אין סקס אחרי לידה

זהו.10 חודשים אחרי לידה אובחנתי כסובלת מוסטבילטיס (?).בקיצור כאבים עזים בנרתיק שמונעים אפשרות לקיים יחסי מין.חוץ מזה גם הרופטא חושד שיש לי גם וגיניזמוס(כך כותבים?).כי שוב אני מכווצת מאוד.אני שבורה לחלוטין.עברתי לידה קשה, שהסתיימה בואקום כואב.יש לי תינוק מדהים אבל אני נכה.אין לי כוחות נפשיים להתחיל בטיפולים.אני לבד בעניין הזה? נראה לי שכולן חוזרות לפעילות מהר מאוד רק אני עם הצרה צרורה הזאת שרק מחמירה.עכשיו לעבור טיפול, פזיוטרפיה, משחות עניינים, ביופידבק.מאיפה להתחיל בכלל??אני פשוט שבורה.בעלי טוען שיהיה בסדר ואין מה לדאוג.כאילו תומך.אבל ממצד שני אנחנו רבים המון מאז הלידה.בעיקר על ענייני הטיפול בילד וכו', לא על סקס...אבל זה לא מוסיף לאווירה בבית ולחשק.גם ההנקה האינטנסיבית שלי והלינה המשותפת, הם טוובים מצד אחד, אך אולי גרועים מצד שני (וגיות).רק רוצה לשמוע ממכן שאני לא לבד...

את לא לבד ויש זמן להחלים,קחי לך אותו
את מודעת לכך שיש פתרונות שיכולים להקל ולעזור וכשתהיי מוכנה לנסות משהו תוכלי
מהניסיון שלי גם חיבוקים,נשיקות וליטופים נותנים תחושת אינטימיות טובה ועמוקה
שונה מסקס אבל שווה
אני גם אחרי וואקום
תרגישי טוב

בעלי היה 'מושבת' כמעט שנה! גם אח"כ היו כאבים עם הפסקה וחזרה. אצלי היה פישול בתפירה שאחרי הלידה אבל טופלתי בתמיסות מס' שבועות ולאט לאט חזרנו אל עצמנו.
הרבה סבלנות של בן הזוג והמון המון ג'ל עשו את העבודה.
אחרי שהתגברנו הסקס היה יותר טוב מאי פעם. יש תקוה:-)

שליחה על ידי שמש* » 21 יולי 2006, 08:54

אני לבד בעניין הזה? נראה לי שכולן חוזרות לפעילות מהר מאוד רק אני עם הצרה צרורה הזאת שרק מחמירה.עכשיו לעבור טיפול, פזיוטרפיה, משחות עניינים
אז זהו שאת ממש אבל ממש לא לבד!!!
גם לנו לקח ה מ ו ן זמן לחזור לסקס בגלל מליון דברים: לינה משפחתית, הנקה אינטנסיבית, עייפות כרונית וכן, גם כאבים בנרתיק...

משהי כתבה פה על חיבוקים, ליטופים וכו' ואני ממש מתחברת לזה.
עוד משהו קטן... פתאום יש מקום לאנטימיות אחרת שונה, רק צריך לאפשר לה לבוא.

ובנתיים לכי לטפל שהמצב לא יחמיר והרבה הרבה סבלנות!!

את בהחלט לא לבד!

שליחה על ידי נועה* » 21 יולי 2006, 11:40

אני חודש וחצי אחרי לידה שנייה והתסריט חוזר, בעלי מתגעגע אלי ואני ממש לא בעניין.
לא כואב לי, לא עייפה, ואין לי שום תירוץ, פשוט לא מתעניינת.
הוא לא לוחץ ולא כלום, פעם ביומיים בודק את האופציות ומוותר.
הגוף אומנם מתנגד אבל הלב והראש רוצים.
כל-כך רוצה לצאת מזה
בבקשה עצה

חייבת להוסיף גם בהקשר של נועה.
_הגוף אומנם מתנגד אבל הלב והראש רוצים כ"כמתחברת לזה!!!גם בהריון הרבה פעמים פחדתי מסקס, אבל גם רציתי, גם כדי להרגיש שוב את הכיף שבסקס "כמו פעם", גם כדי שבעלי לא יתייבש...אבל הגוף כנראה זוכר.אני חושבת שכבר מרוב שעשיתי סקס כשלא רציתי בנוסף לפחד שלי אחרי הלידה- פשוט הגוף יצר מחסום. ולך נועה- את רק חודש וחצי אחרי...לי זה היה נורא נורא מוקדם.מותר לך לקחת את הזמן.חוץ מזה אני כ"כ איתך ברצון "לצאת מזה".

יקרות, אתן ממש לא לבד.
סקס זה לא מטרה בפני עצמה בעיני. אנחנו נשים, אנחנו לא בקטע של להעפיל לראש ההר. אנחנו בקטע של לטייל, להריח פרחים, להאזין לציוץ הציפורים, לטבע....... אם נטייל ונרצה להגיע במסגרת הטיול לראש ההר- יוי.
אם נטייל ונרצה לרדת לאגם צלול או לטפס על עץ, מה רע?

