ענת ג

[ענת_גביש*]

עכשיו אני במתח, מה היא מחקה...מעניין...
תראי, אותי כל התחום של אבחנה בין מינים גזעים טיפוסים ומאפייני תרבות מרגש מאוד, במיוחד כשזה קורה בתוך שטח כה צר ודחוס כשלנו. המילה גזענות עמוסה בנגטיביות. היא לא מתאימה לי כאן. הבדלי הריחות, הקללות, והלבוש, במטבחן של סבתא רומניה וסבתא תימניה, למשל, זה דבר מרתק, מקסים. אני בטוחה שאנחנו מסכימות על זה.
גם אני גדלתי בלי ידיעה על עדות עד הצבא כמעט. ליתר דיוק לא ידעתי ש אני משתיכת לעדה כלשהי. (העובדה שהייתי הכהת עור היחידה בכל הכתה, חלחלה לתודעתי רק אחרי שהשתחררתי מהצבא!) - ויחד עם זה עם ידיעה בלתי נראית רחבה מאוד. כי בשכונה של סבתא שלי היו כל העדות ולמדתי על ההבדלים בינהן דרך פריזמת השנאה והחיבה, הפחד והכבוד שלה למגזרים השונים (את רובם היא די לא סבלה, בכללי. או מלוכלכים, או מבשלים רע, או לא מטפלים טוב בילדים, יו ניים איט)
אשכנזיה, לידיעתך, כפרה עלייך, זה אחת עם אור לבן (יצא לי ככה ולא מתקנת (-: ) שמוורידה בלחיים כשהיא בפארק הירדן. מקווה שעכשיו יותר ברור (-:

ובקשר לקטע האחרון של מה שכתבת
_כבר שנים אני מתבוננת (אין מה לעשות. חוקרת תרבות היא חוקרת תרבות. כל דבר בשבילי הוא תופעה למחקר ) במה שאנשים רואים כאשר הם מחפשים דמיון בין הורים לילדים. ושמתי לב, שכל אחד רואה חלקים אחרים. ומעניין מה החלקים שאנשים רואים. למשל, יש כאלה שמסתכלים קודם כל על הצבעים: צבע העור, צבע העיניים, צבע השיער. אני לא. אני מסתכלת יותר על צורת העיניים, המבט, המימיקה של הפנים, דברים כאלה.
אני גם יכולה לראות במקביל סטים - סט אחד (נגיד, אף, צורת הלסת, צורת הפה) שדומה לאמא וסט אחר (החיוך, העיניים, הצבעים) שדומה לאבא._

זה כל כך מעניין. תודה על זה.

[בשמת_א*]

אשכנזיה, לידיעתך, כפרה עלייך, זה אחת עם אור לבן (יצא לי ככה ולא מתקנת ) שמוורידה בלחיים כשהיא בפארק הירדן. מקווה שעכשיו יותר ברור
חחח. ואני בכלל לא ראיתי את זה.
צבעים אני הכי פחות רואה.
אבל ללא ספק אני כזאת. מוורידה בלחיים. בדיוק.
אבל אני חושבת שזה שהיא הבת שלך, הכי ראיתי בעיניים, ומשהו מאוד ברור בסכימה הכללית של הפנים. ואני אפילו לא יכולה להגיד לך מה, כי פשוט ראיתי. הבן לא כזה מובהק.

ברגע זה קלטתי למשל, שיש לי שתי חברות ממש טובות שאני רואה באופן די קבוע, ואין לי מושג מה צבע העיניים שלהן! למעשה אחת מהן אני מכירה מלידה. אני יודעת! יש לי תמונה שלה (הלכתי לבדוק. באמת רואים את צבע העיניים).
לפני שאחזור לעבודתי (אני מגעילה סיר)(בפעם הראשונה בחיים), אגיד שמה שמחקתי היה סיפור, איך אבא שלי סיפר סיפור קטן שממנו אפשר להבין. כן, "גזענות" היא מלה קשה. אבל התכוונתי שגם מעבר לעדות, אין.
למגזרים השונים (את רובם היא די לא סבלה, בכללי. או מלוכלכים, או מבשלים רע, או לא מטפלים טוב בילדים, יו ניים איט)
אין. לא היה לנו. במשפחה שלי. לא היתה התייחסות כזאת.

[ענת_גביש*]

אבל ללא ספק אני כזאת. מוורידה בלחיים. בדיוק.
טוב, אצלך זה מהכובע. לא קשור.
(אני מגעילה
לגמרי! מיד את הסיפור. מה זה פה.

[עננים_בקפה*]

ענת
את לא יודעת שלבשמת יש סירים שניגעלים ממנה
(סורי בשמת לא יכלתי להיתאפק, אני ניסיתי להגעיל מחבת קטן אבל הוא נישאר אדיש לגמרי, סוציומאט)

[מיכל_שץ*]

יאאאא! (באתי באיחור, אבל עדיין)
ברוכה הנמצאת!
היה שווה להכנס לאתר רק בשביל לראות את שמך.

[בשמת_א*]

את הסיפור על ההגעלה או את הסיפור של אבא שלי? (-:

[ענת_גביש*]

שאלת קיטבג. את שניהם.

[עוברת_אורח*]

תופסת מקום נוח, מכינה צ'אי עם חלב ומחכה לסיפורים.
(או, הנה נהיה כאן מעניין)
(עכשיו רק צריך להחזיר את תוספות יוםטוב)
(ואת הסוגריים המשולשים)

[עולם_חדש_מופלא*]

חזרתי כדי להמשיך את השיחה על כביש שש, אבל בינתיים נהיו כאן דברים הרבה יותר מעניינים.
אז גם אני תופסת מקום נוח, ומחכה.

[בשמת_א*]

טוב, אני אתחיל מהסיפור של אבא שלי.
הוא קונה כבר שנים במעדנייה ברמת אביב, לא כל כך רחוקה מהאוניברסיטה (אם מודדים במרחקי הליכה של אבא שלי ההלכן (-: ). יש שם כמה מוכרים, הם מביאים המון דברים. בין היתר מוכרים דברים שאנשים מכינים, לא תעשייתיים. למשל, עמבה (-: או שומר כבוש (חבל שהאיש שעשה את השומר הכבוש הפסיק, זה היה אחד המעדנים החריפים הטעימים ביותר שטעמתי אי פעם).
בקיצור, לא מזמן אבא שלי סיפר שהוא אמר להם שהוא לא יכול לקנות אצלם את הפיתות שהם מוכרים, כי הוא מסרב לקנות הכשר בד"צ. "אז ענאן התחיל להביא פיתות מהמאפייה בבאקה, ועכשיו הרבה אנשים מעדיפים אותן". כמובן - כי הן גם טעימות בהרבה וגם זולות יותר.

(אבא שלי מרגיש תחושת הישג שהוא שכנע אותם ושזה הצליח).

כשאת שומעת סיפור כזה, האם את מבינה איך אפשר שאין סיווגים של "מיגזרים"?

