אישור לחינוך ביתי

בדיוק חשבתי לי שהקטע של האישור המתחדש אוטומטית זה בכלל אינטרס של משרד החינוך. אבל מרוב רצון לשליטה הם יוצרים כל כך הרבה ניירת שהם לא מסוגלים להשתלט עליה...

הי יונת,
תודה על העיצות. את בהחלט צודקת בקשר לניירת. גם אנחנו תרמנו את חלקינו ומלבד מסה על חינוך ביתי שלחנו להם סיכומי מחקרים (תודה!!),
אישים בחינוך ביתי וגם קורות חיים של שניינו. ובואי נתערב שזה לא ייספק אותם?
שרהל'ה,
לדעתי אני שייכת למחוז מרכז (אזור הרצליה) אם גם את מהמחוז אפשר להתארגן יחד.
אם מישהו יחשוב להגיש תלונה במשטרה זה יישמע אחרת כשכמה משפחות מעורבות.

לדעתי אנחנו באיזור חיפה. משטרה??????????. למה עשיתי משהו רע??????

בודאי - מנעת חינוך (כזה המאושר ע"י המדינה) מילדיך.
(כך מפורשים החוק ומעשייך ע"י הרשויות)

שרה'לה,
החוק מחייב אותך לרשום את הילד לאחד מהמוסדות המוכרים ע"י משרד החינוך,
ולשלוח את הילד למערכת, אלא אם יש לך ביד אישור לפעול אחרת.

העבירה על אי הופעת הילד לביה"ס היא של ההורים

אני לא מענינת את הרשויות. וגם הילדים שלי לא מענינים אף אחד. במיוחד אם אני לא מבקשת תקציבים או מונעת אותם ממישהו אחר. לכן לא קיבלנו תשובה עד ששאלנו, ולכן בשנה הקרובה יהיה אותו דבר. בלי גלים, בלי צעקות ועם הרבה חיוכים לקבסית.
ודרך אגב, הרבה ילדים לומדים בבתי ספר שאינם מוכרים ע"י מטרד החינוך, ועוד לא ראיתי את בתי הסוהר מתמלאים בהוריהם.

ודרך אגב, הרבה ילדים לומדים בבתי ספר שאינם מוכרים ע"י מטרד החינוך, ועוד לא ראיתי את בתי הסוהר מתמלאים בהוריהם.
הם רבים ומאוגדים. קשה יותר לפעול נגד מסה.
כדאי להסיק מזה את המסקנות ולהתאגד לפחות חלקית (כל מחוז בפני עצמו)

אני לא מענינת את הרשויות. וגם הילדים שלי לא מענינים אף אחד
את אומרת את זה כי את חושבת ככה (וצודקת, בעקרון), או כי ככה זה תכלס אצלכם?
זה קצת נשמע כמו הילדים שלי שאומרים "הוא רוצה...", ומתכוונים ל "אני רוצה שהוא...".

אם היינו מתרבים, או/ו גורמים להדבקה במחלה, אז היינו מהווים מטרד. כרגע, זה עוד לא מגפה, ובתור קוריוז אנחנו רק מסקרנים , אז נראה לי שזו לא רק משאלת לב, אלא קריאת המפה. בהקשר הזה גם אין לי עם מי להתאגד. אני מכירה עוד משפחה בישוב לידנו שילדיהם בבית, אבל אין לנו משום מה קשר איתם, ולא שאלתי אותם אם הם קיבלו אישור. ביום שני אני אשאל את הקבסית, ואז נקים איתם ארגון.

לא צריך להקים ארגון רשמי.
מספיק להופיע יחד לקב"סית או לשלוח מכתבים יחד וכו' וכו'.

שרהל'ה,
אז זהו, שרונית תירוש כבר אמרה כי "זוהי תופעה שולית".
ולא כך היא.

החינוך הביתי מחלחל את דרכו כלפי מעלה, משפיע לרוחב. כך, אפילו אם החינוך הביתי הואתופעה שולית, הריהו מקיף את כל השוליים וקונה לעצמו אחיזה.
החינוך הביתי איננו מורסה או תופעת לוואי. כרגע, כל עוד הגוף (משרד החינוך) דוחה אותו, הריהו מחלה של ממש, נגיף שמשנה את צורתו וגורם למערכת החיסונית של מערכת החינוך לתקוף את עצמה ולהאמין שהיא פועלת נכון.
לכן, כל עוד לא ישכיל משרד החינוך לברר מה זה הדבר הזה שצמח לו מבלי משים, ולקבל את ההתפתחות הזו כפי שהיא - לגיטימית - ולו רק מתוך היות משרד החינוך נדרש לשרת את ההורים ואם קמים הורים המבקשים ממשרד החינוך שלא ישרת אתם עליו לכבד זאת, והוא אכן מכבד זאת, וכשהוא אינו מכבד זאת - יהיה מי שיזכיר לו מי הוא מה.
אז כרגע אנחנו מחלה כרונית עם פוטנציאל להיות ממאירים. לא ברמה של סכנת מוות למשרד החינוך - זה לא ימות לעולם, אין כל סבה שימות ואין כל כוח שיכול באמת להרוג אותו (למעט ההורים - אם כך יבחרו), ברמה מציקה, בכך שיש מי שקורא תגר על הדרך הנכונה לחינוך.

לבסוף, יש להאמין כי תהא דרך החינוך הביתי לגיטמית ומבורכת גם בעיני הממסד.

היום התקשרה אלי ב-9:30 בבוקר (היא העירה אותי!!!) המזכירה של ראש המועצה והזיזה את הפגישה לסוף אוגוסט ב-8:15 בבוקר!!!
ואני תוהה למה לא לחמש בבוקר? סדר היום שלנו שונה למען השם. הבית ישן עד 8:30 בדר"כ.
יש לנו מין כוונה כזו להעביר את הפגישה של הפמליה (המפקחת האזורית, מפקחת בית הספר, ראש המועצה והפסיכולוג) אלינו הביתה.
האינצקלופדיות והפסנתר נמצאים בסלון

יותר מאוחר התקשרה המפקחת של בית הספר.
אוח כמה שהיה לי קשה להיות נחמדה
מיד אמרתי לה שזו שנה אחרונה שבה אנחנו מבקשים אישור (גם אם יגישו תלונה במשטרה)
שאין שום סיכוי שהילדים יעברו מבחני מיצ"ב (וגם שהיא ואני יודעות שהמורים עוזרים במבחנים האלה כדי לקבל ציון גבוה יותר עבור המורה)
עוד אמרתי שמנסחת התקנות דר' אילנה זיילר (אישתו של השופט וורדימוס) ניסחה תקנות שלא מתאימות לאף אחד
ושלמשרד החינוך אין מושג מה לעשות עם החינוך הבייתי (ועם התופעה שמתרחבת). הרבה משפחות שמחנכות בבית מתחבאות ובצדק
כל רצונינו הוא שייתנו לנו לחיות את חיינו בשמחה באהבה עם הילדים שבחרנו להביא לעולם ועכשיו אנו בוחרים לחנך
חוץ מזה שהסכמנו שבבית הספר לא מתרחשת לא למידה לא חינוך ולא חיי חברה משמעותיים שהיינו רוצים בהם עבור ילדינו

אז מה? להזמין אותם לנהל את הדיון בביתינו? דני בחו"ל באותה תקופה...

מיכל - את בטוחה שאת רוצה להכניס אלייך הביתה את כל האנשים האלו שתיארת כאן?

את ראש המועצה אנחנו מכירים היטב. חוץ מזה הבחירות קרובות.
הפסיכולוג מכיר אותנו משנה שעברה ואני והוא די קולגות.
שתי המפקחות יכולות לראות בעיניהן מה שאלף מילים לא יוכלו להסביר.
אז אולי זה לא רעיון כל-כך רע, מה?

מיכל,
הזמיני.
בהחלט.

הייתי דוחה את הפגישה לזמן אחר בו דני נמצא. מה זאת אומרת דני לא יהיה?
זה לא לכבוד האורחים וזה לא לכבודכם.

אבל, בהחלט אצלכם. במגרש הביתי.
המוני בית ישראל מוחאים לכם כפיים.

החלטנו לקיים מפגש בביתינו כשדני יחזור מחו"ל
לדעתינו הקלפים בידינו ואם ראש המועצה לא יתנגד (נעשה לו עיניים)
אז גם שתי המפקחות והפסיכולוג יואילו בטובם להגיע אל החייזרים הביתה.

הבוקר דיברתי עם ראש המועצה על הנושאים הבאים:

הצעתי לקיים את הפגישה בביתי והוא אמר שהוא מסכים שלאחר הפגישה נגיע כולנו לביתינו. (יופי יופי)
אמרתי לו שזו שנה אחרונה בה אני משתפת פעולה ומגישה בקשה לאישור.

סיפרתי לו מה קורה במועצות נאורות אחרות (שראש המועצה אפילו מברך על חינוך בבית).
הוא אמר שאפשר יהיה לחשוב על אלטרנטיבה (ואני הוספתי שהיא צריכה להיות בדמות של אישור אוטומטי) הוא יחשוב על כך (יופי יופי יופי)

הבחירות קרובות...אנחנו יושבים יחד בוועד של הבריכה.

