אילו נשים עשו הפלה ושלמות עם זה

אני עומדת בפני התלבטות קשה על: הפלה כן או לא. בד"כ אני שומעת מנשים שעשו הפלה שאח"כ הן התחרטו על זה. או במובן של רגשי אשמה, או במובן שהצטערו שלא הביאו את הילד לעולם. רציתי לדעת אם יש כאן נשים שעשו הפלה ושלמות עם זה לחלוטין. האם זה אפשרי? תודה.

מה הסיבה בגלל את חושבת על הפלה?האם זה הריון לא רצוי?
נשמע שאת לא שלמה עם הרעיון, אולי תפרטי יותר

הנושא עלה במעגל הפלות בפארק הירדן.
כן, יש נשים ששלמות עם הפלה.
נשמע שלא קל לדבר בגלוי על הפלה מבחירה, בפרט בסביבה כ"כ מלאת ילדים ושעוסקת הרבה בנושאים הקשורים בטיפול בהם.

אני כותבת כאן בעילום שם כדי שלא יעשו עליי עלהום. פה באתר המתחסדות הגדולות.
אני עשיתי 3 הפלות . שלושת ההריונות היו לא מתוכננים ולא רצויים.
אמנם אחרי כל הפלה הייתי בדאון ומוצפת ריגשית ואפילו מתוך כל אלה הצטערתי,
אבל לא התחרטתי! הייתי ואני עדיין שלמה עם כל הפלה!
עשיתי מדיטציות בהן חיבקתי את התינוק שלי הסברתי לו למה אני שולחת אותו חזרה,
לבריכת הנשמות, הסברתי גם לעצמי שאני לא בשלה , לא מספיק מפותחת,
אין בי להעניק את מה שהייתי רוצה להעניק לנשמה שהתפלקה החוצה מבריכת הנשמות.
חיבקתי ובכיתי ושיחררתי.
היום יש לי שני ילדים, ילדים שהזמנתי לחגוג איתי ועם אישי את חגיגת חיינו.
אני תומכת בהפלה במקום לגדל עכשיו ילד שלא היה רצוי.
ההחלטה כרגע קשה, אבל להיות בשירות של גידול ילדים בלי בחירה אמיתית ,
קשה הרבה יותר.
בהצלחה בכל בחירה שתבחרי.
את לא יכולה באמת לטעות , את יודעת !

כדי שלא יעשו עליי עלהום
למה עליהום? לי דווקא בא לשלוח לך חומר על אמצעי מניעה...

אני מעולם לא עשיתי, אבל יש לי חברה שכן עשתה ושלמה עם זה. היא היתה אז יחסית צעירה (אמצע שנות העשרים), וההריון היה מקשר חד פעמי עם מישהו שלא אהבה ולא חיבבה. איכשהו היא נכנסה איתו למיטה, אבל זה השאיר אצלה הרגשה לא טובה, מין "בעעעכס". היא גם היתה בתקופה לא יציבה מבחינה כלכלית ומקצועית, וגם לא היתה לה כל כמיהה לילד אז, ולכן לא חשבה שזה רעיון טוב לגדל ילד לבד בתנאים אלה.

למה עליהום? לי דווקא בא לשלוח לך חומר על אמצעי מניעה...
אני איתךלעולם לא אשפוט אשה על הפלה. יש לי כמה חברות שעברו הפלה והן שלמות עם המעשה.
מצד שני אם מגיעים למצב כזה לעיתים קרובות, מצב שהוא לא קל בעליל, רצוי להבין למה אנחנו שם? למה אנחנו מעמידים את עצמינו בדילמה כה סבוכה?

עשיתי הפלה לפני שנה וחצי. יש לי שני ילדים, הקטנה היתה בת שנה. ופתאום "פנצ'ר". ההחלטה היתה קשה. בעיקר כי "אם הוא כבר כאן". אני ממש לא מתחרטת. אני עוסקת הרבה בבחינה של שני הקצוות - בחירה ושליטה מול זרימה וקבלה של מה שמגיע. מנסה לאזן ביניהם. במקרה הזה הבחירה האקטיבית היא זו שגברה.

אני נטיתי להשאיר אותו, ומולי התייצב בן-הזוג נחרץ בדעתו שאי אפשר. מתוך ידיעה שהוא משקף לי צד בתוכי, הקשבתי לו\לי. העובדה שהוא לקח את צד ה"לא" בכזאת קיצוניות, איפשרה לי לבחון את ה"כן" עד הסוף. בסופו של דבר גיליתי שהרצון שלי לעוד ילד בשלב ההוא היה רצון קצת ילדותי. מין "בא לי" כזה שלא היה כיסוי מאחוריו, כי מבחינה נפשית\פיזית\כלכלית לא הייתי מסוגלת לגדל עוד ילד.

אני לגמרי מסכימה עם פלונית אלמונית. אין כאן נכון\לא נכון. אין טעות. אני גם לא מרגישה שעשיתי עוול לנשמה של העובר. אני מאמינה בבריאה משותפת. אני מאמינה שאני ובן זוגי בראנו יחד איתה את הסיטואציה הזו שבה אחד מהפוטנציאלים האפשריים היה ההפלה. היא תתגשם בגוף אחר, אם אמנם זו בחירתה. יש יותר מאפשרות אחת עבור כל נשמה.

בהצלחה עם הבחירה הנכונה שלך! (לא משנה מה היא תהיה)

עשיתי הפלה בגיל 26. הייתי סטודנטית והיה לי חבר.
אחרי שנה עם החבר, החלטתי שלא בא לי על הגלולות ואחרי חודש גיליתי שאני בהריון למרות הקונדום...
לא היה קל להחליט (בייחוד ש... היו שם תאומים!), למרות שבדיעבד זו החלטה טובה. ובכלל זה סיפור ארוך ומורכב.
פרולוג: 5 שנים אחרי - החבר ההוא מתפקד כבר 3 שנים כ"בעלי" החוקי, ויש לנו תינוקת מקסימה ומתוכננת!!!

גם אני בעברי עשיתי 2 הפלות. היה מצער מאד מאד ולקח לי זמן להחלים בתוכי. הסיטואציה היתה ממש מטורפת. היה בעייתי מאד להביא ילד לעולם.
שני ההריונות היו חודש אחרי חודש(!!!) והיו חלק ממסע הרס עצמי שלקחתי על עצמי...
היום כשיש לי שני ילדים אני שמחה שלא המשכתי את ההריונות עם האיש ההוא.

ועם זאת אני יודעת שלעולם לעולם לא אעשה עוד הפלה. לעולם.

אני עשיתי הפלה לפני שנה וחצי מפני שהעובר היה לא תקין. זה היה הריון רצוי ברמה הכי גבוהה שאפשר לתאר ובכ"ז עשיתי הפלה שלא הייתי שלמה איתה כשהעובר כבר היה כמעט בחודש חמישי וזו הייתה זוועה גדולה לגבי.
היום אני יודעת שלעולם לעולם לא אעשה יותר הפלה אלא אקח אחריות.

אוהו קרוטונית הנחמדית.
דבר קטן לי אליך............
לעולם אל תשפוט אדם לפני שתהיה במקומו.
נראה לי שאם תקראי תשנני ותפנימי, חייך וחיי כולם יהיו נעימים יותר.
נראה לי שאני יכולה ללמד אותך דבר או שניים על אמצעי מניעה,
למה ואיך ומתי "הצלחתי " להכנס להריון לא רצוי ועוד 3 פעמים....
אבל ממש לא בא לי להיכנס דוקא פה לשיחה על זה.
הדף הזה מדבר על החרטה או הצער של אם בכלל לעשות הפלה.
מתלבטת יקרה ואהובה-
תכנסי אל עצמך פנימה ,
בלי הנחות לעצמך מחד,
ופנטזיות מאידך,
רק את יודעת מה נכון עבורך .

