התנהגות בסיטואציות חברתיות

[בשמת_א*]

להגיד שוב? ללכת בלי מענה? לא להגיד בפעם הבאה? או להגיד בטון חזק או בטוח יותר שמזמין תשובה/התייחסות?
זה מאוד תלוי.
אני מציעה לך להתחיל מהתבוננות: האם הסיבה לכך היא שלמעשה את נחבאת אל הכלים ואומרת שלום כל כך בשקט שלא שמים לב? או פשוט שבמקרה לגמרי אותם אנשים בסיטואציות האלה היו מאוד שקועים במשהו אחר ופשוט לא שמו לב?

במצבים דומים, לפעמים - אם חשוב לי מאוד להפרד לשלום מהמורה למשל, אחרת תהיה הרגשה לא נוחה אחרי שהלכתי ויתברר שאני כבר לא שם - אני לפעמים ניגשת עד אליה, כשהיא שקועה בשיחה, מנפנפת ביד בלי מלים ועם חיוך, שתראה שאני הולכת אבל לא תפסיק את השיחה. בגן השעשועים לפעמים צריך פשוט לתפוס את תשומת הלב של אמא אחת, זו שהכי פחות עסוקה כרגע, ולהגיד לה שלום בטון בטוח יותר, ומייד אחרי זה לכולן.

[פלוני_אלמונית*]

אני חולפת לידה...הרגע הזה, עליו אני רוצה לשאול מה דעתכם:
לא הייתי מפריעה לה ולאחרות בשיחה. אפשר גם לעבור לידה ולגעת בעדינות בכתפה, ולחייך. הפרעה מינימלית (בניגוד לקריאה בשמה, שאז היא כאילו מחויבת לעצור שיחה ולענות: כן, מה נשמע.. וכולי).

[מישהי*]

אשמח להארות בקשר לסיטואציה קטנה, אולי אף מטופשת, אך מעצבנת
החלטנו לקנות מתנה לגננת - יוזמה שלי
אמא אחת שמוכשרת בקניית מתנות קונה, ואני אוספת את הכסף.
כל ההורים שמחו מאוד להשתתף. עד כאן הכל טוב
ועכשיו לדילמה -
אמא אחת השאירה לי כסף במעטפה. כשבאתי הביתה ופתחתי את המעטפה,
גיליתי שטר שנקרע לגמרי (כלומר לשני חלקים ואף יותר) והודבק בסלוטייפ.
לא משהו שלדעתי אפשר להשתמש בו. לא שטר שנעים לקבל אותו, כי זה מייד מעורר שאלות האם זה בכלל שטר שיקבלו אותו הלאה.
להעביר את זה לאמא שקנתה את המתנה, בוודאי לא אעשה את זה.
האמת שזה אפילו מרגיז אותי קצת.
כלומר, אני יכולה לנסות "לזרוק" את השטר הזה על מישהו, למשל במכולת הקרובה למקום מגורי. אבל בשביל זה אני צריכה להשקיע בזה פעילות מחשבתית (לזכור לשלם במזומן במקום באשראי כרגיל), וגם לא נעים לי כי אני מכירה את המוכרים (שאומנם אינם הבעלים).
אני יכולה להחליט שלא שווה שום מאמץ והתעסקות בזה ולזרוק את השטר לפח.
אני יכולה להחזיר את זה לאמא ולהגיד לה שאין לי מה לעשות עם השטר הזה.
אני יכולה לשמור את השטר לביקורי הקרוב בבנק, אבל שוב - מאמץ מחשבתי, לשמור את זה עד לאירוע שיתרחש בעוד כחודש וחצי - חודשיים... וכל הזמן שטר בלוי בארנק...

הכי קל לזרוק את זה, להגיד - כפרות, כולה עשרים שקל, ולהיפטר מכל ההתעסקות. אבל אני מרגישה שתישאר בי טינה קטנה כלפי האימא הזו (לא ביג דיל).
להחזיר לה את זה נראה לי הכי "צודק" אבל גם קטנוני, צדקני, ולא יעיל לכלום.
אם אצליח להשתמש בזה - במכולת או בבנק - אני מרגישה שפחות אכעס, מה שאולי הוא לא הגיוני.

אני יודעת שהיא תשאל אותי (כשניפגש) אם המעטפה הגיעה אלי.
האם להגיד לה משהו על השטר?

תודה לרעיונות...