אני לבד בעניין הזה?
ממש לא לבד. אני אחרי 11 חודש, ולידה טבעית רגילה וללא תפרים, ועדיין כואב. אז גם אין זמן וצריך באופן מלאכותי לעשות את זה ומהר מהר לפני שתתעורר, וגם כואב. לא אובחן אצלי שום דבר, וכשאנחנו עושים את זה בתדירות יותר גבוהה אז הכאב פוחת בהדרגה. אבל אין ספק ש'כיף' ו'כמו פעם' זה לא ממש... אם כי אנחנו מצליחים לעבור את שלב החדירה, לאט בהדרגה ובעדינות, ועם הרבה שמן לעיסוי פרינאום, אני כן זוכה להנאה בסוף הדרך...

אבל ממצד שני אנחנו רבים המון מאז הלידה.
גם בזה את לא לבד. הזוגיות משתנה. דברים אצלו שהיה לי המון כוח ומקום בשבילם קודם, אין לי סבלנות אליהם עכשו. אני לא יכולה לטפל בשניים (P-:). לאט לאט מערכת היחסים משנה את המבנה שלה והופכת למשהו שונה ממש שהיתה. זה כאילו אנחנו שנינו אחרים, וצריכים להתאהב מחדש. יש ימים ממש טובים עם טעם של פעם, ויש ימים קשים יותר.

שליחה על ידי נועה* » 21 יולי 2006, 22:32

העניין הוא שאנחנו כבר מנוסים בזה
אחרי הלידה הקודמת זה נמשך קרוב ל4-5 חודשים עד ש"עשיתי את זה" בשבילו ואחרי כמה פעמים מ'אפנות' זה עבד וחזר להיות מוצלח.
אבל את האמת אחרי שגם ככה בחודשיים האחרונים שלפני הלדה כמעט ולא ממש נהנתי אלא רק מהאקט ומשנינו לא בא להתאכזב ולהתעמק בחיפוש אחרי ההנאה.
בא לי פשוט להנות, להיות כמו פעם.
אני יודעת שזה לא מציאותי ואנחנו כבר לא רק אנחנו וזה ילדותי אבל באמת בא לי.

_בא לי פשוט להנות, להיות כמו פעם.
אני יודעת שזה לא מציאותי ואנחנו כבר לא רק אנחנו וזה ילדותי אבל באמת בא לי._
מותר גם להיות ילדותי ולרצות להיות כמו פעם...
אחרי הלידה זה לא רק הכאב עצמו במקום והתשישות. אני הרגשתי מאוד מאוד חשופה ופגיעה. לא היה מקום לשום אדם עם אנרגיה שלא התאימה לי. אז בטח שמותר שלא יתאים סקס.
לפעמים זה לא דווקא המין אלא שלשם מתנקזים כל הרגשות שאנחנו לא מדברים עליהם ופתאום כשמגיעים למקום של המין שם צריך להיות הכי משוחרר ובטוח ואוהב כדי להיות בו אז הכל צף.
אנחנו רבים המון מאז הלידה
אולי שם העניין. אני יודעת שקשה להגיע לאינטמיות וחשק אם כל הזמן רבים. אז אולי זה לא רק הנושא הפיזי כי כמו שנאמר גם חיבוקים ונשיקות זה אינטמיות. אז לא רק שמותר לך את גם לא אשמה בזה!

אצלי, התווספה גם ההשואה למה שקורה אצל החבר הטוב שלו, שאשתו ילדה בערך איתי.
הם חזרו לעשות סקס מהנה מדהים ומוצלח צ'יק צ'ק, ובתדירות הרצויה לשני הצדדים - לא שאלתי ישירות, אבל מהיכרותי עם המתלונן, מדובר על משהו כמו כל יום.
מה אגיד לך, תחושה זיפתית מאין כמוה.
היה לי מאד קשה לשמוע את התלונות, את ההשוואה.

אז זה מה שהיה אז.

אבל חשבתי לעצמי, שמה אכפת לי מה קורה אצל אחרים!
ז"א, כן - חשוב ומחזק לדעת שזה לא שמהו אצלי דפוק, אל שיש רבות שמצב כמו שלי שלא רוצות ולא מעוניינות ולא מתאים להם סקס בחודשים שאחרי הלידה, ושכל מה שאני רוצה מבן הזוג זה שיהיה שם כדי לתת לי חיבוק ותמיכה וחיזוק וחום ואהבה, ושישים את השיפוטיות והביקורת שלו באיזו מגירה סודית, עד שאחזור לעצמי.
אבל ת'כלס - כל אחד ואחת נמצאים בקשר האישי שלהם, וזה השיעור שלהם ואני מקבלת את השיעור שלי.
אז אם יש כאלה שהולך להם בקלות ובחלקות - יופי להם.
לי לא, וזו הזדמנות שלי לגדול מתוכה, ללמוד את השיעור, ולצאת מהקושי.

לשמחתי, ניצלתי את ההזדמנות שניתנה לי.
הפסקתי להאשים אותו בכל דבר, התחלתי להזכיר לעצמי בכל הזדמנות במה הוא נפלא ומקסים, מה אני אוהבת בו, עברתי להשתמש בשפה שמעצימה אותו יותר (מתוך מה שלמדתי מהספר "גבירם ממאדים נשים מנוגה"), לקחתי אחריות על לטפל בעצמי בכל מיני רבדים ומובנים, והכי חשוב, הפסקתי לצפות ממנו שיטפל בי, שיהיה קצת אבא ואמא שלי; לקחתי אחריות על החופש שלי, על הבגרות שלי, על היותי אישה, ועל האושר שלי.

