פתאום הוא מתלבט לגבינו

אנונימי

אני פעם דמיינתי את זה לעצמי כך:
הנה יש לי ביד בלון. הוא יפה מאד ונוצץ, ויש בו הרבה יתרונות, מה גם, שזה מה שכרגע יש לי. אבל מה, הוא רק בלון. והוא תופס את כל כף היד שלי, כי אני מחזיקה בו חזק חזק שלא יעוף, ואני צריכה כל הזמן להשגיח עליו, ולהשקיע המון אנרגיה, ובינתיים לא יכולה לתת את היד למישהו אחר, שיהיה מישהו אמיתי ולא רק בלון.
כמה קשה לפתוח את היד ולשחרר בלון!
בעיקר כשיודעים שהיד תהיה ריקה זמן מה, אז חושבים: אולי עדיף, בינתיים, לפחות בלון.
אבל זו טעות. צריך לשחרר את הבלון. אז משתחררים מן הצורך לשמור עליו, היד משתחררת, ופתאום מתחילים לראות מסביב את האנשים האחרים ולמצוא מישהו אחר ולהושיט לו יד.
ובמקרה שלי - לקח לי הרבה זמן, בזמנו, לפתוח את היד ולשחרר את הבלון. וגם אחרי ששיחררתי הצטערתי, וניסיתי עוד לרוץ אחריו ולתפוס את החוט. אבל לאט לאט הוא התרחק ממני. ואחר כך מהר להפתיע מצאתי את המישהו האמיתי בשבילי.
אז נראה לי שזה כיוון מנחם ומרגיע ונותן כח: הנה אני מכינה מקום לאיש הנכון והאמיתי, לאהוב לבי שיגיע.

אנונימי

דף תמיכה

שלום לחברי הקהילה אני חדשה כאן, ואחרי שקראתי, אני מעיזה גם לבקש את עצתכם.
אני חיה עם בן זוגי קצת יותר מחמש שנים הוא מבוגר ממני במספר שנים ועבור שנינו זו מערכת יחסים ארוכה ראשונה. לאחרונה הוא קיבל הצעת עבודה במדינה אחרת, ולשם כך יהיה עלינו להתחתן (על מנת שאוכל לעבוד שם גם אני) ואז החל להתלבט בנושא. תחילה נראה היה שההתלבטות היא מקצועית, אך די מהר התברר לי כי ההתלבטות היא לגבי הזוגיות שלנו. עבורי זו היתה הפתעה. אמנם, היו קשיים והתמודדויות שונות בזוגיות שלנו בעבר, אך נראה שעיבדנו אותם ואנו היום מחוזקים יותר ומתכוונים לחיות את חיינו האחד עם השניה. עד כה דיברנו על חתונה כפרוצדורה ותו לא. לי ממש לא חשוב להתחתן ונראה היה שגם לו לא. אבל מסתבר לי כעת שעבורו לחתונה יש משמעות ושלא התחתן איתי כי הרגיש שהוא מתלבט.
אני אוהבת אותו בכל ליבי, גופי ונפשי, ולא יודעת מה לעשות על מנת שנחזור להיות ביחד (נכון לעכשיו, עזבתי את הבית, כיון שלא יכולתי לשבת בתוך הקלחת שבה הוא מחליט אם לבחור אותי או לא) בכל יום הוא משנה את דעתו, פעם כן, פעם לא. חשוב לי לא לאבד אותו ואני מוכנה לעשות כל מה שצריך בשביל זה
מה לעשות?
אובדת עצות...

כמה שזה נשמע קשה,
לשחרר אותו באהבה. לתת לו את המקום שלו להתלבט. ולא להפסיק לאהוב או לקוות.
לקבל את עצמך בזמן הזה ומצפה ומחכה
ולהיות שם.
אני מומחית (לשעבר) בלהחזיק חזק ולא להרפות. מגיעים שיעורים מסוימים בחיים שמלמדים אותנו שלפעמים....צריך להניח ולא לעשות שום דבר.
הוא בטח יודע עד כמה את אוהבת אותו ורוצה בו.

עירית_לוי

מתוקה, ברוכה הבאה אלינו

אני מצטרפת לעצתה של ענ בל:
המשיכי להיות נחושה להשיג את מה שאת רוצה, ובו בזמן שחררי ותני לו לעשות את הבחירה שלו בעצמו.
לכאורה פרדוקס. נראה בלתי אפשרי, אבל נראה לי שזה הכיוון.

אני מציעה לך גם לשנות את נקודת המבט על כל העניין, ולראות שבעצם הסיטואציה הציפה עניין חשוב: האם הוא איתך או לא איתך?
לפעמים רק מתוך משברים צומחים לרמה הבאה ביחסים. אם הוא איתך - אז נהדר ותתקדמו לרמה הבאה של מחוייבות בקשר, ואם הוא לא איתך - עדיף לגלות את זה עכשיו ולא בעוד כמה שנים.

מה שעוד את יכולה לעשות (עם כל הקושי שבעניין) זה להיות אמפטית למצבו. ישנם גברים שיש להם קושי להתחייב. המחוייבות מפחידה אותו וזה אגב ממש לא קשור למי שאת. זה הוא שצריך לעבור כאן משהו. אז נכון, אולי את חשה שזה לא התפקיד שלך להיות אמפטית, וזו את בעצם שזקוקה כרגע לאמפטיות, אבל אולי זו דרך בשבילך לשחרר שליטה לגבי הבחירה שלו. כרגע הוא (כנראה) חווה מצידך לחץ. אולי אם הלחץ יתחלף באמפטיות (אבל אמיתית

) זה יתן לו מרחב לבחור מתוך חופש.

עירית_לוי

ועוד משהו לגבי בחירה (אולי זו עוד נקודה שתקל עלייך לשחרר או להיות אמפטית):

בחירה היא סיטואציה בה נדרש לקחת אחריות.
בנזוגך יצטרך לקחת אחריות על ההשלכות של כל אחת מהאופציות, וזו עוד סיבה טובה לתת לו לבחור מתוך חופש אמיתי.
למה אני מתכוונת: אם הוא יבחר עכשיו להיות איתך, והבחירה תהיה בחירה אמיתית ונקייה שלו, כאשר יעלה בעתיד קושי או קונפליקט ביחסים, יש סיכוי רב יותר שהוא יתמודד איתו תוך לקיחת אחריות על חלקו, ולא יזרוק אותה עלייך. בחירה אמיתית היום, תאפשר לכם קשר טוב יותר בעתיד.

עירית לוי
אי אפשר לכתוב את זה יותר טוב.
מתוקה
חיזקי ואימצי.
לילה טוב

הייתי במצב כמעט זהה. התעקשתי מאד ובסוף מצאתי דרך להגיע לאותה ארץ בדרכים אחרות שלא הצריכו נישואין.
בסופו של דבר נשארתי שבורה וחלשה ולגמרי בלי פרופורציות לגבי מה מגיע לי ומה אני רוצה, בודדה בארץ זרה ומוכנה לכל "דיל" רק שלא ינתק את הקשר איתי.
אני כותבת זאת לא כדי לרפות את ידייך אלא כדי לחזק את קודמותי שכתבו: שחררי .
השארי במקומך הבטוח ותני לו להתרחק. לא תוכלי להכריח אותו להתקרב חזרה אם לא ירצה בכך.
ואם באמת נועדתם להיות יחד זוהי שעת מבחן חשובה שצריך להניח לה להתרחש.
חזקי ואמצי. לבי איתך.

קשה מאד לשחרר. אני יודעת.
לי היה בן זוג שניסה לקבל מלגת לימודים בחו"ל. זה לקח כמה שנים. הבנתי לאחר הכחשה ארוכה שזה לא טריוויאלי עבורו שאבוא איתו לשם, למרות שאני הייתי מוכנה לזרוק הכל ולבוא איתו לארץ זרה בלי רשיון עבודה ובלי מלגה.
חברות אמרו לי שאני לא אחראית ומעופפת ואני לא שמעתי.
מזל שזה לקח כמה שנים שבמהלכן סוף סוף נפל לי האסימון שאם הוא לא בטוח עכשיו ששנינו צעירים , בלי משכנתא, בלי ילדים , בלי קמטים............. למה שפתאום יהיה אפשר לסמוך עליו במצבים שאצטרך אותו? שלא לדבר על כך שקשה מאד לחיות בארץ זרה כשבן הזוג עובד ואת לא.(כמובן תלוי באיזו מדינה , יש קשות מאחרות) תלויה בו כלכלית וסוג של אסירה בכחא שבנית לעצמך.
בסופו של דבר נפרדנו.
אחרי הפרידה הוא קיבל סוף סוף את המילגה. אני, שכמו אהבלה עיווורת דחיתי תוכניות לימודים ואחרות כי אולי אסע לחו"ל הייתי באמצע לימודים ולא רציתי לקלקל לעצמי.
דווקא אז הוא התחיל לכבד אותי. פתאום הבין שאני אדם עם רצונות וצריך להתחשב גם בי. אמרתי לו שאני לומדת והוא דחה בשנה את הנסיעה. אחרי השנה הזו פתאום הבנתי שאני אדם עם פוטנצציאל ונסיעה לחו"ל לצרכיו תשבש את כל עתידי, שלא לדבר על כךשהבנתי שכל השנים המשותפות הבלגתי, ויתרתי והפכתי עצמי לאוויר.
החלטתי לא לנסוע והוא נסע.
הוא מאז שם, ואני כאן, וממש לא מצטערת. אני מודה על השיעור שלמדתי בביטול ה"אני"

לדעתי נקודת המפנה היא ההבנה שמערכת יחסים היא הדדית. ברגע שאת תלויה בו וברצונותיו בלבד , משהו לא תקין. תחשבי מה טוב בשבילך.
כמובן אם בשביל מישהי (שרה נתניהו?) ללמוד ולא לעבוד יום אחד במקצוע שלה, והיא מגשימה את עצמה בלהתאים את עצמה למישהו אחר, זה עניינה. אבל זה צריך להיות מבחירה, לדעתי לפחות.
במקומך, עם הנסיון שיש בידי היום, הייתי שואלת את עצמי מה הכי טוב למען העתיד שלי. לרב משרות בחו"ל הן לשנה שנתיים . אולי יש מקום לחשוב איך את יכולה לחיות את התקופה הזו אחרת ולראות אילו שני אנשים תהיו כשיחזור?
אם זו מערכת היחסים הראשונה שלך, דעי שיש לך עוד הרבה אפשרויות לפניך. יכול להיות שיש הרבה אנשים שיכול להיות לך טוב איתם. אל תבטלי את עצמך וצרכייך למען אדם אחר(אלא הוא לא יודע לחמם את הבקבוק לבד:-D)