[תמר*]

תגידי לה שתביא לך שטר אחר כי את לא יודעת אם יקבלו את השטר הקרוע בחנויות ואת לא רוצה שיחסר כסף למתנה.

[מישהי*]

תודה תמר,
כשזה נשמע ממישהי אחרת זה פתאום נשמע פשוט מאוד

[מישהי*]

המתנה כבר נקנתה, אבל אני יכולה להגיד שלא נעים לי להביא את זה לאמא שקנתה, שלא יחסר לה כסף.

[תמר*]

בדיוק, תעשי את עצמך כאילו לא שמת לב שהיא זרקה עלייך את הזבל שלה, כי הרי היא זאת שהיתה צריכה ללכת לבנק להחליף את השטר, לפחות היתה מתנצלת על השטר.
מצד שני אולי כדאי להבליג לה כי התנהגותה מעידה על מצוקה, ואולי אין לה זמן לגשת לבנק או אנרגיות לכך.
מצד שלישי תמיד חשבתי שלא נעים לרחם על אנשים ולשתוק לה יהיה יותר בעוכריה כי אז את כאילו מתעלמת מהאיתות שלה.

[מישהי*]

אני לא חושבת שהתנהגותה מעידה על מצוקה, מתוך היכרות כללית איתה. וזמן או אנרגיות לגשת לבנק - למי יש??

[חני*]

מישהי

לי לא נראה שכדאי לעשות מזה סיפור ולדבר איתה על זה , שטרות קרועים מקבלים ברוב החנויות כי הם מפקידים את זה בבנק ואז אין בעיה
אולי תבדקי עם עצמך למה זה כל כך מכעיס ומעסיק אותך כלומר תישארי עם עצמך ולא איתה יכול מאוד להיות שהיא הביאה את השטר הזה בלי לחשוב או להתכוון יותר מידי וגם אם לא מה שחשוב זה מה את מרגישה ולא נראה לי שהתדיינות איתה על השטר תעשה טוב לך או לה אז למה?
זו רק דעתי כמובן

[בשמת_א*]

לי דווקא הכי נראה לבקש ממנה לתת שטר אחר כי זה גם הכי אמיתי:
באמת לא נעים לך להפיל את השטר הזה על האמא הנחמדה שטרחה וקנתה את המתנה, וזה מוצדק לגמרי. לא את צריכה להסתבך עם זה ולא האמא שקנתה.
בלי שום "רגשי". בצורה הכי עניינית ופשוטה.

[לילך*]

עזרה;
עד שמצאתי דירה במקום טוב עם שותפה חמודה (כך חשבתי) היא התגלתה כמיפלצת לצערי הרב,, ז"א היא. בדרך כלל בסדר אך פתאום בלי הכנה מראש היא מתחילה לצרוח עלי ממש בלי סיבה ברורה, בפעם האחרונה שזה קרה הרגשתי שאני מתחננת על נפשי ואמרתי לה בבקשה אל תצעק עלי והיא בכל זאת צעקה בכל כוחה, זה ממש מרגיש לי כמו אונס היא. כל כך מפחידה אותי ואני לא יודעת מה לעשות, כנראה לא תהיה ברירה ואאלץ לחפש בית חדש, נכון זה בלתי אפשרי לחיות עם מישהו שאי אפשר לדעת מתי תהיה ההתפרצות הבאה אני רק צריכה להודות לאל שאני לא נשואה לה

[בשמת_א*]

צועקת על שותפה לדירה?! הו הו, ברור שלחפש בית חדש. אין שום סיבה לחיות עם שותפה אלימה.

[בהצלחה*]

לילך, איזו עזרה את מחפשת?
(זה נשמע מצב בלתי נסבל שצריך להסתלק ממנו)

[לילך*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פשוט אין לי כח לחפש דירה... אני רוצה שהיא תלך! יש מצבים קשים בחיים...
לילך, איזו עזרה את מחפשת?
מתלבטת, בינתיים לא סיפרתי לאף אחד, אולי לספר לבעל הבית? (מסתבר שאני לא השותפה הראשונה שלה...) לא יודעת מי יכול לעזור, זה לא פייר.