לצערי, אני רואה סביבי לא מעט כאלה שאצלם זה מסתיים במפח נפש, בפרידה ושכאלה.

בדיוק קראתי היום כתבה על השחקנית אוסי לוי שמתגרשת מבעלה. היא אמא לשתי בנות אאל"ט בנות 3 ו 5.

נשמע לי כל כך טיפוסי, שאחרי הצטרפות הילד השני מגיעים הקושיים בעוצמה כזו שלא יודעים איך ומה לעשות, ובוחרים בדרך של פירוק החבילה.
מאד מעציב.

חייבת לשתף אז מוסיפה גם את שלי .
אני חייבת להתוודות שכבר מתחילת ההריון ירד לי החשק המיני לאפס - גם עם עצמי וגם, ובעיקר עם בן זוגי. פתאום הכל בו הפריע לי - הריח, הטעם, הצורה, האופן שבו הוא נוגע בי וכו'.
כמה שהוא היה יותר קשוב וסבלני ומלטף ומחבק יותר נרתעתי עד שממש היה קשה לילהסתיר את הסלידה.
אני חייבת לומר שהוא היה מאוד קשוב אלי , והציע שאם לא נעים לי מין ממש אפשר אוננות הדדית ועוד אי אלו רעיונות, אבל אפילו הרעיון הגעיל אותי. בשלב מסויים נמאס לי מכל הקשב הזה ופשוט הכנסתי אותנו לשגרת "מינאוראלי" בכל יום שישי בערב ושירד לי מהאינסטלציה (וגם מכל השאר).
ועכשיו הקטן בן כמעט חצי שנה והשגרה הזו נמשכת וממש לא נעים לי ממנו, ולא נעים לי להודות שבעצם נעים לו ככה, וכבר איזה שנה הוא לא נגע בי כמו גבר, ולא נעים לי שאני לא רוצה בכלל שהוא יתחיל, וכל המצב מעאפן לגמרי!!!

.
יש רעיונות?

שליחה על ידי נועה* » 23 יולי 2006, 15:40

הייתי שם אחרי ההריון הקודם.
רציתי לצאתץ מזה כי המרחק המיני התבטא גם בבריחה בלילה ממגע בטעות שלא יחשוב שיש סיכוי וכו'.
זה הוביל אותי למקומות כל-כך רעים ומגעילים בשבילי שחיפשתי דרך לוותר על זה.
הדרך שעבדה אתלי (ובנתיים אני עדיין דוחה את זה) זה לעשות ב"כח" ובסוף חזרתי לאהוב את זה, ממש את אותן תנוחות ואותן הנאות מדהימות מלפני.
מאותגרת מינית- כל ההריון לא נהנת או רק בחלקו?
כי אני לקראת הסוף שהאי השלמה שלי עם עצמי התגברה הגעתי לשיאי גועל וכך גם לחוסר סיפוק מיני ואי עשייה מינית.

אני לא ממש זוכרת (נראה כאילו זה היה ככה תמיד..) נראה לי שזה התחיל ממש עם הצרבות של החודש השישי כשכל מגע היה נראה לי כמו הזמנה, ואיך הוא לא רואה שאני בקושי נושמת, ואיך אפשר להתנשק כשהכל עולה וכו'

אה, ואני ממש מכירה את ענייני הלילה (לעשות את עצמי ישנה, לרוץ לישון כשהוא במקלחת וכו'...

הם חזרו לעשות סקס מהנה מדהים ומוצלח צ'יק צ'ק פלונית, אני חושבת שאפילו הטבע דאג לספק לנו הנשים תרוץ: רובינו מדממות חודש לפחות אחרי הלידה , על איזה סקס מדהים החבר של בעלך מדבר בדיוק?

היי סובלת

קודם כל ניק לא משהו בחרת לך...

נשמע מוכר כל העניין.
יש לי כמה המלצות:
הספר "המצלמה שאמא נתנה לי" (או משהו כזה). ספר מדליק על הנושא (רומן).
פיזיותרפיה - מאוד עוזר. אני נפגשתי עם מישהי שגם מאוד נהניתי לשוחח איתה (רוני זלצמן בחיפה), זה היה בשבילי גם קצת טיפול סקסולוגי וגם תרגילים שלמדתי ומלווים אותי עד היום, יש לה הרבה טכניקות בשרוול.
בסופו של דבר אישית אני עברתי ניתוח בעניין הוסטיבוליטיס - עזר לי לא במלואו אבל בהחלט עזר ולא הצטערתי.
שמן נבט חיטה מאוד נעים לי, למרוח לפני החדירה.
אני גם ממליצה על סקס אורלי כי אין מה לעשות, גברים ידידותיים יותר למשתמש כשהם עוברים "תחזוקה" הולמת.... גם לי עזר לפעמים להתחיל גם כשלא בא לי, ואז כמעט תמיד החשק מגיע לי. סיכמתי עם בעלי שמותר להפסיק באמצע אם לא בא לי וזה מרגיע אותי שהאופציה להפסיק קיימת. ואז לא אכפת לי להתחיל ולראות איך זה מתפתח.
להזמין בייביסיטר באמצע היום (למשל שבת) ולנצל את הזמן לבילויים (לא רק בלילה כשעייפים).