טוב. אני צריכה להרגע.
חזרנו הבוקר מפגישה במשרדו של ראש המועצה עם:
הקב"סית, אחראית על הקבסים, המפקחת האזורית, מפקחת של בית הספר, הפסיכולוג של המועצה ועוד דמות (אולי עובדת סוציאלית) וכמובן עם ראש המועצה.
אמרנו להם שאנחנו לא מלמדים לפי תוכנית לימודים, למרות שהילדים לומדים כל הזמן (כל ילד על פי רצונו ונטיותיו)
שמבחינתנינו העיקר הוא ערכים וחינוך לערכים שבין אדם לחברו ושל כבוד האדם וחירותו שמיושמים הלכה למעשה (ולא בתור פלקט על הקיר).
שכדאי שישקיעו את המשאבים שלהם במשפחות אחרות מלבד משפחת דנקנר בכפר שמריהו
אכן יש משפחות שזקוקות להן הרב יותר.
אמרנו ששנינו (אנחנו והם) רוצים בטובת הילדים בהבדל אחד שאנחנו מכירים אותם וחושבים שיודעים מה טוב להם.
הם דיברו על בית הספר כעל טלית שכולה תכלת שקיים שם לימוד אמיתי בפועל,
שקיים שם חינוך, שיש שיטות עבודה וכו' וכו' בירבורים בירבורים.
בסוף הם הגיעו לכך שהם חייבים למלא אחר התקנות
והם יעזרו לנו לכתוב תוכנית לימודים ערכית שלא מבוססת על תכנים לימודיים.
שמעתם?
הם יעזרו לנו לכתוב תוכנית ל-unschooling. (הקבסית: "שבסוף יקראו אותה על שמכם")
אני כבר רציתי ללכת משם אז אמרתי שיהיה מה שיהיה. הרגשתי מגוחכת, אבל הם חייבים להגיש משהו עם ת ו כ נ י ת!!!!
אין להם שום דרך לאכוף אותה או לכפות עלינו לבצע אותה. שיא הטימטום.
אז קבענו פגישה עם המפקחת של בת הספר המורה של כיתה א' והקבסית ומי יודע מי עוד, אצלינו בבית כדי לעזור לנו לכתוב אותה.
נו באמת.
הצעות?
בסוף עוד נגיע לבג"ץ.
מי שיכול לא להחשף שלא יחשף.

אבל מיכל - זה נשמע בדיוק מה שרציתם, לא? Unschooling, חינוך לערכים. נראה ונשמע לי שהתוכנית היא מכשול קטן, כמו אבן קטנה שבקושי צריך להרים את הרגל בשביל לעבור את הכביש...
מה גם שאין להם דרך לבדוק ולאכוף אותה.
אולי, אם בעתיד, הם יפגשו את אחד הילדים שלכם שלא יעביר זקנה את הכביש, הם כן יאכפו אותה????

מיכל,
זה נשמע ממש טוב. מתייחסים אליכם מאד ברצינות.
אליכם כאנשים וגם לרעיון החינוך הביתי.
עוד שיתוף פעולה קטן ויש לכם אישור ביד ואתם חופשיים לעשות כרצונכם.

בהצלחה!

מיכל - אבל מה אכפת לך? הם כמעט מוכנים לכתוב את התכנית עבורכם!
את תתארי את חייכם, והם יתרגמו את זה למונחים שלהם.
מה רע?

עוד טיפטיפה סבלנות (קל לומר - בטח אילו הייתי במקומך הייתי רותחת), ויהיה לכם פתק!

יותרמזה - ה"תכנית" שלכם לא תשתנה בשנה הבאה, נכון?
תשכפלי, ותשלחי שוב אותו נייר.

מיכלי,
עמוק מהמחתרת (...) אני חושבת לי על התכנית, ועל האמבוש שמנסים לעשות למשפחות המחנכות מן הבית.
זה מעצבן, כי נראה שהגישה של "אנשי החוק" היא נגטיבית מיסודה.
כלומר, הנחת הבסיס היא שיש להם עסק עם פריקים מוזרים, ואנחנו כאילו צריכים להראות להם כמה אנחנו "בסדר".
...אני חושבת שלו אני נתבקשתי להכין תכנית, הייתי הולכת "הפוך על הפוך".
כלומר, הייתי כותבת תכנית מפורטת ופלצנית, עם מראי מקום וציטוטים נבחרים. משהו עבה, כרוך בספירלה...
כשאני חושבת על הדברים שעשינו ביחד השנה (חלק ביחד אתכם!),
זה לא היה מבייש סילבוס של שנתיים ואולי יותר בבי"ס רגיל.
כמובן, שמה שהפך את זה לנפלא כל כך הם דווקא אותם דברים שלא תכננתי, ולא יכלתי לתכנן... אותן אסוציאציות, שאלות סקרניות, רעיונות שנהגו והתבצעו ללא תכנון מוקדם. (כמו למשל טיול השלג המקסים שעשינו...).
גם על זה (כלומר - על הרעיון של "learning all the time") הייתי מפרטת.
ולא אכפת היה לי שיקראו לתכנית הזו על שמי. אדרבא!!!

הבעיה היא לא התוכנית. הבעיה היא האישור, והיכולת של איזה פקיד לא לאשר.
מיכל, את יודעת מי בסופו של דבר יקבע אם תקבלו אישור? כדאי לוודא שזה אחד האנשים שפועלים לטובתכם, ולא איזה מישהו אחר שהם כולם מנסים לרצות אותו.

אגב, הרושם שלי מהתיאור שלך הוא שמי שזקוק לניירות האלה זה הפקידים, שהם נועדו להגן עליהם ולא עליכם.

הצעות?
יהיה טוב.

מיכל,

אני נותנת כל הזמן תכניות של unschooling ומקבלת אישור.

להלן המתכון:

הסבירי מהו החינוך הביתי החופשי וכיצד מתבצעת בו למידה (והרי אנחנו יודעים שהילדים לומדים, נכון?)
פרטי כל מה שיש בבית ושנחשב בעינייך לאמצעי לימוד.

זה כולל: טרמפולינה, טלביזיה, ארגז חול, לגו ומשחקי מחשב. רשימה ארוכה מרשימה מאוד.
את יכולה לפרט גם את החשיבות של מה שאת מציינת: פעילות גופנית, פיתוח הדמיון, פיתוח יצירתיות וכדומה.
אין סתירה בציון ספרים, חוברות ואמצעי לימוד "קונבנציונליים"

צייני דברים שאתם עושים: אמנות, אתרי אינטרנט, טיולים, צפייה בתכניות טבע, רכיבה על סוסים, שחיה וכדומה
בסיום הרשימה צייני שהכל עומד לרשות הילדים אם וכאשר ירגישו בשלים להשתמש באמצעים אלו.
הסבירי שאי אפשר לבחון את הילדים.
את יכולה ואפילו כדאי לציין מה כל ילד כבר יודע לעשות :

להשחיל חרוזים, לספור, לזהות אותיות, לזהות את ראש הממשלה וכדומה,
וגם ליצור בכל מיני צורות, לשיר, לגרום לאנשים לחייך ועוד.
זיכרי, שזה בכלל לא חשוב אם זה בנאלי וכל ילד בגיל הזה יכול,
זה בכלל לא חשוב אם זו יכולת שהם מודדים - את כותבת ועושה רשימה.

אם יש דברים שנראים לך חשובים. דברים שעם כל ה- unschooling את בכל זאת רוצה לוודא שילדייך ילמדו,

אל תתני לרעיון לעמוד בדרכך. כיתבי להם שאת חושבת שיש לך מחוייבות (או אחריות או כל מילה אחרת)
לוודא שילדייך יידעו לקרוא, לכתוב, ולעשות חשבון (למשל) - זה מיד ירגיע אותם.
אבל כיתבי רק מה שאת באמת חושבת - להיות נאמנה לעצמך זה בעיני א'-ב'.

מה זה אומר?
זה אומר שאת נותנת להם את מה שהם רוצים = תכנית לימודים
זה אומר שאת לא מתחייבת על כלום = 'ירצו יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו'
וזה אומר שאת דואגת להם לכסת"ח (כיסוי תחת - למי שלא מכיר)
עכשיו אין להם בעיה לקדם את העניין.

הבעיה של הבקשה לחינוך ביתי כפי שהיא מתנהלת היום (בעיני, כמובן)
זה הבהלה הזאת שתוקפת עד שאנחנו נכנסים לפוקוס על הדרך שלנו.
מתברר, שמעבר לעקשנות מטומטמת שנובעת מאי הבנה את הנושא,
יש פקידים רבים, בכירים בדרך כלל, שאינם בוחלים בשום דרך ומאיימים בצורה גלויה למדי.

