שיתוף ותמיכה

אנונימי

האתר הזה מוקדש לשיתף ותמיכה. אפשר לספר, לשמוע, לתת, לקבל -- ביחד.

נקודה_טובה*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן!
נראה שמאד כיף כאן לעורר דיון. הקולות שלכן מעניינים במיוחד.

אז יש לי משהו לשתף, אשמח לשמוע מה אתן אומרות.

"למה עשית כך, ולא עשית אחרת?"
"קנית את החולצה הזו. הבד שלה לא טוב"
ועוד הרבה משפטי ביקורת.

ולאן נעלם הליטוף, החיבוק, המילה החמה, המעודדת, בשעת צרה. ללטף! לא לתת עיצות.

החוסר הזה של החיבוק, והריבוי של הביקורת, הולך איתי משהו כמו 80 פעמים בשעה.

מה עושים?
אני רוצה להכין עוגה, ולאמר, "וואו! הלכת לסופר, קנית מוצרים, השתמשת במוטיבציה שעלתה בך... התקשרת לקבל מתכון..."
אבל יש פחד. לא יצא טוב.. לא יאהבו.. למה קנית יקר וכו'. ואז, בא לי לעזוב הכל וללכת. כאילו מה? אי אפשר רגע אחד שקת מימך ביקורת מפלצתית? ופחד שחודר?

עזרה, בבקשה.

גם לכן זה קורה?
אילו מחשבות עוברות לכן במשך היום?
יש בכן דווקא עידוד פנימי?

שתפו אותי קצת, בבקשה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אני בת 20 ואני חייבת עצה דחוף!! הסיפור מתחיל ככה, היה לי חבר כמעט 5 שנים שאותו הכרתי בגיל 13, מהרגע שהוא נפרד ממני התחיל סיפור שלא נגמר, פעם מדברים פעם לא מדברים, רבים, נפגשים, חוזרים להיות ביחד ונפרדים אחרי שבועיים. מהרגע שהוא נפרד ממני המחשבות לא פסקו והאהבה לא הפסיקה, לאחר שהחלטנו להיות ״ידידים״ הקשר המשיך עד הצבא וכשהוא התגייס הוא הפסיק לדבר איתי. גיליתי שיש לו חברה, השלמתי עם העובדה ניסיתי לשכוח והצלחתי וקצת לאחר שהפסקנו לדבר הכרתי מישהו מדהים שכרגע אנחנו ביחד. אני מאוד אוהבת אותו הוא בנאדם רגיש ומקסים ויעשה הכל בשבילי. כבר שנה וחצי אנחנו בזוגיות ומאז לא דיברתי עם האקס, אבל המחשבה עליו לא פוסקת והחלומות מטריפים אותי. כל לילה אני חולמת עליו ובמשך היום חושבת עליו ואני לא מרגישה אליו כלום יש לי בן זוג מדהים, אני לא יודעת איך לשחרר ממנו ואני לא רוצה לפגוע בחבר שלי. מחקתי את האקס מכל מקום אפשרי, אינסטגרם פייסבוק טלפון. ואני עדיין חושבת עליו וחולמת ללא הפסקה. בבקשה תייעצו לי מה לעשות ואיך לשחרר!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_"למה עשית כך, ולא עשית אחרת?"
"קנית את החולצה הזו. הבד שלה לא טוב"
ועוד הרבה משפטי ביקורת._
מוכר מאוד
במשך שנים הפסיכולוג שלי ניסה להגיד לי שהראש שלי מספר לי סיפורים שזו מחשבה שהיא באה והולכת ועוד כל מיני דברים
הרבה שנים הקשבתי טוב טוב ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני
לפני כמה זמן קראתי את הספר ארבע ההסכמות. לא התחברתי לאופן הכתיבה אבל התחבכתי מאוד למסר.
הייתה תקופה שזה באמת עזר לי. ניסיתי להזכיר לעצמי שעשיתי כמיטב יכולתי וזה מה שיש ושאני יכולה ללמוד מהטעויות שלי אבל כל עוד עשיתי כמיטב יכולתי אז אין לי מה לדוש בכל זה.
מאז שוב שכחתי וחזרתי לשגרה שוחקת של ביקורת עצמית.

