אני מקווה שנשרוד...ולאותה בחורה אני איחלתי שתמצא את אהבת חייה,כי בגלגול הזה זה לא אני.

[פלוני_אלמונית*]

איך שמחתי לקרוא את מה שכתבת (באמת) איזה כיף לאשתך. כל כך קל ליפול ולהכנע לרגש הזה, (במיוחד אחרי שכבר טעמת ממנו והיה "מדהים") סימן שאתה מצליח להתגבר על היצר הרע שלך וזה מאוד לא מובן מאליו אצל גברים. אשריך ומה טוב חלקך!

[פלוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כאשה שבעלה התאהב במשהי אחרת שעובדת איתו אוכל לומר לך שים לב... אני כבת 30 ,בעלי עזב אותי למען מישהי בת 60 נשמע הזוי לחוליטין אך אמיתי עברתי ימים ולילות קשים יותר מכפי שאפשר לדמיין, הוא שכח גם את בתו בת ה-8 .הוא היה בעל ואבא נפלא אך כשהכיר אותה השתבש לחלוטין ,נכון להיום אותה אישה זרקה אותו והוא רוצה לחזור אני לא מעוניינת בו והוא אדם בודד מאוד, אז לכל הגברים שימו לב לפני שאתם זורקים את הנשים שלכם או בוגדים בהן זה יחזור אילכם יום אחד כמו בומרנט

[קבוצת_כוכבים*]

אז בעוד שבועיים אני עוזבת את מקום העבודה. זה יקרה חודשיים אחרי הפיצוץ. בן הזוג שלי ובת הזוג שלו גילו בהפרש של כמה שעות. ומאז החיים הפכו לבלבול אחד גדול. היה לי חבר. היה לי מישהו להשען עליו. היה לי בן זוג אוהב ואבא מדהים. אבל לא היתה לי אהבה. לא ככה. משהו היה חסר תמיד. ולא השכלתי להבין את זה קודם. ואז פגשתי אותו. את הסוד שהפך גלוי. את התשוקה הבלתי פוסקת. את הרצון להצליח, ליצור. את ההפריה. את היופי שלי שפורח במחיצתו. וגם את האכזריות והתסכול והפחד.
בן הזוג ואני התחלנו ללכת לטיפול. זה לא עוזר. הרגשות לא משתנים. רק מתחזקים עם כל רגע. געגוע עד כלות.
אמרתי, יחלוף זמן, עוזבת את המשרד (בעצב רב ולא רק בגללו), לא נתראה, והכל יחלוף. ואז, אולי, אתעורר מהסיוט הזה.
הסוד ואני מדברים עכשיו המון. מתוך תחושה ששעון החול התהפך והזמן קצוב. תוהים על מהות ההחלטות, עצובים, מתכוננים לכאב שיבוא. שואלים שאלות על ביחד חופשי. מבינים שזה לא עכשיו, אם בכלל.
משחררת כאן קצת קיטור. ואולי מישהו יגיד משהו קטן שיקל.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש באתר הזה עוד מישהו?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דחוףאני נמצאת במצב רע אני חייבת יעוץ

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זוג נשואי שהנישואים שלהם כבר לא כל כך נישואים חיי מין לא קיים אצלהם פעם לחצי שנה ויש להם ילדה מיוחדת שהייתי הבייביסיטרית שלה הבעל התאהב בי ואני בוא ועכשיו הם בתהליכי גירושים בגללי והאישה יודעת והיא לא נותנת לו גט וחוץ מהגט אני מעוד מאמינה בדת ויש לי מצפון בגודל כדור הארץ כואב לי כל כך אני לא יודעת מה לעשות אני חושבת על לוותר אני נתקפת ביאוש ובא לי למות אני חושבת על להישאר ולהילחם אני נתקפת בפחד וכאב ומצפון ענק בבקשה תעזרו לי קשה לי נורא

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בטח תחשבו איזה מגעילה מפרידה בני זוג נשואים אבל אני נשבעת אף אחד לא מבין את זה אני באמת באמת אוהבת אותו היו לי הרבה לפניו שאהבתי אבל איתו זה אחרת רק מדיברות משיחות נפש ומאני אוהב אותך אנחנו שנינו מרגישים פרפרים בבטן כאילו אנחנו בני חמש עשרה ברצינות אני מחפשת בן אדם שלא הישפוט אותנו שיבין אותנו שיבין את הלב הכואב הזה שאהבה לא מתממשת אני חייבת שמישהו יבין מה שעובר עלינו כי עד עכשיו כולם חושבים שאני מפרידה בין בני זוג שאוהבים או שמאושרים אבל הם לא וגם לא יהיו הוא בעצמו אמר לי וגם אם הם כן היו תנסו להיסתכל מאוד כיוונים לא רק מזה שיש פה משפחה אלה גם שהוא עדיין יהיה איתם עדיין יעזור יטפל יאוהב ויהיה מסור אל הילדה בלי שום ספק בכלל ואני יודעת שגם אם הוא יהיה גרוש הוא יהיה בקשר אם הגרושה בגלל הילדה זה ברור לי ואני מוכנה לקחת את זה כעיסקת חבילה בבקשה אל תשפטו לפני שתשאלו אותי את כל מה שעובר לכם בראש כשאתם קוראים את זה רק תנסו להבין אותנו אני מתחננת

[אל_הלב*]

פלונית, איזו תמיכה ועזרה את מבקשת?
מה יקל עליך?
מה היית רוצה שיקרה איתו? מה מונע מבעדכם להיות ביחד אחרי שיתגרש?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוא נתחיל מזה שהמשפחה שלו שונאת אותי כי הם יודעים שזה בגללי
ודבר שני היא לא נותנת לו גט ככה שאין לי מושג כמה זמן אני לחכות ודבר שלישי המצפון הורג אותי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קשה לי נורא כואב לי, הלב שלי אומר להילחם והראש אומר לי לוותר

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך אני יכולה להפסיק להרגיש אשמה או זבל

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מרגישה כאילו אני מצורעת אנשים מסתכלים עליי ברחוב אני מרגישה כאילו הם מסתכלים עליי בגלל שהם יודעים ,
עד כדי כך אני מרגישה רעע

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עזבו כנראה שאף אחד לא יבין אותי אולי זה טעות שרשמתי פה בכלל

[פלוני_אלמוני*]

לא טעות. את לא יכולה לקחת אחריות על מצבם של הזוג ואת לא "מפרקת משפחות".

הבעל שהוא בן הזוג שלך היום הוא ילד גדול, היה לו רע עם אשתו והוא בחר לעזוב אותה.

זהו.