הפלה היא בעיתית מאוד מבחינתי.
אני עשיתי הפלה ראשונה בסבל שכמעט ואי אפשר לתארו.
הייתי אז על מסלול רוחני כשהמורה שלי אז שאל אם אני בנויה להיות נביאה..
עניתי שקודם אני צריכה להגשים את תפקידי כאם. למלא את המצווה הראשונה של פרו ורבו..
הוא ענה ומה אם את "עקרה".
אני לקחתי זאת כאילו אני כן עקרה.
בלילה הגיע אלי מאהבי באותם הימים(שסרב לקשר מחייב)בוכה..
סבו האהוב נפתר באותו היום.
זו היתה הפעם היחידה ששכבנו ללא קנדום.
בבוקר התעוררתי ופרפר ענק ומדהים היה על מיטתי, מאהבי כבר לא היה כמובן.
ידעתי שאני בהריון.הדחקתי.
אחרי שלושה שבועות שאכן המזור לא בה בהן. בדקתי את העניין (כשבתוכי ידעתי לגמרי)וכן.
הוא סרב בתוקף.
החלטתי לעשות הפלה.קבעתי עם רופא מאוד ידוע שעשה לי את ההפלה בביתו ללא הרדמה! (כך ביקשתי.
עם אצה - היה סיוט נוראי - יותר כואב מההפלה עצמה.
ואחר-כך כ"כ לא סלחתי לעצמי שהרגשתי שיש רעידת אדמה וכל הבית יתמוטט.
עד שהבטחתי שיותר זה לא יקרה.
אחרי הרבה שנים.הכרתי את אהובי ואפילו שהודעתי בצורה חד משמעית שאני הפלות לא עושה- נכנסתי להריון לא מתוכנן. ובמקום לעשות הפלה בחרנו להתחתן.
ההפלה היתה טבעית.
כי אם ממש לא רוצים - אני מאמינה שזה קורה באופן טבעי.
אחר-כך , נולד בני הבכור.
ואחרי שנה שוב הריון . בעלי התנגד לו.
ואני לא שאלתי יותר. ידעתי שהפלה לא תהיה. נקודה.
הוא מהמם בננו השני. מתנה שאין שני לה.
אך היה קשה לבעלי בהתחלה לקבל את זה.
ומעניין עד כמה הם דומים.לפעמים עולה לי בראש המחשבה ומה היה קורה אם?
ואיזה מזל שהוא פה.
בינו ובין השלישי שוב בלגן - שוב הריון ממש לא רצוי עם שני תינוקות בבית. בלי גרוש בלי כסף ובלגן נוראי.
וההפלה היתה טבעית , אבל כמעט הלכתי בה.
אחר כך הריון נוסף של בננו השלישי.
ואני אמרתי שדי. גם כי הגוף שלי כבר לא ממש יכול יותר.
(שלושתם בקיסרי)
אבל לא רציתי לקשור חצוצרות (אולי זו טעות )כי היה עוד הריון שלא אני ולא בעלי יכולנו לקבל.לי ממש כבר אין כוח בגוף. רחם עם המוני צלקות. מאוד לא מומלץ להכנס להריון. ובעלי במצב של החלפת עבודות...בלי גרוש אבל ממש בלי.. ועם המון חובות. החלטתי שאין ברירה ואני הולכת על הפלה.
זה היה ביומלדת 40
לא פחות ולא יותר.
כל הדרך נסעתי בוכה לבית חולים . ביקשתי עשרות פעמים סליחה . הייתי בכותל וביקשתי גם שם. זה היה אסון מבחינתי. אבל הרגשתי "שמי שהמים בידו הוא השותה" .במקרה הזה.
היתה חשיבות גדולה יותר להעמיד את כל משפחתינו על הרגליים ולא ללכת על לידה חדשה.
לומר לך שאני שלמה באופן מוחלט עם כך? לא.
אבל אני יודעת שבמקום שבו הייתי, ראיתי שאסכן את בריאותם ואפילו את חיי בעלי או חיי בכך שאמשיך בהריון ולכן הפסקתי אותו.
היום חבל לי.אבל אני מבינה שההחלטה היתה נכונה.

נראה לי שאם תקראי תשנני ותפנימי, חייך וחיי כולם יהיו נעימים יותר
ולי נראה שהגישה שלך פשוט הזמינה הערות, כבר מן המשפט הראשון שכתבת בדף, אני כותבת כאן בעילום שם כדי שלא יעשו עליי עלהום. פה באתר המתחסדות הגדולות.
פשוט הזמנת את זה, דה-לוקס על מגש, וחיכית שזה יגיע.

<למען הסר ספק - אני לא שופטת אף אחת על ביצוע הפלה>

השאלה היא למה את קוראת שלמה...
בהריון הראשון שהיה לגמרי לא מתוכנן, גיליתי, מאוחר מדי, שהתינוק חולה במחלה גנטית קשה. החלטתי להפסיק את ההריון. מכיוון שהיה מאוחר מדי להפלה, עברתי לידה מוקדמת, בשבוע 27. לידה וגינלית כולל הכל, כולל תינוק חי ובוכה שמין הסתם נפטר בהמשך. התהליך היה טראומתי וקפלן פישלו בגדול בעניין הטיפול בי, אבל הייתי מאד שלמה עם ההחלטה.
בהריון השני עשיתי סיסי שלייה, התינוק נמצא בריא, הריון תקין וילד מקסים.
הריון שלישי, שוב סיסי שלייה, שוב עוברית פגועה. הפלה. אפשר היה צפות, שבגלל שלא היתה לידה וכו, ההפלה היתה פחות טראומתית, אבל לא. מכיוון שכבר היה לי ילד, וידעתי כמה אוהבים ילד. היה לי הרבה יותר קשה, להחליט על ההרג של התינוקת שלי. בכל זאת החלטתי. כי ידעתי שאני עושה זאת למען המשך החיים שלי, של בעלי, של הילד שכבר יש, של הזוגיות. היה לי ברור שנקרוס אם תהיה לנו ילדה פגועה. הייתי בדכאון תקופה ארוכה. הרגשתי ממש רע עם הפסקת ההריון. אבל ידעתי שזה מה שהיה צריך לעשות.
היום אני בהריון רביעי. עשיתי סיסי שלייה לפני שבוע וחצי ואמורה לקבל תשובות כל יום. מוצאת את עצמי חוששת מקבלת תשובות רעות, לא (רק) בגלל האכזבה מכך שלא יהיה לי הילד שאני כ"כ מצפה לו, אלא חוששת מכך שאאלץ להחליט על הרג נוסף. למרות ששוב, אני יודעת שאם התשובות יהיו שהעובר פגוע, אחליט על הפסקת ההריון.

כך שבסיכום, בעצם, אני לא מתחרטת על ההחלטות, אבל אני בהחלט לא יכולה לומר שאני "שלמה" איתן. רע לי איתן.

ועוד משהו חשוב,
יש איזו "הילה" של קבלה לגבי הפלות בעקבות בעיות פיזיולוגיות/ מחלות/ גנטיקה של העובר. אבל אני ממש לא רואה את זה שונה מהפלות על רקע כלכלי, או מצוקה רגשית. בעצם, אם היה לי מימון ללא גבול, וזוגיות יציבה לחלוטין שיכולה לעמוד בכל טלטלה, הייתי משאירה את הילדים הפגועים ולומדת את "השעור" שלי, בלהיות אמא לילד פגוע. דואגת לבית שמתאים לצרכים, לטיפול רפואי מעולה, ריפוד של עזרה בכל הזוטות (נקיון, בישול, קניות ושאר שטויות) ועזרה נפשית ורוחנית על מטפלים שונים. אבל בגלל מצבי הכלכלי והנפשי, שלי ושל התלויים בי, אני מחליטה על הפסקה.

מאד מבינה מה שאת אומרת, אולי זו הסיבה שלא עשיתי בדיקות מי שפיר בהריונות הקודמים שלי (למרות שגילי עולה על 35)
אני מאחלת לך שהפעם לא תצטרכי לעמוד שוב בפני קבלת החלטה מהסוג הזה.

גם אני לא שפטתי אותך
התכוונתי למשהו אחר
אם אשה מגיעה למצב של 3 הפלות, אז זה שונה בהתמודדות ולפיכך אולי בחרטה\בהשלמה מאשר מקרה אחר.

יש איזו "הילה" של קבלה לגבי הפלות בעקבות בעיות פיזיולוגיות/ מחלות/ גנטיקה של העובר
בעיני זו ממש לא הילה, זו פשוט בעיני התמודדות שונה, זה הכל.

אני רוצה להוסיף עוד דבר -
אני חושבת ,אולי נכון יותר לומר מאמינה, שהילד שמגיע אחרי הפלה הוא אחר מילד שמגיע ללא הפלה לפניו.
הנשמה מחכה שנוכל להכיל אותה ואז היא מגיעה שוב.
עם צלקת קטנה בתוכה.

_הנשמה מחכה שנוכל להכיל אותה ואז היא מגיעה שוב.
עם צלקת קטנה בתוכה._
את אומרת את זה מניסיון?
ואם ההפלה היא טבעית?.....

תודה על כל התשובות. אני משתגעת שאני לא מצליחה להחליט. אם כן הפלה - אני צריכה כבר מחרתיים ומחר יש לי ועדה. אני כ"כ לא מוכנה לילד משום בחינה שהיא (כלכלית, רגשית וכו') אבל ממש לא. לכן אני חושבת ברצינות על הפלה אבל אני מאוד פוחדת שאתחרט ושאכעס על עצמי או ארגיש שהחמצתי משהו גדול. בדרך כלל אומרים שאישה שמחליטה להביא את הילד לא מתחרטת על זה במבט לאחור, אבל שעל הפלה הרבה נשים כן מתחרטות. בגלל זה אני שואלת. אולי אביא את הילד ואז אשמח שלא הפלתי אבל מה יהיה אם לא יהיה לי מקום בשבילו בתוכי ובחיי ולא אצליח להסתדר ואז אכעס עליו שהגיע ושהוא מפריע לי ואולי אפילו אשנא אותו, מה יהיה אם לא תהיה לי סבלנות בשבילו. האם ייתכן שאלד ואתחרט על כך? מזה אני הכי פוחדת. לכן אני חושבת להפיל. אבל מה יקרה אם לא אסלח לעצמי לעולם על שהפלתי?