[הרגע_שלפני*]

באמת סיטואציה לא נעימה.
אבל לחפש דירה חדשה זה גם לא נעים.
האמת שזה קרה לי פעם אחת - התקף צעקות בלתי צפוי משותפה.
אמרתי לה - אני לא מוכנה לדבר עכשיו כשאת עצבנית וצועקת, נדבר על זה אחר כך. וסגרתי את הדלת. לא בטוח שזה יעבוד גם במקרה הזה

[לילך*]

עשיתי את זה כמה פעמים. אבל זה חוזר על עצמו כרגע אני מצליחה להמנע מלפגוש אותה תודה לאל שיש לי חדר לבד. אבל זה לא נעים. לחיות ככה שיש איום בתוך הביתיות

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

לילך , זה נשמע ממש קשה ולא נעים
אפילו יותר קשה מלחפש דירה חדשה ... אין לך מה להפסיד - תתחילי לחפש, אולי זה יהיה יותר קל ממה שאת חושבת ?
את יכולה אפילו לפרסם פה באתר ב ככר השוק שאת מחפשת דירה

[ענליה*]

לאחרונתמיד הייתי קצת שונה, בצד., נראית קצת אוטיסטית,,לא מתקשרת, מוזרה.. ועכשיו בבגרות רואה את זה לבד יש לי רצון וצורך כמו לכולם באהבה בביחד, בקלות ושמחה, אבל אני לא מצליחה, אני לא מסתדרת כשאני נמצאת עם יותר מבן אדם אחד, עם זהשלא נותנים לי את מלוא תשומת הלב ואני צריכה לתמרן כדי למצוא את מקומי. זה קשה לי ומפקח אותי ומניעת ממצבים אלה, לכן מוצאת את עצמי המון לבד, בגלל זכרם לא מצאתי בן זוג עדיין. וקשה לי

[ענליה*]

אני בסוג של דיכאון. שהתרגלתי אליו ואני פועלת מתוכו ומנסה לא לעשות מזה "עניין" ומנסה להתנהג כרגיל, וזה נמשך כבר תקופה לא מבוטלת. שאני חיה ומנסה לעלות ולא מצליחה אני מאשימה אתזה שאין לי בן זוג אבל יכול להיות. שזאת בעיה אחרת

[אבישג_א*]

אני לא מסתדרת כשאני נמצאת עם יותר מבן אדם אחד
גם אני מעדיפה להיות עם בן אדם אחד, למרות שאני מסתדרת גם עם קבוצה זה פשוט הרבה פחות מעניין - השיח.
אולי תפרטי יותר על הקושי

[חילזון_מנוקד*]

מחפשת פסיכולוג/קאוצ'ר שמתמחה בבעיות חברתיות
מישהו שיוכל לכוון, לעזור, לתמוך ביצירת קשרים חברתיים
הכל כל כך זמין ויכול להיות כל כך קל....ועם זאת זה כל כך קשה
לא מצליח לי
ואני סבבה, ויודעת את זה, וסוף סוף הגעתי להבנה שהכל תלוי בי, ורק בי!
לא בבן זוגי, לא בסביבה.
אף אחד לא אמור לדאוג לי או לצרף אולי למעגל חברתי כזה או אחר. זה רק באחריותי ורק באשמתי שזה לא קורה כמו שאני הייתי רוצה שיקרה
ואני מאוד מתקשה....לא מצליחה לשמור על קשרים..מתקשה ליצור קשרים חדשים
וכל כך רוצה.................
כל כך רוצה
ממש כמהה לזה ברמות גבוהות.

מחפשת מישהו לדבר איתו, שיתן לי דחיפה רצינית. ממש בעיטה בטוסיק. כי אני לא עושה מספיק למען הדבר הזה שאני כל כך רוצה

יש המלצות?

[אינדי_אנית*]

עירית לוי נפלאה. את יכולה לכתוב לה פה באתר..

[חילזון_מנוקד*]

תודה, אינדי אנית
ניסיתי לבדוק איפה עירית מקבלת ולא מצאתי.
אשמח לדעת כדי ליצור קשר