הדברם שכתבתם כאן מחממים את ליבי. היה לי חשוב לא להישאר לבד עם הדברים. הדרך שאני עושה בשבועות האחרונים היא ללא ספק שיעור חשוב עבור שנינו. אני מאוד רוצה לשחרר אותו אך גם מאוד חוששת מכך, ממה יהיה אם הוא ישכח אותי, אני מרגישה שאני נלחמת על הקשר הזה בכל מה שיש לי והולכת בין הטיפות, כל פעם מנסה משהו חדש.
החדשות הן שאנו סופית לא נוסעים, הוא חושב שככה אי אפשר לנסוע, ואני חושבת שאם אנו רוצים להישאר יחד יש ראשית כל לחזק את יסודות הקשר וטיול בחו"ל זה לא הדבר הנכון.
מה שאני מרגישה בעי'קר זה תסכול, איך הגעתי ליקום המקביל הזה, אלה לא החיים שלי, אני מרגישה כמו גיבורת הסרט "דלתות מסתובבות" ובעיקר לא יודעת איך לצאת מהמבוך הזה
עדיין אובדת עצות...

לא ממש הבנתי: אנו סופית לא נוסעים זה אומר שגם הוא לא נוסע?
אני חושבת שעצם ההתלבטות הקשה שלו - גם את צריכה לחשוב קצת ואולי לשנות כיוון.
כמו שאמא שלי היתה אומרת: יש הרבה דגים בים, אפילו שזה כואב ועצוב!
אולי זה פשוט זה לא זה, יתכן שאי שם באיזה מקום חי כרגע הגבר של חייך!
זה שמחפש רק אותך! זה שידע להעריך את התכונות הטובות שלך!
זה שיתחבר אליך הכי טוב!
וכשזה יקרה, את תהיי מאושרת מאוד!
וזה יקרה רק אם את תרצי בזה ותשתחררי מה- X.

אוייש מתוקה. נשמע ממש מייסר, מה שעובר עלייך.
אין לי עצות.
רק דבר אחד, התחושה העיקרית שעולה מתוך מה שכתבת היא הכאב והאי ודאות. אבל יש שם עוד משהו, את כותבת:
עד כה דיברנו על חתונה כפרוצדורה ותו לא. לי ממש לא חשוב להתחתן ונראה היה שגם לו לא. אבל מסתבר לי כעת שעבורו לחתונה יש משמעות ושלא התחתן איתי כי הרגיש שהוא מתלבט

למה לבטל כך את כל מה שהיה עד עכשיו? מאוד יכול להיות שכשדיברתם על חתונה כפרוצדורה הוא באמת ראה בך את כלתו, אבל כעת אם מחשש ממחוייבות, אם כי הוא השתנה, או שדברים משתנים, הוא רואה דברים אחרת, וצריך לעבד אותם שוב.
אני חושבת שתחושה של קרקע שנשמטת מתחת לרגליים היא מה שחווים כשיש הפתעות בדברים הכי ודאיים שיש לנו בחיים. אבל אסור לתחושה המפחידה הזו לגרור אותך למטה ולחשוב שכל מה שהיה עד עכשיו היה שונה לחלוטין ממה שחשבת. זה נותן תחושה שאת כבר לא כל כך מאמינה לעצמך, כמו שכתבת "חיה ביקומים מקבילים" כאילו שקורים לך דברים שלא ראית או חשת בהם.
אז כמובן שגם דברים כאלה קורים, אך סביר להניח שבמערכת יחסים ארוכה שכזו שכבר שוחחתם על חתונה, עם מישהו שהתגוררת איתו, אין כמעט ספק, שכל מה שרקמתם בעבר, היה נכון מבחינתו לחלוטין, כולל האהבה והרצון שתהיי לו לאישה, היום דברים השתנו והם מחייבים גם אותך להשתנות (באסה!!!), להיות סבלנית, מעבר לכך אין מה לעשות לפי דעתי.
אם הוא יקשיב לעצמו ויחליט מה שיחליט זו תהיה החלטה מאוד אמיתית מבחינתך, הרבה יותר מאשר אם שיקולים לא ענייניים ייכנסו להחלטה הזו שלו, כגון, אם תעוררי בו ייסורי מצפון, או געגועים וכדומה. אלו לא הדברים שהיית רוצה להינשא לו בגינם.
לכן, סבלנות והמון, וחברות טובות, ותמיכה, וכתיבה באינטרנט ( :- ) ).
כל מה שיעזור לך לעבור את התקופה עד למצב של ודאות.
אגב, מה על ייעוץ מגורם מקצועי, צד שלישי, אפילו של שניכם ביחד וכל אחד לחוד אצל אותו יועץ, זה יכול לעזור להבין דברים מכל הכיוונים.

עירית_לוי

אולי זה פשוט זה לא זה (רוני בלוני)
לא בהכרח. ממש לא.
אני מכירה כל כך הרבה גברים וגם כמה נשים, שרגע לפני הבחירה במחוייבות לקשר זוגי, נבהלו פתאום וזזו צעד אחד אחורה.
אולי הוא יבחר בסופו של דבר לא להיות איתך, אבל יש גם סיכוי טוב שהוא יבחר כן. בכל זאת, הוא היה מחוייב לך בחמש השנים האחרונות.
זה קטע שהמון גברים צריכים לעבור בנוגע לזוגיות, בדיוק כמו דברים שנשים צריכות לעבור בנוגע לזוגיות.

דבר נוסף: יש אנשים שעושים את הבחירה באופן אוטומטי. לא עוצרים לחשוב ולבחור ממש, ורק אחרי שהקשר כבר ממוסד, הם פתאום מתעוררים ונכנסים לתהליך של בחירה. כמו שכבר כתבתי - עדיף עכשיו, ועדיפה בחירה אמיתית ושלמה.

מה שאני מרגישה בעי'קר זה תסכול, איך הגעתי ליקום המקביל הזה, אלה לא החיים שלי, אני מרגישה כמו גיבורת הסרט "דלתות מסתובבות" (מתוקה)
שני דברים שעלו לי:

מה דעתך לשנות את ההקשר למשבר הזה? לוותר לרגע על המחשבה שזה אסון, ולנסות לאמץ את המחשבה שזו הזדמנות גדולה עבור שניכם: בלי המשבר הקשר שלכם לא היה מתקדם (לאן שהוא צריך להתקדם). בלעדיו לא היתה נקרית בדרכך ההזדמנות ללמוד לשחרר, ובדרכו ההזדמנות לבחור בחירה אמיתית.

גם את צריכה לבחור כאן משהו. את החיים שלך, את ה"סרט" שלך! במקום להיות קורבן ביחס למה שקורה - להיות בעלת בית של מה שקורה, לקחת את ההגה של החיים שלך לידיים שלך (למרות שנראה לך שההגה נמצא כרגע אצל בנזוגך שצריך לקבל החלטה). להבין שאלו החיים שלך וכל מה שקורה כנראה היה צריך לקרות. להסתכל ולראות איפה את יכולה להיות גורם בעניין (למשל, להמשיך להיות נחושה ובו בזמן לשחרר שליטה).

שוב תודה ענקית על שאתם לא משאירים אותי לבד ואפילו שאנחנו קהילה וירטואלית אני יכולה להרגיש את החיבוק הגדול שלכם. התחושה הכללית שלי היא בלבול. אני מאוד רוצה לשחרר אותו אבל לא יודעת איך לעשות זאת מבלי שהוא יחוש שאני נוטשת אותו, כי זו ממש לא הכוונה. אני בעיקר לוקחת כל יום מחדש, ומנסה לחזק את האני שלי, לבנות את עצמי, ולהמשיך הלאה לחיות. מנסה להיות עסוקה ובעיקר לא להיות תלויה במצבי רוח שלו - בין אם זה דיכאון או שמחה עילאית.
לגבי ייעוץ - אני חזרתי למטפלת המדהימה שלי ומקבלת תמיכה ענקית שם. הצעתי לו את האפשרות שנלך יחד לייעוץ זוגי וגם שהוא יילך לטיפול לבד, הוא אמר שיחשוב על זה (כשהוא אומר שיחשוב על משהו זה בדרך כלל אומר שהוא ממש לא מתכוון לחשוב על זה כרגע אלא אולי מתי שהוא בעתיד). נראה לי שהוא מאוד מבוהל, נשמטה לו הקרקע מתחת לרגליים, גם הקרקע של העבודה וגם הקרקע של היציבות הזוגית שהוא חשב שיש לו. ופתאום הוא נשאר בלי כלום. אני מאוד מנסה להיות אמפטית למצבו, אבל כל מה שאני מנסה נתקל בקיר של מחשבות שליליות ומעין פסאודו אטימות או אדישות. לא נראה לי שזו באמת אדישות אלא בהלה כל כך גדולה עד שאינו מסוגל להרים את ראשו מעל המים. אני באמת עם סימני שאלה מאוד גדולים כרגע. האם לשחרר ולחכות לו?
האם להיפרד ממנו כי באמת אולי אם הוא לא מקבל אותי עם כל תכונותיי ועם העובדה שאני לא מושלמת אני צריכה לחפש מערכת זוגית שבה אהיה אהובה ללא תנאי?
באמת לא יודעת ועדיין מאוד מבולבלת...(אבל מודה לכם על שאתם כאן, סוחבים את הכאב יחד איתי)