(מזכיר לי את הסיפור של סבתא שלי, "למזלי חליתי בטרכומה". סיפרתי פעם, לא?)

הגעלת כלים:
כל שנה אנחנו חוגגים יומולדת בגן שעשועים ציבורי בשכונה. וכיוון שאנחנו בחינוך ביתי, אז בין חברינו נמנות משפחות השומרות על כשרות וגם על השבת. לכן אנחנו מזמינים תמיד ליום שישי בשעה מוקדמת, כדי ששומרי השבת יספיקו גם להגיע הביתה בזמן. ואני דואגת לכיבוד שיהיה גם כשר. יש כל מיני טריקים: למשל, בד"כ הייתי קונה כל שנה ליומולדת קרש חיתוך חדש וסכין חדש, ואז כל הירקות החתוכים היו כשרים. כל הפירות והירקות ששוטפים בסלסילות שלהם - כשרים.
השנה זה היה - גם כשר וגם נטול גלוטן. אז רציתי נורא להכין פופקורן. קניתי גרעיני תירס אורגניים והכנתי בסיר ויצא לי מעולה ורציתי שגם החבר הטוב של הבן יוכל לאכול פופקורן.
נדנדתי לאבא של החבר הטוב שיברר לי הילכות כשרות, אבל הוא יש לו דברים רבים על הראש (-:
אז פשוט פתחתי גוגל (נו, מה) וקראתי הילכות הגעלה. ליתר ביטחון בכמה מקומות, אבל הכל מועתק ממילא מהמקור אז זה בדוק. מסתבר שזה לא כל כך מסובך. אז הגעלתי את הסיר והמכסה שלו היטב במים רותחים לפי הזמן שהיה מצויין (קצת יותר, ליתר ביטחון, ומכל הצדדים), שטפתי מתחת לברז במים קרים (כי כתוב לשים מעט חומר ניקוי במי ההגעלה, לא רציתי שזה יישאר על הסיר), שמתי לייבוש, ויש סיר לפופקורן!
והילד אכל בשמחה פופקורן ביתי אורגני.
איזה כיף.
מאוד לא רציתי לפתור את הסוגיה בזה שבן זוגי (יותר נכון לומר בעלי, למען האמת) יקנה פופקורן למיקרו ונכין אותו במיקרו של אחותי וגיסי (שגרים לידינו ושהגיעו גם הם ליומולדת). בטח קראת פעם את רשימת הרכיבים של הגועל הזה.

אגב, אם מחברים את סיפור 1 + סיפור 2 אפשר לראות, שהלכות כשרות לא זוכות לרייטינג גבוה במשפחת המוצא שלי P-:
אבל אנשים - כן.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

אוי בשמת,
את מציבה ראף בלתי אפשרי..
גם לי אין מיקרו. גמני מעדיפה אורגאני ובצירוף מקרים גם המנעות מגלוטן עולה בסדר העדיפיות.
עדיין לארגן סתם יומולדת בגן (החגיגה בפארק נדחתה לאחרי החגים)
ע״פ רשימת הנחיות שחילקה הגננת וכוללת סתם רכישה של כמויות מזעזעות של ביסלי, מרשמלו ושאר מירעין בישין הותירו אותי חסרת נשימה! (רגע, אבל גם אפיתי עוגה).
ואת?את מצליחה לג׳נגל גם הגעלת סיר וזמן לספר על כך כאן בנונשאלנטיות...

ובעניין העדות- מזכיר לי שכשחזרתי בכתה ה׳ משליחות בת שנתיים בארה״ב שאלו אותי הילדים בכיתתי החדשה:
״מאיזו עדה את?״
ואני עניתי: ״אני יהודיה!״
<עם יריית פתיחה שכזו, כמובן שאח״כ הייתי מודעת ועוד איך לכל נושא העדות..>

סליחה ענת, שלא התאפקתי מלהדחף. אני מחבבת אותך בשקט מזה זמן ואת בכלל לא מכירה אותי. אז מגישה לך @} ונעים מאד!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

או שומר כבוש (חבל שהאיש שעשה את השומר הכבוש הפסיק, זה היה אחד המעדנים החריפים הטעימים ביותר שטעמתי אי פעם).
טוב, העלילה מסתבכת, ואני ממש מצטערת אבל יידרש פה פירוט נוסף.

[אילה_א*]

את מציבה ראף בלתי אפשרי..
עוד אחת שנדחפת ,אני
פשוט ביום הולדת של בתי הצלחתי לדעתי להגיש את הכיבוד הכי
בריא,כשר ,נטול אלרגניים ,משובח,טעים,ונחטף
הלכתי לשוק הכרמל וקניתי המון פירות אבל המון ומכל מיני סוגים
נקטרינות אפרסק מילון ענבים דובדבנים מנגו אבטיח ואולי עוד משהו ששכחתי
חתכתי הכל לחתיכות או שהשארתי שלם בהתאם לצורך
הכנתי עוגה
היה להיט לא נשאר פירור (טוב פירות לא עושים פירורים )
מאוד ממליצה על אופן הכיבוד הזה לימי הולדת
הילדים שמחים האמא שמחה אפילו הסבא והסבתא שמחים
רק התקציב אבל יום הולדת יש רק פעם בשנה

[ענת_גביש*]

עולם חדש מופלא, את מוזמנת להמשיך את השיחה על כביש שש, במיוחד לכבוד הנסיעה הצפויה לערב החג. (איך אני אמצא את הדרך עכשיו עם השודדים האלה??)

בשמת, את אבא שלך כבר קיבלתי ארוז עם חיבה על מוכן, את יודעת. והסיפור רק מחבב אותו יותר. תודה! (גם אני נשארתי עם צמא להרחבה על השומר הכבוש)

בקשר לזה: כשאת שומעת סיפור כזה, האם את מבינה איך אפשר שאין סיווגים של "מיגזרים"? תסלחי לי שאני מנג'סת, ברור שיש ויש סיווג למגזרים, ממש בגוף הטקסט שכתבת עכשיו בעצמך, תראי:
כמובן - כי הן גם טעימות בהרבה וגם זולות יותר. האם יש או אין הקשר מגזרי? האם לא ברור וידוע ומובלע בתודעתנו שלערבים פיתות טעימות יותר וזולות יותר?
הסיווג למגזרים כ"כ טעון אצלנו, שאני נתקלת (אולי לא אצלכם במשפחה, אולי אני מפספסת מה שאת אומרת) אבל נתקלת לא מעט בסירוב, הימנעות ממש, מלהכיר בהבדלים, מתוך נאורות לכאורה. מתוך אפנת כור ההיתוך.ואני אומרת: זה פאסה. זה לא עשה טוב אז, וזה לא דבר טוב היום.
כשעוברת מזכירה את תוספות יום טוב, הדבר הראשון שאני חושבת עליו זה שהוא דוס. אחר כך שהוא כותב שנון וחכם ומצחיק. הדוסיות שלו עומדת בבסיס הארומה של ההתנהלות שלו, במפורש.
מתכוונת, שיש מקום להתמלא הערכה וסקרנות מגדרית, ספציפית. זה שהוא דוס יהפוך את כתיבתו על, נאמר, מרכבות רוסיות בשלג, למגוונת יותר. זה שהיא ערביה יהפוך את כתיבתה על בישול למרתקת באופן מסויים מאוד, ולא באופן כללי. המגדר, ההגדרה, מאפשרים תוספת גוונים ולא החסרה שלהם.