זהו פחות או יותר, אם את מניקה אז ההורמונים של ההנקה בהחלט לא עוזרים לך בתחום, אבל קצת סבלנות וגם זה נגמר בסוף(...) ואני חושבת שאם תנסי כן להתקרב פיזית (עם כל מה שכתבתי) אז תוכלו לעבור את התקופה שההורמונים לא בשיא בשלום, ולהגיע לתקופה טובה יותר.

).רק רוצה לשמוע ממכן שאני לא לבד...
את בטוח לא לבד!
ההשוואות שאת עושה רק מעייפות אותך יותר. עיזבי את כל העולם ולהקתו ותיתחברי למקורות הכוח שלך.

אין סקס אין הנאה ואין כלום אם אין שינה טובה ומנוחה. יקירתי, המצברים שלך ריקים. חשק מיני לא יכול לבוא על חשבון הישרדות . את כרגע במצב מינוס (אנרגטית). קודם כל תביאי את הגוף שלך לאיזון ורק אז תתפנה לך אנרגיה להתעסק בסקס. את בהישרדות כי את עברת לידה קשה+תינוק שתובע את מה שמגיע לו וכל המערך הזוגי השתנה לשלישייה.
רק אחרי שתפסיקי להאשים את עצמך שאת לא מספיק חרמנית ורק אחרי שתטפלי בעצמך יהיה סיכוי לחרמנות לבצבץ.
וסטיבוליטיס ווגינזמוס הם איתותים חזקים מאוד שהכניסה כרגע לנרתיק א-ס-ו-ר-ה! שימי שלט "המקום סגור לרגל שיפוצים"
ומה בינתיים- כמו שכתבו לך- סקס זה לא רק חדירה. סקס זה מקור נחמה, דרך להעברת רגשות של אהבה, ליטוף, נשיקות, מין אוראלי וכד'.
מאיפה להתחיל בכלל?? פשוט מאיפה שהכי בא לך לנסות. תתחילי ותיראי. אני למשל אחרי הלידה הראשונה הייתי נכה בגלל פריצת דיסק וזה היה מסע ארוך למצוא את הדרך הטיפולית. והיא אכן נמצאה!!
תנסו למצוא את ובעלך זמן להיות ביחד. לא זמן של סקס אלא זמן של 'פשוט להיות'. קחו עזרה עם התינוק ולכו לארוחת צהרים במסעדה, או כנסו לישון או מה שבא לכם. תתקרבו אחד לשני בחזרה. תורידי את הסקס משולחן הדיונים. תחזרו לזה בהמשך כשכל שאר התנאים יבשילו.
כשכל מה שכתבתי יתממש אז, ורק אז, אני בהחלט מסכימה שלפעמים 'עם האוכל בא התיאבון'. ז"א שבעתיד, כשתהיי באנרגיות טובות יותר, אפשר יהיה להתחיל סקס ממקום יחסית 'טכני'. כשכל המערכות באיזון- הטכני מהר מאוד מתחמם ויש הנאה אמיתית.
תחליפי את שם הדף ל- יום אחד יהיה לי אחלה סקס אחרי לידה
קבלי את התמיכה של בעלך ב2 ידיים. תיהני ממנה. תודי לו ותחמיאי לו על זה.

כל מה שכתבתי זו הצעה בלבד. קחי מה שמתאים לך

<בטח שיהיה סקס טוב!>
<זה כמו לרכב על אופניים>
<פשוט, מי שמכונית העיפה אותו מהמסלול לוקח לו קצת זמן לחזור לדוֵוש בקלילות>
בהצלחה

מה שלומך?
@}

שיניתי ניק- כי אני מסיימת חודש של טיפול- משחות שנתנולי והצלחתי סוף סוף לעשות סקס!!!אומנם לא 100% כמו פעם, אבל חדירה כמעט מלאה ופחות כואבת מלפני הטיפול.רואים אור, טיפה אור.מקווה שזה ישתפר, לא רוצה להמשיך לרוץ לרופאים.

כמה טוב לקרוא ולראות שאני (ושאת) לא לבד... עוד יבואו ימים טובים יותר! (אחרי הלידה הקודמת,כאב לי לכמעט עשרה חודשים-ברמה של לא לאפשר חדירה, וממש הייתי מבוהלת ודאוגה,ואחרי שדיברתי על זה עם חברה,שסיפרה שגם לה זה היה ככה,ממש באותו יום,זה עבר לי...ובכל זאת-שוב שוכחת, ונלחצת, ודואגת-הזיכרון שלנו כל כך קצר!בן רגע, נדמה שמעולם לא היה אחרת, ושלעולם לא יהיה...)

אם לא אכפת לכן/ם לשתף -
מתי קיימתן/ם יחסי מין (עם חדירה) לאחר הלידה?
כרגע שלושה חודשים אחרי ואני עדיין נזירה ולכן מנסה לסקור את הנתונים בגזרות אחרות...
תודה.

אנחנו עשינו את זה פעם ראשונה בגיל 4 חודשים, כי רק אז התחשק לי בפועל. היה מוזר

. כמו פעם ראשונה ראשונה, אבל פחות גרוע ממה שחששתי.
אם לא היה בא לי לעשות את זה, היינו מחכים גם שנה שלמה. בלי צחוק. אסור אסור אסור לעשות סקס מתוך "צריך ל"!!!!!