שליחה על ידי מא* » 25 פברואר 2007, 20:16

אני עשיתי הפלה כשהייתי בת 19 או 20.
אני לא מתחרטת ומעולם לא התחרטתי.
הזמן לא היה מתאים ואני לא הייתי בשלה לילד.

גם אני עשיתי הפלה בגיל העשרים לחיי.
ממש לא הייתי בשלה להיות אמא של מישהו.
ההפלה עצמה הייתה קשה ודי טראומטית,
אבל מעולם לא התחרטתי. והיום אני אמא,
אז בוודאות אני יודעת שאז לא הייתי מוכנה למה שאני עוברת היום.
לקח לי אז המון זמן להחליט והייתי בסרט מזה,
אני מאוד מזדהה איתך.

אני ניגשתי כמה פעמים לוועדה
ואפילו, אחרי הועדה.. שבה אמרתי שאני רוצה להפיל לא ביצעתי את ההפלה, התחרטתי ברגע האחרון והם כמובן שניהם מקסימים.
ולמתלבטת - האם יש אבא/חבר בסיפור? ומה הוא אומר?
למה את חושבת שלא תוכלי להכיל?
יש לנו 9 חודשים לתהליך הקבלה ההתרגלות וההכלה.
ובכל מקרה מציעה לך להתכונן לועדה - לקבוע זמן והכל אם רוצים להתחרט אפשר גם אחר כך עד לרגע הנכון.
ושתדעי שעד שבוע 7 אפשר לקחת כדור.
לא ניסיתי זאת אבל אולי זו אפציה פחות קשה.

ולרועה בגיא - לא אני לא יודעת בודאות כלום. אבל אני מאמינה שכך. שניים מילדי נולדו אחרי הפלות טבעיות. הריונות שלא ממש רציתי בתוכי אבל הייתי מחוייבת מוסרית לא להפיל,ובסוף הגוף הנשמה החליטו בשבילי והפלתי. ואז אחר-כך בהריון שבא אחרי הרגשתי שגם אני מכירה אותם טוב יותר. וגם בכל אחד מהם יש בלגן בריאותי שקשור בעיני גם לעבר הרחמי שלי וגם לנשמה שלא נקלטה שם קודם לכן.
ואילו הבן האמצעי שממש ידעתי בודאות שלא אוותר עליו. על אף דעתם של רוב סובבי, הוא שנולד ללא הפלה לפניו. אחר. צדיק כזה . מתנה משמים בטוב ליבו בהתחשבות שבו. בניקיון שיש בו. מין זכות שאני לא מסוגלת להגדירה. והיה לי מוזר איתו בהתחלה , כאילו שלא הכרנו ממקודם.
אולי אין קשר . אבל כך הרגשתי.מרגישה.

הייתי בת 25 היה לי חבר גרמני חצי מטורף,היינו מחוברים חזק אבל היה רע,נכנסתי להריון למרות האמצעים,כלכך היה ברור שאין מקום לילד במציאות שלנו שמיד הלכתי לועדה ולהפלה,בלי לעצור ולחשוב,והתעוררתי מההרדמה בבכי נוראי שנמשך ונמשך...אולי שבועיים,זה היה קצת כמו למות בעצמי,ולפני כן לא שיערתי בכלל... אני זוכרת את זה כמשבר גדול שעברתי,למרות שבאמת איך אפשר היה אחרת,אני לא יכולה להגיד שיש בי חרטה,אבל הכאב עדיין שם.
שנה אח"כ נכנסתי להריון רצוי ומתוכנן עם בן זוג אחר.
אולי הילד שלי עכשיו,הוא הנשמה ההיא...ידעתי שהעובר שהפלתי היה בן,למרות שאף אחד לא אמר.

למתלבטת,

עברתי את זה פעמיים, כאבתי מאוד, לא מתחרטת כי אין מה להתחרט, אבל בטח לא שלמה, היום אמא טרייה ומאושרת.
נראה לי שלא יעזרו לך החלטות של נשים אחרות, את צריכה להכנס לתוך עצמך, להיות בשקט ואז לנסות להיות במקום שהוא הכי את, בלי לחשוב , בלי לחשוב מה בסדר ומה נכון, לדעתי , ללכת עם הרגש והאינטואיציה ופחות עם הראש וההגיון.
תנסי לדמיין שהחלטת לעשות את ההפלה, איך זה מרגיש?
ועכשיו תנסי לדמיין שהחלטת לבחור בהריון, איך זה מרגיש?

תדעי שאין נכון ולא נכון, יש אותך עכשיו, ואת אהובה, וכל בחירה שתעשי היא טובה.

קטונתי מלדעת מה עוברת אישה שבחרה הפלה יזומה. למזלי לא נאלצתי לבחור. האם חשבת על אופציה של מסירה לאימוץ?

זו פשוט בעיני התמודדות שונה
אז זהו, שלטענתי (ורק אחרי 2 הפסקות הריון והתלבטות של אולי פתחה של עוד אחת, הצלחתי להבין את זה) שזו בעצם אותה התמודדות. כי גם כאשר יש בעיה פיזית, הפסקת ההריון היא בסופו של דבר בגלל המצב הכלכלי והנפשי. וגם כאן צריך לחיות אם הידיעה שקטעתי את החיים של הילד שלי, כי אין לי כסף, ו"לא היה לי כח" להתמודד איתו.

מזה אני הכי פוחדת. לכן אני חושבת להפיל. אבל מה יקרה אם לא אסלח לעצמי לעולם על שהפלתי?
אני חושבת שקשה לדעת מה תרגישי מתישהו בעתיד, לכן עדיף לחשוב על הצרכים שלך עכשיו..

הפסקת ההריון היא בסופו של דבר בגלל המצב הכלכלי והנפשי.
אבל גם בגלל טובת הילד. תלוי מה מצבו של העובר, במה הוא חולה - יש בהחלט מחלות שהופכות את החיים לסבל מתמשך, שהאדם החולה בהן נשאר לא מפותח מנטלית כל ימיו (ואני לא מדברת על תסמונת דאון.. אלא על מחלות נוראיות באמת).
בתור אמא, אחת ההחלטות שלך היא גם לחסוך לתינוק העתידי את הסבל הזה.

אולי הענייה המתוסכלת מדברת מפי, אבל יש לי הרגשה, שגם במחלות קשות, כסף לא מוגבל בהחלט יכול להיטיב עם המצב.
והורים לילדים שבפועל נולדים עם מחלות קשות, למרות כל ההתמודדות, שמחים שנולדו ולא היו רוצים להרוג אותם.
כאשר המשפחה לא תוכל לעמוד בהתמודדות עם ילד בריא, בגלל מצב כלכלי ו/או נפשי, גם שם חושבים על הסבל העתידי של התינוק הלא רצוי.
ולמרות כל זאת, כפי שכתבתי, אני עושה זאת שוב ושוב.
מה שאני מנסה להגיד, שאין גבול ברור בין הפלות על רקע רפואי לנפשי וכלכלי.

מחקתי מהדף קישור לאיזו שהיא אגודה שתומכת בחיים ובאי הפלה בכל מקרה
אני חוששת שזה לא מה שמחפשים בדף הזה . אם למתלבטת קשות נראה אחרת אני אשחזר את המחיקה .

מה שאני מנסה להגיד, שאין גבול ברור בין הפלות על רקע רפואי לנפשי וכלכלי.
בעיני זה לא משנה.
אנחנו לא ועדת ההפלות ולא מחלקים ציונים ונותנים הרשאות ולא פוסקים.
ההתמודדות בעיני כן קשורה לכמה "מוצדקת" ההפלה
אבל בעיני האמא
אם בעיניה זה מוצדק להפסיק את ההקיון בצורה שהיא שלמה איתה ולא משנה מהן סיבותיה זו התמודדות שונה מאשר מצצב שהיא לא שלמה עימו

בדיוק! (ולכן זה לא קשור מה הרקע)

האם ייתכן שאלד ואתחרט על כך? מזה אני הכי פוחדת.
חבל שאימוץ זה לא אופציה לגיטימית בימינו. (מסירה לאימוץ ז"א)
ישנם כ"כ הרבה זוגות חשוכי ילדים שהיו שמחים לאמץ ילד.
בעייני מסירה לאימוץ גרועה פחות מהפלה (של תינוק בריא ולא רצוי).
משום מה, היום באוירה החברתית זה הפוך.
מסירה לאימוץ מתקשרת אוטו' עם נטישה.
ממש חבל.
למתלבטת קשות זה היה נותן אופציה נוספת, האם היית שוקלת את זה?

_ישנם כ"כ הרבה זוגות חשוכי ילדים שהיו שמחים לאמץ ילד.
בעייני מסירה לאימוץ גרועה פחות מהפלה (של תינוק בריא ולא רצוי)._
בדיוק!! במקום 'לייבא' ילדים מחו"ל לאימוץ, היה צריך להתמקד בכל הילדים 'הלא רצויים' מפה בבית ולאמץ אותם. נכון שהם לא רצויים, אבל הם רצויים וחצי על ידי האלפי זוגות שרוצים ילדים יותר מכל דבר אחר בעולם!!!!!!