מזכיר לי את הסיפור של סבתא שלי, "למזלי חליתי בטרכומה". סיפרתי פעם, לא?) לא. את מוזמנת לספר (-:

אמא של טוסיק, נעים גם לי, ואת לא נדחפת אלא מוזמנת בשמחה.
אילה, מעניין עד איזה גיל אפשר לעשות את זה. נראה לי שאם הייתי עושה את זה בגילאים שלנו הילדים שלי היו זורקים עלי את הפירות. מצד שני, זה נועז וחדשני. אולי זה היה עובד הפוך על הפוך.

[בשמת_א*]

האם יש או אין הקשר מגזרי? האם לא ברור וידוע ומובלע בתודעתנו שלערבים פיתות טעימות יותר וזולות יותר?
לא מגזרי בכלל.
טעימתי (-:
כלומר, הוא טעם אותן והתברר שהן הרבה יותר טעימות מהפיתות הרגילות שנמכרות כאן. והן זולות יותר כי המאפייה לא משלמת מס תעודת כשרות.
אני בטוחה שהוא צודק. אנחנו קונים לאחרונה פיתות במאפייה בבית זרזיר כל פעם שעוברים שם בדרך לצפון וגם הן הרבה יותר טעימות מהסחורה שנמכרת פה בסופר.
למה להניח שדעתנו הקולינארית נקבעה לפי דעה קדומה ולא לפי ניסוי וטעימה? (-:

לפעמים זה מוסיף גוונים. למשל בכתיבה שלך. אבל לעתים קרובות יותר, עורי נעשה חידודין חידודין כשאני שומעת אחד, לא משנה מאיזו משפחה, אומר "הערבי הזה" או "כל האתיופים ..." (יצא לי עשן מהאוזניים אז אני לא זוכרת מה בדיוק "כל האתיופים". זה ביטוי שסותם לי את המוח).

מה אפשר להגיד על שומר כבוש? איש אחד שעשה בבית. פלחי שומר, לא יודעת איך כבש אותם. מדהימים בטעמם. אבל מסתבר שהוא תימחר נמוך מדי לאורך זמן (ביתי, כבר אמרנו?) ולכן פשט את הרגל וזהו, הפסיק.

מעניין עד איזה גיל אפשר לעשות את זה. נראה לי שאם הייתי עושה את זה בגילאים שלנו הילדים שלי היו זורקים עלי את הפירות
אכן.
אצלנו, גם הבעל וגם הילדים. מאבקי הצודק מסתכם בהתעקשות על ירקות, פירות ודברים כמו פופקורן אורגני, לצד מניעת הצפה של זבלים.

אז למזלי חליתי בטרכומה.
סיפור מכונן במשפחתנו.
סבתא שלי האהובה, ז"ל, שנולדה בתל אביב, התייתמה משני הוריה שמתו משחפת. אבא לפני גיל שנה, אמא בגיל שמונה. אז לקחה אותה האחות התאומה של סבתא שלה, "הדודה". שהיה לה מאוד קשה לגדל את הילדה, והמצב הכלכלי היה ממש קשה. הקרובים מאמריקה כתבו לדודה, שתבוא אליהם עם הילדה. באמריקה יהיה להן טוב, הם ידאגו להן, תהיה פרנסה.
הדודה מאוד התלבטה, לנסוע או לא לנסוע? לטובת הילדה היא חשבה שהיא חייבת לנסוע.
ואז, סיפרה סבתא שלי, "למזלי חליתי בטרכומה".
טרכומה היתה מחלת עיניים קשה, שלא איפשרה להגר לאמריקה. לחולים בה לא נתנו להיכנס.
נסעה הדודה עם הילדה לירושלים, לד"ר טיכו, רופא העיניים הנודע.
ד"ר טיכו בדק ואמר: "כן, לילדה יש טרכומה. אבל אפשר לעשות לה ניתוח, היא תבריא, וכך תוכלו לנסוע לאמריקה".
הדודה דאגה: "ואם הילדה לא תעשה את הניתוח?"
במקרה כזה, אמר ד"ר טיכו, הילדה תבריא אבל זה ייקח הרבה זמן ולא תוכלו לנסוע לאמריקה.
טוב, אמרה הדודה לילדה בת השמונה - תחליטי מה את בוחרת לעשות. מה שתחליטי, אנחנו נעשה.
אז סבתא שלי החליטה, שהיא לא רוצה ניתוח.
חזרו לתל אביב בתחושת הקלה וזה היה סוף הסיפור על אמריקה.

עכשיו תחשבי איזה אתוס משפחתי מגדלים על משפט כמו "למזלי חליתי בטרכומה" (-:
ואיזה כבוד לילד מתבטא בכך שהדודה לא חשבה שהיא צריכה להחליט בשביל הילדה אם היא תעבור ניתוח או לא. היא הרגישה שהילדה צריכה להחליט על עצמה (בעניין הזה יש עוד הרבה סיפורים על יחס הכבוד של הדודה, שהיתה בוודאי אשה מאוד מיוחדת).

[שביל_בצד*]

בהחלט סיפור מדהים

[אילה_א*]

אוי אתן רומזות שיש גיל שהילדה שלי תגלה שהקופסאות בסופר ליד הקופה הן לא רעשנים כמו שאמרתי לה ?
השבוע במונית שירות הנוסעת לידנו לעסה גומי לעיסה ובתי שאלה אותה מה את אוכלת והיא אמרה לה מסטיק הסברתי לבתי שזה לא אוכל שזאת גומיה כזאת ששמים בפה ולועסים כמו פרה
ואז היא אמרה גם אני רוצה פלסטיק
אמרתי בסדר

[ענת_גביש*]

איזה סיפור יפה ואותנטי. תודה בשמת. אני רואה את הספר, ששמו יהיה "למזלי חליתי בטרכומה" . אחלה שם! וכולו סיפורים שורשיים אמיתיים מתולדות הארץ עם ממתקים אותנטיים כמו ד"ר טיכו, יתומת שחפת, דודים עשירים באמריקה...כשבין השורות מסתתר סיפורה של משפחה שידעה לתת כבוד לילדים שהולידה וגידלה, ואיך הפכו בעצמם לאושיות חינוך יוצאות דופן שעיסוקיהם חובקים אהבת אדם בפניה השונות.
(לדעתי כתבתי הרגע את המאחורה של הספר. )
ועד אז, לכבוד לדף הזה אם תכתבי עליו עוד סיפורי דודות, כבוד, או סתם ירקות, למרות שממש מגיע להם מקום משלהם.