וכל מה שענת אמרה
כל מה שענת אמרה
כל מה שענת אמרה

|Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y||Y|

ודרך אגב, טיפ: באותו בוקר, יצא שבמקום לשכב במיטה כרגיל ולהניק, שכבתי הפוך, עם הראש בקצה השני של המיטה, ליד הרגליים של הבעל. ויצאו מזה שני דברים מצוינים:
א. הבחור התעורר, ראה זוג כפות רגליים נחמדות והתחיל ללטף אותן (וגם אני את שלו) וכך היה חימום נעים ומוצלח מאוד שכבר המון זמן לא זכינו לו.
ב. בזמן האקט עצמו התינוק נשאר לישון בקצה השני של המיטה (סליחה, המזרון. אין לנו מיטה), עם הראש "דרומה", וזה הרגיש כאילו הוא לא שם, כאילו בגלל הכיוון השונה שבו הוא מונח יש הפרדה אנרגטית בינינו, וזה היה מאוד מוצלח. גם היה יותר קל להימנע מלהתגלגל עליו, היה לנו יותר מקום, וגם לא הרגשתי את ה"Not in front of the children" שיכול להוציא את החשק בשניה.

גם לנו לקח כמה חודשים - נדמה לי ששלושה בערך, אבל התדירות פחתה מאוד עד היום (יותר משנה אחרי). החשק המיני שלי ירד מאוד, כנראה בעקבות ההנקה (והעייפות וכו'). ההנקה גם גורמת ליובש בנרתיק, ומוזר, אבל אני מרגישה עדיין שהאזור כאילו רגיש אחרי הלידה (והאפיזיוטומי הכואב שהיה).

אבל מה? הסקס אכן טוב מאי פעם, אין בכלל מה להשוות, ולמרות התדירות הנמוכה ( או אולי דווקא בגללה), זה ממש הרבה יותר שווה.

אצלי בשתי הלידות - אחרי שישה שבועות. בלידה הראשונה כדי לוודא שהכל בסדר ולסמן על זה וי, ובשנייה כי ממש רציתי, ואפילו היה לי קשה לחכות שישה שבועות. בשתי הפעמים הנקתי מלא, בשנה הראשונה אחרי הלידה הראשונה היה לי הרבה-הרבה פחות חשק מאשר אחרי הלידה השנייה. אני לא יודעת מה גרם לזה. שתי הלידות היו טבעיות וטובות. אה - איזה טמבלית אני - בלידה הראשונה היו לי תפרים ובשנייה לא. אולי יש קשר, אבל רק לפעמים הראשונות.

בהתחלה אין סקס אחרי לידה
ואז יש.
ואז שוב אין - עד הפעם הבאה.
מה שיותר מוזר הוא ש{{}}אין לידה אחרי סקס.
אמרו בזרע יש פיטוצינים, ישאוקסיטוצינים, יש טרסטוגלדנטים (ימח שימם) - וכלום!
סתם המצאה של גברים סוטים שמתים לעשות סקס רגע לפני הלידה, למה הם חשים עם הקונדליני שלהם:
אין סקס אחרי לידה.

אני חושבת שזה ממש תלוי.
יש עייפות ולפעמים יש חוסר חשק (יותר נכון לומר, לפעמים לפעמים מתחשק)
אבל עם האוכל בא התאבון.
בשתי הלידות הפעם הראשונה אחרי כאבה (בראשונה יותר), אבל אחר כך נהיה שוב נעים וטוב.

אצלי יש שינויים בנרתיק ובתחושות של חדירה, בעיקר מאז הלידה השניה.
אבל זה נראה לי בסדר וטבעי.
כל הזמן אנחנו משתנים, והצרכים המיניים שלנו גם משתנים, וכל זמן שמדברים ומתקשרים זה בסדר.

לכשעצמי נראה לי שחשוב לזכור שיש גם בן זוג בצד השני, ולפעמים כדאי לעשות מאמץ ולהשתדל לעשות נעים לבן הזוג, גם אם לך לא ממש מתחשק.
לפעמים החשק יבוא תוך כדי, ולפעמים לא וזה גם בסדר.

אני מנסה גם כאן.
אני חודש וחצי אחרי לידה,והבעיה שלי היא שיש לי יותר מדי חשק.
ולמה זה בעיה? כי כואב לי בתפרים (היה לי קרע קטן ספונטני) ברגע שאני מתחילה להתעורר, ובפעם היחידה שהלכנו עד הסוף- כאב לי יום שלם אחרי.
יש מצב שזה תקין? שזה בסדר לקיים יחסים כשכואב אחר כך? ואולי רעיונות כדי שלא יכאב???

נשמע כמו מחסום פסיכולוגי שנלחם עם החשק הטבעי שלך...
יקירה,
ראשית כמה טוב לשמוע שהחשק קיים ובגדול, שנית, יש מה לעשות! שלישית, אין לקיים יחסים מלאים אם יש כאב!
יש קצת שאלות...1. כמה כואב ובאיזה אופי? (חד, מופשט, דוקר, עוקץ) דרגי עוצמה מ1 (לא כואב) עד 10 (זוועה).