לתמיכה וכוח.
_האם לשחרר ולחכות לו?
האם להיפרד ממנו כי באמת אולי אם הוא לא מקבל אותי עם כל תכונותיי ועם העובדה שאני לא מושלמת אני צריכה לחפש מערכת זוגית שבה אהיה אהובה ללא תנאי?_
אולי אני נאיבית ורומנטיקנית, אבל אני לא מאמינה בפרידה יזומה מאדם אהוב. בטח שלא בלי "להילחם" קצת.
אם כבר עזבת את הבית המשותף - עשית צעד מאוד גדול ומשמעותי. כמו שאת מרגישה בטח גם הוא מרגיש
פגוע/ה ונטוש/ה בשדה הקרב. לבד.
אני הייתי מציעה לך לא רק לחכות לו, אלא גם לעשות כמה צעדים לקראתו, להזכיר לו את מי שאת, זו שהוא אוהב.
ודווקא לא להזכיר לו כמה פגע בך ( לא כי זה לא נכון אלא כי זה לא יקדם אותך לשום מקום ) תחשבי גם שיכול להיות שההתלבטות שלו באה אולי מתוך חוסר בטחון, אולי הוא חש אותך מתלבטת לגביו??
בזוגיות יש תנועה, גלים, וצריך לדעת גם להתמודד עם סערות כי הן תמיד מקדמות.
אין זוגיות בה יקבלו אותך ללא תנאי - זה שייך באמת לסרטים.
נכון, יש גברים שפוחדים מהתחייבות, אני חיה עם אחד כזה כבר הרבה שנים וזו מערכת לא קלה, אבל לפעמים צריך לדעת לראות את הנפש לעומקה ולהבין שהסיבה היא לא את, אלא פחד שלו שדווקא גובר ככל שהוא מרגיש יותר קרוב אלייך ( מחמאה? ) והתגובה לכך לדעתי היא לא להתרחק אלא ההפך.
לא להתרפס, לא להתחנן. עם חכמה של אישה לדעת לחזק אותו ואת הדברים היפים המשותפים. רק ככה מתקדמים יחד בחיים.
בהצלחה.

עירית_לוי

מתוקה יקרה

לתת מרחב וחופש זה לא אומר בהכרח להעלם פיזית מהשטח.
אני מסכימה עם נועה בר שכתבה שכדאי לעשות כמה צעדים לקראתו, להזכיר לו את מי שאת, זו שהוא אוהב.

לתת מרחב יכול לבוא לידי ביטוי במי שאת ולאו דוקא במה שאת עושה.
את יכולה לא להיות נוכחת בשטח, אבל הלחץ שלך יורגש מרחוק, ולעומת זאת את יכולה להשאר בשטח מבלי לתת לו חוויה של לחץ.
אני מנחשת שעכשיו התרחקת פיזית, אבל בהוויה שלך את קרובה, שומרת ולוחצת.
גם אני חושבת שמה שהכי עובד זה להיות איתו, ולדאוג שהנוכחות שלך תהיה כזו שנותנת חופש.

אני מאוד רוצה לשחרר אותו אבל לא יודעת איך לעשות זאת מבלי שהוא יחוש שאני נוטשת אותו, כי זו ממש לא הכוונה.
את יכולה להצהיר בפניו באופן ישיר על כוונתך ועל מחוייבותך, ואחר כך לשחרר (וכאמור, לא בהכרח לנטוש פיזית), ולסמוך על זה שמה שצריך לקרות יקרה.
כל עוד תהיי עסוקה בלדאוג שהוא לא יחוש שאת נוטשת אותו - את לא משחררת באמת.
הצהרה ישירה מצידך יכולה לספק לך את הביטחון שהמסר עבר, ולאפשר לך לקחת צעד אחורה בשלווה (נו טוב, בשלווה יחסית

).

(את יכולה לומר משהו כמו - "אני אוהבת אותך, טוב לי איתך, אני מאמינה בקשר שלנו ורואה אותנו צומחים ביחד עוד הרבה שנים. אני מבינה שאתה צריך זמן לחשוב על זה, ושהשיחות שלנו על הנושא רק מלחיצות אותך. אני פה, אבל נותנת לך את הזמן והחופש שלך".)

פחות חשוב מה בדיוק תגידי את זה או באילו מילים תשמשי. יותר חשוב לשים לב לאיך את אומרת: מי את, כלומר מה ההוויה שלך, מה את משדרת בין השורות.

שוב תודה לכם.
עם הזמן הדברים שאתם אומרים הופכים עבורי ברורים יותר ויותר, ואני מתחילה להבין מה זה אומר לשחרר מבלי לנטוש, להיות נוכחת, פשוט להיות. השבוע עברתי לשלב חדש. אם קודם האני שלי נמעך לחלוטין, הצלחתי ולו במעט להחזיר לעצמי אותי, לחזור לאהוב את עצמי ולהאמין במי שאני. קבענו להיפגש מחר ויותר מכך הוא הזמין אותי בעוד יומיים לארוע חברתי בו יהיו קולגות שלו לעבודה. הוא אמר שלבד הוא לא ילך אבל אם אבוא איתו הוא ילך. זה נוטע בי תקווה שהוא עדיין לא ויתר עלינו, גם אני לא מוותרת עליו, אם כי היום יכולה לראות את עצמי כשלמה גם בלעדיו, וזה שיעור חשוב מבחינתי, לא להיות תלויה בו כל כך, אלא לשחרר ולעמוד בכוחות עצמי.
כבר פחות אובדת עצות, אך עדיין לא לגמרי...

עירית_לוי

כבר פחות אובדת עצות, אך עדיין לא לגמרי...
אני מצטטת לך כאן את החלק השלישי של תפילת הנזיר פרנצ'סקוס שאני מאוד מאוד אוהבת (את התפילה, אותו לא הכרתי

).
אני שואבת ממנה כוח ברגעים בהם נדרש לשחרר שליטה.

"אלהים –
תן לי את השלווה
להשלים עם הדברים שאיני יכול לשנותם.
תן לי את אומץ הלב
לשנות דברים שביכולתי.
תן לי את החוכמה
להבחין בין אלה ואלה."

שבוע טוב

פרח בר - כמה שאני זקוקה כרגע לתפילה הזו...
אתמול בערב נפגשנו ויצאנו יחד לאכול, ניסיתי לאמר לו שאני משחררת שליטה אך עם זאת עדיין אוהבת אותו, אבל הרגשתי שאני מדקלמת מלים לא שלי, הרגשתי צבועה ולא אמיתית והחיוך שלי היה קפוא. המלים נאמרו אבל הרגשתי ממש שקופה, שהוא בטח מרגיש בזיוף שלי, למרות שהתכונתי מכל הלב לרצון שלי לשחרר. אולי הייתי צריכה להוסיף למלים שלי את ההרגשה שהיתה לי ושאני רוצה לשחרר אבל כמה שזה קשה, אולי זה היה הופך את המלים לכנות יותר.
בנוסף הוא הוזמן על ידי הורי לארוחה משפחתית לכבוד יום הולדתו של אבי ואפילו הגיע, הייתי כל כך שמחה וגאה בו, ואמרתי לו את זה, נראה שזה שימח אותו שראיתי את ההתגברות שלו על הקושי - אח, כמה הוא אמיץ לפעמים...
והיום אנחנו הולכים יחד למסיבה בעבודה שלו (הוא הזמין אותי)
האם אלה צעדים של התקרבות? לא יודעת
מחר הוא נוסע לשבוע מילואים ולא אראה אותו עד סופה"ש
מצפה לדברים טובים ולהתחזקות אישית שלי השבוע.

בהצלחה בדרך שלך.

בהצלחה בדרך שלך
גם ממני

אפשר לנצל את השבוע מילואים הזה בשביל שכל אחד מכם יסדר את העניינים שלו בראש (מין פסק זמן תקשורת שכזה) ואז לראות לאן סוף השבוע יוביל

המלים נאמרו אבל הרגשתי ממש שקופה
מתוקה, את לא צריכה להגיד לו את המילים, את צריכה להראות לו אותן

זה לא פשוט, אני יודעת. אבל תנסי לתת לו את המרחב שלו, תני לו זמן להתגעגע אליך. תשחקי קצת משחקים, בלי להיות רעה כמובן. אם הוא מתקשר ומציע להיפגש, את יכולה גם להגיד לא, שיש לך כבר תוכניות. באותו זמן הוא עשוי לשבת בבית ולהתגעגע, ולחשוב איפה את ומה את עושה.
ראית "אהבה זה כואב" לפני שבועיים? (או שאת נמנית עם רבים מבאופן שאין להם טלויזיה?) הם נהיו חברים, הם היו ביחד כל הזמן, והיא הכינה לו שניצלים. הוא נחנק, רצה מרחב, והיא לא נתנה לו. אחר-כך חברה שלה אמרה לה, למה הכנת לו שניצלים? והיא ענתה שככה היא רצתה ושפעם אחת בחיים שלה היא לא רצתה לשחק משחקים. אז החברה ענתה, 6 מיליון אנשים משחקים משחקים, ולך לא התחשק?!
אני יודעת שזה קשה, לא להתקשר, לא להיפגש, לתת לשני מרחב. אבל זה חשוב וזה כנראה גם נחוץ.

בכל מקרה, תהיי חזקה ותמשיכי לכתוב.

אולי אפילו לא "לשחק" אלא באמת לעשות תכניות שלא כוללות אותו - לקבוע עם חברות, ללכת לסרט/מופע שהוא לא רוצה לראות. זה גם יעסיק אותך ויהפוך אותך ללא זמינה ב 100% כי יש משהו לא נעים בזמינות מוחלטת של אחר (לי לפחות לא נעים כשמישהו מחוייב לי ללא סייגים).
אולי זו הזדמנותלהיות מרוכזת בעצמך? להחליט החלטות שקשורות בך? לרגי לדמיין שהוא לא חלק מהתמונה מה היית בוחרת לעשות? אולי זו הזדמנות לגלות?
ובהצלחה, לא משנה לאן יתפתח.