ברמה העקרונית זה נכון
אבל ברמה הריגשית נראהלי מאוד קשה למסור תינוק שנולד אחרי הריון (כן ככה תינוקות נולדים) ואני מתארת לעצמי שקשיי המסירה הם אלה שהפכו את האופציה של אימוץ לפחות לגיטימית ברמה החברתית למרות שאין שום ספק שמדובר בגדלות נפש לעשות זאת .

אני ממש מבקשת שלא נהפוך את הדף הזה לדף על הפלות והלגיטמציה הדתית חברתית וכו שלהן עם דגש על הדתית.
.הדף הזה כמו שאני תופסת אותו בא לעזור למישהי לקבל החלטה משמעותית והיא ביקשה משהו מאוד ספציפי תנו לה אותו .
העברתי את הדיון שהתחיל כאן לדף שיקולים בעד ונגד הפלות

רוצה לצטט מהבלוג שלי את מה שכתבתי על הגרדה שעשיתי:
"הפעם החלטתי שאני כותבת גם על ההריון ההוא. על הנשמה המאוכזבת.
כשהייתי בת 24 וגרתי במדבר נכנסתי להריון. רגשתי שאני בהריון עוד לפני הבחילות. עוד לפני האיחור. ידעתי בודאות שזה כך ולכן כשעשיתי את הבדיקה למחרת תאריך הוסת המבוששת לא הופתעתי כלל. גם כשהרופא טען שאי אפשר לראות כלום עדיין באולטראסאונד היה לי ברור שיש שם תינוק. גם היה לי ברור שזה לא הזמן שלו להולד. לגבי זהות האב לא הייתי לחלוטין סגורה (איכשהו אף על פי שהחלטתי על שנה של התנזרות מצאתי את עצמי מסתבכת בשלוש פרשיות בודדות אבל בו זמנית) מה שהיה לי ברור זה שאף אחד מהם לא מתאים לי כדמות אב לילד שלי. היה לי ברור שאין לי כל רצון לגדל ילד לבד ועוד בגיל כזה. הרגשתי בעצמי תינוקת וידעתי שאם אבחר לגדל את הילד הזה אני תמיד אחיה את התהיה "מה היה קורא אילו" ובנוסף לא הרגשתי שמבחינת היכולות שלי היה לי מה להציע לילד, לא היה לי מקום להכיל אף אחד אחר ובקושי את עצמי, הייתי ריקה.
הייתי לבד בועדה להפסקת הריונות. שילמתי את הסכום ה"סמלי" במקום לשלם את חשבון הטלפון שלי (שהיה מוטרף בגלל אחד המסובכים שלי שנהג להתקשר לחו"ל בשעות שבהן עבדתי ולא הייתי בבית) שנותק זמנית. נסעתי את הסיבובים המטורפים באוטובוס לבאר שבע וחזרה עם בחילות איומות.
הייתי לבד בתור לגרידה.
אף אחד לא חיכה לי בחוץ.
הקשבתי לדיסק האוסף של הג'פרסון אייר פליין בדיסק-מן בהמתנה "יש לי את ה'לשבת, לא לבכות,הו לורד, אני הולך למות', בלוז...", תכף מרדימים אותי... יכולתי לספר לאחד מהאבות הפוטנציאלים אבל לא רציתי כל חלק מהם איתי, לא רציתי להרגיש אשמה כלפיהם. הרגשתי שזה עניין ביני לבין העובר ושהוא מבחינתו כבר הבין שזה לא הזמן שלו ושזמנו יגיע. ככה הסברתי לו בכל אופן, כל ערב ליטפתי את הבטן השטוחה שלי והסברתי לעוברון שבפנים שיותר טוב ככה. שאנחנו ניפגש שוב כשהזמן יתאים.
נכנסתי לחדר הניתוח אחת לפני האחרונה, לפני היו עוד 5 נשים, הם התחילו מהמבוגרת ביותר שהיתה כבר אמא לשני ילדים ולא היה להם כסף לעוד תינוק ובכלל הם היו בשלבי גרושים-ככה לפחות סיפרה כל הזמן. אחרי היתה עוד אחת צעירה, חיילת, שהחבר שלה חיכה לה בחוץ.
נכנסתי צועדת קפואה מקור עם כאב ראש חד מחוסר בשתיה, אחרי הכל הייתי בצום כל היום וישבתי במחלקה מהבוקר, עכשיו כבר היה לילה.
הרופא ביקש ממני לשבת על הכסא הזה, כשטיפסתי עוד הספקתי לראות ששם בין הרגליים שלי יש דלי עם שקית ירוקה שכבר יש בו את שאריון הגרידות של כל הנשים שהיו שם לפני. חמישה עוברים מתים. הם אפילו לא חשבו להחליף שקית אחרי כל מטופלת. אמרתי למרדים שאני מפחדת מההרדמה והוא אמר שהכל בסדר וחייך אלי חיוך טוב. ואז נרדמתי שניה אחרי המחשבה הזו של "נראה לי שבחיים אני לא ארדם..." התעוררתי עם בחילה איומה אבל בלי כאב ראש. האחות סידרה לי את האינפוזיה ודחקה בי להתעורר מהר כי המשמרת צריכה להנעל. במיטה לידי התעוררה גם כן החיילת.
האחות שאלה אותי אם להודיע למישהו בחוץ ואמרתי שאני לבד. היא דאגה איך אני אנהג אחרי ההרדמה ונזפה בי על חוסר האחריות של להכנס להריון לא רצוי בגילי ושזה מסכן את הגוף שלי. אמרתי שאני נוסעת באוטובוס. החיילת הציעה לי טרמפ עם החבר שלה עד לתחנה המרכזית.
הרגשתי כמו נמרה. כבר לא היתה לי בחילה לא של הריון ולא של הרדמה. קניתי משהו לאכול ועישנתי נובלס. נסעתי הביתה באוטובוס לבד. ציינתי כמה וכמה פעמים שההרדמה הזו היתה השינה הכי טובה שהיתה לי אי פעם. סך הכל ישנתי אולי עשר דקות והרגשתי רעננה כאילו ישנתי לילה שלם.
אני שלמה לחלוטין עם המעשה. במבט לאחור באמת שלא היה לי מה לתת לילד. בשום רובד. לא הייתי מוכנה להיות אמא.
כשנכנסתי להריון עם החיפושעת חשבתי הרבה על ההריון ההוא ועל הנשמה המאוכזבת. היה לי ברור שזו לא היא בבטן שלי. היא עדיין לא חזרה אלי. זה עדיין לא הזמן שלה.
אנחנו מנסים להכנס להריון עכשיו, לעשות לחיפושעת אח או אחות. כשעשינו את החיפושעת זה היה בלי כל מאמץ, רק חשבנו אותה והיא כבר היתה שם. הפעם זה אחרת. כבר כמה חודשים שאנחנו מנסים וכלום. בחודש שעבר כבר היה איחור משמעותי, עשיתי בדיקה כזו ביתית והתוצאה היתה חיובית, קו מאוד מאוד חלש אמנם, שהיה די מוזר למועד הבדיקה המאוחר יחסית, אבל קו. כבר שמחנו ואמרנו לחיפושעת שהיא תהיה אחות גדולה (אחרי זה היא הקיאה את נשמתה ונפלה חולה לשישה ימים) אבל אחרי כמה שעות התחיל דימום וזהו, זה נגמר.
אני לא יכולה לא להפסיק לחשוב שזו הנשמה הזו שבודקת אם רוצים אותה באמת. שלא בטוחה אם זה כבר הזמן שלה. הנשמה המאוכזבת.
אתמול דיברנו על זה, החיפושעת החלימה וסוף סוף היה לנו זמן להכיל את מה שקרה, אולי היה שם הריון ואולי מקלון דפוק אבל מה שבטוח שנינו התעצבנו מכך. היתה לי תחושה שרק אני בסיפור הזה ושבן זוגי עדיין מעכל את היותו אבא לילדה אחת. היתה לי תחושה שהוא הולך על זה כי אני כל כך רוצה. יכול להיות שזה היה ככה עד שזה כמעט היה שלנו וחלף.
לקח לי המון זמן להתחבר למקום הזה, לא ראיתי את הדברים כמו שאני רואה אותם היום. חשבתי שאני הכי גיבורה בעולם ללכת לעשות שטויות ולמחוק אותם בעצמי, לבד. חשבתי שאני לא צריכה אף אחד. לא הסתכלתי לאחור ולו פעם אחת. כשסיפרתי על זה לפעמים בעבר זה תמיד היה בקונטקסט של "יאללה, בקטנה, שום דבר לא קרה", עכשיו כשאני כותבת את השורות האלו אני מרגישה באבל על המעשה, על הנשמה המאוכזבת שלא זכתה לקבל חיים."

מקווה שזה לא מסבך אותך עוד יותר....