אסרטיביות זה כל מה שצריך!!
טון בוטח ו'יודע', יכולת לסתור או לתת מענה כשצריך,
ובעיקר - לדעת להחזיר להם כל רעיון שהם מביאים (זה דורש אימון)

שלטון הפחד חייב להיגמר - צריך לפעול למצב של רישום וקשר בלבד
מחתרתיות אינה מקדמת את העניין.
יותר ויותר אנשים שפועלים על פי הנהלים מצד אחד,
ונלחמים תוך הדגשת האבסורד - מקדמים את מה שכולנו רוצים.
אם כולם מסרבים לשלוח את ילדיהם לבחינות - לא יהיו בחינות.
אם כולם יגישו תכניות שמסבירות למה אי אפשר לתת תוצרים עתידיים - גם סעיף זה יאבד את משמעותו.

מקווה שעזרתי

זיכרי את דבריו של שמגר:
זוהי זכות יסודית של ההורים לקבוע את החינוך, אורח החיים ומקום המגורים של הילדים.
משרד החינוך אינו יכול להתווכח עם זה.
הם צריכים לדעת שאת מבינה מה שאת עושה.
תכנית הלימודים שלך היא הדרך שלך לומר: אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים.
זה לא צריך להתאים לדעתם.

הרושם שלי מהתיאור שלך הוא שמי שזקוק לניירות האלה זה הפקידים, שהם נועדו להגן עליהם ולא עליכם
כן - זה בדיוק מה שמיכל כתבה שאמרו לה, לא? ולכן הם מוכנים לעזור לה לכתוב תכנית, כי "אנחנו רוצים לאשר, אבל אנחנו חייבים שיהיה נייר".

_הבעיה של הבקשה לחינוך ביתי כפי שהיא מתנהלת היום (בעיני, כמובן)
זה הבהלה הזאת שתוקפת עד שאנחנו נכנסים לפוקוס על הדרך שלנו._

טוב, זה גם מה שכתוב בתקנות של משרד החינוך - שאישור לחינוך ביתי ינתן רק למשפחות שבית הספר סותק את האידאולוגיה שלהם.
יש פה משהו לא הוגן - אם מישהו מרגיש מהבטן, בלי עטיפה של אידאולוגיה, בלי יכולת להתנצח במילים, בלי קישורים למאמרים, בלי להיות יונת/צפריר/בשמת (אני מתכונת לאמונה בדרך וליכולת להסביר אותה במילים גבוהות ויפות), שחנוך ביתי היא הדרך המתאימה לו/לילדיו - הוא לא יקבל (לכאורה, ע"פ התקנות) את האישור.
זה משהו שאני מקווה שישתנה עם הזמן - כמו שהורה יכול, היום, לשלוח את ילדיו לכל בי"ס "אלטרנטיבי" שקיבל חותמת של משרד החינוך, בלי להוכיח כלום.

מיכל,
מה שאת מתארת מעצים את הצורך בהתבוננות בגובה העיניים, תוך הקשבה מחד ומאידך שמירה ברורה, נהירה ומובנת על העניינים שלנו כהורים.
התבוננות בגובה העיניים איננה תלויית כוח, שררה או מעמד.

איננו יכולים לנהוג אחרת. נקודה.

אנו נוהגים כפי שאנו נוהגים מתוך אי יכולתנו לעשות שקר בנפשנו.
בכל דרך שבה נגיש תוכנית או ניתן למישהו להגיש תוכנית בשמנו, בכל מקרה שבו נקיים ולו תקנה אחת, שולית ככל שתהא, מינורית מבחינתנו האישית, נמצא נוהגים מעשה אלים. בהיכנעות לדרך הכפיה המונהגת - אנו מאשרים את האלימות ומגבים אותה.
כך מאשרים רוב ההורים את עיקרון הכפיה כלב החינוך. על ידי נתינת גיבוי לחינוך שעיקרו כפיה.

מכאן,
כאשר ההורים מגבים את דרך המערכת לכפות עליהם עצמם את קיום חוק לימוד חובה, כשהם מודעים לכך שהמערכת המחנכת, מאמינה בכפיה כדרך לגיטימית ללימוד וחינוך הילד, כפיה המתבטאת בכל תחום מתחומיה של המערכת הזו, (החל מכפיה של תבניות חשיבה, דרך כפיה של תכנים, כפיה חברתית חד גילית, כפיה של לוח זמנים נוקשה, ועוד נושאים רווי כפיה), עולה הכפיה למדרגת ערך חיובי, ניתן לומר ערך חינוכי, ומתקיימת, לגיטימית ובעלת שררה.

לכן, מיכל ודני, שיתוף פעולה עם הנסיון לכפות עליכם יהיה מעשה אלים. המשמעות של שיתוף פעולה כזה איננה קטסטרופלית אמנם, באמת, לא יקרה כלום, כך נהגתם עד כה, ומה קרה? כלום.
אבל אתם? לנהוג באלימות?

<ניצוצות של פולניות עולים לעת ערב>

צפריר -
אבל אם מתיחסים למשרד החינוך (בהקשר זה של אישור לחינוך ביתי) כאל רשות ממשלתית עם חוקים ותקנות (אבסורדיים ככל שיהיו) - אין סיבה להתיחס למה שהם עושים שאל מעשה חינוכי, אלא כאל סוג של השלטת סדר. אלים - כן - כמו כל חוק מדינה שבצידו אכיפה. קשור לחינוך - לא.

תודה לכולם.
צפריר,
בדיוק ב ד י ו ק!!. מילים כדרבנות.
אנחנו לא רוצים יותר להתכופף.
הם יבואו הנה וינסו לכתוב תוכנית.
אני אאפשר להם לכתוב מה שהם רוצים אבל אין לי כוונה לנסח כלום אלא לתת להם את המסה שכבר כתבתי ומופיעה כאן יותר למעלה.
מלבד זאת רוב הסיכויים שלא נקבל אישור על תוכנית כזו כמו שהם מציעים.
מה הם רוצים לכתוב חכמי החלם?
סקרנות, יצירתיוית, הקשבה, אהבה, וכו'. ערכים כאמור.
ומה התוצרים הצפויים?? מי ינסח את התוצרים הצפויים של ילד סקרן ולמדן?

כשחזרתי מהפגישה התקשרה אלי מנהלנית בית הספר כדי שארשום שם את רוני
כדי....??? שהם יקבלו עליה תקציב.
חולירות. לא זו בלבד שהם מערימים קשיים אלא שגם את כספי המדינה המיועדים עבורינו הם רוצים לקחת. בלי בושה.
ראש המועצה נותן לזה לקרות.
כשביקשתי שיפעיל את כובד משקלו לטובתינו הוא אמר:
"הם לא התרשמו מכם כזוג תמהונים שגרים בג'ונגל, להיפך, עשיתם רושם חיובי ואני אמרתי שאני תומך בכם."
תודה באמת. איפה שאר הרוח שלך? איפה החזון? איפה עקרון כבוד האדם וחירותו?
למה שלא תתמוך בנו הלכה למעשה גם מול החוק?

דני אמר שהם הלכו לקראתינו ואני התנהגתי כמו לביאה תוקפנית.
אני אומרת שהאנשים הדידקטים האלה כל-כך רחוקים מהילדים ומעצמם שהם פשוט עוורים לראות מה שאנחנו עושים.
חוץ מזה שאין שום סיכוי שהם יקנו אותי בעבור נזיד עדשים.

הם די נכנסו לוויברציה שאנחנו לא מוכנים לספק להם מה שהם רוצים.
יחי לתחילת המאבק.
גרוניס הוא שופט עליון.
אם נגיש בג"ץ רוב הסיכויים שניפול לידיו כי הוא מתמחה בתיקים שקשורים לחינוך.
הנושא עקרוני. נכון צפריר?
ואין שום סיכוי שלא נזכה לחנך את ילדינו בגלוי כרצונינו ללא פיקוח או תוכניות חיצוניות.
למעשה שאיפתי כרגע היא לא לקבל את האישורים.

מיכככככלללללל!! המילים שלך מהדהדות לי כאן בכל החדר, קופצות מהמסך בגאווה וכוח.
בהצלחה בהצלחה בהצלחה!

<ענת רצתה לכתוב יחי יחי יחי אבל השתפנה ברגע האחרון>

אם וכאשר אגיע לבית המשפט, על מנת לברר עם בית המשפט מהי עמדתו בסוגיות אלה של החינוך ושל התנהגטות משרד החינוך (ענין הסדר שהם מנסים להשליט איננו רלוונטי מכיוון שאנשי החינוך הביתי לא בדיוק עושים בלגן או מפרים את הסדר הציבורי - מה שאי אפשר לומר על אלה אשר אינם נוהגים מעשה החינוך הביתי), ובכן אם אגיע לשם, עמדתי מניחה מראש גם אפשרות של "כשלון".
כלומר, מה יקרה אם בית המשפט יאמר לי כי התקנות - כמקשה אחת הן חוקיות ועלי לקיימן, מה יקרה אם בית המשפט ישלח אותי לכלא, מה יקרה אם יהיה עלי למלא את התץקנות האלה וכד'..
והיות שנמצאת עמדתנו בעלת תוקף רחב ועמוק לעניין ריבונותנו העצמית וההורית, נראה כי בכל מקרה אין לנו ברירה אלא לסרב לכל ביטוי של כפיה, נראה גם שאין אנו יכולים להפסיד.
מה? מישהו באמת חושב שניתן לכפות כתיבת תוכנית או שליחת ילדים לבית הספר?
ואם יש מי שחושב כך, אין מנוס אלא להפריך את טענתו.