היום הבנתי שאני כל כך עסוקה בלשחרר אותו ובכלל כל כך עסוקה בו, עד שאני שוכחת את עצמי, ולא מרגישה, אלא נמצאת כל הזמן במקום השכלי, המנותק. כבר הרגשתי שאני במקום כל כך טוב, שהנה, למדתי לשחרר ולא להיות עסוקה בו אבל זה כל כך לא נכון כי בדרך שכחתי אותי, את מה שאני רוצה, את מה שעושה לי טוב, וזה מעציב אותי. אולי רק עכשיו אני מתחילה להבין שזה שאני אומרת את כל המלים הנכונות לא מבטא באמת מה שאני מרגישה ושכך זה גם עובר אליו. אולי אני פשוט צריכה להבהיר לו שגם אני חלק מהעניין פה ואני לא רק יושבת ומחכה שהוא יחליט, כי אז זה קשר של אדם אחד ולא של שניים. נראה לי שאם אני רוצה להיפגש יותר, אפילו להיות סופ"ש שלם יחד אז אני צריכה להגיד. לפחות כשאני עסוקה אני כבר יודעת להגיד, ונראה שזה באמת עשה את העבודה והוא התגעגע.
אוף, מה יהיה בסוף?
זה מתסכל ועצוב ובכלל לא פייר (מותר להיות פה קצת ילדותיים נכון?)
תודה על שאתם עוטפים אותי בכזו אהבה, ולא ביקורתיים כלפיי, זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו, לדעת שיש מי שאוהב אותי, תודה על הכל.

ללכת לסרט/מופע שהוא לא רוצה לראות
אפשר גם ללכת בלעדיו לדברים שהוא כן אוהב.
נכון שזה מתסכל ועצוב ולא הוגן. אבל בעתיד יהיה הרבה יותר טוב. זה בטוח

אז בינתיים תחזיקי מעמד ותמישיכי להעסיק את עצמך ולדאוג לעצמך. וכן, את יכולה להיות ילדותית אם בא לך

עירית_לוי

אוף, מה יהיה בסוף?
למרות שאת מרגישה מתוסכלת, אני חושבת שאת בכיוון הנכון.
כשאת עסוקה בלהחזיק אותו, את מאבדת את עצמך כי הפוקוס הוא עליו, ואת זה כבר גילית.
לכן, חלק מהתהליך של לשחרר אותו, זה להיזכר שיש אותך,
והנה את נזכרת, נותנת מקום לרגשות שלך, נותנת מקום לרצונות שלך, אוהבת את עצמך.
איך אמרה יוחננ ית? תמשיכי להעסיק את עצמך ולדאוג לעצמך. וכן, את יכולה להיות ילדותית אם בא לך

אולי הייתי צריכה להוסיף למלים שלי את ההרגשה שהיתה לי ושאני רוצה לשחרר אבל כמה שזה קשה, אולי זה היה הופך את המלים לכנות יותר.
בהחלט. בפעם הבאה.
זה יתן לך חופש להיות מי שאת באמת, ולהמשיך את השיחה ממקום אחר.
שמת את האצבע באופן מדוייק על הגבול הדק והחמקמק שבין מניפולציה ואותנטיות.
אותנטיות כזו יכולה ליצור בן רגע אינטימיות ואהבה.

יוחננית, אפשר גם ללכת בלעדיו לדברים שהוא כן אוהב
מקבלת את התיקון את בהחלט! צודקת.

ובכלל לא פייר (מותר להיות פה קצת ילדותיים נכון?) בטח, איזו שאלה.
וגם לי היתה הרגשה שאת באיזה תהליך ומוצאתץ אותך בכל המהומה וזה דווקא טוב (אפילו אם קשה ומבאס)

מתוקה, זה באמת קשה לשחרר
אבל, ממה שאני קוראת בדף הזה, את עוברת תהליך מדהים בזמן קצר עם כל ההתפתחויות והתובנות הנדרשות.
למי שמסתכלת מהצד זה נראה מופלא ממש. תהליכים של חיים מקבלים תאוצה.
יום טוב והרבה אהבה

אתן מאירות את מ שאני באור כל כך חיובי ואני בכלל לא ידעתי שאני כזאת, אני גם לא מרגישה כזו אמיצה, או בעלת תובנות, אלא בעיקר כמי שנתונה בפלונטר ענקי שאינני יודעת כיצד להתירו. עם זאת, אני זקוקה לכן שתאירו גם את הפן הזה שלי, זה שאינני יכולה לראות עכשיו בעצמי, תודה על שאתן כאן יחד איתי (אני טועה ולא כולכן בנות???)

אני גם לא מרגישה כזו אמיצה
את מאוד אמיצה:
נכון לעכשיו, עזבתי את הבית
זה בטח לא היה קל.

אוף, יש לי תחושות לא טובות. היום הוא אמור לחזור מהמילואים, ובלילה היה לי חלום... חלמתי שאני מציעה לו שנבלה יחד את סוף השבוע, והוא עמוס "תירוצים" למה לא. הוא אומר שלא יכול כי צריך לארח משלחת מהעבודה, ללכת לפה וללכת לשם, הכל נשמע הגיוני ושום דבר הוא לא סתם, אבל ההרגשה שלי בחלום היתה שאני רודפת אחריו והוא מנסה להימלט. אולי זאת גם ההרגשה במציאות, ואולי אני כבר קצת עיפה מהמרדף הזה? אולי אני כבר רוצה שהוא יראה איזה שהוא סימן שהוא עדיין מעוניין? ואולי הוא כבר לא מעוניין ורק לא יודע איך להגיד לי?
כבר כמעט מתיאשת...
יש פה אנשים שעברו משהו דומה? הייתי רוצה לשמוע סיפורים שלכם, לדעת שאפשר לשרוד את התקופה הנוראית הזאת.

בקשר לחלום שחלמת-נשאלת השאלה האם הוא מעין "חלום אזהרה" המנסה להצביע על מציאות קיימת,או "חלום חרדה"
המשקף את הפחד שלך ומלמד אותך שעלייך לעבוד איתו,לעבד אותו,להתמיר אותו...נסי לבדוק איזו משתי האפשרויות
מדברת אלייך.נסי לבקש הלילה חלום שיחדד את העניין.הרבה פעמים כשמבקשים או כותבים לפני השינה שאלה או
תהיה,מקבלים כיוון בחלומות.המרדף שאת מתארת באמת נשמע מתיש.את באמת חושבת שאם תהיי יותר פסיבית
תפסידי אותו?מנסיוני הדל,אם הוא מעוניין,או שמעוניינותו תתברר לו בהמשך,הוא ימצא את הדרך להגיד לך,גם אם
הוא בחור סגור וביישן.תזכרי שאתם שניים בסיטואציה הזו.לא כל האחריות להצלחה או כשלון מוטלת על כתפייך
תסמכי עליו שאם הוא ירצה,הוא יידע מה לעשות.תסמכי על עצמך שהיית מאוד ברורה בכוונתך.תסמכי על כך שאם
הקשר נועד ללבלב,זה פשוט יקרה.קשה לחכות...שיעור בפיתוח סבלנות.ולגבי לשרוד-תרצי או לא את כבר שורדת!
את חזקה יותר ממה שנדמה לך.נכון שאם היית קוראת את זה כסיפור של אחרת לא היית מאמינה שאת יכולה לעמוד
בדבר כזה? מאחלת לך רק טוב @}

רוצה להוסיף את הסיפור שלנו.
מצאנו דרך לסוע שנינו מבלי להינשא. זה היה לא פשוט אבל בדיעבד ובאופן מפתיע השתלם כלכלית (גם הרווחתי לימודים וגם כסף ממלגות)
אחרי שני משברים שלא הביאו טבעת נישואים, הרפתי.לא היה פשוט כי היה ברור לי שנועדנו להיות יחד ובארץ זרה לביטחון האישי שלי הייתי זקוקה למחויבות.
המשכנו לחיות יחד ואז זה הגיע. לא בגלל לחץ חיצוני. פשוט כי הגיע הזמן. והוא צדק. אנחנו יחד כבר עשר שנים.
אני לא מפתחת את נושא המשברים כי בראייה לאחור- הם לא ממש היו שם. הם היו יותר צורך שלי ממשבר זוגיות של שנינו.

ביום חמישי הוא חזר מהמילואים והתקשר, מצאתי את עצמי משוחחת איתו בטלפון בקרירות נוראית ולא הבנתי מה קורה לי, למה אני עושה את זה, למה נדמה לי שזה לא בשליטתי?, קבענו שנדבר מחר. למחרת הוא שוב התקשר ורצה שניפגש, שוב הייתי די גועלית אבל קבענו, הלכנו לטייל בשוק, והיה מאוד נעים היחד הזה. קבענו שהיום נאכל יחד צהריים בבית. באתי אליו בצהריים ולקחנו את הזמן. הוא הכין ארוחת צהריים מעולה, אכלנו לאט, שתינו יין, הכל היה כל כך נעים ונוח, אחר כך נרדמנו, התעוררנו, הכל היה כל כך מוכר ובטוח. אבל אז הרגשתי שאני רוצה ללכת הביתה ולא להישאר, אז הלכתי. מה זה אומר? אולי שגם אני זקוקה לאויר משלי, בעצם לא יודעת מה זה אומר...

יומיים קשים. בעבודה עם הילדים קשה נורא. אין לי סבלנות לאף אחד. אני כל כך מלאה בכאב של עצמי שאין לי כח למי שסביבי, להבין את הכאב שסביבי, וקשה לי כשאני חסרת סבלנות אליהם, כשאני מלאה בעצמי, מרגישה אשמה שחוסר הסבלנות יוצא בעיקר מולם, ולמה אני לא יכולה לקבל שזה חלק מהחיים. כל הזמן חסרת סבלנות ואז מלאת רגשי אשמה. כבר לא מסוגלת לבכות וכל כך תקוע לי הבכי הזה בפנים עד שקשה לי לנשום. המטפלת שלי אומרת שאני צריכה לנשום, אני מרגישה שהנשימה קשה לי, האויר לא עולה כלפי מעלה. כלפי חוץ משדרת עסקים כרגיל, כמה אני רגילה לזה, אבל אז מתפרצת על הילדים בעבודה, אוף, ואז מרגישה הכי בלתי נסבלת בעולם, נגעלת מעצמי, כועסת על עצמי. לא יודעת איך לשחר שליטה, לא יודעת מה אני צריכה, כל כך עיפה מזה כבר, רק רוצה שנחזור כבר להיות ביחד...

@}
זה הרגע,
שעובר כרגע
זה הרגע ש
עובר כעת....