אני, אגב, הקורא הסקפטי. אני מזהה בסיפור את האמא בגן השעשועים, שמזמינים אותה להצטרף לאיזה פעילות אחר צהריים עם בתה הקטנה שסך הכל ירדה איתה להתנדנד קצת בדרך לפחים,, ופתאם נפלו עליה מס' אמהות חביבות ונמרצות עם האובר פעלתנות הזאת והאקסטרא רצון טוב, והיא, מה זה לא בא לה, קצת לפני מחזור, קצת יש לה כביסה במכונה, קצת מתגעגעת לבעלה ורוצה הביתה כי יש סיכוי שהוא יחזור מוקדם, ובזוית העין היא קולטת את הבת שלה מבליעה פיהוק, או מתכווצת בחוסר חברתיות מובהק, ומחליטה לפעול בתבונה אימהית, ושואלת אותה "מתוקה שלי את רוצה להצטרף למשחק מי מנשק את זנב הארנבת? אמא של יהלי ותהל מזמינה אותך..." והילדה מרימה כתף ומועכת את הלחי עמוק לתוכה ומייבבת משהו לא ברור והאמא אומרת "מה...מה חמודה? לא רוצה?" ומרימה מבט מתנצל אל האמהות ואומרת "היא לא רוצה...אבל באמת תודה רבה לכן, זה רעיון מקסים!" או במילים אחרות, יש מצב שהדודה אהבה לחיות פה. שהשפע האמריקאי היה הדבר האחרון שקסם לה. שהיא היתה מוכנה להמשיך לאכול עדשים עם בצל כל השנה ולתת לילדה את כל הביצים והלבן כשהיה מספיק לקנות, רק שיעזבו אותה בשקט פה ליד הים, ליד החול, ליד התפוזים, ליד השמן קיק, בתוך הרוח החמה, בתוך העברית, בתוך המחסור, אבל פה. והמצפון הישר לא יכול היה להתפנק אז העבירה את הכדור אל הילדה,אבל בלב שקט. כי בתבונה דודתית, ידעה בדיוק איפה הלב של הילדה נמצא.

[בשמת_א*]

לדעתי כתבתי הרגע את המאחורה של הספר
וואללה.
תדחפי תדחפי, בסוף ייצא ילד (-:

יש מצב שהדודה אהבה לחיות פה
אבל ברור D-:
גם הדודה (למעשה דודה-רבתא, כאמור: אחות סבתה) וגם סבתא שלי. אהבו לחיות פה בארץ, בתל אביב, ברחוב נחלת בנימין 1. לא רצו להגר לאמריקה הזאת. הקרובים (לא יודעת איזו קירבה בדיוק) לא היו עשירים, סתם לא היו עניים כמו הדודה והילדה - זה היה אחרי שבעלה של הדודה נפטר. אבל השכל, ההיגיון, המעשיות, כולם אמרו לדודה שלטובת הילדה הן חייבות לנסוע.
ברור שהן לא רצו.
אחרת מה בכלל הניסוח? "למזלי חליתי בטרכומה"?
ברור ששתיהן ראו בזה מזל גדול...
אבל - היה גם העניין של הניתוח. הניתוח מפחיד. אם סבתא שלי היתה בת 8 בערך אז השנה היא 1920. ניתוח בעיניים זה לא צחוק.
ומצד שני, גם טרכומה לא צחוק.
וגם, הדודה היתה אדם מאוד מקבל, מאוד מכבד. נתנה המון מרחב ועצמאות לילדה, סמכה עליה ובטחה בה, נתנה לה שפע אהבה, מעולם לא נזפה בה גם כשסבתא שלי עשתה מעשי שובבות.

[ענת_גביש*]

למה להניח שדעתנו הקולינארית נקבעה לפי דעה קדומה ולא לפי ניסוי וטעימה
בעיני זו לא הנחה אלא עובדה. אבל כזו שאפשר להפריך אם מתעקשים על דרך ההיגיון. ושוב, יתכן שדעתכם היא כך. לפי ניסוי וטעימה. לי יש דעה קדומה על אוכל אנגלי, עוד מדעות קדומות של אחרים, וכשאכלתי בבית אנגלי היה באמת די דוחה (מין פודינג שחור. לא רוצהאפילו לתאר, )
אוכל אוסטרלי, הוא רענן ולא מחשיב את עצמו ומסביר פנים, ממש כמו ההתיישבות שם, שהתחילה מראש כמשהו שלא מחשיב את עצמו אבל מסוגל לחייך בקלילות ולקבל את המצב המוזר של להישלח לכלא ולמצוא עצמך בגן עדן, בלי לעשות יותר מדי עניין.
תראי אוכל יהודי מזרח אירופאי. מה, הוא לא בדיוק כמו האנשים? חיוור, דשן, דאגני, מחמם את הלב, מאמץ אותך אל חזה עצום שדיים וחונק אותך באהבה קטלנית? האם תצפי למצוא במטבח מזרח אירופאי כזה פיסות דג נא שקופות מונחות, ישמור האל, על אורז יבש וקר ומצופות בסמרטוט ירוק שהוציאו מהים?!
לא, והסיבה שלא, היא כי זה לא מתאים לאנשים שם.
אני מתחילה לחשוב שדעה קדומה זה לא מילה גסה.

[ענת_גביש*]

_ברור שהן לא רצו.
אחרת מה בכלל הניסוח? "למזלי חליתי בטרכומה"?_
מהניסוח ברור ש הילדה לא רצתה. ועוד מסופר כאילו הדודה נתנה לילדה להחליט אם תנותח. אם תיסע. ואני התכוונתי שיתכן שהדודה ידעה בדיוק שהילדה לארוצה וכך מצאה פתח מילוט. אבל כך או כך, תעשי טובה תשבי תכתבי. אלה דברים אמיתיים שקרו. וזו המשפחה שלך, וזה תבליני הארץ (ולא רק מלח ה ) , ואת זוכרת את הסיפורים. ואם טליה תזכור רק חצי? והבת שלה בכלל תחשוב שהדודה רבתא לקתה בטרכומה וכל הסיפור ילך פייפן? תכתבי.