לזו שצריכה עצה דחוף.להיות במערכת זוגית עם מישהו כשרק הגוף שם והמוח והלב שייכים ל"ידיד"הרי בטוחה אני שהיית רוצה אותו ותשוקה אליו.אפילו שהבן זוג מדהים ובטוחה בכך.אך כל עוד לא התחתנת ברחי!כי אחרי זה זה יצוץ ולא ירפה ממך.אני באותה בעיה .רק שאצלי זה נשואה ולא באושר ומרגישה כלואה.אמנם לא בגדתי אך המוח על מישהו אחר חבר מאוד יקר שמילא את מקום בעלי לשיחות נפש כשהוא לא "ספר" אותי בכלל.משהחלטתי להתגרש כי לא יכולה ככה...הוא פשוט מתחנן שלא אעזבו.עצתי לך לכי עם האמת שלך ואל תטעי.מגיע לך לפנטז לחשוק לאהוב ולממש זאת!

ודבר נוסף יקירתי.אם זה המצב הרי שלא באמת אוהבות ומאוהבות בבן זוגנו.חבל שתסבלי.לפחות שתרגישי חופשייה ולא מחויבת תדעי בדיוק איך לפעול.

רבקה....*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי היתגרשתי ליפני שבוע +ואני רוצה להוציא את היצור מהראש לגמרי וגיליתי אחרי החתונה שהוא סוג של הומו ואני בתולה לשמחתי ורוצה להוציא את הזבל הזה מהראש השמח לתמיכה...

שלום לכולן, אודה על המלצה שלכן לפיזיותרפיסטית המתמחה בצניחת שלפוחית עבור אימי בת 73 . אנו מעוניינים שתגיע לביתה של אימי ביפו-גבול בת ים, מכיוון שקשה לה להתנייד באוטובוסים.
ניתן ליצור קשר עימי במייל [email protected]
אלפי תודות. סיגלית