אבל ברמה הריגשית נראהלי מאוד קשה למסור תינוק שנולד אחרי הריון (כן ככה תינוקות נולדים) ואני מתארת לעצמי שקשיי המסירה הם אלה שהפכו את האופציה של אימוץ לפחות לגיטימית ברמה החברתית למרות שאין שום ספק שמדובר בגדלות נפש לעשות זאת .

אילה, האם בעינייך אימוץ זו אופציה לא לגיטימית?
נכון שמדובר בויתור קשה, וכרגע גם פחות מקובל, אבל זו בהחלט אופציה.
בכל מקרה על צריך להחליט החלטה קשה, ולי אישית נראה שאימוץ יכול להיות אופציה לגיטימית לחלוטין, אם לא נשדר כל הזמן, כמו שפוגית אמרה שזו נטישה איומה. הרי להפיל זו נטילת חיים טוטלית.

הקושי באימוץ הוא קושי בעיקר של האמא שמוסרת, בל התינוק זוכה בחיים טובים וגידול על ידי הורים אוהבים. למה זה נחשב דבר כל כך לא מקובל ושלילי, לעומת האופציה של סיום חיים של עובר תקין?
הדף הזה כמו שאני תופסת אותו בא לעזור למישהי לקבל החלטה משמעותית והיא ביקשה משהו מאוד ספציפי תנו לה אותו . זו אופציה ספציפית מאד, אפשרית טכנית וקימת.
שואלת בתמימות גמורה.

אילה, אם היית דתייה,בטח היית באיזו משמרת צניעות במאה שערים...
איך שאת מגוננת על הדף מכל מה שאת לא אוהבת לשמוע,
ממש כפיתיות.
סליחה ,אבל לא קיבלת מסר ברור מפותחת הדף שהיא מתנגדת לשמוע.
כשהיא כותבת שהיא מתלבטת,אני מבינה שהיא רוצה לשמוע דעות לכאן ולכאן.

מעולה אז היא תתכבד ותשמע בדף שפתחתי שבו כולכן מוזמנות לכתוב למה אסור בשום אופן להפיל .
לדף קוראים שיקולים בעד ונגד הפלות
אני לא באמת שייכת למשמרות הצניעות אני פשוט לא בטוחה שהמקום לדבר על קדושת החיים של עוברים הוא בדף הזה
וכל מי שרוצה לנהל איתי דיון על זה .
ועל כמהמדעותי האחרות מוזמנת בשביל זה יש כאן המון דפים מתאימים

אבל בקשתה של פותחת הדף בהתחלתו היא :
רציתי לדעת אם יש כאן נשים שעשו הפלה ושלמות עם זה לחלוטין. האם זה אפשרי? תודה.
ולא האם כדאי או לא כדאי למסור ילדים לאימוץ .

ואם אכן שאלתך נשאלה בתמימות מוחלטת אימוץ ממש כמו הפלה שתיהן אופציות לגיטימיות בעיני.
ושתיהן נראות לי כפתרונות מסובכים מאוד.

_ואם אכן שאלתך נשאלה בתמימות מוחלטת אימוץ ממש כמו הפלה שתיהן אופציות לגיטימיות בעיני.
ושתיהן נראות לי כפתרונות מסובכים מאוד._

שתיהן לגיטימיות בעיני. רק ראיתי צורך להציע גם את האופציה הזו, כי איכשהו היא נדחקת לשוליים אפילו שהיא אפשרית.

מבחינתי זה כמו להציע למישהי שנורא נורא מפחדת ממבתי חולים את האופציה ללדת בבית, גם אם היא ממש לא חשבה על זה קודם. ואני מכירה לפחות שתי נשים שבאמת בחרו לידה ביתית, בזכות זה שמישהי בכלל טרחה לציין להן את האופציה הזטו, כשהן התלבטו בקשר לבית חולים.

לא הצעתי את האימוץ כעיקרון של "קדושת החיים של עוברים", אלא כמענה אפשרי לשאלה של מתלבטת.

השאלה של הדף היא רציתי לדעת אם יש כאן נשים שעשו הפלה ושלמות עם זה לחלוטין. האם זה אפשרי? תודה. , אבל בהתלבטות עצמה יש מקום להראות שיש עוד אפשרויות, לחשוב קצת החוצה מהמסגרת (זה לא משהו נדיר באתר הזה, נכון?).

ראיתי צורך להציע גם את האופציה הזו, כי איכשהו היא נדחקת לשוליים אפילו שהיא אפשרית
אם את מתכוונת למסירה לאימוץ - זו אופציה לא חוקית (נכון?)

למסור תינוק לאימוץ זה חוקי לגמרי .כל זמן שזה לא נעשה באופן פרטי
או שלא הבנתי אותך נכון קרוטונית

שלום.
הזמן קצר, אבל אני רוצה לספר לך שעשיתי הפלה יזומה, לאחר שנכנסתי להריון מאוד מאוד לא רצוי. טיימינג גרוע מאוד מבחינתי.
עברו 9 חודשים. אם הייתי צריכה ללדת, זה היה עכשיו.
חברה שסיפרה לי שהיא בהריון, ילדה ממש עכשיו. אין בי צער.
לפני 4 חודשים ליוויתי אישה בלידה. מעבר לחוויית הלידה שלה, שהייתי מאוד רוצה שתהיה לי גם כזו, שמחתי שאני לא שם. הלילות ללא שינה, הילדים הגדולים (שהם, אגב לא כל כך גדולים) שצריך להמשיך ולטפל.
אני מחזיקה מדי פעם תינוק קטן על הידיים, ואין מאושרת ממני שאני ללא תינוק קטן.
וואו. איזה מזל שאני כאן, ללא ילד חמישי...

אם את מרגישה שזה מה שאת צריכה לעשות, עשי זאת. זה עניין אישי לגמרי.
כשסיפרתי לחברותי על ההריון ועל ההפלה התקשרה אליי מישהי וסיפרה לי שהיא מצטערת עד היום, עם שלושה ילדים גדולים ובריאים ומקסימים על ההפלה שעשתה בשנות העשרים המוקדמות כשהרתה למי שגם היום בעלה. היא כל כך מצטערת וביקשה ממני לחשוב על זה שוב, כדי שלא אצטער. חשבתי וחשבתי והרגשתי שזה כל כך לא נכון לי עוד ילד, שאני רוצה לעשות הפלה.

לשמחתי, התהליך היה טוב, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רגשית, ואני שלמה עם עצמי לגמרי.

כל זמן שזה לא נעשה באופן פרטי
כן, לזה התכוונתי....

מתלבטת קשות יקרה,
אין בי את הכוחות כרגע לספר את סיפור ההפלה שלי, אבל אני כן אענה על שאלתך - אני שלמה עם מה שעשיתי. אמנם זה היה הדבר הקשה ביותר שעשיתי בחיי, ואחרי המעשה לקח לי זמן מה להתגבר ולהתחזק, אבל בדיעבד לא הייתי מוותרת על ההריון וההפלה, כי למדתי וצמחתי מהם (וכעת אני אמא מאד מאושרת לתינוק אהוב ורצוי).

ובכל מקרה, דבר חשוב שרציתי לומר לך אם תחליטי לעשות הפלה (ואם טרם ניגשת לועדה) הוא שאין חובה לגשת לועדה!! ישנם רופאים שמבצעים הפלה באופן פרטי, ואני לא מדברת על משהו מחתרתי, אלא על אותם הרופאים שעושים זאת בבתי חולים מטעם המדינה, רק שבמקום שהכסף ילך למימון הועדה ועוד כל מיני הליכים, הכסף הולך ישירות אליהם (אותו הסכום בדיוק, דרך אגב). לי זה חסך הרבה מפח נפש, וכמובן שקיבלתי טיפול אוהב (לא המתנתי רעבה עד הערב כמו שסיפרה כאן מישהי), לא ננזפתי ולא הייתי צריכה לספק הסברים. הרופא פשוט רשם לי שהעובר לא התפתח באופן תקין וביצע את הגרידה.
אם זה רלוונטי לך תכתבי לי ואני אתן לך עוד פרטים

לחשוב קצת החוצה מהמסגרת (זה לא משהו נדיר באתר הזה, נכון?).
די נדיר פה למען האמת

אני מצאתי את הוועדה כמשהו חיובי דווקא. בעצם הוועדה היתה פגישה עם רופא שהסביר מה הולך להיות (מניחה שיקרה גם בפרטי) אבל גם פגישה עם עובדת סוציאלית קלינית. שלי - עזרה מאד.
אז אם את הולכת על האפשרות פרטית, מציעה לך לפרגן פגישה טיפולית כלשהי. לפחות אחת.
בהצלחה!

נילי אני לא בטוחה שזה חוקי

אני מצאתי את הוועדה כמשהו חיובי דווקא
הועדה אצלי היתה משהו נורא. אסרו עלי להשתתף, עובדת סוציאלית ייצגה אותי. העובר היה פגוע בצורה כ"כ חמורה, שלא היתה לי שום אפשרות אחרת. אבל היו חסרים לועדה כמה מסמכים פורמליים, ולכן דחו ודנו שוב רק אחרי שבועיים. הם יכלו לאשר גם בלי המסמכים, אבל לא רצו.