[בשמת_א*]

לי יש דעה קדומה על אוכל אנגלי, עוד מדעות קדומות של אחרים, וכשאכלתי בבית אנגלי היה באמת די דוחה
חחח זו לא דעה קדומה (-: זה טעם. לפי התיאור זה אולי היה פודינג דם? (איכסססססססססססס)

תראי אוכל יהודי מזרח אירופאי. מה, הוא לא בדיוק כמו האנשים? חיוור, דשן, דאגני, מחמם את הלב, מאמץ אותך אל חזה עצום שדיים וחונק אותך באהבה קטלנית?
קודם כל, אין "אוכל יהודי מזרח אירופאי" D-: יש הבדלים אדירים בין מטבח רוסי למטבח פולני, זה קודם כל, ואל תשכחי מטבח הונגרי שזה בכלל סיפור אחר לגמרי וממש שווה... וגם אחרים.
מטבח פולני, אה, אני מתנצלת מראש בפני כל אלה ממוצא פולני שאוהבים את האוכל, אבל מבחינתי - בלתי אכיל.
מטבח רוסי - או. זה מתחלק לשני חלקים. בחלק האחד יש מאכלים מהאהובים עלי ביותר בכל העולם. כיסונים, חביתיות, מיני מטעמים טעימים מתפוחי אדמה וממוצרי חלב דמויי לבן (אבל לא "לביבות תפוחי אדמה"). בחלק השני יש מאכלים שאני לא מתקרבת אליהם עם קלשון, כמו חמיצה, רגל קרושה, דג ממולא, ומיני זוועות אחרות.
(חמיצה לא, אבל מרק סלק כן. מה ההבדל? שבמרק סלק יש רק סלק, שאחרי הבישול מוסיפים לו מלח ומיץ מלימון סחוט. זהו. ואני אוכלת עם המון שמנת, רצוי שמנה מאוד).
(סלק טעים לי רק בשתי צורות: האחת, המרק הנ"ל. עם הרבה מלח ומיץ לימון. והשנייה, בושל או אודה בקליפתו, נקלף, נחתך לקוביות, קצת מלח, המון שום חי קצוץ טרי והמון מיץ לימון סחוט טרי. לדעתי, הראשון רוסי, השני ספרדי).

תנדנדי לי, אכתוב.
יש לי עוד דברים לכתוב, לפני זה, ברשימת 5500 הדברים שעלי לעשות בדחיפות עד סוף השבוע הבא )-:

[ענת_גביש*]

השני בלי ספק ספרדי.
אז מה זה חמיצה עם כך? שיש גם כרוב ותפ"א ובשר? (ושמנת..? )
ובהחלט מקבלת את התיקון לגבי כל תתי המגזרים הקולינריים שהבאת. את רואה כמה זה מטייח ומשטח להניח שאין הבדלים????? טוב, אני יודעת שלא אמרת שאין הבדלים, אלא שלא ניתן לחזות אותם מראש בהתבסס על השתייכות עדתית. טוב נו אנחנו לא חייבות להסכים. העיקר שאנחנו מסכימות שאת הולכת לכתוב ושלא תחכי הרבה למרות ה5500 דברים.

[עולם_ומלואו*]

כאילו, פתאום נהיה שהדף שלך זה המקום הכי מעניין בבאופן.
את רואה טוב שחזרת

[ענת_גביש*]

טוב שחזרתי? (-: טוב שבשמת כותבת פה!
ובכלל כתבתי לך מייל לפני דקותיים, איזה קטע שהופעת. חיים ארוכים.

[מיכל_בז*]

מטבח פולני זה משהו! רק צריך להכיר.
ולגדול עליו. בעיקר על גפילעפיש כזה עם חזרת חריפה חריפה שעושה את לשונך חידודים חידודים. ואז למרוח את החזרת על החלה, להוסיף קצת כבד קצוץ ואו! הגעת לגן עדן.

(גם אני נדחפתי. אבל זה מטעמי הגנה על המטבח הפולני בכלל והגפילטע בפרט.)

[ענת_גביש*]

גם אני נדחפתי. אבל זה מטעמי הגנה על המטבח הפולני בכלל והגפילטע בפרט.)

תגידו מה שאתם רוצים על דעות קדומות, זה נשמע לי הכי פולני בעולם: לא באתי ליהנות. באתי כי היה צריך!
תשמעי. אני בעדך. אין כמו מה שתיארת עכשיו.
<חולה על גפילטעפיש וחזרת וכבד קצוץ>

[בשמת_א*]

אז מה זה חמיצה עם כך?
בחמיצה יש עוד ירקות נוסף על הסלק. ולא כל כך הרבה מיץ לימון, אולי בכלל לא. יש כאלה ששמים בה סוכר רחמנא ליצלן. יותר מזה אני לא יודעת כי אני לא אוהבת...

חולה על גפילטעפיש וחזרת וכבד קצוץ
טוב, חזרת אני מבינה (מתה על חזרת, אבל רק אמיתית). אגב, מאז שאין שומר כבוש של ההוא, אני נאלצת לאכול את הסלמון האפוי שלי עם חזרת. שום, וחזרת. לא מדוייק לי כמו השומר הכבוש, אבל מספיק טוב.
העמבה שלי לא הולכת עם סלמון. אני שמה אותה בנדיבות על אורז (מלא אורגני כמובן). עם סלט ירקות קצוץ דק, הרבה שמן זית, ושתי ביצים קשות. מושלם.
כבד קצוץ - טוב, זה משהו שלמדתי לאכול בגיל 40 אני חושבת. לפני זה הגעיל אותי ברמות. אבל פתאום השתנה לי הטעם. אולי מפני שחמותי פעם הגישה את זה על פרוסות של תפוחים חמצמצים.
מאז אני מוכנה לאכול כבד קצוץ נגיד פעם בשנה. הציל אותי בהפלות וכאלה (צריך להחזיר את הדם). אני קונה לאמא שלי את הביצים האורגניות, הכבד האורגני, הבצל האורגני, משביעה אותה להשתמש אך ורק בשמן זית, והיא מכינה לי כבד קצוץ. פעמיים שלוש אפילו הכנתי בעצמי.

מיכל, לא "צריך להכיר". אולי כן "צריך לגדול על זה" (-:
אני לא גדלתי על מטבח פולני, ואולי בגלל זה, לא טעים לי.
מצד שני, כן גדלתי על כבד עוף במחבת עם טבעות בצל מטוגן. בעיקר אני אוהבת את הבצל המטוגן. אמא שלי דווקא מבשלת מצויין (היא למדה מאבא שלי ואמו, ולא פחות מכך - מהספרים "כך נבשל" ואיך קראו לשני...). אבל אני אלשין, שאת כבד העוף הטוב ביותר שאכלתי בחיי הכינה לי אצלי בבית ניצן אמ. פעם ראשונה שממש נהניתי מכל ביס.
אבל דג ממולא?
[זה פה הדף שלא אומרים איכס על אוכל? שתדעו לכן שיצאו לי ילדים בדיוק כמוני. לא נוגעים בגעפילטע פיש. בטח גם לא יגעו בקציצות דגים נורבגיות, זה בדיוק אותו טעם, ה-פיסקה בולר]

[בשמת_א*]

אני לא גדלתי על מטבח פולני, ואולי בגלל זה, לא טעים לי
בעצם זו סוגיה שחשבתי עליה הרבה.
האם אנחנו אוהבים או לא אוהבים אוכל רק מפני ש"גדלנו עליו"?
אולי יש לנו טעם שלא קשור?
אני לא גדלתי על מטבח הודי, אם כי הכרתי אותו בגיל 6 נגיד. בכל זאת אני מאוד אוהבת מטבח הודי. מטבח תורכי אני אוהבת עוד יותר, ואותו הכרתי בגיל עוד יותר מאוחר. אז אני לא בטוחה בכלל שזה עניין של "על מה גדלת".