ש_מהצפון*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם.
קראתי בשקיקה את נושא קשר אישה עם אישה .
אני חייב לציין שאני מן הסתם גבר ....
ההתחלה היא כזו . אנחנו זוג נשוי 23 שנים .
עם 2 ילדים בוגרים.
לפני כשלוש שנים אישתי פיתחה יחסי חברות קרובים עם המנהלת שלה ואני אפרט.
אנו זוג שאוהבים לארח חברים ולצאת בסופשים לבלות . ואט אט המנהלת שלב ובעלה הפכו לחברים מאוד קרובים והקשר בין ארבעתנו היה קבוע בסופי שבוע . יציאות וכו . טיולים משותפים וארוחות ביחד . ממש קשר עמוק של משפחה . . .
אישתי היא אדם מאוד חברותי מצחיק ורגיש ...
קשה שלא להתאהב בה ...
היחסים בינה ובין המנהלת שלה עלו שלב בערב אחד כשזוג החברים הזמינו אותנו למסיבת חילופי זוגות .אני חייב לציין שהערב הראשון היה מבחינת שנינו הלם מוחלט ...ולאחר מכן היו עוד מסיבות שארבעתנו היינו ללא כל השתתפות פעילה באקטים .. עם זוגות אחרים.
באחד מסופי השבוע יצאנו לבלות לפאב . החלטנו לחזור לביתנו ... אישתי ישבה עם חברתה מאחור ולהפתעתי ראיתי במבט בראי שהם מגלות אהבה אחת לשניה ..
לא הגבתי הייתי מאוד מופתע ולא הרגשתי בגידה מצדה לא יודע זה היה מן תחושה מוזרה ומאוד מבלבלת לה ולי יחדיו ...... בהמשך הערב הנשים קיימו מגע מיני בינהם ללא השתתפות הגברים . האמת אני הייתי עדיין בסוג של הלם מעורב באלכוהול ....
עם הזמן הקשר הריגשי בין הנשים הלך וגבר כמו גם המיפגשים .... שנעשו בידיעתי ובנוכחותי... אני מציין בזאת שלעולם לא השתתפתי בקשר המיני כי מבחינתי היא הייתה בשבילי כמו משפחה.. ההזכמה שלי נבעה מנכונות לקשר מיני בין הנשים בלבד ...זה היה בהסכמה שלה ושלי...תוך ניסיון ליצור מגבלות שמוסכמים על שנינו. הקשר מתחיל להסתבך כאשר חברתה של אישתי מתנהגת לקשר בינהם בצורה מניפולטיבית מעין סוג של שליטה ריגשית והחל משבר בינהם ביחסים שהתערער כשאישתי יצרה קשר עם אישה באחת המסיבות וחברתה הגיבה בברוגז . אציין שבזמן הנסיעה חזרה מהמרכז לצפון הם לא דיברו בינהם והייתה אווירה מאוד מתוחה ....
ונוצר סוג של חיכוך בינהם שבמהלכו חברתה אמרה שאישתי יותר מידי תלותית בקשר שלהם ויותר מידי לוחצת.... ניסיתי לתמוך באישתי בהקשבה ובתמיכה ולא בביקורתיות שכן הבנתי שהיא זקוקה לתמיכה ריגשית מצידי ...
הקשר בינהם נותק ביוזמתם לתקופה של שמונה חודשים . אני ואישתי השתתפנו בתדירות של פעם בחודש במסיבות חילופי זוגות כאשר אישתי מקיימת קשר גם עם גברים ונשים כאחד. שוחחנו על כך המון ומבחינתי לא נוצר אצלי רגש של קנאה "לא בריאה". ההפך הקשר ביננו התהדק מאוד.....
באחת המסיבות פגשנו בחורה מאותה העיר בה אנו מיתגוררים ויש ביננו היכרות מאסיפות הורים וכו . שוחחנו על הנושא של המסיבות והיא אמרה שהיא יודעת על הקשר בין אישתי והמנהלת שלה ושהיא אמרה לה שהיא מאוהבת באישתי כמו בבעלה ... בזמן ניתוק הקשר בינהם אישתי הייתה במשבר ריגשי מאוד חזק שהתבטא במתיחות ביננו כזוג וגם בריחוק מהילדים דבר שהלחיץ אותי מאוד ובהרבה מיקרים ניסיתי לדבר איתה אבל היא טענה שאני מדמיין והיא לא זקוקה לעזרה .
וכאן אני חוזר לקשר בינהם שהתנתק ולצערי גם חודש ביוזמתי לאחר פגישה אקראית בקופת חולים .... הקשר חודש בינהן ובאחת השיחות עם אישתי באותו שבוע לחידוש הקשר היא אמרה לי שהקשר יהיה רק על בסיס בילוי משותף וללא מגע מיני ... אני תמכתי בה ...
ראוי לציין שלא היו ביננו סודות לאחר שהשתתפנו במסיבות אלה הרבה מחסומים נפלו והקשר שלנו הפך להיות יותר אינטימי בשיחות שלנו . כמו כן אני מדגיש שמסיבות אלו לא מתאימות לכל זוג ....
באחד היציאות שלנו בסופש לאחר הבילוי נסענו לביתנו כל הארבעה אישתי וחברתה ישבו בחדר השינה ודיברו בינהם ואנו הגברים ישבנו בסלון ...... אני לא בטוח אבל כאן עברתי תפנית חדה מבחינתי . שמתי לב שהם סגרו את הדלת וכשפתחתי אותה הם היו בתנוחה אינטימית פצאום חשתי חרדה מאוד חזקה מעין סוג של בגידה ! אני חושב שהרגשתי פחד מחרדה חוזרת של אישתי ולא ידעתי בדיוק איך להתמודד איתו .כנראה פחדתי מחזרה של המשבר הריגשי שהסעיר אותה ...
די מהר נוצר משבר ביננו והחלו כעסים הדדיים אני מודה שהיה לי קשה להכיל את המטען הריגשי שהיא הייתה חצוייה בו וברור לי שלה היה יותר קשה ..
הגענו למצב שהתחילו מריבות ביננו בנושא הקשר שלה עם חברתה ואמרתי לה שהקשר הזה מפריע לי מאוד ולזוגיות שלנו . היא הסכימה איתי אבל מצד שני לא היה לה את הכח הדרוש לנתק את הקשר איתה למרות שהיא הביעה את רצונה בכך ..... האמת הייתי בתקופה די קשה גם אני חוויתי משבר בעקבות הקשר בינהם והחלטתי שאני צריך לנקוט עמדה ולא להיות צופה מהצד . והחלטתי לגרום לניתוק הקשר בינהם וזו הייתה תקופה מאוד לא טובה בשביל שנינו שלוותה במריבות קשות ...הקשר בינהם התנתק והרגשתי שגם הנישואים שלנו מתחילים להתנתק. החלטתי חד צדדי לגשת למטפלת לקבל טיפול זוגי ואכן החינו בטיפול כשנה שבסופו החלטנו שצריך להמשיך ביחד בבניית הקשר שלנו בעזרת הכלים שניתנו לנו ע"יי המטפלת .... השינוי שאני עברתי שם אותי במקום של חשיבה מחדש . אני אסביר.
הצלחתי להתמודג בצורה יותר נכונה עם מקרים שבהם פגשנו את הזוג הזה בידיעה שאישתי בסוג של קשר בפייסבוק או וואטסאפ עם החברה . ואני קיבלתי החלטה חד צדדית להתנתק מקשר חברתי מהרביעייה . אידתי קיבלה את זה די בהבנה ... ופתאום הבנתי שהשגתי מה שרציתי ללא ויכוח כלומר . נפגשנו בפאב שהם היו ואני החלטתי שאני לא יושב בחברתם למרות שאישתי יצרה קשר במהלך ההערב לסירוגין איתם . וממש לא הפריע לי . חברתה ניסתה ליצור איזה שהוא סוג של קשר "
שאבוא לרקוד בחברתם ולשבת איתם וכו"
אציין שלא הרגשתי שום כעס או קינאה במיפגשים "אקראיים"אלה .
ופה אני מסיים שבימים אלה אני במשבר עמוק בעקבות סוף שבוע מתוח ביני לאישתי . והיא החליטה לצאת עם אותו זוג לפאב . ובתחושתי אמרתי לה שכל הטיפול הזוגי שעברנו ביחד מאבד מערכו .כאשר היא הודתה שהיא שיקרה לי שהיא רוצה בקשר איתה וגם שיקרה לה ולא אמרה שיש משבר ביננו בגלל הקשר בינהם....
אני די עובד עצות ולא יודע כיצד לנהוג אפילו פתיחת הליך גירושים עולה במוחי ......
אשמח לקבל תגובות ..... כן כולנו זקוקים לחבק ולחיבוק
תודה ש