טוב צפריר
הבנתי. זה אכן נשמע מפחיד.
אולי פשוט כדאי שאתן להם להזיע בכתיבת התוכנית השטותית שלהם שרוב הסיכויים שלא תאושר בסופו של דבר.

מיכל,
אני מאמין שיש פשוט להמתין לטעויות שלהם.

ושוב - לא לפחד כלל.

צפריר וארנה, אני מתחזקת מכם המון וככל שעובר הזמן יותר ויותר דברים שדיברתם עליהם מקבלים פתאום משמעות.
היום הביקור בשעה שתיים.
החלטתי להיות יותר חיובית והכנתי דף עם כל הדברים שעשינו אתמול. אני בנפרד, הילדים בנפרד ודברים משותפים.
יצאה רשימה מרשימה למדי שאפילו אני הופתעתי מאורכה ותוכנה.
הרשימה של הילדים כללה: כתיבה קריאה נגינה בישול
פתרון תרגילי חשבון עד 20 (הם לבד דרך המחשב), מפגש חברתי, טיפול בבעלי חיים
רכיבה על אופניים ורולרס, תחרות קפיצות, ציור, צפיה בטלוויזיה (שעה אחת) וקריאה בקול רם של הארי פוטר.

מיותר לציין שכל הדברים היו יוזמה של הילדים. עזרתי או התשתתפתי רק כאשר ביקשו ממני

הן הגיעו חמש נשים
הגננת של יונתן המורה של רוני (שחייכה פעם אחת בדרכה החוצה)
מפקחת בית הספר, היועצת החינוכית של הגנים והיועצת החינוכית של בית הספר.
הסברתי להם קצת על השקפותינו בנוגע לחינוך הביתי. זה כמו לדבר לקיר. כל מה שעניין אותן זה שאין לי תוכנית
הן אפילו נתנו לי את התכנית של כיתה א' וכתבו בכותרת מותאם לחינוך ביתי. בחלק החברתי לפחות היה גיבוב של שטויות שמטרתן היה למלא את הדף עד סופו ולתוכנית להראות מאד מלומדת.
המפקחת נתנה לי את התוכנית והיא אמרה שהיא מצפה שאגיש אותה שוב.
היא חושבת שאני עובדת אצלה והיא עובדת אצלי.
היא שאלה אם אני מתחייבת שעד גיל שבע היא תדע לקרוא. שאלתי מה יקרה אם היא תדע לקרוא בגיל שמונה או תשע ולא קיבלתי תשובה.

בקיצור, עמדתי והקאתי כשהן הלכו.
כשנרגעתי התקשרתי למפקחת ואמרתי לה לשלוח את החומר שהיא קיבלה ממני על החינוך הביתי המופיע כאן למעלה ואם לא נקבל אישור נדע להתמודד עם זה. מה שלא נדע זה איך מתמודדים עם המפקחים הזוטרים שאינם מעצבי מדיניות אלא ממלאי הוראות חסרי מעוף.

חמש? כנראה אתם אנשים נורא חשובים. אני חושבת שאין בי"ס שמקבל כל-כך הרבה פיקוח. הם לא שמעו על הקיצוצים?

בסך הכל פגשו אותנו יחד 10 אנשי מקצוע (אחד מהם ראש המועצה)
בדיוק קראתי בספר teach your own, שאבא של אחד הילדים בביה"ס התעסק שנה שלמה בנושא ההברזות מהשיעורים.
שנה שלמה של ביזבוז אנרגיה טהור...כלום לא עזר.
בסופו של דבר הוא יצא עם הסיפור לעיתונות.
וג'ון הולט כותב: אם הוא היה מוציא את ילדיו מבית הספר כבר למחרת היתה מתייצבת אצלו המשטרה.
וזה גם מה שקרה לנו. הם לא מצליחים להבין איך אנחנו מעיזים/ מוכנים לוותר על שירותיהם הנפלאים.
אבל לבתיהם של ילדים המגיעים יומיום לביה"ס וסובלים מהזנחה ריגשית (או אחרת) בביתם, לא מגיעה לביקור אפילו לא המורה.
כי זאת הנורמה הדפוקה במדינה. הורות מקרבת, הנקה, חינוך ביתי - פסולים. אמהות עובדות עד שעה מאוחרת בערב וילדים המטופלים באופן קבוע ע"י עובדים זרים על הנקה אין מה לדבר כלל - תקין

קיבלנו אישור לחינוך ביתי

מיכל,
בשעה טובה!
ירד לך הר מהגב?

ובכן - כדי לסגור מעגל לכל המשתתפים והתומכים -
לאחר פגישות ממושכות עם נציגי משרד החינוך והרשות המקומית
ולאחר שהפעילו עלינו לחץ בלתי מתון כדי שנגיש תכנית לימודים "אמיתית"
ולאחר שמחנכים שקולים ומלומדים הסבירו לנו שבלי מדדים להצלחה אי אפשר
ולאחר שהגשנו את מסמך ה"אני מאמין" שלנו ועמדנו על כך שזו הבקשה לחינוך ביתי
ולאחר שהפריחו כנגדנו איומים מרומזים על כך ש"לא כדאי שנגיע למצב שנצטרך להכנס למלחמה"
ולאחר שעשו לנו פרצופים חשובים, מיוסרים שאמרו "טוב, אבל תדעו שאנחנו דווקא ניסינו לעזור"
אתמול, הגיע מעטפה ובה אישורים לרוני ויונתן חתומה בידי רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך והתרבות.

לשם ההגינות, אספר כי ראיתי אור במהלך הדרך. מפקחת על הביקור הסדיר בשם שולה שמאי הפליאה בהתבטאויות מבינות, רגישות, שניבטה בהן ההבנה שתתכן אלטרנטיבה ושלמערכת החינוך יועיל אם תופגן מידה רבה יותר של גמישות.

תודה לכולם על העזרה, העצות, התמיכה והסיוע.

היום קיבלנו מכתב מירושלים, עליו חתומה רונית תירוש.
אני מעתיקה אותו כלשונו:
בשלב זה, בקשתכם לחינוך ביתי לתלמידים... אינה מאושרת.
עליכם להכין תכנית לימודים מוגדרת, מערכת שעות שבועית ויומית, שמות המורים המלמדים והכשרתם, תוצרים מצופים ומכומתים, מטרות התכנית דרכי מעקב ובקרה וסביבת למידה.
עם קבלת פירוט על כל הנושאים הנ"ל, תישקל בקשתכם שנית.

נו, שוין.
מה הלאה?
בא לי "לכמת" את הפרצוף של רונית תירוש וחבורתה, (של ליבנת כבר מקומט).
אני מקווה שרק בברית המועצות ישבו המסורבים בכלא.
הלוא הם פיספסו את כל הרעיון......... אני לא יודעת אם אני אמורה לחזור ולהסביר מה זה חינוך ביתי חופשי, או להרים את הידים, או לפברק תכנית לימודים, או לשלוף מהבוידם את תעודת ההוראה שלי ולנפנף בה בהתלהבות, או הכי פשוט- להמשיך את חיי כאילו כלום.
אקבל הצעות בברכה.

אין לי הצעות, רק

עד שיגיעו לכאן המנוסים בנושא.

שרהלה,
מדוע שלא תעתיקו מילה במילה את המכתב של דני ומיכל דנקנר, תשלחו אותו כשאתם מציינים שאינכם רואים כל סיבה מדוע שלא תקבלו אישור כשמכתב זה מייצג נאמנה את השקפת עולמכם (במידה ואכן כך הוא). במידה ועדיין התירוש תתעקש יהיה לכם יופי של שאלה לבית המשפט בעת הצורך.
הרי לא יעלה על הדעת שמשפחה אחת תקבל והשניה לא. נדמה לי שקוראים לזה תקדים.

שרהלה, אם זכור לי נכון, המכתב שלכם כבר מכיל "מערכת שעות שבועית ויומית, שמות המורים המלמדים והכשרתם, תוצרים מצופים ומכומתים, מטרות התכנית דרכי מעקב ובקרה וסביבת למידה." אפשר להסביר להם את זה כמו לקשי תפיסה, משהו בסגנון:
מערכת שעות: הילדים ילמדו בכל רגע מה שמעניין אותם, למשל בלה בלה בלה (זה אמור להיות ציטוט מהמכתב שכבר שלחת)
שמות המורים: שרהלה, [בנזוגך], [שמות הילדים].
תוצרים מצופים ומכומתים: אנו חיים עם ילדינו, מכירים אותם ואת יכולותיהם, ... הדרך הנכונה להעריך את דרכנו ומידת ההצלחה היא בביקור והתבוננות בתהליך. (שוב ציטוט)
וכולי.

כמובן, שההצעה של צפריר נראית יותר בטוחה מבחינה משפחתית. אבל מגיע להם לקבל משהו כמו שהצעתי.