[מתחדשת*]

והן זולות יותר כי המאפייה לא משלמת מס תעודת כשרות.
זאת רק אחת הסיבות ולא העיקרית שבהן.
עוד סיבות:
המשכורות במגזר הערבי נמוכות יותר; רוב הסיכויים שהמאפייה לא משלמת שכר דירה, רשיון עסק או ארנונה (אופס. דיעות קדומות גזעניות?); הקמח נקנה מטחנה בגדה (שגם לא משלמת מס כשרות) במחיר נמוך ב{{}}הרבה ממחירי הקמח בארץ, וכו' וכו'.
(מעניין אם אלה הפיתות של ריאד.)
<החך נזכר בתקופה שהיינו עושים קניות בבאקה>

בשמת, את רצינית בקשר לשום בסלק? לא הייתי מאמינה שאת מאלה.

יו, איך עשיתן לי חשק לכבד קצוץ.

[מתחדשת*]

_האם אנחנו אוהבים או לא אוהבים אוכל רק מפני ש"גדלנו עליו"?
אולי יש לנו טעם שלא קשור?_

ברור שיש גם טעם שלא קשור, אבל אין על טעמי ילדות. מספיק להציץ בדף מה אכלנו בילדות כדי להיווכח בזה.

[בשמת_א*]

_והן זולות יותר כי המאפייה לא משלמת מס תעודת כשרות.
זאת רק אחת הסיבות ולא העיקרית שבהן._
ברור... חסכתי מלים ודיסקליימרים (-:

(מעניין אם אלה הפיתות של ריאד.)
אני אברר אצל מקורותי (-;

בשמת, את רצינית בקשר לשום בסלק? לא הייתי מאמינה שאת מאלה.
מה זה "מאלה"? 0-:
דחוף הסבר.

[תבשיל_קדרה*]

סלק.
1 - נסי סלק כמו שתיארת, אבל לא רק עם שום אלא גם שמיר. רוסי. לגמרי.
2 - את חייבת חייבת לטעום סלק בקליפתו מהתנור. כמו שעושים תפו"א בתנור. זה הסלק עם הטעם הכי מרוכז שיש. כלום לא בורח/נוזל.

אז מה זה חמיצה עם כך?
אני חושבת שהייתי מגדירה אותה לפי הכרוב והסלק (אבל תמיד יש עוד ירקות). בעקרון, חייב להיות בה בשר, זה מוגש עם שמנת, וסבא שלי היה מוסיף כף סוכר.
אצלינו מזמן לא מקפידים על הבשר, חליק. כמה כבד יכול להיות אוכל שנאכל בארץ?
וגם כף הסוכר נשארה רק בסיפורים (אבל יואו! אני חייבת לטעום את זה ככה!)
ותפו"א? חו"ח! מוגש ליד זה פירה בצד! איזה דבר. חישבי על רוטב כתום עז, מעט שמנוני, על הפירה.

[מתחדשת*]

_מה זה "מאלה"?
דחוף הסבר._

נו, מה לא ברור? מאלה שהורסים את הסלק עם שום!
לא דמיינתי אותך ככזאת...

[ורד_לב*]

חמודה! ממש כיף לשמוע ממך, אחרי שנים....
טוב, אני כמעט בכלל לא פה.
את מוזמנת "לקשקש" [email protected] וגם אחותך כמובן.
שנה נפלאה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_תראי אוכל יהודי מזרח אירופאי. מה, הוא לא בדיוק כמו האנשים? חיוור, דשן, דאגני, מחמם את הלב, מאמץ אותך אל חזה עצום שדיים וחונק אותך באהבה קטלנית? האם תצפי למצוא במטבח מזרח אירופאי כזה פיסות דג נא שקופות מונחות, ישמור האל, על אורז יבש וקר ומצופות בסמרטוט ירוק שהוציאו מהים?!
לא, והסיבה שלא, היא כי זה לא מתאים לאנשים שם.
אני מתחילה לחשוב שדעה קדומה זה לא מילה גסה._

[עולם_חדש_מופלא*]

הו, כמה נוסף כאן כשלא הייתי...
(רק בשביל לסגור את סיפור כביש שש- לא היה לי משהו חכם להגיד, באתי מלכתחילה לבדוק מה ענית לי. אני לא גרה קרוב אליו, כך שזו לא סוגייה יומיומית בשבילי.)

ולגבי הדברים המעניינים שקרו פה:
ענת- את כותבת כה יפה. בעיקר הניסוחים, אבל גם התוכן (למשל מה שציטטה קרוטונית).
בשמת- סיפורים נפלאים. מתי יוצא הספר?
מיכל- מסכימה איתך לגבי האוכל הפולני- מטבח פולני זה משהו! רק צריך להכיר., חוץ מזה שאני שונאת גפילטעפיש (או דג נע, או דגים בכלל. מעדיפה לתרום כליה בלי הרדמה מאשר להתקרב לדגים...).
ודבר נוסף בשבח המטבח הפולני (לפחות זה שאני גדלתי עליו- שלא כלל כבד או דגים או בורשט...) - הוא די קרוב לאוכל טבעי, כי לא משתמשים בתבלינים. אני גדלתי על ירקות בטעם של ירקות, למשל. רק כשגדלתי גיליתי שיש אנשים שמוסיפים מלח לכל דבר. (מצד שני- גם לא משתמשים בעשבי תיבול, שזה דווקא טבעי ואפילו טעים ).

[ולריה_י*]

הי ענת, אני לא צריכה שמיכות לתינוק, תודה....
את פשוט יכולה לגשת ולראות- הן ברח' זבוטינסקי 4 כניסה שמאלית, אופניים די מכוערות, שחורות עם צהוב
אם הן עדיין שם ומתאים לך- פשוט קחי
שנה טובה!!

[בשמת_א*]

את חייבת חייבת לטעום סלק בקליפתו מהתנור. כמו שעושים תפו"א בתנור. זה הסלק עם הטעם הכי מרוכז שיש. כלום לא בורח/נוזל
לא אני. לא מתה על טעם של סלק. למה את חושבת אני צריכה למסוך אותו במיץ לימון, שום או שמנת? (-:

מגדירה אותה לפי הכרוב והסלק (אבל תמיד יש עוד ירקות). בעקרון, חייב להיות בה בשר
הו הו. פה נדרש מיפוי איזורים קולינארי (-: לא סבתא שלי (מצד האבא) ולא אמא שלי, מעולם לא הכינו את החמיצה עם כרוב ומעולם לא היה בה בשר. קישואים, בצל, לא זוכרת מה, זה כן.

מאלה שהורסים את הסלק עם שום!
צצצ. לא ככה - האוכל הוא שום. לפעמים אני הורסת את השום עם סלק... קפיש? (-:

[מתחדשת*]

צצצ. לא ככה - האוכל הוא שום.
לא מתה על טעם של סלק
הוא שאמרתי. לא הייתי מאמינה עלייך.