אם זה אמיתי זה המשמעות של סדום ועמורה.

טוב מזה לא יכול לצאת... מה שבישלתם תאכלו

איתי את החברותמה אני עושה?

אני לא יודעת מה עשות יש שתי בנים שאני רוצה אבל אחד ללא רוצה יותר להיות חבר שלי או לישמוע על זה והשני מוכן אבל מזלזל בזה ואני אוהבת יותר את זה שלא רוצה לישמוע על זה כי הוא יותר מתאים לי ממהאי עושה?

קרועה_בין_רגשות*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי כולן, אני בקשר שנה ומספר חודשים, גרים יחד חודשיים, לרוב מסתדרים אבל התחושה שהיא שהפצצה מתקתקת, אנחנו רבים בערך כל יומיים, על איך שהוא אמר לי ואיך אני אמרתי לו בגדול אנחנו לא מסתדרים אישיותית (אם יש בכלל דבר כזה)לאחרונה הוא התחיל גם לצעוק ולומר שממש רע לו, אני רואה שזה לא הגבר שבו התאהבתי, אני רואה שאנחנו נמצאים בכלוב זהב, מאוד מוזר פתאום לראות שהגבר שלך שאהב אותך עד כלות, התאהב בך מייד וחיזר אחריך בטירוף פתאום כברממש לא שם, זה ממש כואב לי ברמות של לא מצליחה לנשום, אין לו סבלנות אלי, הוא נפגע מכל דבר ומתעצבן מכל שטות והוא לא כזה בכלל לחברים שלו, הוא חבר מדהים, עוזר לכולם, נחמד לכולם, רק אלי הוא פתאום כבר לא כזה, מטלות קטנות שפעם היה עושה בישבילי פתאום הפכו למעמסה, אני בפחדים כל הזמן מהריב הבא שלנו, אני גוססת לאיטי במערכת היחסים הזו. למה אני לא עוזבת? בכל מערכת יחסים שהייתה לי הגעתי למצב כזה, אמנם לא מייד אבל זה הגיע, אני חוששת שאולי באמת יש לי בעיה אבל לא רואה איך אני יכולה להשתנות ברמה של להיות בן אדם אחר, אני מסה כל הזמן להיות טובה יותר, סבלנית יותר, מכילה יותר, אבל לא מצליחה תמיד, בתחילת הקשר הוא הכיל אותי לגמרי, עכשיו הוא פשוט מקיא אותי, אני בת 34, חושבת להקים משפחה, מפחדת להיפרד גם בגלל הגיל המאוחר וגם בגלל שלקח לי שנים ללהתאהב ולמצוא זוגיות, בחיים שלא חשבתי שזה יקרה לי גם כאן, אמרתי לו היום דברים מאוד קשים, שהוא לא הגבר שחשבתי שהוא, הוא נפגע מאוד, אני קרועה בין אהבה וחמלה לבין תחושת ריחוק, בבקשה תעזרו יל בנות

שליחה על ידי אחת* » 16 יוני 2016, 21:32

חשבת על טיפול זוגי? מכירה כמה זוגות שהלכו,טרום נישואים, וזה מאוד שיפר את היחסים.
אני קצת חושבת שאם אתחיל לחלק עצות זה יהיה בבחינת העיוורת מוליכה את העיוורת אבל בכול זאת אנסה