שרהלה,
קודם כל, קחי אוויר

כמה שאלות כדי שאוכל לעזור:
לאיזה מחוז את שייכת?
אם את זוכרת שמות...
שילחי לי (אם את רוצה) את עותקי המכתב/ים ששלחת עם הבקשה

אשמח לשתף אותך בתכנית הלימודים שלנו - היא כבר חתומה ע"י מפקחת כללית של ביה"ס.

אל תהיי מוטרדת מרונית תירוש.
אף אחד לא יכול להכריח אותך לשלוח את הילדים לביה"ס.
אשמח לעזור לך לנסח מכתב

ועוד פיסת מידע ממני:
ממש לאחרונה קיבלה משפחה מאזורינו (איזור המרכז)
אישור לחינוך ביתי כדת וכדין בחתימתה ובחותמתה של הגברת תירוש.
אין לי מושג מה בדיוק נכתב במכתב הבקשה,
אני רק יודעת שההליך, דהיינו: מביקור הקב"ס ועד קבלת האישור ארך כשלושה חודשים.
נראה שאין ממש קווים מנחים לנתינת או אי נתינת האישור,
וכל פקיד/ קב"ס/מפקח עושה כישר בעיניו.

תודה חברים.
המכתב ששלחתי להם נבנה עפ"י המכתב של דנקנר, כמובן בשינוי שמות הילדים. אבל בעיקרון הוא דיבר על אותם דברים, וזה באמת מאוד משונה שלהם אישרו ולנו לא. אני חושבת שאפשר היה להבין מהמכתב שלי את האוירה שבה מוענק החינוך, כך שלהתתחכם ולנסות להכניס את החוסר חינוך לתבניות שלהם, נראהלי שרק יחמם את המתנגדים ויוציא את הצפרנים לששים לקרב.

כנראה שאנחנו שייכים למחוז חיפה, אם כי, אני לא רואה את החשיבות , מפני שרונית תירוש חתומה עליו.

מה שהכי מטריד אותי, זה האם להמשיך בתכתובת עם הרשויות, במטרה לשכנע אותם שכדאי להם לתת לנו אישור, או לסתום את הפה, ולקוות שישכחו ממני.

שרהלה,
הניחי, מי שזקוק לאישור זה משרד החינוך. את נראה לי מסתדרת מצויין גם ללא האישור. לפי דברייך, ועל פי השכל הישר בית המשפט ישתומם לנוכח האיפה ואיפה הנהוגה בתירוש.

יונת שרה'לה ואני דווקא חשבתי על...
בשלב זה, בקשתכם כי אשלח את ילדי לבית ספר ... אינה מאושרת.
עליכם להכין הצהרת כוונות, אמונות וסגנון חיים של האנשים המעורבים במערכת החינוך, שמות המורים המלמדים והכשרתם, והסיבות, לדעתכם שהם ייטיבו בגידול ילדי ממני. לאחר מכן, על פי שביעות רצוני אבקש לראיין באופן אישי את המועמדים לחינוך ילדי, נא לתאם פגישה איתי לטלפון #### ###.
(תמוה בעיני הדבר שלא ביקשתם אתם בעצמכם לתאם ראיונות קבלה אלה בפנייתכם הראשונה בה הבעתם רצון לטפל בילדי, כמו שנהוג לצפות אפילו מבייבי סיטר שנשאר עם הילדים שעתיים...)
עם קבלת פירוט על כל הנושאים הנ"ל, תישקל בקשתכם שנית.

לי קל לדבר עוד לא פנו אלי.
מצד שני , אם נדמה לך שיש לך נקודת ראות מאוזנת, אז תנסה תמונת ראי של המציאות, ותראה אם זה עדיין מאוזן

אני מתכוון שאם הניסוח שלי ושל רונית לא נראים לכם רציניים/מגוחכים במדה שווה, ...

>אבישלום חושב שזה נכון גם לסכסוכים אזוריים מקיפים יותר <

אבישלום,
כה לחי!

שרהלה - החלטת אם את עונה להם או לא?

וואלה, אבישלום, מדגדג לי באצבעות לכתוב להם משהו כזה. אבל יש סיכוי שזה יעורר התענינות רבה מדי אז בינתיים אני אשקול את צעדי בזהירות, ואחכה לראות מה ילד יום.
אם יתחילו להתלבש עלי, אז הסגנון הזה הוא ממש לטעמי.
אז, התשובה לגילה היא, שאני לא עונה להם.
תרשי לי להיות קטנונית לרגע- לא מגיע להם שאני אשקיע מאמצים נוספים.

אז ככה. חודשיים לא שמענו כלום מהרשויות. הנחנו, שכולם מרוצים, ואין תלונות. בינואר, לפתע טלפון מהקבסית שקבעה פגישה עם- לא פחות ולא יותר- היועצת הפדגוגית של מטרד החינוך. הנ"ל נחתה אצלנו ב-9:30 בבוקר, שחרית בשביל ילדי, ושמה שורה תחתונה לשיחה: הסירוב הוא לא המילה האחרונה, תגישו תכנית לימודים ואז נאשר לכם. אני סרבתי בתוקף, אבל, שמיל הסבלן אמר בסדר (כזה, בסגנון לובה) . חשבנו שתהיה לנו מנוחה לעוד כמה חודשים, אך לאחר שבוע היא שאלה למה עוד לא קיבלה את התכנית שכתבנו. שמיל אמר לה, יהיה בסדר (כלומר, לא תכנן לעשות כלום), אבל לאחר יומיים, היא התקשרה בפאניקה , שנשלח את זה עד הצהריים כי אז מתכנסת הוועדה. שמיל הושיב אותי מול המחשב, והתחלנו לכתוב מה שהם רוצים לשמוע, בלי לרדת לזנות (כלומר, בלי לבגוד יותר מדי בציפורי נפשנו) . בלב כבד שלחנו לה את הדף הזה, שנראה לי די מחורטט.
הפלא ופלא, היום היא התקשרה להגיד שקיבלנו אישור, וחברי הוועדה מאוד התרשמו מהתכנית שהגשנו................
נו, עכשיו אני אשן טוב בלילה.
אני בשמחה אשלח את החירטוט לכל מי שחושב שזה יעזור לו ביחסיו עם המערכת.

ברכות, שרה'לה!
עכשיו הזמן לחרטט גם לשנה הבאה (-;
(ואיך אני יודעת? בפורומים השונים מתרבות השאלות ממין "האם להשאיר את הילד בגן פרטי, או להעביר לעירוני?").

אולי אני אעשה COPY PASTE, ונגמור גם עם שנה הבאה? באמת אחת הדרישות היא לרשום אותם לביתספר (אצלנו בבית , בכל פעם שאומרים את המילה "בית ספר" או "בית חולים", עושים מין קול פלפלפלפ כזה עם הלשון מבצבצת בין השפתיים ומשפריצה הרבה רוק, כמו כשקוראים את המגילה ואומרים "המן"). תארו לכם שאני מתקשרת לבית ספר ורושמת אותם לשנה הזאת. טוב, יאללה , בסדר, גם לשנה הבאה....
אני לא רוצה לשים את זה פה. זה לא מבדר, זה סתם. אני יכולה לספר שעשיתי רשימה של כל מיני מקצועות רשמיים, ופרטתי איך העולם מגיש לנו אותם מכיוונים שונים. אם הייתי מקדישה לזה עוד זמן, אולי זה היה מסמך מרתק שאפשר להפיק ממנו משהו, אבל כיוון שהוא נכתב לצאת ידי חובה, הוא גם נראה ככה.

שליחה על ידי נגה* » 10 מאי 2004, 00:34

אני בתהליך גירושין מייגע,עם שני ילדים:האחד נכנס כעת לכיתה א וניקלט יפה יחסית(מלכתחילה הוא הראה צורך למסגרת
ברורה,אולי כתוצאה מחוסר במסגרת משפחתית ברורה). ואילו אחיו הבוגר,שמזה 5 !שנים היה במסגרת אלטרנטיבית לא מוצלחת,ואח"כ בילה שנה בבית-מתקשה מאוד להקלט בבי"הס. כצפוי;- אני חושבת על האפשרות של חינוך ביתי כפיתרון זמני או קבוע בעבורו-אלא שאני בספק אם זה יהיה לגמרי נכון לנוכח הבלבול שאני חשה מצדו וחשש שאני אצור אצלו פער עוד יותר גדול בינו לבין חבריו ואחיו. אני חוששת גם ממצב לא בריא שייוצר בבית-בשל ההרכב המשפחתי "החסר" כביכול.
האם אתם מכירים מצב דומה ? האם תוכלו להאיר את עיני ממקום שיבתכם הביתי...? את העניינים הביורוקרטיים אני משאירה לאחר שלב ההחלטה שלי..
תודה!

היי נגה,
אני חד הורית עם ילד בבית.
זה לא קל ולא פשוט,
ולפעמים נדמה שביה"ס היה אולי פותר חלק מהדברים (הוא לא!!!)