[אמא_בבית*]

כל הכבוד לאבא של בשמת!
גם אני רוצה לא לקנות בד"ץ מתוך עקרון אבל מה לעשות שהסופר הכי קרוב וזול מוכר כמעט רק בד"ץ? הלואי שזה היה יותר יקר אבל אצלינו זה הרבה יותר זול....

[עולם_חדש_מופלא*]

גם אני גדלתי בבית שלא אוכלים בו בד"ץ מתוך עיקרון (והוריי דתיים...)

[עשב_השדה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ענת לאפ צ'י י מעמד לתווים למסירה
מהככר......
שנה טובה

[שני_צו*]

תודה רבה וד"ש חם לאליה ולבנות.
מתגעגעים מאוד והוגים בכם לפעמים.
למשל היום מיכאל סיפר לחברה חדשה על משחק דגים של אליה, שבטח אליה כבר לא זוכר בכלל

[אהבת_עולם*]

מצטרפת לשיחה המרתקתן, לא הייתי מודעת אליה עד עכשיו:

אני גם יכולה לראות במקביל סטים - סט אחד (נגיד, אף, צורת הלסת, צורת הפה) שדומה לאמא וסט אחר (החיוך, העיניים, הצבעים) שדומה לאבא.

בשמת, גם אני. לגמרי. מבינה בדיוק על מה את מדברת. (אולי זה קשור לרגישות של עקרבים? )

***********

_אבל נתקלת לא מעט בסירוב, הימנעות ממש, מלהכיר בהבדלים, מתוך נאורות לכאורה. מתוך אפנת כור ההיתוך.ואני אומרת: זה פאסה. זה לא עשה טוב אז, וזה לא דבר טוב היום.
[...] המגדר, ההגדרה, מאפשרים תוספת גוונים ולא החסרה שלהם._

ענת, מסכימה איתך לחלוטין.
בזמנו כשנפתח כאן הדף למה אין ערבים באתר, היו ששאלו 'ואם יש, מה זה משנה' ואני דווקא חשבתי שיהיה מאוד מעניין לגלות שחלק מאלו שאני קוראת או מתכתבת איתם הם ערבים. זה היה משנה את כל התמונה. היו שאמרו שזה גזעני, אבל לדעתי זה דווקא מאוד אנושי והגיוני להתעניין בזה, ולראות את הדברים מהזווית הזאת. ולא כאילו 'מה זה משנה, כולנו אותו הדבר'.

***********

_לא מזמן אבא שלי סיפר שהוא אמר להם שהוא לא יכול לקנות אצלם את הפיתות שהם מוכרים, כי הוא מסרב לקנות הכשר בד"צ. [...]
כשאת שומעת סיפור כזה, האם את מבינה איך אפשר שאין סיווגים של "מיגזרים"?_

בשמת, לא הבנתי איך המסקנה נובעת מהסיפור.
האם זה שהוא מסרב לקנות הכשר בד"ץ זה לא מראה שהוא מסווג למגזרים? מה בעצם הסיבה שהוא מסרב להכשר בד"ץ?

***********

בחמיצה יש עוד ירקות נוסף על הסלק. ולא כל כך הרבה מיץ לימון, אולי בכלל לא. יש כאלה ששמים בה סוכר רחמנא ליצלן. יותר מזה אני לא יודעת כי אני לא אוהבת...

אני חשבתי שחמיצה זה בורשט, לא?
אם כן, עד כמה שידוע לי בורשט זה משקה עשוי מסלק וביצים (החלבון, או החלמון?).

***********

כאילו, פתאום נהיה שהדף שלך זה המקום הכי מעניין בבאופן.

לגמרי.
(נכנסתי פשוט בגלל שראיתי איזה 5000 שינויים במה חדש... )

[בשמת_א*]

האם זה שהוא מסרב לקנות הכשר בד"ץ זה לא מראה שהוא מסווג למגזרים
הקטע בסיפור לא היה הבד"צ אלא ענאן. האמונות העמוקות מובעות יותר בפרטים השוליים מאשר במה שהסיפור מתרכז בו (-:

אני חשבתי שחמיצה זה בורשט, לא?
כן, אבל נראה לי שהמסקנה מהדיון היא שיש 5000 מתכונים לחמיצה (-:

[עדי_ל*]

קראתי שאיבדתם את כלבתכם
אין לי איך לעזור, רק שולחת עידודים ותקווה למצוא אותה במהרה , אני יודעת כמה זה מדאיג וקשה כשלא יודעים היכן היא ומה שלומה. שתשוב אליכם בהקדם,
ושנה טובה...

[בשמת_א*]

_קראתי שאיבדתם את כלבתכם
אין לי איך לעזור, רק שולחת עידודים ותקווה למצוא אותה במהרה_

[עדי_ל*]

adi135 בנטוויז'ן
אפיץ...
לדעתי כדאי לצור קשר בהקדם ולהתייעץ עם אלה לי לה שמס' הטל. שלה הוא 0504884667
היא מפתח תקוה, ומאוד פעילה ואמפתית בעינייני בע"ח.

[מה_עושות_האיילות*]

ענת הי,
אם אני לא טועה, חיפשת לא מזמן עמוד תוים. מישהו ב"אגורה" מוסר כזה ברמת גן. השארתי לו מסר דרך האתר (יש לי עוד חברה מתענינת)..אם זה רלבנטי עדיין, סמני לי בדפבית ואעדכן אותך. שנה טובה!

[לי_אורה*]

בורשט זה משקה עשוי מסלק וביצים

שהמסקנה מהדיון היא שיש 5000 מתכונים לחמיצה

הבורשט המשפחתי שלנו כולל: סלק, מים, שום ותערובת מדויקת של: לימון, סוכר, מלח ופלפל שחור. זה חייב להיות מדויק: לא חמוץ מדי, לא מתוק מדי, לא מלוח מדי ולא מפולפל מדי. אבל גם לא פחות מדי. הכל בהרמוניה ובתואם מושלם כלומר, סלק+טעמים שונים ומנוגדים ומשלימים. ספתה שלי הייתה שמה לפעמים גם תפוח אדמה, אבל המתכון ששרד לאורך השנים לא כולל תפו"א.

[עולם_חדש_מופלא*]

שמחה לשמוע שיש סוף טוב לסיפור עם הכלבה (+רעיון מצוין).
חשבתי עליכם וקיוויתי לטוב...

[בשמת_א*]

_שמחה לשמוע שיש סוף טוב לסיפור עם הכלבה (+רעיון מצוין).
חשבתי עליכם וקיוויתי לטוב..._
הוציאה לי את המלים מהפה (-:

[עדי_ל*]

איזה יופי!
עכשיו אפשר לכתוב "שנה טובה" עם חיוך גדול...

[תמרול_ה*]

הי ענת,
האם קיבלת את המייל מיעל בסופו של דבר?

[פפריקה_הונגרית*]

הי
מה בסוף עם הדיסק?
אם זה עדיין אקטואלי.. ?