את כותבת שאת תמיד מגיעה לנקודה הזו ביחסים שלך. אולי זה המקום לעצור ולעשות קצת חקירה.
מה זה אומר הנקודה הזו? איך זה נראה? איך זה מרגיש? מה זה מעורר בך?
באיזה אופן הוא לא מכיל אותך ואיך זה שונה ממה שהיה קודם?
אולי אם תדעי להסתכל קצת על הדברים האלו תעלה בך איזו תובנה על הדפוסים החוזרים שמובילים אותך למקום הזה.
חוץ מזה, נראה לי שהציפייה שלך שהוא יתנהג אליך כמו שהוא עם החברים שלו היא לא ריאלית. את הבנאדם הכי קרוב אליו, אני מניחה שאתם מבלים את רוב הזמן הפנוי שלכם יחדיו. זה לבדו מעורר חיכוכים וריבים וגם מעבר לזה תמיד יש לנו נטיה להוציא את העצבים על הבנאדם הקרוב, זה ש"יספוג" את זה.
כמובן שיש מינונים וברור שזה לא אומר שאת אמורה להיות הזעיר לעזאזל שלו, והוא לא שלך.
אישית, לפני כמה שנים הייתי עם מישהו תקופה די ארוכה, כל עוד היינו בשלב התחלתי ולא כל כך הייתי מחוברת אליו אז גם הייתי יותר קשובה וסובלנית ונעימה. אחר כך כשכבר היינו יותר ביחד היה איזה טריגר, משהו קטן שעיצבן אותי שיצאתי עליו בטירוף. בראיה לאחור באמת שלא הגיע לו. אבל מאותו רגע, כשירד המחסום, כשהוא ראה את הצד הזה - העצבני והכועס ומידי פעם קצת צועק היה לי קשה לחזור אחורה. בדיעבד נראה לי שגם זו הייתה בחינה, רציתי להרגיש שהוא באמת איתי באמת רוצה אותי לא משנה מה. הייתי מייצרת סצינות סתם.
ככבר לא לגמרי יודעת מה אני מנסה להגיד אבל חושבת שבמקום לבוא אליו בטענות שהוא לא הגבר שהתאהבת בו תנסי לראות איפה גם את השתנית. אולי את מצפה שהוא ירגיש אותך כי הוא כבר אמור ל"הכיר" אותך? אולי גם את חסרת סבלנות? אולי את מנסה להכיל אבל לא מרגיזה שבאמת בא לך אז זה משדר כלפיו?

היחסים האלו היו בעייתיים מכל מיני בחינות, באמת ששום דבר טוב לא היה יכול לצאת מהם אבל היום כשאני מסתכלת עליהם אני רואה כל מיני התנהגויות שלי שרק עשו רע ונזק לשנינו.

אני לא אומרת את הדברים האלו כדי שתגידי לעצמך וואלה באמת הכול באשמתי או משהו כזה פשוט שגם כשאנחנו במערכת יחסים אנחנו יודעים להגיד רק מה אנחנו חושבים ומרגישים.

בנות מאחלת לכולן שתמיד תראו שק מלא ומבית חולים תיצאו בידיים מלאות אמן ואמן

שליחה על ידי הדר* » 11 יוני 2017, 16:22

האמת שאני לא ממש יודעת היכן הייתי אמורה לכתוב, ולקח לי גם הרבה זמן לעשות זאת. בסוף כתבתי כאן בדף של "עיקרון הרצף" לפני מס' ימים, אבל איש לא הגיב- אז אני מנסה שוב. כי קצת הרגשתי כמו עץ שנפל ביער, ואף אחד לא ראה, אז אולי אני לא קיימת....

מעתיקה שוב- ומקווה...

היי,
לא ככ טובה במחשבים בכלל, ובכתיבה על מקלדת בפרט, אני מקלידה אטית, והמח שלי רץ מאד מהר... אז ממש על קצה המזלג, החלטתי לכתוב, בעיקר כי אני כבר חשה מחנק... לפני 4 וחצי חודשים, נולד בני הבכור- הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים- בקצרה אספר שאני מנסה לגדל אותו קרוב ככל שביכולתי לרצף האנושי (מנשא, לינה, הנקה ואינטואיציה כמה שניתן...). הבעיה היא, שמאז שאני בבית, א5ני בודדה מאד... גם כי אני יצור מאד חברתי, וגם כי קשה לאדם יחיד להיות שבט שלם עבור ילד. מה גם, שעולות בי המון שאלות בישום של הורות כזו בעולם המודרני. כבר שנים ידעתי שזו הדרך בה ארצה לצעוד ביחד עם בן זוגי וילדיי, אבל בפועל יש גם הרבה תהיות ולבטים- ואין עם מי להיוועץ... חוץ מזה שרב הסובבים רואים בי כעוף מוזר, ואפילו עוברי אורח מוצאים לנכון להעיר לי "הוא עטוף מדיי" "לא נושם" "לא טוב לו על הידיים כל הזמן" וכו וכו...
בקיצור- זה באמת טיפה בים מכל מה שגועש בתוכי-
בעיקר קצת בודדה, ומאד רוצה לאפשר לילד שלי לגדול, כפי שאני מאמינה שהייתי רוצה אני לגדול...