אם תהיה לך סבלנות לכאב שלך,באופן טבעי תהיה גם סבלנות לכאב של הילדים.
סבלנות=להפסיק להרגיש אשמה,לכעוס על עצמך ולהגעל מעצמך.מותר לך לחוות מצוקה,עצב ומצבי רוח משתנים.
זה טבעי.חלק מהסיטואציה המוטרפת שעוברת עלייך.קצת רכות וחמלה כלפי עצמך גם כשאת כואבת.
לשחרר שליטה=להפסיק להרגיש כל כך אשמה ואחראית.להסכים עם זה שאת מרגישה רע,ומתוך הקבלה של הקיים,
ההרגשה הטובה תנבע מאליה.

כועסת על עצמי. לא יודעת איך לשחר שליטה, לא יודעת מה אני צריכה, כל כך עיפה מזה כבר, רק רוצה שנחזור כבר להיות ביחד...
נדמה לי שמרוב עצות שקיבלת כאן - שאולי נשמעות לך נכונות אך קשות מאוד לביצוע ( בטח שבזמן כ"כ קצר ), את יוצאת חלשה ומבולבלת.
הייתי הולכת עם מה שאני מרגישה... כי בדרך זו אין הרבה מה להפסיד!
רק רוצה שנחזור כבר להיות ביחד... אולי הגיע הזמן לשתף את זוגך במה שאת באמת חשה? לשמוע ממנו איך הוא מרגיש עם הפרידה. להיפתח אליו. עם הכאב. מותר לך להיות את !

< תמיד הייתי נגד משחקים >

תודה על המלים החמות.
נועה בר - מאוד מתחברת למה שאמרת בקשר לעצות שאני מקבלת. יש לי מן תכונה שכזאת לקבל כל מה שאומרים לי ומייד לנסות ליישם זאת, בלי לבדוק עם עצמי אם אני רוצה את זה, מסוגלת לזה וכו'. ובאמת ביקשתי עזרה מאנשים וכל מה שאמרו לי לגבי התקופה הזו (ולא רק פה) מיד ניסיתי ליישם, וזה קשה, מאוד קשה...
היום היה יום טוב יותר, היה לי יום חופש, התחלתי לעבוד על איזה שהוא פרוייקט חדש שקשור לעבודה, לתכנן אותו, לבדוק מה אני רוצה שיהיה בו, מן BABY חדש, שאני יוצרת יש מאין, זה הכניס אנרגיות חיוביות וקצת מרץ.
בכל אופן תודה על שאתן כאן וממשיכות ללוות אותי בדרך הזו שהיא לא קלה ולא פעם בוצית מאוד.. מקוה שלא תתעיפו מהקיטורים שלי.

לא נתעייף. מבטיחה

שמש, ענן וחיוך.

כבר יומיים שלא התקשרתי אליו. אתמול הוא התקשר אליי(חמש פעמים) והשאיר לי הודעה שהוא רוצה שניפגש, חזרתי הביתה מאוחר ולא החזרתי לו טלפון. היום הוא שוב התקשר ושאל למה אני לא מחזירה טלפונים וגם שאל "את עוד אוהבת אותי?" עניתי שכן אז הוא אמר "אבל פחות", אמרתי שלא, אמרתי לו שאדבר איתו יותר מאוחר וסיפרתי שאני יושבת עם חברה בבית קפה. אולי כשאני קצת מרפה הוא פתאום נזכר ששווה לחזר אחריי. אני כל כך לא אוהבת את המשחקים האלה, אבל אולי באמת אני צריכה קצת לשחק, לא רק בשבילו אלא גם בשבילי. אדם יקר אמר לי לתת לו קצת לרדוף אחריי, אחרת אין לו שום עניין בזה (קצת כמו תאוריית הצייד של קושניר), אולי יש בזה משהו, לא יודעת, אף פעם לא הייתי טובה במשחקים, אבל אולי זה לא משחק אלא אסטרטגיה או טקטיקה או איך שקוראים לזה, אוף נראה לי שיצאתי פה קצת לא ברורה, מקוה שתבינו, אולי זה אומר משהו על הלך הרוח הנוכחי שלי עכשיו,
פ-ל-ו-נ-ט-ר!!! אבל מצב רוח קליל למדי, מרגישה שהעול מתחילת השבוע קצת ירד ממני וזה די נעים, לא להרגיש כל הזמן עצובה ואשמה. היום גם היה לי יותר קל בעבודה עם הילדים. באמת, כנראה כשאני מרשה לעצמי להיות גם חסרת סבלנות ולקבל אותי כמו שאני אז מתרחב הלב ויש שם גם יותר מקום לאחרים כי יש שם גם יותר מקום לעצמי...

אדם יקר אמר לי לתת לו קצת לרדוף אחריי, אחרת אין לו שום עניין בזה
כל אחד ודעותיו.
אני חושבת שיש שני צדדים, וכל צד רוצה שירדפו אחריו ומה שקורה בנתיים זה ש-מ-ת-ר-ח-ק-י-ם. כי כל אחד לוקח מרחק 'ומחכה' לשני. סתם מתכון רע לציפיות ואכזבות. משחקים של ילדים!
אם את רוצה שיחזר אחרייך תהיי אליו מתוקה יותר ויותר, מכירה את המציאות הזו? שכל הזבובים באים לדבש?
בתוך הזוגיות ובתוך הבטחון אפשר וצריך להראות אחד לשני כמה הוא חשוב.
כשאין קשר זה סתם בזבוז זמן.

( סליחה אם אני נשמעת תוקפנית, דעתי אולי קצת קיצונית אבל משופשפת טוב טוב 'בחרא' של החיים.
חבל לי לראות אנשים שאוהבים אחד את השני הורסים להם את החיים בגלל משחקים בקקי )

טוב נו, אני יכולה גם להיות מתונה יותר ( ובזאת אסיים את תגובותיי לדף זה ). יש גיל כזה שכנראה צריכים להתברבר בו, לחפש. לכאוב, לרצות, לאהוב, להיפגע ולהתבלבל. ( זה שקראתי לו "שלב המשחקים" )
כנראה שלב חשוב בחיים כי אולי רוב האנשים עוברים שם בדרך לבשלות. וכמו כל שלב.. גם זה עובר.
אני מטבעי מנסה למנוע כאב ולכן ממליצה לדלג על השלבים שאפשר ( כמו אמא פולניה ) אבל מסתבר שהחיים חזקים וגם מביאים לנו שיעורים חשובים, בשלבים שונים של החיים, אז לבחירתך. עדיין אני מאמינה שההחלטה בידייך.
בהצלחה בדרכך.

מתון זה טוב (-;... יותר קל לשמוע (-:
אני דווקא רואה דברים אחרת (או לפחות חלקית אחרת)... נכון הוא שלא רצוי "להתקע" במשחקים אבל מעט איפוק הוא לא רע אבסולוטי. אני לא יודעת להגיש איפה הגבול אבל בהחלט זה בסדר לקחת מרחק, ולהיות מרוחקת 0כי את צריכה כרגע אויר, כי את חוששת משיחות שלא מצליחות לכם, כי את רוצה לייצר אצלו חוסר) זה בסדר ליצור געגוע בתוך היחסים (שוב לא להיכנס למשחקי כוחות ובטח ובטח לא להתקע בהם אבל ליצור צורך בהחלט כן.
זמינות מוחלטת של הזולת מאוד מקשה עלי (לא רק בזוגיות), היא יוצרת אצלי רוויה, ולפעמים גם תחושת בילבול - לא נוח לי עם אנשים שלא אומרים לי לא אף פעם (כי אז ברור לי ש"כן" הוא לפעמים כן - זה מתאים לי ולפעמים כן = זה לא מתאים לי אבל אני לא יודע להגיד לא) מזה אני מסיקה שלא טוב שאני אהיה זמינה תמיד כי זה עלול לגרום לאחרים תחושות דומות.
יותר מזה? קורה שאני מציעה הרבה זמינות (למשל קרה לי בעבודה לא מזמן - הצעתי למישהו להתקשר כשהוא צריך אחרי שהיה במילואים ונזקק לעזרה, כאשר התקשר אלי לא שאל "נוח לך כרגע?" לא ממש התיחס לאקסרה נתינה שלי וזה השאיר לי טעם רע בפה - למרות שאני הצעתי ציפיתי לביטוי הערכה מצידו - מזה אני עוברת לכך שלדעתי (אולי בעולם מושלם זה לא היה כך) הרבה אנשים לא מעריכים את היש, לא מעריכים נתינה/ זמינות מוחלטת. ולכן יש מקום לעיתים ליצור חסר.
חשוב חשוב חשוב - לא להתקע שם, לא ליצור תמיד חסר, לא להגזים עםזה ולדעתי גם חשוב שזה יבוא מבפנים - אני שמה לב שאני לא מדברת עם בעלי במשך היום כי אני צריכה קצתהפוגה אז הוא מתגעגע אבל אם אני עושה את זה כי אני בעלבון שהוא לא מתקשר?! הוא פשוט לא מתקשר.... וזה רק משבש את הכל.
וכן, זה חשוב כמו שאמרה נועה בר, להיות גלויים לגבי הרגשות - בהחלט ניתן ואף רצוי לומר לבנזוגך: "כרגע אני מבולבלת/ עם חברה /לא פנויה נוכל לדבר מחר/ אח"כ?" לא לשחק איתו אבל לא לדבר איתו כרגע - לא חייבים לדבר.