אז ספרי , איפה זה פוגש אותך?מתלבטת יקרה,
אם אוכל להגיד,
גם אני ממליצה בחום על משהו פרטי .
אני מאמינה שזה לא היה כל כך טראומטי אם זה היה פרטי ואינטימי,
כי בשבילי זה אינטימי.לצערי אז לא הייתי מי שאני היום,
וכנראה הייתי צריכה את החוויה הלא קלה הזו של ועדה וב"ח.

אני רוצה להגיד משהו על אימוץ,
תינוק לא רצוי, לפני שהוא תינוק הוא עובר לא רצוי,
שמרגיש את כל קשת הרגשות שהאם מרגישה.
להיות לא רצוי מתחילת היווצרות התאים זו קרמה קשה!
אם היה מאוחר מדי להפלה או שהאם אינה יכולה בשום אופן לעשות אקט כזה, ובכל זאת אינה רוצה את התינוק אז אולי אימוץ בא בחשבון.
אני שמחה שאפשרי לנו הנשים לבחור על גופינו, תהליכינו ,
חיינו ילדינו, אהובינו.
תינוק לא רצוי לא רצוי לו להגיע לאויר העולם כלל.

איילה,
כמו שכבר נכתב כאן (ומאוד מורגש), נוכחותך בדיון הזה נותנת הרגשה שאת זו שמחליטה מה כן ומה לא מה ראוי ומה לא ממש.
אני חושבת שאם המתלבטת היקרה הייתה מוצאת בדבריי אי אילו דברים לא לה, מן הסתם היתה מוחקת אותם בדרכה להחלטה האישית שלה. תהליך הניפוי בנושא כה טעון זה הוא חלק מצירי ההחלטה וזהו תהליך מאוד מאוד אישי (במיוחד שהדיון מתרחש בזמן אמת והעוברון ואמו עדיין אחד)
אך למה את זו שמוחקת? לא יושב לי

גם אני עשיתי שתי הפלות בגיל 18 ובגיל 23 עם אותו בן זוג שכיום הוא אבי ילדתי (13 שנים יחד...)
בהפלה הראשונה הייתי מאוד צעירה ולכן אני חושבת היתה לי יותר קשה ברמה הרגשית.
אני חושבת שקושי הוא דבר אחד שליווה אותי בהחלטה להפיל את העוברים אבל חרטה לא היתה לי ובטח פחות היום בדיעבד.
את בתי ילדתי רק בגיל 30 ואני שמחה שהגיעה אחרי שעשיתי עבודה כדי להיות אמא טובה (והיד עוד נטויה...)
וכבר בתחילת ההריון שהיה הכי רצוי שיכול היה מבחינתי להיות ידעתי והרגשתי שמדובר באותה נשמה שנפרדתי ממנה בגיל 18 וחזרה אליי שוב.

מתוך הנחה שהפניה לאיילה נעשתה אלי
אני אטרח ואשיב לך והיה וטעיתי והיא לא נעשתה אלי אלא למישהי ששמה איילה אני מבקשת שמחקי את הדברים.
כמו שאולי לא שמתם לב המתלבטת קשות כבר כנראה פרשה מהדיון .
שם הדף והבקשה שלה אומרים :אל תגידו לי מה האפשרויות ,אל תשלחו לי לינקים על קדושת החיים והכי גרוע אל תתחסדו (למרות שזה נערך החוצה)
רק תכתבו לי בבקשה אם עשיתן הפלה ואם התחרטתן עליה או לא . בעיקר אני מחפשת כאלה שלא התחרטו. זה מה שהיה כתוב (בפיענוח שלי) לבקשתה.
מתוך רספקט עמוק לבקשתה החלטתי למחוק הודעה אחת ולהעביר מכאן הודעות אחרות.
כל ההודעות מוזמנות לדף החדש שפתחתי.
כל הרגשה רעה של מישהו על סתימת פיות או תחושה שאני המנהלת ואני הקובעת או שאני שייכת למשמרות הצניעות או משמרות ההגנה על זכות האישה על גופה לא לוקחת בחשבון את העובדה שמדובר באתר מהסוג המוזר ביותר והדמוקרטי ביותר . אם העריכה של מישהו לא מקובלת עליך את יכולה לערוך אותה חזרה או לכל דרך אחרת שתיהיה מקובלת עליך .(קחי בחשבון שאולי העריכה שלך לא תיהיה מקובלת על מישהו אחר)
מחקתי ולא הייתי לגמרי שלמה עם החלטתי למחוק ולכן היתייעצתי עם בשמת א ועם רוזה לי ושתיהן הסכימו פצפונת של אנטון שהודעתך לא התאימה לכאן.
מצטערת אם ביאסתי אותך אבל כך הדברים קרו .
וכך כמו שאני תופסת את זה האתר הזה עובד
תודה.

זה מה שהיה כתוב (בפיענוח שלי) זהו,שזה הפענוח האישי שלך.

נכון ואני לוקחת עליו אחריות
את רוצה להסביר לנו את הפיענוח שלך למשפט אילו נשים עשו הפלה ושלמות עם זה ?

כי בעיני להציע לשלוח את התינוק לאימוץ במקרה הזה זה כמו לומר לאדם שרוצה לשתות אין משקאות או עזוב אותך מלשתות יש פה אחלה מיטה או אחלה בידה ואתה יכול וכדאי לך להשתמש בשניהם המיטה רכה עם כריות מצופות משי והסדינים מסאטן בטוח לא תרגיש צמא אחרי שתנוח בה והבידה ינקה אותך מעולה מבפנים כדאי לך מומלץ מאוד .

את רוצה להסביר לנו את הפיענוח שלך למשפט אילו נשים עשו הפלה ושלמות עם זה ?
אני מבינה מהשאלה,
שלדעתה אולי אין מצב בו אשה עושה הפלה ושלמה עם זה לחלוטין.
שכל הפלה תשאיר משקע כואב,אולי רגשי אשמה.
לכן בעיני נכון גם להציע אפשרויות חלופיות.
היא לא העבירה שום מסר בו היא מתנגדת לשמוע על "הצעות מתחסדות" כלשונך.

בכל מקרה לעמוד במקום הזה,זה לא פשוט ואני מתפללת עבורה שתבחר את הבחירה שהכי מדויקת בשבילה ובשביל העובר.

גיליתי הרגע את האפשרות להגיד "אני נמנע" זה לא רק לבית המשפט. אז אני ביקרתי בדף הזה ורוצה להגיד לכל הקוראים- אני נמנע מלהגיב!

_אני מבינה מהשאלה,
שלדעתה אולי אין מצב בו אשה עושה הפלה ושלמה עם זה לחלוטין._
לדעתי - וזו דעתי בלבד - זה בדיוק מה שהיא שאלה. האם יש כאן כאלה שעשו הפלה, והן שלמות עם זה.

רציתי לדעת אם יש כאן נשים שעשו הפלה ושלמות עם זה לחלוטין. האם זה אפשרי? תודה.
האם השאלה שלה היתה לא ברורה?
יכול להיות שהיא חושבת שאין. יכול להיות שהיא מקוה שאין, ויכול להיות שהיא מקוה שיש. הי לא ביקשה לדעת מה דעת אף אחד כאן על הפלות/אימוצים/ומצב החסה בשטחים. היא ביקשה - שוב לדעתי בלבד - שיתוף אישי של מי שעתה הפלה ושלמה לחלוטין עם זה.

השיתוף שלי: עשיתי הפלה של עובר פגוע בצורה מחרידה. אני שלמה עם זה לחלוטין. אם הייתי צריכה לעבור את זה שוב , הייתי עושה את זה. התהליך עצמו היה קשה, הייתי די מדוכאת אחרי זה, אבל אפעם לא התחרטתי. זה לא אומר שאני לא יכולה להבין את מי שבוחרת אחרת ממני. זה לא אומר שאני לא מבינה את מי שמרגישה לא שלמה עם זה.

גם אני מקוה
שתבחר את הבחירה שהכי מדויקת בשבילה ובשביל העובר

או,לפחות בזה יש בינינו הבנה משותפת:-)

שליחה על ידי שרה_ק* » 02 מרץ 2007, 04:54

מכבדת את הרגישות שלכן בנושא כל כך טעון אז כתבתי את התגובה שלי ב-שיקולים בעד ונגד הפלות ולא כאן...