שליחה על ידי מישי* » 11 יוני 2017, 18:11

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הדר עניתי לך תשובה קצרה, כמיטב יכולתי, בדף המקורי שפתחת.
האתר של באופן טבעי הרבה יותר מתאים לנושא מאשר כאן, גם יש שם יותר כותבות כך שנראה לי שיש יותר סיכוי שיענו לך.
בתקווה שהתגובה שלי שם תעורר קצת את הדיון בנושא ותקבלי כמה עצות מועילות ומקום לפרוק את הקשיים והתסכולים שהגיעו, כצפוי, עם הכניסה לעולם האמהות
@}

שליחה על ידי הדר* » 11 יוני 2017, 19:33

תודה רבה (=

מבקשת להעלות דילמה שצצה אצלי לאחרונה. למעלה מ-3 שנים לאחר הגירושין, בעלי לשעבר (להלן בעל"ש) לא התגבר על המשבר. יש לנו 3 בנים בוגרים, ו- 6 נכדים. היחסים שלי איתם נפלאים ואני מבינה שגם הקשר שלהם עם בעל"ש הוא חיובי בגדול (לא הכול אני יודעת). לאחר הגירושין בעל"ש סירב לכל מגע אתי לתקופה די ארוכה והחרים כל אירוע שהייתי נוכחת בו כולל אירועים משפחתיים. וזאת למרות שעבורו "המשפחה" זה הכי חשוב! לא היה לי אכפת, נפשית לא נזקקתי לשום קשר אתו ובחלק גדול מהאירועים המשפחתיים השתתפתי. לאחר מכן לשמחתי נראה היה שהתגבר על זה. היה נדמה שהוא הבין משהו. נפגשנו, כולל באירועים חברתיים, דיברנו, והוא אף התארח אצלי באירוע משפחתי.
לאחרונה הוא ניתק קשר. הזמנתי את כל המשפחה בראש השנה והוא לא הגיב. לאירוע אחר שקיימה המשפחה (בנוכחותי) לא הגיע. ואז נודע לי כי באחד החגים האחרונים הזמין אחד הבנים את כולם מלבדי, כי הוא היה נוכח. ויכול להיות שהיו עוד אירועים מסוג זה שאיני יודעת עליהם. ידוע לי בוודאות כי גם לחברים משותפים הוא הודיע שאם אני באה הוא לא יבוא.
עד עכשיו הייתי די רגועה בגישה שלי לכל הענין. באירועים שאני מוזמנת אליהם, לי ממש לא משנה אם הוא נוכח או לא. אבל עכשיו מתחיל להציק לי הענין בגלל הגישה של הילדים. אם הם מסכימים לתנאי שהוא מעמיד, ומוותרים על נוכחותי - כאשר לי אין בחירה ואמירה בענין - זה פוגע בי. הפעם הרגשתי פגיעה, ואחרי כן הבנתי שבעל"ש בעצם העמיד את הבן המארח במצב הקשה של בחירה ביני ובינו, ונמנעתי מלהעלות את הנושא בפני אותו בן.
מוכרחה לציין כי התנהגותו של בעל"ש היא אופיינית לחלק מהתנהגותו בחיי הנישואין. כלומר, הוא עשה צעד גדול אחורנית. הוא לא יכול לפגוע בי עוד ישירות, וזה נורא קשה לו. אז הוא עושה את זה באופן העקום הזה. הנטיה שלי היא להעלות את הנושא באופן פתוח בפני 3 הבנים. לומר להם מה אני מרגישה. לשמוע מהם איך הם מתיחסים לזה. אם יש שם התלבטות, קשיים וכד'. ולנסות למצוא פתרון. ביחד או לחוד. מצד שני, אולי בעצם פנייתי אליהם אני מעמידה אותם גם כן במצב של בחירה.
האופציה השניה היא לא לומר דבר, ועם זה יהיה לי קשה. יש אופציה אחרת? מה דעתכם?