את באמת זמן קצר יחסית לאחר הלידה והמקום, כולל אזור התפר עדיין מחלים!!! זה לא הזמן ליחסים מלאים עדיין, רגע, מי רודף אחריכם? יש כל כך הרבה סקס חלופי שלא כולל חדירה מלאה שיכול להיות אופציה טובה לפחות לשבועיים הקרובים(בטוחה שבן הזוג יבין אם תפנקי אותו..
שמן שמן ועוד שמן...לא ציינת אם את חווה רטיבות כשאת "מתחממת" או שרק מרגישה חשק...אם יש רטיבות אז היא אמורה לעזור...אם לא אז שמן והכי טוב דווקא שמן זית.
ההמלצה הטובה ביותר שלי היא לארגן כמה קילוגרם של סבלנות, לפתח יצירתיות סביב מיניות חלופית והזמן יעשה את שלו.

שנפתח דף שנקרא מיניות סביב הלידה? בהצלחה

איזה ניקים אנחנו בוחרות לנו בדף הזה,מדהים!
שלום לכולן
אני חצי שנה אחרי לידה מוצלחת שהיתה בתנאי בית,היו קצת קרעים ספונטניים פצפונים-אך עדיין שכאבו לתקופה.
בזמן ההריון החשק המיני שלי גבר מאוד והיה לנו סקס כמו שלא היה אולי אף פעם
לא הכרתי בי כזה חשק מיני לפני זה,זאת אומרת היה לי חשק מיני בסדר כזה לא מההכי הגבוהים ששמעתי עליהם
וממש קרוב ללידה כבר לא יכולתי להתאפק שיעבור החודש שחייבים לחכות כי החרמנות שלי היתה בשמיים
והייתי רוכבת על אהובי עוד לפני שהיה מותר חדירה.
החדירה הראשונה היתה משהו כמו חודש אחרי,נעימה מינוס-ז"א קצת כאב וקצת עיקצץ אבל כאמור הליבידו שלי צעק שזה מה שהוא רוצה אז הכל היה סבבה
אבל, וזה אבל גדול מאוד
לא יודעת מה היתה נקודת המפנה
אבל איפשהו בדרך החשק המיני שלי הלך לטיול ארוך מאוד וכיום אין אפילו זכר ממנו
לא בא לי בכלל בכלל בכלל אפילו לא בכאילו,בטח לא לעשות בשבילו,אפילו לא לאונן,לא לראות אפילו סרט בנושא,כלום!!
לא רוצה שום דבר שקשור לזה
אהובי מתוסכל ונעלב עד עמקי נשמתו
הוא לוקח את זה לאגו-ואני הכי יכולה להבין אותו-כי אין מה לעשות לרובנו זה יושב שם
הוא כל הזמן מעיר לי הערות(ככה זה החוש הומור שלו)כגון: אז אנחנו נחזור לעשות סקס נכון?
וכל מיני כאלה
זה רק מחמיר לי את זה כי זה מלחיץ אותי ואני מרגישה אשמה גם ככה על זה שאנחנו מתרחקים
ואנחנו מתרחקים-אין מה לעשות,כמו שכתב צפריר באיזה דף-אולי ב"מין ומיניות" שיחסי מין זה חלק מאוד חשוב במערכות היחסים שלנו והוא צודק.

הבן זוג שלי הוא שותף כמעט מלא בגידול הקטנה
כמעט מפני שהוא עובד ומפרנס אותנו ואז הוא פחות בבית מין הסתם
הוא מאוד מתחשב
אבל קצת קשה לו להבין שאני צריכה מגע שלא קשור למין
ז"א יש בינינו מגע כזה אבל לא מספיק בשבילי
ואז מגיע הלילה
אני כבר די קרועה אחרי כל היום
ומחוסרת חשק כמו איזה פריזידר
והוא בענין ושוב נשאר מיובש
זה מבעס
אבל אני ממש לא כזאת שאעשה כשלא בא לי
הלב והראש רוצה כמו שנאמר פה על ידי ענת
אבל הגוף ממש לא
גם לא בא לי לרדת לו-כי כמו שכתבתי קודם-לא בא לי כלום שקשור לנושא כלום

אפשר להסתכל על זה ממלא כיוונים כי אני מותשת
ירדתי המון במשקל מאחרי הלידה
מניקה מלא הברזל נמוך העייפות חוגגת
הראש שלי וכל משאבי מופנים לקטנה וכמו שבשמת כתבה ב"מין ומיניות" על רמת הקשב שצריך בשביל הקטנה ושגברים לא יכולים להבין כמה אנרגיה זה לוקח
מה שכן אנחנו גם רבנו הרבה לפני ההריון בזמן ההריון בזמן האחרון שוב רבים הרבה
והרבה פעמים עולה לי עליו כעס וזה מפריע לחשוב על להתקרב אליו מינית

קראתי המון טיפים בכל מיני דפים
אבל עדיין הרגשתי צורך עז לשתף להשתתף ולהשמיע את קולי המבועס
הלוואי שהיה בא לי כמו פעם
הלוואי שהיתי יכולה לשים את הקטנה "בצד" מבחינה מחשבתית ולהיות כולי בשבילו
ולהנות מסקס סוער במיוחד
הלוואי
למה כי ככה היתי רוצה להיות ברעיון
בתכלס לא בא לי כלום P-:
איכסה לי ריק לי או יותר נכון מלא עד אפס מקום בקטנטונה המדהימה
הליבידו שלי בקנטים
חשק מיני סגור לשיפוצים