סיפורי פוגית ערכתי את הודעותיך לדף שדן בנושא

או קיי גם לי יש מה לכתוב כאן. לא עברתי הפלה מרצוני.
הייתי בתקופה מאוד לא ברורה. רצינו להביא ילד אבל הריון שכזה מלווה אצלי בהמון פחדים.... ניסינו וניסינו.....
לא הייתי בטוחה אם אני רוצה להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה, אולי לעבור דירה או לי להישאר.....
תקופה לא ברורה לחלוטין. תקופה מבולבלת מאוד. היו שיפוצים בבית שנמשכו מעל לשנה וחצי והכל נעצר באמצע.
תקופה נוראית! החלטנו שאנחנו לא רוצים עוד ילדים. זו החלטה לא פשוטה בשבילי שכן אני בת יחידה.
ואז נקלטתי. נכנסתי להריון!!! ככה פתאום! השמחה היתה גדולה. אחרי שלושה ימים הסתבר שזה הריון מחוץ לרחם. תוך עשרה ימים ההריון נגמר. התפוגג. התאדה. הסתיים.
ויחד איתו הסתיימה תקופה קשה.
פתאום הרגשתי משוחררת. פתאום הרגשתי כל כך שלמה.
פתאום הבנתי שמותר לי להיות רק אמא לשתיים.... שגם זה מספיק.
פתאום הבנתי שאני צריכה להשקיע ולהתמקד במה שיש לי. ויש לי הרבה.
הנה השבוע כבר המשכנו בשיפוצים של הבית.
אני לא יכולה להסביר את זה.... וזה באמת מעניין (אם מישהי תצליח להסביר לי את זה.... אשמח).
לא בכיתי אפילו פעם אחת במהלך ההפלה הטבעית הזו, והייתי שבוע ימים בבית לבד. במיטה סובלת מכאבים.
אבל הפכתי לאשא שלמה יותר.... והרבה יותר רגועה....

אז לכל מי שנאלצת לעבור הפלה... מכל סיבה שהיא.... לא לשכוח להביט בכוס המלאה! כי היא שם.

שליחה על ידי יסמין* » 21 מרץ 2007, 20:14

רוני, זה כ"כ יפה שאת יכולה לראות את הצד החיובי בכל דבר. הלואי שגם אני יכולתי.

שליחה על ידי שלש* » 21 מרץ 2007, 23:24

שלש הפלות :
הראשונה בגיל 19, בצבא, עם תוכניות גרנדיוזיות לעתיד ,חוסר בשלות אישית ובן זוג שלא ראיתי בו בעל עתידי.
הפלה יזומה. היום יכול היה להיות בן14! אלוהים ישמור, מזמן לא חישבתי את זה.
עדיין חושבת על זה אך ללא חרטה כי הילד לא יכול היה לקבל כלום משני ילדי טיפש עשרה שמה שמעניין אותם
זה עצמם, סקס ומה יעשו ברגילה הקרובה. היום, שאני אמא, אני יודעת כמה הילד היה יכול להיות לא מאושר.

פעם שניה , הריון אהוב ומתוכנן, רשלנות רפואית. הלב נקרע , עד היום בא לי לבוא לרופא בחלום ולהפכו
לסיוט, בדיוק כמו שעשה לבעלי ולי, ברשלנותו.

פעם שלישית היתה ספונטנית, הריון מתוכנן שלא התפתח . עצוב אך מנחם שהטבע ברר ולא אני או איזה רופא
רשלן עצלן.

לדעתי, טובת הילד קובעת, טובת התינוק הרך שאמור להתקבל בברכה. גם אם אין די כסף , גם אם אין
משפחה מורחבת תומכת. אם יש לתינוק אמא אוהבת שיש לה אהבה והבנה וחמלה עבורו, זה מספיק .

שלום נשים יקרות. גם אני עברתי חוויה מטלטלת וקשה בהפלה שאני עברתי.
כעת אני עושה סרט על אישה שעוברת/עברה הפלה.
אשמח אם מישהי תהיה מוכנה לחלוק את החוויה שלה, זה נושא חשוב ולא דובר בישראל והגיע הזמן שיפסיק להרגיש כמו סוד, חרטה שאישה צריכה לסחוב איתה.
אשמח אם מישהי תפנה אליי ונמשיך את השיחה בפרטי.
שלכם
מאיה
[email protected]

אני עברתי הרבה הפלות יותר מ3 בלי שום חרטה אשמה או נקיפות מצפון-עדיין אין לי ילדים למרות שאני קרובה לגיל 40 ואין לי חרטות

ראיתי שפתאום הדף עלה ל-מה חדש, אז אולי הגיע הזמן להגיד שאני זו שבזמנו פתחתי את הדף.

בסוף עשיתי את ההפלה, ואני יכולה להגיד שעד היום אני שלמה עם זה מאוד.

באותו זמן ההחלטה הייתה מאוד קשה. התחבטתי נוראות.
לפני כן הייתי מאוד בעד להשתדל למנוע הפלה בכל דרך אפשרית. והאמנתי שאם אהיה בהריון - אמשיך עם ההריון בכל מקרה.
(לכן גם פחדתי לכתוב כאן בשמי, כי הייתי לפני כן מאוד נחרצת בעניין, והתביישתי שיידעו שאני פתאום שוקלת הפלה...)

אבל כשזה הגיע פתאום, באופן מאוד מפתיע (אמנם לא ידעתי מי האבא, אבל חשבתי שנזהרתי מספיק, עם שיטת תכנון הריון באופן טבעי

) -
הרגשתי שאני משום (!) בחינה לא מוכנה לזה, ולא ידעתי מה לעשות.

ובכל זאת, היו לי בראש מחשבות שאולי זו הזדמנות בשבילי לגדול, להתבגר, אולי זו הזדמנות בשבילי להפסיק לחיות רק בשביל עצמי, להפסיק להיות 'אגואיסטית'.
פחדתי שאולי אם אעשה הפלה - אפספס בזה הזדמנות גדולה שניתנה לי.
פחדתי לצאת אגואיסטית.
פחדתי שאשנא את עצמי על שלא לקחתי את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים, ונשארתי בחיים ה'קטנים' שלי.
פחדתי שאתחרט שלא הבאתי את הילד לעולם.
וגם, מה אם לא תהיה הזדמנות נוספת?
בנוסף, גם הייתה לי איזו אמונה שזו נשמה מסוימת שמנסה להגיע דרכי - ואיזו זכות יש לי להגיד לה לא לבוא?

וכמובן, היה את הפחד לקטול חיים. והיה את הפחד להכאיב לעובר.

לא היה לי עם מי לדבר. את מי לשתף. לא משפחה. לא חברים.
גם אף אחד מהאבות הפוטנציאליים לא היה נראה כפרטנר אפשרי.
הלכתי לעמותת 'דלת פתוחה' והתייעצתי איתם. נראה שהבחורה שם הסכימה איתי שאני ממש לא במצב לגדל ילד.
לעומת זאת, מישהי דתיה שייעצה לי - ניסתה לשכנע אותי שכדאי להשאיר.
היטלטלתי בין האפשרויות.

בסופו של דבר פניתי ל-חני בונה. הייתי אצלה בפגישות במשך תקופה ארוכה לפני כן. בשלב הזה כבר לא, אך החלטתי להתקשר אליה בצר לי.

בתוך כמה דקות ובכמה מילים היא הצליחה לעשות לי סדר בראש, כמו שרק היא יודעת.
הדברים כפי שכתבתי אותם אז לעצמי:

בעניין הפחד שזו מתנה מהיקום שאני עלולה לפספס -

כשאדם מקבל מתנה מהיקום הוא מזהה אותה ברמות. זה מתאים לו בדיוק במקום ובזמן.
אין דבר כזה שנופלת פתאום מתנה וצריך מהר מהר להתארגן ולקבל אותה.

בקשר לפחד לצאת 'אגואיסטית' (חני אמרה: 'מה, לא למדת אצלי כלום?' ) -

לתת לעצמי את הלגיטימציה להרגיש כל מה שאני מרגישה.
אם תבוא איזו פריצה שקשורה בדבר הזה - זה רק אם אאפשר לעצמי הכ-ל.
אם אני רוצה לקבל מתנה מהיקום - זה ללכת עם הרגשות שלי, ולדעת שמותר לי, שנותנת לעצמי צ'אנס, שבוחרת בעצמי.

מרגע ששמעתי את הדברים האלה, פתאום היה לי ברור לגמרי מה אני רוצה באמת: לא להביא את הילד !
הבנתי שממש ממש לא מתאים לי להביא ילד לעולם עכשיו.
הבנתי שהמחשבות להביא היו כי 'צריך' וכי זו 'מתנה' וכי 'זה לא בסדר מצדי להיות אגואיסטית', כלומר, מתוך פחדים - וממש לא בגלל שבאמת רציתי.

פתאום ברגע אחד היה לי ברור שאני ממש, אבל ממש לא הולכת להביא את הילד הזה.
וזה פתאום נהיה עניין של חיים ומוות בשבילי.
הרגשתי שאני מוכנה להרוג אם יהיה צריך (בצורה מטאפורית כמובן) - אבל אני לא מביאה את הילד הזה.

היה לי אפילו קצת כעס על הנשמה הזאת ש'נדחפה' לי. ומה היא חושבת לעצמה שאם היא נדחפת אני חייבת להביא אותה? לא מתאים לי !
וכמובן גם בחמלה: תשמעי, ממש לא מתאים לי עכשיו. בבקשה תבואי פעם אחרת....

ולמרות המחשבה שאולי בהפלה אני הורגת את העובר (שהרי אני לא יודעת ממתי הוא כבר חי, ממתי הוא מרגיש) - הסכמתי לזה.
אמרתי אוקיי, אני יודעת שיש מצב שאני הולכת להרוג, וזה בסדר מצדי.