אני מעלה פה שאלה-האם ייתכן שהוא קצת צודק,ואת אוהבת אותו,אבל פחות?או לפחות,בצורה אחרת?
משתמע מדברייך שנוסף על האהבה ה"מקורית" שהיתה לפני כל הסיפור,נוספו רגשות אכזבה ועלבון וחוסר אמון,ואלו
בהחלט פוצעים את האהבה התמימה שהיתה שם קודם.
לא שזה רע! להיפך,זה טבעי לגמרי,האהבה היא דינמית,ומגיבה לשינויים שקורים.הלב אינו קפוא על אהבה מושלמת
שלא נפגעת מכלום,כמו באגדות.
אולי דווקא אם תהיי כנה עם עצמך וגם איתו בעניין יהיה קל יותר לבנות משהו מחדש,בהיסוס אולי,עם פחד אבל כדי
לסלוח אני מאמינה שצריך קודם כל להודות בכעס.כדי להתאהב מחדש צריך להודות בכאב,בכיעור.
אל תנסי להיות דמות מושלמת.במציאות האהבה נפגעה,הבטחון נפגע,זה לא אומר שום דבר על הרצון והיכולת שלך
לעבור דרך זה איתו ולאהוב מחדש (אפילו יותר ממקודם),כמובן אם הוא בעניין.
למה שלא תגידי לו בדיוק איך את מרגישה?אוהבת,אבל כועסת,ופוחדת להפגע יותר,ולכן מתרחקת,לא כמו פעם...
הכדור בידיים שלו.הוא זה שצריך לרדוף אחרי קרבה מחודשת,ולדעת למה את נרתעת,ולהתעקש איתך אם צריך.
ואם הוא רוצה אותך,אז תהיי גלויה איתו.זו כבר התקרבות.אינשאללה שתצליחו לעבור את המכשול ולהיות יחד.@}
עוד משהו-נשמע שהוא כבר התחיל לרדוף,אז המינימום שאת יכולה לעשות כדי להתקרב הוא שיחה גלויה וכנה
על רגשותייך המעורבים.אני בטוחה שהוא יבין,כי זה כל כך נורמלי!אל תתעלמי יותר מדי,זה הרי לא מה שרצית..

הולכת, כתבת כל כך יפה.

כל כך הרבה שינויים בזמן כה קצר.
ההולכת בדרכים באמת כתבת כל כך יפה והמלים כל כך מתאימות למה שאני מרגישה. אפילו ניסיתי לדבר איתו על הרגשתי אתמול, על כך שאני מבולבלת בדיוק כמוהו, פגועה ובשל כך גם חשה מרוחקת, התגובה שלו היתה נתק מוחלט, הוא אמר "טוב" אמרתי לו שאי מרגישה שאנחנו צריכים לדבר על מה שקורה בינינו, כי בתהחלה דיברנו הרבה ועכשיו הפסקנו, כאילו אם לא נדבר זה לא יתקיים, זה לא באמת שם. שאלתי אותו אם גם הוא חושב שצריך שנדבר והוא אמר "לא", אני מרגישה אותו מנותק, לא מתקשר, ועושה עצמו כאילו "הכל בסדר", קשה לי מאוד, זה דפוס שלו שאני מכירה ותמיד היה לי קשה איתו אבל עכשיו יותר מתמיד (מן הסתם),.
בא לי לנער אותו, "הלו, תתעורר, מה קורה לך, זאת הזוגיות שלנו, איפה אתה?" אבל אני מרגישה שאין שם אף אחד, רק חלל ריק, וזה כל כך קשה, אני אפילו נלחמת לבד על הזוגיות הזו. לאורך כל מערכת היחסים הזו, כמעט במשך חמש שנים שלמות אני "סחבתי את העגלה" לא פעם הרגשתי שהוא עם רגל אחת בחוץ, לא לגמרי שם, אבל חשבתי שזה יעבור, שנתחזק וזה ישתנה, כנראה שטעיתי...
דפוס נוסף שאני מכירה אצלו זה שאני אצטרך כנראה בסופו של דבר "לחתוך" את הזוגיות הזו ולהיפרד. נראה לי שהוא לא מסוגל להגיד שהוא לא רוצה. אם אני נפרדת אז הוא נשאר במקום של ה"בסדר" הוא לא יוצא "הרע" מן העניין, שזה דבר שקשה לו איתו מאוד, אוף לא יודעת מה יהיה, אולי באמת אני צריכה לחזק את עצמי ולהשתחרר ממערכת לא בריאה, אני בהחלט שוקלת את האופציה הזו ברצינות, נראה מה יהיה בהמשך השבוע.
< מתוקה כבר לא לחלוטין מבוהלת מלהיות לבד>

מתוקה,מה שאת כותבת עצוב

.האם לדעתך הניתוק שלו והעמדת הפנים ש"הכל בסדר" קשורים רק לכך שהוא מנסה
לעקוף קושי ולהתחמק מאחריות?האם הוא כזה בכל תחומי חייו?
אני כל כך מבינה את הצורך שלך לנער אותו...לפעמים הסתגרות כזו ממש מביאה את הקריזה

!
את כרגע על פרשת דרכים-האם להמשיך לדבוק בו בכל מחיר (כי את אוהבת),או להוריד מעצמך את האחריות (כי את לא
רוצה מערכת יחסים של "רודף ונרדף").שאלה טובה.איני מכירה את הבחור,ואיני יודעת מה המניעים האמיתיים להתנהגותו.
אבל את כן מכירה אותו,ואני משערת שעמוק בלבך את יכולה לומר אם הוא אוהב אותך או לא,ואם אהבתו מספקת אותך.
אין מצב לאיזה ייעוץ זוגי?בכל מקרה אני שמחה שאת כבר לא לחלוטין מבוהלת מלהיות לבד.זה אומר שאיכשהו הצלחת
גם לגדול מכל הכאב הזה,ושלא משנה מה יקרה,יש לך היום יותר בטחון עצמי מבעבר.@}

אבל את כן מכירה אותו,ואני משערת שעמוק בלבך את יכולה לומר אם הוא אוהב אותך או לא,ואם אהבתו מספקת אותך.

ההולכת בדרכים כתבה דבר חשוב מאוד בעיני. במיוחד אם אהבתו מספקת אותך.
את יכולה לשבת עם עצמך בשקט, ברוגע, להניח יד על ליבך ולשאול את עצמך את שתי השאלות הללו.
אני בטוחה שהתשובות הטמונות בתוכך יעלו אל התודעה שלך. את תהיי שלמה עם החלטותיך.
מאחלת לך כל טוב והמון כוח שיש לך כבר עכשיו.

קראתי שוב את מה שכתבתי כאן אתמול וקראתי גם את מה שכתבתן לי וחשבתי על זה, האמת היא שאין לי תשובות גמורות ומוחלטות על העניין הזה, אבל אולי לא אדע אם הוא אוהב אותי באמת עד שבאמת ארפה ואשחרר שליטה, כי אם אני כל הזמן מחזיקה איך אוכל לדעת אם זה באמת?

לא כל כך הבנתי מה הקשר בין לדעת אם הוא אוהב אותך ולהרפות שליטה.
לפעמים את פשוט יודעת אם מישהו אוהב אותך או לא,וזה לא בהכרח קשור לכעס שלך על דברים שהוא עושה.
אני מתכוונת לומר-לפעמים בן הזוג יכול לעשות משהו ממש מעצבן,מרגיז,מגעיל ועדיין בפנים תדעי שהוא בעצם אוהב
ולפעמים להיפך-הוא יתנהג ממש בסדר,אבל את תרגישי שהוא כבר לא...
להרפות שליטה זה חשוב בפני עצמו,אבל לא הבנתי איך זה קשור.אשמח אם תפרטי ואז נוכל לחשוב ביחד @}

לאורך כל מערכת היחסים הזו, כמעט במשך חמש שנים שלמות אני "סחבתי את העגלה" לא פעם הרגשתי שהוא עם רגל אחת בחוץ, לא לגמרי שם, אבל חשבתי שזה יעבור, שנתחזק וזה ישתנה, כנראה שטעיתי...

את שמה לב כמה זה שונה מההגדרה פתאום הוא מתלבט לגבינו ?
חשוב חשוב חשוב להבין, האם זה באמת פתאום או האם זה כפי שאת מתארת בציטוט למעלה, ואז אולי מה שהיה היה טוב ויפה אבל לא נועד להחזיק תקופת חיים מלאה. ואולי ההיפך.

זכותו להתלבט, זכותו לתהות, אבל אי אפשר שרק את תילחמי על המערכת הזוגית. כמו בכל מצב זוגי, צריך להיות סוג של הדדיות. אולי את יותר דומיננטית, אבל גם הוא צריך להיות חלק מהמאמץ לשמר את הזוגיות. זה א' ב' של יחסים בריאים. אני הייתי בודקת אם באמת רק אני זו שנלחמת, ואם כן הייתי לוקחת צעד אחד גדול אחורה. אם לא רק אני נלחמת, אז יש תקווה.

ההכרה בכך שלא יכול להיות שרק אני אלחם על המערכת הזו מכאיבה כל כך.
כמו שאני רואה את הדברים, בן זוגי במצב של שוק . החברה שבה הוא עובד פיטרה את כל עובדיה וחלקם קיבלו הצעת עבודה במדינה אחרת (כמונו, אלא שאנו בשל מצבנו ויתרנו עליה) מה שאומר שהוא עכשיו בסטטוס של "מובטל מחפש עבודה". העבודה היתה מרכז החיים שלו אפשר אפילו להגדיר אותו "וורקוהוליק" ופתאום הוא נשאר בלי כלום כביכול ואז נשמטה לו הקרקע מתחת לרגליו באיזה שהוא אופן. לא שאני באה להצדיק אותו, אבל כל המצב של ניתוק רגשי שבו הוא נמצא, ההרגשה שלי שהוא לגמרי לא מחובר, מעופף, אפטי ואדיש כל אלה נראים לי ומרגישים לי כמו סימנים של שוק. אולי משהו ישתנה כשהוא ימצא עבודה.
אני בכל אופן מתחזקת "אני חיה לי מיום ליום..."מנסה להיות עסוקה בעניניי ופחות כרוכה אחריו, מנסה, לא תמיד זה מצליח, אבל יש לי תחושה של התחזקות והתמיכה שאני מקבלת מסביבתי הקרובה ממשפחתי ומחבריי היא אדירה וגם זה אינו מובן מאליו ונעים לגלות שזה כך.

כמה שזה נשמע מוכר,
עבודה, קריירה, תהילה,
פתאום מרגישים בסרט, הצעות ל-relocation למיניהם לכל העולם,
מתחילים לזלזל ולהתלבט בקשר למערכת היחסים...הרי אני ממש טוב,
ממש מוצלח, אפילו לחו"ל שולחים אותי לעבוד, לקוחות, כסף בעניים.