אין ספק שהבלבול שלך משפיע על הילדים,
אבל זה קורה בכל מקרה, גם אם הם בבית וגם אם הם בביה"ס.
מה שחשוב זה שהילד לא יקבל מסר שהוא בחינוך ביתי כי הוא לא מספיק טוב כדי להיות בבית הספר.
מה שחשוב זה שהילד הקטן לא יחשוב שאת מעדיפה את הגדול ע"י שאת מאפשרת לו להיות איתך כל היום
ניסית לדבר עם הילדים על אפשרות של חינוך ביתי? מה הם אמרו?
שאלה נוספת שעולה לי היא:
כיון שאת מתגרשת, תהיי חד הורית.
גם אם את מקבלת מזונות, ברוב המקרים יש צורך בהכנסה נוספת כדי להתקיים.
האם התייחסת לבעיה? וכיצד פתרת אותה?

אז ככה
בשעה טובה ומוצלחת החלטנו ללכת על זה. בשנת הלימודים הבאה נגה תלמד בבית במקום לעלות לכיתה א'.
קודם כל תודה לכל החלוצים "שעבדו עמלו בפרך בלי לראות את סוף הדרך. ועכשיו עוברים אנחנו, לא שקטנו ולא נחנו, לא ימשיכו בלעדינו זוהי הרפתקאת חיינו"
ועכשיו לענייני בירוקרטיה. היא רשומה לבי"ס, לחכות עד שהם יגלו שהיא לא מתכוונת להופיע או שכדאי להודיע/ לבקש רשות קודם? קראתי בקפידה את הדף הזה ואני מבינה שאפשר לתת להם לחפש אותנו, מומלץ?
קצת קשה לי להתחיל לחרבש תוכניות לימודים וכו' לפני שהתחלתי לחיות את זה תכל'ס.

למה לחיות בציפיה לטלפון? זה כל כך פשוט היום.

עכשיו ממש הם עוסקים בזה. במחוז צפון תשב הועדה מתישהו בשבוע הראשון של יולי.

יש קצת הבדלים בין המחוזות השונים אבל העיקרון דומה.
פני לקב"ס של הרשות ובררי מהם הטפסים שהם דורשים.
יש מחוזות שמחתימים אותך על ניירת שלהם - למשל: חתימת שני ההורים + פרטי הילדה.
העיקרון כאמור, דומה:

בקשה לחינוך ביתי - משפט אחד שאומר: החלטנו לעשות חינוך ביתי ל (שם הילדה ומספר תעודת זהות)

וחתימת שני ההורים.

גם אם אין לך תכנית לימודים, בודאי יש לך רעיון כלשהו, אפילו מעורפל לגבי מה היית רוצה שיקרה בשנה הבאה.

אולי יש לך דברים שחשוב לך להקנות לילדה, דברים שאת יודעת שהילדה ממילא עושה.
נסי לשכוח שמדובר במשרד החינוך ורשמי את ה'אני מאמין' שלך + רשימה של אמצעי לימוד שיש בבית
זה יכול להיות ארגז חול, לגו, משחקי מחשב, ספרים ומשחקים אחרים, כלי נגינה, יצירה ועוד.
לאחר שתכיני את מה שמדבר אליך, עירכי את זה בצורה שתהיה מובנת להדיוטות מערכתיים
ו... יש לך תכנית לימודים. התכנית לא אמורה להתאים למערכת החינוך רק להיות מובנת
הם לא אמורים להסכים איתך, רק לדעת שאת מבינה מה את עושה.

הקב"ס י/תבוא לביקור בית - היו נחמדים, הגישי קפה עם כיבוד.

דאגי שהילדה תהיה בבית (שלא יחשבו שאת מסתירה ילדה מוכה),
אבל שמרי את התקשורת של הקב"ס עם הילדה בשליטתך.
שאלות כמו: "את רוצה ללכת לביה"ס?" - את יכולה לעצור לפני שהילדה מתחילה לענות.
עצירה בנוסח: 'סליחה!! הילדה לא מכתיבה את החינוך שלה, זה בסמכותנו, ההורים ולכן זה לא רלוונטי מה היא רוצה'
אני נוטה להכתיב מראש שמותר לדבר עם הילד אבל לא לראיין, לחקור או לבחון אותו
הוא שמח להסביר להם על המשחקים שלו למשל, להראות את החדר שלו וכדומה - עיסוקים ועניינים של ילדים.
באחד הביקורים אצלי הפתיעו אותי עם מבקרת פסיכולוגית, הילד אמר 'שלום' והלך לשחק עם חברים (היה 16:00)
אח"כ בפגישה הסברתי להם:הילד שלי - זה תפקידי להגן עליו.
אי אפשר לצפות שאחשוף את הילד שלי לאדם שהילד אינו מכיר, שלא ידועה לי מטרת ביקורו, ושלא נתתי אישור לבואו.
לרוב, אני אומרת להם: אתם יכולים לשאול אותי כל שאלה, אין לי מה להסתיר. הילד מחוץ לתחום מלבד שיחות חולין.

4 הקב"ס אוסף/ת את כל הניירת, מעביר/ה למפקחת על הביקור הסדיר לאישור הועדה.
מי שמאושר (בדרך כלל כולם) - החומר המצולם עובר למשרד המנכ"לית והאישור מגיע בדואר או בפקס.

כאמור, במחוז צפון יושבת הועדה ממש בקרוב, אז אם את כאן - כדאי להזדרז.
בעיקרון, יש לסיים את ההליכים ולשלוח להורים תשובות עד סוף יוני.

עיכוב בהגשת הבקשה יכול להביא לתוצאות הבאות:

שום דבר - יש רבים שנופלים בין הכיסאות
עיכוב בטיפול בבקשה כי אוגוסט הוא חודש של חופשות.
טרטור מיותר וסחבת.

בסה"כ, אם לא נלחמים בהם, זה קל, מהיר ולא כואב.

עכשיו גם אנחנו בפנים...
הילדים רשומים לבית ספר פתוח שאינו מוכר על ידי משרד החינוך.
לכן קיבלנו היום טפסים לאישור לחינוך ביתי לשנה"ל הבאה.

ממה שהאחראית על החינוך במועצה הסבירה לי, זו פרוצדורה בירוקרטית וזהו. אני לא צופה בבעיות מצידה.

אבל מה כותבים לעזאזל? בכל זאת הילדים הולכים לבית ספר, ולא יהיו בבית כל היום.
אולי אני יכול להתעלם וזהו מהמכתב? מה הם יכולים לעשות לי?

אביב, לא סתם כתוב בנהלים לחינוך ביתי שמדובר באישור לילד יחיד בביתו. הניסוח אמנם קצת מוגזם, אבל הכוונה היא למנוע מצב שבו ישתמשו בחינוך ביתי כדי לכסות על בתי ספר כאלה. ואם מותר להיות בוטה, מה שאתם עושים זה ישראבלוף. אגב, למיטב ידיעתי כל מי שהגיש בקשה זכה לביקור קב"ס (ולפעמים גם פקידים נוספים).

_הקב"ס י/תבוא לביקור בית ...... שמרי את התקשורת של הקב"ס עם הילדה בשליטתך.
שאלות כמו: "את רוצה ללכת לביה"ס?" - את יכולה לעצור לפני שהילדה מתחילה לענות.
עצירה בנוסח: 'סליחה!! הילדה לא מכתיבה את החינוך שלה, זה בסמכותנו, ההורים ולכן זה לא רלוונטי מה היא רוצה'_

נאוה, אני ממש לא מבינה הרבה בתהליך המייגע שעברתם לשם קבלת אישור לחינוך ביתי אז סליחה מראש על ההתערבות. יש פה משהו שלא ברור לי ורציתי לשאול: האם באמת הורים בחינוך ביתי חושביממם שזה לא רלוונטי מה הילד רוצה?, האם נכון לומר כזה דבר, גם אם רק למשרד החינוך?
כפי שאני מבינה התפיסה של של חינוך ביתי היא בין השאר לאפשר לילד לזרום עם רצונותיו גם לגבי מהלך היום וגם לגבי אופן החינוך עצמו, לא? אז איך זה מסתדר?

כפי שאני מבינה התפיסה של של חינוך ביתי היא בין השאר לאפשר לילד לזרום עם רצונותיו גם לגבי מהלך היום וגם לגבי אופן החינוך עצמו, לא?
לא. כל משפחה והתפיסה שלה.
יש שאומרים "מה שהילד רוצה", יש שאומרים "אני מחליט שלא בית ספר", "יש שאומרים אני מחליט, אבל אם הילד ישכנע אותי, אחשוב".
בכל מקרה שאלה נוסח את רוצה ללכת לביה"ס? אינה הוגנת (ומרגיזה אותי), כי אף מפקח לא שואל ילד בי"ס "האם אתה רוצה לא לבוא לשעורים?" ולפי זה קובע מה גורל הילד.

ענן,
חוקית - ההחלטה על החינוך נמצאת בידי ההורים ולא בידי הילד.
הייתי מוכנה לקבל מהמערכת שאלה כזאת, אילו שאלו כל ילד לרצונו
הכוונה היא, שילד שלא רוצה ללכת לביה"ס ישאירו אותו בבית,
וילד חילוני שרוצה חב"ד - ילך שמה,
וילד חרדי שרוצה בי"ס מעורב - איש לא יעמוד בדרכו.