את נשמעת לי מאוד חכמה, מאוד בוחרת, מאוד מתנהלת נכון במערכות יחסים.
אני בעד לפתוח את הנושא עם שלושת הבנים, וכמו שאמרת - לא ממקום שדוחק אותם לפינה, אלא ממקום של לשתף בתחושות שלך ולשמוע אותם ולחפש פתרונות.
הייתי מנסה לכוון למקום שבו אירוע משפחתי שמתקיים בכל מקרה (כמו בר מצווה, חתונה, כאלה) - אי אפשר לא להזמין אותך כי אז הוא לא יבוא.
אפשר לעשות אירוע גדול עם כולם ואיתך ואירוע קטן חליפי בשבילו.
אירוע שאין חובה לחגוג אותו - אפשר באופן גלוי לעשות לפעמים כך ולפעמים כך.
בתפיסה שלי, אי אפשר לדרוש ממנו או לצפות ממנו להיות איתך בחגים אם זה לא מתאים לו.
ואם זה לא מתאים לו - המשמעות היא צורך של הילדים להתחלק, עם כל הכאב. )-:

תודה רבה. לא מדובר בארועים בסדר גודל של חתונה , בר מצווה וכד' אלא בהתכנסויות משפחתיות למשל הדלקת נרות בחנוכה שזו מסורת משפחתית אצל אחד מהבנים, ימי הולדת וכד'.
בכלל אין לי כוונה לדרוש ממנו או לצפות ממנו להיות איתי בחגים אם זה לא מתאים לו.אבל באותה אי אפשר לדרוש מ מ נ י להיעדר מארועים כאלה כי זה לא נוח לו. לדעתי ולהרגשתי כל אחד צריך להחליט רק על עצמו. ומכיוון שאנחנו חבורה מאוד יצירתית אני מניחה שנמצא איזה פתרון.

מעולה

יש לי 3 ילדים, בני 35, 32, ו- 26. לבכורה (35) אין בן זוג, היות וכול כולה מלאה בלימודים לתואר ראשון כבר 10 שנים. היא למדה לתואר הנדסאית וכעת היא רוצה לרכוש תואר מהנדסת. המצב בלתי נסבל היות וכל המשאבים הכספיים נגמרו לה. ואנו עזרנו ועוזרים מידי פעם. פעם עזרנו לה יותר, אך היות ואנו נוכחים לדעת שאין ללימודים האלה סוף, אז הבנו שיש לנו בעיה. וגם לה. קיבלנו עצות מהפסיכולוגים, אחת אמרה שאין לעזור לה וכך תפסיק ללמוד. עצה של פסיכולוג אמר היתה שיש לעזור לה אך להגביל את תקופת העזרה למשך שנה, כפי שבתנו הבטיחה. אך לפי מצב העיניינים אין זה כך, יש לה המון קורסים שני פרויקטים להשלים וזה ימשך מעבר לשנה, אפילו שנתיים. כל חודש זה סיפור חדש של תעזרו לי כי אין לי כסף. אז היא עובדת משרה ממש מזערית של סטודנטים, וזה לא מספיק.ל היא לא מציאותית וחיה בפסטורליה של האונ' הזאת רחוקה ממה שעליה באמת לעשות בחיים. עד מתי? רק המחשבה האחת שלכל דבר יש סוף היא שמחזיקה אותנו ונותת לנו כוחות. אנא הצעותיכם. תודה מראש.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבת שלי בת 36, רווקה, משכילה, יפיפיה, בודדה מאוד, לא לוקחת אחריות על החיים שלה, מאשימה את כולם וחוץ מאשר את עצמה במה שקורה לה בחיים. עד מתי? איך אפשר להוציא אותה מהמצב הזה? היא משתפרת בכך שהיא פחות רבה איתנו ההורים, אך היא ברוגז עם הרבה מבני המשפחה שלנו. כמו אחותה היחידה, בני המשפחה שלה. היא לא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי. כעת היא מתחילה עבודה חדשה שלא מספקת אותה מכיוון שהיא עדיין לא הוצבה בתפקיד אותו היא הוכשרה למלא. היא אקדמאית, והיא מצפה לשכר גבוה יותר. בעבר היא עבדה במס' מקומות אך החליטה להתחיל ללמוד. הלימודים שלה נמשכו 10 שנים. כעת רק היא מסיימת את התואר ויש לה מס' מחוייבויות שעליה להשלים. איך אפשר לעזור לה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם אני מאוד רוצה להתחיל את התהליך עם הבן שלי חינוך ביתי איך יוצרים קשא?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דולב במילעיל ודולב במילרע מה נכון?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אני בת 44 וכל כמה חודשים אני מקבלת מחזור פעמיים בחודש מה עושים יש מימה לפחד אשמח לעזרה