ביום שכתבתי היה ארוע שמאוד טלטל אותי מהבחינה הזו...איזה מפגש אצל השכנים, שאני גרה לידם כבר חמש שנים, שאליו לא הוזמנו
אמנם הקשר עם השכנים לא קרוב, וכמובן שזה באחריותי, הם שכנים מאוד נחמדים וחברותיים. מאוד מסבירי פנים כאלה. אבל אני לא עושה מספיק על מנת להתבר אליהם.
ומכיוון שכך, הם לא ראו צורך להזמין אותנו.
ברגע הראשון שהבנתי את זה מאוד נעלבתי. חשבתי שמן הראוי שיזמינו אותנו אפילו אם הקשר ביננו לא קרוב. אם זה היה הפוך אני מאמינה שהיינו מזמינים אותם. גם אם הקשר לא קרוב, אז זו הזדמנות להתקרב.
אבל אחרי קצת מחשבה בנושא, הגעתי למסקנה שהכי קל להעלב, כי אז אני בעצם מפילה את האחריות עליהם, אני מתקרבנת. וברגע שהבנתי את זה החלטתי לקחת אחריות על עצמי ולעשות משהו בנידון.
לחמם את הקשר איתם, ועם אנשים סביבי באופן כללי בצורה יותר אקטיבית.
לא לחכות שיחזרו אחרי, אלא להתחיל לחזר אחרי אחרים (שזה אגב, מאוד קשה לי...אני באופיי צריכה שיחזרו אחרי...אני צריכה אישור מהסביבה שהם רוצים בחברתי, בקרבתי...)

[בשמת_א*]

השם עירית לוי הוא קישור.
תיכנסי לדף שלה לפי הקישור הזה.
תקראי את הפתיחה לדף שלה: שם יש קישור לאתר שלה. ומתחתיו פרטי התקשרות נוספים: דואל, טלפון.

[חילזון_מנוקד*]

בשמת...את מעליבה את האינטילגנציה שלי
ראיתי הכל ובכל זאת לא מופיע בשום מקום איפה היא מקבלת אז חשבתי לקבל כאן תשובה מהירה לפני שאני מתחילה להרים טלפונים
וחוץ מזה...האמת היא שכנראה אני עדיין לא בשלה להתחיל להרים טלפונים...עדיין בשלב שרוצה לנסות לעבוד על עצמי בעצמי. ותוך כדי שיתוף כאן. ממש כאן.
אם / כאשר יגיע המשבר הבא...אולי אהיה בשלה יותר.
בכל מקרה תודה (אני בטוחה שלא התכוונת להעליב אותי...ועדיין הייתי צריכה להזכיר לעצמי שאת לא מכירה אותי...אז אין כאן שום דבר אישי נגד האינטליגנציה שלי)

[בשמת_א*]

סליחה, חשבתי שאת אולי פשוט חדשה באתר וזה הרקע לשאלתך.

איפה היא מקבלת
את מתכוונת ברחבי הארץ?
עירית עובדת הרבה מאוד דרך הטלפון, הסקייפ והמייל. יש אנשים שעובדים איתה אפילו מחו"ל, ולכן יש פרטי התקשרות ולא מיקום בארץ.
אבל הקטע הוא, שהטלפון והמייל נועדו בדיוק בשביל לאפשר לך ליצור איתה קשר ולשאול אותה באופן אישי איפה היא גרה... אם היא לא כותבת את זה, סימן שהיא לא מעוניינת לחשוף את המידע הזה, לא?

[בשמת_א*]

אם היא לא כותבת את זה, סימן שהיא לא מעוניינת לחשוף את המידע הזה, לא?
סליחה, לא הסברתי: זה סימן שגם אילו הייתי יודעת איפה היא גרה (במקרה אני לא מעודכנת...), לא הייתי חושפת את הפרט הזה כי זה היה נראה לי אאוטינג.

[חילזון_מנוקד*]

בשמת......תודה על כל האינפורמציה לגבי עירית. כשאהיה בשלה להרים טלפון - אעשה זאת.
בנתיים אמשיך לכתוב כאן מדי פעם כשיעלה משהו. זה עוזר לי לעשות קצת סדר בראש.
כמובן שאשמח לתגובות (ולא רק ענייניות)

[בשמת_א*]

[אינדי_אנית*]

את יכולה פשוט לבקש מעירית להכנס לדף הזה, היא נותנת תמיכה הרבה על גבי האתר וממש מעולה בדיוק בתהליכים כאלה כמו זה שאת מבקשת לעבור.

[מישהי*]

אני רוצה לפתוח דיון קטן בנקודה שמציקה לי - ואולי הארותיכן יאירו לי את הנושא
(ואולי - סביר לא פחות - שהכתיבה שלי תבהיר לי....)

מה הקטע של אנשים שאומרים "תהיי בקשר" ????
אני שמה את סימני השאלה במודגש כי זה באמת משגע אותי. זה מעסיק אותי וזה אומר לי שיש שם משהו לבדוק.