מעשית, כיון ששאלת אותי לגבי התפיסה הכללית סביב החינוך הביתי,
ללא התייחסות למפגשים עם קב"סים ועם אנשי מערכת החינוך,
יש המון הבדלים בין המשפחות השונות.
אני נותנת לילד שלי בחירה חופשית, ומערכת לא! - יש לו חופש אם לי יש שליטה = אישור לחינוך ביתי.
כלומר: אני מרשה שילך לביה"ס אם הוא רוצה, אני לא מרשה למשרד החינוך לקבל שליטה / אחריות.

בכל מקרה,
בגלל שברגע שהמערכת נכנסת למשפחה לתחתונים - קשה להוציאה משם,
ובגלל שיש בין מי שבוחרים בחינוך הביתי הרבה חשש,
אני חושבת שאני עושה מעשה אחראי כשאני מכינה אנשים לחדירה לא נאותה חפרטיותם.
יש כאן משפחות שכן איפשרו פגישות ללא פיקוח שלהם, ויצאו נפגעות ללא סיבה.

שליחה על ידי יעל_ג* » 04 מרץ 2005, 09:07

רק רציתי לספר אנקדוטה קטנה. במסגרת המאבק שלנו נגד חובת יום לימודים ארוך שמומלץ בדוח דברת, נפגשנו עם שרת החינוך לימור לבנת ומנכליתה, רונית תירוש. הדיון היה סוער מאוד ונגרר בסופו של דבר גם לצעקות. בכל מקרה, לאחר שליבנת האשימה אותנו שאנו אימהות עשירות ומפונקות שמונעות את סגירת הפערים בחברה הישראלית ומעמיקות את אי השוויון היא אמרה "אז תעשו חינוך ביתי!! זה חוקי בארץ!!!" - מישהו צריך אישור יותר מאמירה זו?!?!

מצוין.
מיותר לציין שמה שלבנת אומרת הוא שגם חינוך ביתי זה לעשירים בלבד (עם שתי משכורות הייטק

), ומונע סגירת פערים.

חינוך ביתי זה לעשירים בלבד (עם שתי משכורות הייטק
מה, באמת? אז אסור לנו להצטרף? P-:

סגירת פערים
על פני סגירת הפער - גשר בין שתי גדותיו.
מבחינה זו נמצא החינוך הביתי כגשר בין עשירים ועניים, בין אלה המוגדרים כ"עשירים" ומתוך הגדרתם עולה הגדרת אלה ה"עניים".

תפישת הממסד המיוצגת נאמנה על ידי שרת החינוך הנוכחית, זו המקדשת את מדדי ההון והעושר כממדי האון והאושר.
אלה מובנים מאליהם תחת אותה תפישה פרוטסטנטית עקרונית לפיה החלוקה העיקרית בין בני האדם היא בין מואר או מוצל, או במובן הדתי מבורך או ארור, ואין הדברים כך. שכן, על פני מואר או מוצל, מואר ומוצל - על פני או או - גם וגם.
תפישה זו של הפרדה אמנם מצליחה להכות שרש באמונות האדם החי בתקופתנו, כהכללה רבתי, בהיותה מחלחלת אל תוך לב ההיבט הכלכלי, במובן הזה - הנעת גלגלי הכלכלה המערבית אשר מתפרשת אל כל הכדור הזה. עם זאת, חולשתה בתוך השלד שלה עצמה. שכן, תפישה זו מאדירה את התועלת ונמצאת לכשעצמה לא יעילה. ועדיין קיימת.

תפישה זו מנטרלת את עצמה בהיבטים רחבים של החיים. שכן, אותו "מבורך" או "מואר" (אשר ההוכחה לכך שהוא כזה נשענת כולה על מצב חשבון הבנק שלו) אינו בהכרח מאושר או רחוק מסבל, בעוד אותו ארור לכאורה, אשר נמצא מורחק בשאט נפש מחצרות המואר, עשוי להיות שמח. במובן הזה שמח בחלקו.
מתהפכת המשוואה על עצמה - על פני ההוכחה הזו להיות האדם "מואר" על ידי עושר, עולה העושר הפנימי מתוך אושר אנושי בסיסי על עצם הקיום. במובן הזה הידיעה הפנימית את עצם הקיום, המתקיימת בכל איש ואשה כנפש ייחודית ונבדלת, היא היא המניחה תשתית לאותה תחושה של אישור פנימי - אז, נמצאת השמחה כבסיס הקיום. במובן הזה "שמח בחלקו" מצביע על העושר באושר. עושר ברגעי עושר בממד הזמן ועושר בהתרחבות בממד המרחב.
במקביל עולה ההודיה כתנועה רצונית של האדם - בהיותו חי את חייו וממלא את הצווי העיקרי - "וחיֶה".

נסיבות החיים כפי שמתגלמים בהכרח תחת כנפי החינוך הביתי, במיוחד אותה תפישה של 'חינוך לאין שעור' נמצאים מאפשרים למידה עצמית. איפשור זה, ניתן לומר, מונח לפתחיהם של ההורה והילד בו זמנית, ואף גולש אל עבר המשפחה המורחבת, זו הביולוגית, וזו הנבחרת על ידי התא המשפחתי כתחליף למשפחה המורחבת.
במובן הזה קהילת "באופן טבעי" מניחה בדיוק את הגשר לאותו פער קיצוני המתקיים כיום בתפישה הזו החברתית, הדוגלת בהפרדת התא המשפחתי ממורשתו.

שאז, חסך זה במורשת האישית, ובחיים בתוך או ליד או בקרבת המשפחה המורחבת, מתמלא על ידי התרחבות אל עבר משפחת האדם, לאו דוקא דרך קשרי דם, אלא דרך אמונות בסיסיות משותפות, במובן הזה תפישת העולם נמצאת קרובה.

מכאן, שאותה אפשרות של למידה עצמית היא היא הבסיס לאותו מקום של העלאת המודעות העצמית - בבחינת הכלל הבסיסי של החינוך הביתי - "צא וחשוב".

דרך זו אם כך מתאימה גם לעשירים וגם לעניים, תחת כל הגדרה שהיא.
מכאן עולה הגשר הזה.

לידיעת הותיקים - מחוז צפון (יתכן שזה נכון גם למחוזות אחרים)

השנה יהיה קיצור דרך לאלו מאיתנו שזו אינה שנתם הראשונה:

בקשה - ביקור בית - אם יש המלצה > החומר יועבר ישירות למנכ"לית לחתימה על האישור לשנה הבאה.

מה הקיצור? - אין ועדה.

יכול להתבטא בחודשיים ויותר

בירורים נוספים מדוייקים יותר אני צריכה לעשות,
ידוע לי שנכתבו נהלים חדשים, אבל עוד לא ראיתי פרסום שלהם...

נאוה, תודה על העדכון.

אחרי שהיו אצלנו בביקור ואחרי שהיינו בוועדה (ולפי דעתי היה מוצלח מאד) קיבלנו אתמול ב"דואר רשמי" מכתב קצר וחסר הסברים שלא מאשרים לנו חינוך ביתי.

שליחה על ידי אוף* » 19 יולי 2005, 18:56

רותי, זה מרתיח.
אין לי מילים.
(לך יש? מה בכוונתך לעשות?)

שליחה על ידי נהר* » 19 יולי 2005, 20:10

רותי, זה ממש מרגיז לשמוע, איזו איוולת!

רותי, זה ממש מרתיח. מה אתם הולכים לעשות עכשיו?
(ואגב, זה ממש מזכיר לי משהו מצחיק. הודעה ממשרד הבריאות: "בקשתך ללדת בבית לא מאושרת. עלייך ללדת בבית חולים". אולי גם "הובא לידיעתנו שנכנסת להריון ללא רשות ממשרדנו. יש לך כבר ארבעה ילדים, ואיננו מאשרים לך ללדת ילד נוסף מפאת חוסר חדרים בביתך").
נשמע לכם מצחיק, או נבואי?

רותי
הייתי בסיפור הזה שנה שעברה עם בני
בסופו של דבר כן אישרו לנו.
שלחני מכתב בו כתבנו שאנחנו לא מקבלים את סרובם ודורשים ועדת ערעור
הפשילי שרוולים ויאלה " למלחמה" רותי אל דאגה הם חייבים מדי פעם לנסות לעשות שרירים (-:

שלום,
שתי שאלות בנוגע לאישור לחינוך ביתי:
אם ילד נמצא בבית עם אחד מהוריו מיום שנולד, האם כשיגיע לגיל בית ספר הרשויות יפנו להוריו, וידרשו שליחתו לבית ספר או פנייה לאישור חינוך ביתי? כלומר האם הרשויות הן שיזמו את הפנייה באופן אוטומטי?

ובנוסף - זכור לי במעומעם שקראתי בעבר שהורים שיש להם תעודת הוראה/תואר בחינוך מקבלים אישור לחינוך ביתי ביתר קלות. האם זה נכון?