שליחה על ידי הודיה* » 29 מרץ 2021, 19:29

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אני צריכה עזרה ,לאחרונה די קשה לי לשחרר ממישהו, אני בת 30 וזה והוא די פחות או יותר בגיל אחר, לא זוכרת , היה לנו סתם קשר של ידידים אז,סתם דיברנו על אנימות וזה, הכול היה נחמד ויפה ובסדר, לא היו שום ריבוים ובעיות וכל מיני דברים, אמ יום אחד הייתה נערה שצריכה עזרה והוא די עזר לי בזה לעזור לה, יום אחד אחרי זה, הוא פשוט ניתק ממני קשר וזהו, בהתחלה לא הבנתי למה הוא לא מדבר איתי, הוא פשוט לא ענה לי אז גם אחרי מה שקרה , כלום ובהמשך קרו דברים לא נעימים לפחות עד שהפסקתי והבנתי, משליחים שלו ואנשים באתר כלשהו, ולמרות זאת נהיה לי קשה לשחרר ממנו, הוא תקוע לי חזק במחשבות וכל זה , היו לי פעמים שדי נפלתי בזה וחשבתי עליו, יום כיפורים יצא אז שחשבתי עליו כמה פעמים וגם ביום הולדת שלי ועוד כמה שאני לא זוכרת, לפעמים שאני נתקלת בו באתר יש לי טרגיר ממנו וקשה לי לשחרר מזה, פשוט כל פעם שאני רואה אותו יש לי טריגר ממנו באמת, אני מנסה להסיח את דעתי ממנו כמה שאפשר, אני במפגשים רוב הזמן חוץ מהיום וגם בטיפולים של נירופידבק , טכנית זה אמור לעזור אבל התוצאות עוד לא הגיעו ואני מרגישה אותו דבר בעיקר ושום שינוי וזה, אני עם חרדות ואוטיזם וכל זה, ושלשום אני עשיתי דבר מפגר ממש, לא יודעת למה ושלחתי לאחד חברים שלו סתם משהו , אולי הסבר, האמת שלא ידעתי שזה יקרה ככה או שכן, לא יודעת וזה נגרר לדברים די רעים, שוב איימו עלי שירחקו אותי מאתר וגם בתיק במשטרה בגלל זה שוב, אני די מפחדת ומרגישה רע אבל גם שונאת אותו, זה קשה להסביר, אני יודעת שזה עבירה וכל זה על החוק ואני לא רוצה שיבואו משטרה בגלל זה, הבעיה.. שאולי מאוחר מדי ולפעמים קשה לי להיות אדם טוב וגם להבין גם אותו, לא יודעת, משהו לא טוב עובר עליו מאז ניתוק קשר שלו .. למרות כל הטיפולים אני חוששת שאני לא השתניתי או השתפרתי .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם
אני אשה נשואה בת 28
ואמא לשני ילדי המתוקים אני אוהבת את בעלי ונהנת איתו ביחסים אינטימיים.אבל יש לי חברה טובה רווקה קטנה ממני בשנה .אנחנו חברות טובות כבר 12 שנה ומאוד אוהבות אחת את השניה וגם היא מראה לי אהבה.תמיד אהבתי אותה מאוד.אבל לאחרונה מרגישה שאני נמשכת אליה מינית ממש. חשוב לי לציין שהיה לה עבר שהיא היתה עם חברות בקטע מיני.פשוט אני תמיד הייתי מראה לה דיסטנס מזה .לא כי לא היה בא לי .כי כן רציתי להקים בית .משפחה.אני מאמינה שאם כן הייתי מאפשרת לה היא היתה קופצת על המציעה .לכן היה לה קטעים מיניים עם בנות אחרות .עכשיו אני ממש מרגישה שאני מאוהבת בה וזה קצת מפחיד אותי .כי אני נשואה .וגם אוהבת מאוד את בעלי .כרגע נכון לעכשיו היא מגדירה עצמה סטיירטית .המון שנים היא כבר התנתקה מהקטע הזה שהיה לה עם בנות והיא גם ממש רוצה להתחתן (ככה זה נראה לפחות)כשהיא מספרת לי שהיא יוצאת עם חברות לטיול יומיים אני ממש מקנאה מישהוא יכול לעזור משהו .אולי אני לא נורמלית ??
אשמח מאוד

את נורמלאית לגמרי!!!!
אנחנו נוטים לפתח משיכה למישהו שיש לנו קשר אינטימי איתו.
אם יש מישהי שאת משתפת אותה בהכל, שהיא חברת אמת, שהיא יודעת עלייך דברים שאף אחד לא יודע, שאת נותנת בה אמון מוחלט, שהיא אוהבת אותך ללא תנאי,שהיא לא שופטת אותך, שאת מרגישה בטוחה בקרבתה- כל אלה יוצרים תנאים אידיאליים לקשר אינטימי במובן הרגשי, ואחר כך קשר כזה יכול לעורר גם את המשיכה הפיזית. הגיוני לגמרי.
נסי את זה עם בעלך

)))