גם לי קרה - אבל למזלי תפסתי את עצמי בידיים עוד בזמן,
כך שזה לא גרם לי לאבד בת זוג, אבל היתי ממש קרוב למצב של שלכם (יותר נכון של בעליך)

היום אני מזלזל בקריירה ובלקוחות מחו"ל, כי רגעי החיים הקטנים הם העיקר בשבילי.
כל אחד ובחירותיו

נדמה לי שזו הפעם הראשונה שגם המין הגברי משתתף בדיון הזה וזה מעניין כי בדיוק חשבתי לבקש מגברים להגיב, רציתי לשמוע קצת איך זה נראה מהעיניים שלכם והנה הגעת. יכול להיות שמישהו מקשיב לקול הפנימי שלי?
לגבי המקרה שלי אני לא בטוחה שהיתה הסתנוורות של כסף וחו"ל, אלא יותר פחדים וחרדות לאבד שליטה על המתרחש. פתאום לאבד את העבודה, ומה אם לא נצליח שם הן מקצועית והן כזוג, ומה אם החברה תיסגר כשנהיה שם והוא יהיה מובטל (לא משנה שגם פה הוא מובטל כרגע) ועוד כל מיני מינים של חששות ולבטים. אני לא יודעת אם ציינתי את הפרט הזה עד כה אבל הוא טיפוס שמתלבט על כל דבר, זה יכול להיות גם דברים שהם לכאורה טפשיים כמו איזה קוטג' לקנות או האם לקנות שטיח חדש לסלון וכאלה, כל המשפחה שלו מתלבטת על כל דבר, אולי זה בגנים...
אני בטוחה שגם על הצעות העבודה שיהיו לו עכשיו הוא יתלבט רבות.
מה שכן, הוא מבין שגם אני כבר לא בטוחה ולכן נראה לי שהוא מתחיל קצת לחזר אחרי בעקבות זאת אולי כמו שכתבה פה לא מזמן Pלונית אחרת שכל עוד הייתי בזמינות טוטאלית נוצרה אצלו רוויה ובלבול וברגע שאני לא זמינה כל הזמן (לא רק פיזית אלא גם רגשית) פתאום נוצר חוסר ואפילו מן געגוע (אתמול הוא אמר שהוא התגעגע השבוע)

ואני שואלת את עצמי למה אני צריכה להלחם על הזוגיות שלי, מהיכן התגנב לתוכה המונח מלחמה, זה מעציב ומתסכל נורא...

אוי, זה אכן מעציב אבל נדמה לי שזו בעיה כללית ישראלית ולא ייחודית לזוגיות שלך - יש לנו שפה קרבית (שמת לב שאפילו באלימות נלחמים פה?!)
את לא נלחמת על הזוגיות שלך, את: משתנה ומשנה אותה, את משקיעה בה בכיוון חדש, את לומדת את עצמך ואותה, את מצמיחה את היכולת לוותר עליה אם תגלי שכך נכון לך, את עושה הרבה דברים, הם לא מלחמה....

אני מרגישה שאין לי יותר כוחות, הם הולכים וכלים, אני מרגישה שאני עומדת לוותר על הזוגיות הזו. מצד אחד אני מרגישה תבוסתנות נוראית, מה, כבר את מוותרת?, מצד שני אני כבר חמש שנים נאבקת שיצא ממנה משהו וזה לא קורה. כולם מסביבי, שואלים מאיפה יש לי סבלנות כזו, ואומרים לי שהם היו מוותרים מזמן, אבל נראה שגם הסבלנות שלי וההבנה והאמפתיה, כלום לא עוזר, הוא באדישות שלו. אני כנראה אאלץ עד סוף השבוע לסיים אותה ואני מתה מפחד, מה יהיה אחרי...איך זה להיות לבד, פתאום אחרי חמש שנים, האם עוד יש לי סיכוי לאהבה חדשה ואיפה היא נמצאת, האם אני צריכה לחפש אותה או שהיא כבר תמצא אותי, ודווקא עכשיו כשאני כל כך מותשת, להתחיל למצוא זוגיות חדשה, אבל אולי זה יכניס לי כוחות חדשים, יתן לי את האנרגיות שלא נמצאות במערכת הנוכחית? יביאו אותי למקומות טובים יותר, של גדילה?

ואני מתה מפחד

אני כל כך מבינה זה באמת מפחיד.
אבל דעי שהעניין עם הפחד?! שהוא לפעמים יותר נורא מהדבר עצמו.

איך זה להיות לבד, פתאום אחרי חמש שנים
זה כל מיני דברים, זה חופש, זו בדידות, זה אפשרות ללמוד דברים חדשים, זה לחזור לעשות דברים שלא שמת לב שהפסקת לעשות, זה להתפתח מבחינה חברתית, זה לצבור חויות חדשות (לא כולן נעימות) זה להוסיף בליינד דייטים לרזומה שלך, זו הזדמנות לגלות שיש מישהו יותר אוהב יותר עונה לצרכים שלך יותר מתאים לך במיטה (-;... זה המון דברים. זה לחיות

ודווקא עכשיו כשאני כל כך מותשת, להתחיל למצוא זוגיות חדשה,
לא, לא עכשיו, לא מייד, קודם למלא את המצבים, קודם להירפא, קודם להתנקות...
או שכן בדיוק עכשיו מישהו חדש שלהיות איתו ימלא לך את המצברים
אי אפשר לדעת ....

תבוסתנות נוראית, מה, כבר את מוותרת?, מצד שני אני כבר חמש שנים נאבקת שיצא ממנה משהו וזה לא קורה.
לא, לא תבוסתנות, לי זה נשמע (מהדף כולו) דווקא ההפך מתבוסה, נשמע לי כמו אומץ אדיר להתמודד עם קושי, ופחד, ו... ממש מעורר הערכה ממש לא תבוסתנות.

האם עוד יש לי סיכוי לאהבה חדשה ואיפה היא נמצאת
כן. בהחלט!!!!!!!!!
לא יודעת איפה אבל את תגלי זה יכול להיות בהמון מקומות.
האם אני צריכה לחפש אותה או שהיא כבר תמצא אותי
או זה או זה (-:
ושוב

כי את באמת גיבורה ואמיתית עם עצמך ולמדת להכיר דברים בך שלא קל לעכל אבל את מתמודדת איתם באופן כל כך מרשים.

Pלונית העלית דמעות בעיני, תודה, תודה, תודה!!!

מחזקת את דבריה של פלונית.
את מתוקה וחזקה וגיבורה
@} @} @}

בימים האחרונים הוא מתקשר המון ואומר שמתגעגע אליי. הוא מנסה למצוא עבודה אבל לא ממש מצליח (למרות שמנסה רק שבוע או שבועיים) נראה לי שציפה שלפחות פה זה יילך בקלות וזה לא...
אומר לי שקשה לו ולכן מתקשר, ואני כבר כמעט החלטתי להיפרד, רק חושבת עדיין איך ומתי לעשות את זה, מרגישה שאני כבר כמעט שם, רוצה כבר להיות שם, להיות במקומות חדשים, להכיר אנשים חדשים, מתה מפחד אבל מוכנה להיות גם עם הפחד...
לא יודעת מה יקרה אם הוא פתאום יחליט שהוא רוצה שוב שנהיה ביחד, אולי זה יבלבל אותי, לא יודעת אולי צריכה לחכות בסבלנות ולראות, יכול להיות שאהיה כבר כל כך שלמה עם ההחלטה שלי, שזה בכלל לא יבלבל אותי
<מתוקה תמיד מחפשת לעצמה דאגות מתחת לאדמה - פולניה, נו מה...>

אולי זה יבלבל אותי
אפילו די סביר שזה יבלבל אותך. ואולי בלי קשר תחושי בילבול לאחר מעשה (פרידה / חזרה זה אל זה) כי היתה פה מהפכה.
ואולי כמו שאמרת: "לא". (-:
והמחשבות הללו הן לא מתחת לאדמה, לי הן נשמעות הכי נורמאליות בעולם.

זהו, עשיתי את זה, נפרדתי ממנו!
הוא ביקש שניפגש ואני לקחתי את זה בשתי ידיים, מצד אחד זה מה שרציתי, רציתי להתקדם הלאה, לגדול ולצמוח ולהפסיק לחיות בתחושת ה - HOLD הנוראית הזו, מצד שני העצב חונק את גרוני, עושה לי שמות בבטן, לא ממש יודעת לאן מכאן אבל מקווה להמשיך לשמור על האופטימיות, להתחזק עוד, להמשיך להאמין בעצמי ובכל הטוב שבעולם הזה ולפגוש את אהבת חיי...

שיהיה לך רק רק טוב והמון המון טוב בכל דרך בה תלכי

להמשיך להאמין בעצמי
עשית כזו כברת דרך מ ד ה י מ ה!!! זה לא צריך להיות קשה

ולא אמרתי לךעד כה.
תודה על שבחרת לשתף אותנו בדרך הזו, כולנו למדנו על גדילה צמיחה התחזקות חידוד דברים לעצמנו ועל אומץ
<בנסיבות אלו אני מרשה לי לדבר בשם כולם>

מתוקה ויקרה
מחזקת אותך בדרך בה בחרת. באמת עשית דרך מדהימה עם עצמך.
עכשיו,
הכל פתוח.
@} @} @} @}
תמשיכי לשתף , אני אשמח לקרוא ולהגיב.

מקווה להמשיך לשמור על האופטימיות, להתחזק עוד, להמשיך להאמין בעצמי ובכל הטוב שבעולם הזה ולפגוש את אהבת חיי...
מקווה, מקווה גם אני בשבילך

מגיע לך!
בהצלחה

תודה על שאתם איתי, לא עוזבים אותי לבד, אין לכם מושג כמה הליווי שלכם משמעותי עבורי. לא יודעת איך הדף הזה ימשיך מכאן, אולי השם שלו כבר לא כל כך מתאים, כי בעצם אני כבר לא ממש מתלבטת, והוא אולי מתלבט אבל כבר לא איתי, אולי מכאן זה יהיה דף בלוג שבו אני חיה את חיי ומשתפת אתכם, אין לי מושג, בכל אופן היום הראשון עבר בסדר, יותר קל ממה שחשבתי שיהיה, אף על פי שכבר חודש וחצי אני לא חיה איתו, בכל זאת ברגע שהחלטתי להיפרד הספירה מתחילה מחדש, ומעתה אני רווקה באופן רשמי.
<מתוקה לא ממש אוהבת תארים רשמיים>

כן, אחרי ההחלטה סופרים מחדש. (-;
אני פה, חושבת עליך הרבה, שמחה לשמוע שעבר עליך יום טוב

תודה

גם אני פה

חושבת שעשית מעשה מדהים ואמיץ. כל הכבוד. אין לי ספק שתמצאי אושר אמיתי.