מה שכן, השתדלתי מאוד שזה יהיה כמה שיותר מהר (לפני שבוע 7), כדי שיהיה יותר סיכוי שלא תהיה כאן לקיחת חיים או גרימת סבל. בזה התנחמתי.

עשיתי את ההפלה בביילינסון, עם גלולות ציטוטק. (צריך לבוא ביום שלישי. ואח"כ שוב ביום חמישי).
היה ממש בסדר. הצוות היה חביב. לא כאב לי כמעט.
במשך כמה ימים אח"כ היה הרבה דימום. השתמשתי במונקאפ, וכך גם בדקתי מה יצא. (דברים מעניינים).

באותו לילה של הדימום (חמישי בלילה) כבר עשיתי סקס. הנחתי לבחור לחשוב שזה 'רק' מחזור.
באותו לילה גם חזרתי לקחת גלולות (אחרי כמה שנים שניסיתי בלי, והבנתי שאני לא כזו חכמה).

אחרי כמה שנים עברתי ל-התקן תוך רחמי (פחות מזיק מגלולות).
אני לא מוכנה שוב לקחת את הסיכון לעשות הפלה.

נכון שהיום אני מבינה שיש מצבים שפשוט אי אפשר.
שיש מצבים שאני לא אשפוט על הפלה.
שאני אסכים שגם אם זה הרג - זה עדיין מוצדק בעיניי.
בכל זאת - אני חושבת שצריך להיזהר מלהיות עם אצבע יותר מדי קלה על ה'הדק' - וכן לעשות מראש כל מה שאפשר כדי לא להגיע למצב הזה.
אז אני ממש מקווה שלא אגיע למצב הזה שוב.

ואני אמנם מאוד רוצה ילדים, אבל יודעת שעד עכשיו זה ממש לא היה הזמן.
ואני לגמרי שלמה עם הבחירה שלי אז.
אני חושבת שאם הייתי יולדת - זו הייתה קטסטרופה.

(נכון שתמיד אני עלולה גם בהמשך להתחיל פתאום להתחרט. אבל טוב, מה אפשר לעשות. לפחות עד עכשיו אני ממש שלמה עם זה).

שליחה על ידי נטע_ש* » 16 מאי 2011, 07:30

אהבת עולם, תודה על השיתוף

אהבת עולם, תודה על השיתוף

גם ממני. תודה.

שיתוף מדהים בכנותו.
מעורר השראה. תודה @}

סליחה שאני עומדת לומר דברים שלא ינעמו, אבל אני מרגישה שאני מוכרחה להציג גם פן אחר של הדברים.
אני מכבדת את זכותה וחובתה של אישה לבחור בעבור עצמה ועוברה. עם זאת, ולמרות ההתכחשות, מתואר מקרה בו אישה פיספסה בגדול את ההזדמנות שניתנה לה ולא למדה את השיעור שהזדמן בדרכה.
את זה אני מסיקה אך ורק מהתאורים פה ויכול להיות שהפרטים החסרים מעידים אחרת.
אם היתה זו אני שנכנסתי להריון בלי לדעת מי האב, והרגשתי שאיני יכולה בשום פנים ואופן לשמור על ההריון והעובר, כולי תקווה כי למעני הייתי משנה את דרכי בצורה מהותית ולא רק את אמצעי המניעה.
אני מקווה שהייתי דואגת לגופי ונותנת לו זמן התאוששות, אני מקווה ששותפי הבאים למעשה האהבה היו אנשים שאיתם אני יכולה להיות כנה ואמיתית.

שליחה על ידי נטע_ש* » 16 מאי 2011, 16:31

אבל אני מרגישה שאני מוכרחה להציג גם פן אחר של הדברים
הפן האחר של הדברים הוא פן שיפוטי, ולא נראה לי שמישהי ביקשה לשמוע מה הדיעה של אחרות. אי אפשר לשפוט שום מצב, גם אם עצמך עמדת בו, כי כל אדם עובר את שהוא עובר, בדרך שלו.
אוף, נמאס לי מההתחסדות הזאת (וזו כבר דעתי...) - העולם פתוח לכולנו לחוות אותו בדרכנו. כל אדם יעשה את התיקון שלו בדרך שלו, האם יש דרך אחרת מאשר הדרך בה כל אחת הולכת בעצמה?

האם יש דרך אחרת מאשר הדרך בה כל אחת הולכת בעצמה?
נטע, כל מילה.

אהבת, תודה על השיתוף והכנות. עשית שירות חשוב לכל מי שמתלבטת.

פלונית שיפוטית - כתבת אם היתה זו אני
אבל זו לא היית את, נכון? ואין לך צל צלו של מושג איך נראים החיים של אשה אחרת שכתבה כאן, נכון? ולמרות זאת, את מתעלמת מדברים מדהימים כמו הכנות שלה והפתיחות שלה ובוחרת להיתפש לדברים שהיא עשתה ושלדעתך היית עושה אחרת.
הדברים שלך גורמים לי לרתוח. מזמינה אותך למחוק אותם אם את מסוגלת להבין למה הם כל כך מכעיסים.
הכעס שלי לא נוגע בכלל להבדלי ההשקפות בינך לבין מישהי אחרת. הכעס שלי נוגע לקושי שלך להבין בכלל מישהי אחרת ולרשות שאת לוקחת לעצמך לבקר אותה.
מקומם ממש.

שאני מוכרחה להציג גם פן אחר של הדברים.

למה ? למה את מוכרחה?

שחררי, שחררי, שחררי ...

כדי שיהיה קצת איזון .
אני רוצה, בחיים שלי וגם באתר שיהיו קולות שיגידו : "תמיד נאהב אותך" וקולות שיאמרו: :" דחיל ראבק, שמרי על עצמך"

בסוף עשיתי את ההפלה, ואני יכולה להגיד שעד היום אני שלמה עם זה מאוד.
תודה לך אהבת עולם תודה שהזכרת לי שלפעמים הפלה גם מצילה חיים. מצילה את החיים שלך.

הפלה זה רצח!
למדתי את זה תוך כדי שנה בה הרגשתי כל יום כאילו גרדו לי את הלב על פומפיה, אחרי שהפלתי. בתום שנת האבל נכנסתי להריון .
עפרה שחר, חילונית מאד.

שליחה על ידי נטע_ש* » 18 מאי 2011, 10:19

טוב, עזבו, זה ממש פול גז על ניוטרל לכתוב פה...

הפלה זה רצח!
עפרה שחר, חילונית מאד.
כל חודש שאת לא נכנסת להריון, (שלא עשית מה שצריך כדי להרות), זה רצח של הביצית. עובדה, יורד דם.

סיפרתי את ריגשותיי לא כדי להרוויח משהו ולמרות שזה מאד קשה לי, פשוט כי זה משהו שלא דיברו איתי עליו קודם וראוי שילקח בחשבון. מי שמכירה את נסיבות חיי יכולה אולי להבין את המשמעות בהבדל בין בת יחידה (עכשיו בת 6.5) לבין משפחה עם שני ילדים.
הסיבה שפתחתי את הכתוב בסיסמא- היא לא בגלל שאני בת אדם פלקטית שחיה לפי מניפסטים, אלא מתוך הידיעה המצמררת שמישהי חוותה את זה לפני, הכתובת היתה על הקיר ואני לא הקשבתי לה, (מרהב) אלא לבני משפחה מטעים שמרוב שרצו את טובתי השפיעו עלי בכל מניפולציה אפשרית לבחור בחירה שהיום, ממרום 42 שנותיי היא הטעות המרה ביותר שעשיתי בחיי, ולא- גם אחרי טיפול לא לגמרי סגורה אצלי.
וסת זה בריא וטבעי וטוב. הפלה, לעומת זאת- זה רצח!
משתפת כי אחרות לא.

אלא לבני משפחה מטעים שמרוב שרצו את טובתי השפיעו עלי בכל מניפולציה אפשרית לבחור בחירה שהיום, ממרום 42 שנותיי היא הטעות המרה ביותר שעשיתי בחיי, ולא- גם אחרי טיפול לא לגמרי סגורה אצלי.
בדיוק באותה נקודה כמוך. בדיוק.
ואצלי בגלל זה, גם לא מצליחה לסגור את הכעסים מול בני המשפחה שחשבו שהם עושים טוב, ועד היום חושבים כך...

מי שמכירה את נסיבות חיי יכולה אולי להבין את המשמעות בהבדל בין בת יחידה (עכשיו בת 6.5) לבין משפחה עם שני ילדים.
ממש...

הפלה, לעומת זאת- זה רצח!

לא הבנתי, עיקר הצער שלך הוא בגלל שרצחת? או בגלל שיכלו להיות לך יותר ילדים?
זה שני דברים שונים.

לא בגלל הכמות, אלא בגלל ילד קטן אחד שהיה יכול לחיות ושאפגוש רק בחלומות.

בגלל ילד קטן אחד שהיה יכול לחיות ושאפגוש רק בחלומות.