באיזשהו מקום אני יודעת שזה תקופה ויעבור
אבל הבנזוג שלי כל כך מיואש ומתוסכל
כי יש לו צרכים וקשה לו גם ככה עם זה שהוא נדחף למקום שלישי בסדר עדיפויות
וכמה שהוא יבין זה עדיין לא יעזור כנראה
ואין מה לעשות הוא לא מאלה שרק ילטף אותי כל היום וכל הלילה
עד שיחזור לבוא לי עליו כי הוא מרגיש דחוי
אוף זהו
אני אפסיק להתבכיין
מקווה שיהיה טוב
מקווה לשמוע עוד מנשים נוספות איך זה היה אצלן
ואולי טיפים ומילות עידוד
ערב טוב

אמאלה רק עכשיו קלטתי כמה כתבתי
סליחה עם העמסתי יותר מידי היה לי הרבה בפנים

חסרת חשק יקרה שלום.
כל מה שאת כותבת כל כך נורמאלי, אולי מה שיעזור לך ולבן זוגך הוא להבין שזה נורמלי ושזאת רק תקופה וסביר להניח שהיא תעבור ושהחשק יחזור אלייך. האם בן זוגך לוחץ עלייך או שלך קשה לקהל את עצמך במצב הזה?
אם כן שווה מאוד לגשת לשיחה או טיפול זוגי בנושא זה, אני אישית הייתי בסדנא עם איריס יוטבת בנושא מיניות אחרי לידה. הדבר הכי חשוב שקיבלתי מהסדנא הזו היא להבין שזה נורמאלי ולא רק שזה נורמאלי להיות כך אלא שזה גם הגיוני וזאת דרכו של הטבע, הרי סקס אמור להוביל לחיים חדשים ואיך יהיה לך כח ליצור חיים נוספים כשאת עסוקה כל כך בטיפול בחיים שהגיעו אלייך?
וגם אני רוצה להוסיף שלפעמים יש סקס אחרי לידה: אני חוויתי משהו דומה למה שאת מתארת בלידה הראשונה אבל אחרי הלידה השנייה לא היו קשיים כאלו. אני מקיימת יחסי מין חצי שנה אחרי לידה, אמנם לא בתדירות של פעם בשבועייםא בל אני נהנית ושמחה לעשות את זה. ואני בטוחה שזה לא רק בגלל מצב גופני אלא בגלל מצב נפשי שלי ואיך שתפסתי את עצמי ואיך שבן הזוג שלי הכיל אותי הפעם ולא ציפה ממני לכלום (כי אחרי הלידה הראשונה היתה שנה לפחות של הפסקה). אני לא כותבת את זה כדי לתסכל אלא כדי לספר שאם את מוכנה לעבור דרך זה ולטפל בעניין אז יש תקווה שזה ישתנה אם לא עכשיו אז לפחות בלידות הבאות.

והכי חשוב תאהתי את עצמך כמו שאת עכשיו כי רגשי האשם לא עוזרים לך ורק מפריעים לך להנות ממה שיש.

לא פשוט המצב הזה.
לגמרי לא פשוט.
וזה גם די צפוי.ההתרגשות הראשונית חלפה, אולי גם החיבוק המשפחתי התרופף , כל הדודות ביקרו והלכו ועכשיו יש תינוקת וכל יום כל היום.

דבר ראשון שקפץ לי לעינים זה:
_אפשר להסתכל על זה ממלא כיוונים כי אני מותשת
ירדתי המון במשקל מאחרי הלידה
מניקה מלא הברזל נמוך העייפות חוגגת
הראש שלי וכל משאבי מופנים לקטנה וכמו שבשמת כתבה ב"מין ומיניות" על רמת הקשב שצריך בשביל הקטנה ושגברים לא יכולים להבין כמה אנרגיה זה לוקח_

אפשר להסתכל על הצד האפל של החוסר אנרגיה.אפשר גם לשאול מה תוכלי לעשות כדי לתחזק את עצמך עכשיו יותר טוב עם העובדה שיש לך תינוקת כל היום איתך.
מה עושה לך טוב?
מה קורה עם התזונה שלך?-יש לך אפשרות לכרסם חטיפים בריאים טיבעיים עשירים ומחזקים?
תוספים של ברזל וויטמינים?
ארוחה מסודרת כל יום?

מה לגבי איזה טיפול אלטרנטיבי של מסז וכ'
מה לגבי דברים שאתם יכולים לעשות ביחד בכייף :לטייל אחרי הצהרים ביחד,להרשם לאיזה סדנה להורים ,וכ'

לפעמים יש עינין של התנהלות עם התינוק.ללמוד מתי את צריכה לשחרר אותה לאבא שלה ולעוט לך לכיון המיטה ולהשלים שעות.יש גם עבודות בית שיקבלו עדיפות שניה עכשיו, כי יותר חשוב שתנוחי ולא תרגישי מותשת.דברים כאלה.
דווקא בגלל שרבתם, אתם יכולים לבחור עכשיו להשקות את הזוגיות שלכם ולהוסיף לרפרטואר החויות המשותפות לא רק עוד צעקות וכ', אלא גם צחוקים ונחת רוח.לתחזק,זאת מילת המפתח.
גם לגוף, גם לזוגיות .
הליבידו יגיע , את יודעת איך אדמה פוריה פורחת באביב.