הסיטואציה היא כזו - נפגשנו ברחוב/במכולת/בפארק, ואז היא אומרת - תהיי בקשר.
אני שומעת בטון שלה גם סוג של טרוניה, או אולי - העברת אחריות.
עכשיו, מדובר במישהי שבפעמים האחרונות שנפגשנו, אני יזמתי את המפגשים, לה לפעמים לא מתאים ואז היא כן מנסה יומיים אח"כ ולפעמים זה מתאים לנו ולפעמים לא ואז או שאני מנסה שוב או שזה גווע, ואז אנחנו לא נפגשים כמה שבועות עד שאני - יוזמת שוב. או שלעיתים רחוקות מאוד, היא יוזמת.
ואז נפגשים במקרה, ו - "תהיי בקשר".
אז זה מוזר לי.
למה היא לא יכולה להיות בקשר?
כלומר, אם היא רוצה שנהיה בקשר, למה היא לא יוצרת קשר?

הגעתי למסקנה שההתנהגות הזו מבלבלת אותי, והבלבול הזה יוצר אצלי כעס.
אם אנשים לא רוצים להיות איתי בקשר, בסדר.
אם אנשים כן רוצים להיות איתי בקשר, בשמחה.
אבל אנשים שאומרים לי שהם רוצים שאני אהיה בקשר, ולא עושים שום דבר בשביל זה - אני לא יודעת איך לאכול את זה.
כל זה כשמדובר במישהי שאני כן הייתי שמחה להיות בקשר איתה, אבל מבאס אותי ומביך אותי ומעייף אותי - ושם אותי בעמדה לא נוחה - להיות זו שתמיד יוזמת. אז אני מוותרת על זה.

[מישהי*]

ומצד שני,

אם אתם אומרים לי "תהיי בקשר", ואני לא רוצה להיות אתכם בקשר??
כלומר -
מה הטעם באמירה הזו?
אם אתם רוצים להיות בקשר, תהיו, אל תגידו.
אם אני ארצה להיות בקשר, אני אהיה. אם אני לא רוצה, זה לא ישנה אם תגידו לי להיות בקשר. לא ככה?

אני מפספסת משהו?

[אבישג_א*]

אני חושבת ש"תהיי בקשר" זה על קשר לא מאוד משמעותי
כלומר כזה שלא אכפת לך להיות בקשר אבל גם לא ממש מטריד אותך אם הוא לא יתקיים
ואולי גם קשר שאתה מרגיש צורך לשמור עליו אבל אין לך זמן או שאתה לא טיפוס ששומר על קשרים או שהקשר לא ממש מעניין אותך אז אתה מעביר את האחריות לצד השני

ניסיתי לחשוב אם אני משתמשת בביטוי הזה, אני לא בטוחה, אולי כן בווריאציות אחרות למשל כשאני מזמינה חברות שיקפצו אליי מתישהו, שיבואו לבקר, ולא נעים לי שהן שכנות וגרות קרוב ואני לא באה אף פעם למרות שיש חברות שתמיד אלך אליהן, והן גם די נחמדות אבל לא כאלה שהקשר ממש משמעותי לי איתן אז אני מזמינה באופן לא מחייב - נשמע די דומה ל "תהיי בקשר".

בקיצור, לדעתי לא כדאי ממש להתעמק בביטוי, אם הקשר נעים לך ושווה את המאמץ אז תשמרי עליו, הרבה אנשים באמת מתקשים לשמור על קשר וזה לא קשור למי שעומד מולם, אם הקשר לא מעניין אותך או אין לך כוח להשקיע או לדעתך הצד השני לא באמת רוצה אז ותרי עליו.

[מתבישת*]

יכולה להעיד על עצמי, שקשה לי מאוד לשמור על קשרים. גם כאלה שאני ממש ממש ממש רןצה לשמור עליהם. גם עם אנשים שאני מעריכה מאוד וגם נבנית איתם מאוד. אני עובדת על הקטע הזה אצלי, אבל מתקדמת לאט.
ברור לי שזה קטע דפוק אבל יש לו שורשים עמוקים.
אז לפעמים כשאני פוגשת מישהי שאני ממש מצטערת שלא שמרתי איתה על קשר יותר, אני אומרת "תהיי בקשר". אני לא רואה בזה ציווי, אלא מין מסר שאומר שאני מעוניינת בקשר. ומה לעשות שזה ביטוי שגור יותר מ"אהיה בקשר".
האמת שאם זה מעצבן ללק מהאנשים אולי אפסיק להשתמש...

[מתבישת*]

נבנית, צ"ל נהנית.
אם כי לפעמים גם נבנית!