תודה

אפשר להתעלם מפניית הרשויות ואז סיכוי סביר שהם יחשבו שהם טעו ולא יציקו.
לא ידוע לי. מה שכן - אם שני ההורים רוצים בחינוך ביתי ולא מתנהלים ביניהם מאבקים (כגון גירושין) הסיכוי לקבל אישור טוב מאד. אבל למה מראש לבקש אותו? זה כמו לבקש ממישהו אישור להיכנס להריון.

הרשויות שולחות טופס רישום בגיל 3 או 5 או 6 (זה די מקרי, לא ברור לי לפי מה זה קורה). כרגע, מי שמתעלם מהטופס זוכה להתעלמות מהמערכת. לא בטוח שגם בעתיד זה יהיה כך.
לגבי תעודת הוראה: בארץ אין לזה כל חשיבות. זה עוזר במדינות מסוימות כמו גרמניה או חלקים מארה"ב.

. זה עוזר במדינות מסוימות כמו גרמניה
אני דוקא דיברתי עם אישה גרמניה לא מזמן, והיא אמרה שלי שבגרמניה חינוך ביתי אסור לפי החוק, ושאנשים ממש נשלחו לבית הסוהר מפני שלא שלחו את ילדיהם למסגרת חינוכית!

ילדינו מעולם לא ביקרו במסגרת.
אנחנו לא קיבלנו טופס רישום, אבל כן קיבלנו מהמועצה שנה טובה לילדתנו שעלתה לכתה א'... היצחיק אותי מאוד.
ברור שהילדה היתה רשומה במועצה, אך אף אחד לא פנה אלינו בנושא.
כשהשניה היגיע לגיל 3 או ארבע (לא זוכרת בדיוק), קיבלתי טלפון מהמועצה ושאלה אם ברצוני לרשום אותה לגן בישוב. אמרתי לה שלא, ובזה נגמר העניין.

אני גם חושבת שלא כדאי ליזום פניה למשרד החינוך.
למה להעיר את המתים?
אם יפנו אליכם ויבקשו לפתוח בהליכים לקבלת אישור, אז תוכלו לעשות מה שיבקשו, או כטוב בעיניכם.

אני דוקא דיברתי עם אישה גרמניה לא מזמן, והיא אמרה שלי שבגרמניה חינוך ביתי אסור לפי החוק
נכון, אלא אם כן ההורה שמלמד את הילדים הוא בעל תעודת הוראה שתקפה בגרמניה.

נכון, אלא אם כן ההורה שמלמד את הילדים הוא בעל תעודת הוראה שתקפה בגרמניה
הבנתי. תודה על ההבהרה.

שליחה על ידי טל* » 17 ינואר 2006, 12:44

שלום לכולם,
בני הבכור ילד שמח, רגיש, מתוק, קצת היפרי (: ומאוד חכם נכנס השנה לכיתה א' אך מתקשה להסתגל למערכת.
הוא אינו מכין בכיתה את שיעורי הכיתה ומשתתף רק כשבאמת מעניין לו.
לדברי המורה הוא יושב מזה 5 חודשים ולא עושה כלום....
כשאני שואלת אותו מדוע הוא לא עובד בכיתה הוא משיב שמשעמם לו בכיתה ושהכללים משעממים.
לעומת זאת בבית הוא מכין את השיעורים בקלות ודי בהנאה.
אני מרגישה שהוא תלוש בבית הספר ולא מוצא את מקומו.
כמעט כל יום הוא מקבל הערות ביומן מהמורה מה שכמובן לא תורם להרגשתו.
כשהמורה מנסה להעניש אותו הוא לא מסכים לקבל ממנה עונש והיא כמובן לו מרוצה מכך שהוא לא מקבל את הסמכות שלה.

לפני יומיים קיבלתי מכתב רשמי מהמורה שבה היא מספרת לי על "מעללי" בני ובקרוב יש לי גם פגישה עם המורה+היועצת של בית הספר. ((האם לדעתכם מכתב כזה יעזור לי לקבל אישור אם אטען לאי הסתגלות למערכת?))

אני עצמאית ועובדת בקליניקה שלי בבית ולכן הלו"ז שלי דיי גמיש.
היו ימים שהשארתי אותו איתי בבית כי הרגשתי שהוא עמוס רגשית מלהיות שם ורציתי לשחרר אותו קצת מזה...
היה בוקר מהנה והספקנו המון: למדנו עברית וחשבון, הכנו עוגה, ראינו טלויזיה והיה ממש כיף לשנינו (:

עד לפני שלושה ימים לא ידעתי שקיימת אופציה כזו של חינוך ביתי.
מאז שאני יודעת שזה קיים אני נושמת טוב יותר (: כי כבר יש לי בחירה
אבל יש לי המון שאלות:
קודם כל, האם נשמע לכם ליגטימי שאני רוצה להוציא את הילד בהתחשב במה שסיפרתי?
מה כותבים בבקשה ומתי אפשר להגיש? ומה קורה מבחינה חברתית???

תודה על כל סיוע,
טל

האם לדעתכם מכתב כזה יעזור לי לקבל אישור אם אטען לאי הסתגלות למערכת?
זה מה שנקרא: שלא תעיזי!!
בעיות עם המערכת הן לא סיבה לגיטימית לחינוך ביתי.
כשאת מחליטה על חינוך ביתי אל תזכירי את קשיי ההסתגלות.
יותר מזה, אם מישהו יעשה את הקשר - חשוב שתשללי אותו ותסרבי לדיון בנושא.

עד שאת מחליטה, דברי עם אנשי ביה"ס ועשי תנועות של משתפת פעולה.
למה רק תנועות?
כי...
סרבי לכל איבחון או דו"ח - מאוד בנימוס ובעדינות או תגידי שתחשבי על זה....
(את יכולה לעשות אותם בשבילך, אם את חושבת שיש צורך, ולפעמים יש.
אבל... לא דרך המערכת ולא להעביר להם עותק)
כמו כן, סרבי למפגש עם כל גורם שהוא בחינוך המיוחד (יש היום כיתות מיוחדות להפרעות קשב ולבעיות התנהגות אחרות)
ועדת השמה זה מילה אחרת להשמת הילד כמי שבעייתי - סרבי אם מציעים לך.

יש דבר כזה שנקרא: ועדת הטיפול בפרט - הם נותנים תקציבים לצרכים מיוחדים.
אם תסכימי לכזאת הצעה, את חושפת את עצמך להתערבות.

אז עשי את התנועות ועדכני אותנו (את יכולה לפתוח דך נפרד לסיפור שלכם)

כרגע חייבת להפסיק אבל אחזור אליך עם עוד...

האם נשמע לכם ליגטימי שאני רוצה להוציא את הילד
כן. פשוט כי את אמא שלו.

נאוה צודקת - ראי בדף חינוך ביתי נהלים של משרד החינוך. ילד שלא מסתדר בבי"ס (למרבה האבסורד) אינה סיבה מספיק טובה לחינוך ביתי - אמורים לפתור את הבעיות בתוך בית הספר, או בבי"ס אחר.

אם את מחליטה שהמקום של הילד הוא בבית ולא בית הספר, פשוט תוציאי אותו.
תודיעי למורה/מנהלת שאתם עוברים לחינוך ביתי, ותפני למועצה/עיריה כדי להגיש בקשה לאישור (או תחכי שהקב"ס יפנה אליך).

שליחה על ידי טל* » 17 ינואר 2006, 20:54

תודה על תשובותיכן (:

מבקשת להבין: האם אני יכולה באופן עקרוני מחר בבוקר לעדכן את המנהלת או את המורה שאנחנו עוברים לחינוך ביתי
(+ אשלח בקשה למועצה המקומית לבקשת פטור מחינוך חובה) ולהפסיק לשלוח את בני לבית הספר?
האם מישהו יכול חוקית לכפות עלינו להשאר במערכת ??????????

במקרה והמנהלת שואלת אותי האם אוכל לומר שבני עבר לחינוך ביתי ושאנו ממתינים לדיון בבקשה ועד לתשובה כזו או אחרת הוא נשאר בחינוך ביתי? ((נשמע לי לא לעניין להשאיר אותו במערכת עד שהם ידונו ויתנו תשובה... ))

בקרוב אני אמורה להפגש עם יועצת בית הספר... האם לדעתך יש סיבה להמתין לכך או פשוט לקבוע עובדה ולהתחיל את ההליכים?

בנוסף רציתי לשאול, על סמך נסיונכם - אילו סיבות "לגיטימיות" מבחינת משרד החינוך כנימוק לבקשה?

תודה וערב טוב,
(:
טל

קשה לייעץ מה לכתוב, כי יש הבדלים בין מחוזות.
מה כן ניתן לומר?
אם אתם יודעים מה טוב לילד שלכם, שום פקיד שבעולם לא יכול לשנות את החלטכם.
מסכימה אתך ש - לא לעניין להשאיר אותו במערכת עד שהם ידונו ויתנו תשובה...

עד כמה שאני מבינה, גם מהתקנות וגם מהניסיון - הם רוצים לוודא שיש לכם אידאולוגיה שגורסת שחינוך ביתי הוא העדיף לבנך.
("חינוך ביתי טוב לכולם" או "חינוך ביתי מתאים לילד שלי", שניהם שונים מ"ניסינו בי"ס והיה קשה לו/לנו מדי")