תודה על כל המילים המעודדות
אז אחרי שקראתי בערך את כל הדפים שיש באתר בנידון
העניינים מעט השתפרו
היתה שיחה טובה
יש עכשיו הרבה מגע לא מיני
היה טיול מקסים לירושלים
רוח טובה וצחוקים
ובעיקר הרבה אויר
ואופטימיות

התפנית קרתה
כבר התחלתי לטפל בעצמי
עם תוספי ברזל
תזונה בדרכ דיי טובה ומלאה
מסג' בקרוב אני מקווה שאביא את עצמי לקבוע לי
המילה לתחזק כל כך נכונה - אמת ויציב

תודה על ההקשבה
איזה כיף שיש את האתר הזה

ולגבי האדמה בחורף היא חשופה
ואחרי שהינו בפנים אפשר לצאת החוצה בעוצמה - אמן

יום נעים לכולם

יום נעים לכולם
וגם... לילה נעים

תיהני

שלום לכולכן,
אני עברתי ניתוח קיסרי לפני שבועיים.
מתי אפשר להתחיל לקיים יחסי מין.
האמת, שבינתיים כבר דאגנו אחד לשניה, אחת לשני- אבל, קיים בי חשש קטן, שמא זה מוקדם מבחינת הניתוח...
לבד מהחשש הזה- זה עושה רק טוב לכל המערכת. מערכת הגוף והמערכת הזוגית/ משפחתית...

האם זה נורמלי שאני 3 חודשים אחרי לידה וכואב לי שם מאוד?אני אחרי לידת ואקום.

האם זה נורמלי שאני 3 חודשים אחרי לידה וכואב לי שם מאוד?אני אחרי לידת ואקום.
מצד אחד זה נורמלי כנראה, גם לי כאב מאוד אחרי 3 חודשים. מצד שני יש מה לעשות. אני הלכתי בזמנו רק אחרי חצי שנה למטפלת בביו-פידבק, שלימדה אותי לכווץ כמו שצריך ובהתאם לשחרר כמו שצריך. זה מאוד עזר לי לשחרר את כל האיזור ולרפא אותו, בדיעבד הצטערתי מאוד שלא הלכתי קודם. לי תפרו רע והיתי צריכה ניתוח קטן לתיקון, גם את זה הצטערתי שלא עשיתי קודם, כי בעצם רק אחרי התיקון הסקס השתפר. בקיצור - נורמלי, כנראה שכן, וגם יש מה לעשות

שליחה על ידי אחת* » 28 יולי 2012, 21:48

כן, נורמלי ועובר.
לי עזר להתחיל בסקס בלי חדירה, והחדירות השתפרו לאט לאט, ככל שהתרחקתי מהלידה.
תרגישי טוב ותשתי מים (שלא להתעלף

).

גם אצלי יש צורך בתפרים מתקנים,אחרי הלידה הזו אני לא יכולה לראות רופאים..

גם אצלי יש צורך בתפרים מתקנים,אחרי הלידה הזו אני לא יכולה לראות רופאים..
זה מה שמנע ממני לקבל עזרה וחיכיתי שנה, שנה מבוזבזת!!! החויה היתה כל כך שונה, בין הניתוח לבין הלידה. אחרי הלידה - סטאז'ר עצבני ומגעיל שתפר אותי כמו גובלן עקום. ניתוח - הלכתי למומחה הכי ידוע פה בעיר שלי, בבי"ח פרטי, הרופא אדם עדין, נעים, חייכן, יודע היטב מה הוא עושה. פרוצדורה קצרה, החלמה ממש קצרה!!! הרבה יותר קצר מהלידה (כי זה רק מקומי ולא טראומה של כל הגוף), לא זוכרת כמה זמן אבל אחרי כמה שבועות חזרתי לעצמי. זה היה צעד מצוין הניתוח הקטן הזה שעשיתי.

הי
עברו שבעה חודשים מהלידה, לידת מלקחיים, כאבי תופת של החלמה ארוכה מאוד מהתפרים, עדין מרגישה אותם כשאני יושבת... כמובן שהסקס כואב ומבאס, מרגישה שכל המבנה שם השתנה והדברים לא מסתדרים מעצמם. קראתי על הניתוחים אבל אני פשוט מתה מפחד רק מלחשוב שרופא יתקרב אלי... שבועיים אחרי הלידה הלכתי לגניקולוג כדי לבדוק אם אין זיהום והוא אמר שאני פשוט רגישה- הכאבים של הבדיקה שלו היו כל כך מזוויעים שמאז לא היה לי אומץ ללכת להיבדק. מה בעצם עושים בניתוחים האלה? זה רק למי שתפרו אותה "הדוק" מדי? אצלי זה לא נראה לי המצב, זה לא להכנס שוב למסע ייסורים?

ממליצה על יעל שוראקי. היא מקבלת ברמת גן ושווה לנסוע בשבילה. גם לי כאב אחרי הלידה בתפרים, והיא העבירה את הכאב.