אני מתחילה לאט לאט להבין שהשתחררתי ממשא כבד שרבץ על כתפיי. קצת מפתיעה את עצמי בתחושות האלה, כל הזמן מחכה שיהיה לי קשה, שארגיש שאיבדתי אותו, אבל אני לא, אני מאוד מקווה שאני לא באיזו שהיא הכחשה, ואולי אני מחפשת את ההרגשות האלה כי ככה זה בספרים. יש לי חברה טובה שאחרי שנפרדה מבן זוגה, לא תיפקדה חצי שנה, ואצלי כל התהליכים קורים כל כך מהר, ואולי זה צריך להיות ככה, כי ככה זה נכון לי ואין פה כללים וחוקים, אפילו בפרידה אני מרגישה שאני צריכה להיות "בסדר", אבל מי קובע את החוקים, אני לא? (כן, מתוקה, את קובעת, אז קחי נשימה עמוקה ולכי עם מה שאת מרגישה)
<מתוקה מתחילה לדבר עם עצמה, או או>

<מתוקה מתחילה לדבר עם עצמה, או או>

כל הכבוד!
אני חושבת שבאמת עד עכשיו את היית צריכה להחליט מה לעשות ומה לא לעשות. עכשיו אחרי שכבר החלטת ועשית.
את צריכה לנוח, לתת לזמן לעשות את שלו. גם אם יעברו יומיים וגם אם שנה. חברה שלך זו לא את, והמקרה שלך הוא שלך בלבד ואין חוקים של הגבלות זמן ומקום להתגברות.

אה, כבר התחלת לישון באלכסון? שמעתי שזה לא רע בכלל, מעין תחושת חופש....

<טובי מעולם לא הצליחה לישון באלכסון, המיטה שלה מלאה ספרים, בגדים ועוד כמה לא מזוהים>

יא אללה,שבוע אני לא פה ובינתיים יש מהפכות !
מתוקה,רק רוצה להוסיף שגם אני מצטרפת למחזקים את ידייך,ותמשיכי לספר מה קורה איתך

אוי מתוקה - אין לי מושג איך עושים את זה באייקונים אבל שולחת לך חיבוק גדול. זה לא קל בכלל.
אני מרגישה שאני עומדת לוותר על הזוגיות הזו. מצד אחד אני מרגישה תבוסתנות נוראית, מה, כבר את מוותרת?, מצד שני אני כבר חמש שנים נאבקת שיצא ממנה משהו וזה לא קורה. - גם אני נאבקתי שנתיים וחצי על זוגיות שלא עבדה. ולבסוף הכרתי בעובדה שאם זה לא "כן זה" אז כנראה שזה פשוט לא זה.( אני כותבת את זה בזהירות רבה כי אני גם מאמינה שאפשר לגרום לזוגיות להיות 'זה' - אבל רק אם בעומק בעומק - יודעים שזה זה... (יצא קצת מבולבל)). התחושה שהיתה לי אחרי היתה מאוד עצובה, אבל גם הקלה רבה.
האם עוד יש לי סיכוי לאהבה חדשה ואיפה היא נמצאת, האם אני צריכה לחפש אותה או שהיא כבר תמצא אותי 3 חודשים אחרי שנפרדנו האהבה מצאה אותי- ומיד ידעתי

. ה'זה' הקטן הזה - הוא שמיים וארץ - זה פשוט 'זה' שעושה את כל ההבדל.
מאחלת לך המון אהבה טובה.

שלום כולם!
אני כאן ושלומי טוב, אפילו טוב פלוס. חשבתי שיהיה קשה יותר אבל הימים עוברים ואני רואה את הטוב בכל אחד מהם. תודה לכן על שאתן כאן כל הזמן, כל יום, עוברות איתי את הדרך, ועל שהסכמתן לצאת איתי למסע הארוך הזה...
טובי - לא אני עדיין לא ישנה באלכסון, וגם אצלי על המיטה מפוזרים ספרים, קרם ידיים, עיתונים וכאלה אבל אף על פי כן יש תחושת מרחב ורווחה בעיקר, ואולי אני טיפוס כזה שלא יודע לישון באלכסון, אולי עוד אלמד ואולי לא.

בשלושים ושלוש ומשהו שנות רווקותי לא ישנתי באלכסון. זה בכלל לא היה לי נוח. (בעלי טוען שאיתו אני כן ישנה באלכסון (-; על החצי שלו של המיטה)
אני כאן ושלומי טוב, אפילו טוב פלוס
משמח

(בעלי טוען שאיתו אני כן ישנה באלכסון על החצי שלו של המיטה)

אתמול הייתי אצל המטפלת שלי, והיא העלתה את הנושא של "משולש הקורבן" שבו יש שלוש צלעות (מן הסתם) קורבן, מקרבן ומציל ואמרה שנראה לה שרק עכשיו יצאתי ממשולש שכזה שבו אני כל פעם בתפקיש אחר אבל לצאת ממנו זה מאוד קשה, ופתאום זה עשה לי כל כך עצוב על הלב. בפגישה מצאתי אותנו מדברות הרבה על בן זוגי, על המקום שהוא נמצא בו עכשיו ועל כמה בטח קשה לו, וגם זה העציב אותי, מיד התמלאתי רגשות אשמה (כמו תמיד כשהוא בתפקיד הקרובן הראשי) על שאני לא יכולתי לראות את זה לבד, על זה שקשה לו, וכמה הוא מסכן ואיך אני לא שם כדי לעזור לו ובעצם אני מרגישה שבכלל לא יצאתי מהמשולש הזה כי הנה אני עדיין מרגישה צורך להציל אותו, וגם שאולי אני המקרבנת פה באיזה שהוא מובן. בכל אופן יצאתי מהפגישה עצבנית, לא יודעת על מה, אבל הסתובבתי אחר כך כל היום בתחושת עצבנות שאינני יודעת להסבירה.
אף על פי כן כשאני חושבת על זה, עדיין מקננת בי אותה תחושת רווחה והקלה על שעזבתי ואין לי בכלל צער על כך, רק רוצה להסתכל קדימה ולהיות שם. כשאני אומרת שם, אני מתכוונת בתוך התהליך, בתוך הדברים. אתמול חשבתי שאני רוצה להתעורר בעוד שלושה חודשים או חצי שנה כשהכל כבר מאחוריי, אבל אחר כך חשבתי שזה לא באמת מה שאני רוצה, שאני רוצה להיות בתוך זה, לעבור את כל זה, מתוך תחושה פנימית עמוקה שרק אם אעבור דרך זה, תהיה כאן באמת גדילה
זהו רק רציתי לשתף
נראה לי שיצא קצת עמוס ומבולבל אבל זאת אני כרגע
<מתוקה מנסה לעבוד עם מה שיש כרגע>

אתמול חשבתי שאני רוצה להתעורר בעוד שלושה חודשים או חצי שנה כשהכל כבר מאחוריי, אבל אחר כך חשבתי שזה לא באמת מה שאני רוצה, שאני רוצה להיות בתוך זה, לעבור את כל זה, מתוך תחושה פנימית עמוקה שרק אם אעבור דרך זה, תהיה כאן באמת גדילה

מכירה את המילים האלו נורא מקרוב ומסכימה איתך. המסע הזה, ההתמודדות הזו, בכל גוון שהוא בחיינו - אלו החיים עצמם (לא רק הקדימונים ...)

<מתוקה מנסה לעבוד עם מה שיש כרגע>
מה שיש נשמע כמו הרבה מאוד!!
אני דווקא מאוד התחברתי למה שכתבת. לא נשמע לי מבולבל.
ואני מסכימה שלא מייד מתנתקים מהדפוס אבל להתנתק מהבנאדם זה צעד ראשון.
היתה לי חברה שאני הייתי המצילה שלה - ניתקתי ביוזמתי את הקשר לפני שנים ספורות. הנתק הרגשי בא הרבה אחרי הנתק המעשי. זה העסיק אותי המון זמן (לפחות שנה) אחרי ש"נפרדתי ממנה".
בטוח שאם לא הייתי מנתקת את הקשר לא הייתי שוברת את הדפוס שהיה בינה וביני.
<התלבטתי אם לספר לך כי זה עשוי להרגיש כמו "היא גם לי היה כזה" "אני יותר מסכן" אבל החלטתי שאולי בכ"ז זה מעודד - אם לא פשוט תמחקי ותתעלמי>

עדיין מקננת בי אותה תחושת רווחה והקלה על שעזבתי ואין לי בכלל צער על כך, רק רוצה להסתכל קדימה ולהיות שם.
שמחה בשבילך. בתוך כל הקושי יש את המקום הזה בו את מרגישה כך.
ואני מסכימה שלא מייד מתנתקים מהדפוס אבל להתנתק מהבנאדם זה צעד ראשון. מסכימה, ומחזקת את דבריה של פלונית אחרת.

מתוקה, אני חושבת שיש בך כוחות נפשיים גדולים. @}

שנה אזרחית חדשה התחילה אתמול, אז קודם כל שתהיה לכולכן שנה טובה, מלאת התחלות חדשות ובשורות טובות. חשבתי לעצמי שנפרדנו ביום הכי ארוך בשנה, זה שאחריו כבר יהיה רק יותר בהיר ומואר, והנה מגיעה שנה חדשה ועימה אויר נקי ואנרגיות חדשות. מאחלת לעצמי להמשיך להתחזק להאמין בעצמי, לאהוב אותי ולמצוא אהבה חדשה

בדיוק חשבתי עליך ואז ראיתי הודעתך שנה מצויינת גם לך (-: ושאיחולייך לעצמך ולנו, ושאיחולינו לך יתממשו

מתוקה?!
מה דעתך לכבוד השנה החדשה לפתוח לך דף בית (עם שם אחר יותר משקף את מצבך כרגע (-;) ?
אני בעד.
אם את רוצה לעשות זאת ולא יודעת איך:
_דף בית אישי

עשיתי את זה, קפצתי למים ועכשיו גם לי יש דפבית שיקרא מעתה מתוקה מתחילה מחדש, אתם בהחלט מוזמנים לכתוב לי גם לכאן וגם לשם @}