[מיה_גל*]

היי ענת,
יש לי אופני ילדים למסירה, אבל הם רבצו זמן רב ללא שימוש ואני מאמינה שיזדקקו לניקוי יסודי, שימון ואולי אפילו לטיפול כזה או אחר בצמיגים לפני שיהיו באמת שמישים.
אני (בינתיים) בכרכור

[שיבולת_שועל*]

ענת,
אני מוסרת אופניים לגיל 6-9 בערך, אם את רוצה, אני במודיעין, יש הרבה פונים כי פרסמתי באגורה, אז הראשון שיגיע ייקח. מוזמנת להתקשר 054-6909079. נאוה

[עשב_השדה*]

היי ענת
לצערי לא קבלתי כל מסר ממך במייל אולי תנסי שוב
[email protected]

[חגית_פ*]

ענת, איזו הפתעה נעימה שאת כאן !!
(זה תכל'ס מה שרציתי להגיד לך. גם אני בשנים האחרונות מציצה פעם בחצי שנה ...)

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

תודה על מילותייך המחבקות.
בוגרת, בוגרת, אבל שמת לי פלסטר בלב, בדיוק במקום שכאב.

[מיכל_בז*]

תודה רבה, ענת. הייתי צריכה את זה.

[יודפת*]

הי ענת, רק עכשיו ראיתי את ההודעה שכתבת לי על קוטן, האם מצאתם אותה? אם אני לא טועה רח' סלנט זה רח' מקביל לשוק. האם רלוונטי לעשות שם איזה סיבוב חיפוש? איזה סוג של כלבה היא? גבוהה/ נמוכה, שמנה/רזה, תכתבי לי קצת יותר, בהצלחה, יודפת.

[יודפת*]

ענת, סליחה, עכשיו קראתי לעומק. הבנתי פחות או יותר איך היא נראית, האם עדיין רלוונטי לחפש?

[עולם_ומלואו*]

טוב מה זה, בלבל את האוייב? ענת ג?

[בשמת_א*]

יו, כמה מוזר, ענת ג. איזה שינוי סדרי עולם (-:
תתחדשי! יפה לך לכבוד השנה החדשה!

[ענת_ג*]

(-:

[פלוני_אלמונית*]

אז מה, עכשיו אני צריכה בתמורה לשנות את ה-צ לצוק?

[פלוני_אלמונית*]

אז מה, עכשיו אני צריכה בתמורה לשנות את המרק הגדול ל-מ ?

[פלוני_אלמונית*]

אז מה, עכשיו אני צריך להוציא את הגלוטן מהבצק?

[ענת_ג*]

[תמרול_ה*]

תודה לך יקרה,
ותודה עמוקה על המייל ששלחת לי, לפני זמן...
אני מתנצלת שלא עניתי, מאד התרגשתי ממנו והיה לי קשה לענות...
ועד עכשיו עוד קשה לי לענות עליו..
הימים לא פשוטים, הרבה עצב ניגר.
הדברים האלה, היו של הורי, ואין לי מקום בשבילם,
זה חלק מאותו עולם שהיה ונוכחותו מורגשת באופן מכאיב בהיעדרו.
שוב חיבוק,
זוכרת את צליל קולך החם משיחת טלפון קצרצרה כשהיינו באיזורך ולא נפגשנו בסוף,
תמר

[אמא_ללי*]

הגיע, תודה

[מיכל_צמות*]

כתבתי לך בדף של הארי פוטר - העריכה שם עם השם שלך - טעות שלי. ההסבר שם.

[בשמת_א*]

<אני צריכה לדבר איתך>
<תזכורת לעצמי, התראה מראש לך>
<מתישהו>

[לילה_טוב*]

אה, זאת את . שלום

[בשמת_א*]

אה, קלטתי שערכת אותי. אז סליחה ותודה

[רסיסים_של_אור*]

אשה יקרה, מזמינה אותך באופן רשמי ומאד מצפֶה להצטרף אלינו בדף העדכני בלוג אני אמא גם לתאומים

[שולמית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ענת שלום, אשמח להכירכם,הבנתי שיש לך בנים גדולים, לנו חמישה ילדים בגילאי 10,8,5,3.5,1.8
תוכלי לשלוח לי למייל את מספר הטלפון שלך?המייל שלי הוא:[email protected]

[ענת_ג*]

היי שולמית, זה נראה כמו טעות...בטוחה שהתכוונת אלי?

[הרגע_שלפני*]

היי ענת תודה, אל תצטערי. אני כבר לא מעוניינת.

[טרה_רוסה*]

תתקשרי אלי, ביררתי את מה שהבטחתי ויש לי תשובה מעניינת. לא מוצאת איפה רשמתי את הטלפון החדש

[אני_צ'ה*]

הי ענת
אולי את מבקרת כאן בדפבית שלך..........
האם את מטפלת בשיאצו/מסאז'....? אם כן -
איך אוכל ליצור איתך קשר?
תודה (-:
אני ב- morfire בואללה נקודה קום

[אורלי_נ*]

נכנסתי עכשיו לדף בית שלי אחרי שלא ביקרתי המון זמן.
תודה על התמיכה בנושא ההנקה.
לשמחתי הרבה, הבמבי בן 4 חודשים בעוד מספר ימים וההנקה זורמת נפלא...
בעלי עשה מעשה חכם:
ביום שילדתי הוא שלח את הגדולים לאמא שלו לשלושה ימים, וטיפל בי ובבית והיה כאן שקט ונעים....
הייתי כל הזמן הזה עם התינוק במיטה, הנקתי, אכלתי,היתה אצלי יועצת הנקה ולמדתי.
אחרי שלושה ימים כאלו הגיע החלב... ברוך השם, הוא עדיין כאן
שבת שלום

[בשמת_א*]

באתי לחפש את המודעה על הכלב כדי לראות את הטלפון מול העיניים, והנה מצאתי המלצה חמה (-: אז באתי להגיד תודה. נראה לי שאני צריכה "לגזור ולשמור" את כל הדברים המקסימים שכותבים לי איזה כיף (-:

[אלה_חורי*]

רק עכשיו ראיתי את הפניה בקשר לציור
בגלל זה בקשתי לפנות במייל כי עד שאני מגיעה לפה:)
כרגע בתהליך עם מישהי, תודה

[מים_חיים*]

שלום- אשמח לקבל שם וטלפון של הנגר הצפוני. תודה!

[צוויליך*]

הי,
ניתן לקנות שלט אוניברסלי, יעני שניתן להתאמה לכל מכשיר.

יש שלטים של MAG כאלה ויש שספציפי לDVD

אם את ממש לא בטוחה תגיעי עם המכשיר לחנות טובה, שתצאי בידיעה שזה ממש עובד.
אולי גם יצליחו לסדר את השלט המקולקל??!

צוויל

[ענת_ג*]

תודה צוויליך!

[ענבל_מזכרון_יעקב*]

לגבי שלט, יש חברה בשם צמח זם שעוסקת באלקטרוניקה ומספקת לחנויות חלקים מגוונים, כולל שלטים.